שיעור בוקר 30.06.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: עשירייה היא הוי"ה אחת שלמה

קריין: אנחנו בשיעור בנושא "העשירייה היא ה-ו-י-ה אחת שלמה". נקרא קטעים נבחרים מהמקורות בנושא, נמשיך מציטוט מספר 8. "עשירייה היא ה-ו-י-ה אחת שלימה".

בעצם, מה שמתגלה לנו, זה דבר שהוא לא כל כך קשה לתפיסה. שאני צריך לכלול את עצמי במבנה שנקרא "עשירייה", ואם אני נכלל שם נכון, צריכים לברר מה זה נכון, באיזה תנאים, מה זה בכלל להתכלל בה, אני בזה מכין את עצמי לפגישה עם הבורא. אז אני מתחיל לראות בעשירייה כמו בזכוכית מגדלת, שאני עושה שם פוקוס לבורא, ומתחיל לראות אותו, לזהות אותו, ואז יוצא פשוט, "אני, עשירייה, בורא".

אם אני רוצה לגלות אותו יותר, אני צריך לרכוש מכשיר שנקרא "עשירייה" יותר גדול. מה זה יותר גדול? שלעשירייה יתקבלו עוד ועוד פרטים, והם גם ישתתפו בעשיית הפוקוס הזה, בריכוז להיות בלב אחד מכל הפרטים האלה, ואז הבורא יתגלה יותר.

וכך יותר ויותר עד שכל העיגולים של כל המשתתפים יתקבלו יחד ונהיה כולנו כאגודה אחד של כל הכלי האנושי, ואז הבורא יתגלה בהתאם לזה במלואו לעיני מי שמשתדל כך להתבטל כלפי העשירייה הזאת, הה-ו-י-ה הזאת שהוא בונה בעצם מכל באי עולם. ולכן כך כתוב "אתם עשיתם אותי", שבאמת הבורא לא קיים אלא כסכום הנכון של כל המשתתפים.

לכן אנחנו צריכים להשתדל לראות את המכשיר הזה כך בפעולה, שהוא נמצא לרשותנו, ואנחנו חייבים להשתמש בו ולא להתפזר לשום עבודות אחרות, רק לזה. אלא ההפך, כל מה שקורה, הכול רק למשוך לעשיית הכלי, העשירייה, ואני דרכה מגיע לגלות את הבורא.

קריין: ציטוט מספר 8, מתוך "שער הגלגולים", "הקדמה ל"ח".

"הזהיר מורי ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית, נקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכוין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאילו הוא איבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה."

(שער הגלגולים. הקדמה ל"ח)

זאת העבודה, אנחנו צריכים להגיע בחיבור שלנו ל"ואהבת לרעך כמוך". דרך "ואהבת לרעך כמוך" נוכל לגלות "ואהבת את ה' א-לוהיך", שזה לפקס את כל הרצונות שלנו, כל הנטיות שלנו, קודם כל דרך הקבוצה ואחר כך לבורא. וכך מגיעים לקשר, שכל הבריאה שמתקבצת בקבוצה היא מגיעה לדבקות בבורא. בזה בעצם כל העבודה שלנו, אין יותר. לכן מגיעים קודם ל"ואהבת לרעך כמוך" ורק אחר כך יכולים להגיד "שמע ישראל". לפי אותו הסדר של "ישראל אוריתא קודשא בריך הוא חד הוא", או אדם, קבוצה ובורא.

סדנה

איך אנחנו עושים מהקבוצה מכשיר כמו במשקפת, שאנחנו חייבים לסדר בה פוקוס כדי לראות מה שאנחנו רוצים? על ידי מה אנחנו מכוונים אותו, שכל קרני הראייה שלנו הם יהיו מחודדים ועוברים דרך נקודה אחת בפוקוס כך שאנחנו בטוח פוגעים בבורא?

