שיעור בוקר 26.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו נמצאים בתהליך שבו יש ציפייה להשיג את האמונה למעלה מהדעת. האמת, שאמונה למעלה מהדעת זו אותה אמונה שאליה מתכוונים בכלל המקובלים, אפילו שלא מדברים על "אמונה למעלה מהדעת", מדברים סתם על כוח אמונה, "צדיק באמונתו יחיה" וכולי, בכל מיני אמרות כאלה שמדברות על אמונה, הכוונה היא לאמונה למעלה מהדעת. כי אין אמונה אחרת. כל היתר הם חשבונות ורק בכוח האמונה הזה אנחנו יכולים להתחיל לקבל מלמעלה, מכוח הבינה שמאירה לנו לתוכנו, שנמצאים בתוך הרצון לקבל, מתוך מלכות, ועל ידי ההארה הזאת ממרום, הארה מלמעלה שאנחנו מתחילים לקבל, אנחנו מתחילים להרגיש כמה יש לנו אפשרות לחשוב כל הזמן ולהיות דבוקים מה שנקרא, כל הזמן להרגיש, לחשוב, להבין, לעקוב אחרי כל ההרגשה הזאת, ושההרגשה הזאת שאנחנו קשורים לבורא, שאנחנו כל הזמן נמצאים ביחד עימו, ההרגשה הזאת כל הזמן נמצאת איתנו וכל הזמן אנחנו הולכים ומשתדלים שוב ושוב לא רק לעבד אלא גם להגדיל אותה.

אז בואו נמשיך ובמשך היום נצטרך לדבר על זה יותר, לקרוא על זה ב"שמעתי". כי כל המאמרים ובכלל כל חכמת הקבלה, כל העניין של הדעת שחכמת הקבלה מדברת עליו, זה הכול איך להגדיל את האמונה, את כוח ההרגשה, שבו, בכוח הרגשה הזה מתגלה אחר כך הארת החכמה ואנחנו כבר מתחילים להשיג את הבורא בצורה יותר ברורה ויותר מוחשית, עד שמגיעים אליו לדבקות בכל האמצעים.

קריין: קטע מס' 37 מתוך רב"ש א', "וישב יעקב בארץ מגורי אביו".

אנחנו נצטרך לפתוח את המושג הזה "אמונה למעלה מהדעת", כל פעם קצת יותר.

"שהיצר הרע שבגופו, לא נותן להאמין באמונת ה' למעלה מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים." כאן באמת אנחנו צריכים להדגיש, שמה שמפריע לאמונה למעלה מהדעת זה נקרא "יצר הרע" ולא שום דבר אחר. אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, לחשוב, לרצות, לא חשוב, רק מה שמפריע לו במאמץ שלו להגיע לאמונה למעלה מהדעת זה נקרא יצר הרע. "והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים יט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו את מה שכתוב (תהילים לד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו נאמר הפסוק הזה. אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה."

(הרב"ש, מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

זאת אומרת, אנחנו צריכים עכשיו לחלק את כל העבודה והיגיעה והמטרה שלנו בצורה יותר ברורה. אני הולך להשיג אמונה למעלה מהדעת. במידה שאני משיג אותה זה נקרא שאני פוסע במדרגות ופוסע בסולם. מה שמפריע לי להשיג אמונה למעלה מהדעת, רק זה נקרא "יצר הרע" ואני צריך כל הזמן לעבוד נגדו כדי להשיג אמונה למעלה מהדעת. ואני צריך גם להבין שמה שמפריע לי, לא מפריע לי סתם, הוא מסדר לי את המדרגות כך שההפרעה שלו הופכת להיות להכוונה. אם אני מסתדר נכון עם הקבוצה, עם הבורא, עם הלימוד, עם הכול, אני עולה על היצר הרע, הוא עוזר לי ואני מגיע לאמונה למעלה מהדעת במדרגה הזאת. ושוב עובד נגד היצר הרע ושוב עולה מעליו בהתאם להתנגדות שלו ושוב מגיע לאמונה למעלה מהדעת במדרגה עוד יותר גדולה. זאת אומרת, כל פעם יצר הרע עובד איתי בשיתוף, זה לא שהוא עוזר לי, הוא מפריע לי, אבל בצורה שהוא מפריע הוא עוזר.

וכך אני רואה שגם היצר הרע בא מהבורא והיצר הטוב בא מהבורא וכל הכוחות האלה עוזרים לי להשיג אמונה למעלה מהדעת.

קריין: שוב קטע מס' 37, מתוך רב"ש א', "ויש יעקב בארץ מגורי אביו".

"שהיצר הרע שבגופו, לא נותן להאמין באמונת ה' למעלה מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים. והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים יט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו את מה שכתוב (תהילים לד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו נאמר הפסוק הזה. אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה."

(הרב"ש, מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

העבודה שלנו קודם כל צריכה להיות בזה שאנחנו משתדלים בכל כוחנו להרגיש שמה שקורה לנו קורה מאת ה', בצורה כזאת שאין עוד מלבדו מכל וכל, ולא שיש עוד מישהו ומשהו מלבד אמצעים. נגיד חבר, עולם, וירוס הקורונה או עוד משהו, הכול בא מהבורא ממש, ואנחנו נמצאים רק בקשר עימו ונמצאים רק בתוכו, וכל הדמויות האלה, עולם, אנשים, כל מיני מקרים שקורים, הכול כבר בתוכנו. זה לא מחוצה לנו, מחוצה לנו אין כלום מלבד הבורא, אנחנו נמצאים בו. וכל מה שנראה לנו שזה לא הבורא, זה הכול כבר בנו, שמתגלה כאילו בצורה כזאת, כך שנראה לנו שיש מישהו בעולם חוץ מהאני המרגיש והבורא שהוא משפיע ואין עוד מלבדו. ואז כל הדברים שנמצאים בי ולא נותנים לי להרגיש את ייחודיות הבורא, זה היצר הרע שלי ואותו אני צריך לתקן עד שהבורא ישלוט בי בכל וכל. ואז האמונה שלי, זאת אומרת הכרת הבורא תגדל עד בלי די.

