שיעור בנושא "פסח - וימות מלך מצרים, ויאנחו מן העבודה"
18 apr 2022
שיעור בוקר 18.04.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת "וימות מלך מצרים", קטע מספר 201.
זה העיקר "וימת מלך מצרים". זאת אומרת נשאר רק מלך אחד ששולט עלינו. ולכן אין לנו שום דרך לברוח מאחד לשני, לשליטה שאנחנו רוצים לחלק בין שניהם, אלא כל מה שקורה קורה רק מכוח עליון אחד "אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומטיב", והשניים הפכו להיות אחד. וזה הכול מפני שאנחנו מתחילים כך לתפוס את המציאות, שפועל בה רק כוח אחד ואין כוח רע בעולם, ופועל רק כוח הטוב ורק אליו אנחנו משייכים את עצמנו ולא חשוב מה שיקרה אנחנו נמצאים רק בשליטתו.
זה דבר מאוד מאוד מיוחד וחשוב, ובעצם קובע את כל היחס שלנו לעצמנו, למציאות, למה שנקרא ונמצא בכל הטבע. כי כל הטבע ואנחנו כולנו נמצאים אך ורק בתוך כוח אחד השולט "אחד יחיד ומיוחד" ו"אין עוד מלבדו". והתנאי הזה הוא תנאי עיקרי - כמו שאנחנו אומרים ב"שמע", והוא מביא את האדם לנקודה אחת שממנה אם הוא דואג, הוא מותח קו ישר למטרת הבריאה, לסוף הבריאה, לגמר התיקון. וכל התיקונים שלו הם בזה שהוא מייחס מה שקורה לו, ומה שיקרה לו, רק לכוח אחד, לשליטה אחת.
ומרגע זה והלאה כשהוא מפתח את עצמו עוד ועוד בכל מיני גישות, אפשרויות שהבורא מצייר לפניו, בזה הוא מפתח את עצמו בדביקות יותר ויותר חזקה כלפי הבורא, כלפי הכוח העליון, וזה ממית את מלך מצרים, כאילו יש עוד שליטה בעולם כנגד הבורא. אלא דווקא אותה שליטה שהיא כנגד הבורא, היא מראה לאדם איפה יכול להיות שהוא עדיין לא בדביקות שלמה בבורא, והיא עוזרת לאדם.
ובזה "מלך מצרים" עוזר לנו לייצב את עצמנו נכון, להעמיד את עצמנו בצורה נכונה, בקו אחד, שיש רק שליטה של כוח אחד בטבע, והשליטה הזאת מלווה אותנו, מכוונת אותנו, מושכת ומובילה לתיקון השלם.
ובתיקון השלם אנחנו דבוקים בכל הרצונות והמחשבות, בכל מה שיש בנו, שמלכתחילה הם הפוכים מהבורא ואנחנו מייצבים אותם כך שהם יהיו בדביקות בבורא. זו כל העבודה, לגלות במקום מלך מצרים, את "מלך מלכי המלכים", "המלך העליון". והעבודה הזו צריכה להתרחש בנו במוח ובלב, וזה קורה לנו מהרגע שאנחנו מתנתקים ממצרים, וכבר נכנסים תחת רשות, תחת שליטת הכוח העליון.
זה מצב מאוד מיוחד, רגע מאוד מיוחד, לכן יציאת מצרים נקראת "לידה רוחנית", כי אנחנו פעם ראשונה מתחילים לנגוע בעיקרון הזה ש"אין עוד מלבדו", "טוב ומטיב", ובמה שנראה לנו שנפתח לנו בכל רגע מצב חדש. אנחנו צריכים לאתר את הכוח האחד שפועל ולא אחר ולא ההיפך, ובצורה כזאת אנחנו מגלים את המציאות השלמה ונכנסים לדרך שהיא חייבת להביא אותנו עד גמר התיקון.
יהיו בדרך הזאת כל מיני הפרעות, בלבולים למיניהם, וזה הכול כדי לסדר אצלנו מערכות בהן נחליף את ההסתכלות על שני הכוחות בטבע, ואולי אפילו יותר, לכוח אחד. והתיקון שלנו הוא לזהות, לראות, לקבוע שכמה שיראו לנו אלף ואחד כוחות שונים, אפשרויות, סיבות שונות, זה הכול אחד שכך בכוונה מתפצל כלפינו, כדי שברגשות שלנו הרבים, השונים והמנוגדים, נאסוף אותם יחד וכך נרכיב את דמות האחד.
ולכן החוק העיקרי כאן הוא "שמע ישראל", ישראל זה ישר-אל שמכוון את עצמו לאותו כוח אחד ולגלות שרק הוא פועל ו"אין עוד מלבדו", ורק הוא נמצא במציאות.
"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", זה התיקון שלנו. וכל היתר זה תיקונים שונים, קטנים, תת תיקונים, שנמצאים כמרכיבים של התיקון הזה.
ולכן עלינו להבין ש"וימת מלך מצרים", גם זה יוצא מאותו כוח עליון "אין עוד מלבדו". ואז אפילו שאנחנו רואים את הכוחות השונים כמנוגדים לכוח העליון, אנחנו צריכים להגיד, "זה אותו כוח עליון שבצורה כזאת מתראה לנו, כדי שנסדר את עצמנו, נסדר את הפוקוס שלנו דרכו אנחנו רואים אותו, ורוצים לזהות שאין כוח אחר ולא יכול להיות. אלא זה נראה לי כך, מפני שאני בפנים לא מסודר, מפני שאצלי יש איזו פזילה פנימית בהסתכלות, בראייה, אולי באותה קרן זווית שאני רואה אותו, מסתכל עליו, וכך מרגיש ומקבל אותו. זה התיקון.
והתיקון הזה הוא לאורך כל הדרך, וזה כול מה שאנחנו צריכים לעשות. ממתי זה מתחיל? מ"ימות מלך מצרים". כי ברגע שאני מתחיל לקבוע שאין כוח אחר כנגד הכוח העליון, "אין עוד מלבדו" אז זה הסימן שאני מתחיל לצאת משליטת פרעה לשליטת הבורא וזה סימן שאני יוצא ממצרים.
זו ודאי לא יציאה פיזית ואפילו אולי לא רגשית, אלא קודם כל שכלית, כך אנחנו מקבלים את זה. ואחר כך זה נכנס לרגש ואנחנו מתחילים לחיות את זה יותר ויותר, עד שמתחילים לאסוף התרשמויות כאלה ומתחילים לגלות אותו, את הכוח העליון כדמות הכוח שעוטף אותנו, מחזיק אותנו, מוביל אותנו, מוליך אותנו לתיקונים, וכל התיקונים הם כדי לקבוע ש"אין עוד מלבדו" בכל מצב ומצב.
והמצבים יהיו יותר ויותר קשים, כדי לתת לנו אפשרות להתאמץ ולקבוע ש"אין עוד מלבדו". ונימצא אפילו במצבים הפוכים, מפחידים, לא ריאליים, שלא יכול להיות שכך הם מסודרים. אבל הבורא מסדר את זה כך, כדי לתת לנו אפשרות דווקא דרך התרגילים האלו לקבוע שזה הוא ולא אחר.
זאת העבודה שלנו שהיא מתחילה מרגע יציאת מצרים, וככל שנהיה מסוגלים לקבוע את זה, כך נתקדם. ובזה ודאי יש לנו ערבות הקבוצה, העשירייה וכל הקבוצה הגדולה שלנו. ועלינו לסמוך על מה שכתבו לנו המקובלים בכל הדורות. מהאדם הראשון לפני כמעט ששת אלפים שנה, כבר כותבים לנו המקובלים על אותו כוח "אחד יחיד ומיוחד" שהוא שורה בטבע ואנחנו תופסים את הטבע הזה בכלים שלנו ומוטל עלינו לכוון את הכול למקור אחד.
שאלה: המטרה שלנו לצאת ממלך אחד למלך שני או לחבר את שני המלכים לכוח שולט אחד?
חס ושלום לצאת מאחד ולהיכנס לשני. אנחנו צריכים לקבוע שזה מלך אחד, "אין עוד מלבדו", וכל הכוחות הזרים שנראים לנו, הם נראים לנו כאלה כדי שאנחנו נעשה יותר ויותר פוקוס, כמו בעדשה, וככל שלא נראה לנו שזה מתייצב ככוח אחד, ככל שהעדשה יותר חזקה, יותר מדויקת, אנחנו רואים שיש עוד איזה הבדל בין שתי הדמויות, עד ששתי הדמויות מתאחדות לדמות אחת. וזה נקרא "הקדוש ברוך הוא", "אין עוד מלבדו", "אחד יחיד ומיוחד".
כל התפיסות, כל השיטות שלנו, כל הפעולות שלנו הן אך ורק כדי לכייל את עצמנו לראות בכל מצב מה שלא יהיה, שזה כוח אחד. מזה שאנחנו רואים בפזילה שיש עוד אחד במשהו, זה מפני שבעין שלנו אנחנו פוזלים, וכל העבודה שלנו היא לעשות את התיקון הפנימי בעין הפנימית, זאת אומרת בלב ובמוח שלנו שלפנינו יש רק כוח אחד בלבד.
תלמיד: אז למה צריך לצאת ממצרים, למה להמית את מלך מצרים, פרעה?
אני יוצא מהשליטה, אני מתנתק מהשליטה של הכוח הרע שאומר לי שיש כמה כוחות בעולם, וכמו שאומר פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו?".
מה זה נקרא התנתקות ממצרים? זה להתנתק מכוח אחד, כוח הרע, הכוח האגואיסטי שאני לא יכול להיות בו ולהיכנס תחת הכוח השני. ולאט לאט יוצא שאני עוד לא יודע איפה אני נמצא כששני הכוחות האלה פועלים עליי ואני ממש רוצה לקפוץ כמו לתוך המים, לשליטה שלו, ושהוא ישלוט בי, ואני אבין את השליטה שלו ואיך אני ארכיב אותה שליטה שלו בעצמי. זאת העבודה.
תלמיד: יוצא שאני מתנתק מכוח אחד ונכנס לכוח שני, איפה לחבר אותו לאחד, כמו שאמרת "שמע ישראל ה' אחד"?
אנחנו נראה איך אנחנו עובדים עם שניים, עד שנצא ממצרים וזה לא פשוט, כי אנחנו רואים לפי הסיפור עד כמה יש לנו כל מיני ספיקות ומאבקים בתוך מצרים לפני היציאה, לפני הבריחה ממצרים. כך אנחנו נרגיש על עצמנו מה כל התהליך הזה שאנחנו עוברים, וזה בונה את האדם בקשר עם הבורא. אי אפשר להתקרב אליו, לגלות אותו בחוש של ראייה פנימית, אלא אם אנחנו עוברים על כל אותם המאורעות, כל אותם המצבים שהתורה מספרת לנו.
