שיעור צהריים 25.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר כתבי רב"ש, כרך ג', עמ' 351,

מאמר "איך אפשר להתקרב אליו"

איך אפשר להתקרב אליו

תשמ"ג וירא

"שאלה: אם אין השתוות הצורה בין ב' אנשים, רואים שכל אחד מתרחק מהשני. ואם כן מטרם שאדם תיקן את עצמו שיהיו כל מעשיו לשם שמים, היינו בעל מנת להשפיע, אם כן יש שינוי צורה בין הבורא להנבראים. אם כן איך אפשר להתקרב אליו. ואם כן איך אנחנו מתפללים לה', הלא הוא רחוק מאתנו, ואנחנו מרוחקים ממנו."

יש פה שאלות רבות. אנחנו הפוכים מהבורא, רחוקים ממנו מהקצה אל קצה אז איך נוכל להגיע למצב בו נהיה דומים לו, נהיה כמוהו? האם זה אפשרי שכל המעשים שלנו יהיו לשם שמים? יש שינוי צורה טוטאלי בינינו בכל דבר, איך אפשר לבקש, להתפלל אליו שיקרב אותנו אם אנחנו הפוכים? אני לא יודע. לי נראה שפשוט יש נתק בינינו לבורא באופן שאי אפשר לדלג עליו. אז מה לעשות?

"תשובה: יש מעשה ויש כוונה. וחז"ל אמרו "מתוך שלא לשמה בא לשמה". ויש להבין את הקשר הזה שהשלא לשמה יביא לשמה."

"לא לשמה" נקרא שהאדם חושב על עצמו ו"לשמה" זה שהוא חושב על הבורא, אין יותר אפשרויות, או לעצמי או לו. איך נוכל אם כך לעשות שינוי? נולדנו ברצון לקבל לעצמנו, ואדם, כל אחד ואחד מאיתנו חושב רק על עצמו עד כדי כך שאין לו שום אפשרות לחשוב שנייה אחת לטובת מישהו אחר מלבד בתנאי שאני מזדהה עימו וחושב שהוא ואני מחוברים, אז אני יכול לחשוב עליו אבל גם זה לא עליו אלא עליי כמחובר עימו.

"תשובה: יש מעשה ויש כוונה. וחז"ל אמרו "מתוך שלא לשמה בא לשמה". ויש להבין את הקשר הזה שהשלא לשמה יביא לשמה."

אני לא יודע מה זה לא לשמה, לשמה, איך מהאחד, לא לשמה, מגיעים ל-לשמה, מה עושים לצורך זה?

אלא כמו שכתוב שעם ישראל אמרו "נעשה ונשמע", היינו שעם המעשה נזכה להנשמע, כיון שיש בחינת אמצעי, שהאמצעי הזה יביא לידי השתוות הצורה, כיון שעושים מעשים דלשפיע." אנחנו יכולים לעשות מעשים שנקראים "מעשים דלהשפיע" ואז על ידיהם נשנה את עצמנו. בואו נראה איך. "אם כן במעשים יש השתוות הצורה, והגם שהכוונה עדיין איננה להשפיע, אומרים שהמעשה יגרום על המחשבה." זאת אומרת, ישפיע על המעשה, המעשה ישפיע על הכוונה שגם הכוונה תשתנה מעל מנת לקבל לעצמו לעל מנת להשפיע לזולת.

"נמצא שהגם שהמעשה הוא שלא לשמה, זה יגרום אחר כך שנגיע לשמה, שנקרא בעל מנת להשפיע. נמצא שלכן ניתן לנו מעשה התורה ומצוות, שזה מביא לנו בחינת השתוות עם המעשה, וזה גורם לנו קצת התקרבות. וזה בחינה אמצעי בין מקבל למשפיע."

שאלה: לא מובן מה היא התכונה האמצעית בין המשפיע למקבל?

כשאני עושה פעולות מתוך לא לשמה אני מגיע לשמה. איך? על ידי "נעשה ונשמע". אני עושה כל מיני פעולות והפעולות האלה שאני מסוגל לבצע מביאות אותי ללשמה, להשפעה.

