שיעור בוקר 23.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 403, דף ת"ג, אותיות י"ב-י"ד

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 403, דף ת"ג. אות י"ב.

אות י"ב

"והוכרח ג"כ להשים הפרסא, ולהמעיט יותר האורות היוצאים דרך הפרסא, וטעם תוספות המעטתו על ידי הפרסא, אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות, אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו, שיהיה יכולת בו לקבל האור הנמשך לו. ובזה תבין איך יש מסך ופרסא בין הבריאה אל האצילות. אכן מן האצילות אל מה שלמעלה ממנו, אין צריך מסך ממש, רק ריחוק מקום בלבד שהוא הצמצום הנ"ל, כי עלה האור למעלה מהטבור ונתרחק מן הנקודה, אשר מכנגד הטבור ולמטה מבחוץ."

שאלה: למה הוא כותב שהפרסא היא לצורך עולם הבריאה, "שיהיה יכולת בו לקבל האור הנמשך לו"?

כן, כי עד הפרסא יש את התפשטות האורות ללא הגבלה, אלא דווקא הפרסא היא שעולה, יורדת ומעבירה את האורות רק לפי אלה שנמצאים בהשתוות הצורה איתה.

תלמיד: עד עכשיו חשבתי שהפרסא היא צמצום.

לא, צמצום ופרסא הם שני דברים שונים. פרסא יכולה גם לרדת למטה וגם לעלות למעלה.

אות י"ב

"והוכרח ג"כ להשים הפרסא, ולהמעיט יותר האורות היוצאים דרך הפרסא, וטעם תוספות המעטתו על ידי הפרסא, אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות, אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו, שיהיה יכולת בו לקבל האור הנמשך לו. ובזה תבין איך יש מסך ופרסא בין הבריאה אל האצילות. אכן מן האצילות אל מה שלמעלה ממנו, אין צריך מסך ממש, רק ריחוק מקום בלבד שהוא הצמצום הנ"ל, כי עלה האור למעלה מהטבור ונתרחק מן הנקודה, אשר מכנגד הטבור ולמטה מבחוץ."

פירוש אור פנימי לאות י"ב

"הפרסא אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות, אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו: כבר נתבאר לעיל שענין הפרסא ה"ס המסך המסיים לפרצוף הס"ג בדומה לאצבעות רגליו שמקודם לכן, אמנם יש בו תיקון גדול, הנקרא בזוהר דשאיב מלעילא ויהיב לתתא, כנ"ל בדברי הרב. והוא משום שהוא בחינת מסך כפול מב' בחינות: מבחי"ב ומבחי"ד יחד. ולפיכך נוהג בו ענין של בקיעת הפרסא בשעה מהבריאה צריכה לקבל האור מאצילות. וענין בקיעה פירושו, ביטול של גבול הסיום שבו והתפשטות האורות דס"ג למטה מהפרסא. והוא רק ביטול לשעתו, ואח"כ חוזר ונסתם. באופן שהוא דומה לפתח הנפתח ונסגר. והדבר תלוי בירידת הבחי"ד דפרסא מתוך הבחי"ב דפרסא. כי בשעה שב' הבחינות מחוברים ומהודקים זה בזה, אז הפרסא מסוגרת כמו המסך העומד באצבעות רגלים, שאין שום התפשטות של הפרצוף מלאחר סיום של אצבעות רגליו. ובשעה שהבחי"ד עוזבת את הפרסא, ויורדת למקום אצבעות רגליו של הפרצוף כמו שהיה מקודם לכן, אז מתבטל כח הסיום של פרסא שזה נק' שנבקע הפרסא, והאורות עוברים משם ולמטה לעולם הבריאה. וזהו כוונת הזוהר דשאיב לעילא ויהיב לתתא. ויתבאר עוד להלן. הפרסא היא לא גבול שעומד ולא זז, אלא היא יכולה לעלות ולרדת, היא יכולה להתבטל, כמו שקרה בעת שבירת הכלים.

"מסך ופרסא בין הבריאה אל האצילות. כי מכח הפרסא שנתתקן כאן מתחת הפרצוף ס"ג דא"ק, נקבע גבול עולם של הנקודים על בחינת הטבור שלו, אשר על הטבור דנקודים הזה נעשה אותה הפרסא שבין אצילות לבריאה". כי בעולם האצילות יש אורות, אור חכמה, אצילות היא מהמילה אצלו, זה ממש גילוי הבורא. ואילו בעולם הבריאה לא, בריאה זה בר, חוץ ממדרגה. "כמ"ש זה היטב לקמן. וזה שמרמז להבין בזה את הפרסא שבין אצילות לבריאה. כי הם ענין אחד.

