שיעור בוקר 17.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא – פסח

קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו ממשיכים את הנושא שלנו, איך מתעלים מעל האגו שלנו שנקרא "יציאת מצרים", ומתקרבים לעל מנת להשפיע, לבורא, להתאחד עימו, להתחבר עימו. שלב אחר שלב אנחנו מתחילים יותר ויותר לראות עד כמה אנחנו יכולים כבר עכשיו להתחיל לממש את ההתעלות שלנו מהעולם הזה לעולם הרוחני.

ההתעלות הזאת היא בעצם מתממשת בזה שאנחנו יותר ויותר נצרכים לכוח העזרה של הבורא. וכדי שאנחנו נצטרך לו, נרכוש את התכונות שלו, הבורא מביא לנו כל מיני הכבדות הלב, שאנחנו לא מסוגלים להסתדר בלעדיו. וכך אנחנו לומדים שבכל מקום ששייך לרצון שלנו לקיים איזשהם תנאים רוחניים אנחנו לא מסוגלים לכלום, לשום דבר. מצד אחד. מצד שני, גם לבקש ממנו אנחנו לא כל כך יודעים ויכולים, זה נקרא חוסר אמונה. שאין לנו הרגשת הבורא, שהוא קיים, שהוא עומד לעזור לנו, מצפה לעזור לנו, ורק על ידי העזרה שלו אנחנו יכולים לקיים תנאים רוחניים, להיות מחוברים, להיות בעל מנת להשפיע, לראות את העולם שהכול נובע ממקור אחד, וכן הלאה.

זאת אומרת, יש לנו כאן עבודה בזה שאנחנו חייבים יותר ויותר לגלות את הכוח הרע, בזה שלא נותן לנו נגיד להתחבר בינינו, להיות מחוברים עם הבורא, לעשות כל מיני פעולות של השפעה, שזה חיבור בעיקר, פעולות על מנת להשפיע. וכשאנחנו מרגישים שאנחנו לא מסוגלים לזה, זה נקרא שהבורא מראה לנו את פרעה שנמצא בינינו ומביא אותנו למכשול, לזה שאנחנו כושלים. לא מסוגלים להתקדם לחיבור, להתקרבות, להיות כאיש אחד בלב אחד, אפילו בעשירייה, כל שכן בכל העולם שאנחנו עוד נצטרך לעשות תיקונים כאלו. כל ההכבדה הזאת מגיעה לנו מחוסר אמונה בבורא.

מה זה מחוסר אמונה? מחוסר הרגשה שהכוח הזה הוא קיים והוא דווקא מעמיד לנו את כל המכשולים. וגם את פרעה זה מה שהוא עושה בשבילנו, מייצב אותו, מייצר אותו, מעמיד אותו מולנו, את כל האגו שלנו, ואנחנו רואים עד כמה אנחנו חלשים מבפנים. יש לפנינו משהו לבצע ואני מרגיש שאני לא יכול, אין לי כוח להתגבר, אפילו בפעולה הקטנה ביותר שלא חשבתי אף פעם שאני אכשל בזה, אבל אני לא מסוגל. ועוד יותר ויותר כמה שנתקדם יותר, אנחנו נרגיש את עצמנו יותר חלשים, לא מסוגלים לשום פעולת השפעה.

זה נעשה מראש, בכוונה מהבורא, כדי שאנחנו נבין עד כמה אנחנו כולנו נכנסים יותר ויותר לרצון האגואיסטי שלנו, שרק מראה לנו עד כמה אנחנו נמצאים בשליטותו, בשליטת פרעה, בתוך "מצרים" מה שנקרא. ורק הבורא, ואין כוח אחר, אין עוד מלבדו, יכול להוציא אותנו, להציל אותנו, להרים אותנו מזה שאנחנו טבועים ממש בכוח האגו שלנו שמחליש אותנו. וכך אנחנו נזקקים יותר ויותר לכוח השפעה, לכוח שהבורא יכול להביא לנו.

ואז אנחנו רואים את שני הכוחות האלה, כוח פרעה וכוח הבורא, שהם עומדים זה כנגד זה. ומשה שזה אנחנו, הכוח הזה, כשאנחנו רוצים להכריע, כשאנחנו רוצים להתקדם למעלה מפרעה, לצאת מהשליטה שלו, הכוח הזה נמצא באמצע והוא מאוד מאוד חלש. רק עד כמה שאנחנו מאמינים בכוח הבורא שיכול להציל אותנו מידי פרעה, במידה הזאת אנחנו מקבלים את שליטת הכוח הטוב על פני הכוח הרע. וזה עניין של המכות. הבורא הוא מעורר את כוח פרעה, כך הוא אומר למשה, "בוא אל פרעה, כי הכבדתי את לבו". זאת אומרת, בשביל מה הוא מכביד את לבו של פרעה, עושה אותו יותר ויותר חזק? כדי שמשה, הכוח שרוצה לצאת מפרעה שנקרא "משה", שמושך אותנו מעל מנת לקבל, שהכוח הזה יראה שהוא לא יכול לצאת לבד. הוא חייב לתפוס בבורא, לשייך את עצמו לבורא, כמו תינוק שמחזיק את הגדול, את אימא נגיד, שהוא יושב עליה ומחזיק בכל ארבעה הקצוות שלו שלא יעזוב, שלא ייפול ממנה, ורק בצורה כזאת הוא מרגיש את עצמו בטוח.

כך אנחנו צריכים להשתדל בכל החיים שלנו, במה ששייך לפעולות רוחניות, היינו חיבור, כל המצוות, כל מה שאנחנו צריכים לעשות, בכל הפעולות האלה לראות עד כמה אנחנו חלשים. וכמה שנתקדם יותר אנחנו נהיה יותר ויותר חלשים, כך שכל דבר ודבר שאנחנו נצטרך לעשות, והפעולות הרוחניות הן נקראות "מצוות", מפני שבא הציווי מלמעלה, מהבורא, אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו לא מסוגלים אפילו במאומה, במשהו לבצע, אלא רק אם אנחנו פונים לבורא ומבקשים, מתחננים שייתן לנו כוח השפעה. ואת הכוח הזה באמת בצורה הגיונית אנחנו לא צריכים, אלא אם אנחנו רוצים להתקדם לבורא ולהיות דומים לו, אז אנחנו מבקשים שיהיה לנו הכוח הזה.

זה נקרא שמקבלים כוח השפעה שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זאת אומרת למעלה מכוח הקבלה שלנו מקבלים מלמעלה כוח השפעה. שני הכוחות האלה מגיעים בעצם מהבורא, אבל בנו תלויה התפילה, שכוח ההשפעה הוא ירכב על כוח הקבלה ואנחנו נוכל לבצע פעולת השפעה בפועל. וכשאנחנו נלמד איך מבצעים את הפעולות האלה בפועל, אנחנו בזה גם נרגיש את נוכחות הבורא, את הכוח שלו, את העזרה שלו. וגם נתחיל לראות שאנחנו אוספים כך את הכלים שלנו, את הרצונות שלנו דלהשפיע, שמהם אנחנו מרכיבים את הכלי הרוחני שלנו, את הפרצוף הרוחני, את הנשמה, צורת קבוצה רוחנית. וכך נתקדם.

לכן העבודה שלנו בעיקר היא לאתר איפה כאן אנחנו מקבלים הזמנה מהבורא להתקדם בפעולה רוחנית על מנת להשפיע, ועד כמה אנחנו לא מסוגלים לבצע את זה, ומאין ברירה עד כמה אנחנו חייבים לפנות לבורא שיעזור לנו לבצע את הפעולה, מקבלים כוח ומבצעים. ודאי שזה לא הולך כל כך בקלות כמו שאמרתי, כמה שלבים שאפשר להגיד אותם במשפט אחד, אלא בהרבה גיחות כאלו שניגשים יותר ויותר. כמו שכתוב גם בסיפור מצרים, עוד ועוד "בוא אל פרעה, כי הכבדתי את לבו", כך נרגיש באיזה פעולות ובאיזה הצלחות תלויה ההצלחה העיקרית שלנו כדי שנוכל להתעלות מעל לרצון לקבל שלנו, זה נקרא "יציאת מצרים".

שאלה: האם אנחנו צריכים לפנות לבורא כאדון שלנו או כחבר שלנו?

אדון או חבר? גם זה וגם זה, תלוי באיזה מצב. זה שאני מבין ומרגיש שהבורא מייצב לפניי איזה מכשול, מדרגה, שאני צריך לעלות אליה באמונה למעלה מהדעת, זה שאני מרגיש שאני חייב לבצע איזו פעולה, והפעולה הזו היא על מנת להשפיע והיא למעלה מהרצון לקבל שלי ואני לא מוכן לבצע אותה בכוחות שלי, אז אני רואה את הדברים האלה כמכשול.

המכשול עצמו זה פרעה, כי אני מאתר את הדברים האלה, לא שקשה לי, אלא זה הרצון לקבל שלי שבעצמו גדל ולא נותן לי להתעלות מעליו. לכן אני רואה שיש לפניי פרעה שנותן לי הכבדת הלב. הרצון האגואיסטי בי גדל, ואני לא יכול לעשות עם זה שום דבר, כמה שאני רוצה להזיז אותו אני לא מסוגל, אין לי כוח, אני מרגיש חלש מאוד נגדו, כי הוא באמת פרעה, מלך, ואני לידו כלום, אפס.

כאן אני צריך להשתדל לאתר איפה הבורא, איפה העזרה שלי, הוא גדול וגם חבר וגם שולט בכול, והוא יכול לעזור לי. כאן הקשר עם הבורא נעשה הכרחי ואני ממש נדבק אליו וכך אני מקבל כוח. שקיבלתי ממנו כוח זה נקרא "כוח השפעה", "כוח אמונה" אני מתעלה מעל המכשול הזה, מעל פרעה, כך אני עכשיו מתחיל לראות, לקבל ניסיון בזה שהבורא בכוונה מגדיל את פרעה כדי אחר כך להראות לי עד כמה אפשר לעלות למעלה מפרעה ובזה להיות יותר גדול ממנו.

כך מדרגה אחר מדרגה, עוד מכשול ועוד גישה לבורא, ועוד לבקש ממנו, להחזיק אותו ממש כך ביד שהוא יעזור לי איך לעבור את המכשול, כמו גדול שמראה לקטן איך אפשר יהיה לעשות את זה, כך אנחנו צריכים לעשות יותר ויותר.

שאלה: "נצחוני בניי" זה אומר שבסוף אנחנו מנצחים את פרעה, את האחוריים של הבורא?

זה יחד, כי פרעה הוא גם תוצאה מהבורא, הבורא אמר מלכתחילה "בראתי יצר הרע". הבורא מזמין את משה לפרעה ואומר "בוא אל פרעה, כי הכבדתי את לבו". זאת אומרת, פרעה נמצא בידי הבורא. פרעה הוא מלאך, כוח טבע שהבורא מוליד ומעורר כדי להגדיל את משה, כי בלימוד הזה משה לומד מההפרעות ומבקש מהבורא שיעזור לו להתגבר על ההפרעות האלו. ואז משה מקבל מזה שני כוחות, כוח פרעה וכוח הבורא, כוח שמאל וכוח ימין. וכך הוא מבין איך בנויה המערכת ונעשה בעצמו בעל המערכת, נקרא שהוא רוכש את הנשמה שלו.

