שיעור בוקר 13.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוק הערבות - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 42, מתוך רב"ש, מאמר 9, "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".

"מה זה ענין כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם. ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית. ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות." 

(הרב"ש. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)

כאן השאלה, איך אנחנו יכולים לאסוף כל מיני דקות, רגעים, שאני מתייחס באהבה לחברים? קורה לפעמים שיש לי נטייה כזאת, איך אני במקרים כאלה שיש לי אהבה אליהם עד שהיא לא עוזבת, כי זה מגיע ממש לכמה רגעים, אני תופס את עצמי ובזה כאילו חותם שאני כל הזמן רוצה להיות בהרגשה כזו? או שאם אני לא אהיה בהרגשה כזאת, שמי יודע, כי אני לא בעל הבית על ההרגשה שלי, אני בכל זאת מתחייב להיות איתם בהתחייבות ההדדית, בחיבור. ולמרות שהאהבה נפסקת, החיבור, ההכרחיות לחיבור, ההסכמה לזה נשארת. איך אנחנו נעשה את זה?

פעם הייתי שומע מאחרים והייתי גם נדלק לזה שאנחנו צריכים להיות יחד, שרק יחד אנחנו יכולים לגלות את הבורא, ורק בקשר בינינו אנחנו צריכים לייצב את זה, ועכשיו אני צריך לבצע. איך אני מבצע? אז אני תופס אותה הרגשה שהבורא נתן לי, זה ודאי בא אלי מלמעלה, שאני רוצה להיות מחובר עם החברים, ואז אני רוצה לייצב את היחס הזה. ולמרות שעכשיו אני מרגיש קרירות וריחוק ואי אכפתיות לכל המצבים האלו של הרגשה וחיבור ודבקות ואהבת חברים, אני בכל זאת מקיים את זה בכל כוחי ומבקש מהבורא שיעזור לי. אני מבין שכמו שהבורא אז נתן לי מצב של התקרבות וחיבור וחום בקשר בינינו, עכשיו הוא עושה ההפך, הוא עושה לי ריחוק וקור בינינו. ולמה? כדי שאני אבקש ממנו להיות ערב, להיות בחיבור בינינו, שאנחנו נמשוך אותו. ואז אני והחברים והבורא בתוכנו יכולים לשמור כל פעם על קשר הדדי בינינו להיות "כאיש אחד בלב אחד".

אני צריך להבין שתפסתי את המקום הזה שאני רוצה להתחבר עם החברה יחד, יופי, עכשיו אני לא זז מזה וכל הזמן דורש מהבורא שישמור על המצב הזה. וכשהבורא כל הזמן מעורר בי כל מיני הפרעות, אני כל פעם פונה אליו ודורש יותר חיבור. וכך אני אפילו בלי הפסקות, בלי נפילות, עולה יותר ויותר לגמר התיקון, לתיקון השלם. זה מה שקורה, כמו שכותב לנו גם בעל הסולם שאנחנו עוברים באור ובחושך, שכך זו הדרך שלנו.

שאלה: לתפוס את הנקודה הזו שאני רוצה להיות בקבוצה ודורש מהבורא, הרי אני עושה את זה בתוך הדעת מתוך חשבונות. איפה נמצאת הנקודה של רגע השבירה, רגע המהפך שזה הופך מפרטי לכלל קבוצתי?

אני מיד רוצה לקשור אותי עם הקבוצה ושזה הבורא נותן לי עכשיו התעוררות להיות קשור לקבוצה, ואת ההתעוררות הזאת, הקשר שלי עם הקבוצה אני לא עוזב. ובכל פעם אני רוצה לחזק את זה, כי מרגע זה והלאה אני מרגיש שהבורא משחק איתי ואני נמצא איתו כשותף, שהוא מקרב אותי ומרחיק אותי, מקרב אותי ומרחיק אותי. כמו באיגרת של בעל הסולם על אופנים, כי באופָן יש לך למעלה ולמטה, למעלה ולמטה ולכן אנחנו כך מתקדמים. וזה כלפי הערבות, כלפי כל החיבור שלנו בקבוצה.

