שיעור ערב 23.05.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם" - קטעים נבחרים

קריין: קטעים נבחרים ממאמר "השלום בעולם", קטע מספר 4.

"יש לדעת, שחוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.

ויש - "ממשלת הארץ".

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה. ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: ממה שמובן פה, חוק ההתפתחות זה שיש איזה כוח שבא לאדם שגורם לו להרגיש משהו, שאמור להביא אותו לאיזו תודעה מסוימת, שאמורה להביא אותו לפעולה מסוימת. אתה יכול להסביר את השלבים של מה עובר על האדם?

האור העליון משפיע על הרצון לקבל שברא ופועל על הרצון לקבל ומקדם אותו. ויש בחוק של האור העליון שפועל על הרצון לקבל תהליך שהרצון לקבל צריך לעבור במשך כך וכך פעולות. הפעולות האלה נקראות "שנים", הן לא שייכות לזמן שלנו, כך הן נקראות. 6000 שנה חיי עולם כתוב, זאת אומרת 6000 מדרגות, עד שמלכות דרך שש ספירות דזעיר אנפין מתחברת לבינה ומתקנת את עצמה.

הזמן הזה הוא זמן שמחויב להיות, זאת אומרת זמן רוחני, 6000 מדרגות. או שאנחנו יכולים לזרז את 6000 המדרגות האלה, שבכל מדרגה ומדרגה יהיו פחות פעולות. אם אנחנו נתקדם כלפי האור מצדנו, נלך כביכול לקראתו, אנחנו נעשה את הצעדים שלנו יותר מהירים, זה נקרא לקצר את הזמן, ולכן אנחנו נהיה בקיצור הזמן. זו בעצם כל הבחירה שלנו, או שאנחנו הולכים לפי הזמן של הטבע, או שאנחנו ממהרים את הזמן ומגיעים יותר מהר להשתוות, להזדהות, לגילוי הבורא, לדבקות בבורא. יש לנו רק לבחור בין שתי האפשרויות האלה.

בדרך כלל אנחנו לא יכולים ממש למהר את הזמן וגם לא רוצים להיות בזמן אקטיבי, ואז אנחנו נמצאים במשהו באמצע שנקרא "דרך ארץ". לא בדרך גשמית ולא בדרך האור, בדרך תורה, אלא באמצע מה שנקרא "דרך ארץ", זה בעצם מה שאנחנו צריכים לדעת. אז נשתדל כמה שיותר לקצר את הזמן. כל פעם שאנחנו נמשכים לחיבור בינינו, אנחנו נותנים לאור העליון יותר להתקרב אלינו וביתר כוח לפעול. וכך אנחנו מקצרים את התהליך של ההתבגרות שלי עד שמגיעים לתיקונים.

תלמיד: וכל הייסורים והמכבשים שמרגישים, זה בגלל שמנסים להילחם בחוק ההתפתחות ולא הולכים יחד איתו?

ודאי. אנחנו הולכים בחוק ההתפתחות, רק או שאנחנו הולכים בעיתו, בזמנו, או באחישנה, שאנחנו ממהרים, באחד משניים.

שאלה: מה התועלת מהסבל של האנשים, אם לא שואלים את פיהם.

אני לא הבנתי את השאלה.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה "יש לדעת, שחוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ". אז כאילו אין שאלת פיהם.

תסתכל ברחוב, כולם כך מתפתחים. אבל יש כאלה כמונו שמקבלים הזדמנות למהר את ההתפתחות גם שלנו וגם של האחרים, ואז הכול תלוי איך אנחנו נקדם את הכול, את כולם. כמה שבצורה לא אגואיסטית נחשוב על התיקון של כל העולם, כדי לקדם אותו לבורא, כדי באמת לעשות לו נחת רוח, ולא כל אחד שיחשוב על עצמו, בזה נתקדם. בינתיים אני שומע מכם "איך אני אתקדם?", כל אחד ואחד זה מה שהוא רוצה. הוא לא מבין שהוא לא יתקדם על ידי שאלות כאלו אלא ההיפך, רק יעצור את עצמו.

תלמיד: מה היא התועלת מצד האנשים שהם לא אנחנו, שהם בחוץ, ואין להם את הבחירה שלנו והם סובלים, מה התועלת בתיקון?

גם אתה היית קודם בין האנשים האלו, וגם הם יבואו עוד מעט לחוג שלנו. ככה זה. בדרך, האור העליון פועל יותר ויותר, ועל ידי האור שלו המתגבר גם הם נכנסים לפעולה הרוחנית.

שאלה: כשמדובר כאן על האצת הזמן, מה קורה עם השרשרת של סיבה ותוצאה? מה זה האצת הזמן?

כלפינו היא באמת מקבלת זירוז. אנחנו מבינים יותר מהר, מרגישים יותר מהר, פעילים, מגיבים יותר מהר. אין לי ברירה, אלא להגיד שבמסגרת העולם שלנו אנחנו מרגישים את הזמן יותר מהר. כמו שבמאה ה-21 זה יותר ממה שהיה במאה ה-20 או במאה ה-19 או עוד לפני זה, עד כמה הזמן נעשה יותר מובילי.

