שיעור צהריים 16.07.2023 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

לא לברוח מהמערכה – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו נמצאים בחיים האלו, בין החיים הקודמים לחיים הבאים, ואמורים לעבור עלינו מספר שינויים. העיקר בשבילנו זה להמשיך את השרשרת הקיימת בין חיים למוות, חיים למוות, וכך להתקדם למצב האמיתי, הקבוע, הנצחי. לכן, כך מזהירים אותנו מקובלים, עלינו להישאר במתכונת הזאת, ו"לא לברוח מהמערכה". כי באמת הכול צריך להימשך ואנחנו צריכים להיות עקביים, נמרצים ולקרב את עצמנו ככול האפשר לתהליך הנצחי הזה בו אנחנו נמצאים.

קריין: קטע מספר 12, כותב רב"ש.

"בזמן שהאדם רוצה לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, אז כל עשיה ועשיה שהוא עושה, הגוף מתנגד. והוא צריך בכל פעם התגברות מחדש. וכל התגברות, שהגוף מתנגד, דוקר אותו ומצער כקוצים.

נמצא, שהדרך שהוא הולך, הוא כמו שהולך על קוצים. וכל פעם הוא רוצה לברוח מהמערכה. אבל "מי שהוא חכם שומע לו". פירוש, מי שיש לו אמונת חכמים, הוא שומע לו. "והיה מהלך בה ומתייגע קמעא, הלך בשלום ובא בשלום". היינו כמו שכתוב "כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". היות שאח"כ, כשזוכה לכלים דהשפעה, אז הולך בדרך מישור."

(הרב"ש. מאמר 37 "מהו "דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור" בעבודה" 1989)

יש לנו ודאי כל מיני מצבים, עליות, ירידות, נפילות, אבל כמו שכתוב, "מי שהוא חכם שומע לו", אם בכל זאת נמשיך, אז בסופו של דבר נצא ל"דרך מישור" ונראה מעולם עד עולם בכל החוקים וההבחנות הללו העוברים עלינו, כמה הדרך הזאת מביאה אותנו ל"שלום", לשלמות, ונבין למה כל דבר ודבר קורה ולאן הוא מביא, ואז לאט לאט נשיג שהכול לטובה.

שאלה: האם בגלגולים קודמים היינו עם החברים שלנו מהעשירייה ועם בני המשפחה שלנו?

זה כן קורה לנו, עם המשפחה ועם החברים ועם החברים שאנחנו נפגשים היום, היינו כבר באיזה קשר קודם, וודאי שיהיה לנו גם תהליך בעתיד, אנחנו לא מתפזרים אחרי המוות זה מזה, אנחנו בכל זאת שייכים כבר למערכת אחת ומשפיעים זה על זה וקושרים בינינו כל מיני קשרים. ולכן לא סתם אנחנו אומרים שאנחנו קיימים כחברים לנצח. כי ודאי נגלה את המערכת שלנו, בה כל מה שיש לנו הוא קשר אחד נצחי במערכת אחת שלמה, ובמיוחד עם האנשים הללו שאיתם אנחנו נמצאים בקבוצה אחת, בעבודה רוחנית אחת, אנחנו אז באמת נעשים ממש קרובים, מאוחדים בינינו ומשפיעים האחד על חברו. יש כאן התכללות של נשמות ולכן עם מי שאנחנו מתקשרים יחד אנחנו ממש נכללים בנשמות וכל אחד כבר קשור לאחר. על ידי כך אנחנו בונים מערכת רוחנית אחידה.

תלמידה: אני מרגישה שלא יכול להיות שזו פעם ראשונה שאתה ואני נפגשים, אני מקווה שיש לנו קשר כזה שהוא מעל החיים האלה.

כן, היינו בקשר גם בעבר ונהיה בעתיד עד גמר התיקון השלם ואז לא יהיה הבדל בין אף אחד לאף אחד, כולנו נרגיש כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: אילו מאמצים על האדם להשקיע כדי לזכות בכלים דהשפעה ולזכות ללכת בדרך הישר?

