שיעור בוקר 16.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 398מאמר "מהות הדת ומטרתה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 398, מאמר "מהות הדת ומטרתה".

זה מאמר מאוד חשוב. וודאי שהוא קצר ואולי לא יספר לנו בכלל על כל השאלות, הספקות והדיונים שקמו בעקבות הנושא של הדת ומטרת הדת, מהות הדת. זה דבר שמעסיק את האנושות כבר אלפי אלפי שנים, ממתי אנחנו מתחילים לספור שהדת צמחה בתוך האדם, אותו פרא אדם מלפני הרבה שנים, ומה קורה היום עם הדת, הדתות, ומושג הדת שאדם צריך אותו, רוצה לפתח אותו, בכל זאת לא יכול לעזוב אותו, להתנתק ממנו. ולמה אנחנו כל כך צריכים את הדת בחיים שלנו, האם לא מספיק לנו שאנחנו חיים כאן בעולם הזה ומשתדלים פחות או יותר להתקיים, מה חסר?

נראה מה שאומר בעל הסולם. וודאי שיהיו אחרי זה גם הרבה שאלות, אבל בכל זאת יהיה לנו יותר חומר לחשוב עליהן. גם יותר נבין בזמננו כאן, בהיסטוריה שאנחנו עוברים, עד כמה הדברים האלה בכל זאת ממשיכים להיות מאוד מאוד חשובים. אנחנו רואים שמושג הדת מתעורר בתוך האדם ולא עוזב אותו, וככל שהאדם מתפתח ונראה לו שהוא נעשה חופשי וזה לא חשוב לו, אנחנו רואים שלא כך הוא. אלא מושג הדת ממש עומד לידנו והולך לידינו, מתקדם ולא עוזב.

אז בבקשה, בואו נלמד אותו. מהות הדת ומטרתה.

מהות הדת ומטרתה

"כאן אני רוצה להשיב על ג' שאלות:

האחת: מהותה של הדת, מהו?

השניה: אם מטרתה מקווה בעולם הזה, או לעולם הבא דוקא?

השלישית: אם מטרתה עומדת לטובת הבורא, או לטובת הבריות?

ובהשקפה הראשונה, יתפלא כל מעיין בדברי, ולא יבין את ג' השאלות הללו, שהצבתי לי לנושא להמאמר הזה.

א. שהרי, "זיל קרי בי רב הוא", ומי הוא שאינו יודע, מהו דת?

ב. ומכל שכן, השכר ועונש שלה, המקווה וצפוי בעיקר לעולם הבא?

ואין צריך לומר, השאלה הג', שהכל יודעים, שהוא לטובת הבריות, לנחותם לטובה ולאושר. וכי יש מה להוסיף על זה?

ובאמת, אין לי מה להוסיף כלום!

אולם, מתוך שידועים את ג' ידיעות הללו, ושגורה כל כך בפיהם, מגרסא דינקתא, על בוריים, עד שלא נמצא להם שום הוספה ובירור דברים, במשך כל חייהם, הרי זה מורה, על אי הידיעה בדברים הנשגבים האלה!

ובהכרח, שהמה כל עיקרי היסוד, אשר כל המשא, של בנין הדתי בנוי ונשען עליו!

ואם כן, הגידו לי, איך זה אפשר, אשר נער קטן, כבן י"ב או י"ד שנים, כבר נמצא לו מקום מוכן במוחו, לכלכל היטב ולהבין, ג' ידיעות דקי העיון כאלה? ומכל שכן, באופן מספיק כזה, שלא יוצטרך לו, עוד להוסיף עליו דעה והשכל, במשך כל ימי חייו?

אכן, כאן הדבר קבור! כי הנחה הנמהרה הזאת, הביא לכל קלות הדעת והמסקנות הפראיות, שמלאה את אויר עולמינו, בדורינו זה. והביא אותנו לידי מצב, אשר הדור השני, כמעט שנשמט כולו מתחת ידינו".

שאלה: בסעיף ב' בעל הסולם אומר שברור שהדת מכוונת לשכר בעולם הבא. אבל הדת גם מכוונת לשכר בעולם הזה, אנשים רוצים לקבל ממש עכשיו.

