שיעור ערב 24.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק י"א, דף קמ"ט, אור ישר ואור חוזר

קריין: אנחנו קוראים מתוך "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', פרק י"א, דף קמ"ט עמ' 149. "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים".

שוב, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', דף קמ"ט עמ' 149.

פרק י"א

מבאר התפשטות אור א"ס ב"ה לעשות כלים בד' בחינות עביות על ידי ציורי אברי אדם, שהם: עינים, אזן, חוטם, פה. וכל הזך יותר, הוא חשוב יותר. ועינים הן בחי"א. אזן בחי"ב. חוטם בחי"ג. פה בחי"ד. ובו ח' ענינים:

אות א'

בא"ס אין צד ציור והשגה כלל. ובכדי לברוא העולם, המשיך התפשטויות הרבה

שיהיו שורשים ומקורות לעולם אצילות

"* הנה נודע שהאין סוף, אין בו שום צד ציור כלל ח"ו, וכאשר עלה במחשבתו לברוא העולם על ידי סדר האצילות, א התחיל להמשיך ממנו התפשטות אורות הרבה, לכשיהיו בחינת שורשים ומקורות, אל האצילות שיתאצל אח"כ."

* שער הקדמות דף ל"א דרוש ב' דא"ק.

קריין: אות א קטנה מבארת את ענין "התחיל להמשיך ממנו התפשטות אורות הרבה".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) התפשטות אורות, היינו ע"ד הנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ג'), שהתפשט הא"ס ב"ה לעשות כלים, ע"י זווג דהכאה והעלאת או"ח, עש"ה. ואומר כאן, אשר תיכף בעולם א"ק, התחיל להמשיך ממנו התפשטות אורות הרבה, על ידי זווג דהכאה הנ"ל, והיינו עד כדי להאציל כ"ה פרצופין בעולם ההוא, שכ"ה פרצופין אלו דא"ק "יהיו בחינות שורשים ומקורות אל האצילות שיתאצל אח"כ". כלומר, אל כ"ה פרצופים שיתאצלו בעולם אצילות, כמ"ש לפנינו. וז"ש הרב "התפשטות אורות הרבה, לכשיהיו בחינת שורשים ומקורות אל האצילות". וכמו שממשיך לבאר זה לפנינו.

אות ב'

ד' יסודות הם לכל דבר, שהם ד' אותיות י"ה ו"ה, שהן רשר"ד והם:

חיה, נשמה, רוח, נפש. וה"ס: עינים,אזן, חוטם, פה

ונדבר בדרך משל ודמיון אל הדבר הזה, כבר ידעת, כי ד' יסודות יש לכל הדברים, והם: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור. והם ענין, ד' אותיות הוי"ה. והם: בחינת נשמה לנשמה, ונשמה, ורוח, ונפש. ונתחיל לבאר ממדרגת הנשמה, ואח"כ נחזור אל הקודם אליה.

אות ג'

יש הבל ורוח באח"פ שכל אחד מרובה יותר, באזן הבל מועט, בחוטם הוא יותר חזק,

ובפה מרובה מכולם

ב הנה אברי האזנים, ודאי שיש בתוכם רוח דק, והמופת לזה, כי כאשר יסתום האדם את אזנו באצבעו היטב, ירגיש כאלו קול הברה גדולה בתוכן, וזה מחמת הרוח הנצרר בתוכו, שמבקש לצאת ואינו יכול. ואחריו במדרגה הוא, אבר החוטם, כי ממנו יוצא רוח יותר מורגש ממה שיוצא מן האזן. ואחריו במדרגה, הוא אבר הפה, כי ממנו יוצא הבל ורוח חזק יותר מכולם."

קריין: אות ב אור פנימי מבארת את ענין "הנה אברי האזנים".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ב) דע, כי או"ח הזה המוחזר למקומו ע"י זווג דהכאה כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ג'), הוא מכונה בשם "הבל היוצא מהפרצוף" או רוח היוצא מהפרצוף, כלומר, שאינו יכול להתלבש בו, משום כח עיכוב שבמסך אשר שם, ולכן מוכרח לצאת ממנו ולחזור למקומו (עי' לה"ת חלק ב' אות ב').

