שיעור צהרים 16.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 454, דף תנ"ד "סדר סבה ומסובב", אותיות י'-ט"ו

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 454, דף תנ"ד, הסתכלות פנימית, "סדר סבה ומסובב", אות י'.

אות י'

"והנה נתבאר הסבה ומסובב עד ליציאת פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא דא"ק. ועתה נבאר יציאת ה' פרצופים דא"ק זה מזה, בדרך סבה ומסובב.

ונבאר מתחלה את הגורמים ללידת פרצוף בדרך כללות, דהיינו הנוהג בכל הפרצופים בשוה. ואח"כ נבאר הפרצופים בפרטות.

והנה הגורם הראשון ללידת פרצוף הוא הביטוש דאו"מ באו"פ זה בזה. שבסבתו מזדכך המסך דגוף הפרצוף, ונעשה זך כמו המסך שבמלכות דראש. שזה נבחן שעלה ונתכלל בזווג עליון דראש, יחד עם הרשימות דהע"ס דגוף הכלולים בו. וב' רשימות העליונות שבו, המכונים בשם זכר ונקבה, גורמות בהמסך דראש ב' מיני זווגים (עי' בתחלת חלק מטי ולא מטי). וע"י התכללות זו, מתחדשים המסך והרשימות עד שהוכר ששרשו הוא מעביות דגוף, חוץ מבחינה אחרונה שנעלמת מהם. ואז יורדים שוב לגוף בחיצוניותו למקום החזה, ומתפשט אור העליון בזווג דהכאה על המסך הזה, ומעלה או"ח מהמסך ולמעלה וממשיך ע"ס דראש, שקומתם עד הפה דפרצוף הקודם. ואחר כך מתפשטת המלכות מחזה ולמטה, עם האו"ח שבה לע"ס דגוף בתוך וסוף. וראש תוך סוף אלו, נבחנים לתולדה ובן לפרצוף הקודם. המלבישים אותו מפה דראש עד סיומו."

שאלה: בשורה האחרונה כתוב "מלבישים אותו מפה דראש עד סיומו." האם הם מלבישים אותו או שהוא עושה את העבודה באור חוזר שמלביש?

בעצם התחתון מלביש את העליון. מי שעכשיו נולד צריך להלביש את הפרצוף המקורי.

תלמיד: פה כתוב כאילו הפוך. כתוב "וראש תוך סוף אלו, נבחנים לתולדה ובן לפרצוף הקודם. המלבישים אותו מפה דראש עד סיומו."

"מלבישים אותו" הכוונה שהוא מלביש את הפרצוף הקודם, מתלבש עליו. כי הוא בדרגה פחות מהפרצוף הקודם, מהמוליד אותו. המוליד אותו יותר פנימי והוא יותר חיצון.

שאלה: מה פירוש "הגורם הראשון ללידת פרצוף הוא הביטוש דאו"מ באו"פ"?

בסך הכול מה שיוצא לנו מכל התהליך שעוברים הפרצופים, אלו הם האורות, מה מאור אין סוף שממלא את כל המציאות מתקבל בהם כאור פנימי, כאור חיצון, מקיף וכן הלאה. כי האורות האלו מסבירים לנו, מדברים על פעולת הפרצוף.

תלמיד: במה הביטוש הוא הגורם הראשון?

הביטוש כגורם הראשון מבטא את ההתנגשות שיש בין הפרצוף הקודם, המצב הקודם, ובין המצב הבא, שהוא ממש מנוגד למה שהיה בפרצוף הקודם.

תלמיד: יש את הכלי שעובד עם המסך ומקבל את האור, ועדיין אין פרצוף אלא דווקא אחרי שהוא מגלה שהדרך שבה הוא בא לקבל את האור לא נכונה, אז נולד פרצוף.

כן, לכן זה נקרא "הכאה".

תלמיד: אבל הוא מקבל את האור, יש לו מסך, ועדיין זה לא נקרא פרצוף. מה יש פה בדבר הזה?