כל אחד במידה שהוא מסביר את זה לעצמו או לאחרים. יש דתות שיותר מכוונות רק לעולם הבא, אחרי שהאדם מת, כך הם מסבירים את העולם הבא. יש כאלה שאומרים לא, הדת גם עוזרת לנו בעולם הזה, אנחנו מקבלים איזה פיצוי נפשי שיהיה לנו טוב בעולם הבא ולכן גם בעולם הזה יותר קל לנו, אנחנו יכולים להצדיק את החיים שלנו, מה שיש לנו כאן. ויש כאלה שעל הכול אומרים לא, הדגש הוא דווקא לעולם הזה ולא לעולם הבא, שאם אנחנו מאמינים אז אנחנו מכניסים כמה שיותר פעולות למיניהן בעולם שלנו, בחיי היום יום, בתיקון שלנו, בתפקוד שלנו עם הילדים, משפחה, בחברה, וזה עוזר לנו בעיקר בחיים האלה של העולם הזה. כל אחד ואחד או בכלל כל דת וכל מדינה, כל חברה, מפרשת בכל זאת בצורה זו או אחרת לטובת מי הדת, אבל העיקר שזה לטובת האדם, או בעולם הזה או בעולם הבא, אבל לטובת האדם.

שאלה: מה אנחנו צריכים לקחת מהמאמר הזה?

אנחנו נראה את זה בדרך. עכשיו אני כאילו לא יודע כלום, אני רק לומד את הגישה של בעל הסולם לדת, כמה שהוא מסביר לנו מהי.

שאלה: האם התפקיד של הדת קשור גם לחברה שלנו, הוא משפיע גם על החברה שלנו, גם אנחנו עוברים דרך זה?

לא. החברה שלנו, בני ברוך, לא מקבלת את כל הדברים האלו, אלא היא לומדת מתוך זה איך היא צריכה להתייחס למושג דת בכלל, האם היא מקבלת את הדת כפי שכתוב כאן ומקבלים אנשים ברחוב מה שנקרא, מחוצה לכותלי בני ברוך, או שאנחנו צריכים לייצב לעצמנו, ובעל הסולם אחר כך נוגע לזה, שאנחנו צריכים לייצב לעצמנו את מושג הדת בצורה אחרת, שאנחנו בונים דת משלנו בצורה אחרת. וכאן זו בעיית הניגוד שלנו לכל מושג הדת שמקובל בכל העמים. מושג הדת שלנו הוא הפוך, אנחנו צריכים להשיג את הדת בעולם הזה, אנחנו צריכים להשיג אותה על ידי עבודה מיוחדת שלנו בביטול הרצון לקבל שלנו, שהדת היא באמת לתועלת העובד שמממש את הדת ועושה פעולות כדי להפוך את הדת לידיעה. תיכף אנחנו נראה את זה.

תלמיד: האם אפשר עוד להוסיף על זה משהו?

לאותן השאלות ששואלים האנשים הרגילים אין מה להוסיף, כי הם שואלים את כל השאלות שיכולים לקיים אותן בתוך האגו של האדם, בתוך הטבע של האדם. זאת אומרת תגיד לי מה אני צריך לעשות עכשיו שאני חי, שאני מת, עם הקרובים שלי, עם העולם וכן הלאה, אבל שאני עושה כמו שאני. מה שאין כן חכמת הקבלה אומרת, אתה צריך לעבוד לא עם מה שיש לך מחוצה לך אלא עם מה שאתה בפנים, אתה צריך לשנות את התכונות שלך הפנימיות ואז אתה תגיע למצב, להבנה, להרגשה מה זה נקרא דת, שדת סך הכול זה אמצעי לגילוי הבורא.

שאלה: האם אפשר להבין כך שהעולם הבא זה השלב הבא שלנו, ההתגברות על ירידה?

העולם הבא זה הרגשה, כמו שהעולם הזה זה הרגשה, זאת הרגשה שאנחנו נמצאים בשליטת הבורא בגילוי הבורא, בתוך הבורא. זה כל ההבדל בין דת וקבלה. שהדת נותנת לאדם איזו הזדמנות, אתה תעשה כאלו וכאלו פעולות ואתה תאמין שתקבל על זה פיצוי, כי זה טוב בעיניי הכוח העליון. וחכמת הקבלה אומרת, רק בתנאי שאתה תשנה את הטבע שלך ותגיע להידמות, להתקרב לכוח העליון, במידה הזאת אתה תגיע לתשלום, לשכר, שאתה תהייה כמוהו, זו בעצם המטרה.

