שיעור בוקר 29.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 557,

מאמר ל"ח, "יראת ה' הוא אוצרו"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 557, "שמעתי", מאמר ל"ח, "יראת ה' הוא אוצרו".

אנחנו חוזרים על אותו מאמר מאתמול מפני שהוא מאוד חשוב, ונקווה שהוא יסובב אותנו להתייחס בצורה נכונה למה שאנחנו מרגישים בדרכנו. אחרי כמה שנים אפילו, שאדם רואה שהוא לא מצליח, ושואל את עצמו למה, הוא מתחיל לשמוע על זה שצריך לשנות את היחס שלו לבורא. ואם אין עוד מלבדו ואדם מקבל הכול ממנו, אז עם הבורא יש לו עסק, איך הוא צריך להתייחס לבורא, איך הוא צריך להתייחס בעצם למה שהוא מקבל מהבורא. כי כל היחס שלנו לבורא, ההשפעה שלנו לבורא, היא בעצם איך אנחנו מתייחסים למה שאנחנו מקבלים ממנו.

אנחנו המקבלים, וביחס שלנו למה שאנחנו מקבלים, איך שאנחנו מקבלים, בזה אנחנו מביעים את היחס שלנו לבורא. אין לנו מה לתת, אין לנו מה לשלוח לבורא אלא רק את היחס שלנו למה שמגיע אלינו ממנו. ומפני שכל החיים, כול מה שאנחנו מרגישים, הכול מגיע ממנו, אין עוד מלבדו, אז איך אני מתייחס למה שאני מרגיש בעולמי, במה שאני מרגיש בחיים שלי.

לכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתייחסים למה שמקבלים מהבורא, ולכן הפעולה שלי צריכה להיות כזאת שעל מה שאני מקבל מהבורא אני צריך לעשות כביכול צמצום, בדיקה, כדי לעצור את זה. לעשות בדיקה ולהתייחס אליו בחזרה, כמו שאנחנו עושים בינינו, ולהגיע למצב שאני לא רוצה לקבל ישירות מה שבא אלי, אלא רק אחרי בדיקה, רק אחרי הרגשה שאני עומד מול הבורא ואני עוצר את קבלת מה שמגיע ממנו, אני עושה את החשבון ורוצה להיכנס לקשר עם הבורא כדי להשפיע לו בזה נחת רוח, לשמח אותו, להתייחס אליו נכון.

אם אנחנו עושים דברים כאלה, בזה אנחנו כבר מארגנים את ראש הנשמה שלנו, ראש הפרצוף, כי אנחנו עושים צמצום, זאת אומרת לא נותנים ליחס הבורא להשפיע עלינו, כל שכן לא מושכים ממנו משהו, אלא רוצים לעצור את זה ולסדר את היחסים בינינו. זה נקרא שיש לנו צמצום ומסך. ומזה אנחנו בונים יחסים כאלו כמו שאומרים, "אני לדודי ודודי לי", בזה אנחנו בונים את ראש הפרצוף, כלי למה שמגיע לנו מהבורא.

לח. יראת ה' הוא אוצרו

שמעתי י' ניסן תש"ז

אומר בעל הסולם, למה זה נקרא "יראת ה' הוא אוצרו", כי אוצר זה מה שאנחנו רוצים לקבל וכדי לקבל אני צריך לבוא עם הכלי, והכלי הוא יראה, כדי שאני אוכל לקבל נכון.

אומר כך, "אוצר נקרא הכלי, ששם נותנים את הרכוש. למשל, תבואות נותנים במחסן, ודברים יקרי ערך נותנים במקום יותר שמור. זאת אומרת, שכל דבר המתקבל נקרא בשם יחס לאור. והכלי מוכרח להיות, שיוכל לקבל את הדברים, כמו שלומדים "אין אור בלי כלי". זה נוהג אפילו בגשמיות." שאני צריך להיות מוכן למה שאני הולך לקבל, שמיעה, ראייה, טעם, ריח, מישוש, כל החושים שלנו צריכים להיות מסודרים נכון כדי שאני אתפוס את העולם. אותו דבר כאן, אני רוצה לתפוס מה שאני מקבל מהבורא, אין לי כלי נכון, את זה אני צריך לבנות. אז הוא אומר, הכלי שאני צריך להכין כדי לקבל מה שהבורא רוצה לתת לי, נקרא "יראה".

"אולם מהו הכלי ברוחניות, שנוכל לקבל בתוכו את שפע הרוחניות, מה שהבורא רוצה לתת, שהכלי הזו יהיה מתאים להאור?" למה שמקבלים ממנו, "היינו כמו בגשמיות, שהכלי המתאימה להדבר שנותנים בתוכו, צריך יחס משותף." בין הכלי לאור. "כדוגמת, שאין אנו יכולים לומר, שיש לנו אוצרות יין, השמורים שהיין לא יתקלקל, שפכנו אותם בשקים חדשים." שלא מתאים לשמור בזה יין". "או שלקחנו הרבה קמח בחביות." זה ברור שהקמח יתקלקל בחבית, צריך משהו כמו שק. "אלא כמו שנהוג, יין, הכלי שלהם חביות וכדים. וקמח, הכלים שלהם הוא שקים, ולא חביות. וכדומה." זאת אומרת, לכל סוג של שפע צריך להיות כלי מיוחד, גם לגלות את השפע, גם לשמור אותו.

"ובהאמור נשאלת השאלה, מה הכלי הרוחני," בגשמי אנחנו רואים שלכל סוג של שפע יש לנו כלי מיוחד, שמתאים לו. אז "נשאלת השאלה, מה הכלי הרוחני, שמהכלים האלו אנו יכולים לעשות אוצר גדול משפע עליונה." הבורא רוצה לתת אולי הרבה דברים, אני אפילו לא יודע מה, אני לא יכול לראות מראש, יין, קמח, מה אני מקבל ממנו כדי שאני אוכל להמציא לו את הכלים הנכונים לאור שלו, לשפע שלו. אלא מה אנחנו יכולים לעשות, איך אנחנו יכולים לבנות כל פעם כלים מתאימים לפי היחס שלו אלינו? אם לא יהיו כלים מתאימים אנחנו נהיה בחושך כמו עכשיו. אנחנו צריכים לפתח כלי, רצון, תפיסה, הבנה, הרגשה, שמה שבא ממנו יהיה בדיוק מתאים מצידנו לקבל את היחס שלו אלינו.

וזה מה שהוא אומר "ובהאמור נשאלת השאלה, מה הכלי הרוחני, שמהכלים האלו אנו יכולים לעשות אוצר גדול משפע עליונה." והוא ממשיך "לפי הכלל, שיותר משעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק," זאת אומרת שהבורא רוצה לתת לנו אור אין סוף וברא בנו רצון אינסופי, אבל אנחנו בעצמנו חייבים להתאים את הרצון הזה שלנו לאור ,כי דווקא לפי ההתאמה אנחנו משיגים את העונג, את העומק שיש במתנה של הבורא.

