שיעור בוקר 02.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 90, מאמר "ויצא יעקב"

ויצא יעקב

תשמ"ה - מאמר י'
1984/85 - מאמר 10

""ויצא יעקב". ופירש רש"י וזה לשונו, ולא היה צריך לכתוב אלא "וילך יעקב חרנה". ולמה הזכיר יציאתו. אלא מגיד, שיציאת צדיק מן המקום, עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה", עד כאן לשונו.

ויש להבין את הנ"ל על דרך העבודה. מה הוא צדיק, ומהו הרושם שהצדיק עושה בעת יציאתו.

ויש לפרש, שהקב"ה נקרא צדיק, כמו שכתוב "ה' הוא הצדיק ואני ועמי הרשעים". שפירושו הוא, כי בזמן שהאדם מקורב לה', היינו שמרגיש שה' קרוב אליו, שמרגיש איך שה' עושה לו טוב, אז יש לו טעם בתורה וטעם בתפלה. ובכל עסקיו שהוא עושה, הוא מרגיש שה' קרוב אליו. ומה שהוא עושה, הוא עושה הכל בשמחה ובהתרוממות רוח.

ואח"כ הוא בא לידי ירידה, היינו שאין לו טעם בלימוד התורה ובמעשים טובים, רק שנשאר לו רושם, שהיה לו זמן, שהיה בזמן עליה. שכן היה מרגיש טעם בתורה ומצות, והיה לו אז מצב של שמחה. והרושם הזה שנשאר גורם לו געגועים לחזור למצב הקודם. זאת אומרת, לאחר כמה זמן, הוא מתעורר ע"י הרושם שנשאר בו, שיראה לעשות איזה עצות, לחזור למצב שבו היה לו, שהיה נקרא מצב של עליה, וכעת הוא מרגיש את שפלותו, איך שהוא מרוחק מכל דבר רוחני.

ואז נשאלת השאלה, לשם מה באה לו הירידה הזו. מי מרויח מזה. או שבא לו מטעם עונש, שהוא צריך עכשיו לתקן את עצמו, על מה שחטא. אבל הוא לא יודע, מה היה החטא שלו, שבשביל זה ירד ממצב העליה שבו היה נמצא. אם כן הוא לא יודע מה לתקן. נמצא, מצד אחד הוא לא רואה שום חסרון מצד עצמו, שבשביל זה בא לידי ירידה. אלא על כורחך מוכרח לומר, שבא מצד ה'. אז באה השאלה, מה הרויח מזה, שהוריד אותו ממדרגתו.

וזה יכולים לפרש את מה שאמרו חז"ל, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". כי בזמן העליה, נקרא שהקב"ה נמצא בהמקום, היינו בהגוף, ואז הוא גורם לו את ההרגשות וההתפעלות מתורה ומצות. והיות שהאדם לא היה לו לתת את החשיבות הזאת, שהקב"ה נמצא בתוכו, כמו שכתוב "אני ה', השוכן אתם בתוך טומאתם", איך להעריך את זה, לדעת מי שנמצא בתוכו, ולתת הכבוד, בשיעור מה שצריכים. נמצא, שאף פעם לא היו יכולים לעזור, שיקבל מדרגה יותר עליונה, כיון שיש לו סיפוק בעבודה.

לכן הורידו אותו משמים, בכדי שידע עוד הפעם, איך להעריך את זה, שמן השמים העלוהו וקרבוהו, והוא לא מחשיב את זה. ואם תשאל, למה צריכים, שהאדם יחשיב את מצב העליה שלו, זהו כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שבאור אין הבחן מדרגות, אלא כל ענין גדלות וקטנות תלוי בהשגת הכלים, כפי מה שהכלים משיגים את האור, כך הוא גדלותו של האור. לכן אמר ז"ל, אם אדם מקבל משהו מלמעלה, ויש לו שכל להחשיב את זה, כך ההארה מתגדלת אצלו, ואינו צריך לשום אור יותר גדול, אלא הוא בעצמו, על ידי זה שמחשיב אותה (ההארה), היא מתגדלת, ומאירה לו כל פעם במדרגה יותר גדולה.

נראה מזה, שכל החטא היה, שבשביל זה נפל ממדרגתו הוא, בזה שלא החשיב את מצבו, והיה לו סיפוק. מזה נמצא, שהיה מוכרח להישאר בדרגה זו לעולמים. לכן הירידה הזו שקיבל, היתה לטובתו, שע"י זה תהיה לו היכולת לעלות במעלות הקודש.

ולכן יהיה הפירוש, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה". פירוש, שכל החשיבות היתה נמצאת בה, אלא שלא ידע להעריך את חשיבותה, לכן "יצא משם פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה".

