שיעור בוקר 23.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 198, אותיות קס"ה - קס"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 198, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קס"ה.

1. אות קס"ה

"ונמצאים ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שמתחילים ממקום למטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל לנקודת העוה"ז כי ה"פ עולם האצילות, מתחילים ממקום שלמטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל להפרסא הנ"ל ומהפרסא ולמטה עד לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע של העולמות א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט. וכבר נתבאר לעיל (באות קל"ח) שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק בחינת ו"ק בלי ראש, כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, וכל הגופים הם ו"ק בלי ראש, וכ"ש בפרצופי בי"ע. ואפילו פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו, נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר. והתבונן היטב לעיל באות ל"ב".

מה בעל הסולם אומר? נתבהרו " ... ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שמתחילים ממקום למטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל לנקודת העוה"ז". מטבור ועד הסיום יש מקום של ארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, והם יוצאים ונמצאים שם. "כי ה"פ עולם האצילות, מתחילים ... מטבור ..., ומסתיימים ממעל להפרסא הנ"ל ומהפרסא ולמטה עד" לנקודת "לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע ...," שלהם "שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט". פחות מזה לא יכול להיות. "וכבר נתבאר לעיל (באות קל"ח) שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק ... ו"ק בלי ראש", זו לא השלימות שלהם אלא יש להם רק ו"ק, רק אור נפש רוח, קטנות ולא יותר. "כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש" לו "ג"ר" בראש "..., "מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם", בג' פרצופי אצילות שהם עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא, ויש להם הארת חכמה, גם זה לא יכול להיות אלא רק בראש שלהם. "כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש" ג"ר" בראשים "שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, ... הגופים הם ו"ק בלי ראש, וכ"ש בפרצופי בי"ע" שעומדים כולם למטה מפרסה. "ואפילו פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו", יש אורות פנימיים בתוך גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן שלמעלה מטבור, ויש אורות מקיפים. אז כל פרצופי א"ק עד הטבור לעומת האור המקיף הם "נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר". על זה עוד נלמד, הוא אומר "והתבונן היטב לעיל באות ל"ב."

שאלה: כתוב, "אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם," אמרת שרק בראשים יש את החכמה.

ומפה ולמטה, בגופים אין.

תלמיד: איך משיגים את החכמה?

יש להם תיקונים כך שבראשים שלהם יש להם אפשרות לקבל אור חכמה. אבל זה לא אור חכמה שיש למעלה מטבור, בכל מקום יש אור חכמה אבל תלוי באיזה כלים, באיזה תנאים מקבלים אותו. לכן מה שמתפשט בראש של ג"ר דאצילות, בראש זה נקרא שעדיין אין כלים, אלא ראש אלו רק כוונות, מחשבות, תכניות. יש שם אורות חכמה, מפני שדווקא מציאות אורות החכמה בראשים של האצילות מביאה להם התפתחות, שגם יהיו גופים כאלה שלאט לאט יתקרבו לקבלת אור החכמה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה אור החכמה?

אור החכמה זה ידיעת הבורא, התקשרות ישירה עם הבורא בצורה הדדית. זה לא שנמצאים באותו כיוון כמו באור חסדים שאני מסכים כביכול לבריאה, אלא אור החכמה זה התייחדות, חיבור עם הבורא.

תלמיד: האם יש אור חכמה מעל לפרסה ואור חכמה מתחת לפרסה?

אין דבר כזה למטה מפרסה.

תלמיד: זאת הבעיה, שאין מתחת לפרסה אור חכמה.

אין ואף פעם לא היה. רצו לקבל אותו בעל מנת להשפיע וגילו שלא יכולים כי אין שם מסכים ולכן נשברו.

תלמיד: ואז הייתה השבירה.

כן. זאת סיבת השבירה, שלמטה מפרסה אין אור חסדים כזה שיוכלו לקבל בעל מנת להשפיע את אור החכמה ולכן נשברו.

תלמיד: השבירה מתחת לפרסה נעשתה בכוונה.

כן, ודאי שבכוונה. השבירה נעשתה בכוונה.

תלמיד: כדי שנעשה את העבודה.