עוד צריכים לדעת, כי כמו שיש ה' בחינות הכוללות כל המציאות שמאחר הצמצום, הנקראים: א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. שהן, ה' שיעורי קומות זה למטה מזה, מקומת כתר עד מלכות, שסיבתם הוא, הזדככות המסך, עי' בלה"ת ח"ב אות י"ז) כי משום שנזדכך מסך דבחי"ד ששימש בא"ק, ונשאר בעביות דבחי"ג, יצאו ונתחדשו ע"ס בקומת חכמה, הנק' אצילות. ומשום שאח"ז, גם מסך דבחי"ג נזדכך ונשאר בעביות דבחי"ב, יצאו ונולדו ע"ס חדשות בקומת בינה, הנקרא בריאה, וכו'. (כנ"ל בדברי הרב ח"ג פ"ד אות ג' ובאו"פ אות ט') עד שנזדכך המסך מכל עביותו, ולא נשאר בו אלא שרשו, שאז אין שם הכאה, ואין שם שום קומה של או"ח, שמשום זה יוצאות כאן ע"ס בבחינת מלכות לבדה, שהן נקראות עולם עשיה. וממש מאותו הסבה ומאותו הטעם הנ"ל, שנתבאר על ד' שיעורי הקומות הכוללות, שהם א"ק ואבי"ע, הנה משום זה, מוכרח לצאת ג"כ ה' קומות של ע"ס בכל עולם ועולם מהם, המכונים ה' פרצופים: א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא. ולא עוד, אלא בכל פרצוף ופרצוף מהם, מוכרח ג"כ לצאת ה' קומות של ע"ס. זו למטה מזו עד מלכות. המכונים: גלגלתא, עינים, אזן, חוטם, פה. או כח"ב, ז"א, ומלכות. או נרנח"י. וענין זה יתבאר כל צרכו בהסתכלות פנימית כאן, כי אין לפרטן במקום זה מפני האריכות."

כרגיל' אין כאן שום דבר חדש, רק כשבא זווג דהכאה ונחלש יותר ויותר יוותר על ידי ביטוש פנים ומקיף, ואז הפרצופים באים ונעשים יותר ויותר יותר קטנים עד, כמו שהוא אומר, בפרצוף האחרון הם ממש זווג דהכאה, פרצוף מלכות.

מה שהוא אומר בקשר לאור חוזר שבאוזן הוא פחות, גם בעיניים נמצא אור חוזר, במקום אחר הוא אומר, שאם מישהו מסתכל עלי אני מרגיש. למה אני מרגיש שמישהו מסתכל עלי? בגלל שבאה רוח כזו. אז אור חוזר שבאוזן שמגיע מתוף האוזן זה יותר, בחוטם זה עוד יותר, ובפה זה הכי גדול. ודאי שלא מדובר על אנטומיה של גוף האדם, אלא הוא מדבר על פרצופים, שזה פרצוף כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, כך אור חוזר בהם נעשה פחות ופחות.

שאלה: למה דווקא באח"פ יוצא אור חוזר? אח"פ זה כלי קבלה.

הוא לא מדבר כאן על אח"פ וגלגלתא עיניים, הוא מדבר בכלל על חמישה פרצופים.

תלמיד: הוא אומר שיש באוזן, חוטם, פה הבל יותר חזק, הבל זה אור חוזר.

כן, ודאי, בכלים דקבלה אור חוזר יותר חזק. עד כמה שהעביות גדולה יותר אז האור החוזר גדול יותר. הוא לא מחלק את זה בין הפרצופים או העולמות, אלא נותן בכללות.

אות ד'

האזנים הן בינה, שהיא בחי"ב שעביותה מועטת, והיא נשמה. החוטם ה"ס ז"א,

שהוא עביות דבחי"ג היותר עבה, והוא רוח. הפה היא מלכות,

והיא עביות דבחי"ד, העבה מכולן, והיא אור הנפש

"כי כפי ערך האבר, כן יהיה דקותו, כי הנה האזנים הם בחי' הבינה, שהיא יותר דקה, ולכן הרוח היוצא מהם דק מאד. וכן אבר החוטם דק מאבר הפה כנ"ז. והנה דרך משל נוכל לומר, כי הרוח היוצא ג מן האזן, הוא נקרא נשמה. ומן החוטם, נקרא רוח. ומן הפה, נקרא נפש. וכו'."

עכשיו תקרא את "וזה שאומר הרב" בטור ב'.