שאלה: איך ניתן להבדיל את היצר הרע מסתם רצון לקבל שמכוון כנגד החברים?

יש לנו סתם רצון לקבל שנמצא בדרגת דומם, צומח וחי, שאני דואג לקיום שלי ההכרחי, הבסיסי, כי בלי זה לא יהיה לי שום דבר כי אני אמות ולא ארגיש את הקיום שלי, את נקודת הקיום שלי. אז אני צריך לקבל איזו מנת אור עליון, שעוצמתו נקראת דרגות דומם, צומח וחי ואני בזה חי, אני בזה מספק לעצמי את קיומי. זה לא יגונה ולא ישובח אלא הכרחי.

חוץ מזה, כל דבר מחוץ לזה אני כבר צריך לקבל כמגיע אליי מהבורא, בדבקות, ולכן אני רוצה לאתר את הבורא שמספק לי את כל מה שאני. זאת אומרת, אם אני קיים אני רוצה להרגיש מי מחזיק אותי, מי מעצב אותי, מי קובע בכל רגע ורגע את הקיום שלי. את זה אני רוצה להשיג ולזה אני נותן תשומת לב.

תלמיד: יוצא שבתוך העשירייה רצון של אחד מנוגד לרצון של חבר אחר. יש ספק אם זה היצר הרע.

אני לא מבין, למה רצון אחד מנוגד לרצון של השני.

תלמיד: אין איזו התאמה.

אני לא מבין. דווקא "איש את רעהו יעזורו", אנחנו יכולים בעשירייה לעזור אחד לשני למצוא דרך לאמונה למעלה מהדעת כי אנחנו כולנו שייכים לרצון אחד. כי בסופו של דבר אנחנו צריכים להתחבר לרצון אחד שכולו נמצא בדבקות בבורא, שמזהה שהוא נמצא בהשפעה מהכוח העליון. ורק כדי להשיג את הכוח העליון הזה, הרצון הזה שהיה פעם אחד התחלק להרבה מאוד חלקים ואנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי לגלות את הכוח העליון. כמה שאנחנו מתחברים בינינו, יותר קרובים בינינו, אנחנו יכולים לגלות יותר את הכוח העליון.

שאלה: מהי העבירה שמוזכרת בסוף הקטע, שהיצר הרע יכול להסית אותנו?

יש רק עבירה אחת ויש רק מצווה אחת. המצווה היחידה היא לגלות את הבורא באמונה למעלה מהדעת והעבירה היא ההיפך, ליפול מאמונה למעלה מהדעת לידיעה או לאמונה פשוטה. רק זאת עבירה או מצווה, רק את זה אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אם זה הכי חשוב, אז למה הבורא מעורר כל כך מעטים שיכולים לשמוע את המקובלים?

הנשמות הן כמו פירמידה, הרבה מאוד נשמות נמצאות בדרגה נמוכה, בדרגה ד', אחר כך בדרגה ג' פחות, ב-ב' עוד פחות ובא' פחות עד שמגיעות לפסגה, לשורש. זה כמו פרצוף, שורש, א', ב', ג', ד' דרגות העביות ובהתאם לדרגות העביות כך מספר הנשמות. ולכן כתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", כך המקובלים רוצים לתאר לנו את עניין התקרבות הנשמות לאמונה למעלה מהדעת והשגת הבורא. מידת האמונה למעלה מהדעת קובעת לנו את השגת הבורא, קרבה לבורא, דבקות, אחיזה, וזה לא הרבה ולא מעט. בואו ניקח [לדוגמה] איברים מהגוף שלנו. כמה יש לפי המסה של בשר, עצמות וכן הלאה, ברגליים, בידיים, בגוף, בכל הדברים האלה שהם בסך הכול כדי להחזיק את המבנה הזה, וכמה יש לך בהתאם לזה, מסה, משקל האיברים שהם ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש? כלום, עד שכמעט ונעלם.

ובמוח, איזו גולה קטנה כזאת, כדור כזה קטן, שבמחשב הוא כמו המיקרופרוססור נגיד, שבסך הכול קובע את הכול וכל היתר הוא חומרה, הכול מסביב. כך זה בנוי. לא שאנחנו צריכים לזלזל בכל הדברים האלה חוץ מהנקודה העיקרית בנו, זה נקרא "נקודה שבלב", "חלק א-לוה ממעל" שיש בכל אחד ואחד, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להבין מה העיקר ומה לא. וכך הטבע כולו בנוי, יש גיבור בכמות וגיבור באיכות. גיבור בכמות אלה מסות האנשים, מיליארדי אנשים, וכנגדם גיבור באיכות שהוא חלש ואחד או כמה בסך הכול בעולם, אבל הוא דווקא נותן קשר של כל העולם, כל מיליארדי האנשים לכוח העליון אומנם שהם לא מבינים ולא יודעים את זה.

שאלה: מה זה נקרא ליפול מאמונה למעלה מהדעת לאמונה פשוטה? האם זה אומר להפוך להיות כמו דתי?

