שיעור הקבלה היומי22 אפר׳ 2021(בוקר)
שיעור בנושא "להרגיז יצר הטוב על יצר הרע"
22 אפר׳ 2021
שיעור בוקר 22.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"להרגיז יצר הטוב על יצר הרע" - קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו צריכים עדיין להמשיך את הנושא הזה, איך אדם מקרב בין יצר טוב ליצר רע, איך הוא עושה ביניהם מלחמה. איך הוא נעשה ברוגז על היצר הרע על ידי זה שמעמיד אותו נגד היצר הטוב, ואיך הוא יוצא מההתנגשות בין שניהם, באיזו צורה, באיזה תהליך. כשבאמת לא אדם עושה את זה אלא הבורא הוא המנצח במלחמה הזאת, לכן זה נקרא מלחמת ה' בעמלק.
עמלק זה על מנת לקבל, והבורא זה על מנת להשפיע, ושני הכוחות האלה הם צריכים להתנגש בתוך האדם, לעשות מלחמה ביניהם. ואז על פני או מתוך ההתנגשות ביניהם מתגלה בהדרגה הבורא, תנאים לגילוי הבורא ואחר כך הבורא בעצמו, זאת אומרת הכוח הטוב, החיבור, האהבה שרוכב על פני הכוח הרע, הפירוד, השנאה. כך אנחנו נתקדם למצב ש"על כל פשעים תכסה אהבה". כל הכלי שהיה שבור מלכתחילה, מתחילת הבריאה, כל הכלי הזה במאמצים שלו, שאנחנו לומדים לפי המאמרים של בעל הסולם ורב"ש, לפי המאמצים שלנו שאנחנו מפעילים את כוח הבורא, אז הוא נלחם בכוח הרע שברא. וכשאנחנו רואים איך הוא עושה את זה אנחנו מזה גדלים, לומדים, כמו שקטן מסתכל על הגדול ולומד מהפעולות של הגדול ונעשה בזה גדול בעצמו. כך מהמלחמה הזאת שאנחנו מסדרים את ההתנגדות, את ההתנגשות בין הכוח הרע והכוח הטוב, אנחנו לומדים איך הבורא עושה את זה, ואז בעצמנו נכללים בזה ונעשים כמוהו. זה נקרא שהבורא הולך לפנינו תמיד בדרך ואנחנו מעוררים אותו, הולכים אחריו.
יש הבדל, אם טוב ורע מגיעים אלינו מהבורא, שזה "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב", שאז גם היצר הרע וגם היצר הטוב מגיעים אלינו מהבורא. היצר הטוב לא מגיע אלינו בצורה ישירה מהבורא אלא על ידי זה שהבורא עובד על היצר הרע, לכן זה נקרא "בראתי יצר הרע". בריאה זו יציאת יש מאין, שלא היה קודם יצר רע, הבורא ברא אותו בכוונה, מלכתחילה, כדי לגלות על פני הרע את הטוב, את עצמו, כיתרון אור מתוך חושך. ואז הוא מתחיל את העבודה, נותן לנו הגה או מושכות שאנחנו ננהל את המלחמה. במידה שהבורא מחכה ואנחנו מבינים שהוא מצפה שאנחנו נעורר את הכוח הרע והכוח הטוב, כמו שכתוב "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", בהתאם לזה אנחנו נותנים לבורא מקום לעבוד. כי הוא גיבור מלחמה, הוא עושה את המלחמה עצמה, אנחנו לא מסוגלים. אבל מה שהוא נתן לנו בסך הכול בכל הבריאה, זה שאנחנו כמו קטן שסוחב את הגדול ומבקש מגדול שיעשה בשבילו משהו שהוא בעצמו לא מסוגל, הוא רק אומר לגדול "את זה אני רוצה ואת זה, תן לי" והגדול כבר עושה. כך אנחנו, לפי הדוגמה הזאת, צריכים להביא את עצמנו למצב שאנחנו שונאים את היצר הרע שלנו ומעמידים את עצמנו בהתנגדות, בהתנגשות, בניגוד אליו, ואז אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יסדר את הדברים האלה, שימחק אותו, שיעביר אותו מהעולם, והבורא אז עושה בזה הרבה דברים.
הוא קודם כל מעלה אותנו כמו שאנחנו מבקשים. כקטן שמבקש מהגדול שהגדול ירים אותו על הידיים, כך הבורא מעלה אותנו למעלה מהרע, וזה נקרא שאנחנו עולים למעלה מהרצון לקבל ויש לנו כבר מסך. את זה העליון עושה באור שלו, ואז אנחנו נמצאים על הידיים שלו, ונמצאים למעלה מהרע, הרע כבר לא יכול להשיג אותנו, אנחנו כבר למעלה ממנו. ואחר כך אנחנו אפילו מקבלים כוחות לנהל את המלחמה הזאת דרך הבורא. אנחנו עובדים עם הכוח הרע, בצורה הפוכה שהוא נשאר, אבל נשאר באחוריים של הפעולות, הוא עוזר לנו לממש את הפעולות כנגדו ובזה הוא נעשה עזר כנגדו. וכך אנחנו מתחילים לבנות את המערכות החדשות של הטוב והרע, שהרע בעצמו על ידי הבקשה שלנו, העלאת מ"ן, על ידי העבודה בינינו שאנחנו עושים, על ידי זה הרע אפילו מצטרף לטוב, זה נקרא "חשיכה כאורה יאיר".
לכן כל העבודה שלנו היא להבין שהתנגדות בין טוב ורע שאנחנו מרגישים בכל מצב ומצב, אפילו בדומם, צומח וחי, כל שכן בינינו, בין בני אדם ורוחניים במיוחד, כוחות רוחניים, שההתנגדות הזאת, ההתנגשות היא מגיעה אלינו מהבורא. הבורא מעורר ומראה לנו את ההתנגדות בין טוב ורע, כדי שאנחנו נתחיל להבדיל בו בבורא בסופו של דבר כל מיני תכונות, פעולות, הבחנות, שאנחנו נתכלל מהן, שנעדיף אותן על פני הכוחות ההפוכים ממנו, שאנחנו קוראים להם רע מפני שהם הפוכים מהבורא. בעצם זה הכול רק כלפי הבורא, כי בעצם אין לא טוב ולא רע, אין הבדל בין צד אחד לצד שני, אלא בגלל שאחד שייך לכוח הטוב והמיטיב והנצחי שבבריאה, והשני כנגד זה, הוא נברא בצורה כזאת שעל ידו אנחנו יכולים לתת הבחנות לבורא, הבחנות נכונות, וכך להתכלל מהן.
אפשר להגיד כך, שככל שאנחנו גדלים אנחנו יותר מעוניינים בהתנגשות בין טוב ורע, אנחנו מתרגלים שנמצאים באמצע ביניהם, כמו שכתוב, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע". למה? כי דווקא בהתנגדות בין שניהם הוא מוצא את עצמו כמבין, מרגיש, מגלה את המציאות העליונה. וגם מגלה בזה שגם טוב וגם רע וגם ההתנגשות ביניהם, המעמד הזה, הכול מגיע מהבורא. אבל כדי לגלות את זה אדם צריך לגלות את ההתנגדות הזאת בצורה מלאכותית, מעצמו, שהוא בעצם מברר, הוא בזה בעצם כאילו בונה. כמו שאנחנו כילדים קטנים בונים, מקוביות בונים בית, במשחקים שלנו בונים כאילו חיים גדולים של מבוגרים, כך אנחנו בצורה מלאכותית מעמידים את הכוח הרע והכוח הטוב ומשחקים בהם. עד שאנחנו גדלים במשחק הזה, ואז אנחנו מזהים שזה כבר לא קוביות או כדורים או משהו שאנחנו משחקים בהם, אלא אלה כבר כוחות הטבע, שאנחנו נכנסים למציאות הרוחנית האמיתית. ובהתנגשות, בהתגברות ובהתחברות ביניהם אנחנו לומדים איך להיות בסך הכול באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת, כמה כוח ההשפעה והחיבור צריך להיות תמיד גבוה ושולט על פני כוח הניתוק, הריחוק. וכך אנחנו נתקדם.
יש בזה הרבה דברים, אנחנו נלמד עכשיו מהפסוקים, ונשתדל במשך כל הזמן כמה שאפשר להיות בזה במשך היום. כך אנחנו נצטרך להיות בזה עד גמר התיקון, רק העבודה תהיה יותר ויותר מורכבת, יותר גבוהה ואנחנו נלמד אותה. זאת אומרת, אי אפשר להבין אותה אלא מתוך הפרקטיקה, מתוך הניסיון, שאנחנו בעצמנו נעשה את זה, כמו שכתוב ש"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". ואם אנחנו מרגישים שיש לנו איזה רוגע בחיים שלנו, זה סימן שאנחנו מפספסים את הרגע הזה, ואנחנו צריכים לעורר את ההתנגשות בין טוב ורע, ובדרך כלל לעורר את הרע. שהנחש ייצא מהמסתור שלו, מהחור שלו שבו הוא נמצא ויראה לנו את עצמו, ואז אנחנו נצטרך לפנות לבורא ולבקש ממנו שיעשה עימו מלחמה. כך זו העבודה שלנו.
זאת אומרת, החיים שלנו לא יכולים להיות רגועים, שאין לנו מה לעשות, שאנחנו נמצאים כאילו בחופש, לא. אנחנו צריכים להיות ממש בהתקרבות של שני הכוחות האלה, יצר רע ויצר טוב, הבורא ועמלק, על מנת לקבל ועל מנת להשפיע, כמה שיותר לקרב ביניהם כדי שבהתנגשות ביניהם יהיו פיצוצים יותר גדולים. זה כמו כל חומר נפץ, הוא עובד על דברים מנוגדים, תמיד אנחנו רוצים להפגיש יותר בין פלוס ומינוס, שככל שהם גדולים יותר אז ההתנגדות ביניהם יוצרת לנו בעצם את כוח החיים. כי באף אחד אין כוחות, כי הכוח הטוב זה כוח הבינה, מה הוא יכול לעשות כל כך, הוא באהבה, והכוח הרע לא יכול לעשות כלום כי הוא דוחה את כולם. ואז יוצא שאין שום אפשרות להגיע למצב הנכון, אלא אם כן אנחנו מרגיזים אותם. אנחנו דורשים מהבורא שילחם עם היצר הרע שלנו, כי לא אנחנו בעצמנו מתרגזים ולא בעצמנו רוצים למחוק אותו ולעבוד עימו ולנצל אותו, לא, אנחנו צריכים להביא את הבורא למלחמה הזאת ולראות שהוא יעשה את זה, לחייב אותו שהוא יילחם ביצר הרע. ואז אנחנו נראה את החיים שלנו כשדה אשר ברכו ה', ששם יש לנו רק עבודה איך לסדר את הדברים. ולוקחים את הבורא כמו קטן שלוקח את הגדול ומביא אותו לאיזה מצב שרוצה שהגדול יסדר לו אותו. כך זה צריך להיות.
שאלה: מה מרגיז יותר את היצר הרע, פעולות פיזיולוגיות כמו לקום לשיעור ולהיכנס לזומים וכל השאר, או תפילה לבורא?