נמצא, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". שהוא צריך לידע, שמשום שבזמן שהצדיק היה בעיר, לא היה משים לב להחשיב אותה, "את הודה, זיוה והדרה". אלא פנה, היינו שלא היה לו את החשיבות של כל מדרגות החשיבות הנ"ל. זה נקרא "עושה רושם", היינו שהוא צריך להירשם אצלו, ש"סיבת יציאת צדיק מן המקום", היה לסיבת פנה, היינו שבאמת היו שם כל המדרגות, אלא הוא לא שם לב לזה, כי היה לו לדעת, שבאור אין השתנות, אלא הכל תלוי בהכלים. נמצא, שיכולים לומר, שלא היתה מחמת חטא ההסתלקות הזו, אלא שהיתה בכדי שיהיה לו מקום להתעלות במעלות הקודש.

עוד יש לפרש את המאמר הנ"ל, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה רושם", הכוונה על האדם, ש"בזמן שהצדיק בעיר", פירושו, שהאדם יכול להצדיק את ההשגחה, אז כשהוא מתגבר על מצבו, שבו הוא נמצא, ואומר, שבטח הקב"ה, שהוא הטוב ומטיב, מתנהג עמי בהנהגת טוב ומטיב, אלא שהוא רוצה, שאני ארגיש כמו שאני מרגיש, נמצא, שהוא מצדיק את ההשגחה. אז תיכף הוא רואה את חשיבותה של עבודה דלהשפיע, ושל למעלה מהדעת. וזה נקרא, "שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה". שאז הוא (רואה) את כל המעלות.

יצא משם. היינו שיצא מלהצדיק את ההשגחה, ורוצה לראות הכל בתוך הדעת. אז הוא לא מרגיש שום טעם בעבודה דעל מנת להשפיע. אז "פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה". ונופל שוב לתוך אהבה עצמית. פירוש, שאז אין לו שום מושג, רק בעבודה הנבנית על בסיס שבתוך הדעת.

וזה נקרא, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". שפירושו, שרק אז, על ידי יציאת הצדיק, היינו בזמן שנופלת במחשבתו מחשבה "עכשיו, שאני מרגיש טעם בעבודה, כבר אינני צריך ללכת בעבודה שלמעלה מהדעת", זה גורם לו ליציאת צדיק מן המקום. זה עושה לו רושם, שידע מהיום והלאה לשמור את עצמו, שלא לצאת מהעבודה של למעלה מהדעת. וכמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שמזמן שהאדם אומר, "שעכשיו, כיון שיש לו תמיכה, וכבר אינו עומד בין שמים לארץ", הוא מוכרח ליפול ממדרגתו, כיון שאז הוא פוגם בבחינת למעלה מהדעת.

נמצא לפי זה, שדוקא מהסתלקות המדרגה שהיתה לו, זה עושה לו רושם, שידע עוד הפעם איך להיזהר, שלא יפגום בבחינת אמונה למעלה מהדעת, אלא תמיד להצדיק את ההשגחה העליונה.

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". המפרשים מקשים: "יורדים" היה צריך לומר, ואח"כ "עולים". להבין זה על דרך העבודה, צריך לפרש, שהסולם מרמז על האדם, שהאדם עומד למטה בארץ, אבל ראשו של אדם הוא מגיע השמימה. זאת אומרת, כשהאדם מתחיל ללכת למעלה, הוא מגיע השמימה, ואין לו להתרעם, בזה שהסולם מוצב ארצה.

אבל צריכים מקודם להבין מה זה "ארצה", שאנו רואים, שהארץ היא דבר השפל ביותר, שאין למטה ממנה. ובכל זאת אנו רואים, שכל הבנינים היפים ופירות הטובים באים מהארץ דוקא.

זה ידוע, שהארץ מרומז על הרצון לקבל, שהוא היסוד, שכל הבריאה וכל הרע שישנו בעולם, נמשך מהרצון הזה, כידוע, שכל המלחמות והרציחות וכדומה, הרצון לקבל הוא השורש לכל זה. וזה נקרא "סולם מוצב ארצה", שהאדם מוצב בתחילת ביאתו לעולם, ארצה, שהוא מלשון ארצה, היינו אני רוצה לקבל. וזו היא בחינת שפלות, שאין יותר למטה ממנה. אבל "ראשו מגיע שמימה", היינו, שדוקא ע"י זה שהסולם מוצב ארצה, שארצה, יש להמילת ארצה, שתי משמעויות:

א. מלשון ארצה, היינו אני רוצה,

ב. מלשון ארץ, שהיא בחינת שפלות.

כידוע, שעיקר הבריאה הוא רק הרצון לקבל, שכך יצא בתחילת הבריאה רק הרצון לקבל. ואח"כ נעשו התיקונים, הנקראים השתוות הצורה, שפירושו, שהתחתון, הנקרא ארץ, מגיע לידי השתוות עם השמים, שהוא נקרא המשפיע. וזה יכולים לפרש, שהאדם, אף על פי שהוא עומד בארציות, מכל מקום יש בידו לתקן, שראשו, הנקרא סוף של הסולם, מגיע השמימה, יהיה בהשתוות הצורה עם השמים, שהיא הבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע.