שאלה: כשאנחנו חווים את הרצון המוגדל של פרעה, מה אנחנו יכולים לעשות כדי להתמודד עם כל העביות, האם אנחנו צריכים להגיע עד הסוף עם הרצון הזה ולהרגיש את החלק הנמוך ביותר או לעשות צמצום, ובמקרה הזה איך נוכל להרגיש את עומק וגודל הכלי של המצרִים?

לא צמצום ולא מסך ולא שום דבר, אתה צריך רק דבר אחד, אתה יכול לעשות נגד הרצון הזה משהו או לא? נניח ואתה עכשיו צריך לגשת לעשירייה ולהתחבר איתם, אפילו לא פיסית שאתה צריך לנסוע או משהו, אלא אפילו סתם במחשב, לשבת ולהתחבר איתם ולקרוא איתם איזה מאמר או לדבר על איזה דבר רוחני, ואתה לא רוצה, אין לך כוחות, אין לך בשביל מה, אתה מרגיש את עצמך חלש, חסר כוח להתחבר איתם.

אתה צריך להבין שזה פרעה, כל דבר שמפריע לפעולה רוחנית, פעולה רוחנית היא בסך הכול חיבור, ההיפך מהשבירה שעברנו באדם הראשון, יוצא שהפעולה הזו שאתה צריך להתחבר היא פעולת תיקון, פעולה רוחנית ואתה לא יכול ומה שמפריע לך נקרא "פרעה".

מה אתה צריך לעשות? כמה שתשתדל בעצמך בכל זאת להתגבר ולעשות, להתגבר ולעשות, יכול להיות שבכמה הפעמים הראשונות זה ילך, תוכל לעשות את זה, אתה תתגאה בזה, איך אתה עשית, אפילו שאתה לא מודע לזה, אבל כך זה יהיה.

אחר כך יבואו זמנים שאתה לא מסוגל, אתה ממש לא יכול, אתה אפילו מתבייש כלפי החברים, בכל זאת, אתה לא יכול לזוז, "יותר טוב אגיד להם שאני חולה, אני עסוק במשהו, משהו קורה" וכן הלאה. אתה לא מסוגל. זה יכול להיות דבר פשוט ביותר, זה לא שייך לגודל המעשה עצמו, אלא זה שייך לעד כמה אתה מרגיש מעצורים, וזה פרעה.

ומה עליך לעשות? אז אתה מגלה שאתה לא מסוגל לעשות שום דבר למען החיבור, אי אפשר. בסופו של דבר אין לך ברירה, אלא אתה צריך לפנות לבורא, ובצורה כזאת הבורא דרך פרעה מעורר את תשומת לבך אליו, לבורא, כך אנחנו מתקדמים וכך יהיה עד הסוף.

אחר כך כשאנחנו יוצאים ממצרים, מתעלים מעל לאגו שעובד בצורה כזו פשוטה 'כמו שעכשיו דיברנו, אנחנו ניכנס לשיטות חדשות אחרות, שם זה ג' קווים, שם הבעיות לא עם פרעה, עם הכוח שנמצא מחוצה לנו, אלא עם כוח שנמצא בתוכנו, בינינו. יש עוד מה לעשות.

לכן אנחנו צריכים ללמוד את זה טוב טוב עכשיו ולהשתדל לממש את זה בעשיריות, בקבוצה, בכלי העולמי. כל דבר שאנחנו לא יכולים להתקשר, ללמוד יחד, לעשות יחד, להתקרב לכל מיני פעולות שנקראות "מצוות", "מצווה" זה נקרא פעולת תיקון של הכלי השבור, כל פעולה ופעולה כזו אנחנו יכולים לעשות אך ורק אם אנחנו מבקשים מהבורא, דורשים ממנו, והוא נותן לנו את הכוח הזה ועושה. לפעמים אנחנו רואים איך הכוח הזה עובד בעצמו, כי "אתם תעמדו ואני אלחם", זה יהיה לנו אחר כך. אבל בינתיים אנחנו רק מבקשים לקבל כוחות כדי שאיתם נוכל לעשות איזה צעד לקראת החיבור.

שאלה: איך לאבחן בזמן הנכון שפרעה הִקשה את לבנו בלי להיכנס תחת שליטתו וכבר לפנות לעזרה?

אנחנו צריכים לדבר על זה בעשיריות עם החברים. אנחנו צריכים לעבור כמה וכמה פעמים על הפסוקים האלו ואפילו ללכת לפעמים למאמרים עצמם, כי זה בעצם המקור של העבודה הרוחנית שרב"ש כתב. אני זוכר כמה הוא כתב על זה, הוא עבד על זה שעות יום יום, הוא היה מקיש עם אצבע אחת על הכפתורים של מכונת הכתיבה, ואם זה לא בסדר הוא היה לוקח טיפקס מוחק ועל זה היה מדביק נייר חדש והיה מדפיס על חתיכת הנייר את המילה החדשה במקום הקודמת, זו הייתה באמת "עבודת מצרים".

ואז הוא היה מביא לי באמצע השבוע מאמר, כדי שלקראת יום חמישי, כשהייתה לנו ישיבה בקבוצות, אלך לשכפל ואחלק את המאמר הזה לכל הקבוצות. בסך הכול היו 30 או 35 חברים בכל הקבוצות כולל ותיקים וחדשים, כך בערך הייתי משכפל.

שאלה: ברגע שאתה מרגיש שהראש בערפל ואתה לא מסוגל להתאחד, אתה פונה לבורא, מנסה להידבק בו. מה זה אומר שהוא עוזר לך, במה העזרה שלו?

אנחנו לא יכולים לתאר את פעולות הבורא עלינו, שזה מגיע ממנו ומתלבש בנו ומשנה בנו את היוצרות, הרצונות, המחשבות. אנחנו לא יכולים את זה בינתיים לאתר. אחר כך כן, אבל עכשיו בינתיים לא. כמו תינוק שלא יכול להבין שעכשיו רוחצים אותו, נותנים לו אוכל, דואגים לו כך וכך. הוא לא יודע, הוא מרגיש שהוא מקבל משהו, וגם לא מרגיש בדיוק שהוא מקבל, אבל ככה זה עובר עליו, ללא דעת.

ככה גם אנחנו. בינתיים מטפלים בנו בצורה כזאת שאנחנו לא מרגישים מי מטפל בנו, מי מאכיל אותנו, מי מחתל אותנו, מי משכיב אותנו. שום דבר לא מבינים בינתיים. אבל לאט לאט אנחנו צריכים להתעורר להרגשת הכוח העליון שהוא באמת מטפל בכל רגע ובכל הדברים, ואין אף פעולה הקטנה ביותר באיזה תא קטן בגוף האדם, ובכלל בתפיסה שלנו, שזה לא מגיע ממנו, לא מגיע דרכו, שהוא לא מסדר ומכין, ומייצב את זה.

אנחנו צריכים קצת להיות יותר ויותר בחיפוש הקשר בינינו ושם אנחנו יותר מהר נמצא את פעולת הבורא. איך שהוא תופר את הדברים האלה בינינו, מעמיד אותנו בניגוד זה לזה ובחיבור זה עם זה. וכך אנחנו נראה גם את המקום איפה שאנחנו יכולים לבקש ממנו, לדרוש ממנו, להודות לו. וככה להיות קצת יותר מעורבים עם מה שהוא עושה. כמו שמלבישים את התינוק, את הילד, והוא כבר בעצמו יודע איך להוציא יד, רגל, לעזור לנו כאילו משתתף בזה. עד שמתחיל בעצמו קצת לעשות פעולות, עד שמתלבש אפילו בעצמו וכן הלאה.

זאת אומרת, יש כאן סדרת פעולות שאנחנו צריכים לבצע, אבל כל הפעולות האלה הן לקראת החיבור. ואתם תראו כמה שיש בזה הכְוונה נכונה, באהבה ללא גבול מצד העליון, ואיך אנחנו יכולים לגלות אותה, אם אנחנו מחפשים גם בצורה כזאת, בחיבור בינינו, לחפש את הבורא.

תלמיד: עכשיו כשאתה נתקל עם איזו בעיה ואתה מבקש עזרה מהבורא, אז אתה מקבל אפשרות פשוט להיות מחובר עם החברים מעל הכול. לא להרגיש את השאר, רק את החברים ולא שום דבר חוץ מזה. וזה אומר שכוח ההשפעה שולט מעל כוח הקבלה?

אנחנו צריכים להשתדל להתקשר זה עם זה עד כדי כך שאת כוח הקשר בינינו אנחנו נרגיש שזה כאילו הבורא. זה עוד לא ממש הגילוי שלו, אבל כוח הקשר בינינו שאנחנו רוצים להעמיד בינינו, שהוא קיים והוא משותף לכולנו, הכוח הזה מתחיל לקבוע את כל החיים שלנו ולייצב אותנו. וזה העיקר מה שקורה לנו בחיים. שום דבר לא יקרה חוץ מזה שהוא יגדל וישלוט יותר ויותר גם בינינו וגם בכל העולם. זה אותו הכוח של הבורא, הכוח העליון, אבל אנחנו מצדנו מאתרים אותו בהתקשרות בינינו.

שאלה: קורה שלפעמים אנחנו מקבלים מהבורא את ההיפך הגמור ממה שאנחנו מבקשים. איך אנחנו צריכים להתייחס לזה בצורה נכונה כעשירייה?

"איש את רעהו יעזורו". אתם צריכים לדבר יחד, אתם צריכים לקרוא יחד, אתם צריכים כמה שיותר לעשות פעולות יחד. איזה פעולות יש לנו היום? מרחוק בעיקר. וזה בכוונה כך נעשה כדי שאנחנו נתחיל להתקרב נפשית ולא פיזית, ונרגיש עד כמה בצורה כזאת דווקא אנחנו מגלים את כוח ההַפְרעָה וכוח המשיכה.

תנסו, אתם יכולים. אתה במיוחד.

שאלה: נדמה שלפעמים העשירייה ממש יודעת מה היא רוצה, ומבינה שזה יקרה רק אם נבקש, אבל כאילו יש איזו התנגדות לבקש. למה אנחנו לא מבקשים?

זה חוסר אמונה. אם היית רואה, מרגיש עד כמה אתה תלוי בבורא, היית תופס אותו כמו שתינוק תופס את אימא שלו ולא יורד ממנה. זה נקרא חוסר אמונה. חוסר אמונה, במילים אחרות, זה חוסר הרגשת נוכחות הבורא.

שאלה: למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאין השגחה אלוהית בעולם הזה?

ודאי שהבורא ברא את העולם הזה ומחזיק אותו אותו כוח, "אין עוד מלבדו". זה לא כמה כוחות, אלא כוח אחד, אבל זו רמה אחרת של היחס שלו לנבראים, לאלה שלא קבלו ממנו נטייה אליו, שאין להם נקודה שבלב, שלא משתוקקים לגלות את הבורא, להתקשר אליו, או במילים אחרות אולי, לא לגלות את הבורא אלא עוד לפני זה, [אין להם השתוקקות] אפילו להבין את מהות החיים, מטרת החיים, בשביל מה כדאי לחיות וכן הלאה. כאלה אנשים עדיין אין להם משיכה למקור החיים והם חיים לפי מה שאנחנו רואים, לפי האגו שלהם.