"וז"ש הרב "כפי ערך האבר כן יהיה דקותו וכו' ". פירוש, כי הכלי שבו מתלבש האור המיוחד לו, מכונה בשם "אבר", ושיעור דקותו או עביותו של האבר, משוער בעביותו של המסך המשמש שם.

ולפיכך, מקום שימושו של מסך דבחי"ב נקרא "אבר דק", "והרוח היוצא ממנו דק מאד", כלומר, או"ח העולה ומוחזר מכלי ההוא דק מאד, כי אינו מגיע לא אל כתר ולא אל חכמה, כי אם אל בינה, ולפיכך ע"ס ההן, קומתן עד בינה, כמבואר לעיל.

וזה אמרו, "ואחריו במדרגה הוא אבר החוטם, כי ממנו יוצא רוח יותר מורגש, ממה שיוצא מן האזן": כי מקום שימושו של מסך דבחי"ג מכונה בשם חוטם, אשר "הרוח היוצא ממנו", כלומר, או"ח המוחזר לאחוריו ויוצא מכלי ההוא, מדתו גדול יותר, ומגיע על כן עד חכמה, ולפיכך ע"ס דחוטם קומתן עד חכמה. וז"ש, "ואחריו במדרגה הוא אבר הפה, כי ממנו יוצא הבל ורוח חזק יותר מכולם": כי מקום שימושו דמסך דבחי"ד, מכונה בשם "פה", אשר ההבל היוצא ממנו, שה"ס או"ח המסתלק ממנו ועולה למעלה, הוא חזק יותר מכולם, כי מדתו מלאה אשר מגיע עד כתר, וע"כ ע"ס ההן יש להן קומת כתר."

ממלכות מגיע אור חוזר עד הכתר, מזעיר אנפין אור חוזר מגיע לחכמה, בינה וכן הלאה. ערך הפוך אורות וכלים.

שאלה: למה הוא מתכוון שהוא אומר, ברגע שסותמים את האוזניים שומעים משהו אחר?

כשאדם סותם את האוזן, הוא מרגיש שיש שם משהו, איזה אוויר.

תלמיד: שומעים איזה תדר גבוה כזה, שומע כמו צליל חזק. זה קשור לפיסיולוגיה?

הוא לא מדבר מהצד הפיסיולוגי, על אף שהוא נותן דוגמה כזאת, הוא מדבר על הפרצוף הרוחני. שהבל היינו, אור חוזר מדרגת אוזן הוא אור חלש, כי אוזן זו בחינה ב' דעביות. חוטם זה יותר כי זה ג' דעביות, אז יש לו אור חוזר יותר גדול. ומלכות זה ודאי האור חוזר הכי גדול.

קריין: אות ג' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ג) ואע"פ, שע"ס הבאות מזווג דהכאה שבמסך דפה, יש להן קומת כתר, שהיא אור יחידה, ומחוטם קומת חכמה שהיא אור החיה וכו', עם כל זה, סדר התלבשות האורות בה אינו כן, אלא בסדר הפוך, כי אור החשוב יותר מתלבש בכלי הזך יותר באופן, שאין אור דיחידה מתלבש, אלא בזך מכולם, שנקרא כתר, או גלגלתא. ואין אור חיה מתלבש, אלא בכלי דחכמה, שהוא בחי"א, הנקרא עינים. ואין אור הנשמה מתלבש, אלא בכלי דבינה, שהיא בחי"ב, הנקרא אזן. ואין אור הרוח מתלבש, אלא בכלי דז"א, דהיינו בחי"ג, שנקרא חוטם. ואור הנפש מתלבש, בכלי דמלכות שהיא בחי"ד שנקרא פה.

וזה הכלל, "כל המשפיע הוא צריך לבחינה היותר עב, וכל המקבל מחויב לקבל בדבר היותר זך". פירוש, שהמשכת אור העליון להשפיע בתחתון, צריך שהתחתון יהיה לו בחינת מסך וכלי היותר עב, כנ"ל, שכל שהמסך עב ביותר, נמצא שיעור או"ח המסתלק ממנו גדול ביותר, ונמצא שמגיע לקומה גבוה ביותר, כי ע"כ אם אין לתחתון אלא מסך דבחי"ג, חסרה לו קומת יחידה, ואין לו אלא קומת חיה וכו', אמנם הקבלה של תחתון, הוא תמיד בדבר הזך יותר, כלומר, שהאור המושפע לו מתלבש רק בבחינה הזכה יותר, וכל אור החשוב יותר, צריך לכלי הזך יותר. וכבר ביארתי ענין הזה בהרחבה גדולה, בהסת"פ בחלק ב' (ועש"ה באות פ"ז ד"ה וזהו)."