שאלה: איך הדת מועילה לנו בעולם הבא, איך זה עובד?

אני לא יודע מה זה עולם הבא. כתוב בחכמת הקבלה "עולמך תראה בחייך", זאת אומרת אתה חייב לגלות כאן ועכשיו את העולם הרוחני שלך שהוא נסתר ממך לא בגלל שאתה חי או מת אלא הוא נסתר בגלל האגו שלך. אז תבטל את האגו שלך, וכמה שתבטל אותו, לפי זה אתה תוכל להרגיש את העולם הבא, כאן ועכשיו במקום.

תלמיד: האם זה נקרא מטרת הדת?

מטרת הדת היא להגיע לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. כך זה לפי הגדרת הבעל הסולם. עוד מעט אנחנו נקרא את זה כאן.

שאלה: למה בעל הסולם כותב שנער בן 12 או 14 לא יכול לדעת את כל חוקי הטבע? איך זה נוגד?

כי אנחנו חושבים שאם הוא מגיע לכאלה גילאים הוא כבר יודע מה טוב ומה רע, מה זה בורא, מה זה נברא וכן הלאה. אלא כדי להגיע באמת להשגה רוחנית, לדת האמיתית, לזה צריכים עבודה גדולה ולגלות את זה בצורה מאוד מיוחדת, בגיל צעיר זה לא ניתן.

שאלה: מה הן המסקנות הפראיות עליהן מדבר בעל הסולם בפסקה הלפני אחרונה? ומיהו הדור השני שכמעט ונשמט מתחת ידנו?

על זה אנחנו עוד נדבר, נברר את זה בעתיד. אתם תבינו מעצמכם. יש כאן בעיה גדולה, מפני שאנחנו נמצאים בעולם שכולו דתי, בכל מיני דתות ואמונות, ממש אלפי דתות ואמונות אפילו שנמצאות בעולם שלנו חוץ משלוש הדתות העיקריות שהן יהדות אסלאם ונצרות, וחוץ מזה יש עוד הרבה מאוד למיניהן, לכן אני לא רוצה לפרט את הדברים. אנחנו גם לא צריכים אותם, אנחנו צריכים מתוך זה ללמוד מה ששייך לנו, ומה שתבינו ותשיגו לבד בכל היתר הדברים אז שיישאר לכם. חכמת הקבלה לא כל כך אוהבת לדבר בעד או נגד משהו שנמצא מחוצה לה. כי זה לא כל כך חשוב לה, מספיק לה במה שהיא עוסקת.

שאלה: זאת בדיוק השאלה כי בעל הסולם כותב במקום אחד שכל אומה יכולה להישאר בדתה ופתאום פה הוא כותב קצת אחרת.

גם את זה אנחנו צריכים לברר, מה זה נקרא שאם אדם משתוקק ל"ואהבת לרעך כמוך", הוא יכול גם להישאר בדתו. כך בעל הסולם כותב, וזה נכון, כי זה לא מפריע אחד לשני. זה מה שהוא רוצה להגיד, שכל הדתות והאמונות שיש לאנושות, הן סך הכול הכוונות סוציאליות איך להקים נכון קשר בין אדם לאדם וגם בין אדם לכוח העליון, שזה יעזור לאדם, אבל זה בשום פנים ואופן לא שייך ליחס בין אדם לבורא. כי הבורא זה כוח השפעה ואליו אפשר להתקשר אך ורק במידה שאדם מבפנים ומתוך הלב שלו, היינו מתוך הרצונות שלו פועל לבורא ומבקש ממנו תיקון הלב.

סך הכול חכמת הקבלה באה כדי לתקן את הלב שלנו שיהיה מכוון לאהבה לבריות ולבורא. עד כמה כל יתר הדתות והאמונות מתעסקות בזה, אתם יכולים לבדוק, אני לא מצאתי.

