סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 27.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
לרומם את עצמו – קטעים נבחרים מהמקורות
אנחנו נמצאים בדרך כשבעצם הבורא הוא שמוביל אותנו, כי אנחנו בסך הכול רצון לקבל, שאין בו שום דבר רק ניצוץ אחד שיכול להגיב על פעולת הבורא עלינו. כל היתר זה הרצון לקבל שהוא דומם, שהוא כבד, שלא רוצה לזוז ולא רוצה כלום, אלא מרגיש את עצמו בטוב רק במנוחה טוטאלית, וגם אין לו שום אפשרות לצאת מהמצב שלו.
אבל כדי שאנחנו נתחיל להבחין בכל זאת בין מצבים גשמיים ורוחניים, יוצא שאנחנו מתחילים לקבל מצבים שונים על ידי אירועים שונים שהבורא מסדר לנו בעולם הזה, שמצרף לכל האירועים שבמצב הזה גם תופעות רוחניות. ואז אנחנו לומדים איך אנחנו מתנהגים, איך אנחנו מגיבים, מה אנחנו מרגישים, מה פועל עלינו יותר, פחות. אבל ביני לביני יש מצבים שאנחנו מאבדים את ההכרה, את ההרגשה שנמצאים ברוחניות, וממשיכים כאילו שאנחנו חיים כמו איזו בובה מכנית שהיא זזה ופועלת מתוך זה שמשפיעים עליה כל מיני תנאים חיצוניים, אבל רק זה מה שקורה לה, בלי שום התעוררות מבפנים. זה בעצם כמו כל האנושות, כמו כל דומם, צומח וחי, שאז כל האנושות היא נמצאת בחזקת חי.
כשאנחנו נכנסים לכאלו מצבים, יוצא שאנחנו לא מרגישים את זה כל כך, לא מבינים שנכנסנו למצב החי, וחיים בו ממש ללא שום רצון לצאת ממנו, להתעלות, לשנות משהו, אלא מיום ליום חיים בצורה כזאת שאין הבדל בין היום למחר, ובין היום לאתמול. וכאן אנחנו צריכים לעבור כמה כאלו מצבים, פעולות, ימים, לילות, כדי לעכל בעצמנו שיש כאן משהו מוזר, שאני לא מרגיש שום שינוי לא במצב פנימי ואפילו לא כל כך במצב הגשמי, אני פשוט מתקיים מיום ליום אותו דבר. בכוונה נותנים לנו הרגשה כזאת שאין שוני בימים, וכל זה כדי שנתחיל לבקר את עצמנו, שנרצה לצאת, שנאתר את המצב ונחשוב שאין שום יציאה מזה, אלא רק להתעלות לעל מנת להשפיע.
עכשיו כשאנחנו מרגישים את עצמנו בבחינת חי, בהמה, שאין לה שום שינויים, היום, אתמול, מחר, ממש כל החיים היא יכולה להיות באותה רמה, באותם המצבים ואין שינוי, ושאנחנו מזהים שאנחנו נמצאים במצב כזה, בחיים כאלו ללא שום שינוי, שיהיו גם מחר אותם המצבים כמו שהיום וכמו שהיו אתמול, וככה זה יישאר עד שבצורה טבעית כמו כל דבר בחיים שלנו, בעולם שלנו, אני אמות וזהו, אז אדם בכל זאת מתחיל מתוך זה להרגיש שהוא מפחד שכך הוא יגמור את החיים שלו ללא שום שינוי, ואז הוא לא יודע מה לעשות. מתעוררת בו איזו התעוררות פנימית, פחד פנימי "מה איתי, מה יהיה איתי, למה אני כך", הוא לפעמיים רואה שגם הקבוצה היא כך נמצאת, כי "כל הפוסל במומו פוסל", ולפעמיים אפילו שרואה שהם מתקדמים במקצת, פה ושם עושים איזשהם שינויים, אבל רואה שהוא לא כל כך רואה, שזה לא כל כך משפיע עליו. המצב הזה, הוא מצב מאוד מאוד חשוב וטוב, שאדם מקבל כזאת הרגשה שהוא נמצא בחיי בהמה וכלום אין לו, לא אתמול, לא היום ולא מחר, וזה יכול להימשך עד שימות כמו כל דבר בחיים שלנו, בעולם שלנו.
כאן אנחנו צריכים לזהות עד כמה זה תלוי בנו להתעורר, להתאושש, לקום מהתרדמה הזאת, או שאנחנו מזהים עד כמה הבורא הוא מתעורר אלינו, ומתחיל לעורר אותנו בזה שנותן לנו שכל, רגש להבין איפה אנחנו נמצאים, שאנחנו בהחלט הגענו למצב שאנחנו מוקפאים בו, שאנחנו חיים כמו חיות, אתמול, היום, בכל דבר אותו דבר. אז מתחילה להיות העבודה שלנו, איך בכל זאת אני משתדל לעלות מתוך הבור הזה, שאני מטפס, מטפס על הקירות של הבור ומשתדל לצאת החוצה. היציאה משם היא יציאה לא פשוטה, היא לא בפעולה אחת ובבת אחת קורית, אלא הבורא רוצה לעזור לנו להבין מהו הטבע שלנו, מהי היציאה הזאת, שמתוכה אנחנו נלמד יותר את הטבע שלנו, הרצון לקבל.
כך אנחנו מתחילים לקבל במיוחד פחד, שיכולים להיכנס למצב, אפילו שנראה באיזה מצב אנחנו נמצאים, שממנו אין לנו שום יציאה, אין לנו שום יכולת לצאת. המצב הזה הוא באמת בית הסוהר האמיתי, הגלות האמיתית, שאתה מבין איפה אתה נמצא ושאתה סגור שם, וזה יהיה לך גם היום וגם מחר, ובכלל כל החיים שלך כל עוד אתה מרגיש שאתה עוד תחייה וזה יכול להיות הרבה מאוד שנים וזה לא ייגמר, אלא אתה תהיה מחויב להתקיים כמו חיה. רק מה יותר טוב לחיה? שאין לה הכרה עצמית בזה שהיא כך מתקיימת. ואתה תרגיש שאתה כן קיים כמו בהמה, ומקיים את עצמך היום כמו אתמול, ומחר כמו היום וכן הלאה.
וכאן ישנה עבודה מאוד מיוחדת, גדולה, שאנחנו כבר מתחילים בעצמנו לבנות רגשות חדשים איך אנחנו מוציאים את עצמנו, איך מבקשים מהבורא, איך בעיקר מקבלים עזרה על ידי הסביבה, על ידי העשירייה, "איש את רעהו יעזורו", איך אנחנו מוציאים את עצמנו מהמצב הזה שהוא כמו ביצה שמושכת אותנו ולא נותנת לנו לזוז. אם אתה רוצה להמשיך לחיות, תקיים בבקשה מה שיש לך ולא יותר. אם אתה עושה איזו פעולה, איזו תנועה כדי להתרומם, לצאת, אתה מיד מרגיש איך זה בחזרה מושך אותך לתוך הביצה הזאת, וכך אתה חייב להישאר. לכן אנחנו צריכים לאתר את המצבים האלו. בצורה קטנה, זעירה, יכול להיות שהם כבר מתחילים להיות מורגשים אפילו במצבנו שאנחנו מתחילים רק את הדרך. אבל באמת זה מגיע על ידי יגיעה רבה וכבר ניסיון רב לצאת מהמצב הבהמי, ואז נרגיש אותו במלואו.
בינתיים נראה את זה בפסוקים.
קריין: אנחנו במסמך "לרומם את עצמו". קטע מספר 7 כותב הרב"ש.
"לפעמים הוא בא לידי יציאה מהעבודה, עד כדי כך, שהוא שוכח בכלל, שישנו ענין של עבודת ה'. שזה נקרא "שנפל ממצבו", שהיה עובד בהתלהבות, וחשב, שמהיום והלאה כבר הוא ישאר בעבודת הקודש בקביעות. ופתאום הוא רואה, לאחר כמה זמן, שהוא בכלל יצא מהקדושה. כלומר, שאין הוא זוכר את נקודת האפס. כלומר, שאין הוא מסוגל לזכור את הרגע, שיצא מהקדושה ונפל לעולם הגשמי. וזהו מטעם, כי בזמן הנפילה האדם נמצא מחוסר הכרה, ואינו זוכר שום דבר. כמו בגשמיות, כשהאדם נופל ממקום גבוה, אינו זוכר שנפל. רק לאחר ההתאוששות הוא רואה שהוא נמצא בבית חולים, כמו כן בסדר העבודה."
(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)
שוב.
קריין: נקרא שוב. 7.
"לפעמים הוא בא לידי יציאה מהעבודה, עד כדי כך, שהוא שוכח בכלל, שישנו ענין של עבודת ה'. שזה נקרא "שנפל ממצבו", שהיה עובד בהתלהבות, וחשב, שמהיום והלאה כבר הוא ישאר בעבודת הקודש בקביעות." אפילו שהוא בא ללמוד ומשתתף בכל מיני פעולות של הקבוצה והארגון, פעולות רוחניות כביכול, אבל בשבילו הכול מורגש כדבר ריק. והוא לא מודע אפילו שזה דבר ריק, אלא צריכים לעשות אז הוא עושה את זה, צריכים לעשות הוא עושה את זה, כמו שהולך לעבודה, לאכול, לשתות, לישון, להתרחץ. כמו שעושה את כל הפעולות שלו בחיים, הפעולות הרגילות, כך הוא עושה את זה. הוא מצרף את כל הפעולות הרוחניות, אפילו הקבוצתיות לחיים שלו הגשמיים ומקיים אותם ללא שום תוכן פנימי, זאת אומרת בשביל מה עושה, למה עושה, איפה כאן התגברות, התרוממות, אין את זה. "ופתאום הוא רואה, לאחר כמה זמן, שהוא בכלל יצא מהקדושה. כלומר, שאין הוא זוכר את נקודת האפס." כלומר מי הוא, מה הוא, לאן הוא משתוקק, למה הוא צריך להגיע, אין לו קדימה שום דבר. "כלומר, שאין הוא מסוגל לזכור את הרגע, שיצא מהקדושה ונפל לעולם הגשמי. וזהו מטעם, כי בזמן הנפילה האדם נמצא מחוסר הכרה, ואינו זוכר שום דבר. כמו בגשמיות, כשהאדם נופל ממקום גבוה, אינו זוכר שנפל. רק לאחר ההתאוששות הוא רואה שהוא נמצא בבית חולים, כמו כן בסדר העבודה."
(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)
שאלה: איך היית מגדיר את נקודת האפס של העבודה של הפרט בתוך העשירייה?
נקודת האפס, אני לא יודע למה אתה מתכוון. נקודת האפס היא אחרי שאדם התנתק באיזה אופן מהעבודה, מהמטרה, מקשר נכון עם החברים, ואז הוא מקבל התעוררות מהרשימו שמתעורר, ומתחיל לעבוד עימו. ועל פני הרשימו הזה הוא הולך וקושר את עצמו שוב לתהליך ההתפתחות.
שאלה: הוא מדבר על זה שהוא שם לב שהוא נמצא בבית חולים. מהו בית החולים שאנחנו צריכים להבין שבו אנחנו נמצאים?
אנחנו נמצאים במצב שהבורא רוצה להראות לנו מצד אחד כמה אנחנו חולים, וכמה אנחנו יכולים להתאושש, להבריא את עצמנו. המצב שלנו הוא שאנחנו נמצאים בטיפול, ואז אנחנו צריכים כל הזמן רק לעזור זה לזה כולנו יחד, באיזה בית חולים או באיזה מצב של הבראה אנחנו נמצאים. וככל שאנחנו מעוררים זה את זה, אנחנו בזה יכולים להעלות את הרגישות שלנו לטיפול של הבורא, לתפוס יותר את הבורא בזה שיטפל בנו יותר, זה נקרא להעלות אליו בקשה, מ"ן, וכך להתקדם. אחד לא יכול, אלא קבוצה אם היא דורשת, היא מקבלת טיפול.
שאלה: לא הבנתי למה אנחנו צריכים לשמור על מצב שבו אין הבדל בין שמאל לימין בעבודה?
אני לא אמרתי את זה. מאיפה אתה לוקח שמאל ימין אני לא יודע. תרגמו לך כך? אולי אתה מתכוון שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא מבדילים בין זה לזה, אבל אני לא אמרתי שמאל ימין, לא היה בציור שלי להעביר לכם את זה.