כוונה, זה ההבדל. אתה יכול לעשות כל מיני פעולות פיזיות והן יהיו יחד עם היצר הרע, ולא תתגלה בזה שום התנגדות מצד היצר הרע. אבל אם אתה רוצה להביא את הבורא, כוח חיבור שרק הוא שולט, שרק הוא יתגלה בכל המציאות, כי באמת הוא מתגלה, ואיפה שאתה רואה במקום בורא עמלק, זה אך ורק כדי להראות לך מקום שבו יש עוד חוסר בלקבוע יחידיות הבורא, לכן העיקר זה ביחס שלך הפנימי, בכוונה.
תלמיד: אז יוצא מזה שבעצם היצר הרע לא נחשף אם אין לנו שום כוונות לחיבור ולגילוי הבורא?
נכון. אלא מאיפה? מה התועלת לברוא יצר הרע? אין. אבל "בראתי יצר רע", אז "בראתי תורה תבלין", כי אז יתגלה המאור שבה והוא מחזיר למוטב את היצר הרע. וגילוי היצר הרע המתוקן, זה בעצם כל אותו החומר שמתגלה לנו כחומר הבריאה הטוב. כי היה מלכתחילה שלילי, נוסף לזה כוח האור, כוח הבורא, הוא נעשה גם חיובי, נעשתה התחברות נכונה בין שניהם, התמזגות נכונה, ואז יש לך חומר שהוא כולל טוב ורע ושניהם פועלים לטוב, גם הרע פועל לכיוון הטוב. ואז יש לך ממש בריאה מורכבת מעליונים ותחתונים, והם כולם פועלים לפי זה שמקבלים מהבורא את תכנית החיבור שביניהם. הבורא מתגלה כאופן הקשר בין טוב ורע. וזה מה שאנחנו רוצים לגלות גם בקבוצה וגם בכלל בכל המציאות. זה נקרא גילוי הבורא לנבראים בכל העולמות.
שאלה: יש לי איזה בלבול. אני לא מבין את ההבדל בין המצב שנקרא לעורר את השמאל, בהשוואה לעבודה שדיברנו עליה לפני חודש. כי לוקחים בחשבון שאנחנו עובדים עם השמאל, יש מצבים שהם מאוד נמוכים, אז אני לא מבין מה ההבדל בין שני המצבים.
אני לא יודע בדיוק על מה אתה שואל, לא מבין אותך, אבל בוא נחכה. בדרך כלל אם אני לא מבין משהו, אני שם את הדברים האלה בצד, אפילו רושם את הקושיה שלי וממשיך ללמוד עם הקהל, עם הכלל, עם התלמידים. גם לי יש אותם דברים. וכעבור כמה זמן אני חוזר לזה, או שזה קופץ בעצמו ואני כבר מבין מה היה לי לא ברור, או שאני חוזר לזה ומתחיל לברר עם הדברים שבינתיים כבר ביררתי.
זה לא צריך לעצור אותך. יש הרבה דברים בחיים וגם בחיים הפרטיים שלך, שאתה לא יכול לפתור אותם באותו רגע אבל אתה ממשיך, מה לעשות, החיים ממשיכים. אם תזרום יחד איתנו בזרימה שלנו, אני בטוח שתגלה עד כמה כל הדברים האלה מסתדרים. לא שהם נעלמים ואתה שוכח מהם, לא, אלא הם נכללים כבר בתפיסת המציאות שלך שמשתפרת.
נראה. בוא נלמד את זה בצורה כזאת. לא על כל דבר אנחנו חייבים לקבל תשובה במקום, דווקא לא.
שאלה: מה זה אומר בכל זאת "להכעיס יצר הטוב על יצר הרע"?
אתה שואל בצורה יותר מורכבת. כתוב, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" ואנחנו גם דיברנו אתמול איך אנחנו מרגיזים את היצר הרע על היצר הטוב. האם יש הבדל? אני לא יכול להרגיז את הבורא, אני יכול להביא אותו רק למצב שהיצר הרע מפריע לי להגיע לתיקון, לתכונות הבורא. לכן אני חייב להראות לבורא שאני משתדל להתקרב לתכונות ההשפעה, תכונות החיבור. לכן אנחנו צריכים להתחיל מהעולם הזה, שהוא העולם המדומה שלא קיים. המציאות שקיימת זו מציאות רוחנית בלבד, הבורא, ותכונות שכולן נמצאות בעל מנת להשפיע, בכוח שלו, וברצון לקבל שלנו האגואיסטי זה רק נדמה לנו שמשהו קיים, לכן זה נקרא "העולם המדומה".
מה שאנחנו צריכים זה להשתדל להכיר את הניגודיות בין טוב ורע, ולהשתדל לעורר בינינו את כוח הטוב, למרות שאין לנו את זה, אבל בינינו בצורה מלאכותית, לכן זה נקרא "משחק". ואז לבקש מהבורא, לתפוס אותו ביד כמו שקטן תופס את הגדול, להביא אותו ושהוא יתקן, שהוא יראה, שהוא יעשה, הכול הוא. אנחנו צריכים להתרגל, תפילה וחוץ מזה כלום. תפילה זה שאני תופס את הגדול ביד ומביא אותו כדי הוא יעשה, ואני מראה לו שאת זה אני רוצה ואת זה אני רוצה, אני מבקש ממנו בדיוק כמו מנהג הקטנים לעומת הגדולים בעולם שלנו. צריכים כך לסדר את עצמנו.
אבל כדי לבנות את המציאות הזו, את המצב הזה, אנחנו צריכים קבוצה. אנחנו צריכים להביא אותו למציאות כי לא מסוגלים לסדר אותו. וכשאנחנו מבקשים את זה בצורה נכונה, אז ודאי שהוא יעשה כי אנחנו נותנים לו את זה מהמציאות שמתגלה לנו. אומנם המציאות הזאת היא משחק, העולם הזה כולו משחק, וכשאנחנו מביאים אותו למשחק הזה, הוא מבצע ומזה אנחנו לומדים דברים יותר גדולים. וכשאנחנו כבר יכולים לעבוד בעבודה של השפעה, באמונה למעלה מהדעת, שאנחנו רוצים שהבורא יסדר לנו דברים כאלה ואנחנו מגיעים לזה ונכללים בזה, אז אנחנו כבר מתחילים להרגיש במקום משחק את העולם האמיתי. זה כמו שאנחנו עוברים לאט לאט נגיד עשרים שנה בחיים שלנו, עד שאנחנו נעשים גדולים לכל דבר.
תלמיד: כשגילינו את הרע, אנחנו צריכים לעורר כוח טוב שיתקן, וכן לגלות את הרע.
אבל כדי לגלות את הרע אנחנו גם צריכים את הבורא, אחרת איך אתה מגלה שזה רע.
תלמיד: אתמול דיברנו על כך שמתוך החיבור אפשר לעורר את קו שמאל ולתקן. על זה מדובר?
גם מזה, כן.
תלמיד: לא ברור מה זה נקרא שהוא מתקן את הרע הזה? מה צריך לקרות כשהוא מתקן אותו רע שמתגלה?
בואו נראה, נבקש ממנו ונגלה. או שהוא עושה את זה מחוצה לנו כמו שאנחנו חושבים, או שהוא עושה את זה בתוכנו על ידי תיקון המידות שלנו. ויכול להיות שמה שהיה לנו קודם נראה כרע, פתאום אני מגלה שזה לא רע אלא זה אפילו טוב. בוא נראה באיזו צורה זה עובר תיקון.
שאלה: כשאתה אומר לעורר את הרע, לאיזה רע אתה מתכוון בדיוק, הרע שבתוכי?
לא, בתוכי אין רע. הרע שעליו אני יכול לבקש זה רע שמפריע לתיקון הנשמה. כל יתר הרע זה לא רע, זה כמו ילדים קטנים שעוד לא יודעים לשחק במשחק אמיתי, אלא יושבים בלול ומשחקים עם כדור קטן או משהו. אלא כשאנחנו מגלים את הרע האמיתי, זה שלא יכולים להתחבר בינינו בקבוצה, אמנם גם זה לא הרע האמיתי כי עדיין עושים את זה בתוך האגו, בתוך הרצון לקבל, אבל בכל זאת זה כבר אותו סוג של יצר הרע בנו שאנחנו יכולים לבקש עליו תיקון מהבורא.
ובאמת אנחנו צריכים לעבוד גם בזה, ולהיות מרוכזים לא על זה שאני כל כך רוצה להפטר מהרע, כי בלי רע לא תהיה לי אפשרות לפנות לבורא, אני צריך לדאוג שהרע יישאר לי באיזו צורה, שאני כל הזמן אהיה קשור לבורא. בלי עמלק אני גם לא אהיה אדם שנלחם נגדו בעזרת הבורא, שאני תופס את הבורא. למה? כי כשיש רע אני תופס את הבורא שיעזור לי, אני מפחד מהרע, אני רוצה יחד עם הבורא להתקרב לרע, שהבורא יעשה עימו מלחמה ואני אעמוד בצד. כך אנחנו צריכים להבין את המלחמה הזאת, רק "ה' יגמור בעדי", וכך אנחנו צריכים להתקדם. יש כאן אוסף של יחסים מבינינו בקבוצה, בין הרצון האגואיסטי שהבורא ברא וכל פעם מגלה לנו בינינו, לבין זה שאנחנו פונים לבורא ובאיזו צורה אנחנו רוצים שזה יקרה.
בסך הכול אני צריך למחוק את עמלק, זאת אומרת את הכוונה על מנת לקבל שתתהפך ותהיה בעל מנת להשפיע. לא את הרע בעצמו שזה רצון לקבל, הוא לא רע, הרצון לקבל זה חומר הבריאה ועליו אני צריך לשמור. אני צריך רק לקלף מהרצון לקבל קליפה, שזו כוונה על מנת לקבל שמנוגדת לבורא, ואז כל הפרי שאני מגלה כמקולף, אותו אני מגיש לבורא.
תלמיד: כשאתה אומר לעורר את הרע, אנחנו צריכים להתמקד, לדעת איפה לעשות את הפעולה הזאת כדי לעורר. הרע הזה, איפה הוא נמצא? אפשר להגיד שיש לו מקום? האם הוא בינינו, בתוך החבר?
אני מרגיש שהלב שלי לא יכול להיות עם הלב של החבר. הרצונות שלי, המחשבות שלי, ודאי ששונים בכל אחד ואחד, אבל הם נמצאים באותה נטייה לבורא, "כי בו ישמח ליבנו". וכך אנחנו צריכים להתקדם.
שאלה: האדם מרגיש טוב או רע, לפעמים מרגיש בעלייה או בירידה, האם יש כאן התנגדות כלשהי? מהי אותה התנגדות שמדברים עליה?
בינתיים אלה בעיקר בלבולים. אנחנו לא יודעים מה זה טוב ומה זה רע, ואנחנו שורפים זמן. אנחנו לא מרוכזים כל הזמן ורואים על הכוונת את כוחות הבריאה ודרכם את הבורא. לא. זאת הבעיה שלנו. ולכן העבודה שלנו כאן, בתקופה הזאת היא יותר "איש את רעהו יעזורו", עד כמה אנחנו מעוררים זה את זה, עד כמה אנחנו נותנים דוגמה זה לזה. וזה לאו דווקא יכול להיות בדיבור, אמנם זה חשוב מאוד, במיוחד למתחילים, אבל יותר בכוונה, במחשבה, בקיצור בלב.
