שיעור בוקר 14.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א',

רב"ש א' עמ' 627, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 627, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'"

מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

תשמ"ח - מאמר י"ב
1987/88 - מאמר 12

"הנה חז"ל אמרו (אבות פרק ב', ב') וזה לשונו "רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה, שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון". עד כאן לשונו.

המאמר זה קשה מאוד בפשטות. היתכן, מי שלומד תורה ואין עמה מלאכה, מדוע התורה בטלה מלהיות תורה. ולא עוד, אלא שהתורה שאין עמה מלאכה גוררת עוון. וגם המאמר הקודם גם קשה להבין, מדוע דוקא "יגיעת שניהם משכחת עוון". הלא חז"ל אמרו (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". ולא אמרו, שתורה, בכדי לבטל את היצר הרע, שצריכים גם כן דרך ארץ לעזרה, בכדי לבטל את היצר הרע.

ויש לפרש זה בדרך העבודה. כידוע, שעיקר הרע והעוון הוא הטבע שבה נברא האדם, שמקורו הוא בחינת עפר. כמו שכתוב אחר חטא דעץ הדעת (בראשית, רביעי) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".

ועפר היא בחינת מלכות (כמ"ש בתע"ס חלק ט"ז, דף א' תתקי"ב, אות מ"ג, או"פ), שהוא הרצון לקבל לתועלת עצמו. ועל הרצון הזה נעשה צמצום והסתר. שפירושו, שהמקום הזה נעשה חלל פנוי מאור. והצמצום הזה היה, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, אלא בשיעור של השתוות הצורה, בשיעור זה מסתלק ההסתר, ובא במקומו אור עליון.

ומסיבה זו אומר הרמב"ם, כשמתחילים ללמד הנשים והקטנים ועמי הארץ, מרגילים אותם ללמוד בשלא לשמה, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להן רז זה, היינו לשמה. היות שענין לשמה הוא נגד הטבע שלנו. שאנו נולדנו ברצון לקבל לעצמו. לכן אין עצה אחרת להתחיל בתורה ומצות, אלא בשלא לשמה. אלא ע"י שלא לשמה, באים לשמה. כמו שכתוב, ש"מתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב". (במ"ר בפתיחתא דאיכה).

ובהאמור יוצא, שכל המלאכה שלנו, מה שמוטל עלינו לעשות, היא, להפך את הרצון לקבל שלנו, שיהיה בעמ"נ להשפיע. והמלאכה הזו הוא דבר קשה מאוד. וזה נקרא גם כן "דרך ארץ". כלומר, שמדרך העולם הוא, שהקטן מתבטל אצל הגדול. ושיש הנאה גדולה, בזה שהקטן משרת את הגדול. ולפי זה היה צריך להיות, שכל אחד ואחד יהיה לו הרצון לשמש את הבורא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא. וגם הדרך ארץ הזו קשה לקיים. וזה נקרא "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".

וזהו מסיבת הצמצום וההסתר, שהיה על הרצון לקבל. ולכן אין האור מאיר במקום הזה, אלא חושך והסתר ישנו כאן, בכלי קבלה לעצמו. ולכן מוטל על האדם לקבל על עצמו הכל בבחינת אמונה למעלה מהדעת. וגם זה קשה, היות שהרצון לקבל שלנו לא רגיל לעשות דברים שהם נגד הדעת. ובכדי שתהיה אפשרות לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". והיינו כנ"ל, "שהמאור שבה מחזירו למוטב".

ובענין "המאור שבה מחזירו למוטב" מובא בספר "פרי חכם" (חלק א' דף קנ"ב) וזה לשונו "רוב דברי תורה הם לעיון. בזה מיושב למה לנו האריכות בתורה, וכו', שאינם נוגעים למעשה, אלא רק לעיון. דהיינו, הקדמת מעשה בראשית, וכו', ואין צריך לומר אגדות ומדרשים. אלא להיותם העצם, שהמאור צרור בהם, יזדכך גופו, ויוכנע יצר הרע, ויבוא לאמונה בתורה, ובשכר ועונש וכו'. וברור, שבהיות האדם חושב ומעיין בדברי תורה, האמורים בהתגלות ה' לאבותינו, וכדומה לזה, הרי הם מביאים למעיין יותר מאור מהיותו מעיין בענינים מעשיים. הגם שלענין המעשה הם יותר חשובים, אבל לענין המאור ודאי שהתגלות ה' לאבותינו חשוב יותר, וכו'. ומתוך שחכמת הקבלה כולה מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומצלחת לסגולתה כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה לסדרה, שתהיה ראויה להתעסק בה". עד כאן לשונו.

ובהאמור יוצא, שהתורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.

אולם זה נאמר, שמועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא "מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה, ולא להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. אחרת התורה שלו הולכת ונעלמת ממנו. כלומר, כח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכח הזה מתבטל. וזה שכתוב "וכל תורה, שאין מלאכה", היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל.

אולם יש להבין, למה תורה גוררת עוון. וכי לא די שהתורה מתבטלת, אלא גם גוררת עוון. היתכן. והקושיא מובא בהקדמה לתע"ס (אות ל"ט) וזה לשונו "צריכים ביאור, להבין, איך ובמה נעשית לו התורה הקדושה לסם המות. המעט הוא שמתייגע לריק ולבטלה, וכו', אלא עוד שהתורה והעבודה עצמה נהפכת לו לסם המות".

ושם (בהקדמה לתע"ס, אות ק"א) אומר "וזה שכתוב, שהקב"ה מסתיר את עצמו בתורה. כי ענין היסורים והצער, שהאדם משיג בשעת הסתר פנים, אינו דומה באדם, שיש בידו עבירות ומיעוט בתו"מ, לאדם, שהרבה בתורה ומעשים טובים. כי הרצון מוכשר ביותר לדון את קונו לכף זכות. מה שאין כן קשה לו ביותר לדון את קונו לכף זכות, שהרי לפי דעתו, אינו ראוי לעונשים קשים כל כך, וכו'". ובהאמור נבין, מדוע אומר "כל תורה, שאין עמה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון. היות מצד אחד הוא רואה, שעוסק בתו"מ. ומדוע אין הקב"ה מתחשב עמו, כמו שהוא מבין, שמגיע לו. לכן יש כאן ב' דברים: א. שסופה בטילה, ב. שגם גוררת עוון, כנ"ל".

