סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 15.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בל הסולם", עמ' 385, מאמר "מתן תורה"
קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם", עמ' 385, מאמר "מתן תורה".
רק צריכים לציין שאת המאמר הזה ועוד כמה מאמרים בעל הסולם הצליח לפרסם לכל העם. זאת אומרת הוא כתב אותם כדי לפזר אותם לכל עם ישראל ובכלל לכל העולם, ללא שום הגבלה, ולכן אנחנו צריכים לראות שזו ממש פנייה שלו לקהל הרחב, וכנראה שיש בו מסר מאוד חשוב ועקרוני, כי מיד כשהמאמר יצא כבר פעלו כנגדו כוחות מיוחדים.
מתן תורה
""ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח).
"רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד).
אות א'
מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך".
שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?"
זאת אומרת שהמצווה "ואהבת לרעך כמוך" מכסה את כל התורה. ומפני שתורה מדברת על חובת האדם בעולם הזה, זאת אומרת אין לאדם שום מטרה נוספת אלא להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". איך? זה לא ידוע, למה? גם זה לא ידוע. אלא התורה קובעת שזה הכלל שחייב להיות לפני האדם כמטרה. לפי זה עושים עימו חשבון, לפי זה הוא מתקדם בחיים, לפי זה הוא זוכה לשכר ועונש בעולם הזה, בעולם הבא, הכול לפי ההתקרבות שלו לקיום הכלל ואהבת לרעך כמוך.
אות ב'
"ואם עוד אפשר לנו להתיגע, ולמצוא איזה דרך, איך שהוא ליישב דבריהם שבכאן, הנה ערוך לעינינו מאמר שני, עוד יותר בולט. באותו הגר שבא לפני הלל (שבת, לא ע"א) ואמר לו: "למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד [כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, פירושא הוא, זיל גמור [והיתר, פירוש הוא, לך ולמד]"." זאת אומרת, מה כל ההבדל בין הגוי ליהודי? שגוי זה מי שלא מקיים ואהבת לרעך כמוך והיהודי מקיים ואהבת לרעך כמוך ואת השאר לך ולמד, אבל אין הבדל אחר.
"הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שאינם באים לנו רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת זולתו על היכנה. שהרי אומר בפירוש: "ואידך פירושא היא זיל גמור"." זאת אומרת לך ולמד "דהיינו, שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם."
זאת אומרת כל התורה וכמה שכתוב בה מיני ים, כל מיני דברים וכל הפעולות שאנחנו צריכים לעשות והתיקונים ומכאן עד גמר התיקון, כל מה שיש בה זה סך הכול להשיג ואהבת לרעך כמוך.
שאלה: לפני שהתחלנו לקרוא את מאמר מתן תורה אמרת משהו מאוד מרגש ונכון, אמרת שבעל הסולם רצה להעביר את זה לכל העם והיו כוחות מיוחדים שפעלו כנגדו. אנחנו כבני ברוך, כעשירייה, כתלמידים של בעל הסולם שמאוד רוצים להעביר את זה לעם, האם אתה יכול לתת לנו עצה איך אנחנו יכולים לבטא נכון את המצווה ואהבת לרעך כמוך כעשירייה אחת לעם, כתלמידי בעל הסולם? האם אנו עושים זאת רק דרך הקשר בינינו או שיש עוד דרך? דברת על הסברה, אמרת בעבר שהוא היה מוכן אפילו לדבר לאבנים כדי שיקשיבו לו, אז תן לנו עצה חוץ מהסברה או הקשר בינינו איך אנחנו כתלמידים של בעל הסולם שנורא רוצים שזה יקרה, איך לעשות את זה?
אם אתם נורא רוצים אז תדברו אפילו עם אבנים. אין לי יותר מה להגיד. בכל האפשרויות.
תלמיד: תפרט קצת.
לא יכול. זה לא לעכשיו.
שאלה: בעל הסולם כותב ""למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד [כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך")." וזה רשום פה בסוגריים. בסוגריים זה התרגום של בעל הסולם ל ואהבת לרעך כמוך?
כן.
תלמיד: אז מה זה אומר, כי אלו שני משפטים שהם כאילו אחד. כל מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך זה נשמע כמו אמצע הדרך.
