שיעור בוקר 07.12.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "חנוכה"
קריין: בשיעור שלנו היום נלמד קטעים נבחרים מן המקורות בנושא חנוכה. אנחנו נמצאים בקטע מספר 16 מתוך רב"ש ג' "מהו נס חנוכה".
"הנה חז"ל אמרו: "מאי חנוכה, תנו רבנן בכ"ה יומי דחנוכה תמנייא אינון (שמונה הם) וכו', שנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכו', בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק אלא יום אחד. נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונת ימים. לשנה אחרת קבעום, ועשו ימים טובים בהלל והודאה, הלכה היא שאסור להשתמש לאורה.
יוונים: היינו בתוך הדעת שהוא פילוסופיא, היינו להתאים המצוות להשכל, למשל חליצה וכדומה.
להיכל: היינו המוח ולב, שזהו ההיכל שבאדם.
שמנים: היינו המצוות, כמו שכתוב שמן למאור, כי התורה נקרא אור והמצוות נקרא נר, כמו שכתוב "נר מצוה ותורה אור". ואין האור יכול להאיר בלי שמן, כי אין התורה יכולה להאיר אם אין במה להאחז, היינו בהשמן.
פך אחד של שמן: היינו לאחר הנצחון והמסירות נפש, שהיה להם עם היוונים, מצאו שענין אמונה "אחד" בסוד "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". "של שמן", שהמצוה זו חתום בחותמו של כהן גדול, שמדתו מדת חסד, שענין חסד הוא "מה הוא רחום אף אתה רחום", שנרמזו לשם שמים. אבל כח זה מספיק רק להאיר לילה אחד, היות שענין אמונה צריכים כל פעם לחדש, כמו שכתוב "חדשים לבקרים רבה אמונתך". ונעשה להם נס, שהכח הזה של האמונה היה מספיק להם לשמונה ימים.
והלל והודאה, היינו רק נס לבחינת רוחניות, לכן אסור להשתמש לאורה, לרמז שזהו רק לרוחניות."
(רב"ש - ג'. 898 "מהו נס חנוכה")
מהם היוונים, מהם היהודים, מהם המכבים שבאדם?
תלמיד: יוונים זה הפילוסופיה, שאדם מקשר הכול לשכל ומחפש סיבות ותירוצים לשכל. יהודים מלשון ייחודים, מי שמחפש יחוד.
מכבים?
תלמיד: מי כמוך באלים ה'. זאת אומרת מי כאלה כמו השם שלך.
אל תבלבל אותנו. לא. זאת אומרת יש יהודים שהם נמצאים בפירוד ובמלחמה והיוונים ביניהם, הפילוסופיה, וזה בתוך האדם וגם בין בני אדם. והמכבים הם אלה שיודעים לעשות חיבור, הם בעד החיבור ונמצאים בחיבור. זו קבוצה קטנה מאוד.
מה זה פך השמן? כבר דיברנו אתמול.
סדנה
למה ימי החנוכה הם שמונה ימים?
*
מאיפה בא לשמן כוח להידלק שמונה ימים?
*
למה רב"ש קורא כאן ליוונים, מי שרוצה להתאים מצוות לשכל? הוא כותב "יוונים: היינו בתוך הדעת שהוא פילוסופיא, היינו להתאים המצוות להשכל," מה זה נקרא להתאים מצוות לשכל?
*
אם הגיע לשמונה ימים, למה פך השמן הזה לא יכול להידלק לנצח, למה צריך בכל זאת לחדש אותו? אם כבר הגענו לדרגת הבינה אז זהו, למה צריכים להכין פכים חדשים?
*
מה הם בעשירייה, שמן, פך השמן, פתילה, מאור, כוהנים, לוויים, מכבים, יוונים וכולי, מה בעשירייה כל הפרטים שדיברנו עד כה?
*
קריין: קטע מס' 17 מתוך רב"ש א', "נס החנוכה".
"בפיוט של חנוכה אנו אומרים "יוונים, וכו', ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, בני בינה, ימי שמונה קבעו שיר ורננים". המפרשים שואלים, מדוע עשו שמונה ימי חנוכה. הלא על לילה אחד היה להם שמן. והנס היה, שהדליק עוד שבעה ימים. אם כן היו צריכים לקבוע לפי הנס רק שבעה ימים. ותירצו, היות שנשאר בלילה הראשון, ממה שהיה צריך שמן עבור לילה הראשון, וממילא גם בלילה הראשון היה נס, שלא נדלק כל השמן, אלא נגיד חלק מהשמן נשרף, והשאר נשאר לעוד שבעה ימים. זאת אומרת, מה שמצאו את הפך שמן, שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, זה לא נכנס בגדר נס, הגם שהיה נס, שהיונים לא ראו את הפך שמן. היות שהוא חושב הנס, מה שלא היה בטבע, והדבר שנעשה למעלה מהטבע נחשב לנס. היות שהפך שמן היה בעולם, אלא שהם לא ראו. מה שאין כן השמן. השיעור, שצריכים להדלקת לילה אחד, היה דולק רק חלק מהשמן, על החלק הקטן, שנתברך ודלק יותר, זה לא היה בהטבע. היינו, שלא נמצא שמן לפי הטבע, שידליק יותר מן המשוער. נמצא, ממה שנשאר מלילה הראשון, שלא נשרף כל השמן, זה נקרא "נס", היות שזה לא היה בעולם."
(רב"ש - א'. מאמר 7 "נס החנוכה" 1987)
מה זה נקרא שלא נדלק כל השמן, לא נגמר כל השמן שהיה בתוך הפך? היה חסכוני כזה?
*
למה האור לא נדלק פי כמה פעמים, פי תר"ך פעמים יותר גדול, אלא הוא נמשך לאורך, נמשך לאורך זמן? לא בעוצמתו אלא באורכו.
*
מה הסיבה שהיוונים לא ראו את פך השמן הזה דווקא? את כל יתר הפכים הם ראו, ואת הפך הזה לא. מה היא הסיבה שהם לא ראו את פך השמן הזה? ואם היו עוד כמה פכים כאלה, גם לא היו יכולים לראות, למצוא?
*
איך אנחנו עוברים מיוונים למכבים או ליהודים כדי למצוא את פך השמן?
*
קריין: קטע 18, מתוך רב"ש א' "נס החנוכה".
"הנס, שבא לאדם, שיכול להכריע לצד הקדושה, הוא לא דבר שבשכל, אלא דוקא מדבר, שהוא מיותר להגוף, שהוא היגיעה, שהגוף מואס בזה, וחשב את כל ענין היגיעה לדבר מיותר. ודוקא מזה הנותר, היינו מה שהאדם משאיר ואינו רוצה וחושק, מכאן היה לו הנס, שהוא נשאר בקדושה. וזהו הפירוש "מנותר קנקנים נעשה נס לשושנים". כי "קנקן" פירוש, כמו שכתוב "שרבי מאיר היה מטהר את השרץ בק"ן טעמים", שפירוש, שבכל דבר יש סברה לכאן, וסברה להיפך. ובמה יכולים לברר. הוא, מנותר. היינו, מדבר המיותר להגוף, מה שהוא לא מחשיב אותה למאומה. וזוהי בחינת אמונה למעלה מהדעת, שרק מזה יכולים להינצל מלנפול ברשת הקליפות."
