שיעור בוקר 04.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ט"ו באב: יום האהבה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו קוראים במסמך ט"ו האב, יום האהבה, קטע מס' 16, "ארבע מידות של אהבה".

"כשנתבונן במדות האהבה, שבין איש לרעהו, נמצא בהן, ד' מדות של אהבה, זו למעלה מזו. כלומר, שתים, שהן ארבע.

הא' - היא אהבה התלויה בדבר. שפירושה, אשר מרוב טובה ותענוג ותועלת, שקיבל מחברו, דבקה בו נפשו בו באהבה נפלאה. ובזה ב' מדות:

מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה.

ומידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם.

הב' - היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ.

וגם כאן, יש ב' מידות:

מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים, שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם. אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה.

מידה ב' - ב"אהבה שאינה תלויה בדבר", היא המידה הד' של האהבה בכללה. היא באה ג"כ מהכרת מעלה שבחברו כנ"ל. אלא, נוסף על זאת, עתה מכיר הוא, כל עסקיו והליכותיו עם כל אדם, אף אחד מהם לא יחסר, ובדק ומצא, שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אלא, טובתו מרובה עליהם לאין קץ, ועולה על כל המשוער והמדומה. ועתה היא "אהבה נצחית ומוחלטת".

והנה כל אלו, ד' המידות של האהבה, הנוהגות בין איש לרעהו, המה נוהגות ג"כ, בין האדם למקום."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אותיות ס"ט-ע"ד)

שאלה: האם אפשר להגיע לאהבה שלא תלויה בדבר בלי להיות באהבה שתלויה בדבר, או שחייבים לעבור דרך כל המדרגות?

חייבים לעבור דרך כל המידות שלפני זה.

שאלה: מה זו התרשלות באהבת חברים?

התרשלות היא כשהאדם לא נותן את כל הכוחות מה שכן מזדמן לו לתת כדי להתקרב לחברים על ידי התגברות באהבה.

תלמיד: האם אני כל הזמן צריך לתת את ההתגברות, את המאמץ?

כן.

תלמיד: כלומר לקבל את החברים לתוך תוכי, לפתוח את הלב.

כן.

שאלה: הוא כותב פה על ארבע המידות, שגם אם היא תלויה בדבר ולא תלויה בדבר, הן תלויות בראייה שלי, בתועלת של החבר. האם זה בתוך הדעת או מעל הדעת?

לפי ההחלטה שלך.

תלמיד: האם אפשר להגיע לראיית תועלת החבר מעל הדעת? לפי ההחלטה שלי זה צריך לקרות בתוך הדעת, אבל אני לא יודע למה המקובל התכוון.

נראה את זה אחר כך. אבל השאלה במקום.

שאלה: בעל הסולם כותב פה על "הליכותיו ועסקיו" של האדם, פעם כשהוא לא מכיר את "הליכותיו ועסקיו" ופעם שהוא כן מכיר אותם. על איזה עסקים והליכות הוא כותב פה?

נגיד שהוא מכיר את הכול, כמו ברנטגן.

שאלה: האם אהבה שתלויה בדבר היא יותר טובה מאהבה שאינה תלויה בדבר?

כן.

שאלה: אהבה שלא תלויה בדבר היא כשאני אוהב בחבר מעלות ואני מעריך אותן. וכשאני רואה חבר או שומע חבר שיש לו מעלות יפות בעיניי, אז אני נהנה מזה, אני נהנה לשמוע אותו. אם אני נהנה ממנו, אז למה זו אהבה שלא תלויה בדבר?

לא. נגדיר עוד פעם מה זו "אהבה שאינה תלויה בדבר" ו"אהבה שתלויה בדבר".

קריין: קטע מספר 16, כותב בעל הסולם.

"כשנתבונן במדות האהבה, שבין איש לרעהו, נמצא בהן, ד' מדות של אהבה, זו למעלה מזו. כלומר, שתים, שהן ארבע.