שאלה: תיארת שני ציורים שנשמעו לי מאוד שונים. בראשון אני אוסף רגעים של אהבה לחברים, כמו שאמרת ואני רוצה שזה יישאר כל הזמן. זה ציור מאוד רגשי. ובציור השני אמרת שאם אני בכל זאת עוזב, כי אני לא בעל הבית על הרגשות שלי, אז אני עדיין מרגיש את ההכרחיות לחיבור, את ההסכמה שזה כבר נשמע בשכל.

אצלך זה נשמע בשכל, אצלי זה כל הזמן מתעורר כחיסרון ברגש ואז אני מחפש על ידי איזה אמצעים אני יכול להחזיק את הדברים האלה בתוך הרגש, בתוך הלב.

תלמיד: זאת אומרת שבשכל אני יודע שאני חייב חיבור ואז אני מבקש שזה יהיה גם ברגש.

כן, ודאי. העיקר זה הרגש. השכל לא קובע כלום. העיקר זה הרגשות, כי הרגשות האלו כבר בתוך הרצון והרצון לאט לאט משתנה, מתעדכן, עד שמגיע לרצון השלם המחובר עם כולם.

שאלה: כריתת ברית היא דבר הדדי.

לא דבר הדדי. אתה יכול לכרות ברית עם החברים וזה פעם אחת, ועם הבורא, ואתה יודע, אתה צריך לקבל כך, שגם הבורא וגם החברים רוצים בכריתת הברית ורק אתה נמצא בספיקות. ומה שנדמה לך שהם גם נמצאים בכל מיני מצבים של ריחוק וקירוב, זה אתה כך מרגיש בכלים שלך. אבל מצדם יש הרגשה והכנה, הבנה ונטייה ממש שלמה לחיבור ולאהבה.

תלמיד: רב"ש כותב בטקסט שאברהם אבינו הביא לאבימלך מתנות, לא כתוב שגם אבימלך הביא לאברהם, זאת אומרת שזה חוסר הדדיות.

אל תחכה מאחרים שיביאו לך מתנות. זה שיש לך הזדמנות להביא להם מתנות, זה כבר נקרא שהם מביאים לך מתנה, הזדמנות להשפיע להם.

תלמיד: למעשה, ברגע שנכנסתי לעשירייה אנחנו חותמים בינינו ברית שזו ברית עולמים. האם אני צריך להביא להם מתנה כדי שזה יהיה כביכול "קנה לך חבר"?

אתה צריך כל הזמן לדאוג שבעיניך זאת תהיה העשירייה השלמה ולזה אתה צריך כל הזמן לחזק אותם. זה ללא שום קשר למי הם ומה הם, כי אתה לא יודע מי הם בכלל, ואם הם קיימים בכלל. אתה יודע שדמות העשירייה שבך אותה אתה צריך לתקן.

תלמיד: האם העשירייה שאני נמצא בה, צריכה להיות בשבילי סוג של עשירייה דמיונית, ללא פרצוף, עשירייה פנימית?

כן.

שאלה: מה המתנה הטובה ביותר עבור העשירייה שלי?

שאתה גורם לכולם דוגמא יפה לחיבור. אין יותר, רק את זה. והם מתפעלים והם גם באים אליך לחיבור כמו שאתה אליהם, ואתה צריך להבין שזה הבורא מסדר כך.

שאלה: כתוב שאחרי כמה זמן לא תישאר אותה אהבה וכל אדם יתאר שהאחר סוגר את הלב. אז איך הברית עוזרת לעורר אותה אהבה, והאם צריכים לכרות ברית חדשה במצב חדש או שצריך לחזור לברית קודמת?

לא, אותה ברית, אותה התחייבות שנתת לקבוצה ושכל אחד נותן לקבוצה לשמור על הקשר ביניכם ולכוון אותו לבורא, אותה הברית אתם צריכים לשמור על פני כל מיני מצבים חדשים שונים. זה הכול.

