שיעור בוקר 21.08.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 395, מאמר "הערבות",

אות כ"ה

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות". באות כ"ה.

אנחנו ממשיכים ללמוד את מאמר "הערבות". אנחנו צריכים להבין שזה לא סתם מאמר מהרבה מאמרים שמספרים על חכמת הקבלה ועל משהו, אלא הערבות בעצמה, לא המאמר, אלא חוק הערבות הוא החוק הכללי של הטבע הכי חשוב, הכי מקיף, ואפשר להגיד שאין יותר ממנו. הבורא רוצה שאנחנו הנבראים נכיר אותו. הנברא שצריך להכיר אותו, איך הוא יכיר אותו אם הוא נברא? רק מדבַר והיפוכו. לכן הוא ברא את הנברא בצורה הפוכה, בחוסר חיבור, מפורק, מפורד, ממש שבור, [עם] כל צורות האגו מה שנקרא, שקיימות בתוך הנברא, והנברא צריך להתעלות מעל לכוח האגו הזה שמפריד בין כל חלקי הבריאה ולהתחיל להרכיב את הבריאה.

הבריאה מסודרת בארבע דרגות כדי לגלות את הבורא במלואו. זה מה שאנחנו לומדים בד' בחינות דאור ישר, שכך נברא על ידי כוח האיחוד. עד שכוח האיחוד בורא, מה שנקרא שיוצא מעצמו, ו"בר", מחוצה לו, בורא תכונות, ויוצאות לנו ד' בחינות. ואחר כך ד' הבחינות האלה עושות עוד איזה שדרוג בהתפרדות ובהתפרקות ביניהן שאלה המדרגות, העולמות, עד שמגיע לעולם הזה והופך להיות לכל מיני סוגי חומרים, וסוגי החומרים האלה עוד מתפרקים למולקולות, אחר כך לאטומים ותת אטומים, כמה שאנחנו רק יכולים לדמיין ולדעת. בינתיים אנחנו לא יודעים הרבה ולא מבינים בזה הרבה. וכל העיסוק שלנו צריך להיות לפי חכמת הקבלה, לא בזה שאנחנו מתעמקים בחלקיקים ולומדים אותם או מצד הפיסיקה או מצד הכימיה, או במעורב ביניהם. אלא כל העבודה שלנו היא לחבר בין כל החלקים האלה בכל הרמות ולהביא אותם לחיבור אחד, למצב שממנו הם התפרקו, גם בחומר הגשמי וגם בביטויו הרוחני.

לכן כשאנחנו מדברים על הבריאה שהופכת להיות כדומה לבורא, אנחנו אומרים שהבריאה הזאת נמצאת בקיום חוק הערבות במלואו. כביכול חוזרים למצב לא מלמעלה למטה שזה התפרק והתפרד והתרחקו כל החלקים זה מזה, אלא איך בחזרה מתאחד ומתחבר עד שהופך להיות מחומר גשמי לרוחני. חומר רוחני נקרא כשכבר מתחיל להיות בו, להתקיים בו הכלל של החיבור, הערבות ההדדית באיזו צורה יותר ויותר. וכול ההתפרקות, ההתפרדות, הירידה מכל העולמות ואפילו לעולם הגשמי הזה, זה כדי לתת לנו אפשרות על ידי הפעולות שלנו, או בדרך תורה או בדרך ייסורים, או בשתיהן, מה שנקרא "בדרך ארץ", להביא את כל הבריאה לאיחוד, כי "אחד" הוא שם הבורא, למצב הזה להגיע. כלומר להרכיב את חוק הערבות ההדדית בין כל חלקי הבריאה.

כדי לעורר אותנו לזה, אם אנחנו לא עושים את זה בזמן, אז נמשך שוב תהליך ההתפרקות, ההתפרדות וההתרחקות בין כל חלקי הבריאה, ואנחנו מרגישים בזה בחיים שלנו עוד ועוד יותר בעיות ומחלות. תלוי באיזו רמה, דומם, צומח, חי או מדבר. אם זה בדרגת החי, אנחנו מרגישים את זה כמחלות גופניות שלנו. אם בדרגת הדומם והצומח, אנחנו מרגישים את זה כאסונות בטבע הסובב או בחלל, וכן הלאה. אבל בכל זאת, אני רוצה להגיד שחוק הערבות הוא חוק כללי וקיים, ורק אותו בעצם אנחנו צריכים להחזיק, לקיים ולהבין שזה מה שקורה לפנינו, רק זה יש לפנינו, לחבר את כל חלקי הבריאה לאותה הצורה האינטגרלית, האחידה, "אחד יחיד ומיוחד", אין עוד מלבדו.

כי החוק הזה מחזיק את כל חלקי הטבע לפי הנוסחה הפשוטה שנקראת "ערבות", שכול הפרטים קיימים בהרמוניה שלמה. והרגשת ההרמוניה הזאת נקראת אצלנו "השגת הבורא" מצד הנברא. מי זה צד הנברא? מזה שהבורא בכוונה שבר את חוק הערבות הזה, הערבות השלמה, כדי לתת לכל אחד ואחד את נקודת ה"אני", נקודת השבירה, ומתוכה אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו כקיימים, כמשיגים את האיחוד, הערבות. וכך מגיעים לזה שאנחנו מקיימים את שם ה', מחזיקים את הבורא, מגלים אותו, מכתירים אותו כמלך הבריאה. אז אנחנו קוראים לו "המלך".

יש בזה הרבה מה לדבר, כי שוב, אנחנו נוגעים ביסוד כל הקיום. אנחנו גם צריכים מתוך זה אפילו לראות מה כנראה קיים במצבנו, בעולמנו. כשמגיעים אלינו כל מיני צרות ובעיות, הן מגיעות כתוצאה מהתגלות של חוסר הערבות שמתגלה ומתגבר, לכן אנחנו צריכים להחזיר אפילו בחומר, על ידי ההתנהגות שלנו, את החומר הזה גם להתקשרות נכונה לערבות. כי כל המחלות וכל הבעיות שמתגלות הן אך ורק מהפרת חוק הערבות ברמות ביולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה, או ברמה חברתית, אנושית, וכן הלאה.

צריכים ללמוד את זה טוב טוב בכל הרמות, וגם להשתדל להסביר את זה לבני אדם, שבסך הכול זה מה שיש לנו. בסופו של דבר זה מתבצע. "ואהבת לרעך כמוך" זו הדרגה העליונה של חוק הערבות. יש הרבה רמות של קיום הערבות בצורה כימית, פיזית, בפיסיקה, בכל מיני רמות אחרות מתקשרים ביניהם חומרים, ומחשבות של בני אדם ורצונות, ואיך במערכת השלמה הזאת של היקום נמצאים כל הגושים האלה שנעים בחללים, גם זה תלוי בערבות.

ואנחנו מבינים שהפירמידה הזאת של הערבות היא כזאת, דומם, צומח, חי, מדבר. זאת אומרת, אם אנחנו מקיימים למעלה, שאנחנו נמצאים למעלה מכל הטבע, מקיימים את תנאי הערבות ברצון שלנו ובמחשבה שלנו, במוחא וליבא מה שנקרא, זה פועל על כל הרמות היותר תחתונות מאיתנו ובזה אנחנו מרגיעים כל הטבע ומשפיעים עליו כך שהוא יחזור גם לטבע האינטגרלי ויתנהג לפי אותו חוק הערבות הדדית בין כל החלקים, בכל השטחים. ואז ודאי שאנחנו לא נדע צרות, לא בבריאות ולא במשפחה, לא בחברה האנושית ואפילו לא בטבע הכולל. אנחנו צריכים להבין שגם באקולוגיה, זה לא יעזור לנו לשרוף פחות נפט או לעשות עוד משהו, אלא אך ורק על ידי חוק הערבות שנקיים אותו בדרגה עליונה ביותר, בפסגת הפירמידה איפה שאנחנו נמצאים, מתוך זה אנחנו נחייב את כל הטבע שתחתינו להיות באיזון, בהדדיות, בהרמוניה. לכן כך אנחנו צריכים ללמוד.

אפילו מה שלמדנו, מי שזוכר ומי שלא, תבינו שכל החוקים האחרים, איך שמתקשרים ביניהם כוחות בפיזיקה או חומרים בכימיה לפי הולנטיות שלהם, האלקטרונים שמסתובבים בתוך אטום ומתקשרים ביניהם ואז בונים מזה חומרים, הכול זה חוק הערבות שכך הוא מתגלה בכל מיני צורות כאלה. אבל בסך הכול זה החוק הכללי, כי כל החוקים שאנחנו נלמד, אפילו ביחסים בין בני אדם, בכל דבר, בפסיכולוגיה, בחיי חברה, במה שלא יהיה, זה הכול פירוט, הסבר בעצם של אותו חוק הערבות הכללית שאנחנו צריכים לקיים אותו במלואו. ואז דווקא, בתוך החוק הזה, כמה שנקיים, נגלה את הקשר שלנו, הדבקות שלנו עם הבורא, ובעצם אז אנחנו מגיעים לקיום הערבות השלמה, ואנחנו מוסיפים בזה לבורא והבורא מוסיף לנו. זה נקרא שמגיעים למצב של "הוא ושמו אחד".

אני יכול לדבר על זה הרבה, אבל לאט לאט אדם בכל זאת מרגיש בתוכו את הדברים האלה.

שאלה: האם לפי אותם חסרונות שמתגלים לברר את מקום העבודה שלנו או לעשות זאת מאוחר יותר? זאת אומרת, לפי הבעיות שמתגלות.

אני לא ממליץ לעשות את זה. אמנם החוק הזה הוא חוק והוא חוק אוניברסלי, אבל מי עכשיו הולך לבדוק, ללמוד ולקיים את החוק הזה? אדם שהוא שבור, שהוא לא מבין, ויעשה מזה כל מיני כאלו דברים שפשוט לא ימצא את עצמו אחר כך בשום צורה נכונה. לכן, אנחנו צריכים מכל מה שיש לממש מה שאומרים לנו המקובלים, בעיקר לקיים את חוק הערבות בעשירייה. זו הדרגה הראשונה העליונה, וממנה בטוח אנחנו משפיעים בצורה הגדולה ביותר, הכללית ביותר, על כל יתר הדרגות, הרמות של הטבע, גם על הטבע האנושי, גם על הטבע הגשמי, על הכול. לכן, לקיים ערבות רצוי בעשירייה, ולהשתדל אחר כך להרחיב את מושג הערבות מעשירייה יותר ויותר לגוף האנושי, לאנושות.

שאלה: מצד אחד הטבע דוחף אותנו לערבות, מצד שני עלינו להילחם בטבע שלנו, ברצון לקבל. איך אנחנו מגיעים למצב של איזון בין שני המצבים האלה?

אנחנו נלחמים עם האגו שלנו שהוא נמצא בניגוד לערבות, ועוזר לנו לראות איפה יש לנו עוד ליקויים בקיום הערבות. אז כל הדברים השליליים שאנחנו מגלים הם עזר כנגדו שעוזר לנו להבין איפה אנחנו יכולים עוד להגדיל את הערבות בינינו.

שאלה: התחלת לתרגם את חוק הערבות לשפה יותר מדעית, רציונלית כזאת. אתה יכול להכניס לאותו הסבר ובאותה שפה מה מיוחד דווקא בזמן שלנו, מה קורה היום שלא קרה בעבר עם החוק הזה? איך זה עובד?

אנחנו נמצאים בתהליך מאוד אינטנסיבי שחוק הערבות הזה הוא מתברר מיום ליום יותר ויותר. יותר נכון להגיד חוק של חוסר הערבות בהתקשרות בינינו. ומתוך דומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו נמצאים בפסגה של הפירמידה שבטבע, אז בזה שמתגלים בנו יותר ויותר יחסים, חלקים שהם מפרים את הערבות, יוצא שאנחנו מיום ליום מרגישים את עצמנו יותר גרוע, כי אנחנו לא מספיקים לייחד את כל חלקי הבריאה לערבות. מתגלים הרבה יותר מצבים של חוסר ערבות שלילי מיום ליום, ואנחנו צריכים יותר ויותר בצורה אינטנסיבית לעבוד מיום ליום כדי לייחד אותם, לראות אותם, לזהות אותם שהם לא נמצאים בחיבור. אנחנו רואים עד כמה הכול מתפרק במשפחה, בחברה אנושית, יחס בין בני אדם, בין הורים וילדים, ויוצא שלראות בכל דבר חוק הערבות זה העיקר בשבילנו.

אני צריך כל הזמן בעצם לראות את כל הטבע עד כמה הוא חסר אינטגרליות, התקשרות בכל הרמות. ואני מרגיש את עצמי אחראי ברמה האנושית, במחשבה וברצון, במוחא וליבא, שעד כמה שאני מתקשר ברמה הזאת לטבע, בעיקר זה לבני האדם, ובעיקר זה לחברים שלי בעשירייה, עד כמה שאני מתקשר אליהם אני רוצה להרגיע את כל מה שאני רואה בטבע עד שאני אראה במקומו את העולם העליון. מה ההבדל בין העולם הזה לעולם העליון? חוק הערבות ששם הוא מתקיים ברמה רוחנית שאני מוכן לייצב אותו מצידי.

תלמיד: מה זאת אומרת שהוא לא מתקיים כאן? אם הוא חוק אז הוא קיים בכל הרמות לא?