(רב"ש - א'. מאמר 7 "נס החנוכה" 1987)
איך אנחנו במצב של ספק בוחרים באיזה כיוון לנוע? מה לעשות במצבים של ספק, כך לעשות או כך לעשות, על זה לחשוב או על זה, להיות דבוק בזה או אחרת? במה בוחרים?
מה הסימן שמראה לנו בטוח, שאנחנו צריכים ללכת כך ולא אחרת? מהו הסימן הזה? והוא בטוח במאה אחוז.
*
שאלה: מה התשובה למה ששאלת עכשיו?
מה השאלה ששאלתי?
תלמיד: איך אני יודע בכל מצב על בטוח מה אני צריך לעשות?
תמיד במה הבירור? במה ההכרעה?
תלמיד: ביגיעה. אבל מה זה אומר, בכל מצב יש משהו אחר?
כשאני מסתכל, יש לי כמה דברים או כך לעשות או כך או כך, לאן הייתי פונה? לדבר שיותר קל. ומה ההיפך ממנו? ואז אני חייב לבחור בזה.
תלמיד: זה לא ברור, כי זה אחרת בכל מצב.
כן, אבל תמיד יש לך או כך או כך, למה אתה נוטה. עם האגו שלך, אתה צריך לבדוק תמיד עם האגו מה נוח ללב, מה מתוק ללב, איפה אני מרגיש הרפיה, יותר נוח. אם אני לא עושה שום מאמץ, לאן אני מתדרדר. ואז לעשות ההיפך. זה בירור. אפילו שלא יכולים לעשות כך, או לא עושים כך, אבל לראות את הנקודה הזאת עוד פעם ועוד פעם, ואז האדם רואה עד כמה הוא כל הזמן מוותר, מוותר על המצווה, ומתוך זה לפחות כך תהיה לו הכרת הרע. הכרת הרע לא מגיעה בבת אחת, אלא מתוך הרבה בירורים כאלו, שהוא רואה שהוא לא הולך לאיפה שצריך אלא לאיפה שיותר נוח. ואז "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול" והוא כבר חייב להכריע. כך זה נעשה.
תלמיד: ב"שמעתי" מאמר קפ"ז "להכריע ביגיעה":
"שאין לאדם צד הכרעה, לא לכאן ולא לכאן. שאינו יכול לברר את רצון ה', ואת כוונת רבו. הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'.
וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא שום דבר אחר. אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, ובמחשבותיו, ובדיבוריו. אלא הוא צריך תמיד להרבות יגיעה."
זה לא שייתן יגיעה או לא, אנחנו עכשיו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על בחירת הדרך, שיש שתיים לפחות, שתי דרכים, אחת היא דרך לא נכונה, והשנייה היא כנראה אמת. יכול להיות שגם היא לא, שאני אתקדם בה ואראה שוב הצטלבות, אבל כך בוחרים.
שאלה: כולנו מרגישים את פכי השמן שנוכחים פה, אבל לא מרגישים את אותו פך השמן שבאמת כלפיו התרחש הנס.
מה היה עליו? חותמו של כהן גדול. מה זה הכהן הגדול? זו דרגת הבינה, ג"ר דבינה, הוא היה סתום, זאת אומרת כולו בעל מנת להשפיע. לכן היוונים שבנו לא יכולים לראות אותו, ולכן הם לא מצאו. לכן אם היו שם עוד עשרה פכי שמן כאלה הם גם לא היו מוצאים. זו כבר שאלה אחרת, למה רק אחד?
תלמיד: את פך השמן הזה שנמצא מעל כל החושים שלי אני לא מרגיש, את הרצון להשפיע אנחנו לא מרגישים.
עכשיו דיברנו איך למצוא איפה המשפיע, שזה איפה שאני לא רוצה. איפה שאני לא רוצה, שם בטוח שאני יותר משפיע. ואחר כך כשאני מתקדם בזה, אני רואה שוב לאן, ככה או ככה, איפה שאפשר עוד יותר להשקיע כוחות, שם זה יותר משפיע, ולשם אני מתקדם. אחר כך אני הולך בדרך ושוב, וכך אני תמיד בוחר איפה אני יותר משפיע, איפה שיותר קשה.
שאלה: אני מאוד מבולבל, מפוחד, מבוהל, כבר נר שישי של חנוכה והחג מסתיים, ונראה שהניתוח הצליח אבל החולה מת. אני נשאר יותר ויותר יווני, יותר ויותר מפולפל, פילוסוף, עונה בצורה מאוד מסודרת על השאלות.
לפחות רכשת את החכמה, זה סימן של יווני מכובד.
תלמיד: ואז אני שואל את השאלה הבאה, מי אותם המפרשים של אותו החג שאנחנו קוראים עליהם? מי הם אותם המפרשים שמסבירים את החג?
המפרשים זה אנשים שמשיגים את פנימיות החג ויכולים בצורה חיצונה להסביר לנו איך אנחנו יכולים קצת יותר פנימית להבין, לא להשיג, אלא להבין את החג, שעל ידי ההבנה הזאת, מפני שאנחנו רוצים להיות קשורים למפרשים האלו, אנחנו גם יכולים להשיג את אותה הפנימיות של החג. מפרשים זה אנשים שהם מקריבים את עצמם, מקרבים את עצמם אליך כדי שאתה תיתפס בהם ותוכל על ידי זה לעלות לדרגה שלהם. זו עבודה קשה מה שהם עושים כי הם בונים תמיד מדרגות למטה, ובשבילם לרדת למטה זו הקרבה.
שאלה: למה חנוכה זה שמונה ימים?
הכי פשוט לענות על זה, שזה ממלכות עד הבינה, שמונה מדרגות שבהן כשהמלכות מתקשרת לבינה, היא בזה מקבלת את כל הכוחות דהשפעה, הכוונות על מנת להשפיע, שמכסות על כל הרצון לקבל, ואז זה נקרא "חניה". זהו, גמרנו עם העבודה הזאת, עם השלב הזה של העבודה. זאת אומרת, היה לנו רק רצון לקבל, ועכשיו יש לנו גם כוונה על מנת להשפיע, שניים, רצון לקבל וכוונה על מנת להשפיע, ועכשיו צריכים לצרף ביניהם כך שיהיה לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת לצרף את המלכות לבינה בצורה כזאת, שזה כבר מחנוכה עד פורים.
קריין: משפט קצר מרב"ש א' מאמר "נס חנוכה".
"וענין הנס, שהיה מאיר ח' ימים, זהו רמז, שהיה מאיר בחינת חסדים שבבינה. שמבינה עד המלכות יש שמונה ספירות. אבל חכמה דחכמה לא היה מאיר. ולכן קבעו לשמונה ימים, היות שהיה מאיר רק מבחינת שמונה."