מה שאין כן, אלה שמתחילים להשתוקק למקור החיים, למהות החיים, שיש להם אותה נקודה שמושכת אותם ומושכת אותם לבורא, הם כבר מתחילים לחפש משהו. בהתחלה הם מחפשים דברים ואפילו לא יודעים מה, אבל רע להם בעולם הזה, העולם הזה לא מספק אותם. אחר כך הם מתחילים יותר ויותר לגשת לעניין, הם מוצאים אותנו ומתחילים להתקדם, ולוקח הרבה זמן, וזה [גם] לא זמן, אלא העטיפה הראשונה האגואיסטית שישנה על הנקודה שבלב היא עטיפה מאוד עבה. ולוקח הרבה זמן, שנים, מאמצים עד שאדם עובר אותה, שובר אותה ומתחיל כבר להיכנס לקבוצה ולקשר עם הבורא בצורה יותר קרובה.

שאלה: מה זה אומר שמשה מחזיק בבורא ולא עוזב אותו, במה הוא מחזיק?

זה כמו [הדברים עליהם] התחלתי לדבר היום, הבורא מעורר את כוח הרע ונותן לנו לפנינו איזו הכבדה, ואנחנו לא יכולים להתעלות מעל ההכבדה הזאת. אני לא רוצה להתקרב לחברים, אני לא רוצה להגיע לקבוצה, לשיעור, ללימוד, לא רוצה את זה, ואני מחפש לעצמי כל מיני הצדקות "אני עייף, אני לא יכול" וכולי. זה נקרא שפרעה עומד נניח נגדנו וכאן אני חייב למצוא איזה כוח כנגדו. והכוח כנגדו זו נקודה שאני כן יכול לעורר אותה בכל זאת, למרות שאני לא רוצה, אבל אני מגיע לשיעור, אני מתעורר, מתחבר לחברים. איך אני עושה את זה? זו נקודת "משה" שאני צריך לעורר בי, ודרכה אני רוצה לעורר את הבורא, אני מתפלל מהנקודה הזאת לבורא שיעזור לי. אבל זה לא פשוט להתפלל אליו, אני לא מסוגל, אני לא מסודר.

לכן אני צריך קודם כל להתקשר לחברים, להגיע לאיזה קשר איתם, לקבל מהם כוחות נוספים כי עם הכוח שלי אני אף פעם לא יכול להתחבר לבורא. אם אני מתרשם מהחברים עד כמה הם כבר מסוגלים, לכן "איש את רעהו יעזורו", אנחנו צריכים לשחק כך אחד כלפי השני, אז אנחנו בזה מתחילים להתקרב זה לזה, אני לוקח דוגמה מאחרים. וכאן "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אותי מן העולם"¹ ומעלים אותי למעלה. אין שום בעיה, אם אנחנו משתמשים במה שלמדנו, בתכונות, בכוחות, באלו שהבורא ייצב לנו, אז אנחנו יכולים לעשות את זה מהר. אתם כבר נמצאים בהכנה רבה לבצע את הפעולות האלה בצורה מעשית, ממשית. כן. יש לכם הכול.

שאלה: איזה פעולות מעשיות אנחנו יכולים לבצע בינינו בעשירייה כדי לעורר את נקודת משה הזאת שאתה מדבר עליה?

קנאה, תאווה וכבוד, כמו שכתוב. אני לא אספר לכם שום דבר חוץ ממה שכתוב, כי אין, יש לנו בסך הכול מספר כלים מאוד מוגבל ולא צריכים יותר. קנאה, תאווה וכבוד. תתחילו מקנאה, שכל אחד צריך להראות לשני עד כמה הוא גדול, כדי לעזור לשני גם להתעורר. וזה לא נקרא גאווה, זה ממש לעורר קנאה בחבר כדי לעזור לו.

תלמיד: השאלה היא איך עושים זאת היום כשאנחנו וירטואליים.

אנחנו נמצאים בכוונה במצב ווירטואלי, כך הבורא קובע, שזה הכי טוב להתקדמות שלנו. אם היינו צריכים חיבור פיזי, אז לא היינו נמצאים בפנדמיה ובכל ההגבלות האלו. דווקא כדי להתקדם, אנחנו צריכים להיות מרוחקים זה מזה ולתת כוח להתפתחות הנפשית ולא להתפתחות הפיזית. לכן סגרנו את כל המרכזים שלנו בעולם וגם אצלנו כאן, אמנם יש לנו כאן מרכז גדול, אבל לכאן באים אנשים רק כדי לעבוד, אנחנו לא לומדים מכאן, אתם רואים, אני עכשיו נמצא איתכם יחד בקשר מהסטודיו שלנו. כל מי שיודע איפה קודם הצטלמתי עם האורחים שלי שבאו אליי, יודע שזה תמיד היה מהסטודיו הזה הקטן שבניתי לעצמי. ולא צריך יותר, אלה כנראה המצבים שאנחנו צריכים לעבור. יכול להיות שאחר כך זה יעבור ושוב נחזור למשהו, אמנם שאני לא כל כך מאמין, אנחנו נמצאים עכשיו בצורה הכי פתוחה לכולנו, אין כאן איזה מרכז שבו יושבים מאות אנשים ולומדים וכל היתר נמצאים בבית או במרכזים הקטנים שלהם, אלא כולנו נמצאים באותה רמה. זה יותר טוב.

קריין: אנחנו בקטע מספר 62 של הרב"ש.

"נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד," את זה הבורא אומר למשה. משה, זה לכל מי משתוקק להתעלות לעולם העליון. "שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע," זאת אומרת הבורא לא יעשה שום דבר, הוא זקוק לכך ש"משה", זאת אומרת אדם, יגלה את החיסרון שלו לעלייה רוחנית, רק לפי זה הוא יעבוד. "כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום," את זה הבורא עושה בתוך האדם "ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו"."

"אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי", זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. ואז הוא לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. היינו, שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר. וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה'.

(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)

זאת אומרת, אנחנו צריכים על ידי בקשה לבורא, בסופו של דבר לפתח רצון לעזרה. והרצון לעזרה ישמור אחר כך שמה שנקבל מהבורא לא ייעלם, אנחנו לא נאבד את זה. לכן כול עוד לא נוכל לבקש בצורה נכונה, בצעקה, בכוח, בעוצמה נכונה, הבורא לא ייתן, כי לא יהיה לנו כלי מוכן להחזיק את מה שהוא נותן, אלא מקבלים ומאבדים אותו.

לכן הבקשה שלנו צריכה להיות מותאמת בדיוק למה שנקבל ממנו. ומתי זה יהיה אנחנו לא יודעים, צריך לייצר חיסרון לעזרת הבורא בכוח כמה שיותר גדול. ועד שלא מקבלים, אנחנו מבינים שעדיין אין לנו חיסרון מתאים לזה. כי אך ורק כשיש חיסרון מתאים נקבל עזרה. ובתוך העזרה נקבל כבר את גילוי העולם העליון, גילוי הבורא, גילוי המדרגה הרוחנית שלנו.

שאלה: מה זה אומר לבקש נכון?

לבקש נכון, זה שאני רוצה בדיוק את הדבר שהבורא הכין לתת לי. אני לא יכול לבקש משהו אחר, שונה, [אני רוצה בדיוק] גם לפי המשקל, לפי הכמות, וגם לפי האיכות. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו". אתה צריך לרצות לקבל בדיוק את מה שהבורא רוצה לתת, כי בזה אתה כבר מגיע לאיזו מין דבקות בו, הרצונות שלכם משתווים. הרצון לקבל שלך, משתווה עם הרצון להשפיע שלו, והרצון להשפיע שלך, משתווה עם הרצון לקבל שלו. אתם מתחברים זה עם זה.

תלמיד: איך לבקש את מה שהוא רוצה לתת אם אין לך קשר ישיר איתו?

יש לך תפילה. מה זאת אומרת אין לך קשר? הקשר שלך עם הבורא הוא תמידי, אתה נברא, אתה לא יוצא מחזקת הנברא, אתה נשאר נברא ותמיד אתה קשור אליו. זה שאתה נמצא במצב כמו תינוק שלא מבין שהוא נולד ונמצא בידיים של אימא, אז זה כלפי התינוק כך, אבל לא כלפי הקשר שלו עם אימא. הוא צריך לפתח עכשיו רגשות, הבנות, קשרים עם אימא ואז על ידי כך הוא יגדל. ברוחניות אנחנו גדלים רק לפי המאמצים שלנו, שאנחנו רוצים לגדול. אז אתה נמצא בידיים של אימא והיא מטפלת בך, אם אתה לא רוצה להכיר בה אז אתה נמצא בניתוק. רק במידה שאתה רוצה להכיר את הקשר שלך עם העליון, ואתה עושה מאמצים, אז העליון מתחיל במידה הזאת לגלות לך את עצמו. זה נקרא גילוי הבורא לנברא.

תלמיד: פשוט כשאני מבקש, איך לכוון את עצמי בצורה נכונה כדי לקבל את מה שהוא רוצה לתת? כי הוא נותן הפרעה, ואתה מבקש להתחבר עם חברים, מה לבקש, שההפרעה תלך ממני?

אתה לא מבקש נכון. אבל תבקש, לא חשוב, הוא ילמד אותך איך צריך לבקש. יכול להיות שבאמת לא צריכים לבקש שההפרעה תסתלק, אלא צריכים לבקש להתגבר עליה למרות שהיא קיימת, שאני בכל זאת אתקשר עם הבורא מעל ההפרעה.

פרעה לא נעלם. כשאנחנו יוצאים מהמצרים אנחנו לוקחים את כל הכלים, את כל הכוחות של המצרים אנחנו לוקחים. רק מה זה נקרא שאנחנו יוצאים מהמצרים? יוצאים משליטת פרעה עלינו, לשליטת הבורא עלינו, זה כל ההבדל. לכן צריכים לראות בכל הכוחות האלה שפועלים עלינו מערך מיוחד שאנחנו עוברים, את המערכת שפועלת עלינו, והכול מסודר, רק כל הזמן להשתדל להתפלל מתוך העשירייה.

תלמיד: אתה מנסה להתפלל עם העשירייה מעל ההפרעות, אבל אתה רוצה לעשות גם משהו למען הבורא. לא רק לבקש ,אלא לעשות משהו למענו.

זה מה שאתה יכול לעשות בשבילו. לא יותר. מה תינוק יכול לעשות בשביל אימא שלו? אם הוא מבקש ממנה כל מיני דברים שטובים לגדילה שלו, להתפתחות שלו, שום דבר חוץ מזה. הוא רוצה לשתות, הוא רוצה לאכול, הוא רוצה שהיא תרחץ אותו, תלביש אותו, ככה זה. אם הוא רוצה את הדברים האלה יחד עם אימא, מסכים עימה, ורוצה ממנה טיפול, היא לא צריכה יותר. היא נהנית מזה שהיא מטפלת בו, וזה מה שהוא נותן לה.