אי לזאת, צריך האדם טרם הלימוד להתבונן, על איזו מטרה הוא רוצה לקיים מצות לימוד התורה. כלומר, אם הוא עוסק בתורה מטעם התורה בעצמה, כדי לדעת את הדינים של מעשי המצות, איך לקיימם. או שלימוד התורה בעצמה, זהו כל כוונתו. ובשביל לדעת את ההלכות של מעשי מצות, זהו אצלו ענין אחר לגמרי. כלומר, שלומד תורה על ב' מטרות.

אולם גם בזמן שלומד תורה לשם לימוד תורה, גם כן יש להבחין על איזו כוונה הוא לומד. כלומר, לקיים מצות ה', כמו שכתוב "והגית בו יומם ולילה". או שלומד בכדי לקבל מאור התורה, היות שהוא צריך את מאור התורה, בכדי לבטל את הרע שבו. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהוא לומד תורה, בכדי להשיג את התבלין, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב".

ובטח האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה.

וכך אומר שם בהקדמה לתע"ס (אות י"ז) וזה לשונו "ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת, ובהשגחתו בשכר ועונש, וכו'. ובדרך הזה יזכה להנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, וכו'. אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה חס ושלום לאמונה, יש לו תקוה גם כן על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, וכו'. ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, וכו'". עד כאן לשונו.

נמצא לפי זה, שהאדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם".

ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) וזה לשונו "ומפני מה אין מצווין תלמיד חכם לצאת תלמד חכם מבניהן. רבינא אומר, שאין מברכין בתורה תחילה". עד כאן לשונו. ולהבין המאמר הזה על דרך העבודה, כלומר, שהכל נהוג בגוף אחד, לכן יש לפרש השאלה, מדוע אין מצווין תלמיד חכם לצאת תלמיד חכם מבניהן.

ידוע ש"אב" ו"בן" נקרא "סיבה" ו"מסובב". כלומר, שהמצב הא' הוא הגורם למצב הב'. ולפי זה, כשהאדם לומד תורה, שזה נקרא "תלמיד חכם". ולמדנו "המאור שבה מחזירו למוטב". ומה זה "מוטב". זהו כמו שאמרו חז"ל, שאמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, שהם מבטלין את היצר הרע". ובזמן שמבטלין את הרע, כי רע נקרא כידוע "הרצון לקבל לעצמו", ואז הוא נעשה "תלמיד חכם", כנ"ל לפי פירוש אאמו"ר זצ"ל.

לכן יהיה פירוש של השאלה "מפני אין מצווין תלמיד חכם", שהוא מצב הא' כנ"ל. "לצאת תלמיד חכם מבניהן". כלומר, שלא נולד מהם מצב הב', שהוא צריך להגיע להיות תלמיד של חכם כנ"ל, שיזכה, שכל מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע. הלא יש כלל "המאור שבה מחזירו". ואין אנו רואין, שהתלמיד חכם, תהיה להם היכולת, להוציא בנים תלמד חכם, כנ"ל.

ועל זה באה התשובה, שלא ברכו בתורה תחילה. וגם התשובה הזו קשה להבין. הלא אנו רואים, כל מי שהולך ללמוד, אומר ברכת התורה תחילה, לפני הלימוד. אם כן, מה יכולים לפרש, שהסיבה, שלא מולידים בנים תלמיד חכם, הוא שלא ברכו בתורה תחילה.

ויש לפרש, זה שכתוב "שלא ברכו בתורה תחילה". היות שאנו רואים, מי שהולך לעשות איזה קנין חשוב, שע"י הסחורה שהוא יקנה, יהיו לו רווחים גדולים, אז הידידים מברכים אותו, שיהיה לו הצלחה בהפעולה הזו. כלומר, שיהיה לו רווח גדול.

כמו כאן בעבודה. כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. בטח כדי שירויח מהלימוד התורה, כי בלי רווחים אי אפשר לעבוד. לכן הוא צריך לדעת, שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

ובעבודה, כשמדברים בגוף אחד, נמצא שהוא צריך לברך את עצמו, שיצליח בלימודו, וירויח הרבה מאור מהתורה, שהוא הולך ללמוד עכשיו. אחרת, כלומר אם הוא לא ברך תחילה לפני לימוד תורה, אין הוא זוכר את המטרה, מה שהוא צריך להוציא מהלימוד, שזה נקרא "בנים", שהבנים הוא תוצאה מהלימוד. כנ"ל, שהתורה הוא הסיבה, שהוא אב, והמאור, שמוציא מהתורה, הוא הבן.

ולפי זה צריך כל אחד ואחד לפני הלימוד לעשות חשבון לעצמו, מהי מטרת הלימוד, כלומר למה הוא נותן יגיעה בתורה. בטח אין לתת יגיעה בלי שכר. ובטח, כשהאדם לומד תורה, הוא מאמין "בנאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתיך" (אבות, פרק שני, כ"א). ולאיזה שכר הוא מכוון, הוא צריך לתת תשומת לב, בכדי שהשכר יהיה תמיד לנגד עיניו. כלומר, שיהיה לו בטחון ואמונה, שהקב"ה ישלם לו שכרו.

והשכר, שהוא מקוה שיקבל, זה צריך לתת כח לעבודה. היינו, שהשכר הוא חומרי דלק, שעליו מתבססת העבודה שלו. ובטח שככל שהשכר גדול ביותר, יש יותר כח עבודה. מה שאין כן אם השכר אינו חשוב כל כך, אין השכר הזה ראוי ומסוגל, שיתן לו כח לעבוד במסירות נפש. כלומר, שיבין, שהתורה כל כך חשובה, כמו שכתוב "כי הם חיינו ואורך ימינו". ובטח שאם האדם מרגיש כך, שזהו ממש תורת חיים, היה כל אדם לפי הרגשתו, היה נותן כל חייו, בכדי להשיג חיים.

אולם בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה."

שאלה: לא ברור איפה העבודה של האדם, לפני שהוא בא ללמוד תורה או בזמן לימוד תורה?