תכנסו לשאלות ותשובות, אתם כולכם ישנים, עד שזה יתעורר ויתחיל להיות יותר ברור, העיניים ייפתחו, האוזניים, ומבפנים יהיה קצת יותר אוויר. אתם צריכים להרגיש את המצבים האלו איך שזה בתרדמה ומה זה בהתעוררות.
שאלה: נניח שעשיתי בירור עם עצמי וגיליתי שלא בא לי לעשות איזו פעולה.
יופי, גם טוב, אבל הבירור נעשה.
תלמיד: לא בא לי לעשות איזו פעולה, אבל אני יודע שדווקא מה שבא לי לעשות, זה מועיל יותר לקבוצה. איפה הקבוצה נמצאת בבירור הזה?
אתה גם צריך עכשיו לברר, האם זה באמת מועיל לקבוצה או שזה מועיל לך, לאגו שלך. זה לא יכול להיות שזאת פעולה נכונה, והיא לא מועילה לקבוצה, או פעולה לא נכונה וכן מועילה לקבוצה. לא יכול להיות. אם כך ההגדרה של הקבוצה היא לא הגדרה נכונה, או משהו קורה כאן. זה לא ייתכן.
תלמיד: אז אולי לא ברור לי עד הסוף.
אז תיתן דוגמה פשוט.
תלמיד: נניח שעכשיו כל החברים יוצאים להפצה לחלק פליירים ואני צריך לכתוב מאמר. אני יודע שלא בא לי לחלק פליירים, אני מתפדח לעמוד מול אנשים ולתת להם פליירים.
אז אני עובד לפי מה שיגידו לי.
תלמיד: במקרה הזה יותר נעים לי לכתוב מאמר מאשר לחלק פליירים.
לא, זה לא חשוב מה שנעים. אז אני שואל, יש מנהל עבודה, יש רב, יש מישהו שאחראי, אולי צריך את זה דחוף או מה. זאת אומרת, לא אני מחליט.
תלמיד: למרות שזה יותר נעים לי?
לא, על נעים אנחנו לא מדברים. בזמן, במצב ההחלטה אין נעים. במצב של החלטה ישנה החלטה. זה למעלה מהדעת, זאת אומרת למעלה מכלים דקבלה. אחרת אתה לא יכול להחליט, אחרת האגו שלך מחליט.
תלמיד: אז במדרג הזה בין החלטה לפי היחס, לפי היגיעה והחלטת קבוצה, קודם כל קבוצה?
אל תגיד קבוצה, ההחלטה תמיד נמצאת בדרגה יותר עליונה. כי הראש של הפרצוף הוא קשור כבר לדרגה יותר עליונה ממה שהגוף.
תלמיד: נגיד שההחלטה היא יותר עליונה ואני מזהה שההחלטה הזו מתאימה לי, היא יותר קלה לי מאשר אילו הייתי עושה את הבחירה הזו לבד.
כלומר אתה מקבל עכשיו את מרות הקבוצה כדבר יפה, נכון, באנחת רווחה כזאת.
תלמיד: כן, זה זורם לי. איזה בירור אני עושה פה ומה העבודה הנכונה שלי?
זה לא חשוב איזה בירור, העיקר שאתה החלטת לפי מה שהקבוצה אמרה או מנהל העבודה או מישהו. לא אתה.
תלמיד: למרות שאני יודע שזה פחות יגיעה מבחינתי מאשר האפשרות השנייה.
זה לא חשוב. העיקר שהראש של המדרגה הרוחנית תמיד נמצא למעלה מהגוף. זאת אומרת תמיד במדרגה יותר עליונה. מרגיש את המדרגה היותר עליונה ומשתדל לעשות חשבונות מאותה המדרגה היותר עליונה. אתה כאילו מוציא את הראש מעל העננים.
שאלה: הוא כותב בקטע 17, "זאת אומרת, מה שמצאו את הפך שמן, שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, זה לא נכנס בגדר נס"1, שהשמן שנשרף לאורך שמונה ימים, לא נכנס בגדר נס,
כן, כי זה שמן, זה רצון לקבל עם אור חכמה וכולו מכוסה עם כוח הבינה, חותמו של הכהן הגדול. זאת אומרת הוא מוכן לדלקה, הוא טהור, שמן למאור שיכול להאיר באמת. זאת אומרת, שכל הרצון לקבל יכול להאיר בעל מנת להשפיע.
תלמיד: לא ברור איך יכולה להיות פעולה רוחנית שהנברא עשה אותה והיא לא נס.
לא הבנתי.
תלמיד: זה נשמע שכאילו אנחנו כבר ממש עושים התקדמות רוחנית בלי נס, שאנחנו מכינים את הכד, מכינים את פך השמן.
אני לא יודע על מה אתה מדבר.
תלמיד: אנחנו לומדים שכל מדרגה רוחנית מגיעה מיגיעה ובקשה.
במקרה הזה זה כבר נתון, גם הכד וגם השמן וגם חותמו של הכוהן, אין כאן מה לעשות. מה הנס? הוא אומר הנס הוא, שזה דלק שמונה ימים, או שבכל יום ויום דלק פחות ואז זה דלק שמונה ימים. זאת אומרת מהו הנס? נס ודאי שלא במעשה עצמו, אלא בדליקה הממושכת.
תלמיד: האם קיימת פעולה רוחנית שלא מגיעה כתוצאה מהבקשה של הנברא והבורא שהוא זה שעושה אותה?
זה תמיד בהתעוררות של הנברא, אחרת הוא לא ירגיש את הנס, הוא לא ירגיש את הפעולה הרוחנית. כי אנחנו נמצאים בעולם שמלא ניסים לפי איך שהוא מתנהג, אבל אנחנו לא מרגישים את זה, אנחנו קיימים כמו אטומים, כמו עיוורים.
נס נקרא למעלה מהטבע. למעלה מהטבע זה למעלה מהרצון לקבל, אז כל פעולה על מנת להשפיע זה כבר נס. זה כבר שמקבלים מלמעלה כוח השפעה ובעזרתו עושים פעולה, זה כבר נס. כל פעולה בעל מנת להשפיע זה נס.
תלמיד: זאת אומרת, פך השמן זה הנס?
הוא בעצמו לא נס, כי זה פך. מה יש בפך הזה? אבל אתה יכול להגיד, לפני זה אנחנו ארגנו את עצמנו, אנחנו הפכנו להיות עשירייה. האם זה לא נס שאנחנו יכולים להתחבר? וודאי שזה נס, כי אנשים, במיוחד היהודים, לא יכולים להתחבר יחד. עשרה יהודים שיתחברו יחד? לא יכול להיות, חייב להיות כוח משמיים.
וזה נכון, זה באמת ככה. דיברנו על כך הרבה פעמים, שאנחנו דווקא מיוחדים בזה שהשגנו בעבר חיבור ואחר כך בחורבן בית המקדש זה נשבר, ומאז, כמה שננסה אנחנו לא יכולים להתחבר.