שאלה: בקשר למה שעכשיו אמרת שזה תהליך ההתפתחות שלנו לעבר הבורא, מה הבורא מצפה מאיתנו, מה המטרה שלו?
אנחנו כנבראים לא יכולים לזהות משהו אחד, אלא אחד לעומת השני. לכן "בראתי יצר רע בראתי תורת תבלין", "כי מאור שבה מחזירו למוטב", זאת אומרת אור התורה מתקן את היצר הרע והופך אותו ליצר הטוב. והוא לא יכול להיות טוב, אלא בזה שהאור העליון מגיע מהבורא ומתקן אותו. וכך אנחנו מכירים, מבדילים בין הטוב לרע, זה מה שקורה.
לכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו נבראים, ונברא יכול להיות קיים במציאות שהוא מחוצה לכוח אחד שבאמת קיים במציאות, כי רק כוח אחד קיים. ואנחנו, שאותו כוח רוצה שאנחנו נהיה קיימים בו ויחד עם זה נהיה הפוכים ממנו כדי להיות קיימים, ודומים לו בכל דבר, אז אותו כוח אחד בונה את המציאות המאוד מיוחדת, שזה הוא ומשהו לגמרי הפוך ממנו, לגמרי העתקה ממנו. ואנחנו מההעתקה הזאת, מפרעה, יצר הרע שהוא הפוך מהבורא, מגיעים לאט לאט להתקרבות, להתאמה לבורא.
ואת השלבים האלה אנחנו צריכים ללמוד ולהבין איפה אנחנו הפוכים ואיפה אנחנו כמוהו. ומשני המצבים הללו אנחנו מרכיבים את הרגש והשכל שלנו, את המנגנון הפנימי שלנו איך להבדיל בין טוב לרע, בין עליון לתחתון, בין אמת לשקר, בין כל מיני תכונות שלנו. וכשאנחנו מרכיבים את הדברים האלה זה כנגד זה ובין שניהם אנחנו קיימים, אז אנחנו הופכים להיות עצמאים. לכן הבורא שברא את יצר הרע ויצר הרע נשאר, ואנחנו על פני יצר הרע מרכיבים את היצר הטוב, אז אנחנו כביכול בונים את הבורא "אתם עשיתם אותי", ויוצא שאנחנו מבינים דבר והיפוכו ובין שניהם קיימים. ובזה הנברא הופך להיות ממש באותה דרגה כמו הבורא "והייתם כאלהים ידעי טוב ורע"1.
אנחנו עוד נכיר את כל הדברים האלה על עצמנו, אבל בעצם זה נמצא עכשיו בלימוד שלנו ואנחנו מתחילים להתקרב להבנה הזאת, אפילו להרגשה הזאת. בהדרגה, אני לא ממהר כי יודע עד כמה זה צריך להיכנס ולהתיישב ברגש ובשכל שלנו, להתכלל יחד ולהביא לנו את ההבחנות הנכונות.
שאלה: איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שהמלך הזה באמת מת בתוכנו? אנחנו עושים הרבה עבודות עבור העשירייה, אבל יש גם חלק גשמי שבו הרצונות שלנו מושפעים. מה הסימנים שבאמת נותנים לנו הכוונה שאנחנו עוזבים את המקום הזה ונכנסים למקום אחר של השפעה?
שאלה יפה. לפי ההרגשה שלנו. אני צריך להרגיש בתוכי שאני מכוון על ידי השפעה, על ידי חיבור עם החברים, ולקראת האהבה, שבכל התכונות שמתגלות בי וכלפי החברים במיוחד אני אוכל לייצב את עצמי לטובת הזולת. זו בעצם הבדיקה הנכונה. כי הבורא הוא גם "טוב ומטיב" ו"אין עוד מלבדו", זה מה שאני צריך, לראות את עצמי בצורה כזאת. לא שאני מתנהג כך ברחוב, אנחנו עוד לא עובדים על תפיסת המציאות הנכונה, ולכן זה ייראה לא טוב גם בעינינו, גם בעיני הקהל, שזה בעצם גם בעינינו. נתקדם, אני לא רוצה לבלבל אתכם.
שאלה: אנחנו יודעים שהכוח הזה מגיע ממקור אחד, אבל יש גם פרעה וגם בורא, הרי זה אמור להיות דבר אחד, רק בתוכנו אנחנו מפרידים את זה, לא?
רק על ידי זה שאני מרכיב את דמות הבורא בי מדבר והיפוכו, אני יכול להרגיש אותו בצורה נכונה כי - אני מרגיש אותו, ולא שאני והוא זה היינו הך. אלא יש אני ויש בורא, ושניהם אני והבורא חייבים להיות בהרגשה ובהבנה שלי. איך יכול להיות? לכן זה נברא בצורה כזאת.
שאלה: כדי לראות מתוך העולם שלנו את הכוח של הטוב והמטיב, נראה שיש לנו רק מפתח אחד, אמונה למעלה מהדעת. או שיש עוד משהו?
כן. רק אחד. וככל שאני הולך לתפוס את המציאות באמונה למעלה מהדעת, בצורה כזאת אני תופס את המציאות בצורה הנכונה. אני לא יכול לראות רוחניות, להרגיש רוחניות אם לא באמונה למעלה מהדעת. כי רוחניות זה אמונה, דעת זה גשמיות. עד כמה שאני מעלה רוחניות על פני הגשמיות, בפער בין שניהם אני מזהה את המציאות הרוחנית.
שאלה: אתה יכול להסביר את העניין הזה, שכתוב "וימות מלך מצרים" ואחר כך כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". הייתי מצפה שקודם כל אנחנו נגיע לאיזו אנחה מהעבודה ואז כשאנחנו כבר צועקים ומתפללים, רק אז "וימת מלך מצרים".
עוד מעט תבין. הוא מסביר לא פעם אחת.
קריין: קטע 201.
וימות מלך מצרים
"יש לפרש "וימת מלך מצרים". היינו העבודה, שהיו עובדים לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו מלעבוד עבורו, כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא "שליטת מלך מצרים", היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים. אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם.
נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד. זה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה"."
(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
זאת אומרת דווקא "מן העבודה", דווקא צעקו מתוך העבודה כי רצו לשלב את שני הדברים האלה יחד ולא יכלו.
הם לא יכלו לעשות שום דבר לא בזה ולא בזה, לא ידעו מה לעשות, איך לחיות, איך להתקיים, למה לכוון את עצמם. וזה האדם בחיים, שכך נראה לו, בשביל מה לחיות הוא עוד לא יודע, אפילו לא יודע בשביל מה לעשות תנועה קטנה. כי אם לא לעצמו ואם לא לבורא, אם נמצא ביני לביני, קירח מכאן ומכאן, אז יוצא שהוא נמצא ממש בחוסר אונים.
זאת אומרת אין לו חומר דלק לעבודה, אין לו מטרה, אין לו בשביל מה לחיות. הדבר הזה מורגש ממש בתוך כל הטבע של האדם. צריכים להבין שעד הפרט האחרון, עד התאים שבגוף, חייבים להיות תוכנית, כוח, ומטרה שמחייבת לחיות ולהתקיים ולהתרבות לכל תא ותא. ואם נעלם התהליך הזה, אז אדם מת.
וזה נקרא ש"וימות מלך מצרים", "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". מצב מאוד לא פשוט. אבל חייבים לעבור דרכו כדי להחליט, בשביל מה כדאי לחיות.
שאלה: מה הנוסח הנכון של התפילה בעשירייה כדי להיות בצורה מתמדת מעל שני הכוחות, והאם זה נקרא קו אמצעי?
אני לא יכול להגיד. הנוסח הנכון כמו שכתוב ב"שמע ישראל". זה הנוסח הנכון, "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד". אין עוד מלבדו ורק הוא פועל בכל המציאות. אומנם נראה לנו אולי יש הרבה כוחות שפועלים עלינו מלמעלה, מלמטה, בתוכנו, לא חשוב איך, אנחנו צריכים להבין שהכול פועל רק ממקור אחד, מהחלטה אחת - ממלך אחד.
תלמיד: והאם זה נקרא להיות בקו האמצעי?
כן, זה נכון.
שאלה: האם הבורא הוא חוק?
תמשיך, אני לא יכול להגיד לך כן או לא. אתה רוצה להגיד שהבורא זה חוק? גם חוק.
תלמיד: האם אנחנו יכולים בפעולות שלנו, בעולם הזה לגרום לחזרה למדרגה קודמת?
יכולים.
שאלה: למה לא מספיק לקבוע ש"אין עוד מלבדו" שהוא נמצא שולט עלינו דרך כוח אחד? למה הקביעה הזאת לא מספיקה, אלא אנחנו רוצים לגלות את הבורא ככוח השפעה, אהבה?
כי אנחנו לא אחד. אנחנו נמצאים מחומר ורוצים להרכיב את דמות הבורא מהכוח העליון. אז אנחנו צריכים לסדר את הכוח שלנו שיהיה מסודר כמו הכוח העליון, ומתוך כמה שהחומר שלנו יסתדר בצורה כזאת, מזה אנחנו נבין את הבורא. לכן הבורא אצלנו מתגלה בצורת "בוא וראה". אנחנו לא תופסים את הבורא, אנחנו תופסים כביכול את התמונה שלו, הדפסה שלו על החומר שלנו.
שאלה: אז לא מספיק לקבוע אין עוד מלבדו, זו רק תחילת הפעולה. נכון?
נגיד שכן.
שאלה: בקטע כתוב שלא רוצים לעבוד לתועלת עצמם - ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד. למה לא מספיק שהם כבר לא רוצים לעבוד לתועלת עצמם, מה עוד חסר להם שם?
זה המעבר ביציאת מצרים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
שאלה: האם אפשר להתעמק עוד על "וימות מלך מצרים". הנקודה בחיים של האדם שבה מתהפך המצב שלו. באיזה שלב זה קורה, כשמתחיל ללכת בדרך הרוחנית או לפני שהוא מתחיל ללכת?
אנחנו תכף נאתר אותו. אני לא רוצה לתת לכם פתרונות, אני רוצה שאנחנו נעבור דרך הפסוקים ומתוכם נבין איפה נמצא אותו מקור, אותה הנקודה ממנה אנחנו נולדים בצורה הרוחנית.
שאלה: כל יום אני קם עם מלחמה פנימית אם אני הולך לכיוון הנכון או לא, מה אני רוצה מעצמי בעצם. שאלנו את עצמנו לפני השיעור, למה אני קם בכלל לשיעור בוקר? המלחמה הפנימית כל הזמן - לאן אני רוצה ללכת, מה המטרה שלי. מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות, לא יהיה מאבק פנימי יותר, מה המיוחד עכשיו בדרך החדשה "וימות מלך מצרים"?