שוב, "לפי הכלל, שיותר משעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, היות שרצונו ית' הוא להטיב לנבראיו, וסיבת הצמצום, אנו צריכים להאמין, שזהו לטובתנו." שהצמצום לטובתנו, שאנחנו לא רואים ולא מרגישים, אלא במידה ואנחנו נעמיד נכון את הכלים לאור, אז אנחנו נקבל אותו, נרגיש אותו. "ובטח הטעם הוא, משום שאין לנו כלים המתאימים, שיוכל להיות שם את השפע, כדוגמת כלים גשמיים," ודיברנו על השקים ועל הכדים "שצריכים להיות מתאימים להדבר שנותנים שמה. ומשום זה אנו צריכים לומר, אם אנחנו נוסיף כלים, אז יהיה במה להחזיק שם תוספות שפע."

זאת אומרת, כמה כלים שיהיו לנו ובמידה שהם יהיו משוכללים, בהתאם לזה אנחנו נקבל יותר, זה ברור. אז קודם כל מה הם הכלים, יכול להיות שזה הרבה כלים כמו שיש לנו בעולם שלנו, כלים לכל מיני מילויים, איך אנחנו נשפר אותם, ואיזה שפע אנחנו יכולים לקבל מהם.

קודם כל בגשמיות אני יודע מראש את המילוי, את השפע שצריך להתגלות, ואז לפי זה אני בונה את הכלי, שקים, כדים, חביות, קופסאות למיניהן וכן הלאה. איך אני עושה את זה ברוחניות, אם אני לא יודע מה אני עומד לקבל? איך אני מכין משהו לבורא כשאני אומר "יש לי כלי, יש לך תענוג לגלות לי, אז בבקשה שיתגלה" אבל האם אני בטוח שמה שאני מציג לפניו זה הכלי המתאים למה שהוא עומד לגלות לי?

"על זה בא התשובה: "אין להקב"ה בבית גנזיו," באוצר שלו הגדול "אלא אוצר של יראת שמים בלבד" (ברכות ל"ג)." מה שסך הכל יש לו זה אוצר של יראת שמיים. זה העיקר שאנחנו צריכים עכשיו לברר, מה זה "יראת שמים".

"אמנם יש לפרש מהו יראה, שזהו הכלי, שמהכלי הזו עושים אוצר," מקום ששם מחזיקים את זה, "ומכניסים לתוכו כל הדברים החשובים." זאת אומרת, איך אנחנו בונים את הכלי מהרצון שלנו, רצון הבורא, ממה שיש לנו. איך אנחנו בונים כלי כזה ששם אנחנו יכולים להיות עם הרגש, עם השכל שלנו, ולהרגיש ולהבין את הבורא. אין יותר ממה שיש בכלל במציאות, זה מה שאנחנו צריכים לגלות. "אז זצ"ל אמר," אז אמר בעל הסולם שהכלי הזה נקרא "יראה הוא כמ"ש אצל משה, שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט" (ברכות דף ז.)." משה, שזה האדם הכי קרוב לבורא שהיה אי פעם, מה שהוא עשה זה להסתיר את עצמו, לא רצה להתקרב לבורא ברצונות שלו הרגילים אלא הסתיר את עצמו, ודווקא בגלל שהסתיר את עצמו אז יכול היה להתקרב לבורא, דווקא בדבר והיפוכו. כתוב "כי ירא מלהביט", זאת אומרת שפחד לראות את הבורא בצורה ישירה. "וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם, ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע." להיות בהשתוות הצורה עם הבורא, לא יוכל להבין, להרגיש את הבורא בצורה הנכונה.

כמו שהתינוק יכול ללמוד רק דבר אחד, איך לקבל עוד ועוד וזה האינסטינקט שלו שכך פועל בו. אבל אחר כך אנחנו מלמדים אותו לאט לאט לקבל דברים מפני שאנחנו מבקשים, ומפני שהוא רוצה להנות לנו בצורה נכונה, זאת אומרת שמעל "דרגת החי" שזה רק לקבל ממה שנותנים לו, שיתעלה להשתתפות, להתקשרות הדדית, וכמו שאנחנו נותנים לו גם הוא שם לב לזה ומשתתף איתנו, מקבל מאיתנו, נותן לנו בחזרה איזה חיוך, תודה, וכן הלאה.

אז הוא אומר "ענין יראה הוא שמתירא מפני שהתענוג הגדול שיש" מקבלת השפע שהבורא רוצה לתת, שאנחנו לא נוכל להשפיע לו בחזרה, לא נוכל לתת לו תודה. "ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה."

זאת אומרת, ממה משה עשה את הכלי? מזה שהוא פחד לקבל ישירות מהבורא את מה שהוא רצה לתת. הוא עצר את זה ואמר, "לא, אני לא רוצה כך", הסתיר, סגר כך את העיניים שלו, לא רצה לראות את הדברים האלה. על ידי הפעולה הזו, שזה נקרא שעשה "צמצום", אחרי פעולת הצמצום הוא פיתח יחס חדש למקור, לאור העליון, שיוכל להתייחס אליו בצורה שווה, שהוא עושה את זה כדי להשפיע, כמו שהאור העליון, הבורא רוצה להשפיע לו. אז נקרא שהוא נמצא עם הבורא "בהשתוות הצורה".

אם הוא מעמיד את עצמו בצורה כזו כלפי הבורא, עוצר את עצמו ושם תנאי שהוא מוכן לקבל רק בתנאי שהוא בזה משפיע לבורא, זאת אומרת, הוא מחזיק את עצמו, למרות שמאוד רוצה לקבל, ומפתח את היחס שלו לבורא שזה יהיה רק לטובת הבורא, כמו שהבורא עושה הכול לטובת האדם, אם הוא מגיע להתקשרות הדדית, שזה נקרא "אני לדודי ודודי לי", בצורה כזו הוא מתחיל לגלות את יחס הבורא אליו, מפני שהוא מפתח בהתאם לזה את היחס שלו לבורא. אין לנו חוץ מהבורא בכל המציאות כלום, "אין עוד מלבדו".

לכן כך אנחנו צריכים לגלות את היחסים שלנו. זאת אומרת, להשתדל לעצור את הקבלה שלנו, אני לא רוצה להרגיש, למרות שאני מאוד רוצה, אני לא רוצה להרגיש שום דבר בצורה ישירה, אלא אך ורק בצורה שאני מפתח את היחס שלי חזרה לבורא. זה נקרא לעשות "צמצום", "מסך" ו"אור חוזר", לפני בניית הפרצוף של הנשמה.