שאלה: יוצא שהאחריות שלי היא כלפי החבר להוציא אותו, לסמן לו שהוא מתנתק. איך עושים את זה בדיוק?
אנחנו לא מדברים עכשיו על העזרה אחד כלפי השני, אנחנו מדברים עכשיו על המצב הפנימי של האדם עצמו, שהוא ירגיש שהוא נמצא במצב של מת. אם קודם הייתה לו נטייה לבורא, להשפעה, להשיג מטרת החיים, מטרת הבריאה, עכשיו החיים שלו מצטמצמים רק כדי לקיים היום כמו אתמול ומחר כמו היום. וזה ששום דבר לא משתנה בבהמיות שלו, בגשמיות שלו, זה בעצם המצב של המוות הרוחני, ואנחנו מפחדים מהמצב הזה ורוצים לראות איך בכל זאת במצב הזה אנחנו יכולים לעזור לעצמנו על ידי משהו.
תיכף הרב"ש יסביר לנו בעוד פסוקים איך אנחנו מוציאים את עצמנו מזה. כי יכולים להכניס אותנו לזה ולהשאיר, ואז לא נרצה אף פעם לצאת, לא יהיו לנו שום נטיות מעצמנו, כי אנחנו לא בורא שבורא יש מאין כל מיני רצונות, נטיות, תשוקות, אלא אנחנו נפעלים. ולכן כאן השאלה, מה יש לנו לעשות במצב שאנחנו נופלים לדרגת חי, איך אנחנו יכולים לצאת מדרגת חי לדרגת אדם, שיש לו רשימות מיוחדות והוא מפתח אותן ועל ידן כל הזמן גדל עד גובה הבורא.
שאלה: מצב של קיפאון שקובעים כמו בגלות, האם חווים פעם אחת, או חווים אותו כל פעם מחדש בכל שלב בהתקדמות הרוחנית?
לא, אנחנו כאן מדברים על מצב כזה שהוא מגיע לאחר כמה זמן, הרבה זמן, שמגיע לאדם בהכרה כזאת שהיא באמת נותנת לו הרגשה שהוא נכנס לחיים בהמיים לגמרי, כמו כל בני אדם שחיים מהיום להיום ואין בהם שום שינוי, שום התעלות רוחנית, שום תשוקה, נטייה, הם לא נמשכים לעלייה ברוחניות כלפי הבורא, לשנות את עצמם. זאת אומרת אין הם מרגישים שיש בהם נשמה שהיא משתוקקת לגלות את הבורא. אלא יש להם חיים כמו לכל גוף חי, לכל אדם ולכל בהמה, שהם רק רוצים לקיים את עצמם בחיי יום יום עד שמתים, ברמה כזאת שלא משתנים, לא מתעלים מעל המצב שלהם. זה ההבדל בין דרגת חי לדרגת האדם.
אנשים שהם לומדים חכמת הקבלה ונמצאים בתשוקה לרוחניות, פתאום הם מתחילים להרגיש שהם בעצמם גם נכנסים לכזה מצב שהוא לא נמצא באיזו עלייה רוחנית, בחיפוש, בהתעוררות, בערגה, אלא חיים היום כמו אתמול, ומחר יהיה כמו היום, העיקר שזה יישאר בצורה סטטית כזאת ללא שינוי, זה בעינינו מוות.
שאלה: מצב שהאדם מגיע לידי יציאה מהקדושה, מי מוציא אותנו מהקדושה הבורא או אנחנו עצמנו?
אנחנו בעצמנו לא עושים שום דבר, אף פעם. כל מה שנעשה זה הבורא עושה בלבד.
שאלה: האם אתה יכול להסביר את ההבדל בין המצב שמתואר בטקסט הזה לבין האדישות?
לא, אני לא יכול להסביר. נגיד שזו אדישות. אדישות זה בכל זאת שאני מתייחס למשהו ואומר שאני כלפי זה אדיש. וכאן מדובר על זה שפשוט אדם נמצא בזה. הוא פתאום תופס את עצמו שכבר כמה זמן בזמן האחרון הוא דואג רק לזה שהחיים שלו ימשיכו גם היום כמו אתמול, ושהיום יהיה גם כמו מחר וכן הלאה, וכשתופס את עצמו שרק לזה הוא דואג ומסכים עם זה שככה זה יקרה ויזרום, זה נקרא שנכנס לחיי חי, בהמה.
שאלה: המצב הזה בא לאדם כתוצאה מגדילה של הרצון והוא שוב נכנס לקבלה עצמית?
אני לא יכול להגיד באיזה מצב זה מגיע לאדם, מפני שיש כאן הרבה תנאים, מתי להראות את זה לאדם, בקשר למה. אבל זה בא אחרי הרבה זמן שהוא עובד, אחרי הרבה זמן.
שאלה: במה זה משרת את תכנית הבריאה כשאדם שוכח את הדרך? למה זה נחוץ להתפתחות?
בזה שהוא מתחיל להבין מה זה נקרא בהמה. כי לפני זה הוא לא יודע, אפילו שנמצא בדרגת חי, שלא משתנה כלום, הוא חושב שאלה החיים. ואחרי זמן שהיה בריצה ובלהשיג התעלות רוחנית בכל מיני צורות, בחיבור עם הבורא, בהבנה, ופתאום הוא מגלה שהוא נמצא במצב שלא חשוב לו מה יהיה היום מאתמול ומחר מהיום, העיקר שהכול יהיה בצורה כזאת נוחה לו ושיישאר כמו שיש, אז הוא מתחיל להבין מה זה דרגת חי. לפני זה הוא לא מרגיש מה זה "חי".
כדי להגיע לדרגת חי אנחנו צריכים בכל זאת להשיג איזו דרגת מדבר ולרדת משם למטה, ואז משיגים דרגת חי. כמו שכל חיה וחיה, היא לא יודעת שהיא חיה, היא לא יודעת שיש משהו למעלה ממנה, היא חיה. כך גם אנחנו, צריכים להגיע לדרגה יותר גבוהה ואז ממנה אנחנו יכולים ללמוד את המצב שלנו בדרגת חי. כמו שאומרים, שכדי לקפוץ על השולחן אתה צריך לקפוץ קצת יותר למעלה מהשולחן.
תלמיד: מה זה לשבת עכשיו בשיעור ולהיות בהכרה?
אני לא יודע, אני לא נכנס לזה, אתה תחטט בזה ותראה. להתחיל עכשיו מה זה נקרא להיות בשיעור ולהיות בהכרה, תתחיל לחשוב על מה אנחנו מדברים, נלמד את הפסוקים האלה ואז נראה.
תלמיד: בכל זאת, מה זה בינינו, בעשירייה דרגת המדבר?
דרגת המדבר נקרא שהוא רוצה להיות דומה לבורא. דרגת המדבר זו דרגת האדם שרוצה להיות בקשר עם הכוח העליון, זה נקרא "דיבור" וכך להתקדם כל הזמן. כל הזמן לרכוש מצב יותר ויותר על מנת להשפיע.
קריין: 8. כותב הרב"ש:
"אלו אנשים שרוצים לצאת מאהבה עצמית, ולפעמים הם מקבלים מזונות, היינו חיות, בזה שהם רוצים לעשות בעל מנת להשפיע, אולם בזמן שהם לא מחשיבים את המזונות שקבלו על כלים דהשפעה, אז נותנים להם איזו תאוה שמתחשקת להם, ומתחילים לחשוב על תענוג של התאוה, אז שוכחים מכל העבודה הרוחנית ומקבלים ירידה על המקום, עד שהם כבר לא מרגישים באיזה מצב שהם נמצאים. ובאמת הם נמצאים במצב של חוסר הכרה, כלומר שאינו מוכר להם עכשיו, שיש ענין רוחניות, שהיו מקודם עוסקים בכל הלב, ופתאום הכל נשכח ממנו.
עד שהם מתאוששים, ומתחילים להרגיש שנמצאים בבחינת ירידה. אבל זה דומה שהיה להם חס ושלום תאונת דרכים, ונשארו בלי הכרה. ולאחר התאוששות, הם רואים שהם נמצאים בבית חולים. כמו כן לאדם, שהיה הולך בדרך להגיע בעל מנת להשפיע, פתאום פגעה איזה תאוה, ונכנסה ללבו, והוא נמצא בחוסר הכרה, היינו שנופל לעולם הגשמי. ורק לאחר זמן הוא מתאושש, היינו ששמע כרוז מלמעלה שהוא לא בסדר."
(הרב"ש. מאמר 26 "מהו, מי שמטמא עצמו, מטמאים אותו מלמעלה, בעבודה" 1989)
זה כמו שדיברנו. האדם כאילו מתפקד, הכול בסדר, רגיל, נורמלי. אפילו לא רואים עליו מבחוץ שהוא נמצא באיזה מצב שפועל בצורה אוטומטית בחיים הגשמיים וגם בחיי הקבוצה, פשוט עושה כול מה שצריך. אבל אחר כך הוא מזהה שכל החיים שלו הם ללא תשוקה משלו, תשוקה מצדו, אלא שעושה לפי מה שנהוג, לפי הסדר ולא משתוקק לכלום חוץ מזה. אלה כבר חיים שנקראים "חיים לא רוחניים". אפילו שהוא נמצא בקבוצה ובכל מיני פעולות, אלא אם מסכים לזה שיהיה היום כמו אתמול אז נקרא שירד לדרגת חי. אמנם שעוסק בקבלה ויכול להיות שמצליח בפעולות חיצוניות של הפצה, של חיי הקבוצה.
שאלה: איך במצב כזה להעריך את החברים? פתאום אני יכול לראות אותם כזרים, מדברים על משהו שלא מובן לי.
אנחנו צריכים להעריך את החברים לפי כמה שאני יכול לעזור להם והם יעזרו לי וביחד כולנו כשנתחבר, אנחנו נתקשר לבורא. אם אני רוצה שיהיה היום כמו אתמול ומחר גם נעלם ממני אותו המרכיב שנקרא נגיד תאוצה, שמאיץ אותי בהתפתחות כלפי החיים הרוחניים, אז אני לא יכול גם להעריך את החברים יותר ממה שאנחנו נמצאים כולנו בעדר והעדר הזה מתקיים היום כמו אתמול, ומחר יתקיים כמו היום. ואז אני לפי זה מעריך אותו, אותו העדר, אותה הקבוצה.
שאלה: הרב"ש מתאר שהוא לא מעריך את המזונות ואז הוא ממשיך לתאר מה יקרה אחר כך. מה זה נקרא "שהוא לא מעריך את המזונות"?
אדם לא מעריך מה שהוא מקבל מהבורא כדי להתקדם בצורה רוחנית. ואפילו הדברים שלא משתנים הוא גם צריך להעריך שזה הבורא נותן לו כדי שעל פני כל התרדמה הזאת, כאילו שלא מעוררים אותו מלמעלה, הוא צריך לרומם את עצמו ועל ידי הקבוצה, על ידי התפילה, בכל זאת לדרוש מהבורא התקדמות. זו בעצם העבודה שלו, להשתדל כמה שאפשר.
אבל בכל זאת אנחנו צריכים להרגיש גם את המצב שמדברים עליו כאן. נמצאים אנחנו הרבה פעמים במצב שלא נמשכים לכלום ורוצים לשמור על עצמנו שיהיו רק חיים בהמיים כמו עכשיו, מסתפקים במה שיש לנו. כאן אנחנו צריכים למצוא מהר מאוד, כמה שאפשר, יכולת להתעלות מעל זה. וההתעלות מהדברים האלה יכולה להיות רק בהתארגנות מהירה לתפילה.
אנחנו בעצמנו לא מסוגלים להעלות את עצמנו. כמה שאנחנו אפילו נתאסף יחד ונדבר, כלום אין לנו. אם אנחנו, כתוצאה מאסיפה שאנחנו מבינים שצריכים לפנות לבורא לעלות למעלה, לרמה אחרת של התקדמות ולא מתפעלים מהבורא, אז הפעולות האחרות שלנו לא יעזרו, הם לא יעזרו. כי סך הכול, הכול צריך להסתיים בתפילה, בבקשה, אחרת אין לנו סיכוי לשנות את מצבנו לקראת התיקון.
שאלה: פעם קרתה לך תאונת דרכים עם החברים וכתוצאה מכך נוצרה קבוצת בני ברוך. וההרגשה היא שבאמת כדי לזוז מהמקום צריכה לקרות לנו לאיזו תאונה כי אחרת האגו לא רוצה, לא מוכן להסכים לשום שינוי.
