שיעור בוקר 04.08.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ד', עמ' 212, דף רי"ב,

פרק א', דברי האר"י, אות ד'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ד', עמוד 212 או דף רי"ב, פרק א' דברי האר"י, אות ד'.

אות ד'

מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים

"והנה בהתחברות האורות פנימים עם ה האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד ו חוץ לפה קשורים יחד, הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים."

זאת אומרת, הכלים לא פשוט נולדים, אלא דווקא מתוך זה שיש התחברות מסוימת, התנגשות, התחברות בין האורות שיוצאים מזיווג דהכאה בפה, אז כשהאורות האלה מתחברים ביניהם, הם מגיעים לצורת הכלי.

קריין: אור פנימי אות ה'. מתייחסת למילים "האורות מקיפים מחוברים תוך הפה".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ה) כבר ידעת, אשר הפה, ה"ס המלכות של ראש דא"ק, שבה נתקן מסך של בחי"ד, אשר מעכב על אור העליון מלהתפשט ולהתלבש בבחינתה הד'. כי אור העליון, דרכו לבוא ולהתפשט גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כמו מטרם הצמצום, אלא, שהמסך המתוקן בהפה, מעכב עליו ואינה מקבלו שזה נקרא זווג הכאה, כנודע. ואז, כל שיעור של אור העליון הראוי לבא ולהתלבש בבחי"ד, והיא אינה מקבלתו, כאמור, הנה אור העליון הזה, חוזר לאחוריו למקורו, ונעשה למלבוש על הט' ספירות הראשונות של אור ישר, (ועי' לעיל ח"ג פי"ב ובאו"פ שם) ונמצא שכל האורות העתידים לבא בעולמות אחר גמר תיקונם, המכונים אורות מקיפים, הנה המה כלולים באור חוזר זה, המלביש לט"ס ראשונות דאור ישר של ראש דא"ק, כי זהו האור העליון שאינו מקובל בבחי"ד, וע"כ, אינו ממלא כל המציאות כמו שהיה מטרם הצמצום. אמנם על ידי כל הזווגים והאו"ח, העתידים להגלות בעולמות, ע"י העלאת מ"ן ממעשים של הצדיקים, נמצאת הבחי"ד מתוקנת, עד שתהיה ראויה לקבלת האור כמות שהיתה בא"ס ב"ה מטרם הצמצום. כמ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה: שהוא סוד תיקון הבחיה"ד כמבואר. (ועי' בשער הכונות בעלינו לשבח)."

זאת אומרת, אור אין סוף לא יירגע כל עוד הוא לא יתקן את הכלי שיוכל לקבל אותו.

והנה נתבאר, שכל האורות המקיפין, כלולים במסך ובאו"ח שבפה דראש א"ק ביחד עם האורות הפנימים, שהם הט"ס דאור ישר הקשורים בה, וז"ש הרב, האו"פ עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, דהיינו המלכות, בכח המסך דבחי"ד המתוקן שם, כמבואר."

שאלה: למה מתרחש חיבור בין האור הפנימי והחיצון אם המסכים הם במקומות שונים?

לא, המסך תמיד נמצא בפה דראש של הפרצוף. למעלה מפה דראש יש לנו אור עליון, ולמטה מפה דראש מתחילים להיות כלים, ולכן פה דראש הוא אותה מלכות דראש. בראש יש לנו את כל האור שנמצא מחוץ לכלים, ולמטה מהפה דראש יש לנו את המלכות, ולכן מלכות שעומדת בפה דראש מחליטה כמה היא יכולה לקבל וכמה לא.

ואז למעלה מפה דראש יש ט' ראשונות, ששם נמצאים האורות שמגיעים למלכות, לרצון לקבל. ופה דראש הוא המחליט, עושה חשבון, כמה הוא מסוגל וכמה לא להיות בעל מנת להשפיע. ולכן, למעלה מפה דראש יש לנו אור עליון, ולמטה מפה דראש זה יש לנו כבר אור פנימי, שהפה דראש מחליט כמה הוא יכול לקבל.