"אמנם יש לפרש מהו יראה, שזהו הכלי, שמהכלי הזו עושים אוצר, ומכניסים לתוכו כל הדברים החשובים. אז זצ"ל אמר," בעל הסולם "יראה הוא כמ"ש אצל משה, שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט," לא רצה בצורה ישירה, בכלים האגואיסטיים שלו, לקבל מה שמגיע מהבורא, בזה הוא "זכה לתמונת ה' יביט" (ברכות דף ז.)." במקום את המתנה עצמה, הוא התחיל לגלות את נותן המתנה. "וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם, ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע. ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה." זה מה שהוא עשה. זאת אומרת לא רוצה, אמנם רוצה, אבל לא מרשה לעצמו לקבל שום דבר מהבורא אלא רק בדחייה, רק לפי השתוות. כמו שאנחנו לומדים שיש צמצום, מסך ואור חוזר, ורק אחרי החשבונות האלה אני רוצה לקבל ממנו משהו, אמנם אני מאוד רוצה, אבל אני עובד למעלה מהרצון שלי.

אם אנחנו נעשה כאלו תרגילים, במיוחד בעשיריות, אז כל אחד ירגיש שיש לו כאלו אפשרויות, לעצור את מה שאני רוצה לקבל, ולעשות חשבון שאני מוכן לקבל רק בתנאי שזו תהיה פעולה הדדית, שאם הבורא ירצה, אני אקבל, וכמה שהוא רוצה אני אקבל, לא יותר. אני לעצמי לא רוצה לקבל, אלא רק כדי להיות עימו בהשתוות הצורה, בהשוואה. אם אני יכול לקבל גרם אחד, אז אני אעשה את זה ולא יותר. וכך נתקדם.

ננסה לעשות את פעולות האלו, כל אחד, נדבר על זה בעשיריות, נדבר על זה בשיעור, זו כבר תהיה קבלה מעשית, פרקטית שאנחנו יכולים להתחיל לבצע. אפשר גם לדבר על זה אחד עם השני, לא נורא, שום דבר כאן לא יכול להתקלקל, אנחנו בכל זאת נמצאים כבר בטיפול העליון שהוא כך ינהל את ההתפתחות שלנו.

אותו דבר כאן, לכן הוא אומר "מכל מקום, האדם בעצמו הוא צריך לעשות זה עד כמה שאפשר," את הבירורים האלה, "כדברי חז"ל "תשמרו עצמכם מעט מלמטה," ככל שתוכלו לשמור את עצמכם מלמטה, "ואני אשמור אתכם הרבה מלמעלה"."

במה אנחנו יכולים לשמור את עצמנו? במגע הנכון עם הבורא, ככל שאנחנו מסוגלים. במה? להגיד שאנחנו לא רוצים לקבל שום דבר, אלא אם כן זה יביא אותנו למגע עם הבורא, זה יביא אותנו לעל מנת להשפיע. אני רוצה שהוא ייהנה ולכן גם אני אהנה מזה שאני עושה את הפעולה הזאת, כתוצאה מהפעולה. לא בצורה ישירה שהוא מביא לי, אלא מהפעולה שלי, מה שנקרא באור חוזר. אני דוחה את מה שהוא נותן לי, ורק אחרי שאני בודק ונכנס עימו להזדהות, "אני לדודי ודודי לי", במידה הזאת אני מקבל ממנו.

אנחנו לא צריכים לעשות הרבה, רק את הכוונה הזאת במקצת. וכל היתר, כוונה וכוח ומסך וכל הדברים האלה, הם נעשים מלמעלה, לזה אין לנו מה לדאוג, זה כמו שאנחנו מתפתחים בידיים הנאמנות של אימא.

"ומה שאנו מיחסים את היראה לבני אדם," כתוב שהיראה היא הכלי לגילוי הבורא, "כמו" שכתוב, "[שדרשו] חז"ל "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים"," את זה אין לבורא. ככל שנחכה, את היראה הזאת אנחנו בכל זאת נצטרך לפתח בעצמנו, כולם, כל העולם, כל הנשמות. לָמה אנחנו מחויבים לעשות יראת שמיים בעצמנו? "הוא משום שהכל הוא יכול לתת" הבורא "חוץ מיראה. כי מה שהקב"ה נותן, הוא מוסיף אהבה ולא יראה." אין לו כלום חוץ מאהבה, רק להוסיף ולהוסיף אהבה. וככל שאנחנו מנוגדים לזה, אנחנו מרגישים צער וייסורים ובעיות. אבל במידה שאנחנו מפתחים את האהבה, את היחס לחיבור הנכון, כאן אנחנו כבר נמצאים עימו בהשתוות הצורה.

"[ובכדי] לקנות [את] היראה [הוא]" יכולים "ע"י סגולת תורה ומצות." על ידי הפעולות שאיתן אנחנו מזמינים את האור העליון שמשפיע עלינו. הפעולות שלנו, שאנחנו רוצים על ידן להתקרב לבורא, לפי מה שהמקובלים אומרים, הן נקראות "מצוות", כי הן ציווי מהמקובלים שנעשה אותן. ולמה שנקבל תמורתן אנחנו קוראים "אור" או "תורה", "תורה" היא גם מהמילה אור. אלה האורות שמגיעים אלינו בהדרגה ומלמדים אותנו, משנים אותנו, ומתאימים אותנו לאור העליון שהוא הבורא. לקנות יראה יכולים על ידי סגולת תורה ומצוות. זה לא סתם פחד שלנו, יראה היא מושג רוחני, כי זה כבר שייך ללתת או לקבל, להיות ביחס נכון לבורא או לא. "היינו, כשהאדם עוסק בתו"מ על הכוונה לזכות לעשות נחת רוח ליוצרו," לבורא "הכוונה הזו, הרוכבת על מעשי המצות ולימוד התורה, מביאים את האדם לזכות לזה. אחרת האדם יכול להשאר, אף על פי שמקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ומכל מקום [הוא] ישאר רק בדרגת דומם דקדושה." מדרגת דומם דקדושה, זה מי שעוסק בפעולות גשמיות בצורה מאוד קפדנית, אבל לא חושב להגיע על ידי כך להשתוות הצורה עם הבורא. כלומר, אין לו קשר עם קבלת האור על מנת להשפיע, לתיקון המידות שלו ממש, להפוך את עצמו מכלי קבלה לכלי השפעה. לכן הוא מדקדק רק בעשייה הגשמית, ולכן הוא נקרא "דומם דקדושה".

"דומם" זה מפני שלא מתפתח, הדרגה הבאה היא צומח, זו כבר דרגה רוחנית. אבל אם הוא אדם שמבצע בעולם הזה כל מיני פעולות שכתובות בספרים, ומשתדל לעשות אותן כמה שאפשר טוב, ולא רוצה להגיע לשום דבר חוץ מזה, אין לו עסק בתיקון המידות הפנימיות שלו, הוא רק שומר את עצמו בלקיים אותן בצורה פיזית, זה נקרא שהוא נמצא כדומם דקדושה. הוא נמצא באיזושהי השתוות עם הבורא, אבל בצורה כזאת שממנה לא יכול לצמוח שום דבר יותר, כמו דומם, כמו אדמה.