המאמצים הם בהשקעה בכל הכללים שאנחנו לומדים, במיוחד במאמרי רב"ש אותם הוא כתב לנו במשך עשר שנותיו האחרונות. אם נממש אותם פחות או יותר, כל אחד לפי ההזדמנות שיש לו, אז נתקרב, נתכלל זה עם זה וכך נגיע, כמו שאומרים בחכמת הקבלה, לנשמה אחת. בסך הכול כולנו נשמה אחת שנקראת נשמת אדם הראשון, ואין, כמו שכותב בעל הסולם, יותר מנשמה אחת בעולם. לכן אליה אנחנו מתכוונים להגיע ואותה לגלות עוד כשאנחנו נמצאים בעולם הזה. אפילו בחיים האלו, בזמן שאנחנו נמצאים על פני כדור הארץ בעולם שלנו הנמוך, הגרוע ביותר, אנחנו מתכוונים בכל זאת להשיג את עצמנו כקשורים ומתקשרים במערכת של חוקים רוחניים עליונים וכך נמשיך.

שאלה: כשאתה מדבר על משהו שיישאר לאחר החיים הגשמיים שלנו, לאחר המוות, זה קשה ומבלבל אותנו כי אנחנו מבלבלים את מה שאתה אומר לנו עכשיו עם החיים האלה. איך להבין את מה שאתה אומר לנו, האם דרך הטבע הנוכחי שלנו או שעלינו לפתח משהו נוסף כדי להבין את מה שאתה מספר לנו בקשר למה שקורה אחרי המוות?

אנחנו צריכים להגיע למצב בו נרגיש קשר בינינו לא דרך חושים גשמיים, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אלא דרך החושים הרוחניים, זאת אומרת בעל מנת להשפיע, באהבה, בחיבור, בהתקרבות זה אל זה, ואז נבין, נרגיש ונגלה שאנחנו קשורים יחד "כאיש אחד בלב אחד", בגוף אחד ואין בינינו שום ריחוק והבדלים, אלא כולנו כתאים בגוף אחד, כך אנחנו קשורים זה אל זה, ומתוך זה נתקדם עד שנגלה שהבורא קושר וממלא אותנו והכוח שלו הוא שמחזיק אותנו בכל המציאות הזאת הרוחנית העליונה.

שאלה: האם החיבור שאותו אנחנו יוצרים בינינו, הופך להיות החוש הרוחני החדש?

כן, ודאי. בחיבור בינינו אנחנו יוצרים חוש רוחני, חדש, כולל, כללי אינטגרלי ובו אנחנו מרגישים את הנשמה שלנו הכוללת את כל הנשמות הפרטיות. כמו תאים בגוף אחד המתחברים כדי לייצב את הגוף, כך כולנו מתחברים כדי לייצב את הגוף הרוחני.

שאלה: אנחנו לא רוצות לברוח, יש אותך ויש את החברים שנותנים לנו כוח, אבל איך נוכל לכלול את הכול באהבה ובשלום שזה הבורא, אם אנחנו בעצמנו לא טובות?

לאט לאט אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא מקרב ומחבר אותנו. וכך נתקרב זה אל זה בצורה רוחנית.

תלמידה: אם אנחנו לא בורחות מהעבודה זה כבר נחשב להתקדמות?

כן, אם לא נברח מהעבודה ניתן זמן, כוח לבורא שיטפל בנו, יותר מזה לא צריך. העיקר זו העבודה שלנו הפסיבית יחסית בכך שנרצה להתחבר ונצפה מהבורא שיביא לנו כוח חיבור.

שאלה: ברמה הגשמית אנחנו הרי לא יכולים לזרז את תהליך ההתפתחות שלנו. כלומר אם הילד בן שנה לאחר מכן הוא יהיה בן שנתיים וכן הלאה. מה כולנו יחד צריכים לעשות כדי לזרז את ההתפתחות?

ככול שנימשך להיות יחד כך נתקרב זה אל זה ולפי זה נתקרב לבורא. בזה נזרז את ההתפתחות שלנו.