שאלה: אם כל אחד נמשך במהלך היום לכל מיני נטיות משלו בעבודה רוחנית, אחד לומד זוהר לטובת החיבור, השני קורא תע"ס, מישהו אחר באותו זמן עסוק בהפצה, האם מגוון נטיות כאלו שונות לא גורם נזק לחיבור?

זה לא גורם נזק לחיבור. העיקר שהם נמצאים בכוונה אחת, שעל ידי כל מיני סוגי עסקים רוחניים כאלו הם תורמים לקבוצה ושומרים על שלמותה.

שאלה: מה ניתן לעשות כשמתוך 18 חברים בעשירייה רק שניים מחוברים באופן הדוק יום יום וזה נמשך שנים, כל היתר לגמרי לא פעילים, כאילו לא נמצאים בכלל רק רשומים באופן פורמלי. איך ניתן להתקדם איכותית אם אנחנו שבורים כמותית?

איזו עשירייה זו יכולה להיות? זה לא יאומן שדבר כזה קורה. סתם נרשמו חברים ובכלל לא נמצאים אתנו, אז לא כדאי להחשיב אותם כעשירייה. צריכים להכיר את המצב ואז להציע להם מה לעשות.

שאלה: איך אני יכול להתחבר עם החבר אם אני לא מסכים איתו?

אפילו שלא מסכימים, מה הבעיה? אם זו הסכמה או אי הסכמה אידיאולוגית, כלפי הכיוון, אופן הפעולה כלפי הבורא זה משהו אחר, את זה צריכים לברר, אבל בעצם יכול להיות שאנחנו נמצאים בחוסר הסכמה ולאט לאט נגיע להסכמה. זה לא חייב להיות שאנחנו נפתור את הבעיה הזאת היום, יכול להיות בעוד כמה שבועות, אבל אם אנחנו פועלים לכיוון זה, זה כבר מספיק. והבורא ודאי כל פעם יעורר בינינו חוסר הסכמות יותר ויותר.

קריין : נקרא את בעל הסולם אגרת י"ט.

"בתחילת התקרבות האדם, נותנים לו נפש מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אופן זה כמו גלגל של אופניים, זה כמו גלגל שמסתובב פעם למעלה פעם למטה, אבל יחד עם זה שישנם בו כאלו מצבים שהם הולכים למטה ואפילו אחורה, הוא בכל זאת מתקדם קדימה, כך מסתובב הגלגל. "דהיינו, שהשי"ת מתעורר אליו בכל עת שיש איזה הזדמנות מצד האדם, בכיסופים וגעגועים, להתדבק באדם. וזה שהודיענו המשורר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", שדוד המלך ע"ה, הוא כללות הנפש דכלל ישראל, ועל-כן היה תמיד משתוקק ומתאוה ונכסף לדביקות האמיתית בו ית'." את זה דוד המלך כתב "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", הוא היה המקובל הגדול ביותר.

"אבל צריך להכיר בנפשו, אשר השי"ת, רודף אחריו, ממש באותו השיעור, שהוא רודף אחר השי"ת. ואסור לו לשכוח ח"ו את זה, גם בעת הגעגועים היותר גדולים, ובזכרו שהשי"ת, מתגעגע ורודף להתדבק בו בשיעור עצום כמדת עצמו, נמצא תמיד הולך בכיסופים וגעגועים, מחיל אל חיל, בזווגא דלא פסיק [בזווג שלא נפסק], שהוא תכלית שלמות כח הנפש, עד שזוכה לתשובה מאהבה. דהיינו, "תשוב ו' לגבי ה'", שהוא יחוד - קוב"ה ושכינתיה."

(בעל הסולם, אגרת י"ט)

זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב שכל השינויים האלה שהם כמו בגלגל, שפעם עולה למעלה ופעם יורד למטה, פעם מתקדם קדימה לכיוון התנועה, ופעם כאילו הולך אחורה נגד הכיוון, זה לא חשוב, אנחנו נמצאים כל פעם בתנועה וממשיכים לאותה המטרה, זה מה שאנחנו צריכים לראות.

