שיעור בוקר 26.02.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכול מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מהמקורות (המשך מקטע 20)

אנחנו רואים באיזה מצבים אנחנו נמצאים, רואים מה קורה בעולם. וזה לא סתם בין רוסיה לאוקראינה, בכל מקום בעולם יכולים להתרחש כאלו מצבים, זה אומר שהעולם באמת דורש תיקון ולא נמצא במגמה הנכונה, הטובה לקראת הטוב. והכול תלוי כמה האנשים רואים את עצמם מתקרבים לכוח ההשפעה, לאהבה, לחיבור או לא, או לפנות לבורא שייתן לנו את הרצונות, הכוחות האלו, הכיוון הזה, איך להתחבר יותר, להגיע למצב של "כאיש אחד בלב אחד", שהוא בעצם מצב התיקון. אם לא נשתוקק לזה, נרגיש את עצמנו ברע. ואם נשתוקק לזה, נקבל כוחות ונתקדם לטוב. אין שום דבר אחר חוץ מזה. זה מאוד מנוגד לטבע שלנו, אבל ככול שנשתדל עוד ועוד להכיר את המנוע הפנימי בעולם, כך נרוויח התקדמות לכך בפחות סבל ובמהירות.

קריין: קטע 20.

"אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפילה, וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון." 

("משיבת נפש". אות מ')

הוא לא רואה כבר את הניצחון עצמו, אבל בכל פעם שהוא מתגבר ולא מתייאש ועושה עוד צעד ועוד צעד קדימה, בצורה כזאת הוא מנצח את המלחמה.

שאלה: למה התפילה נחשבת לכלי המלחמה החזק ביותר ולאו דווקא פעולות של השפעה כלפי הקבוצה?

פעולות השפעה כלפי הקבוצה הן כמו הכנה למלחמה, אבל המלחמה בעצמה היא הפנייה לבורא, הדרישה, הבקשה ממנו לתקן. כי זה בעצם מה שאתה יכול לעשות בתיקון, במלחמה עצמה עם האגו שלך, עם היצר הרע שלך או הכללי בעולם, זה לא חשוב. העיקר הפנייה שלך לבורא. וכל מה שאתה עושה לפני זה בקבוצה, חיבור, כל מיני פעולות הפצה, הכול, זה כבר הכנה שאיתה אנחנו אחר כך מגיעים לבורא. הפנייה לבורא היא הדבר האחרון, אנחנו לא משאירים אותו, אנחנו צריכים להפעיל אותו מיד כמה שאפשר יותר מהר, אבל כל מה שעושים לפני, זה הכנה לפנייה לבורא, הכול מתחבר לזה.

שאלה: למה צריך להיות בכלי אחד, בלב אחד, כדי שהתפילה תתקבל?

ככול שאנחנו מחוברים בינינו, הצעקה, הפנייה שלנו לבורא, היא יותר עוצמתית, יותר מחייבת אותו לפעול. האמת שגם אם אדם אחד פונה לבורא הוא מפעיל אותו במשהו, אבל זה לא מספיק, כי אתה לא מראה לו בדיוק מקום שאותו הוא צריך לתקן. על מה אתה בוכה? אתה יכול לבכות רק על משהו ששייך לתיקון העולם, לתיקון הבריאה, למטרת הבריאה, אז אתה צריך להראות שאתה רוצה לחבר שני דברים יחד ונניח לא הולך לך, אז אתה בוכה שיעזור לך לחבר אותם.

לכן אנחנו צריכים לעשות מאמצים בחיבור בינינו ולהשתדל לגלות כמה אנחנו לא מסוגלים להתחבר. אנחנו צריכים להשתדל להלביש את זה במילים שלנו ולפנות לבורא כמה שאפשר, גם ברגש וגם בצורה מילולית, ולהסביר לו "זה מה שאנחנו רוצים, תעשה לנו את זה", ואז תראו כמה זה מועיל. ואם לא, אז אתם יכולים לפנות אליו ולדרוש, "למה זה לא מועיל? תענה לנו, תעזור לנו, תעזור לנו לבנות תפילה איך לבקש ממך" וכן הלאה.

חוץ מנקודת הפנייה לבורא, את כל היתר אתם יכולים לדרוש ממנו לעזור לכם, שילמד אתכם איך לפנות, איך להתחבר, איך לבקש, איך להרגיש שאתם מקבלים ממנו, ואיך לעבוד עם מה שקיבלתם ולהמשיך. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לפתח ובצורה עקבית צעד אחר צעד להמשיך עד גמר התיקון. ובדרך נראה איך אנחנו מתחברים יותר ויותר, עוד עשירייה ועוד עשירייה, מושכים אחרינו עוד ועוד קהלים גדולים, גם גברים, גם נשים, הכול נמצא בידינו.

שאלה: למה אנחנו מתפללים, ולמרות התפילה אנחנו רואים מצבים ממש הפוכים לתפילה שלנו, כמו שרואים עכשיו בעולם, ואנחנו כאילו הולכים מעל זה וצריכים להחשיב שהכול מושלם?

זה מפני שהבורא רוצה שנוסיף עוד בכוח התפילה, נברר את הבקשה, נבקש באופן יותר מפורט מה בדיוק אנחנו רוצים, למי אנחנו פונים, איך אנחנו מתחברים, שכל האלמנטים, הנושאים האלו יהיו כולם מחוברים נכון ואליו.