לפני שהאדם בא ללמוד תורה הוא צריך לברר איך הוא מתקרב לבורא. כנראה שהוא צריך להגיע לאיזשהו מגע עימו שיעלה אותו לרמה אחרת, שיוכל לשאול, יוכל לשמוע תשובה, שיהיה אפשר ללמוד.

תלמיד: האם התפילה שאנחנו מתפללים היא גם העבודה שלנו לפני שאנחנו באים ללמוד תורה, או שהתפילה היא כבר בזמן שאנחנו לומדים תורה?

לא, זה תלוי מה אתה רוצה מהתפילה. זה לא תלוי כל כך במילים שאתה קורא מהספר, זה תלוי מה אתה רוצה.

תלמיד: אז לפני שאדם בא ללמוד תורה הוא צריך פשוט לשאול את השאלות שרב"ש כותב במאמר? זו ההכנה שלו?

כן.

תלמיד: ואיפה הוא מקבל תשובות?

תשובות הוא מקבל מזה שהוא מתפלל, מזה שהוא לומד, אז באות לו התשובות.

שאלה: רב"ש כותב לקראת סוף המאמר, שהשכר שאנחנו מצפים לו הוא כוחות להמשיך לעבוד, מצד אחר אנחנו שומעים שהתורה מתישה כוח של אדם. איזה כוחות בדיוק אנחנו אמורים להוציא מהמאור, ומה מתיש אותנו?

כשהאדם לומד תורה וכל הזמן מחפש על ידי מה הוא יכול להתקדם למהות התורה, באות לו שאלות והוא נמצא במבוכה שלא מקבל עליהן תשובות, עד שמתחיל להבין שהשאלות שלו צריכות להיות מסודרות מאוד נכון כלפי הבורא, אחרת הוא מבלבל את עצמו עם השאלות שלו, וכך הוא מתקדם.

שאלה: שאלות מסודרות הן, מה אני צריך לבקש מהבורא בדרך? מה חסר לי בשביל לתקן את עצמי, את היחס שלי?

כן, ודאי. מה חסר לך עכשיו כדי להתקדם בדרך.

תלמיד: אז חשוב מאוד להיות כל הזמן רגיש לחברים, לראות מה אני צריך כל הזמן לתקן בקשר ביני לחברים ולבורא?

כן.

תלמיד: אנחנו יודעים שבכל הדרך הזאת ההכנה היא מאוד מאוד חשובה, אני צריך להכין את הגוף שלי לפני לימוד תורה. מה זה אומר להכין את הגוף?

"להכין את הגוף" זה נקרא להכין את הרצון שלך, שיהיה רגיש להשתנות על ידי המאור שבתורה, ושתתחיל להרגיש את כל השינויים שבו וזה יכוון אותך בדרך.

שאלה: רב"ש כותב, "כל תורה, שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון". מהו המושג "תורה"? האם תורה זה שיעור בוקר, או שבמשך היום אני חושב על הבורא ומתגבר?

"תורה" היא כל המילים שאתה שומע, שמדברות כולן על המערכת שקושרת אותך לבורא.

תלמיד: כשאני קורא מאמר במשך היום, זה נקרא "תורה"?

אני לא יודע, זה תלוי איך אתה קורא, מה אתה רוצה מזה.

תלמיד: ואם אני עושה פעולה זה אותו דבר, הכול תלוי במה שאני רוצה להשיג באותה פעולה, זה קובע אם זו "תורה"?

כן.

תלמיד: כשרב"ש אומר ש"אין עמה מלאכה", מלאכה זה מה אני רוצה להשיג?

"מלאכה" זה נקרא שאתה משתדל להתאמץ למעלה מהשכל שלך, מהרצון לקבל שלך.

תלמיד: בשיעור אני חושב שדי ברור מה אנחנו עושים, אבל במשך היום, כשאתה עובר מצבים ומנסה לראות מה הבורא רוצה ממך ועושה את כל העבודה הפנימית הזאת, האם המאמץ לקשור כל פעולה מול החברים, לקשור כל דבר לבורא, זו המלאכה?

זה שייך למלאכה.

תלמיד: אם אנחנו באים לשיעור בוקר ולא עושים את מה שאמרת, לא עוצרים כל רגע וחושבים, "למה אני לומד, למה באתי לשיעור, מה אני רוצה להשיג", אם אני לא עושה את כל זה אז "סופה בטלה" כפי שרב"ש כותב פה, ולא רק שהיא בטלה, היא גוררת עוון, יש פה גם קנס.

ירידה.

תלמיד: כן. למה זה כך?

כדי ללמד את האדם שהוא הלך לא נכון.

תלמיד: יכול להיות שבמצב כזה "שב ואל תעשה עדיף"?

לא, האדם צריך לעשות מאמץ לממש ככל האפשר בצורה נכונה ויותר גדולה.

שאלה: סיפרת לנו פעם שרב"ש התחיל להעריך אותך כשראה שהאור בחלון שלך דולק שעה שעתיים לפני הלימוד. מה זו הכנה נכונה לשיעור בוקר?

כל אחד מכין את עצמו איך שהוא יכול. אני חושב שכשאנחנו קמים ומרגישים, שאיתי יחד קמים עוד הרבה אנשים, ועכשיו כל אחד בא ממקום הלינה שלו לשיעור, ויש לי איתם דרך, יש לי איתם סיבה, מטרה, זה נקרא שאנחנו באים ללמוד, שאנחנו באים למטרה אחת, לגלות את הבורא.

תלמיד: זה כבר מצב טוב, שאנחנו באים כך וזאת המטרה שאנחנו רוצים.

זה צריך להיות ברור לכל אחד ואחד, שאנחנו באים לשיעור כדי לגלות את הבורא.

תלמיד: נראה לי שחסר משהו במאמר, או שרב"ש עוד ידבר על זה בהמשך, אבל המאור לא רק מתקן, הוא גם מראה מה צריך לתקן.

כן.

תלמיד: איך עושים את ההכנה להגיע לשיעור כבר עם בערה לדבר ברור שצריך לתקן אותו?

אנחנו משתדלים לא לשכוח את זה גם במשך השינה. לפני שהולכים לישון אנחנו מבקשים לא להפריד אותנו מהמערכת העליונה, ככל האפשר שתהיה עלינו הארה קטנה ביותר אבל בכל זאת שלא תעזוב אותנו. וכך אנחנו מתקרבים, עוד קצת ועוד קצת, טיפין טיפין.

