שיעור בוקר 24.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 451 אותיות ס"ח-ס"ט

קריין: "הקדמה לספר הזהר", בעל הסולם. אות ס"ח, עמ' 451.

אות ס"ח

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו.

ובזה יתבאר לך, מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק, בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות, לגאולה שלימה (תיקונים, סוף תקון ו'). שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר, לגאולתם של ישראל מבין האומות?"

שאלה: כתוב "כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים." איזה כלל מתגלה?

הוא כותב על קיום כל התנאי הזה של הבורא כלפי הנבראים ושל הנבראים כלפי הבורא, שהקשר ביניהם יהיה קשר הדדי, מתוקן, מלא ושלם.

תלמיד: ב"איכותם של הפרטים", האם הכוונה לחיבור יתר או לפחות חיבור?

כן.

תלמיד: האם חיבור נקרא "איכות"?

איכות בחיבור.

תלמיד: ואז הוא כותב "שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו." איך אחד יכול להוריד למטה ואחד יכול להרים למעלה?

אם זו מערכת, אז כל פרט שבה גורם נזק לכל המערכת.

תלמיד: במה הוא עושה נזק?

בזה שאין קשר בין כל חלקי המקבלים לנותן, גם מבחינת המקבל ממנו וגם מבחינת הנותן לו.

תלמיד: איך אני יודע שאני עושה נזק או גורם נחת בעשירייה?

גם אם אתה לא מרגיש ולא מבין, אתה חייב לשמוע מה שאומרים לך מקובלים. כי הם אומרים את הדברים האלה לאלו שעדיין לא מרגישים אלא כדי שיקיימו וירגישו.

תלמיד: איך אני צריך להתנהג כלפי העשירייה שלי כדי לא להוריד אותם או כדי להעלות אותם?

אני עדיין צריך להגיד לך היום איך להתנהג? באהבה חלוטה.

תלמיד: מה זו אהבה חלוטה?

שאתה אוהב את כולם יותר מאשר אתה אוהב את עצמך.

תלמיד: קשה להגיע למצב שאתה יכול לאהוב את החברים.

אנחנו מדברים על מה שהתורה דורשת.

תלמיד: אנחנו לומדים שבעליה במדרגות הרוחניות אין צדיק שעשה טוב ולא יחטא, אני חייב ליפול ואז לקום. אבל בקטע השני כתוב שלימוד ספר הזוהר הוא זה שיוציא אותנו מהגלות. יוצא שאנחנו לא צריכים את הנפילות והעליות, אלא לימוד ספר הזוהר מחפה על כל הכניסות והיציאות האלה.

אני לא חושב כך. אני חושב רק דבר אחד, שאתה צריך לחשוב יותר לפני שאתה שואל שאלות. אתה רוצה לקבל תשובה מידית על מה שמתעורר לך בראש וכך זה לא נכון. תסתכל איך אחרים שואלים, עד כמה לעיתים נדירות, ועד כמה הם חושבים יותר לפני שהם שואלים.

שאלה: הוא כותב כאן שכלל ופרט שווים. מובן שהם שווים בפנימיות וברצון לקבל, אבל בעיניים שלי אני לא רואה את השוויון הזה. איך אני יודע שמה שאני עושה מכריע לטובה או לרעה את כל העולם? זה משתק, זה מאוד מפחיד.

אבל אתה צריך להאמין שככה זה. אומנם אתה לא רואה, אבל בצורה אינטגרלית כשאתה מסתכל על כל המערכת, אז אתה יכול לתאר את הדברים האלה שכך הם, ש"כלל ופרט שווים".

אם זו מערכת אינטגרלית שכל חלק קשור ושייך לכולם, אז יש חשיבות לחלק אחד כמו לכל החלקים, כי אם הוא מקולקל, אז הכול לא עובד, ואם יתקנו אותו, אז הכול יעבוד.

תלמיד: זה משתק אותי, אני לא יכול לזוז.

אתה חייב להיות אחראי על עצמך.