אמונה פשוטה, יכול להיות שזה להיות כמו דתי, אבל אמונה למעלה מהדעת זה להיות בהשגת הבורא. אמונה פשוטה, שאמרו לך, זה נקרא "מצוות אנשים מלומדה"¹, שאנשים אומרים לך שיש בורא ושצריך כך וכך לעשות פעולות, מפני שהוא אמר את זה, שהוא רוצה שתעשה ככה ואתה עושה, למה? "הוא רוצה, הוא גדול ואני עושה, אני קטן.", על סמך מה אתה יודע שהוא, רוצה הוא סיפר לך? "לא, אבל אמרו לי. יש אנשים חכמים שהם נמצאים קרובים אליו, מבינים אותו, מקבלים ממנו אולי איזה פקודות, איזה ידיעות והם אומרים. אני מאמין לאנשים האלו ולכן אני מקיים". זה נקרא "אנשים מלומדה", זאת אומרת שאנשים מלמדים אותו ולכן הוא מאמין בבורא, ומקיים כאילו מה שהבורא רוצה. "כאילו" כי הוא בעצמו לא יודע ולא מבין.

מה שאין כן אמונה למעלה מהדעת זה לגמרי משהו הפוך, זה שאתה כל הזמן הולך להשיג את הבורא עצמו, "נותן התורה" מה שנקרא. ולכן מקובלים הם מעט מאוד, יש להם עבודה קשה, אבל הם משיגים את הבורא ולא צריכים לשמוע מאף אחד מה שהוא אומר, מה רצונו, כי הם משיגים את הרצון הזה על עצמם, וכל יתר האנשים מה שסיפרו להם כך נשאר אצלם לכל החיים. עוד נדבר על זה. אתם תבינו את זה מכל מיני כתבים של מקובלים.

שאלה: מהי הייחודיות של הבורא?

הייחודיות של הבורא, שהוא אחד, יחיד ומיוחד בכל המציאות ואין חוץ ממנו שום דבר, ואנחנו קיימים בתוכו בצורה מלאכותית. הוא ברא רצון לקבל כנקודה, ומפתח את הנקודה הזאת, על ידי זה שמשפיע לנקודה הזאת את הכוח שלו. בזה ייחודיות הבורא, אחד יחיד ומיוחד, וחוץ מזה טוב ומיטיב. שכל הבריאה הזאת שהוא ברא יש מאין, נקודת הרצון לקבל, שהוא ברא את זה כדי להיטיב.

זאת אומרת הוא ברא ברצון לקבל חיסרון לעצמו, כי הוא זה שבטבע שלו הוא טוב ומיטיב, ואז אותה הנקודה שברא, נקודת החיסרון, היא רוצה להשיג את הבורא, לגלות את הבורא, להרגיש את הבורא, לקבל לתוכה את הבורא, כנוקבא שרוצה לקבל את הזכר, בצורה כזאת לספוג אותו. כזאת נקודה הוא ברא ולכן כל הנטייה של הנברא היא לקבל, להשיג, להרגיש, להבין, לספוג, להתכלל מהבורא.

שאלה: האם קיים קשר בין הרצון שמשתנה ליצר הרע?

לנו יש הרבה מאוד רצונות שאנחנו לא יודעים איך לשייך אותם לבורא ולהשגת הבורא, לעבודה שלנו. אנחנו עוד נצטרך למיין אותם, להבין אותם, להרגיש אותם. אבל באמת כל הרצונות, בסופו של דבר, הם או בעד או נגד השגת הבורא.

שאלה: מה זה אומר ליפול רק לדעת?

ליפול רק לדעת, זה נקרא שאני רוצה להשיג את הבורא בכלים שלי. הרצון לקבל שלי, נקרא דעת. אני יודע, אני מרגיש במוחא וליבא, זה נקרא דעת ואם אני רוצה להשיג את הבורא כמו שהוא, לא כמו שאני, כמו שהוא, זה נקרא שאני הולך להשיג אותו באמונה למעלה מהדעת. אז בשביל זה אני צריך את הכלים שלי, לפרמט, לסדר, כמו שהוא. הוא כוח השפעה, אז אני צריך את הכלים שלי קודם לסדר כך שיהיו כמו כוח השפעה, זה נקרא שיהיו אצלי כלים בלקבל על מנת להשפיע, ואז בהם אני אוכל להרגיש את הבורא.

שאלה: אדם דתי מקיים את המצוות, כי הוא שמע את זה מאנשים, מכל מיני אנשים. אבל מה שכתבו לנו, כתבו לנו את זה סנהדרין, מקובלים גדולים. אז מה? אני הולך אחריהם מה שהם אמרו, כמו שפה אני בקבלה אני הולך אחריך, למשל, ואחרי רב"ש ואחרי בעל הסולם. הם גם כתבו לי איך ללכת ומה לעשות. אז מה קורה פה?

אני לא יודע מה קורה פה ומה קורה שם. אני מסביר לך מה שכתוב בכתבי מקובלים ואז כל היתר אתה תחליט ואתה תעשה משלך. כאן לומדים את חכמת הקבלה ולא סתם משהו אחר, ולא השוואה בין חכמת הקבלה למשהו אחר. יש דעת תורה ויש דעת בעלי בתים, בעלי בתים. אלו שמקבלים ברצון לקבל שלהם, זה נקרא בעלי בתים, אז הם לומדים מה שלומדים, מה שכתוב בספרים בצורה פשוטה.