תלמיד: אז מהי ההכנה הנכונה לפני השינה?

שבזמן השינה אני לא איפרד מהבורא. אומנם אני לא שולט על עצמי אבל אני מבקש ממנו שלא יעזוב אותי.

תלמיד: וכדי שתהיה הכנה כזאת איך צריך להתכונן לזמן שלפני השינה?

יש כאלו שלפני השינה ממש מתיישבים ליד השולחן וקוראים מהספר. זה יבוא.

שאלה: המאור שבה, בונה בנו את הכלים של השפעה וגם אחרי זה, נחת הרוח לבורא תהיה מורגשת באותו המאור?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שהוא תמיד יסתיר את עצמו מאחורי המאור?

כן.

תלמיד: וזה נקרא תורת חיים?

כן.

שאלה: רב"ש כותב שהמלאכה היא להפוך את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. לעומת זאת, אנחנו מתחילים משלא לשמה, זאת אומרת עובדים עם שכר, מחפשים את השכר ושהוא יהיה לנו כחומר דלק, זה ממש הפוך.

כן, בדרך אנחנו מחליפים את המטרה, מחליפים את האמצעים עד שמגיעים לסיכום הנכון.

תלמיד: אז אנחנו לא עובדים על דרך הרגל, להתרגל לעבוד בעל מנת להשפיע, אלא הסיכום זו תוצאה שהופכת אותנו בבת אחת?

לא בבת אחת, אלא היא בהדרגה מכוונת אותנו לכיוון הנכון.

תלמיד: וזה בסדר לפני כל פעולה, לראות את השכר שמגיע לנו ממנה, איזה מאור, כמה זה יקדם אותנו?

ודאי.

שאלה: רב"ש כותב שמטרם שהוא מתחיל ללמוד, הוא צריך להתחייב לזכות באמונה. ההכנה היא בעיקר להשיג אמונה מעל הדעת, כלומר כדי להגיע ללימוד במצב שאני לא יודע כלום אבל אני מאמין באמונה שלמה שהמאור יגיע ונזכה לשכר ולתיקון?

כן.

שאלה: רב"ש כותב "הסיבה שלא מולידים בנים תלמיד חכם, הוא שלא ברכו בתורה תחילה", ובהמשך הוא כותב "ובעבודה, כשמדברים בגוף אחד, נמצא שהוא צריך לברך את עצמו, שיצליח בלימודו, וירוויח הרבה מאור מהתורה", מה זה בעבודה שלנו לברך תחילה?

אנחנו מברכים את הבורא, שנתן לנו תורה כאמצעי, שעל ידי זה אנחנו גם מגיעים להוליד מאתנו תלמידי חכמים.

תלמיד: הרי זה לא רק להגיד את המשפט הזה.

תנסה לשחק עם זה ככל האפשר, עד שזה ייכנס לתוך המצבים שלך ותתחיל להרגיש בכך חיים.

תלמיד: בהכנה?

כן.

שאלה: נשמע מהמאמר שהתורה היא ממש כלי עבודה לאדם, אמצעי. בעבודה גשמית, כל יום אני קובע מה אני צריך להספיק, אני קובע מטרה ורץ לקראתה. איך אני קובע מטרה יומית ברוחניות?

מה אתה רוצה? מה אתה רוצה להשיג? מה חסר לך כדי להשיג?

תלמיד: קשה לי להגדיר את זה.

מה קשה?

תלמיד: יש לי משפטים בראש, תחושה כללית, אבל לא משהו מוגדר.

תנסה עוד ועוד.

תלמיד: תן לי למשל דוגמה למטרה.

מה אתה רוצה?

תלמיד: אני יכול להגיד, להיות יותר משפיע, זה לא מוגדר.

כן, כי זה לא בא מתוך הרצון שלך.

תלמיד: זה ברור, הכול נגד. הוא מתאר את התורה ממש ככלי עבודה וגם אומר, "כל תורה שאין מלאכה, היינו שלא מכוון שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיה בעל מנת להשפיע".

כן, כי זה מאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אז איך אני פורט את זה למטרה? אני יוצא למשך היום, מציב לי מטרה לעשות משהו.

כשאתה רוצה להשיג משהו, אז חסר לך כוח, הכוח הזה נמצא בתורה, זה הכוח הכללי, אתה מבקש שהתורה תשפיע עליך.

תלמיד: האמת שכוח לא חסר בלימוד, אם אנחנו נכנסים דרך החיבור, דרך הסביבה אנחנו מקבלים כוחות. השאלה היא מה המטרה? מה אני רוצה להשיג היום שלא השגתי אתמול? רב"ש אומר תיקון הרע, להפוך כלי קבלה להשפעה.

אני לא מבין מה חסר לך?

תלמיד: מטרה מוגדרת.

המטרה המוגדרת היא פשוטה, שתהיה דומה לבורא. הוא משפיע, אף אתה משפיע.

תלמיד: זה מה שאני צריך לחשוב כל היום, להיות יותר דומה לבורא?

רצוי.

שאלה: איך אני מכוון את הכוונה בזמן הלימוד למשוך את המאור?

אתה לומד תורה וכתוב שבתורה יש מאור המחזיר למוטב, אז אתה רוצה שאותו מאור שאתה לומד עליו, ישפיע עליך.

תלמיד: במחשבה, בתפילה פנימית?

בכל מה שאתה עושה. האמצעי לרוחניות נקרא תורה, אז אתה רוצה שאותו אמצעי ישפיע עליך.

תלמיד: האם נכון גם לבקש עבור החברים בזמן השיעור?

כן.

שאלה: האם הבקשה היא על התוצאה, שאהיה דומה לבורא, או אולי בקשה לפני כן, שאהיה בכלל בנטייה לכיוון הזה, במאמצים כלפי זה?

גם כן, תלוי מה אתה יכול לתאר לעצמך, לתאר לפניך.

תלמיד: אפשר לבקש להיות דומה לבורא לפני שיש לך רצון לכך? קודם לבקש על רצון, או מראש כבר לבקש?

תבקש, לא חשוב, העיקר שכל הזמן תהיה דבוק לזה.