נכון. מפני שכאן מדברים על אדם שבכלל לא נמצא בדרך ולכן כדי להיכנס אומרים לו אל תעשה רע לאחרים, זה נקרא תיקון, נניח להשפיע על מנת להשפיע, כשאתה לא עושה רע, לא עושה טוב ולא כלום, כמו חפץ חסד. אחר כך ואהבת לרעך כמוך זה כבר תעשה בעל מנת להשפיע. זה נכון, והוא מסביר את זה במקום אחר. הוא מדגיש שזה מפני שמדובר באדם שבא להתגייר, זאת אומרת באדם שלגמרי לא שייך לבעל מנת להשפיע. אז אומרים לו חצי דבר ולא את הדבר עצמו. זאת אומרת אסור לנו לצאת עם הדגל של ואהבת לרעך כמוך, כי אף אחד לא ישמע. אבל בואו נשתדל לא להזיק זה לזה, זה כן. בקיצור אתה צריך לדבר בערכים שהקהל יבין ואיכשהו יוכל לבלוע.
אות ג'
"ובטרם נחדור לעומק הדבר, יש לנו להתבונן בהמצוה הזאת גופה. כי נצטוינו "ואהבת לרעך כמוך", אשר מלת "כמוך" אומר לנו, שתאהב את חבירך באותה השיעור שאתה אוהב את עצמך, לא פחות בשום פנים שבעולם. זאת אומרת, שאני מחויב לעמוד תמיד על המשמר, ולמלאות צרכי כל איש ואיש, לכל הפחות מכל האומה הישראלית, לא פחות כמו שאני עומד תמיד על המשמר למלאות את צרכי עצמי.
אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות, כי לא רבים המה שיוכלו ביום העבודה שלהם למלאות די צרכי עצמו. ואיך אתה מטיל עליו עוד לעבוד ולספק את משאלות כל האומה? וזאת לא יתכן כלל לחשוב, שהתורה מדברת על דרך הגזמה." זאת אומרת מצד אחד התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך" שאתה חייב לאהוב כל אדם ואדם בעולם וממש להיות מתוקן כלפיו מעל האגו שלך, לכל אחד ואחד. מצד שני ברור שזה לא אפשרי, אבל מצד שלישי הם אומרים לנו שהתורה לא מדברת בהגזמה. זאת אומרת אתה באמת חייב לקיים ואהבת לרעך כמוך לכל אדם ואדם בעולם וזו לא הגזמה. אז איך מגיעים לדבר כזה שהוא לא אפשרי, שאי אפשר לקיימו, וזו לא הגזמה. מה הפתרון? "כי ע"כ מזהיר לנו התורה: "לא תוסיף ולא תגרע וכו'", לומר לך שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק הנמרץ.
אות ד'
ואם מעט לך זה, אומר לך, שפשטו של המצוה הזאת של אהבת זולתו, מחמיר עוד עלינו להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו, על דרך שכתבו התוספות בשם הירושלמי (קידושין, דף כ ע"א) בהפסוק "כי טוב לו עמך", האמור גבי עבד עברי.
וזהו לשונם: "דפעמים, שאין לו אלא כר אחת, ואם שוכב עליו בעצמו ואינו נותנו להעבד, הרי אינו מקיים "כי טוב לו עמך", שהוא שוכב על כר והעבד על הארץ. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, הרי זו מדת סדום. נמצא, שעל כרחו צריך למסרו לעבדו. והאדון עצמו שוכב על הארץ". עכ"ל. עש"ה." זאת אומרת ואהבת לרעך כמוך מתבטא בנתינה, אני חייב לספק לכל אחד ואחד את כל מה שהוא צריך, ואת כל מה שהוא זקוק לו. מאיפה אני אקח את זה? לא מובן. אבל הרצון לזה חייב להיות פתוח ומוכן בי.
"ונמצינו למדים אותו הדין גם בהכתוב שלנו, בהשיעור של אהבת זולתו, שהרי גם כאן השוה הכתוב את מילוי צרכי חבירו כמו מילוי צרכי עצמו, כדוגמת "כי טוב לו עמך" שבעבד עברי. באופן, שגם כאן במקרה, אם אין לו אלא כסא אחד ולחבירו אין כסא כלל, יוצא הפסק הלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחבירו, הריהו עובר על מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כי אינו ממלא צרכי חבירו, כמו שהוא ממלא צרכי עצמו. ואם הוא אינו יושב עליה וגם אינו נותנו לחבירו, הרי זו רשעות כמדת סדום.
