שיעור בוקר 29.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 186, אותיות ק"ז-קי"א

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 186, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"ז.

אות ק"ז

"ומתוך שאור העליון אינו פוסק מלהאיר, נמצא שחזר ונזדווג על העביות דבחי"ג הנשאר במסך של ראש באו"א, ויצאו ע"ס בקומת חכמה. והגוף שממעלה למטה, נתפשט לספירת החסד, והוא מלך הב' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ואז נתבטלה גם העביות דבחי"ג מהמסך דגוף ודראש כנ"ל, וגם הכלים דאחורים, האח"פ שהשלימו לקומת חכמה זו דאו"א, חזרו ונתבטלו ונפלו למדרגה שמתחתיה, לז"ת, כנ"ל בקומת כתר. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחי"ב שנשאר במסך ויצאו ע"ס בקומת בינה, והגוף שממעלה למטה נתפשט בספירת הגבורה, והוא מלך הג' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת. ונתבטלה גם העביות דבחי"ב בראש וגוף, ונפסק הזווג דקומת בינה גם בראש, והאחורים של קומת בינה דראש נפלו למדרגה שמתחתיה בז"ת. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחי"א שנשאר במסך, ויצאו עליה ע"ס בקומת ז"א, והגוף שלו ממעלה למטה נתפשט בשליש עליון דת"ת, וגם הוא לא נתקיים ונסתלק האור ממנו, ונזדככה גם העביות דבחי"א בגוף וראש, והאחורים דקומת ז"א נפל למדרגה שמתחתיה, לז"ת."

שאלה: למה הזיווג ממשיך בשמונה המלכים ולא נשבר הראש כבר עם המלך הראשון?

יש ראש וגוף. יש זיווג בראש ואחר כך זה מתפשט בגוף. הגוף נשבר, בראש לא יכולה להיות שבירה, שם אין כלים, שם יש רק כוונות, בראש אלו כוונות על מנת להשפיע. עד שהגוף לא מתבטל, לא נשבר, גם הראש לא מתבטל.

תלמיד: כשמתגלה השבירה הראשונה, האם זה לא מספיק כדי לעצור את כל הזיווג?

לא, כי השבירות באות מלמעלה למטה, ואז אתה לא יודע מה יקרה הלאה. הן לא עושות חשבון על הדרגה הסופית, אלא מלמעלה למטה.

אות ק"ח

"וכאן נגמרו כל האחורים דאו"א לירד, שהם האח"פ, כי בשבירת מלך הדעת נתבטלו באו"א רק אח"פ השייכים לקומת כתר. ובשבירת מלך החסד נתבטלו באו"א רק אח"פ השייכים לקומת חכמה. ובשבירת מלך הגבורה נתבטלו האח"פ השייכים לקומת בינה. ובהסתלקות שליש עליון דת"ת נתבטלו האח"פ דקומת ז"א. ונמצא שנתבטלה כל בחינת הגדלות דאו"א ולא נשאר בהם רק הגו"ע דקטנות. ונשאר במסך רק עביות דשורש, ואח"כ נזדכך המסך דגוף מכל עביותו ונשתוה למסך דראש, אשר אז נמצא נכלל בזווג דהכאה של ראש, ומתחדשים שמה הרשימות שבו חוץ מהבחינה האחרונה, (כנ"ל באות מ"א), ובכח התחדשות הזה יצא עליו קומה חדשה הנק' ישסו"ת".

שאלה: חסד, דעת אלו ספירות, למה הוא מציין מלך?

בגלל שזו מלכות. כי הכול נמשך למלכות ומתגלה במלכות. לכן אנחנו קוראים לכל התהליך הזה "שמונה מלכים". הרצון לקבל שעכשיו מתגלה הוא שייך למלכות.

תלמיד: האם יש קשר בין מלכות לחסד או בין מלכות לדעת?

מלכות כעיקרון צריכה לקבל על מנת לקבל או על מנת להשפיע מכל הבחינות שנמצאות לפניה, ולכן כך זה נקרא.

תלמיד: האם יש סיבה לזה שקוראים לזה כך?

שקוראים לזה "מלכים"?

תלמיד: כן. למה קוראים לזה "מלך החסד", "מלך הדעת"?

אני לא זוכר איפה זה כתוב, אבל הכול בגלל שבכל התהליך הזה מעורבת המלכות עצמה, רצון לקבל, ולכן כך זה נקרא.

שאלה: האם תוכל להסביר את העניין של קומת ישסו"ת?