תלמיד: אני אחראי על עצמי, אבל בעל הסולם כותב שיש איזה מעשה שלפי ערכו אני מוריד או מעלה את הכלל כולו. מהו אותו מעשה? ואיך אני יודע מה הערך של המעשה שאני עושה?

זה לא חשוב. אתה חייב לעמוד על המשמר שלא לגרום שום נזק במעשה שלך, אפילו הכי קטן, לכולם.

תלמיד: מהו הנזק היחידי שאני יכול לגרום?

בכך שאתה שוכח לרגע אחד לתמוך באחרים.

שאלה: לכאורה חכמת הקבלה התפשטה, ובזמננו זה כבר בכל העולם. איך יכול להיות שבזמן בעל הסולם היו שתי מלחמות, ובזממנו כאלו דברים? מה זה אומר שאני גורם במעשיי לירידה או לעלייה של כל העולם? במה זה מתבטא בחיצוניות או בפנימיות של העולם?

אם אתה מחובר עם כולם, אז במעשה הטוב שלך אתה מעלה את כולם, במעשה הרע שלך אתה מוריד את כולם.

תלמיד: מה זו עלייה או ירידה של כולם?

זה תלוי באיכות הקשר ביניכם, כי אז בהתאם לזה האור העליון ממלא אתכם או מרוקן אתכם.

תלמיד: ואיך זה מתבטא בכלל העולם?

אותו דבר, בהתאם לזה הם מרגישים בעלייה או בירידה, אפילו חומרית.

תלמיד: אבל לכאורה אנחנו רואים רק צרות שמתגברות ושהעולם מתפרק.

זה מפני שהעולם מרגע לרגע מקבל רצון לקבל נוסף, אבל הוא לא משיג את התיקונים.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו מתרשלים? כי החכמה מתפשטת בכל העולם ואף פעם לא היה דבר כזה.

זה שהיא מתפשטת זה לא אומר שאנחנו מצליחים. לפי מה שאנחנו מגלים אנחנו צריכים עוד ועוד להוסיף כוחות בחיבור, רק בהם תלוי כל העתיד.

שאלה: אני רוצה לברר מהי האיכות של הפעולות שלנו בעשירייה?

הסימן להצלחת המעשים שלנו בעשירייה הוא הצלחת החיבור. ככל שאנחנו מחוברים והאור העליון מגיע בהתאם לכך, הוא יכול למלא אותנו ולהראות את עצמו בקשר שלנו, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. האור העליון מתגלה בהתאם למידה שבה אנחנו מתחברים ככל היותר צמוד אחד לחברו. "בצמוד" נקרא שכל אחד רוצה למלא, לעזור לחברו למלא את הרצונות שלו.

תלמידה: אפשר להגיד שאיכות הפעולות שלנו היא זירוז הזמנים?

כן, ודאי.

שאלה: האם הכוונה שלי בפעולות שאני עושה בעולם מחוץ לבני ברוך, גם מגדירה אם אני הולך נכון בדרך? אני צריך לבדוק את הכוונה שלי במצבים חיצוניים כאלה?

אתה עושה את הפעולות, לכן אתה צריך לבדוק עד כמה כל מעשיך מכוונים לגמר התיקון, שהם במשהו יקדמו אותך אליו.

שאלה: אמרת שאם חבר מגלה שהוא רחוק ואף שונא את האחרים, אמרת שזה דבר טוב כי זה גילוי האמת, אבל אם הוא מייחס לעצמו את גילוי הרע, מרגיש שהוא עצמו כולו רע, גורם במעשיו ירידה לכל העולם וזה מייאש ועוצר אותו בדרך, איך הוא אמור לייצב את עצמו ולהתייחס נכון לגילוי הרע?