העניין הוא פשוט. שאם אנחנו לא מכוונים בפוקוס לבורא, אז לפוקוס אין שום תפקיד, אלא אנחנו חייבים מלכתחילה להיות כך.

זה בנוי בצורה כזאת שאם יש לי עין (ראו שרטוט), ואני מסתכל על משהו שהוא לא כל כך מפוקס, זאת הקבוצה, אז אני לא רואה את הבורא, "בו-רא", לא רואה. איך אני יכול להגיע למצב שאני בא ורואה אותו? מה זה נקרא "בו", ומה זה נקרא "רא", כשבקבוצה זה הפוקוס, והעין זה אני. בבקשה תדונו איך אנחנו יכולים לחבר את כל הדברים האלה יחד?

שרטוט

אני צריך להיות בעצם כל הזמן בזה. אני לא יכול לעשות בקבוצה פוקוס אם אני לא מביא אליה את תמונת הבורא, כי על מה אני עושה פוקוס? זאת אומרת, קודם כל צריך להיות כאן בורא (1) שאחר כך אני אעשה פוקוס עליו. ללא איזה אובייקט שאני עליו עושה פוקוס, אין לי שום תועלת לסובב את העדשה שם, כלום. אני צריך לדעת כלפי מה אני עושה. זאת אומרת, הבורא צריך להיות, ואז העדשה, ומי שמסובב זה אני.

איך עושים? תתחילו לעבוד. "איש את רעהו יעזורו", דברו כולם.

*

שאלה: אני מבין את שלב אפס שאני מסתכל על הקבוצה והיא עכורה, אבל מה זה להביא את הבורא, לדמיין את הבורא בתוך הקבוצה?

אני לא יודע מיהו הבורא. אין לו דמות, אין לו כלום. אנחנו נותנים לו שמות לפי התפיסה "בוא וראה". תראה לי דוגמה שבמציאות שלנו כאן בעולם הזה אני קורא למישהו "בורא". זה כאילו אין לו שם, אין לו אישיות, אין לו כלום. אני לא משייך אליו שום דבר, אני מזלזל בו כביכול, אם זה בן אדם. מי זה הבורא? אתה תמצא. מה שתמצא, תמצא. ככה זה, עד כדי כך. זאת אומרת, זה מראה לנו על שלילת התפיסה, על ההשגה, על משהו שלפני שאתה משיג אתה לא יודע עליו כלום. תבוא ותראה, מה שתראה זה יהיה.

תלמיד: אבל אתה אומר שבשביל להגיע לשלב שלוש, שאחרי הקבוצה אני אראה את הבורא, אני צריך להביא את הדמות שלו לשלב שניים, או לשלב אחד, כלומר שאני מנסה לראות אותו בתוך הקבוצה.

כן. אז מה אתה עושה?

תלמיד: אולי צריך להיות שם משהו שקשור להשתוות הצורה, אני לא יודע.

אז אתה צריך לדמיין שם קבוצה שהיא נמצאת במצב האידיאלי, בקשר פשוט אידיאלי, מושלם. ואז מהמצב המצוי אתה רוצה להתקרב למצב הרצוי בקבוצה. ואז דרך החיפוש הזה, שזה נקרא "ואהבת לרעך כמוך", אהבת חברים, אתה מגיע למצב שבכל זאת הפוקוס שלך, התכונות שלך, הרצונות, המחשבות, הכול מתחיל להיות מסודר כך שאתה מתקרב לאותו הדבר הלא נודע. ואז אתה באמת מגלה את התכונה הזאת שהיא נקראת "בורא". אבל זה דבר שמתלבש בקבוצה שהיא נכנסת לחיבור הנכון על ידי מאמצים, והתוכן של החיבור הנכון, מה שמתגלה בחיבור הנכון כמילוי, זה נקרא "בורא".

שאלה: אפשר להגיד שבורא זה הבירור אחרי שמסובבים את הפוקוס?