הא' - היא אהבה התלויה בדבר. שפירושה, אשר מרוב טובה ותענוג ותועלת, שקיבל מחברו, דבקה בו נפשו בו באהבה נפלאה. ובזה ב' מדות:

מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה.

ומידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם.

הב' - היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ.

וגם כאן, יש ב' מידות:

מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים, שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם. אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה.

מידה ב' - ב"אהבה שאינה תלויה בדבר", היא המידה הד' של האהבה בכללה. היא באה ג"כ מהכרת מעלה שבחברו כנ"ל. אלא, נוסף על זאת, עתה מכיר הוא, כל עסקיו והליכותיו עם כל אדם, אף אחד מהם לא יחסר, ובדק ומצא, שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אלא, טובתו מרובה עליהם לאין קץ, ועולה על כל המשוער והמדומה. ועתה היא "אהבה נצחית ומוחלטת".

והנה כל אלו, ד' המידות של האהבה, הנוהגות בין איש לרעהו, המה נוהגות ג"כ, בין האדם למקום."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אותיות ס"ט-ע"ד)

שאלה: בקשר לאהבה שתלויה בדבר. האם ההבדל בין מידה א' למידה ב' בתוך אהבה שתלויה בדבר, זה שבמידה א' הם עדיין זוכרים את הנזק והם צריכים להתגבר עליו, ובמידה ב' הם כבר לא זוכרים את הנזק?

כן.

שאלה: בדרך כלל אנחנו אומרים שכדי שתהיה אהבה צריך שתתקיים יראה. אם יש כאן ארבעה סוגי אהבה, האם יש גם איזה דירוג מסוים בסוגי היראה?

כן, כנגד זה.

שאלה: אני לא כל כך מבין מה ההבדל בין אהבת חברים שזה מה שאנחנו מנסים לייצר פה, לבין אהבה שיש בין בני אדם שמתגלה בכל חברה אחרת, או בכל קונסטלציה אחרת. זה נשמע לי שזה יכול להתקיים לא רק באהבת חברים, אלא זה יכול להתקיים בכל חברה. יש אנשים שאתה בהתחלה רב איתם ואחרי זה אתה מגלה אהבה אליהם, או יש אנשים שאתה מעריך אותם. מה הדיוק פה באהבת חברים שאנחנו צריכים?

הוא כותב "והנה כל אלו, ד' המידות של האהבה, הנוהגות בין איש לרעהו, המה נוהגות ג"כ, בין האדם למקום". ארבע מידות כאלה אנחנו צריכים להעביר עכשיו לארבע מידות, לארבע מדרגות שיש בין אדם לבורא.

תלמיד: איך אני אמור להתייחס לבורא בארבע הצורות שהוא תיאר? זה לא כל כך ברור.

בשביל זה צריכים ללכת ל"הקדמה לתע"ס" ושם ללמוד, זה תופס שם הרבה מקום. נלמד את זה, אני מוכן.

שאלה: מקובל שמתקן את עצמו, האם הוא רואה בזולת רק תכונות חיוביות, רק טוב?

לא.

תלמיד: האם הוא רואה מולו את הזולת שקוף, גם את הדברים הטובים, גם את הרעים?

הוא רואה בזה את פעולות הבורא על האדם.

תלמיד: מה הכוונה?

לא את האדם עצמו הוא רואה, הוא רואה תוצאה מפעולות הבורא על האדם.

תלמיד: הוא רואה את הסיבה, ואז הוא רואה למה זה לטובת האדם.

כן.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו שוכחים את הפשעים, או שאנחנו כל הזמן לסירוגין נעים בין שתי המידות?

יש ויש.

תלמיד: האם אנחנו מגיעים למידה ב' ונופלים לא', בצורה כזאת? אני לא רואה את עצמי שוכח לגמרי פשעים שעשו לי. אז האם אני נמצא פעם פה ופעם פה?