שאלה: למה כתוב כאן שבפה מתחברים האור הפנימי עם האור המקיף כאשר עבור הזיווג הוא צריך להתחבר עם האור חוזר?

לפה דראש מגיע האור העליון, ופה דראש שוקל כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע. ואחרי שהוא שוקל, הוא עושה חשבון כמה, ולפי זה הוא עושה זיווג דהכאה. ממה שיש לו בראש, ובראש יש לו את כל האור שמגיע אליו, הוא כביכול לוקח נגיד 20% לקבל בעל מנת להשפיע. ואותו אור הוא מכניס לתוכו, מפה ומטה, לכלים שלו, והוא כבר מקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת הוא נהנה מהאור הזה כדי להשפיע לבורא, לא לעצמו. זה מה שיש מפה עד הטבור בפרצוף הרוחני.

תלמיד: איפה ואיך בתוך פה דראש הוא מבצע את החשבון שלו, על בסיס מה?

יש לו בראש את כל האורות ואת כל הכלים. כל אור שמגיע לפרצוף נמצא בפה דראש, שם הוא מרגיש את האורות שמגיעים לפרצוף. ויש לו שם גם את הרגשת כל הכלים שיש לו מפה ולמטה. ואז יוצא שבפה דראש יש לו בכוח מפגש בין האורות והכלים, ולכן הוא יכול להחליט, לעשות חשבון והחלטה, ואחרי זה הוא עושה זיווג דהכאה, זאת אומרת כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, בפה דראש.

הוא שוקל את הרצון לקבל שלו ואת הרצון להשפיע שהוא מקבל מכך שהוא קשור עם האור העליון, מקבל מהאור העליון את הכוח הזה להשפיע, סופג את הכוח להשפיע מהאור העליון, ויכול לעשות אז פעולת קבלה בעל מנת להשפיע, כמו האורח ובעל הבית.

תלמיד: והכלים האלה שנמצאים תחת הפה דראש, ששם הוא כבר יכול לקבל?

אלו כבר כלים שנמצאים בגוף הפרצוף, בתוך. בפה דראש הוא עושה חשבון. זה נקרא שהוא מעלה את פעולת המסך שלו, את האור חוזר שלו מפה ולמעלה. עד כמה הוא יכול לקלוט בתוך האור חוזר שלו, בתוך הכוונה לטובת הבעל הבית ולא לטובת עצמו, כמו האורח ובעל הבית, כך הוא עושה חשבון. וכשעושה את החשבון הזה בראש, לפי זה הוא מחליט ומתחיל לקבל לתוך הכלים שלו, לתוך הכלים דקבלה, את האור העליון, אבל יש לו כבר כוונה בעל מנת להשפיע.

בראש הוא עוטף את כל התענוגים שרוצה לקבל בעל מנת להשפיע באור חוזר, ואותם התענוגים שהוא עוטף באור חוזר, הוא מכניס לתוך עצמו, כבר מפה עד הטבור, ונהנה מהם. כי אם הוא לא נהנה, אז הוא לא עושה טובה לבעל הבית.

תלמיד: ממה בדיוק הוא נהנה תחת הפה דראש? מהקשר עם הבורא או מהתענוגים עצמם?

גם מזה וגם מזה. יש שם הרבה תענוגים והרבה הבחנות, ממש ים של דברים. בהמשך נלמד אותם קצת, אבל מקובלים לא יכולים להסביר הכול, כי יש כל כך הרבה פרטים. כמו בכל מדע אנחנו לומדים בכללות את הדברים העיקריים, ומי שנכנס פנימה, הוא כבר מבין ומרגיש. יש הרבה דברים שאין אפשרות להביע אותם במשהו, אין מספיק מילים כדי להלביש בהם את התופעות.

שאלה: האם החשבון לקבל או לא לקבל מושפע מהרשימו?

כן, ודאי. אבל הוא חייב להביא בחשבון כל מה שיש לו מהמצב הקודם, וכל מה שיש לו מהמצב הנוכחי, ולפי זה הוא עושה חשבון למצב הבא שהוא עכשיו הולך לבצע.