שאלה: יש לי שאלה לגבי שלב הייאוש. הייאוש שלי הרי מגיע מכך שיש גילוי מלא מהבורא שהתפילה שאני מעביר לו, לא מגיעה. למה, כי אני לא משקיע בה את מה שאני צריך להשקיע מבחינת חשיבות, היא כאילו משנית, כי אם הייתי משקיע בה את כל מה שחשוב לי, אז התפילה הייתה מגיעה ליעדה. האם זה רגע הייאוש? כי אם אני מבין נכון הוא כותב, עד שלא התייאשנו, זאת אומרת תפילה אמיתית צריכה להיות חזקה יותר?

אני אסביר לך, יכול להיות שהתרגום שקיבלת לא כל כך נכון. העניין הוא כך, הבורא מביא אותנו עד הייאוש האמיתי, כי ככול שאנחנו מיואשים יותר ויותר מפעם לפעם, אנחנו יותר ויותר מבינים עם מי אנחנו נמצאים בעסק, איך לבקש ממנו, מה בדיוק לדרוש, האם העיקר בשבילנו הוא מה שאנחנו מבקשים, האם אנחנו מבקשים כדי לקבל ממנו משהו או שחשוב לנו להיות בקשר עימו ולבקש ממנו, ולא חשוב מה אני מבקש. זאת אומרת, אני כאילו מבקש ממנו דבר כלשהו, נניח עט, אבל לא חשוב לי שאקבל אותו ממנו, חשוב לי שאני פונה אליו, שרק הוא יכול לתת לי. ואני מלביש את הבקשה שלי, בפנייה לבורא, יש לי "קייס", יש לי טענה, יש לי סיבה לפנות לבורא, וזה מה שחשוב לי.

זאת אומרת, יש כאן הרבה דברים שיחד סובבים זה את זה, עד שנבנה לכלי רצון שלם, ואז נקבל מה שצריך. אבל בסוף, כשאנחנו באמת מגיעים למצב שהבורא עונה בצורה ישרה, גלויה, אנחנו רואים שהבקשה שלנו כבר השתנתה, שאנחנו כבר לא דורשים את מה שדרשנו בתחילה, לאט לאט על ידי כל המצבים שעברנו במשך שנים, אנחנו מגיעים לבקשה כזאת שהוא עונה. אנחנו צריכים לבנות כלי, חיסרון אמיתי, וצריכים למצוא את החיסרון האמיתי הזה על ידי כך שמלבנים, מבררים, מקלפים את הרצון הזה עד שהוא נעשה בדיוק רצון שעליו הבורא עונה, זאת אומרת ממלא אותו, וכך אנחנו מגיעים לעניית התפילה.

שאלה: אתמול שמעתי ממך שאדם צריך להרגיש את הייסורים של העולם בשביל לפנות לבורא, ואם הוא לא מרגיש, אז הוא צריך לבקש מהבורא שירגיש את הייסורים האלו. מה לעשות אם אדם מפחד לבקש את זה? מה חסר לו?

תתכלל בקבוצה עם מה שיש לחברים, תשתדל להתכלל מהחסרונות שבהם ותעלה את החסרונות עבורם לבורא, כך שאתה כנציג מתפלל מתוך הקבוצה. כך צריך כל אחד ואחד מאיתנו להיות מה שנקרא "שליח ציבור", ש"צ.

שאלה: יש בתפילה שני כיוונים לכאורה. כיוון אחד שמתפללים עבור החברים, עבור רוחניות, כוחות עבור החברים, חשיבות עבור החברים, ויש כיוון של אמונה מעל מהדעת שהכול מצטייר רק ביחס הלא מתוקן שלי ואז לבקש שהבורא לתקן את היחס. איך בעבודה הזאת שהתפילה היא כבר במציאות השלמה לבקש עבור החברים, או שזה כבר נכלל שם?

הכול נכלל יחד על ידי האור העליון. זו בעצם עבודת הבורא שהוא מכל החסרונות שלנו ומכל חוסר האיזון שיש לנו, כשפעם זה חסר, פעם זה יותר, פעם זה פחות, ואנחנו לא יודעים איך לחבר את הדברים האלה, הוא עושה איזון בין כל המחשבות, הרצונות והחסרונות שבנו, ולאט לאט מביא אותנו לאיזון בינינו ועם כולם.

אם לא יהיה באדם חוסר איזון פנימי, אז הוא גם לא ידע איך להתקשר לזולת. בגלל שיש לי חוסר איזון עצמי, שאני בעצמי נמצא כל פעם בכאלו מעברים שאני לא רגוע, לא סגור בתוכי, לא מרגיש את עצמי שלם וכל פעם נמצא בספקות, זה דווקא עוזר לי להתחבר עם האחרים ועל ידם להשלים את עצמי ולהשלים אותם על ידי. זאת העבודה, בלי זה לא היינו יכולים בכלל להגיע לתיקון הכללי.

על ידי זה שכל אחד ואחד נמצא בכאלו מצבים שהם תוצאה מהשבירה הכללית של אדם הראשון, אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו נמצאים בשילוב החסרונות שלנו. דווקא על ידי החסרונות שלנו וכשאנחנו משלימים זה את זה, אנחנו רואים שאלה לא חסרונות אלא הזדמנויות להשלמה, ואז מגיעים לכלי שלם.