אנחנו גם מקבלים את כל הספרים האלה וגם כן רוצים ללמוד אותם, אבל אנחנו רוצים ללמוד אותם כמו שהם מגיעים אלינו מלמעלה, הספרים האלו, זאת אומרת באמונה למעלה מהדעת. זה ההבדל בין דעת תורה ודעת בעלי הבתים. דעת תורה זאת השפעה ודעת בעלי הבתים, מי שבעל בית, דעת קבלה, של לקבל, זה הכול.

ואני ממליץ לך לא להתבלבל. ללמוד מה שאנחנו לומדים ולקיים מה שהם אומרים. לימדו אותך לקיים, תקיים. זה לא חס ושלום מנוגד, זה במעשה וזה בכוונה.

שאלה: "אז הוא מתחיל לצעוק לה' שיעזור לו, כי כל מה שעלה על מחשבתו לעשות כבר עשה". מה זה כל מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה? כי מצד החיבור עשינו הכול ומצד ההפצה, יש אין סוף הזדמנויות לעשות עוד משהו.

זה לא חשוב, זה לא ייגמר אף פעם עד גמר התיקון, אבל מה שאפשר לעשות אני עושה. אני עושה כל יום, מה שאפשר.

שאלה: איך משיגים את האמונה מעל הדעת בעשירייה יום אחרי יום?

זה מה שאתם צריכים לעשות. יום אחרי יום, להשיג אמונה יותר גדולה למעלה מהדעת ובזה לעסוק יום יום, כל הזמן. זאת אומרת כשאני רוצה להיות עם הבורא, להשיג אותו ולהרגיש אותו, איך שהוא מצווה אותי ככה ללכת וככה ללכת וכל פעם. אין לי כל כך מילים כי זה עניין של הרגשה הפרטית, אבל זאת העבודה שלי במשך כל היום וכל הלילה.

זה נקרא "דבקות בבורא". שמה שעובר עליי, אני כל הזמן רוצה להיות עם זה ולאתר בזה את הבורא, כי אין עוד מלבדו שקובע בי כל מיני דברים, ואני רוצה להרגיש אותם ולהבין מאיפה ולמה ואיך, כדי להיות דבוק בו.

שאלה: מה ההבדל בין אמונת חכמים לאמונה מעל הדעת?

"אמונת חכמים" זה שאתה מקבל מה שהם כותבים ו"אמונה למעלה מהדעת" שאתה כבר משיג מה שהם כותבים.

שאלה: אם אני חלק מבשר או עצמות במערכת האדם הראשון, האם אני יכול להפוך למשהו אחר? איך להתייחס לכאלה שהם לא רכיב חשוב במערכת האדם הראשון?

קודם כל, כל חלק כלול מכל החלקים זה דבר אחד. דבר שני, מערכת עצמות היא המערכת הכי חשובה, אם אתה כבר רוצה לדעת, אם נראה לך שזה לא כל כך חשוב, אלו עצמות, זה שלד, זהו דבר שני. דבר שלישי, זה הכוח העיקרי שבפרצוף מפני ששייך לאח"פ.

לכן אין כאן במערכת של האדם חשובים יותר או חשובים פחות, על זה כתוב "חכמה בגויים תאמין". מה זה "חכמה בגויים תאמין"? "גויים" זה נקרא אותם החלקים שהם לא נמצאים קשורים מיד לבורא כמו היהודים, אלא באים ומצטרפים אחר כך. למה הם מצטרפים אחר כך? בגלל שיש בהם רצון לקבל כזה מיוחד, ובזכות הרצון לקבל המיוחד שיש בהם, יש לכל המבנה של האדם הראשון, אור חכמה גדול, השגת הבורא. ולכן כתוב "חכמה בגויים תאמין".

בגמר התיקון, שאנחנו לזה מתקרבים, וכולם נכללים שם זה בזה ויחד, אין הבדל בין אף אחד לאף אחד. יהיה הבדל בהשגה, בדרך, אבל בגמר התיקון אין הבדל באף אחד, "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם" ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"².

יש הבדל, ודאי בין רבי שמעון, בעל הסולם, אתה ואני, בין כל אחד ואחד יש הבדל. מה שאין כן כשנכללים יחד, כל ההבדלים האלה הופכים להיות לחבור אחד, איחוד אחד ואין שום הבדל, וגם כן למה שקרה. כי מה שקרה כשהיינו נפרדים והיינו שונים, זה קרה בגלל שהבורא חילק אותנו בצורה כזאת ולא שאנחנו גרמנו לזה. רק יש דבר אחד, "שכל אחד נכווה מחופתו של חברו³". שאני אסתכל עליך כמה שאתה עבדת, בצורה סגולית לעומתי, ואני אתבייש למה אני לא עשיתי עבודה ויגיעה כמוך, וכך זה יהיה לכל אחד ואחד.

אתה יכול לשאול, אז אם כך איך זה שלא יהיה כאן אף אחד שיכול להתגאות במה שהוא עשה? לא. אלא אותה הבושה, למה אני לא עשיתי כמו שאחרים עשו, אותה הבושה היא דווקא משלימה לנו את הכלים ואז אנחנו מגיעים להשגה השלמה. אנחנו עוד נראה את זה.

שאלה: האם באמת העבודה שאנחנו לומדים לעשות דרך המקובלים והחכמים, היא בעצם עוזרת לנו להתחבר לאיזושהי רשת בינארית אלוהית שבנה לנו, ומשם אנחנו בעצם מתחברים לידע ולהרגשה ולמשיכת האור לנו, לקבוצה, משם אנחנו בעצם למדים?