שאלה: איך מסתדרת ההכוונה שברור לך איזה שכר אתה אמור לקבל ואתה מצפה לשכר הזה, עם המקום שאנחנו צריכים להיות באמונה למעלה מהדעת ולא להסתכל מה יש לנו בסוף בכיסים? רב"ש מתאר פה מצב, שככל שאדם לומד תורה, כך הוא יכול לבוא בטענות לבורא. למדתי, השקעתי, נתתי יגיעה, איפה מה שמגיע לי, ודווקא הטענות האלה כלפי הבורא גוררות עוון. האם צריכה להיות ציפייה לשכר ומדידה של השכר, כי הרבה פעמים אנחנו אומרים שעצם העבודה היא השכר, ודווקא ככל שאין טעם בעבודה זה נחשב יותר?

אנחנו מודדים את השכר לפי התוצאה.

תלמיד: האם אתה יכול להגיד שאדם יכול לעשות חשבון, נכנסתי לשיעור במצב אחד, יצאתי מהשיעור יותר דומה לבורא, הוא יכול לעשות חשבון כזה?

כן.

שאלה: אבל סיכום התוצאה מהשכר שעכשיו אני מתאמץ להשיג במהלך השיעור, צריך להיות בסוף השיעור, או שהוא בעצם נפרס ונמדד במהלך היום?

גם וגם. הוא יכול להיות בסוף השיעור וגם יכול להיות במשך היום.

תלמיד: אז אנחנו אמורים להגיע לשיעור, לדרוש שכר, מאור, כמו שבאים לתחנת דלק לשלוש שעות, כדי שיהיה לנו כוח אחר כך לנסוע, לעבוד במהלך היום?

כן.

תלמיד: אז אני צריך לראות במהלך היום איך השיעור השפיע עלי, כי גם פה אין איזו מדידה, לפעמים יכול להיות שכל היום שלי ממש באי סדר ובמצבים וכן הלאה, ויכול להיות שהיום רגוע ואין קשר איך הייתי בשיעור. יכול להיות שדווקא התאמצתי מאוד בשיעור ודווקא בגלל זה היום יותר מבולגן והבורא שולח לי יותר הפרעות. האדם לא יכול ממש לדעת איך הבורא מסדר לו את התהליך. אז מהי באמת המדידה שהיית בשיעור, התייגעת נכון והוצאת ממנו תוצאה טובה?

לשם כך אנחנו לומדים את המאמרים. מה הוא כותב במאמר שאתה צריך לדרוש?

תלמיד: מאור.

מה אתה צריך להרגיש כתוצאה מזה?

תלמיד: חשיבות.

חשיבות של מה?

תלמיד: חשיבות התורה, חשיבות הבורא, חשיבות החברים, חשיבות ההשפעה. אז אם במהלך היום אחר כך יש לי חשיבות לזה, כביכול עבדתי טוב בשיעור? אם אני כל היום במחשבות אבל יכול להיות שיש לי כל היום הרבה הפרעות והסחות דעת מהדבר הזה, הוא גם אומר שלמדתי טוב, אז כביכול זה הגביר לי את הרצון, "אתה שולח לי עוד הפרעות". זאת אומרת האדם לא יכול לדעת לפי התנהלות היום שלו אם הוא למד נכון או לא למד נכון, אם הוא הוציא שכר או לא הוציא שכר?

השכר שלו במה?

תלמיד: בחומר דלק לעבודה.

אז יש לו יותר חומר דלק, יכול להיות שכן וליד זה יש הפרעות, אבל חומר דלק כן נמצא.

תלמיד: אז איך בדיוק למדוד את חומר הדלק. ומה זה נקרא "ובעבודה, כשמדברים בגוף אחד  נמצא שהוא צריך לברך את עצמו, שיצליח בלימודו"?

שהוא בטוח שקיבל התעוררות מלמעלה ועל ידי ההתעוררות הזאת שהוא עכשיו הולך, הוא יגיע לגילוי הבורא ולדבקות בו.

שאלה: האדם צריך לכוון לקבלת המאור מהלימוד שלו, וקבלת המאור זה כמו תרופה. האדם צריך להציג את המחלה שלו, הוא צריך לבדוק מה הוא מתקן? הרי ידוע שצריך לתקן את היצר הרע, אבל תרופה לְמה הוא צריך?

הוא צריך תרופה לגופו שיעזור לו כל הזמן לעלות ולעלות בסולם הכוונות.

תלמיד: כלומר האדם צריך להרגיש שהוא לא נמצא בכוונות נכונות, שהוא נמצא בערפל, והמאור יביא לו איזו הרגשה בהשפעה והתקרבות לבורא.

כן.

תלמיד: יוצא שתוך כדי שהוא מנסה להשיג את זה הוא נמצא גם בתפילה. ויכול להיות שהפעולה כבר הסתיימה עוד לפני שהוא התחיל לעסוק בכלל.

אני לא יודע. יכול להיות.

תלמיד: נראה שהפעולה של הכוונה והשגת הכוונה הזאת היא כביכול שקיבלת את כל מה שרצית, אם הצלחת להגיע לכוונה הזאת וזה מה שאתה רוצה להשיג מהתורה, אז עכשיו לא ברור מה השיעור נותן לך בנוסף.

השיעור מקדם אותך. אתה מגלה שהבורא יותר גבוה, גדול, שהכוונות שלך יכולות להיות יותר מכוונות נכון, ואם כך הקשר עם הבורא יותר חד.

תלמיד: כמה פעמים ביום או נגיד בשיעור מתחלפים לנו הכלים ואנחנו מתחילים מאפס בלי לשים לב מחדש? זה יכול לקרות כמה פעמים ביום?

בטח.

תלמיד: למשל אנחנו עשינו מאמץ מאוד טוב ויעיל והרגשנו שהצלחנו במהלך השיעור, וכשיצאתי הכלים כבר התחלפו והחיים פתאום לא היו כמו בשיעור. אני עובד על משהו עם כלים חדשים. האם יש מה לצפות מפעולת הלימוד במהלך השיעור לשאר היום?

כן, וודאי שיש לנו מה לצפות. אנחנו צריכים לכוון את עצמנו בשיעור בוקר, במגע הראשון עם התורה באותו יום שאנחנו רוצים ללכת לקראת המאור המחזיר למוטב ואנחנו רוצים שהמאור הזה ישפיע עלינו, על כולנו וכך כל החברים שיעשו כמוני ועל ידי זה אנחנו נזכה לשינוי בכל יום.