וכמו שתחילת הבריאה יצא מקודם המקבל ואח"כ נתקן בעמ"נ להשפיע, כמו כן הסולם, המרומז לאדם מוצב ארצה, ההתחלה הוא בארציות ואח"כ מגיע השמימה, שהכוונה היא, שלא להתפעל מזה שהאדם רואה, שהוא מלא ארציות, ואין בו שום ניצוצי השפעה, ואינו יכול להאמין, שיש מציאות, שהגוף שלו יסכים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, אלא שיאמין, שדרך וסדר העבודה, רוצה הבורא, שיהיה דוקא באופן כזה, שיהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

ובזה נבין מה שכתוב, "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". ושאלו מפרשים, הלא מלאכים הם בשמים, והיה צריך לכתוב מקודם "יורדים" ואח"כ "עולים". ויש לפרש, הכוונה היא על האדם, שהוא שליח ה', כי מלאך נקרא שליח. ואלו אנשים שהולכים בדרך ה', נקראים מלאכי אלקים. והם מקודם עולים, ע"י זה שהסולם מוצב ארצה, ומגיעים עד הסוף הסולם, שנקרא "ראשו מגיע השמימה". "ואח"כ יורדים", שפירושו, שכל עליות וירידות הן מסיבת, שיש בהסולם שני קצוות:

א. "מוצב ארצה", היינו מקום השפלות.

ב. ומצד השני "ראשו מגיע השמימה".

זאת אומרת, שבשיעור שהוא מחשיב את "ראשו מגיע השמימה", אז הוא יכול להרגיש את שפלותה של "מוצב ארצה", ולהצטער על זה, מה שהוא נמצא בארציות. מה שאין כן אם אין לו מושג אמיתי ב"ראשו מגיע השמימה", אין לו במה להתפעל, בזה שהוא נמצא במצב של ירידה.

נמצא, שהפירוש יהיה, שבשיעור שהוא עולה ל"ראשו מגיע השמימה", אז הוא יכול להעריך את שיעור שפלותו של הירידה. וזה הפירוש של מה שכתוב מקודם "עולים" ואח"כ "יורדים", מטעם, שאין אדם מרגיש שהוא נמצא במצב של ירידה, אלא בשיעור שהוא משער את חשיבתו של השמימה.

וזהו "עולים" ואח"כ "יורדים", משום שהסולם, שהאדם צריך לעלות, בכדי למלאות את שליחותו, שנשלח לעולם הזה מטעם ה', מתחיל ממדרגות "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". זאת אומרת, מתחילת השפלות, שהוא הרצון לקבל, מצד הטבע שלו, "וראשו", היינו בסוף הסולם הוא צריך להגיע השמימה, שהוא בחינת רק להשפיע, שזה נקרא "שמים", כי ארץ נקראת "מקבל" ושמים נקרא "משפיע".

ועוד יש לפרש "עולים ויורדים", שהאדם צריך לדעת, שבזמן שהוא מרגיש שנמצא בזמן ירידה, לדוגמא, שהאדם, בזמן שעוסק במסחר, או שעובד בבית חרושת, או סתם שהולך ברחוב וכדומה, פתאום הוא מתעורר משנתו, וראה את עצמו, שנמצא במצב ירידה, אז הוא צריך לדעת, שזה בא לו, היינו הידיעה הזאת, שהוא בשפלות, הוא מצד עליה. וזה נקרא "עולים" מקודם ואח"כ "יורדים", כי אם לא היתה עליה בדרגה, מצד התעוררות מלמעלה, לא היה בא לידי הרגשה זו, אלא קוראים אותו מלמעלה.

נמצא לפי הנ"ל, שכל עבודה שלנו היא בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". זאת אומרת, יש להסולם של אדם שתי בחינות, שעם ב' בחינות הוא עולה בסולם החיים:

א. ש"הסולם מוצב ארצה", שהוא הרצון לקבל, מוצב אצלו בבחינת ארץ, שהיא בחינת שפלות, שארץ נקרא מקבל בחינת נוקבא, שמקבלת מן השמים, ששמים נקרא בחינת זכר, בחינת משפיע. "וראשו מגיע השמימה", זאת אומרת, שבחינת השפעה, שנקרא שמים, היא אצלו בחינת ראש, היינו דבר חשוב. ובשיעור הזה שבחינת השפעה נחשבת אצלו לראש, בשיעור הזה ארץ, שהיא בחינת רצון לקבל, נחשבת אצלו לבחינת ארצה, היינו בחינת שפלות.

ב. ש"ארץ", היינו ארצה, נקרא אצלו ראש. ובחינת שמימה נקרא בחינת שפלות.

והנה "מלאכי אלקים" פירוש, מי שעושה חשבון, שהוא בא לעולם הזה בשליחות הבורא, לתקן תיקונים, אז הוא נקרא בחינת "מלאכי אלקים עולים ויורדים" בו, היינו שהם רואים את סולם החיים, שהוא מוצב ארצה, שהרצון לקבל הוא בחינת שפלות.