נגיד שזה כן. אתה תשתנה קצת ותראה. יש בזה משהו.

שאל: בחלק הראשון של הקטע כתוב, שליצר הרע יש את הכוח לא לתת לו להאמין לבורא על ידי זה שהוא מוציא את הטעם. אתה יכול להסביר את המהות של היצר הרע, למה הוא מונע מאתנו להגיע להשגה?

היצר הרע לא מפריע לנו להגיע להשגה, הוא נקרא "עזר כנגדו", עזר שנגדו, שכשמשהו מפריע הוא עוזר לך. זה כמו שכתוב, שבמה שהבורא מכה הוא מרפא. זה תמיד כך, כדי שאתה תבדיל בדיוק איפה זה חסר לך ואיפה אתה יכול להוסיף ואתה טועה, אז צריכים להראות לך את הדברים האלה בכל מיני צורות. ואתה חושב שמפריעים לך. לא מפריעים, זה כדי שאתה דווקא תגלה את המומחיות שבזה. נניח שאתה רוצה להיות איזה מומחה, אז איך להיות מומחה? בזה ששמים לפניך הרבה מאוד תרגילים, הפרעות ואתה צריך להתגבר על זה, לפתור הרבה בעיות, שאלות ועל ידי זה אתה מגיע להיות מומחה.

לכן היצר הרע וכל ההפרעות בדרך זה לא כדי להפיל אותך, אלא כדי דווקא להעלות אותך למעלה ולעשות ממך מאסטר, מומחה.

שאלה: בחודש האחרון אני כולי שקוע בלב ונפש בהפצה מהשנייה שאני מתעורר ועד הרגע שאני הולך לישון. וזה עבורי ממש חלום שמתגשם להשקיע את כל חיי ואת כל הזמן שלי ואת כל המשאבים שלי בדרך, בהפצה ובעבודה עם החברים, אחרי ציפייה של כל כך הרבה שנים. אבל זה גורם לי קונפליקט. כי מרוב שאני שקוע בזה, נחלשתי בעבודה בכוונה, וזה גורם לי הרגשת נתק ממקור החיים וזה מביא לי צער ממש עמוק. איך להתייחס לזה נכון?

תמשיך בהפצה כי בזה אתה תכסה את כל הפגמים. והכוונה תבוא דווקא מתוך ההשקעה שלך בהפצה. כי בהפצה אתה דואג לכל העולם, אתה דואג לבורא ולא דואג לכוונה שלך האם אתה חושב נכון או לא נכון וכן הלאה, שזאת הצורה האגואיסטית שבך. אז דווקא תשקיע את עצמך באחרים, אפילו בלי כוונות.

שאלה: האם אפשר להגיד שבכל הסולם אני משיג יותר ויותר יצר רע, אולי אפילו רק יצר רע, כי הבורא נסתר?

כן, אתה משיג את היצר הרע, ובתוך היצר הרע המתוקן אתה משיג את נקודת הקשר שלך עם הבורא.

שאלה: באמונה למעלה מהדעת, על איזו דעת אנחנו מדברים? האם אנחנו צריכים לבנות דעת חדשה?

זה לא שייך לדעת מה שאומרים בחוץ. אמונה למעלה מהדעת, "דעת" זה נקרא הידיעה שלי, ההרגשה שלי, ההבנה שלי, זה נקרא "דעת". מה שהמוח שלי, מה שאני מרגיש ומקבל, זה נקרא דעת. זה לא שייך לדתי ולא דתי, שם אלה הבחנות אחרות.

שאלה: האם יש תלות במה שהאדם עוסק במהלך היום ואיך הוא עוסק בזה, לעומת איפה הוא יהיה, בדעת או למעלה מהדעת?

אם פיזית אדם עובד במצב שבזה הוא מזיק לאנשים, וודאי שהוא לא יוכל להגיע לאמונה למעלה מהדעת. זה בטוח, ברור.

שאלה: איך אני יכול להשיג אמונה למעלה מהדעת ואיך אני יכול לדעת שאני נמצא בזה?

אמונה למעלה מהדעת הכי קל להשיג אם אתה נכנס לעשירייה. אני רואה דווקא שיש לכם כמה עשיריות חזקות בטורקיה. אתה נכנס לעשירייה וסוגר את העיניים, נכנס בתוכם, מאבד את עצמך שם ועושה מה שהם עושים, חושב מה שהם חושבים, יחד איתם לומד ויחד איתם מתכונן לשיעור. אם אתה עושה כך, אתה מתקרב למצב שאתה תבין מה זה המושג "אמונה למעלה מהדעת". כי אתה בפועל כשזורק את עצמך לתוך העשירייה, כבר במשהו אתה מבצע פעולה בזה, אמונה למעלה מהדעת.

קריין: קטע מספר 38.

 ""מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס, דף קט"ו, אות ו). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא... זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר." 

(הרב"ש, רשומות. מאמר 2 "הכאת המחשבות לאדם")

זה קטע קצת קשה. בואו נקרא אותו שוב, אבל אני לא חושב שנוכל להבין אותו ממש.

קריין: קטע מספר 38.

 ""מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס, דף קט"ו, אות ו)." זאת אומרת כשהאור העליון נכנס לתוך השכל שלנו, הוא מכה בכל מיני הבחנות, רצונות, דעות שלנו ויש ביניהם התנגשות. ואז מתוך ההכאות האלו, אנחנו מאוד מתעייפים, קשה לנו לסבול אותם. אבל דווקא הם מביאים לנו כל מיני הוכחות, דעות, התרשמויות שונות כאלו וכאלו לכל מיני כיוונים, ודווקא מזה נבנה המסך.

""מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס, דף קט"ו, אות ו). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא... זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר." 

(הרב"ש, רשומות. מאמר 2 "הכאת המחשבות לאדם")

אנחנו מסבירים את זה בצורה יותר פשוטה בתלמוד עשר הספירות. הוא גם אומר שזה "בתלמוד עשר הספירות" עמוד 115. הכאת האור במסך ומה קורה אחר כך בתוך המסך.

במידה שאנחנו מתנגדים ולא הולכים יחד עם האור העליון, במידה שאנחנו נכנסים עימו בכל מיני התנגשויות, הכאות, חוסר הבנה, נגד, במידה הזאת אנחנו משיגים אותו. כי אי אפשר להשיג שום דבר אלא אך ורק על ידי התנגשות, על ידי הרגשת ההתנגדות. כי בהתנגדות שלך ושלו שם אתה מרגיש, משיג, מבחין ומאתר את מה שביניכם, בין הטבע שלך והטבע שלו, ואז על ידי זה אתה קונה את הטבע השני.

לכן מאוד מאוד חשוב לא לזלזל ולא להתלונן על זה שאתה לא מבין, לא יודע, הפוך, כי כל הדברים האלה ההפוכים והמתנגדים הם אלה שמביאים לך בסופו של דבר השגה.

שאלה: הוא אומר במאמר שיש בחינת ניסיון שעל ידה אפשר לבנות את המסך. מהי הסאה של הניסיון שעל ידה מקבלים את המסך מלמעלה? כי הרי את המסך מקבלים מלמעלה לא על ידי ניסיון.

סאה נותנים מלמעלה. אתה לא יודע מהי הסאה. אם אתה מראש מגביל את עצמך ואומר "די, מספיק", זו לא סאה. סאה היא שאתה נותן את הכול, ומלמעלה, מקומה יותר עליונה מודדים ואומרים "זה מספיק, כבר הגעת לקומה הבאה".

תלמיד: ואז נותנים גם מסך מלמעלה?

כן, ודאי. אדם צריך בכל מצב כזה להגיד "עד בלי די", עד אין סוף. כי בשבילו המדרגה הבאה היא אין סוף, כי הוא עוד לא מגביל אותה בכלים שלו.

שאלה: הוא כותב שהוא מתגבר על המסך, כלומר מקיים אותו ולא מבטל אותו. מה זה אומר, זו איזו עבודה עם הפרעות?

ודאי שהפרעות. למדנו גם בקטע שלפני זה שבלי הפרעות לא יכולים. ממה הוא מתחיל את הקטע הזה? הוא אומר שדווקא בגלל שהאור העליון מגיע ונכנס לפרגוד, נכנס למסך ומכה, מזה מגיע האור. כשהאור העליון מגיע, לפני שהוא נכנס אתה לא רואה אותו. כמו שאנחנו יוצאים לקוסמוס. כשאתה נמצא בקוסמוס, בחלל, הכול שחור. כשאתה שם איזה מסך, אתה רואה פתאום מלא אור, כי לאור השמש יש במה להיתקע ולכן אתה רואה שיש אור. אצלנו יש אור בגלל שיש לנו מלא אבק, מלא חלקיקים באוויר, לכן אנחנו רואים את האור, אחרת לא היינו רואים. כי סתם אור לא משיגים, משיגים רק את הפגישה שלו עם משהו שהפוך ממנו.

תלמיד: לפני ההשגה של האור יוצא שהוא מגיע אלינו בצורת הפרעות?

לא, אנחנו נמצאים בתוך האור, אנחנו לא מרגישים אותו בכלל. אנשים שנמצאים לידינו בחוץ, כל האנושות מרגישה שהיא נמצאת בתוך האור? לא. אין, לא מפריע לה. היא לא עושה מסך, היא לא עושה מחיצה לאור. זה העניין, שכדי להשיג את האור אתה צריך להיות בהתנגדות אליו.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מעורר שמחה מלמעלה ואז גם העליון נותן שמחה?

כי אדם עושה את זה בעל מנת להשפיע. הוא לא רוצה לקחת כאן בחשבון משהו לטובתו הבהמית, אלא רק לטובתו הרוחנית. לטובתו הרוחנית זאת אומרת להיות בהשפעה לבורא, בעשיית נחת רוח לו.

תלמיד: מה זה אומר שהעליון גם נותן שמחה מאיזה אור שאדם מקבל?

כן ודאי. אדם נעשה כמו הבורא, שמה שיש בבורא האדם משיג, הם הופכים להיות על ידי זה כאחד וזה נקרא "דבקות".

שאלה: כשאדם עולה למעלה מהדעת יש שלב שהוא לגמרי מנתק מגע מהדעת מכל מה שהוא משיג ומרגיש וחושב בכלים שלו?

הוא לא מתנתק מדעתו אלא הוא הולך למעלה ממנה ומי שהולך למעלה מהדעת יש לו דעת כל פעם יותר ויותר גדולה.

שאלה: מה זה נקרא מסך?

יפה, אתה צריך לקרוא בחלק א' "תלמוד עשר הספירות" כנראה או ב' אולי. "מסך" זה נקרא כוח התנגדות לרצון לקבל שנמצא בבחינה ד' לפני הצמצום. בחינה ד' שהצטמצמה מלהיות כלי קבלה בגלל הבושה, לאחר מכן רואה שהצמצום שלה לא פותר אותה מהבושה, כי בזה היא עברה מלהיות מקבלת ללהיות לא מקבלת, אבל בכל זאת זה לטובתה, ולכן היא עכשיו רואה "מה אני יכולה לעשות? בלקבל אני לא יכולה, בלא לקבל אני גם לא יכולה". שתיהן צורות אגואיסטיות.