תלמיד: אבל השינוי הזה מתבצע באותו הרגע שאני מבקש.

יכול להיות. כן.

תלמיד: לכן אני שואל למה שאני אצפה שמהלך היום או שאר הזמן שלי ביום לא ידרוש עוד מאמץ אלא אני צריך להיות כל הזמן במאמץ מתחדש, כי ברגע שאתה מקבל מאור הוא סיים את פעולתו. איך לצפות מזה שהמאור ימשיך לפעול עליי? מה אני יכול לבקש מהמאור שיעשה לי במהלך היום?

לעלות אותי בסולם הדבקות.

תלמיד: וזה יקרה בהדרגתיות במהלך היום?

כן. עם כל מיני תרגילים ועיכובים שהבורא שולח לי, אבל אני ארגיש שאני כל הזמן מצטרף אליו.

שאלה: שמעתי לא פעם שבלשם שמיים אתה צריך להגיע למצב שאתה אפילו משפיע ואתה לא יודע בכלל שאתה משפיע. זאת אומרת אתה אפילו לא רוצה לדעת מה השכר שלך?

כן.

תלמיד: אבל פה כל הזמן הוא מדבר על שכר, שאני מצפה לאיזה שכר של אור שיחזיר אותי למוטב במובן הזה שאני כן אוכל להרגיש את זה, שאני ארגיש שהלב מזדכך או אני לא יודע בדיוק מה זה הדבר הזה.

כן.

תלמיד: זה לכאורה עומד לי בסתירה, איך מיישבים את הסתירה הזאת?

דבר והיפוכו, ככה זה קורה. נגיע לזה ותראה עד כמה שזה מתלבש בחומר.

תלמיד: הוא כותב שתלמיד חכם הוא מי שלומד מחכם, וגם שאת התורה אפשר ללמוד עם הרבה סוגי כוונה, כמו לדעת דינים, לדעת איך לקיימם, או למשוך מאור. הכוונה בתורה היא לא לספר עם דפים, אלא לאידאה מסוימת, נכון?

התורה תלויה באדם שפותח את הספר, נכלל עם מה שכתוב, זה משפיע עליו, ומעורר אותו לעשות פעולות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה ההבדל בין אדם שיושב בביתו באיזו פינה עם ספר, לבין מישהו שמגיע ומקבל דוגמה מחברים, ומקבל גם דוגמה מרב?

אז יש לו יותר סיכוי להצליח. הוא מקבל דוגמאות, וכך הוא מקבל תמיכה.

תלמיד: אנחנו אומרים שילד לומד מדוגמה, לא עוזרים דיבורים כשמסבירים לו, הוא רואה דוגמה, נספג ממנה, וזה הופך להיות חלק ממנו. איזו דוגמה בזמן הלימוד אני צריך לקחת מהחברים, איזו דוגמה אני צריך לקחת מרב, איזה דוגמה אני צריך לקחת מרב"ש שאנחנו לומדים ממנו?

שכולם עושים כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: אז הדוגמאות האלה אמורות לעשות בי שינוי, בטבע שלי, אני צריך לרצות להיות משהו אחר, ולשאוף להיות כמוהם, לשאוף להיות כמו רב"ש, לשאוף להיות כמו רב, לשאוף להיות כמו החברים, אלו הזירות שאני נספג מהן?

כן.

שאלה: הוא כותב "מה שאין כן שהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה". אנחנו שומעים וקראנו שצריך המון תשומת לב לפני כל פעולה. למשל לבוא לשיעור בבוקר, צריך המון מחשבה לפני, ובירור לשם מה באתי.

כששמעתי את זה שוב, וזו לא פעם ראשונה, ניסיתי לדמיין אדם שמגיע לעבודה, כמו לוחם שכל יום צריך לזכור שהוא נלחם למען העם שלו, כמו מנתח שיש לו המון אחריות ביד. ואנחנו מגיעים לשיעור בוקר, יושבים עם אותם חברים, הפעולה היא כאילו כל הזמן אותה פעולה, וצריך כל פעם למצוא משהו חדש, התרגשות חדשה, לזכור מחדש את המטרה. איך עושים דבר כזה, מה מתחדש כל יום בשיעור הבוקר?

ההתקשרות לקבוצה, ולבורא.

תלמיד: איך מוצאים כל יום את ההתרגשות הזאת?

זה מאמץ. ובמשך היום צריכים להיות בהמתנה לקראת המעשה הזה.

תלמיד: איך אני עוזר לחבר להגיע למאמץ הזה?

על ידי דוגמה.

תלמיד: מדובר פה הרבה על המאור המחזיר למוטב. אם עכשיו תלמיד היה שואל אותי מה זה המאור המחזיר למוטב, מה הדבר הזה? איך מסבירים לו מה הכוח הזה?

אתה לא יכול להסביר לו את זה. שמגיעה אליך התעוררות, וההתעוררות הזאת עוזרת לך לעלות להשגה, להרגשה, לחיבור יותר גדול עם הבורא.

תלמיד: זאת אומרת שזו הרגשה שבאה מבחוץ, ופתאום מעירה אותי, זה המאור?

כן.

שאלה: המאור שבתורה מצד אחד מתקן, ומצד שני פותח גם יכולת. זאת אומרת אם הוא מתקן, נפתחת מדרגה חדשה שצריכה להיתקן.

כן.

תלמיד: אז אם ניקח דוגמה גשמית, מישהו צריך לעבור ניתוח, הוא סובל, ומאוד רוצה שיעשו לו את הניתוח. ואז כשהניתוח הצליח, הוא נושם, הוא מרגיש טוב, כאילו יש לו עכשיו יכולת להשפיע. אבל מצד שני זה לא הסתיים, מייד נותנים לו עביות חדשה, ועכשיו הוא שוב צריך להתחיל להרגיש שהוא צריך עוד ניתוח, כדי שתהיה לו אפשרות לנשום מחדש? איך מתנהל התהליך, מה הבן אדם צריך להרגיש?

זאת לא שאלה. תתחיל לעבוד על המקרה הראשון, ואז תראה איך זה הופך למקרה השני.