אחר כך הוא נותן יותר. הסכמה יותר גדולה, אחר כך בהתפתחות הפנימית שלו כי היא רוצה שהוא יתפתח, שילמד, שיגדל, הכול לפי הדרגה. אבל סך הכול לבורא אין לנו מה לתת חוץ מהתנהגות נכונה שלנו. זה נקרא "נצחוני בני"², שאנחנו מתחברים בינינו ובזה אנחנו רוצים להשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: כיוון שאנחנו לא יודעים מה זה השפעה, איך אפשר לבקש משהו שאנחנו לא מכירים? אולי המוטיבציה, החיסרון היא בזה דווקא שאנחנו לא יכולים להישאר בבחינת מקבלים, ופשוט מבקשים לשנות את טבענו כמקבלים?

לא. זה לא נכון. אנחנו נישאר לעולם ועד כמקבלים, רק השאלה היא בשביל מה אני מקבל? אם אני כמו אותו תינוק מקבל כדי לעשות לאימא תענוג, זה נקרא שאני משפיע.

תלמיד: אני מתכוון מקבל על מנת לקבל לעצמי, בכוונה שלי.

אז תבקש. תבקש.

שאלה: הרבה פעמים הגשמיות מפריעה לנו בדרך, איך להתנהג אם אפילו כשיש לחברים יש את הכוונות הכי טובות להתחבר, הגשמיות בכל זאת מפריעה?

הגשמיות לא מפריעה אף פעם. הכול נקרא "עזר כנגדו", כל כוחות ההפרעה האלו ניתנו לנו כדי שאנחנו מעליהם בכל זאת נשתוקק לחיבור בינינו ועם הבורא. כוחות ההפרעה הם בעצם כוחות עזר. וכך גם כתוב על פרעה, מי הקריב את ישראל לאבינו שבשמיים, לבורא? פרעה. לכן אותם כוחות הפירוד, כוחות הדחייה, כוחות ההפרעה הם כולם כוחות שדווקא עוזרים לנו להתקדם.

שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים שצריך לרצות בדיוק מה שהבורא רוצה לתת, והרבה פעמים אומרים שכשמשיגים את זה רואים הפוך מה שחשבנו, ממה שתיארנו. איך זה מתיישב?

זה מתיישב. אתה תגיע למצבים כאלו שאתה נמצא במגע עם הבורא, ואז הכול יתיישב. ולפני כן הכול לא מתיישב, כדי לדחוף אותך למצב שזה יתיישב. רק קדימה. כמו שדיברתי בתחילת השיעור איך אנחנו צריכים להתייחס להפרעות. במקום של ההפרעות, לבקש מהבורא שיעזור לי להתקשר אליו, וכך אני עובר את ההפרעה, מעל ההפרעה, מקבל את ההפרעה איתי יחד והולך קדימה. כי ההפרעה נראית כמו קיר בלתי אפשרי, אני לא מסוגל, אני לא מוצא בי כוחות, אני לא יכול, הכול נופל לי מהידיים, וכך רק תפילה. למדנו בשיעורים הקודמים שאת הכול משיגים רק בכוח התפילה.

שאלה: האם באמת בקושי שלנו להתחבר או להעלות תפילה נכונה, זה בעצם חוסר אמונה?

אני לא יודע, למה אתה מתכוון במילה "אמונה"?

תלמיד: אמונה, כאילו אנחנו באמונה מוחלטת, כשאנחנו פונים בפנייה זה כמו שאומרים "ואהבת, את יהוה אלהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך, ובכל-מאדך",³ ממש בצורה אבסולוטית.

זה כתוב, עזוב אותי ממה שכתוב, אני מאמין שאתה יודע כל מה שכתוב. השאלה עד כמה אתה נמצא במבנה הפנימי שלך בלממש את המילים האלו. מה שאתה קורא, זה הספר, הוא יודע, השאלה האם הרצונות שלך פועלים לפי זה.

תלמיד: זה מה שקובע בעצם את העוצמה של התפילה?

נתקדם ונראה.

שאלה: איך אנחנו מחפשים את מה שהרב הכין לנו? איך כדאי לדון על זה?

מה שאתם יכולים, לא חשוב באיזו שפה ולא חשוב באיזו צורה, תדברו עם החברים, מה הבורא דורש מאיתנו ואיך אנחנו צריכים להתקרב אליו, באיזה מאמצים. העיקר זה בוודאי בתפילה, ותפילה מאיתנו, מכולנו, זה מה שחשוב. רק להתארגן בינינו ולראות שאת אותו קיר שעומד לפנינו, הבורא מייצב בכוונה, כדי שנצעק אליו. זה כמו כותל שבאים ובוכים, צריכים לפרוץ לבורא, ואם הינו מתפללים נכון, היינו פורצים.

שאלה: היום אמרת שמשה זה כל אחד שמנסה לעלות אל הרוחניות, וברוחניות אנחנו גדלים במידת המאמצים שלנו. אז מידת המאמצים שלנו זה כשהתוצאה לא משנה, אלא רק העבודה?

כן. חשוב לנו לא מה שאנחנו נשיג, אלא כמה כוחות אנחנו נשקיע בזה, וההשגה היא כבר תוצאה מזה.

קריין: קטע מספר 63.

"בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו להגיע לדביקות ה', אז האדם מוכרח לראות האמת, שאין זה בידי אדם, מטעם שזה הוא נגד הטבע שבו האדם נולד, ורק ה' יכול לתת לו טבע שני, אולם בלי חסרון אין טעם אמיתי בהמילוי, לכן ה' נותן את ההכבדת הלב, בכדי שהאדם ירגיש את החסרון במלואה, ובזה מובן, שרק אח"כ ה' הכביד את לבו, היינו לאחר שנכנס בעבודה דלשם שמים, ולא מקודם לכן, וגם למה היה צריך להכבדת הלב, הוא מטעם אחרת, אם לא היו מרגישים את החסרון האמיתי, לא היו יכולים לקבל מילוי אמיתי, כי אין אור בלי כלי. נמצא, שענין הכבדת הלב לא היתה לרעתו, היינו שזה יגרום לו שיהא מרוחק מה', אלא להיפך, שהכבדת הלב יגרום לו להגיע לידי דבקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)

שאלה: כשיש הכבדת הלב ופרעה מוריד מאיתנו יכולת להתפלל, מה אנחנו יכולים לעשות בזמן הזה?

אנחנו צריכים ללמוד את התועלת משבירת הכלי של אדם הראשון. שהבורא ברא רצון, איך הוא הציב את הרצון הזה שיוכל בסופו של דבר להגיע להבנה, להכרה, לדרגת הבורא. אז שבר את הרצון הזה לחתיכות, להרבה מאוד רצונות, שרחוקים זה מזה בכוח אגואיסטי ביניהם. ואז אנחנו יכולים לראות לפנינו, זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'"⁴, שכמה שאנחנו יכולים להתקרב זה לזה בזה אנחנו יכולים לברך את השדה, להוציא ממנו תבואה. וזו העבודה שלנו.

לכן העבודה שלנו היא דווקא נמצאת לא בצורה נסתרת לפנינו, אלא יש לפנינו חברים, אנחנו נמצאים איתם באיזה קשר, הבורא מסדר את הכול. כמו שהוא כותב במאמר "החרות", [על] בחירה חופשית, מה הוא אומר? שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך". ושם, לאן שהבורא מביא אותנו איכשהו אנחנו מסתדרים באיזו עשירייה, זה לא מקרה, זה עכשיו נראה לנו שזה הכול במקרה, אז בצורה כזאת אנחנו צריכים להתחיל את עבודת החיבור שלנו וכך נתקדם.

זאת אומרת, יש לך איפה לעבוד, יש לכם קבוצה, יש לכם שיטה, יש לכם מורה, ספרים, והכל מוכן. כשאני הגעתי לרב"ש בשנת 1979 אז היה "תלמוד עשר הספירות", וכל ספר הזוהר 21 כרכים וזהו, שום דבר חוץ מזה, כלום. ואז אחר כך התחילו לצאת ספרים יותר ויותר אבל לפני זה לא היה. ותקרא, או תקרא תע"ס ששם מה יש להבין בתע"ס, זה כל כך קשה, עד שאדם מגיע לזה שהוא מתחיל לפי תע"ס להרגיש שזאת העבודה הפנימית שלו. וספר הזוהר שהכול זה ברמז, הכול בצורה כזאת שהכול סתום.

אבל היום יש לכם מה לעשות, אתם יכולים לקחת כל כך הרבה מאמרים ולקרוא אותם, להשתדל בקבוצה לדבר עליהם ואז להתפתח. ואז אתם תתחילו להרגיש את ההפרעות האלה שהבורא שם לפנינו בכל רגע ורגע.

אני נמצא עם החברה ואני מתחיל להרגיש עד כמה שהבורא, אולי אני עוד לא מרגיש שזה הבורא אבל תרגישו את זה מהר שזה הבורא שם לפניי מכשול, להתחבר עם החברים, לעשות משהו, לבצע משהו, אני מרגיש שלא רוצה. הרבה דברים שאני לא רוצה אני קופץ מעליהם וכן עושה, מפני שאני נמצא בעשירייה ולא נעים לי, ויש כאלה שאני לא יכול לקפוץ מעליהם ולבצע בכל זאת.

אז אני צריך כאן לעמוד, לבקש, לדרוש, ולא לעזוב את הבורא עד שייתן לי כוח. וכוח צריך להיות עד כדי כך שאני ארצה לעשות את זה לא מטעם בושה, לא מטעם שאין ברירה, אלא שאני אגיע למצב שכן אני חייב לעשות, אני רוצה לעשות ואני עושה. זה מדובר על חיבור, כל המצוות בסופו של דבר זה חיבור, כי זה התיקון של הכלי דאדם הראשון השבור.

אני מבין שהקטע הזה הוא קטע קשה, אתם תצטרכו לחזור עליו הרבה פעמים במשך הזמן עד שיהיה מובן, ועד שתרגישו איך שזה מתקיים בכם.

שאלה: פרעה בדרכנו הרוחנית נשאר, או שדמותו משתנה למשהו חזק יותר?

כשיוצאים ממצרים נכנסים לעולם הרוחני, אז מתחילים לעבוד עם כל הכלים האלה שרכשנו מפרעה. כל האגו שלנו עובד בקו שמאל, ומהבורא אנחנו מקבלים כוח שעובד בקו ימין, משלבים את שני הכוחות האלו ואז אנחנו עולים על כוח פרעה על ידי כוח הבורא וכך מתקדמים.

שני הכוחות האלו הם בסך הכול נמצאים בנשמה שלנו, ואנחנו רוצים לסדר אותם בצורה נכונה, זה נקרא שאנחנו עולים בקו האמצעי. פרעה זה וודאי האגו שלנו, הוא לא נעלם, הוא לא מזדכך, הוא רק מקבל צורת עזר כנגדו. עוזר לנו יותר ויותר להתעלות מעליו בזה שעושה לנו דווקא הפרעות, והפרעות עד גמר התיקון, ואחר כך הוא נשאר כיסוד של המדרגה הרוחנית השלמה. לא נעשה שום דבר לחינם וכאילו אין בזה צורך. פרעה זה כוח גדול מאוד שאנחנו צריכים לכבד אותו. בתחילת העבודה שלנו קראנו שיעקב בירך את פרעה, וכך אנחנו נשארים עימו. זה כוח טוב, אין לנו מי שדוחף אותנו לבורא אלא פרעה.