וכל המצבים שאנחנו עוברים כמו בגלגל, אלה מצבים שאנחנו חייבים כדי להרגיש בהתפתחות שלנו את כל אופן הבורא שהוא יתגלה בנו במלואו.

קריין: נקרא את בעל הסולם "שמעתי" קמ"ו פירוש על זוהר.

קמו. פירוש על זהר

"בזהר: "כד אתיליד יהבין ליה נפשא מסטרא דבעירא דכיא [כאשר נולד, נותנים לו נפש מצד בהמה טהורה]". ופירש, שגם הנפש הבהמי שלו מסכים להיות עובד ה'.

"זכה יתיר יהבין ליה נפשא מסטרא דאופנים [זכה יותר נותנים לו נפש מצד אופנים]". פירוש, שיש לו בחינת נפש המתגעגעת תמיד. ומתגלגלת ממקום למקום, כמו אופן, המתהפך תמיד. כן היא מתהפכת ומתגלגלת, בכדי להתדבק לקדושה."

כך זה עובד, אז לא להתפעל כמו ילדים קטנים, "מה קורה לי? אני נופל, פתאום אין לי שום דבר בראש, אין לי שום דבר בלב", וכן הלאה. אלה מצבים שכל הזמן צריכים להתחלף ורק תלוי בנו, בקשר בינינו, עד כמה כל מצב ומצב יתחלף מהר, מנעים ללא נעים ממובן לפחות מובן וכל מיני הדברים האלה. העיקר שיתחלפו מהר, כולם, אפילו הדברים הטובים ביותר. אסור למצב רוחני להיות קיים יותר מרגע אחד, ואסור לנו לחשוב שאנחנו רוצים לעצור את אותו רגע, אין דבר כזה. אנחנו רוצים שכל הזמן יהיו שינויים כי הם מדברים בכל זאת על ההתקדמות למטרה.

שאלה: לגבי המפגשים של העשירייה בשיעור בוקר, בשיעור ערב, כל זה נותן לנו יותר אינטנסיביות להישאר בעבודה הזו של למעלה מהדעת, ואולי בקרוב יהיה גם את שיעור הצהריים. לאיזה מפגש הכי חשוב להגיע, כי זה מעמיס, אז אולי לא להגיע לשיעור ערב?

אתה שומע מה שהוא שואל? מתי יהיה לנו עוד שיעור בצהריים מצד אחד, מצד שני לאיזה מפגש חשוב להגיע, ואת האחרים כבר נמחק.

תלמיד: להוריד את הזום או לא יודע את מה.

אין יותר חשוב משיעור בוקר שלנו, לפי זמן ישראל. אתה נמצא בכלל בארץ או באוסטרליה?

תלמיד: אוסטרליה.

אני לא יודע.

שאלה: אבל אני שואל בשביל כל העשיריות.

אני לא יודע איפה העשירייה שלך נמצאת, אולי היא מפוזרת על פני כל כדור הארץ, אז זו בעיה מתי להתאסף. רצוי להיות בעשירייה שלמה בתוך שיעור הבוקר שלנו, לפי שעון ישראל. זה הכי חשוב. אם אין ברירה, אנוס פטור, אז רצוי שתסתכל גם עם העשירייה שלך על השיעור בצורה מוקלטת. אבל לפי הניסיון שלנו אנחנו יודעים שזה לא בדיוק אותו דבר, זה רחוק מהרצוי, כי האדם לא מתפעל מזה שהוא מרגיש שזה כבר היה וזה רשום. אבל אפילו שאתם מסתכלים על שיעורים מהארכיון אתם משתדלים לראות אותם תוך עשרים וארבע שעות ולא יותר, כי אחר כך הם מאבדים את העוצמה שלהם.