לכן אומות העולם שונאים אותנו, יוונים מתנפלים עלינו וכן הלאה, ואנחנו צריכים לראות בכל השנאה, האנטישמיות, הלחצים כוחות שמעוררים אותנו לחיבור. אבל הם לא יכולים לעזור לנו להתחבר ולנו אין כוח להתחבר, אלא אם אנחנו מתארגנים נכון לפי מה שהמקובלים אומרים לנו, רק אז אנחנו יכולים להשיג כוח מלמעלה שזה נס. זה כוח למעלה מהטבע, כוח שיחבר אותנו למרות שאנחנו מנוגדים לגמרי לחיבור.
תלמיד: בקטע 17, רב"ש כותב, " זאת אומרת, מה שמצאו את הפך שמן, שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, זה לא נכנס בגדר נס, הגם שהיה נס, שהיונים לא ראו את הפך". למה היה חשוב לרב"ש לציין שזה לא היה נס? יש חשיבות להגיד זאת?
יש הרבה דברים כאלה שאפשר להסביר על כל דבר. הוא כותב, 2 "שנתברך ודלק יותר, זה לא היה בהטבע." שנדלק פחות. אתה שואל למה דלק שמונה ימים?
שאלה: לא. אני שואל לפני זה, למה רב"ש מציין דווקא שכל עניין מציאת פך השמן שהיה חתום בחותמו של הכוהן גדול, זה לא נכנס בגדר נס?
עכשיו אני מבין. בטוח שלא, זה שאתה לא רואה רוחניות, זה נס או לא?
תלמיד: זה טבעי, למה שאני אראה רוחניות?
זה טבעי.
תלמיד: כן.
בסדר. למה אתה לא רואה?
תלמיד: זה לא ברצון שלי.
יופי. אמרנו שרק שיהיה לך רצון להשפיע, במידה הזאת אתה תראה רוחניות, נכון? כן. הם לא ראו רוחניות, אז למה אתה רוצה לקרוא לזה נס? יוונים שלנו לא רואים רוחניות, לא רואים את פך השמן עם חותמו של הכוהן הגדול. בגלל חותמו של הכוהן הגדול אנחנו לא רואים את השמן, לא רואים את הפך, לא רואים את היכולת להדליק., שום דבר לא רואים. אז לא שזה לא נס, אלא לפי הטבע שלנו של השתוות הצורה פך כזה אני לא רואה.
שאלה: האם יש בכלל יגיעה במעשה או רק יגיעה על ההתנגדות לעשות את המעשה?
אנחנו חיים בעולם שיש לנו גם יגיעה במעשה, ועוד יותר מזה, "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". אני לא רוצה לעשות שום דבר וכלום לא בא לי וכן הלאה. באים החברים, מוציאים אותי מהמיטה, סוחבים אותי לישיבת חברים, לכל מיני דברים, אחרי רבע שעה אני שר יחד איתם, שמח והכול. מה קרה? עשיתי משהו? עשיתי מעשה, ואפילו עשיתי מעשה שהם הכריחו אותי לעשות. אבל מה קרה? זה משפיע על הלב שלי, ולכן המעשים גם חשובים.
תלמיד: אבל ברגע שאני נהנה מזה זו כבר לא יגיעה, האם היגיעה היא רק בהחלטה הראשונית להצטרף לזה שהחברים לוחצים עלי לעשות משהו.
לא, זו לא החלטה, הם עושים לך בכוח, אפילו לא בהחלטה. אפילו שיתנו לך מכות וייקחו אותך, אחר כך תגיד להם "תודה רבה".
תלמיד: אתה יכול להסביר מה זה יגיעה?
מעשה זה מעשה, אי אפשר להגיד עליו שקרה, לא קרה, בסדר, לא בסדר. רק לפי התוצאה מהמעשה אנחנו יכולים לשפוט אותו, אבל המעשה משפיע עלינו, ואנחנו צריכים לכבד מעשים כאלה. על ידי המעשה קובעים מסגרת, איזה קבוצה, קבוצה חרדית או חילונית, כאלו או כאלו, זה לפי המעשים. מה שבפנים, הפילוסופיה שלהם זה אף אחד לא יכול להגיד, כולם מבולבלים, אבל רק לפי המעשה אנחנו בודקים את הקבוצות וכולי.
שאלה: אני רוצה לשאול על המצבים הדרמטיים שמלווים את הניסים שאנחנו לומדים עליהם, כמו ביציאת מצרים, היו שם הרבה ניסים, אבל בדרך כלל זה מלווה באיזה מצב דרמטי, מצב קשה.
למה דרמטי? למה אתה קורא דרמה?
תלמיד: הדרמה היא, מה שגורם לי לבקש איזה מצב שהוא נס, שהוא לא על דרך השגרה.
למה זה דרמה? אני הייתי שמח ממש להתפוצץ מאיזה מצב כך, שהצעקה שלי אז תגיע לבורא לקבל ממנו יציאת מצרים, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה".
תלמיד: על זה בדיוק אני שואל, האם יש מצב שאני ארצה את הנס לא בזמן שאיזה עשרה כלבים רודפים אחרי?
כן, אבל רק בקבוצה. כי כל התהליך שלנו הוא רק כלפי הליכוד, יותר ויותר ללכד את עצמנו בעשירייה עד שכל המציאות מתחברת לעשירייה אחת. לכן עד כמה שרוצים להתחבר ורואים שלא יכולים, מיד צועקים, לא שזה מיד עוזר אבל מיד צועקים, מתרגלים לצעוק, אפילו בכי סרק, לא חשוב. ושוב לוחצים ושוב לא הולך, שוב בוכים. לוחצים בוכים, לוחצים בוכים, כל הזמן ככה. העבודה שלנו צריכה להיות רק מתוך שני אלו.
תלמיד: אבל העבודה הזאת מורכבת נגיד מתרי"ג רצונות?
אין כלום, שום דבר, אני לא יודע. תרי"ג אתה תספור, אתה אוהב מתמטיקה, אני לא, אני לא יודע חשבון.
תלמיד: למשל היום המסוים הזה שבחרו לנו מלמעלה לעבוד בקבוצה, לקחת את הפך הזה.
על מה אתה מדבר בכלל? אתה מדבר על המציאות שלנו או על מה שאתה לומד בספר?
תלמיד: אני מדבר על הנסיבות.
אני אומר לך שיש לי עשירייה. אני חייב להתחבר עם העשירייה בצורה כזאת שהיא תהפוך לפך השמן, שהיא תידלק נגיד. אני צריך להגיע בעשירייה לקומפרסיה כזאת בתוך החיבור בינינו, שזה יידלק כמו בדיזל, מלחץ. יש מצב שאתה עושה הזרקה ואז גם דליקה, יש לך נר כמו באוטו רגיל, אבל יש גם דיזל, שזה נדלק מלחץ, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
תלמיד: במצב הזה שאני מאוד מקווה שיקרה לכולנו, מה הכוח שלי לבחור שם את המקום המסוים?
רק ביגיעה כלפי החיבור.