שאלה: מה זה אומר לראות את האמת, שזה לא בידי האדם?

שרק אם הבורא מאיר בכוח שלו אז אנחנו רואים את האמת, במידה הזאת. זה נקרא "באורך נראה אור".

שאלה: מה הוא המושג "הכבדת הלב", איך להבין את זה, האם זה איבוד ההרגשה אחרי שבע שנות רעב?

אני לא יכול לדבר איתך על הרגשות, אלא אתה צריך לעשות מאמץ ולהרגיש.

שאלה: החיסרון הזה לבורא, איך הבורא יכול לקדם אותנו באיזו קפיצה כזו קדימה?

איך הבורא עושה את זה זה עניינו. הוא עושה מכשולים ועל ידי התפילה שלנו אחר כך עוזר לנו, מעורר אותנו דרך ימין ודרך שמאל, דרך תפילה ודרך מכשול, וכך מנענע אותנו.

שאלה: לגבי הדחייה והאדישות האם שתיהן חלק מהכבדת הלב?

כן.

שאלה: דיברת על זה שאנחנו צריכים להתאים את הבקשה שלנו לתפילה לבורא, מה המנגנון שמקשר למעשה בינינו לבין הבורא כשאנחנו למעשה בהסתרה מוחלטת?

בזה שאנחנו יחד רוצים להגיע לתכונת ההשפעה בינינו, בינינו. אליו אנחנו לא יודעים מיהו, מהו, ואנחנו מבולבלים וזה הכול נסתר, אבל בינינו כשאנחנו רוצים במשהו לקשור את היחסים שלנו בכוחות השפעה הדדיים זה נקרא שאנחנו כבר מתקרבים בזה לבורא. שאנחנו בזה משתדלים להציג את עצמנו כמשהו שמתפתח לקראת הבורא, איזה תינוק שמתפתח. שאנחנו רוצים להיות קשורים בכוחות ההשפעה, שאנחנו רוצים שהבורא ישלוט בנו, שירצה בנו, שיגדל בנו. היחסים שלנו הפנימיים זה נקרא "אתם עשיתם אותי", אנחנו בונים מערכת פנימית בנו שהיא בעצם הבורא. לכן את אותה המערכת אנחנו משיגים, בוא וראה, ואי אפשר להשיג אותו בצורה אחרת, רק בקשר בינינו.

תלמיד: האם מה שקראנו בקטעים הקודמים "שתי את אותותיי", זה אומר שהוא הטביע בנו גם את הכלי וגם את המילוי?

כן.

שאלה: הבורא נותן הכבדת הלב רק אחרי שהאדם מתחיל לעבוד למען ה'? מה זה אומר לעבוד למען ה' ואיפה העבודה הזאת מתחילה?

העבודה מתחילה משבע שנות שובע, שהבורא מקרב את האדם אליו בכל מיני צורות, מכניס אותו לקבוצה, עושה לו טיפול יפה וטוב, מושך את האדם. ואחר כך הוא כבר מתחיל לחנך את האדם, זאת אומרת כבר מתחיל לדרוש ממנו פעולות בחזרה, זה כבר שבע שנות רעב. למה רעב? כי אדם מרגיש שאין לו את הכוחות האלה, אין לו כאן מה לעשות, והוא צריך לצעוק לבורא וכך להתקדם.

שאלה: אפשר לומר שהעבודה מתחילה בהתעוררות הנקודה שבלב?

כן, וודאי. אם אדם מגיע למצב שכבר הנקודה שבלב שלו צריכה להתפתח אז הוא מתחיל להרגיש לא נוח בעולם הזה, הוא רוצה לדעת על מהות החיים, מטרת החיים, בשביל מה חיים, מה לא טוב כאן, מה לא בסדר אצלו, הוא רוצה פשוט לתפוס את צורת הקיום איפה הוא נמצא, בשביל מה, למה. אלו השאלות שמהן מתחילה להתפתח הנקודה שבלב, כי היא קשורה למקור הבריאה.

שאלה: התופעה הזאת של הכבדת הלב, ההרגשה של המצב הנמוך זו גם דוגמה להכבדת הלב?

כל מה שאנחנו מרגישים בחיים שלנו שייך להכבדת הלב, אפילו דברים שנראים לנו טובים אולי, זו גם הכבדת הלב. הפרעות שאנחנו לא יכולים להתקרב זה לזה.

תלמיד: כי את הדברים האלה אדם לא מבקש בעצמו, הוא לא רוצה לבקש שהבורא ייקח ממנו את זה, הוא רוצה להשתמש בהכבדה כדי לבקש עבור החברים, אז מה הוא צריך לעשות במקרים כאלה?

אין לו מה לעשות חוץ מתפילה, ולהעביר את התפילה הזאת רצוי דרך מרכז העשירייה. אין לנו בכלל מה לעשות חוץ מזה, פשוט מאוד, זאת תגובה אוטומטית שצריכה להיות אצלנו, לכן אנחנו צריכים להיות כל הזמן להימשך למרכז העשירייה, לחיבור, ומתוך מרכז העשירייה להיות בחיבור עם הבורא. אם אנחנו כל הזמן דואגים לקשר הזה, זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שלוש המדרגות האלה, אני, מרכז הקבוצה, בורא, אם אני שומר על שלוש הנקודות הללו, מחבר אותן לנקודה אחת, אז אני מסודר. אני מסדר את עצמי, את העשירייה ואת הבורא, וכולם פועלים כאחד.

שאלה: האם ניתן להשוות את הקטע הזה לדוגמה של האורח ובעל הבית? כשהבורא מזמין אותנו לאכול, אנחנו מסרבים, עושים צמצום ואז התיאבון גדל, האם זאת הכבדת הלב?

לא, שם לא מדובר על זה שאנחנו מגדילים את הרצון לקבל, שם מדובר איך הבורא מתייחס אלינו ואיך אנחנו צריכים לענות לו. לא על הגברת הרצון לקבל, אלא על אותו מצב, איך אנחנו מסדרים אותו נכון, הבורא אלינו ואנחנו לבורא. אורח ובעל הבית.

תלמיד: אני רוצה לחדד בכל זאת, הוא כאילו מציע לנו יותר ויותר, ועלינו, לא בשביל עצמנו, כל הזמן לדחות את זה, יש מין פלירט כזה.

אנחנו לא צריכים לדחות שום דבר, אנחנו רק צריכים להתחבר יותר, ואז מה שהוא מציע לנו תמיד יהיה טוב, נוכל לקבל את זה. מטרת הבריאה לקבל, ולכן אין כאן עניין של דחייה, כשאנחנו אומרים שלא רוצים, לא רוצים, זה הכנת הכלי.

שאלה: איך מתבטא בעבודה של משה המעבר מ"לא לשמה" ל"לשמה"?

אני לא מרגיש שאני יכול להסביר את זה עכשיו. הקבוצה שעכשיו נמצאת בלימוד, לא מסוגלת לעכל את זה. תשמור את השאלה שלך ואנחנו נמשיך הלאה.

קריין: קטע מספר 64.

"האדם צריך להאמין, שכל מה שהוא מרגיש עכשיו, שהוא יותר מרוחק מה', זה בא מלמעלה, היינו שזה הוא ענין הכבדת לב, שה' נותן בכדי שהאדם יגלה את החסרון אמיתי, היינו שירגיש איך שבלי עזרת ה' אין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)

זה דבר פשוט, דיברנו על זה כבר כמה פעמים.

קריין: קטע מספר 65.

"לעולם האדם יכול לעסוק בענין הבחירה, כי מטרם שעשה מצוה אחת, אזי כוח שליטת הרע אינו יותר גדול משליטת הטוב, אף על פי שיש לו הרבה מעשים רעים. ולאחר שעשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אזי הוא נעשה, אזי מגדילים לו את הרע, היינו שנותנים כוח להרע שישלוט כאותה מדת הטוב. נמצא, שגם אז הוא בבחינת מחצה על מחצה.

ובזה נבין את הפסוק "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו", כי מאחר שפרעה כבר הכריע את עצמו לכף זכות, שאמר "ה' הצדיק", אם כן כבר היה בחינת גדול, אם כן כבר לא היה אצלו מקום לבחירה, לכן היה צורך, שה' יכביד את לבו, היינו להגדיל את הרע שלו, משום שרק באופן זה יהיה מקום לבחירה. 

נמצא לפי זה, שעל ידי הכבדת לב לא ניטל ממנו כוח הבחירה, אלא להפך, שכאן ניתן לו מקום, שיוכל לעשות בחינת בחירה."

(הרב"ש. 815 "בא")

רק בדרגה יותר עליונה, זה ברור, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אם אדם יודע להתגבר ולבחור בדרגה מסוימת, אז מגדילים לו רצון, ואז הוא מרגיש שהוא נמצא לפני מכשול. אבל הוא צריך להבין, וזה על ידי כוח הקבוצה בדרך כלל, שהוא נמצא עכשיו דווקא במשימה יותר גבוהה, וכך הוא מתקדם. לכן לא להתייאש, אלא עוד ועוד ללכת קדימה. עד מתי? עד שייתקן כך את כל הרצון לקבל שנמצא בשורש נשמתו.

שאלה: ככל שאני רוצה להתכלל יותר בקבוצה, אני מרגיש שהחומה נהיית יותר גבוהה, והשאלה שלי היא, האם העבודה שלי זה הניסיון שלי לפרוץ את החומה?

איפה אתה מרגיש את החומה?

תלמיד: ברצון שלי להתחבר.

בין החברים, בינך לחברים?

תלמיד: כן.

יפה, תנסה בכל הכוחות, במה שכותב רב"ש, לפרוץ את החומה.

תלמיד: אבל השאלה אם יש לי בכלל יכולת לזה?

לא, אין יכולת, מה פתאום, איזה כוחות יש לך? אין לך שום כוח.

תלמיד: אז מה העניין פה?

העניין שאתה תראה שאתה לא נמצא בכוחות, אבל "אין חכם כבעל ניסיון", אתה חייב לנסות לפרוץ את החומה ולא יכול, ולקפוץ מעליה ולעקוף אותה, וכל מיני דברים לעשות. אבל אתה לא יכול להגיע לחיבור עם החברים, זאת החומה. ואז מה לעשות? ואז לצעוק לבורא. אז אתה יכול לצעוק, לא לפני זה.

תלמיד: אפילו אם אני מנסה לצעוק לבורא, לבורא יש החלטה משלו.

הוא לא רוצה אותך, לא אוהב אותך, מה אתה רוצה, ככה הוא, זה מה שאתה רוצה להגיד?

תלמיד: משהו כזה.

בסדר, כל עוד אתה לא באמת תרצה הוא לא רוצה. אל תחשוב שהוא יעשה לך איזו הנחה. אתה תצטרך להשקיע את כל הכוחות הנדרשים, כדי להגיע לצעקה הנכונה, לרצון הנכון, ואז הוא כן יעזור.

תלמיד: הנקודה פה היא באמת הצעקה האמיתית. אם אני כל כך אגואיסטי, איך אני יכול בכלל ליצור צעקה אמיתית?