"וראשו מגיע השמימה", היינו כנ"ל, שאצלו השמים, שהוא בחינת השפעה. זאת אומרת, שהם מחכים לבוא לבחינת השפעה, משום שעיקר עבודתם הוא להשפיע נחת רוח להקב"ה. וזהו אצלם בחינת ראש. ובזמן שהם מקבלים רצון, שיוכלו להשפיע, זה נקרא אצלם בחינת התרוממות. ולזה הם מצפים. ובזמן שהם מונחים תחת שליטת ארצה, כנ"ל, אז מרגישים בחינת שפלות. והם מצפים רק להשפיע להבורא."

שאלה: המנגנון שהוא כותב עליו, זה שכל פעם כדי להתקדם צריך ליפול מבחינת למעלה מהדעת לדעת, זה ברור. אבל הוא כותב, "אם אדם מקבל משהו מלמעלה, ויש לו שכל להחשיב את זה, כך ההארה מתגדלת אצלו, ואינו צריך לשום אור יותר גדול, אלא הוא בעצמו, על ידי זה שמחשיב אותה (ההארה), היא מתגדלת, ומאירה לו כל פעם במדרגה יותר גדולה". מהי הדרך הזאת לא ליפול אלא להישאר כל הזמן כשמדובר על למעלה מהדעת?

אם אני מקבל את הנקודה שאני עכשיו נמצא בה, שלא אני בחרתי בה אלא הבורא הציב אותי בה, אז יוצא שאין שום הבדל אם אני נשאר בה או אם אני עולה או יורד. אם קיבלתי אותה מהבורא, אז אני מחשיב אותה כאילו שעכשיו אני נמצא בו ודבוק בו, ומתחיל השלב הבא.

תלמיד: מהו השלב הבא אחרי שאדם זיהה שזה בא מהבורא ומעריך את זה?

השלב הבא הוא ששוב מגיעה מהבורא איזו פעולה שעל ידה אני עולה או יורד, או מה שקורה, אבל אני שוב מקבל אותה שהיא באה מהבורא ולכן אני מראש מסכים איתה.

תלמיד: איך להחשיב שכל דבר בא מהבורא ולא ליפול מזה? זו כל השאלה.

אתה לא יכול ליפול, כי כל מה שקורה איתך אתה מקבל שזה מגיע מהבורא.

תלמיד: האם זה בשליטת האדם?

תנסה. יוצא שאין לך לא עליות ולא ירידות ולא כלום, אלא דבקות.

שאלה: מה זה חטא בדרך שלנו?

תלוי איך מסבירים חטא. כי ודאי שהכול מגיע מהבורא, גם המצב שנקרא חטא, אבל השאלה מה אנחנו קובעים שהוא החטא. אם הבורא מאיר לנו ומביא לנו עובדה שכך אנחנו נמצאים, והמצב הזה נקרא שאנחנו בעלייה, ואם אנחנו חס ושלום גורמים לירידתנו, אז מה שגרם לירידה נקרא חטא.

תלמיד: זה אומר שאני צריך להיות ערני למצב שלי.

כן.

תלמיד: מה זה אומר להיות ערני למצב שלי?

אני מרגיש בתוכי שבמצב הזה אני נמצא קשור לבורא, ורוצה להחזיק את עצמי להיות לפחות במצב הזה.

תלמיד: האם אני צריך להיות כל הזמן מעל ההרגשה שלי?

לא למעלה מההרגשה שלך אלא בהרגשה שלך.

השאלה: יש מצב שכרגע מתגלה, מהי הפעולה הזאת של לשייך את המצב לבורא? האם זו פעולה שכלית, פעולה רגשית?

אתה רוצה להרגיש שהמצב שהגעת אליו הוא תחילת העלייה שלך, שאתה משייך הכול לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שאני משייך לבורא? מה אני צריך לעשות כדי לשייך את זה לבורא?

אתה רוצה להחזיק בנקודה הזאת ולא לרדת ממנה. היא בשבילך יקרה וחשובה, ולכן להיות בה זה בשבילך דבר חשוב. אתה מבקש מהבורא שיחזיק אותך בזה, שייתן לך כוחות להחזיק בתוך הנקודה הזאת.

תלמיד: האם אפשר להגיד שזה לא משנה בכלל מהי ההרגשה שהאדם נמצא בה, אלא מה שהוא צריך זה להגיד לבורא "תן לי להחזיק בזה כי אני מבין שזה ממך"? האם זה הכיוון?

כן.

תלמיד: נניח שהצלחתי לעשות את הפעולה הזאת, מה אז יקרה?

זהו, הגעת, קיבלת את המדרגה הזאת, ועכשיו היא נמצאת בך.

תלמיד: ומהי הפעולה הבאה?

את זה הבורא עושה, אני רק מקבל את המצב.

תלמיד: כלומר יש מצב, אני עושה את הפעולה של לשייך אותו לבורא, להיות במדרגה, ואז הבורא ייקח אותי למצב הבא, וגם בו אצטרך לעשות את אותה פעולה, וכך ממצב למצב.

כן.

תלמיד: איך החברים נמצאים איתי בתוך התהליך הזה? כי המצבים האלה הם מצבים שאדם מרגיש בתוכו, זה משהו פנימי.

כן, נכון.

תלמיד: אז איך החברים פה נכנסים למשחק? מה אני צריך לעשות איתם בזמן הזה?