שאלה: אנחנו רוצים לברר מה זה נקרא להרבות ביגיעה. לדוגמה, חבר כותב בערב שהוא חולה והוא לא יוכל להשתתף בתורנויות ביום שלמחרת. אני נניח לא אוהב לעשות תורנות מטבח, וחבר אחר מאוד אוהב תורנות מטבח, אז בשבילי ובשבילו המאמצים הם שונים. האם הוא צריך לא ללכת למטבח ואני כן צריך ללכת למטבח?
אני לא יודע, לא אתה ולא החבר ולא איזה חולה. אני יודע רק דבר אחד, מדברים כלפי האדם איך שהוא בוחר. בתוך האדם, ולא בין אנשים. בין אנשים כבר יש בעיה, אחד אוהב, אחד לא, וגם איך הם יכולים לבחור מי כן ומי לא.
הכי טוב שיבחר השלישי. כמו שאנחנו מדברים, שאם יש באדם שאלה, אז שיבחרו במקומו. כך במקום שניכם יבחר מישהו שיגיד, יבוא האחראי מהמטבח ויגיד "אין לי מה לעשות איתך, אבל עם החבר שלך כן, הוא עובד חזק במטבח, אני צריך אותו" וגמרנו, לא אתה ולא הוא בוחרים. תמיד הבחירה היא בראש הפרצוף שנמצא בקשר עם מדרגה יותר עליונה.
שאלה: שאלה לגבי היחס לנס חנוכה, כדי לשמור את ההרגשה וההבנה שזה נס. ביום הראשון הדלקנו נרות בהתלהבות, ואחרי זה כל יום ההתלהבות הולכת ויורדת. איך לשמור על היחס לנס כדי שיספיק לכל השנה, איך עושים את זה?
אני לא יודע, אני לא מדבר על הדלקת הנרות שאנחנו מדליקים בפועל את הקופסא עם השמן או נר משעווה. אבל שוב, כמו שעניתי לפני כן, אנחנו צריכים להיות כל הזמן בנטייה מתגברת לחיבור, לאיחוד, לליכוד עד שזה יידלק, עד שנרגיש מתוך הלחץ בינינו שמשיגים את כוח האיחוד שמתחיל להיוולד משם. זה נקרא שבצורה כזאת אנחנו מולידים את הנשמה. מתוך הלחץ בינינו יוצא משהו חדש, הוא לא היה אצלנו, הוא נעשה מתוך החיבור. זהו, כך מולידים.
שאלה: איך אנחנו יכולים להתכונן מראש לקראת הגעת היוונים שהבורא שולח?
אנחנו לא צריכים לחכות ליוונים ולא צריכים לשים לב אליהם, ולא צריכים להתייחס בכלל לקו שמאל בשום צורה, ממש, רק ללכת בימין, כל הזמן בימין, זה מה שצריכים. אין לנו עדיין שני קוים כדי לבנות את הקו השלישי, עדיין אין לנו כוחות להיות מאוזנים בשתי הרגליים, אנחנו צריכים רק קו אחד, קדימה לחיבור בלבד.
שאלה: דיברת על כך שכדי לקבל החלטה נכונה צריך להעביר אותה לראש הפרצוף, למישהו גבוה יותר בקבוצה.
כן, למי שיכול להיות אחראי על זה.
תלמיד: אם אני לא רואה את הקבוצה מאוחדת ושיש לה איזה ראש ברור, איך אני מקבל החלטה?
אבל בכל מקום, בכל מצב יש לנו כל מיני אחראים שאנחנו מקבלים אותם, בענייני עבודה, בענייני מטבח, בעיניי סעודות, בענייני משהו. זה לא חשוב אם אני מרוצה מהם או לא, אני לא מרוצה מהרבה אנשים כאן, איך שהם מתפקדים, אבל אני בכל זאת פונה אליהם ומתייעץ ומדבר איתם, כי כל עוד הם בתפקיד אני חייב לא להתייעץ עם עצמי אלא להתייעץ איתם. זה הכול. זה "למעלה מהדעת" מה שנקרא, למרות שבאמת אני נמצא במצב אחר, אתם יודעים.
שאלה: ראיתי סרט דוקומנטרי על יהודה המכבי וראיתי איך הוא נהרג, שגרזן רוצץ את הגולגולת שלו.
מה אתה מסתכל על סרטים כאלה של הוליווד?
תלמיד: האם גם בזה יש איזה שיעור רוחני? כי לפעמים אתה מספר שיש דברים שמתרחשים ויש להם שורש רוחני, האם יש שורש רוחני בבורא שהורג כך את יהודה המכבי?
אם אתה לומד את חכמת הקבלה, אסור לך לראות ולקרוא ולשמוע שום דבר ששייך לעם ישראל, ליהודים, לכל דבר, אסור, כי זה מבלבל אותך נורא. אתה קורא מה שחושבים על זה אנשים שאין להם שום מושג מה זה מכבים, מה זה חנוכה, שום דבר, אלא רוצים להרוויח, בא להם כך להראות מה שהם כאילו יודעים ומבינים. אסור לראות כאלה דברים, אני לא רואה אף פעם. זה כמו אינדיאנה ג'ונס, משהו כזה? איך יכול להיות דבר כזה? אפילו שהייתי לפני חכמת הקבלה לא יכולתי להסתכל על זה.
יש כל מיני סדרות כאלה, זה אסור. קודם כל, אני אומר לך, אסור לראות משהו שמתאר לך מה שכתוב בתורה בצורת ציור, בצורת סרט, בשום דבר. כי מגשמים את הדברים הרוחניים, ואז במקום רוחניות אתה מתאר גשמיות. ואילו אנחנו, כל הזמן במאמץ שלנו צריכים ההיפך, מהגשמיות להגיע לרוחניות.
מה אני מחפש? מקסימום הגשמיות שלנו זה החיבור בינינו. שאנחנו מתחברים, סעודות, ישיבות חברים, כנסים, זה המקסימום שאנחנו יכולים לעשות. חיבור בגופים גופניים, כדי להתחבר בלבבות. וגם הלבבות זה לא הלבבות האלו שלנו שיש לכל אחד בגופו, אלא ברצונות שלנו, ולא ברצונות, אלא מעל הרצונות. בנקודות שלמעלה מהלב, למעלה מהרצון, ברצונות דלהשפיע. לזה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו. ותמחק את העולם הזה, כאילו שאתה לא רואה אותו בכלל. אין את העולם הזה, אין שום מציאות כזאת, היא מדומה, היא שקרית, היא לא קיימת.
תסתכל רק על הכוח בלבד. וכוח יש אחד, כוח השפעה זה הבורא, וכוח קבלה זה הנבראים, ואיך כוח הקבלה יכול להתאים את עצמו, להידמות לכוח ההשפעה. שעל ידי זה שהוא רוצה להתחבר ולא יכול, אז הוא צועק, בוכה, מבקש ומקבל מלמעלה כוח השפעה. ועל ידי כוח ההשפעה הזה כמו דבק, הם יכולים להידבק זה לזה, ובמידה שהם נדבקים בצורה הנכונה, הם יכולים להידבק לתכונת ההשפעה עצמה שזה הבורא. ואין בזה שום דבר גשמי, הכול רק כוח, וכוח, אין לו ציור בעולם הזה, אין בכלל ציור לכוח. לכן חס ושלום לראות סרטים כאלה.