שאלה: מה זה אומר לקחת את חוק ההתפתחות תחת ממשלתם עצמם?

למהר את ההתפתחות שלנו, על ידי זה שאנחנו בעצמנו משתתפים בחוק ההתפתחות. המאור שמחזיר למוטב הוא משפיע על כולם ולאט לאט מקבל אותנו, משנה את הזמנים, משנה את הכוחות שפועלים. ואנחנו שהולכים לקראת זה בכיוון החיבור בינינו, אנחנו בזה מזמינים את המאור, מושכים את המאור עלינו מתוכנו ובזה ממהרים את הזמן. שלבי התפתחות.

קריין: קטע מספר 5 מ"השלום בעולם".

"צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו, וניזון מתוכו, הן בחומר, והן ברוח. המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי. ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: התפקיד של ארגון "בני ברוך" לקחת על עצמנו את חוק ההתפתחות ולהביא את כל העולם, את כל האנושות לדרך "אחישנה". מה צריכות להיות הפעולות שלנו בשביל שכולנו יחד נביא את האנושות לדרך אחישנה?

אני רואה מה עשה רבי שמעון, אחר כך אר"י, בעל הסולם, רב"ש, אני לוקח דוגמה מהם וכמה שאני יכול ממשיך הלאה. בזמננו אפשר יותר כי יש לנו אינטרנט, יש קשר, יש ספרים, עיתונים, יש הכול, רק הבעיה היא שכבדות יש בנו. לכל אחד בטח יש אימייל, יש טוויטר, יש כל מיני דברים, השאלה, עד כמה אתם מפזרים בכל מה שאתם מסוגלים את החומר שלנו, עד כמה אתם דואגים שכל העולם יידע שישנה שיטה, זאת השאלה.

אם יש לנו נגיד כמה אלפי אנשים, איפה העיגול הגדול סביבנו שאנחנו יכולים לכסות אותו בכל מיני שפות, שאנשים יתקרבו, שיידעו למה יש קורונה, למה יש כל מיני דברים אחרים, למה אנחנו ככה מתייחסים להכול. אם אתה לא רוצה להיות שותף עם הבורא ולהביא את השיטה שלו, את הגילוי שלו לעולם, אז מה אתה עושה? כל הלימוד שאתה עושה זה רק למקבל. כמה שאתה מקבל וזה נשאר בך ואתה לא מעביר לאחרים, זה נקרא שאתה "מקבל", זה רק לרעתך.

תלמיד: נגיף הקורונה זה משבר שהביא הרבה אנשים לזה שיתחילו לאהוב את הרעיונות שלנו. אנחנו מפיצים את זה בבולגריה, ובשני החודשים האלו שאנחנו מפיצים, אלפי אנשים התחילו לצרוך את התכנים שלנו. איך אפשר להמשיך לעבוד בכזאת צורה שהם ימשיכו לאהוב את התכנים שלנו?

תפתח בשפה הבולגרית פייסבוק, טוויטר, עיתון באינטרנט שלכם, תעשה ממנו משהו יפה, טוב, לגברים, לנשים, למתחילים, לוותיקים. תתחילו לעשות מין מקום נחיתה לכל העם הבולגרי, לכל מי שמדבר בבולגרית. תעשו, אתם מסוגלים. חוץ מזה אתם יודעים רוסית, יש כל כך הרבה חומר ברוסית, את כל הקבלה יש ברוסית, ואם לא אז נעזור לכם. וכך כל אחד ואחד בשפה שלו.

אם אתם לא מעבירים את זה הלאה ואתם נעשים פקק בכל דרך עץ החיים שהאור מגיע אליכם והלאה הוא לא עובר, אתם רק מפריעים לעצמכם להתפתחות. כי התפתחות יכולה להיות רק על ידי זה שזה עובר, שיש סירקולציה של האור בכל הכלי הזה של האדם הראשון.

שאלה: כשאנחנו מדברים על "אחישנה" בקבוצה, האם אני מבין נכון שכמה שאני נכלל בצורה יותר אינטנסיבית בקבוצה ועובד על איך לראות את הקבוצה יותר מחוברת, מלוכדת, דבוקה בבורא, פרקטית עד כמה שניתן בכל רשימו, האם זה אומר שאנחנו ככה מובילים אותה בדרך "אחישנה"?

נגיד שכך.

תלמיד: כלפי העולם, האם תוכל להגיד למה להתכוונן? כי יש כזאת דעה שמספיק בתוך העשירייה לעשות את כל העבודה הזאת, את כל המאמצים האלה והכול יהיה בסדר וכל העולם יתוקן ולא צריך להפיץ. אבל אני רואה שלהפצה יש תפקיד מאוד חשוב, במיוחד באינטרנט, אנשים בפועל מתחילים להתעניין מאוד.