בינה מתחלקת תמיד לג"ר וז"ת. ג"ר שלה הם אבא ואימא, ז"ת שלה הם ישסו"ת. בג"ר שלה אין כלים דקבלה, ובז"ת שלה זה כבר מעורב.

תלמיד: ולמה דווקא עכשיו יצאה קומת ישסו"ת הזאת?

כי עכשיו יוצאים כל הקומות לפועל, לכן גם זו יוצאת.

תלמיד: ברגע שיוצאת קומה חדשה שנקראת עכשיו "ישסו"ת", מה מתחדש בכלי? מה כל כך מיוחד שאנחנו אומרים, "עכשיו יש קומה חדשה שנקראת "ישסו"ת"?

ז"ת דבינה. ישסו"ת זה ז"ת דבינה. כלומר כשמתגלים רצונות לקבל בכלים דבינה הם מחלקים את כלי הבינה לג"ר וז"ת. ג"ר דבינה הם אבא ואימא, וז"ת דבינה הם ישסו"ת. בג"ר דבינה אין עדיין התערבות כלים דקבלה ובז"ת דבינה יש.

תלמיד: האם ההבחנה הזאת של ישסו"ת זו הבחנה של הכלי או של הראש? האם הראש פתאום מבין שיש דבר מיוחד שנקרא "ז"ת דבינה", שהוא צריך עכשיו לטפל בו בצורה מיוחדת?

כן, זה מבנה כזה שצריך להתחלק לשניים. כל העניין התחיל בכלל מראש הס"ג, שם הפרסא וכל הדברים האלה, זה עוד מזמן. אבל עכשיו זה כבר מגיע למצב שאלו כבר מלכים, כלומר שהמבנה שלהם מעורב עם המלכות.

אות ק"ט

"ומתוך שהבחינה אחרונה נאבדה לא נשאר בו כי אם בחי"ג, ויוצאים עליו ע"ס בקומת חכמה וכשהוכרה עביות דגוף שבו, יצא מהראש מאו"א, וירד והלביש במקום החזה דגוף דנקודים. (כנ"ל באות נ"ה), ומוציא מחזה ולמעלה הע"ס דראש, והראש הזה מכונה ישסו"ת. והגוף שלו הוא מוציא מהחזה ולמטה בב"ש ת"ת עד סיום הת"ת. והוא מלך הד' דנקודים, וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה העביות דבחי"ג ראש וגוף, והכלים דאחורים של ראש נפלו למדרגה שמתחתיה במקום גוף שלהם. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"ב הנשאר בו, ויצא עליו קומת בינה, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בב' הכלים נצח והוד. והם שניהם מלך אחד, דהיינו מלך ה' דנקודים, וגם הם נמשכו לבי"ע ונשברו ומתו, ונזדככה גם העביות דבחי"ב בראש וגוף, והכלים דאחורים של הקומה נפלו להמדרגה שמתחתיה, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"א שנשארה בו, ויצא עליו קומת ז"א, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בכלי דיסוד, והוא מלך הו' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דבחי"א בראש וגוף, והכלים דאחורים שבראש נפלו למדרגה שמתחתיהם, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחינת שורש הנשאר במסך, ויצא עליו קומת מלכות, והממעלה למטה שלו נמשך לכלי דמלכות, והוא מלך הז' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דשורש בראש וגוף, והאחורים דראש נפלו למדרגה שמתחתיה, בגוף. ועתה נגמרו להתבטל כל הכלים דאחורים דישסו"ת. וכן שביה"כ דכל ז"ת דנקודים, הנק' ז' מלכים."

שאלה: מה זה אומר זיווג על העביות?

איך יכול להיות זיווג לא על עביות? זיווג זה חיבור. חיבור יכול להיות רק כשיש לך אור ועביות, רצון. ואז יש אור שיכול להיכנס לתוך הרצון ולמלא אותו, אבל יש איסור של צמצום א', ואז יש יכולת כשהכלי עושה הכאה באור העליון, זורק אותו כביכול החוצה, לא מקבל אותו, ואחר כך עושה חשבון ומקבל בעל מנת להשפיע. זה נקרא זיווג דהכאה, זיווג שבא על ידי ההכאה.

שאלה: מה זה אומר שהרשימות מתחדשות?

מתגלות רשימות חדשות לפי הסדר. כי הרשימות הקודמות מהקומה הקודמת נעלמו כי הקומה נשברה והקומה החדשה מתגלה. מתגלות רשימות חדשות והן מקבלות את הקומה.

