בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 17.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי קע"ב, ענין המניעות והעיכובים*

1. אתם רואים שהתאספנו כאן בצורה מיוחדת היום, באחד מהמקומות, בפתח תקווה, במרכז שלנו העולמי. *אני מקווה שמשנה מקום משנה מזל, ומשנה מזל משנה מקום*. על ידי כל מיני תנועות והתארגנויות כאלה נגיע בכל זאת גם לשינויים כדי לנענע את הכלי שלנו ולקדם אותו יותר לתיקון. אני מאוד מקווה לזה. לכן החלטנו שנעשה שינוי, לפחות אצלנו כאן במרכז שלנו.. *אנחנו צריכים להתקדם גם בקשר החיצון בינינו, אפילו שהקשר הפנימי שלנו, ככל שנוכל להשפיע עליו, נשתדל להשפיע, וכל היתר בידי הבורא*.

2. ה' רוצה לקרב אותנו ולכן גורם לנו הרגשה שאנחנו דווקא מתרחקים, וכל יום ויום יש לנו קושי יותר גדול, גם בכמות וגם באיכות. כל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. למה? כי אנחנו קודם כל צריכים לאתר את הדברים האלה, שהם באים מהבורא עצמו, אין עוד מלבדו. *המניעות באות אלינו אך ורק כדי לתת לנו מקום ליגיעה כדי שנתקרב אליו*..
   

3. אמנם שהאדם מדי פעם מרגיש, אם הוא מתגבר, הוא מתקרב לבורא, מרגיש יותר ברגש, מבין יותר בשכל מה שקורה. אבל אחר כך יש לו ודאי *שוב מניעה, שוב ריחוק. זו לא מניעה, זה פשוט הבורא מראה לנו ב-RANGE, ברגישות, בדיוק יותר גבוה איפה נמצאים אנחנו לעומתו. לעומתו נקרא איפה שאנחנו נמצאים אחד לעומת השני, כי כלפי הבורא אנחנו לא יכולים למדוד את המרחקים שלנו אף פעם. אנחנו יכולים למדוד רק את המרחקים שיש בינינו החברים, ואותו מרחק יש בינינו לבורא*.

4. *ההתרחקות שאנחנו מרגישים יום יום, ששוב צריכים להתחיל מחדש, ששוב צריכים להתגבר על עצמנו, שוב אני צריך לקרב את עצמי לחברים וכן הלאה, ההרגשה הזאת לא מעוררת בי אכזבה, עייפות. אלו סימנים, אם אני מרגיש ששוב נפלתי, שוב נעלם לי מה שהיה קודם, שוב אני נמצא באדישות, בעייפות, בחוסר רגש, זה סימן שאני התקרבתי לבורא, גם לחברים, סימן למרחק חדש. אני יותר קרוב אליהם. כך אנחנו צריכים להבין ולהתקרב, זאת אומרת דווקא ההיפך מהרגש, ההיפך מהשכל. אני צריך לתאר לעצמי את המצבים שבהם אני נמצא בצורה נכונה, ומתוך זה תהיה לי אפשרות להתקרב*.

5. ש: איך אנחנו סוגרים את הפער הזה?

ר: כשאתה מתגבר על הרגשת הריחוק ורוצה להתקרב מעליו, למרות שנראה לך ברגש שלך, כך מראים לך את זה בראיה האישית שלך האינדיבידואלית, למרות שהדיוק שלך לבין הבורא הוא עכשיו גדול יותר. *כמו שקודם היו מודדים את המרחק במטרים, אז היו עכשיו מודדים אותו בסנטימטרים. לכן ודאי שהמספר, שהמרחק נראה לך יותר גדול, אבל זה לא נכון. המרחק התקצר, אבל הרגשה שלך שאתה רחוק, נעשית יותר גדולה*.