בואו נקרא שוב,

"שאלה: אם אין השתוות הצורה בין ב' אנשים, רואים שכל אחד מתרחק מהשני. ואם כן מטרם שאדם תיקן את עצמו שיהיו כל מעשיו לשם שמים, היינו בעל מנת להשפיע, אם כן יש שינוי צורה בין הבורא להנבראים. אם כן איך אפשר להתקרב אליו." לבורא אם הוא כולו משפיע והאדם כולו מקבל? "ואם כן איך אנחנו מתפללים לה', הלא הוא רחוק מאתנו, ואנחנו מרוחקים ממנו." כך ברא אותנו מה נעשה?

"תשובה: יש מעשה ויש כוונה. וחז"ל" חכמים "אמרו" לאדם ""מתוך שלא לשמה בא לשמה"." זאת אומרת אפשר לעשות כל מיני פעולות שאפילו שהן על מנת לקבל הן יביאו לך רצון להשפיע. "ויש להבין את הקשר הזה שהשלא לשמה יביא לשמה." איך יכול להיות שלא לשמה מביא לשמה?

"אלא כמו שכתוב שעם ישראל אמרו "נעשה ונשמע"," כך היה בהר סיני, "היינו שעם המעשה נזכה להנשמע," נעשה מעשים ואפילו שנחשוב על עצמנו נוכל לעשות אותם כאילו לטובת הזולת, ואז המעשים האלו יביאו לנו כוונה נכונה שכן נחשוב לטובת הזולת.

"היינו שעם המעשה נזכה להנשמע," להשפיע, "כיון שיש בחינת אמצעי, שהאמצעי הזה יביא לידי השתוות הצורה," זאת אומרת נהיה כמו הבורא, "כיון שעושים מעשים דלשפיע. אם כן במעשים יש השתוות הצורה, והגם שהכוונה עדיין איננה להשפיע," האדם חושב על עצמו בלבד כי כך נברא, נולד והתפתח, "אומרים שהמעשה יגרום על המחשבה." כלומר, אנחנו צריכים להשתדל לעשות פעולות שעל ידיהן נגיע להשפעה.

"נמצא שהגם שהמעשה הוא שלא לשמה," כולו על מנת לקבל, "זה יגרום אחר כך שנגיע לשמה," לעל מנת להשפיע, "שנקרא בעל מנת להשפיע. נמצא שלכן ניתן לנו מעשה התורה ומצוות," אנחנו צריכים לקיים כל מיני פעולות, לא כוונות, פעולות כמו שהוא אומר "מעשה התורה ומצוות", "שזה מביא לנו בחינת השתוות עם המעשה, וזה גורם לנו קצת התקרבות." בינינו ומהקשר בינינו לבורא, "וזה בחינה אמצעי בין מקבל למשפיע."

על ידי הפעולות נוכל להביא את עצמנו למצב שנתחיל להרגיש טעם בלהשפיע אחד לשני בחיבור בינינו, זה נקרא מלא לשמה מגיעים לשמה.

שאלה: אם לאדם תמיד יש רצון לקבל וזה השורש שאנחנו מקבלים, האם כשאני בא לשיעור ומתאחד עם החברים, זה יכול להיחשב כאמצעי?

כן. שאני בא לשיעור, ללימוד, לאסיפת החברים, אני מחשיב את כל הפעולות האלה כאמצעים שעל ידן אני מתקרב לשמה. אבל מה שעוזר לי במיוחד הוא עשיית פעולות השפעה עם החברים יחד והתכוונות שהן יביאו אותנו לחיבור כדי שנוכל להשפיע זה לזה.

שאלה: אני רוצה לתקן את השאלה הקודמת, השואל התכוון לאמצע, מבחינת אמצע בין השפעה ל-לעצמי. האם עשיית כל הפעולות האלה בעשירייה, שאני בא לשיעור משתתף בעשירייה זה נחשב לבחינת אמצע בין ההשפעה, לקבלה לעצמי?