אני מבין אתכם שאתם הגעתם למצב שהוא תרדמה ואתם לא יכולים להזיז את עצמכם ולשנות את המצב, ואפילו מעדיפים שיהיה איזה נענוע חזק מלמעלה שישפיע עליכם ועל ידי זה אתם תתחילו לזוז ולשנות מצב. אבל אני ממליץ לכם, אני אפילו מבקש מכם לא לחפש סיבה חיצונית שתנענע אתכם ותוציא אתכם מהמקום שאתם נמצאים, אלא רק מעצמכם.
תנסו להתפלל לבורא דווקא ממצב התרדמה שכאילו אין שום יציאה ושינוי ממנה, אבל תבקשו את הבורא שהוא יעשה את זה. ואז כשתבקשו ותבקשו ותבקשו תראו מזה תוצאה. עד כמה הבקשה הזאת תארגן לכם קשר חדש ביניכם. זאת אומרת יעמיד את הכלי שלכם יחד, טוב. עד כמה אתם תקבלו יותר הרגשה בבורא, מי הוא, מה הוא, איך אתם מתקרבים אליו, מבינים אותו, לומדים אותו יותר.
אבל לא לחפש שזה ישתנה על ידי איזה פעולות טרגיות, איזה דברים רעים, ייסורים, זו לא פעולת הבורא. פעולת הבורא היא תמיד בזה שאתם מבקשים ממנו התקדמות, והתקדמות טובה, אחרת זה לא "טוב ומיטיב". יכול להיות שאתם פונים לבורא, והבורא יעשה את זה על ידי זה שמאיר לכם מאור וכך אתם מתקדמים. התעוררות התחברות, הרגשת החום הפנימי ביניכם, אתם מתחילים לגלות אותו, רק בצורה כזאת. אתם לא יכולים לפנות לבורא ולבקש ייסורים זה לא הולך יחד, אין לו את זה, אין לו. ייסורים יכולים להיות ממנו רק ייסורי אהבה, ותנסו רק בצורה כזאת, רק לכיוון הזה להתקדם.
שאלה: בעוד כמה שעות לקבוצה האיטלקית יהיה מפגש חשוב שבו אנחנו נדבר על חשיבות שיעור הבוקר, על חשיבות ההפצה. האם אפשר לבקש ממך להגיד לנו כמה מילים כדי שמחר אנחנו נוכל ממש להראות קליפ לכל החברים של הכלי?
אני לא יודע אם אני יכול להוסיף כאן משהו, דיברנו על הכול, רק להמשיך, רק לגייס כל מה שיש בין החברים. אתם יכולים בקשר יפה ביניכם, בפתיחות הלב ובדיבור ביניכם, להגיע לכאלו רגשות וכאלו ביטויים בכתיבה, בצילום, בשירה, בכל דבר להביע החוצה מה שיש לכם בלב. אני לא מסוגל לזה, ממש. כוח הקבוצה זה כוח הרבה יותר חזק מכוח של איזה אדם אפילו שהוא מקובל. אתם יכולים לייצב ביניכם כזה ים של רגשות הרבה יותר עוצמתי והרבה יותר משפיע על הבורא מזה שאני אשתדל לצעוק ולקפוץ. הקבוצה היא הרבה יותר חזקה.
שאלה: איך אדם ללא הכרה יכול להאיץ את ההתאוששות?
לא יכול. זה העניין שאנחנו קראנו עכשיו בשני הקטעים האלו, שאדם נמצא בדרגת חי הוא לא מודה, הוא לא מודע שהוא נמצא בדרגת חי, הוא דואג שהיום יהיה כמו אתמול ומחר יהיה כמו היום ושום דבר חוץ מזה. הוא לאט לאט יותר ויותר מתנתק מהמטרה הרוחנית, וההשתתפות שלו בקבוצה היא מכנית בלבד. הוא מתייחס לחיים שלו כמו כל אדם ואדם בעולם שקם, הולך לעבודה, חוזר מהעבודה הביתה, רואה טלוויזיה, כדורגל ועוד משהו, וכך הכול עובר ועובר עד שהוא מת. כך אנחנו פתאום מזהים שאנחנו נמצאים באותה מתכונת, באותו סדר החיים, יחד עם העיסוק שלנו בחכמת הקבלה.
לצאת מזה? זה קודם כל זה שאני מתחיל לעכל שאני נמצא בזה, ונמצא בזה כבר הרבה זמן, אולי כמה חודשים. ואז אני מתחיל לעכל שאני נכנס לאיזה מצב שאני לא יכול לצאת מזה, אני לא רוצה לצאת מזה, אני לא מסוגל לצאת מזה, אני לא רוצה להתפלל כדי לצאת ולשנות משהו. אני רואה שזה תופס אותי כמו ביצה ומושך אותי פנימה, ואני אשאר כך וזה יהיה בסדר.
לכן כאן אנחנו נצטרך לעשות הרבה מאמצים קבוצתיים כדי לשכנע את הבורא שיעלה אותנו מהמצב הזה למצב הרוחני. כי מה שאנחנו מרגישים בעיסוק שלנו בחכמת הקבלה שיכול להיות היום כמו אתמול, גם זה בעצם מצב רוחני, רק שזה מצב של דומם שברוחניות, ואנחנו צריכים להשתדל להקים את עצמנו מזה, ללמוד איך אנחנו עושים את זה. יש בינינו הרבה אנשים שנמצאים במצבים האלו, וכל אחד יהיה במצב הזה, יותר או פחות, בכל מיני אופנים משלו, ואנחנו צריכים על זה לעבוד. אל תדאגו, אנחנו לא ניתן לאף אחד להירדם, נשתדל להוציא כל אחד ואחד מהתרדמה הזאת. זו העבודה שלנו.
שאלה: מה ההבדל ביחס לאדישות בין תלמיד של מקובל שרוצה להיות מקובל לבין מישהו שכבר עבר את השלב הזה, כבר נהיה מקובל?
אני לא יכול להגיד לכם את זה כי אתם לא יכולים להרגיש מה מרגיש המקובל. אבל תאמינו לי שאדם שכבר נמצא כמקובל בהרגשת הבורא, ונמצא באיזה קשר גלוי עם הבורא, קורים לו גם אותם הדברים. כי לעבור ממדרגה למדרגה הוא צריך גם לעבור על כל הצורות של עיבור, יניקה, מוחין, זאת אומרת בניית הפרצופים החדשים ברמה הרוחנית, אמנם חדשה, אבל בכל זאת גם שם נמצאים אותם הדברים כמו אצלנו. ולא לחשוב שמה שאנחנו לומדים אתם צריכים ללמוד עכשיו לעת עתה ואחר כך זה לא יקרה. זה אחר כך יתפתח עוד יותר ואתם תעברו את הדברים האלה גם בדרגות רוחניות, באופנים מיוחדים, אבל בדרגות רוחניות גם.
תלמיד: למקובל יש איזה רשת ביטחון בהתמודדות עם האדישות?
אין רשת ביטחון בשום דבר. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך.".
שאלה: אני רוצה לקרוא קטע קצר מ"שמעתי", ואני רוצה לשמוע האם יש הקבלה במה שאנחנו מדברים עליו עכשיו לבין הקטע הזה. "והוא, שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד. היינו, שהירידות הם הרבה יותר מהעליות. ולא רואה בזה שיקח סוף המצבים האלה, והוא ישאר תמיד מחוץ לקדושה."
לא. זה לא אותו דבר, כי ב"שמעתי" אנחנו מדברים על שינויי המצבים שאדם עובר, ואצלנו אנחנו מדברים על המצב שאדם נכנס לתקופה כזאת שהוא לא רואה שיש שינויים מהיום לאתמול ולמחר, ולא רוצה שיהיו שינויים. הוא לא מרגיש שיש בו איזה רשימות שדוחפות אותו למצבים חדשים ולא רוצה שזה ישתנה, שיהיה לו ממש כמו לכל הבורגנים האלו, לכל מי שחי את החיים האלה בעולם הזה. על זה מדובר.
שאלה: איך זה יכול להיות שכנגד כל הרוחניות אדם מעדיף בהמיות, שהוא מעמיד את זה כנגד הכול בעצם?
אני לא יודע איך זה. אני יודע שהמצבים האלה יורדים עלינו וכך אנחנו אז מתקיימים לפי המצבים הללו.
תלמיד: אבל למה הבהמיות כל כך חזקה?
חזק מה שפועל כרגע, זה חזק. ובהמיות חזקה מפני שזה דומם ולא דורש מאדם שום התגברות. האדם לא צריך להילחם נגד האגו שלו, אלא נמצא בו כמו שהוא.
שאלה: לא כל העשיריות מרגישות כרגע שהן במצב ירידה. אז מה יכולה להיות העבודה שלהם לטובת הכלי הכללי?
אנחנו לא לומדים ממצבים מיוחדים שלנו כרגע על מצבים שיכולים להיות ברוחניות. אנחנו פשוט לומדים על מצבים שיכולים להיות ברוחניות ומשתדלים ללמוד אותם מכל מצב ומצב שכל אחד נמצא בו. אני לא יכול להתאים נושא של שיעור למצב הפנימי של כל תלמיד ותלמיד אם יש כאן כמה אלפים, זה בלתי אפשרי. אלא אנחנו משתדלים להתעלות למעלה מהמצב שלנו כרגע ולתאר לעצמנו מה שהמקובלים, רב"ש ובעל הסולם, רוצים להראות לנו. אם אני יכול להתאים את זה עכשיו על עצמי כמו שאני מודד על עצמי בגד בחנות, אז אני עושה את זה. אם אני לא יכול, אני משתדל באיזו צורה אחרת. אחרת אנחנו לא יכולים ללמוד. כל הלימוד שלנו שאנחנו לומדים על כל מיני מצבים, וודאי שהמצבים האלה כרגע לא פועלים בנו, אבל אנחנו צריכים איכשהו לתאר אותם. וכך לומדים, אין מה לעשות. יכול להיות שאנחנו נוכל גם ללמוד בצורה כזאת שאני מודד את הפער בין המצב הנוכחי שלי לבין המצב שמדברים עליו, וביני לבין המצב הקבוצתי.
שאלה: איך אנחנו יכולים לעבור את המצבים האלו בפן המינימאלי שלהם כדי לא להתעכב בהם?
אנחנו לא יכולים לקבוע שום דבר מהמצבים האלו. השאלה שלך לא טובה. אל תחשוב שאתה יכול למשוך, להוריד ולקצר איזה מצבים, אתה תמיד צריך להשתוקק לחיבור בתוך קבוצה, ובתוך הקבוצה בחיבור עם הבורא וזהו. ואין שום דבר חוץ מזה. ומתוך ההשתוקקות הזאת אתה תמיד תמצא את עצמך במצב הכי מתקדם. ולא שאתה קובע מראש איזה מצב, איך יכול להיות? זה לא יהיה מצב של עליה. רק לחיבור שזה נמצא בהישג ידך אתה יכול להשתוקק יותר, ובמרכז החיבור תאתר שמהות מרכז החיבור זה הבורא. כך צריך לעבוד.
שאלה: המצב הזה הוא מאוד נוח לאגו ואין שום רצון שהוא ישתנה. האם כדי להזיז משהו כדי שיתחיל לבעור איזה חיסרון, האם נכון לפעמים להזכיר לעצמו דברים?
אתה לא יכול להזכיר לעצמך שום דבר. אם אתה יכול להזכיר לעצמך, אם אתה יכול לצאת מזה בעצמך אז זה לא מצב בהמה. תסביר לסוס שהוא צריך לצאת, שהוא צריך להתעלות. כך אדם שנמצא במצב חי, תרדמה כזאת, הוא לא יכול לעשות שום דבר מעצמו. גם להבין שהוא נמצא במצב כזה הוא לא יכול, רק אם יש עליו השפעה חיצונה מהקבוצה, קנאה, תאווה, כבוד, כל מיני שינויים שהבורא עוזר לו, אבל אדם בעצמו לא מסוגל לכלום.
תלמיד: אנחנו לפעמים אומרים ש"יזכיר לעצמו את יום המיתה" ודברים כאלה.
זה גם לא המצב שאנחנו עכשיו עליו מדברים. אנחנו מדברים על מצב שאדם הוא ממש בהמה. תקרא אחר כך את שני פסוקים האלה ותראה.