לא. חוק הוא חוק באינסוף, ואחר כך יורד בדרגות עד העולם הזה ומתחיל להיות פחות ופחות קיים. כאילו שהבורא מלמעלה למטה, בירידת הדורות מה שנקרא, נותן לנו אפשרות להיות בקיום פחות מהגבוה, מהאידיאלי בחוק הערבות. וגם אנחנו כאן מתקיימים באיזשהו מן חוק ערבות, הוא ישנו בינינו, אבל החוקים האלה אצלנו בעולם הזה הם מתקיימים על ידי האגו שלנו, הפוך מצורת הערבות האמיתית.

כשאני מקיים את היחס שלי לאחר, בכלל לזר, זה מפני שאני רואה שאני זקוק לו, בצורה כזו אני מקיים איתו איזו התקשרות. זו לא התקשרות נכונה, טובה, טבעית, אלא זו התקשרות שלילית מחוסר אונים, מאין ברירה, אחרת הייתי מבטל את כל המציאות, את כל העולם. בשביל מה אני צריך בני אדם? אני לא יכול לבטל אותם מצד אחד, מצד שני אני צריך כמה מהם שישרתו אותי, שיעזרו לי. זה לא חוק הערבות, זה לגמרי בצורת שלילה. צורת השלילה הזאת היא נקראת קליפה.

תלמיד: את חוק ההדדיות האגואיסטית אני מבין, מה הוא חוק ההדדיות ההפוך, הנצחי?

כל חלקי הטבע שהבורא ברא והביא אותם לצורה של אינסוף, ואין גבול, ואין כמות ומקום והכול, כל הדברים האלה הם בסופו של דבר מתקשרים ביניהם רק על ידי החיוב בקיום של כל אחד לכולם. בהכרה, בהבנה, בהרגשה שאנחנו מגיעים למצב שכל חלק, כל כוח, כל תכונה של כל אחד ואחד במציאות, אני צריך את זה. ואני צריך את זה לא בשבילי, זה בצד שמאל אנחנו מגלים, אלא כדי להשתמש בהם כדי לשמש לבורא.

להביא אותם לצורה כזאת, לרמה כזאת, למערכת כזאת של יחסים של כל החלקים שהבורא יכול להתגלות בהם ולהופיע ככוח מחיה ומקיים ועל ידי זה הוא יכול להתגלות לנברא. כי בעצמו הוא לא יכול להתגלות, הוא כוח הנעלם, אבל בצורה כזאת שהוא מתגלה, שכל חלקי הבריאה מתחברים ביניהם ומשלימים ביניהם, אז לפי זה אנחנו קוראים לו כוח אחד.

תלמיד: לשמש לבורא, זה אומר שהאדם צריך לתת לחוק להתגלות? כאילו אנחנו לא נותנים לו, אנחנו מונעים ממנו.

כן, ודאי. אנחנו לא נותנים לבורא להתגלות באגו שלנו. אנחנו רוצים לפזר את הכול, לקרוע את הכול, ממש. וזה שאנחנו מתחברים לאחד, רוצים להיות באיחוד, בחיבור הדדי, בזה אנחנו מביאים את כל חלקי הבריאה לאחד, למושג אחד. הם לא הופכים לאחד, הם הופכים להיות אינסוף חלקים בלי מספר לגמרי. אבל עד כמה שהם תומכים ומשלימים זה את זה, אז הופך להיות לאחד. על זה הרמב"ם אומר "אחד, יחיד ומיוחד". כשהוא מתפרק הוא ככה, כשהוא מתחבר הוא ככה, לזה אנחנו מגיעים.

תלמיד: הדומם, צומח והחי כן מאפשרים לחוק להתגלות, רק האדם לא?

הם לא בעלי בחירה ולכן עליהם לא חל. הם סובלים ונמצאים בבריאה, אבל זה כחלקים שאין להם שום בחירה וכך הם קיימים, תלויים בנו. החשבון לא איתם אלא רק איתנו.

תלמיד: למה בנקודת הזמן הזאת דווקא אנחנו חייבים לקיים את זה, למה לא קודם, למה ברמה האנושית?

הדור האחרון. הגענו לכל מיני צורות של התפרדות החומר עד דרגה כזאת שעכשיו כבר נתן להתחיל לתקן, לעדכן את חוק הערבות על ידי האדם מדרגת העולם הזה ועד לדרגות העליונות ביותר.

תלמיד: אז דור אחרון זה בעצם הפירוד הקיצוני ביותר?

הפירוד הקיצוני ביותר בדרגה הנמוכה ביותר, כדי שנוכל להתחיל לעלות בקיום חוק הערבות עד הפסגה של כל הפסגות. עד, זה נקרא עולם אינסוף.

שאלה: אם אנחנו נמצאים בדרגת האדם, באיזו דרגה נמצאים יתר האנשים, ואיך אנחנו מתקשרים איתם? בינינו אנחנו מתקשרים בעשיריות, איך מעבירים את שיטת התיקון ליתר האנשים?

זה הכול תלוי בהתפתחות האדם. ישנם אנשים שמפותחים יותר, ישנם כאלה שמפותחים פחות. אלה שהם מפותחים יותר יש להם הכנה פנימית מההרגשה שלהם, מהרצון שלהם, זאת אומרת. הרגשה זה רצון. מהרצון שלהם הם יכולים לגלות את היחס שלהם לערבות, להדדיות, לחיבור. זה יכול להיות נטייה שלילית נגד הערבות ויכול להיות נטייה חיובית בעד, אבל רגישות לזה אם ישנה, האנשים האלה נקראים שיש להם נקודה שבלב.

ואז הם מגיעים לשאלה בשביל מה ולמה, מה הטעם בחיי? והם מגיעים ללימוד חוכמת הקבלה. ואז מגיעים איכשהו אלינו. זה יכול להיות מכל הרמות, מכל המקומות בעולם, זה לא חשוב. העיקר זה השייכות שלהם לאותו חוק הערבות הכללית, לאותו השדה שמקשר בין כולם. ואז אנחנו, על ידי הלימוד, נותנים להם ידיעות איך לקיים את חוק הערבות. ועל ידי קיום חוק הערבות מתגלה הכוח העליון, הבורא.

אז כל אדם ואדם צריך טוב טוב לחשוב על המערכת שהוא קיים בה ואיך אנחנו יכולים להקים את המערכת הזאת שכל הזמן תהיה נגד עיינינו ואנחנו כל הזמן נחזק את הקשר בה, נגלה בהתקשרות בינינו את כל חלקי הטבע העליון.

שאלה: אחרי ששמעתי את כל מה שאמרת זה עורר בי רגישות מאוד גדולה. מה היא רמת ההתחייבות שיש לנו כדי להעביר את השיטה לאנושות, האם זה למסור את החיים שלנו, האם זה ללכת מעל כל המאמצים שלנו כדי להעביר את השיטה לאנושות?

כן.

אנחנו נקרא ואני אדבר ונברר כך את המאמר, ואחר כך נחזור לבירורים. בינתיים תרשמו כל מה שאתם רוצים לשאול, אנחנו נברר כי הנושא הזה מאד חשוב כמו שאתם כבר קצת הבנתם.

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 395 מאמר "הערבות", אות כ"ה.

אות כ"ה

"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה."

אנחנו צריכים להבין שרק אותם האנשים, זה נקרא ה"אומה", שמקבלים הרגשה לקיום הערבות, נטייה לקיום הערבות, אמנם הם אפילו לא יודעים על זה בדיוק, ולא מבורר אצלם הדבר הזה בדיוק, אבל הערבות יכולה להתקיים קודם כל באותם האנשים שמרגישים בלבם נטייה לרוחניות. גם הם לא יודעים מה זה רוחניות, כי רוחניות היא דווקא הערבות, ההתקשרות בין כולם לכולם, וזה רק עכשיו מתחיל להתגלות בכל העולם, בכל האנושות, שאנחנו צריכים להגיע להתקשרות כזאת כמו שבעל הסולם כתב לנו במאמרים שלו על הדור האחרון כבר לפני מאה שנה.

העיקר ועל זה הוא מדבר, שאנחנו צריכים להתקשר בחוק הערבות בינינו כך, שרק זה בעצם קיים, אין יותר מזה. וכל האנשים עם הנטייה הפנימית שרוצים להתקשר לבורא, לא מבינים שאת זה משיגים על ידי חוק הערבות, הם צריכים להבין שלהשיג אפשר רק על ידי חוק הערבות, איך לקיים אותו, איך להביא אותנו יחד כולנו ל"איש את רעהו יעזורו", ל"ואהבת לרעך כמוך", ואז בתוך זה משיגים ו"אהבת את ה׳ א-לוהיך". בעצם כל התורה, כל השיטה מדברת רק על קיום של חוק הערבות, השגת האיחוד שבבריאה.

"ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה." בזה שבדרך אנחנו רוצים לקיים את חוק הערבות ולא כל כך מבינים מה זה ונמשכים לזה מאין ברירה, הבורא, הטבע, מקדם אותנו למרות שאנחנו לא יודעים ולא רוצים, אבל מקדם.

כמו שאנחנו מלמדים את הילדים הקטנים שאנחנו איכשהו מסדרים להם את החיים כאן, מחנכים אותם, כך הטבע גם מביא אותנו לכל מיני דרגות כאלה של "קטנות" מה שנקרא, שאנחנו לא מבינים לאן ואיך מתפתחים, אבל מגיעים ל"בני ברוך", מתחילים ללמוד, מתחילים להתקשר, לא מבינים בשביל מה אנחנו צריכים להתקשר, "בשביל מה אני צריך את העשירייה והחיבור הזה וכל הדברים האלה".

גם אני כשבאתי לרב"ש, הייתי אז בעל אמצעים ואמרתי לו "אני מוכן לשלם על כל דבר, תביא לי מורה פרטי, אני לא רוצה להיות קשור לאף אחד, מה אכפת לי מכל הדברים האלה. אני רוצה בן אדם שאני בא, לומד מתי שאני רוצה, וכמה שהוא יכול לתת לי, אני אשלם לו ואקבל מה שאני צריך", הוא ענה "לא יעזור לך כלום אתה צריך חברה", ואצלו היו רק שישה זקנים. "אתה צריך חברה". ואז אני הלכתי לתל אביב, ל"מכון הקבלה של ברג", ונכנסתי לשם, נתתי להם כמה שיעורים, ואז הם הלכו משם, גנבתי אותם בקיצור, והבאתי אותם לרב"ש. וכך נעשתה החברה.

ובינתיים, [בזמן] שנעשתה החברה, רב"ש לקח אותי אליו וכל הזמן הייתי ממשיך ללמוד עימו, ובשביל מה הבאתי אותם? הייתי אני עם הרב"ש והם ביניהם, וכך גדלתי בעצם בכל זאת לבד. אבל על עניין הערבות למדתי איתו הרבה, למרות שהוא תמיד אמר "מה יש לנו, מה חסר לנו, יש לנו שניים אתה ואני", יצא גם כך וגם כך. אני רוצה להגיד שבכל זאת עניין הערבות הוא מאוד מאוד עקרוני, חשוב, ועל היסוד הזה מתקיימת כל האנושות וכל הטבע וכל המבנה, ובכלל אפשר להגיד של כל העולמות, חוץ מהבורא הכול קיים בחוק הערבות. ואנחנו כדי להתקרב לבורא חייבים לקיים את החוק הזה, ובמידת קיום החוק הזה אנחנו מתקרבים לבורא.

וכשאנחנו מגלים אותו, נכללים בו, זה גם בתנאי, בנוסחה של חוק הערבות. עד כמה שאנחנו מאחדים, מקשרים את כל החלקים השבורים, המנוגדים ביניהם, מחוסר האיחוד והניגוד, מתחילים לברר את האיחוד, אותו.

"ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים," זאת אומרת חייבים לעבור דרך הכרת הרע, ההתכללות עם האגו, עם הרצון לקבל, שהוא שובר אותנו, מתגלה בינינו, ואז "שנעשו ראוים לקיימה." את חוק הערבות. "ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת." של הערבות. "ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה."

מה זאת אומרת "ניתנה להם התורה"? יכולה להתגלות בהם תורה, כי תורה זה אור אחד, שהוא לא יכול להתגלות בחלקים מפוזרים, רק במידה שהם מתאחדים, יכול להתגלות בהם האור העליון לפי מידת ההתקשרות שביניהם. ולפי כמה שהם שונים זה מזה, זה נקרא מידת העביות שבכלי, ועד כמה שהם רוצים להיות בערבות, באיחוד ביניהם זה נקרא מידת החיבור שבכלי, ואז בהבדל בין שתי הרמות האלה, כמה שהם מרוחקים וכמה שהם מאוחדים, ביניהם מתגלה מידת הערבות, ובה, בתוך מידת הערבות מתגלה הבורא.

שאלה: האם הערבות היא גם אמצעי לפתח את התחושה של הקבוצה אצל החברים?

אם אנחנו חושבים על ערבות, אנחנו לא צריכים לחשוב יותר על כלום, כי זה החוק הכללי של התקשרות של כל הבריאה בצורה נכונה, ואז איכשהו אנחנו נטפל בכל הבעיות. תאר לעצמך, אם אנחנו עכשיו נחשוב על ערבות שתהיה בינינו, אז אנחנו בזה גם אם רוצים או לא רוצים משפיעים על כל חלקי החומר פיזי, כימי, שגם יהיו בהתקשרויות בצורה נכונה. אז אנחנו בזה מבריחים את כל החיידקים וכל הפנדמיה הזאת והכול. אנחנו בזה מבריחים את כל אלו שרוצים לפגוע בנו בני האדם ועד הג'וקים ועד כל הדברים.