כן, כי לפחות בכוונה אני עדיין נמצא בעל מנת לקבל, אבל במעשה אני כבר נמצא בעל מנת משפיע, אני כבר משפיע. אנחנו עושים יחד כל מיני פעולות, לומדים, שרים, רוקדים, כדי להתחבר בינינו. אנחנו לא רוצים את זה ממש אבל מתכוונים שמתוך הפעולות האלו נתקרב להשפעה.

שאלה: אז הפעולות שלי נעשות על ידי הלב שלי, שאני חושב, כך הייתי פועל אם הייתי כבר באהבה, בהשפעה?

כן, אתה עושה פעולות כאילו אתה נמצא באהבה, בהשפעה, ואתה מתכוון שבאמת על ידי הפעולות האלה הכוונות להשפיע, לאהוב, להתחבר, יתממשו. זה נקרא מלא לשמה לשמה, מפני שבפעולות האלה אתה מעורר את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: המעשים שלי הם באמת ללא כוונה, האם הם משפיעים יותר על כוונות החברים מאשר על הכוונות שלי בעניין ההשפעה?

שאלה טובה. בעיקר זה משפיע עלייך. ובמידה שאת מקבלת את זה על עצמך, אז מזה את כבר משפיעה על החברים. אבל קודם על עצמך.

שאלה: האם הערבות בינינו זה בשלב של לא לשמה? והאם בלא לשמה אנו תלויים בתגובה מבחוץ, ובלשמה לא נזדקק לתגובה מבחוץ?

גם נזדקק לתגובה מבחוץ כי אנחנו כל הזמן מתקדמים בסולם המדרגות.

תלמיד: ולגבי הערבות?

גם לגבי הערבות.

תלמיד: האם הערבות בינינו היא עדיין בשלב של לא לשמה שתביא אותנו ללשמה?

כן.

שאלה: בעבודה אני מרגישה כוח גדול שמחייב אותי לעבוד ואני מבינה שאני מקבלת מזה תענוג לעצמי לפעמים ולא תמיד נמצאת בתוך כוונה לשמה. האם הפעולות יכולות להשפיע על הכוונה שלי?

זה מה שאנחנו לומדים, שהפעולות שלנו משנות לנו את הכוונה, הן משנות את טיב הפעולה עצמה.

שאלה: יש כאן משפט שבמקרה מסוים בפעולה הזאת יש השתוות הצורה אפילו שאין כוונה בעל מנת להשפיע, אבל המעשה מביא למחשבה. מה המשמעות של המחשבה הזאת?

מחשבה זאת כוונה. והפעולות, אפילו שהן ללא כוונה, זאת אומרת ללא כוונת השפעה- מביאות אותנו בכל זאת לכוונה נכונה.

תלמידה: האם בפעולות שמביאות אותנו לשמה צריכה להיות מידה מסוימת שתעביר אותנו לשמה?

כן. חייבת להיות יגיעה בכמות ובאיכות, עד שזה יתחיל לפעול ובאמת אנחנו נרגיש שמשהו בנו משתנה.

שאלה: יוצא שמתחברים בעזרת המחשבה ורק המחשבה היא הפעולה העיקרית בעבודתנו. מחשבה ואז כוונה או איך בדיוק לחלק את זה?

מחשבה וכוונה זה אותו דבר. אתם יכולים למצוא עוד הרבה מילים נרדפות אבל באמת זו אותה המהות של הפעולה.

שאלה: בקשר לפעולה ומעשה. אני מבינה שלא כל מעשה מביא לשמה. האם צריך להיות מעשה במחשבה בפנימיות או שזה מעשה פיזי, או שזה נגד הרצון שלי או לפי הרצון שלי. איך אני מדייקת במעשה?

מעשה - חיבור עד כמה שאנחנו מסוגלים בתנאים שלנו. יכול להיות שאנחנו חיים על פני כדור הארץ במקומות שונים, רחוקים, אפילו לא מדברים אולי באותה שפה או שאני נמצא במאדים ואת על פני כדור הארץ וחבר אחר נמצא על הירח, מי יודע, זה לא חשוב. חשוב לנו הרצון שלנו להתחבר ואז אנחנו פועלים זה על זה, כי ברוחניות אין מרחק, אין זמן, אין מקום.