"ולפי זה יוצא, שהאדם צריך תמיד לזכור את הסיבה, המחייבו לעסוק בתו"מ. [וזה ענין שדרשו חז"ל]" זה שכתוב ""שתהיה קדושתכם לשמי"," כך אומר הבורא. אם אתם רוצים להתקדש, לעלות, להגיע למשהו, אתם צריכים לכוון את זה אלי. "שפירושו, שאני אהיה הגורם שלכם. שזה נקרא, שכל עבודתכם הוא בזה, שאתם רוצים להנות לי, היינו שכל מעשיכם יהיו בעמ"נ להשפיע." כמו שאני עושה את זה בשבילכם, במידה שאתם יכולים לעשות כך כלפיי, תלמדו ממני, במידה שאתם תהיו יותר דומים לי, אתם תקראו בזה "אדם", וכך תגדלו. "אדם" נקרא דומה לבורא.

"[כדברי חז"ל]" כמו שכתוב ""כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ). [שפירושו הוא,] כל אלה, שעוסקים בשמירת תו"מ", לכוון את כל מה שיהיה להם בחזרה לבורא, כמה שיכולים, הם יכנסו כך בצורה הדדית עימו, "אני לדודי ודודי לי", ובצורה כזאת הם כל הזמן יתקדמו בלהתאים את עצמם אליו, ובזה הם מגיעים לזכירה. "[על הכוונה בכדי להגיע לזכירה,] בסוד" הכתוב ""בזכרי בו, איננו מניח לי לישון"," עד כדי כך הם כל הזמן יהיו קשורים לבורא, כך שזה לא ייתן להם אפשרות לשכוח או להתנתק ממנו. "נמצא, שעיקר השמירה הוא, בכדי לזכות לזכירה." שאני לא יוצא מנטייה לבורא, מתחילת ההרגשה לבורא, אמנם זה משהו קטן מאוד, אבל אני לא יוצא מזה לאף רגע, כל הזמן זה נמצא איתי.

"זאת אומרת, זה שרוצה לזכור את הבורא, זה הוא הגורם שמירת תו"מ." כי אני חייב אז לבצע כל מיני פעולות כדי כל הזמן להיות עימו בקשר, לגלות מה הוא רוצה בשבילי ומה אני בחזרה רוצה בשבילו. "היות לפי זה, הסיבה והגורם, שצריך לשמור [את] התו"מ," זאת אומרת, היחסים שלי עם הבורא, "הוא הבורא." ולא האגו שלי "היות בלי זה אין האדם יכול להתדבק בהבורא, מטעם ש"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", מסיבת שנוי צורה [כידוע]." רק בצורה כזאת, שאנחנו מרגישים שנמצאים איתו בנטייה הדדית, בהמשכה הדדית, במידה שהוא רוצה לתת לי, אני נמשך לתת לו, וכל אחד חושב על השני, במידה הזאת אנחנו יכולים להתחיל להיפגש באמצע. "והסיבה, שהשכר ועונש" בעבודה שלנו, בהתקדמות שלנו, "אינו מגולה" אנחנו לא מרגישים שמיד כשעושים איזשהו דבר טוב אז מקבלים משהו טוב, ואם עשינו משהו והוא לא טוב, אז מקבלים סימן שהוא לא טוב, אין דבר כזה. "ורק" אנחנו "צריכים להאמין בשכר ועונש," לָמה זה נסתר? "הוא מטעם, שהבורא רוצה, שכולם יעבדו בשבילו ולא לתועלת עצמם." אם הייתי מגלה שזה טוב וזה רע, אז הייתי מגלה זאת ברצונות שלי האגואיסטים, וזה היה קושר אותי עוד יותר לעשות דברים שיהיה לי מהם טוב, ולהתרחק מדברים שיהיה לי מהם רע. ואילו אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהאגו שלנו. לכן היחסים הישרים האלה עם הבורא הם נסתרים. "שהוא בחינת שנוי צורה מהבורא." אם יש לנו, אז הם נסתרים, זה נסתר מאיתנו. "ואם השכר ועונש היה מגולה, אז האדם היה עובד מטעם אהבת עצמו. היינו, שהבורא יאהב אותו. או משנאת עצמו, היינו שהיה מפחד שהקב"ה [ישנא אותו]" יעניש אותו. "נמצא, שכל הסיבה לעבודה הוא רק האדם, ולא הבורא. והקב"ה רוצה, שהוא יהיה הסיבה המחייבו." שזה יהיה מנותק מהאגו שלנו, למעלה ממנו.

"ובהאמור יוצא, שיראה הוא דוקא בזמן, שהאדם מכיר את שפלותו, ואומר, שזה שהוא משמש להמלך, היינו שהוא רוצה להשפיע לו," לה', לבורא, "לזכיה גדולה יחשב לו זה." זאת אומרת זה דבר מאוד גדול שהוא זכה לזה שיש לו עכשיו רצון להשפיע לבורא. "ואין לו ערך מה שיוכל לומר, עד כמה שהשימוש הזה חשוב בעיניו." שאין יותר מזה. "כפי הכלל, שבאדם חשוב מה שנותנין לו, נחשב כאילו קיבל ממנו, [כידוע]." זה מהדוגמה של כלה וחתן. אם הוא חשוב, אז לא שהוא נותן לה טבעת, אלא הפוך, היא נותנת לו, והוא כאילו יורד אליה ומוכן לקבל ממנה ובזה הוא מקדש אותה. "ובטח לפי שופלותו של אדם, איך שהוא מרגיש בעצמו, בשיעור הזה הוא יכול להתחיל להעריך [את] גדלותו של ה'," במקום שאנחנו מגלים את השפלות שלנו, שם אנחנו מתחילים לגלות את גדלות הבורא. ולכן אנחנו קוראים על כל הגדולים האלה שהם אומרים שהם נעשים יותר שפלים, פשוטים, מרגישים את עצמם יותר חלשים, כי הם מגלים עד כמה הם כולם כלפי הבורא נמצאים בדרגה יותר ויותר נמוכה. "נחשב כאילו קיבל ממנו, כידוע. ובטח לפי שופלותו של אדם, איך שהוא מרגיש בעצמו," זה דגש, "איך שהוא מרגיש בעצמו" "בשיעור הזה הוא יכול להתחיל להעריך את גדלותו של ה'," כתוב, ככל שאתה עושה מעצמך שפל, כך אתה מגלה את גדלותו. "ויתעורר בו חשק לשמשו." לעשות משהו למען הבורא. וזה לא יהיה קשה, זה יהיה לו כפרס דווקא, מזה שהבורא נותן לו אפשרות לעבוד. זו כבר עבודה בלקבל על מנת להשפיע. "מה שאין כן אם האדם בעל גאווה, אמר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"." במידת האגו של האדם אנחנו מתרחקים מהבורא.