שאלה: אם רוב הזמן העבודה נעימה לי, אז אני צריך לבדוק במה אני יכול להוסיף כל הזמן בשביל להרגיש קושי על מנת שזה יחשב כיגיעה? אני צריך להרגיש קושי?
סימן ליגיעה זה קושי, זה נגד הרצון. זה עניין המסך ועלייה למעלה מהרצון. וזה רק כלפי החיבור, רק כלפי החיבור. אם חיבור הוא ללא התנגדות, סימן שזה מושב לצים. טוב לי עם החבר'ה האלה, אני הולך איתם לבר, עוד משהו עושה, אפילו נוסע לטיולים. כן, זה יפה וטוב. זה לא החיבור הנכון.
שאלה: האם מספיק רק לתת יגיעה, כי יש דברים גם מחוץ ליגיעה כמו עבודה בקבוצה. אפשר להסביר מה זו יגיעה?
יגיעה זה מעל הכוח האנושי, שאני לא יכול לעשות, אלא על ידי החברים ועל ידי הבורא, אני מסוגל איכשהו לחשוב או לעשות פעולה פיזית. יגיעה זה נקרא שאני לא מסוגל כלום, מת, תהרוג אותי, אני לא יכול. אומרים לך "אבל אתה חייב", ואתה "אבל אני לא יכול". מה נשאר? נשאר רק לצעוק, זה נקרא "יגיעה". אחרי הצעקה, כשאתה מקבל כוח לבצע את הדבר שאתה מבקש, אז נקרא שהיגיעה היתה נכונה. ומה שאתה תבצע אחר כך זה לא חשוב, העיקר שהשקעת.
ומה שקיבלת, כוחות לבצע, זה גם לא חשוב, זה רק סימן שנתת יגיעה וזה העיקר. עד כדי כך, שצדיקים מוותרים על היתר, אל תיתן לי כלום. אני יכולתי לתת, אני יכולתי להשפיע, זהו. אל תראה לי שום דבר, לא שכר ולא כלום, זה השכר.
שאלה: האם נס זה לעלות מעל הדעת?
כן.
תלמיד: לגבי הבחירה. למה לא ללכת בדרך הטבע? כמו מים שזורמים למקום הכי שפל, אז אתה פשוט בוחר לאן שהמים זורמים?
לא, מים זה לא אנחנו. מים זה תכונת הבינה ותכונת הבינה תמיד יורדת למי שנמצא במקום יותר נמוך. אם אתה תהיה נמוך יותר, המים יזרמו אליך, אור הבינה יגיע אליך.
שאלה: מרומז כל הזמן על העניין של מסירות נפש. לדוגמה, אנחנו כילדים גדלנו על חג החנוכה בארץ, על הסיפור של חנה ושבעת בניה. הרושם הכי חזק היה בעניין של מסירות הנפש.
אני לא יודע, לא קראתי את הסיפור הזה, לא סיפרו לי את זה בגן ילדים ובבית ספר. אני ברוך ה' גדלתי בסביבה אחרת, סיפרו לי כל מיני אגדות אחרות. פחות קלקלו אותי ממה שאתכם, אז אני לא יודע, אני אומר לך ברצינות. אני לא הולך לצרף כל מיני זיכרונות מהילדות למה שאני לומד בחכמת הקבלה. מה איתכם? אתם לפעמים שוברים לי את הלב.
הסיפור הזה ידוע לי, אבל לא שמעתי במשך כל שלוש עשרה או שתים עשרה השנים שהייתי אצל רב"ש על הגברת חנה.
שאלה: לגבי יגיעה. שמעתי אותך מסביר, לעשות משהו מעבר ליכולת כך שתפרוץ צעקה. ומצד שני אני מנסה להבין איך אני עושה את זה, בהבנה שלי זה מאמץ. איך זה מתחבר, איך אני מגיע לצעקה בלי מאמץ פיזי?
אני לא מבין מה זה פיזי.
תלמיד: איך מגיעים ליגיעה? הדרך להגיע ליגיעה זה להרים טלפון לברר שהחבר מגיע, להתעניין עד כדי כך שאני לא אצליח אולי לעשות את זה, אז תבוא הצעקה. זו הכוונה ביגיעה?
אתה עושה כל מה שנדרש כדי להגיע למצב שאתם בליבכם ממש מתחברים.
תלמיד: חג החנוכה הוא כאילו חג מתוק של סופגניות, בנוח, בנעים, אבל בינינו מורגש הפוך, מורגש שכל סופגנייה זה כמו מרור. וזה מורגש דווקא שהעבודה על החיבור היא הכי קשה.
יפה מאוד.
תלמיד: גם הכי כואבת.
טוב מאוד.
תלמיד: כל פעם שהיווני הורג אותי אני מרגיש שמח שאני עדיין כאילו עם האגו שלי.
אתה כבר פחדת שאתה בלי אגו?
תלמיד: זה מאוד קשה להתפלל על החברים, מאוד קשה לבקש. ממש לצמצם את עצמך עד הסוף, אמרת פעם שלך עזרו. ולא ברור איך לעזור לחברים, איך לבקש שהחברים יעזרו לך, מה העזרה בזה?
אתה ביקשת?
תלמיד: אני מפחד לבקש.
במצב אנוש האדם מבקש. אולי בעולם הזה בכל מיני מצבים הוא לא יבקש, אבל ברוחניות הוא כן מבקש. המדרגות הרוחניות בתוכנו מסודרות בצורה כזאת שאנחנו מגיעים לבקשה. ביגיעה שמסתיימת כבר, אז אני מתפרץ בבכי ובבקשה. אני לא יכול להמשיך לבד. זה ככה בנוי, אני מבין אותך, כך זה בנוי שאדם כבר לא יכול להחזיק את עצמו ומבקש. אבל זה מצב יפה מאד. אני סוף סוף רואה שאתה בן אדם, לא איזה קנגורו. באמת, כל הכבוד, יופי. אני שמח לשמוע, סוף סוף ישנם שינויים טובים, יפה.
שאלה: למה דווקא המצב הזה שאדם מעדיף למות ולא להגיע לקבוצה ובכל זאת הוא מגיע.
הוא כלל לא היה בקבוצה או היה?
תלמיד: בכל רגע, ברגע הזה.
עדיין יש לו מאבק עם האגו שלו.
תלמיד: נניח שהקבוצה עזרה לו והרימה אותו עכשיו לבוא לשיעור. עכשיו הוא בתוך הקבוצה.
נניח אתה ממש אומר לעצמך, "אני מתחייב לעצמי שאני הולך לישיבת הקבוצה הקרובה ואני אהיה שם בלב ונפש", ומגיע אותו יום ואתה שוכח. או מגיע אותו יום ואתה לא שוכח, אבל אתה לא יכול לזוז לכיוון זה. נכון?