אלא שמחויב ליתנה לחבירו לשבת עליה, והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד. ומובן מעצמו, שכן הדין אמור בכל הצרכים, שמצויים לו וחסרים לחבירו."
כאן הוא מסביר לנו מה חומרת התנאי של ואהבת לרעך כמוך, לתת את כל מה שיש לך, לכל אחד ואחד בעולם באהבה רבה ובשמחה רבה. ומה יישאר לך? זה בכלל לא שייך, אתה צריך למלאות את כולם בכל מה שאפשר. זה בעצם החוק שאליו התורה מכוונת, ומתכוונת להביא את בני האדם, זו מטרת הבריאה. זאת אומרת שהאהבה תהייה אהבה חלוטה לכולם ללא שום גבול. וודאי שמגיעים לזה בהדרגה והאדם חייב לראות את עצמו כמכשיר, כאמצעי לתיקון ומילוי של כל האנושות.
למה מספרים לנו את זה בצורה כזאת? כדי להסביר לנו מה צריכה להיות מערכת ההתקשרות שלנו, מה צריך להיות בעשירייה הזאת שנקראת נשמה הכוללת את כולם יחד במערכת אחת? כי אנחנו נדחפים למערכת הזאת, רוצים או לא רוצים, ובה נצטרך לקיים את זה. איזה חוקים פועלים שם, ולמה כדאי שנתקדם ברצון וביגיעה, אחרת נתקדם בדרך ייסורים.
שאלה: חשבתי שצריכים לספק לחברים מצב רוח.
על זה נדבר אחר כך. מצב הרוח או כל מה שחסר להם, כסאות, ספסלים, אני לא יודע מה, אתה חייב להביע את האהבה שלך בזה שאתה מרגיש את החוסר, את מה שחסר לחבר ואז אתה מספק לו את זה. האם להגביר זאת בכך שאתה עוזר לו להגיע למטרת החיים, אם אתה נמצא איתו במערכת הרוחנית, או שאתה צריך לספק לכולם את מה שחסר להם בגשמיות, אם אתה מדבר על כלל האנושות, על זה נדבר אחר כך.
אבל בטוח שחייבת להיות חברה, מערכת, מתוקנת גם בסיפוק גשמי וגם בסיפוק רוחני כאחד. אבל מדובר כאן על תפקיד המערכת ועתיד המערכת ושאנחנו נצטרך לראות את זה ככה. אתה לא יכול לקיים במישור הרוחני מה שאתה חושב בלי לנגוע, בלי לקיים את הענף הגשמי. כן, זה אפשרי במשהו אבל לא כך מתבטא התיקון. התיקון בכלל מתבטא בשני העולמות.
תלמיד: באיזה שלב הדאגה שלי בלב הופכת כבר לדאגה שלחבר יהיה כיסא?
עכשיו לא נדבר על זה, אבל ודאי שכל מה שהוא אומר, כל מה שהמשנה אומרת, ואהבת לרעך כמוך, כי טוב לו עמך, ואל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך, חייב להיות ממש גם בעולם הזה. תקרא את הדור האחרון ואת כל הדברים שבעל הסולם כותב, אלה דברים רציניים מאוד. אבל זה לא אומר שעכשיו אנחנו עומדים בפני זה.
"ומעתה צא ולמד, אם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה?"
שאלה: ואהבת לרעך כמוך זה כלל של כל התורה.
זאת המטרה, התורה רואה את עצמה ככוח עזר כדי לתקן את האנושות ולהביא את האנושות לכזאת מערכת מתוקנת שנקראת נשמה אחת.
תלמיד: אם כך, למה מקובלים הצניעו את המצווה הזאת, למה המצווה הזאת לא נמצאת בעשרת הדיברות?
מקובלים לא הצניעו אותה, כל פעם היה מאבק על זה והם צעקו ודרשו שזה יקרה. אבל מאברהם והלאה כל המקובלים עד משה רבנו ודוד המלך וכל מה שקרה שם בכל התהליך של אלף שנה בארץ ישראל, בגלות בבל ושוב חזרה לארץ ישראל, היה מאבק על "ואהבת לרעך כמוך". אפשר למצוא את זה בהמון מקורות. אבל שוב, מפני שהמגמה הייתה ברורה מצד הטבע והמקובלים ידעו, כמו רבי עקיבא שאמר, אנחנו צריכים להגיע לחורבן, צריכים להתמודד עם זה, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לדעת שהמגמה היא לשבור אותנו ולהעביר אותנו דרך הגלות הגדולה, אלפיים שנה, למצב שיתגלה במאה העשרים ואחת, אז נתחיל את התיקון. ולפני זה, הכול מגיע כדי לקבל את התורה, את האור העליון, ולהישבר על ידה, וזה מה שקרה.