אתה עוד לא מבדיל.

תלמיד: האם זה אותו דבר גם לגבי ג' וד' או שד' זה כבר סופי?

ג' וד' הם כבר בגילוי.

תלמיד: וכשאתה מגיע לד' אתה כבר לא נופל משם, זה קבוע.

כן.

שאלה: אם בן אדם צריך לעשות מעצמו אפס, אז יש לו עבודה באהבת חברים, הוא רואה פגמים אבל הוא צריך לבטל את עצמו. אם הוא רואה את גדולת החבר באופן טבעי, אז אין פה עבודה. כלומר, אני רואה בחור מאוד מוכשר, מאוד מוצלח שעושה הרבה והרבה יותר טוב ממני בכל תחום, לכן אין לי בעיה להתבטל כי הוא באמת הרבה יותר טוב. איפה הרוחנית פה?

אין כאן רוחניות, אתה מדבר על חשבון גשמי.

תלמיד: אני מדבר על יחס בין שני אנשים. אני מבין שאם שאני לא מעריך בן אדם, אז יש לי פה עבודה, למצוא בו תכונות חיוביות, למצוא בו את הנקודה שבלב שלו ולמצוא איך הוא מחפש את הבורא. אבל אם אני רואה בן אדם שהוא הרבה יותר מתקדם ממני וזה המצב, כמו באהבה שתלויה בדבר אבל בסוג השני, אין בינינו שום זיכרון של דבר שלילי ואני רואה בן אדם שהוא יותר טוב ממני בכל תחום, אז אני אוטומטית מתבטל.

מה העבודה הרוחנית שלי כשאני רואה בן אדם שהוא הרבה יותר מוצלח ממני, שבאמת משרת את המטרה הרבה יותר טוב ממני?

בסדר, נתת לו מקום במערכת שלך.

תלמיד: האם זה נגמר?

אני לא יודע, אבל עד כה כן. זו אהבה שתלויה בדבר, כי אתה מזהה אותו כמי שהגיע לשבח.

שאלה: האם יש לי את ארבע מידות האלה בו-זמנית כלפי כל חבר ואני רק מזהה אותן?

אני לא יודע, זה תלוי בך, בחברים, ובמצב הכללי.

תלמיד: האם אני יכול בכל רגע נתון דווקא להגביר ולהתייחס למידה הד'? האם בסופו של דבר זהו המדד שכלפיו אני צריך לעבוד כדי להגיע למידה הד' הזאת של אהבה שאינה תלויה בדבר?

איך אתה מזהה אותה?

תלמיד: אני יכול לזהות אותה על ידי שלושת המידות האחרות וגם להבין כמה אני משפיע לחבר, כמה אני רוצה להשפיע למרות כל מה שאני מזהה בקשר בינינו.

לא, זה לא מספיק.

שאלה: למה הבורא לא מתגלה לאדם עד שהוא לא מתקן את היחס שלו לחברים שלו בארבע סוגי האהבה?

אם אדם לא סידר עדיין יחסים כאלה שהבורא יכול להתגלות בהם, אז איך הוא יתגלה, במה הוא יתגלה, באיזה תכונות הוא יתגלה?

תלמיד: למה מקובל בעל השגה מדבר אך ורק מתוך השגה?

אלא מתוך מה הוא ידבר, מתוך מה שנדמה לו?

תלמיד: האם אנחנו מסוגלים כאן להתחבר כך שלבורא לא תהיה ברירה והוא יתגלה לנו?

כן.

שאלה: כשאני רואה שהחבר טוב ומיטיב לאחרים, מה גורם לי לאהוב אותו אהבה שלא תלויה בדבר, מה אני אוהב בזה?

אתה אוהב את הפעולות שלו.

תלמיד: למה?

אתה אוהב את הגישה שלו לבריאה, שהוא רוצה להידמות בה לבורא.