אני לא חושב שאתם עברתם את זה, זה עוד לפניכם. אבל אנחנו עובדים ככה לשם העתיד, כשאתם תגלו פתאום שאתם נמצאים בקיום כזה של חיים אוטומטיים שלא רוצים שזה ישתנה. וקשה מאוד יהיה לצאת מזה, אפילו שתתחילו לגלות שזה כך, זאת אומרת שמלמעלה יתחילו לגלות לכם את זה. וגם לא רוצים, "טוב לנו להיות יחד עם לימוד חכמת הקבלה בחיים האלה שלא משתנים, לא צריכים שום דבר. יש לנו את העולם הזה, ויש לנו גם קצת משהו מעולם הקבלה, מהעולם הרוחני, ויכולים לחיות".
תלמיד: אז איפה הדקירה? איך להתעורר משם?
מעוררים מלמעלה תמיד. זה לא שאתה מסוגל לעשות את זה.
תלמיד: על ידי ייסורים?
זה יהיה. אז תלמד.
שאלה: האם העשירייה צריכה או יכולה לזהות את הנפילה של החבר?
כן. אנחנו עכשיו מדברים על כך שהעשירייה יכולה לראות שהחבר נמצא בתרדמה והיא צריכה למשוך אותו לחיבור איתה וכך הם מתקדמים. בדרך כלל קשה לראות שכול העשירייה נמצאת בתרדמה, לא נותנים לנו את זה מלמעלה. תמיד יש את אלה שקופצים למעלה ואת אלה שלמטה וכך יש ריקוד. אבל כל אחד ואחד בתוך העשירייה יכול להיכנס לכזאת הקפאה ולראות אחרי כמה זמן, אפילו אחרי כמה חודשים שהוא פשוט נמצא בהקפאה הזאת ורוצה להישאר בה. לא אכפת לו. וכשמשתדל איכשהו לצאת מזה הוא רואה עד כמה הבהמה הזאת מושכת אותו בחזרה. כי ככה נוח להיות, טוב, היום ומחר. יש אוכל, יש מיטה, יש אפילו ישיבת חברים, הכול מסודר וטוב ולא צריכים לזוז, רק לשמור על המסגרת בלבד.
שאלה: אנחנו עושים מאמצים גדולים בהפצה, דברים מתחילים לקרות ויהיה מאוד קל לאנשים להפיץ וזה יקרה בקרוב. האם זו דרך טובה אם אדם מתחיל להיות מעורב בהפצה? האם זו דרך טובה לצאת מתוך מצב התרדמה?
אתה כבר מדבר על התרופה, על הפתרון. ואחת התרופות לצאת מהמצב ובכלל להיות כל פעם במצב מתקדם, זה להיות בקשר עם הרצונות הזרים. ולכן ההפצה היא אמצעי מאוד מועיל לא להירדם, לא להתקשר לדרגת החי, לא ליפול מדרגת אדם לדרגת בהמה. כי אדם הוא זה שכל הזמן רוצה להידמות לבורא, להתקרב אליו, במשהו להשפיע, ולכן ההפצה מאוד חשובה. הפצה היא, שאתה פשוט מתקן את הכלי הכללי שלך, כי כל הרצון לקבל עם כל הנשמות שאתה רואה לפניך, ובכלל עם כל מה שקורה זה אתה, ולכן בעבודה על ההפצה אתה מעורר את המצב הבא שלך ולכן זה כל כך מועיל לא להישאר בדרגת חי.
יפה. תודה ששאלת.
שאלה: יש מצב דומה, הרגשה של הכול חוץ מ"צא". אתה מצדיק את עצמך במצב הזה ואם הבנתי נכון העיקר כאן זו הקנאה שיכולה להוציא אותך ממצבך. האם הכרת המצב היא השלב הראשון ליציאה ממנו?
כן. הקנאה מאוד חשובה כי היא יכולה להיות כוח עזר לצאת מדרגת החי לדרגת אדם, אבל צריכים בכל זאת הרבה מאמץ מצד הסביבה, מצד הקבוצה. הכי חשוב באמת אם ניקח על עצמנו פעולות, תפקיד [כדי] להיות גם בתוך הקבוצה, ועיקר ההפצה היא החוצה. מה זה החוצה? אלה הכלים שלנו. בזה שאני עכשיו יוצא לעולם ומפרסם בו כל מיני דברים השייכים לתיקון העולם, מה אני עושה? אני בעצם מתקשר לכלים שלי המפוזרים אי שם בין מיליוני, ואפילו מיליארדי אנשים, שבכל אחד יש חלק ממני ואני מתחיל עכשיו ליצור איתם קשר. ועל ידי זה שאני יוצר איתם קשר, אני מתחיל לקבל מהם חיסרון נוסף, ואלה החסרונות שלי כי בכל זאת בסופו של דבר אני צריך להיות מחובר איתם. הם חלקי הנשמה שלי.
ולכן בהפצה, כשאני יוצא אליהם עכשיו ומעורר אותם זה פועל ממש לתיקון שלי, לתיקון הכלי שלי, לכן מאוד חשוב לעשות את זה. מאוד חשוב. ובוודאי שההתעוררות של הרצונות האלו ששייכים לנשמה שלי, ושמתחילים להיות יותר קרובים אליי, זה מה שמעורר אותי ומוציא אותי מתרדמה יותר מהכול. לכן כתוב "הרבה למדתי מרבותי ויותר מחברי, ומתלמידי יותר מכולם"1. דווקא החסרונות החדשים שאנחנו משתדלים לעורר, הם אלה שעוזרים לנו לעלות, כמה שאנחנו אוספים אותם מהרוחב אלינו, בזה הם מעלים אותנו למעלה כלפי הבורא.
שאלה: אנחנו רוצים לדון בינינו איך אנחנו מתקדמים כל הזמן לכיוון המטרה. אנחנו לא רוצים לדון בשאלה איך אנחנו מגיעים למצב של תרדמה, אנחנו רוצים לדון, לברר את המצב אבל לא רוצים להרגיש כזה מצב או שכן, זה שאלה.
אז מה השאלה?
תלמיד: אז מה הבירור הנכון?
מתי אתה יכול לדון על התרדמת? כשאתה נמצא בתרדמת?
תלמיד: בטח שלא.
אז זה מה שאנחנו עושים.
שאלה: אז אנחנו משווים את זה ביחס לניסיון להתחבר, זה בניגוד לזה?
אנחנו נמצאים באיזה מצב מסוים שהוא לא תרדמה, לא עלייה, מצב רגיל, ולכן אנחנו לומדים בו כל מיני מצבים. אני לא מתייחס למצב ספציפי שאתה נמצא או אחרים אולי כן ולא, אנחנו לומדים על מצבים בתהליך הרוחני שאנחנו בטוח ניכנס בהם.
למה אני צריך ללמד אתכם? כי זה כמו שמלמדים אותנו בבית ספר על מצבים שאנחנו נתקיים בהם בחיים, וכך אני מלמד. אני לא עושה חשבון באיזה מצב אתה נמצא, פחות או יותר המצב מורגש בממוצע וזהו. מפריע לך שאנחנו לומדים את זה או לא, זה לא חשוב לי עכשיו כרגע, אנחנו חייבים לעבור את החומר הזה. אתה תקלוט אותו בכל זאת במשהו, ומתי שצריך אז יהיו לפניך כל אותם השיעורים, ארבע מאות שיעורים שאנחנו עברנו בזמן האחרון, ואתה תשתמש בהם. אנחנו עוד נקווה שנעשה בהם סדר וגם כן תוכן [עניינים] שאפשר יהיה למצוא כל מצב ומצב מהר, כל דבר ודבר.
אתם צריכים להשתדל לחשוב איך זה יהיה, כי זה גם כן לדור הבא, אנחנו לא נעבור שוב על כל הדברים. אנחנו עוד מעט מסיימים את סדרת השיעורים האלה על מצבים פרטיים שאדם עובר בתהליך שלו הרוחני, ואז אנחנו נלך בצורה יותר כללית, יותר קבוצתית. רק עדיין אנחנו עוד לא מתארגנים כך נכון, צריכים עוד קצת זמן.
שאלה: תודה ענקית על זה שתיארת ככה את המצב, זה בהחלט מצב די מוכר לכל אחד מאיתנו. מה היית ממליץ אם יותר מחצי מהעשירייה נמצאים במצב כזה, וגם האדם לא יכול לקבוע שהוא נמצא בכזה מצב, מה עליו לעשות?
העצה שלי היא מאוד פשוטה להתכלל כמה שאפשר עם העשירייה, ועם העשירייה יחד ללמוד, לעבור מאמרים של "שמעתי" אם יש לכם זמן פנוי, וגם כן מאמרים של רב"ש כרך ג'. כשהרב"ש נפטר אני לקחת כל מיני פסקאות שהיו לו במגירות השולחן שלו, שולחן הכתיבה, לקחתי את זה ואספתי, האורגינליים נמצאים אצלי, ואז עשינו מזה את כרך ג', רב"ש כרך ג', ומזה יש לנו את הכתבים האלו. הוא כתב את זה לעצמו עוד הרבה לפני שהגיעו תלמידים, הוא כתב רשימות והן מאוד חשובות.
אני ממליץ אם יש לכם זמן, גם ככה אין לנו כל כך זמן אנחנו צריכים להיות יותר שקועים בהפצה רחבה כמה שאפשר, אבל בכל זאת מידי פעם תנסו לקרוא מרב"ש כרך ג' כל מיני כאלה מאמרים קטנים שלו, זה מעורר. אבל לא הרבה, אחד תקראו ומספיק, אפילו כמה שורות, שזה לא יכנס לבלבול כזה שאתם רק רוצים לקרוא וזהו, העיקר זה כמה שורות. כמו שרב"ש קרא תהילים, היה באוטו אצלי ספר תהילים והוא היה פותח וקורא שורה אחת וסוגר את הספרון הזה, היה מספיק לו וכבר היה חושב על זה. אנחנו לא צריכים לקרוא הרבה אנחנו צריכים התקשרות, ומתוך ההתקשרות תבוא ההבנה.
שאלה: איך אנחנו צריכים לעבוד בעשירייה כדי להשתוקק הרבה יותר להשפעה?
צריכים לרומם את חשיבות ההשפעה בתוכנו, שאנחנו נשפיע זה לזה ואז אנחנו נתלכד יותר בעשירייה. וגם כן בהשפעה חיצונה כלפי כל העולם בכל מיני אפשרויות שאנחנו יכולים לעשות דרך מערכת האינטרנט בעיקר. ושאנחנו נבין שבזה תלויה השגת המטרה מצידנו. שאני בזה בעצם משפיע על כל הרצונות שלי שהם כל כך רחוקים והם מלובשים בתוך מיליארדי אנשים בכל העולם. ואני צריך את הרצונות הפנימיים האלו, הניצוצות האלו שנמצאים בהם לקרב אלי או להדליק אותם. לקרב זה לא לקרב פיסית, זאת אומרת להדליק אותם שהם יהיו יותר מכוונים למטרה, יותר מחוברים ביניהם, זה מה שצריך, אני צריך לפעול בזה. ולכן צריכים להשתדל לעשות את זה.
כל אחד ואחד נמצא בשפה שלו, זאת אומרת יש לו איזה אזור מסוים שבו הוא יכול להשפיע במיוחד באזור האנושי, אז להשתדל, להשתדל לעשות. אל תפרסמו אותנו, תפרסמו רק את הגישה לחיבור שהיא צריכה להביא לנו תרופה אמיתית יחידה לכל הצרות שהאנשים עכשיו מתחילים לגלות בכל העולם. ואתם תיראו עד כמה יותר ויותר אנחנו נהיה במצב שמכל מקום יהיו לנו לחצים, בעיות, צרות מכל מקום ומקום. גם ברפואה, גם התקפת קור וחום, ומי יודע מה מביאה לנו האקולוגיה הזאת, מערכת הכספים שעוד מעט תתפוצץ, מכות אקלים, ואנחנו נראה מה יצא לנו בכלל מהמזון, מהכול, ומהמחלות האלה לא נדע גם כן לעבוד בצורה נכונה, יהיו בעיות.
אנחנו צריכים בכל זאת לעורר בני אדם שהטיפול האמיתי הוא בחיבור בינינו. שכמה שמבפנים כל אחד יוכל להבין שההתקרבות לאחרים זה מה שמביא לנו כוח טוב אחד, שהוא פועל לאלפי אלפי אלפי כיוונים בצורה טובה, גם בכלכלה, גם בבריאות, גם באקלים, גם בכל דבר, רק כוח החיבור הטוב, ובזה אנחנו מצילים את עצמנו.