כל עוד הוא לא גורם לכל החברים שלו להיות מחוברים לפי רצונו, יכולתו, ופעולתו, הוא לא יכול להגיד שהוא לא עשה, אלא הוא עשה, הוא גרם לירידה מסוימת של כל המציאות, של כל העולם, שהוא מרגיש. אנחנו צריכים להבין שמה שאדם מרגיש, זה רק חלק קטן ממה שיכול להתגלות, מה שמראים לו. הוא רואה רק אותו הפריים מכל העולם שהוא צריך לראות, מה שהוא מצליח לראות בכלים שלו.

תלמיד: איך העשירייה עוזרת לחבר במצב כזה?

העשירייה יכולה לפתוח לו את העיניים או לסגור לו אותן, העשירייה יכולה להעלות אותו, להוריד אותו, היא יכולה לעשות הכול. העשירייה היא תשע ספירות שמסובבות אותו כשהוא המלכות של העשירייה.

שאלה: מאז שהתחלתי ללמוד קבלה, במקום לגלות את הבורא גיליתי רק את האגו שלי וכמה אני מרוחק מהבורא. אז המחשבה לעזור לחבר להגיע לגילוי הבורא, היא תמיד רק מחשבה, אני מהאגו הזה אף פעם לא אצליח לצאת. איך אני יכול לאהוב את החבר כמו את עצמי, אם אני כולי אגו?

אתה צריך לתאר לעצמך מצב שבו אתה נמצא בתשומת לב לכל חבר כמו לעצמך, וזה בעצם המצב הרצוי. אם אתה לא נמצא בו, אז לא נמצא, אתה עדיין במצב מנותק ממנו. אם אתה לא מרגיש מה שמרגיש חבר, סימן שעדיין לא הגעת לתיקונים הנכונים, אבל אל תדאג, יבוא זמן והכול עוד ישתנה .

שאלה: אנחנו אמורים לעשות את כל העבודה רק בתוך העשירייה, גם חלקי המציאות שנתקן הם חלק יחסי מהמכלול? איך עוברים ממכלול עשיריות מחוברות, בני ברוך, לכל העולם? המרחק הוא גדול בכמות, לא באיכות.

אתה תראה באיזו קלות זה יקרה, בהתאם למה שיהיה מתוקן בעשירייה, באיזו קלות זה יתפשט בכל העולם.

שאלה: האם הקשר בינינו נבנה מתוך אהבה חלוטה למרות כל התנאים?

איזה קשר יש בינכן, האם כבר השגתן קשר? אנחנו משיגים את הקשר מתוך זה שמרגישים שיש חוסר בקשר ואז אנחנו מתפללים לבורא שיקשר בינינו, ואז הבורא מקשר ואנחנו יכולים לבדוק, למדוד, את חוסר הקשר שהיה קודם, את הנתק, ולעומתו את הקשר שיש עכשיו. ובפער ביניהם אנחנו מרגישים את הכלי שלנו, שהשגנו. בתוך הכלי הזה, מההפרש הפוטנציאלי בין ריק ומלא, אנחנו מתחילים להרגיש את זרימת האור וזה נקרא גילוי האור, גילוי הבורא בתוך הנברא.

שאלה: איך אנחנו יודעים שהגענו למצב משותף בעשירייה?

רק על ידי השפעת האור העליון. לא אנחנו עושים זאת אלא האור העליון מכסה עלינו ואז אנחנו מרגישים כאיש אחד בלב אחד, בורא אחד, את כל המציאות האחת, ואז אנחנו מגלים את המצב הכללי הזה, לעת עתה וכך כל פעם ופעם.

אות ס"ט

"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פו"ח, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.

ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה - נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה".

אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו, אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה, שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל, כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.

ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.

הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת, שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה, כמו שהיתה ח"ו דבר, שאין צורך בו כלל".

מכאן קשה לנו לברר, אבל אין ברירה, נשתדל בכל זאת.

שאלה: לפי הקטע נראה שזאת בעצם ההתפתחות של האנטישמיות בעולם, של כל השנאה אלינו, זאת הסיבה לכל מה שקורה?

זה ברור.