זה כמו שאתה בא לאיזה מקום או שאתה יכול לאכול כמה שאתה רוצה או שאתה אומר "לא, לא מקבל כלום", אז גם את זה וגם את זה אתה עושה מתוך הרצון שלך. איך לעשות משהו למעלה מהרצון שלך? צריכים לעשות צמצום על הרצון שלך וזה גם לא מספיק, אז אתה לא עושה שום דבר לבעל הבית. אז אתה לוקח את הרצון של בעל הבית ומשתדל לקבל את הכיבוד רק לפי כמה שאתה יכול למלא את הרצון של בעל הבית, זה נקרא "מסך".

תלמיד: כתוב "שהמסך נוצר כתוצאה מהכאה של מחשבות שיש לו", מה זה אומר?

כי מסך זה תוצאה מהכאה, מהדעה שלו והדעה של הבורא. מתוך שתי הדעות האלה שאדם מעמיד את עצמו שהוא רוצה לקבל דעה של הבורא, עד כמה שמסוגל, מזה נולד המסך, הנקודה.

שאלה: האם האור צריך לנגוע במקום ריק באדם כדי לבנות מסך?

כן.

תלמיד: מה זה אומר "שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת"?

כי הוא על ידי זה מתקרב לבורא, כי אנחנו לא מתקרבים לבורא אלא במידת אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: המשפט הוא "שזה נקרא בחינת ברור שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת".

כן, כי אחרי ברור הוא רואה שהדבר הכי טוב שיכול להיות זה בלהיות ב"אמונה למעלה מהדעת".

קריין: קטע מספר 39, מתוך בעל הסולם, שמעתי, מאמר ר', "הזדככות המסך".

"ענין הזדככות המסך, שנוהג בפרצוף, שעל ידי זה נסתלק גם האור. והטעם, כי אין האור נתפס לאחר הצמצום רק בכלי המסך, שהוא כח הדוחה. וזהו עיקר הכלי. כשנסתלק הכלי ההוא, אז נסתלק גם האור. פירוש, שענין כלי הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז מופיע האור. וכשהאור מופיע, אזי טבעו לזכך הכלי, היינו לבטל את כלי האמונה. וכיון שכך, זאת אומרת שבא אצלו לבחינת ידיעה, תיכף נסתלק ממנו האור. אלא צריך לראות, שיגביר אז כלי האמונה, דהיינו המסך על הידיעה, ואז לא יפסק ממנו השפע. וזה פירוש שכל כלי חסר לו אור, שלא נתמלא באור החסר לו, נמצא שכל מקום שחסר לו נעשה מקום לאמונה. מה שאין כן אם הוא נתמלא - לא היתה מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר ר'. "הזדככות המסך")

וככה זה קורה, ידיעה, אמונה. אמונה, ידיעה, וכל פעם הכלי בהלוך וחזור, בכאלה מצבים כל פעם נמצא ומתגדל. לכן לא יכולים בלי ידיעה ולא יכולים בלי אמונה, כי זה תומך בזה בצורה הפוכה.

שאלה: מה הקשר בין האמונה מעל הדעת לבין הרצון לרוחניות?

האמת, רצון לרוחניות זה רצון לאמונה למעלה מהדעת. כי באמונה למעלה מהדעת אני מתקשר לבורא. אני מקבל, במידה שיש לי אמונה למעלה מהדעת, את תכונות הבורא. אני מבין אותו, אני מרגיש אותו, אני מאתר אותו, הכול באמונה למעלה מהדעת ובכל מקום שכתוב אמונה, אמונה, הכוונה לאמונה למעלה מהדעת. וזה כול מה שאנחנו צריכים. הרגשת הבורא, במילים אחרות, ידיעת הבורא. הכול בא במוחא וליבא יחד.

שאלה: האמונה מעל לדעת, אנחנו פתאום מבינים את גודל האחריות שלנו כלפי הסביבה, כלפי העשירייה, המשפחה. זה שונה לגמרי, פתאום, נותן לנו אמונה הרבה יותר חזקה בגודל התפקיד שלנו.

כן.

תלמיד: האם בהרגשה של לעלות מעל לדעת, הרגשת הבורא, אין כל כך רצון לרדת אחר כך חזרה, אלא להוסיף כל הזמן להיות עוד ועוד, כאילו להיות בהרגשה הזאת.

הכול בסדר, אתה אומר נכון. אין בזה שאלה, יש בזה עובדה. נכון מאוד.

שאלה: במהלך השיעור, אם אני יכול להגיד שאני מרגיש שאנחנו נכללים במסך של הרב? במהלך היום אנחנו מנסים כל הזמן גם לשמוע, כאילו להתכלל באותו מסך גדול שהיה בבוקר. האם המסך הוא בעצם משהו שאנחנו צריכים לעלות אליו?

"להתכלל בכולם" זה נקרא להצטרף למסך. להתכלל בכולם, בכל הכלי שלנו. דרך העשירייה שלך, ואפילו אם אין עשירייה, להתכלל בכולם. בכל הכלי שעכשיו נמצא ולומד, תתכלל בכולם, תמצא שם את הכול.

שאלה: איך בעשירייה אנחנו מיישמים את הכלי של האמונה, בצורה פרטית?