על ידי התחברות עם האחרים אתה הגעת למצב שאתה יותר שומע את קול ה', הבורא מדבר אליך.
שאלה: אני כל הדרך בתפיסה, בתמונה שיש מלך אחד. יש הרבה כוחות, אבל בסופו של דבר המלך הוא הבורא, הוא שולט על כל הכוחות. עכשיו אני מבין שלא רק כמה כוחות - אני קצת מבולבל מהעניין הזה. יש מלך אחד.
שתהיה לך סבלנות, ולא רק לך. אנחנו עוד לא התחלנו לקרוא פסוק אחד ואתם כבר שואלים לכל הכיוונים, כמו ילדים קטנים. קצת יותר יציבות, קצת יותר להשתדל להבין איפה אתה נמצא, מה לפניך, איך המקובלים מסבירים את זה.
מה אתם מתחילים עם אלף שאלות? אני מבין שאתם מבולבלים. אבל צריכה להיות לכם כבר גישה. גישה - לא הבנה, עוד לא השגה, אלא הגישה צריכה להיות כבר מובנת. אנחנו קוראים פסוקים ולפי הפסוקים האלו אנחנו הולכים ומבררים.
שאלה: יש רצון מאוד חזק בעשירייה, אבל חלק מהחברים לא משתתף ולא משתמש בכוח הגדול שיש בקבוצה כדי לצאת ממצרים, למה?
השאלה שלך היא, מה לעשות איתם? תשאל את עצמך מה אתה עושה איתם. אתם צריכים לעשות את כל מה שהמקובלים מייעצים לנו לעשות, לעורר את החברים ולהדביק את כולם לעשירייה אחת, בצורה כזאת נצא ממצרים. זה שחלק לא משתתף וחלק משתתף זו עובדה, אבל מה אתם עושים אחרי שקבעתם את העובדה הזאת? זאת השאלה.
שאלה: החברים שלי, הגברים שעובדים בהתגברות כמעט ולא שמעתי אותם צועקים, בוכים, זועקים לבורא, האם הזעקה הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי רק בפנימיות?
לא, אפשר גם בחיצוניות. יכול להיות שזה קורה לאדם, אבל העיקר שהוא יהיה מכוון נכון. בצורה חיצונית כל אחד הוא מביע את עצמו בצורות שונות, אבל העיקר שזה יהיה כמה שיותר נכון, כמה שיותר קרוב לנקודה אמיתית פנימית.
תלמיד: יכול להיות שאני בכלל לא רואה איזה ביטויים חיצוניים, אבל למעשה יש זעקה אמיתית בתוך החבר?
אנחנו עדיין לא יכולים להרגיש מה קורה בלב החבר, אבל עוד מעט אני מקווה שאנחנו נתחיל להרגיש יותר ויותר ונצטרך לעבוד עם זה.
שאלה: לאיזה שלב של תיקון אנחנו מגיעים אחרי שמלך מצרים מת, ומה היתרון של השלב החדש הזה בהתפתחות הרוחנית עבורנו?
אנחנו יוצאים מתחת לשליטה שלו - זה נקרא שאנחנו יוצאים ממצרים, מתפיסת העולם האגואיסטי שאנחנו רואים בהתאם לאיך שהבורא ברא אותנו בשליטת מלך מצרים. ולאט לאט אנחנו מתקרבים לשליטה חדשה, לשליטת מלך עליון, זה כבר גילוי העולם הרוחני. וכל יתר ההתקדמות שלנו תהיה כבר בכוחות רוחניים, במאבק בין כוחות רוחניים לבין כוחות גשמיים, עד שאנחנו רוכשים לגמרי את כל הכוחות הרוחניים ובזה מזדהים עם הבורא.
קריין: קטע 202.
"עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם"." "גוי" נקרא עם, כל עם, כל קבוצת אנשים לפי תרבות, חינוך, לפי מה שיש ביניהם. עם או גוי זה אותו דבר, גם ישראל נקרא "גוי", אבל את המילה גוי מייחסים בדרך כלל לקבוצות אנשים שאין להם עבודה בעל מנת להשפיע ביניהם שמכוונת לבורא, הם נקראים גוי. "היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל."
זהו כל המצב הראשון של אלה שמשתוקקים לבורא ומגלים שהם נמצאים תחת שליטת כל מיני רצונות על מנת לקבל, היינו תחת שליטת אומות העולם. יש סך הכול שבעים אומות עולם - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות - כפול 10 בכל אחד סה"כ 70, העבודה שלנו היא להתכלל מכל הרצונות האלה. זה מה שנעשה כבר לאורך ההיסטוריה בגלגולים הקודמים שלנו, ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל להעלות את התכונות האלו לעל מנת להשפיע.
"ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד "וימת מלך מצרים", שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה. ותיכף ויושעו."
(בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")
נקרא שוב.
קריין: שוב 202.
"עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם"." בכל המקרים שיכולים להתגלות ברצון לקבל, כמו כל העולם הזה, בתרבות ובחינוך שהאנושות נמצאת בו עכשיו, זה חביב על הרצון לקבל כי הוא יכול להצליח, להרוויח, לעשות, לראות את מה שהוא רוצה להשיג, להיות בתחרויות עם אחרים, לקבל טעמים חדשים בחיים. "היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל."
גם אותם אנשים שפה ושקיימים באנושות שיש להם נטייה לגילוי הבורא, להשגת הבורא, גם הם נמצאים בתוך הקהל הגדול שרץ אחרי כל מיני הישגים גשמיים, ולכן קשה להם להתרחק ולממש את הנטיות האמיתיות שיש בהם.
"ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד "וימת מלך מצרים"," קודם הם היו מקבלים טעמים מכל מיני עבודות על מנת לקבל שעשו, כי קנאה, תאווה וכבוד, רואים עד כמה הם נמצאים במעמד כלפי האחרים, וזה נתן להם טעם בחיים, שלילי או חיובי. אבל בכל זאת הם היו מבינים בשביל מה הם עובדים. מה שאין כן בעל מנת להשפיע, אין בזה שום טעמים, ו"שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה. ותיכף ויושעו."
(בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")
שאלה: בהתאם למה שכתוב, ישראל סירבו לעבוד ברצונות האגואיסטיים שלהם ואז "וימות מלך מצרים", זאת אומרת, לא נותנים אפשרות לישראל לחזור אחורה ומכאן נובעת הזעקה, מה הבחירה הרוחנית אם לא ניתן לחזור למלך מצרים?
זה מה שהבורא עושה, הוא ממית את המלך מצרים בעיני האדם, והאדם כבר לא יכול לעבוד את המלך הזה. כמו שקרה לך בחיים, היית ילד, היו לפניך כל מיני דברים שרצית להשיג, לרכוש. גדלת במספר שנים ואז מה שהיה לך קודם, דברים שהיו נראים לך כל כך גדולים, כאלה שאתה היית ממש משתחווה לפניהם נעלמו משדה הראייה שלך, כי יש לך כבר אחרים, זה נקרא "וימות מלך מצרים".
תלמיד: אם אפשר לדייק, הייתי בטוח שהערך הרוחני הוא בכך שיש לי אפשרות לבחור בכיוון האגואיסטי או בכיוון הרוחני, וכאן לקחו לי את הכיוון, אז מה הבחירה?
זה לא בדיוק כמו שאתה חושב, שאתה נמצא באיזה מצב ורוצים לקדם אותך למצב יותר גבוה, אז נותנים לך את הרגשת ההיזק במצב הנוכחי ונותנים לך את הרגשת הרווח במצב יותר גבוה, וכך אתה מתקדם.
אתה לא חושב נכון על הבחירה החופשית, בחירה זה לא שיש לפניך שניים ואתה צריך לבחור אחד מהם. על פני מה אתה בוחר? לפי מה תבחר? הבחירה, גם בחיים שלנו, הבחירה היא לא בזה שיש לפניי שניים ואני בוחר את זה יותר ואת זה פחות או, את זה פחות ואת זה יותר ואז אני צריך לקרוע את עצמי לחצי. זו לא בחירה, אנחנו לא בוחרים צורה כזאת אף פעם.
אנחנו יכולים לבחור רק בתנאי שדבר אחד נעשה פחוּת מהשני, ואז אנחנו בוחרים בשני. ולמה זה קורה? כמו ששמים לפני התינוק צעצוע יותר מעניין ואז הוא בוחר בו, רק בצורה כזאת הבחירה שלנו גם בעולם שלנו וגם איתנו, עם הגדולים.
תלמיד: אני מסכים לחלוטין שאני בוחר כל דבר לפי החשיבות שלי, אבל מתוך המתואר כאן, שמת מלך מצרים, זאת אומרת לקחו לי לגמרי את האפשרות ועדיין אין בורא.
כן, אנחנו עוברים כאלה מצבים ש"וימות לך מצרים", "ויאנחו בני ישראל מהעבודה" מפני שאין מה לעשות, אין עם מי לעבוד, אין משהו יקר בחיים, אז בשביל מה לחיות.
עוד נדבר על זה. אבל זו לא הבחירה כמו שאנחנו חושבים - שאני בוחר אחד מהשניים לפי איזה פרמטרים. אלא כך עושים לי, הבורא הוא המברר.
שאלה: אומרים שאנחנו צריכים לסבול בגלל החיסרון להשפעה, אבל כאן אנחנו רואים שבני ישראל סובלים רק כי הם לא קיבלו את המילוי ואת השפע, ובמדבר הם מתגעגעים למה שהם קיבלו במצרים, אז מה צריכה להיות הצעקה האמיתית שלנו?
הצעקה האמיתית בהתחלה היא בזה שאנחנו התנתקנו מהמקור הטוב, שהרצון לקבל שלנו היה מקבל מתמלא ונהנה. ועל ידי הצעקות האלו אנחנו עוברים לבירורים, ובבירורים אנחנו מתחילים להבין שהצעקות שלנו לא נכונות ואנחנו צריכים לצעוק לא במה אנחנו מתמלאים אלא ממי אנחנו מקבלים את המילוי, האם אנחנו מקבלים מילוי על ידי פעולות הקבלה או על ידי פעולות ההשפעה?
זאת אומרת, לא חשוב לי מה אני מקבל, אלא חשוב לי ממי אני מקבל. אנחנו עוברים לשקול את הפעולות והתוצאות במשקל אחר, אנחנו עוד נדבר על זה. אם אני עושה פעולות השפעה אני לא יכול להשוות אותם עם פעולות קבלה. זה משהו אחר לגמרי. אלא חשוב לי שיש לי על ידי פעולות ההשפעה קשר עם כוח עליון ולפי זה אני מודד את התוצאה מהפעולה שלי.