תלמיד: האם יש דרך אחת שהיא יותר סלולה ויותר מהירה ודרך אחת שהיא פחות? וזה שהמקובלים אומרים שהכול מתוקן רק אנחנו לא רואים את זה בצורה מתוקנת, האם לתאר זאת כל הזמן באמונה מעל הדעת זו דרך יותר סלולה?

כן, אבל אנחנו מתקרבים לזה. יש כאלו שכבר נמצאים במצבים למעלה מהדעת, יש שבכניסה לזה, יש כבר כאלה שנמצאים בדרגות. למעלה מהדעת זה כל הסולם ככל שאנחנו נמצאים למעלה מהאגו שלנו בעל מנת להשפיע. אבל כבר נכנסים ונמצאים, זה דווקא מתקדם.

שאלה: הפעולות שמתרחשות מסביבנו, המחשבות, מה שמונע מאיתנו מלהתחבר עם החברים, האם אלה הדברים שמסתירים את האור מאיתנו?

ודאי, חוסר קשר בינינו זה מה שמסתיר את האור מאיתנו. לכן אנחנו צריכים לבקש חיבור בינינו, ומפני שכל אחד מאיתנו מנוגד לאחר כתוצאה מהשבירה, אם אנחנו נבקש חיבור בינינו, אז החיבור בינינו יהיה למעלה מההתנגשות בינינו, מההתנגדות בינינו. ואז לפי ההתנגדות בינינו וההתקשרות בינינו למעלה מההתנגדות, אנחנו נבנה כלי שיש בו גם עביות, דחיה הדדית טבעית שיש לנו מהשבירה, וגם קשר בינינו מעל ההתנגדות שהוא כבר זכות, ואז על ידי שני אלו נבנה את הכלי. זה כבר כלי שיש בו עביות וזכות, ובין שניהם מתגלה הבורא כאור פנימי בתוך הכלי.

שאלה: למה משווים את תהליך התפילה למלחמה? כשבעולם שלנו יש מלחמה ברור על מה נלחמים, אבל על מה אנחנו נלחמים בתפילה?

נגד האגו שלנו. אנחנו רוצים להתחבר נגד האגו שלנו שמפריד בינינו ולכן זה נקרא "מלחמה", מלחמה פנימית בתוך האדם, ומלחמה בינינו, בין בני אדם. כל המלחמות שאתה רואה בחיצוניות הם העתקה מהמלחמות הפנימיות שלנו. לכן אם אנחנו נתקן את עצמנו במלחמה הפנימית של כל אחד ואחד כלפי הזולת, אז וודאי שהמלחמות החיצוניות ייפסקו.

תלמיד: איך זה שאנחנו הופכים את המלחמה הזו בתפילה והיא נעלמת גם מהעולם החיצון? זה הרי אי אפשר.

וודאי שכן, בטוח. זה במאה אחוז כך צריך להיות. אם אנחנו נרצה להתקרב בינינו, אז איך יכול להיות שתתקיים מלחמה חיצונית?

תלמיד: מה זה לנצח במלחמה?

אף על פי שאנחנו לא כל כך נמשכים לחיבור, אנחנו מבקשים את החיבור נגד הרצון שלנו. אנחנו רוצים חיבור. זה כמו שבעל הסולם אומר על החבר, "אני שונא אותו, אני לא יכול להסתכל עליו, אני לא יכול לדבר עמו" וכולי, אבל למרות זאת אני פונה לבורא ומבקש, "תן לי את האפשרות להתקרב אליו, עוד קצת, אולי לחבק אותו, לשבת לידו, לשתות יחד כוס קפה, לעשות עוד משהו". אני מבקש מהבורא שיעזור לי להתקרב לאנשים.

בצורה כזאת לא שאני מתקרב אליהם, אני מתעלה מעל האגו שלי וזה העיקר. ולמעלה מהאגו שלי אני מתחיל לבנות את כוח ההשפעה שלי, אני מבקש מהבורא שיבנה לי אותו. כך אני אהיה קשור משני כוחות, מכוח האגו ומכוח ההשפעה, וזה יהיה כלי. זה מה שאנחנו רואים בעולם, איך הבורא דוחף אותנו לבנות את הכלי. תראו מה שקורה היום, איזו מלחמה.

תלמיד: אפשר לומר שניצחון הוא, שלמרות הכול אנחנו משתדלים להתחבר ומתוך הכללות הזאת מבקשים?

זה בדיוק הניצחון, שיש שביתת נשק, שכולם זורקים את הנשק, מתחבקים ומבקשים מהבורא שיעזור ויחבר בינינו, ואז הוא מתגלה. כי יש מספיק עביות, גילוי הרע, ולעומת זאת רצון להגיע לטוב, וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים. לכן נקווה מאוד שגילינו את הרע שיש נגיד בין רוסיה ואוקראינה ומעכשיו זה יהיה כטוב, זה תלוי בתפילה שלנו. ואם זה לא יהיה מספיק, חס ושלום, זה יכול להתפשט בעולם עד שנכיר את הרע בצורה כזאת שזה יגע לגופו של כל אחד ואחד.