אנחנו בזה יכולים לשמור על הכול. נגיד, מגיעה אלינו קרינה או גלים של חום, של קור, העולם הזה, כדור הארץ עומד להתפוצץ, אנחנו מרגיעים את הכול, אנחנו מכניסים את כל חלקי הטבע בערבות ביניהם. זה הכול תלוי בכמה שאנחנו נקיים את חוק הערבות. חוק הערבות זה נקרא שאנחנו מגיעים לנוסחה האידיאלית בין כל חלקי הטבע איך שהם צריכים להתקשר. והקשר ביניהם הנכון, הנוסחה הזאת איך שכולנו מתקשרים בכל הרמות, דומם, צומח, חי, מדבר, זה סך הכול נקרא ערבות, הדדיות. אז אין לנו יותר מה לקיים ואין לנו יותר למה לדאוג.

ואנחנו גם לא צריכים להיכנס לכל הפרטים של דומם, של צומח, של חי, מה צריך להיות לאקולוגיה, לזואולוגיה, לביולוגיה, לבוטניקה, לפיזיקה לקוונטים, למה שלא יהיה, כלום. אנחנו ברמה שלנו כך משפיעים על כל הרמות התחתונות של הטבע, וגם אנחנו מהרמה שלנו משפיעים על כל הטבע העליון. אנחנו נמצאים בין שני העולמות בין העולם העליון והעולם התחתון עם הכרת ערבות שבנו, ובזה אנחנו נמצאים בין שני העולמות. רק תבינו עד כמה שהעיקרון הזה הוא עיקרון חשוב.

אין לי מילים, אני ככה פתאום התפרצתי קצת יותר על זה, אבל תנסו יותר להיכנס לזה ולדבר.

שאלה: האם אפשר לומר שהחוק של הערבות מתבטא בעשירייה אפילו אם אדם מרגיש שהוא לא מסוגל לזה אבל בכל זאת כשאנחנו עושים את כל זה יחד יוצא לנו בגלל שאנחנו פשוט קופצים ביחד ולכן זה יוצא. זה החוק אפשר להגיד ככה?

כן. אנחנו יכולים לקיים את חוק הערבות רק בתנאי שאנחנו רוצים לאחד כל חלקי הבריאה השליליים, חיוביים יחד כי לא יכול להיות אחד ללא השני.

שאלה: לאורך כל המאמר כתוב, עד שיסכימו לקבל על עצמם את הכלל של אהבת הזולת. מה זה בשבילנו לקבל על עצמנו את הכלל הזה?

עד שאתם לא תרכינו את הראש ותקבלו את זה כמו שזה, כי אתם חייבים לקיים את החוק הערבות, אפילו שאתם לא מבינים אותו במלואו, אפילו שאתם לא יודעים מה קורה לו, אבל סך הכול בכללות אתם מבינים. כולם מדברים אפילו מדענים בזמננו מדברים על זה שכל הבריאה היא כולה מערכת אחת, אז אתם צריכים לקבל את הדברים האלה ולקבל בזה שאנחנו ביחס שלנו, מקיימים את כל הטבע.

אנחנו ביחס שלנו יכולים לפוצץ כוכבים, אנחנו ביחס שלנו יכולים לגרום למלחמות ולשלום והכול ביחס שלנו כלפי האיחוד, והעיקר זה קודם כל בינינו. אם אתם רוצים שיהיה טוב לעולם תעשו שיהיה טוב בינינו. בני ברוך, אם אתם תעשו חיבור ביניכם יותר ויותר קרוב אתם תרגישו כמה שהעולם נעשה יותר ויותר טוב, כי העולם לא אשם במה שהוא מתקיים כך, הוא מתקיים לפי כוחות שהבורא החדיר להם.

אבל אנחנו יכולים את הכוחות האלה להביא להתחברות נכונה, כי בין פלוס ומינוס אנחנו מרכיבים את ההתנגדות שלנו, צמצום, מסך ואור חוזר ואז אין התנגדות, ניגודיות בין החלק החיובי החלק השלילי, ימין ושמאל, כל מיני דברים מאיימים שבעולם, אנחנו שמים ביניהם "בָּפְר", מתאם נכון וזה הכול תלוי בנו.

ואם אנחנו לא נעשה את זה, אז הם יתחילו להרגיש בסופו של דבר שאנחנו אשמים בזה שאין שלום בעולם, כי לעשות את החיבור הנכון בין פלוס ומינוס בין שני הכוחות האלה בכל הרמות, את זה רק אנחנו יכולים בלבד. לכן הערבות היא הבעיה שאנחנו צריכים ללמוד ולקיים בינינו קודם כל בכוונה, שאנחנו רוצים בזה להועיל לכל העולם ודרך זה לעשות נחת רוח לבורא.

שאלה: האם כמו שלערבות יש דרגות, גם לאור העליון יש דרגות ואיך זה מתבטא בנו?

בהתאם לדרגות של הערבות אלה 125 מדרגות, ההתקשרויות בין פלוס למינוס, האיחוד מה שנקרא, דרגות האיחוד או דרגות הערבות, בהתאם לזה הכול מתקיים. לכן לפי דרגת הערבות שאנחנו יכולים לקיים בינינו, אנחנו בזה מגלים את הדרגה הרוחנית שלנו. הכול תלוי בזה.

לכן מה שכתב בעל הסולם, המאמר הראשון הוא "מתן תורה", זה איך שהבורא נותן לנו את זה, מלמעלה למטה ואחר כך איך אנחנו, שמקבלים את זה מתחילים לממש, שזה נקרא לממש את הערבות שבינינו. אין חוק אחר בבריאה, זה החוק הכללי של קיום כל המציאות ודרכו, שאנחנו מקיימים, אנחנו מתחילים להרגיש את הכוח העליון, שהוא הבורא.

הערבות זה אמצעי לגילוי הבורא מצידנו. אנחנו לא יכולים לגלות, לא יכולים לראות, להרגיש אותו, רק דרך קיום של פלוס ומינוס המתקשרים בצורה נכונה, אז אנחנו מגלים אותו באמצע.

שאלה: איך הקבוצות הראשונות של מקובלים הגיעו לגלות את השיטה הזאת איך לגלות את הבורא? זו הייתה התעוררות מלמעלה או פעולת ערבות?

מאיפה זה התחיל? זה התחיל מאדם הראשון, לפני 5780 שנה נגיד. היה כזה אדם חי, שקוראים לו "אדם". למה קראו לו אדם? ההורים שלו כך קראו לו, הם לא יודעים למה, נראה להם שזה שם מתאים. הם לא היו מקובלים. אבל האדם הזה הוא התחיל להרגיש את הצורך להכיר את הבריאה בצורה יותר עמוקה ממה שכל יתר האנשים, ואז הוא התחיל לגלות מה קורה בטבע, איפה כוח הטבע שנמצא אחרי דומם, צומח, חי, למה זה כך קיים, ומתוך החיסרון שלו זה התגלה לו.

ואז הוא התחיל לגלות את הצורה הפנימית של ההתקשרות של כל חלקי הטבע וכתב על זה ספר שכך זה נקרא, "רזיאל המלאך", זאת אומרת הכוח הסודי שבטבע, "רזיאל המלאך". "רזיאל" זה סודי, ו"המלאך" זה כוח, כוח סודי. כך הוא קרא לחיבור שלו ונתן שמות מאותו כוח להרבה מקרים והרבה דברים שבעולם שלנו והוא לימד אנשים, וממנו יש לנו כבר מקובלים, התלמידים שלו.

ועברו עשרים דורות עד אברהם ומאברהם יש לנו כבר שיטה שהתחילה להיכנס. אברהם מיוחד בזה שהוא התחיל לייצב את זה בצורה פרקטית בחברה, שרצה לבנות את החברה שהיא תתקיים החברה הזאת, לפי החוק הפנימי של הטבע. זה בעצם מה שעשה אברהם. ואחרי זה כבר מגיע דורנו, ואנחנו היום נמצאים במצב שאנחנו רוצים שכך תתקיים כל האנושות, לא קבוצה קטנה כמו שייצב אברהם. זאת אומרת אנחנו יוצאים באותה דרגה, באותו התהליך מאדם הראשון עד אברהם ועד אלינו, "בני ברוך", שעל שם מורי ורבי ברוך אשלג, שהוא ייצב אותנו ומתורתו אנחנו חיים וכך אנחנו צריכים למסור את זה לכל האנושות.

זאת אומרת, אותו חוק הערבות שגילה אדם הראשון, שהוא רצה להרגיש ולראות איך זה מתקיים בכל הטבע, אחר כך דרך אברהם שרצה את זה, לקיים את חוק הערבות לפחות בקבוצה, הוא רצה בכל בבל אבל זה לא יצא לו, ואנחנו צריכים לנסות לקיים את זה, או לפחות לפרסם את זה, לעשות כמה שאפשר יותר, שחוק הערבות הזה יתפזר ויהיה מודע לכולם. כי היום, עם הפנדמיה הזאת, וירוס הקורונה וכל הבעיות האחרות שיבואו לעולם בצורה גלובלית, דווקא אנחנו צריכים להראות לכל העולם שהתרופה לכל הבעיות הגלובליות הזאת, היא רק הערבות בלבד.

שאלה: אתה אומר שלמעשה הערבות זאת הדרך שמביאה אותנו למציאות.

כן. זה לא אני אומר, זה בעל הסולם כותב.

תלמיד: אם זה כך, מה מעכב אותנו מלהעדיף דבר כל כך ברור כמו ערבות?

אנחנו מוגבלים בראש ומוגבלים בלב. אנחנו לא יכולים מיד לתפוס את זה. אם הייתי מסביר לך על חוק הערבות הזה לפני כמה שנים, אתה היית בורח ולא מקבל בכלל. כדי להתחיל את חוק הערבות אנחנו באמת צריכים כבר להיות ברצון לצאת מהאגו שלנו.

מתי התגלה חוק הערבות לקבוצת ישראל? מתי שהם יוצאים ממצרים ונמצאים במדבר. זאת אומרת שכל העולם זה שממה ואין כלום, ואנחנו לא יודעים במה אנחנו יכולים לתלות את עצמנו, איך מכאן והלאה אנחנו מתקדמים, מתקיימים, מה קורה לנו?

אני מקווה שעל ידי הפנדמיה הזאת אנחנו עוד מעט נרגיש את המצב הזה, שאנחנו נמצאים מול איזה כוח טבע לא ידוע, לא מובן, נסתר ואין לנו מה לעשות, על מה אנחנו יכולים לסמוך? ואז מתגלה לנו, "אתם רוצים שיהיה לכם משהו בטוח ביד כדי להתקיים, אתם מפחדים כל כך, אתם רוצים להגיע למשהו יותר גבוה? רק בתנאי שאתם עולים להשפעה הדדית. כלפי הבורא זה אחר כך, זה מופשט. אתם יכולים להיאחז במציאות רק בערבות, בהשפעה הדדית".

תתארו לעצמכם שאתם נמצאים בחלל, ואתם רואים את האסטרונאוטים, האנשים שנמצאים בתוך הלבוש הזה, שאדם נמצא בחלל, הוא לבד ואין כלום, אין לו במה לאחוז ואין לו במה להבטיח את עצמו, כלום. כך אנחנו צריכים להרגיש, ממש אפס. ההרגשה הזאת, אם היא ממש מגיעה לאדם, הוא מרגיש חושך ושאין לו יותר כלום.

כשאני פעם הרגשתי את זה, רצתי לרב"ש ושאלתי אותו מהי ההרגשה הזאת? הוא אמר, זו הארת המלכות. הרגשה נוראית, הארת המלכות, שאתה מרגיש לבד, ללא כלום, בחלל שחור, ללא שום ידיעה, ללא שום קשר לשום דבר, אתה מרגיש רק שאתה וזהו.

כשאנשים במקצת מרגישים מציאות כזאת, זה מביא אותם להכרחיות להשיג את הערבות. שרק בתלות הדדית בינינו אנחנו יכולים לקיים את המערכת שבה אנחנו בונים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". ובזה, בחוק הערבות, אנחנו מקיימים חוקי קשר בינינו יותר ויותר נעלים, שנקראים דרגות של מדרגות, של עולמות, עד שאנחנו מקיימים בינינו תנאים שנקראים "בורא", חוק ההשפעה ההדדית. ואז אנחנו באמת מרגישים את עצמנו שקיימים בתוך החוק הזה, אנחנו בונים אותו. ובינתיים אנחנו כמו תינוקות, נתנו לנו תנאים שאנחנו איכשהו נגדל.

עוד נדבר על זה, אתם לא יודעים מה שעכשיו נפתח לנו.

שאלה: מהי ערבות בעשירייה?

זו הערבות האמיתית הרוחנית הראשונה הקטנה ביותר שאנחנו חייבים לקיים, והיא הערבות הבסיסית שסביבה אנחנו אז מרחיבים את חוק הערבות יותר ויותר עד שהחוק הזה הוא יכלול את כל המציאות. עד שהעשירייה הופכת להיות דרך כל העולמות, זאת אומרת מערכת הקשר בינינו, [וכוללת] את כל הנבראים, את כל התכונות, את כולם עד המלכות דאין סוף.

עשירייה זה אותו המקום שממנו אנחנו מתחילים.

תלמיד: מה זה אומר מצד החבר? מה הוא צריך לעשות בתוך העשירייה?