תלמיד: אז למה בעל הסולם מתכוון כשהוא אומר פה "אמנם על ידי כל הזווגים והאו"ח, העתידים להגלות בעולמות, ע"י העלאת מ"ן ממעשים של הצדיקים, נמצאת הבחי"ד מתוקנת". למה הוא אומר פה ש"כל הזיווגים והאור חוזר", הרי בזיווג דהכאה יש אור חוזר?

כן, אבל הוא בעיקר רוצה להרגיש שהכול מלובש באור חוזר, והאור שמגיע מהבורא בסופו של דבר, יהיה אור אין סוף, בסופו. אז הכול יתלבש באור חוזר מצד הנברא.

תלמיד: וזה יכול להיעשות רק על ידי העלאת מ"ן?

על ידי העלאת מ"ן הוא עושה את זה.

תלמיד: מה הכוונה בהעלאת מ"ן, זיווג דהכאה זה העלאת מ"ן?

עכשיו אנחנו לא מדברים על העלאת מ"ן, כי אין לנו עדיין פעולות שצריכות העלאת מ"ן, זה יהיה אחר כך. לכן הוא כותב על זה בצורה כללית.

קריין: אור פנימי, אות ו' קטנה, מתייחסת למילים "חוץ לפה קשורים יחד".

"ו) שהן האו"פ והן האו"מ קשורים שניהם בבחי"ד: כי הט"ס ראשונות דאו"י, קשורות ומלובשות, באו"ח שלה, שהן הנק' או"פ. אבל האורות העתידים לבא עד גמר התיקון, הנק' או"מ, גם הם כלולים באו"ח זה, כי הם עצם האו"ח כנ"ל, שהם עתידים מחמת זה להגלות לאט לאט במשך שתא אלפי שני ולאחריהם עד גמר התיקון, כבדיבור הסמוך."

זאת אומרת, הכול בעצם נמצא בזיווג דהכאה, בפה דראש, נגיד דגלגלתא. רק אחר כך לאט לאט על ידי הרבה זיווגי דהכאה בכל מיני פרצופים שיבואו אחרי גלגלתא בכל העולמות, כל האור שנמצא בראש דגלגלתא ייכנס לאט לאט למלכות וכל הנבראים יקבלו את זה. זאת אומרת, אנחנו עומדים לקבל את כל האורות האלו בעל מנת להשפיע וכך לגלות את כל גדלות הבריאה.

קריין: אות ז', מתייחסת למילים "מכים זה בזה ומבטשים זה בזה".

"ז) כי כששני האורות יורדים ומתפשטים מהפה ולמטה לתוך הגוף דא"ק, הנה האו"מ אינם יכולים להתלבש בתוך הגוף, מחמת כח המסך אשר שם המעכב על האור ההוא, כנ"ל. (ועי' בחלק ב' תשובה ד') ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, רוצים גם הם להתפשט בפנימיות הפרצוף, ולפיכך המה מזככים בזה את העביות שבמסך, דהיינו, לאותו כח העיכוב, שאינו נותן להם להתלבש שם. אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הולך ומזדכך מחמתם, הנה גורם זה, להסתלקות האורות הפנימים מהגוף: כי כשמזדכך לעביות דבחי"ג, נתקצר האו"ח, ואינו מלביש רק לקומת חכמה, ונעלם אור הכתר מהגוף. וכשנזדככה גם בחי"ג לעביות דבחי"ב, נתקצר האו"ח לקומת בינה, וגם אור החכמה נעלם וכו' עד שנזדכך כל העביות, ואין שם עוד זווג דהכאה, ונעלם כל האו"פ מהפרצוף. וז"ש הרב "שהם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה" פי' שהאחד דוחה את חבירו: כי כל גדלו של או"פ הוא בגודל עביות שבמסך, כנ"ל, וע"כ הוא מתחזק בעביות הגדול יותר. ולהיפך, כל עיכובם של האו"מ, שאינם יכולים להתלבש, הוא רק, מכח העביות והגבול שבמסך, וע"כ הולך ומזכך את העביות. ולפיכך מבטשים זב"ז עד ששניהם מסתלקים, כמבואר. (ועי' בפתיחה כוללת בספרי על הע"ח)."