אמנם אלה דברים מאוד לא ברורים ומבולבלים, זאת אומרת, אם אני רוצה להיות אדם גדול בהשגה, אני חייב להיות עבריין גדול מאוד, עם עביות גדולה מאוד, עם עבירות גדולות, עם מחשבות נוראות, עם אגו שמפוצץ אותי.

ואז, אם אני אוכל להתגבר ברגע ובצורה, איך שאני מתגבר האור החוזר שלי מגיע גבוה ואז אני תופס קומה יותר גבוהה, ערך הפוך אורות וכלים. לכן כל הגדול מחברו, בהשגה, יצרו גדול ממנו. ולכן ישנם כאלה מלאכים, כאילו אין להם שום עביות, אין להם גם שום השגה. הם מרגישים קצת אולי כל מיני ויברציות, אפילו לא באוזן ולא בעין, ככה קצת. אבל מי שרוצה להגיע להשגה לא צריך לפחד ולעבור ממש מצבים קשים ודחפים אגואיסטים גדולים.

אות ה'

ראיה ה"ס אור חיה. בעינים אין הבל ממש כמו באח"פ שה"ס עביות דבחי"א הדקה מאד

"* הנה נתבאר, כי מבחינת הראיה עצמה נעשית הנשמה לנשמה. אבל דע, כי אין בחינת הראיה, בחינת ההבל ממש הנמשך מן העין, כדרך האזן והחוטם והפה, שהנשמה ורוח ונפש הם ד הבלים ממש, המתפשטים מהם למטה."

* שם באותו הדרוש בסופו.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ד) יורינו בזה, שכח עביותו של מסך, לא נבחן לנו אלא בהתפשטותו ממעלה למטה (כמ"ש לעיל באו"פ ח"ג פ"ד אות נ') כי אחר כל זווג דהכאה, אשר או"ח עולה ומלביש את ע"ס דאור ישר מן מלכות ולמעלה, לבחי' ע"ס דראש ושרשי ד' הבחינות, הנה אחר זה, חוזר ויורד ומתפשט ממלכות ולמטה באותו שיעור קומה, שיש לו בע"ס דראש ממטה למעלה, עש"ה." מה שיש בראש ממטה למעלה בזווג דהכאה, אחר כך מניה וביה מתפשט בתוך "והנה האו"ח העולה ממטה למעלה אינו מוליך עמו שום עביות שמה, כמ"ש שם, אלא אותן ע"ס המתפשטות ממעלה למטה, הנה מוגבלות לגמרי בשיעור וגבול הקומה של המסך, להיות שהמסך הוא כל שורשם."

שאלה: לפי מה שאמרת בסעיף הקודם, האם ההתכללות שלנו בעשירייה יכולה לתרום לכך שהעביות של כל אחד מאיתנו תגדל לפי ההתכללות הזו?

כן, זה כמו וירוס שעובר מאחד לשני. בקבוצה זה ממש גם מבחינת העביות וגם מבחינת הזכות. זה כמו בכלים שלובים.

תלמיד: אז למעשה אנחנו מתחילים כפרטים, אנחנו מתחילים בעביות אפסית?

כן.

תלמיד: אבל כל העביות שלנו גדלה בעשירייה.

דווקא בגלל שמתערבבים. מפני שאתה צריך להתכלל עם פרצוף זר, אפילו שהוא קטן, אבל אתה צריך לעבור ממך למישהו אחר, אליו. אז אתה צריך לעבור על כל הפרצוף שלך, על כל העביות כדי להתכלל עימו. אתה לא יכול לסבול אותו, אם אתה לא סובל את כול הקומה שלך בעל מנת להשפיע. ולכן בהתכללות, שם ממש אנחנו יכולים להתקדם מהר מאוד, אמנם שקשה. אבל הקפיצות הגדולות הן בעיקר בהתכללות. כל הרווח שלנו זה בהתכללות הפרצופים.

קריין: אות ו' למעלה.