זה היה ידוע עוד קודם, זה כמו שהיו נביאים שדיברו על חורבן בית המקדש וכדומה, אותו דבר. רק אנחנו לא רואים איפה זה נמצא, איפה הפרסה, איפה הכלים שלמטה מפרסה והכלים שלמעלה מפרסה. מי שרואה את הבריאה הוא רואה איך יתקבלו או לא יתקבלו האורות האלה בעל מנת להשפיע, בעל מנת לקבל, ואז הם אומרים שעוד מעט יהיה חורבן, עוד מעט יהיו כאלו מעשים ופעולות.

תלמיד: אם ככה, האם מקום השבירה הוא מקום העבודה?

כן. כל העבודה שלנו היא במקום השבירה. אנחנו נמצאים למטה ממקום השבירה, עדיין לא נגלה מקום השבירה.

תלמיד: האם העבודה היא למטה ממקום השבירה?

אנחנו צריכים לזכות להיות במקום השבירה כדי שיהיו לנו אפשרויות לתקן את הכלים השבורים ממש.

תלמיד: לא ידעתי.

חשבת שאתה כבר גדול ומתקן את השבירה, אז עדיין לא.

שאלה: מהו המקום הקבוע של עולמות א"ק ובי"ע?

מאור אין סוף יש קו דק שעובר דרך האמצע של כל העיגולים והוא מקום העולמות, הקו של העולמות, בתוך הקו הזה כל העולמות, וכל האור המקיף נמצא סביב זה. הקו הוא באמצע, מגג העיגול העליון עד המרכז של העיגול התחתון, קו דק מאוד, ושם כל העולמות, כל הפרצופים, כל הבריאה, הכול שם. ומסביב אלו העיגולים של העולמות שבהם נמצאים האורות המקיפים. אנחנו צריכים להשתתף עם עבודת הקו ועבודת המקיפים כדי למשוך ככל האפשר אורות מקיפים שיסתדרו לפי הקו. וכשאנחנו נמלא את הקו הזה בעל מנת להשפיע לפי כל הכלים שלנו, אז הקו יהפוך לעיגול ואור אין סוף ימלא את כול העיגולים.

תלמיד: מה זה אומר לעבוד בקו ובעיגול?

עבודה בקו או בג' קווים זו עבודה לפי החוקים של צמצום, מסך ואור חוזר. בעבודה בעיגולים אנחנו לא מסוגלים לעבוד בצמצום, מסך ואור חוזר, זה למעלה מהכלים שלנו, למעלה מהכוחות שלנו, ולכן אנחנו שומרים את עצמנו לא לקבל את האורות האלה, לא להשתמש בהם, אלא לשמור אותם רחוק מאתנו, להיזהר מהם. כך אנחנו בונים את עצמנו בקו, עד שמשתמשים בכל הרצונות שלנו שיהיו מסודרים בתוך הקו.

כשאנחנו גומרים את כול העבודה בקו בעל מנת להשפיע, אז אור אין סוף דרך הקו ממלא את כול העיגולים גם לפי חוק הקו. יש שם כמה פעולות שנקראות "רב פעלים מקבצי אל", עוד נלמד מה קורה שם, זה עוד רחוק מאתנו. ואז האור העליון נכנס לכל העיגולים ומאיר בכל העולמות כולל העולם הזה בצורה בלתי מוגבלת, ואור אין סוף ממלא את עולם אין סוף. זה נקרא "ויעמדו רגליו על הר הזיתים", שאור אין סוף במקום להיות רק למעלה במלכות דאין סוף שממנה התחיל ראש דגלגלתא, הוא גם ימלא את הקו ואת כל העיגולים סביב הקו.

תלמיד: זה נקרא שקו הופך לעיגול?

כן.

שאלה: מה פירוש ש"פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו, נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר"? למה למקיפים של א"ק גם חסר ג"ר?

במקיפים בכלל אין ג"ר כי במקיפים אין מסך. אין שם צמצום, מסך ואור חוזר. המקיפים מתמלאים רק על ידי צמצום, מסך והחוק שבקו, מזה באים המקיפים. מה שלא מקבלים בתוך הקו בעל מנת להשפיע, אותם האורות, העודפים האלה, הם אומנם גדולים מאוד, אבל הם נמצאים מחוץ לקו ונקראים "מקיפים".