יש על זה הרבה פסוקים, אפשר ללמוד את זה. ומה שקרה הוא טבעי, אנחנו לומדים מחכמת הקבלה מה צריך להיות. זה כמו אדם הראשון שנברא בגלגלתא ועיניים בכלים דהשפעה ואחר כך נשבר, עבר חטא כדי לתקן את עצמו. אותו דבר כאן, אותה כמות אנשים קטנה שנקראת ישר א-ל, ישראל, עברה תיקון מסוים. קודם כל בזה שהתכללה עם מצרים, נכללה שם בכלים של מצרים, זה נקרא "יצאו ברכוש גדול"1, יצאו מהם הכלים האלה, התנתקו מהרצון לקבל של מצרים. וזה עוד לא הרצון לקבל הסופי שצריך להתגלות בזמננו. הם ברחו מפרעה, הם לא לקחו את פרעה. רק את הכלים שלו קצת, כמו שהוא אומר לנו אחר כך אנחנו צריכים להתכלל רק מהכלים של פורים.
ולכן כל התיקונים שאנחנו עוברים, הם רק לתקן את ישראל כדי להיות מעבר, כדי שבאמת יידעו לקבל את התורה. וקבלת התורה זה באמת קבלת האור העליון כדי לממש את "ואהבת לרעך כמוך"2. הם לא יכלו לממש את זה אז, גם לא בזמני רבי עקיבא, כי היה כבר ברור שרק בגלגלתא ועיניים דישראל הם נמצאים וצריכים להגיע לחיבור עם האח"פ. ואז כשנשברו הם מוכנים, כל הכלים השבורים, לתיקון הסופי שלהם. ובהתאם כשיתחילו לשחזר, לצרף את עצמם לחיבור ולתיקון ביניהם, כמו שכותב בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר, בזה הם גם יגרמו תיקון לכל האנושות. אי אפשר בצורה אחרת, זו התכללות הכלים. על זה אנחנו יכולים עוד ועוד ללמוד בכל הצורות, אבל זה התהליך שאנחנו עוברים, בסך הכול אנחנו נמצאים בחלק מהתהליך הארוך הזה שהתחיל. והיום אנחנו צריכים לתקן את ישראל מה שנקרא, קודם כל את אלו שמשתוקקים לחיבור ויחד עם זה, עד כמה שאנחנו מתקנים את עצמנו, נתקן את אומות העולם.
וכאן השאלה, באיזה שלבים נוכל לגרום את התיקונים שלנו לאומות העולם? כי אם אנחנו מתקנים את עצמנו רק בגלגלתא עיניים, אנחנו כאילו לא פועלים על אומות העולם. אם אנחנו מתקנים את עצמנו באח"פ שלנו, אז אנחנו כבר יכולים להתכלל עם החסרונות של אומות העולם. יותר מזה, בלי חסרונות של אומות העולם לא נוכל לתקן את האח"פ שלנו. והעיקר זה אח"פ כי בשבילו הייתה השבירה.
ולכן אנחנו צריכים לדאוג גם להפצה חיצונית לא רק בעם ישראל אלא גם בכל האנושות, שיהיה לנו מזה חיסרון ואז מתוך החיסרון הזה נתקן את עצמנו כי אי אפשר סתם לדרוש תיקון עבור עצמנו כאילו אנחנו רוצים תיקון. אנחנו שמתקנים את עצמנו לא עושים נחת רוח לבורא. גלגלתא ועיניים אלה לא כלים המשפיעים לבורא. זה כן, אבל הם לא כלים שמוסרים את עצמם לבורא. זה רק על ידי האח"פ, לכן כל התיקון, כל גדלות התיקון הוא רק באח"פ. את זה אנחנו צריכים לדעת ואסור לנו לשכוח.
תלמיד: למקובל אין אהבה טבעית לזולת. זה מעל הטבע שלו, נכון?
ודאי. מאיפה? אף אחד לא נולד צדיק ומתוקן ומלאך. ההפך. עד כמה שיש למקובל נשמה יותר גבוהה, הוא יותר מגושם, יותר אכזרי, יותר אטום להשפעה, לאהבת הזולת. הוא מאוד כבד, הוא מאוד קשה. אתה לא יכול לחדור אליו. הוא כולו ל"ב האבן ממש.