שאלה: שמענו שאנחנו מתחברות כדי ליצור גוף רוחני. האם הגוף הזה מתנגד כשאנחנו מתחילים לעבוד למען השפעה?

זה האגו שמתנגד. יש לנו כאילו שני גופים, האגואיסטי והאלטרואיסטי. ואנחנו צריכים איכשהו בכל זאת להעדיף את הרצון האלטרואיסטי שלנו שמסוגל לחבר אותנו "כאיש אחד בלב אחד".

תלמידה: וכשהגוף מתנגד, ואני יכולה נאמר לראות איך החברים לא משקיעים מספיק יגיעה בעיניי, או להיפך, שמישהו לוחץ עלי, האם זה בהרגשה שלי או שזה משהו אחר לגמרי?

אני חושב שצריך כאן לדבר אחרת. לא עד כמה הם משקיעים מעט יגיעה, אלא עד כמה את משקיעה מעט יגיעה, עד כדי כך שלא הם דנים במישהו או במשהו, אלא זאת את. האדם קודם כל צריך לבדוק את עצמו, לבקר את עצמו, לכוון את עצמו לקשר עם כולם, מי שהם לא יהיו בעיניו. כך שכאלה ביטויים, כזה יחס לא מתקבל אצלנו בברכה. אנחנו מבינים שכולנו אגואיסטיים, אבל אנחנו צריכים בכל זאת לפעול נגד האגו שלנו.

תלמידה: כלומר התפיסה המעוותת הזאת שלי היא האגו הזה.

כמובן.

שאלה: האם יוצא שההשתוקקות העיקרית שלנו היא לראות ולהרגיש את כל שלמות מחשבת הבריאה בעודנו כאן חיים בעולם הגשמי?

כן.

תלמידה: לא לחשוב מה יהיה כשלא נהיה.

אנחנו צריכים להשיג מצב כזה בתיקון שלנו שבו נראה את כולם סביבנו כמתוקנים ורק אני לבד לא מתוקן.

שאלה: לפי הטקסט, מי שחכם מקשיב לו. איך להגיע למצב כזה שאתה מקשיב, שומע אותו?

לקיים את הוראות המקובלים והבורא, כיוון שהם מדברים על חוקי העולם העליון. ואז תיכנסי למצב שבו תשמעי, ולא רק תשמעי אלא גם תראי את הבורא ואת כל ההנהגה העליונה. לכן החכמה נקראת חכמת הקבלה, כיוון שהיא מדברת על איך לקבל את מה שמגיע מלמעלה, מהבורא. אבל אנחנו לא מרגישים את זה. אנחנו צריכים להתאים את ההרגשות, את התכונות שלנו לכזה מצב שבו נשמע, נראה את השכל העליון.

שאלה: יש לנו כל מיני הפרעות גדולות כמו בריאות ילדים ועוד דברים. איך לעבוד עם האגו במצב כזה?

רק להתחבר ביניכן ומהחיבור ביניכן לחיבור עם הבורא. אין יותר.

שאלה: לפני חכמת הקבלה חייתי בסבבה, עכשיו אם אני מתרחקת מעט מחכמת הקבלה, אז פתאום נוצר חור, בור, ריקנות, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. נראה לי שאני עושה את הכול בשביל עצמי. איך להבין שבמשהו אני עושה גם בזה השפעה?

הדאגה, הצער הפנימי הזה, הם בעצם בקשה לתיקון. כך שהכול בסדר, תמשיכי.

שאלה: בדרך אנחנו רואות דוגמאות של חברות גדולות שמאוד מסורות לדרך, באות לכל השיעורים, ויש גם דוגמאות אחרות, שהחברות לא כאלה פעילות. האם הפעילות, המסירות משפיעות על כולן?

כמובן, איזו שאלה. אנחנו לחלוטין משפיעים זה על זה, כולם על כולם, לכן אם מתעוררת בך איזו שאלה, יתכן שהיא בכלל לא שלך, או איזו בעיה, גם היא יכולה להיות לא שלך, זה מגיע אליך מהחברות, ואת פועלת עליהן. בצורה כזאת בהדרגה אנחנו מגיעים לחיבור כאיש אחד בלב אחד.