את זה הבורא גם עושה, גם את זה הוא עושה בך, אבל צריכים להשתדל. העיקר לא לעזוב, כל הזמן להמשיך. נגיד עוד 10 שנים, אז אתה ממשיך עוד 10 שנים, חוץ מ"צא", ואז אתה בסופו של דבר מגיע למצב ש"פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול", והחשבון הזה הוא פותח לך את השער. פתאום במקום חומה, אתה מרגיש שיש בה שער.

תלמיד: סליחה שאני דן איתך על הדבר הזה, אבל יש בזה הרבה ייאוש.

אז מה?

תלמיד: זה מייאש.

אז מה?

תלמיד: כי אין לך שום אפשרות לקלוט את המצב שאתה נמצא בו.

נכון. אל תחפש לזה פתרונות אגואיסטיים, שאתה רוצה להבין, שאתה רוצה להשיג, שאתה רוצה לרכוש, שאתה רוצה לשלוט. אתה רוצה רק דבר אחד, שיהיה לך כוח להשפיע.

תלמיד: אבל השכל שלי כל הזמן אומר לי את הדבר הזה.

השכל יודע מה לעשות, ואתה תדע מה לעשות נגד השכל.

שאלה: איך מזרזים את שבע שנות הרעב ואת הכבדת הלב, איך להימשך מזה החוצה?

רק על ידי הגברת הפעולות בקבוצה. תראה מה שכותב רב"ש על הפעילות הקבוצתית, במאמרים שלו על העשירייה.

שאלה: אמרת עכשיו, שאם לא יהיה בי רצון אמיתי, גם בבורא לא יהיה רצון אמיתי. האם ניתן איכשהו להעריך האם הרצון שלי הוא אמיתי או לא, יש איזשהו דירוג?

להיות מחובר עם החברים עד שלא יהיה מקום ביניכם, שכל הלבבות יתחברו ללב אחד, כלפי רוחניות, כלפי מטרה רוחנית. ברגע שאתם מצלבים, מחברים את כל הלבבות ללב אחד, אתם מרגישים ששם נמצא בורא. זה כמו שאתה יורה במשהו, אז אתה צריך להצליב נגיד שני קווים, או שתי צורות, כך אתה מגיע לזה. כי אני לא יכול להגיע למטרה מנקודה אחת, אני חייב שתי נקודות, ואיפה שהן מתחברות שם זו המטרה. כך אנחנו מחברים את הבורא מכל הלבבות. ודאי שזה לא בצורה מדויקת, אידיאלית, זה אחד חלקי 125 מדרגות, אבל לפחות לזה אנחנו צריכים להימשך.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור להגיע למצב של שמחה כאשר הבורא מכביד את הלב?

למה אני במצב כזה שהוא מכביד את הלב לא יכול להיות בשמחה? אם אני מבין שדווקא בהכבדת הלב אני מקבל מקום עבודה, ואני בזה מרוויח את הרוחניות, הנצחיות, את ההתעלות שלי, ושאני בזה מעלה את כול המציאות, את כל העולם, למה אני לא יכול את זה לעשות? למה אני צריך להיות דווקא לא בשמחה?

אם אני קשור עם החברים ואם אני יודע איזו מטרה יש לפנינו, אני יכול להיות בשמחה אפילו בעבודה הכי קשה. זה לא עניין של קושי, זה עניין של חיבור בינינו וחיבור עם הבורא. אם ישנם החיבורים האלו, משם מגיעה שמחה, משם מגיע ביטחון, הכול. כוח אמונה, ביטחון, חיבור, בורא, השפעה, הכול מגיע אך ורק מתוך ההתקרבות בינינו.

תלמיד: האם לדבר על כך בינינו בעשירייה יכול לעזור ליצור את השמחה הזאת?

ודאי. במצבים הכי קשים תדברו ביניכם בעשירייה, ותראו כמה שאתם מהר מאוד הופכים את הייאוש לשמחה. אין שום בעיה. כי אתם יכולים לספק זה לזה משהו מהאור העליון. כתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", הבורא נמצא בתוך הקבוצה רק בצורה נסתרת. עד כמה שאתם מנסים להתחבר עוד יותר, בנטייה למרכז העשירייה, אתם יותר מגלים אותו, כבר הוא מאיר לכם משם.

שאלה: מה המטרה, מה הטעם שהבורא נסתר מאיתנו?

שאתה תרכוש כוח אמונה, כוח השפעה שלא נמצא בעולמנו. בעולמנו כל החשבונות שלנו הם רק כוחות הקבלה, כמה שיותר אני מרוויח או כמה שפחות אני מפסיד. ורווח או הפסד נותן לנו אשליה כאילו שאנחנו נמצאים בבחירה חופשית וכולי. מה שאין כן כדי לעלות לעולם הרוחני, אני צריך להתבסס על כוח הפוך ממני, על כוח השפעה, שאני יוצא מגדרי ומתחיל לעבוד עם רצונות הזולת, לא כדי למלא את עצמי אלא למלא את רצונות הזולת, וזו הרגשת מציאות אחרת לגמרי. זה נקרא להיות "עם חופשי", שאנחנו יוצאים לחופש משליטת פרעה. כשאני לא דואג למלא את הרצונות שלי אלא רק למלא את הרצונות של הזולת, בזה אני מרגיש את עצמי כממש עף למעלה. אין מילים לזה, נרגיש את זה.

שאלה: לעיתים נדמה שקל יותר להגיד שמאוד קשה לי להתחבר, לעומת באמת לנסות להתגבר, לפעמים אנחנו מחפשים תירוצים כדי להצדיק את עצמנו, להגיד שיש לי הכבדה. השאלה היא מה זה אומר שקשה להתחבר?

קשה להתחבר זה נקרא שאני לא מרגיש מספיק סיבה להתחבר, זה נקרא קשה. כי אם הייתי מרגיש דחף גדול לחיבור, אז הייתי מחפש אותו מהבוקר עד הלילה, והייתי צועק לבורא כל הזמן שיעזור לי בזה. כל הבעיה שלנו שאנחנו לא מעריכים את החיבור בינינו, ולגמרי לגמרי זורקים אותו כדבר הכי רחוק ומאוס. זאת הבעיה.

שאלה: נאמר בקטע 65 "ולאחר שעשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אזי הוא נעשה, אזי מגדילים לו את הרע," עשיתי מצווה, למה להגדיל את הרע, ומה זה בכלל לעשות מצווה פה?

רב"ש מסביר לך למה מגדילים את הרע, כדי שאתה תעלה עוד יותר מעל הרע הזה ועוד יותר ועוד יותר.

שאלה: מה זה עשה מצווה, איזו מצווה עשיתי פה?

התגברת על הרצון האגואיסטי והתחברת במשהו עם החברים. ברגע שהתחברת איתם אתה מתחיל להרגיש שיש לך בקשר איתם איזו תקלה, איזו דחייה, משהו לא בסדר, משהו אפור, משהו לא ידוע. בקשר עם החברים, כל כך רצית להגיע, הגעת ודווקא ההיפך.

כבר לא מושך ודוחף ואין כלום בזה, למה? כדי שנלך הלאה, נתגבר על הדחייה ההדדית ונקבע בינינו קשר יותר גבוה רוחני. למה? כאן זו השאלה, איך אנחנו יכולים אם אנחנו לא הרווחנו שום דבר? אנחנו הרווחנו כוח התנגדות לחיבור, ועכשיו על פני כוח ההתנגדות החדש הזה לחיבור, אנחנו יכולים לקבוע בינינו חיבור עוד יותר חזק, עוד יותר חזק, וכך "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אנחנו נגיע למצב שיהיה לנו רצון לקבל גדול, אכזרי, ואנחנו מעליו. עד כדי כך יהיה פער בין הרצון לקבל שיתגלה בינינו, התאסף בינינו והרצון לחיבור שלנו, רצון להשפיע, שאנחנו בין שני אלו נרגיש את הבורא. זה יהיה מספיק כדי שאנחנו נזהה אותו בינינו.

תלמיד: מה זה אותו כוח התנגדות בעשירייה שאני עדיין לא מזהה?

שאני נדחה מהחברים, לא רוצה, לא בא לי, מרגיש אדישות לפחות, ככה זה.

תלמיד: כולם צריכים להרגיש את זה, או אחד אחד?

כולם כולם, אחד אחד וכולם יחד. לפעמים זה קורה בצורה כללית בינינו ולפעמים לסירוגין כל אחד.

תלמיד: מתחיל בלגן בקבוצה כביכול?

זה לא חייב להיות בלגן, יכול להיות שפשוט ככה אנחנו מרגישים, ומתחילים לעבוד כל אחד בתוכו וכולנו יחד.

תלמיד: ואיך אנחנו עושים את המצווה שאתה מדבר עליה בתוך העשירייה, איך אני עושה מצווה בתוך העשירייה?

יש רק מצווה אחת, מצוות חיבור. אין לנו יותר מצוות, רק להתחבר יחד ולתקן את מערכת אדם הראשון השבורה.

תלמיד: ואיך יודעים שזו מצווה? על ידי ביטול מול הקבוצה, על זה אתה מדבר?

נגיד שביטול.

תלמיד: מול הקבוצה, מול החברים.

כן, ודאי.

תלמיד: וזה נקרא מצווה?

גם זו מצווה. כל הנטייה לחיבור בינינו נקראת מצווה מפני שהבורא מצווה שכך אנחנו נעשה, ונעשה מעל האגו שלנו. לכן זה נקרא מצווה.

שאלה: לגבי הפגישות שלנו במהלך היום והדיונים על הקטעים מהשיעור, כשאנחנו עושים כזה דיון החברים לעיתים מדברים עם הרבה רגש מתוך איך שהם מבינים, ולפעמים מאוד קשה להתבטא, יש מן ערפל כזה. במה זה תלוי, במצב שלי, או במצב העשירייה? ועוד שאלה, לאן עלינו להגיע מתוך הבירור הזה?

אם אתם מדברים על זה או לא מדברים על זה, זה עניין של ההרגשה בעשירייה, אופי של העשירייה. ישנם כאלה שמדברים, ישנם כאלה שלא מדברים, אבל קוראים מאמר ואפשר אחר כך לדון במאמר בכל מיני עניינים דקים שאנחנו רואים במאמר. זה אולי יותר טוב מלדבר סתם, זה מה שאני ממליץ. לקרוא לא הרבה, ולבחור מראש מה אנחנו נקרא, ואחר כך לברר איך אנחנו מממשים מה שכתוב שם. אבל זה חייב להיות קטע מאוד מיוחד שבאמת יעורר אותנו לגלות את המצב שבינינו ואיך אנחנו מגיעים מזה לעלייה הרוחנית.

שאלה: לגבי הייסורים, עד כמה הם מחויבים והאם הם מאיצים את ההתקדמות שלנו בדרך או לא?

אני לא יודע איך להגיד לך. כשאתה כבחור אוהב נגיד איזו בחורה, אתה חושב על זה שבסוף השבוע אתה תיפגש איתה, ובינתיים עד סוף השבוע אתה נמצא בלחצים, אתה מצטער שאין לך עכשיו פגישה איתה. הצער הזה שאתה מרגיש הוא באמת צער או יש בו מתיקות מיוחדת? זאת אומרת הייסורים שאנחנו מרגישים הם מעוררים אותנו אבל השאלה באיזו צורה זה מתקבל בנו.