"וזה ענין ששוטה, ורשע, וגס רוח הולכים ביחד. והטעם הוא, היות שאין לו יראה, שפירושו," שאינו יכול להשפיע. למה? מפני "שאין הוא יכול להשפיל עצמו לפני הבורא, ולומר, שלכבוד גדול יחשב לו זה, שהוא יכול לשמש אותו" לשמש את הבורא "בלי שום תמורה, אז אין הוא יכול לקבל בחינת חכמה מה'. אם לא יכול לעשות כך "אז הוא נשאר שוטה. ומי שהוא שוטה, הוא רשע, כמו" שכתוב ""אין האדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"." אנחנו צריכים להשתדל לבצע כל מיני פעולות שהן יביאו לנו איזו התקרבות לבורא לפי השתוות הצורה. והשתוות הצורה מתחילה מזה שאנחנו משפילים את עצמנו.

שאלה: אנחנו יודעים שעלינו לצמצם השפעות שליליות של האגו כלפי החברים, אבל האם עלינו גם לצמצם את התענוג שאנחנו מקבלים מהעבודה בקבוצה, בהפצה?

לא, לא צריכים. אנחנו יכולים להשתמש בזה וזה ישמש לנו חומר דלק להמשיך. כאן מדובר רק על היחס שלנו לבורא.

שאלה: איך אני יכול לדעת בביטחון, שאני בהשתוות צורה עם הבורא?

כשאתה יכול להרגיש שבכל רגע ורגע אתה עומד לקבל ממנו משהו, תתאר לעצמך שאתה עוצר את זה ואומר, "אני אהיה מוכן לקבל את זה רק בתנאי, שבזה אני עושה לו בחזרה נחת רוח ומשמח אותו, ורק אז אני מקבל את מה שהוא רוצה לתת לי". כי אז אתה מפתח את הכלי, כמו אותו שק לקמח, או חבית ליין, ובזה אתה עושה כלי נכון. אם אין לך את הכלי הזה, אם אתה לא חושב במה אתה יכול לשמח את הבורא, שאתה רוצה לקבל ממנו, אז אסור לך לקבל, כי קודם כל אתה לא תקבל כלום וגם זה ירחיק אותך ממנו.

לכן, לפני שאנחנו עושים את הפעולה הזאת שנקראת "צמצום", "מסך", "אור חוזר" ועד שאנחנו לא יכולים להשפיע לבורא בחזרה ולעשות לו נחת רוח, אנחנו לא מתחילים להיכנס עימו לשום התחברות. לא מבקשים ממנו שום דבר, חוץ מכוחות הצמצום והאור חוזר, ורוצים לעשות הכול בחזרה אליו.

כשאנחנו משתווים, אנחנו נוכל אחר כך למדוד כמה אנחנו משתווים, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". במידה הזו אני יכול לפתוח את היחס שלי עם הבורא ויוצא שאנחנו ממלאים זה את זה. אני ממלא את הבורא באור החוזר שלי והוא ממלא את האור שלי באור הישר שלו ואנחנו נכנסים להדדיות.

שאלה: וכך אני צריך להתייחס גם לחברים בעשירייה?

לא, אנחנו לא מדברים על העשירייה, אנחנו מדברים עכשיו רק ביחס לבורא. כל הפעולות שאנחנו עושים בעשירייה זו הכנה ליחס שלנו לבורא. הפעולות שלנו בעשירייה, בהפצה בעולם הרחב, זה הכול כדי שבסופו של דבר יהיה לנו כוח, כלי, להתייחס נכון לבורא. הכול בנוי וקיים רק לצורך זה.

שאלה: למה אנחנו לא יכולים לקבל שום דבר מהבורא במטרה להשפיע? למה אנחנו מרגישים שזה בלתי אפשרי?

כי אתה לא עשית את זה אף פעם, ולכן אני מסביר לך בצורה פרקטית. נגיד אתה רוצה לקבל ממנו משהו, אתה לא יודע מה ואיך. אמנם אתה מקבל ממנו כל הזמן, כל החיים שלך זה ממנו, אבל אלו דברים שאתה מקבל וחי מהם וזה נמצא למטה מהצמצום. זאת אומרת, אתה יכול לקבל את זה ולהנות כי זה בדרגת דומם, צומח, חי ואילו בדרגת המדבר אתה לא יכול לקבל מהבורא שום דבר, אלא כאן אתה חייב להתחיל לפתח יחס מיוחד בחזרה אליו.

יוצא שאתה צריך עכשיו להתחיל לפתח את היחס הזה. כמה אני יכול לקבל מהבורא כדי להשפיע לו. מאיפה אני יודע? מה אני יודע? אז אתה קודם כל עושה צמצום, "אני לא רוצה לקבל שום דבר מהבורא", למרות שבפועל אני רוצה, אבל אני אוסר על עצמי לקבל ועושה צמצום.

צמצום עושים עם הרצון שרוצה, כשאין רצון אז אין צמצום. אז דבר ראשון אנחנו עושים צמצום, "אני לא רוצה לעצמי". תנסה כך לעשות כמה זמן ותתאר לעצמך שאתה לא רוצה לקבל מהבורא בצורה אישית ישירה. דבר שני, חוץ מהצמצום, אתה רוצה גם להחזיר לו בחזרה את אותו היחס שיש לו אליך.

כשתתחיל לחשוב ולנסות לסדר יחסים כאלו כלפי הבורא, אז תתחיל לראות שיש כאן עניין של צמצום, מסך ואור חוזר, וזה בעצם מה שאתה רוצה לבצע. אתה גם תתחיל להרגיש שבפעולה הזאת יש לך אפשרות להצליח. תנסה ואחרי כמה פעולות כאלה, שיכולות להמשך ימים או שבועות, נדבר הלאה וכך נתקדם.

זה כבר נקרא "קבלה מעשית", כי אתה במעשה, ברצונות, בכוונות, במחשבות וכוחות שלך, רוצה לעשות מעצמך כלי להשפיע לבורא, ומתחיל מזה שבפועל אתה לא רוצה לקבל כלום, אף שבפנים יכול להיות שאתה כן רוצה, אבל רוצה שהיחס שלך לבורא יהיה כמו היחס שלו אליך, לתת לו. "אני מוכן לקבל בתנאי שאני נותן, אבל קודם אני רוצה לדעת שאני נותן, אחרת אני נזרק לקליפה".

תנסו ותראו כמה אתם מתרוממים יותר, מאשר בהרבה זמן שהייתם בחשבונות לא נכונים.

שאלה: מה שמפריע לי להתחבר יום יום עם החברים שלי ועם בורא, זה שאני לא מצליח להצדיק אותם. האם זה נכון, שכמה שצמצמתי את עצמי בתפילה, כך הרגשתי יראה וזה מה שנותן לי להצדיק אותם?

סיכמנו שלא מדברים עכשיו על העבודה בקבוצה, כי אני מפחד שאתם תתחילו להתבלבל. אמנם אמרת נכון, אבל אני לא חושב שזה יקדם אותנו כל כך כלפי הבורא. גם בעל הסולם כותב ככה וזה מה שאנחנו צריכים לקבל.