אות ו'

הבל שבעינים הוא כלי לאור מקיף דחיה, אלא או"י שבו נמשך למטה

בסוד הסתכלות, שה"ס זווג דהכאה

"אבל ה העינים אינם כן, כי ההבל עצמו שלהם נשארת במקומה, בבחינת ו אור מקיף הנקרא נשמה לנשמה, אמנם יש בה מציאות אחד נמשך ממנו, והוא סוד הראיה וההסתכלות בלבד, ואינו הבל ממש נמשך למטה. ולכן מבחינת הראיה הזאת, נעשו הכלים הנקראים גוף, אבל בחינת ההבל עצמו של העין, הוא פנימי מאד, ואי אפשר שימשך ויתפשט למטה." בוא נראה מה הוא אומר הלאה.

קריין: אות ה' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ו'

"ה) פירוש, כי עביותה דבחי"א המכונה עינים, היא קלושה מאד, והוא מטעם המבואר באו"פ (דף ה' ד"ה וטעם), כי ענין עביות האמורה, פירושה, דבר הרצון לקבל שבכל נאצל, שבזה הוא משונה מאור העליון שאין בו רצון לקבל עש"ה. ולפיכך, נמצא בחי"א שעביות שבה קלושה, להיותה נמשכת לה מכח העליון, כי רצון להשפיע שבעליון הוא חוק מחויב בתחתון, שיהיה לו רצון לקבל את השפעתו, וע"כ אין זה נחשב בתחתון לשינוי צורה ולעביות, עד שיתעורר בו בחינת רצון מכח התעוררותו עצמו, דהיינו היא הבחי"ב (עש"ה בד"ה עתה).

ולפיכך, אין זווג דהכאה נוהג באור עינים שהוא בחי"א, משום שאו"ח שהוא ההבל היוצא מבחי"א, נשאר במקומו, כלומר שאינו מסתלק ממנו בסוד אור חוזר. וז"ש הרב אבל העינים אינן כן כי ההבל עצמו שלהן, נשאר במקומו, כמבואר."

"ו) כלומר, אור חכמה אין לו כלי להתלבש בו, משום שאין או"ח שה"ס כלי בעינים, כנ"ל בדיבור הסמוך, וע"כ נשאר אור חכמה מבחוץ, ומאיר מרחוק בלי התלבשות. ואור זה נק' אור חיה, או נשמה לנשמה." אם אין אור חוזר להתלבש, להלביש אותו ככה זה. אות..

אות ז'

התפשטות האור לעשות כלים שה"ס הסתכלות, באה מן העינים,

שה"ס אור חכמה, ולא מאח"פ

"ז ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים, שהם יותר עליונים, מן האזן והחוטם והפה, לכן בראיה זאת לבדה, היה כח לברוא ולעשות הכלים, ולא הוצרך גם ההבל עצמו שלהם. מה שאין כן באזן וחוטם ופה, שהם יותר תחתונים, כי הוצרך שההבל עצמו ממש שלהם יתפשט, כדי לעשות ולהאציל הבחינות הנזכרות, ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו."

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ז) צריך שתדע, שדבר הצמצום והמסך הנעשה, אינו, רק כלפי אור חכמה לבדה, ולא כלפי אור דחסדים (עי' לה"ת חלק א' אות ו'). ולפיכך דבר התפשטות א"ס לעשות כלים, (האמור לעיל בדברי הרב ח"ג פ"א אות ג') ע"י זווג דהכאה בהמסך הנה זווג דהכאה זה, הוא רק מבחינת אור חכמה שנקרא ראיה והסתכלות, כי רק אותו אור איננו מקובל בבחי"ד מחמת המסך והצמצום, משא"כ בחי"ב ובינה שה"ס אור דחסדים, אין בחינת מסך מעכב עליה.

וז"ש הרב "לכן בראיה זאת לבדה היה כח לברוא ולעשות הכלים ולא מההבל עצמו שלו, משא"כ באח"פ". דהיינו כמבואר, שרק אור עינים שנק' ראיה, שעליה היה הצמצום, ע"כ יש בו הכאה ואו"ח, שהם סוד הכלים, משא"כ באח"פ, שעיקר אור שלהם הוא אור דחסדים, כנ"ל, שאין מצדם שום הכאה, וכל מה שנוהג זווג דהכאה גם באח"פ, הוא רק מכח אור החכמה המאיר בהם, שזהו מכונה הסתכלות עינים באח"פ, כי מחמת הארת אור החכמה שבהם, נמצא המסך מעכב גם על אורות שבאח"פ, וזכור זה."