תלמידה: האם מתוך זה צומחת הערבות?

כמובן.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הטקסטים, מי אני כשאני מתפללת? איך הבורא רוצה לראות אותי, האם שארגיש את עצמי כיצר הרע, כיצר הטוב, כערבוב?

הבורא רוצה לראות ממך בקשה וקשר איתו וקשר עם אחרים. זה הדבר היחיד שאנחנו צריכים.

שאלה: אמרת לשני אנשים שונים - לאחד שלא מצליח להתגבר על האגו ולאחר שחסרה לו שמחה מהעבודה - לבקש מהבורא. אבל הבנתי שבקשה פרטית לא יכולה להתקבל. אם הבקשה היא לתיקון פרטי, האם זה אפשרי לבקש מהבורא בצורה אישית?

כמעט ולא. אם אנחנו רוצים שהבקשה שלנו תתקבל, אז אנחנו צריכים להעלות את הבקשה מכל העשירייה.

שאלה: איפה למצוא כוחות כשעוברים מצבים שאפילו הליכה בדרך היא סבל, שאיבדנו כוח לבוא לשיעור ולפגישה עם החברים?

זה קורה בדרך, ולמרות זאת עלינו להמשיך בהקפדה על כל הזמנים, על כל השיעורים, ואז נראה שזה יעבור. זה לא יכול להיות יותר מכמה ימים של הפסקה, ואחר כך שוב חוזרים. דברים כאלה מגיעים אלינו בדרך והכרחי שיגיעו. תמשיכו ותראו עד כמה זה מוסיף לכם, אפילו אותם ימים שאתם מתנתקים.

שאלה: כתוב "בשבילי נברא העולם", זה נשמע נורא אגואיסטי. כשאדם הולך לעולמו, מה המשמעות של זה? האם לכל אחד יש עולם משלו שלשם הוא הולך? ואיפה הוא נמצא עכשיו אם לא בעולמו?

האמרה הזאת "בשבילי נברא העולם" היא כדי שאדם ידע שהוא יכול לתקן את כל העולם, וכך כל אחד מאיתנו אחראי על תיקון כל העולם.

תלמידה: כתוב שאדם הלך לעולמו, לאיזה עולם בדיוק הוא הולך? האם לכל אחד עולם משלו?

כך זה נקרא.

שאלה: אתה המקשר העיקרי שיכול לקשור אותנו עם הרב"ש והמקורות, עם מקור החיים, ואנחנו כילדים פונים אליך כמורה שלנו, כאל אבא שלנו. בדרך שלנו, כל עוד אנחנו לומדים, אנחנו מרגישים שהעולם הזה מעניין אותנו פחות ופחות, וכל התענוגים האלה לאט לאט מתפוגגים מתחום העניין שלנו. אנחנו נהנים יותר ויותר מזה שאנחנו יחד, שדברים מצליחים, שמתחילים כבר להרגיש משהו. אם אדם עושה את החשבון והוא מקדים את זמנו, הוא אוסר על עצמו כל מיני תענוגים בחיים שהיה יכול לקבל, האם דרך כזאת יכולה להוביל אותו מהר יותר לגמר תיקון, לתיקון הנשמה?

כן, ככל שהוא מתקשר יותר עם החברים שלו בדרך, כך מהר יותר הוא מגיע למטרה.

תלמידה: אבל אם הוא מתנזר מכל מיני תענוגים שהוא היה עשוי לרצות אותם אבל הוא מכריח את עצמו מבעוד מועד כבר לוותר עליהם?

טוב מאוד, כך או אחרת בחיים צריכים לוותר על דבר זה או אחר, לכן זה בסדר גמור.