החבר צריך להבין שרק בקשר בינינו, שאנחנו משתדלים להרכיב אותו נכון מיום ליום, אנחנו בזה מקיימים את החוק העיקרי והיחידי אפשר להגיד, של כל הבריאה, שזה נקרא ערבות. ערבות, זאת אומרת התקשרות, התקשרות בין כל חלקי הבריאה, שבזה אנחנו בונים את הבורא. אנחנו בונים את הכלי בהתקשרות בינינו, ואז מה שמתגלה בתוך הכלי הזה, החוק שלו, זה הבורא, "הכולל" מה שנקרא.

שאלה: האם אדם יכול לחייב את העשירייה ליישם את הערבות באמצעות התחייבותם או שזה צריך להיות החלטה משותפת של העשירייה?

כל אחד ואחד חייב להתחייב ויחד עם זה כולנו צריכים להיות גם בהתחייבות הדדית קבוצתית. אנחנו הולכים לקראת לזה, רק צריכים להיות מודעים יותר ויותר, לזרז את ההתפתחות שלנו. בינתיים אנחנו לא כל כך מדביקים את עצמנו לאותו קצב שמגיע אלינו מלמעלה. אנחנו צריכים קצת יותר להקדים את עצמנו ולרוץ קדימה לפני העגלה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאם אנחנו חושבים על ערבות אנחנו מרפאים את הכול. מה זה נקרא לחשוב על הערבות ואיך על ידי מחשבה על ערבות אנחנו מרפאים את הכול?

"הכול במחשבה יתבררו". אנחנו מקיימים את הערבות בעיקר במחשבה, ובזה שאנחנו מקיימים אותה, אנחנו מרפאים את כל העולם. אנחנו צריכים להיות אחראים ומבינים ומיום ליום יותר ויותר, שכל הדברים שמגיעים לעולם הם נמצאים ממש בידינו לרפאות אותם או לא. ורק בהזנחה שלי אני מרשה לכל הכוחות הרעים בעולם להמשיך להתקיים. אני ממש נלחם כאן נגד הכוח הזה, הכוח הרע, כוח הבורא. "בראתי יצר רע", זה הוא, ואני ממש נלחם נגדו, אני כאילו נמצא מולו ומגן על האנושות. את זה הוא אוהב, את זה הוא רוצה.

שאלה: האם אפשר להגיד שכל השגת הייחוד תלויה בהדדיות, בשינוי ההתבוננות שלנו, בוא נגיד שינוי הפוזיציה?

כל השגת הייחוד תלויה בהשגת האיחוד בינינו. למרות שאנחנו שונים, למרות שאנחנו רחוקים, אנחנו צריכים להימשך לחיבור בינינו. וכמה שאנחנו נמשכים לחיבור בינינו, אנחנו נרגיש את עצמנו מתרחקים מנקודת החיבור הזו ואנחנו שוב נמשכים לחיבור ושוב מתרחקים. וכך אנחנו כל הזמן נרגיש את עצמנו בהתרחקות והתקבצות. את זה בעל הסולם מסביר לנו במאמר, "סוד העיבור לידה", התכווצות והתרחבות, שזה נקרא חיים, זה נקרא נשימה, כמו שאנחנו שנושמים. כל הפעולות האלה בטבע על ידי עליות, ירידות, התקרבות, התרחקות, זה הכול נובע רק כלפי מושג הערבות.

כדאי לנו לקרוא גם את המאמר "סוד העיבור לידה". אנחנו נעבור על כל הדברים האלה.

שאלה: אם מולי נמצא הבורא ויש תשעה חברים שהם כבר מתוקנים, למה אנחנו מדברים על ערבות הדדית ולא על ערבות אישית, אחריות אישית שלי?

אין דבר כזה, אתה לא יכול לקיים ערבות אישית אם לא תקבל תמיכה מהם. לכן זה נקרא "ערבות". ערבות זה כל אחד ערב לשני. אף אחד לא יכול להגיד, "אני אקיים". אם אתה רוצה לקיים איזה חוק רוחני, אתה חייב לרוץ לכל החברים ולבקש מהם תמיכה הדדית, שהם יתמכו במה שאתה רוצה לקיים. כי כל מה שאתה תקיים נמצא בידיים שלהם, לבד אתה לא יכול. אם הם יתמכו בך, אם יעזרו לך, אתה תוכל. וגם אותו דבר כלפיהם. זו התקשרות ספירות בספירות, התכללות הספירות. רק כך זה עובר.

צריכים למצוא גם ב"תלמוד עשר הספירות" איפה מדברים על התכללות הספירות. זה הכול שייך לחוק אחד.

שאלה: למדנו כבר מזמן שבעשיריות אנחנו צריכים להתחבר. רק דרך חיבור בעשיריות אנחנו מגלים את הבורא, אז מה ההבדל בין חוק החיבור בעשיריות לחוק הערבות? זה אותו הדבר.

זה אותו דבר. נכון.

שאלה: התורה מתגלה לכולם בצורה שווה בערבות.

בינתיים כל אחד מגלה לפי היגיעה שלו, אבל בסופו של דבר כולם מגלים אותו אור העליון הפשוט שממלא את כל המציאות.

שאלה: האם יש ערבות בין תלמיד לרב, אם כן אז איזו ערבות זאת?

לא. ערבות זה רק בין החברים.

שאלה: אמרת שבסופו של דבר צריך להשקיע רק בחיבור בינינו יותר ויותר קרוב. האם ברמה הפרקטית של חיבור יותר ויותר קרוב, זה אומר להפוך שונאו לאוהבו?

כן. זה קורה בדרך. אני לא יודע למה השאלה הזאת בכלל. ודאי שאם אני מבין שערבות יכולה להתקיים רק בין השונים, זרים, שונאים זה את זה וכן הלאה, אז שם יכולה להתקיים ערבות בעוצמה הכי גדולה.

תלמיד: אז הקיום של הערבות זה שאנחנו יוצאים ליום חדש, ויש משהו בעשירייה שאני מרגיש כעס ושנאה ואני מצליח להפוך את זה לאהבה, זה נקרא שאני מקיים את הערבות?

כן.

שאלה: אמרת שכשאנחנו מחזיקים בינינו בכוח הערבות, אנחנו בזה הופכים להיות כמנהיגים של האנושות וזה ממש כמו בקומיקס שיש כאלו גיבורים.

כן. אתה נראה ככה, אני רואה אותך כך שאתה בגלימה אדומה כזאת, טס מעל כל העולם ומשפיע לכולם ערבות. מכסה את כולם בגלימה שלך.

תלמיד: ולכל אחד מגיבורי העל האלה יש כוחות על, מה כוחות העל שלנו?

הכוח שלנו הוא רק מתוך זה שאנחנו מתחברים ולכל אחד יש כוח של כולם. רק בזה ולא יותר. אין לך כוחות. אין באף אחד שום כוח. הכוח שאנחנו ממציאים לתיקון העולם הוא בינינו שהוא נשבר. ואם אנחנו מחברים את עצמנו, בכוח הזה אנחנו יכולים לתקן את העולם ובשטח המתוקן על ידי הערבות מתגלה הבורא.

שאלה: מה זה אומר לפנות לחברים לגבי הערבות? אפשר לברר את זה בצורה יותר מפורטת?

אני לא יכול להסביר לך איך לפנות לחברים ולבקש מהם ערבות. אנחנו עכשיו לומדים את זה. עכשיו אנחנו מרגישים עד כמה שהדבר הזה הוא היחיד שאנחנו צריכים, אין יותר על מה לחשוב, אין יותר מה לקיים, אין יותר למה להשתוקק, רק ערבות בינינו כי בזה תלוי כל העתיד של האדם והמשפחה והעולם וכל העולמות וכל המציאות. אז זה לא ברור לנו שאנחנו נמצאים עכשיו בקבוצה ושאנחנו צריכים לקיים? עכשיו רק אנחנו צריכים לדבר בינינו, איך אנחנו נקיים את חוק הערבות הזה בצורה מעשית ריאלית?

מה זה נקרא להיות בערבות? למשל אתם נמצאים שם קבוצה של שבעה אנשים, איך אתם מקיימים ביניכם את חוק הערבות? מה זה נקרא לקיים את חוק הערבות? שאתם כל הזמן חושבים רק עד כמה שאנחנו צריכים לאחד את הנטיות השונות שלנו ליַחַד, כדי שאנחנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד"¹ ברצון אחד, כל הזמן לחשוב על האיחוד בינינו, שבאיחוד בינינו אנחנו רוצים לגלות את הכוח העליון, שבאיחוד בינינו אנחנו רוצים להשפיע על כל המציאות, על כולם במציאות, על כל החברים שלנו האחרים שגם יתחברו בחוק של הערבות הזאת, ושכל העשיריות האלה יהיו מחוברות בינינו בחוק הערבות וכך זה [יהיה] בכל העולם.

ונתחיל להרגיש בחוק הערבות הזה את כוח הערבות, כוח החיבור. ערבות זה הכלי ומה שמתגלה בו זה הבורא. דברו ביניכם איך לעשות את זה. אתם לא מוצאים מילים? תקראו עוד הפעם את המאמר. תקראו מה שמקובלים מדברים על זה. מתוך זה שאתה קורא, יחד עם זה אתה רוצה, אתה מסכים, לא מסכים, נמשך לזה. הכי טוב זה לקרוא.

שאלה: יש לי פחד שאם אני לא מקיים את הערבות אז הבורא משפיע בצורה שלילית דרכי.

זה נכון. בטוח שככה.

תלמיד: אז יוצא שכשאנחנו משתוקקים לחיבור ולערבות זה מוביל אותנו בדרך הטובה ואם לא, אם אתה מזלזל בערבות כשיש לך בחירה, אז זה מוביל לשבירה מתמדת. האם זה ככה?

בטח שככה, בטח שכך זה נכון. או שאנחנו נמשכים לערבות ואז אם אנחנו נמשכים בקצב נכון וטוב, אנחנו מרגישים את עצמנו שעולים מדרגה לדרגה ומתקדמים למטרת הבריאה והבורא מאיר לנו בהתאם לכמה שאנחנו נמשכים אליו, ואם אנחנו לא עושים את זה אז הוא חייב לעשות את זה בצורה הפוכה. אותו כוח הטוב שהיה מאיר עלינו אם היינו מתקדמים מהרצון שלנו, אותו כוח פועל עלינו בצורה הפוכה. זה בדיוק כמו שאנחנו עם הילדים שהם שומעים אותנו או לא שומעים אותנו כך מתייחסים. כן. ודאי.

שאלה: האם הבורא רוצה שהדור האחרון יהיה דור של מרפאים?

הבורא רוצה שאנחנו נהיה הדור האחרון. זה מה שהבורא רוצה. דור האחרון, שזה דור שמקיים חוק הערבות ובזה גומר את תיקון הבריאה ואין יותר מזה. שאנחנו לא נמשוך. אנחנו קיבלנו את הכול. אנחנו קיבלנו כוחות, וידיעה, ומורים משלנו, וספרים, לא חסר לנו כלום חוץ מהעבודה שלנו. אם נעשה אותה כמו שצריך אנחנו בזה דור האחרון. ואז מתחילים לעלות כבר לדרגות רוחניות וממשיכים שם להתקיים. העולם שלנו, סוגרים אותו, אין יותר. כי זה העולם המדומה. הוא רק באגו שלנו מידמה לנו. אז הוא נעלם. האגו נכנס לעל מנת להשפיע, ומה שאנחנו רואים בתוך האגו פשוט נעלם. העולם המדומה נגמר. ומתחילים אנחנו לעבוד רק בחמישה העולמות האלה, עשיה, יצירה, בריאה, אדם קדמון, עולם אין סוף. נקווה, בעזרת ה' בימינו.

שאלה: מה זאת ערבות בעשירייה בצורה פרקטית קונקרטית? מה אנחנו צריכים לעשות, ממש היום, כדי להתקרב לזה?

אתם צריכים כל הזמן לחשוב על החיבור ביניכם, איך הוא צריך להיות כדי שבו יתגלה הבורא? ה"בורא" זה נקרא כוח אחד, רצון אחד, השפעה הדדית. אז איך אתם יכולים להתקשר, לתמוך, לעזור זה לזה כדי שאתם תייצבו תנאים להתגלות של כוח כזה ביניכם. אתם צריכים לבנות אותו. אתם צריכים לייצב אותו. זה כל המטרה של הערבות הנכונה.

שאלה: איך אני מסביר על חוק הערבות לאלו שעוד לא התעוררה אצלם הנקודה שבלב? מה אני יכול להציע להם כדי להשתתף, לקחת בזה חלק?

להשתתף כמה שהם יכולים, כי היום כולנו נמצאים במכה הכללית, העולמית. והמכה הזאת היא רק תתרחב, והיא תהיה מורגשת יותר ויותר, לכולם לכולם. עוד מעט לא יספיק לנו כסף להחזיק את עצמנו בחיים. מקומות העבודה ייעלמו. אנשים לא ידעו איך להתקשר ביניהם יותר ויותר. הם יצאו למהומות יותר גדולות. ומה זה יעזור להם? הם חושבים שלממשלה יש הכול? לממשלה אין כלום חוץ מדאגה לעצמה. וזהו.

תלמיד: אז במה ההשתתפות שלהם?