שאלה: אני מרגיש ששיעור בוקר זה כמו מין מפעל של הבורא, ואנחנו רוצים, או לא רוצים, בכוונה, או לא בכוונה, אנחנו פשוט כמו חלקים במכונה הזו. מאוד קל להרגיש איך אנחנו מגיעים לשיעור בוקר, למשל עכשיו, כבר עברה שעה של שיעור, ואני מרגיש אחרת לגמרי בכוונות, במחשבות, בתחושות. כאילו משהו קורה פה, וזה כל פעם מתחדש, וקורה מחדש. אני מרגיש את זה מאוד ברור כי זה ממש בקונטרה ליתר הזמנים במהלך היום. יש את שיעור הבוקר, שבאמת אין מילים לתאר את העוצמה שלו, ויש את מהלך היום.

רב"ש כותב שבזמן השיעור אסור להסיח את הדעת מלימוד התורה. האם זו פעולה שאנחנו באמת מסוגלים לא להסיח את הדעת מלימוד התורה בשיעור הבקר? יש לי כוח לעשות דבר כזה?

כן. אם אתה כל הזמן חושב על מטרת השיעור, ועל איך אתה יכול להשתלב שם.

תלמיד: ואז כקונטרה, יכול להיות שהבורא זורק אותי, ופתאום נותן לי לשים לב שבכלל הייתי במחשבות אחרות? אני חייב להסיח דעת מהתורה, בשביל להבין שאני מוסח? אתה מבין?

כן. אני מבין.

תלמיד: יש חברים בקבוצה שיש להם תפקיד בזמן השיעור, ולכן הם מחויבים מטעם תפקידם להסיח את דעתם מהעבודה. האם זה נכון שכך יהיה כל השיעור? אולי החברה צריכה לדאוג לכל האדם?

צריכים להתחלף, ולדאוג שלכל אחד תהיה כזו הזדמנות.

תלמיד: אסור לנו כחברה לתת לאדם כל זמן השיעור להתעסק במשהו שמסיח את דעתו מהלימוד, נכון?

נכון.

תלמיד: במהלך היום, איך לא מסיחים דעת מהתורה, מה עושים?

זה מאמצים. אין מה לעשות.

שאלה: למה התורה יכולה להפוך לסם המוות?

זה כנגד זה. יש תמיד שני כוחות בבריאה.

תלמיד: אפשר לעבוד לא נכון ולהפוך את זה לסם המוות?

כן.

תלמיד: איך לומדים תורה נכון כדי שהיא תקדם את האדם אל הרוחניות?

רק על ידי כלי נכון. תורה זה המאור המחזיר למוטב, ואנחנו צריכים למשוך אותו בצורה נכונה לכלי הנכון.

שאלה: מה ההבדל בין תורה לבורא?

הבורא זה כוח עליון, "אחד יחיד ומיוחד", ש"אין עוד מלבדו". והתורה זה הכוח שמגיע ממנו אלינו, כלפי הנבראים, ואנחנו צריכים ללמוד איך נכון להשתמש בכוח הזה.

תלמיד: ובגלל זה היא נקראת "מאור", כי היא בעצם לא ממנו, אלא זו ההשפעה שלו?

כן.

שאלה: האם משיכת המאור תלויה באדם או בקשר בין כל התלמידים, והאם זו פעולה משותפת?

זו פעולה משותפת, למרות שיכול להיות שאנחנו לא כל כך מרגישים את זה.

שאלה: תמיד אומרים, "העיקר, חוץ מצא" ויש לבוא לחברה אפילו בלי כוונה והעיקר לשים את עצמך תחת השפעת החברה. האם הגעה לחברה ללא כוונה עלולה להיות מזיקה?

כן ולא. יכול להיות שזה כן מזיק, ויכול להיות שזה לא מזיק, אבל את כל הדברים האלה אנחנו צריכים בכל זאת לקבל כדי להתחכם.

שאלה: מה ההבדל בין מלאכה ובין ללכת מעל לדעת?

אפשר להגיד שזה אותו הדבר. מלאכה, זה כשאני לוקח את הכלים שלי ורוצה להעלות אותם לדרגה יותר עליונה, וזה אפשרי רק על ידי המאור שבתורה, ורק כך אני יכול לעלות.

שאלה: נאמר שתורה ללא יגיעה מעוררת עוון. אם כך, מה זה יגיעה, מה זה עבודה בתורה כדי לא נעורר עוון?

כשאני רוצה לעורר את הכוח עליון בזה שאני מתקרב אליו והוא מתקרב אלי ואנחנו נוכל להשפיע זה לזה השפעה טובה כמה שאפשר.

תלמיד: אז אם אנחנו לא עושים את העבודה בצורה נכונה, אנחנו בעצם מעוררים עוון, לזאת הכוונה? אבל מצד שני, אנחנו צריכים את העוון כדי לקדם את התיקון, כדי שיהיה לנו חיסרון. אז יוצא שאנחנו לא צריכים לעבוד?

אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה.

תלמיד: איך למצוא את האיזון בין עבודה בתורה ועבודה לא בתורה? יש איזשהו איזון כזה שאנחנו צריכים להגיע אליו?

לא.

תלמיד: איך להגיע לאיזון הזה?

להתקרב כמה שיותר לבורא.

שאלה: אני מגיע לשיעור וקורא טקסט יחד עם כולם, או שאני מגיע לשיעור ומבקש עבור החברים, או שאני מגיע לשיעור ורואה שאין לי כוחות ומבקש כוחות שאוכל לבקש עבור החברים להיות כלול בכוונה. כל הווריאציות האלו הן מושכות אור בצורה אחרת?

כמובן.

תלמיד: מה הווריאציה המועדפת?

שתוכל לעורר יותר מכולם.

תלמיד: איך אני יכול לעורר, למה אתה מתכוון ב"לעורר"?

בקשה לבורא. מה אתה רוצה מהאור הזה.

תלמיד: מה אני צריך לרצות, לעורר את כל החברים, את הקבוצה?

כמובן. ויחד איתם להתעלות לבורא ויחד איתם לתת לבורא כלי שלם שהוא יוכל למלא אותו עד לגמר התיקון.