תלמיד: זאת אומרת, אם בקו חסר ג"ר, אז גם במקיפים חסר ג"ר?

לא, בכלל אין מושג כזה ג"ר במקיפים.

תלמיד: מה שלא ברור זה למה בעל הסולם מדבר על זה בא"ק? כי המקיפים של עולמות אבי"ע זה משהו אחד, אבל א"ק הוא כאילו מעל עולמות אבי"ע?

א"ק הוא מעל עולמות אבי"ע, אבל א"ק מוגבל מאוד, ממנו התחיל הקו. בסך הכול מה שמקבלים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון - חמשת הפרצופים האלה, הם מקבלים מעט מאוד. כתוב, "קו דק מאוד" שמתפשט ממלכות דאין סוף עד מרכז העיגולים.

שאלה: אנחנו לומדים שהעולמות הם העלמות של האור. אבל ככל שאנחנו קוראים, כך רואים שיותר ויותר מתגלה אור, בהתחלה עד הטבור ואז בפרסה ואז יש עוד עולמות בי"ע מתחת לפרסה.

על ידי העלמה אפשר לגלות את האור. לכן העולמות נקראים כך, כי הם עושים העלמה על אור אין סוף ומסדרים אותו לפי חוק הקו, ובחוק הקו האור יכול להאיר.

תלמיד: זו העלמה שהעולמות מייצרים כדי לגלות אור?

כן, העלמה היא כדי לגלות. תראה איך בעולם שלנו אם אתה רוצה לראות משהו, אז אתה חייב גם להסתיר משהו, זה גילוי בהסתרה. בכלל מלכתחילה, מה נקרא מסך? מסך זה משהו שעוצר, מסנן ומעביר בצורה מאוד מוגבלת, ולכן ניתן לתפיסת התחתונים.

תלמיד: אז המסך גדול יותר ככל שיורדים למטה בעולמות?

כן, מצד אחד. אנחנו עוד נלמד את הדברים האלה שנמצאים בתוך התפיסה, איזה מסכים נמצאים שם. ככל שהמסך גדול יותר, כך בסופו של דבר הוא נותן לנו גילוי גדול יותר, מתוך הסתרה גדולה יותר.

שאלה: אם טיהור הכוונה מגיע אחרי המעשה, יש לזה קשר לעבודה הרוחנית?

הלימוד תמיד מגיע מתוך המעשה. אם אדם מקבל משהו בלי המעשה, זה לא לימוד, זה לא שלו. דווקא על ידי המעשה מתגלה לו מהות הפעולה שעשה והתוצאה ממנה.

שאלה: אנחנו רואים לפי השרטוט איזשהו קו דק מאוד ואנחנו כל הזמן אומרים שההארה היא קו דק מאוד. לעומת זאת אנחנו רואים שכל הבריאה נבראה בשביל הדבר הזה. מה החשיבות של הקו הדק הזה, למה כל הבריאה מכוונת לדבר הקטן הזה?

השפעת הבורא היא בעיגולים, והשפעת הבורא על הרצון לקבל שברא היא בקו כדי לחייב את הרצון לקבל לקבל את החוק של הקו, את ההגבלה של הקו, את הכיוון של הקו, ועל ידי זה הרצון לקבל לאט לאט יפורמט בצורה כזאת שיתקיים ויתנהג כמו הקו, הוא יהיה כביכול מקור האור לכל העולמות.

שרטוט

תלמיד: ולמה כל הבריאה היא על הקו הדק הזה?

כי על ידי הקו הזה הנברא מקבל השפעה מהבורא, משתנה ועובר צמצום וצמצום א' ועבודה בקו ממטה למעלה, ונעשה בזה דומה לבורא במנות קטנות קטנות, הדרגתיות, במשך הרבה פעולות. על ידי זה שהרצון לקבל נשבר ועושה פעולות הדרגתיות בזו אחר זו, הוא מגיע למצב שלאט לאט הוא מכסה את כל המלכות דאין סוף.