זה שייך רק אליך. העליות האלה שייכות רק אליך.

תלמיד: אז בשביל מה אני צריך את כל החברים שסביבי בעשירייה?

חכה, יש עוד דברים.

שאלה: כתוב "שהאדם צריך לדעת, שבזמן שהוא מרגיש שנמצא בזמן ירידה, לדוגמא, שהאדם, בזמן שעוסק במסחר, או שעובד בבית חרושת, או סתם שהולך ברחוב וכדומה, פתאום הוא מתעורר משנתו, וראה את עצמו, שנמצא במצב ירידה". ואחר כך הוא כותב שזה בא לו כי "קוראים אותו מלמעלה", הוא צריך לדעת שזה בא לו מלמעלה, מצד העלייה. איך לעשות שיקראו אותי פתאום יותר?

אבל נותנים לך מצב חדש, שבו אתה נמצא למעלה יותר ממה שהיית. כן?

תלמיד: כן.

אז אתה רוצה לתפוס את המצב הזה, להישאר בו. לכן אתה אומר לעצמך שאתה נמצא במצב מספר שתיים.

תלמיד: איך אני יכול לגרום לזה שיקראו אותי מלמעלה?

אתה ביצעת את מצב א' והשתמשת בו לעצמך, לחברים, לא יודע איך, ואז אתה מבין שמגיע אליך עכשיו מצב ב'.

תלמיד: לפי מה מחליטים להעיר אותי משנתי?

את זה אני לא יודע, זה לא המשפט שלי. אבל אני צריך לעשות כול מה ששייך לי למצב א', ואז אני מחכה למצב ב'.

שאלה: האם לשייך הכול לבורא זה נקרא להיות למעלה מהדעת?

לשייך הכול לבורא זה סתם משפט. "הכול לבורא", מה זה "הכול"? כול מה שעברת ונרשם לך ואתה יכול לשייך את זה לבורא.

תלמיד: כשמגיע מצב אמרת שצריך לשייך אותו לבורא. הוא כותב פה, "יצא משם. היינו שיצא מלהצדיק את ההשגחה, ורוצה לראות הכל בתוך הדעת ... אז "פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה". ונופל שוב לתוך אהבה עצמית.". נאמר שאתה צריך להיות כל הזמן למעלה מהדעת, אבל זה לא מובן איך זה אפשרי.

כן, ודאי שאנחנו צריכים כל הזמן להיות למעלה מהדעת, רצוי.

תלמיד: האם אפשר?

כנראה שכן, תראה מה שהוא כותב.

תלמיד: זה לא מובן לי, כי הדעת זה אנחנו.

אנחנו צריכים להגיע לזה שנמצאים כל הזמן בלמעלה מהדעת.

תלמיד: האם זו פעולה של האדם או הבורא מחזיק אותך או מעלה אותך ללמעלה מהדעת?

הבורא מחזיק אבל האדם בוחר.

שאלה: הוא כותב שכל העליות והירידות הן תוצאה של חשיבות, שאדם משיג חשיבות או מאבד חשיבות. למה החשיבות הולכת לאיבוד?

כי הבורא מחליף מצב, הוא נותן לאדם יכולת להיות קשור עימו במדרגה עוד יותר גדולה, ואז המדרגה הקודמת כביכול נעלמת, מאבדת חשיבות.

תלמיד: מה אדם משיג ומגלה כשיש לו חשיבות?

חשיבות, קשר עם הבורא.

תלמיד: ולמה אי אפשר להחזיק במצב הזה?

כי אדם צריך להיות כל הזמן במאמץ שבו הוא מחזיק את עצמו באמונה למעלה מהדעת, והוא צריך כל הזמן לעבוד כך שזה מתחדש בו. לזה הוא צריך להגיע, ולשמור את עצמו לא ליפול ממדרגת למעלה מהדעת, ממדרגת ההשפעה.

תלמיד: האם העבודה של האדם עם הסביבה מחזקת אצלו חשיבות?

גם עם הסביבה, אבל בסופו של דבר זה תלוי באדם.

שאלה: הוא כתב "נראה מזה, שכל החטא היה, שבשביל זה נפל ממדרגתו הוא, בזה שלא החשיב את מצבו". מה זה שאני נמצא בעלייה שעכשיו אני מחשיב את מצב העלייה? מהי הפעולה שאני צריך לעשות בשביל להחשיב את מצב העלייה?

אני שומר על המצב הזה כדי לא ליפול ממנו, כלומר לא להתחיל להחשיב מצבים שהם פחות מזה.

תלמיד: לפעמים אומרים שדווקא בזמן העלייה אדם כבר יכול להתחיל את הבירור השני של הקו השני.

יכול להיות, נראה את זה. בינתיים לא דיברנו.

שאלה: מה זה נקרא ש"צדיק יצא מהמקום"?

"צדיק יצא מהמקום", זה אומר שהוא מחפש מצב יותר גבוה, את מצבו בעלייה.

תלמיד: האם זה לא אומר שהוא ירד לתוך הדעת, שהוא יצא מהמקום?