תלמיד: הוספנו עכשיו זומים במשך היום, והוספנו שיעור ערב ונוסיף שיעור צהריים. האם הגישה היא להיות נוכחים כי זה מה שיעזור לנו להתקדם או פשוט לעשות מה שאפשרי ומה שלא אפשרי לא אפשרי?

אתה בוחר מה אפשרי ומה לא אפשרי, אבל שיעור בוקר הוא חובה.

שאלה: לדייק את השאלה של החבר כדי שיהיה יותר ברור, מאז שהוספנו שיעורי ערב של שעה וחצי כל ערב, ויש לנו עוד ישיבות חברים, אז מצד אחד, חברים רואים בזה חשיבות מאוד גדולה להשתתף בשיעורים של התע"ס עם הרב בערב. מצד שני, יש לנו גם זומים במהלך היום שכל אחד מהם גם רבע שעה, וגם סיכום יום, וגם סיכום שיעור בוקר. זה מאוד אינטנסיבי לחלק מהחברים, יש עוד דברים, לא רק הפצה וכן הלאה, יש גם את ההכרחיות וכולי, והשאלה איך לאזן את הדברים? או שלא, לתת את הכול וכל מי שיכול להשתתף כמה שאפשר, או שגם אפשר אם צריך להוריד זום, או לא להשתתף בשיעור ערב. כי אם רק מוסיפים זה בא על חשבון דברים אחרים?

אני לא יודע מה להגיד לכם. כל אחד ואחד לפי כמה שהוא נמצא בזמן הפנוי שלו, בשעות אחרות סביב כדור הארץ, אני לא יכול להגיד מה לעשות. אני רק שוב חוזר ואומר, שיעור בוקר זה חובה, אני מכין את עצמי במיוחד לשיעור בוקר, לתת לכם מנה מהכוח הרוחני שבאותו יום יפעל על כולכם, ושאתם תקבלו מזה ותתקדמו. שיעור ערב זה תוספת, כך זה היה אצל רב"ש.

במשך היום כשיש לכם אולי פעמיים או אפילו שלוש פעמים איזה מין חיבור בתוך העשירייה אז גם זה לפי איך שאתם קובעים. אבל שוב אני אומר, הכול זה תוספת, חשובה מאוד אבל תוספת.

תלמיד: על שיעור בוקר אין שאלה במאומה, השאלה היא לצורך העניין אם יש לי אפשרות או להצטרף לזום שני עם החברים או לשבת בשיעור ערב, יש איזה משקל כלשהו או שזה עניין של רצון?

זום עם החברים זה יכול להיות רבע שעה אני לא יודע כמה, ושיעור ערב זה שעה וחצי.

תלמיד: יש שלושה זומים ביום עם החברים.

לא הייתי מוותר על כל שלושת הזומים במקום שיעור ערב, לא, זה לא נכון. אבל איזה זום הייתי אולי מפספס כך, אם זה יכול לבוא על חשבון שיעור ערב. תראו, זה כל אחד בוחר כך איכשהו.

אני סידרתי את העבודה שלי כך שהייתי קם שעה וחצי לפני שיעור בוקר, הייתי לומד "שמעתי". אחרי שיעור בוקר חזרתי הביתה, אכלתי וישנתי קצת, ובתשע בבוקר הייתי יוצא עם הרב"ש לטיול, או לים. הייתי חוזר בשתיים עשרה וחצי בערך. הייתי עובד מאחת עד חמש נניח, ואחרי זה הייתי הולך לשיעור ערב. הייתי חוזר משיעור ערב בשמונה וחצי בערב, רבע לתשע, ושוב אותו יום ממשיך וכך זה יום יום.

שאלה: אבל אנחנו עשירייה, אנחנו צריכים להחליט ביחד מה לעשות כל יום, לא כל אחד מחליט לעצמו.