ולכן יש ייסורים רגילים, ייסורים מחוסר, ויש ייסורים דווקא מעודף, זה נקרא ייסורי אהבה, "חולת אהבה אני", שאז אנחנו רוצים שיהיו לנו כאלה ייסורים. כמה רומנים, כמה שירים יש לנו מתוך הייסורים האלה שאני משתוקק למה שאני אוהב.

תלמיד: יש כאן עוד מושג כזה, צעקה. צעקה וייסורים הם זהים?

אותו דבר. צעקה או ייסורים זה אותו דבר, זה מגיע מחוסר. אבל החוסר הזה, שוב אני אומר לך הוא יכול להיות מאוד מתוק, זה נקרא "המתקת הדינים", אנחנו גם לומדים על זה מחכמת הקבלה.

אז נקווה שאנחנו נרגיש בהשתוקקות שלנו לבורא, שאפילו שלא מגיעים עדיין לדבקות, בכל זאת נמצאים בנטייה הזאת ולכן היחס שלנו לזה מתוק. רוצים את זה, לא רוצים להיפטר מזה, כמו שכותב לנו בעל הסולם, שאז מה שחשבנו, ב"אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" הוא מסביר את זה.

שאלה: בתשובה לחבר אמרת משפט מאוד יפה, שאנחנו הרווחנו כוח התנגדות לחיבור. יוצא שחיבור בלתי אפשרי אם אין בצורה הכרתית, הכרה בהתנגדות לחיבור, בלי זה אי אפשר לקיים את החיבור. האם זה נכון?

נכון. עד כמה שאנחנו משתוקקים לחיבור ולא יכולים להשיג אותו, הייסורים האלה אחר כך הופכים להיות לכלי הנכון, ובו אנחנו מרגישים את התענוג, מילוי מהחיבור.

תלמיד: זאת אומרת, התהליך של החיבור, המושג של החיבור יכול להיות רק בצורה הכרתית בשימוש בדחייה ומשיכה.

חייבת להיות דחייה, ואפילו קצת שנאה, ובירורים גדולים, עד שאנחנו מגיעים לחיסרון כזה שמגיע חיבור, והחיסרון הזה מתמלא. והוא לא מתמלא סתם באיזה מתוק, כמו ילד שקיבל איזו סוכרייה ומספיק לו. אלא אנחנו דווקא רוצים לעורר בתוך החיבור הזה את כל הדברים שעברנו. גם בזוהר כתוב, שאז אנחנו עוברים על אותם המצבים, ומראים לנו, כאן אנחנו סבלנו, וכאן לא יכולנו להתקדם, וכאן כן עשינו כל מיני פעולות. זאת אומרת השכינה מלמדת אותנו, כדי להגדיל את הכלי, איך הגענו למצב המילוי.

תלמיד: כל החיים שלנו בנויים בין דחיות ומשיכות, אבל להגיע לחיבור כמו שאנחנו לומדים, זה כשאני מודע בצורה הכרתית שקיימת הדחייה הזאת, ההתנגדות.

כן, זה ברור. ברור שאנחנו צריכים להכיר את הדחייה, ולדעת איך לעבוד עם כוחות הדחייה.

שאלה: ייסורי ההשתוקקות האלה, ייסורי האהבה, הם מסתירים מאחוריהם את הרצון למילוי, נכון?

בינתיים יכול להיות שאתה אומר משהו.

תלמיד: יש איזשהו רצון שבסופו של דבר הייסורים האלה הם יגמרו, הם יתמלאו.

לא, הייסורים לא יגרמו לשום דבר, אלא רק לזה שיהיו מילויים והייסורים יגדלו עוד יותר, וכך אנחנו מתקדמים בשני קווים. אנחנו צריכים להבין, שכל דבר רע שמתגלה, הוא מתגלה כדי שאנחנו נתקדם, ויש בו יותר כוח התקדמות ממה שבכוח הטוב. זה כמו שלמדנו, מי קירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים? פרעה.

שאלה: מצב של ייאוש הרבה פעמים מוביל למן הכנעה, שכבר אין כוח ונכנעים. מה הם השלבים מפה לבנות חיסרון, תפילה בינינו בעשירייה?

אין בעיה, אם אתם עשירייה, אתם לא נכנעים. אלא מישהו קופץ למעלה, מישהו למטה, וכך אתם מתקדמים. אל תגיד לי סתם את המילה "עשירייה". אם אתם כולכם נמצאים בייאוש, זו כבר בעיה אחרת, כבר צריכים לראות למה. זה בדרך כלל מאיזו סיבה חיצונה, מיוחדת. אבל סתם ככה בעשירייה לא יכול להיות שיש ייאוש לכולם וכולם לא יודעים מה לעשות. זה לא נכון.

תלמיד: אפשר להמשיך?

אין מזה מה להמשיך. רק באמת להשתדל להבין שזה לא קורה אם אתם באמת נמצאים בחיבור ביניכם ודואגים לו.

תלמיד: אם מפה הוא לא יכול להתקדם, זה אומר שהוא לא נכלל בעשירייה?

כל ההתקדמות היא רק בחיבור יתר בעשירייה. אין יותר סימני ההתקדמות. אין. התקדמות זה נקרא שהיינו אתמול כך, והיום אנחנו יותר בחיבור בינינו. מה זו התקדמות? איך אתה מודד את ההתקדמות? איך אתה חושב על התקדמות? אם זה לא במונחים של חיבור יותר ויותר, תעזוב את הרוחניות, אתה כבר לא נמצא ברוחניות בכלל.

שאלה: האם תוכל לתאר איך לבצע את התפילה דרך העשירייה?

על זה אתם חייבים לדבר ביניכם, ולקרוא יחד מה שכותב רב"ש ולבצע את זה ביניכם. וכמה שאני אדבר זה לא יעזור. כבר עשיתי את זה הרבה פעמים, וראיתי שכך לא עושים. רק אתם לבד. אבל אתם צריכים לדעת שבלי זה אתם לא מתקדמים. כל ההתקדמות היא על ידי שאתם מתחברים, פונים לבורא, והבורא מקדם אתכם. כך בכל צעד ושעל.

קריין: יש את הציטוט של בעל הסולם על הגעגועים. מתוך אגרת י"ט של בעל הסולם.

""שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". כלומר, שבשעת הכנה נראה החן והיופי לעיקר השלימות, שאחר זה הוא משתוקק וכוסף, אולם בעת התיקון, "שימלא הארץ דעה את ה'", אז, עולם הפוך ראיתי, כי רק היראה והגעגועים הם עיקר השלימות הנכסף להם, ומרגישים שבזמן הכנה היו משקרים בעצמם, והבן זאת."

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

מאוד יפה, קצר וחזק.

קריין: קטע 66.

"צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע"."

(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)

עד כמה שיש בעיות, אנחנו יותר ראויים לצעקה, לתפילה, ויותר קרובים לבורא שיענה לנו. איך אנחנו יכולים? על ידי זה שאנחנו מזרזים את ההתפתחות שלנו. על ידי מה מזרזים את ההתפתחות? שכל פעם יותר ויותר פונים לבורא שיחבר בינינו יותר ויותר, וממרכז החיבור בינינו פונים אליו יותר ויותר. וכך מביאים את עצמנו למצב שמגלים את עצמנו בחיבור והבורא בתוכנו.

שאלה: אתמול אמרת בתשובה לחבר ש"אנו צריכים להשתוקק לגמר התיקון השלם ולא להסתפק באמצעים ומטרות קטנות". איך משיגים את החיסרון לגמר התיקון השלם עם כל התמונה השלמה שצריכה להופיע בו וכל אלפי הפרטים שיהיו שם?

אין כל כך הרבה פרטים ואין כל כך בעיה, מה אתה אומר שיש כאן מערכת גדולה, זה הכול פשוט. כמו שאור עליון פשוט ממלא את כל המציאות, כך הרצון לקבל שהוא בסך הכול כל המציאות, הוא פשוט. רצון לקבל והמילוי שלו, אין שום דבר. באמצע ביניהם יש התאמה בין הרצון לאור, שהרצון רוצה להשפיע כמו שהאור רוצה להשפיע, ולפי זה הם מתחברים. על זה מדברים, זו כל התמונה.

תלמיד: יש פחד גדול שאנו לא באים עם חיסרון מספיק, שאין לנו את הכלי המספיק לקבל את כל השפע המקווה?

נכון, אין בכלל חסרון. החיסרון הוא לא לכיוון ההוא. החיסרון צריך להיות לחיבור, לאיחוד, לעזרה הדדית, לתמיכה. ומה אתם רוצים, מה כל אחד רוצה? "איך אני יכול לתפוס מה שמגיע לי".

תלמיד: למה החיסרון הגדול?

החיסרון הגדול הוא להיות מחובר עם כל יתר הנבראים כדי לתת לבורא מקום שימלא אותו. זה החיסרון שלי. שיתחברו כל הנבראים ויהיה מקום לבורא למלאות אותם ושישמח מזה. "ויהיה ה' מלך בכל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"⁵.

שאלה: כתוב בקטע "מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו". האם עזרה יותר גדולה הולכת למי שיש יותר חיסרון או שרואה יותר את האמת?

העזרה היותר גדולה מגיעה לנו מהאור העליון והאור העליון ממלא את הרצונות לפי החסרונות שבהם, לפי היכולת שלהם לקבל את זה ולהשתפר על ידו. לא לפי החשבון שלנו. ואני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות על זה חשבון. כיוון המחשבה שלנו והנטייה שלנו צריכים להיות לקראת האור העליון שיתקן אותנו, שישפיע לנו, ולא למי יותר ולמי פחות, זה לא חשוב לי. אפילו שאני יכול לדעת ולהגיד שזה יקבל יותר וזה יקבל פחות, מה זה ייתן לי, אני אעשה בזה חשבון אגואיסטי? איזה חשבון שאני לא אעשה זה יהיה חשבון אגואיסטי אם אני בודק את זה לעומת זה.

שאלה: אתמול דיברת על הכבדת הלב ועל זה שאנחנו ישנים, ולמעשה זה נכון. כי כמה שנשים מיקוד העייפות מביאה לנו מצבים שמסיחים את דעתנו. אז חשבתי לחזור על שיעור הבוקר שוב. אבל גם כשחזרתי קרה בדיוק אותו הדבר, המחשבה הגיעה ולקחה אותי לכיוון אחר והיה לי קשה להחזיר את המחשבה לשיעור. האם תוכל לתת לנו עצה איך להחזיק את הכוונה, את המחשבה, הכול באותה הנקודה, האם אתה חושב שזה אפשרי לעשות את זה?

תבקש מהחברים שגם הם יהיו באותה מחשבה, באותה תפילה, ותראה עד כמה זה עוזר לך. אנחנו פועלים בשדה וצריכים לחבר את כל כוחות השדה בינינו, ואז יוצא מה שיוצא מהחיבור בינינו. זאת התפילה.