לא. הוא מחפש איך הוא יכול לעלות לדעת עוד יותר גדולה.

שאלה: אדם צריך להעריך את העליות שלו ולהרגיש שנותנים לו את זה. מה זה להחשיב את הודה, זיוה והדרה?

איפה שהוא נמצא עכשיו הוא נמצא קשור עם הקהל ועם הבורא, וזה בעצם מה שמחזיק אותו, והוא צריך להיות קודם כל בזה. אחר כך לחפש איך הוא יכול לעלות יותר.

תלמיד: האם זה יגרום לו לשמור על הכוח להתמודד נכון בזמן שהוא מרגיש ירידה ושפלות?

לא, על ירידה הוא לא חושב, הוא חושב איך לעלות כל הזמן.

שאלה: מה המשמעות של בני אדם להיות מלאכי הבורא? אמרת שלמלאכים אין רצון. כשאנחנו עולים אין לנו רצון.

אם אדם מקבל רצון מהבורא והוא עובד לפי פקודות הבורא, אז הוא נקרא "מלאך".

שאלה: כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם". האם חייבות להיות הרבה ירידות כדי שנעריך את העלייה?

לא. לא אלף ירידות ואז עלייה, לא צריכים עד כדי כך. אבל צריכים להסכים עם זה שיש לפעמים ירידות.

שאלה: כתוב במאמר "שעכשיו, כיון שיש לו תמיכה, וכבר אינו עומד בין שמים לארץ", הוא מוכרח ליפול ממדרגתו, כיון שאז הוא פוגם בבחינת למעלה מהדעת." איך אדם יכול להגיע למצב שבו הוא "אינו עומד בין שמים לארץ" כמו שכתוב במאמר?

אי אפשר לעבור ממדרגה למדרגה אם אדם לא מרגיש שהוא נמצא בין המדרגות, לזמן מה, אבל הוא חייב להרגיש את זה. לכן כל הזמן עליו להשתדל לעשות חשבון לעצמו ולעלות למדרגה עוד יותר גדולה.

שאלה: מצד אחד כתוב שהסולם עומד על הארץ ומובן שזה הרצון שלנו, איך לבנות את החלק העליון הזה, את ראש הסולם שנמצא בשמים?

קודם כל נותנים לאדם כל מיני אתגרים שאם הוא מצליח בהם אז הוא עולה, הדבר השני הוא שהוא רואה לפניו איזה בעיות הוא צריך לפתור עם החברים בשביל העלייה.

שאלה: מה גורם למצבי היציאה של הצדיק?

מצב יציאה נקרא שהצדיק יצא, נפל ממצבו.

תלמיד: מה גורם לצדיק לצאת ממצבו?

ניתוק מהקשר.

תלמיד: מה גורם לו לצאת ממצבו? זו בחירה חופשית שלו או שזה קורה בניגוד לרצונו?

כן, זו בחירה חופשית. נגיד שהוא יוצא מהקשר עם הקבוצה שלו, עם החברים שלו, מתעסק במשהו שתופס לו את הרצון ואת המחשבה בצורות זרות מהדרך הרוחנית, וכך זה קורה. גם הבורא לפעמים עושה לו תרגיל, ואז אפילו שלא התכוון לזה הוא יוצא, וזאת כדי ללמד אותו להחזיק יותר במצב שנמצא, שקיים.

תלמיד: האם זו בקשה שלו, הוא מבקש לצאת מהמצב? לרכוש את ההבחנות האלה?

לא, זה לא נגד רצונו, אבל זה קורה לפעמים מכל מיני סיבות חיצוניות, אז נקרא שהוא יוצא מהמקום. אם הוא מחזיק בזה על אף שבאו כל מיני הפרעות, אז זה לא נקרא שהצדיק יצא מהמקום.

שאלה: רב"ש כותב ש"אף פעם לא היו יכולים לחזור שיקבל מדרגה יותר עליונה כיוון שיש לו סיפוק בעבודה". אם כך, כל עוד יש סיפוק בעבודה, אדם לא יקבל מדרגה חדשה?

אדם צריך תמיד להשתוקק להגיע למדרגה עוד יותר חדשה, לרצות להיות בדרגה עוד יותר גבוהה מהדרגה שבה הוא נמצא עכשיו. יכול להיות שאין לו לזה עכשיו עדיין רשימות, רצון, תשוקה, דחפים, אבל בכל זאת הוא צריך לגרות את עצמו ולחפש. יכול להיות שדרך חברים, אבל הוא צריך לחפש.

שאלה: האם להודות, להלל ולשבח בכל מצב שאני נמצא בו, כמו שכותב לנו דוד המלך "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" זה נקרא ללכת באמונה מעל הדעת?

לא, זה מצב שרצוי להיות בו אבל לא להישאר לעולם.

תלמיד: לברך על הרע כמו על הטוב?

גם נכון, יש עוד הרבה אמרות כאלה.

שאלה: עושה רושם שלא משנה אם יש עליות או ירידות בסולם, תמיד אנחנו צריכים להיות דבוקים בה', ללא קשר להרגשה שלנו. אי לכך, איפה נמצא מעל הדעת אם אני תמיד דבוק בבורא?