העבודה שלנו צריכה להיות יותר בלב. אני חייב לעורר את הלב שלי כדי לעורר את הלב של החברים שלי, שהם ירגישו כמה כולנו תלויים זה בזה בהשגת המטרה הנצחית. שלא נצא מהחיים האלו ללא רווח נצחי, רוחני, בלי לגלות את הבורא, זאת אומרת כוח השפעה ואהבה בינינו לפחות במשהו, אומנם רצוי ממש להימשך עד גמר התיקון, כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלוקיך"1,
שאלה: מה זה אומר להגיב בצורה נכונה?
אם תכינו יחד פנייה לבורא בדרך כלל זו תהיה פנייה נכונה. למה "בדרך כלל?" כי לפעמים הבורא ירצה בהתקדמות שלכם לתת לכם גם מקום לטעות כדי שתלמדו. כך גם אנחנו עם הילדים הקטנים שמשחקים, נותנים להם כל מיני מכשולים שהם לא מסוגלים לעבור אותם, לא מסוגלים כך ולא מסוגלים כך, אבל בדרך מיוחדת הם כן מסוגלים, בצורה כזו. משחק תמיד מורכב מ"תן וקח", להצליח, להפסיד, בזה המשחק, אם אני בטוח שאני לא מפסיד אלא רק מרוויח אין לי "אקשן", אין לי מרץ פנימי, אין לי את הרגשת החרדה הפנימית, ובלי זה אני לא יכול לגלות גם את הניצחון שלי, את ההצלחה שלי. זה חייב להיות בצורה של אור וחושך כל הזמן, הצלחה והפסד.
לכן לאורך כל הדרך בסולם המדרגות עד גמר התיקון, אנחנו תמיד נמצאים בין שני הקווים ותמיד נופלים ועולים, נופלים ועולים, וכך אנחנו מתקדמים, אבל כל פעם אנחנו רוכשים מזה חכמה, "אין חכם כבעל ניסיון", מתוך זה שהוא רואה דבר והיפוכו הוא מתחיל להיות דומה לבורא, יכול לבצע אותה הפעולה. בסופו של דבר אנחנו קמים למעלה מכל הבריאה כמו הבורא, מבינים אותה ומנהלים אותה. זה נקרא "נצחוני בניי".
תלמיד: הנחש בדרך כלל מתגלה בצורה אישית, איך לעבור מהגילוי הזה לבקשה משותפת?
אני לא חושב שהרצון לקבל האמיתי מתגלה בצורה אישית, כשכתוב בכל מיני מקומות שהוא מתגלה בצורה אישית, הכוונה היא בכל זאת כלפי העשירייה, כי אם זה לא כלפי החיבור שלנו זה לא רוחני. אנחנו צריכים להבין שברוחניות, כלפי הבורא אנחנו עשרה כאחד, לכן אם אנחנו לא עשרה אנחנו בכלל לא קיימים, הבורא סופר עשיריות. לכן מה שאני מרגיש בעצמי זה נקרא "בהמה", אין בזה שום דבר, אבל מה שאני כלפי העשירייה זה כבר רוחני, זה ההבדל. אני נמצא בדאגה לעצמי, חשבון לעצמי על כל מיני דברים, אני בעצמי קיים וזהו, זו בהמיות. אני כלפי העשירייה, שלילי חיובי לא חשוב, זו רוחניות. מהבירורים האלה, בקשרים האלה, אני כבר יכול לפנות לבורא כי אז הוא מרגיש אותי ואני יכול להרגיש אותו בחזרה, אבל רק בתנאי שאני מברר את היחסים ביני לבין העשירייה.
לכן כל כך קשה לנו, כי כאן הגבול בין המציאות המדומה, שהיא "העולם הזה", כך זה נקרא, למציאות האמיתית, הרוחנית. בין המציאות שלנו שהיא בדעת למציאות העליונה שהיא למעלה מהדעת. אין ברירה, אנחנו חייבים להסכים עם זה וללכת על זה, אחרת לא נגיע למימוש חכמת הקבלה אלא נהיה בפילוסופיות, פסיכולוגיות, כל מיני דברים.
שאלה: הרע מתעורר כשאנחנו מנסים להעלות את רוממות הבורא, אבל הרע מתגלה כלפי העשירייה?
רע מתגלה כלפי העשירייה אבל כל אחד ואחד מזהה, מאתר, את הרע בצורה שונה שהיא שלו, ומתחיל לבקש עבור העשירייה. רב"ש כותב על זה הרבה במאמרים שלו, כל המאמרים שלו הם במיוחד על קשר האדם עם העשירייה, מהנקודה הזו הוא כותב.
שאלה: נראה שאנחנו עכשיו עוסקים לא במעשים אלא בכוונות, בעבודה דקה יותר, האם זה דבר שאנחנו צריכים להיות מוכנים לעשות עכשיו בעשיריות, להבדיל בין המעשים לבין הכוונות ולברר את הכוונות?
אנחנו לא כל כך צריכים להבדיל בין הכוונות לבין המעשים, כי ברוחניות הכוונות הן המעשים, כי על ידי הכוונות, בירור הכוונות, פנייה לבורא, תפילה לבורא, אנחנו מפעילים את הכוח העליון והוא פועל ומתקן את הכול, הוא עושה את המעשים, לא אנחנו, אנחנו רק מכינים את עצמנו כדי לדרוש ממנו ואם דורשים נכון אז אנחנו מפעילים את הכוח היחיד, כוח האור, שהוא הפועל היחיד במציאות והוא עושה את המעשה. ומה שאנחנו עושים בידיים וברגליים, זה רק במסגרת העולם הזה, נניח בהפצת החומר, בלימוד, אנשים שמגיעים אלינו. זה עדיין לפני פעולה רוחנית.
שאלה: מה משתנה ביחס לרע כשמצליחים לעלות מעליו?
אני שונא אותו כמה שאפשר, מתוך הקשר עם החברים שלי בעשירייה. שנאה לרע המפריד בינינו, שלא נותן לנו להיות "כאיש אחד בלב אחד" ולגלות את הבורא, את כוח ההשפעה והאהבה בלב המשותף שלנו. ככול שאני מרגיש את הדברים האלה כנחוצים ופונה לבורא מטעם כל הקבוצה, אפילו לא מטעם כל הקבוצה, אבל אני פונה כבר מתוך זה שאני בעצמי רוצה לגלות את הלב הזה הכללי של הקבוצה והחיבור שבו, עם זה אני פונה לבורא ומבקש ממנו, זו כבר תפילה נכונה. זה נקרא "תפילה בציבור", "תפילה עבור רבים".
תלמיד: כשגיליתי את המצב הזה בעשירייה, ואנחנו אומרים שכל אחד בעצם אחראי על מה שקורה בעשירייה, האם אני יכול לבוא לעשירייה ולהגיד "תראו את המצב, הנה הכוח המפריד בינינו"?
האדם שעובד נכון תמיד נראה לו שהוא אשם בכל דבר, כן. כך קורה. אבל זה דווקא טוב כי זה נותן לו יסוד, תרוץ, סיבה לפנייה לבורא.
שאלה: אמרת שהרע לא נמצא בי אבל אני תמיד חשבתי שיש בי למעשה את ההתנגדות לחיבור ועל זה אני צריך לבקש תיקון. עכשיו אתה אומר שאני צריך לבקש עבור התיקון של העשירייה, זאת אומרת שלמעשה אלה פעולות שהבורא עשה רק כתוצאה מהשבירה, או שזה משהו בתוך הרצון לקבל שהוא יצר בנו?
אין יותר מכלי שלם והבורא עשה ממנו כאילו כלי שבור. זה כאילו, זה לא באמת קורה, אלא לעינינו. שעשה כלי שבור, זה כמו שאנחנו קונים לילד פאזל, איזה דבר להרכבה שהוא בכוונה שבור כדי שילמד איך להרכיב אותו, ילמד מה זה דבר שלם.
תלמיד: הרצון לקבל, אותו חומר גולמי, בגלל שאנחנו שונים זה כאילו שיש בנו יסודות שונים, זה מה שמפריד בינינו? יש משהו שונה בתוך הרצון לקבל, משהו שקיים בי שמתנגד לחיבור כלפי כל השלמות?
ודאי שיש בכל אחד ואחד רצון לקבל שונה מחברו. אבל אם אנחנו רוצים לחבר אותם למטרה אחת, אז הם מתחברים ומשלימים, ודווקא בזה הם נמצאים עוד יותר מחוברים מלפני השבירה.
זאת כל התועלת מהשבירה והתיקון, שאנחנו מגיעים למצב שנקרא "פי תר"ך פעמים", יותר עוצמתי, יותר גדול. שבמקום אור הנפש שהיה באדם הראשון, שהיה ב"גן עדן" מה שנקרא, זאת אומרת בכלי לפני השבירה, וכשאנחנו מגיעים אחרי השבירה, כשאנחנו מבררים את כל הניגודיות שיש בין חלקי הכלי ומייצבים אותם יחד, אז אנחנו מקבלים אור של נרנח"י, אנחנו משיגים את הבורא.
ואי אפשר אחרת לעשות את זה אלא על ידי שבירה, ושאנחנו נתעסק בחיבור ואז אנחנו נגלה את האור העליון הזה במלואו, שהוא לא היה כזה אף פעם, זאת ממש המצאה אלוהית. ומזה יש לנו בעולם שלנו גם כן הרבה כאלה פעולות, ש"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", ברוחניות וגם בגשמיות.
אתה רואה שאנחנו תמיד מלמדים וגם לומדים את הדברים בפירוק וחיבור. יש לך דיפרנציאלים, יש לך אינטגראליים במתמטיקה, יש את כל הדברים, שאנחנו צריכים זה כנגד זה לממש אותם כדי להבין את הבריאה.
שאלה: ברצון החדש הזה, כשהאגו שלי מתחיל להשתמש בשני כוחות, בחיובי ובשלילי כדי לגדול לקראת הבורא, איך זה אפשרי שכל חבר בעשירייה שלי יתחיל לקבל את החיבור הזה שמתגלה בינינו כעזרה לגדילה, לצמיחה?
אמרת יפה מאוד, שכאילו אנחנו צריכים להשתמש באגו שלנו, מתחילים ממנו, ואיך אנחנו מחלקים את האגו לטוב ורע, זה נכון. אבל מתוך זה שאנחנו משתדלים לשחק עם האגו גם בטוב וגם ברע, כאילו ששני החלקים האלו ישנם בתוך האגו, אנחנו מגיעים למצב האמיתי שבאמת מתגלה כוח הטוב וכוח הרע, זה כנגד זה, בורא ועמלק, רצון לקבל ורצון להשפיע. ואנחנו מתחילים לגלות את שני הכוחות האלו כדעת ואמונה למעלה מהדעת. וכך אנחנו מגיעים לפעולות רוחניות.
אנחנו נראה איך אנחנו עושים את זה. אני לא כל כך רץ להיכנס למדרגות, לבירורים, בהדרגה. אני רוצה שכולכם פחות או יותר תיכנסו לשלבים האלו, ואז אנחנו נגלה איפה אנחנו עומדים. יהיה טוב, תאמינו לי שהכול יסתדר, רק סבלנות ולהשתדל למלא כל רגע ורגע בלהרגיז את יצר הרע על יצר הטוב והפוך, יצר טוב על יצר הרע.