קריין: אות ח'.

"ח) היינו מהבלים אשר מתפשטים מהם ולמטה, כנ"ל בסמוך באו"פ פרק זה אות ד' עש"ה, שהוא או"ח היורד ממעלה למטה." מה אתה קורא?

קריין: אות ח' אור פנימי.

איפה הוא למעלה?

קריין: אין אותו למעלה. לקרוא אותו, להמשיך לאות ח' למעלה?

תקרא למעלה את אות ח', ואז על בטוח אנחנו יכולים לסיים את הזה.

אות ח'

"ג' הבלי אח"פ נעשו בחינת כלים לנפש רוח נשמה.

"אמנם לפי ט שבחינת העין לא היתה הבל ממש, רק ראיה בלבד, לכן י לא נעשו ממנה רק בחינת הכלים בלבד, מה שאין כן באזן חוטם ופה, שאפילו בחינת כלים לא היו יכולים לעשות, מבלי הבל עצמו ממשי, אלא כ להיותו הבל ממש, לכן היו נפש רוח נשמה." זאת אומרת, יש לנו כלים דגלגלתא עיניים ואח"פ מפני שיש ערך הפוך אורות וכלים. לכן מאח"פ יש לנו בשימוש עביות גדולה, אבל השימוש בהם הוא קטן. מה שאין כן בגלגלתא עיניים השימוש קטן, אבל האורות בהצטרפותם לפרצוף גדלים.

"ח) היינו מהבלים אשר מתפשטים מהם ולמטה, כנ"ל בסמוך באו"פ פרק זה אות ד' עש"ה, שהוא או"ח היורד ממעלה למטה. בדומה כמ"ש בספירת המלכות בהסתכלות פנימית (ח"ב אות ק"ט ד"ה והנצח)דבחי"ד המכונה כאן פה, איננה מקבלת מאור ישר כלום, מחמת המסך שבה, אלא אחר שמעלית או"ח ממנה ולמעלה, חזר האו"ח הזה ויורד מהמסך ולמטה ומרחיב את מלכות לע"ס מינה ובה (כנ"ל ח"ג פ"ב אות ג') ומקבלת בתוכם. את כל שיעור קומת ע"ס, שאו"ח הלביש ממלכות ולמעלה, עש"ה.

וממש על דרך זה, אין הכלים של אזן וחוטם מקבלים כלום מההבל דהיינו או"ח העולה ממנם ולמעלה, כי מתוך שהמסך נזדכך מבחי"ד לבחי"ג, נבחן שמלכות עלתה למקום ז"א, דהיינו לחוטם, שמתוך כך המסך מעכב על כלי חוטם, שלא מקבל מאור ישר כלום, ומחזיר ע"כ אותו האור למעלה, שזה נקרא זווג דהכאה בבחי"ג כנ"ל. א"כ, אין הכלי דחוטם מקבל כלום מהאור ישר, להיותו מסתלק ממנו, אלא אח"כ, אחר שאו"ח מתפשט ויורד מהחוטם ולמטה, כנ"ל במלכות שבמקום בחי"ד דהיינו הפה. ועד"ז הכלי שנק' אזן, אינה מקבלת כלום מאור ישר מטעם הנ"ל, אלא ע"י האו"ח היורד מהאזן ולמטה ע"ד הנ"ל.

וז"ש הרב "משא"כ באח"פ, שהם יותר תחתונים, הוצרך, שהבל עצמו ממש שלהם יתפשט". כלומר, אחר שההבל עצמו, דהיינו או"ח, יורד ומתפשט ממעלה למטה, שאז מתפשטים לע"ס ונעשים כלים לקבל את האור. וזה אמרו, "ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו". כלומר, בכח או"ח שלהם המכונה הבל, המתהפך ויורד ממעלה למטה, ע"ד המבואר."

עד כמה שהכלי עבה יותר, הרצון לקבל גדול יותר, יש זווג דהכאה חזק יותר, יש אור חוזר חזק יותר, הוא יכול להלביש יותר אור ישר ומתהפך מניה וביה ובונה פרצוף. סך הכול העיקרון פשוט.

"ט) כמ"ש לעיל, שבחי"א אינה מעלה הבל שהוא או"ח," אין לה עביות מספקת "משום שעביותה קלושה מאד. ואינה עושה זווג דהכאה. וז"ש הרב, "לא היתה הבל ממש רק ראיה בלבד". כלומר, שאין שם או"ח, אלא אור ישר בלבד, שהוא אור חכמה, שנקרא "ראיה", כמבואר.