אתה נמצא בתוך הדעת, הנקודה שלך היא בתוך הדעת, ואתה רוצה להיות תמיד למעלה מהדעת.

שאלה: מה אומר המשפט שיש שתי בחינות בסולם של האדם? נראה שמצד אחד כשעולים למעלה מהדעת זה אומר שיש טעם בעבודה, מצד אחר זה ההיפך, כשיש לנו טעם בעבודה אנחנו נכנסים לתוך הדעת. אני לא כל כך מבין מהו הסולם ומה הקשר שלו לעבודת האדם?

נכון, עוד מעט נעשה חיבור פרקטי, ואז זה יהיה יותר ברור, יותר מעשי.

שאלה: בתחילת המאמר נכתב "וילך יעקוב חרנה", למה הכוונה?

הוא מרגיש ששם יש לו עוד יותר סיכוי להגיע לדבקות בבורא.

שאלה: רב"ש כותב פה בפסקה 14 ""עכשיו, שאני מרגיש טעם בעבודה, כבר אינני צריך ללכת בעבודה שלמעלה מהדעת", זה גורם לו ליציאת צדיק מן המקום. זה עושה לו רושם, שידע מהיום והלאה לשמור את עצמו, שלא לצאת מהעבודה של למעלה מהדעת." נראה שדווקא בנקודה שבה מתחילים להרגיש את האמת, שם הסכנה הכי גדולה ליפול.

כן.

תלמיד: איך מזהים הארה כזאת אמיתית מלמעלה, שזו לא סתם התפעלות, ומחזיקים בה בלי ליפול מיד לרצון לקבל?

אדם צריך לשקול טוב טוב מהו הרצון שדוחף אותו קדימה, אבל נלך יחד ונברר.

תלמיד: אולי בכל זאת אתה יכול להגיד, מה צריך לשמור פה ומה לשחרר?

כל אחד צריך לראות את זה מהמקום שלו.

שאלה: כתוב, שכשהאדם עולה למדרגה העליונה ומרגיש אותה, אז ההרגשה עצמה מפרה את העיקרון של אמונה למעלה מהדעת, ובעקבות זה האדם נזרק חזרה למטה. האם אפשר להרגיש את המדרגה העליונה יותר מבלי להפר את העיקרון של אמונה למעלה מהדעת?

כן, כך אנחנו עולים. אנחנו מקבלים נתונים ממדרגה עליונה, אנחנו משתדלים לעלות בה ולהחזיק את עצמנו באמונה למעלה מהדעת, ועם זאת לרכוש מה שאפשרי בתוך הדעת גם במדרגה עליונה, וכך ממשיכים.

תלמיד: כלומר אני לא עובד עם ההרגשה של המדרגה העליונה, עם ההרגשה של המקום שאליו אני רוצה להגיע?

את זה צריך להרגיש. רק מתוך פעולה אפשר להבין זאת.

שאלה: רב"ש כותב פה שאם אדם נמצא בירידה, אז מתעוררים לו געגועים לחזור למצב הקודם, כך הוא כותב כלפי הרשימות. איך לעבוד עם רשימות קודמות, נניח אם יש לי כל מיני רשימות חזקות מהכנס?

אם יש לך רשימות ואתה רוצה לחדש אותן, לא סתם לחזור עליהן, סתם לחזור עליהן זה קליפה, אלא לחזור כדי להתחדש וללכת עוד יותר קדימה, זו כבר יכולה להיות עלייה. אז אתה צריך לעורר אותם המצבים, להגיע לאותן הרשימות, ולהשתדל ללכת הלאה, זאת אומרת לבדוק מה עוד אתה יכול להבין באותם המצבים.

תלמיד: האם אני זוכר את הרשימות הקודמות או שזה תמיד עובד על הרשימות שהיו קודם?

זה עובד על הרשימות שהיו קודם.

שאלה: הוא מתאר כאן מצב שהאדם מצדיק את ההשגחה וכותב, "בטח הקב"ה, שהוא הטוב ומטיב, מתנהג עמי בהנהגת טוב ומטיב, אלא שהוא רוצה, שאני ארגיש כמו שאני מרגיש, נמצא, שהוא מצדיק את ההשגחה". השאלה שלי, נראה כאילו יש כאן שני רצונות שונים, יש הרצון איך שאני מרגיש ויש רצון נוסף שאני מצדיק את ההשגחה, זה נכון?

כן.

תלמיד: למה הרצון שאני מרגיש לא נעלם, והרצון לראות שהוא טוב ומטיב ולתפוס את המציאות הנכונה נעלם?

כי אתה צריך לחדש אותו כל הזמן. אתה צריך לחדש את הבורא, שיהיה לך כל יום בורא חדש.

תלמיד: כשאני עושה מאמץ בעבודה עם החברים, או שאני עושה עבודה עם הקבוצה, כל הזמן יש מאמץ להגיע לאותו רצון נעלם, וכאילו הוא נמצא, אבל ממש להרגיש ולעבוד עם הרצון הזה כמישהו שולט.