זה כמו שאנחנו מתקדמים בטכנולוגיות שלנו כך שהיום יש לנו מחשבים שעובדים בתדירות מאוד גבוהה. אם פעם התדירות היתה כמה ביטים, היום התדרים הם מגה, טרה וכן הלאה, אנחנו מתקדמים למצב שכמעט ואין גבול בין צורה בדידה ובין צורה אנלוגית בלי הפסקות.

כך גם אנחנו כשממלאים את העיגול דאין סוף, אנחנו מגיעים למצבים שממלאים אותו עד דיוק אין סופי. אבל המילוי הוא בכל זאת על ידי מנות קטנות, ובמנות הקטנות האלו, אנחנו מגלים את העיגול דאין סוף. מצד הבורא זה עיגול, מצד הנברא אלו ריבועים קטנים, עד שממלאים את העיגול בדיוק האחרון. ועל הדיוק האחרון כתוב, "ה' יגמור בעדי". כדי להשלים את הריבועים לעיגול, לעשות מהם אינטגרל שלם, יש פעולות רבות ומיוחדות מאוד. אנחנו עוד נדבר מאיפה מגיע המספר פאי ועוד כל מיני חשבונות כאלה, זה מעניין.

אבל הכול נסגר בזה שאנחנו מגיעים על ידי פעולות דיסקרטיות, בדידות של כל אחד, של כל העשיריות, לפעולה אחת. כי לאחר שאנחנו ממלאים את כל הריבועים של מלכות דאין סוף ביגיעה שלנו, באור חוזר שלנו, בכל זאת נשאר עוד משהו להוסיף (c), ועל זה כתוב, "ה' יגמור בעדי". יהיו לנו מילים.

שאלה: המנות הקטנות האלה הן כדי שהנברא יטעם את כל הטעמים שיש באור? זו הסיבה שזה מנות קטנות וזה לא קורה בפעם אחת?

בפעם אחת לא היינו מרגישים שום דבר. כי אנחנו צריכים להקדים חיסרון, ובתוך החיסרון, בתוך האור חוזר, להלביש את האור הישר, ואז אנחנו מרגישים אותו, אז הוא הופך להיות שלנו, בזה אנחנו נעשים דומים לבורא, אחרת לא.

שאלה: אם אני מבין נכון, כל התיקון כולל תיקון של עולם האצילות וכל הנשמות שעולות לשם ומיתקנות, הכול עדיין תיקון של הקו.

כן, תיקונים בקו.

תלמיד: והבריאה כולה, העיגולים כמו שראינו עכשיו בשרטוט היא פי אין סוף יותר גדולה מהקו הזה.

ודאי.

תלמיד: אם כל מה שאנחנו עושים, אפילו בגמר התיקון כשאנחנו עושים בכוחותינו נגיד, זה אפילו לא פרומיל קטנטן מהבריאה כולה, למה זה נקרא שאנחנו מתדמים לבורא, נעשים שותפים?

כי אנחנו ממלאים את העיגולים, אנחנו ממלאים את הבורא.

תלמיד: אבל אם אנחנו רק פועלים בקו, איך זה נקרא שאנחנו ממלאים את העיגולים?

על ידי קו ממלאים את העיגולים. תקרא חלק ב' ב"תלמוד עשר הספירות", אולי עכשיו זה יהיה לך יותר מובן.

שאלה: כתוב "על ידי העלמה ניתן לגלות את האור". זה נשמע שהניגודים מעצימים ומדגישים אחד את השני וגם באותו זמן מסמנים לנו את הכיוון שלפני הפיצול.

אני לא יודע מה אתה אומר. המילים שלך הם כאילו לא מהחכמה.

שאלה: מה ההגדרה של האור ומה המאפיינים שיש בו?

אור זה כל טוב שבעולמות, הכול נמצא בו. וכל הרצון לקבל הוא רק כדי לתת לאור להאיר, להתגלות במקום שהייתה העלמה בעולמות.

תלמיד: מה יש בו שהוא גורם את כל השינויים האלה בנו?

הוא שלמות ומגיע מהבורא ולכן יש לו שליטה שלמה על הרצון לקבל, על המילוי שלו ועל התיקון שלו.