שאלה: היום כשכל השיטות גלויות אנשים בכל זאת מעדיפים נגיד את האסלאם, שם מדובר על העולם הבא. למה אדם בוחר דווקא כך? הרי גם חכמת הקבלה גלויה ואפשר כבר לקבל שכר בעולם הזה, ואנשים בכל זאת מעדיפים את העולם הבא.

העולם הזה הוא לא כל כך חשוב, כך חושב האדם. אני חי כאן ופחות או יותר כולם מתים, אבל אחרי שאני מת בטוח מחכה לי שם שכר גדול, ולכן זה מושך אנשים. שבכל רגע ורגע לא חשוב מה יקרה לי, אני בטוח אקבל מה שהוכן לי אחרי המיתה. נלמד הלאה, זה יהיה לנו יותר ברור.

קריין: אנחנו נמצאים בכותרת "טוב המוחלט".

"טוב המוחלט"

"וכדי שלא להלאות, המעיינים בדברים ארוכים, נתמכתי על כל הכתוב ומבואר בקונטרס הקודם [הערבות], ובעיקר על כל המבואר ב"מאמר מתן תורה", שהמה כולם, כמו הקדמה לנושא הנשגב שלפנינו. וכאן אדבר בקצרות, ובתכלית הפשטיות, כדי שיהיה מובן לכל נפש.

ובראשונה, צריכים להבין את הבורא ית'. אשר הוא "טוב המוחלט". כלומר, שאי אפשר בשום פנים שבעולם, אשר יגרום למי, איזה צער של משהו. שזהו מובן לנו, כמו מושכל ראשון. באשר, שהשכל הבריא, מראינו בעליל, את הבסיס לכל עושי רעות, שהוא מוגדר אך ורק ב"רצון לקבל".

פירוש, שמתוך שלהוט, אחרי קבלת טובה, מה שהוא להשלמתו עצמו, והוא מוצא את רצונו זה בהרע לזולתו. הנה משום זה, יוצא להרע לזולתו, מתוך "הרצון לקבל" את השלמתו עצמו. באופן, שאם הבריה, לא היה מוציאה שום קורת רוח בעדה עצמה, לא היתה שום בריה בעולם, שתריע לזולתה.

ואם לפעמים, אנו מוצאים איזה בריה, המזקת לזולתה בלי שום "רצון לקבל" הנאה לעצמה, אינה עושאת את זה, רק מתוך הרגל קדום, שהגיע לה מתחילה, מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטרתה עתה מכל סבה חדשה, כנודע."

שאלה: על איזה הרגל להזיק לזולת בעל הסולם מדבר פה אם אין הנאה לעצמי? זה לא ברור.

מה לא ברור בדיוק? שכל בריאה ובריאה, אם היא פועלת, היא פועלת לטובת עצמה, ואם היא בדרך מזיקה לזולת זה לא מתוך זה שהיא רוצה להזיק לזולת, אלא היא רוצה להיטיב לעצמה.

שאלה: בעל הסולם ממשיך אחר כך, שאפילו אם הוא לא מוצא תענוג בלהזיק לזולת, אבל הוא פועל מתוך הרגל. על זה אני שואל.

"ואם לפעמים, אנו מוצאים איזה בריה, המזקת לזולתה בלי שום "רצון לקבל" הנאה לעצמה, אינה עושאת את זה, רק מתוך הרגל קדום, שהגיע לה מתחילה," בהתחלה, פעם זה היה, "מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל" שהיא קיבלה אז "פוטרתה עתה מכל סבה חדשה," זאת אומרת, אם פעם היא הייתה נהנית מלתפוס מישהו, והייתה נהנית מהתפיסה הזאת, אז אפילו שאין לה עכשיו את הסיבה הזאת לתפוס מישהו, אבל אותו אינסטינקט מכוון אותה והיא עושה.

זה מה שבעל הסולם אומר, שבכל זאת, בכל מקום שאנחנו רואים יחסים בין כל מיני סוגי הבריות, דומם, צומח, חי, בני אדם, אם הם מתייחסים לשני, הם מתייחסים ממצב שטוב להם בזה, ואם לא טוב להם בזה עכשיו, אז פעם היה להם טוב, ועכשיו הם ממשיכים ועושים את זה מתוך ההרגל, "הרגל נעשה טבע שני". זאת אומרת, לקיים את ההרגל גם נותן להם תענוג, ולכן הם עושים את זה.