ההשתתפות שלהם להביא את עצמם למצב שהם יכולים במצבים האלו לעזור אחד לשני, כי אחרת הם בכלל לא יתקיימו, לא יוכלו לצאת החוצה מפחד שיהרגו אותם. הם לא יוכלו לשלוח את ילדים שלהם לבתי ספר וכולי. ממש. עוד מעט אנחנו נראה אנושות ברברית ושאתה לא תוכל לצאת החוצה, כמו בג'ונגל.

תלמיד: זה סוג של עזרה הדדית גשמית או שיש פה משהו מעבר?

גם עזרה הדדית גשמית ותמיכה פנימית, נפשית. אנחנו צריכים להבין שבזה הבורא מחייב אותנו להרגיש שאנחנו תלויים זה בזה. סך הכול. מה כל המכה הזאת שעכשיו עוברת על האנושות בכל מיני צורות, והיא עוד תגיע דרך אספקת האנרגיה, הנפט וכל הדברים, בכל דבר, במכות הטבע וכן הלאה. זה כדי לחייב אותנו להיות תלויים זה בזה בצורה טובה.

תלמיד: הקשבתי לזה, אני מסכים, ואני אפילו מוכן לנסות, כבן אדם שעוד לא מכיר את חכמת הקבלה ולא למד. מה אני עושה?

חכמת הקבלה מסבירה לך את חוק הטבע. אל תגיד "חכמת הקבלה", מסבירים לך איך להתקיים בעולם הזה כדי להקל על עצמנו.

תלמיד: אז מה אני צריך לעשות מבחינת קיום הערבות?

אתה צריך להתקרב לכולם ולהבין איזה סדרי חיים היית רוצה לקבוע עם כולם כדי לחיות במצב בטוח וטוב. ואז תראה שאתה צריך להוציא הרבה אוויר מכל העולם הנפוח הזה ולהגיע לזה ש"איש את רעהו יעזורו", שאנחנו נחיה בצורה הדדית, ובחיבור היפה שבינינו וכולי וכולי.

תלמיד: זאת אומרת, ממש לרדת לבסיס של הקיום שוב ולהתחיל לעלות מזה חזרה, אבל ביחס אחר?

ביחס אחר. דרך התקשרות בינינו להגיע למילוי מיוחד. במקום זה שרצינו למלאות את עצמנו באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, עכשיו אנחנו רוצים להוריד את כל הדברים האלה לצורת קיום נורמאלית, "לא יגונה ולא ישובח", אבל להתחיל למלאות את עצמנו עם קיום נצחי. עם הרגשת הערבות, עם הרגשת החיבור, ששם אנחנו מגלים את כוחות הטבע העליונים.

שאלה: בנוגע לתהליך הכללי, קבוצת אברהם לא קיימו ביניהם ערבות?

הם קיימו ביניהם במשהו מפני שעדיין לא הייתה ביניהם התפרצות האגו. זה לפני מצרים, לכן אברהם שאל "במה אדע כי אירשנה?", איך אנחנו מגיעים למצב כזה שאנחנו מגלים את החוק הזה של הערבות, את המערכת העליונה הזאת ואותך בתוך המערכת? אז הבורא אומר, "אין לכם מספיק אגו. אין לכם מספיק כוחות לזה. אבל עכשיו אתם תעברו תקופה שהאגו יתגלה בכם", זה נקרא שנמצאים כאילו "במצרים", "אתם תגלו את זה, ואז תהיה לכם נחיצות והכנה להגיע לערבות מעל הכוחות האגואיסטיים האלה. אז אתם תתחילו להשיג את האמת".

תלמיד: אז יש שלב בתהליך שבעצם יש חיבור שהוא לא נקרא "ערבות", אבל זה מספיק בשביל גילוי כוח הבורא?

כן, ודאי. אפילו בעולם שלנו יש איזו התגלות הבורא, אבל לא מספיק. אנחנו לא יכולים לגלות בו, אנשים רק יכולים לדמיין משהו.

שאלה: ואנחנו, בזמן שלנו, בתהליך שאנחנו עוברים עכשיו מלמטה למעלה, אנחנו ישר צריכים להיכנס לערבות או קודם לקיים איזו דרגת חיבור שעוד לא נקראת "ערבות"?

לא, רק ערבות. אנחנו בכלל צריכים להשתוקק דרך ערבות לגילוי הבורא, ל"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". אנחנו כבר בשלבים של התיקון והקיום.

שאלה: הייתי רוצה להמשיך את השאלה לגבי איך האנושות תקיים את הערבות. זה לא ברור איך זה יהיה בצורה מעשית, כי יש הרבה קבוצות שבהן יש עזרה הדדית אם למישהו יש בעיה. אפילו בבניין שבו אני גר, לפעמים השכן מביא לי ביצים או שאני מביא לו מלח, אבל זה לא מביא לערבות. מהי ערבות בפועל באנושות?

ערבות בפועל באנושות היא שאנחנו מרגישים את עצמנו שנמצאים ברשת אחת, שיש מעלינו כוח טבע אחד, ואנחנו רוצים לגלות אותו בינינו, אם אתה מדבר עלינו, כדי לעשות לו נחת רוח. זה מדובר על "בני ברוך".

אם אתה מדבר על האנושות, אנחנו רוצים לספר להם שבזה שאנחנו חושבים יפה זה על זה, ואפילו משתדלים להביא אחד לשני איזו עזרה מעשית, חומרית זה לזה, אנחנו בזה רוצים לקיים את הכוח הטוב בינינו, אבל גם זה, כדי לגלות בינינו, בלי בורא, רק קשר בינינו, לגלות בינינו את הקשר הטוב שבין כל בני האדם שעל פני העולם הזה.

אנחנו יכולים להיות קשורים זה לזה, לא כמו חיות, ולא שכולנו נמצאים בתחרות ורוצים להרוס זה את זה, אלא אנחנו רוצים דווקא לתמוך זה בזה. המצב של היום הוא מצב מאוד מיוחד, שהטבע שלנו והמצבים שלנו, חייבים להתהפך מרע לטוב.

כל השנאה הזאת, חימוש, הכנה למלחמות, יציאה לרחובות וכל מיני התפרצויות, זה חייב להפוך למשהו אחר לגמרי, הפוך. זה מה שאנחנו צריכים בכל זאת לדבר ולהסביר איך להתקרב לזה.

תלמיד: למשל בישראל כשיש מלחמה או כשיש בעיה אז כולם מתקרבים, דברים משתנים.

זו לא התקרבות טובה. זו לא התקרבות טובה, ולא לזה הבורא מצפה שיהיה ואנחנו בזה לא יכולים להשפיע על העולם שום דבר טוב. כי זו התקרבות מתוך זה שכל אחד רוצה לשמור על עצמו ולכן מפסיקים את כל המריבות. זה צורה הפוכה מהרצויה. על זה כתוב "לא הם ולא שכרם", לא מלחמות ולא שכר שאנחנו מתחברים על ידי זה.

תלמיד: איך האנשים יתנהגו מבחינה פנימית כשיש ערבות? נגיד הם נמצאים בערבות, איך הם מתחילים להתנהג בצורה פנימית, בצורה חיצונית? כי הדוגמה היחידה שיש לי היא מה שראיתי בישראל, שפתאום ראיתי שאנשים דואגים זה לזה. אז אני רוצה לדעת לגבי האנושות, איך זה יהיה כשהם יגיעו לזה?

אני לא מבין מה הבעיה. אם אנשים מרגישים שהעתיד שלהם תלוי בקשר טוב ביניהם, וזה ברור להם, וכל הזמן נמצא אצלם, והם מחזיקים זה את זה, ורוצים להתחבר זה לזה, וכל הזמן מדברים ביניהם, בצורה כזאת הם ממש מסתכלים זה על זה איך להיות בערבות הדדית.

איך אני אעשה לך איזו תמיכה ואתה תעשה לי איזו תמיכה, ועל ידי זה אנחנו לא סתם נחיה יותר טוב, שאתה תיתן לשכן מלח והוא ייתן לך פלפל, אלא על ידי זה אנחנו מבריאים את הסביבה שלנו, את החברה שלנו, היא נעשית יותר בריאה, גם גופנית גם נפשית, ואנחנו דרכה מתחילים להרגיש איפה באמת אנחנו נמצאים, באיזה עולם גדול, איזה כוחות פועלים בעולם הזה. אנחנו חייבים להתחיל להתקדם בזה. והכול תלוי דווקא בנו, לא בשכן, ולא באף אחד, אלא דווקא בנו. להתחיל מעצמו.

שאלה: איך האמונה מעל לדעת משתלבת ומתייצבת בחוק הערבות?

אחרי שאנחנו מסכימים עם חוק הערבות אנחנו מתחילים להשתמש גם באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האם ואיך הברית שומרת על הערבות?

ברית היא תנאי לקיום הערבות.

שאלה: השאלה שלי בנויה משני שלבים. אם חוק הערבות זה חוק טבע, אפשר להגיד שהאבולוציה האנושית היא תחנות של מימוש חוק הערבות?

נכון, כן.

תלמיד: ומכאן השאלה השנייה, אנחנו לומדים מבחינה קבלית, "שדה אשר ברכו ה'", זאת אומרת שאנחנו צריכים לדבר לאנושות, כדי לתרגם את חוק הערבות במושגים שהמדענים אמרו, של אנרגיה, של תדר. זאת אומרת, אצלינו זה ברמת הכוונות. אנחנו צריכים להתחבר לכוח החיובי, באמצעות הכוונות והמחשבות. האם זה נכון גם כלפי חוץ?

נכון. גם כלפי חוץ, גם כלפינו, לא חשוב. העיקר להסביר ומהר לקיים.

שאלה: במאמר, בעל הסולם אומר שאנחנו צריכים למלא את כל צרכיהם של החברים, על איזה צרכים הוא מדבר?

הכרחיים לחיים, ובמיוחד הקשר. שאני מראה לאדם שאני נמצא בקשר עמו ואני ערב. ערבות זה נקרא שאני ערב בכל הכוחות שלי למצב שלו. גשמי זה מילא, אבל רוחני, תמיכה רוחנית, בזה אני נותן לו יכולת יחד איתי להתחיל לגלות את הבורא, הכוח הטוב בינינו.

שאלה: הדתות מבלבלות את האדם, מבלבלות בנושא האהבה, כשאנחנו מדברים על אהבה האם זה אותו דבר, או זה משהו שרק בסוף יתגלה לאדם?

בעל הסולם כותב שאחרי שאנחנו מקיימים את הערבות, אין שום בעיה בדתות, אדם יכול להיות בכל דת שהוא רוצה וזה לא מפריע. כי דת, אנחנו רואים את הדת כמו מסגרת אנושית שיש בכל אחד ואחד, זה מנהגים, הרב"ש קרא לזה מנהגים. כל הדתות, נצרות, אסלאם, יהדות, ועוד כל מיני דתות שיש לנו בעולם, אלפיים דתות כאלה, זה הכול מנהגים שאנשים קבעו לעצמם, שכך הם הבינו שהם צריכים להתקיים כדי להיות בקשר עם הכוח העליון.

אין בזה שום דבר חוץ ממה שאדם המציא לעצמו. ולכן אנחנו לא מתייחסים לדתות, לא אכפת לי, לא חשוב. אני לא קורא לעצמי איש דתי, לא. אני לא מאמין, אני משתדל לדעת, להכיר את הבורא. "דע את ה' אלוקיך ועבדיהו", זאת המטרה שלי.

שאלה: הידיעה, ההשגה שאנחנו מקבלים מלמעלה ויחד עם זה האחריות, החובה להפיץ את זה לעולם, האם זה ניתן לנו כתלות בחיבור, במאמץ שלנו, או שבאיזה אופן זה גם כן תלוי אולי במוכנות של העולם לקבל את זה דרכנו?

גם בזה וגם בזה. בסך הכול זאת תוצאה מהרבה תנאים של העולם, שלכם ושל התכלית הכללית, ולכן אתם מקבלים התעוררות. אבל כדאי להיזהר, אתם יכולים להפסיק לקבל התעוררות מלמעלה, כי האם אתם נותנים לזה מספיק כוחות מצידכם? אני לא רואה באמריקה בכלל, בכל הקבוצות האמריקאיות שלנו נכונות להתקדם איתנו, אתם חלשים.

אני לא יודע מה קורה לכם, כאילו החיים משפיעים עליכם יותר רע מאשר על כולנו, ואתם בהתאם לזה לא מתקדמים. כאילו יש הרגשה שאתם בורחים לפינות. את ניו יורק אני בכלל לא מרגיש, קבוצת ניו יורק מופיעה לפעמים. אבל באמת שימו לב כל האמריקאים, צפון אמריקאים, דרום אמריקאים זה בסדר, הצפון אמריקאים אני חושב שיצטרכו לקבל כוח התעוררות שלילי יותר ממה שהיום, ככה זה.

שאלה: המושג "ערבות", איך זה מתבטא ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

אחד מהתנאים, שלפחות את זה. אל תעשה רע לחבר, [כמו] מה שאתה חושב שזה רע לעצמך.

שאלה: הבורא רוצה שאנחנו נעשה מאמצים בצורה עצמאית לחיבור, מעצמנו, או שנפנה אליו כבר מראש כדי שהוא יחבר אותנו?

אתה תנסה לעשות כל מה שאתה מסוגל, ואז אתה בסופו של דבר תגלה שאתה מסוגל לזה בעזרת הבורא, ואז אתה תבקש ממנו והוא יתלבש בך ויעשה. ואז תגיע בזה ל"ישר א-ל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא".