תלמיד: על מה הוא בדיוק אוהב את הבורא?
על ידי התיקונים.
תלמיד: אבל על מה? למה בכלל יש בו רצון להשפיע נחת רוח לבורא?
כנגד ל"ב האבן, יחד עם זה, יש לו נקודה שבלב שהיא בוערת. אבל בכל זאת הלב קשה מאוד.
תלמיד: באיזו נקודה הוא תופס שעליו להשתמש בזולת כדי להשפיע נחת רוח לבורא, ושזה לא יהיה אגואיסטי אלא מעל הרצון הטבעי שלו? איך הוא בונה את המשוואה הזו?
זה הכול מלמעלה.
שאלה: מה זה נקרא "מידת סדום"? זאת אולי אדישות או שכל אחד חושב על עצמו? מה זו מידת סדום ביחסים בעשירייה?
אני לא הולך לפי הגדרות כאלה. אנחנו לא יודעים, בשביל מה לנו את זה?
תלמיד: איך אני יכול לבדוק את היחס שלי?
אז תבדוק כמו שזה, בלי לייחס את זה למידת סדום. תבדוק. בעל הסולם רק אומר לך שגם זה פסול, שאם אתה לא נוגע לשני זה פסול. אבל הלוואי שכך יתייחסו כולם זה לזה. בדרך לתיקון יש לנו גם מצב כזה, שאנחנו לא רוצים להזיק לשני, אבל לא רוצים לנגוע בשני, ובכלל לא אכפת לי מה קורה עם השני, רק שזה לא יהיה קשור אלי.
תלמיד: יש גם דרגה של "אל תעשה לחברך", האם אני יכול לעשות בדיקה כזו ביחסים שלנו בעשירייה אם לבצע את זה או לא לבצע?
אני לא יכול לענות על זה סתם ממילה אחת.
תלמיד: למה מילה אחת? יש לנו הרבה מיקרים בעשירייה.
אז את המקרים האלה תבדוק ותעשה מה שצריך.
תלמיד: לגבי הדוגמה עם הכיסא. נניח החבר שלי רוצה לבצע את הכלל ונותן לי כיסא. איך אני יכול לקבל ממנו כיסא אם אני יודע שאין לו? האם זו אהבה?
אנחנו מדברים על זה שנותנים ולא על זה שמקבלים.
תלמיד: בצורה פרקטית, יש שניים, יש צד אחד ויש צד שני.
אני לא יודע בצורה פרקטית. תלמד מה אתה צריך לעשות. זה חסר לחבר? תעשה. זה גם לא למעשה, אלא הוא מסביר לנו מה צריך להיות. האם החבר לא רוצה? האם הוא לא יקבל? האם יהיה לו לא נעים? את השאלות "האם" האלו, אני לא רוצה לשמוע. אנחנו צריכים ללמוד כמו שהוא מלמד, קודם כל.
שאלה: כל העבודה של המקובל היא לתקן את היחס שלו?
כן. תיקון היחס זה צמצום, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה, השפעה, מילוי. זה הכול יחס.
תלמיד: וככל שהוא מתקדם בדרך הלב שלו מתקשה יותר, כביכול הוא יותר מתקרב לל"ב האבן?
מה יש לנו מזה? יותר קשה, יותר קל. מצד שני אתה יותר מבין, אתה יותר מרגיש, אתה נמצא בפנים.
תלמיד: אני מבין שככל שמתקדמים בדרך אני הופך להיות יותר נוקשה ופחות אוהב את הזולת.
זה לא בדיוק הסימן שאתה מתקדם אם אתה יותר שונא. לא.
שאלה: חבר מקבוצה בחו"ל נכנס למצב לא נוח שבו אנשים שלא לומדים קראו את המאמר הזה ותקפו אותו בהמון שאלות. הם שאלו איפה אותן תרי"ג מצוות? האם יש מספר קונקרטי למצוות "ואהבת לרעך כמוך" מתוך 613 המצוות?
יש לי תרי"ג רצונות שאני צריך לתקן אותם בעל מנת להשפיע לזולת. זה נקרא תרי"ג מצוות. בעל הסולם כותב על תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין ב"הקדמת הזוהר", בסוף חלק א'.
(סוף השיעור)