אתה עכשיו עובד בדיוק יותר גבוה וזה מה שאתה צריך כל פעם להבין. בשביל מה נותנים לנו כך להבין? כדי שנשתדל לייצב את עצמנו כך שלא נעבוד עבור המרחק, אלא שנשתוקק להשתוות הצורה. זאת ממש הבחנה אחרת לגמרי. אם קודם השתוקקתי לקצר את המרחק בינינו, אז עכשיו זה לא חשוב לי. *אני עכשיו לא שם לב על המרחק שמבדיל בינינו, אני שם לב על החיבור בינינו. הנתון הזה הוא נתון אחר לגמרי, לא באותה סרגל, לא אותה מידה כמו המרחק הפיזי, רגשי, ברגשות שלנו, ברצון לקבל. לפי הרצון לקבל יכול להיות שאני מתרחק, ואם אני מפעיל את עצמי להיות בהשפעה, אז זה כבר מרחק אחר, זה כבר קו אחר עם הבורא*.

יכול להיות שאני ארגיש מרחקים יותר ויותר ויותר גדולים בינינו, כך כתוב גם, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. במידה שאדם מתקרב לחברים ולבורא, נראה לו שהוא יותר רחוק, שונא אותם, דוחה אותם ולא רוצה אותם. אנחנו צריכים להבין שההרגשה הזאת היא הרגשה אמיתית, היא נכונה, אבל היא מגיעה אלינו בצורה כזאת כדי שנעביר את עצמנו לקו אחר של קשר בינינו.

לא חשוב לנו באילו הבחנות ורגשות אנחנו נמצאים, דומות או לא דומות ביניהם, אלא ככל שאנחנו נמצאים למעלה מהם, יותר בצורת ההשפעה, אם אנחנו רוצים להיות בהשפעה הדדית, אז *אדרבא, ככל שאנחנו הפוכים, רחוקים זה מזה, תהיה לנו אפשרות יותר להשפיע, יותר להתקרב, למעלה מההפרעות, למעלה מהמרחקים בינינו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן בואו נעשה תרגילים כאלו, וכך נתקדם*.

6. ש: אני מרגיש שמה שזורק אותי כל הזמן מהרוחניות זה דווקא הפרעות בגשמיות..
   ר: אני חושב שזה מחוסר קשר עם החברים. בצורה כזאת אתה יכול לפתור את הבעיה. *אם אתה קשור אליהם יותר, אז ההפרעות הגשמיות לא יוכלו לנתק אותך מהעשירייה, ודרך העשירייה מהבורא*.

ש: הפרעות גשמיות ממשיכות בלי הפסקה..

ר: בכל זאת תראה אחר כך כמה שהבורא מברר לך את החיים ואת ההתקדמות הרוחנית שלך. דווקא עכשיו ההפרעות הגשמיות הן מאוד ספציפיות לכל אחד ואחד. באה הפרעה אחת, הוירוס הזה, אבל הוא שינה לנו את החיים בכל מיני רמות ואופנים. אנחנו באמת נמצאים כל אחד בשינוי, בשינוי החיים שלו, שינוי מהותי.

לכן החלטנו שאנחנו בכל זאת באים ומתחברים הפעם כאן בזמן השיעור שלנו, והגיעו בכל זאת יותר מ-400 איש. אחר כך נעשה גם סעודה, סעודת חומוס שלנו. *נשתדל איכשהו לעורר את המצב, לשנות, להתחיל להזיז אותו מנקודה שהוא לא יכול לזוז, אולי יצא מזה משהו. אני מאוד מקווה שאנחנו נוביל את תהליך ההבראה ולא נחכה בצורה פאסיבית מתי זה יעבור*. אנחנו רואים שכמו שאנחנו נשב ונחכה, למרות העבודה הרוחנית שלנו, אנחנו רואים שזה לא עובר. אז נשתדל לזרז אותו, נשתדל. יחד איתך.

7. הבורא מסדר לנו, מתלבש בכל מיני ההפרעות, מושך אותנו אליהם, דוחה אותנו מכל מיני דברים ששייכים להתקדמות רוחנית. כך אנחנו מתקדמים, בהתגברות על ההפרעות האלה. כאן איש את רעהו יעזורו. לעשות כל מיני פעולות, להתאסף אולי במקום פעמיים שלוש פעמים ביום, אפילו לרבע שעה כל פעם.
   