אות קס"ו

"ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם. ועליות האלו תלויות בהעלאת מ"ן של התחתונים כנ"ל. העליה הא' היא, בעת שהתחתונים מעלים מ"ן מבחינת העביות דבחי"ב, שאז נבררים האח"פ דקומת בינה ונשמה, מבחי' השלמת הע"ס דמין הב', דהיינו מהארת נקודת השורק, (כנ"ל באות קל"ה, עש"ה), אשר המוחין האלו מאירים גם לבחינת הז"ת והגופין, כמו בפרצופי א"ק, שכל הכמות שיש בע"ס דראשי פרצופי א"ק, עוברת ומתפשטת גם לגופים".

אני מקווה מאוד שאתם תקראו את זה אחר כך במשך היום. אחרת מה שעכשיו שמעתם- לא יישאר.

אות קס"ז

"ונמצא, בעת שמוחין אלו עוברים דרך פרצופי האצילות, מקבל כל אחד מה"פ אצילות, בחינת מוחין דבינה ונשמה הנק' מוחין דס"ג, המאירים ג"ר גם לפרצופין שלהם כמו בא"ק, וע"כ נבחן אז, שהם מתגדלים ועולים ומלבישים על פרצופי א"ק, כפי מדת המוחין שהשיג".

שאלה: למדנו שהארת חכמה לא יורדת מתחת לפרסא. איך הבינה הבריאה מיתקנת באורות העליונים?

"ולפיכך נוהגות ג' עליות כוללות, בכדי להשלים העולמות בג' הקומות, נשמה חיה יחידה החסרות להם". לעולמות יש נפש רוח שהם צריכים לתקן את עצמם באורות נפש רוח, נשמה, חיה יחידה. כל אחד צריך ג' עליות. כל פרצוף צריך להיות בג' עליות אחרת לא יוכל לתקן את עצמו. במקום לא יכול להיות אלא רק בעליות.

תלמיד: האם הוא מדבר על תיקון של עולם הבריאה?

כל העולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אם הם רוצים לקבל תוספת הם חייבים לעלות. יש להם נפש, רוח, רוצים לקבל תוספת אור הנשמה - עלייה ראשונה, אור החיה - עלייה שנייה, אור היחידה - עליה שלישית.

תלמיד: האם זו על עלייה מעבר לפרסה?

כן.

שאלה: האם הפרסה במקום קבוע מתחת לטבור, תמיד?

הפרסה היא תמיד במקום קבוע. יש פרסה שעולה ויורדת, יש מושג כזה. אבל פרסה דאצילות שמבדילה בין אצילות לבין עולמות בי"ע נמצאת במקום הקבוע, בין שליש לשני שליש דתפארת דנקודות דס"ג.

שאלה: מהי נקודת העולם הזה?

נקודה דעולם הזה זו הנקודה התחתונה ביותר שעד שם האור העליון מסוגל להתפתח.

שאלה: כתוב "וזהו מצב הקבוע של העולמות א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט." מה זה אומר "שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט".?

לא יכול להיות שיפלו מהדרגה הזאת יותר מטה.

שאלה: באצילות, בג' פרצופים ראשונים, יש ג"ר בראשים אבל לא פועלים מתחת לפה. מה ההבדל בין זה שאין ראש לבין שיש ראש אבל הראש לא מתפקד?

העניין הוא שאחרי השבירה נעשה תיקון לא כמו שיש בראש. נגיד גלגלתא ע"ב ס"ג, כל הפרצופים שלמעלה מטבור - מה שיש להם בראש מתפשט בגוף. כאן מה שיש בראש לא מתפשט בגוף אלא בכל מיני הגבלות, תנאים. אנחנו צריכים להבין שבראש יש ג"ר ובגוף - ו"ק.

שאלה: אז מה ההבדל בין קיום ראש לבין שהוא לא עובד, לא מתפקד או שבכלל אין ראש?

הוא עובד ומתפקד אבל מתפקד בצורה מוגבלת.

שאלה: האם יש הבדל בין אצילות לבין בי"ע? הרי גם שם קטנות.

באצילות יכול להיות אור ולכן הוא נקרא אצילות מהמילה אצלו. מה שאין כן בבי"ע אין אורות אמיתיים אלא רק אור של תולדה. אורות קטנים כתוצאה כמה אור מאצילות יורד למטה מפרסה.