שאלה: כתוב "ובהסתלקות שליש עליון דת"ת נתבטלו האח"פ דקומת ז"א." למה בשליש עליון דתפארת כתוב שזה הסתלק ולא נשבר?

כי אין שם עביות, זה שליש עליון, עדיין אין עביות.

תלמיד: מה ההבדל בינו לבין האחרים שכן נשברו?

שם הייתה עביות שלמה.

שאלה: האם מלך הדעת זה טעמים, זאת אומרת התפשטות מלמעלה למטה?

כל מלך זה טעמים, הוא נקרא לפי קומת הטעמים.

תלמיד: אבל האחרים זה כבר כשהמסך מזדכך, אלו קומות נקודות, הם יוצאים כשהמסך עולה למעלה.

לא חשוב, אבל בכל זאת אלו טעמים.

אות קי"א

"ועד"ז ממש היה בפרצוף ישסו"ת יציאת ד' קומות זה למטה מזה, שקומה הא' היא קומת חכמה, ונק' הסתכלות עיינין דישסו"ת זה בזה, וקומת בינה, וקומת ז"א, וקומת מלכות, שמהם נתפשטו ד' גופין, שהם: מלך ב"ש תתאין דת"ת, ומלך נו"ה, ומלך היסוד, והמלכות. וד' הגופים שלהם נשברו פנים ואחור יחד, אבל בהראשים, דהיינו בד' הקומות דישסו"ת, נשארו הכלים דפנים שבהם, ורק האחורים בלבד נתבטלו בסבת השבירה, ונפלו למדרגה שמתחתיהם. והנה אחר ביטול אלו ב' הפרצופין או"א וישסו"ת, יצא עוד קומת מ"ה בנקודים, ולפי שלא נתפשט ממנה לבחינת גוף אלא רק תיקוני כלים בלבד, לא אאריך בו. וכבר נתבאר בתלמוד ע"ס דף תקמ"ג אות ע', ובאו"פ ד"ה וכאשר, ע"ש."

בזה נגמר כל עולם הנקודים, הוא גם סיים להישבר ובמקומו אחר כך בא עולם התיקון.

תלמיד: בגוף יש חלוקה של פנים ואחוריים, מהי ההבחנה בגוף?

כלים דפנים הם בדרך כלל כלים דגלגלתא ועיניים, כלים של השפעה, וכלים דאחוריים הם כלים דקבלה, כך הם מתחלקים.

תלמיד: אבל ההבחנה שתיארת היא בראש.

אבל מה שיש בראש מתפשט בגוף, מה ששייך לגוף הוא שייך לראש. כי בראש זו תחילת המדרגה ולכן באותם השמות אנחנו לפעמים קוראים לכלים שבגוף.

תלמיד: אז יש את סוף הפרצוף ויש את תוך הפרצוף וגם בתוך הפרצוף יש חלוקה.

כן.

שאלה: אז מה ההבדל בין סוף הפרצוף לאחוריים דגוף?

אחוריים דגוף הם כלים דקבלה שיש בגוף, ואם אפשר לעבוד בהם או לא זה תלוי על מה אנחנו מדברים. בראש אין לנו כלים, רק כוונות, ולכן אין בראש שבירה רק ביטול, אבל בגוף כבר יש.

תלמיד: יש חלוקה של סוף הפרצוף ששם אלו כלים שאי אפשר בכלל לעשות איתם כלום, זה הסוף.

כן.

תלמיד: מעליו יש חלק שנקרא אחוריים דתוך, אחוריים דגוף.

נגיד, כן.

תלמיד: מה ההבדל בין החלקים האלה?

תלוי על איזה פרצוף אתה מדבר, זה כל העניין. זה לא שבכל פרצוף זה אותו דבר.

שאלה: עברנו על כל תהליך השבירה, כמובן שלכול יש תכלית. מה התכלית של כל זה, ומה אמור לקרות מכאן והלאה שבשביל זה כל זה נוצר?

התכלית של כל השבירה היא להכין את הכלים לתיקון. בזמן התיקון הם יכולים להבין את עצמם, להרגיש שהם קמים משבירה, מחלק, ממצב שהם הפוכים מהבורא, עד המצב שהם דומים לבורא, זה נקרא לקום לתחייה, וכך הם מתחברים.

תלמיד: האם מה שנתן תהליך השבירה זה את הרגשת ההופכיות? כי גם קודם הם היו באיזשהו מבנה.