   *אנחנו לא מבינים, אבל ככל שאני חושב שבשעה מסוימת אני צריך להתקשר עם החברים, ולא בא לי, זה מפריע לי, אני לא רוצה ומה אעשה? כך קורה לי ואם אני בכל זאת חושב על זה, אפילו כמו על הפרעה, אני קשור. לא פנים בפנים, אבל קשור פנים באחוריים. מצידי זאת צורת האחוריים, אני בכל זאת קשור לרוחניות. כדאי, אפילו בתור הפרעה*.

כאן אנחנו צריכים להבין שכל העולם כך מתקדם אחרי, על ידי הפרעות לתיקון. כל הפנדמיה הזאת ובכלל כל הבעיות שלנו, כמו שהוא אומר: כל המניעות ועיכובים שמתגלים גם לנו וגם לאנושות, ודאי שזה ברמה אחרת, אבל כל זה הם רק סימנים של התקרבות, שהבורא מושך אותנו אליו. כך אנחנו צריכים לקבל את זה. אבל *אפילו שאני לא מקבל זאת בינתיים, ואני לא רוצה אבל בכל זאת אני בא לקבוצה, לפעולה של הקבוצה ולמשהו, אני בכל זאת בזה עושה עוד ועוד כל מיני כאלו פעולות להתקרבות, אפילו שעל פעם זה נעשה לי יותר ויותר קשה. זה בגלל שאני מתקדם*.

8. ש: איך יכול להיות שככל שמרגישים יותר רחוק מהבורא, כך נמצאים יותר קרוב?

ר: *כשהוא מרגיש שהוא רחוק, זה סימן שהוא מבין שמרחק בינו לבין הבורא הוא אמיתי יותר. ככל שיותר ויותר רחוק, סימן שמראים לו יותר ויותר את האמת. סימן שבאמת לפי הכלים שלו הוא כבר התקדם לראות את המרחק בצורה יותר ויותר אמיתית*.

9. במידה שאני רץ אחרי הבורא, כך הוא יותר ויותר מתרחק ממני. אבל בינתיים אני במשחק הזה עימו משנה את היחס שלי לקרבה שלו. אני לא מגיע, לא רוצה להגיע אליו כדי לתפוס, אותו, כדי להתמלא ממנו, אלא כדי למלא את עצמי מהיחס שלי אליו. *אני לא רוצה להשיג אותו כדי לתפוס ולרכוש, אלא כדי להשפיע לו. כדי להשפיע לו אני לא צריך לקצר את המרחק, אני צריך רק להגדיל את הלב שלי בהשפעה. אז אני כבר עובר ממידות הקבלה למידות ההשפעה. כך אני הולך ומתקרב לבורא יותר ויותר. יש ביחס הזה, במשחק הזה בין בורא ובינינו, כל מיני שינויי מצבים, ערכים, וכך מתקדמים*.

10. למה אנחנו עושים את כל השינויים האלה, כאן קבוצה יושבת, שם קבוצה לפעמים מתארגנת. אנחנו רוצים איכשהו לזרז את ההתפתחות שלנו. רק לא לסכן את הבריאות. אנחנו צריכים לשמור על כל החוקים של העולם הזה. כתוב, ניתן לרופא רשות לרפא. מי הרופא, כמה הוא מבין או לא? אני צריך בסה״כ לשמוע לרופא, הוא הקובע. כך למדתי גם כן מרב"ש. הוא תמיד היה שומע מה אמר הרופא.

*בואו כך נתקדם, ונקווה שעל ידי כאלו ישיבות, סעודות פה ושם קטנות, בשמירת כל החוקים שצריכים, אנחנו בכל זאת נתקדם עוד ועוד. נעורר את עצמנו, ואחרינו נמשוך את כל האנושות, לצאת מהפנדמיה, לחיבור*.

*לפני שנתיים היה לנו כנס כגול בגני התערוכה בישראל בפברואר 2020. נקווה שבכל זאת נגיע לזה. השנה בטח זה לא יצא לפי ההתפתחות הזאת, כי הבורא מסדר אותנו בצורה סופית. יש לו קו, והוא כבר ישר לגמר התיקון מכוון. עד שלא נגיע לזה הוא לא עוזב אותנו, בצורה קצרה. נקווה מאוד שכן נגיע לתיקונים ונוכל לעשות כנס יותר גדול מהמשחקים האולימפיים. נעשה*.