שאלה: מתחילת השיעור, איך שהתחלת לדבר ולהעביר לנו את הדברים הגבוהים והמרגשים האלה דרך כל שאלה ותשובה שלך, אנחנו פה בעשירייה בהתפעלות ובהתרגשות גדולה על אף שאנחנו עדיין לא משיגות שום דבר ממה שאתה אומר. מה העבודה שאנחנו צריכות לעשות עם ההתרגשות הזאת ברגע שאנחנו מקבלות אותה מהבורא?

תמשיכי להתרגש ולהיכנס יותר לתוך החברה שלנו, להתחבר יותר עם החברות ואני מקווה שעוד מעט תראי את האור בקצה המנהרה, שהעולם שלנו יהיה כחושך וכבר מרחוק יתחיל להתקרב אליך אור, האור העליון.

שאלה: האם באמת נגיע למצב שבו לא יהיה אכפת לי אם אני נהנה או סובל, והכול יהיה בשבילי אותו דבר?

כן, אתה תגיע למצב שכל הדברים האלה מגיעים מלמעלה, מהבורא, ואז תרגיש בהם רק תענוג.

שאלה: אנחנו מנסים לבנות את הגוף הרוחני שלנו ואחד החברים מהקבוצה פתאום הודיע שהוא רוצה לעזוב כי יש לו דברים אחרים שמעניינים אותו ושהוא רוצה לעשות. האם אנחנו צריכים לנסות ולשכנע אותו להישאר או לתת לו ללכת לפי רצונו?

לא, צריכים להשתדל לשכנע אותו להישאר אבל אם הוא עד כדי כך ובכל זאת רוצה לעזוב אז לתת לו לעזוב כי זו בחירה חופשית.

תלמיד: העניין הוא שאם הוא עוזב אז יש לי הרגשה כאילו אני מאבד אצבע מהיד שלי עצמי, ואני פשוט לא רוצה לתת לו ללכת. האם זאת הרגשה נורמאלית, האם זאת הרגשה אגואיסטית?

אתה לא יכול לא לתת לו ללכת, אתה חייב לשחרר אותו כדי שילך ויצליח בדרך שלו ואין מה לעשות. יש הרבה אנשים שנכנסים ללימוד חכמת הקבלה, עוזבים, וכך זה מסתובב, בא והולך, בא ועוזב, ועלינו להבין שהמגע הזה נשאר עמו והוא בכל זאת יהיה קשור באיזושהי צורה איתנו ואיכשהו הוא יתגלגל בחזרה. אנחנו לא צריכים לדאוג לו ולרוץ אחריו, אם הוא רוצה ללכת אז בבקשה.

שאלה: אמרת שלכל אחד יש שני גופים, אחד רוחני ואחד גשמי. לפעמים עובדים עם זה ולפעמים עם זה. איך למצוא את הקו האמצעי ביניהם או שלא לחפש כלום, לסמוך על הבורא וזהו?

צריכים לעסוק רק בגוף הרוחני שלכם ואת הגוף הפיזי תשאירו במנוחה, תנו לו כל מה שצריך כמו לכל בהמה, לא פחות, לא יותר וזהו.

שאלה: התכנסנו בפעם הראשונה, הכלי דובר הרוסית לכנס מראה, אנחנו יחד מיום שישי ומאוד חשוב לנו לדעת איך לבנות בצורה נכונה את הבסיס האיתן כדי שהקבוצה בנורבגיה תוכל להתקיים, להתייצב ושמכאן ואילך נצא להפצה. על מה לשים את הדגש? תן לנו בבקשה את הכיוון. איתנו שתי חברות מנורבגיה ועוד חברה שאתה מכיר הרבה זמן, אבל כל מי שאתה רואה כאן על המסך הן תלמידות דוברות רוסית ובעיקר יוצאות MAK.

אני שמח מאוד לראות אתכן כך יחד ואני מקווה שאנחנו עוד ניפגש גם פיזית, נתקדם יחד. יש לכן הרבה אפשרויות והזדמנויות במיוחד אם אתן מדברות רוסית כיוון שיש לנו המון מקורות. הכול מתורגם לרוסית אז בבקשה תקראו, תלמדו, תהיו נוכחות ותבואו לבקר ככל שאתן יכולות, תכתבו לנו ותבואו, ואולי גם אנחנו נגיע אליכן מתישהו.