שאלה: אנחנו נפגשנו אתמול עם עשיריות מפתח תקווה, מוסקבה, פיטר, נובוסיבירסק, קרסנוירסק, קזחסטן, קווקז, והייתה גם פגישת ועידה עם מערב אירופה. הייתה עבודה מאוד עוצמתית במשך כל היום ואנחנו בפועל הרגשנו את מה שהמקובלים כותבים.

איך נכון יותר לחלק משאבים, האם לעבוד יותר בעשירייה או להתחבר בין העשיריות בשלב הנוכחי?

אתם צריכים להרגיש את זה בעצמכם. אני חושב שבימים האלו רצוי במיוחד שאתם, קייב ומוסקבה, תתחברו גם עם האחרים, עם העשיריות האחרות. זה יותר חשוב. העיקר לעורר את הנטיות, את החיבורים, כמה שאפשר יותר בינינו.

תלמיד: מה שהורגש מאוד חד אתמול ודיברנו על זה, זה שבנסיבות האלה שנוצרו כרגע באמת ברור מאוד וניכר שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר חוץ מלהעלות את התפילה הזו.

עד כמה ואיך אנחנו יכולים להעביר את החיסרון הזה, איך אפשר להעביר את ההרגשה הזו שאין בכלל ספק שזה כך, כדי שכל החברים שלנו ירגישו את זה בצורה רחבה ביותר? שלא נצטרך לעבור את אותו הדבר במקום אחר.

תנסו לספר להם, תנסו לשלוח להם את המסר מלב ללב, ואתם תראו שהם קולטים את זה, ואז באמת הנטייה המשותפת שלכם לחיבור היא תעלה לבורא ותהיה חזקה מאוד. במיוחד כשאתם מתעלים מעל כל ההבדלים, זה נקרא "הסותם את פיו בעת מריבה", הוא רוצה לשכוח מכל דבר רע בגלל שזה שייך לאגו שהבורא מעורר. והוא מעורר את כל הסכסוכים בינינו מפני שמעל זה אנחנו חייבים להתחבר ולהשיג אותו. זה נקרא "בראתי יצר הרע", לא מה שברא בתחילת הבריאה, אלא עכשיו, יום יום הוא מעורר את היצר הרע, את האגו בינינו שממש דוחף כל אחד על האחר, בין העמים, בין בני האדם.

תלמיד: אנחנו רוצים למסור הודיה עמוקה מקרב הלב לכל מי שהיה איתנו יחד, תמך בנו וגם לנשים בנפרד שעובדות עכשיו באופן עוצמתי.

גם אני אתכם כל הזמן.

שאלה: לפעמים התפילה מאוד מורגשת שהיא באה מהלב, כמו אתמול שכל הקבוצות השתתפו ביחד בתפילה, ולפעמים היא מורגשת רק כמילים. האם גם במקרה שאין הרגשה מהלב ואלה רק מילים עדיין התפילה הזאת נחשבת לכלי חזק?

כן. אפילו שלא מרגישים אלא סתם מדברים, סתם צועקים, ואפילו שבוכים וזה בכי "סרק", לא אמיתי, בכל זאת זה עובד, זה פועל. הבורא מבין, מרגיש ושוקל את הכול בכלים שלו. אפילו אם עושים את זה בצורה מלאכותית, כדאי בכל זאת לעשות.

אתם רואים מה הילדים עושים, הילד מנדנד לאימא ובסופו של דבר מקבל את מה שצריך. כך גם אנחנו צריכים לעשות. אומנם זה כביכול לא יפה, לא טוב ואיך אנחנו עושים כך, אבל אפילו כך צריכים לעשות.

אתם לא מבינים עד כמה אתם עושים תענוג לבורא בזה שאתם מכירים את מה שאתם צריכים לעשות, וגם אם הוא לא מעורר בנו רצונות אמיתיים וגדולים ואנחנו עושים מאמץ מצדנו, זו עבודה גדולה ומכובדת מאוד בעיניו.

שאלה: האם האדם תמיד מודע כשהוא נמצא במצב של תפילה?

הוא זה שצריך לדעת אם הוא מתפלל, אם הוא מבקש או לא, זה לא נסתר ממנו. מה פתאום נמצא תמיד? אם הוא מבקש, אז כן. ובבקשה הזאת, האם הוא מכוון דרך העשירייה לבורא, או ישר לבורא, או רק לעשירייה, או בכלל לא? יש בזה הרבה דברים.

שאלה: האם כדי לעשות את התיקון של העולם אנחנו צריכים לקבור את האגו שלנו?

כן, אבל לא אנחנו אלא הבורא עושה את זה לפי בקשתנו.

תלמיד: אני שומע בראש את המשפט "את האגו במדבר נקבור ונצא מהחושך אל האור", זאת כל העבודה שלנו. וכל המלחמות האלה בין ראשי ממשלות עם האגו שלהם גורמים למצבים כאלה שיביאו אותנו אפילו למלחמת עולם.

כן, אתה צודק.

שאלה: אני מבין שהמשבר הנוכחי באוקרינה הוא כתוצאה מהאגו שגדל. האם המצב הסופי של המלחמה יהיה בסופו של דבר ניצחון של אגו אחד על פני אגו של מישהו אחר? האם יהיה משהו חיובי בתוך הדבר הזה?

לא. במלחמה עצמה אין שום דבר חיובי. אלא הניצחון האמיתי שאליו צריכים להגיע הוא שהאנשים יבינו שהם חייבים להתעלות למעלה מהמלחמה ולהפוך את כל השנאה שיש להם לחיבור.