שאלה: אפשר לחדד את הפסקה הראשונה, שבה בעל הסולם מדבר על הטוב המוחלט ומה זה בעצם הרע. מה זה רע בעצם?

כל דבר שלא מכוון להתפתחות הנברא, היינו, הרצון לקבל, למטרה, להיות דבוק בבורא, זה נקרא "רע", וכל דבר שכן דוחף את הרצון לקבל להידבק בבורא, אולי במשך הרבה פעולות, אבל זה נקרא "טוב".

תלמיד: אז מה זו הרגשה רעה שמתעוררת באדם?

הרגשה רעה מתעוררת באדם רק לפי מידת התיקון או הקלקול שישנה בו, שעדיין הוא לא מסכים, לא מרגיש, לא מבין, את פעולת הבורא עליו.

"ומתוך שהבורא ית', מובן לנו, שהוא שלם מעצמו, ואין לו צורך למי שהוא, שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, אם כן ברור הוא, שאין לו שום "רצון לקבל". וכיון שאין לו שום בחינה של "רצון לקבל", ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטיות."

שאלה: לגבי הרגשת הרע, אפשר לומר שזה בעצם הפער בין הכוונה שיש לי לבין הכוונה שאמורה להיות לי?

אנחנו נחכה קצת ונקרא, ואתה תתאפק, ואז ייצא מזה טוב. תחשוב, תרכז את המחשבות שלך, את השאלות שלך לצורה יותר ברורה ונברר. אני מכבד אותן אבל לא בצורה שאתה מיד יורה.

"ולא עוד אלא, שמקובל ומתיישב על לבנו, בתכלית הפשיטות, במושכל ראשון, שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכיח לנו לעינים, מכל הבריאה הגדולה, שברא וערך לעינינו.

כי בהכרח, שיש כאן בעולמינו בריות, שמרגישות אחת מהשתים: או טובות, או רעות. ואיזו הרגשה שהיא, שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרם להם מהבורא ית'. ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא ית' להרע, כמו שנתבאר, א"כ בהכרח, שכל הבריות, מקבלים הימנו ית' טובות בלבד. הרי שברא את הבריות, רק כדי להטיב להם." זו הנחה. אפשר להגיד אחרת, לָמה הבורא הוא כוח הרע ולא כוח הטוב, כמו שאנחנו אומרים ההיפך, שהוא כוח הטוב, ומאיפה מגיע לנו כוח הרע.

"נמצינו למדים, שיש לו ית' "רצון להשפיע" טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם, לא יצוייר בחוקו, איזה גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו ית'.

ועל כן גדרנו אותו ית', בשם "הטוב המוחלט". ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשיות, המתנהלת ומושגחת על ידו ית': איך הוא ית' משפיע להם רק טוב בלבד?"

זאת ההנחה, כך בעל הסולם כותב לנו, והוא כותב את זה במיוחד כדי אחר כך לשבור את זה. כי תיכף הוא מראה לנו בהשגחה עד כמה אנחנו מרגישים רע, ואם אנחנו לא מסתכלים על המטרה הנכונה, אין לנו שום אפשרות להצדיק את פעולות הבורא עלינו.

שאלה: כתוב פה שהבורא הוא הטוב המוחלט, אנחנו למדים ש"ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא", זאת אומרת רק על ידי התורה אנחנו מגיעים לטוב מוחלט. אז איך פה בעל הסולם מגדיר את הבורא כטוב המוחלט בפני עצמו?

אני לא יודע, עוד לא למדתי, אנחנו עוד לומדים את זה בדרך, אולי הוא אחר כך יסביר.

השגחתו ית' הוא "השגחה מטרתית"

"זהו מובן לנו, מכל מערכות הטבע, המוצגים לעינינו, אשר כל בריה, קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול אטי, והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פירי נאה ומתוקה לחיך.

וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעינים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה, אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפירי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.