על איזה מצב אתה מדבר? לפני שהאור בא למסך, לפני שהוא עושה הכאה או אחרי שהוא נכנס לתוך הפרצוף החדש?

תלמיד: אנחנו לומדים שהביטוש הוא ההבחנה שהדרך שבה הכלי מקבל את האור היא לא מספיקה. האור המקיף לוחץ, המסך דוחה, יש פה את כל המרכיבים, ועדיין אין פה פרצוף.

מאיפה יהיה פרצוף אם עדיין יש רק ביטוש, בטישה?

תלמיד: לפני הבטישה יש פעולות, יש מסך.

לא, לפני הבטישה יש רק הכנה, מבררים אור פנימי, אור מקיף, את הניגוד ביניהם, שאור פנימי מושך כביכול את האור הכללי פנימה והאור המקיף דוחה אותו אור החוצה, ואז יש בין שני האורות בטישה, לכן זה נקרא "ביטוש פנים ומקיף".

תלמיד: אבל אם יש אור פנימי, אז אין פרצוף?

לא, עדיין הוא לא מקבל את זה בפועל.

אות י"א

"והנה לפנינו כאן י"ד פעולות א', ביטוש דאו"מ באו"פ. ב', הזדככות המסך. ג' התכללות המסך ברשימות דע"ס דגוף. ד', ב' רשימות עליונות: זכר ונקבה. ה', ב' מיני זווגים בהמסך של ראש. ו' התחדשות העביות בהמסך והרשימות. ז', הכר העביות דגוף בהם. ח' העלם הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. ט' יציאתם מן הראש. י', ביאתם לחיצוניות הגוף דפרצוף הקודם במקום החזה. י"א, זווג דהכאה הנעשה על המסך במקום החזה, הממשיך ע"ס דראש. י"ב, התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף, בתוך וסוף. י"ג שמלביש על פרצוף הקודם. י"ד, שקומתו מתחיל מהפה דפרצוף הקודם."

זו רק רשימה של הפעולות.

אז אחרי ביטוש פנים ומקיף, כשבסופו של דבר מתגלה המסך, מה קורה?

אות י"ב

"ועתה נבאר קשרי סבה ומסובב שבהם: הנה פעולה א', שהיא ביטוש דאו"מ ואו"פ, נמשכת מהמסך. כי במדה שהמסך ממשיך ומלביש האו"פ שבפרצוף, נמצא מדחה את האו"מ השייך להפרצוף. כי כל סגולת הלבשתו את אור העליון, הוא ע"י הכאתו באור העליון שמחזיר כל אותו שיעור האור הראוי להתפשט בבחי"ד לאחוריו. ואינו מניחו להתפשט בהפרצוף, מטבורו ולמטה. ונודע, שזה האור, שאינו יכול להתלבש בהפרצוף, הוא האו"מ של הפרצוף. ולפיכך נמצאים האו"פ והאו"מ שסותרים זה את זה, כי מדת גדלו של האו"פ המתלבש היא כפי גודל מדת עביותו של המסך. והפכי לו האו"מ שמדת גדלו תלוי בזכות הכלים. וע"כ האו"מ מזכך את המסך והאו"פ מסתלק מהפרצוף. כנודע. הרי שהמסך הוא סבת הביטוש דאו"מ באו"פ."

יש כאן את כל החומר שעברנו עד כה.

שאלה: מה זה אומר שאור מקיף מזכך את המסך?

אור מקיף זה כל האור, ואור פנימי זה רק אותו חלק קטן שהתקבל בעל מנת להשפיע. אור מקיף זה בעצם הכול, ולכן כשהוא לוחץ על המסך ואומר למסך, אתה מפריע לי להתלבש בפרצוף, והמסך עומד על שלו ואומר, אני לא יכול לקבל יותר על מנת להשפיע, אז יוצא שלמסך לא נשאר כלום אלא לצאת מכל החשבון הזה ולא לקבל כלום, ואז נקרא שהוא מזדכך.