תלמיד: האם זה מה שאני אוהב בו?

כן, שהוא ממשיך את פעולות הבורא בבריאה.

תלמיד: כשאני רואה את החבר לא עושה דברים טובים עבור האחרים.

כך נראה לך.

תלמיד: כן. איך אני הופך את הגישה ואחרי זה אני רואה שהוא כן עושה הכול לטובת האחרים?

אתה הופך את הגישה על ידי החברים. אתה מתקרב אליהם ובמידה שאתה מתקרב אליהם, אז אתה מגלה עד כמה הם נמצאים בנטייה זה לזה.

תלמיד: כלומר זה תלוי במידת ההתקרבות שלי אליהם, ככל שאני מתקרב אליהם, כך אני מגלה זאת יותר.

כן.

שאלה: למה כשהוא מכיר במעלת חברו ולכן הוא אוהב אותו, זה לא תלוי בדבר?

כי זה מתבסס על הפעולות שחברו עושה.

תלמידה: האם זה לא תלוי בכך שהוא רואה אותו כגדול, שיש בו מעלות?

זה שהוא גדול ושיש לו מעלות זה לא נקרא שהוא תלוי בזה.

תלמידה: האם זה בגלל שהוא באופן אישי לא מקבל מהמעלות שלו כלום?

כן, ברור שזה כך.

תלמידה: יש שלב באהבה שאינה תלויה בדבר שהוא עוד לא מכיר את העסקים והפעולות שלו עם הזולת ולכן הוא עדיין אוהב אותו. ואז הוא כבר מכיר וכבר בירר וכל העסקים שלו טובים. האם בין שני המצבים האלה יש מצב שהוא רואה את הפעולות שלו וחושב שהן לא טובות, ואז האהבה שלו יורדת ורק אחרי זה הוא מברר ורואה?

יכול להיות שיש כאן עליות וירידות.

שאלה: בארבע בחינות אהבה מלמטה למעלה, איך אהבת החברים הופכת לאהבה לבורא? האם זה קורה בכל מדרגה או שזה קורה בדיעבד, לאחר מכן?

הוא לומד על עצמו את מידות האהבה, אחר כך הוא מגלה את הבורא ויכול לזהות באלו מידות אהבה הבורא נמצא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: בסוף הקטע כתוב שהוא בדק שלא רק שאין בהם פגם אלא יש בהם שלמות נצחית. האם השלמות הנצחית הזאת לא סותרת את הרצון לקבל?

ודאי שכן. אני לא יודע לאיזו שלמות נצחית אתה מתכוון. אבל אם הוא מגיע ומגלה את השלמות הנצחית, אז אין לו יותר מה לעשות, לא נשאר לו שום מעשה במציאות.

שאלה: איך אפשר לברר מהי אמת ומהו הדמיון שלי, מה האינדיקציה להבדיל בין זה לזה?

אם אדם צריך לברר לבד, אז זה לא אפשרי, אלא או דרך קבוצה או דרך קבוצה ובורא, תלוי באיזו דרגה מדובר. אדם לבדו לא יכול להבין שום דבר. כמו שאנחנו מודדים משהו בעולם הזה, אנחנו צריכים גם איזו נקודה ליחס אליה חוץ מאיתנו, כמו נקודת הצפון, מרכז המשיכה של כדור הארץ וכן הלאה, כי אנחנו לא יכולים לקבוע לבד שום דבר.

שאלה: נראה לי שכשאנחנו מדברים על אהבה שיש בה תנאי, אז זה כביכול משהו שאנחנו גורמים לעצמנו לעשות, כופים על עצמנו. אנחנו צריכים שהחברים יתנהגו בצורה מסוימת ואז ניתן להם אהבה. ואנחנו עושים את זה במקום פשוט לדלג ולעבור ישירות לאהבה שהיא ללא תנאי, האם זה נכון?

כן. אם זו השאלה, אז זה נכון.

(סוף השיעור)