תהליך השבירה הוא רבגוני. השבירה היא הכנה לתיקון, בלי שבירה לא היינו קיימים, ודווקא על ידי השבירה כשקמים כלים שבורים ומתחילים להרגיש מי הם ולמה הם שייכים, מתחילים לאסוף את עצמם ולהתחבר, אז אנחנו רואים שכאן כבר תכלית הבריאה מתחילה להתממש. הכול הוא "סוף מעשה בכוונה תחילה".

תלמיד: אנחנו רואים את האנושות אחרי כל כך הרבה מכות ושבירות, וכאילו לא לומדים כלום כל פעם.

אנחנו עוד לא יכולים ללמוד. מה אתה רוצה שילמדו?

תלמיד: אני לא יודע, אבל אני רואה שאנחנו כל פעם מכניסים את עצמנו ליותר סבל ואפילו במודע.

ככה זה. כי עדיין אנחנו לא יכולים ללמוד.

תלמיד: למה?

כדי ללמוד אנחנו צריכים להרגיש גם תחילה, גם סוף וגם אמצע מתוך עצמנו, מתוך הכלים שלנו, וכאן עדיין אין לנו כאלה הכנות. כשאיזשהו כלי נשבר, מי מזה יכול ללמוד?

תלמיד: אנחנו אומרים שבתהליך השבירה בינה נכנסה למלכות.

אבל מי זו בינה? זו עדיין מסה של רצון להשפיע שאין לה לעצמה שום דבר, או של רצון לקבל. זה כמו שאתה לוקח חתיכת אבן או אדמה, גושים.

תלמיד: מה הטעם שהאנושות סובלת אם אין לה דרך ללמוד? איך היא תתקן את עצמה?

זה צריך להתגלות. זה התחיל מהדור האחרון ולאט לאט עכשיו זה מתגלה.

שאלה: אנחנו אומרים שיש שבירה כדי שנלמד ומזה נתקן ויהיה ברור לנו לאן אנחנו הולכים. אבל אתה אומר שאין מצב להיתקן.

זה יתגלה בטוח. מה הייתה השבירה, מה התוצאה מהשבירה, התועלת ממנה, הכול יתגלה. אבל בינתיים אתה רוצה להגיד על הכלים כמו על כלים דנקודים שהם סובלים, שהם עוברים איזו טרגדיה, אז לא, זה עדיין חומר.

תלמיד: אנחנו כן רואים איזה סבל נבנה באנושות כיום.

לא. גם מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים לפני שנברא האדם הראשון.

תלמיד: אבל היום האנושות מאותה שבירה אמורה להיבנות, להתאחד, להגיע לאיזו מטרה, הרי יש תכלית לכל המצב הזה.

יש תכלית, ואנחנו צריכים ללמוד אותה. התכלית היא שאותן תוצאות מהכלים שהם בני האדם ירצו להתחבר לכוח עליון, להתאחד בו, להיות דומים לו, זה מה שאנחנו נצטרך להשיג.

תלמיד: האנושות כל כך רחוקה מזה, הם לא רוצים אפילו לשמוע על דבר כזה.

כל ההכנות כבר נעשו, כמעט כל ההכנות. אנחנו לא מבינים עדיין את תכלית הבריאה ואת תהליך הבריאה, ואין מה לעשות. יהיה טוב.

תלמיד: אם אנחנו צריכים להוסיף משהו אחד לאנושות שיקרב אותה להבנה הזאת, מהו אותו דבר?

להסביר לכולם מה שקורה, ולהשתוקק איכשהו להידמות לכלים מתוקנים, ומתוך זה נתחיל להבין מה עבר עלינו ומה עוד יש לפנינו. אבל אי אפשר אחרת. אלא מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני לא יודע, אני רואה שאנחנו מדברים את המסר שלנו בכל הרשתות ואנשים לא רוצים לשמוע. הם ומקבלים עוד מכות ועוד מכות ועוד גל, אתה רואה את הסבל הזה ואתה לא יכול לעזור ככל שאתה מנסה.

אתה רוצה שישמעו אותך מיד, יקבלו את זה במחיאות כפים.

תלמיד: לא, אבל אפילו ברצון לקבל לא רוצים לקבל את זה, זה כמו קיר.

זה חושך כמו לפני עלות השחר.

תלמיד: אתה רואה את הסבל בעם, בכול העולם, אתה שומע מכל החברים בכל מקום בעולם, הם לא מצליחים לתת כלום לאנשים שכל כך קרובים אליהם, ולא משנה איפה אנחנו בעולם, החברים רוצים להעביר את כל הטוב ולא מסוגלים.

כן. תירגע, כל זה נמצא בתהליך.

(סוף השיעור)