תלמידה: אז מעשה קשור לרצון? זו עבודה על הרצון.

נכון.

שאלה: אני עושה מאמץ לאהוב את החבר או לתת לחבר, כאילו חלק ממנו שנמצא מחוצה לי. אפשר להגיד שאני עדיין אוהבת את עצמי אבל זו תנועה כלפי חוץ, מחוצה לי?

כן. אפשר להגיד שאת נמצאת במעבר.

שאלה: אנחנו יודעים שבכל מיני שיטות אומרים תעשה כל מיני מעשים ומזה יהיה לך טוב אולי בעולם הבא. מה השוני בפעולות שלנו, בזה שאנחנו רוצים כאן ועכשיו?

אנחנו הולכים לפי מה שכתוב בחכמת הקבלה, "עולמך תראה בחייך". זאת אומרת שאתה חייב להשיג בפועל ממש אותה מדרגה רוחנית, העולם העליון, ואז זה יהיה שלך כבר עכשיו, בחיי חיותו בעולם הזה.

תלמיד: אני צריך לרצות את זה עכשיו.

אנחנו מביאים אותו להווה, לא מצפים מה יהיה לנו אחרי המוות. אחרי המוות לא יכול להיות שום דבר שאין לאדם לפני המוות.

שאלה: במאמר מדובר על איך ניתן להתקרב אליו. מה זה המחשבות, מה זה התקרבות לבורא שאנו מתקרבים אליו כתוצאה מהמעשים האלה?

אני עושה את כל הפעולות של חיבור בעשירייה. כל הפעולות שנדרשות בין העשירייה לבין הבורא כדי שהבורא יתחיל להתגלות בעשירייה ככוח המשפיע. זה מה שאנחנו רוצים שיקרה.

שאלה: מה ההבדל בין הרגל וטבע שני לבין עבודה לשמה?

בעבודה לשמה? הרגל וטבע שני מביאים אותנו למצב שאנחנו כן רוצים להשפיע. זה לא בטבע שלנו, אנחנו לא יכולים לרצות את זה אבל עוד ועוד ועוד להשפיע לחברים אנחנו מביאים את עצמנו למצב שכבר נראה לנו שטוב לנו אם אנחנו נשפיע. הרגל נעשה טבע שני. מה זאת אומרת טבע שני? אפילו שאני לא הייתי מורגל לפעולה הזאת, אבל כשאני עכשיו עושה אותה אני מגיע לאיזו קורת רוח, לאיזה רוגע, להרגשה טובה.

תלמיד: כלומר כשאני עושה פעולות בעשירייה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שזה כבר בלתי מורגש, וגם בעשירייה לא מרגישים, מקבלים את זה כמובן מאליו.

יותר מזה. אם אתה לא מבצע את פעולות ההשפעה האלו אתה מרגיש רע.

תלמיד: ואם זה בלתי מורגש בתוך עשירייה זה כבר התקרבות לעבודה לשמה?

לשמה זה למעלה מזה אבל קרוב לזה. כן.

שאלה: למה מעשים יכולים לשנות את הכוונה? הרי אני עושה אותם עם כוונה על מנת לקבל.

אתה עושה את זה עם הכוונה על מנת לקבל אבל עם זה שאתה עושה, אתה מרגיל את עצמך לעשות. וההרגל נעשה טבע שני. טבע ראשון שלך היה לעשות רק לטובת עצמך. הטבע השני – לעשות לטובת ההרגל. כאילו ההרגל הוא בעל הבית שלך, הוא דורש ממך - תעשה. ואתה ממשיך לעשות טוב לזולת.

תלמיד: הכול טוב. אבל עם איזו כוונה אני עושה טוב לזולת?

כדי להרגיע את עצמך.

תלמיד: על מנת לקבל.