תלמיד: איך אנחנו אמורים להגיב לזה? מצד אחד באות הקודמת קראנו שהכול תלוי באדם הבודד, שהוא מכריע את העולם לכל מצב. מצד אחר אתה רואה שלא משנה איך אתה זז בכל מקרה יבואו ויאכלו אותך.

זה שיאכלו אותי או לא יאכלו אותי זה לא העניין, אני קודם כל צריך לברר בצורה גלובלית ובצורה שלא תלויה בי, להיות ממש מנותק מאינטרס עצמי, אחרת אני לא אוכל לברר שום דבר נכון.

תלמיד: איך מבצעים את הבירור נכון?

אני מסתכל על דבר פשוט, הטבע הוליד המון אנשים שנמצאים בדרגת המדבר, דומם צומח חי אלה הדרגות שלפניהם, ודרגת המדבר זאת כבר דרגה ששייכת למין האדם. ומה לעשות איתם? איך אנחנו יכולים להתייחס אליהם? מה ההבדל בין אדם לבהמה? הם יותר חכמים? הם יותר מסודרים? אם נלך לראות כל מיני חיות יכול להיות שנגלה שהן יותר חכמות.

לכן השאלה היא, איך אנחנו מסדרים את החיים שלנו כבני אדם? כי יש לנו שכל, רגש, כוח, ואנחנו יכולים להתגבר, ועל ידי השכל שלנו לשלוט כמעט על כל העולם. אז בעל הסולם אומר שברצון לקבל שלנו יש לנו אפשרויות להתעלות למעלה מהאגו שלנו, למעלה מהטבע שלנו, ולא ללכת אחרי הטבע האינסטינקטיבי שלנו שנקרא רצון לקבל, שכל הזמן דורש בכל רגע ורגע לעשות את מה שטוב לו.

תראו איך אתם יושבים? מה אתם עושים? הכול לטובת הגוף. ואם לא לטובת הגוף, אז מאין ברירה, שאין לכם שום אפשרות אחרת אלא לעשות דברים בכוח, כך אנחנו כל הזמן פועלים. לא חשוב מה אנחנו עושים, את הדברים הגדולים ביותר או הקטנים ביותר, אנחנו תמיד עושים את מה שמסוגלים לעשות לטובתנו.

כלומר, מה שקובע את כל ההתנהגות שלנו, הפעולות שלנו, זה האגו שלנו. הוא לא עוזב אותנו לרגע אחד, ואפילו אם אני שוכח ממנו, את הפקודות שלו אני מרגיש ואני חייב לבצע אותן בכל רגע ורגע.

תלמיד: מהמקום הזה שאני עובד מהאגו ואני לא אמור לעבוד ממנו, איך להסתכל על המערכת ולעבוד בה נכון? כי יש פה סתירה.

זה מה שנלמד. בינתיים נענה על עוד כמה שאלות.

שאלה: אלה שלומדים תורה חיצונית תמיד יהיו בכמות גדולה יותר מאלה שעוסקים בפנימיות. אז איך העולם יוכל להגיע לאיזון, או שהוא נידון לכישלון, לנפילה?

זאת עדיין שאלה שאנחנו לא נגענו בה. על מה שאנחנו למדנו אתה לא שואל, לכן נלך לשאלה אחרת.

שאלה: איך להעלות את פנימיות התורה על חיצוניות התורה, בעשירייה, בין החברים?

פנימיות התורה מדברת על החיבור בינינו, חיצוניות התורה מדברת על הידע, על מה שכתוב בספרים. וכאן השאלה, מה אנחנו לומדים? מלמדים את הלב שלנו לאהוב את הזולת, או מלמדים את המוח שלנו לזכור את כל הכללים שכתובים בספרים, וכמו תלמיד בבית ספר להגיע למצב שאנחנו פשוט זוכרים מה כתוב. זה ההבדל בין פנימיות לחיצוניות, או שאנחנו מתקנים את הלב, או שאנחנו מתקנים את המוח שלנו.