שאלה: המצב הזה של מות מלך מצרים קורה בפעם אחת או בהדרגה?
בהדרגה. זה יכול לקרות במשך שנים אבל נקווה שזה יקרה מהר.
שאלה: בקטע מספר 202 נאמר "באם אין שלמות המוחין, אזי אין העבדות בשלמות.". למה זה כתוב כך?
מוחין זה האור העליון שיורד על האדם שמבצע את הפעולה, שנמצא באיזה מצב רוחני. זה נקרא מוחין, כך כותבים.
קריין: 203.
"כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמעה צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים" ומיד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם.
ולפי זה יש פתחון פה לומר, אם אין הזמן הגיע להוריד את שרו של מצרים, אין מקום לבחירה, שיחזרו בתשובה ושיכלו לצאת מהגלות. כי (באות ש"מ בהסולם) אומר, "בימים הרבים ההם, שהיו רבים לשהיית ישראל במצרים, דהיינו שהגיע הקץ, וכיון שנשתלם קץ גלותם, מה כתוב "וימת מלך מצרים". מהו הפירוש, הוא שהורד שר מצרים ממעלתו, ונפל מגאותו. ועל כן אומר הכתוב עליו "וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפילתם"."
(הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
אחרי שהם ממשיכים בעבודות שלהם, ופועלים נגד מה שקורה להם, הם מגיעים למצב שהם מורידים את חשיבותו של מלך מצרים בעיניהם, שזה נקרא ""וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה". הכול כלפי האדם המשיג. "וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפילתם"2. זאת אומרת, כבר נעשה קשר יותר חזק, הדוק בין האדם לבורא.
שאלה: האם האדם צריך לצאת משליטת פרעה ולקחת שליטה על עצמו ולבנות את התנאים ממש מאפס כמו שהבורא עושה? ואיך האדם יכול לדעת שההרגשה שבאה לו זו הרגשה שהיא לטובת הבורא ולא לטובת פרעה? איך הוא יכול להבחין בין השניים?
אין לנו שום בעיה בזה כי יש לך חברה. אם אתה פועל כך כלפי החברה, אם אתה פועל לטובתם כדי שהם יתפסו את חומר הלימוד בצורה יותר נכונה, יותר עמוקה, כדי שהם יתאספו ביניהם או אולי עוד כל מיני דברים כאלו, אם אתה פועל בצורה כזאת, אז אתה בטוח מכוון דרכם לבורא.
שאלה: אחרי שאנחנו יוצאים ממצרים, האם אנחנו בונים את התנאים החדשים ממש מאפס? הרי אנחנו יוצאים בלי כלום.
כן. אנחנו בונים דברים חדשים, שהם כולם בעל מנת להשפיע, מהקל לדברים יותר ויותר מתקדמים, לכבד.
שאלה: כבר ברור יותר ויותר שהכול מתכנס למימוש הרצון בכל הרמות - אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. יש אפילו הרגשה של דחייה מהמצב הזה שאלו החיים שלי, שכך הבורא מפעיל אותי דרך הרצון לקבל. מה השלב הבא?
השלב הבא הוא שאנחנו נתעלה מעל הרצון לקבל. מה זאת אומרת נתעלה? אנחנו לא יכולים לצאת ממנו, זה הטבע שלנו והוא נשאר, אלא עם הרצון לקבל אנחנו כבר מכוונים את עצמנו להיות בהשפעה.
תלמיד: מה התוספת שלי עכשיו?
תיכנס לתוך הפסוקים, תנסה לראות אותם וכך נתקדם. יש הרבה חומר שהחברים בחרו, לא אני בחרתי ואני אף פעם לא אומר להם מה לעשות, אבל אנחנו לומדים ממה שהחברים שלנו בחרו ולפי זה אנחנו מתקדמים. אחרי הכול, אני חושב שזו הגישה הנכונה, מחוסר זמן אנחנו לא יכולים לפעול בצורה אחרת.
שאלה: למה דווקא כשמת מלך מצרים, נפתח המקום לתפילה אמיתית, מה המיוחד פה?
כי מלך מצרים זה נקרא "כוונה לעל מנת לקבל", ותפילה שיהיה לי כל טוב על מנת לקבל זו לא תפילה אמיתית רוחנית. אלא רק אחרי שהמלך הזה מת, רק אחרי שאני מבין שלא כדאי לעבוד על מנת לקבל אפילו במקצת, ואני הורס בתוכי את כל הגישה הזאת של על מנת לקבל, זה נקרא שמת בי מלך מצרים. ומרגע זה והלאה אני מתחיל לעלות לעל מנת להשפיע, זאת אומרת מתחיל להיוולד בי, לגדול בי מלך עליון.
תלמיד: אבל למדנו שאין מצב ביניים, בין לעצמי לבין השפעה, והיום יוצא מהלימוד שיש מצב ביניים.
לא. אנחנו עוד נלמד על המצב הזה, המצב הזה זו בריחה ממצרים לכיוון ארץ ישראל. אתה לא יכול לעבור בקפיצה אחת מרצון אחד לרצון אחר, אלא יש מעבר והמעבר הזה כולל את קריעת ים סוף, ההליכה במדבר. זה לא שאתה קופץ מרצון אחד לרצון אחר, באמצע יש בכל זאת מעבר בין שניהם.
שאלה: כשאנחנו מתראים בינינו, מה יותר חשוב, חשיבות הבורא או חשיבות החבר?
זה תלוי באיזה מצבים אתם נמצאים. כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", אבל למה אני צריך להיות באהבת החבר? מפני שאני רוצה להגיע לאהבת הבורא.
שאלה: מה זה אומר ששליט מצרים נפל מתוך גאוותו?
שהסוף של שליטת מלך מצרים הוא מפני ש"גאוות אדם תשפילנו"3. אדם מתחיל להרגיש שהגאווה שלו היא שהורסת אותו, ולא נותנת לו להגיע להתקדמות הרוחנית.
שאלה: אם כל מה שחשוב לאדם זה ממי אני מקבל ולא מה אני מקבל, ואדם מצליח לייחד את כל מקרי המציאות לאין עוד מלבדו, אז יוצא שלכאורה לא משנה אם הוא בקבלה או בהשפעה.
לא הבנתי אותך. מה זאת אומרת לא חשוב לי ממי אני מקבל, מה אני מקבל, האם זה לא שייך זה לזה?
תלמיד: שמעתי אותך אומר שלא חשוב לנו מה אנחנו מקבלים אלא חשוב להקפיד על ממי אנחנו מקבלים.
כן, זה היה שייך לעניין אחר.
תלמיד: כל העניין הוא לייחד את הכול לכוח אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו.
נכון.
תלמיד: אז אם האדם מצליח לייחד את כל מקרי המציאות לאחד יחיד מיוחד, אין עוד מלבדו, גדלות הבורא בכל דבר, לכאורה לא משנה אם הוא בקבלה או בהשפעה.
לא.
תלמיד: למה?
הוא מכוון לכוח העליון, אבל האם הוא נמצא עם הכוח העליון הזה בקשר הדדי, "אני לדודי ודודי לי"4? זה לא אותו דבר. אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל גם הקליפה נמצאת דבוקה בבורא ורוצה למצוץ ממנו.
תלמיד: אז הצורך להשפעה נולד מהמקום שהאדם רוצה להחזיר טובה לבורא על הזכות שיש לו לייחד אותו?
אנחנו קודם צריכים להתייצב בכוח השפעה ואז עימו אנחנו מגיעים דרך החברים לבורא. אתה מבין עד כמה הכול מסודר נכון.
תלמיד: אבל רוצים לייצב כוח השפעה בינינו כי המטרה היא להגיע לייחוד של הבורא ולהחזיר לו בעצם טובה, להיות בהדדיות איתו?
נכון.
שאלה: לא ברור למה השפעה לעשירייה שמורכבת מכל מיני רצונות שונים, כלים שונים, מייצבת את אין עוד מלבדו, כוח אחד?
כך אנחנו מסודרים בקבוצה, שאם אנחנו רוצים להשפיע לכל הקבוצה, אז דרך זה אנחנו מתחילים לאתר מה נקרא כוח עליון. כי הוא מצידו מייצב את הקבוצה, ואני מצידי גם רוצה לייצב את הקבוצה בי, אז יוצא שהקבוצה היא בעצם אותו מקום שבו אני נפגש עם הבורא.
תלמיד: אבל יש לי הרבה צורות של השפעה כלפי הקבוצה, איך זה הופך להשתוות הצורה עם תכונת ההשפעה שהיא אחת?
לא חשוב, בכל זאת דרך כל מיני אופנים כאלו אתה מתקשר לבורא.
שאלה: בימים האחרונים מורגש בשיעורים שאנחנו נכנסים הרבה יותר עמוק אל תוך הגלות, שאין כוח לעבודה, אבל היום פתאום הבנתי לראשונה דברים שלא הבנתי לפני כן, ופתאום יש לי כוח לעבודה. אני מבין שבימים הקודמים כשלא היה לי כוח, כנראה פספסתי את ההזמנות של הבורא להתעלות למעלה מהדעת. אז אני רוצה שהמלך הזה ימות כבר, שהמילוי האגואיסטי הזה ימות. איך אני בונה נכון את הגישה לשיעור, איך אני מתקדם מהנקודה הזאת הלאה?
כמו שאתה אומר, על ידי השיעור אתה רוצה להשיג כוח השפעה ועל ידו דרך החברים, עם החברים בערבות ביניכם אתה רוצה להתקדם לבורא כדי להיכנס עימו בקשר. "אני לדודי" - דרך החברים זה המקום שמחבר אותך לבורא, "ודודי" שזה הבורא "לי", שוב דרך החברים אני מקבל ממנו, ואז יש לנו מקום משותף עם הבורא שזו הקבוצה ודרכה אני מחובר אליו.
שאלה: אני מרגיש שאני ממש עיוור בנקודה הזאת כי ביציאה ממצרים עד כמה שהצלחתי להבין ממך אני צריך להרוג את מלך מצרים, אבל איך מהנקודה הזאת ברמה האישית, איך אני מעביר את זה לעבודה עם הקבוצה, לחיבור?
אני לא מבין בדיוק את השאלה שלך אבל אנחנו צריכים לראות את הקבוצה כקומוטטור, כקופסה שדרכה אני מתחבר לבורא. ומהבורא דרך הקבוצה, אני מקבל. אם הקשר בקבוצה הוא טוב, אז כבר אני מסודר. הבורא תמיד נמצא מחובר לקבוצה, לאותה הקופסה. יש לנו הרבה דוגמאות כאלו מההתקשרות שלנו דרך חוטי הקשר, דרך האינטרנט זה אל זה. אז זה מה שאנחנו צריכים לייצב לפנינו ולראות שאחרת אין, אחרת אי אפשר להיות בקשר מבינינו לבורא, ומהבורא אלינו.