וכן במין החי והמדבר. כי הבהמה, אשר דעתה מועטת בסוף גידולה, איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה. בניגוד להאדם, שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו. כי "עגל בן יומו קרי שור". כלומר, שיש לו כח ושכל השמירה, לעמוד על רגליו, ולטייל אנה ואנה, ולהשמר מפגע רע, הנמצא על דרכו.

מה שאין כן האדם בן יומו, שהוא מוטל לעצמו, כמו נטול החושים. ואם יצוייר לנו, מי שאינו מורגל בהויות עולם הזה, שהיה מסתכל בשתי הולדות האלו, בטח שהיה אומר על יליד האדם, שגם בתכליתו לא יצלח למאומה. ועל יליד הבהמה, היה אומר, שכאן נולד נאפוליאן חדש. דהיינו, אם היה דן על פי שיעור חכמתו של העגל, לעומת יליד האדם, הטפש והנטול מכל החושים.

הרי בולט לעיניך, שהשגחתו ית' על המציאות, שברא, אינו אלא בדמות של "השגחה מטרתית". מבלי לקחת כלל בחשבון, את סדר השלבות של התפתחות. כי אדרבה, דרכם - לרמאות אותנו ולהעתיק עינינו, מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב ההפכי אל גמר מלאכתם.

ועל דברים כאלה אנו אומרים: "אין חכם כבעל נסיון". כי רק בעל הנסיון, שיש לו ההזדמנות, לראות את הבריה, בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלימותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות - שלא להתפחד כלל, מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי התפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה וברה. וטעם הסדר הדרגתי הזה, המתחייבת לכל בריה, מבואר היטב בחכמת הקבלה, ואכמ"ל.

והנה נתבאר היטב, דרכי השגחתו ית', בעולמינו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מדת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה להנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה.

ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים, כלפי המסתכלים.

הרי לעיניך, שהשי"ת משפיע לבריותיו, תמיד רק טוב בלבד. אלא, שהטוב הזה, מושגח הימנו ית', בדרך השגחה מטרתית."

אנחנו רואים מכאן כמה דברים. קודם כל שמכל הדוגמאות ומהטבע שאנחנו רואים, כל ההתפתחות היא התפתחות הדרגתית כדי להביא כל חלק וחלק בהתפתחותו להיות מפותח לקיום המטרה, להתכלל במצב הסופי של כל הבריאה, של כל הטבע בצורה הטובה ביותר. זה דבר אחד. דבר שני, בדרך כשאנחנו מתפתחים אנחנו יכולים לראות דווקא מצבים הפוכים, ולגמרי לא כאלה שמצביעים על הגובה הסופי של אותו דבר שמתפתח. כמו שהוא אומר, אדם שנולד, אז אחרי חודש, חודשיים, שלושה, הוא לא מוכן לכלום, והחיות שנולדות, אחרי יום יומיים הן כבר יודעות ללכת ולאכול ולשתות בעצמן וכולי. ואחרי כמה חודשים הן כבר כמו החיות הגדולות. ולכן אנחנו רואים על האדם שככול שההתפתחות היא יותר איטית והדרגתית, זה רק אומר לנו שמתפתחים בו, בתוך היצור הזה, דברים נשגבים, גדולים. אמנם הוא עכשיו נראה מאוד חלש וקטן, אבל זה הקטן גדול יהיה. כנראה שכך, בדרך כלל זה מה שאנחנו רואים בטבע.

זה רק אומר לנו שאנחנו לא יכולים להסתכל דרך העיניים שלנו, בצורה כמו שעכשיו, בצורה קצרה, פתאומית, אלא לראות הכול בפרספקטיבה של ההתפתחות מתחילה ועד הסוף. אז נוכל לדון נכון על כל פרט שבבריאה עד כמה הוא טוב, רע, גדול, קטן וכן הלאה.

שאלה: לא הבנתי את המסקנה שהוא אומר, שהבורא משפיע לבריות תמיד רק טוב בלבד. אולי רק בסוף הוא משפיע לו טוב בלבד, בתהליך הבן אדם או כל הבריות סובלות, למה זה תמיד ולמה רק טוב בלבד?