בזה שאנחנו קודם כל מתבטלים אחד כלפי השני.

שאלה: הבנתי מהציטוט שיש כאן כמה התגברויות. הראשון, כשאתה מתגבר על כל מיני מחשבות, רצונות חיצוניות. אתה עושה צמצום, הולך למעלה מהדעת. הלאה הוא כותב שמגיע האור ושוב מחליש את המסך. מה זה אומר, האם זה מענה מהבורא? הוא גם מחליש את הכלי. כלומר, זה מגיע לתוך הדעת וגם על זה צריך לעשות התגברות.

אתה למדת באוניברסיטה, רכשת מקצוע? אתה יודע שאחרי שאתה לומד משהו פתאום מגיע משהו שאתה לא מבין ולא יודע וכאילו צריך ללמוד מחדש בדרגה עוד יותר עליונה. מה שהיה מובן, עכשיו לא מובן. אתה נכנס לנושא בצורה יותר עמוקה, ושוב אתה מבין מה קורה בעומק. כמו עם את חפירה, אתה חופר יותר פנימה.

ואחר כך אתה מבין ומרגיש את זה. וכשמשיג כאילו והכול יודע והכול בסדר, שוב נעשה משהו לא מובן ושוב אתה צריך להתקדם. כך זה בכל מדע, בכל מקום. "כל הגדול מחברו" הוא יותר בספקות, יותר בבלבולים ולכן הוא מתקדם דווקא. זו הדרך שלנו, תמיד על שתי רגליים, ימין ושמאל. לכן לא לפחד מהקושיות, מהבעיות בכל מה שמביא לנו קו שמאל, מפני שעל ידו אנחנו יכולים דווקא להגדיל את ימין.

תלמיד: הוא כותב שברגע שמופיע אור הוא פועל על המסך ואיכשהו מחליש אותו. יוצא שהאור מחליש את המסך פעם נוספת?

כן. וודאי שהאור בעצמו עושה את זה. האור בעצמו עושה לנו את כל הבעיות. אם הוא מאיר יותר מאשר הכלי שלנו, אז הוא ממש עושה בעיה. אז אנחנו לא יודעים מה קורה, מה יש. כמו שאתה תתחיל לדבר אל תינוק בשפה שהוא לא מבין. או תתחיל להגיד לו, אפילו בשפה שהוא מבין, אבל דברים שהוא לא מבין. אז הוא לא יודע מה לעשות, מה קורה. כך אנחנו. תחילת המדרגה הבאה תמיד נמצאת אצלנו, מתגלה אצלנו בבלבול, בחושך, בחוסר יכולת לתפוס, להבין. ואנחנו צריכים לקבל את זה כדבר טוב. סימן שאנחנו גדלים.

שאלה: למה בדיוק התכוונת כשאמרת שלהתכלל בכולם, בכל הכלי העולמי זה נקרא "להתכלל במסך"?

אם אני רוצה להתכלל בכל הכלי, זה נקרא שאני רוצה שיהיה לי מסך ושאני כך אעבוד.

שאלה: מה העבודה בעשירייה בונה את הכלי, מהו אותו מסך בעשירייה? איך אנחנו בונים את המסך בעשירייה, ואיך המסך הזה מגלה את הבורא במרכז העשירייה?

אנחנו בונים מסך בעשירייה מתוך זה שאנחנו משתדלים לבטל את הגבולות בינינו. אם אני מבטל את הגבול ביני לבין החבר אני נותן מקום לאור להופיע. כי האור לא מופיע בי או בחבר, אלא בינינו. שם הוא גם עכשיו נמצא, אבל בינינו ישנה מחיצה. אם אנחנו במקום מחיצה בינינו מעמידים מסך, מה זה מסך? כוח התנגדות למה שבינינו, שאנחנו רוצים, למרות שאנחנו שונים, להיות יחד, אז ביחד הזה על פני כוח ההתנגדות בינינו, ביחד הזה דווקא מופיע האור העליון. הוא הופך להיות כלי.

שאלה: איפה אנחנו עושים את העבודה באמונה מעל לדעת?

העבודה באמונה למעלה מהדעת אנחנו עושים למעלה מהדעת.

שאלה: כשאני רוצה לעלות מעל הדעת, הדעת שלי סותרת את זה, ולא ברור לי למה לעשות את זה ולכן אני מרגיש שזה בלתי אפשרי לעלות מעל לדעת. איך מתגברים על הדעת?

באמונה למעלה מהדעת. אני מבקש מהבורא שייתן לי אפשרות לפנות והכול לקבל באמונה למעלה מהדעת. כוח השפעה שיהיה אצלי יותר חשוב מכוח הקבלה. אני לא מבטל את כוח הקבלה, הרצון לקבל, אני בונה מעליו את כוח ההשפעה שלי. "מעליו" זה נקרא צמצום, מסך, אור חוזר ואז עושה פעולה.

(סוף השיעור)

---

1. "וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה) "ספר ישעיהו, פרק כ"ט, פסוק י"ג)↩

2. "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד. " (ירמיהו לא לג )↩

3. " ועל זה אמרו ז"ל (בבא בתרא עה, א): על דרך המשל, מלמד שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו. כי אין זה מטעם הקנאה אשר תפול רק בחסירי הדעת כמו שאכתוב עוד בסיעתא דשמיא, אלא מפני ראותו עצמו חסר מן השלימות מדריגה שהיה יכול להשיגה כמו שהשיגה חבירו." (מסילת ישרים ד)↩