אתמול דברנו על זה שאנחנו צריכים לעורר את העמלק, שאין לנו ואנחנו לכן נמצאים באיזו מין הרפיה, שום דבר לא קורה, שום דבר לא זז. אם אתה רוצה שיזוז, תעורר את הכוח הרע, תעורר את הכוח הטוב, תגיע למצב שהם מתנגשים בך, שאתה מתחיל להיות בוער, רותח ממש בהתנגשות ביניהם, וכך תתחיל למשוך את הבורא למציאות שלך כהכרחי.
אחרת איך אתה תסתדר? כל הדברים האלה נבראו בנו כדי שאנחנו נזדקק לבורא ונוכל לסדר את מקומו בין שניהם, בין יצר הרע ליצר הטוב. יש בורא, כאילו כוח הטוב שזה מגיע מהבורא ישירות, יש יצר הרע שמגיע מהבורא בצורה הפוכה, מהאחוריים, אבל יש כוח עליון שאנחנו מבקשים שיתחיל לסדר את הדברים האלה ביניהם. את כל זה אנחנו צריכים לברר.
שאלה: איך אנחנו במהלך היום מכניסים כל הזמן חיסרון חדש בלי לחכות שהבורא יעורר אותנו? אני מרגיש שאנחנו צריכים את זה יותר ויותר, כל הזמן.
זה מהעבודה ביניכם. כמה שאתם יותר מדברים על זה, כמה שאתם יותר נכללים זה מזה כדי להתפלל לבורא. ובמידה שאתם מתפללים, מבררים את הכוח הרע, כמה שאתם רוצים באמת לסדר אותו, שהבורא ינצח אותו. לא אתם בעצמכם אלא אתם רוצים שהבורא ינצח את הכוח הרע, שהבורא ישלוט עליו. כי בזה אתם נותנים לו מקום להתגלות.
שאלה: לפני רגע אמרת שבתוכי לא קיים בעצם הרע, אבל המהות של הבריאה היא הרצון לקבל שהוא רע. עושה רושם שיש כאן סתירה, אתה יכול בבקשה להסביר לנו איך מסתדרים שני הדברים האלה?
יש לנו הרבה ספרים, ובין הספרים האלה בטח שמעתם את המילה הזאת "תלמוד". "תלמוד" זה הרבה ספרים גדולים, ויש שם ספר אחד שנקרא "בבא מציעא". קודם כל, בכל הספרים האלה מדברים על קבלה נטו, לא כתובה אף מילה אם לא לבירור הנשמה, למרות שכתוב בכל מיני צורות.
אז כתוב שם כך, "שניים אוחזין בטלית", הטלית היא כזאת שמכסה את האדם, אז שניים אוחזים בבגד של האדם. מי אלה השניים האלו? יצר טוב ויצר הרע, "שניים אוחזין בטלית", באדם. אחד אומר, יצר הטוב, "כולו שלי, כל האדם הוא שלי". והשני אומר, יצר הרע, "כולו שלי", "ויחלוקו".2 "יחלוקו", הכוונה שייכנסו למחלוקת ויבררו למי שייך אדם, או ליצר טוב או ליצר רע.
כך אנחנו נמצאים בחיים שלנו. אנחנו צריכים להיכנס למלחמה הזאת וכך אנחנו צריכים לגדל, לחנך מעצמנו אדם שיהיה כלול משניים, גם מזה וגם מזה. ומהשניים האלה שהוא בוחר, הוא בונה את עצמו כנמצא מטוב ומרע ומזה נעשה אדם. על זה כתוב "והיו כאלוהים יודעי טוב ורע".3
לאט לאט נתכלל גם מכוח הפירוד, גם מכוח החיבור, ונעמיד את עצמנו נכון נגד כל כוחות הטבע ונהיה למעלה מהטבע. רק אני מבקש, יום יום שאנחנו גומרים את השיעור אתם משתדלים לחזור על השיעור עד למחרת. כי מחר יהיה לנו השלב הבא.
שאלה: אפשר להרגיש אהבת אמת בעשירייה כשמחברים את כוח הטוב וכוח הרע למען הבורא?
כן. הכוח האמיתי של העשירייה הוא שיתחברו עוד טוב ורע יחד. כי טוב לא יכול לגדול, אלא רק על ידי הרע. עביות היא שנותנת לנו עוצמה של בהירות האור בתוך הכלי.
אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה עצמה, שעביות שבתוך הכלי, הרצון לקבל, הגודל שלו, הוא רוצה למשוך את האור לעצמו. אבל כשהוא מושך אותו אז הוא גם כן מסדר אותו בצורה כזאת שהוא גם דוחה אותו, דוחה את הכוונה שלו על מנת לקבל, ומחליף אותה לכוונה על מנת להשפיע. ומשתמש באותו כוח האור שבא אליו על מנת לקבל, הופך אותו בעל מנת להשפיע, ואז הופכים את הרע לטוב, חושך לאור.
ולכן אי אפשר בלי מלחמות, בלי להרגיז זה את זה, ובלי להיות בין שני הכוחות האלה. ואנחנו צריכים לסדר את זה מהחיבור שבינינו.
שאלה: הכוונה זאת העבודה שלנו, זאת עבודה פנימית של כל אחד או שאנחנו "איש את רעהו יעזורו", צריכים לדון על זה בעשירייה כי זאת בעצם כל העבודה?
זאת עבודה של כל אחד ואחר כך יחד כולם, "איש את רעהו יעזורו".
שאלה: האם צריך קודם לתקן את הרצונות או הכוונות של כל חבר בתוך עצמו לפני שמגיעים לעשירייה?
לא, אתה לא יכול לעשות את זה. זה רק על ידי חיבור בעשירייה שאתם מתקנים בסך הכול את היחסים ביניכם לחיבור, ומתוך נטייה לחיבור מתקנים את כל הרצונות והכוונות הפרטיים שבכל אחד ואחד. אתם לא שמים לב למה שקורה בכל אחד ואחד. אף אחד לא יכול לתקן את עצמו ואף אחד לא יכול לתקן את האחרים אלא אתם רק מתקנים את הקשר ביניכם, זה משהו אחר לגמרי.
כל אחד עם מה שהוא נשאר, שיישאר. אל תשימו לב, כי זו בהמה, כמו שהיא נולדה. אנחנו כבר יודעים מהניסיון שלנו בחיים שאתה לא יכול לשנות את האדם, איך שהוא נולד, האופי הגשמי בהמי שלו יישאר. אחד בוער, השני רגוע, השלישי חכם, הרביעי פחדן, וכך כל אחד ואחד. את זה אנחנו לא מתקנים, אנחנו מתקנים רק את ההתקשרות בינינו, ההתחברות.
החבר בכל מיני תכונות פרטיות שלו הוא כך וכך, בסדר גמור, העיקר שיתקשר אליי ואני אליו. העיקר שיתקשר כך, ולא שעלי לתקן אותו. אני צריך רק את הקשר שלו לקבוצה, ושיבוא עם כל הדברים השליליים כמה שיש לו, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". ודאי שלחכמת הקבלה מגיעים אנשים שיש להם בפנים במיוחד מלא מלא רצונות, כוונות, הבחנות, תכונות, מחשבות, לא חשוב מה, רעים. העיקר שאנחנו מתקנים זה איך הוא מתחבר לאחרים, לא מה שיש לו בפנים.
נגיד שיש לי מכונה אחת ומכונה שנייה, אני צריך לעשות התאמה ביניהן. התאמה, ולא שאני מתקן אחת ומתקן את השנייה, זה לא חשוב, אני צריך לעשות אדפטור ביניהן, מערכת התקשרות בלבד, כך אנחנו בונים. וממערכת ההתקשרות הזאת ששם קיימים גם כל הכוחות המנוגדים, דווקא כמה שהם מנוגדים וכמה שהם מתחברים, אז זה נקרא שעל עביות יש לך צמצום מסך אור חוזר ומתגלה הבורא בעוצמה גדולה.
לכן אנחנו לא צריכים לתקן אף אחד, אנחנו צריכים לתקן רק את הקשר בינינו, ולא לחייב בזה שכל אחד צריך להיות מתוקן. לא. אתה צריך לשנות את היחס שלך לאחרים, שאתה רוצה להיות מחובר איתם. כמו שאתה, והם כמו שהם, העיקר חיבור. ואיך אנחנו יודעים מה לעשות? הבורא יעשה, אנחנו רק צריכים לבקש ממנו. העבודה שלנו היא רק תפילה.
זה שאנחנו שקועים בתיקונים בעצמנו זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". אז רק בקשה לבורא, כל הזמן לפנות אליו. בכל אחד מאיתנו יש עמלק, יצר הרע הגדול, זה לא חשוב, הבורא יסדר. אני צריך להביא לו את הרע שלי כי הוא ברא אותו ואז הוא יתקן.
שאלה: איזה הבדל יש בין עמלק שהוא מגולה ובין העמלק שמעוררים אותו?
זה הבחנות. זה שמגולה, כבר ברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות איתו. וזה שאנחנו מעוררים אותו, אני לא יודע אם אנחנו צריכים כל כך לעורר את העמלק כל פעם. אם הוא מתגלה, מגולה, אז למה יש לנו לעורר עוד, אלא אנחנו צריכים לעבוד עם מה שמגולה.
שאלה: אם החברים כבר ביקשו את מה שיכלו לבקש עבור החברים אתמול ואמרו שאין יותר מה לבקש, על מה זה מעיד ומה העצה?
אם אתם כבר החלטתם שאין לכם יותר עם מה לפנות לבורא, סימן שאתם לא נמצאים בתהליך, בלנסות להתחבר יותר, לנסות לגלות עוד יותר קשרים. כי אנחנו נמצאים במצב של כלי שבור, ואנחנו צריכים להיות בנטייה כל פעם לאחד את חלקי הכלי הזה של אדם הראשון ששבור מלכתחילה. ולכן כל אחד ואחד מאיתנו חייב להרגיש את עצמו אחראי על חיבור של כל הכלי דאדם הראשון, אפילו כל האנושות. כי השבירה שלי נמצאת בכולם, ואם אני מסדר את עצמי, מתקן את עצמי, אני מתקן את כולם, ואז אני רואה את כולם מחוברים בעיניי, ואז העולם כלפיי הוא המתוקן.
לכן זה שאתם לא רואים מה שיש לתקן בהתקשרות ביניכם, זו בעיה גדולה. אז לפחות בכל זאת אתם צריכים לפנות לבורא, ולסדר, לבקש ממנו. אז תבקשו על זה שאתם לא רואים את השבירה, שאין לכם על מה לפנות אליו, ואתם מבקשים שיגלה לכם מה הקלקולים שביניכם, שאתם תסבלו מזה שהם נמצאים, זה נקרא גילוי הרשעים, ואז תהיה לכם סיבה לפנות לבורא.
תנסו, אבל כל הזמן להיות בהתקשרות אליו, לא לעזוב. יש בו מקום ששם נמצא כל אדם וכל עשירייה. אנחנו צריכים כל הזמן להיות נוכחים באותו מקום בו, ולא שאנחנו עוזבים והמקום נשאר ריק.
שאלה: אתה כל הזמן אומר לנו שאנחנו צריכים להרגיז את הרצון לקבל, להרגיז את יצר הטוב על יצר הרע. האם הניסיונות בחיבור בינינו זה מה שנחוץ לנו כדי לעשות את הפעולה הזאת?