11. ש: איך התקרבות פיזית מזרזת את ההתפתחות שלנו?

ר: מצד אחד בהתקשרות פיזית אנחנו משפיעים יותר זה על זה. בהשפעה פיזית זה על זה אנחנו יכולים להרחיק את החברים ולקרב את החברים. בכל זאת בצורות הפיזיות אני מזהה אותם, רואה אותם, הצורות האלו מאוד מאוד משפיעות עליי. אני כאן צריך לראות האם הצורות האלה הם דוחים אותי או שהם מקרבים אותי? יכול להיות שאני מסתכל על החברים זה לא מוצא חן בעיני משהו גשמי. על זה כתוב אפילו בספרים מלפני אלפי שנים, איך שהיה להם לפעמים קשה לשבת יחד.

*אחד בא לשיעור ולפני זה אכל בצל. השני בא מהעבודה שלו כבבורסקאי, בעיבוד עורות, ואפילו שהתרחץ לפני השיעור הוא בכל זאת מסריח, הגוף שלנו סופג את הריחות האלה ואז קשה מאוד מהם להתפטר מהם. אין מה לעשות, זה משפיע על כולם. לכן כשאנחנו נמצאים בבית, אנחנו נמצאים בתנאים אידיאלים. אני לא רואה כ״כ את החברים, כמו שאני רואה אותם לידי. אני לא נושם, לא מריח אותם, אני לא כל כך שם לב על המימיקה שלהם, על ההבעת פנים וכן הלאה, יותר קל. כשאנחנו מתקרבים זה לזה, אז יש כבר בעיה יותר גדולה. אני שם לב מתוך הטבע שלי על הידיים שלו, על הרגליים, על הדיבור שלו, יותר על כל דבר ודבר. לכן חיבור פיזי שלנו, או וירטואלי, הוא שונה מאוד*.

*שמעתי רל"א, טהרת כלי קבלה*

12. .. *התענוג מרחיק את האדם או מקרב אותו לבורא. זה הוא צריך לראות. אם מרחיק אותו מהבורא, אז הוא צריך למשוך לתענוג הזה צער, עד כדי כך שירגיש שאין התענוג כדאי בערך ההפסד שיקבל אחר כך מהתענוג הזה.. אני צריך לעשות פעולות שממנה החברים נהנים והבורא נהנה. בטוח בזה אני עושה דבר ב100% נכון*.
    
    *אין לנו יותר שום בירור, אף בדיקה, אלא רק כמה חברים נהנים*. אני מוכן, אני יכול להיות רגוע, אבל יכול להיות שהם לא מבינים, נהנים, מדברים. לא חשוב. אפילו שאנחנו עושים איזושהי שטות והחברים נהנים, אני נכלל מהם, אני נטבע בתוכם, נדבק אליהם. יוצא שאפילו שהם טועים, אבל בכל זאת בתוך עמי אנכי יושבת. אני נמצא, מתבטל כלפי הקבוצה, ובביטול הזה אני כבר מנקה את עצמי מכל הבעיות, מכל התוצאות. מה הוא אומר? שירגיש שאין תענוג כדאי בערך ההפסד שיקבל אחר כך. זו עבודה של ליבא, שזה נקרא עבודה שבלב, מה שאנחנו צריכים לעשות.

13. ש: איך אפשר לממש את מה שקראנו. תענוג הגשמי, החומוס טעים. להצטער על זה?

ר: *לא להצטער. חס ושלום, אני רוצה ליהנות מזה, אני רוצה להרגיש בכל הדבר הזה תענוג נפלא של גן עדן ממש. אני לא רוצה לבטל את התענוגים האלה, כי אני יושב עם החברים ואני נהנה*.