תלמידה: אנו מגיעות לכנסים בנפרד, אבל היינו רוצות מאוד שתהיה קבוצה ושנהיה כוח.

תהיה, לא לדאוג, אתן תראו שהכול יהיה טוב, בהצלחה.

שאלה: האם נשמות מעולמות עליונים יורדות לעולם שלנו כדי לקדם את ההתקדמות הרוחנית של האנושות?

כן.

שאלה: תיארת עכשיו את המצב הזה, שאנחנו בעצם מחוברים וכלולים זה בזה עוד מהעבר וגם אל תוך העתיד. לפעמים אדם נמצא בשיעור או בסעודה, הוא מגיע אבל במחשבות הוא בורח מהמערכה. כשזה מתגלה לו אז או שהוא מגיב בצער או באפתיות, אבל לא ברור לי איפה פה עבודת האדם. אני מרגיש כאילו שהתגובה הזאת יוצאת ממני ואני לא עושה כלום, אני פשוט צופה בסרט הזה. איפה העבודה שלי פה?

עליך להיות יחד עם העשירייה ככל האפשר וכל היתר כבר יגיע.

תלמיד: אם אני מרגיש שזה עובר עליי ואני כאילו לא עושה כלום מעצמי אז עליי להבין שאני לא מספיק מחובר לעשיריה?

יכול להיות אבל הכול לפניך.

שאלה: מה משיג הגוף הרוחני בעודו חי בגוף הגשמי, והאם אנחנו צריכים מתוך ההשגה הזאת להקרין משהו על תוך העולם שלנו?

לא. אנחנו עוד נלמד את כל הדברים האלה, אבל לא צריך להקרין שום דבר.

שאלה: אנחנו מבקשים מהבורא להגדיל את הרצון וההשתוקקות שלנו כל הזמן, עד שנגיע לאותה דרך המישור בעבודה. איך אנחנו יכולות להגביר את הדרישה שלנו להיות צינור לאור הבורא?

רק על ידי חיבור, עוצמת החיבור קובעת את הכול.

שאלה: אני מתבטל בפני הקבוצה והבורא מקבל ממנה את הכול בשמחה. בנוסף, למרות ההפרעות, אני מתפלל ועושה כל שביכולתי כדי להיות בשיעור יחד עם החברים ובשביל החברים. האם אפשר לקרוא לזה קבלה בעל מנת להשפיע?

כן.

קריין: קטע מס' 13.

"כתוב (תהילים, פ"ט) "חסדי ה' עולם, אשירה לדור ודור, אודיע אמונתך בפי". ויש להבין, מה זה "לעולם אשירה". ואיך אפשר לשיר לה', בזמן שהאדם רואה, שהוא מלא חסרונות. ואין לבו שלם עם ה'. והוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. ולפעמים הוא רוצה אפילו לברוח מהמערכה. איך הוא יכול לומר, שזהו חסדי ה', והוא נותן שיר על זה לה'.

ובהאמור, שהאדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם [...] ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

שאלה: כתוב שהבורא מגלה לך את מצבך האמיתי, לא שהוא הופך אותך ליותר גרוע. לפעמים אתה מרגיש במלוא הכוח, אתה יכול להתרכז, וקורה לפעמים שאתה לא יכול, אתה מפוזר. לשם מה הבורא מראה לי את זה? איזה מסקנות עליי להוציא מזה?

הבורא מלמד את האדם את טבע האדם, מגלה לאדם את טבעו. כיוצא מזה האדם מתחיל להבין טוב יותר את הבורא, כיוון שגם את הבורא הוא תופס בתוכו, בתוך הטבע שלו. לכן יוצא שכדי לגלות את הבורא אנחנו צריכים קודם כל לגלות את האדם. בכדי להתקרב לבורא, אנחנו צריכים להתקרב לאנשים, מאהבת החבר או החברים לאהבת הבורא, אחרת זה לא יעבוד. כלומר אנחנו צריכים לגלות בתוכנו את התכונות שהן שונות מהבורא, דומות לבורא, ובניגודיות ובהשתוות של התכונות האלה אנחנו יכולים להתחיל להבחין בטבע הבורא ובטבע שלנו.