שאלה: איזה עיגולים אנחנו ממלאים קודם, האם את הקרובים לקו או את הרחוקים ממנו?

זו שאלה יפה. בדרך כלל אנחנו ממלאים את העיגולים מקל לכבד כמו בכל התיקונים שהם מקרובים לרחוקים.

שאלה: אם ו"ק בלי ראש הוא קטנות, אז למה ו"ק בלי ראש נקרא מצב קבוע?

קטנות היא מצב קבוע, והגדלות היא רק בגמר התיקון.

שאלה: למה קבלת המוחין גורמת לפרצופי אצילות להלביש על פרצופי א"ק?

מאיפה הם יקבלו את תוספת המוחין? רק מזה שהם עולים לפרצופי א"ק ומתלבשים עליהם ומשם מקבלים את התוספת.

שאלה: בפרצופי אבי"ע אין ג"ר. האם זה ביחס לכל מערכת העולמות? האם הכתר של המערכת הוא עולם א"ק?

בפרצופי אצילות יש תוספות שיכולות להיות למטה מטבור. אין ג"ר כמו למעלה מטבור אבל יש להם ג"ר משלהם. יש להם תוספות שאנחנו עוד נלמד עליהן כמו חכמה בל"ב נתיבות, הארת חכמה, כאלה דברים.

שאלה: באלו תנאים אנחנו זוכים לאור חכמה?

לאור חכמה אנחנו זוכים רק בתנאי שאנחנו רוצים להשפיע לזולת, יכולים להשפיע לזולת, מסוגלים ועושים את פעולת ההשפעה לזולת בכך שאנחנו מצרפים את הכלים של הזולת אלינו, מתקנים אותם וממלאים אותם. זה נקרא שאני משפיע, ממלא את הזולת באור החכמה.

שאלה: מתי העבודה בקו הופכת לעבודה בעיגולים?

אנחנו בינתיים לא מדברים על עבודה בעיגולים, זה יקרה קרוב יותר לגמר התיקון, ואז גם יהיה לנו מובן מה אנחנו עושים. בינתיים אנחנו לא נוגעים בעיגולים.

זה דבר מאוד מעניין מה שקורה, כי בדרך כלל דרך עיגולים אנחנו מקבלים השגחה כללית. אם אני רוצה להתקשר לאיזה חבר שנמצא בגשמיות בקצה העולם ונמצא אי שם במערכת אדם הראשון, שזה כבר לא שייך לעולם הזה, לגיאוגרפיה, אז אני יכול להתקשר אליו דרך העיגולים. עיגולים הם השגחה כללית - ככל שאני נקשר לבורא ומשתוקק לתיקון הכללי, אני יכול דרך המערכת הכללית להשפיע לכולם, אני מתלבש בבורא ומשפיע לכולם.

שאלה: האם עבודה בעשירייה זו עבודה בקו?

כן, העבודה שלנו היא עבודה בקו. העבודה שלנו היא שאנחנו מתחברים בינינו עד כדי כך שאנחנו נהיה כקו. פרצוף זה קו, אומנם יש לו עיגולים אבל עבודתו בקו.

שאלה: האם האור משנה את התדירות? האם זה התיקון שלנו?

אור משנה מאוד את התדירות, נרנח"י דנרנח"י דנרנח"י, כל פעם התדירות משתנה באין סוף פיקסלים, כי התחתון יכול לגרום לעליון כאלו דברים שהתחתון אפילו לא יודע מהי אותה תדירות ואותה קומה שהעליון מבצע את הפעולה שלו. לכן כל העבודה שלנו מסתיימת בתפילה שעל ידה אנחנו מתקשרים למדרגה יותר עליונה והיא פועלת בשבילנו, וזה בעצם חוקי. זה לא שאני מוריד מעצמי את האחריות ואת העבודה שלי, אלא אני צריך להתקשר לעליון, לבקש ולחייב את העליון, והעליון שמח כי אני עושה לו טובה. ברוחניות אני עושה טובה אם אני מבקש מהעליון שיעשה משהו בשבילי. ואני גם צריך לעשות עבודה מסוימת לפני שאני פונה לעליון ומבקש ממנו. כך עובדים.

(סוף השיעור)