תלמיד: ומה קורה לו, מה זה אומר שהוא מזדכך? מה עובר על המסך בפעולה הזאת?

הוא מאבד את העביות שלו שהיא על מנת להשפיע, ולכן מה שקיבל בעל מנת להשפיע לאט לאט מזדכך עד האפס. המסך עולה מטבור לפה.

תלמיד: לא לחזה?

קודם הוא עולה עד הפה ונכלל שם בזיווג דהכאה הבא, ואז יורד לחזה.

שאלה: יש פה משפט שנשמע הפוך. בעמ' 455 למעלה נאמר על המסך, "כל סגולת הלבשתו את אור העליון, הוא ע"י הכאתו באור העליון שמחזיר כל אותו שיעור האור הראוי להתפשט בבחי"ד לאחוריו." כבביכול צריך להיות שהוא מחזיר את כל אותו שיעור האור שאינו ראוי להתפשט בבחינה ד' לאחוריו, כמו שהוא אומר בהמשך, "ואינו מניחו להתפשט בהפרצוף".

כן.

תלמיד: הוא אומר שהוא מחזיר את כל שיעור האור הראוי.

שהיה יכול להתפשט אבל לא מתפשט.

תלמיד: אבל הוא לא ראוי להתפשט לבחינה ד', זה מה שבלבל אותי.

הבנתי שאתה מבולבל, יופי.

שאלה: האם ביטוש מקרב את הנברא לבורא או מרחיק אותו מהבורא?

ביטוש בונה את קבלת האור בהמשך בעל מנת להשפיע, ולכן מקרב ביניהם.

תלמיד: אם כן אז איך לעשות ביטוש?

הוא לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל אלא רק לקבל על מנת להשפיע, לכן יש לו ביטוש.

צריך לראות ב"הסתכלות פנימית" חלק א', ב'.

שאלה: לגבי האורות המקיפים, האם רק פרצוף גלגלתא יכול היה להציב את המסך לאור מקיף אין סוף?

כן.

תלמיד: הפרצופים הבאים כבר עובדים עם המקיף כתוצאה מהזיווגים.

כן, פחות.

תלמיד: הרבה פחות.

כן.

אות י"ג

"פעולה ב', שהיא הזדככות המסך, נמשכת מכח הביטוש דאו"מ באו"פ, הנ"ל בפעולה א'.

פעולה ג'. שהיא התכללות המסך בהרשימות דע"ס דגוף. באה יחד עם הזדככות המסך, הנמשך מביטוש של או"מ באו"פ. כי בהיות שהמסך מזדכך על סדר המדרגה של הספירות, נמצא שעובר ובא בכל אחת ואחת ומתכלל בה בדרך עליתו, וכשמזדכך לבחי"ג, נמצא שבא ונכלל בספירת ז"א, ובשעה שמזדכך לבחי"ב, בא ונכלל בהבינה. וכו' עד"ז. עד שבא למאציל ונמצא נכלל מכולם."

המסך עולה ממטה למעלה בחזרה לפה דראש, ואז בכל מדרגה שבדרכו הוא שוב נכנס עם האור העליון הנמצא שם בזיווג דהכאה וזה גורם לכך שהוא דוחה ודוחה. כך הוא מוציא החוצה את האורות שמתקבלים בגוף.

שאלה: האם הרצון של המסך להזדכך גורם לזיווג, משמע לביטוש מקיף בפנים?

לא. המסך שרוצה להזדכך לא גורם לזיווג.

שאלה: המסך קיבל בעל מנת להשפיע על כל ספירה וספירה, זאת אומרת הוא כבר מכיר את הספירות, הוא התכלל בהן. אחר כך יש לו התכללות נוספת בהזדככות הספירות. אז מה התוספת פה? למה יש התכללות פעמיים, גם בהתפשטות וגם בהזדככות. למה הוא צריך לעבור על כל הבחינות עד שהוא מגיע לפה דראש?