אני לא רוצה לבלבל את היחס שלי לבורא ולחברים. קודם כל החברים זה לא מקור האור וכלפיהם אני צריך להתחבר בצורה גשמית, במה שנראה לעינינו וזו עבודה אחרת. בואו נלך לפי המאמר, קודם ניישם את זה כלפי אדם ובורא, ואחר כך נראה איך אנחנו יכולים לממש את זה על ידי הקשר בינינו בעשירייה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להשתמש במאמצים שלנו ככלי להתגברות על פחד?

ודאי שכן. על כל הדברים השליליים שאנחנו נמצאים בהם, אנחנו יכולים להתעלות מהם, על ידי שאנחנו קושרים את כל מה שקורה לנו לבורא. אם תקשור כמה שאתה מסוגל, את כל הדברים האלה לבורא, רק בזה אתה מתעלה מעל הפחדים שלך ואתה מודה לו על כל דבר שהוא עושה לך.

שאלה: למה יראה בפני הבורא זה אוצרו ונדמה לנו שזה אוצרנו?

היראה הוא כלי ובמידת היראה אני מגלה את יחס הבורא אלי. אני יכול לגלות ואני יכול להשתמש בזה ולהחזיק בזה, וזה חלק מאוצר הבורא שאני מקבל בתוך הספל שלי, בתוך הכלי שלי ולפי זה אני מכיר אותו, מרגיש אותו, מתחבר אליו ולכן היראה שאני מפחד לקבל. ורק במידה שאני אישאר עימו בקשר בעל מנת להשפיע, ההארה הזאת עוזרת לי להישאר בקשר ובמילוי.

תלמיד: אם אנחנו לא מדברים עכשיו על החברים, אז איך אני יכול לבדוק את עצמי שאני באמת משפיע?

על פי מה שאנחנו עכשיו מדברים. כי כל דבר שאני מרגיש שאני רוצה לקבל, אני צריך לעשות עליו צמצום ולהגיד, "אני רוצה להשתמש בזה כדי להשפיע, האם אני מסוגל?" בואו נשתדל להרגיש את זה, נשתדל להעמיד עצמנו כך כלפי הבורא, ואתם תראו כמה שזה הופך להיות למשהו שאתם מרגישים ומזה נתקדם הלאה.

שאלה: באיזה הזדמנויות אני יכול להשתמש כדי להגיע ליחס השונה הזה?

כול מה שאתה מרגיש כיחס הבורא אליך. אל תשב ותחכה שזה יקרה, תנסה להיות יותר עדין מיחס הבורא אליך. במשהו לנסות במוח ובלב להתקרב אליו, למשפיע, לנותן, לגורם לכל דבר. ואז תנסה לעצור את הרצון לקבל שלך בכמה שאתה מרגיש, כדי לסדר איתו יחסים הדדים. אתה מוכן לקבל ממנו אבל רק בתנאי שאתה עושה את זה כפעולה הדדית כדי לעשות לו נחת רוח. כדי להנות לבעל הבית אתה חייב לקבל מבעל הבית, אבל הכוונה שלך היא כדי להנות לבעל הבית. קודם אתה צריך לשקול את הכוונה, לבדוק אותה, ורק אחרי זה להיכנס עימו בדברים מה שנקרא, ביחסים הדדים.

שאלה: למה משה ירא מלהביט, הוא פחד לאבד משהו?

כן. אם אנחנו רוצים לקבל בכלים שלנו את אור הבורא, גילוי הבורא, ידיעת הבורא, אז אנחנו בזה מתרחקים ממנו, כי כל קבלה שלנו צריכה להיות רק בעל מנת להשפיע, שאנחנו נתקרב אליו. ולכן יש כאן ממש סדר פעולות שאנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי להיות במגע עם הבורא. אפילו בעולם שלנו, אנחנו לא יכולים להיות סתם בקשרים עם כל מיני אנשים, אלא לפי הדרגה שלך, לפי המצב שלך בעולם, לפי זה אתה יכול להגיע אליהם. לכל דבר צריך להכין את עצמו, ולכן כאן הוא אומר על ההכנה שנקראת "יראת ה'", זה הכלי הנכון לגילוי הבורא. ובמידה שתהיה לנו יראה יותר ויותר גדולה, אז במידה הזאת אנחנו מגלים את הבורא יותר.

שאלה: אם אני מגלה שלרגע שכחתי את הפעולות האלה והתחלתי להרגיש איזה תענוג, האם אני צריך להתחרט או אפילו להזיז את עצמי מהמקור של התענוג, להרחיק את עצמי ממנו?

כמה שיותר מהר לחזור ליחסים נכונים. לא נורא, על זה כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם". יהיו כאלו עוד הרבה מצבים אבל צריכים כמה שיותר מהר להחזיר את עצמו למצב הנכון.

שאלה: במאמר כתוב שעלי לעשות צמצום על מה שנותן לי הבורא. ומה בדיוק נותן לי הבורא?

תראה לפי כמה אתה רוצה ומה אתה רוצה לקבל ממנו, לפי הרצון שלך. אתה לא יכול לראות מה הבורא נותן לך אלא איזה רצונות שלך מתעוררים, לפי זה תנסה לעשות הפוך. לכוון את עצמך בצורה הפוכה.

שאלה: מגיע תענוג כלשהו מהבורא, ואתה מנסה לעצור. מה הלאה, איזה יחס לבנות כלפי התענוג הזה בחזרה?

אתה מחפש במה אתה יכול להנות לבורא. פשוט מאוד, "במה אני יכול להנות לו". זאת אומרת אתה מחפש כלי שאין לך אותו בינתיים, ולכן אתה לא מגלה אפילו מה הבורא רוצה לתת לך, אז אתה מחפש במה אני יכול להנות לו.

תלמיד: והתענוג הוא במה שמגיע אלי או בכלל?

בכלל, לא חשוב במה. אבל ודאי שבאותו מצב שאתה נמצא אם יתגלה בך משהו תשתמש בזה, תנסה איך אתה הופך את מה שאתה רוצה לקבל ממנו, לפנייה בחזרה לבורא.

תלמיד: למשל מגיע אלי איזה תענוג מהבורא, ואני לא יכול עכשיו לקבל אותו על מנת להשפיע, אז אני מצמצם ואומר "עכשיו אני יכול לעשות משהו למען הקבוצה, למען הדרך שלנו". זה נכון לשימוש?

גם יכול להיות, כן, אבל אתה תלמד מזה. אתה תתחיל בזה ותלמד איך עושים את זה בצורה יותר מתקדמת.

שאלה: הוא כותב ש"המשמעות של יראה הוא, שלא לקבל, ומה שהבורא נותן, הוא נותן רק לקבל". אם הבורא נותן רק כדי לקבל, זה אומר שאני מקבל ממנו רק בעל מנת לקבל וזה מרחיק אותי ממנו.