כן.

תלמיד: אני ממשיך ככה עוד אלף שנה, עושה פעולות לטובת הזולת.

לא. תראה מה הוא כותב. אנחנו נמצא בנעשה ונשמע. קודם נגיע לנעשה ואז עושים ועושים ועושים, ועל ידי זה בכל זאת בהתאמה למעשים שלנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: מה זה זה?

זה שכל מעשה שלנו דלהשפיע, שאני עושה לטובת הזולת, אומנם שזה לא לטובת הזולת, אבל נגיד שזה קרוב לכך, אני מעורר את הפעולה שתהייה בלהשפיע.

קריין: 351, איך אפשר להתקרב אליו.

"שאלה: אם אין השתוות הצורה בין ב' אנשים, רואים שכל אחד מתרחק מהשני. ואם כן מטרם שאדם תיקן את עצמו שיהיו כל מעשיו לשם שמים, היינו בעל מנת להשפיע, אם כן יש שינוי צורה בין הבורא להנבראים. אם כן איך אפשר להתקרב אליו. ואם כן איך אנחנו מתפללים לה', הלא הוא רחוק מאתנו, ואנחנו מרוחקים ממנו.

תשובה: יש מעשה ויש כוונה. וחז"ל אמרו "מתוך שלא לשמה בא לשמה". ויש להבין את הקשר הזה שהשלא לשמה יביא לשמה." איך יכול להיות מהמעשה שאני מקבל יבוא המעשה שאני משפיע?

"אלא כמו שכתוב שעם ישראל אמרו "נעשה ונשמע", היינו שעם המעשה נזכה להנשמע, כיון שיש בחינת אמצעי, שהאמצעי הזה יביא לידי השתוות הצורה, כיון שעושים מעשים דלשפיע. אם כן במעשים יש השתוות הצורה, והגם שהכוונה עדיין איננה להשפיע, אומרים שהמעשה יגרום על המחשבה.

נמצא שהגם שהמעשה הוא שלא לשמה, זה יגרום אחר כך שנגיע לשמה, שנקרא בעל מנת להשפיע. נמצא שלכן ניתן לנו מעשה התורה ומצוות, שזה מביא לנו בחינת השתוות עם המעשה, וזה גורם לנו קצת התקרבות. וזה בחינה אמצעי בין מקבל למשפיע".

זאת אומרת שיש מעשים שעל ידי המעשים, בלי הכוונה הרצויה על מנת להשפיע, אנחנו על ידי המעשה עצמו בכל זאת מקרבים את עצמנו להשפעה, מושכים עלינו את הכוונה על מנת להשפיע, עד שתתלבש בנו. כך אנחנו בנויים. כי בני אדם יש להם גם שכל וגם רגש, גם כוונה וגם מעשה. ולכן אפילו מעשים שהם ללא כוונה גם מביאים את האדם לאיזו מטרת ביניים ומשם הוא כבר ממשיך עד להשפיע.

שאלה: כשאנחנו מדברים על אהבה, אנחנו בדרך כלל מדברים עליה כעל מתנה ממעל, כעל ברכה מלמעלה, האם זו מין קללה?

למה?

תלמיד: כשיש השתוקקות, רצון, חיסרון, זה כמו אש ששורפת את האדם עד שלא נשאר ממני כלום. איך להיות עם זה?

אם אתה מרגיש שהכוונה על מנת להשפיע כבר שורפת אותך, אז זה טוב, כי כבר הגעת למצב שאתה מרגיש עד כמה היא הפוכה ממך. תמשיך ותראה כמה היא למרות זאת מתלבשת בך וגורמת לך שינוי.

שאלה: עד כמה אנחנו יכולים לדון בכנות על המצב שנקרא לא לשמה?

פחות לדבר על זה. אנחנו לא צריכים לפתוח את הלב ולגלות אותו לכולם, כי עדיין אנחנו לא נמצאים במצב שיכולים לשמור על עצמו. עוד מעט זה יהיה מותר, בינתיים אסור.