אם אנחנו רואים ניגודיות בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, בין החיים שלנו והבורא, איך שאנחנו יכולים לתאר אותו, אז ודאי שיש לנו כאן עבודה רוחנית, שאנחנו מחפשים על ידי מה אנחנו יכולים לפנות לבורא. הפניה לבורא זו בעצם המטרה שלנו, הפעולה היחידה האמיתית שלנו. שאם אנחנו מתחברים אליו, אנחנו נמצאים באיזה קשר עם הרוחניות, אפילו שעוד לא מגלים אותה.
אבל אם אנחנו משתדלים מתוך העשירייה להתחבר לבורא ולשמור על החיבור אליו כמה שיותר, אנחנו כבר נמצאים בחיבור עימו וכבר מזמינים על עצמנו מאור המחזיר למוטב. וכבר במשך הזמן הזה אנחנו נמצאים תחת השפעה עליונה, ומגיע אלינו שפע מלמעלה ומתקן אותנו. אז כמה שיותר להיות בחיבור בינינו ובפנייה לבורא, וזה לא חשוב כל כך האם הסיבה לזה היא אמיתית או מדומה.
קריין: נקרא את הפסוקים בנושא "להרגיז יצר הטוב על יצר הרע". קטע מספר 1.
"אם היצר הרע מתרגז, זהו סימן שהאדם רוצה ללכת בדרך בנין דקדושה. ולכן היצר הרע מתרגז.
כלומר, שהרוגז הוא תוצאה מזה שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים. מה שאין כן אם זה שהאדם אומר, שרוצה לעבוד לשם שמים, הוא רק משפה לחוץ, אין היצר הרע מתרגז מזה, כי מה איכפת ליה, שהאדם מדבר ולא יודע אפילו מה שהוא אומר."
(הרב"ש. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)
זאת אומרת, לפי עוצמת ההתנגדות שלנו לרוחניות אנחנו יכולים לראות עד כמה אנחנו בפנים באמת אמיתיים שמתגלה בנו יצר הרע ואנחנו יכולים להשתמש בו וללכת קדימה. ולא שאנחנו נכנעים כלפי יצר הרע הזה ובורחים מהרוחניות. זאת אומרת, כל פעם שיש לנו התנגדות לרוחניות, התנגשות עם הרוחניות, התנגדות לקבוצה, שנאה לחברים, דחייה מכל דבר ששייך לרוחניות, זה סימן שהתגלה בנו עוד יצר הרע ואז זו הזמנה, הזמנה לתיקון שלו ועל ידו להתחבר לקבוצה ולבורא בתוך הקבוצה.
בסך הכול יש לנו שתי פעולות שצריך לסדר, ממני שהיצר הרע מתרגז ולא רוצה ולא מבין ולא מסכים, ואני צריך דווקא על פני זה לפתח תפילה נכונה דרך העשירייה לבורא, ובזה אני נכנס עוד ועוד למדרגות רוחניות ומתגלים לי בדרך כבר הבורא, המציאות הרוחנית, הנצחית וכן הלאה. רק בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.
שאלה: מה ההבדל בין יצר הרע שמתרגז לסתם יצר הרע שמתעורר?
אם הוא סתם מתעורר זה לא אומר כלום, אנחנו צריכים עוצמה. אם אין לך משהו נגד, אם אתה לא מתחמם מהמצב שלך, זה סימן שזה לא יצר רע אלא רק עצלות. עצלות שאתה לא רוצה, לא אכפת לך, לא כיוון, לא מטרת הבריאה, לא אכפת לך כלום, אתה בעיקר מתרגז בגלל שמוציאים אותך מאיזו מנוחה. לכן אנחנו צריכים דווקא להרגיז את יצר הרע על יצר הטוב, שיהיה משהו מנוגד להשגת הבורא, לחיבור בינינו, ובצורה כזאת אנחנו נתקדם.
שאלה: עד אתמול העבודה הייתה כפי שאני מבין, פשוט לבקש כל הזמן עבור החברים. היום אנחנו מדברים על זה שצריך להרגיז את יצר הרע כשאתה כבר נמצא בתוך החיבור. בזה העלייה במדרגות?
אם אנחנו רוצים ללכת על שתי רגליים ולהתקדם, אנחנו לא צריכים לחכות עד שיבוא אלינו איזה כוח שיעורר אותנו. כי רוב שעות היום אנחנו נמצאים במצב שכאילו לא מתעורר בנו שום דבר, אלא בכל מקום איפה שאני נמצא, ברחוב, בנסיעה, בעבודה, בלימוד, בבית, אני צריך כל הזמן להשתדל שיצר הרע שלי ויצר הטוב הם יתנגשו ביניהם ושאני תמיד אסדר את יצר הטוב על פני יצר הרע, כוח הבורא על פני כוח הבריאה וכך אני כל הזמן אתקדם קדימה יותר ויותר.
תלמיד: נניח כמו שאתה אומר במהלך היום אני מבקש עבור החברים, עליתי מעל עצמי, מעל כל ההפרעות ואני מנסה לבקש רק עבורם. קודם לכן פשוט היה מגיע מצב חדש והיו מתחלפות ההפרעות. עכשיו אנחנו מדברים על זה שאני צריך בעצמי לעורר איזו הפרעה כדי לעלות מעליה. האם זה נכון?
תחפש מה עוד מפריע לך כדי עוד יותר להתחבר לקבוצה ולבורא.
תלמיד: מה זה אומר לחפש את ההפרעות האלה?
מה יכול להביא אותי לחיבור או מה מפריע לי לחיבור.
תלמיד: ואחרי זה לזה למשוך לסיטואציה הזאת תוספת?
תברר את המצבים האלו ותבקש עליהם תיקון.
תלמיד: מה זה אומר לבקש תיקון?
שאתה רוצה להתקדם לבורא על פני כל כוחות הדחייה. זאת אומרת, להשפעה, לאהבת הזולת, דרך אהבת חברים להגיע לאהבת הבורא, להתחבר דרכם עמו. כל מה שלמדנו קודם. פתאום שכחת?
קריין: קטע מספר 2.
"ענין "ירגיז" הכוונה שיעשה עמו מלחמה. היינו, שלא ישמש אותו, אלא שיעשה עמו מרד. ולאמור לו "עד כאן עבדתי אותך בכל כוחי, ועכשיו אני כבר לא אתן לך שום דבר, אלא להיפך, אני רוצה לשעבד אותך, שתעבוד לשם שמים"."
(הרב"ש. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)
שאלה: איך אפשר לעורר את הרע ובאיזו צורה אנחנו עובדים בשביל להפוך אותו?
דיברנו על זה כל הזמן, שאנחנו צריכים לחפש מה מפריע בינינו להתחבר, מה מפריע להתחבר מבנינו לבורא, את הדברים האלה שמפריעים אנחנו צריכים לראות אותם כמנוגדים לרוחניות שלנו, ולכן לפנות לבורא ולבקש שיהפוך את ההתנגדות הזאת לעביות הנכונה. זאת אומרת, שלא יהיה פער בינינו, אלא ההפך, אותה העביות שבינינו תהפוך להיות לקשר בינינו.
תנסו לחשוב, נגיד אני ואתה עכשיו אויבים, לי יש נשק ולך יש נשק, וכשאנחנו מתחברים יש לנו נשק משותף. זה נקרא "איזהו גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו לאוהבו"4. ואז בחיבור בינינו, שהיתה קודם התנגדות ונעשה עכשיו חיבור, העביות נשארת, רק הכוונה האגואיסטית של כל אחד נעלמת, ואז בחיבור שנעשה עכשיו, אנחנו יכולים לגלות את הבורא. הבורא תמיד מתגלה רק על הרצון שמגיע משני רצונות הפוכים שמתחברים. זה כמו בפצצת אטום, שמתחברים שני החלקים ואז משני החלקים האלה שם מתגלה הבורא, הניגוד עובד באחוריים של המדרגה הרוחנית. הוא נשאר אבל כעביות התומכת.
שאלה: רב"ש מדבר כאן על זה שאנחנו צריכים מצד אחד להתרגז ומצד שני אנחנו אומרים שתמיד צריכים לעבוד בשמחה. איך אפשר לחבר את שני הדברים האלה לאחד?
למה שלא? אין שום דבר מנוגד בזה שאני יכול להיות בשמחה, וצריך להיות גם ברוגז. אני נמצא במצב שאני מגלה את ההתנגדות, ההתנגשות, ואני שמח מזה שאני עכשיו בונה למעלה מזה את הגשר. והגשר הזה דווקא צריך לכלול את כל הדברים המנוגדים בתוכו, ועד כמה שהדברים הם יותר מנוגדים, מתגלה אור עליון יותר גדול.
שאלה: הסתירות האלה שמתחברות הן בתוכי או בתוך העשירייה?
בעצם זה בתוך האדם אבל במידה שאדם רוצה להתחבר לעשירייה.
שאלה: בטקסטים של רב"ש נאמר שיש להגיד ליצר הרע כך וכך. כאשר הטקסט אומר זאת, האם הכוונה בפועל, פיזית לדבר כך אל היצר הרע, או צריך לבקש את זה מהבורא?
בעצם אני צריך להיות כל הזמן קשור עם הבורא וככל שאני יותר מברר את היצר הרע שבי, בקשר שלי עם הקבוצה, יש לי יותר סיבה לפנות לבורא. לכן כתוב על זה "סוף מעשה במחשבה תחילה", עד כמה שאני רואה לפניי תיקון, וסיבות לתיקון, עד כמה שעכשיו אני יכול לברר במצב הנוכחי. איכשהו יצא לי לענות.
שאלה: בתחילת שיעור הבוקר אתה המלצת בקשר לספקות שמתגלים, שסבלנות זה הכי טוב. איך בגילוי הרע אנחנו יכולים ללמוד בצורה המהירה ביותר למצוא את הסיבה של גילוי הרע?
מי אמר לך שאנחנו צריכים לבקש את זה? אנחנו צריכים לפנות לבורא עם כל רע שמתגלה, שרע זה נקרא חוסר חיבור. שום דבר אחר אין, רק חוסר חיבור בין כל חלקי המציאות, אבל במיוחד זה בתוך העשירייה שלנו. אני צריך לגלות מה בעשירייה שלי מפריע לנו להיות מחוברים עד כדי כך שאנחנו נגלה את הבורא, כוח ההשפעה, כוח האהבה במלואו ששורה בינינו. ואם אנחנו מגלים עד כמה אנחנו לא נמצאים, או בגילוי הכוח הזה, או בתפילה לתיקון של הכוח הזה, או כבר בחיבור עם הבורא שיתגלה, אם אנחנו מגלים שלא נמצאים בשלבים האלה, אז לפנות ולפנות לבורא ולבקש חיבור ותיקון.
שאלה: למה החיבור האמיתי כל כך מפחיד?
כי שם בתוך החיבור האמיתי, אתה מתנתק מהאגו שלך.
תלמיד: אם אנחנו מחוברים לגמרי, האם כל אחד מאבד את האישיות שלו או שלא?
אין אישיות באף אחד. האישיות האמיתית היא שאנחנו דווקא מחוברים ואז כל אחד מרגיש את המקום שלו בכלי דאדם הראשון. זו האישיות האמיתית שלך, ולפני זה אתה נקרא שנמצא ב"חלום".
קריין: קטע מספר 3.
"אם אתה עושה מלחמה, ואין אתה רואה, שיצר הרע יהיה ברוגז עליך, זהו סימן, שאין אתה יודע אפילו, מה זה "לשם שמים". רק שמעת שכתוב בספרים, שצריכים לעשות הכל לשם שמים. אתה אומר שגם אתה רוצה זה, אבל לאמיתו של דבר, אין אתה יודע אפילו במה מדובר.