לא, אני אומר לך שכך אני הייתי. עשירייה הייתה אצלנו רק פעם בשבוע ביום חמישי, שעה וחצי וזהו. לכן תחליטו. תחליטו. העיקר זה לא שעות, העיקר זה בכל זאת המהות של הדברים. עד כמה שאת הקשר בינינו צריכים לחזק כל יום, כמה פעמים ביום. עד כמה שאנחנו מרגישים ששיעור ערב הוא יותר חשוב מהמפגשים שלנו, או ההיפך. תעשו במגוון, קצת לזה, קצת לזה, ואז תראו. אבל תראו לא על ידי האגו שלכם כמה שנוח ונעים, אלא כמה שבאמת זה שייך למטרה. אדם שנמצא בעשירייה פעם אחת ביום ונמצא בשיעור בוקר יום, יום, אצלי נקרא שהוא כבר מתקדם, יש לו כבר בסיס להתקדמות. מעבר לזה ודאי שטוב.

שאלה: כשאנחנו מחליפים בין הכותבים, בין רב"ש לבעל הסולם, יש הרגשה שיש כוח שונה בשיעור. האם יש דברים שונים שצריכים לשים לב אליהם? האם אנחנו מתחברים לכותב של המקור, כל פעם כשזה כותב אחר?

תראה, יש הבדל גדול בכל זאת בין בעל הסולם ובין רב"ש. רב"ש כותב לנו שהוא נמצא בינינו. גם אני שנמצא ביניכם, אתכם, אני כביכול מקרין את רב"ש, והוא ממש נמצא בתוך החברה שלנו. מה שאין כן בעל הסולם הוא נמצא מאוד גבוה מלמעלה, זה מורגש. אין מה לעשות. בעל הסולם דיבר גם בצורה אחרת, בסגנון אחר, באור אחר. הוא דיבר שאנחנו נמצאים כבר בתקופת המשיח, בדור האחרון. זה היה גלוי רק לו ולא לאחרים.

מה שאין כן היום, אנחנו נמצאים כבר בפועל. התקופה הזאת, אור המשיח שמושך אותנו לחיבור, שלוחץ על כולנו יחד, על כל האנושות, אנחנו נמצאים בזה בפועל. ולכן יש גם הבדל בין בעל הסולם שכתב כך, ובין הרב"ש שכבר נמצא אתנו יחד, ופועל בקרבנו, איך אנחנו צריכים להתנהג. הבדל גדול. אבל צריכים גם את זה וגם את זה.

שאלה: לגבי תשובתך לחבר, כל התוספות משפיעות על אחישנה בהתפתחות שלנו, או לא בהכרח?

כן, הכול משפיע. אין דבר כזה שלא. אתה שואל נכון.

שאלה: הקטע שקראנו עכשיו על האופן ועל המצבים, מה עלינו לעשות כדי להיצמד למרכז של הגלגל הזה, של האופן?

זה לא יעזור, אתה חכם. אל תהיה עצלן. אל תיכנס לעבודת ה', תן לעבודת ה' להיות מנוהלת על ידי הבורא, לכן זה נקרא "עבודת ה'". ואתה רק תדע איך שאתה מתכופף כלפי מה שהוא מעביר עליך, ואז בצורה כזאת אתה מסתובב עם הגלגל, לא חשוב איך שהוא מסתובב. תן לו לסובב את הגלגל. אתה צריך לדאוג רק להחזיק את עצמך עם הקבוצה בכל מיני מצבים בהתקדמות, מטה ומעלה, ומעלה ומטה, רק לכיוון החיבור.

אתה אפילו לא יודע איפה המטרה היא, לאיזה כיוון אנחנו מסתובבים ומה עושים, אלא לחיבור יתר בכל מצב ומצב, זאת בעצם ההבחנה שלנו שצריכה להיות. לא חשוב לי באיזה קרוסלה אני נמצא, העיקר כל הזמן יותר ויותר להיות מחוברים בינינו, אחרת הכוח הצנטריפוגלי יזרוק אותנו החוצה. ולכן אנחנו צריכים כל פעם להיות מחוברים יותר פנימה.

שאלה: עלינו להתעלות מעל השנאה ביחס כלפי החברים בעשירייה, אבל אסור לנו לעבוד ככה כלפי אנשים זרים. מצד שני, מה זה משנה?