תלמיד: למה הבורא לוקח את איכות היגיעה, מסיח את דעתך וזורק את המחשבות שלך לאן שהוא?

זה אך ורק כדי שתגביר את המאמץ, את היגיעה שלך, ותרכז את המאמצים שלך עוד יותר אליו. בשום פנים ואופן, בשום השפעת הבורא עליך, הוא לא מסיח אותך מהמטרה, ואם כן, אז זה רק כדי לכוון אותך עוד יותר למטרה. כך שאל תחשוב שיש לנו ירידה, והאמת שבכלל אין לנו שום ירידות, אנחנו כל הזמן אך ורק עולים. יקרה איתנו מה שיקרה, אנחנו אך ורק עולים לבורא.

תלמיד: הרגשתי לדוגמה שלפני כמה זמן יכולתי ממש לחדור אל תוך השיעור, והיום אני מרגיש שאני כבר לא יכול עד כדי כך, יש משהו שמסיח את דעתי. האם עליתי גבוה יותר, התווסף לי רצון?

הוסיפו לך רצון, ומלבד זאת השכל התחיל לעבוד יותר. בקיצור הכול כולל הכול עובד עכשיו על להרחיב את שדה הקבלה שלך. אבל כל זה עובר בגלים, כך שעוד מעט שוב תהיה יותר ברגש, ואחרי זה יותר ברצון, וכן הלאה.

שאלה: יש לנו בעיות בחיים הגשמיים שלנו שמאוד משפיעים עלינו. איך לנהל חיים גשמיים אופטימליים שלא יפגעו בהתחייבויות שלנו לעשירייה?

צריכים לחלק את החיים לדבר גשמי ולדבר רוחני. אנחנו צריכים דבר גשמי כדי להתקיים במשפחה, בכל מה שאנחנו כבר נמצאים, אין מה לעשות. אם אנחנו עושים את זה נכון, אז יוצא שכל מה שאנחנו משקיעים במשפחה, בחיים הגשמיים שלנו, גם זה מצטרף לתיקון, כי גם את זה עושה הבורא בכוונה שכך נחיה. אבל זה בתנאי שככל שאנחנו יכולים אנחנו משקיעים ברוחניות, בחברים, בחיבור בינינו.

שאלה: אנחנו כל יום במשך שעה מתאספות, קוראות קטעים, ויש לנו חילוקי דעות בעניין. חלקנו חושבות שפשוט צריך לקרוא בלי להתעכב, להפוך דפים, ולסמוך על זה שהאור יעשה את העבודה. וחלק דורשות דווקא להתעכב על כל מיני קטעים, אולי אפילו להעלות שאלות, כי כתוב שעל ידי שיתאמץ להבין מה שלומד, אז הוא מושך את האור העליון. האם כשמעלים שאלות בזמן שקוראים בכתבי רב"ש או כל מקור אחר, השאלות האלה נחשבות לתפילה?

כן.

שאלה: בעשירייה שלנו יש חברה שעכשיו עוברת מצבים פיזיים ובעיות גשמיות. היא מקבלת שזה בא מהבורא, אבל היא עצובה ולא יודעת איך לפרש זאת, מה היא צריכה לעשות ומה מבקש הבורא ממנה. איך להבין מה הבורא רוצה ממנה?

הבורא רוצה שלמרות אותן הצרות שהוא שולח לה היא בכל זאת תתחזק ותישאר בדרך, והקבוצה גם צריכה לעזור לה בזה.

שאלה: מה זה אומר שאדם מונע מעצמו חסדים?

מתרחק מעזרת הבורא.