לספר להם על זה בגובה כזה של הרצונות שלהם. אתם רוצים שיהיה טוב, ככה זה יהיה טוב. ולעצמנו אנחנו מבינים שטוב זה נקרא התקרבות פנימית לבבית שבה אנחנו מגלים את הבורא. אבל המאמצים שלהם במישור שלהם שיהיו גם כן מכוונים לחיבור למטרה הפשוטה שלהם, ארצית, אגואיסטית כטוב, היא תתחבר גם כן לרמה שלנו של הרצונות שלנו. שאנחנו רוצים שיהיה טוב זה בחיבור בינינו לגלות את הבורא והעולם האין סופי.
אז ככה זה לאט לאט מתחבר בכל הרמות שהאנושות נמצאת בהם. אנחנו חייבים לעשות את זה, תשתדלו תשתדלו להיכנס להפצה, גם נשים גם גברים, כולם. ובצורה כזאת שאתם מבינים כמה נוח שיהיה להיכנס ללב האדם, לדבר אליו, להסביר לו, לייעץ לו, ממש שכל האנושות תבין במה תלוי העתיד הטוב שלה. זה במיוחד היום שאנחנו נמצאים במצב של "בין המצרים" מה שנקרא, נדבר על זה.
שאלה: אתה מרגיש שכאילו השגת משהו, אתה מרגיש שכאילו למדת משהו, אתה מרגיש טוב יותר לגבי המצב הרוחני, אבל אתה רואה שהמצב הגשמי שבו אתה נמצא הוא מצב קפוא, מה זה אומר?
מצב גשמי לא יכול להשתנות כל כך מהר כמו מצבים רוחניים. ובכלל אנחנו לא כל כך דואגים למצבים הגשמיים, כי הם באים כתוצאה מהמצב הרוחני. אם תשתדל בכוח לשנות את המצב הפנימי בקבוצה, שאתה רוצה לחמם את המצב בין החברים, לדאוג לזה, אם אתה רוצה שכל העולם גם כן יתחבר יותר ויהיה יותר קרוב זה לזה, אז אתה תראה כמה שהכול ישתנה, רק מזה.
ואל תשים לב לכל מה שקורה במישור האנושי. כל מיני אנשים שם למטה רוצים לעשות מלחמות, הם עושים עכשיו כל מיני פעולות זה כנגד זה, כל הזמן חושבים בצורה אגואיסטית איך לסתור זה את זה וכן הלאה, לא לשים לב לזה, זה לא חשוב לנו, אנחנו פועלים במישור הרוחני בלבד, במישור של הקשר בין הלבבות. זה פי כמה יותר חזק מכך שכל מיני מנהיגי העולם רוצים להילחם, רק לחשוב על החיבור.
שאלה: אמרת שהכול צריך להסתיים בתפילה, איך העשירייה יכולה לכוון את עצמה מהר ככל שניתן לפנות לבורא?
מאוד פשוט, תדברו ביניכם עד כמה אתם רוצים להגיע לבקשה אחת, לתפילה אחת, אפילו תרשמו כמה שורות כאלו לפניכם וזו תהיה התפילה שלכם. תנסו לחשוב על השורות האלה, 2, 3 משפטים במשך היום, כולם יחד, כל אחד, כך שיהיה לכם, וגם למחרת אותו הדבר. בשורות האלה אתם רוצים להביע בקשה לחיבור ביניכם, שהבורא יוכל לקיים את החיבור הזה, ויוכל להתגלות בחיבור, ודרך החיבור שהוא יתגלה בו תוכלו להשפיע גם לכל העולם אותו כוח החיבור וכולם יתחברו עד גמר התיקון. תנסו לחבר כאלו משפטים ולהפנות אותם לבורא, שאתם כאילו הנציגים של כל האנושות ונמצאים באמצע בין האנושות לבורא, זה בעצם התפקיד שלנו.
שאלה: המצב הזה שאתה עוזב והדבר היחיד שיש באדם זה צער וכאב גדול, אני מכיר המון חברים שעברו את זה. אני לא יודע אם אתה יכול לייעץ בזה, אבל איך לעבור את המצב הזה בצורה הטובה ביותר?
יש לנו שלוש רמות, רמה אחת היא האדם האגואיסט, זו הרמה הראשונה. רמה שלישית היא הבורא, כוח אלטרואיסטי, השפעה, אהבה, נתינה ללא גבול. ובאמצע, בין שתי הרמות האלו, ישנה הקבוצה. הקבוצה צריכה לעסוק כאילו שהיא נמצאת, כאילו, או שהיא באמת כבר במשהו נמצאת בכוחות השפעה, אהבה וחיבור, ואז כל אדם ואדם ששייך לאותה הקבוצה, הוא חייב על ידי כוחות הקבוצה, ועל ידי כוחות עצמו להשתדל להתכלל בקבוצה.
במידה שהוא נכלל בקבוצה אז הוא נכלל עם המאמץ הכללי של הקבוצה בקשר עם הבורא, וכך אנחנו כל הזמן דואגים לראות את הבורא כרמה השלישית, את הקבוצה כרמה אמצעית, ואת עצמנו, שהבעיה שלנו היא רק להתכלל בקבוצה ושם כבר יהיה לנו קשר במרכז הקבוצה עם הבורא.
זה מה שאנחנו צריכים, כל הזמן לעבוד על זה. אם האדם לא מתאר את הדברים האלה, אם הוא לא נמשך להתכלל בקבוצה, אז אין לו שום קשר לרוחניות, כי הרוחניות היא דווקא בקבוצה בלבד. הבורא שבר את המושג הזה של "קבוצה", של הרצון, ואם אנחנו רוצים להתקרב לרוחניות, אז אנחנו יכולים רק לצייר לעצמנו איך אנחנו נמשכים לאותו רצון. ולפי ההשתוקקות שלנו, שאנחנו שונים, לא רוצים, קשה לנו וכן הלאה, אנחנו בזה בעצם מוצאים את הקושי לחיבור, אז יש לנו בזה נושא לפנות לבורא שיעשה את החיבור, וכך אנחנו מגיעים ל"ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", לזה שכל אחד מאיתנו וכולנו יחד והבורא יכולים להתחבר.
אם אתם שוכחים מהמכניקה הפשוטה הזו, "אדם, קבוצה, בורא", אז אין על מה לדבר, אין לכם קשר עם המערכת הרוחנית, אתם נמצאים רק במישור העולם הגשמי, ומה יהיה לכם? כלום. אתם נמצאים אז בדרגת בהמה, דרגת חי.
תלמיד נראה שאנחנו לא מקבלים אותן ההזדמנויות לצאת מהמצבים האלו או להכין את עצמנו. יש חברים בכלי העולמי שמקבלים אלפי הזדמנויות להפצה בקבוצה כל יום, בעוד שישנם תלמידים אחרים, חברים אחרים שלא מקבלים הזדמנויות כאלה. איך אנחנו יכולים לעזור להתמודד עם חוסר השוויון הזה?
ישנה הזדמנות לכל אחד ואחד. אני נותן שיחות, הרבה שיחות כמעט יום יום לכתבים, ואתם יכולים כולכם לראות אותן, ללמוד מהם ולפרסם, כל אחד, ישנן כבר הרבה כתבות, וחומר שאפשר לפרסם, וממש לפזר בכל העולם. אל תעשו את זה בשמי, אל תעשו את זה אפילו בשם "בני ברוך", לא חשוב לי איך זה יתפזר, העיקר להסביר לעולם מה עומד לפניו, איזה הזדמנויות, אפשרויות רעות וטובות. אנחנו יכולים באמת היום לבחור בווריאנט טוב, באפשרות הטובה. את זה אתם חייבים כולם להסביר כי אחרת אתם לא עובדים בעל מנת להשפיע. על מנת להשפיע זה אפילו לא בקבוצה, כי קבוצה זו יחידה, ועל מנת להשפיע זה מחוץ לקבוצה. לכן בדור האחרון שאנחנו נמצאים אין לנו ברירה, אנחנו חייבים פשוט לזרוע את כל הגרעינים האלו של החיבור בכל האנושות.
שאלה: האם הפצה זו פעולה של העשירייה או שזה תפקיד של הארגון?
לא, הפצה זו פעולת חובה של כל אחד ואחד, לא עשירייה ולא ארגון, זו חובה של כל אחד שדואג לתיקון הנשמה שלו. כי לא יכול להיות תיקון לנשמה אלא אם הוא יהיה מחובר עם כל יתר הנשמות השבורות יחד. ואיפה הוא יכול להופיע, איפה הוא יכול להביע את הקשר שלו לתיקון העולם, לטובת הבורא וכן הלאה? אך ורק בהפצה.
לכן אתם חייבים לקחת את כל החומר שאנחנו מדברים עליו המתאים להפצה, אתם חייבים להתקשר ולהתייעץ עם המומחים שלנו בהפצה ובכל זאת להשתדל להפיץ, יום יום בכל מיני צורות, באינטרנט יש לכם הרבה מאוד הזדמנויות. ולא להתפעל מזה שלא רוצים לקרוא או כותבים משהו בחזרה, זה לא חשוב. מה אתם יכולים לעשות עם הילדים האלה שלא מבינים איפה הם נמצאים, שמהיום למחר מקבלים איזו מכה, בוכים ועושים שוב אותו הדבר? תסתכלו עליהם בצורה כזו כמו על ילדים קטנים, לא חשוב מה הם עושים, אנחנו חייבים להמשיך לחנך אותם.
שאלה: אמרת שלא צריך לקרוא הרבה וסיפרת על רב"ש שהיה קורא רק פסוק אחד מתהילים, כלומר לא צריך לקרוא הרבה, צריך לקרוא בצורה נכונה אם הבנתי נכון, האם תוכל להרחיב קצת על זה?
לא. תנסו ותראו. אמרתי מה שאמרתי, מספיק לך משפט או שני משפטים לקרוא ולחשוב עליהם.
שאלה: למה מדברים דווקא על תרדמה גשמית, מה מקשר בין הגשמיות לרוחניות?
אנחנו מדברים על "תרדמה רוחנית". כשהאדם נרדם, זאת אומרת, שאין לו שינויים כלפי הרוחניות, הוא לא מתעורר, הוא לא משנה את הרצונות שלו, הפעולות שלו, המצבים שלו, זה נקרא "תרדמה רוחנית".
תלמיד: איך זה מתבטא בגשמיות? כי מקודם דיברנו על זה שדברים לא משתנים בגשמיות, כל יום נראה אותו דבר.
גם ברוחניות אנחנו לא רוצים שום דבר, אני בא לשיעור, אני הולך הביתה, לעבודה, למשפחה הכול כמו לכל אחד. רק ישנם אנשים שהם נמצאים כמו כולם, עבודה בית, כדורגל, שינה וכן הלאה, ואצלי חוץ מזה יש עוד שיעור בחכמת הקבלה. שום דבר חוץ מזה לא משתנה, ישנה איזו תוספת. אבל האם אני על ידי זה משנה את החיים שלי, זאת אומרת, שאני מכוון למטרת הבריאה? האם בזה אני מפרסם את מטרת הבריאה שהיא חייבת להיות יותר ויותר ברורה לכולם בדורנו? זו השאלה, כי אנחנו נמצאים במצב שאם כדור הארץ לא ידע לאן הוא צריך להתקרב, אז אנחנו נכנסים, כפי שאתם רואים, אנחנו נמצאים בדרכנו למלחמת עולם. בסופו של דבר הדרך היא די פשוטה, אם כך זה יימשך אז ודאי נגיע להתפוצצות כזו גדולה. וזה לא שזה לא יכול להיות, בעל הסולם כותב על זה.
שאלה: בשבתות שמתי לב שהניתוק הוא הרבה יותר גדול משאר הימים, כי בסופו של דבר אני לא קם לעבוד ואני מרשה לעצמי לישון יותר, ואתמול בעקבות זה שהעברנו את השיעור לשעה 14:00, שמתי לב שהניתוק שלי היה ממש קצר כמעט ולא הרגשתי אותו. האם חוץ מזה יש עוד דרכים להתגבר על הניתוק הזה בשבתות?
אתם יכולים לקבוע ביניכם איזה סדר שאתם רוצים, בבקשה. אני מעביר שיעור בוקר, אחר כך יש לי קבוצה שאני לומד איתם חצי שעה, לא לומד, אני שומע, הם קוראים איזה מאמר מבעל הסולם או מרב"ש ואני שומע, נמצא איתם בזה, אבל בדרך כלל זו רק שמיעה, אני לא מסביר שום דבר, גם הם לא דורשים שאני אסביר להם שום דבר, אני פשוט נמצא, נוכח איתם יחד.