שאלה: אתה אומר שיש פעולות שנחשבות לפעולות השפעה, איזה פעולות נחשבות כפעולות השפעה?

כל מעשה שיש עליו כוונה על מנת להשפיע הוא מעשה של השפעה. זה נמדד לפי הכוונה ולא לפי המעשה עצמו. אני יכול לקבל ממך ובזה אני נותן לך תענוג. וההיפך, אני נותן לך ובזה כיכול לוקח ממך. הכול נמדד לפי המחשבות, לפי כוונת האדם.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לתת בפעולות האלה?

תענוג.

שאלה: איך זה יכול להיות שפעולה מסוימת מעוררת בבן אדם אחד מחשבה מסוימת ובבן אחר מחשבה אחרת?

כי שניהם שונים, כל אחד נמצא במערכת מחשבה ועצבים שונה.

שאלה: איך פעולה שהיא לא טהורה מביאה אותנו להיטהר?

הטיהור נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי האור העליון. זו לא העבודה שלנו, זו העבודה שלו.

שאלה: בקטע הראשון נשאלת שאלה איך מתפללים לבורא, אבל במשך הטקסט לא מדובר על תפילה, אז איך קשורה התפילה למאמר הזה?

בקשה זו תפילה. כל בקשה לבורא היא תפילה.

שאלה: לגבי המושג נעשה ונשמע, האם נעשה זה אני והעשירייה עושים, והנשמע זה הבורא שומע, זו מן עניית תפילה?

כן.

שאלה: האדם שעושה סעודה לחברים, הוא מרגיש שהוא משפיע גם אם זה לא לשמה. איך בשיעור האדם מרגיש שהוא משפיע לחברים?

הוא רוצה לעורר עם כולם את השיעור, שכולם ייהנו ממנו, יהיו חכמים יותר, מחוברים יותר, קרובים יותר לבורא, יהיו יותר בטענה לבורא על כך שרוצים להתקדם. זה נקרא שהוא משפיע לכולם.

תלמיד: אם הוא מתקשה לחשוב כך, אז מה הפתרון?

אם הוא לא יכול לחשוב כך, זו בעיה. סימן שהוא לא דואג לאחרים בכלל.

שאלה: אנחנו מדברים על הגבלות על הרצון לקבל, וכשקורה ההפך, כשאנחנו מאוד שמחים, האם צריכים להגביל את המצב הזה?

לא. תהי כל החיים עליזה ושמחה, אין שום בעיה. אין הגבלה בלשמוח עם הבורא.

שאלה: האם בפעולות שלי עם כוונה פנימית לעצמי אני צריך לבקש שהבורא ישנה לי את הכוונה?

כן, אתה יכול לבקש ממנו שישנה לך את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: השאלה אם זו חובה ובלי זה לא יקרה כלום?

לא, גם וגם.

תלמיד: יש אלטרואיסטים טבעיים שחיים בטבע לעצמם ועושים פעולת השפעה, למה להם זה לא קורה?

כי הם לא מצפים לכלום.

תלמיד: האם צריך לצפות כל הזמן?

בטח, כי אם אין לך חסרון, אז איך תקבל איזה שינוי?

שאלה: האם עלינו להיות בשמירה מתמדת כדי לשמור על כל הפעולות שלנו בכל רגע ולראות שאנחנו בהשפעה?

כן.

שאלה: האם פעולות ההשפעה משפיעות בצורה שונה על שינוי הכוונה? האם זה תלוי איך וכמה אני מחכה לשינוי?

זה תלוי במצב, באדם ובעוד הרבה תנאים.

שאלה: מה הם מעשים ומה הן מצוות? האם אני יכולה להגיד שפעולות או מעשים יכולים להביא אותי למצוות לפי הכוונה שתהיה לי?

כן, ודאי.

שאלה: בכל פעולה שאדם עושה יש כוונה מסוימת. נאמר שהוא עושה פעולות של השפעה, הכוונה שלו בעת עשייתן היא על מנת לקבל. למה שמתישהו תתחלף הכוונה?