שאלה: אנחנו כלי של דוברות רוסית, אנחנו באיטליה, וזו הפעם הראשונה שאנחנו משתתפות בכנס. אני רוצה להודות לך על האהבה העצומה שאתה נותן לנו, ועל זה שאתה נותן את כל כולך. אני הרגשתי צורך מאוד גדול לספר על הכנס הזה, על הכנס הראשון שלנו. הרגשנו אהבה עצומה, חיבור מאוד גדול ואת הנוכחות של הבורא בינינו.

איך אנחנו יכולים להעביר את השלמות, את הכוח הזה לעשירייה שלנו, שכשנחזור כולם יחוו את אותה הרגשה של שלמות כמונו? עברנו כאן הרבה מאוד מצבים בשלושה ימים, למדנו כל כך הרבה, ואנחנו מודות לך על זה שאפשרת למורים שלנו להגיע לכאן, זאת הייתה התרגשות עצומה לראות אותם כאן ולקבל מהם את הלימוד הזה ועצות מאוד גדולות שניקח איתנו הביתה ונוכל להביא לחברות שלנו.

תודה לכם. אני מאוד שמח שאתם נקלטים שם נכון. כל הכבוד לקבוצה.

קריין: קטע מס' 14.

"בשעה שהאדם נמצא במצב השפלות, שזה נבחן שהקב"ה נתרחק ונסתלק ממנו, ואין לו שום רצון וחשק לעבודה, שזה נקרא, שהקב"ה נותן לאדם צורה על רוחניות, שאין בזה שום טעם, אלא להיפך, האדם רוצה לברוח ולשכוח בכלל מעבודה, זה נקרא שהבורא מראה לו בחינת אחורים.

היות "הפנים" של הבורא הוא רצונו להטיב לנבראיו, מה שאין כן "אחורים" הוא ממש להיפך. ומדוע מראה הבורא להאדם את בחינת אחורים. הוא בכוונה תחילה, שע"י זה האדם יקבל דחיפה לדביקות ה', כי לא יוכל להישאר במצב של שפלות. נמצא, שכאן באחורים יש בפנימיות בחינת פנים.

(הרב"ש. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'" 1990)

שאלה: במצבים האלה שהאדם מרגיש רחוק מהבורא והוא כן עובד בתוך העשירייה ועושה את מה שהוא יכול, אבל המצב הזה לא משתנה, ההרגשה לא משתנה, מה עושים? איך אפשר לסגור את הפער הזה?

פשוט להמשיך.

שאלה: איך אפשר לשיר כל הזמן לבורא כשאנחנו מרגישות שאנחנו לא רוצות או לא יכולות אפילו לנשום רוב הזמן?

תשתדלי. יש לך הרבה כוחות, את חזקה, את אוהבת ללחוץ, אז תשתדלי.

שאלה: האם יש זמן שבו אנחנו צריכים לחפש את הבדידות?

יכול להיות שכן. אם אדם מרגיש שהוא צריך להתבודד קצת, לא לברוח מהאחרים אלא להיות בבדידות, אז ודאי שהוא יכול.

שאלה: האם הבורא בכוונה שם אותנו במצב שאנחנו צריכים לרדוף אחריו, להוכיח שאנחנו אוהבים אותו ושאנחנו באמת רוצים להשתנות?

כן, ודאי. למה זה לא טוב?

תלמידה: יש לי בעיה גדולה, כי אני לא רוצה שמערכת היחסים שלי עם הבורא תהיה מושפעת מהקשר שלי עם גבר. כשאני קוראת את זה, אז נראה שצריך להיות בתקשורת מתמדת עם הבורא כדי להוכיח לו שאני באמת אוהבת אותו. איך מאזנים את הקשר הזה?

מאזנים בצורה מאוד פשוטה, את נמצאת בקשר עם הבורא בצורה קבועה שלא משתנה. ולפעמים כשיש לך התקרבות לגבר, אז את נכנסת להתקשרות עם הגבר, אבל זה לא מפריע להתקשרות שלך עם הבורא. תנסי לחלק את הלב שלך חלק לזה וחלק לזה.

תלמידה: זה משהו שקשה לעשות.

את יכולה. בהצלחה לך בדברים האלה.

(סוף השיעור)