תלמיד: להרוג את מלך מצרים זו כאילו פעולה שאני עושה באופן אישי, איך לחבר את זה לקבוצה, לעשירייה?
אי אפשר באופן אישי לעשות פעולה רוחנית. פעולה רוחנית תמיד צריכה להיות בתוך הקבוצה. לחזק את הקבוצה, לאחד אותה, להביא את הקשר בין כולם לדרגה יותר גבוהה עד שאני מתחיל להרגיש בתוך הקבוצה את נוכחות הבורא. רק בצורה כזאת. זה יבוא, בינתיים לא מורגש שכך זה צריך להיות, אבל ככל האפשר תעשו פעולות מלאכותיות כאלה ואנחנו נגיע לזה.
קריין: קטע 204.
"אומר הזהר "וכיון שנשתלם קץ גלותם", מה כתוב "וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל, ושמע תפילתם. נמצא, שיש פתחון פה, שלא תעזור שום תפילה, מטרם שהגיע הזמן, אם כן אין מה לעשות דבר, כי ה' לא ישמע תפילתם.
ובהנ"ל נבין הדברים כפשוטם, שזה הוא אותו ענין שדרשו חז"ל על פסוק "אני ה', בעיתה אחישנה. זכו, אחישנה. לא זכו, בעיתה". היינו, כשיבוא הזמן, אז תבוא התעוררות מצד הבורא, שעל ידה ישראל יחזרו בתשובה. נמצא, שהבחירה היא על הזמן, כמו שאומר בהקדמה לספר הזהר (אות ט"ז).
היוצא מכל הנ"ל, שאין להאדם להסתכל על הזמן של הגאולה, שמטרם זה כתוב, "שלא נתקבלה תפילתם", הכוונה על זמן של כמות ואיכות היסורים, שיש זמן מסויים, שבזה הזמן ישתלם היסורים."
(הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
מה הוא רוצה להגיד? שצריכים להמשיך ויבוא הזמן בו כולם יכנסו בסופו של דבר לעבודה הזאת, להחליף את העל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, וכולם יעברו מהתפיסה הגשמית לתפיסה הרוחנית, בקיצור אסור לאדם להתייאש.
"בעיתה, אחישנה" זאת אומרת, מי שיכול שייתן כוח ויגיע לפני הזמן, ומי שלא יכול, הזמן בכל זאת יקרב אותו ויביא אותו למצבים שהוא ירצה לעבור מעולם לעולם.
שאלה: ממה שקראנו בשני הקטעים האחרונים ומה שאמרת, יוצא שכשהבורא לוקח את הצעצוע הזה מהאדם, זאת אומרת, כשמת מלך מצרים, האדם מאבד את הטעם, את הכוח לעבוד עבודה רוחנית. ואז האדם צריך להימשך לקבוצה, לעשות את הבחירה הזאת, גם אם הוא עדיין לא מרגיש דרך הקבוצה את הקשר עם הבורא?
כן. זה נקרא שהבורא עושה את הבחירה במקום האדם. הבורא שם ידו על גורל הטוב ואומר "קח לך".
קריין: קטע 205.
"בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", שהזה"ק מכנה זה בשם "נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו חושבים, שיש שר של מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, שלא ישמע למעלה, הדעה הזו נפלה מעם ישראל.
אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' הכביד את לבם. היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית של הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". נמצא, שכן שמע את צעקתם."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
שאלה: לא ברור מה עוזרת הידיעה הזאת, ההבנה הזאת? איך זה עוזר להבין שלא היה שר של מצרים?
זה עוזר להדביק את כל הפעולות לאותו כוח עליון שאין עוד מלבדו.
שאלה: בדיעבד?
ודאי. אתה חשבת שיש עוד הרבה כוחות, ועכשיו אתה רואה שזה כוח אחד שעושה הכול כדי לכייל אותך, כדי לכוון אותך נכון, לראות רק אחד, לראות רק כוח אחד בכל הפעולות שעוברות עלינו על כל רמ"ח האיברים, ושס"ה הגידים שלנו.
זה לא פשוט, כשאתה מגלה שבכל הפאזל הזה, בכל החלקים של הפאזל, של הפסיפס הזה פועל רק כוח אחד. אומנם הוא נראה לך דרך כל אבן ואבן בצורה אחרת. כאילו יש הרבה כוחות, הרבה חוקים, הרבה אפשרויות במציאות, אבל כל זה כדי לגלות את כל האפשרויות שהוא יכול להביע לפנייך, ושאתה דרך אותן תפיסות קטנות, מרובות תתחיל לגלות דווקא בצורה כזאת את איחודו.
הכול מכוון להשגת איחוד הבורא, ואת האיחוד אנחנו יכולים להבין רק מתוך זה שאנחנו אוספים את כל הפסיפסים האלה, את כל ההתרשמויות השונות, המנוגדות, ההפוכות לגמרי, ואז אנחנו יכולים לצרף אותן לסיבה אחת.
תלמיד: ומתי האוסף הזה של ההתרשמויות משנה את הגישה לחלוטין? כי תמיד יש תוספת של עוד רצון שצריך אחרי זה לשייך אותו לבורא, מתי זה מתהפך?
אנחנו מתחילים לראות את הדברים האלה כך לא כשמתאספים דברים, אלא כשמתאספים דיוקים בתפיסה. כמו שאתה יכול לראות את המציאות דרך עדשה שונה.
תלמיד: כן, אבל מתי העדשה הזאת נקראת שאנחנו כבר נמצאים בתפיסה הרוחנית, בתפיסה הנכונה?
זה תלוי במקבל. אם אתה מקבל את זה בצורה כזאת עכשיו, כמו שאתה רואה עכשיו, אז זה בעל מנת לקבל. אם אתה מתעלה מזה, ורוצה להשיג לייצב את המציאות, אז אתה חייב לעלות את עצמך לעל מנת להשפיע, לתכונה כמוהו.
תלמיד: איך יש סוף לתהליך הזה? נראה שזה תמיד מתפתח ומתקדם עוד ועוד.
איך לתאר שהאור העליון שמתקבל דרך הספירות, הפרצופים, העולמות, בצורה בדידה, הופך להיות לאינטגרלי, את זה אני לא יכול לומר, אלא כך זה מסודר, שעשרה הופכים להיות כאחד. במקום תשעה אנחנו משיגים את הכתר שלהם הכולל בתוכו את הכול, כי כך זה מלכתחילה נמצא בהשפעה מלמעלה למטה עלינו, ואז אנחנו בהשגתנו ממטה למעלה מגיעים לכתר וזה הופך להיות אחד.
קריין: ציטוט 206.
"מי גרם שהשר שלהם יפול משררה שלו. זה שהיו עובדים כל הזמן, ולא ברחו מהמערכה, עד שהיה מקום לגילוי כל הרע, אז ממילא זכו להאמת. שגם עד כאן לא היה שר משלהם, אלא שהם חשבו כך. נמצא לפי זה, ששני דברים באו בבת אחת, הנקרא בלשון חז"ל "גיטו וידו באים כאחד".
ובהאמור צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. אלא להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה". ואין שום כח אחר בעולם, אלא כח אחד, והוא כוחו של הקב"ה. והוא שומע תמיד בכל מה שפונים אליו."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
קריין: שוב, 206.
"מי גרם שהשר שלהם יפול משררה שלו. זה שהיו עובדים כל הזמן, ולא ברחו מהמערכה, עד שהיה מקום לגילוי כל הרע, אז ממילא זכו להאמת". זה משפט מפתח. אפילו שמתגלה כל הרע, חוסר אונים, שאין מה לעשות, והדרך הזאת היא דרך שמביאה למבוי סתום ללא הצלחה, בכל זאת ממשיכים ולא מחפשים הצדקה לזה, אלא מחפשים רק כוח להמשיך ואז זה נפתח. "שגם עד כאן לא היה שר משלהם, אלא שהם חשבו כך. נמצא לפי זה, ששני דברים באו בבת אחת, הנקרא בלשון חז"ל "גיטו וידו באים כאחד".
ובהאמור צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. אלא להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה". ואין שום כח אחר בעולם, אלא כח אחד, והוא כוחו של הקב"ה. והוא שומע תמיד בכל מה שפונים אליו". מה שבאמת מעניין, שכשזה מתגלה אז מתגלה שגם הדברים הרעים וגם הדברים הטובים שניהם פעלו לכיוון אחד כדי בסופו של דבר לגלות את הבורא - "כיתרון אור על פני חושך", אור על פני חושך, טוב על פני הרע, ולא יכול להיות אחרת, כי שניהם מרכיבים את האמת, את ההשגה הסופית.
שאלה: תחת שליטת פרעה במצרים לא הצלחנו להגיע לקשר בינינו וזה מה שדחף אותנו לבנות קשר חדש בינינו. אחרי שיצאנו ממצרים, האם אנחנו מגיעים לקשר עם החברים בתנאים שאנחנו בונים בעצמנו?
אנחנו מגיעים לקשר בינינו מפני שאנחנו רוצים לבנות את הקשר ולא שכוחות חיצוניים מחייבים אותנו.
שאלה: מה יכול לעזור לייחד את המצבים של חוסר עבודה, כשנדמה לאדם שהוא התרשל, לאין עוד מלבדו?
וודאי שהכול אנחנו צריכים לשייך לבורא.
תלמיד: המצבים הקשים לשייך לבורא הם שנדמה לאדם שהוא התרשל.
הוא צריך לעשות על זה תשובה כי בזה הוא מפר את "אין עוד מלבדו". כמו שכותב בעל הסולם, שאם נדמה לאדם שאתמול הוא לא רצה ללכת בדרך ה', אז זה לא נכון, אלא הוא ממש כופר בעיקר.
תלמיד: מה האחריות של האדם? האם הוא לא יכול להגיד על עצמו שהוא התרשל אתמול?
וודאי שלא, אלא שהבורא סידר לו כך כדי שהוא יקבל טעם מהמצב ההוא וכדי שהיום הוא יתגבר עליו. וזה לא חייב שיהיה אתמול או היום זה יכול להיות בעוד רגע, וכך הוא יתקדם.
תלמיד: זה מוריד מהאדם את מקום העבודה, הוא כאילו לא אחראי על מה שהוא היה אתמול.