לא. כשיש לך רצון לקבל אתה בסופו של דבר הופך אותו לעל מנת להשפיע. אתה משתמש ברצון לקבל שלך אחר כך. רק אתה צריך לעשות תיקונים שהכוונות שלך יהיו כדי להשפיע, ואז אתה כדי להשפיע מוכן לקבל.

תלמיד: כרגע אני מרגיש שאני מקבל ממנו רק תענוגים שפלים וגשמיים וזה רק מרחיק אותי ממנו. ואז אני לא מרגיש שהוא טוב ומיטיב, אני מרגיש הפוך.

אז תעשה על זה צמצום ותכין את עצמך בצורה כזאת, ש"אני מוכן לקבל רק בתנאי שאני בזה עושה לך בחזרה נחת רוח". קודם כל אני בטוח שאני עושה נחת רוח ואני מכין את עצמי, זה נקרא שהכנתי את הכלי המתאים, "יראה", שאני לא אקבל לעצמי, שאני אהיה רק בעל מנת להשפיע ובטוח שכך זה יקרה, ואז אני מוכן לקבל ממך את השפע.

תלמיד: אבל הצמצום לא צריך להיות על תענוגים יותר גבוהים?

לא חשוב במה, לגמרי לגמרי לא. מה שאתה מקבל, זה הכול מהבורא, המקור אותו מקור.

שאלה: לפעמים הבורא מאיר עלינו ונותן לנו תענוג. אנחנו יכולים להמשיך את התענוג בתנאי שאנחנו רוצים לקבל כדי לתת לו תענוג. אבל מה החשבון במסך, כמה אני יכול לקבל ומה בדיוק אני צריך לצמצם, איך אני יכול לעשות את החשבונות האלה בצורה נכונה?

אתה תמשיך בפועל, בכל רגע ורגע תדרוש תרגילים, תבצע אותם, ואתה תראה כמה זה מוסיף לך. כמו ילד קטן, ככל שהוא עושה דברים מצליחים, לא מוצלחים, אבל זה מקדם אותו להבנת העולם. כך אנחנו לומדים. חכמת הקבלה היא חכמה מאוד מאוד פרקטית, לכן זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".

תלמיד: האם אנחנו צריכים לעבוד על הרצונות מתחת לצמצום, זאת אומרת על הרצונות של הדומם, צומח וחי, גם בהמשך?

נראה. אנחנו לא מדברים על זה עכשיו, זה לא חשוב לנו כל כך. בוא אנחנו קודם כל נהיה מוכנים לכל מה שמגיע לנו כביכול מהבורא. אתה יכול להגיד "מהבורא מגיע הכול", זה נכון, אבל אני מדבר על הדברים הרוחניים, על תרגילים שהבורא עושה איתנו, אותם אנחנו רוצים לבצע רק באופן רוחני. זאת אומרת לעצור אותם, לעשות חשבון במידה שיכולים לקבל בעל מנת להשפיע, זה נקרא לשמור את הכלי שלנו נכון, ולקבל את האור העליון בכלי הנכון. כמו שהוא אומר במאמר הזה.

שאלה: אנחנו לומדים איך לעבוד עם התענוגים שהבורא שולח לנו או עם הרצונות על דברים שאנחנו רוצים להשיג. אבל איך אנחנו עובדים כשהבורא שולח לנו דברים שאנחנו לא רוצים לקבל, נגיד כאבים, ייסורים במקום תענוגים?

אנחנו מדברים בינתיים רק על דברים שבטוח מקבלים אותם מהבורא והוא שולח לנו אותם כדי שאנחנו נגיב נכון. על כל הדברים השליליים או בכלל גשמיים, עכשיו אנחנו עדיין לא מדברים, אין לנו אפשרות לברר אותם.

שאלה: כשאני זוכר עליו הוא לא מניח לי לישון. איך אדם יכול להשיג נחת בין כל הלילות חסרי השינה, איך אפשר לאזן את הזכרון הזאת?

אם אתה תשמור את עצמך לגלות או כמה שאתה יכול לתאר, שהכול מגיע מהבורא, שאין עוד מלבדו, ושזה ניתן לך כדי שאתה על כל ההרגשות שלך תוכל לתת תגובה שאתה מקבל את זה מהבורא, כדי להפוך מה שאתה מקבל ממנו לתגובה הנכונה, כדי לשמח אותו, קודם כל בזה שברור לך שאתה מקבל את זה ממנו. ושנית על ידי זה שאתה מקבל נכון, רוצה להתקרב אליו כדי לגרום לו נחת רוח, אחרת אתה לא מקבל, אז תנסה כך להעמיד את עצמך ותראה עד כמה מתגלה לך ממש יחס לבורא כעולם חדש.

שאלה: האם תוכל לעזור לברר נכון, אולי למיין נכון את הדברים. הכול בעצם מגיע מהבורא אבל למה אתה מתכוון, איך אני יכול לחלק בין מה שהוא שולח לבין מה שמגיע כתוצאה מהמעשים שלנו?

אני לא מבין מה שאתה שואל. ודאי שכל מה שאנחנו מקבלים הכול מהבורא, והסימן הוא עד כמה אנחנו יכולים לאתר כל דבר ודבר, את זה אנחנו עדיין לא כל כך מסוגלים, אבל את הדברים ששייכים להתקדמות הרוחנית, אנחנו כבר יכולים להבדיל מכל הדברים הגשמיים, שוודאי גם באים מהבורא, ולהגיב על דברים ששייכים לרוחניות בצורה שבעל הסולם אומר, זאת אומרת להכין לזה את הכלי שלנו. סך הכול מה הוא אומר שאנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים לעשות צמצום על מה שמקבלים מהבורא, בצורה רוחנית, זאת אומרת בדברים ששייכים לרוחניות, לעצור את זה ולהגיב על זה בצורה כזאת, שאני רוצה לקבל את הדברים האלה רק כדי לגרום לך נחת, רק כדי לעשות לך טוב, קודם כל, זה כבר צמצום מסך ואור חוזר במשהו.

מזה מתחילה העבודה הרוחנית, הפעולה הרוחנית, על זה מדובר בלבד. לא להתבלבל עם כל דבר שיש לנו, אפילו בקבוצה. עכשיו מדברים רק על יחס האדם לאיך שהוא מקבל את ההבחנות הרוחניות, שהכול בא מהבורא והכול כדי שהוא יגיב על זה בצורה כזאת שעוצר את הדברים האלה ואומר, רק לטובת הבורא, אני רוצה בזה לסדר את היחס שלי אליו בצורה הפוכה.

תלמיד: יוצא שלא משנה מה מגיע, משנה איך אני מקבל את זה?

נכון, ואז אתה תגלה שהכול לטובתך.

שאלה: יראה זה מה שנמצא בין העגל לבין הפרה?

כן, אפשר להגיד שזה כך, זה כלי הדדי בין הבורא לבין הנבראים.