גם בזה שהן סובלות הן סובלות כדי להתפתח, ואי אפשר להגיע למילוי אלא בהרגשת הסבל, החיסרון, ולכן הן סובלות. אבל גם הסבל שלהן מגיע מהצד הטוב של הבורא והסבל הזה הוא לטובתן.

תלמיד: זה אולי יכול להיות מובן, אבל זה לא יכול להיות מוסכם על ידי הרצון לקבל. אם הבורא הוא טוב, למה יש בעצם סבל שהרצון לא מסוגל לעכל?

אם הבורא הוא טוב, למה יש סבל? כדי שאדם יוכל לאסוף את הסבל הזה ולאט לאט אחר כך להשתמש בו להתפתחות. כי בלי המטען המסוים של הסבל לא יהיה לו גם יסוד להגיע לטוב, הוא חייב את זה. בכל מערכת שאנחנו בונים, אפילו בצורה מלאכותית, אתה חייב שיהיה שם פלוס לגבי מינוס ורק בצורה כזאת זה מתקיים.

תלמיד: ההסבר הזה מאוד מובן. הבעיה היא שזה לא מורגש, זה לא מוסכם, כי הרצון לקבל רוצה טוב, יותר טוב ויותר טוב. והבורא אם הוא טוב והוא יכול הכול והוא ברא הכול, אז זה כבר עניין שלו שיברא את זה איכשהו בצורה כזו בלי סבל, למה אי אפשר?

לא. הבורא לא מרגיש את הסבל, אצלו סוף מעשה במחשבה תחילה. ואפילו כל אותו סבל שאנחנו צריכים לעבור, הוא לא מתחשב בו ולא מסתכל עליו שזה סבל, הוא מסתכל עד כמה הסבל הזה שאנחנו אולי נרגיש באיזשהו רגע מהקיום שלנו מביא אותנו לשלמות.

תלמיד: איך אפשר לחיות בתפיסה הזו שעכשיו תיארת כמו שהבורא כבר בסוף מעשה במחשבה תחילה?

תשאל אישה שהיא רוצה להיכנס להריון, ותגיד לה, אבל זה כל כך קשה, זה כל כך כואב, זו כל כך בעיה לעבור את כל החודשים האלה, ואחר כך להוליד. ומה היא תגיד לך, שהיא רוצה את זה או לא? היא כן רוצה את זה. היא מפחדת מזה או לא? לא מפחדת. אתה לא מבין את זה כי אתה גבר, אבל היא לא פוחדת ולא עוצרת את עצמה מזה, אף אישה. למה? כי הטבע פועל והכוח להשיג את המטרה, להיות אימא וכן הלאה, יותר חשוב, יותר חזק מכל מה שיש בדרך, והיא בכלל לא מתחשבת בזה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לחיות היום כאילו אנחנו כבר בדבקות בבורא?

זה תלוי בחשיבות, זה תלוי עד כמה אתה עכשיו מפתח בך חשיבות הבורא לעומת חשיבות האגו שלך. ואז אתה מגיע למצב שאתה לא מרגיש שאתה סובל, אלא כל הסבל הזה הופך להיות לתענוג.

שאלה: אנחנו כל הזמן לומדים שמהקשרים הטובים שבינינו כל הטבע יגיע לאיזון. האם כל הטבע על פני כדור הארץ חייב להגיע לאיזון לפני שהאנושות תגיע לרוחניות, או שפשוט נעשה איזו קפיצה?

לא. כל הטבע מגיע לאיזון בעקבות זה שהאנושות מגיעה לאיזון ולא לפני זה. אם אנחנו עכשיו נסדר את היחסים בינינו קצת יותר טוב, הטבע כולל הווירוסים שלנו של היום ועוד כל מיני דברים יתחילו להירגע. אם אנחנו לא נעשה את זה, כדור הארץ יתחיל יותר ויותר להראות את עצמו שהוא נמצא בכוחות מנוגדים שמביאים לנו הוריקנים, מכות חום וקור ועוד, וזה מפני שאנחנו בדרגה שלנו לא מאוזנים. ברגע שאנחנו נתחיל להיות מאוזנים, במידה הזאת אנחנו נרגיע גם את כל הדרגות למטה מאיתנו.