וודאי שגם ירידות וגם עליות הבורא מעביר עלינו, "אין עוד מלבדו". וכל המאמצים שלנו הם בזה שאנחנו צריכים להיות יותר צמודים זה אל זה, ואז כל הדברים שהבורא רוצה להעביר עלינו הם יעברו עלינו בקצב חזק יותר.
תלמיד: מהי העבודה, האם היא לייחד את זה לבורא, או להתגבר על השר של מצרים שמת ועכשיו אין כוח לעבודה?
זה אותו דבר. כשהשר של מצרים רוצה להפריד בינינו וככל שאנחנו רוצים להימשך לקשר בינינו, אז אנחנו בזה מתקרבים לבורא.
תלמיד: אבל יש את עבודת החיבור ואז גילוי הבורא בתוכו, כלומר החלק שלנו הוא לבנות את החיבור, את הכלי, ואם לא בנינו את הכלי, אז אי אפשר להגיד "אין עוד מלבדו" על אתמול.
כן, אז מה?
תלמיד: אם אתמול לא בניתי את החיבור, אז למה אני יכול להגיד היום "אין עוד מלבדו"? אני צריך להגיד שאני לא בניתי את החיבור ולכן לא גיליתי אותו.
כי הבורא סידר לך את הראייה הזאת שחוץ ממנו יש גם את הרצון, את הגישה, את היכולת ואת המצב שלך.
תלמיד: מה יכול לעזור לאדם להסתכל בצורה כמו שאתה אומר?
שתמיד הוא הולך ב"אין עוד מלבדו", בכל מקרה שיהיה.
תלמיד: מהי האחריות שלו?
האחריות שלו היא שהוא רוצה שזה יקרה כך לכולם, כלומר לעשירייה.
תלמיד: ואיפה הלמידה, לעשות חשבון על אתמול, להסיק מסקנות, לשפר להיום?
הוא צריך רק להצטער שהבורא זרק אותו מייחוד, ויכול להיות, תלוי באיזה מצבים, שהוא לא נתן לו להתקרב ולייחד את הכול אליו.
קריין: בעל הסולם כותב ב"אין עוד מלבדו", שמעתי א'.
"וזהו כמ"ש הבעש"ט, שאמר, שמי שאומר שיש כח אחר בעולם, היינו קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים". שלאו דוקא במחשבה של כפירה הוא עובר עבירה, אלא אם הוא חושב שיש עוד רשות וכח חוץ מה', הוא עובר עבירה. ולא עוד, אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, היינו, שאומר אתמול הוא בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה', גם זה נקרא עובר עבירה של כפירה. כלומר, שאינו מאמין, שרק הבורא הוא מנהיג העולם".
שאלה: מתוך הקטעים האלה יש התרשמות שכדי להגיע לצעקה לבורא צריך לחשוב שהבורא בזמן מה, לזמן מסויים לא שומע את התפילה. ואנחנו שומעים מה שמקובלים אומרים ומאמינים שהבורא שומע את כל התפילו גם כשלי זה נראה הפוך. אז האמונה הזאת במילים של המקובלים מרחיקה או מקרבת אותנו לצעקה?
אתה צודק, השאלה הזאת קיימת, אבל היא קיימת בתוך אדם שעדיין לא מגלה את המציאות האמיתית. כשתתקרב לזה אתה תראה שגם מה שאתה חושב, ומה שנדמה לך, הבורא מרכיב לך את התמונה הזאת. ומה שאתה קורא, זה לא אתה קורא אלא ככה הבורא עושה דרכך. זה עוד יתחבר להרבה מאוד הבחנות יותר ויותר פנימיות, עד יתגלה לך שאין עוד מלבדו. אני לא בטוח אם עניתי לך.
תלמיד: פשוט כל יום נראה שבכלל לא חשוב מה האגו מצייר לי, שהעיניים לא ייראו, חשוב להרגיש את החברים, להתכלל יחד, להתפלל, וזה כבר השכר. זאת אומרת האפשרות להתפלל זו כבר התשובה לתפילה, ולכן לא חשוב לי שום דבר אחר. אבל ההבנה זאת כאילו מרגיעה, ואז אין התחזקות, והצעקה לא מגיעה. אבל כנראה שזה התהליך, שדרך התפילה מגיעה הכבדת הלב.
אבל בזה אתה עושה נחת רוח לבורא או לא?
תלמיד: כל תפילה אצלנו מסתיימת במילים שכל מה שאנחנו רוצים ועושים זה בשביל לתת תענוג לבורא.
אתה מגיע למצב שאתה מרגיש את הבורא ומרגיש איזו נחת רוח אתה עושה לו?
תלמיד: לא. אלא דרך האמונה במקובלים ומה שהם כותבים. כמו שבעולם שלנו יש מדענים שאומרים שיש יקום, גלקסיות.
לא, זה לגמרי לא מספיק. אנחנו צריכים להגיע להשגה. השגה זו הדרגה הגבוהה ביותר בהבנה והרגשה יחד. לכן כשמישהו אומר לי, זה לא שווה כלום, אני בעצמי צריך להיות בזה ולהיות בצורה כזאת שאין לי שום ספק, ואני נכלל בזה, פועל בזה, ומתאחד עם מי שיש לי קשר.
תלמיד: איך להרגיש שאנחנו עושים נחת רוח לבורא?
אני צריך להרגיש מה אני גורם לו. זאת אומרת אני צריך להרגיש אותו ולא שמישהו יספר לי. אנחנו חייבים להרגיש אותו. אלא בשביל מה אנחנו יוצאים ממצרים? מהרצון לקבל האגואיסטי שלנו? כדי להרגיש אותו, ושהפעולות שלנו לא יהיו סתם כמו שכתוב בספר, אלא שנעשה אותן, נרגיש את התגובה שלו, ועל ידי הפעולות ההדדיות שלו ושלי, אני ארגיש שאני נמצא איתו בתנועה משותפת, מה שנקרא בריקוד משותף.
תלמיד: מתוך הפעולות שלנו, מתוך מה שכותבים מקובלים, החברים באים להתחבר לא משנה איזה הפרעות יש להם, מתעלים מעל עצמם, מגיעים בשמחה, מגדילים את הבורא, את החברים, את כל הדרך שלנו, ואני מסתכל על כל זה, וגם אני שמח. אנחנו קוראים שהמקובלים כותבים שכשאנחנו שמחים לשכינה יש שמחה הרבה יותר גדולה, אז מכל זה יש לי איזו הרגשה כזאת, התמונה שמצטיירת לי זו לא אותה הרגשה?
זה לא אותו דבר מפני שאתה לא משיג. אתה משיג איזו הרגשה, התעוררות, אבל זה לא שאתה נמצא בזה ממש, עדיין אין לך תכונות שאתה משיג את המצב, עדיין אין לך תכונות השפעה כמו שיש לבורא.
שאלה: מה זה אומר שהבורא הכביד את ליבם? איך מזה הם הגיעו ל"וימת מלך מצרים"? איך יוצא שמפסיקים לקבל תענוג מעל מנת לקבל אם הבורא הכביד את ליבם?
הם מפסיקים לקבל תענוג על מנת לקבל מתוך זה שהבורא נותן להם הרגשה שהם לא נמצאים בתענוג האמיתי, לאן שהם רצו להגיע, ולכן הם יוצאים קירחים מכאן ומכאן. בעל מנת לקבל הם לא יכולים, ובעל מנת להשפיע הם עוד לא מגלים, "וייאנחו בני ישראל מהעבודה".
שאלה: מה זה אומר "לתועלת ה'"? איך זה בא לידי ביטוי בחיבור בינינו?
זה דווקא בא לביטוי דרך החיבור בינינו כשאני מתייחס לקבוצה, רוצה להשפיע להם וכך אני מייצב את ההשפעה שלי לבורא. אני לא יכול להשפיע לבורא, אלא רק דרך הקבוצה.
שאלה: איך אפשר להרגיש את גילוי הבורא בחמשת החושים שלנו?
זה לא בחמשת החושים שלנו, אלא בחמשת החושים הרוחניים שיש ברצון לקבל שלי, יש בו חמש דרגות עביות ובהן אני מרגיש שאני רוצה להשפיע. ואז בתכונות הקבלה האלו שיש עליהם כוונה על מנת להשפיע, אני מרגיש את הבורא.
שאלה: האם היציאה ממצרים היא בפעם אחת או שהיא חוזרת על עצמה בכל מדרגה עד גמר תיקון?
יציאת מצרים מתרחשת פעם אחת.
שאלה: כשהם מגיעים למצב של רצון לעבוד את הבורא ומגלים שהם לא יכולים, האם זה בגלל שהם מבינים שאי אפשר לעשות את בלי עזרת הבורא? האם לזה צריך להגיע בעשירייה?
כן. ודאי שבלי עזרת הבורא אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, זאת השגה בסיסית והכרחית.
שאלה: איפה מתרחש כל מה שאנחנו קוראים עליו, בי או בין החברים?
תמיד רק בי. אפילו כשנראה לי שזה קורה בקבוצה או לא חשוב איפה, זה קורה בי.
שאלה: כתוב שמלך מצרים מת, אז איך זה קרה בלי שהייתה תפילה, בקשה שהוא ימות? איך לא הייתה בקשה לפני שמלך מצרים מת?
בפעולות שלנו לפני היציאה ממצרים אנו כל הזמן רוצים לצאת. "לצאת" זה נקרא שהוא מת, שאנחנו רוצים שהוא ימות, שלא יהיה לי רצון לקבל על מנת לקבל, שלא יהיו לי פעולות על מנת לקבל.
שאלה: מה בסופו של דבר נשאר מהבריאה אם "אין עוד מלבדו"?
שום דבר לא משתנה בבריאה חוץ מהיחס שלי, מההסתכלות שלי, ובה אני רואה עולם חדש. מחוצה לי אין שינויים, כל השינויים חלים בי, "האדם הוא עולם קטן".
תלמידה: אז איך זה מסתדר עם "אין עוד מלבדו"?
"אין עוד מלבדו" זה הטבע, הכוח הכללי שאותו אני משיג על ידי הדבקות שלי בחברה. והחברה נעשית כמו עדשת המצלמה שבה אני תופס את המציאות.
שאלה: בפסוק 203 כתוב "שהורד שר מצרים ממעלתו, ונפל מגאותו." איך להשתמש בגאווה בצורה נכונה כדי להגיע לנפילת פרעה? האם אתה יכול לשתף מניסיונך?
אנחנו רוצים. שכשיגיע הזמן, ואנחנו לא יודעים מתי, אבל יגיע הזמן, ואז מורידים את מלך מצרים מהגובה שלו, מהשליטה שלו ובמקומה לאט לאט אנחנו מתחילים לגלות פה ושם שליטה אחרת, שליטה בעל מנת להשפיע.