תלמיד: הגוף מת, לא רוצה, יש כאבים, לא מסוגל. ובכל זאת, יש איזה כוח של הקבוצה שמצליח להביא אותו לתוך הסביבה. למה דווקא במצב הזה יש איזה כוח שמחזיק אותי לאורך זמן?
כדי שיצטבר בך מתח וכוח נגד, אז אתה תראה שרק בפריצה מעליו אתה יכול להגיע לחיבור. אתה חייב לתת לו מכה כזאת, שאתה תרגיש שהכוח הזה הוא לא שלך, בכוונה עושים לך את זה שאתה תרגיש בו את השונא שלך, היצר הרע. שלמה המלך קרא לו, "שונא".
תלמיד: האם במצב הזה שאדם מגיע כבר לתוך הסביבה, מה זה בשבילו שכר או עונש? איך הוא מודד את זה, כדי למדוד אולי ככה את המצב שהוא נמצא בו?
כל פעולה שאני יכול לעשות לחיבור זה שכר, וכל מה שמונעים ממני לעשות את החיבור, זה גם שכר. כשאני מרגיש שזה מצטבר, זה נקרא "עזר כנגדו". והעונש באמת, אם אני ער לכל המצבים, אז אין עונש. גם העונשים אני מקבל אותם כשכר, כי הם מצטברים ולוקחים אותי קדימה, רק בשמאל, לא בימין. אבל העונש האמיתי זה הניתוק, לא לטוב, לא רע ולא כלום, כשאני מנותק. זה באמת עונש אמיתי, וזה קורה ולפעמים לכמה חודשים אפילו, לחודשים.
והעיקר בזה להיות בהרגל, שהרגל יהיה טבע שני. אני קם ועושה את כל הדברים כאילו אני מלא התעוררות. ואין לי כלום, אני מת, אני רק מזיז את הגופה שלי. ובצורה כזאת גם זו עבודה, וגם על זה צריכים להודות. בכל זאת אתה זז, אתה קם, אתה עושה משהו. וזה כאילו העונש. אבל באמת אתה רואה אחר כך שאין עונשים.
אפילו תגיע למצב שאתה תגלה שאתה בכלל עובד ה'. אתה עובד ה'. ואתה תראה את כולם, את כל האנושות, עובדי ה'. רק ההבדל הוא, בהכרה.
שאלה: איך להבין אם לחץ הקבוצה נובע מתוך חיבור או מתוך פירוד? אם כך או כך הלחץ מורגש, ואם אני רואה את זה מתוך האגואיזם המקולקל שלי, אז איך להבין נכון, אם אנחנו מתקדמים מתוך חיבור אל עבר החיבור או להיפך?
העיקר שתצליחו להראות אחד לשני עד כמה שאתם פועלים למעלה מהשכל הגשמי. שאתה מכור לחיבור הקבוצה, שאתה מסור לזה. את זה תראה לכולם. יותר מזה לא צריכים. רק בצורה כזאת "איש את רעהו יעזרו" אתם תתקדמו.
שאלה: כמו שאני מבין הכרת תודה בעולם שלנו, זה משהו שאני מביע כלפי אדם אחר מתוך שיקול שכנראה בפעם הבאה אני אקבל ממנו עוד יותר על מה שאני מודה. מה זה הכרת תודה רוחנית? מה זה הודיה לבורא, ברוחניות?
הודיה לבורא, זה שאתה מודה לו על זה שאתה משיג שאין עוד מלבדו, ושהוא טוב ומיטיב, ושאין חוץ מזה שום דבר. שכל מה שהיה לך בעבר ובהווה, כל מיני שאלות, ספקות, אתה יכול להתעלות מהם, ולקבוע שהכול זה ממנו. זה נקרא "המתקת הדינים", שכל הדברים שהיו, כמה שהיו רעים, ולא מסתדרים, ולא מסודרים, עכשיו אתה יכול לקשור את זה לבורא. וזה מספיק, לא צריכים יותר חוץ מזה. זה המצב.
שאלה: נראה שהסיפור הזה על המכבים והשואה זה אותו דבר. זה כמו סיפור של המכבים שמלמד אותנו איך להתמודד עם מצב שאנחנו צריכים להתחבר ולהישאר יחד. איך אנחנו בני ברוך מתנהגים בקבוצה?
אין כאן שאלה, השאלה היא שוב לחיבור. גם כמו אצל המכבים וגם בכלל בכל העולם, לכל בעיה, על מה שתשאל, מה שקורה גם בגשמיות, גם ברוחניות, בכל הרבדים, בכל הצורות, חיבור זה הפתרון. עוד לפני ששואלים אותך משהו, "איך את זה לסדר?", "איך את זה?", חיבור וזהו, אין יותר.
שאלה: אם אנחנו אומרים שהבחירה שלנו היא כל הזמן להוסיף יגיעה, והיוונים בכלל לא רואים את פך השמן הזה, אז גם אנחנו בעצם לא יכולים לראות את המאמצים האלה בדרגה הגבוהה יותר. יש פה איזה פרדוקס. כי אם אנחנו כבר רואים את המאמץ הנוסף הזה, כנראה שזה כבר בתוך הדעת שלנו, ואז זה כבר לא המאמצים הגדולים.
המאמץ שאנחנו צריכים לעשות כל פעם זה חיבור למעלה מהדעת, אמונה למעלה מהדעת. זאת העבודה שלנו.
שאלה: זה לא שיש איזה רצון לקרוא על שיטות אחרות, אבל לפעמים אנשים שואלים שאלות. יש עכשיו כל מיני שיטות פסיכולוגיות שמתבססות על תת מודע נסתר. ברור שאין שם שום עבודה עם אגואיזם, אבל באיזו צורה אפשר להראות לאדם, שהם מדברים על כך שאם תתעמק בתוך תת המודע שלך אז בתת המודע כולם מחוברים זה עם זה, ויש להם פתרונות לכל מיני שאלות. כמה יש לזה מקום?
זה שאנחנו כולנו מחוברים, אנחנו יכולים לראות את זה מתוך המחקר שלנו בטבע, שכולנו מחוברים, אין ברירה. כמו הדומם, הצומח, החי, גם בני אדם מחוברים ביניהם, רק שאנחנו לא יכולים לראות את זה. אבל בכל זאת משפיעים, נמצאים באקולוגיה אחת, בעולם אחד, בטבע אחד באלפי קשרים. ולכן אנחנו צריכים להראות להם שהחיבור בינינו זו ההצלה מכל הצרות. זה מה שאנחנו צריכים להראות לכולם.
עכשיו השאלה, איך מגיעים לחיבור, האם יש להם פתרון או לא. לאנושות עדיין אין. מפני שאין להם אבל צריכים, אז מיום ליום קמים חכמים וצועקים, "יש לי, יש לי". וברור שאין להם ולא יהיה, כי חיבור לא יכול להיות מעל האגו של האדם, שזה הכוח היחידי בבריאה שהוא ממש שולט במציאות שלנו, בעולמנו. ומה שאנחנו כן צריכים, זה רק למצוא כוח עוד יותר ממנו. ועוד יותר ממנו, מהאגו שלנו שהוא כולל בתוכו את כל המציאות, את הדומם, הצומח, החי ובני האדם, אנחנו יכולים למצוא רק למעלה ממנו. מה יש למעלה ממנו? אני לא יודע.