ובהאמור יוצא, שבאמת הרע נמצא באדם ולא רואים אותו. ורק ע"י מחלוקת הוא מתגלה. לכן אם האדם יחיה עמו בשלום, הוא אבוד מכל. כי אף פעם לא תהיה לו היכולת להגיע למטרת הבריאה, מסיבת שאין לו כלים דהשפעה, רק כלים דקבלה, שכלים אלו אינם יכולים לקבל שפע עליון, מסיבת הופכיות הצורה.
והאדם לא יודע את כוחו של הרע, שידע, שצריכים לברוח מפניו, מטרם שמרגיש מה שהרע גורם לו. ולכן דוקא ע"י המלחמות שעושה עמו, יש לו כל פעם ופעם ירידות ועליות. ולפי הרגשת הירידות, שכואב לו, זה מביא לו שישנא את הרע."
(הרב"ש. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)
הקטע הזה הוא מאוד חשוב, תנסו לחזור עליו עוד במשך היום. אין ברירה, דווקא על ידי המלחמות מתגלה הרע ובצורה כזאת שאנחנו כן מוכרחים להתפטר ממנו. אנחנו חייבים לגלות את הרע שבינינו ולגלות כשנאה עליו ועל ידי זה אנחנו נוכל להתמודד, להתגבר עליו, להתרחק ממנו ואפילו לתקן ולהפוך לטוב. אין רע בעולם, אלא היה טוב ואחר כך התהפך בשבירה לרע כביכול, כדי שאנחנו נהפוך אותו שוב לטוב.
קריין: קטע מספר 4.
"הרע שבאדם הוא בגניזו. ואם יכנס שמה אור דקדושה, תיכף יתעורר הרצון לקבל, הנקרא שבו, ויקבל הכל בקבלת לעצמו. וזה יעבור תיכף להצד הטומאה והקליפות. לכן צריכים לעשות מלחמה, שע"י זה הרע יצא ממחבואו וילחם עם היצר טוב.
נמצא, שדוקא ע"י מלחמה הוא מתגלה, היות שהוא רוצה להילחם עם היצר טוב. וכשהוא מתגלה בפרצופו האמיתי, אז רואה האדם, איך שהוא "הר גבוה". ובא אז לידי הכרה, שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שיעזור לו להכניע את הרע, ושתהיה לו היכולת לעבוד רק על הכוונה בעל מנת להשפיע."
(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
קריין: עוד פעם.
"הרע שבאדם הוא בגניזו. ואם יכנס שמה אור דקדושה, תיכף יתעורר הרצון לקבל, הנקרא שבו, ויקבל הכל בקבלת לעצמו. וזה יעבור תיכף להצד הטומאה והקליפות." ככה זה בנוי, ככה זה עשוי. "לכן צריכים לעשות מלחמה, שע"י זה הרע יצא ממחבואו וילחם עם היצר טוב.
נמצא, שדוקא ע"י מלחמה הוא מתגלה, היות שהוא רוצה להילחם עם היצר טוב. וכשהוא מתגלה בפרצופו האמיתי, אז רואה האדם, איך שהוא "הר גבוה". ובא אז לידי הכרה, שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שיעזור לו להכניע את הרע, ושתהיה לו היכולת לעבוד רק על הכוונה בעל מנת להשפיע."
(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
שאלה: הוא אומר "לכן צריכים לעשות מלחמה, שע"י זה הרע יצא ממחבואו וילחם עם היצר טוב." מלחמה עם מי, עם מה?
עם קצת רע שאתה מרגיש או אפילו לא עם הרע אלא עם האדישות שלך, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו".
תלמיד: ולמה על ידי זה הרע יצא מהמחבוא וילחם ביצר הטוב?
מדובר שיש נחש שנמצא באיזה מקומות נסתרים ואתה רוצה לגלות אותו כדי להרוג אותו ואתה לא רואה איפה הוא נמצא, אז איך אתה מוציא אותו מהמסתור?
תלמיד: אפשר לקבל דוגמה למשל איך זה יכול לקרות בעשירייה, הרי הכול צריך להיות פרקטי. מה זה אומר שצריכים לעשות מלחמה, עם מי אני אעשה מלחמה, עם עצמי, עם הקבוצה, עם מי?
עם העצלות שלנו, עם זה שאנחנו אדישים לחיבור בינינו. עם כל הדברים שבדרך כלל ממלאים את כל עשרים וארבע השעות שלנו. כמה רגעים במשך היום נמצא אני בהתעוררות לחיבור ולגילוי הבורא בתוך החיבור, כמה דקות ביום? אז אנחנו צריכים להילחם נגד האדישות הזאת, נגד ההתקררות הזאת. לכן מה כתוב על עמלק, שהוא קירר את ישראל בדרך ממצרים.
תלמיד: ואז אין חשק לעבוד בכלל, בקושי יושבים בשיעור. האם על ידי זה היצר הרע יצא ממחבואו וילחם עם היצר הטוב?
זה מה שאנחנו רוצים. שהנחש יצא מהחור איפה שהוא נמצא ויראה את עצמו שאנחנו אז נוכל לתפוס אותו ולהרוג אותו, להילחם עימו עד שהורגים אותו.
תלמיד: מה זאת אומרת להילחם איתו עד שיהרוג אותו?
הכוונה שאנחנו עובדים על הכוונה על מנת לקבל עד שאנחנו הורגים אותה והופכים לעל מנת להשפיע.
תלמיד: וצריך להרוג אותו באמת או שצריך קודם להתעלות מעליו כל הזמן?
את הנחש ודאי להרוג. כוונה, לא פעולה, אלא את הכוונה על מנת לקבל אנחנו צריכים להרוג, כן.
תלמיד: אז מה עבודה בעשירייה, בעצם?
כשאני מגיע לעשירייה אני משתדל לחתוך מעצמי את כל הכוונות על מנת לקבל. זה נקרא לעשות "ברית".
תלמיד: זאת אומרת ניסיון להתבטל כלפי החברים, זו הכוונה?
ודאי.
תלמיד: כל העבודה בעצם זה להתבטל, זה הכי קשה.
אני שמעתי מימך את זה לפני עשרים שנה גם כן.
שאלה: האם אפשר לראות את תפילת רבים כאמצעי להיות מעל דרגת המדבר בעשירייה?
למעלה מדרגת המדבר אנחנו לא צריכים להיות, אנחנו צריכים להיות בדרגת המדבר. אם אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו אנחנו מגיעים לדרגת המדבר. אם אנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו, אנחנו נמצאים בתוך הטבע שלנו זה נקרא שאנחנו בדרגת בהמה.
שאלה: אם אני מרגיש שההפרעות שיש לי לא באות מהעשירייה אלא מהעולם הגשמי, האם זו תוצאה מעבודה לא נכונה, אני צריך כאילו להרגיש את חוסר הקשר בצורה גשמית?
לא חשוב לי מאיפה מגיעות ההפרעות. יכול להיות שנראה לי מהעולם הגשמי או מהעשירייה או ממני, זה לא חשוב כל כך, הכול נראה לי שכך העולם מחולק לחיצון, פנימי, יותר פנימי, יותר חיצון, כך נראה לי, בעצם זה הכול הכלי שלי. ולכן אני צריך להשתדל בסופו של דבר בתוכי לכלול אותם יחד בכוונה אחת ולכוון אותה לבורא.
תלמיד: התגובה של כעס של היצר הרע, מתוך זה שאני משתדל לשרת את הבורא, האם זה יכול להביא להשלכות גשמיות כמו מחלות או בעיות בעבודה?
בדרך כלל אין שום קשר בין גשמיות כמו שאתה אומר, לבין הדרגה הרוחנית, לא לטוב ולא לרע. אני מדבר על המצבים שלנו, כי אנחנו עדיין לא שולטים בכל הכלי הכללי. ולכן זה שהאדם פתאום חוטף איזו מחלה או איזה חולי קצר או גדול יותר, אי אפשר לנו לחבר את זה לעבודה הרוחנית שלו, שעקב זה הוא בריא או עקב זה הוא חס ושלום חולה, לא. זה חשבון אחר לגמרי הרבה יותר כללי, כמו הפנדמיה נגיד.
אז יש בה לכולם. יש כאלה שיותר נכנסים וחולים, יש כאלה שפחות, זה חשבון בדרגה יותר עליונה שאנחנו עוד לא נמצאים בה. אנחנו עוד לא יכולים להשפיע על הדרגות האלה, עוד לא יכולים. אבל יכול להיות שכן נגיע לכאלה חיבורים בינינו ובקשר שלנו עם הכלי העולמי ועם האנושות שנוכל להגיע למצב שכולנו נהיה בריאים ואף פנדמיה לא תתגלה בינינו, בינינו הכוונה בין האנושות. אבל כול עוד יש איזו בעיה באנושות ודאי שהבעיות האלה במשהו יהיו גם בנו, כי אנחנו בעצם האחראים גם על כל האנושות.
תלמיד: שכשאנחנו מגיעים לאיזו הסכמה בעשירייה, אחרי ברורים מאוד קשים ומורכבים, זה יוצא יותר טוב מאשר פשוט אנחנו מתבטלים אחד לשני ומסכימים.
ודאי שזה יותר עוצמתי, כן.
שאלה: איך להגיע לצורך במלחמה, הרי היא עובדת בתוכנה להשפיע על מנת לקבל, אז איך להגיע לצורך במלחמה ולא להסתפק?
לצורך במלחמה אנחנו חייבים להגיע על ידי זה שאנחנו מחממים זה את זה, מרגיזים, כמו שכתוב "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע", יצר הרע על יצר הטוב ויעשה מלחמות, וינהל מלחמות ביניהם על מנת להתקדם. בלי זה אי אפשר.
"כשיש יצר הרע לאדם, זו היא מעלה גדולה," אתם שומעים? זוהי מעלה גדולה שיש יצר רע לאדם. "כי אז יכול לעבוד אותו ית' עם היצר הרע דווקא. דהיינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, כדי להמשיך ממנו איזה עבודה להשי"ת," בלי היצר הרע אי אפשר לעבוד ברוחניות, אי אפשר לעשות שום עבודה לבורא, רק על פני היצר הרע. לכן בראתי יצר כנגדו, כתוב. "ואם אין יצר הרע לאדם - אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השי"ת את היצר הרע שיתפשט על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו ית', שזה יקר אצלו ית' ביותר, מאילו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע."
("ליקוטי עצות". התחזקות, אות ל"ז)
ישנם אנשים שאין להם יצר רע כל כך גדול, כמעט ואין, בדרגה הגשמית. וישנם כאלה שהם אגואיסטים מאוד גדולים, עקשנים, הם לא יכולים לתפוס את חכמת הקבלה, זה קשה להם מאוד. הם יכולים להיות שלושים, ארבעים שנה בלימוד, ובקריאת הטקסטים, בשמיעת הדברים, ובכל זאת זה לא נכנס ללב, זה לא נתפס בהם, והם משתדלים את זה לעשות ולא הולך. ובכל זאת אם הם ממשיכים, הם מגיעים לדרגות מאוד גדולות, כי דווקא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".