כן, כנראה שלא גמרת איתו.

תלמיד: זה קצת חוזר לשאלה שנשאלה קודם, איך דואגים שהרצון הזה כל הזמן יהיה תחת הזרקור, שהוא לא ייעלם לגמרי מהמציאות, אפילו שיהיה בווליום יותר נמוך?

לא, אתה לא יכול כך להגיד שאתה רוצה שיהיה ככה, כי יש לפניך איזשהו מצב שאתה רוצה לברר אותו.

שאלה: כתוב בפסקה, "מי שעושה חשבון, שהוא בא לעולם הזה בשליחות הבורא". מה זה אומר לעשות חשבון שהוא בא לעולם הזה בשליחות הבורא?

כך האדם מרגיש. ונגיד שההרגשה שלו הרגשה אמיתית, נכונה, הוא ודאי צריך לבדוק את זה, אבל יש הרגשה כזאת.

מה הלאה כתוב?

תלמיד: לתקן תיקונים.

כן.

תלמיד: אז מה זו השליחות, "שליחות הבורא, לתקן תיקונים"?

כי מתברר לפניו כל מיני מצבים שהוא צריך לתקן אותם, לסדר אותם, להתייחס אליהם, לשאול את הבורא על הכוחות שעל ידם הוא יכול להשפיע לכולם.

שאלה: מתואר שני מצבים שהאדם נמצא בהם בארץ ובשמיים.

כן.

שאלה: והשאלה שלי מהו התיקון, העלייה של האדם מלמטה למעלה, או שהוא מתקן גם משהו בארציות?

לא, רק העלייה. אם יש לו עלייה וקשיים בעלייה הוא צריך לפתור אותם.

תלמיד: האם חלק מהעלייה זה לראות את הארציות ככוח שעוזר לך לעלות?

כן, ודאי, כל הגילויים שיש לך אתה צריך אותם, אתה תוכל לזכור אותם, לעורר אותם מתוך הזיכרון, כדי לעלות ולהחזיק את עצמך במדרגה העליונה.

שאלה: מתי אדם מגדיר את עצמו כמלאך ה' ומתי כאדם?

יש חלק בכל מדרגה שאפשר להפוך אותה כאילו למלאך, אבל עכשיו אנחנו עוד ממש לא צריכים לחפש את זה.

תלמיד: אני שואל כי הוא אומר פה שזה מלאכי ה', זה בעצם האדם שנמצא עולה ויורד.

כן, שנמצא בתפקיד.

תלמיד: אז מתי הוא יכול להגיד על עצמו שהוא אדם ולא מלאך?

מתי שהוא מרגיש ברור, בטוח שיש לו תפקיד רוחני והוא פונה לבורא ומברר את התפקיד והבורא עונה לו ומכין אותו לאותו תפקיד.

תלמיד: אז זה אדם או מלאך?

אז הוא מלאך.

תלמיד: ומתי זה נקרא שהוא אדם ולא מלאך?

כשמברר לעצמו תפקיד כלפי הרצונות הזרים שצריך להתייחד איתם ויחד איתם ללכת קדימה.

תלמיד: כשהוא כבר משתמש ברצונות עצמם, זה נקרא שהוא כבר אדם?

לא, אלא שעושה איתם עבודה משותפת.

שאלה: מהי הפעולה שצריך לבצע שיהיה לך בורא חדש כל יום, מה זה לחדש את הבורא?

שאתה מרגיש שאתה צריך קשר עם אותו בורא, אבל בחשבון חדש ואז זה נקרא שיש לך בורא חדש, בורא אחר.

שאלה: כשאדם מרגיש את מצב ארצה של השפלות, מה קובע שהוא עכשיו ירצה להגיע לבחינת שמיים, השתוות?

הרצון שבו שהוא מברר, הרצון בכל זאת נמשך למעלה, למטרת הבריאה.

תלמיד: איך הוא יכול לעשות את הבירור הנכון, במצב הזה של השפלות שעכשיו "קוראים אותו מלמעלה" כמו שרב"ש כותב, ולא להיות שקוע במצב השפלות?

זה תלוי עד כמה האדם מבין מאיפה בא הרצון ולאן הוא מכוון.

תלמיד: ואיך מגיעה לו ההבנה הזו שעכשיו קוראים לו מלמעלה, למרות שהוא מרגיש מצב שפלות?

הוא מרגיש. מה יש כאן לחשוב, הוא מרגיש שעכשיו כשהוא נמצא במצב לא טוב למטה, רוצים למשוך אותו, רוצים לקשור אותו לרצון יותר עליון.

תלמיד: אני שואל, כי בפועל הרבה פעמים אדם מרגיש עצמו בבחינת שפלות ולא משייך את המצב הזה לזה שעכשיו קוראים לו מלמעלה.

נכון.

תלמיד: אז מה קובע את ההרגשה הזו שעכשיו קוראים לו מלמעלה שיתחיל לעלות למעלה?

שילך ויבדוק, "אין חכם כבעל ניסיון".

(סוף השיעור)