*אתה נהנה מתהליך עצמו. אתה יושב יחד עם החברים, אתה שותה משקה, אתה עושה אולי ברכה על הלחם ועל הפיתה. אתה רוצה את הדברים האלה, והעיקר רוצה לאכול יחד עם החברים שלך. זה נקרא סעודה. בסעודה כמו שאתה רוצה לקבל את האור העליון שימלא את הנשמה שלך, כך בצורה חיצונה אתה רוצה להגיע למילוי, שאותה הסעודה עם החברים, שאתם עושים יחד כעשירייה, שאותה הסעודה תהיה כסעודה הרוחנית. מה חסר כאן? ישנם תענוגים? ישנם. ישנם חברים? ישנם. אנחנו יכולים להתחבר, אנחנו יכולים ביחד לאכול וליהנות. אז מה חסר? להוסיף כוונה משלנו, שאנחנו רוצים יחד עם זה לקבל תענוג רוחני, שהבורא ימלא אותנו*.

ש: אז ביחד עם התענוג הגשמי לבקש..

ר: ודאי. אחרת הייתי בא לסעודה? אני את המנה הזאת יכול לקבל בכל מקום.

ש: פה זה הכי טעים

ר: *פה זה הכי טעים לא בגלל המנה עצמה, זה בגלל שאנשים שהכינו אותה, הכינו אותה ברצון, לא עבור תשלום כסף. והאנשים שיושבים יחד מבינים שהם יושבים בהכנה מיוחדת לסעודה מיוחדת, שזה כנגד קבלת האור העליון בכלי המשותף שלנו. לכן זה ממלא אותנו. יש בזה טעם עליון, טעם גן עדן. גן עדן נקרא מלכות שעולה לבינה. לכן כשהכל קורה בדרגת ההשפעה, בדרגת הבינה, אז ודאי אלו טעמים אחרים. אז בתיאבון לך*.

14. ש: יש הרגשה של אי שיוויון. אני אשב שם בסעודת חומוס. וחברים בכלי עולמי ישבו בבית..
    ר: נכון, ואין לנו כל כך להצטער. זאת אומרת *אנחנו צריכים להצטער אבל גם להצטער בצורה אמיתית, שאנחנו עדיין לא ראויים לשבת יחד כל העולם בסעודה של גמר התיקון. לקבל מילוי הטוב ביותר, השלם שהבורא ממלא אותנו, מקשר אותנו, ואנחנו כולנו מלאים ושלמים נמצאים בדבקות עימו. זאת הסעודה. היא מסמלת שהכלי של האדם על מנת להשפיע, מחובר עם אחרים, והוא יכול אז לקבל את המילוי. נקווה שכך נגיע לזה*.
    
    *כדי להגיע אנחנו צריכים גם לעורר את עצמנו קצת יותר. אז נעשה היום תרגיל הזה. החברים החליטו שנעשה כאן את המפגש הזה? נעשה. מי יודע מה יקרה מחר עם הוירוס הזה, עם עוד דברים. בינתיים נשתדל לעשות תיקון בזמן הסעודה הזאת*.

*מתוך דברי רב בסעודת החומוס*

15. *אני שמח מאד שיש לנו הזדמנות לשבת יחד. בכל זאת נקווה שהשינוי הזה יהיה שינוי לא רק לפעם אחת אלא נוכל לחזור לכל מיני צורות החיבור בינינו, גם גברים, גם נשים, גם ילדים. הקהילה מתרחבת אבל בכל זאת שהיא תתרחב גם בצורה פיזית יותר ויותר. שהבניין הזה יקבל חיים. אחרת זה ממש, אני מסתובב כאן וריק, ריק כבר שנתיים. אני מאוד מקווה שכולנו נחזור לכאן ונעשה כאן גם חיבור בינינו ונתקן את המצב*.

16. אתם קודם כל צריכים לתאר לעצמכם שהבורא נמצא בחיבור בין שניים לפחות, מיעוט הרבים שניים. אם אתם רוצים להשתוקק, אז אתם צריכים לחבר שני דברים מנוגדים, ודווקא מהניגוד, פלוס ומינוס, יוצא לכם גילוי הבורא. אי אפשר אחרת. לכן זה שיש הבדלים וגילויים, כל מיני ניגודים בין זה לזה, זה בכוונה הבורא עשה כדי לגלות לנו איך אנחנו יכולים לגלות אותו, פשוט מאוד. אחרת אי אפשר.
    