ולא חשוב מי מתחיל בזה, מי מסיים, איך נגמרת המלחמה, באיזה ניצחון גשמי. הניצחון של המלחמה היא כששני הצדדים מבינים שצריכים להיות עכשיו בחיבור, ואת כל הרע והדחייה שהיו להם הם צריכים עכשיו להפוך לטוב. זה הניצחון.

לכן נקווה שבסופו של דבר, גם אוקרינה וגם רוסיה, שקורים ביניהם דברים מאוד מאוד מיוחדים, כי אלו עמים שחיו במשך ההיסטוריה במקביל זה לזה ויש ביניהם ויכוח מסוים, נקווה שעכשיו המצב ביניהם יתבהר ויתברר בצורה נכונה, אמיתית. ואם בזה הם יגמרו את הסכסוך ביניהם ומכאן והלאה יתעלו למעלה מזה, יקבלו את החיבור בצורה נכונה מעל האגו, אז זה יהיה באמת תיקון גדול לכל העולם.

אומנם זה לא כל כך נראה באופק, אבל נבקש מהבורא שיעשה את התיקון הזה. כי בכל זאת התיקונים מגיעים ממנו, אז צריכים לבקש. בואו נתחבר בינינו ונבקש "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". זה יהיה באמת שינוי גדול מאוד לטובה לכולנו.

שאלה: אנחנו לומדים שכוח התפילה שאנחנו רוצים להעלות וגם התשובה שאנחנו רוצים לשמוע מהבורא, תלויים בכוח האמונה. איך מחזקים את כוח האמונה?

גם על ידי תפילה. כוח האמונה זה כוח הבינה, כוח ההשפעה, ככל שאני מתעלה מעל האגו, כך אני רוכש את כוח ההשפעה, כוח הבינה, וכך אני יכול לפעול.

תלמיד: וכך כוח האמונה יתחזק בינינו בעשירייה?

כן, גם בצורה כזאת כלפי החברים, בין החברים.

שאלה: לגבי תיקונים, בעשירייה, בבני ברוך, בעולם, האם אנחנו מרוכזים בכוח של התפילה או גם מצפים לתוצאה טובה?

התוצאה הטובה היא חיבור בינינו שבו יתגלה הבורא.

תלמיד אבל אני מצפה לתוצאה, או לא?

כן, ודאי, כל אחד ואחד מצפה. למה לא? בזה נעשה נחת רוח לבורא.

שאלה: כששומעים את קייב ומה שהם עוברים זה ממש כואב בבשר, קשה ממש למצוא מילים אחרי זה, קשה לראות את הסבל שלהם. כתוב, "וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים," איך מנצחים במלחמה הזאת? האם כשאני מובס במלחמה עד כדי ייאוש זה נקרא שאני מנצח?

ודאי שבלי ייאוש אתה לא מנצח. אתה חייב להגיע לייאוש מהכוחות שלך, מהמטרה שלך וכולי. על ידי כל הייאושים האלה אתה יותר ויותר מכוון את עצמך למטרה האמיתית, ואז אתה מנצח. זאת אומרת במה אתה מנצח? בזה שניצחת את האגו שלך. בזה שהוא כל הזמן מסיט אותך מהמטרה ואתה משתדל בכל זאת להיות מכוון למטרה, אתה מבקש מהבורא והוא מכוון אותך נכון.

תלמיד: אז מה בעצם עוזר לנו לנצח, רק התפילה?

כן, רק התפילה.

תלמיד: ומה עם העבודה בינינו בעשיריות?

תפילה ביניכם, ולבורא.

שאלה: האם יכול להיות שהמצב הכללי בעולם עם כל המלחמה הזאת מקשה עלינו להצליח להוציא את התפילה?

לא, זה צריך לעזור לכולם. לא שאנחנו שמחים שיש לנו מלחמה כי אז יכולים על ידה להיות בתפילה לבורא, היה טוב יותר אם היינו מגיעים לתפילה כזאת בלי מלחמה. אבל אם יש מלחמה, אנחנו צריכים להשתדל להפוך אותה מהר ככל האפשר לניצחון של כל העולם, למעלה מהאגו שלנו להגיע לגמר תיקון.

שאלה: האם יש קשר בין היחסים של שני העמים לבין החברים שלנו?

ודאי שיש, כי אנחנו עדיין לא נמצאים ברמה הרוחנית, אלא איכשהו גם מצבנו הגשמי משפיע עלינו. אבל צריכים להתגבר ככל האפשר עוד ועוד למעלה מהיחסים בין שני העמים. אני מבין שיש טענות גדולות מצד קייב כלפי מוסקבה וכך גם מהצד השני, אבל אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר הבורא הוא שמסכסך בינינו כדי שנגיע להכרחיות לפיוס ולחיבור ולגילוי של הבורא בינינו.

תלמיד: האם זו תוצאה של היחסים הלא טובים בין החברים קונקרטית, בין שתי הקבוצות האלה.