אחר כך יש לי שיעור עם הגברים, אחר כך יש לי עוד שעה וחצי שיעור עם הנשים וזה חוץ מהעבודה הרגילה שלי, שאני צריך להכין את החומר ולעבור על כמה קטעים וכתבים, כך השבת שלי עוברת. אני לא יודע מה אצלכם, האם אתם יכולים לקבוע ביניכם עוד איזה שיחות, שיעורים, ישיבות, כל מיני כאלה. אני הייתי בכל זאת נפגש, יש לכם עוד פעמיים מפגש בשבת או לא?
תלמיד: זהו שבשבת רוב החברים רוצים להיות עם המשפחות ואנחנו לא עושים זומים במשך היום אלא רק במוצ"ש. אז זה גם כמו שאמרת מקודם, זה לא העניין של לקרוא משהו אלא באמת ההתכללות עם החברים, זה הכוח שאנחנו מקבלים אחד מהשני בסופו של דבר וזה כנראה לא מתבצע בשבתות מסיבות טבעיות שאנשים רוצים להיות עם המשפחה, זה גם מתקבל אבל איך מתגברים על זה?
אני לא יודע איך להתגבר על זה ואני לא יודע מה להמליץ לכם כי זו בעיה באמת של משפחה והאדם צריך להיות עם משפחה, זה כך אנחנו בנויים ואסור לו לעזוב אותם ולזלזל בהם. אבל בכל זאת שעה ביום, ככה לגנוב בוא נגיד מהמשפחה כדי להיות עם החברים ולדון פעם בשבוע על המצב הכללי של הקבוצה, של הארגון, של העולם, אני חושב שכן אתם יכולים, לא יודע, זה, אתם כבר אנשים גדולים, תנסו להתייעץ ביניכם.
שאלה: אם אני שישה ימים חושב על תכנית שאני עושה בהפצה, פעם בשבוע התכנית הזאת יוצאת לאור, האם זה נחשב להפצה יומיומית או לא?
אני לא חושב שזה טוב ואני לא חושב שזה נכון ומספיק, לא צריכים כל כך לחשוב, מה אתה צריך כל כך שם להתכונן שישה ימים בשבוע כדי ביום השביעי להוציא לאוויר? לא עושים את זה באף מקום, כנראה שאתה צריך פה עזרה או הכוונה, משהו, אבל זה לא נכון, זן לא צורה בריאה.
אני עבדתי בהרבה מקומות ברדיו והופעתי בטלוויזיה בכל מיני מקומות בעולם, אף פעם לא עושים את זה, אף פעם, יכול להיות שאתה לא יכול אחרת אז יכול להיות שכדאי לך לעשות את יחד עם מישהו, עם האחרים, תבדוק.
שאלה: למה המערכת בנויה כך שאנחנו עסוקים יותר בגשמיות?
אנחנו או העולם?
תלמיד: גם וגם.
ודאי שהעולם יותר ויותר עסוק בגשמיות כי הרצון לקבל שלנו, של כל האנושות הוא עולה יותר ויותר, הרשימות מהשבירה הן מתעוררות יותר ויותר ובמה הן יותר מתעסקות? למלאות את עצמן ולכן האנושות שמתעסקת בכל ברשימות האלו כדי למלאות אותם במה שהיא מסוגלת אז לפי זה היא מתפתחת.
עכשיו אנחנו הגענו למצב שבמאה שנה אחרונות אנחנו מיצינו הרבה מאוד רשימות חדשות ובנינו מזה ממש עולם חדש, טכנולוגיה, תרבות, חינוך, תראה מה שקורה בצורה בין לאומית, הכול, טרייד וכן הלאה, אז זה מה שעשינו במאה שנה אחרונות.
עכשיו מגיע הזמן החדש, זמן שאנחנו צריכים להכיר את הרע, זאת אומרת שכל אותן הרשימות שאנחנו ניסינו למלאות אותן בצורה אגואיסטית עכשיו אנחנו נראה עד כמה זה לא עוזר לנו להשיג חיים טובים, שלבים, מאושרים.
ולכן אנחנו כבר נכנסנו לדור שהוא יראה ואנחנו רואים את זה אפילו לפי הצעירים עד כמה הם מזלזלים בכל ההתפתחות שלנו ולא רק צעירים, עד כמה האנושות מיואשת, עד כמה היא מזלזלת בכל מה שהשגנו כי כל הדברים האלה באמת לא ממלאים אותנו, הם מבלבלים אתנו, אנחנו מייצרים את הדברים כי חושבים שמתוך זה יהיה לנו מילוי, אין לנו מילוי, אנחנו נמצאים במצב שאין לנו יותר לפתח חוץ מכלי נשק, זו צורה ישירה של האגו שלנו.
ולכן עכשיו אנחנו כבר נמצאים במצב שצריכים ללמוד עד כמה האנושות תכיר או לא תכיר במה שעומד לפניה, שאנחנו צריכים ללכת לחיבור מאין ברירה, אחרת אנחנו נכנסים לחיכוך וכזה שמלחמות עולם וכולי, זה מה שעומד לפנינו.
אנחנו רואים שכך זה יכול לקרות, או לכאן או לכאן ועל הנקודה הזאת של ההכרעה אנחנו עומדים ולכן בשבילנו פעולת ההפצה היא פעולה הכי חשובה, שכל הלימוד שלנו והתחברות בינינו וכיוון היחס שלנו לבורא הוא עובר, הוא צריך לעבור דרך האנושות, ובעל הסולם כותב על זה.
אני חושב שאנחנו צריכים לסדר על זה חומר חדש ללימוד שלנו, נקווה שהחברים עכשיו שומעים את זה ויארגנו לנו את הדברים שאנחנו נראה עד כמה דווקא ההפצה שלנו, הכניסה לעולם הרחב היא תועיל גם לתיקון הכללי שלנו.
שאלה: אתה בתחילת השיעור דיברת על כך שהעשירייה או הקבוצה, אמרת ממש שים הרגשות, בים הרגשות שמתעורר בהם משפיעים על העולם יותר מהמקובל, מהו אותו ים של רגשות בינינו שדיברת עליו שמשפיע עד כדי כך על העולם?
אני לא התכוונתי לים של הרגשות, אני התכוונתי לזה שהעשירייה היא דומה לבורא כי הבורא ברא עשירייה ומעשירייה אנחנו יכולים להשפיע עליו. והמקובל אפילו הכי גדול אם אין לו עשירייה, אם אין לו קשר עם העשירייה הוא יכול להשפיע לבורא כמו שעשירייה הקטנה.
לכן זה מה שאנחנו לומדים מרבי יוסי בן קיסמא, שהוא אמר שאני לא יכול לעזוב את התלמידים שלי כי בלעדיהם אני בעצמי לא אהיה כלום, מה שכותב שם בעל הסולם, כדאי לנו שוב לקרוא את הקטע הזה ואז נראה עד כמה עצמת העשירייה אמנם שהיא קטנה, ממתחילים, ואין לה שום השפעה ממש של כל אחד ואחד.
אבל כשהם יחד, מחוברים יחד איכשהו, אפילו בדרגה הקטנה ביותר אבל יש ביניהם חיבור אז השפעה שלהם על הבורא היא השפעה והמקובל אחד אם הוא לא קשור עם האחרים אז הוא לבד והוא ממש בהשפעתו לבורא נמצא בצורה מאוד חלשה.
תלמיד: אז מה אם כן אותו כוח בינינו, בעשירייה?
זה לא עניין של החיבור בינינו, זה עניין שבחיבור בינינו אנחנו דומים לכוח העליון, שאם אנחנו מתחברים כולנו כאחד, אפילו בעצמה הכי קטנה, אנחנו דומים לכוח עליון ואם אנחנו לא מתחברים אנחנו לא דומים לו, אין לנו לגמרי שום קשר אליו.
זה כל העניין, שעשרה ברוחניות זה כאחד כי המאור העליון יוצא לך מבנה של עשרה כי אחרת הוא לא מתממש, הוא לא מגיע לחומר, אור העליון אם הוא לא עובר עשר ספירות, עשר המדרגות.
תלמיד: נגיד אנחנו מתחברים עם החברים בעשירייה בינינו, איך החיבור הזה משפיע על העולם ועל הבורא?
אם אתם רוצים להיות מחוברים יחד ברגשות שלכם, במטרה שלכם, בכל מה ששייך לרוחניות, בהשפעה הדדית זה על זה, אתם רוצים מהשפעה הזאת הכוללת שלכם להשפיע לבורא, זה עובד. ובמדרגה העליונה מכם שזה נקרא מדרגת כתר או בורא זה מורגש ואז אתם יכולים להשפיע אליו והוא בחזרה משפיע עליכם.
אבל אם אתם לא מתחברים אתם יכולים לצעוק כמה שאתם רוצים, בשום דבר לא תוכלו להשפיע אליו, זה נקרא צעקה במדבר.
תלמיד: אתה מדבר על כך שבמדרגה העליונה, בכתר, זה מורגש ההשפעה שלנו, על ידי מי היא מורגשת?
את הכוח העליון שהוא לפנינו, שהוא ברא את הרצון לקבל, שברצון לקבל שברא הוא צריך להיות בהזדהות עם הכוח העליון וכדי שהוא יהיה בעצמו, מתוך עצמו הזדהות הכוח עליון אז אותו רצון שבורא ברא התחלק נגיד לעשרה חלקים ואז הרצון הזה השבור לעשרה חלקים נפרדים. אם הם רוצים להידמות לבורא, להתקשר לבורא, להיות איתו במגע אז הם חייבים להתחבר ביניהם. בהתחברות ביניהם הם משיגים אותה צורת ההשפעה, אותה התכונה שנמצאת בבורא ואז הם מתקרבים ומתחברים ביניהם, גם נברא הזה הכלול מעשרה חלקים נפרדים ועם הבורא.
תלמיד: אנחנו מרגישים בחיבור בינינו איך הוא נהנה מהעבודה שלנו, מהמדרגה הזו?
אם אנחנו משתדלים להתחבר בינינו אז בחיבור בינינו אנחנו מרגישים אותו.
תלמיד: בחיבור בינינו, הוא, זה אותו כתר, זה מה, זה מחשבת הבריאה, זה היחס כלפינו, כלפי העולם?
כן, זה המקור שלנו וממנו יש עלינו כל ההשפעה העליונה.
תלמיד: זה מה שאמרת שאנחנו משפיעים גם על העולם, דרך הכתר הזה מתרחש גם השפעה על כל העולם, על מצב העולם?
זה לא שאו דרך הכתר הזה אנחנו עולים, אותה עשירייה שהבורא ברא ואותו רצון שהוא ברא וריסק אותו לעשרה חלקים וכל אחד לעוד עשרה וכל אחד עשרה ולעוד עשה, זו כל האנושות. אם אנחנו רוצים להתקשר לבורא אנחנו צריכים לסדר, לחבר את כול החלקים האלה השבורים יחד לעשר ספירות העיקריות זה נקרא ומהם אנחנו מתקשרים לבורא.
ככה זה בפירמידה, מלמעלה למטה, כמו תגובת שרשרת, התפזרה והתרסקה, כך אנחנו צריכים מלמטה למעלה לחבר אותה בחזרה ולחבר אותה בבורא, לעשר ספירות מקוריות ואז בעשר ספירות האלו אנחנו נרגיש את גמר התיקון, איך שהבורא מתייחס לנברא הזה ואיך הנברא בחזרה מתייחס לבורא, בדבקות השלמה ביניהם.
שאלה: קודם דיברנו על התגברות והיום אנחנו מדברים על להתעלות מעל עצמו, האם אלו דרגות עוקבות שבאחת צריך להתגבר ואחר כך עוברים לדרגה הבאה?
אנחנו צריכים להתעלות מעל האגו שלנו, ושם, למעלה מהאגו שלנו להשתדל להתחבר בינינו. אז יש לנו כוח התעלות מעל האגו שלנו שזה נקרא צמצום ואחר כך ישנו כוח החיבור בינינו, שכבר החיבור הולך לפי דרגת ההשפעה שבהשפעה הזאת אנחנו עובדים עם העביות שלנו.
ואז בשתי הפעולות האלה, התעלות למעלה מהאגו והתחברות בינינו, אנחנו בזה מממשים את כל מה שצריך להיות, אנחנו בזה מתקנים את השבירה, חטא עץ הדעת.