העיקר בשבילי זה קודם כל להיות מחובר נכון בקבוצה עם החברים שלי, ורק אחר כך, אחר כך קבוצות אחרות, אנשים אחרים, אנושות. קודם כל עשירייה, זה החוק. תראה מה שכותב רב"ש, שרק לזה קודם כל אנחנו דואגים, ובכל מצב ומצב אנחנו קודם כל צריכים שוב ושוב לייצב את העשירייה, ואחרי זה נחשוב על הפעולות חיצוניות מחוצה לה. מתוך זה שמחוברים יחד כל פעם בצורה חדשה, נוכל לקבוע פעולות חדשות מחוצה לנו. לכן לא יכולה להיות שום פעולה כלפי חוץ, אם אנחנו לא עושים לה הכנה בינינו, בתוכנו בפנים.

שאלה: גם בעניין חילוף המצבים והאופנים, שאסור לרגע רוחני להישאר יותר מרגע. בתחילת השיעור אמרת "בואו נשתדל היום לעבור עשרות, מאות, אולי אלפים של מצבים כאלה של ניתוק וחיבור". ותמיד יש את השאלה הזאת כשיוצאים מהשיעור. עכשיו כולנו בתוך הדבר הזה וכל הזמן יש חילופי מצבים, אבל כשיוצאים החוצה למהלך היום, אז יש לך את מפגש הזום, יש לך את השיעור או את ישיבת החברים, ובין לבין יש כזאת ריקנות לפעמים, ולא ברור איך פרקטית להאיץ את הקצב של חילוף המצבים, אפילו שיודעים שזה "איש את רעהו יעזורו", זה לא עוזר. יש לך איזה עצה פרקטית?

עצה כן. כמו שאתה אמרת, "איש את רעהו יעזורו". בואו אנחנו נשתדל לעזור זה אל זה בתזכורות איזושהי שאנחנו נמצאים בקשר הדדי, במחשבה הדדית, שלא מתרחקים, לא מתנתקים מחיבור בינינו. לפחות במקצת, שיהיה מקום בראש. תעשו מקום בראש, ששם אתם כל הזמן חושבים על החיבור.

את זה אפשר לראות על נשים. אישה שיש לה ילד בבית אבל היא נמצאת בעבודה שלה, במשרד נגיד, אז יש לה כל הזמן דאגה על הילד איך הוא שם. היא כל הזמן היא חושבת עליו, יחד עם זה שמבצעת את העבודה שלה במשרד. אז תתאר לעצמך שאתה נמצא במצב כמו אימא שחושבת על הילד שלה הקטן שנמצא אי שם בגן הילדים, או אצל מישהו. ככה תעשה.

תבנו מקום בראש לא בצורה טבעית כמו שיש לאישה, שכך הטבע עושה לה, אלא אתם עושים את זה במאמץ שלכם, שאתם חושבים כל הזמן על החיבור בעשירייה יחד עם כל העסקים שלכם. מה שלא יהיה, כל הזמן אתה חושב גם על זה. אנחנו מסוגלים לזה. אז תנסו היום להיות במצב כזה כל הזמן, ומדי פעם תשלחו זה אל זה איזה סמס או משהו, כדי להזכיר זה אל זה, כן, "איש את רעהו יעזורו", וכך תתקדמו.

קריין: קטע מס' 43 מאת הרב"ש אגרת ה'.

"כשאתם תרגישו שאתם עומדים במערכת המלחמה, אזי כל אחד יודע ומרגיש שהוא זקוק לעזרתו של חבירו, ובלעדיו אזי גם כח עצמו נחלש. אזי, כשמבינים שצריכים להציל את חייו, אזי ממילא כל אחד שוכח שיש לו גוף שצריך לדאוג על שמירתו, אלא שהם מקושרים בדיעה אחת איך ובמה לנצל את השונא." 

(הרב"ש. אגרת ה') 

(סוף השיעור)