האצילות למה שלמעלה ממנו אין צריך מסך ממש רק ריחוק מקום לבד: כלומר, שאע"פ שענין הסיום של רגלי הס"ג על הפרסא, הוא מסבת עלית האורות שלמטה מטבור למ"ן אל נקבי העינים, שמטעם זה יצאו האח"פ של הראש לחוץ מהראש, והבינה וז"א ומלכות דע"ס הסיום לחוץ מהגוף של האצילות". אלו דברים מאוד חשובים. אנחנו צריכים להבין מה תפקיד הפרסא, מה הצורך בפרסא, איך היא מבדילה בין כלים שיכולים לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת אור החכמה, ובין כלים של בינה שהם להשפיע על מנת להשפיע. "וא"כ משמע לכאורה שהפרסא באה לתיקון האצילות דאורות הנקודים מסבה שנאצלים מאורות העינים. וע"כ אומר, שהן אמת כי דבר הסיום גופיה דפרצוף הס"ג על הפרסא, בא עם מדת האצילות שבנקבי העינים. אמנם, זה עדיין אינו נקרא מסך ופרסא, אלא ריחוק מקום לבד, שמקודם היה סיום פרצוף הס"ג בשוה עם רגלי א"ק הפנימי", גלגלתא, "ועתה מסבת הזווג שנתעלה באור העינים, נתעלה סיום הפרצוף למקום הטבור", כשנעשה זיווג על קטנות, על גלגלתא ועינים, אז האור במקום לרדת עד סיום רגלין יכול לרדת רק עד הטבור. "והגבול החדש הזה היה מכונה רק ריחוק מקום לבד. אמנם ענין הפרסא הוא דבר אחר שנוסף על הריחוק מהטבור ולמעלה, והוא לצורך הבריאה, כנ"ל, כי יש בהפרסא תיקון מיוחד שבסבתו עוברים אורות אצילות לבריאה". פרסא היא לא גבול ממש לסיום, אלא רק לאורות חכמה בלבד.

קריין: אות י"ג, דברי האר"י.

אות י"ג

"והמשכיל יבין, מזה, מ"ש כי כל יציאת אורות מחודשים ועולמות נוספים, אינו אלא על ידי צמצום אור. כי כן היה צמצום הא"ס להוציא א"ק, וא"ק להוציא הנקודים הוא האצילות. וכל זה הוא קרוב אל ביטול המלכים, ואסור להוציאו בפה, כי זה מקום גבוה".

הוא כותב בצורה כזאת נסתרת.

קריין: אות י"ג אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות י"ג

"אורות מחודשים ועולמות נוספים אינו אלא על ידי צמצום אור: כי אין חידוש נעשה בהעולמות אלא בסבת חידוש כלים, אבל בהאור אין שום השתנות לעולם, וכמו שמאיר בראש הקו כן האור מאיר בסוף העשיה. וענין התהוות הכלים, הוא כמ"ש הרב לעיל ח"ד פ"א אות ט' "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי". הרי שצמצום והסתלקות האור הוא עצם מציאות הכלי." בלי צמצום, בלי הסתלקות האור, אין לנו כלים חדשים. "וטעם הדבר, כבר מובא באורך, בחלק ד' בהסתכלות פנימית אות נ"ח.

"צמצום הא"ס להוציא א"ק. זה נתבאר בהסתכלות פנימית חלק ד' דף רס"ח אות ס"ג, עיין שם."

"קרוב אל ביטול המלכים. זה נתבאר לעיל דף רל"ז אות ז'. ובאו"פ שם אות ת. וכבר נתבאר בדף שצ"ח ד"ה צמצום דבר ההשואה שבין צמצום הא"ס להוציא הא"ק, שה"ס קו הראשון שהאיר הא"ס לתוך מקום הצמצום, ובין צמצום הב' שהוא צמצום נה"י דא"ק, ששניהם הם בחינת הסיום וההפסק לאורות אצילות. אלא ההפרש הוא, כי נקודת ההפסק שנעשה על ידי צמצום א' לנקודת הסיום רגליו דפרצוף א"ק, היה בעולם הזה, כי רגלי א"ק מסתיימים בעולם הזה. בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. וצמצום הב' עשה מקום הסיום והפסק האצילות דס"ג, שנקודת ההפסק החדש הזה מכונה פרסא, והוא ג"כ הסיום רגלין דכולהו פרצופי אצילות הבאים אחר פרצוף הס"ג, כי כל כח המחודש בהעליון שולט בהכרח גם על התחתונים ממנו. והוא מקום החתך וההפסק שבין עולם האצילות לג' עולמות בי"ע."