שאלה: כשאנחנו עוסקים בהפצה מאוד פשוט לנו להסביר מה יקרה אם האגואיזם ימשיך להפריד בנינו. אנחנו צריכים להסביר מה זה חיבור, אנחנו יכולים להלביש את זה בכל מיני צורות אבל מה זה החיבור, איך אפשר להסביר לאדם פשוט?
אם כל אחד משתדל לעזור לשני להיות בחיבור עם האחרים, זה נקרא שאנחנו מתאחדים, זה נקרא "איש את רעהו יעזרו". נגיד אני נותן לך דוגמה איך אני רוצה להתחבר לאחרים ואתה נותן דוגמה למישהו איך אתה רוצה להתחבר עם האחרים וכך כל אחד ואחד לפי הדוגמאות הוא מעורר את האחרים וכך אנחנו מגיעים לאיזה מין חיבור.
אחר כך מתוך זה אנחנו לומדים אז מה זה באמת נקרא התחברות, איזה נטיות פנימיות אנחנו צריכים להבליט כל אחד מעצמו, לגלות, כדי שבהן אנחנו נתחבר. בזה אנחנו נגלה שבכל אחד ואחד מאיתנו יש כאלו נטיות שהן הגיעו לנו מהבורא ואותן אנחנו צריכים לחבר יחד והנטיות האלו הן יבנו בינינו את דמות הבורא. אבל בינתיים כמו שאמרתי, זה על ידי זה שכל אחד רוצה לעזור לשני, להראות לשני איך הוא עושה, איך הוא מוציא את השני קצת החוצה, וכך כל אחד על ידי דוגמה, רק על ידי דוגמאות.
שאלה: מצד אחד כולנו מבינים כמו שאמרת שהעולם יתפוצץ בקרוב ללא ההפצה שלנו.
זה לא שאני אומר, כך כותב בעל הסולם, שהעולם יכול לעבור עוד מלחמת עולם שלישית ואפילו רביעית, גרעינית, אטומית.
תלמיד: כן, וגם את כל המשברים השונים שמצפים לנו. אבל יוצא כמו שאמרת לא מזמן, שלמקובלים לא הקשיבו אף פעם ואפילו מה שדיברת על המגפה וכן הלאה אם תגיד את זה עכשיו לאנשים גם זה לא נשמע. זה כאילו שאנחנו תמיד צעד אחד מאחור. האם אפשר לומר שהמשימה המרכזית שלנו, לא משנה אם נצליח בזה או לא, זה תיקון הנשמה שנחשוב כל הזמן על אחרים ולא בזה שכל הזמן נצליח למנוע איזה דברים?
לא, זה לא מספיק שאנחנו נחשוב רק על האחרים, אנחנו צריכים לדבר על זה. זה שאני דיברתי לפני יותר משנה על זה שהפנדמיה הזאת עוד מעט תעבור ויגיע הגל השני, וכשעוד הגל הראשון היה רחוק מלהיגמר אני כבר דיברתי על זה שיבוא גם הגל השני, זה שאני דיברתי, דיברתי, בסדר.
יש לנו חכמים שהם נקראים אנשי הפצה, שהם לא כתבו על זה מספיק, בכלל לא כתבו, כי איך אפשר לכתוב בזמן שהגל הראשון רק מתפתח, שעוד מעט הוא יגמר ויבוא הגל השני. הם כותבים לפי השכל שלהם, ואז העולם, אפילו אלה שקוראים לא קוראים את מה שאנחנו מדברים על העתיד, הם רואים שבסדר, אין שום חידוש במה שיש לנו, ולכן ככה זה קורה. לכן ההפצה שלנו היא לא הפצה לעתיד, שאנחנו מדברים על מה שיהיה.
כשדיברתי לפני חמש ועשר שנים בכל מיני מקומות, גם בכנס גדול בארצות הברית על זה שעוד מעט תבוא מכה אנטישמית ותהיה שנאה בכל אמריקה כלפי היהודים, צחקו עלי. וגם מה שדיברתי שם, איפה זה מופיע? באף מקום, כי לא רוצים לפרסם את הדברים האלה. זאת אומרת, יש לנו בעיה במערכת עצמה שאנחנו לא מפרסמים מה שאנחנו יודעים. אנחנו כאילו מפחדים שזה לא נכון, שזה לא יתקיים, וזאת הבעיה.
אני לא יכול להילחם איתם, לתת להם את השכל שלי אני לא יכול. כל אחד כאילו שומר על עצמו וזהו. בצורה כזאת אי אפשר להגיע לשום דבר. בעל הסולם לא פחד מכלום ופרסם את הדברים בצורה גלויה, ואנחנו לא יכולים לקחת את הדוגמה הזאת וכך לעבוד. חבל.
תלמיד: אם אני כתלמיד שלך מצד אחד מתקן בהפצה את נשמתי או את הנשמה הכללית, ומצד שני אני מנסה לעזור לעולם, האם הוא יצא מהאסון?
זה אותו דבר, מה אתה מבדיל בינך לעולם? רק תדע שאותם האנשים, הרצונות, הכלים, הנשמות הכי נכון להגיד, אותן הנשמות שאתה לא מתחשב בהן כי הן נמצאות כאילו רחוקות ממך, הן הכי חשובות מהנשמה שלך, הכי חשובות. כי התיקונים מתחילים מקל לכבד, ומה שעכשיו אתה מרגיש כפנימיות שלך שזה אתה, אז תדע שאתה האמיתי נמצא בכל מיני אנשים שהם מאוד רחוקים ממך, באותם מיליארד סינים ומיליארד הודים ועוד כל מיני כאלה, בהם נמצאים החלקים הכי חשובים בנשמה שלך.
תלמיד: בעל הסולם כתב שתהיה מלחמת עולם שנייה, לא היתה לו קבוצה כזו כמו "בני ברוך" להפצה. לנו עכשיו יש כזה צוות, כזו קבוצה, אז על איזו אמת אתה מדבר, מה חסר לנו לכתוב? כי נגיד אנחנו אומרים עכשיו "הרי הזהרנו איתכם שתהיה מגפה שנייה, שלישית", אז הם יגידו "אוקיי, אז כולם אומרים, יהיו עוד גלים, את זה כולם אומרים". כאילו יוצא שאין כאן איזה משהו מיוחד מצד אחד, מצד שני אנחנו הרי לא נביאים.
לנו ישנה שיטה, הבנה מאיפה זה מגיע, שהעולם הוא עגול, שהוא חייב להגיע לחיבור. צריכים להסביר את זה לאט לאט במנות קטנות לכל האנושות, מה היא הסיבה שכך אנחנו מתפתחים, למה כל האנושות כך מתפתחת, מה הסיבה שהאגו נמצא ביסודו של העולם והוא קובע את כל הפעולות שלנו. אנחנו צריכים להסביר להם בכל מיני כאלה צורות קטנות, מנות קטנות מה העולם עושה, על ידי מה הוא נפעל.
לכל אחד יש איזו כניסה לאיזה מערכות. אנחנו לא יכולים לפנות למערכות הגדולות, הם לא יקבלו אותנו, אבל דרך המערכות הקטנות אנחנו כן יכולים לעשות ואת כל היתר יעשה הבורא, אבל אתם צריכים לתת את הכניסה לזה.
תלמיד: התחושה היא שאנחנו לומדים כל כך הרבה חכמה עמוקה ממך שאנחנו לא מסוגלים להסביר בשפה פשוטה לבני אדם בכאלה מנות קטנות אלא נותנים איזה משהו רחב שהאדם לא רוצה לקרוא. אתה מצליח ברמות שונות לדבר על זה ואילו אנחנו מתוך ההבנה שלנו קצת מבולבלים אולי. מה דעתך על זה?
אתה מבין שאני נמצא בלימוד חכמת הקבלה כבר משנת 1975 פחות או יותר. בשנת 1979 אני הגעתי לרב"ש. זה בכל זאת הרבה זמן, הרבה מאמצים, הרבה עבודה. אז מי שנמצא בזה כמה שנים, ובחכמת הקבלה עשר או עשרים שנה זה עוד לא תקופה, צריך להשתדל, ולהשתדל חייב כל אחד.
לא בגלל שאתם עושים בזה למישהו טובה, אתם על ידי זה מתקשרים, אם מישהו קורא, במשהו מתרשם, לא חשוב אם זה בצורה חיובית או שלילית, אם הוא מתרשם ממה שאתם מגישים לו, בזה אתם כבר מתקשרים לחלקי הנשמה שלכם. כי כל רצון ורצון שיש בכל אחד ואחד זה חלק מהנשמה שלכם, בסופו של דבר כולנו מערכת אדם הראשון, ואז על ידי זה אתם גורמים תיקון, בזמן הזה במיוחד רק על יד ההפצה.
שאלה: מה היתרון שיש לבורא או לבריאה בכלל מזה שאני נולדתי? למה נולדנו? הבריאה היא בעיה לבורא, לנברא, לכולם, אז מה ההיגיון להיברא בכלל, להתקיים?
קודם כל על זה יש תשובות ברורות, אתה צריך לקרוא בהקדמות של בעל הסולם יש שם על זה את כל התשובה.
בקיצור, הבורא ברא נברא כדי להיטיב לו. אנחנו מתחילים מזה שיש כוח עליון ולכוח העליון הזה ישנו רצון להיטיב, וכדי להיטיב, לממש את הרצון, הוא צריך לברוא רצון הפוך שרוצה לקבל את ההטבה. וכדי לקבל את ההטבה לא מספיק שהרצון הזה יהיה רק רצון לקבל, כי הרצון לקבל מוגבל, אלא הוא צריך לקבל את ההטבה בזה שהוא יכיר גם את נותן ההטבה, את הבורא. ולכן הרצון לקבל הזה חייב להיות ברצון לקבל ובתכונתו כמו הבורא, להשפיע. לכן הבורא מפתח את הרצון לקבל של הנברא שיהיה רצון לקבל כמו שהבורא רוצה לתת, ושהוא ירצה להשפיע כמו שהבורא רוצה להשפיע.
אם כך יש לנו שני דברים, מצד אחד זה הבורא, הרצון להשפיע בלבד, מצד שני הנברא שבו רצון לקבל שמתפתח בהתאם לכמה שהוא ירצה להשפיע, ואז הם מגיעים למצב ששניהם רוצים להשפיע זה לזה. אבל האחד יכול להשפיע בזה שהוא נותן, והשני רוצה להשפיע בזה שהוא מקבל, ואז יוצא שהבורא והנברא יכולים בזה להשלים זה את זה, וזה נקרא "גמר תיקון".
תלמיד: אבל נראה לי שמה ששמעתי זה ביטוי של מקובלים ש"בין להיוולד ללא להיוולד עדיף היה לא להיוולד", אז מה המשמעות של הביטוי הזה?
אתה יכול עכשיו להביא לי אלפי, כל מיני כאלה משפטים שכולם יהיו בסימני שאלה פילוסופית. אני לא דן בהם עכשיו, זה נושא אחר לגמרי. זה ישנו ב"תלמוד", שבאמת דנו על מה יותר עדיף, להיוולד או לא להיוולד, נכון, אבל כתוב שאחרי שדנו החכמים ואמרו ש"ודאי שיותר טוב לא להיוולד"2, זאת אומרת לא לגלות את הרצון לקבל שזה תחילת הנברא, אבל אם הוא נולד אז תעשה תיקונים עליו, תשתמש במעשיו. זה מה שהמקובלים אומרים, זה התוכן של המשפט.
שאלה: מה זה אומר לכלול את עצמי כל הזמן בקבוצה?
זו דרך הפעולה לעזור לכל החברים להתחבר, זה מה שרב"ש כותב בעבודה שלנו בקבוצה. זאת אומרת כמה שאפשר יותר ויותר לגרום לחיבור, כי בזה אנחנו מתקרבים למושג "אחד" שזה הבורא. אנחנו לא יודעים מי זה הבורא, אנחנו לא יודעים מה זה בורא, אנחנו לא יודעים איך לגלות אותו, הוא בכלל לא נמצא, כמו שאתם כבר קראתם, שמעתם מה שכותבים המקובלים, אלא בזה שאנחנו מייצבים מאתנו את המושג "אחד" בחיבור, בזה אנחנו עושים את הבורא. לכן הוא אומר "עשיתם אותי", באיזו מילה הוא משתמש, "עשיתם אותי". זה מה שקורה. אז כך אנחנו צריכים לעשות.