שאלה: מה זה אומר לעזור לעשירייה להיות ב"אין עוד מלבדו"?
לעזור לעשירייה להיות ב"אין עוד מלבדו" זה כשכולנו חושבים שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לגילוי הבורא, להידמות לבורא לפי השתוות הצורה. זו העבודה שלנו. העבודה שלנו היא לבנות את היחסים שלנו לעולם, ובעיקר לעשירייה. איך אני מתייחס לעשירייה אם אני נמצא מול הבורא. תארו לעצמכם שאתם נמצאים מול הבורא, שכל החברות נמצאות לפניכן, נניח מביאים אותן לפני, אליי, כי אני אחת מעשירייה שרוצה להידמות לבורא, אז אני צריכה לראות אותן כמו כל מיני השפעות מהבורא, ואיך אני בחזרה מתייחסת אליהן.
שאלה: בקטע 206 כתוב, "ובהאמור צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה." מה זאת אומרת "התחזקות גדולה"?
שכולנו מחוברים וכל אחד ואחד שומר על האיחוד של העשירייה שלו שיהיו כולם כאחד. זה נקרא "להיות בהתחזקות". וכל הזמן אנחנו צריכים לראות עד כמה נכנס יצר הרע, הכוח שמפריד בינינו ואנחנו פועלים כנגדו ורוצים לסגור את הקשרים בינינו כך שאנחנו לא נותנים לו מקום לחיות בינינו. זה נקרא שאנחנו רוצים לברוח מהשליטה שלו, ממצרים.
שאלה: אם מת מלך מצרים איך הוא עדיין יכול לשלוט בהם?
אם הוא מת הוא לא יכול לשלוט, אבל בכל זאת פה ושם נשארים כוחות אגואיסטיים שעדיין לא מחוברים יחד למערכת אחת, שזה נקרא "המלך", אלא אנחנו מגלים אותו פה ושם. חוץ ממלך מצרים יש עוד שליחים שלו למיניהם, יש מערכת שלימה.
שאלה: כאשר פתאום מתגלה לאדם משמעות החיים בזה שהוא צריך להוסיף אהבה בין החברים ובעולם, האם זה עדיין בתוך האגו במצרים?
כן.
תלמיד: אם כן, מהי המשמעות החיים כשהאדם יוצא ממצרים?
להשיג את כוח הבורא כפועל עליו בכל העוצמה ובכל רגע. זה נקרא שהוא עובר לישר-אל, לארץ ישראל, ששם שליטת הבורא מגולה בצורה גלויה לכולם. אבל גם זה לא בבת אחת, אלא לאט לאט במאבק גדול של כל אדם עם עצמו ועם החיבור שלו התהליך ממשיך.
שאלה: מה זה גילוי הרע המלא בי? איך זה בא לידי ביטוי?
כשזה יבוא אז תבין. בינתיים זה עוד רחוק ממך.
שאלה: מה המשמעות של גילוי הרע בעשירייה?
שבעשירייה מתגלים כל הזמן חילוקי דעות, כל מיני דברים. אחד מרגיש שהוא מתרחק מהאחר, יש ביניהם איזו אי הבנה, שמירת מרחק. אלו דברים קטנים, עד שמגיעים לדברים הגדולים, כמו בתלמידי רבי שמעון.
שאלה: כשאדם אומר שיש כוח מלבד הבורא האם זה כמו לראות את עצמו כגדול מהבורא?
כן, ודאי. כל אחד מאיתנו מרגיש את עצמו יותר גדול מהבורא, כי אנחנו רוצים להכתיב לו מה לעשות.
שאלה: האם נכון לומר שפועל עליי כוח אחד, או פועלים על שני כוחות, או ששניהם נכונים?
אני צריך לראות שפועל עליי כוח אחד בכמה אופנים.
שאלה: בפסוק 205 כתוב, "אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל." אם אין פרעה, והבורא תמיד שומע את התפילות שלנו, האם זה אומר שהבורא מראה לנו שאנחנו לא שומעים את הבורא, כמו שכתוב בתפילת "שמע ישראל"?
כן.
שאלה: מה עלינו לבקש מהבורא בשביל להגביר את הבהירות במה שאנחנו רואים ומבינים, ולהבין מה עלינו לעשות הלאה בעשירייה? מה לבקש?
רק להגדיל את החיבור, רק להגביר את החיבור בינינו, חוץ מזה אנחנו לא צריכים שום דבר, אין לנו מה לעשות חוץ מזה. אנחנו צריכים לסדר את כלי הקליטה שלנו, וכלי הקליטה מתגלים בזה שאנחנו מתחברים יותר בינינו ובזה מרכיבים את כלי הקליטה, וגם מעלים את הרגישות שלהם, ובהגברת הרגישות אנחנו יותר ויותר תופסים את הבורא עד שהוא מתגלה.
שאלה: אם הרצון לקבל נשאר, מה המשמעות של "וימת מלך מצרים"?
הרצון לקבל זה לא מצרים, הרצון לקבל זה כוח הטבע, אלא "על מנת לקבל" זה מצרים, ו"על מנת להשפיע" זה ישראל. כל ההבדל הוא בכוונה, לא ברצון עצמו. רצון לקבל זה כוח שבנברא, הנברא יכול להיות ברצון לקבל על מנת לקבל, ויכול להיות ברצון לקבל בעל מנת להשפיע.
שאלה: מה המשמעות כשאדם מגלה שיש כוח אחד במציאות?
הוא מגלה שאין עוד מלבדו. אדם מתחיל להיות דבוק לאין עוד מלבדו, זה נקרא שהוא הגיע לתיקון שלו, שהוא הגיע לדבקות.
שאלה: אנחנו רואים שאנחנו יוצאים ממצרים כדי להרגיש את הבורא. מהי ההרגשה הזאת של הבורא שמייצג משה לפני היציאה ממצרים, כשהבורא אומר לו "בוא אל פרעה", או שמדובר על זה שנרגיש את הבורא בכל הרצונות, בכל העם?
יש לאדם כל מיני רגשות, אבל זה עדיין לא גילוי ממש. התורה מספרת לנו בכללות איך זה מתגלה, אבל אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה אישית, אינדיווידואלית, שזה מתגלה כך וכך, קצת פה ושם, בכל מיני רגשות, בכל מיני מחשבות. אבל זה בסדר, אתם מתקדמים. בינתיים עוד לא ממש עברנו על החומר הזה בצורה יפה ושלימה, אבל אנחנו איכשהו נכללים בו, נכנסים לזה, אנחנו נכנסים לאווירה הזאת שנקראת "יציאה ממצרים".
עוד לא יצאנו, אנחנו עוד נמצאים במצרים, אבל בכל זאת כבר יש בנו מין התקרבות לעל מנת להשפיע, התקרבות לחיבור, התקרבות להרגשת הבורא. אנחנו יודעים מה לשנות בנו כדי להתקרב לגילוי הבורא. יש פעולות שאנחנו כבר מסוגלים לעשות אותן או מבינים שצריכים לעשות אותן, על אף שעוד לא מסוגלים. זה טוב, זה קורה.
אני אגיד לכם מה אני חושב שזו נקודת הכישלון שלנו. אנחנו לא מבינים עדיין, שאך ורק במידה שאנחנו מתקשרים בינינו אנחנו נשנה את תפיסה. זאת הבעיה שלנו, שאם אני רוצה להיכנס פנימה לעולם הרוחני, אז אני צריך להיות יותר מחובר עם החברים. זו הבעיה, אני יודע את זה על עצמי, עברתי את הדברים האלה בצורה מאוד מאוד קשה, אבל זה מה שאנחנו צריכים להבין ולהסביר כל אחד לאחרים ולא לשכוח.
זה יבוא, על ידי יותר מכות פרטיות או קצת פחות, אבל אם אדם נמצא בדרך ולא עוזב הוא יקלוט את זה ויתקדם להבנה שכל התפיסה שלו היא לא תפיסה אישית אינדיווידואלית, אלא היא כולה תפיסה מתוך עשירייה. "עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה" כמו שאומרים. לא המספר חשוב, אלא החיבור, צריך להיות חיבור בין כולם, וכשיהיה חיבור בצורה כזאת, אנחנו נגלה בתוך החיבור הזה רוחניות. אחרת לא, האדם יכול להסתובב אלף שנה ולא יהיה לו כלי.
הוא יכול להיות קרוב, הוא יכול להיות אקטיבי בתוך הקבוצה, בתוך בני ברוך, זה לא חשוב. מה שיקרה לו, יקרה אך ורק כתוצאה מההשקעה שלו בעשירייה. אם ישקיע, אז יגלה שם את כל הרוחניות. אם לא ישקיע, אז לא יהיה לו מקום לגילוי הרוחני.
שאלה: נתת דוגמה שהעשירייה היא כמו קומוטטור, שדרכו גם החיבור שלי לבורא, וגם החיבור של הבורא לאדם, וכל הפעולות צריכות להיות רק לטובת הקומוטטור, לחזק אותו, לשפר אותו, שכולם יהיו מחוברים כרצון אחד, שיהיה קשר טוב. אמרת שאין עבודה אחרת חוץ מבניית הקשר הזה. האם תוכל לכוון מה הן פעולות לטובת הקומוטטור? איך מתייחסים לזה בצורה איכותית?
בעל הסולם מסביר לנו מהרגע הראשון במאמרים "מתן תורה", ו"ערבות", את כל המצבים העיקריים האלה. אנחנו חושבים שהמאמרים האלה הם לקהל הרחב או לילדים, אבל במאמרים האלו מובא העיקר, שאנחנו חייבים לבנות רצון אחד, ומסבירים לנו מקובלים שהיה רצון כזה אחד שנקרא "אדם הראשון" והוא נשבר.
ולכן אנחנו צריכים להרכיב כעין אותה המערכת. ואי אפשר אחרת, תעבור עוד חיים, ועוד חיים, עוד גלגול ועוד גלגול, לא חשוב כמה, עד שבסופו של דבר תגיע להחלטה ש"או חברותא או מיתותא", או חיבור או מוות.
תלמיד: איך אני כולל את כל החברים בהחלטה הזו? איך אני עושה משהו שהוא לטובת כולם?
חיבור הוא לטובת כולם, מ"על כל הפשעים תכסה אהבה".
תלמיד: כל אחד מבין ומתייחס לחיבור בצורה אחרת, איך באמת שזה יהיה טוב לכולם?
שכל אחד יתייחס בצורה אחרת כי כל אחד הוא שונה, אבל אין לנו יותר מזה, החיבור הראשון הוא חג הפסח.