הן נמצאות במסך. אם המסך ירד, קיבל את כל האור שהיה לו בעל מנת להשפיע, ועכשיו עובר על זה ביטוש פנים ומקיף, אז הוא עולה. הוא עולה מטבור לחזה, ומחזה יותר למעלה עד שהוא מגיע לפה. ובדרך כשהוא חוזר על אותן דרגות העביות כשהוא מזדכך, הוא נכנס במגע עם האור העליון שנמצא שם.

תלמיד: אבל מה הצורך, למה הוא חוזר על הזיווגים שהוא כבר עשה בהתפשטות?

כי הוא נפטר מהם בדרך. הוא לא רוצה את זה, ואת זה, ואת זה, וכך הוא עולה מטבור לפה.

תלמיד: ומה זה נותן לו שאת זה ואת זה הוא לא רוצה?

הוא מזדכך.

תלמיד: זה נותן לו הבחנות? למה הוא צריך לעבור את התהליך הזה? הוא כבר קיבל בעל מנת להשפיע.

על ידי זה שהוא קיבל את כל דרגות העביות האלה בעל מנת להשפיע מפה עד הטבור, הוא עכשיו מזדכך, ונפטר מהן בדרך מטבור לפה.

תלמיד: יש זיווג דהכאה שהתוצאה ממנו היא היפטרות מהאור?

כן.

תלמיד: זיווג דהכאה זה על מנת שהאור יתפשט?

כן, וגם כאן הוא עושה חשבון, ויוצאים על זה פרצופים שנקראים "נקודות". יש לנו טעמים ונקודות, פרצופי נקודות, ותגין ואותיות. טעמים, נקודות, תגין ואותיות. טעמים הם מקבלת האורות מטבור לפה, ונקודות הן הזדככות האורות מטבור לפה, והרשימות מהטעמים והרשימות מהנקודות אלו תגין ואותיות.

שאלה: מה הפרצוף לומד על העליון מתוך ההזדככות?

הייתי אומר שיש כאן אלפי פעולות, רק אנחנו לא יכולים להיכנס בהן ולהתחיל לבשל אותן. אבל כל פעולה ופעולה מוציאה עוד ועוד פעולות כתוצאות ממנה, לכן יש לנו עוד הרבה פרצופים שמתלבשים כמו גרמוניקות כאלה. יש פעולה כללית, ראשית, ועליה מתלבשות כל מיני פעולות קטנטנות, והן נותנות כל מיני הרגשות של טעמים, ריחות, צורות וצבעים כתוצאה מכל הפעולות האלו.

תלמיד: גם בעולם שלנו, אנחנו רואים שמעריכים משהו רק כשהוא מתחיל להתרחק, כשמתחילים לאבד אותו. ופה לפי מה שאני מבין, כל התהליך הזה של התמלאות, ההזדככות הוא כדי ללמוד את העליון, ללמוד את התכונות של העליון.

אבל באמת גם כאן, כל עוד הפרצוף לא מזדכך כולו, אין לך התרשמות ממנו.

תלמיד: אמרת שההזדככות הזאת נותנת המון גרמוניקות, איך?

היא בונה את הכלי, התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.

תלמיד: ומה יש בהסתלקות שדווקא היא עושה את הכלי ראוי?

כי הסתלקות האור מגלה מה היה בתוך הכלי, כשקיבל את האור, ומה יש לו עכשיו. היא מגלה בדיוק את המהות, את האופן, הצורה, בהרבה מאוד הבחנות.

תלמיד: ואחר כך יש עוד מדרגה כזו, ועוד מדרגה כזו?

האור העליון שהאיר קודם, האיר, ואפשר להגיד שהוא דיכא את הכלי. כשאתה מכניס לכוס זכוכית תה, אתה רואה את התה, ולכן רק כשהתה יוצא, אתה רואה את הכלי.

תלמיד: אפשר ללמוד מזה משהו על היחסים בינינו בעשירייה, על ההתקרבות וההתרחקות בינינו?