שאלה: הערבות כלפי החברים זה בניית התנאי להתקדמות החברים. וערבות בפני אומות העולם, זה הרצון והפעולה שהעשירייה תהיה צינור שמעביר את האור מהבורא לאומות העולם?

נכון, טוב מאוד.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שערבות זה בעיקר בכוונות ובמחשבות, אבל אנחנו יודעים שאין לי שליטה על הכוונות והמחשבות אלא על ידי המעשים נמשכים הלבבות. מה הם המעשים האלה שמביאים איתם כוונות?

מעשים של חיבור שאתה מפזר היום בעולם בצורה מעשית. כל ידיעה על איך אנחנו צריכים להיות מחוברים, כדי סתם בצורה פשוטה לעלות מהפנדמיה הזאת לחיים בריאים.

תלמיד: ומה זה "מעשים" בתוך העשירייה?

שאתם מתחברים בינכם כדי להשפיע לעולם.

שאלה: מה בהפצה לחיצוניים ההבדל בין אחדות לבין ייחוד?

אחדות וייחוד, בדרך כלל אחדות זה בינינו, וייחוד זה כבר עם הבורא. זה ההבדל ביניהם אם אפשר כך להגיד.

שאלה: איזה פעולות נעשות בעשירייה שדרכן נולד כוח רוחני וערבות?

פעולות של חיבור, לנסות לעשות פעולות של חיבור ואז לראות אם מצליחים לא מצליחים. זה לא חשוב כמה מצליחים וכמה לא, זה בהתאם לכך שהבורא נותן לנו אפשרות להתקרב אליו בצורה האופטימלית.

שאלה: נניח שאני דואג לחבר וערב לו בכל מה שהוא צריך, האם בזה אני לא שולל את נקודת הבחירה שלו?

לא, אל תדאג, אתה לא יכול לשלוט עליו כך שאתה תיקח ממנו בחירה, ההיפך, אתה בזה תעורר בו יותר את כוח הבחירה.

שאלה: האם הפצת החכמה הזאת לציבור תורמת לערבות?

ודאי, אתה בזה מחבר אנשים בצורה חיובית או שלילית זה לא חשוב, אבל עושה אותם משתתפים בערבות שבינינו. וזה לא חשוב שהם מתחברים נכון או לא רוצים להתחבר, העיקר שהם משתתפים.

שאלה: כדי להראות את הערבות, להמחיש אותה ל 99, מספיק שנעבוד בעשירייה ובהפצה, או אנחנו צריכים לעשות פעולות נוספות?

אין פעולות נוספות חוץ מלהחדיר ידיעה על הערבות לכל אחד ואחד שבעולם.

שאלה: אם אנחנו מתארים לעצמנו את הקבוצה הגדולה שלנו כמו הכור האטומי הזה בני ברוך, שהיא מקיימת את הפונקציה הזאת של הערבות, מה זה אז בעצם, זה הבורא שמתגלה?

כן, הבורא מתגלה בתוכנו כל הזמן, כל רגע ורגע לא רק בזמן השיעור, והוא מכוון אותנו ומקיים אותנו אבל לפי הנכונות שלנו. לכן אם אנחנו נרצה להתקשר בינינו בתמיכה הדדית, כדי לגלות אותו בלעשות נחת רוח לו, אז אנחנו נגלה אותו ממש בחוש. זה מה שיש לפנינו, כזאת הזדמנות.

תלמיד: יש כאילו חלקים כאלה שהם נפרדים, חלקיים של הערבות, זה מה שקורה בתוך העשיריות, ויש ערבות כללית בקבוצה.

את זה אני לא יכול להסביר, ממש לא יכול להסביר, זאת מערכת מאוד מורכבת, לא יכול להסביר. אתה תרגיש את זה, הכול בא דרך הרגשה, עד שאין הרגשה השכל לא יתפוס.

שאלה: אנחנו יודעים שהבורא עוזר לחבורת פושעים בגלל שיש ביניהם חיבור, כחוק טבע. איפה מבחינה איכותית הכוח הזה גדול יותר, באותה קבוצת פושעים, נגיד שהם כבר עשרים שנה מרגישים אחד את השני כל אחד כמו את עצמו, או בין מקובלים מתחילים, שהם רק בתחילת הדרך אבל החיבור שלהם מלכתחילה הוא למען הבורא?

אלה שתי רמות שונות. קבוצת הפושעים מחוברת בעולם הזה והיא משתמשת בכוח הטבע בצורה רעה, כמו שהאנושות רוצה להשתמש בפצצת אטום. אז אמנם הכוח ישנו אבל משתמשים בו בצורה רעה כמו שבאקדח ובסכין, ולכן זה לא מקדם אותם לבורא. אלא הם משתמשים בכוח הטבע כמו שפיזיקאים שעושים פצצה משתמשים בכוח הטבע. אין מה להשוות עם אותם אנשים מתחילים בחכמת הקבלה, שמתחילים לשמוע על חוק הערבות ואיך לקיים אותו אפילו שלא מסוגלים.

כי שם מסוגלים לקיים מפני שרוצים להרוויח לטובת האגו שלהם, וכאן אלו לא מסוגלים להשתמש אבל היו רוצים להשתמש לטובת הבורא, זה הבדל גדול מאוד, זה שמיים וארץ. אתה לא יכול לשים אותם ברמה אחת ולעשות סימן שזה יותר מזה או זה יותר מזה, זה פשוט משהו הפוך לגמרי.

שאלה: אצלנו הכול טוב אבל אין תפילה משותפת. איך אפשר להביא את הקבוצה לתפילה משותפת?

אתם תשבו ותחברו תפילה כזאת, כי בלי השגת הערבות אתם לא משיגים את הבורא. אתם לא מתקדמים. כדי להתקדם מִדרגה לדרגה רוחנית אתם קודם כל צריכים להשיג ערבות בדרגה הזאת ועל ידי זה אתם מתחילים לעלות לדרגה הבאה וכך 125 מדרגות.

שאלה: העשירייה שלנו מתפללת עבור הערבות במשך כמה ימים. איך בבקשה שלנו העשירייה יכולה להתחבר עם עשיריות אחרות בהתחשב בזה שלכל עשירייה יש תפילה משלה. האם אפשרית בכלל ערבות בתפילה בין עשיריות?

ודאי, תחברו תפילה עבור הערבות שאתם רוצים להשיג ביחד. מצוין.

שאלה: מה עדיף, שמשתמשים במקל כלפי החבר כדי להראות לו את הגזר או ההיפך כשכולם משתמשים בגזר כדי להראות לו את המקל?

בקביעת הערבות אני צריך להתייחס לכולם רק באהבה ואף פעם לא במקל, אף פעם. רק בתנאי שמגיע אליי מישהו עם מקל או סכין, אז אני רשאי לקחת משהו כדי להגן על עצמי. אם הוא רוצה להרוג אותי אז אני חייב קודם להרוג אותו אבל רק בתנאי כזה. מה שאין כן בקבוצה בערבות בינינו אנחנו יכולים להשתמש רק בכוח האהבה.

שאלה: כתלמיד שלומד קבלה אני מסתכל החוצה ומגלה שהבורא מראה לי הר של הפרדות שהוא שם עלי, בין אם זה הטבע שלי, בין אם זה מפלגות, מדינות, דתות, גזעים. כל דבר שאני מסתכל עליו זה כוח הפרדה נוסף, ואני מוצא את עצמי חסר אונים לגמרי. אז אני צריך להיכנס לעשירייה שלי ולעבוד רק בתוך העשירייה שלי, אבל מעבר לזה, בכל מעשה חיצוני אני מרגיש שאין לי כוח לעשות משהו.

אני מבין אותך מאוד, כי גם אני מרגיש ככה כלפייך. שאתה מתייחס אליי רק בצורה כזאת שאתה רוצה להבדיל בינינו, להרחיק בינינו, מתייחס אליי לא טוב, מסתכל עליי לא טוב, אני גם מרגיש כך.

תלמיד: נכון זה הטבע שלי.

אז מה אתה מציע לי לעשות?

תלמיד: השאלה היא מה אני כאדם פרטי יכול לעשות בתוך העשירייה מעבר לתפילה?

אני שואל אותך על עצמי, אני מרגיש שכך אתה מתייחס אליי, מה עליי לעשות? אתה שומע מה שאני אומר?

תלמיד: אני שומע, השאלה היא מה שנינו עושים?

אני לא יודע מה זה "שנינו". אני מרגיש שאתה דוחה אותי, שאתה מדבר אליי לא בסדר, שאתה לגמרי ככה, לא חבר, אלא אתה שונא אותי. מה אני צריך לעשות?

תלמיד: זה לא מה שאני מרגיש כלפיך.

אבל כך אני מרגיש כלפיך, אל תגיד לי שאתה לא עושה ככה. אני מרגיש שכך אתה מתייחס אליי. מה אתה מציע לי?

תלמיד: מבחינה מעשית פרקטית אני מוצא שאין לי כלים להתמודד עם המצב הזה שמתגלה לפניי. לא שאני בא בביקורת, אבל אני רוצה להמשיך ללמוד ולהתקדם.

איך אני צריך להבין אותך שאני מרגיש שאתה שונא אותי ואתה דוחה אותי? איך אני צריך להבין אותך?

תלמיד: אני בקושי יכול לעזור לעצמי, אני לא יודע איך אני יכול לעזור לך.

מה כותב על זה רב"ש?

תלמיד: רב"ש אומר לעבוד בתוך עשירייה.

אז אנחנו בעשירייה ואני מרגיש ממך כזה יחס.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לעבוד בתוך העשירייה ואנחנו צריכים להתקדם בתוך העשירייה, אבל כשאנחנו מסתכלים החוצה אני מרגיש שיש הפרדה.

לא אכפת לי החוצה, אני מדבר עליך ועלי בעשירייה ואני מרגיש שאתה שונא אותי, מה אני עושה?

תלמיד: צריך לעשות התגברות. כמו שאני עושה התגברות ויושב פה וממשיך ללמוד.

מה זה נקרא "התגברות"?

תלמיד: זה להמשיך וללמוד, להמשיך להתקדם, להמשיך להתפלל, להמשיך לרצות להגיע לערבות בינינו דרך תפילה.

אבל אתה כל הזמן דוחה אותי.

תלמיד: אני לא יודע מה להגיד לך.

אני מבין שאתה לא יודע, מה רב"ש כותב?

תלמיד: רב"ש כותב שאנחנו צריכים לעבוד בעשירייה מתוך אהבה.

מתוך אהבה.

תלמיד: אז אני צריך להבין שהפגם שלי הוא באהבה, ואם אתה רואה בי פגם זה הפגם שלך באהבה שלך כלפיי.

בסדר. זאת אומרת, אני צריך להגיד שאתה מתייחס אליי באהבה, רק אני רואה אותך כשונא אותי מפני שאני כנראה מלא שנאה אליך, האגו מתגבר עליי, מתגבר בי. אז אני צריך לעבוד על עצמי ולא לקבל אותך כמו שאני רואה אותך, אלא אני רואה את עצמי. זה בסדר?

תלמיד: כן, בסופו של דבר.

יופי אז עכשיו אתה יודע איך להתייחס לחבר שלך שסיפרת לנו עליו. תנסה היום לעשות את זה ככה ומחר תספר לנו מה קורה. בהצלחה.

שאלה: הקשר בין העשיריות זה משהו מאוד מורכב ויש שם פוטנציאל מאוד גדול.

הקשר בין העשיריות הוא מאוד מאוד מורכב. למה? העשירייה יכולה להתייחס לעשירייה אחרת רק בתנאי שהיא מתגבשת ופועלת כאחד. עשרה הופכים להיות לאחד ואז הם יכולים להתקשר לעשירייה אחרת שגם היא מהעשרה הופכים לאחד ואז אחד מתקשר לאחד, ולא תהיה לך בעיה בהתקשרות בין העשיריות, אלה כבר לא עשיריות, זה כמו בין שני בני אדם, בין שני חברים. אך ורק בצורה כזאת. אם לא שומרים על איחוד בכל עשירייה, אסור לעשיריות להתקשר ביניהן.

שאלה: האם הרצון שלי להיות בערבות מגיע מהאגו שלי?

כן, בינתיים מהאגו שלך. אנחנו גם רוצים שכל העולם ירצה בערבות מתוך האגו שלהם. בינתיים אנחנו נמצאים במישור של העולם הזה, במישור האגואיסטי.

שאלה: מה ההבדל בין הערבות ל"ואהבת לרעך כמוך"?

חוק האהבה יכול להתקיים רק בתוך הערבות. אהבה זה השלב האחרון, זו התכונה האחרונה שמתגלה רק בתנאי שאנחנו מקיימים קשר בינינו, מהקשר מגיעים לערבות, זה כבר לא סתם קשר, זו התקשרות הדדית שאחד מוכן להיות במקום השני, ואז מתוך ההתקשרות ההדדית הזאת, מה שנולד בפנים זה נקרא "האהבה".

שאלה: היום בשיעור אתה כאילו הרמת סכר, ונהר של טוב פתאום נופל על העשירייה. איזו עבודה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה כך שאנחנו נרצה לשאוב ונוכל לשאוב ממך בטוב ובנחת ולא שנרגיש לחץ מהמצב הזה, איזו עבודה עושים בעשירייה כדי שזה יהיה?