איפה עומדת הפרסא? היא עומדת בין אצילות לבי"ע. באצילות עדיין יכול להופיע האור, ובבי"ע כבר לא, רק אור של תולדה, מה שנקרא.

אות י"ד

"והנה אחר הצמצום והפרסא הנזכרים, נמצא האורות שם רבים מאד במקום החזה. והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין. וזה תבין ממ"ש בענין או"א שנחלקו לב' כל אחד ואחד: אבא וישראל סבא. ובינה ותבונה. והמשכיל יבין כי כן היה כאן. כי שם ע"ב של א"ק שהם המוחין שבגלגלתא מלגאו, ושם ס"ג שהוא מאזן ולמטה עד הטבור בפנימיותו ולא בבחינת האורות היוצאים לחוץ, אלא אורות הפנימים עצמם של א"ק, הנה הע"ב שהוא דכורא, שהם המוחין שלו, נזדווג עם הטעמים של הס"ג, שהם מן אח"פ הפנימים, שהם השרשים אל האורות והענפים היוצאים לחוץ, ואלו הטעמים של ס"ג הפנימים נוקבא, ונזדווגו יחד."

פירוש אור פנימי לאות י"ד

"והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין וזה תבין וכו'. או"א שנחלקו לב': ענין המ"ן כבר נתבאר לעיל דף שצ"ו ד"ה מ"ה וב"ן עש"ה. ואין צורך להכפיל הדברים. וענין או"א שנחלקו לב' כבר נתבאר בדף שצ"ז ד"ה או"א אל ישסו"ת. עש"ה. גם ע"ש ד"ה מזדווגים או"א. כי אי אפשר להכפיל כל זה. ושם תמצא כי ב' זווגים נעשו לצורך ע"ס דנקודים: הא' היה על ידי עלית נה"י דא"ק, הכלולים מבחי"ד ומבחי"ב יחד, למ"ן לטעמים דס"ג ומשם לנקבי עינים דראש הס"ג, שזה גרם שם התחלקות הע"ס דראש ס"ג לב' בחינות ראש וגוף: גו"ע נעשו לראש, ואח"פ יצאו לחוץ, בבחינת גוף כמ"ש זה לעיל דף שצ"א באו"פ ד"ה שערות. ודף שצ"ב ד"ה שבהם כלולים. עש"ה. כי אותה התחלקות דגלגלתא ועינים ואח"פ לא נעשה בעצם הראש דס"ג, אלא בבחינת ע"ס דשערות. ע"ש". פרצוף חיצון. "אמנם אין הראש דס"ג יכול להשפיע לתחתון הימנו זולת ע"י פרצוף זה של השערות כי כל כח שנתחדש בהעליון שולט בהכרח על התחתון ממנו, כנודע. ולפיכך כל האורות המושפעים לתחתונים יוצאים ע"י הזווג שנעשה בנקבי העינים ומקבלים מבחינת האח"פ דשערות, והמה מוכרחים להתחלק אל גו"ע ואח"פ כמו הע"ס דשערות." יהיו לנו חלוקות נוספות בפרצופים שעכשיו יוצאים מזיווגים.

"והקומה שיצאה ע"י עלית מ"ן לנקבי העינים, כבר נתבאר שם שהוא רק קומת הז"א, וחסר ג"ר. והוא נקרא ישסו"ת, משום שנשאר שם בחי"ב של התלבשות, כמו בהפרצופים הקודמים. והוא מתחלק לב' בחינות: גו"ע לבחי' ראש, ואח"פ לבחי' גוף. ומקום שלהם הוא מחזה דס"ג ולמטה, אשר הראש שהוא בחי' גו"ע, מתפשט מחזה עד הטבור דס"ג, והוא לבדו מכונה בשם ישסו"ת. והאח"פ מתפשט מהטבור ולמטה והם הג"ר דנקודים.