עוד לא. אצלנו הפעולות הרבה יותר מורכבות. נלמד את זה, ודאי, אבל לא עכשיו, זה יגרום לבלבולים, לא כדאי.

שאלה: אמרת שיש אלפי פעולות שקורות, נניח כשהכלי מזדככך.

כן.

תלמיד: קראנו לפני כן שלכל ספירה יש בתוכה ספירה פרטית, ובתוכה עוד אחת ועוד אחת עד אין קץ. אבל אם יש עד אין קץ כאלה ספירות, אז הפעולה אף לא נגמרת. האם אין סוף לספירות, להיפרדות הזאת?

יש אין סוף. רק זה מפריע לך?

תלמיד: אני פשוט מנסה להבין את המערכת.

אתה לא תוכל להבין במוח המוגבל שלך את העניין האינסופי. עזוב את זה, לא וזהו. הכי קל, אני לא משיג את זה.

תלמיד: האם אפשר לקרוא בבקשה שוב את אות י"א, ואם אתה יכול להרחיב קצת על כל התחנות האלה. יש פה י"ד פעולות, דברים שאף פעם לא דיברנו עליהם.

לא, תקראו את זה כמה פעמים ותראו שאין בזה שום בעיה. אז לא נסביר בדיוק מה קורה, איך המסך עולה מבחינה ב' לבחינה א', מג' ל-ב'. אנחנו לומדים פעם אחת על כל הכלי, ומזה תבינו שגם בפנים שיש פעולות חתוכות כאלו. העביות משתנה, ואותן פעולות, רק במידת העביות החדשה, עוברות על הכלי. וכך כל פעם.

שאלה: למעשה, בכל האותיות אחרי אות י"א הוא מתחיל לתאר כל פעולה ופעולה ולהסביר, ורק אחר כך נראה את התמונה.

כן.

שאלה: יש ראש לפרצוף, והוא מחליט עד כמה אפשר לקבל את האור, ואז הוא מוליד גוף, והגוף מבצע את התוכנית.

כן.

תלמיד: הוא מגלה עד איזו רמה אפשר, ואז הוא חוזר חזרה, ומביא את המידע על מה שהוא גילה, שאלה הרשימות, וכך נולד פרצוף חדש.

כן.

תלמיד: מה הגוף מגלה, שהראש לא ידע? בתהליך הביצוע מה מתגלה שהראש לא ידע מראש?

טעמים, נקודות, כל מיני ידיעות חלקיות שיש בתוך הפרצוף, ואי אפשר לגלות אותן בזמן שהמסך עדיין עומד בפה, ולא יורד למטה.

שאלה: אנחנו בדרך כלל מדברים על החישוב שהראש עושה בצורה פשוטה. יכול לקבל 10%, או בדוגמה עם המסעדה, יכול לאכול רק את הסטייק. ומה מתגלה?

בראש לא מתגלה כלום.

תלמיד: לא בגוף אחר כך.

בגוף מתגלה מה שמתוכנן בראש.

תלמיד: אבל הראש חשב שאפשר לקבל 20%, הגוף ניסה לבצע את זה, חזר חזרה. מה עוד התגלה מעבר 20%, מה עוד יש שם?

יש שם מלא דברים שאנחנו לא יודעים. טנת"א.

שאלה: אתה יכול לתאר את זה בצורה שאפשר יותר להבין?

אני לא יכול, אני לא עוסק בזה, אנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות".

אות י"ד

"פעולה ד', שהיא ב' רשימות עליונות זכר ונקבה. נמשכת מכח העלמת בחינה אחרונה, מפאת ההזדככות הנוהגת בכל פרצוף ופרצוף. למשל, אחר הזדככות פרצוף גלגלתא נעלמת בחי"ד. ולאחר הזדככות פרצוף ע"ב נעלמת בחי"ג. וכו'. והיינו דוקא חלק העביות שבה העומד להמשכה ולהכאה, אבל חלק דהתלבשות שבה, אינו נעלם. והוא הנקרא זכר. והוא אינו ראוי להזדווג עם אור העליון, זולת בעת שמתחבר עם הבחינה הקרובה אליו, שיש לה רשימו שלמה. רשימו דבחי"ד, דהיינו רק מבחינת התלבשות, שנק' זכר. הנעשית נקבה אליו, עם הבחי"ג, הנעשית נקבה אליו, ואז יכול להזדווג עם אור העליון. הרי שמכח העלמת בחינה אחרונה דכל פרצוף אחר הזדככותו, מתהוה ענין זכר ונקבה."