הבורא זה תוצאה מהבירור כשאנחנו מוצאים את הפוקוס. ובפוקוס אנחנו מתכוונים אליו אבל עליו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר אלא על הקבוצה. עד כמה שאנחנו מביאים את הקבוצה למצב האידיאלי, המושלם, בזה אנחנו מגלים את צורת הבורא.

שאלה: למה הפעולה היא קבוצתית וההשגה היא אינדיווידואלית, אישית?

זו בעיה שאנחנו עוד לא דיברנו עליה. אנחנו מגיעים אחר כך למצב שיש לנו גם השגה כללית, במידה שאנחנו מתקשרים בכלים שלנו. וכאן אנחנו נצטרך עוד ללמוד בהתקשרות ביננו בכלים, מה נשאר לנו מהכלים האישיים הספציפיים שלנו ומה אנחנו מגלים בכלי המשותף. זה עוד יבוא, לא כדאי עכשיו, יש גם את זה וגם את זה.

תלמיד: לא הבנתי מה זו עבודת הפוקוס.

עבודת הפוקוס היא שאני מתאר לעצמי מי זה נקרא הבורא, שזה התכונות האידיאליות בהשפעה ואהבה, ואז אני משתדל לראות את הכלי, אותה הזכוכית, משקפת, שאני משנה את הפוקוס שלה, זאת אומרת את הקבוצה, ואז אני מגיע איתה לזה שאנחנו מפקסים את כל הנטיות שלנו, הרצונות שלנו, למרות שהם שונים, לרעיון אחד, לרצון אחד, למהות אחת. שזה מה שאנחנו רוצים, דווקא את התכונות האלה אנחנו רוצים לגלות, הן צריכות להיות אצל כל אחד ואחד מאתנו בהתחברות עם האחרים כתכונות משותפות. כך אנחנו עושים את הפוקוס.

פוקוס זה לא שאנחנו מסתכלים רחוק, אלא מתארים בסופו של דבר את הבורא, "בוא וראה" בתוכנו, איך שזה צריך להתגלות. אנחנו עושים פוקוס לא עליו, אנחנו עושים פוקוס על הכלים שלנו, הכול מתגלה אחר כך רק בכלים שלנו, לכן כל התיאור הזה הוא סך הכול כדי לגרום לכלים להיות מחוברים נכון בתוך הקבוצה.

תלמיד: כאשר אני משתדל לעשות כזה דבר, בהכרח יש איזה חוסר הצלחה. יש פער בין המקום שלי לבין איפה שזה נראה לי.

זו סטייה, זו עדיין טעות, זה לא חוסר הצלחה. ההיפך, זה גילוי ההצלחה שלנו שאנחנו מתקדמים ומתקרבים ולכן אנחנו מגלים בדיוק יותר ויותר גבוה את עצמנו, שעוד לא נמצאים בפוקוס.

תלמיד: ומה אני צריך לבקש במצב כזה?

לבקש מהחברים ומהבורא שיעזרו לנו, לכולנו להתחבר. אנחנו כאן מגלים יותר ויותר שוני בינינו ברצונות והשוואה ביננו בכוונות.

תלמיד: השוואה בכוונות למרות השוני ברצונות?

כן, בטח. רצון יש לכל אחד משלו, זה בא מלמעלה. אבל כשכולם מכוונים להיות דבר אחד, זה אחד. נניח יש לך חמש מטפלות בתינוק אחד, כל אחת חושבת כך וכך אבל כולן מכוונות לטובת התינוק.

שאלה: אז את הבורא אתה אף פעם לא רואה, אתה תמיד רואה את הקבוצה?

לבורא אין דמות, אין לו אפילו שם, אין לו כלום שמתגלה באיזה נושא, הוא חייב להתגלות במשהו שאתה יכול לאחוז בו, ואז אתם נפגשים באותו הנושא יחד, הוא מצדו ואתה מצדך, אבל הוא מצדו זה לא הוא, אלא ההופעה שלו כלפיך.