    הבורא עשה דווקא הרבה צעדים כדי לחסוך לנו חיפוש ומאמצים, הוא הביא אותנו למצב שאנחנו נמצאים שבורים, לא מסודרים, לא יכולים להתקשר נכון זה עם זה, כל אחד באגו שלו. אדרבא, אם אתה נמשך לחיבור, מיד אתה מגלה את כוח עזר כנגדו שלא נותן לך להתחבר, ובניגוד בין שני הכוחות האלו אתה מגלה את הבורא, כמו שאנחנו לומדים מכל פרצוף רוחני.
    
    אני מקווה מאוד שנסתכל על זה בצורה נכונה, שזו לא הפרעה שיש לנו, אלא רק עזרה וקדימה, כל הזמן קדימה. קדימה זה לגילוי שלו מתוך הניגוד. כאן כל אחד ואחד עוזר, הוא חבר, הוא שותף. אז נעשה כך, לראות בכל חבר כמה שאני מגלה שהוא מנוגד, שזה הבורא מגלה לי כמה שאני יותר קרוב לגילוי שלו. זה יתגלה לנו. לחיים.

17. בינתיים הימים עוברים והעולם מתדרדר יותר ויותר. אנחנו צריכים לראות כמה שלא נשאר בו שום דבר חוץ משיטה אחת, להתחבר. אנחנו צריכים לעזור לו להתחבר לא דרך ייסורים. בכל זאת ודאי שגמר תיקון כבר קיים, אבל או שזה יהיה בדרך קלה, יפה, קרובה, או חס ושלום בדרך יותר רחוקה ומלאה בצרות.
    
    *יש לנו כאן הזדמנויות. אני מקווה שאנחנו מתקרבים בכל זאת להכרה כזאת בכל העולם, לא רק אצלנו, שחייבים שינוי בחברה האנושית, במודעות של בני אדם בכל העולם. בזה נרגיש את עצמנו כמה השיטה הזאת היא יחידה וכל פעם מתבהרת יותר ויותר, מתבררת. שאנחנו צריכים לעזור לאנושות לקבל אותה ולממש. אנחנו נעשה את זה*.

18. ש: אקפלה של בעל הסולם כתפילה משותפת. מה מיוחד כששרים ביחד?
    ר: אקפלה זה באמת דבר מאוד מיוחד. צליל שיוצא מתוך הלב ולא מתוך הגרון, זה צליל אחר לגמרי, הוא לא שייך למוח, זה ישר מתוך הלב, מתוך רצון, מפנימיות האדם. *האדם רק בודק מאיזה עומק הלב אני יכול להוציא את הצליל, ולפי זה הוא מודד את עצמו כמה שמסוגל להתחבר עם החברים ולהעלות את הצעקה הפנימית הזאת מתוך הלב המשותף כבר לבורא. זה דבר מאוד מאוד גדול, זה הכוח הכי חזק שיש בכל המציאות*.
    
    *אתם צריכים להבין שרק אנחנו מפעילים את המציאות, אלה שנמצאים בעולם הכי תחתון, וזה עלינו, זה עלינו. אני מאוד שמח שאנחנו חיים בזמן המאוד מיוחד הזה, מסתובב לכיוון התיקון, למישור האחרון לקראת הפיניש, הישורת האחרונה. אנחנו נכנסים לזה, אנחנו נעשה את זה*.

19. לחיים בני ברוך. אני רוצה להגיד תודה רבה לכל למי שבא לכאן, אפילו קבוצת אילת ועוד קבוצות מרחוק באו. תודה רבה לכל המשתתפים שלנו מכל הקצוות תבל שהשתתפו והצטרפו אלינו. אנחנו מרגישים עם כולם יחד. מתי שתרצו אני אשמח לרדת ושוב להיות בסעודות כאלה. המפגש הזה הוא מפגש נהדר. תוך שנתיים לא היה דבר כזה. אני מודה לכם אישית, תודה.