י) כלומר, שמבחינת העין עצמה לא נעשה שום כלי, משום שאין שם הבל, אמנם בחינת ההכאה שלה, היא עושית את הכלים, באזן חוטם פה: כי לולא אור חכמה שנקרא ראיה, לא היה שם זווג דהכאה כנ"ל, ולא היה שום כלי גם באח"פ, כמבואר.

כ) כי הבל דבחי"ד המתפשט מפה ולמטה, נעשה כלי לנפש, והבל דבחי"ג לרוח, והבל דבחי"ב לנשמה, כנ"ל. ותזכור כאן את הערך ההפכי שבין השפעת האור לקבלת האור, כמ"ש באו"פ (לעיל פרק זה אות ג')."

שאלה: אם אני מתקן את הכלי היותר עבה, למה אני לא יכול לקבל בו את האור היותר גדול?

כי יש כלי שמפתח אור חוזר ויש כלי שמקבל, זה משהו אחר לגמרי. האור החוזר הכי גדול איפה הוא?

תלמיד: בכלי היותר זך.

רגע. הכי גדול ממלכות, נכון?

תלמיד: כן, נמשך על ידי מלכות.

מה זה נמשך, אני לא יודע.

תלמיד: מלכות מושכת את האור היותר גדול.

מי מושך?

תלמיד: הכלי של המלכות.

כלי של מלכות לא יכול למשוך שום דבר. מלכות זו העביות הכי גדולה, לכן היא יכולה לפתח אור חוזר הכי גדול. היא לא מושכת, אלא מפתחת את האור הכי גדול, אור חוזר ממנה מגיע לקומת כתר. אבל איפה מתלבש האור שמלכות משיגה?

תלמיד: בכתר.

בכתר. יוצא ככה, יש חלק בפרצוף שהוא עובד ככלי קבלה. ככלי, אבל לא שמקבל, אלא שמפתח אור חוזר, וחלק בפרצוף שהוא כמקבל את האור שמתלבש בו. שני חלקים שונים לגמרי בכל פרצוף. לכן זה לא פשוט, לכן אנחנו תמיד מתבלבלים. כשדברנו בתחילת השיעור ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", הוא גדול מצד אחד, אבל בגלל שהרצון לקבל שלו גדול.

תלמיד: מה זה נקרא לפתח את האור הכי גדול?

מפתח זה נקרא שהוא עושה צמצום, מסך ואור חוזר ולכן הוא מפתח את הכלי. אבל איפה הכלי שלו מתלבש באור הזה? בכתר. בגלל מה? בכלל שיש לו צמצום, מסך ואור חוזר ממלכות.

תלמיד: שוב, למה הוא לא יכול להתלבש במלכות?

מלכות לא יכולה להתלבש, מלכות עבה מדי.

תלמיד: אבל אם יש עליה צמצום, מסך ואור חוזר?

אז זו עביות, לא זכות. אור מתלבש לפי זכות הכלי, זאת אומרת, איפה שהכלי יותר מתאים לו. פעם היו לי הרבה דוגמאות לכך, עכשיו אני לא יכול להביא דוגמאות, אבל בטוח שזה נכון כך, זה התנאי ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

רב"ש גם היה אומר, שאם אתה יכול להתגבר על הדברים הגסים ביותר, אתה אחר כך יכול לתפוס את החוכמות הגבוהות ביותר. ככה זה, כלים שונים, התלבשות שונה. יש כלי לצמצום, מסך ואור חוזר. אבל איפה האור חוזר הזה? הוא בדרגה עליונה, לא איפה שאתה מתגבר.

קריין: פרק י"ב.

פרק י"ב

מבאר זווג דהסתכלות א' דעינים באח"פ שממנו נתהוו כלים דראש. וזווג דהסתכלות ב' שממנו נתהוו כלים דגוף. ובו ח' ענינים:

אות א'

מאור הסתכלות בהבלים דנפש רוח נשמה שהם בחי"ד ובחי"ג ובחי"ב נתהוו הכלים

"וצריך להבין, מה ענין הראיה וההסתכלות הזו של עינים. דע כי ראיית העינים א המשיכה ממנה הסתכלות בנפש רוח נשמה הנ"ז, ומחמת הסתכלותה בהם, נתהוו הכלים. וז"ס וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו'. כי ב הרוח והנשמה נקראים אור, והנפש נקרא "את", כנודע, כי הנפש היא מלכות ונקראת "את"."