תלמיד: עכשיו הסברת לחבר שבפוקוס אתה רואה בכלים של הקבוצה את הבורא. את הבורא אתה לא רואה אלא בכלים אתה רואה אותו.

מה זאת אומרת "בכלים"? אתה רואה את הקבוצה המתוקנת, המחוברת באהבה, בחיבור על פני התכונות ההפוכות, שנאה, בעיות, ריחוק וכן הלאה, אתה רואה את שני המצבים הללו ומתוך העוצמה שביניהם אתה מגלה את מהות הבורא.

הרע שנשאר זה נקרא "בוא" והטוב שמתגלה עכשיו נקרא "ראה", ואז מ"בוא" ו"ראה" אתה מגלה את כל המהות שלו כלפיך, עד כמה הוא ברא אותך בצורה הפוכה והביא אותך לכל מיני דרגות ומצבים, ואיך עכשיו אתה משיג אותו הדבר כ"יתרון האור מתוך החושך" דווקא בצורה כזאת. אחרת אתה לא יכול לגלות, אתה נברא. אתה לא מגלה דברים טובים אלא כנגד דברים רעים, אחרת לא תראה גם את הטוב.

אנחנו אז מגלים עד כמה שבכול חוש וחוש שלנו חייבים להיות שני הפכים, לכן "בוא" ו"ראה" נשאר. במיוחד בבורא, ככוח שכולל בתוכו את כל ההבחנות, כל ההשגות.

תלמיד: כשאנחנו אומרים לקבוע ש"אין עוד מלבדו" על כל דבר במציאות, איך זה עובד דרך הקבוצה? קורים כל מיני דברים במציאות.

הקבוצה נכללת מהם ורוצה לגלות שורש אחד לכל מה שעובר.

תלמיד: אבל מה זה נקרא לראות את הכלים של הקבוצה?

הרצונות והכוונות של החברים שמתקבצים ומוכנים להתחבר בין כולם רק כדי להגיע למטרה אחת, לגילוי אחד, להיות יחד, לגלות ביחד הזה איכות מיוחדת.

אם אנחנו מתאחדים אז מתוך זה שמתאחדים, מתאחדים זו פעולה, בתוך הפעולה שמתאחדים אנחנו מוצאים משהו שהוא כתוצאה ממאמצי ההתאחדות, והתוצאה מהמאמצים היא המצב עצמו של האיחוד. בתוך מצב האיחוד אנחנו מגלים את המושג הזה, מה זה "איחוד אחד".

תלמיד: אז יוצא שבמקום אחד אתה רואה פגמים, אבל עדיין כשאתה מסתכל בקבוצה אתה צריך לנסות לראות דרך הכלים של הקבוצה את הבורא, כך צריך להתייחס לזה? אני מנסה לתפוס מה זה נקרא "שאני דרך הקבוצה רואה את הבורא"?

דרך הקבוצה כשאתה מחבר אותם יחד, שסך הכול הם כולם שונים אבל באים ומתחברים במובן אחד, שהם רוצים להשיג איחוד על פני הקשיים, על פני הפכיות, והאיחוד הזה הופך להיות אצלם באמת איחוד אחד שבנוי משלילה של כל ההפכים, אז האיחוד הזה מתגלה כי בניתם מה שנקרא "בורא", "בוא" ו"ראה", "אתם בניתם אותי".

תלמיד: הבנייה היא ביכולת שלנו ללכת למעלה מההפכים, במה אנחנו בונים?

וודאי שהבנייה היא למעלה מהדעת, כל בנייה ובנייה בכל אחד ואחד.

תלמיד: וכל אחד בונה בורא משלו, זאת אומרת, בתוך הקבוצה כל אחד מסתכל על הבורא בצורה אחרת דרך הקבוצה?

כן, ודאי.

(סוף השיעור)