שאלה: ההתנגשות הזאת במסך היא בגלל חוסר השתוות הצורה?

זה מפני חוסר המסך על מנת להשפיע. לכן ככל שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע זה הכוח שיש במסך, והכוח הזה הוא יוצר אור חוזר המלביש את האור העליון. וככל שאין לו יכולת להיות בכוונה בעל מנת להשפיע, כך הוא לא יכול להלביש את האור העליון, והוא רק עושה צמצום.

זה כמו האורח לפני בעל הבית. ככל שהוא מסוגל לאכול בשביל בעל הבית הוא אוכל, ורק מתחשב בכמה הוא יכול לעשות את זה לטובת בעל הבית. וברגע שהוא לא יכול לעשות לטובת בעל הבית, או בגלל שאין לו יותר יכולת לעשות את זה לטובת בעל הבית, או שמרגיש אפילו שאם יאכל עוד משהו זה יהיה לעצמו, אז הוא מפסיק. אלו החשבונות עם האור חוזר.

שאלה: אם בפרצוף נמצא המסך אז הוא יכול להעריך את הטוב והרע לפי מר ומתוק? האם כך?

זאת אומרת, איך הפרצוף מרגיש את האור שמופיע לפניו. אם הוא על מנת להשפיע, וכבר יש לו תיקון של צמצום, מסך ואור חוזר, אז כל מה שהוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע הוא בשבילו מתוק.

וכל היתר שהוא יכול לקבל, אבל לא על מנת להשפיע, בשבילו זה מר. אמנם זה מתוק, זה האור העליון, אבל מפני שהוא נמצא כבר בהבחנות של על מנת להשפיע, בשבילו זה מר. הוא מאוד מפחד מזה, ומתרחק מזה, ונמצא ממש בפחד.

זה כמו שמדובר על אדם וחווה שהיו לפני חטא. שנגעו בפרי עץ הגן, פרי עץ הדעת, והרגישו שיש כאן מתיקות מצד אחד, ומצד אחר פחד גדול שיכולים לקבל את התענוג בעל מנת לקבל ומזה תהיה הרגשת חלל שחור וניתוק מהבורא.

שאלה: הנברא כאילו עשה חשבון נכון בהתחלה, קיבל על מנת להשפיע ואז מעצם הקבלה, ההחלטה שלו לקבל כדי להשפיע הולכת ונחלשת ואז הוא חייב לסלק את האורות. האם זה העניין של הביטושים?

זה לא בדיוק כך, אבל אחר כך נדבר על זה.

תלמיד: אם ההחלטה נכונה רק לרגע הזה, ואחרי שהוא מקבל החשבון כבר לא נכון, הוא חייב לעשות חשבון חדש, אז איך בכלל אפשר שיהיה בסופו של דבר תיקון לקבל על מנת להשפיע?

על ידי הרבה תיקונים, על ידי הרבה זיווגים, הרבה הכאות, שיוצאות עוד ועוד רשימות, ועל הרשימות האלה יש עוד חשבונות, וכך יש הרבה מאוד פעולות.

תלמיד: אבל העיקרון שאני מקבל כדי להשפיע, אם ברגע הבא הוא לא נכון, איך יכול להיות שמתישהו זה יהיה טוב?

הוא נכון לאותו רגע - זה מספיק. באים מצבים אחרים והם מתקנים את המצבים בהם. וכולם כולם כך מצטרפים למצב הראשון.

תלמיד: ובגמר התיקון העיקרון הזה משתנה?

בגמר התיקון הכול משלים זה את זה.

שאלה: כשעושים חשבון בפה דראש, מתי עושים אותו - כשיש כלים ואורות, זה קורה תחת איזו הכבדה? כלומר, הוא לוקח על עצמו את מה שהוא יכול לקבל מבחינת קבלה, מחשב את זה, או פשוט חשבון חופשי, איפה שאני יכול לעשות את זה ללא שום מאמץ?