לא. אנחנו בקבוצות שלנו יכולים רק לגרום לטוב. לשום צרה רעה אנחנו לא יכולים לגרום. אפילו זה שאנחנו לפעמים מרגישים, כל אחד מאתנו, מחשבות זה כנגד זה, למשל קבוצת קייב כנגד קבוצת מוסקבה, ואני לא מאמין שזה קורה, אבל נניח שכך, זה לא פועל לרעה בצורה הגשמית כי אנחנו בינינו נמצאים כבר ברמה הרוחנית. ולכן הדחייה הזאת שמרגישים בהכרה או בתת ההכרה, למשל בין חברי מוסקבה לחברי קייב, היא כדי לברר את המצב שלנו, כדי לברר את התפילה המשותפת לקירוב בינינו. לזה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו. ודווקא להודות בזה לבורא שנותן לנו מעמד כזה שאנחנו מרגישים את העדינות הזאת במצבים שלנו, איך אני מתייחס לחברים ממוסקבה, איך הם מתייחסים אלי שנמצא בקייב? זה באמת חשוב מאוד.

שאלה: למעשה היחסים בינינו מצוינים, החברים תומכים מאוד, אנחנו בקשר. אין בזה בעיה, השאלה, לשם תוצאה חיובית האם חשוב להתאחד עכשיו עם עשיריית צרפת, או עשיריית רוסיה? הרי זה לא יכול להיות קשר ישיר. אני מסתכל על זה מצד החיוב, כלומר זה שאנחנו נתחבר באופן קונקרטי עם חברים ברוסיה זה יכול לסייע?

יותר טוב אם קבוצות רוסיה יתחברו עם קבוצות אוקראינה, וכל יתר קבוצות העולם יהיו סביבן. קודם כל חברי רוסיה ואוקראינה מתקרבים זה אל זה ואנחנו מכל העולם מחזיקים אותם יחד, הכי טוב אם זה יהיה כך. אז בטוח שבזה נגרום להצלחה במלחמה והחיבור ינצח.

תלמיד: אם כך אנחנו מבקשים מההנהלה אולי שיעזרו לנו לארגן את זה באופן מרוכז כדי שזה יהיה נכון, חכם ומותאם לרוח שלנו.

אני אדאג לזה. אני מבטיח לכם, אני אעסוק בזה.

שאלה: אני רוצה לקרוא ציטוט שלך, "יסוד העולם הוא בחיבור ההפכים. ולכן אם אתה רואה אויב שאתו אין שום דרך לתאר לעצמך חיבור, זו המידה שבה אתם הפוכים, תבין שבחיבור ביניכם יגיע תיקון העולם". אז זו אולי אותה תפילה שאנחנו צריכים להעלות כרגע? כי ברור שאין ניגודיות כזו בין החברים הגדולים שלנו. אנחנו באמת מחוברים עם החברים מכל הכלי הרוסי. אנחנו נמצאים בחיבור אמיתי ואנחנו נמצאים תחת השפעות תקשורתיות שונות ותופסים את הדברים אחרת ואנחנו מתעלים מעל כל זה. ויש בין החברים מרוסיה לחברי אוקראינה פגישה חצי שעה לפני ישיבת החברים העולמית ביום ראשון, וזה השבוע השני שאנחנו מקיימים את הפגישה הזו. אנחנו זקוקים כמובן לעזרה של כל הכלי העולמי כדי שהפגישה תעבור ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו באמת מחוברים, מחוברים מאוד חזק למרות כל הדברים האלה שהבורא מארגן לנו.

כך אנחנו צריכים להיות. קודם כל להבין שכל הסכסוכים באים מלמעלה. אין עוד מלבדו. ומה שאנחנו צריכים זה בעצמנו להשתדל להתקרב, אבל בסופו של דבר זה לבקש מהבורא. על כל צעד ושעל לבקש ממנו שיעשה. אפילו שאנחנו כאילו יכולים לעשות את זה לבד. לא, ה' יגמור בעדי. אנחנו עושים את זה יחד עמו. הוא צריך להיות כשותף. ובנוסף לכך יש לכם בטלפונים אפשרות להתאסף בצ'אט, או ווצאפ ששם אתם יכולים לכתוב בצורה כזאת שכולם רואים וכולם יכולים להוסיף תגובה. אם אין דבר כזה אז כדאי שיהיה. כדאי שיהיה מקום לכל אחד שבו אתם מתכתבים. אני ראיתי שיש כאלה מקומות שבהם כותבים, סתם איזה שטויות, אז גם אתם יכולים לכתוב קצת, כמה מילים, אבל בכל זאת שיהיה לכל אחד קשר. או שאתם מעלים איזה קטע, ומתפעלים ממנו, רצוי שזה יהיה ברוסית אם זה בין מוסקבה לקייב, אוקראינה ורוסיה כדי שכולם יבינו. תנסו. אתם צריכים להבין שכל פעם שאתם מכניסים למקום ההתאספות הזה את עצמכם, זה הקדושה, כוח החיבור, כוח הבורא נכנס ומתקן וזה הנשק הכי חזק שיכול להיות, הוא ינצח בסופו של דבר גם במלחמה הזאת, גם בכל המלחמות. על ידי הנשק הזה אנחנו בטוח נוכל להתקרב לגמר התיקון.

שאלה: יש לנו עשיריות שמורכבות מחברים ממוסקבה וחברים מאוקראינה ויש להם מצבים לא פשוטים בתוך העשיריות, איך אנחנו יכולים לעזור להם?