מטרת הבריאה, כמו שאתם יודעים מדברי בעל הסולם, היא לכל הנבראים, אדום, שחור, לבן, צהוב, לא חשוב, ולכן אנחנו צריכים לפזר את זה לכל העולם. כשאנחנו קיבלנו את ההזדמנות להתקרב לבורא, כל העבודה שלנו היא רק כדי שאנחנו נפתח את חכמת הקבלה לכולם.

וכמו שכותב בעל הסולם, דווקא הרחוקים, האחרונים, שעוד לא הגיעו, שאי שם נמצאים, באוקיאניה, בטנזניה, בהונלולו, לא יודע איפה, עד שתגיע אליהם חכמת הקבלה, דווקא כשהם יכנסו להתקרב לבורא, אז האור הגדול יתגלה בכלי דאדם הראשון. והוא יתגלה בנו כי אנחנו מעבירים את האור הזה דרכינו לאחרונים ההם. לכן אנחנו צריכים להיות מעוניינים מכל הבחינות לעשות הפצה.

תלמיד: האם ניתן לשמוע איזשהו מודל איך זה צריך להתרחש ביחס לעולם? כשהעשיריות ביניהן בתוך עשירייה או חיבור בין קבוצות זה מובן.

כלפי העולם יכול להיות רק דבר אחד, אינטרנט. כל הקבוצה היא עשרה אנשים, כמה יש לך שהם דוברי רוסית? כמה אלפים. אם כל אחד ישתמש יום יום בפייסבוק, בטוויטר, בכל מיני מקומות שהם נמצאים, לקחת משהו ולעשות עוד פוסט ועוד משהו, מה שטוב לו, מה שמעניין אותו, ולשתף בזה אנשים אחרים, למשוך אותם גם לדף שלו גם לדף שלי אולי, או לדף של בני ברוך, אז אתה מבין איזו מערבולת זו תהיה. ורק בצורה כזאת אתם תתקדמו.

כמו שבעל הסולם כותב על עצמו, אני זכיתי למה שזכיתי רק בגלל שהדור ראוי. זאת אומרת הוא פרסם את הדברים האלה לכל הדור, ולכן זכה לזה שהאור יעבור דרכו ויאיר לו. ואנחנו סותמים את עצמנו, ממש סותמים, לא נותנים לאור להיכנס. כמה שאני מדבר על זה, זה כלום. עוד מעט יגמר השיעור כל אחד ייצא כאילו שלא שמע כלום, האגו לא נותן לכם לבצע את זה. מה אני אעשה?

קריין: קטע מספר 6.

"מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי. הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: רציתי לשאול בקשר למה שאמרת עכשיו, שאם אני כזה פקק, לא חלילה להרשיע את הבורא, אלא באמת אני לא איזה מוצלח, אז למה הוא לא נפטר מהפקק הזה?

זה תלוי ברצון של כל אחד ואחד. אתה לא יכול להיכנס לנשמה של האדם ולסובב לו איזה ווסת של רגישות למשהו, שהוא יבין שגם ההתקדמות שלו היא תלויה בכל העולם כי הוא נמצא במערכת שכולה אינטגרלית. אני לא יודע איך להסביר. אבל כולנו נמצאים בסירה אחת, אחד קודר חור כולנו טובעים. כמה אפשר עוד לדבר על זה.

תלמיד: אני משתדל לא להיות פקק.

אני יודע. דווקא עליך מספרים דברים טובים איך שאתה יודע לעורר אנשים.

תלמיד: אז מה עוד אפשר לעשות?

להמשיך. אין מה לעשות, צריכים לעשות כול מה שרק אפשר, זה הכול.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לגלות לכולם שיש את השיטה. עכשיו אנחנו עדיין מדברים עם הקהל על חיבור ואהבה ועדיין לא מעבירים להם שיש באמת שיטה מדעית מבוססת מהמקור, מהשורש. השאלה האם הגיע הזמן להעביר לקהל שיש שיטה, ואיך להנגיש את זה בכלים שלהם?

תדברו ביניכם ותבררו, תעשו משהו. אתם כבר שנים נמצאים בזה, מה אתם רוצים ממני? אני העברתי לכם ועד כמה שהיה אפשר למלא אתכם מילאתי. אבל הגיע הזמן ואפילו שאתם עוד לא נמצאים בגובה ההשגה אתם חייבים להתחיל לעבוד, הזמן דורש.

קריין: אתה רוצה להגיד מילות סיכום לשיעור?

אנחנו גמרנו לדבר בקשר לפתיחה. יש לכם מלא פתיחות, בבקשה. לי אין כוח לדבר יותר ממה שיש. אתם רוצים איזה קרוזו או פבארוטי? בבקשה, אתם יכולים להזמין. אבל הגרון שלי כבר עבד מספיק במשך החיים שלי. יש לי עוד מה לעשות עם הכתבים, עם האנשים שאני חייב לדבר איתם, לתת להם ראיונות ולכן אני מוגבל. אבל יש לכם הכול, אני לא דואג. האמת שאני לא דואג לעתיד, כי כל אחד כמה שהוא יעבוד על זה, הוא יקבל. וזה שהוא דורש מאחרים כולל אותי, זה רק לרעתו., דרשינו.

(סוף השיעור)