שאלה: איך להבין נכון את הביטוי, "שלא ניתן למצוא תלמידי חכמים אצל בנים של תלמידי חכמים"?

תעזבו את זה, זה לא חשוב. זה יתבהר אחרי זה, עוד לא נתקלנו בהגדרות כאלה.

תלמיד: האם ניתן לדייק עניין כזה, כי הוא עונה שלא ברכו בתורה תחילה, ואם היו מברכים אז היה אפשר למצוא.

כן, כמובן.

שאלה: לגבי התפילה בזמן השיעור. עוד בשנת 2005 סיפרת, "פעם שאלתי את הרב'ה מה לעשות אם אני יכול לחשוב רק על משהו אחד, והוא ענה, "תחשוב על המטרה. אולי אתה לא שומע את המילים מהשיעור, אבל אם יש לך הזדמנות לבקשה, לפנייה, אז אתה מסוגל. תקדיש חמישה אחוז לשיעור ותשעים וחמשה אחוז לתפילה, זה מה שחסר לנו". האם היום היחס הזה של לימוד ותפילה עדיין אקטואלי?

כן. היחס הזה אקטואלי תמיד, רלוונטי תמיד.

שאלה: איך מכוונים את עצמנו לחיבור יותר מדויק עם הבורא?

באמצעות קשר צמוד יותר לחברים.

שאלה: הייתי רוצה להגדיר את הכיוון. אנחנו רוצים לצאת מתוך הטבע הרע שלנו, אבל קודם עלינו להכיר שהטבע הזה הוא רע. ואז כשאנחנו מתחברים עם החברים ברצון אחד משותף כדי להתעלות מעל הטבע הזה, ומתוך הרצון המשותף הזה, גם אם לא מרגישים, אנחנו מכוונים את התפילה לבורא, האם זה נקרא שאנחנו משתמשים נכון בתורה ומושכים את המאור?

כן.

שאלה: יש אנשים שלומדים תורה ועלולים לגרום נזק. איך ללמוד נכון תורה כדי שלא נגרום נזק לעצמנו ולחברים שלנו?

אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על החיבור, את החיבור הזה להעלות לבורא, ולצפות שהוא ישתתף בחיבור הזה, יחבר בינינו, וייתן לכולנו כוח להיות מחוברים קבוע, לתמיד.

שאלה: אני מבין שאנחנו מבקשים ברכה מהרב, ממישהו גדול מאיתנו, אבל במה אנחנו יכולים לברך את הבורא?

אנחנו יכולים לברך את הבורא בזה שאנחנו נותנים לו את הכוונות שלנו, את הרצונות שלנו, שהוא ישתמש בהם, יחבר בינינו, ודרך הרצונות שלנו יעביר את אורו לכל העולם.

שאלה: בפסקה הראשונה כתוב, "רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה, שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון". האם התורה יעודה שתבלבל אותנו ושתגרום לנו לעוון כדי שנבין את עומק התלות שלנו בבורא?

לא. אם אנחנו עוסקים נכון בתורה, אז זה לא יקרה אף פעם. אלא כשאנחנו כבר מתחילים לסובב את התורה, אז היא כבר הופכת להיות לא תורה, ואז היא מביאה עוון.

תלמיד: ומהי המלאכה הנדרשת מאיתנו בהמשך ללימוד התורה?

החיבור בינינו. הוא מנקה את כל הכוונות הלא נכונות שלנו, את הפעולות הלא נכונות שלנו, ומביא אותנו למטרה הנקייה.

שאלה: אם במהלך היום אני מגיע למסקנה שהחברים התנתקו ושכחו מהמטרה, אז איך אני עובד עם המסקנה הזאת, יוצר חשיבות ומושך עוד מאור?

אין קריטריונים לזה. יש קריטריונים אבל הם עוד לא ברורים לנו, אנחנו עוד לא יכולים להגדיר אותם במדויק. צריכים לחשוב כל הזמן איך להתקרב לחברים ודרכם להתקרב לבורא.

שאלה: למה באותו רגע שאנחנו מרגישים את האור הוא נעלם ומגיע החושך? איך להיות תמיד תחת אור התורה?

אם אתה מקבל את האור בעל מנת להשפיע, אז הוא לא נעלם. ההרגשה שלך בינתיים היא לא נכונה.

תלמיד: היו הרבה שאלות על מטרת הלימוד וגם איך למצוא מטרה יומית. הבן שלי סיפר לי אתמול שהיה לו איזה מצב, שהוא ראה שהוא יכול להתנהג בצורה שמועילה לחברה, אבל הוא לא הצליח להתגבר על האגו שלו, הוא התנהג לטובת עצמו. אני מאוד שמחתי בשבילו כי הבנתי שיש לו עכשיו בקשה אמיתית על משהו אמיתי, בקשה קצרה ומדויקת, "זה האגו שלי ואת זה צריך לתקן". האם גם אני בתור תלמיד צריך תמיד שיהיו לי בקשות מהסוג הזה, קצרות, ברורות, גיליתי משהו אגואיסטי?

כן. תלמד מבנך.

תלמיד: אני שואל את זה בגלל שאני יושב בשיעור ואני יודע מהי המטרה הנכונה - לבקש מהבורא שיתגלה בחיבור בינינו בשביל לעשות לו נחת רוח. אבל הרבה מהדברים האלה אני לא מבין, אני לא בדיוק מבין מה זה שהבורא יתגלה, מה זה בדיוק אומר לעשות לו נחת רוח, ויוצא שאני לא מבין את המטרה שלי. האם יכולה להיות מטרה שאני לא מבין והיא מטרה אמיתית?

בכל זאת זה מועיל.

שאלה: מהי ההכנה כלפי הבורא?

הכנה כלפי הבורא היא שנהיה מחוברים בכזאת רשת קשר בינינו שהוא יוכל להתגלות שם.

שאלה: האם הכנה אמיתית יכולה להיות אם אין יראה?

אם אין יראה, אז לא יכולה להיות הכנה אמיתית. יראה צריכה להיות לפני כל פעולה רוחנית. כי יראה מכוונת את האדם כך שכל הפעולות שלו, המחשבות שלו, המאמצים שהוא עכשיו רוצה להפעיל, הם יהיו אך ורק כלפי הבורא, לכבוד ה'.

(סוף השיעור)