תלמיד: בצורה פרקטית אנחנו עכשיו מחוברים בתוך השיעור, אתה מחבר אותנו, כל הכלי העולמי נמצא, המקורות, יש פה באמת עוצמה. העבודה העיקרית שלנו היא במשך היום. איך אני לא מפספס את העבודה במשך היום כך שהיא תהיה לטובת החברים, ולא שאני אסטה בדרך?
זה תלוי בחשיבות שלך לחיבור, עד כמה החברים שלך רציניים וגם רוצים באותו הדבר, והאם אתם חושבים אחד על האחר ועושים פה ושם תזכורות ביניכם. אצלנו לא היו דברים כאלה כי לא היו מכשירי קשר, לכן אני לא יכול לתת לך דוגמאות, לא יכולנו לחשוב שדבר כזה יכול להיות כמו טלפונים ניידים. אני זוכר שהטלפון הראשון היה במזוודה, שם היה המכשיר ושפופרת גדולה, היית לוקח שפורפרת כבדה ושם ליד האוזן וכך היית מדבר, וכל דקה הייתה מאוד יקרה.
אין לי מה להגיד על מה שקורה היום, היום אתם מבלבלים זה את זה בכל מיני התקשרויות. לכן נראה לי שפשוט צריכים להתייחס יותר ברצינות למה שניתן לנו.
קריין: אנחנו בכותרת "וייאנחו מן העבודה", קטע 207.
""ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם" (שמות ב' כג). זאת אומרת, שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא אותם. וכל כך הפצירו בתפילה עד "ותעל שועתם אל אלקים"." (בעל הסולם. "שמעתי". קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם")
אני חושב שכדאי לנו לקרוא את כל המאמר "ויהי בימים הרבים ההם", אפשר למצוא שם הרבה דברים. העיקר להתרשם ולהתכלל ברגשות, כי מה שאנחנו צריכים לעבור זה כבר עניין רגשי.
קריין: "שמעתי", קנ"ט, "ויהי בימים הרבים ההם".
קנט. ויהי בימים הרבים ההם
""ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם" (שמות ב' כג). זאת אומרת, שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא אותם. וכל כך הפצירו בתפילה עד "ותעל שועתם אל אלקים". והלא אנחנו רואים, שהיו אומרים: "מי יתן וכו', בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע". וכן אמרו: "זכרנו את הדגה, אשר נאכל במצרים חנם, את הקשואים, ואת האבטחים, ואת החציר ואת הבצלים, ואת השומים".
והענין הוא, שבאמת עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם". היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם". אומה הכוונה לרצון לקבל על מנת לקבל ששולט על האדם שהיה בכוונה על מנת להשפיע. הוא מקבל פתאום רצון לקבל בעל מנת לקבל שמכסה את הרצון להשפיע שהיה לו קודם, ועכשיו הוא שורה באדם. "אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל.
ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד "וימת מלך מצרים", שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה." יש בעיה, צריכים לעבוד באיזשהו קשר עם מלך מצרים כדי שתהיה תפילה אמיתית, ואם הוא מת ונעלם, אז על מה לדבר? על מה לספר? על מה לבקש? אין. לכן עד שמוצאים את עצמם בשילוב הכוחות, שדווקא שניים יכוונו אותם למטרה, עד אז הם נמצאים במבוכה. "ותיכף ויושעו."
קריין: קטע 208.
"כתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", מאיזה עבודה מדברים, הוי אומר מעבודת ה', שזה נקרא, עבודה קשה, היות שהיה קשה להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, מטעם שהמצרים, ופרעה מלך מצרים, השפיעו להם מחשבות ורצונות שלהם. כלומר היות שקליפת מצרים הוא בעיקר אהבה עצמית, לכן המצרים שלטו על עם ישראל, שגם עם ישראל ילכו בדרך שלהם, הנקראת, אהבה עצמית, והיה קשה לישראל להתגבר על מחשבות האלו, וזהו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה"."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
העיקר הוא "על מנת". על מנת להשפיע זה הקדושה, על מנת לקבל זה הקליפה.
שאלה: בקטע האחרון כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", וזה לפני שמת מלך מצרים, ואילו בקטעים הקודמים שקראנו כתוב שמת מלך מצרים ואחרי זה ויאנחו.
אתה צודק. זה בכי אחר. נכון.
תלמיד: מתי קורית יציאת מצרים, לפני או אחרי? גם כתוב שהם ברחו מפרעה, איך לקשור את כל זה?
אני לא יכול להסביר את זה, כי גם אחרי שהם בורחים ממצרים פרעה עדיין חי, אפילו סוגר אחריהם את הדלת ביציאת מצרים ואחר כך שולח אחריהם צבא. כשהם רואים שצבא רודף אחריהם, אז הם קופצים לים סוף. יש בזה עוד הרבה דברים, אנחנו נלמד אותם אבל זה לא כל כך חשוב, אחר כך זה מתגלה מאליו.
אנחנו צריכים להבין שפרעה הוא כוח שמופיע בכל מיני צורות, וגם אם הוא לא נקרא פרעה בכל זאת הוא כל הזמן רודף אחרי בני אדם שרוצים לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ולא נותן להם כל כך בקלות ובשמחה לעבור מגשמיות לרוחניות. כל זה כדי לפרמט אותם נכון, להתאים אותם יותר ויותר לבורא. כי הנברא חייב להיות כלול משני כוחות, מהכוח הפנימי לקבל ומהכוח החיצוני שהוא כוונה על מנת להשפיע.
שאלה: מהו הסבל שהם סבלו? עבור מה?
ברוחניות כשאנחנו מדברים על יציאה ממצרים, אז הייסורים שלהם היו מכך שלא יכלו לעשות פעולות על מנת להשפיע, מזה הם סבלו.
תלמיד: כלומר כל עוד לא נשיג את הייסורים האלה לא נוכל לצאת ממצרים.
בטח, כי אנחנו עוד לא מרגישים ייסורים מזה שלא יכולים להשפיע, יש לנו הרבה הזדמנויות להשפיע אבל אנחנו בעצמנו לא רוצים. מתי שנרצה להשפיע, אז נתחיל לראות שלא כל כך פשוט להשפיע, שצריך לזה כוחות, מסך וכן הלאה.
שאלה: מתי בעשירייה נוכל לזהות שמת מלך מצרים?
מתי שתגלו שהיחסים האגואיסטים ביניכם הם מלך מצרים, תרצו להמית אותו, תתפללו ותבקשו שזה יקרה, אז תראו שהוא מת.
תלמיד: איך אני יודע שאני מתנהל ביחסים אגואיסטים? איך אני אדע שאני מחובר נכון לעשירייה?
האם אתה לא רואה איך אתה מתייחס לחברים?
תלמיד: בפנים יש בי אש, אבל אני מאוד משתדל לא להוציא את האש הזאת החוצה.
למה?
תלמיד: כי אני לא רוצה ללבות אש בתוך העשירייה.
אם זו אש של אהבה, אז זה טוב.
תלמיד: היא ממש לא.
תעבוד על זה, שזו לא תהיה אש שורפת שמזיקה.
תלמיד: האם בביטול?
בביטול, כן, ודאי.
תלמיד: האם לחסום את זה, לכסות את זה? איך אני עובד על זה?
אתה צריך להראות לכל העשירייה שלך שאתה אוהב אותם וממש רוצה לכסות אותם בסוכת שלום, בכיסוי של אהבה, בשמיכה של אהבה, כמו שכותב רב"ש.
תלמיד: האם לשחק?
בהתחלה לשחק, ומכיוון שהמשחק בכל זאת פועל כתפילה, אתה תקבל אחר כך את הכוחות האלה.
שאלה: מה זה אומר לממש את שיעור הבוקר במשך היום?
להשתדל לחיות עם זה כל היום בתוך הקבוצה.
שאלה: שמעתי שהבעיה העיקרית היא שאנחנו לא מתחברים נכון. האם יכול להיות שזה בגלל שאנחנו עדיין לא מרגישים מה זה אומר חיבור רוחני?
כן, זה בגלל שאתם לא מאמינים לי שכך צריך לעשות. זה העיקר.
שאלה: האם לדעתך זה נכון לאסוף את כל החברים שמחוץ לעשיריות ולסדר את כולם בעשיריות?
ודאי שצריכים לסדר את כולם בעשיריות כדי שיהיה לפניהם כלי שהם צריכים לתקן - הקשר בעשירייה.
שאלה: מהי השקעה אמיתית לעשירייה רוחנית?
השקעה אמיתית לעשירייה רוחנית היא שהיא תהיה עשירייה רוחנית. שהם יהיו בכזה קשר ביניהם שיתגלה שם כוח הדדי של השפעה ואהבה ביניהם, ובכוח הזה שהם משתדלים לייצב ביניהם הם יגלו את הבורא.
שאלה: מה ההבדל בין וייאנחו לפני ואחרי המוות של מלך מצרים?
זהו הבדל גדול בכוח שנמצא בינינו בעשירייה. או שהאגו פועל ובוער ומרחיק אותנו, או שאנחנו יכולים כבר להתגבר עליו ולהתחיל להתקרב.
תלמיד: איך זה משפיע על התפילה שלנו לבורא?
בהתאם לזה אנחנו מרכיבים תפילה.
שאלה: אתמול הזכרת את התקציר שעשית לתהילים וכמה חברים ממש שמחו שאפשר לקרוא תהילים באופן פשוט וברור יותר. האם אתה חושב שיש טעם לתרגם את התקציר מרוסית לעברית, או שאולי תהיה מוכן לעשות שוב תקציר?
לא, אני לא אעשה את זה, זו הייתה תקופה שעשיתי לצורך מסוים ואם תרצו תקראו. אני חושב שזה נמצא בארכיון. מה שאני כותב אני תמיד מכניס לארכיון, שוכח והולך הלאה.
שאלה: זה נמצא ברוסית, השאלה אם לתרגם את זה לעברית?
אני לא חושב. בעברית יכולים לקרוא תהילים, או שתבדקו עד כמה זה יכול בכל זאת לקרב את האנשים. אני לא חושב שזה כל כך חשוב, זה חשוב למי שאין לו את העברית כשפה, בשבילו זה יהיה יותר קרוב.
שאלה: קל יותר לפרוש סוכת שלום על החברות מאשר להתחבר אליהן, איך לפתור את זה?
זה לא נכון, סימן שלפרוש סוכת שלום זה שקר. כשאני מכסה את כולם באהבה שלי, רוצה שהם יתקיימו בשלמות, זה דבר מאוד קשה.
אני ממליץ לשמוע שוב מה שדיברתי בתחילת השיעור, מה זה נקרא "וימת מלך מצרים", ואנחנו נמשיך מחר ב"וייאנחו מהעבודה", כי בלי ההרגשה הזאת אי אפשר לבצע יציאה.
(סוף השיעור)