שאלה: הבנתי מדבריך שעלינו להגיע לחיסרון הנכון כאשר אנחנו יוצרים תנאים לבורא שהוא כביכול יתגלה בנבראים. איך נכון להגיע לחיסרון הזה, ומהם התנאים האלה? מה זה חיבור בעשירייה בכל העולם?

אני רוצה לחיות חיים פשוטים, לא מבולבלים. אני רוצה להרגיש פשוט שישנן פעולות רוחניות שאני חייב כביכול לבצע אותן, להתקרב לחברים, להתחבר איתם, להבין משהו, להרגיש משהו ברוחניות. אני צריך לעשות פעולות השפעה, זה העיקר, זה מושג רק על ידי פעולות השפעה. ואני מרגיש בזה שאני משתדל לעשות איזו פעולת השפעה, התנגדות, ואת זה הבורא עושה לי בכוונה.

אתה יכול להגיד שזה פרעה. אני מסכים שזה פרעה, אבל מי זה "פרעה"? האחוריים של הבורא. ואז אני צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו, "תעזור לי לבקש ממך בצורה נכונה כדי לקבל כוח להתגבר על ההפרעה שאתה שמת לפניי וכך אני אתקרב אליך. אין לי שום אפשרות אחרת". זה מה שאני צריך לעשות.

תלמיד: אז איך אני מתקרב אליו בזה שאני אבקש שיעזור לי להתגבר על ההפרעות? כלומר צריכה להיות כאן איזו הכוונה?

ודאי שהוא מתחיל לגלות לך קצת יותר ברגש ובשכל איך אתה קשור לתהליך, איך אתה צריך להודות לו על זה שהוא מסביר לך שכל ההפרעה הזאת באה ממנו. ואחר כך איך שאתה צריך לבקש ממנו שהוא ייתן לך כוח להתעלות מעל ההפרעה הזאת כדי לעלות אליו, כי כשאנחנו "עולים בהר ה'" מה שנקרא, זה רק על פני ההפרעות. ואז אני עוד פעם ועוד פעם משתדל יותר ויותר, ואני מתחיל להשתוקק לזהות את ההפרעות, איפה ההפרעות שאני יכול לראות שדוחפות אותי מהבורא, דווקא מפריעות לי כדי שאני אוכל לפנות אליו, שאני אשתוקק אליו, איפה ההשתוקקות הזאת שהייתה לי פעם? אני עכשיו לא מרגיש.

אני עכשיו משתוקק להשתוקקות לבורא, זה "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" כמו שהוא כותב. שאם פעם חשבתי שמה שממלא אותי זה שאני מגיע לבורא, לא, אני רואה שדווקא ההשתוקקות לבורא היא שממלאה אותי וזה המילוי הכי טוב שיכול להיות. יש לזה פסוק שאם פעם חושבים שזה מילוי אחר, אז דווקא לעת הגילוי מבינים שזו רק השתוקקות.

תלמיד: אז יוצא שבמקום שאנחנו נראה את הבורא אנחנו נשתוקק אליו.

בטח, אני רוצה שכל הזמן תהיה לי נטייה אליו, השתוקקות אליו, בזה אני מתמלא. אני לא צריך בורא בצורה כזאת אגואיסטית כמו שאצלנו בעולם הזה, אני רוצה ערגה, השתוקקות, נטייה כל הזמן אליו וזה מה שממלא אותי. וזה מה שחסר לנו בעולם הזה באהבה, בחיבור בינינו, שאנחנו לא מבינים נכון מה זה נקרא חיבור נכון, שאני משתוקק לשני ולא שאני כבר מתחבק עימו. ברגע שאני מתחבק, זה מנטרל את זה. לכן תמיד אנחנו צריכים בחיבורים אפילו בעולם הזה להשאיר משהו של חיסרון.

ברוחניות אנחנו עושים את זה כי אנחנו עושים חיבור למעלה מהרצון לקבל בדחייה, ולכן שם הכלי שלנו לא נעלם, לא נאבד. ובגשמיות אנחנו מבטלים את הכלי ואז יוצאים ריקים מהחיבור וזהו, זו הבעיה. אנשים לא יודעים לאהוב, שבאהבה צריכים להשאיר חיסרון וכל הזמן לחדש את החיסרון.

תלמיד: יוצא כך שפרעה וההפרעות יישארו, כדי שכל פעם תהיה לי רק השתוקקות?

ודאי שפרעה נשאר, פרעה נשאר כאחוריים של המדרגה, כל העביות נשארת, אנחנו בונים על פני העביות זכות. בכל הכלי הרוחני יש לך מלא רצון לקבל ועוד יותר ויותר גדלים ברצון לקבל. זה ככה.

תלמיד: מה זה הכלי החדש שאנחנו בונים מתוך השתוקקות?

השתוקקות, נטייה, ערגה, זה מה שאני צריך, את זה אני מפחד לבטל. לכן אנחנו מגיעים לחיבור, לחיבוק, לדבקות, רק במידה שאנחנו בונים מערכת שאנחנו לא מבטלים את הערגה שלנו. לא מבטלים אלא דווקא דואגים שהיא תגדל, זה נקרא "למעלה מהדעת", ואז אנחנו נמצאים לכן במילוי נצחי ובכלי שכל הזמן יכול לגדול. בעולם הזה לא מבינים את זה.

שאלה: איך אפשר להשתוקק למשהו שאתה רק מקבל ממנו דחייה? נתת דוגמה של בחור שמשתוקק לבחורה אז הוא מדמיין משהו טוב שקורה, ופה עם הבורא יש כל הזמן איזו דחייה ממנו ואני צריך להשתוקק לדבר הזה?

ברוחניות מלמדים אותנו איך לעשות. אני גם לא ידעתי ולמדתי את זה על עצמי, ואי אפשר ללמוד את זה תיאורטית מהספר. אבל בגשמיות אנחנו צריכים להשתדל למצוא כזאת צורה בין האנשים, ובין הגברים לנשים, וכל אחד לא חשוב באיזו צורה ומי הם, אבל כל אחד שיש לו מקור תענוג למישהו אחר חוץ ממנו, הוא צריך לדעת שאם הוא רוצה שמקור התענוג ישמר ויגדל, אז הוא צריך לשמור על ההשתוקקות.

תלמיד: אנחנו קראנו קודם "שקר החן והבל היופי", ואתה אמרת שזה נורא חזק, נורא מרוכז, אתה יכול להסביר?

כשאני משתוקק לא לתענוג ישיר שיתגלה בתוך הרצון לקבל שלי, אלא שהנטייה שלי, לא שאני מקבל מהשני, אלא הנטייה שלי לשני היא שתמלא אותי.

תלמיד: והשני זה הבורא או החברים בעשירייה?

לא חשוב מי, בסופו של דבר זה הבורא.

תלמיד: אז מה העבודה שאני יכול לעשות היום בעשירייה כדי לגלות את "שקר החן והבל היופי" כדי להגלות את ההשתוקקות עליה אתה מדבר כל הזמן?

כמה שיותר במילים ביניכם תכבדו את ההשתוקקות ההדדית, כמה שהבורא הוא גדול ומיוחד שהביא אתכם להרגשה כזאת הדדית ביניכם. הכול נמצא בעשירייה, זה ממש דבר כל כך עצום וכל כך רחוק.

שאלה: מה הריפוי לנדכאי הלב, מהו התיקון עבורנו?

התיקון לכל אלו זה שהם מבינים שזה משחק הבורא איתנו ושכך הוא משחק עם כל אחד ואחד, ששם מכשול ואחר כך מסביר לנו שעל המכשול הזה אפשר לקבל כוח לעבור את המכשול, בתנאי שאנחנו מתפללים, מתקשרים לבורא. אז יש לנו דווקא במכשולים האלה אפשריות להתקשר לבורא שזה העיקר.

לכן פרעה שהוא עושה את המכשול הזה, סך הכול זה כוחות פרעה, הוא עוזר לנו להביא את עצמנו לדבקות בבורא. כמו שכתוב, מי קירב את בני ישראל לאבינו שבשמים? פרעה.

שאלה: במצבי ירידה איזו אסטרטגיה צריך ליישם היחיד, הפרט, בשביל לא לברוח כשיש ייאוש וחוסר אונים ומרגישים חסרי יכולת?

תראה מהטבע, במצבי ירידה אנחנו נמצאים למטה מהדרגה הרוחנית שלנו, קצת יותר המדרגה הרגילה. תסתכל על העבודה, במצבי ירידה זה נקרא שפרעה, הכוחות הרעים באים ורוצים לאכול אותנו. מה עושים? דגים מתחילים להתחבר ביניהם ללהקת דגים, כל החיות מתחילות גם להתחבר יחד. זו הנטייה הטבעית. בואו אנחנו נעשה את אותו דבר בקבוצה. בירידה אנחנו צריכים עוד יותר ועוד יותר להתחבר בינינו, אבל אין לנו נטיות לזה כי זה ירידה, זאת אומרת אנחנו רחוקים קצת יותר מהבורא מהרגיל, לכן אנחנו צריכים לעשות את זה בכוח.

תעשו את זה כמו חיות קטנות, כמו דגים, תעשו מעצמכם להקה, היינו קבוצה, ואתם תראו שבמצבי ירידה דווקא, מתוכם אתם מתחילים לקבל את הדחף הנכון לבורא, ויכולים יחד כולם כמו ממש חיות קטנות או משהו לצעוק לבורא שיעזור. זה מצב הירידה המבורך, ותראו כמה שמרוויחים מזה, דווקא בצורה כזאת אנחנו יכולים לעלות למדרגות מאוד גבוהות.

שאלה: מה שעכשיו תיארת וגם קודם, משמע שכל אחד מאיתנו צריך לחפש השתוות הצורה עם מרכז העשירייה מעל כל ההפרעות שתמיד מתעוררות ומפריעות לנו להתחבר? תמיד כמו איזה ג'ירוסקופ שמחפש את האופק, תמיד מעל הרצון?

כן. כן, תמיד ובכל מצב רק מרכז הקבוצה זה המטרה שאני אליה רוצה לנוע. זה המקום הבטוח, המקום הרוחני, מקום שהבורא מחכה לי, לשם אני צריך כל הזמן להשתוקק להגיע.

שאלה: כשאנחנו מדברים על פרעה הכוחות הרעים האלה, האם זה הכוח, חומר הדלק שלנו, זה כלים שהופכים להיות כלי זהב פתאום, שאנחנו מתגברים עליהם?

אפשר להגיד שכך.

אני רוצה שעכשיו תעשו סדנה על העיקרון שדיברנו היום.

סדנה

איך אתם יכולים להגדיר את העיקרון הזה שהבורא שם לפנינו איזה מכשול, במה בדיוק, איך אנחנו במכשול הזה מתחילים להתפתח ולאיזה כיוון. מה עושים בעצם? הלאה, אתם תגידו.

*

(סוף השיעור)

---

1. "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם" (משנה, מסכת אבות, ד', כ"ז [כ"א])↩

2. "נצחוני בני, נצחוני בני" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, נ"ט, ב' גמרא).↩

3. "וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ." דברים פרק ו' פסוק ה'.↩

4. "ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'" (בראשית, כ"ז, כ"ז)↩

5. והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד (זכריה יד, ט')↩