זה לא מצב של לחץ. אנחנו צריכים להתחבק וממש להרגיש שהלבבות שלנו מתחברים ללב אחד, ואז אנחנו נרגיש את החוק הכללי שמתגלה בחיבור כזה שנקרא "ערבות". את הערבות לא מקיימים בכוח, אלא רק מתוך חום הלבבות. רק מתוך זה שאני רוצה להיות מחובר יפה לאחרים, בצורה שאני מתייחס אליהם כמו לתינוק שלי, אז אני מסוגל לקיים את חוק הערבות עבורם, וכנראה שהם יכולים גם לעשות אותו הדבר בשבילי. אבל אני לא שואל אותם האם אתם נמצאים בערבות כלפיי, אלא בזה שאני מתייחס בערבות כלפיהם, אני מעורר אותם דרך הבורא שגם הם ירצו בערבות.

תלמיד: איך העשירייה שלי יכולה לעזור לך בפתיחה של הסכר הזה? כי אני מרגיש לחץ נורא גדול, כאילו שאתה רוצה להתפרץ ואנחנו לא נותנים לך את האפשרות.

אני נמצא בתוככם, בכל אחד ואחד ובכולכם יחד, וודאי שאני רוצה שתתחברו ביניכם ואיתי, ואנחנו נקבל את הבורא שמאוד מאוד מצפה להתגלות בנו, לחבק אותנו ולגלות שהוא ממלא אותנו. הכול נמצא לפנינו, רק הדברים הטובים האלו.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שיש כזה מצב שנקרא "הארת המלכות", וגם אמרת שאנשים שמרגישים את המצב הזה, הם ראויים להרגיש את מצב הערבות, הם ראויים להתקרב לדבר הזה.

למה? כי הערבות נובעת מהנקודה המרכזית של הבריאה, לא מצד הבורא אלא מצד הכלי שהוא בורא, מצד הנברא. החיבור בכוח הבורא בין כל חלקי הכלי, נקרא ערבות. זאת אומרת, יש פה דבר מאוד מיוחד, הכלי מקבל צורה של הבורא, והצורה הזאת היא נקראת הערבות. אני האגואיסט ואני נותן ערבות למישהו אחר, זה כוח הבורא שכך פועל בי, שדרכי אני מעביר את הכוח הזה, נותן מעצמי לחבר. כמו שאנחנו עושים בערבויות שלנו בבנק נגיד. כל מה שיש לי, נגיד אלף דולר, אני מביא לחבר ונותן לו את זה וזהו, לא חשוב מה יהיה, העיקר בשבילי לתת ערבות. אחר כך אנחנו נלמד איך לקיים את הערבות ב"אמונה למעלה מהדעת", כמו עם המעטפה שבמקום אלף דולר יש דולר אחד או בכלל כלום או חצי.

תלמיד: אמרת, שההרגשה הזו של הארת המלכות היא הפוכה בכלל לאגו שלנו, ודווקא רק מהנקודה הזו מתקרבים למושג שנקרא "ערבות".

לא אמרתי שרק מהנקודה הזו. הארת המלכות מגיעה לנשמות מיוחדות ולדברים מיוחדים. לא צריכים לצפות לזה. זו הרגשה נוראית, זו הרגשה שאין, זו פשוט הרגשת הכלי, הרצון בניתוק מהבורא, שהבורא לא נמצא בפנים, רק הרצון בעצמו, זו הארת חושך אמיתית. לא ממליץ, לא מאחל.

שאלה: האם אנחנו יכולים להתייחס לערבות גם כתנאי לחיים הגשמיים, שאם לחבר זה מפריע ברוחניות?

אני לא חושב שכדאי לנו להתבלבל בזה, אנחנו צריכים להיות קודם כל בערבות בינינו בתוך העשיריות. בואו נממש את זה, אחר כך נדבר הלאה.

שאלה: האם זה אפשרי להיות בערבות, בתפילה עבור החברים לאיחוד, לחיבור בעשירייה, למרות שאני לא יכול להיות נוכח בחלק מהמפגשים השונים של העשירייה?

זה לא כל כך טוב. אנחנו נמצאים בעולם המעשה, בעולם פיזי, אם אני לא מופיע ביניהם כמו שהם, אני בזה לא יכול לקיים את הערבות. רצוי בכל הכוח לעשות מה שהם [עושים], להיות יחד איתם, ורק אם אני נמצא בבית סוהר נגיד, או חס ושלום חולה בבית חולים, אז אני מתקשר אליהם והם נמצאים יחד ואני איתם דרך קשר וירטואלי. אבל אני לא יכול להיות בערבות אם אני נמצא בריחוק מסוים ולא כמו שהם. תיזהרו מזה.

שאלה: כל העניין עם הערבות באנושות, משהו לא מסתדר לי, כי לכל אחד יש איזושהי השקפה משלו והוא מוצא את האנשים שאיתו באותה השקפה, ואומר "איתם אני בערבות, אני מקיים את החוק הזה".

זה לא שייך. יכול להיות שזה מנוגד לכל הבריאה, שהיא כולה מערכת אחת, ובזה שאני פועל בצורה כזאת שאני מוציא קבוצה מסוימת מכל האנושות ואומר "אנחנו בינינו נקיים ערבות וכל היתר לא אכפת לנו", אני בזה דווקא פועל נגד החוק הכללי של הבריאה, נגד הערבות הכללית. ואני בזה עושה עוול, גם לקבוצה שלי, ואנחנו כבר ראינו זאת בהרבה כאלה קבוצות, פשיסטיות למיניהן וכן הלאה, וגם לאנושות. אסור לעשות את זה כך. העשיריות שלנו מתקיימות בערבות, ו[בערבות] מתגברת, מפני שאנחנו רוצים להביא את כל העולם לאותה הערבות כמו שכותב בעל הסולם.

תלמיד: העניין הוא, זה לא שהם אומרים להוציא, אלא ממש מרגישים שאיזה צד שני רוצה [לעצמו].

אם בכוונה שלי להשלים את חוק הערבות, שזה לא שלי, אלא זה חוק עולמי, חוק העולמות, חוק הטבע, חוק הבורא, זה משהו אחר ממה שאנחנו קובעים שאנחנו נמצאים בקשר בינינו שנקרא ערבות הדדית של פושעים. זה נקרא פושעים.

תלמיד: והערבות האלטרואיסטית הזאת עבור כל הטבע, לקיים את חוק הטבע?

אני לא יודע מה זה לקיים את חוק הטבע, אל תבלבל אותי עם המילים שלך. אנחנו רוצים להגיע לערבות כללית ואנחנו רוצים לקיים את החוק הכללי של הטבע, חוק הבורא, ולא את החוק שלנו, של הקבוצה שלנו.

תלמיד: נכון, אז איך האדם יכול לעשות את המעבר הזה? כי יש בו איזושהי הסכמה כלפי החוק, איך להפוך את ההסכמה שמכילה את כולם ולא מפרידה דווקא?

על ידי הפצה. אבל לא שאנחנו עושים מזה איזו קבוצה נפרדת ואומרים, אנחנו בעצמנו, ואתם תעשו מה שאתם רוצים. אסור לעשות את זה, אלא ההיפך, אנחנו רוצים לעשות הפצה לכל האנושות, ובסופו של דבר לחבר את כולם בחוק אחד [של] הערבות.

אני לא בדיוק מבין אותך, תחשוב על השאלה.

שאלה: אם אנחנו נמצאים באזור שבו חסרה העבודה, איך אנחנו יכולים להתעורר כלפי הערבות?

אתם צריכים רק לדאוג לזה כל הזמן. וודאי שזה ייעלם כל הזמן ויהיו כל מיני דברים יותר חשובים, יותר אקטואליים, אתם צריכים ממש לדאוג שהערבות תהיה כל הזמן ככותרת לכל החיים שלכם. ואנחנו לא נדבר על זה כל הזמן, אנחנו הקדשנו לזה היום את כל השיעור, אז תנסו לשמוע את השיעור הזה מדי פעם או חלק ממנו לפחות, את החצי הראשון שלו נגיד, ועל ידי זה תחדשו את עניין הערבות בתוך כל עשירייה ועשירייה.

שאלה: האם מותר להיות בערבות, וכשאנחנו נפגשים במשך היום להיות עם מצלמות סגורות, האם בכך אני עדיין בערבות?

לא אכפת לי אם המצלמות סגורות או לא, לי בכלל אין שום מצלמה, רק בזמן השיעור מפעילים לי את המצלמה שאתם רואים אותי. מה זה שייך למצלמה? שאני אראה את הפרצוף שלך כל היום, זה נקרא שאני בערבות איתך? זה לא שייך לראות את האנשים, אפילו לשמוע אותם, זה שייך להרגיש אותם בלב שלי, ושהקשר בינינו צריך להיות כל הזמן יותר ויותר חזק עד שבקשר בינינו יתגלה הבורא. לזה אני מצפה.

שאלה: אם ערבות היא חד צדדית, כיצד צריך להתייחס אליה כשאני רואה שאחד מקיים אותה ואחד לא, ואני לא יודע למה הוא לא מקיים אותה?

זה לא נקרא ערבות, ערבות היא בין שניים לפחות, עשרה זה בטוח ערבות שלמה שיכולה להתקיים, אחד זה לא ערבות.

תלמיד: ואם אני רואה שהוא כן מקיים אותה?

אמרתי לך את התנאי, מה אתה רוצה עכשיו? אתה רוצה לשכנע אותי שאפשר שאחד יקיים? תקיים, בבקשה, אבל זה לא נקרא ערבות.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לחיבור הזה של ערבות בתוך העשירייה?

על ידי זה שאתם חושבים על זה, מדברים על זה במשך הימים הקרובים, ודנים בכובד ראש איך אתם יכולים להשפיע ולפרסם את הדברים האלה לכל העולם. על ידי זה שאתם תחשבו איך להשפיע לכל העולם, המטרה שלי בזה היא אתם יותר ויותר תבינו מהי הערבות, ואיך היא צריכה להתגלות ביניכם. וזה רק על ידי זה שכל הזמן תחשבו על זה.

רק תדעו, אם יש ערבות, הבורא מתגלה בתוכה, ואז אתם נמצאים בדרגה רוחנית. כשיש יותר ערבות, אתם עולים בדרגה רוחנית. העליה מדרגה לדרגה רוחנית זה בקיום הערבות ביותר כוח הדדי ביניכם. וזה לא שאחד מקיים והאחרים ישנים. זה לא נקרא שנמצאים בערבות, הערבות זה נקרא שיש ערבות הדדית. הדדית, שאחד נותן את הלב לשני, ובמידה הזאת השני נותן את הלב לראשון וכך מתקיימים.

שאלה: כשאתה מספר לנו על הזמן שלך ליד הרב"ש זה מעורר בנו הרבה. מה אנחנו יכולים ללמוד מהערבות שאתם השגתם בזמן שלך על יד הרב"ש, האם יש איזה תחבולות שאפשר ללמוד מזה?

מה שהשגתי, השגתי, גם עכשיו אני נמצא בערבות עימו. אין הבדל איפה אנחנו חיים, בצורה הגופנית המדומה. אני מקווה, אני יודע שגם היום אני נמצא עימו בערבות, והערבות בינינו מחייבת אותי לעשות את מה שאני עושה. ואותו דבר לגבי מה שאני משפיע עליכם, לכן אני יודע עד כמה שהוא נמצא בזה ופועל.

שאלה: לגבי המצלמה. פשוט אצלנו בקבוצה הווירטואלית שמנו לב שכשאני מכבה את המצלמה, האחראיות שלי כלפי החברים קטנה. אני יכול ללכת, אני יכול להירדם, להתעסק במשהו זר.

בסדר, אני מבין אתכם וטוב שאתם עושים כך, שאתם מפעילים מצלמות, לפחות המצלמות שומרות על התקשרות יותר צמודה זה לזה. אבל נקווה שאתם תרגישו עוד מעט התחייבות כזאת בלב, שגם אם יש מצלמה, או אין מצלמה, אתם כל הזמן תהיו בקשר עם האחרים. כמו אימא שכל הזמן חושבת על התינוק שלה. אז דווקא ההיפך, כשהיא לא רואה את התינוק במצלמה, אז היא יותר דואגת מה קורה לו. והמצלמה אם היא לא פועלת, או פועלת אולי זה הפוך, כי אם אתה סומך עליה אז אתה לא דואג, ואם לא אז זה מעורר בך עוד יותר דאגה.

תחשבו, תנסו להיות עם מצלמה בלב. זה לא פשוט, אבל זאת העבודה. ואנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים בעבודה הזאת עבור כל העולם. העבודה שלנו היא הכי קשה, לעומת המקובלים שחיו בדורות הקודמים. כי להם הייתה התחייבות יותר פשוטה. האנושות הייתה לא כל כך אגואיסטית כמו היום. הם בעצמם לא היו כאלה אגואיסטיים, ויכלו להשיג את הרוחניות בפחות מאמצים פחות מאשר היום. אבל אין ברירה, אנחנו כבר נמצאים בדור האחרון וחייבים לתת את כל מה שצריך. אין מה לעשות.

שאלה: אתה לפעמים אומר שכל המציאות תלויה בי, אבל אתה גם אומר אותו דבר לכל אחד מהחברים שלי, שהכול תלוי בהם. האם כולנו בבני ברוך חולקים אותה פנימיות והיא מה שעלינו לגלות?

כן. יכול להיות שפעם נעשה סיבוב רוחני, ונעלה את כולנו לאיזו חללית ונראה לכם קצת ככה מלמעלה, איזה סיבוב.