במידה שאני יכול לקבל על עצמי בעל מנת להשפיע עד למקסימום, אני לוקח. אם אני לוקח פחות זה לא נקרא על מנת להשפיע כי אני עושה עוד חשבון חוץ מעל מנת להשפיע. יותר על מנת להשפיע אני לא יכול לקבל כי אין לי כוחות במסך. לכן החשבון הוא תמיד מקסימלי, לטובת הבורא.

תלמיד: בדרך כלל אמרנו שהאור מקיף נשאר מחוץ לפרצוף. וכאן הוא אומר ששניהם מתפשטים מהפה.

נכון. אז מה? כי הפה זו הסיבה גם לאור פנימי וגם לאור מקיף.

תלמיד: אז לכל כלי דאור פנימי יש גם כלי דאור מקיף?

לא יכול להיות אחד ללא שני.

תלמיד: והאינטראקציה ביניהם היא כבר מהכניסה הראשונה לתוך הגוף?

כל הזמן נמצאים יחד, רק זה בתוך הפרצוף וזה מחוצה לפרצוף.

תלמיד: מה זה נקרא "מחוצה" אם הוא אומר ששניהם מתפשטים למטה?

כי המסך דפה דראש הוא סיבה גם לאור פנימי וגם לאור מקיף. אז הם יוצאים מאותה סיבה. אבל אחד נכנס לתוך הפרצוף, אור פנימי, ואחד קיים מחוצה לפרצוף, אור מקיף.

שאלה: אם כול החשבון נעשה בראש, אז למה אחרי זה, כביכול כל ההצגה שבעל הבית דוחק באורח?

זה חייב להיות. "בראש" זה נקרא "בכוח" ובגוף-בתוך, נקרא "בפועל". אם אין פעולה בתוך הפרצוף זה לא נקרא שהייתה החלטה בראש. כי העיקר זה מה שהנברא מקבל ואיך הוא מרגיש.

תלמיד: אבל בכוח - כאילו אחרי זה נמצא במודעות שהוא בפועל?

ודאי. הכול במודעות. אבל כדי להמשיך את האורות בתוך הכלים, כי מטרת הבריאה שהנברא יקבל, ויגלה, ירגיש את זה וזה יכול להיות רק בתוך הפרצוף. זה שאתה תחליט שיש לפניך על השולחן כיבוד וחלק ממנו אתה לוקח וחלק לא, לא עשית בזה כלום. אתה נפגש עם בעל הבית בזה שאתה מקבל בפועל.

תלמיד: וגם בזה שאני מקבל וגם בזה שאני כביכול מסרב.

גם בזה וגם בזה. כן.

שאלה: איך לארגן את העשירייה שלנו כך שאף אחת מהחברות לא תדאג לצרכים הכרחיים כדי שתוכל ללכת בדרך?

אתן צריכות לדבר ביניכן, קודם כל. ומה זה "בלי צרכים הכרחיים"? אני לא מבין.

תלמיד: הכרחיות, בריאות. דברים הכרחיים לגוף.

לזה חייבים לדאוג כולם. אני פונה לנשים, ישנן לפעמים כאלו צדיקות גדולות, מקובלות, יש להן איזה קשר עם מישהו בשמים שעושות דברים לא ריאליים. לא לפי החלטה נכונה - שכלית. אנחנו צריכים להשתדל לעשות פעולות נכונות גם בארץ וגם בשמים.

שאלה: בעניין הטלוויזיה. אמרת לנתק וזהו. זה ברור, אבל ברשתות אנחנו מפיצים ושם יש הרבה הסחות שמסיטות מהמטרה. איך אפשר להתמקד בהפצה בלי להתלכלך? אני מרגישה שזה משפיע לרעה על כל הבית.

אין לנו ברירה. אנחנו צריכים להיות גם בטלוויזיה. כשאנשים נכנסים לטלוויזיה הם רואים אותנו. ואי אפשר אחרת להגיע אליהם. אבל באמת, העיקר שאנחנו עושים. כמה שיותר נתרחק מכל הסדרות, מכל השטויות. לאט לאט מאבדים בזה צורך. מי רואה את זה היום?

שאלה:. איך לעורר בזמן הזה את החברות עם הכוח להפצה?

אנחנו פשוט צריכים לעבוד על זה.

(סוף השיעור)