וזה אמרו "אחר הצמצום והפרסא נמצא שם האורות רבים מאד במקום החזה והועילה עליתם שם, לצורך מ"ן" כלומר, אחר שיצא הישסו"ת מנקבי העינים, וירד ונתפשט ממקום החזה עד הטבור, כנ"ל, הרי נתרבו שם האורות במקום החזה. וכבר ידעת אשר הפרסא כלולה מב' הבחינות: בחי"ד, ובחי"ב, כמ"ש לעיל (דף ת"ג ד"ה הפרסא. עש"ה). ונתבאר שם שפעמים יורדת הבחי"ד מתוך הפרסא, ואז נבקע הפרסא ומתבטל הגבול. והנה התפשטות הישסו"ת ממקום החזה עד הטבור גרם לירידת הבחי"ד מתוך הפרסא. כי נעשה למ"ן להטעמים דס"ג ואז נזדווג ע"ב הפנימי שבתוך הראש דטעמים דס"ג, (כנ"ל דף שפ"ט ד"ה והע"ב ע"ש). עם הראש דס"ג הנק' אח"פ משום שאור אזן מלובש בגלגלתא דס"ג (כנ"ל דף ש"צ ד"ה וס"ג דיליה) ע"ש. וע"י זווג הזה דע"ב וס"ג, חזרה וירדה ה"ת מנקבי העינים דס"ג למקום הפה, דהיינו המלכות של ראש, כמו שהיה בתחלה, ואז נעשה הזווג בפה דראש על הבחי"ד אשר שם, ויצאה קומה חדשה עד הכתר מפה דראש הס"ג ולמעלה, ומשם ירד אור החדש הזה אל הישסו"ת שבמקום החזה, והוריד גם את בחי"ד שבבחינת נקבי העינים שלו שהוא במקום הטבור, הורידה למקום הפה שהוא המלכות דראש שבסיום הג"ר דנקודים, ונתחברו משום זה, הג"ר דנקודים, שהם ממקורם אח"פ דיסו"ת, עם הישסו"ת שבחזה שהוא גו"ע שלהם, ונעשו ביחד לבחי' ע"ס של ראש אחד בקומת כתר, כי עתה נעשה הזווג על בחי"ד שירדה למלכות שבסיום ג"ר הנקודים. וז"ס אור חדש דבקע לפרסא, שמביא הרב לאח"ז." כך אנחנו מגיעים לאור החדש, אחר כך לשבירה וכן הלאה.

"והנה נתבאר היטב ב' הזווגים שהיו לצורך הנקודים, שמזווג הא' יצא רק בחינת הקטנות של הנקודים, דהיינו רק קומת הז"א וחסר ג"ר. והזווג הזה נעשה בנקבי העינים, שהוציא אח"פ דראש הס"ג לבחינת גוף, ועד"ז יצאו בהקומה שיצאה משם, שנקראת ישסו"ת, ג"כ ב' בחינות: ראש וגוף, על בחינת נקבי העינים שלו. שמנקבי העינים ולמעלה נקרא ישסו"ת, ונקודת הטבור הוא בחינת נקבי העינים האלו, ששם מסתיים הישסו"ת. ומנקבי העינים ולמטה, שהוא מטבור ולמטה, נתפשטו האזן חוטם פה של הישסו"ת, והם הג"ר דנקודים. ותדע שאע"פ שאור חדש שיצא מזווג הא' הזה הוא מחוסר ג"ר, עכ"ז הוא עצמותם ועקרם של אור הנקודים.

וזווג הב' שנעשה לצורך הנקודים המשיך הג"ר והמוחין אליהם. וזווג זה נעשה על ידי שני פרצופים: ע"ב וס"ג, כנ"ל. וע"י זווג הזה חזר ונתחבר הפירוד שנתהווה מחמת צמצום נה"י ועליתם לנקבי העינים, דהיינו הגו"ע והאח"פ שנפרשו זה מזה, לראש וגוף, שע"י זווגם דע"ב וס"ג חזרו ונתחברו, ונעשו שוב לע"ס דראש אחד. כי הורידו ה"ת מנקבי העינים למקום הפה כמתחלה, ואז נבקע הפרסא שהוא מקום הסיום החדש הנעשה להס"ג במקום החכמה דע"ס המסיימים, שהוא מקור הטבור, כמ"ש לעיל (דף ת"ג ד"ה הפרסא, ע"ש). ועתה נתבטל הגבול החדש הזה, כי כמו שירדה הבחי"ד מנקבי העינים למקום הפה בראש הס"ג כן ירדה הבחי"ד ממקום הטבור והפרסא למקום הסיום רגלים דא"ק כמתחלה."