אתה צודק שאין כאן כביכול סיבה שהכוונה תתחלף, אבל אפילו שפעולות השפעה הן ללא כוונה, הן יכולות בעצמן להביא את האדם לכוונה דלהשפיע. למה? כי הוא פועל במשהו להשפיע, אז אפילו בפעולות האלה יש איזה מאור.

תלמיד: אבל הוא פועל עם כוונה על מנת לקבל.

נכון.

תלמיד: למה שהיא תשתנה?

כי הוא מפעיל מערכת ובמערכת הזאת יש כוח השפעה.

תלמיד: ואז?

ואז זה פועל עליו ורוצה או לא רוצה, זה מה שמשנה אותו, מקרב אותו ל-לשמה.

תלמיד: ברגע נתון, אם נחתוך פריים אחד, שנראה אדם מבצע בו פעולה, נגיד שכבר כל פעולותיו רק לחיבור, אהבת חברים, הכול.

כן.

תלמיד: זה בפעולותיו, אבל כשאנחנו בודקים כמו ברנטגן את הכוונה רואים אותו בעל מנת לקבל. פתאום אחר כך התחלף פריים ורואים אותו כבר בעל מנת להשפיע.

לא, באותו הפריים שהיה על מנת לקבל בכל זאת היה איזה שהוא מרכיב של על מנת להשפיע.

תלמיד: במודעות של האדם?

לא. אבל בעצמו זה היה כך רק בתת ההכרה, הוא לא ידע על זה. הוא לא ידע מה הוא מפעיל. תראה מה קורה לנו מדור לדור.

תלמיד: מתי מתרחש השינוי במודעות האדם?

כשהוא מקבל מלמעלה הארה מיוחדת שנקראת "לשמה".

תלמיד: ומה היא עושה לו?

היא משנה לו את היחס לבריאה. הוא מתחיל לראות בבריאה כוח הפועל בנפעל שנקרא על מנת להשפיע, לשמה.

שאלה: האם נכון להגיד שכל התועלת בפעולה להשפעה זה להגיע לחיסרון, לכוונה על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: האם לשמה יכולה פשוט לפול על בן אדם מלמעלה?

לא שזה פשוט קורה. לכל פעולה צריכים להיות איזה חיסרון והכנה. אחרת אין סיבה לשינוי.

תלמידה: אם כך בעולמנו אנשים מקדישים את חייהם לעזור לאחרים.

הם בנויים כך.

תלמידה: אבל אנשים הופכים אותם לקדושים והם כמו מלאכים.

תגידי מלאכים, תגידי מכשפים, כל אלה הם פעולות הבורא בלי השתתפות האדם.

שאלה: אצלנו בקבוצה יכול להיות מצב כזה שמתוך אילו כוונות קדושות עושים טוב לכולם?

איזה כוונות קדושות? מאיפה יכולות להיות אצל האדם איזה רצונות כאלה טובים.

תלמידה: לא, האדם אומר כך.

לא משנה מה האדם אומר, "יצר האדם רע מנעוריו", האדם נברא מאגואיזם, אגואיזם אחד שלם.

שאלה: כל הפעולות שאנחנו עושות בטוח מביאות לנו אור ודבר טוב, אז נעשה ונשמע. מה זאת אומרת שאנחנו צריכות להתייגע כדי ללכת מעל הטבע שלנו עם אמונה למעלה מהדעת?

לא, אנחנו לא מסוגלים אלא אנחנו צריכים לעשות פעולות חיבור והשפעה ככל האפשר בינינו, בתוך העשיריות, בתוך הקבוצה שלנו הבן לאומית, וכתוצאה מזה אנחנו נתחיל להרגיש שינויים. זה הכול.

שאלה: האם אפשר להגיד שבעשייה של פעולות עם כוונה לא נכונה אנחנו עושים למעלה מהדעת?

אבל איך עם כוונה לא נכונה את יכולה לבצע פעולה למעלה מהדעת? לא.

תלמידה: אולי יש איזה שהוא זרע שקיים שם.