אני חושב שאנחנו צריכים להשתוקק לחיבור. כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", אפילו אם אני לא מסכים ואני לא רואה באיזה חברים שהם צודקים או לא צודקים, אני הולך למעלה מזה, אני צריך לפתוח להם את הלב שלי, אין לי ברירה, זה התיקון. אנחנו רואים שעל ידי כוח, על ידי שנאה אף אחד לא מנצח, אלא אם עושה את זה, זה רק להיום, ומחר זה יהיה אחרת, כי הכוח העליון לא סובל את השנאה, זה נגד הטבע שלו, אז בואו אנחנו בכל זאת נשתדל להתקרב זה אל זה.

שאלה: איך אפשר לקחת את הכוח שיש פה בשיעור הבוקר לעשירייה, כדי שהעשירייה תוכל להעלות את המ"ן הנכון ביותר?

תשמעו את השיעור הזה בפרקים, עוד קטע ועוד קטע, ככה זה במשך היום. תשמעו את זה כך שיהיה ברקע במקום שבו אתם נמצאים וזה גם ישפיע, אפילו אם אתם לא שומעים ממש משפטים, מילים, זה יעבוד. המוח בכל זאת יהיה מושפע מזה.

שאלה: תפילה זו תגובה של הלב שלי, לפני שהוא מתחיל לעבד את זה במוח?

לא, התפילה הנכונה היא אחרי המוח ואחרי הלב ואחרי כל ההכנות שאתה בצורה רצינית, מודעת, מעלה אותה לבורא. זאת התפילה האמיתית.

שאלה: האם אפשר לקבל את הכלל של "איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו", ברמה הגשמית, מתוך העיקרון הרוחני?

זה יהיה בגמר התיקון, עכשיו בינתיים אנחנו לא יכולים לדבר על פיוס כזה בין העמים, זה ברור, כי כולם אגואיסטים, אבל אם אתה מדבר על הסכסוך שיש עכשיו בין הרוסים לאוקראינים, אז בסופו של דבר כן, אלא כל זה קורה רק על ידי מאור המחזיר למוטב, שמאיר האור העליון ואז כולם מבינים מה זאת האמת ונכנעים, ומתחבקים, ובזה נגמר הכול. נקווה שזה יהיה בקרוב.

שאלה: מאתמול בבוקר הנשים נמצאות בתפילה וירטואלית בלתי פוסקת בזום, קוראות תהילים בכל השפות. בעצם כל רגע ורגע יש בין 50 ל- 100 נשים מחוברות, אבל המצב נראה שרק מחמיר, הילדים שלנו גם עכשיו נמצאים במקלטים. מה צריך להוסיף?

צריכים להוסיף חיבור ומתוך החיבור תפילה לבורא שיתקן את החיבור עד כדי כך שיתגלה בתוך החיבור. זה הכול, שני דברים צריכים להיות, חיבור בינינו, ובינינו לבורא, ואז אין יותר חסרונות ואין יותר בעיות, גם בעולם הזה, גם בעולם הבא, אתם תרגישו את עצמכם כנמצאים ממש ברוחניות, למעלה מזמן, תנועה, מקום, למעלה מהכול.

שאלה: אתמול התחברו 730 נשים למפגש אחד של תפילה משותפת מכל הכלי העולמי, והיום אחרי הצהריים הן נפגשות שוב. האם יש איזו הכוונה לדייק את התפילה למפגש היום?

יש לכן כבר ניסיון מה לעשות, ובטח יש לכן דירקטוריון של קבוצת נשים, תנסו למצוא כאלה פסוקים מהמקורות שיתפסו את הלב, וסביב זה תפעילו בקשה, תעלו בקשה לבורא. זה מה שאנחנו צריכים, אנחנו צריכים את הכוח שלו שיעזור לנו שיהיה בינינו, שיכלול אותנו בתוכו וכך נגיע למטרה, וכל מה שאנחנו עכשיו מרגישים זה סך הכול כדי להביא אותנו למטרת הבריאה, לחיבור בינינו ועם הבורא.

שאלה: האם אנחנו צריכות בעשירייה לברר ביחד את הרע שמתגלה בחיבור בינינו בעשירייה, גם ביחס למלחמה שיש עכשיו, צריך לכלול את זה, לנסות לחבר את זה איכשהו?

צריכים לכלול את כל המלחמות, את כל הבעיות, את כל הסבל שיש בעולם, איתנו גם יחד. למה? כי אנחנו אחראים על כך שיהיה בעולם גמר התיקון, ואפילו אם עוד לא מופיע גמר התיקון בינינו, אנחנו אשמים שלא מקבלים מהבורא את אור האינסוף הזה ולא יכולים להעביר אותו דרכנו לכל האנושות.

תלמיד: האם הרע שמתגלה בין החברות בעשירייה קשור איכשהו למלחמה הזאת?

זה יכול להיות אבל אנחנו צריכים לתקן את הכול יחד, גם בין החברות שבעשירייה, ובין העשיריות, ובין כל העמים שבעולם. אנחנו עושים את התיקון השלם, כי במצב הזה שאנחנו נמצאים היום אנחנו יכולים כבר לדרוש את גמר התיקון.

שאלה: אנחנו יודעים ש"לב שרים ומלכים ביד ה'", ונראה שמה שהבורא עושה עם המלכים או השרים זה ממש כאילו הכריז עלינו מלחמה, מה הוא התיקון?