תלמיד: הוא כותב, "וכדי להזדווג עם אור העליון, הוא מוכרח להתחבר עם הבחי"ג, הנעשית נקבה אליו".

כן.

שאלה: למה הוא לא כותב שכדי להתחבר עם האור העליון הוא צריך להזדווג עם הנקבה? למה הוא עושה סדר הפוך, שהוא צריך להתחבר עם נקבה כדי לקבל הזדמנות להזדווג עם האור העליון?

כי העיקר זה הזיווג עם האור העליון.

תלמיד: אז מה זה חיבור, למה הוא לא אומר שזה זיווג עם הנקבה?

אז הוא צריך להיות במסך שנמצא במגע עם האור העליון הזה.

תלמיד: אז איך אנחנו מגדירים, מה זה חיבור עם נקבה? דרך מה זה חיבור?

דרך זיווג דהכאה.

תלמיד: אבל הוא כותב שהחלק הזה זה סיבה ומסובב, שבהתחלה הוא מתחבר עם הנקבה.

על ידי מה?

תלמיד: לא יודע. הוא לא כותב על זה.

אם אתה לא יודע, אז אני שואל. על ידי מה אפשר להתחבר? רק על ידי זיווג דהכאה.

תלמיד: אבל לפי מה שכתוב, ככה נראה "וכדי להזדווג עם אור העליון, הוא מוכרח להתחבר עם נקבה"

כן.

תלמיד: אז בהתחלה הוא צריך להתחבר עם נקבה, לפני זיווג דאור עליון.

תקרא שוב בבית, ואם כן, אז אנחנו נלמד את זה לחוד.

תלמיד: וגם אותו מצב היה בי"ב, "כי כל סגולת הלבשתו את אור העליון, הוא ע"י הכאתו באור העליון".

כן.

תלמיד: זה דומה. למה תוצאה זו סיבה, זה הכאה ותוצאה זה הלבשה?

אי אפשר להיכנס למגע עם משהו אם לא נמצא בהכאה לפני זה, כי מתקרבים דברים שלא שווים, לא מאותו סוג. ולכן צריכה להיות קודם הכנה, הכאה, ועל ידי הכאה הם יכולים כבר להתלבש זה על זה.

שאלה: ומה ההבדל שמסך פוגע עם תענוג שנקרא "אור ישר" או "אור מקיף", שהתוצאה מהפגישה הזאת במצב השני, בביטול, זה הזדככות, ובזמן שהמסך פוגע עם תענוג זה נקרא "אור ישר", והתוצאה זה הלבשה ולא הזדככות?

כי יש הבדל.

תלמיד: למה יש לו מפגש עם תענוג שנקרא "אור ישר" וכתוצאה מזה זה לא שהוא לא הזדכך.

לא. אני צריך לראות איפה אתה אומר.

אות ט"ו

"פעולה ה'. שהיא ב' מיני זווגים במסך של ראש. באה יחד עם הזכר ונקבה שנתהוו ע"י העלמת בחינה אחרונה. כי בראשונה נכללת הנקבה בהזכר, שע"י הזווג עם אור העליון ממשיכים אור בקומת הזכר, ומשום שמזווג הזה עדיין לא נמשך התלבשות בכלים, לסבת חסרון בחינת המשכה שבהזכר. ע"כ לזווג ב' צריכים, אשר הזכר יכלול בהנקבה, שאז ממשיכים ע"ס בקומת הנקבה. שמזווג הב' הזה, מוכשר האור להתלבש .

(סוף השיעור)