מה שאנחנו מעוררים מלמעלה זה את האור העליון.

תלמידה: והפעולה שלנו בתוך המעשה הזה היא בקשה?

כן זה נקרא שמצפים לבקשה. תפילה שהיא בכל זאת נמצאת בכל פעולה שלנו.

שאלה: האם היכולת לשמוע היא תוצאה של חיבור?

כן.

שאלה : האם מחשבה יכולה להיות פעולה, מעשה במצבנו?

כמובן, המחשבה זה בעיקר הפעולה במצב שלנו.

שאלה: יש פה משהו מאוד עקרוני שאני מפספס כנראה. כל הכוונה שלנו מלכתחילה היא אך ורק ליהנות לעצמנו, אבל אנחנו שומעים כל יום מחדש שהתכלית של כל המסילה הזאת, היא בעצם להביא אותנו אך ורק להשפיע לזולת, לבורא, לא ליהנות לעצמנו בכלל. ואני לא מצליח להבין איך יכול להיות שאם הכוונה מלכתחילה היא אך ורק ליהנות לעצמנו, אנחנו בכל זאת נשארים בדרך, במסילה הזאת שהמטרה שלה היא בסופו של דבר להפוך את זה?

זאת אומרת אתה לא מאמין לעצמך למה אתה עדיין נמצא במסלול שצריך להביא אותך למיתת הרצון לקבל.

תלמיד: בדיוק.

את זה הבורא מסדר, ולמרות שאתה כולך אגואיסט, וברור שכולנו ככה, הבורא מסדר כך שאנחנו באגו שלנו לא יכולים לעכל עד כמה פועלים נגד האגו.

שאלה: אם הרגשות והמחשבות האגואיסטיים של האדם נראים ממש חזקים, האם צריך פשוט להתחרט על כך ולהמשיך הלאה בפעולות מבלי להשקיע בזה אנרגיה בתקווה שהם יפחתו?

אם אין ברירה אז אפילו כך, שעושים מצוות שלא דורשות כוונה, ואפילו פעולות ללא כוונה מביאות אותנו למטרה.

שאלה: כדי לברר עוד יותר את הכוונה שלנו, את הטבע השני, האם "ה' יגמור בעדי" זה כאילו שהוא מחליף לנו את הטבע?

כן.

שאלה: יש הרגשה ברורה שאני לא רוצה לחכות למחר. לא רוצה מחר שום דבר, רוצה להישאר היום, רוצה בשיעור הזה להישאר כל הזמן. מה זו ההרגשה הזאת? התיקון נמצא כבר כאן? אני לא רוצה למשוך את הזמן.

תעצום את עיניך ותמשיך בקור רוח. אתה גבר.

תלמיד: זה לא עצבים, פשוט כל כך טוב לי עכשיו.

אתה לא צריך לעשות פה כל מיני חשבונות שטוב לך, אנחנו לא פועלים כי זה נעים, אנחנו פועלים על אמת או לא האמת.

תלמיד: אני לא רוצה שהשיעור ייגמר. יש לי הרגשה כזאת.

מה אפשר לעשות. אי אפשר לאכול סוכריות כל החיים.

שאלה: כשמתחילים לחוות שינוי בטבע שלנו, הבורא משנה משהו בתוכך, איך להישמר מגאווה? שאתה לא תחשוב שאתה פועל, אלא שזה יהיה לך ברור שהבורא פועל דרכך. איך להחזיק תמיד הדרכה כזאת?

להיות מחוברת עם החברות חזק מאוד, וככל שתתחברו ביניכן, תהיי יותר בטוחה שאת יחד איתן תתגברי על כל המכשולים של גאווה וכל מיני כאלו מחשבות של גדלות.

אני אומר לכם שלום עד מחר, ונקווה שאנחנו נצליח וכבר נרגיש גם מחר כל מיני תופעות חדשות, יפות, נכונות. רק להמשיך. לכן כתוב, אם אתה רוצה להצליח, יש לך רק תנאי אחד, "חוץ מצא". להתראות.

(סוף השיעור)