לכן ישנם כאלה חברים שהם אטומים לכל המילים של חכמת הקבלה, הם תופסים משהו, איזה משפטים בודדים וחוזרים עליהם, במשך שנים ככה זה קורה, במשך שנים. והוא לא יכול לעזוב, כי אם הוא עוזב, הוא כבר חותך את עצמו מרוחניות, ואז יש לו רק בהמיות מצד אחד. ומצד שני ברוחניות לעומת האחרים, הם יכולים לדבר כבר, להרגיש כל מיני דברים, והוא אטום. יש לו יצר רע כל כך גדול שהוא לא מסוגל לעבוד עימו, הוא מחזיק אותו בתוך הבהמה שלו. ויחד עם זה שיש לו כמה משפטים מחכמת הקבלה, כמה דברים קטנים, והוא נראה לכולם מפגר, לאלה שלומדים לידו, בכל זאת הוא ממשיך. ואסור לנו לנגוע בו, אלא לתת לו מקום, לתת לו אפשרות להתקדם בקצב שלו.
יש כאלו אנשים בינינו. לא צריכים להסתכל על כל אחד, אלא אנחנו צריכים להסתכל על כולם, כך שכל אחד ואחד, אחרי שאנחנו מעוררים את כולם בכללות, הוא מתקדם באופן ובקצב שלו. בדרך כלל "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ובסופו של דבר הוא יגיע לתיקונים שלו שיהיו גדולים מאוד, מיוחדים מאוד, אבל אחרי כולם. ואחר כך הוא יראה שבאמצע הדרך או באיזה מקום, הוא עוקף את האחרים. הוא משתמש ברצון לקבל שלו שסוף סוף נכנס לעבודה רוחנית, אבל היה כבד מאוד לפני זה, אטום, ממש מטומטם כזה, טיפש, ונפתח לו. כמו שכתוב "את פתח לו", מארבע בנים שאנחנו מגלים אותם בפסח, "ושאינו יודע לשאול", טיפש. אנחנו צריכים להבין שגם האנשים האלה שנפתח להם בסופו של דבר, הם מתחילים להשיג את הבריאה מפנימיותם, מתוך רצון לקבל יותר עמוק, מתוך המערכת הפנימית של הבריאה, ואז הם באמת מגיעים לדרגות גבוהות מאוד של השגה. עליהם כתוב "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".
קריין: קטע 5.
"כשיש יצר הרע לאדם, זו היא מעלה גדולה, כי אז יכול לעבוד אותו ית' עם היצר הרע דווקא. דהיינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, כדי להמשיך ממנו איזה עבודה להשי"ת, ואם אין יצר הרע לאדם - אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח השי"ת את היצר הרע שיתפשט על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו ית', שזה יקר אצלו ית' ביותר, מאילו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע."
("ליקוטי עצות". התחזקות, אות ל"ז)
שאלה: כתוב "דהיינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, כדי להמשיך ממנו איזה עבודה להשי"ת, ואם אין יצר הרע לאדם - אין עבודתו נחשבת כלל". למה דווקא עבודת ההתגברות נחשבת, מה הבורא אוהב בהתגברות?
כי העבודה שלנו היא להפוך את יצר הרע ליצר הטוב. כל הרע שהבורא ברא, זה כדי שהוא יעבוד גם בצורה טובה, נכונה, כעביות של המדרגה הרוחנית, כאחוריים של מדרגה הרוחנית. זו כל העבודה שלנו, להפוך את הרע לטוב.
שאלה: כשאנחנו מכריזים על מלחמה נגד היצר הרע, מה אנחנו צריכים לעשות עם העשירייה? האם לחפש מחסה בתוך העשירייה ולבקש תמיכה מהחברים, או לבטל את עצמי ולהילחם יחד עם כולם?
אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, ולהתכלל בתוך החברים, כך לעבוד יחד, וכך כל אחד ואחד. תקראו על זה במאמרים של רב"ש על הקבוצה, בלי זה לא תוכלו להתקדם. אני שומע מהשאלות שלכם, שאתם שוכחים מה הוא כתב שם. צריכים כל פעם לחזור עליהם, כי אנחנו משתנים, כל פעם צריכים להזכיר לעצמנו את אותם הכללים שרב"ש כתב על צורת החיבור בעשירייה, כי בלי הצורה הנכונה הזאת, אנחנו לא נתקדם.
שאלה: איך אני יכול לקבוע את יצר הרע, את המדרג שלו, איפה הוא נמצא?
לאתר רצון אגואיסטי אנחנו יכולים אך ורק בחיבור שלנו בעשירייה. סליחה שאני כל הזמן חוזר על "חיבור, חיבור" אבל אין לנו אפשרות אחרת. איפה שהייתה השבירה, שם אנחנו יכולים לגלות אותה, ושם אנחנו יכולים לתקן אותה. ובתיקון השבירה, אז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו צריכים לגלות את הבורא, שהוא יתגלה בשבירה, שהוא הכין לנו את השבירה, שהוא יסדר את הדברים, יאחד את החלקים השבורים לאחד. ואז בזה אנחנו מגלים אותו. הכול מתברר רק בחיבור. ודאי שלפני חיבור אנחנו גם יכולים לעשות כל מיני הכנות בינינו בעשירייה, בכל מיני פעולות, אבל בסופו של דבר, כוח השבירה מתגלה בינינו, ואותו אנחנו צריכים להחליף, ודאי שבעזרת הבורא, לכוח החיבור.
שאלה: לא ברור לי האופן המעשי של העבודה בעשירייה החדשה הזו במשך היום. כי שמענו על חסידי קוצק, ואיך הם עבדו, אבל אני מניח שלא לזה אתה מתכוון, נכון?
אני לא יודע. אני לא למדתי עכשיו על חסידי קוצק, אני לימדתי על מה שכותב רב"ש ומתוך זה אנחנו לומדים.
שאלה: מה החידוש בעבודה בעשירייה עם היצר הרע במשך היום, מה שונה מה שלמדנו עכשיו לעומת אתמול?
אנחנו ממשיכים את העבודה של אתמול, ובימים האלו אנחנו לומדים שאנחנו חייבים לעורר את יצר הרע, כאילו להוציא נחש מהמסתור כדי להמשיך עליו את הכוח העליון, כוח הבורא. הנחש מגלה לנו את כל כוח השבירה, והניתוק, והשנאה בינינו, הדחייה, ואנחנו צריכים לעורר את הכוח הטוב, לבקש מהבורא שיתגלה ויתקן.
שאלה: יש עשירייה, חברים מגיעים לשיעורים, לפגישות, אבל מה זה אומר לעורר את היצר הרע בינינו? אין כזו הרגשה של מריבה בינינו.
מה מפריע בינינו מלהתחבר כדי לגלות את הבורא, מה מפריע? איך אנחנו מגלים את הרצונות שלנו לרוחניות בצורה כזאת שהם יהפכו להיות ממש כרצון אחד?
שאלה: לדבר על זה?
גם לדבר, גם לדבר. בינתיים זה אפשרי, אנחנו לא כך כך נפריע זה לזה.
שאלה: איך מקובל משתמש ביצר הרע, האם יש לו עביות יותר גדולה ולכן הוא משתמש ביצר הרע ככלי?
ביצר הרע משתמשים כדי לעורר את הבורא לעזור להתמודד עימו, ואפילו להפוך אותו ליצר הטוב. בשביל זה אנחנו צריכים יצר הרע. בלי יצר הרע, אנחנו לא יכולים לגלות את הבורא, לא יכולים לקרב את הבורא אלינו.
שאלה: אמרת שככל שאנחנו מתקדמים יותר, כך מתווסף לאדם אגו. מתווספת עביות?
כן, כן.
שאלה: כמעט כל שיעור אני שומע אותך אומר לחזור על השיעור במהלך היום. האם השיעור שאנחנו חוזרים עליו עוזר לנו לעורר את יצר הרע?
בסופו של דבר כן, זו העבודה שלנו שאנחנו רוצים לעשות. אם אתם תחזרו על השיעור, אתם תתכללו עם מה שיש בשיעור בצורה יותר פנימית, ואז מזה אתם תבינו יותר על מה היה השיעור, ויצר הרע שלכם יותר יתעורר.
שאלה: במשך תקופה מאוד ארוכה בכל פעם כשאני רוצה להתפלל עבור החיבור, עבור הקבוצה, עבור החברים, אני מיד מקבל תגובה שלילית שכביכול יש איזו מניעה מלהתפלל, אין יכולת. וגם אחרי שמנסה מיד אני מרגיש ממש רע עד כדי כאב. אני עושה הכול, גם עם העשירייה, בלי הפסקה, וכלום לא עוזר, אין שום סימן טוב. זה כבר יותר משנה שזה ככה, המצב מאוד קשה. אשמח אם תוכל לכוון אותי.
אני מכוון אותך לפנות לעשירייה ולפנות לבורא, שגם העשירייה וגם הבורא יעזרו לך בזה. ומה שאתה מרגיש, כזאת התנגדות, כאלה רגשות פנימיים זה דווקא משמח אותי כי אלה סימנים שיש לך רצון חזק ואתה נמצא בדרך נכונה, אבל צריך כבר לעשות את הצעד הבא.
שאלה: לא הבנתי מה ההבדל בין להרגיז יצר טוב על הרע, לבין להרגיז יצר רע על יצר הטוב?
אתם תנסו לעשות את זה ולראות מה אפשר. ודאי שלהרגיז יצר הרע על יצר הטוב יותר קל, אבל בואו אנחנו ונבקש את יצר הטוב על יצר הרע. אנחנו צריכים לבקש מהבורא, כמו קטן שתופס ביד של הגדול ומוביל אותו כדי לעזור לו. תנסו מתוך הדוגמאות האלה כך לעבוד.
שאלה: דיברת "על ארבעה בנים דיברה התורה", איזה בן אנחנו?
יש בכל אחד מאיתנו את כל ארבעה הבנים, וגם בקבוצה מתגלים כל ארבעה הבנים, וגם בכל קבוצת בני ברוך ובכל העולם. כל אלו שנמצאים באיזו נטייה לצאת ממצרים אז כבר יש בהם את ארבעת ההבחנות האלו, בכל אחד ובכולם יחד, זה נקרא "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". תורה זה כוח התיקון, שאם מישהו או כולם יחד רוצים להתעלות למעלה מהאגו שלהם אז התורה משפיעה עליהם ומגלה בהם את ארבעת הבחינות האלו שזה נקרא "ארבעה בנים".
שאלה: האם אנחנו יכולים לדמות באיזה שלב של בן אנחנו ב"ארבע הבנים"?
לא לא לא, יש את כל ארבע תבחינות האלה בכולם, זה כמו ארבע דרגות העביות.
קריין: קטע מספר 6.
"חז"ל אמרו, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". ויש להבין למה לא נתן הקדוש ברוך הוא כח לאדם שיכול לנצח את היצר הרע. ואם אין זה בידי אדם, למה הקדוש ברוך הוא לא עושה את הכל.
היינו למה צריכים שהאדם יעשה מלחמה עם היצר הרע, והקדוש ברוך הוא רק עוזרו, אבל אם האדם לא נכנס למלחמה, אין לו עזרה מה'.
ובשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא שהאדם יעשה מלחמה ואחר כך הוא בא ועוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", ופירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה" (ברכות דף ה' ע"א). משמע מכאן, שמקודם צריך האדם להכנס למלחמה ואחר כך בא הקדוש ברוך הוא ועוזר לו."
(הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")
זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לפנות לבורא כשאנחנו מזהים את ההפרעות שלנו לרוחניות. אני לא יכול להילחם בעצמי נגד ההפרעות האלה, בסופו של דבר אני מנסה אבל אני רואה שזה בלתי אפשרי. אחר כך אני צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו שהוא יעשה איתם מלחמה, ואחרי שהבורא עושה איתם מלחמה, אז אני מקבל כבר תוצאה מהמלחמה הזאת, כי אני נוכח במלחמה הזאת ומקבל עזרה מהבורא.
זאת אומרת, במידה שאני מגיע לבורא ומגרה אותו לעשות מלחמה עם היצר הרע ואני רוצה שהבורא ינצח, אני נוכח במלחמה הזאת, אפשר להגיד שאני ממש "חולה" לזה שהבורא ינצח במלחמה הזאת. ובאותה מידה אני מקבל כתוצאה מהמלחמה הזאת עזרה מהבורא. ואז אני נכלל בתוצאות מהמלחמה, זאת אומרת, שהיצר הטוב, הבורא, הוא שולט על היצר הרע, על עמלק, על מנת לקבל, ואני מקבל כבר תוצאה מזה.
קריין: קטע 7.
"ניתן יצה"ר לכל אדם, שיכבוש אותו תחתיו וירכב עליו. וכל השלמות באה ע"י יצה"ר," "כל השלמות באה ע"י יצה"ר", תראו מה הוא כותב. "אם כובש אותו, כמ"ש, בכל לבבך, בשני יצריך, ביצה"ט וביצה"ר. ונמצא, שאם זוכה ורוכב על יצה"ר, הוא זוכה לכל."
("זוהר לעם". "פינחס". מאמר "י' שזכה בה פינחס, י' של שד"י", סעיף 487)
זה ה"זוהר". יפה.
תקרא שוב.
"ניתן יצה"ר לכל אדם, שיכבוש אותו תחתיו וירכב עליו. וכל השלמות באה ע"י יצה"ר, אם כובש אותו, כמ"ש, בכל לבבך, בשני יצריך, ביצה"ט וביצה"ר. ונמצא, שאם זוכה ורוכב על יצה"ר, הוא זוכה לכל."
("זוהר לעם". "פינחס". מאמר "י' שזכה בה פינחס, י' של שד"י", סעיף 487)
קריין: קטע 8.
""איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו". על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו", היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע. ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך", שגם היצר הרע הוא עובד ה'. נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא גיבור שבגבורים."
(הרב"ש. 273. "גיבור שבגבורים")
יפה, הכול מתברר.
תקרא בבקשה שוב.
""איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו". על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו", היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע. ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך", שגם היצר הרע הוא עובד ה'. נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא גיבור שבגבורים."
(הרב"ש. 273. "גיבור שבגבורים")
קריין: 9.
"צריכים את השני קוים, שעל ידי שניהם יגיעו לקו האמצעי. כי אי אפשר להיות קו אמצעי, אם אין לפניהם שני קוים. לכן, בזמן שיש מחלוקת, אז שייך לומר, ש"בא השלישי ויכריע ביניהם, ועושה שלום". מה שאין כן אם אין מחלוקת, אין צורך לעשות שלום. זאת אומרת, אם אנו צריך לבחינת שלום, אז אנו מוכרחים להמציא מקודם מחלוקת, אחרת אין מקום לשלום."
(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
זאת אומרת, לכן לעולם ירגיז אדם יצר רע על יצר הטוב ויצר הטוב על יצר הרע ויעשה איתם מלחמה כדי להגיע לשלום. שלום זה מהמילה השלמה, שיש התכללות בין שניהם, שמגיעים ממש למשהו חדש, המשהו החדש הזה זה גילוי הרוחניות לאדם, ובלי הכלי הזה החדש מהתכללות, אז אין רוחניות, הוא לא יכול לזהות אותה.
שאלה: אתמול כשהתחלנו את הנושא, הרגשתי שאין לי יצר הרע, או שהוא "הלך לישון" ואני לא מזהה אותו, או שאין לי.
איפה אתה מחפש אותו?
תלמיד: זה מה שאני שואל, אני מחפש אני לא מוצא אותו.
שאלת את החברים איפה יכול להיות שנאבד לך היצר הרע? בלי יצר הרע אין לך מה לעשות בחכמת הקבלה, בלי יצר רע אתה בהמה. זה מה שמבדיל בין בהמה לאדם, שלאדם יש יצר הרע.
תלמיד: אני מרגיש שאין לי שום אפשרות להתקדם בכלל.
בטח, זה מה שכתוב, יצר רע יש בהם, מה יש בהם. אתה זוכר, אלה הדברים ששואלים את הבורא. אז אם אין יצר רע, אין לך מה לעשות, אז אתה טוב לך, אתה חי את החיים האלו כמו חיה ממש. אז אתה דואג עכשיו איפה למצוא את היצר הרע?
תלמיד: כן.
איפה אתה יכול לגלות אותו? כתוב, לעולם ירגיז אדם יצר הרע על יצר הטוב ויעשה עימו מלחמה ככה וככה, אז איפה אתה מוצא?
תלמיד: אני מאוד רוצה להרגיז אותו ולא מצליח.
אז כנראה שבדיוק מדובר על אנשים כמוך שהם נמצאים ברוגע ולא יודעים איך להמשיך, כי כל ההתקדמות שלנו היא ממלחמה. אז איך אפשר?
תלמיד: אז תגיד לי איך?
בטוח שזה בין החברים.
תלמיד: בטוח יש לי יצר הרע, נכון?
לא, אין לך. אם אתה לא מרגיש אז אין. אבל איפה אתה יכול לגלות אותו? כשאתה מגיע לנסות להתחבר עם החברים אז אתה מגלה אם יש לך או אין לך. אם אין לך הפרעות, תתחבר, תתחבר, תתחבר עד שיתגלו ההפרעות. או שאתה נמצא כבר בגמר התיקון?
תלמיד: לא לא.
יש כאלה שאומרים לי, "אני כבר נמצא בגמר התיקון, אני כבר בעולם אין סוף". הם לא מגלים אפילו התחלת היצר הרע, לכן חושבים שאין להם. אז אתה צריך להשתדל להיות מחובר עם החברים כמו שכותבים מקובלים בכל לב ונפש ואז אתה תגלה עד כמה שאתה לא נמצא בזה, ואז אתה תתחיל לגלות את הגבולות בינך לאחרים, ושם בגבולות האלה, שם נסתר הנחש, שם מסתתר הנחש. ואז יהיה לך ברור מה אתה צריך לעשות, תבטל את המחיצות ואז תהיה לך עבודה.
קריין: אנחנו בקטע 9.
"צריכים את השני קוים, שעל ידי שניהם יגיעו לקו האמצעי. כי אי אפשר להיות קו אמצעי, אם אין לפניהם שני קוים. לכן, בזמן שיש מחלוקת, אז שייך לומר, ש"בא השלישי ויכריע ביניהם, ועושה שלום". מה שאין כן אם אין מחלוקת, אין צורך לעשות שלום. זאת אומרת, אם אנו צריך לבחינת שלום, אז אנו מוכרחים להמציא מקודם מחלוקת, אחרת אין מקום לשלום."
(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
לכן להרגיז אחד את השני, כדי שאתה תזדקק לבורא, הבורא הוא הקו האמצעי. זהו. מהבורא יוצא לנו גם רע וגם טוב, ואז אנחנו צריכים להרגיז זה את זה, אז אנחנו נצטרך משהו שמחבר בין שניהם למרות שהם הפוכים, ואז אנחנו נצטרך את הקו האמצעי, הבורא שיתגלה, ובמידה שאנחנו רוצים שיתגלה אנחנו כבר נעשים בזה דבוקים בו, ואז מתגלה קו אמצעי ואנחנו בו. וכך מתגלה הבורא לנברא.
שוב
"צריכים את השני קוים, שעל ידי שניהם יגיעו לקו האמצעי. כי אי אפשר להיות קו אמצעי, אם אין לפניהם שני קוים. לכן, בזמן שיש מחלוקת, אז שייך לומר, ש"בא השלישי ויכריע ביניהם, ועושה שלום". מה שאין כן אם אין מחלוקת, אין צורך לעשות שלום. זאת אומרת, אם אנו צריך לבחינת שלום, אז אנו מוכרחים להמציא מקודם מחלוקת, אחרת אין מקום לשלום."
(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
קריין: קטע 10
"התיקון, שהאדם הולך בקו שמאל, הוא, כי אינו מחכה שיקבל ירידה ויפול, ויחכה עד שתבוא לו התעוררות מלמעלה. אלא הוא ממשיך עליו את השמאל. ואז הוא רואה, שהוא נמצא במצב של ירידה. היינו, שאין לו שום ניצוץ, שירצה לעבוד להשפיע, ולא לתועלת עצמו. אז כבר יש לו מקום לתפלה." זאת אומרת, אנחנו צריכים דווקא לשמוח בזה שאנחנו מגלים כאלה מצבים, שאין לנו שום אפשרות, שאנחנו לא יכולים להתקדם, לא יכולים אפילו להתפלל, שום דבר לא. ואז?
"וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו."
(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בַּכְּרִי, בעבודה" 1991)
לכן אנחנו צריכים בכל מצב ומצב לראות איך אנחנו מגיעים לצעקה, לתפילה, ואם לא חייבים אנחנו להוסיף אפילו חושך. תראו מה שכתוב, שירידה, תוספת רעה זה מה שצריך לגרום לנו התקרבות לרוחניות, לבורא, לתפילה, לצעקה. זאת אומרת, הדברים הרעים הם לא דברים רעים, זה שאנחנו מרגישים רע [כלפי] רוחניות זה מקדם אותנו ואנחנו צריכים להודות להם.
קריין: קטע 11.
"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."
(בעל הסולם. אגרת ה')
זה פסוק ידוע.
טוב חברים, בזה אנחנו עברנו על המסמך שנקרא "להרגיז יצר טוב על יצר הרע, קטעים נבחרים מהמקורות" ואנחנו צריכים לחזור על כל הקטעים האלה במשך היום. כל אחד ואחד מתי שבא לו, מתי שיכול, יכולים יחד עוד יותר טוב, יכולים לדבר על זה קצת, עוד יותר טוב. אבל לעבור כמה פעמים על הפסוקים האלו כי אנחנו משתמשים בהם לעתים קרובות מאוד מאוד בכל חכמת הקבלה.
ובזה בעצם אפשר להגיד שאנחנו סיימנו את השיעור.
קריין: הודעה מצוות ההכנה לכנס. הצוות מודה לעשרות העשיריות שכבר התנדבו להכין ולהעביר את האירועים בכנס הגדול הקרוב שלנו שיתקיים בין ה4-6 ליוני. אנחנו מזכירים שההרשמה פתוחה עד מחר בבוקר בלבד 24 שעות האחרונות, יש מקום לכולם. אנחנו מזמינים את כולם להירשם ובכך כבר להתחיל לחיות את הכנס.
ההרשמה היא לעשיריות שרוצות להשתתף בלהופיע לפנינו, לפני הכלי העולמי בפועל, אבל זה לא סגור לפני אף אחד.
קריין: לגבי התרגיל המומלץ מהשיעור היום, יש לחזור שוב על השיעור, על הקטעים ובדגש על קטע מספר 3. הקטעים יישלחו לכולם.
(סוף השיעור)