שאלה: במאמר החירות בעל הסולם מדבר על העניין שאי אפשר להשיג חירות אם התכונה הזאת לא נמצאת בבן אדם. אני מנסה להבין אם גם בערבות זה אותו דבר, ואם אפשר להשיג ערבות אם התכונה הזאת נמצאת בנו, או איך אנחנו משיגים את התכונה הזאת?

אנחנו נמצאים בעידן החדש, בדור האחרון, וכולם יכולים להגיע לערבות ולקיים אותה, כולם. כל באי עולם, כמו שכתב בעל הסולם כבר לפני מאה שנה. ולכן אל תחשוב שרק עליך זה מוטל ועל האחרים לא. היא על כולם, גם מי שעכשיו חי בג'ונגל, גם אליו צריכים להגיע אותן הידיעות על הערבות, והוא יצטרך לקיים אותן, בלי ידיעת חכמת הקבלה, ואפילו העשירייה, הקבוצה, אלא במשהו שיש לו. ואתם תראו עד כמה שזה עוד יקרה ויקרה.

שאלה: אני רוצה להבין קצת יותר טוב את מה שאמרת, כי בהשוואה תקופה של לפני הקורונה, עכשיו יש בשיעור פי שלוש יותר חברים בארצות הברית, בצפון אמריקה. אז אם תוכל לחדד על מה אנחנו צריכים להתמקד, איך לחזק את העבודה שלנו פה?

אני לא יודע. אני רואה שהקורונה הורגת את האמריקאים. כל יתר החברים שלנו מכל היבשות האחרות דווקא מתחזקים ומתרבים, והאמריקאים נופלים ונעלמים. כנראה שזה הסוף של אמריקה. אני אומר בשיא הרצינות. שכל המדינה הזאת, היבשת הזאת, הולכת ונעלמת. עוד מעט אתה תראה, זה כמו שראינו כשעם ישראל עבר מספרד לגרמניה, מגרמניה לצרפת, מצרפת לאנגליה, כשזרקו אותו ממקום למקום, אלו שלא רצו להחזיק אותו בפנים, המדינות האלה אחר כך נפלו.

זה ידוע לנו מההיסטוריה בצורה ברורה מאוד לכולם. לכן אני אומר לך שזה חוק כללי. איפה שלא נהיה בקיום ערבות מתגברת, אז המדינה הזאת נקראת שהיא כבר פחות ראויה לקיום. ממש כך.

מה לעשות. אני לא צופה טוב לאמריקה. לפי זה אני לא חושב שיהיה עתיד טוב לאמריקה. אני אומר ברצינות. אם הכוח הרוחני, כוח הקבוצות לא מתרבה, נגיד כמו באמריקה הלטינית, אז אני לא רואה מה יכול להיות טוב. אמריקה, צרפת, יש מקומות די בולטים בזה שהם מאבדים את הכוח הרוחני שלהם.

תלמיד: מה שאתה אומר זה ברור. בסך הכול נכנסנו למצב שאנחנו יותר מאבדים את הזהות הגיאוגרפית, יותר עשיריות, יותר לפי שפות. אז כדוברי אנגלית שבכל זאת זו השפה המובילה בעולם, מה החברים פה יכולים לעשות?

אני לא מבין את השאלה שלך ועל מה אתה מדבר, יש לכם בעיה בשפה? ההיפך, יש לכם בעיה בהתקשרות? גם לא. מה הבעיה? חוץ מהבעיה שבכם.

תלמיד: זאת הבעיה, מה בעיה, על איזו נקודה לדפוק? כי מספרית אני יכול להגיד לך שיש יותר חברים בשיעור מלפני חצי שנה, למשל, אבל זה כנראה לא מספיק. מה חסר?

אנחנו מרגישים שיש אמריקאים בשיעור? תגידו לי חבר'ה, האחרים מכל העולם. אנחנו לא מרגישים את זה. בטוח שאני לא מרגיש. אתה יכול לראות את הצילומים מכל השיעורים, מתי אתה מופיע עם הקבוצה שלך, ניו יורק 2, ניו יורק 3, ניו יורק 4, ניו יורק 1? מתי אתם מופיעים?

עכשיו אתם נמצאים שם. בגלל ששאלתי איפה האמריקאים, אז התעוררתם. אנחנו גם לא מרגישים את ההשתתפות שלכם בשאלות, במשהו, בכלום. אני אומר לך, סליחה, אני לא רוצה, זה לא רצוי, אבל בעיניי אתם ממש הולכים להיעלם מקבוצת בני ברוך. ולמה? על זה אתם תחשבו.

דרום אמריקה, נגיד ממקסיקו ומטה, הרבה יותר אקטיבית, הרבה יותר פעילה, מועילה, הם משהו שונה מכם.

שאלה: אבל מה שלא ברור, מה שלא מתיישב בראש, כי דווקא אני רואה עכשיו, אני עובד גם עם צוותי עשיריות, גם צוות ערבות, יש מפגשים מאוד גדולים, סעודות בימי ראשון, עשיריות מתחזקות דווקא. מה בינינו צריך לקרות כדי שאתה תרגיש את זה?

העניין הוא לא אם אני מרגיש. תשאל את כל החברים, כל החברים במשך היום, זה לא עניין של זמן כי גם דרום אמריקה נמצאת בזמן אחר. זאת אומרת, אני לא מדבר על אוקיאניה, על אסיה וכן הלאה, הם תמיד היו בקטן ועכשיו איכשהו לפעמים הם יותר, לפעמים פחות. אבל אתם נמצאים ממש בירידה מתמדת.

ואני לא יודע במה לתלות את זה, כנראה אלו התנאים המקומיים. מה משפיע עליכם אני לא יודע, אבל באמת זו בעיה. זאת אומרת, איזה מכות אתם צריכים לקבל כדי להתחיל להתאושש, להתעורר ולהרגיש שהחיבור ביניכם, שההופעה שלכם לפני כולם, ובהתקשרות עם כולם אתם מבטיחים לעצמכם אפילו בצורה אגואיסטית, חיים טובים, עתיד. אני לא יודע.

בכלל, יש בעיה בכל הכלי שלנו, במשהו. גם את מוסקבה אני לא רואה כמו פעם, בצורה יותר תקיפה. יש כאן אנשים בודדים במיוחד שיורדים ונעלמים אבל לא עד כדי כך כמו האמריקאים. האמריקאים בכלל, אפילו משבצת אחת שלהם אני לא רואה לפעמים בבוקר.

תלמיד: אז דווקא כשמרגישים שהגבולות מיטשטשים והעבודה יותר בעשיריות, עדיין אתה רואה חשיבות לגיאוגרפיה מסוימת, עדיין אמריקאים, רוסים, אפריקה? זאת אומרת, עדיין יש את החשיבות היבשתית למרות שאנחנו כאילו מרגישים פחות ופחות קשר למקום הגשמי הזה.

נכון, אבל איפה אתם, כי בכל זאת אתם מופיעים תחת שם אמריקאי?

תלמיד: בינתיים כן.

ואני לא מרגיש את זה. ולגבי הרוסים, לא התכוונתי לרוסים בכלל, התכוונתי למוסקבה. יש קבוצות אחרות ברוסיה, הם דווקא מופיעות טוב, בדרום רוסיה. בקיצור, יש על מה לעבוד. שימו לב שאתם באמת נמצאים. ואם אתם נמצאים, יכול להיות שזה שם אחרי המסך, בצורה פסיבית, יכול להיות שזה ככה. אבל כולם יכולים להגיד לך שאמריקה, צפון אמריקה היא לא "על מפה" שלנו. ממש כך.

תלמיד: האם יותר שאלות בשיעור בוקר, זאת אינדיקציה להשתתפות יותר אקטיבית?

זה לא סתם לשאול, זה עניין של ההשתתפות עם כולם יחד. כשאין לכם שאלות זה גם אומר עד כמה שאתם משתתפים, עד כמה שזה נוגע לכם. נניח הנושא של ערבות, הוא הנושא הראשון והחשוב, אין יותר מזה. אחרי שהבורא נותן מלמעלה מתן תורה, מלמטה כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה ערבות, חיבור בינינו. וזה לא כל כך נוגע לכם.

שאלה: החבר שלנו אחרי ניתוח ביקש לשאול שאלה, מה זה אומר לקיים את הערבות? הרגשתי שאם אני מבקש ערבות מעשירייה אני כאילו מעמיס את האחריות שלי, את מטען שלי עליהם.

זה נכון מאוד, כי בזמן שהוא מעביר את האחריות שלו לעשירייה, הוא מרגיש שנעשה לו יותר קל. ועכשיו, מפני שהוא נמצא בבית חולים, העשירייה יכולה לדאוג לו והוא בטוח בזה שהם דואגים לו ולכן הוא רגוע. טוב מאוד, בסדר גמור. אחר כך כשיחזור מבית החולים, הוא ישלים את ההשתתפות שלו ביניהם. כך זה יהיה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לחשוב על החברים "עשרים וארבע שבע", כמו אימא על תינוק, האם זאת הערבות?

כן.

שאלה: באיזה אופן התפילה לערבות תתחיל לפעול על אותם אנשים שלכודים בהרגלים שלהם? איך זה יפעל?

הערבות שאנחנו מפעילים על כל העולם, צריכה לפעול על כל אחד ואחד, בזה אנחנו מעוררים אותם לקשר. רק בזה, דווקא בזה אנחנו מרפאים את העולם. תרופה לכל הפנדמיה, לכל המכות, לכל מה שקורה בעולם היא רק הערבות.

שאלה: רציתי לשאול על המצב שאמרת שבו כל אחד נותן את הלב שלו לשני והשני נותן לאחר. מה זה המצב הזה שאני נותן את הלב?

שאנחנו מחברים את הרצונות שלנו, את התשוקות שלנו, את הנטיות שלנו, של כולנו לכלי אחד. ובזה אף אחד לא נעלם מכל המערכת הזאת, אלא אנחנו מתקשרים בינינו בצורה כזאת כשכל אחד ערב עבור כולם, כל אחד דווקא קונה את כל הכלי העולמי, וכך זה קיים בכל אחד. על ידי זה אנחנו מגדילים את הכלי שלנו. כשאני מתקשר לעשרה, אנחנו עולים לדרגה אחת וכשעשרה האלו מתקשרים לעוד מאה, אנחנו עוד עולים לדרגה אחת וכך מאה עשרים וחמש מדרגות. אנחנו עולים רק על ידי ההתקשרות בינינו מעשרה לאחד, מעשרה בדרגה הזאת לאחד, מעשרה בדרגה באה לאחד, כך אנחנו עולים.

תלמיד: אז ההתקשרות היא התקשרות לבבית, אין שום דבר אחר חוץ מהתקשרות?

לא. אתה יכול לתת גם מתנות, לעשות גם כל מיני פעולות פיזיות בעולם שלנו, אבל הכול כדי לגרום להתקשרות לבבית.

תלמיד: איך לתאר את ההתקשרות הלבבית הזו, איך אתה מרגיש אותה?

שאני לא מרגיש הבדל ברוחניות ביני לבין החבר. אני לא מרגיש הבדל ביני לבין החבר בעניין הרוחני. ברוחניות אנחנו חיים ממש ברצון אחד. זה נקרא "פרצוף".

תלמיד: כשיש לנו רצון משותף, זה האחד?

נניח רצון משותף. צריכים להרגיש את זה, רצון, אתה יודע זו בעיה.

שאלה: מה זה "לב" ברוחניות, איך אני יכול להרגיש לב ברוחניות?

לב זה רצון, הרצון המרכזי של האדם נקרא לב האדם.

שאלה: אמרת שכדי להגיע לערבות אנחנו חייבים לכרות ברית, כמו שגם בעל הסולם אומר בקטע, מה אנחנו צרכים לעשות בעשירייה כדי לכרות נכון את הברית?

קשר בין החברים שהם מתחייבים להחזיק זה את זה בהליכה לרוחניות כך, שכל אחד אחראי על כולם נקרא "ערבות". ואת הקשר הזה צריכים כל הזמן לחדש. אני אחראי על החברים והם אחראים עליי כדי לעשות עוד צעד, ועוד צעד לרוחניות לקראת המטרה הרוחנית, זה נקרא ערבות.

שאלה: איך הבורא משתמש בסביבה עם כל מה שהוא הכין מלמעלה כלפינו בשביל לעזור לנו לחייב אותנו להיכנס לערבות?

הוא עושה לנו כל מיני צרות ובעיות שעל ידם אנחנו מבינים שאנחנו צריכים יותר ויותר להתחזק בכוח הערבות, בכוח החיבור בינינו.

שאלה: למדנו את המאמר הערבות, והיום בערב יש לנו ישיבת חברים, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לפעול לא בצורה שטחית, אלא כדי לחזק את הקשר בינינו, כדי לעזור לאותם החלקים של הכלי העולמי שלא מתעוררים כמו שהם יכולים להתעורר? על ידי מה אנחנו יכולים לממש את ההתעוררות הזאת שאנחנו באמת דואגים לכול הכלי?

אני ממליץ לשמוע שוב את שיעור הבוקר, את השיעור של עכשיו, אם לא את כולו, אז לפחות את החצי הראשון שלו. ובפגישת החברים לחשוב, איך אנחנו באמת כל פעם, בכל רגע, מחדשים את קשר הערבות בינינו שבו אנחנו מגלים רוחניות ובורא ובכלל את כל החיים שלנו, אפילו את החיים הגשמיים אנחנו מטיבים רק על ידי זה.

(סוף השיעור)

---

1. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