לכן כשאנחנו מדברים על חיבור, איחוד, התקרבות, זה הכול כדי לבנות את הבורא. כי הכוח העליון שהוא למעלה ממושג הבורא, לא מושג לנו אף פעם. ואנחנו מקבלים ומגלים ומייצבים את הבורא רק במידת החיבור ובסגנון וסוג החיבור שבינינו. ולכן כל פעם שאנחנו משנים את החיבור בינינו, אז יש לנו בורא חדש. זה מה שאמר הרב זושא, "כל יום יש לי בורא חדש".
לכן בלי חיבור אנחנו לא מתקדמים למושג הזה, זה פשוט מאוד. רק אנחנו לא רוצים לשמוע על החיבור, לכן אנחנו עושים כל מני פעולות סביב זה ובסופו של דבר כך לא משיגים מה שצריך.
שאלה: בתשובה לחבר אמרת שהחומר לא מתגשם אם הוא לא עובר עשר דרגות, מה זה אומר?
האור לא מתגשם בצורה הסופית אם הוא לא עובר ארבע בחינות או עשר דרגות, את זה אנחנו לומדים מחכמת הקבלה. עוד נלמד את זה. היום בגלל שזה יום חופש אז לא למדנו "תלמוד עשר הספירות", נקווה שממחר נתחיל ללמוד את זה בצורה רצינית שעה אחת לפחות כל בוקר.
תלמיד: אני שייך לצוות שכותב כל יום תגובות באקטואליה, תגובות קצרות, ויכול להיות שיש חברים שלא יודעים איך להביא את עצמם לביטוי בהפצה ואיך להגיע לקהל. ואני פשוט רוצה לבשר שיש דבר כזה ויש מקום לכולם, חסר לנו המון כוח הסברה במקומות האלה. וכל מי שמרגיש שהוא רוצה ולא יודע איך לבטא את עצמו, אז פשוט שיפנה לתגובות באקטואליה ויש מלא עבודה לכולם.
בבקשה תעשו את זה. חוץ מזה זה לא מדובר רק בעברית אלא בכל השפות, בכל המדינות, בכל העולם.
שאלה: אני רוצה לחזור לנושא שאיתו התחלנו את השיעור. אם קרתה לאדם אותה תאונה, ואין לו שום רצון לרוחניות, ופתרון הבעיה זה תפילה משותפת בעשירייה. מאיפה יהיה לו כוח להיכנס לתפילה משותפת?
הוא צריך לדאוג שלפחות כל הצורות האחרות החומריות, הבהמיות, כמו לימוד, אולי פעולות אחרות של ההפצה, של ההשתתפות שלו עם האחרים, שהן יהיו כמו שהיה תמיד ואז לאט לאט הוא יוצא מזה. העיקר שיהיה קשור לחברים בכל מיני צורות אחרות אם לא בפנימיות, וזה מה שיכול להחזיק אותו. לכן כתוב "או חברותא או מיתותא". ואני אומר שבזמננו זה לא מספיק, צריכה להיות עבודה משותפת בהפצה, כי עלינו ממש חובה לעורר את כל האנושות למטרה, לחיבור. לא למטרה רוחנית, אלא לחיבור, כי על ידי החיבור אנחנו ממש מתעלים למעלה מכל הבעיות שיכולות לגרום לנו מלחמות, צרות וכן הלאה.
תלמיד: אם יורשה לי להעיד במילה אחת, אני מאוד פעיל בהפצה ואני מרגיש שיש הענות מאוד גדולה, אבל דווקא בכל הקשור לחיבור יש הרגשה שהלב אטום לגמרי, כמו שלא היה אף פעם.
תתעסקו בהפצה יחד ותראו כמה שזה יקרב ביניכם. זה מה שאני ממליץ. אל תלך פנים בפנים להילחם עם החיבור, זה לא יכול להיות, כי אף אחד מאתנו לא רוצה אותו לפי הטבע שלנו. אלא אם נעסוק יחד באיזו בעיה שתהיה משותפת בינינו, אז העיסוק בזה יקרב בינינו. את זה יודעים, שכך זה. אין מה לעשות, כך צריכים לפעול.
שאלה: איזה פעולות בהשפעה מועילות כדי לא להיכנס ולא להיתקע במצב של מוות ברוחניות?
רק הנטייה לחיבור ולהפצה. עוד יותר טוב אם אתה יחד עם האחרים עושים הפצה יחד, זה בטוח ישמור עליכם. זה מה שיש לי להגיד. תחשבו על מה שדיברנו במשך כל השיעור, אתם תקבלו בזה אלף תשובות ולא תצטרכו לחזור על השאלות האלה שוב ושוב.
אני מאוד מקווה שאתם בכל זאת תרגישו מה שקורה לנו, לפני איזו מציאות אנחנו נמצאים וכמה שהעולם באמת נמצא במצב לא בטוח, רעוע כזה. אני מקווה שאנחנו נוכל להסביר לו, ולא רק להסביר, כי בזה שאנחנו מסבירים אנחנו בכל זאת מחדירים בכל אחד ואחד משהו מכוח ההשפעה, משהו מהכוח של הבורא ובזה אנחנו כבר מנטרלים קצת את האגו שבכל אחד ואחד.
שאלה: הייתה סדרה כזאת של טוויטים, של הייקו3 קבלי שכתבת בטוויטר, היה שם טוויט שכתבת שכשאתה מת אתה מבין שמשמעות כל המאמצים בחיים זה ליצור ריקנות. כתוצאה ממה אפשר ליצור ריקנות?
כתבתי את זה לא בזמן השיעור, אני לא יכול עכשיו לדבר על זה. אתם נהניתם מהייקו, אני אכתוב לכם עוד, בסדר. תודה שהזכרת לי את זה. היו תקופות שהייתי גם מעבד את תהילים, כך לעסוק בכל דבר. אני אשתדל לעשות עוד כל מיני כאלה דברים.
שאלה: מה קורה כשמגיעים לתיקון, אם אתה יכול להרחיב על זה קצת אני שומע על מלחמות וחוסר חיבור, אבל מה אנחנו מצפים שיקרה או איזו תחושה זו בשביל לדמיין יחד?
אני מרגיש יותר ויותר בזמן האחרון שאנחנו צריכים לקרוא יחד, ללמוד יחד דווקא בשיעורי בוקר, הקדמות של בעל הסולם, שאז אנחנו נוכל להבין אותן יותר לעומק ולפרמט את כל הכלי העולמי שלנו יחד על ידי זרימת החומר הזה המיוחד, כדי שזה יסדר אותנו, יקשור אותנו נכון יחד וכך אנחנו נקבל ראש אחד, לב אחד, גישה אחת, הסתכלות אחת על המציאות. אולי זה יעזור לנו. אבל זה הרבה זמן, הרבה מאמץ, ויש לנו עוד [חומר]. רוצים ללמוד תע"ס, רוצים ללמוד את זה ואת זה, קשה לי להחליט עם קהל כל כך מגוון.
אולי אנחנו עכשיו נעשה הצבעה, מי בעד ללמוד אילו הקדמות של בעל הסולם, ששם הוא מסביר את תוכנית הבריאה, מטרת הבריאה עם כל התהליך הזה, למשל ההקדמה לספר הזוהר או משהו, כזה דבר רציני, אבל זה ילך על חשבון תע"ס.
קריין: מי שבעד הקדמות בעל הסולם ילחץ 1, תלמוד עשר הספירות 2.
ברור לנו. 524 בעד ההקדמות של בעל הסולם, ו244 בעד ע"ס. אז אנחנו באמת עוד נחשוב עד מחר. אולי גם לשלוח, ל Boardworldkli, לשלוח מה אתם מעדיפים מכל ההקדמות של בעל הסולם ללמוד קודם כל, מה יותר חשוב נראה לכם שאנחנו נלמד. ואז Boardworldkli שיקבל את זה ישלח לי ואז ממחר אנחנו נתחיל ללמוד את זה.
תלמיד: דובר היום המון על הפצה ובאמת בכל השפות, יש הרבה מאוד פרויקטים מיוחדים, יש עבודה מסודרת, מחכים להרבה חברים שיצטרפו, מי שרוצה שיצטרף, רק בצורה מסודרת בבקשה. או שיכתוב ל- Boardworldkli, או שיפנה ישירות לראשי השפות ומבטיחים למצוא תשובה לכל אחד שרוצה להפיץ.
מאוד חשוב שזה יהיה בצורה מסודרת, אחרת אנחנו לא נגיע לתוצאה הרצויה.
שאלה: אחרי השיעור המיוחד הזה, איך להיות באמונת רבו בהפצה, איך להפיץ למרות שלא שומעים אותנו לפרסם את האמת גם כשהיא נשמעת לא הגיונית?
אני לומד מכל המקובלים בכל הדורות, שכשהם כתבו בכלל לא ידעו לְמה הם כתבו, מתי שהדפיסו והפיצו, לא ידעו בכלל למי זה הולך ובכלל אף אחד לא רצה את זה. אני, כשהגעתי לרב"ש אחרי כמה חודשים, נפטרה אימא של חבר ותיק, אז הוא קנה הרבה סטים של זוהר ונתן לכולם לפזר אותם לזכרה של אימא, בכל מיני מקומות.
הוא ביקש ממני ואני לקחתי. אני גרתי אז ברחובות, לקחתי את הסטים האלה חמישה שישה כאלה גדולים, שם כל סט זה עשרים ומשהו כרכים, ולקחתי אותם לרחובות רציתי לתת לכל מקום חינם. חינם כן, "מתי להביא לך? לאן להביא לך את זה? בקשה שיהיה לך", אף אחד לא רוצה לקחת, "זוהר עם פירוש הסולם? אני לא צריך את זה". אף אחד לא רצה לקחת.
ואז סחבתי את זה עד שבסופו של דבר נתתי, אבל נתתי את זה לאנשים שככה אמרו "טוב תביא" זה ככה איזה זקנים שם כמה שלקחו את זה, אף אחד לא רצה. ומה? הוא לא ידע על זה שככה זה יהיה ובזמנו שזה יהיה, ואחריו שזה יהיה? אבל יבוא הזמן ואתם תראו, עד כמה גם עכשיו, מתי אנחנו פותחים זוהר? מתי אנחנו לומדים אותו? קצת, פה ושם אבל בטוח שיבוא הזמן ואנשים שיפתחו את זה יראו על מה מדובר, אנחנו כאילו לא יודעים לקרוא את השפה הזאת, אבל זה לא עצר אותו מלכתוב.
אותו דבר אנחנו, אנחנו חייבים לפזר את זה, זה הולך לעולם, זה נכלל בין כל האנשים, רוצים או לא רוצים, זה כבר נמצא, ככה זה עובד, זה יוצא לאוויר העולם. הרבה פעמים ישבתי ליד הרב"ש והוא דיבר משהו, ככה, אחד מול השני ואני הסתכלתי עליו, ולא ידעתי על מה הוא מדבר. ואחר כך הוא אומר "זה לא לעכשיו, דיברתי כדי שיישאר באוויר". ככה זה. מה זה יישאר באוויר? שיהיה. יש הבדל, אם אדם מוציא את זה מהפה, רצוי לפני כמה אנשים, שלמרות שהם לא מבינים זה כבר יוצא לאוויר העולם, יש לזה כבר גילוי מסוים והמשך יבוא.
שאלה: איך להפיץ? כי להפיץ לאוויר העולם זה לא מדיד, ככה אני מתרשם מהרבה חברים, נו אתם מפרסמים אף אחד לא קורא, אף אחד לא מתייחס, זה אומר שזה לא טוב, צריך לעשות משהו אחר, לחפש דרכים אחרות, מה זה להפיץ לאוויר העולם? כאילו איך למדוד את זה?
תחפשו, תחפשו, תחפשו, זה הכול ניתן לנו מהבורא. אלו הם המצבים שאנחנו צריכים לעבוד בהם. אין מה לעשות. אנחנו נמצאים בשירות הבורא ומה שיכולים, צריכים לעשות וכנראה שזאת העבודה שהיא דווקא גורמת לתיקון ולא משהו אחר. אם היה רוצה לעשות אחרת, היה עושה.
שאלה: איך להפיץ בלי לעשות חשבון, ישמעו לא ישמעו, מה יגידו, מה יהיו התוצאות, פשוט להפיץ נקי?
להשתדל להיות כמה שיותר קרוב לבני אדם, לא לסלף את החומר אלא לכתוב אותו בצורה ישירה מתאימה ואולי נוחה כמה שאפשר לבני אדם, אבל אמת. ולא לפחד אלא, אם לא יראו את זה, לא יקבלו את זה, יחשבו עליך שאתה משוגע, בסדר, זה שכר עבודה.
(סוף השיעור)