איך אני יכול לקרב חלקים אגואיסטים בצורה נכונה, הדדית זה לזה? זה שהם קשורים על ידי האגו בטבע אחד בעל כורחם, זה נכון, זה כמו שחיות למיניהן שכל אחת אוכלת את השנייה. איך אני יכול לקשור ביניהם קשרים יפים, טובים, בהשלמה זה לזה? זו צריכה להיות מערכת שהיא פשוט תרד על העולם הזה, תתלבש בתוך כל באי העולם, דומם, צומח, חי ובני אדם, מחלקיק האטום ועד הפילים ובני האדם הגדולים, וכן הלאה, המערכת הזאת חייבת לקשור אותם יחד בעל כורחם. איך אפשר לעשות זאת? אבל בלי זה ודאי שהעולם שלנו יתקדם למוות.
לכן אני לא רואה שיטה אחרת חוץ מזו שאנחנו מושכים את כוח החיבור מלמעלה, מחוצה לשליטת האגו שלנו, שזה בדיוק מה שחכמת הקבלה עושה בצורה מדעית, בצורה מעשית. ואנחנו בזה רק צריכים להוציא את כוח החיבור בינינו, להוציא אותו מהמסתור. כשאנחנו משתדלים להתחבר בעשירייה, אנחנו משם, מבפנים מהקשר בינינו, ממרכז העשירייה, מוציאים את כוח החיבור, ואז יכולים לעבוד אתו. וזו לא מיסטיקה ולא דת, זו ממש שיטה מעשית.
תלמיד: השיעור מרגיש לי היום מאוד מיוחד, יש מישהו שממש נס שהוא בא לפה, זה לא היה קורה אם לא היה בורא. זה אבא שלי.
יש לך מישהו מיוחד לידך, כל הכבוד.
תלמיד: אם הבורא לא היה מתערב זה לא היה קורה. בקשר ליגיעה, ישר אחרי שאתה נותן יגיעה אז בא אותו הנחש.
זה ברור, איך יכול להיות שהאחד יבוא ללא השני? כן, זה נקרא "מקדימים תרופה למכה". אם יתנו לך רק להצליח אז אתה מיד תתגאה, לכן מיד מכינים לך כבר משהו ההיפך, כדי שתתקדם בשתי רגליים.
שאלה: זו לא בעיה, רק איך אני זוכר את זה באופן מעשי?
לא, את זה אי אפשר. בעת המעשה, אי אפשר לזכור שזה מנוהל על ידי הבורא, ומה שנעשה נעשה טוב, ומהצד הטוב. לא. רק אם אתה משקיע קודם בקבוצה, והקבוצה מחזיקה אותך. אבל אם לא, אתה אבוד. אבוד זאת אומרת נמצא בשליטה של כוח אחד. לאזן את עצמך ותמיד ללכת באיזון בשתי רגליים ולא ליפול, זה רק אם יש כנגדך חברה שהיא כל הזמן מאזנת אותך.
תלמיד: אולי אבא שלי יקלוט סוף סוף.
למה שלא? זה לא חשוב. אתה לא צריך ללחוץ על אבא, אסור. זה שהוא עשה אותך כבר עשה משהו.
שאלה: יוצא שאנחנו לא יכולים אף פעם לפתור בינינו שום בעיות, שום שאלות. אמרת שבין שניים אי אפשר לפתור שום דבר, רק בעבודה פנימית, ומתוך זה אפשר לגשת לבירור. הבנתי נכון?
אני לא יודע, תן דוגמה ברורה.
תלמיד: נניח שיש אסיפה של קבוצת גברים, ואנחנו מבררים משהו. אמרת שאין טעם בכלל לדבר על משהו כזה בינינו, אלא העיקר זה איך אנחנו מתייחסים לזה פנימית.
הכול מבולבל. כך אי אפשר, לא. על מה אמרתי שעל זה אפשר להתבלבל? אני רק אמרתי שאם יש לכם שאלה, כמו שהם שאלו בקשר לתורנות, ללכת למטבח, או האחד או השני, אז תשאלו במטבח את מי הם רוצים. על זה אמרתי, שתמיד הבירור צריך להיות במדרגה יותר עליונה, זה נקרא "למעלה מהדעת". אחד אומר "אני מוכן", השני אומר "אני לא מוכן", והמטבח אומר מה שיהיה עם החבר, וזה מה שיהיה. זהו, בצורה כזאת.
גם בקבוצה, בכל מיני בעיות בקבוצה. צריכים להיות כמה אנשים שהם יכולים לבחור. אבל לא שהאנשים בעצמם, שזה נוגע להם, מחליטים. אסור את זה לעשות. זה כמו ששופט, הוא חייב להיות לגמרי מנוטרל מהמעשה.
שאלה: אנחנו לא שואלים שאלות אישיות, אבל אם מופיעה פתאום שאלה אישית, לא ברור מה להחליט, וההחלטה שלי תקבע עד כמה אני אמצא בקבוצה או לא אמצא בקבוצה. בקבוצה פתרון הבעיה ברור, אני פונה לאחראי ומתבטל. אבל בחיים, איך לבחור בחיים, אם זה קשור בכל זאת לדרך הרוחנית שלי?
בדרך הרוחנית שלי, אם זה לא קשור לקבוצה, כמעט ואין כאלה שאלות. אבל נניח שיש, אני לא מחליט. אני ניכנס למאמרים, לתלמוד עשר הספירות, למשהו, ואני קורא וקורא. משתדל יותר ויותר להעביר דרכי.
ישנם מצבים שאני בהם לא מבין כלום, לא מרגיש שום דבר, אני נמצא מחוץ להבחנות רוחניות, הלב והמוח לא כל כך מגיבים, אז אני קורא, אני נמצא במשהו עד שזה משפיע. עד שאני מקבל מזה רוח חדשה וכך מתקדם. אבל בדרך כלל לבד לא כדאי להחליט שום דבר.
אלא כשאתה מתחיל לקרוא, כשאתה נמצא עם רב"ש, או עם בעל הסולם, אז אתה נמצא איתם. והם, בהשפעת הטקסט שלהם עליך, מבררים בשבילך את הדברים, כאילו שאתה מתייעץ איתם, ואז זה נעשה נכון. זאת אומרת כמו שאתה יכול להתחבר לקבוצה ולבקש, או למישהו אחראי, כך תתייעץ איתם, בזה שתקרא הרבה מאוד. לפעמים אתה צריך להעביר כך כמה ימים, בזמן הפנוי, בכל מיני מצבים, עד שמתברר לך משהו. אבל אל תחליט לבד. שיהיה ברור שההחלטה מגיעה על ידי השפעת המקורות.
(סוף השיעור)