אז יש כאלה שעוברים על כל ספרי הקבלה ומתוך זה מתקנים את הלב שלהם, שהוא נעשה מקושר ומכוון לחברים, לבורא, ויש כאלה שלומדים רק את מה שכתוב בספרים, מצוות חיצוניות. "חיצוניות" כלומר, שלא מתקן את הלב שלו אלא מתקן את הידיים, רגליים, פה, לשון וכן הלאה, וזאת הדאגה שלו. אז יש כאן עניין של פנימיות וחיצוניות, "פנימיות" זה נקרא "לב", "חיצוניות" זה נקרא "מוח".

שאלה: בפסקה השניה באמצע כתוב, "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'", יש על זה הרבה שאלות.

עוד לא הגענו לזה.

שאלה: אמרת לפני כמה דקות שצריך הרבה כוחות כדי לעשות את העבודה הזאת, כוחות לחיבור.

כן.

תלמיד: זה מזכיר גנרטור, בשביל להפעיל גנרטור צריך ניצוץ, את ניצוץ הזה אני מחפש. מאיפה אני מקבל את הניצוץ שיפעיל אותי, את הגנרטור הזה, שיהיה לי כוח להתחבר לחברים שלי?

יש סביבך הרבה ניצוצות בכל חבר וחבר.

תלמיד: איך אני מזהה את זה?

אתה לא רוצה להידלק מהם.

תלמיד: אז למה אני יושב עם החברים שלי, סתם כך, בשביל להתעסק בחיצוניות התורה?

כן. אני יכול להביא עץ למדורה אבל העץ לא נדלק, למה? כי אני לא מסובב אותו בצורה נכונה, למקום הנכון, לאש הטובה.

תלמיד: אז איך בכל זאת אני מצליח, שאראה את הניצוץ שיפעיל אותי, מאיפה אני לוקח אותו? אני מבין שמהחברים, אבל איך אני גורם שזה יקרה?

תפתח את הלב ותתחבר בליבך לליבם של החברים.

תלמיד: אני מבין את מה שאתה אומר לי.

אז כל היתר תלוי בך.

תלמיד: השאלה היא איך לפתוח את הלב?

תפילה, תבקש מהבורא שיעשה לך את זה.

תלמיד: הבנתי, בקיצור צריך להתפלל.

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שעוד לא השגנו בכלל קשר בינינו בעשירייה. מה זה קשר פנימי?

לב ללב.

תלמיד: איך אפשר להיות יותר רגישים לזה?

על ידי תפילה.

שאלה: אנחנו מרגישות את הכאב שקורה בעולם, ומרגישות גם אחריות. מהו המאמץ היום יומי שלנו, איפה עלינו להוסיף בכדי להעלות את העולם?

אנחנו עוד נלמד את זה, יום יום נלמד את זה, אבל בינתיים רק להתחבר ולהתפלל. אני מדבר על נשים עכשיו, ככול שאתן שונות ורוצות בכל זאת להיות מחוברות בלב אחד, בהרגשה אחת, בתפילה אחת לבורא אחד, זה יעזור.

­

תלמידה: אמרת שאנחנו מלמדים את הלב שלנו לאהוב. אנחנו באמת מלמדים אותו או שהאור מביא לנו את זה אם אנחנו רוצים? איך להגיע למצב של אהבה זו לזו?

לאהוב זה את זה, זו הבעיה. צריכים ללמוד איך עושים את זה, הבורא ילמד.

תלמיד: במאמר "הערבות" הוא כותב ש"ישראל הם פועלי התיקון", שדרכם יבואו ניצוצי ההזדככות לכל יתר אומות העולם, ופה הוא מציין שגאולת ישראל היא מתוך אומות העולם. שרק ישראל צריכים להיגאל.

אין דבר כזה ישראל. כל אדם שיש לו נטייה לבורא, ישר א-ל, ישראל, לפי ההגדרה הזאת נקרא "ישראל". זה לא שייך ללאום, לא שייך למין הגשמי, לא שייך לכלום.

תלמיד: אבל איך התיקון מתפשט לכל העולם?