שאלה: פרסא שנבקעה, למה היא לא עמדה בפני כניסת האורות?

פרסא נשברה, התבטלה, מפני שהאורות היו יותר גדולים ממה שהיא.

שאלה: למה ההתפשטות של הישסו"ת מהחזה עד הטבור גורם לירידה של בחינה ד' בתוך הפרסא, לבקיעה הזאת?

כי ז"ת דבינה הייתה מחוברת עם גלגלתא ועיניים, ועכשיו התבטל הקשר ביניהם והאורות יכולים להתפשט דרך ז"ת דבינה למטה. בסופו של דבר זה גורם לשבירה.

תלמיד: אבל כל החידוש הזה שהישסו"ת מאיר הוא עד הטבור, אז איך זה משפיע על הפרסא? האם זה טבור דא"ק?

זה טבור דא"ק. איזה עוד טבור יש?

תלמיד: שניהם לא קשורים זה לזה, אלו מקומות אחרים לגמרי. לא ברור למה התפשטות הישסו"ת עד הטבור משפיעה על אורות שעוברים דרך הפרסא?

ישסו"ת מתפשט עד הפרסא. כשהוא עולה עד הטבור, אז כל האורות נמצאים שם.

תלמיד: האם ישסו"ת מתפשט עד הפרסא?

הוא יכול להתפשט עד הפרסא. למה לא? הוא כלים דהשפעה.

תלמיד: מה גורם לו עכשיו להשפיע על זה שדרך הפרסא יעברו אורות?

דרך הפרסא כשעוברים אורות זו כבר שבירה.

תלמיד: אז מה זו הבקיעה שהוא מדבר עליה, זה לא זה?

לא. עוד נלמד.

שאלה: מה ההבדל בין נקודים לאצילות? למה הם שני דברים שונים?

אצילות זה כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים, שבהם יכול להתפשט האור, גם אור חכמה.

תלמיד: ונקודים, לעומת זאת?

נקודים זה כבר משהו אחר.

תלמיד: הם נמצאים באותם מקומות, מה מבדיל ביניהם?

המבדיל ביניהם שבאצילות יכול להיות אור חכמה, ובנקודים הוא יכול לגרום לשבירת הפרסא.

שאלה: לא ברור לגמרי מה זאת הפרסא הזאת. זה לא סתם סיום רגיל כמו שהיה קודם סיום, אלא זה סיום שכביכול נועד מלכתחילה גם להשתנות אחר כך.

כן.

תלמיד: זה כמו שאתה שם אקדח בתחילת המערכה הראשונה ומתישהו ישתמשו בו אחר כך. אז איך נולדה פתאום הפרסא?

היא נולדה מתוך זה שיש הבדל בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה. וכדי להבדיל ביניהם, אז יש גבול שחותך אותם זה מזה, זה הבדל בין גלגלתא עיניים ואח"פ.

תלמיד: גבול יש, גם קודם היה טבור שהוא גם סוג של גבול. אבל זה מין גבול כזה שמלכתחילה הוא נועד גם להיפתח אחר כך.

כן.

תלמיד: ראש דס"ג, עצם זה שהוא עשה פרסא, הוא כבר מתכנן את השבירה.

כן. כתר וחכמה הם כלים שלמים, אבל לבינה כבר יש ערבוביה עם החכמה ועם הכתר, והיא נמצאת ומקשרת ביניהם, ואז זה גורם בסופו של דבר לשבירה.

תלמיד: זה משהו מאוד מתוחכם שכבר הולך כמה צעדים קדימה.

כן, בטח.

שאלה: הוא כותב פה על עולם נקודים דקטנות שהוא מתחלק לשניים, החלק שמעל לטבור, ישסו"ת, והחלק שמתחת לטבור, ג"ר דנקודים. האם אלה פרצופי השערות שלמדנו בשעורים הקודמים?

לא. על זה עוד נלמד.

שאלה: מה התפקיד של פרסא?

היא מווסתת את האורות כלפי כלים דקבלה.

תלמיד: האם היא עובדת כמו ספוג, כאילו סופגת?

היא עולה ויורדת כדי לאפשר לאורות להיות יותר ויותר קרובים לכלים שלהם. זה תפקיד הפרסא.

(סוף השיעור)