תלמיד: זה קורה לפני שהאנושות מגיעה לרוחניות?

כן. אנחנו לא חייבים ממש כולנו בכל האנושות להגיע לרוחניות. ברגע שתהיה לנו מגמה כזאת, פחות או יותר, אנחנו נרגיש עד כמה הטבע נרגע. אחרת יהיה לנו עתיד מאוד קשה.

שאלה: מה זה "אין חכם כבעל ניסיון" בדרך שלנו?

כי מי שעבר את כל התהליך הוא כבר מבין מה צריך להיות, ולכן מסתכל על כל התהליך הזה שזה לטובה.

תלמיד: אבל זה לא אנחנו, כי לנו בהגדרה לא יכול להיות ניסיון, כי כל מדרגה היא חדשה, היא בהפתעה, מעל הדעת.

אבל יש לך אנשים שכבר עברו את זה והם מלמדים אותך.

שאלה: מצד אחד יש את העולם, מצד שני את העשירייה ואנחנו צריכים להצדיק את שניהם. איך הם קשורים ביניהם?

ככל שאנחנו יותר ויותר מבינים שהכול נמצא בידי הבורא ורק בנטייה אליו, בהשתוות הצורה, על ידי זה אנחנו יכולים להשפיע על כל צורות הטבע. העיקר זה לשנות את האדם ומהאדם למטה הכול כבר ישתנה.

שאלה: האם ישנה התבוננות אובייקטיבית במציאות, כלומר ללא קשר למצב שבו נמצא המתבונן, יש בכלל אפשרות להסתכל ככה על המציאות?

אין אובייקטיביות בכלל, לכן השאלה שלך לא מובנת לי. על איזו אובייקטיביות אתה שואל?

תלמיד: כי בעל הסולם אומר שכשמסתכלים על אובייקטים במציאות אז כל אחד נמצא בשלב התפתחות שונה, אבל הוא לא לוקח בחשבון את המתבונן, הוא מסתכל מהצד ואומר על כל מיני אובייקטים ללא קשר אליו, יש דבר כזה?

אני לא מבין את השאלה.

שאלה: האם העובדה שהשלב ההתחלתי חייב להיות הפוך מהשלב הסופי של ההתפתחות, כמו הדוגמה עם התינוק? האם זה מצביע על כלל יותר רחב, שכל שלב התחלתי הוא חייב להיות הפוך מהשלב הסופי?

המצב הראשון והמצב הסופי במקרה שלנו הם חייבים להיות הפוכים, מפני שבדרך הם מקבלים תיקון מלמעלה ולכן מתהפכים.

מה שאני מבקש, תעברו בבקשה על החלק הזה, השגחה היא השגחה מטרתית, וגם על הטוב המוחלט, ובכלל מתחילת המאמר, תכינו שאלות, ומה שתשאלו אנחנו עוד נדבר ונברר.

שאלה: נתת דוגמה לגבי אישה שמאוד רוצה להיכנס להריון, למרות שזה למעשה כאילו הורג את הגוף שלה, אבל בגלל ההתעוררות שיש בה מצד הטבע היא בכל זאת רוצה מאוד, יש לה רצון מאוד גדול, היא משקיעה בזה את כל המאמצים שלה. אצלנו כדי להרגיש רוחניות אין לנו שום רצון, יותר מזה, כל הטבע שלנו הפוך מזה. מאיפה אנחנו יכולים לקחת גם רצון מאוד גדול כמו שיש לאותה אישה?

זה רק מלמעלה, מהבורא, אבל הוא מגיע במידה שאנחנו מכינים לרצון החדש הזה תשתית שהיא החיבור שלנו בקבוצה. אנחנו צריכים להבין שבחיבור בינינו אנחנו בונים אותו מקום שבו אנחנו יכולים להיכנס לעיבור, אנחנו בעצמנו בונים את זה. תתאר לעצמך שאתה מתחבק עם החברים יחד בעיגול, ואתם מחזיקים את העיגול הזה, ויותר ויותר ממש מייצבים אותו נכון שייוולד שם הכוח הרוחני שלכם, התוצאה מהחיבור שלכם, זה כאילו שאתם מולידים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". זה הכול נמצא בידינו.

(סוף השיעור)