הרצון שהוא כללי לכל בני העולם, שכולל בתוכו את כל בני העולם, מעביר כמו בווירוס, את הרצונות האלה מכאן לכאן. ולכן כך הוא מעביר. אז כך, כמו באיזו מחלה, כמו באותה הקורונה שעכשיו עברנו, אנחנו מעבירים את הדברים האלה.

איך אנחנו בעולם שלנו, בכל מיני צורות של אופנה, אנחנו מסתכלים אחד על האחר וגם רוצים אותו דבר שיש לאחר, כי אנחנו מחפשים תענוג, מחפשים מילוי. אנחנו רואים שמישהו מתמלא עם משהו, אז את המילוי ההוא אנחנו גם רוצים. וכך אנחנו מתחילים לעבוד עם הרצון שלנו לתת לו אותו הכיוון כדי ליהנות כמו שאחרים נהנים, ומכאן והלאה מתקדמים.

שאלה: אם מישהו מתעורר באיזו דרגה, למשל מחסידי אומות העולם למשל, והוא מתחיל לשאול על המקום שלו במציאות, ועל מבנה המציאות וכולי, הוא יכול לעלות במעלות האלה, מאומות העולם? להפוך לחיצוניות ישראל ולפנימיות ישראל, או שהתפקיד שלו להישאר איפה שנמצא ולהיות שם הכי טוב, כביכול?

אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה. עוד לא הגענו לזה, ואתם כבר נכנסים לאיזה בירור צדדי. אני לא מוכן לזה. אנשים לא יבינו.

שאלה: פנימי נקרא "לב" וחיצוני "מוח". האהבה שאותה אנחנו רוצים לבנות בינינו צריכה להיות גם ברמה של השכל וגם של הלב, או שאנחנו צריכים ללמוד להראות אותה זו לזו?

אנחנו צריכים לברר את הרצונות שלנו בלב, כי הלב מבין ולא המוח. להגיע למצב שנבין מתוך הרגש, מתוך מילוי הלב איפה אנחנו נמצאים. זו הדרגה הפנימית. לנשים יותר קל להרגיש, כמו שאימא מרגישה את הילד שלה. תינוק שקודם נמצא בה, ואחר כך נולד, איך היא מרגישה אותו? היא לא מרגישה שהיא נבדלת ממנו, היא מרגישה שהיא ממש קשורה אליו כמו שהוא היה בתוכה.

שאלה: מה עושים כדי שהסביבה החיצונית לא תשפיע עלינו בצורה כזאת שתיצור נתק בין חברות בעשירייה?

להיות יותר מקושרות ממה שהסביבה החיצונית יכולה להשפיע. זה ברור.

שאלה: מתי הבורא מקבל תפילה שתשחרר אותי מהשנאה לחברות שלי?

הכול תלוי בך, הכול תלוי באדם, עד כמה הוא רוצה להגיע לתפילה שהבורא ישחרר אותו מהשנאה, כשנדמה לו שכך מרגישים, מתייחסים אליו.

שאלה: הכתוב מדבר שבמחשבה אנחנו יכולים לעשות נזק, אבל אם יש תשובה ובקשה לתיקון, האם בכל זאת אנחנו גורמים נזק?

בקשה לתיקון זה עוד לא תיקון. זו רק בקשה. אנחנו צריכים להתאמץ ולהגדיל אותה עד שמקבלים מלמעלה תשובה, ואז אנחנו יכולים להיות בטוחים שאם נקיים את התשובה אז נשמור על עצמנו מהקלקול והתיקון יבוא. אלה דברים שצריכים לבוא אלינו בזה אחר זה.

שאלה: אנחנו תמיד מדברים על החיבור, התפילה, לפתוח את הלבבות שלנו. יהיה טוב לדבר בעשירייה על כך ולתרגל הרגשת לב החברות כדי שלא יישאר בגדר תיאוריה?

ודאי שזה טוב. העיקר לא להיות פסיביים.

(סוף השיעור)