נכון, זה נגדנו, ודאי שזה לא שייך לראש הממשלה, זה נגדנו ולכן אנחנו צריכים לבקש ולדרוש ולחייב את הבורא שהוא יתקן אותם, שיקרב אותם זה אל זה, וכך כל המלחמות האלה ייפסקו. הוא יודע איך לעשות את זה, העיקר אנחנו צריכים לבקש את זה ממנו, לדרוש את זה ממנו, ובעיקר זה דווקא הכלי הנשי שיכול להצליח בזה יותר מהכלי הגברי.

שאלה: האם אנחנו צריכות קודם להתפלל לחיבור או לשלום העולם?

קודם כל לחיבור בינינו ומהחיבור הזה עבור שלום כל העולם. איך אנחנו יכולות להתפלל על שלום העולם אם אנחנו לא מחוברות?

שאלה: האם יש קשר בין התפילה לבין התוצאה מהתפילה. האם אנחנו צריכות להתפלל ממש עם תוצאה קונקרטית, נניח ספציפית שתיפסק עכשיו המלחמה?

כן, אנחנו יכולות כך לבקש, לבורא אין שום בעיה לעשות את הכול, אנחנו יכולות לבקש, אנחנו יכולות לדרוש עד גמר התיקון.

תלמידה: האם זה לא נקרא תפילה אגואיסטית שאני מבקשת ספציפית שתיפסק המלחמה?

לא, אני לא מבקש את זה לעצמי, אני מבקש את זה עבור כל המציאות, עבור כל העולם, עבור כל הקבוצות, גברים, נשים שבעולם, וסך הכול למה אני עושה את זה? כי בזה אנחנו עושות נחת רוח לבורא, כי רק על ידי הבקשה שלנו, המצב הזה שהוא כל כך משתוקק אליו הוא יכול להתקיים. בלי הבקשה שלנו זה לא יתקיים ואז הבורא בעצם סובל עבור כולם.

שאלה: בשבועיים האחרונים התפילה שלי הצטמצמה לשתי מילים, "חבר אותנו", כי נראה לי שאם אני מוסיפה עוד משהו אז זה כבר הופך למשהו אגואיסטי או גשמי. האם בסדר תפילה כזאת קצרה, או שצריך להיות יותר ספציפי, מפורט?

כן, יכול להיות שזה בסדר, התפילה ממש יכולה להיות מילה אחת, אפילו שריקה אחת, לא חשוב מה, העיקר שאדם מוציא בזה את הלב.

שאלה: אמרת קודם שהבורא מביא אותנו למצב של ייאוש וזה מורגש, אבל העניין הוא שייאוש גורם לנו להפסיק לפנות ולא מחדד את החיסרון, אז איך לגרום לייאוש דווקא לחזק את התפילה?

צריכים להתגבר, ייאוש הוא ייאוש ממה? מהכוחות שלי, אז יכול להיות שמזה אני מגיע לתפילה לבורא. ייאוש מזה שהבורא לא עוזר לי, אז אני משתדל עכשיו לפנות אליו בצורה חדשה ולדרוש. ייאוש זה חלק ההכרחי בתהליך שלנו, שאנחנו נתעלה עוד ועוד, נתקדם עוד ועוד. לכן לא להתייאש מהייאוש, הייאוש הוא דבר יצירתי, שאני לא נופל ומתייאש, אלא ההיפך, אני רואה שאני התייאשתי ממה שהיה לי קודם ואז אני מחבר כוחות חדשים ועם מצבר חדש, מתקדם. אני דווקא אוהב את המצבים האלה של ייאוש.

שאלה: אני יושבת בשיעור ואין בי תפילה, אני לא מצליחה לשמוע את המילים שהקריין מקריא כי אין בי תפילה, מבקשת אבל אין. מה לעשות כדי שהלב ייפתח כבר?

לבקש, הלב נמצא ביד ה', הוא ירצה לפתוח לך את הלב, הוא יפתח, הוא לא ירצה, הוא לא יפתח. במה תלוי הרצון שלו? בך.

שאלה: למה זה שיש סיבה כדי לפנות לבורא, זה דווקא מה שמייצר את הקשר עם הבורא?

כי יש סיבה, אני צריך להיות שמח שיש לי סיבה לפנות לבורא, ולא חשוב איזו סיבה, כי באמת כלפי הבורא זה לא משנה, העיקר שאני פונה אליו.

שאלה: אם הייסורים בעולם הם שמעוררים אותנו לתפילה וחסרון לחיבור, מה אנחנו צריכים לבקש או לעשות כדי להתקדם בלי ייסורים קשים?

אנחנו בעצמנו צריכים לראות את כל הליקויים שישנם בעולם לעומת המצב השלם, גמר התיקון, ולבקש לתקן את המצבים האלו כדי להגיע לגמר התיקון.

אני מברך את כל הכלי הנשי שבאמת נגיע לחיבור יפה בינינו ונמשוך מהבורא את כל הכוח שיתקן את כל העולם ויהיה לכולנו כלי אחד שלם וכך אנחנו נראה את העתיד שלנו לא מוגבל, אינסופי, למעלה מזמן, מקום לכל הצרות. אני מאחל לכם כל טוב, במיוחד לאלה שנמצאים עכשיו בצרות המלחמה. נתקשר אליהם, נהיה מחוברים אליהם ונשתדל לעזור בכמה שאפשר.

(סוף השיעור)