שאלה: איך אני יכולה ללמוד להיות ביראה בצורה נכונה?

בכל רגע ורגע אני רוצה לאתר את יחס הבורא אלי ולהיות מוכן להגיב על זה בצורה כזאת שאני עוצר את יחס הבורא אלי ורוצה בחזרה לסדר את היחס שלי אליו כלטוב ומטיב ומסדר לי הכול, זאת אומרת באהבה, בחיבור, בתודה, להכול.

שאלה: מה אני מקבלת מהבורא שאת זה אני אמורה לצמצם, שאת זה אני לא רוצה לקבל?

מה שאני מרגיש שאני מקבל מהבורא אני מיד מצמצם, מה שאני לא מרגיש שאני מקבל מהבורא אני לא מצמצם. יוצא כך, מה שמגיע מהבורא, אני עושה על זה צמצום ומסדר את זה בחזרה בצורה כזאת שאני רוצה לתת בזה תענוג לבורא. זה נקרא שאני הולך לפתח צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: מה המשמעות של להשפיל עצמנו בפני הבורא?

להשפיל את עצמנו בפני הבורא זה נקרא שכל מה שאני מקבל ממנו, אומנם אני מאוד רוצה באגו שלי אולי לקבל את זה וליהנות מזה, אבל אני משתדל לעשות על זה צמצום והיחס שלי לבורא או הבורא, הוא יותר חשוב מכמה אני יכול ליהנות בעצמי, אני מתחיל להתעלות מעל זה. זה כמו אימא, אומנם היא מאוד עייפה, אבל אם התינוק דורש אז היא קמה ומטפלת בו. אני לא עושה כאן חשבון עם עצמי, אלא כמה אני יכול בכל זאת להשפיע לבורא. זו כבר עבודה יפה ונקייה שלנו שעל ידה אנחנו מתחילים לעלות בסולם.

שאלה: האגו לא אוהב את תחושת השפלות, איך לעבור במהירות ממצב שהאגו שונא את הבורא בגלל מה שהוא עושה, לרצון לעשות משהו טוב למען הבורא?

הכול תלוי בבירור שלנו וכמה שפחות לברר אלא יותר לעבור לכלים דלהשפיע, להסתובב לבורא בפנים וככל האפשר לחשוב איך אני גורם לו נחת רוח.

שאלה: איך אדם יכול לגלות את השפלות, כתוצאה מאיזה פעולות האדם מגלה שפלות?

השפלות שלנו היא גם לא על חשבוננו אלא על חשבון הבורא שברא אותנו בצורה כזאת. אני לא אשם בשפלות שלי אלא עליי לגלות אותה ודווקא אם אני מגלה אותה, אז אני מתגאה בזה שגיליתי את השפלות שלי, אין לי בזה שום בעיה.

שאלה: האם כל עוד אדם לא מגלה שפלותו הוא לא יכול להגיע ליראה?

לא, לא יכול. כי שפלותנו זה חלק מהכלי החדש שאנחנו צריכים להעמיד כדי לשמור בו את כל האור העליון.

שאלה: איך להתגבר בפועל על הרגשות שהן יותר חזקות מהחשבונות שעשינו?

כנראה שיחד בקבוצה אתם תוכלו להתגבר.

שאלה: איך להרגיש שזו דווקא הבחירה שלי שהבורא יהיה נסתר ממני כדי להכין עצמי ולהיות ראויה לגילוי שלו?

רק על ידי עבודה בקבוצה. אנחנו נכנסים עכשיו למאמרים יותר רציניים שדורשים מאיתנו לא סתם להתרגש אלא גם בפועל לעשות שינויים ביחסים בינינו בעשירייה, זה נקרא קבלה מעשית. אז בבקשה תנסו לעשות את זה, אחרת לא תוכלו לקבל תגובות ושגיאות, ותיקון השגיאות, לא תוכלו לעשות מה שחכמת הקבלה דורשת. ממש חבל, אנחנו חייבים לעשות פעולות מעשיות.

שאלה: מה זה שאני רוצה להשתמש במה שמגיע מהבורא על מנת להשפיע? במה, במחשבות שלי, בהרגשות שהבורא נותן לי?

במחשבות וגם ברגשות אבל קודם במחשבות, שהייתי רוצה לעשות את זה כך וכך, שמה שאני מקבלת מהבורא, שאוכל כך להתייחס אליו. ולא רק ברצון אלא גם בפועל ואם בפועל אני יכולה לעשות כך, אז אני בעצם מקבלת על מנת להשפיע, אז כבר כל התענוג הזה נכנס בי ואני מרגישה גם תענוג וגם את נותן התענוג, אני כבר פותחת לעצמי בזה את העולם הרוחני, העולם הנצחי, העולם הבא.

שאלה: אמרת שהשלב הראשון הוא שאני לא רוצה לקבל כלום מהבורא והשלב השני הוא לסדר את היחס שלי אליו, שיש כאן עניין של צמצום מסך ואור חוזר. מה אני לא רוצה לקבל מהבורא, האם מדובר על כל דבר שעושה טוב לאגו שלי?

כן. כל דבר שעושה טוב לאגו שלי בצורה ישירה אני לא רוצה לקבל, כמו שאנחנו גם אומרים לילדים שלנו, "תיזהר, תראה מה שאתה עושה, אתה יכול לקבל נזק במקום תועלת מהדברים האלה, אל תעשה את זה סתם לפי מה שאתה רוצה, זאת אומרת לפי האגו שלך. אתה חייב לחשוב, להבין מאיפה, למה זה, ורק אחר כך תנסה לעשות".

שאלה: אתה אומר לנו לעשות תרגילים פרקטיים בצמצום, אתה יכול לתת תרגיל פרקטי בעבודה בצמצום?

פשוט מאוד, אין לי יותר מה להגיד, כל דבר שאני מקבל חוץ מדברים גשמיים ממש שבהם אני מתקיים, בוא נעזוב אותם בינתיים, בכל יתר הדברים, היחסים בינינו, היחסים שלנו עם הבורא, אני צריך לעשות על זה בירור, ביקורת, זאת אומרת בדיקה ומכל מה שאני מרגיש להתייחס לבורא בצורה כזאת שאני מתייחס אליו, רוצה בחזרה להשפיע לו.

אלה התרגילים שאנחנו צריכים עכשיו לעשות. כל דבר שאני חושבת שאני מקבלת מהבורא אני עושה על זה צמצום, מסך ואור חוזר, זה נקרא שאני רוצה בצורה כזאת להתייחס אליו. בהצלחה לנשים, לפנינו גם היום וגם מחר עוד כמה שיעורים יפים.

קריין: נעבור לשאלות של גברים או נמשיך ל"פתיחה"?

לא, אני חושב שלא כדאי לנו, גברים צריכים לברר הכול בעצמם, פשוט לממש את מה שדיברנו והם יקבלו את כל התשובות.

(סוף השיעור)