למטה.

קריין: אות א אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) והיינו הנקרא, התפשטות אור א"ס בזווג דהכאה לעשות כלים, כי אור א"ס ה"ס אור חכמה, שרק בו נוהג סוד ההכאה כנ"ל.

קריין: אות ב אור פנימי.

ב) היינו בחי' רוח ונשמה דאו"י בעצמן, בטרם עליות המסך והזדככותו מבחי"ד לבחינות שלהן, כי אז אין בהן מבחינת כלי ולא כלום, משום שאין כלי אלא מבחי"ד, אבל ג' בחינות הראשונות דאו"י נחשבות רק לגורמות לגילוי כלי, דהיינו בחי"ד, כמ"ש (בהסת"פ ח"ב אות ט"ו ד"ה ובכדי) עש"ה. וז"ש הרב "שהרוח והנשמה", דהיינו בחי"ב ובחי"ג "נקראים אור", כי הן אינן נחשבות לכלים, כמבואר שם."

קריין: אות ב' דברי האר"י.

אות ב'

וירא אלקים: ה"ס הסתכלות. את: הוא נפש. האור: הוא רוח ונשמה.

ויבדל: עשה הכלים, שה"ס הבדלה וגבול

"ונמצא כי בהסתכלות ראיתו יתברך ב"את" "האור", שהוא הנפש הנקראת ג את, והרוח והנשמה הנקראים אור, אז יצאו הכלים, שהם המבדילים ועושים הבדלה וגבול ומדה באורות כנודע, וזהו "ויבדל"."

קריין: אות ג אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ג) "את", מרמז על כללות כ"ב אותיות מן א' עד ת', ומתוך, שמלכות בלבדה מעלית או"ח, אשר כל השינויים והאותיות וצירופי אותיות שבעולמות אינם מתהוים, אלא רק בסיבת האו"ח, כמ"ש לעיל, ע"כ נקראת "את", להורות, שממנה באים כל ההבדלות ומדות וגבולים."

מלכות נקראת "את" בכל מקום.

קריין: אות ג' דברי האר"י.

אות ג'

בהסתכלות יש או"י ואו"ח, כי כשנתפשט האו"י עד המסך שעל המלכות, החזיר

המסך את האור למעלה, והאור שחזר הלביש את האו"י ממטה למעלה

"ד ודע, כי בהסתכלות הזה יש שני בחינות, והם אור ישר מלמעלה למטה, ואור חוזר ממטה למעלה, כי בתחילה נמשכה הראיה מלמעלה, עד סוף בחינה העשירית התחתונה של הנפש, ואח"כ כאשר חזר האור ממטה למעלה, אז היו הכלים המבדילים נעשים ומתהוים ומלבישים את הנפש בכל חלקיה, ממטה למעלה. ועי' לעיל בדרוש הקודם (שמובא כאן לקמן בסמוך באות ו') כי שם נתבאר היטב, ענין הסתכלות הזה, ואיך נעשו הכלים מתתא לעילא, ועי"ש היטב."

בואו נראה למטה.

קריין: אות ד אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ד) פירוש, כי אותו חלק אור המקובל בהפרצוף, דהיינו עד המלכות, הוא נקרא אור ישר מלמעלה למטה. ואותו חלק אור שאינו מקובל בהפרצוף, דהיינו כל אותו שיעור אור העליון, השייך למלכות, ומסך שבה דוחה אותו ומחזירו למקומו, הנה זה החלק נק' אור חוזר ממטה למעלה באופן, שאור ישר ואו"ח שניהם בחי' אור עליון ממש בשוה, אלא כל ההבחן הוא שזה האו"י הוא המקובל בהפרצוף, וזה האו"ח הוא רק בחינת אור הסתלקות מכלי מלכות, והבן זה." אבל בזכותו דווקא מתקבל אור ישר.

קריין: אות ד' דברי האר"י.

אות ד'

בתחילת התפשטות האו"י לזווג דהכאה על המסך שבמלכות

עשה רק בחינת שרשי כלים לראש

"ודע, כי זה האור הישר, היה בו כח לעשות ה כלים לבחינת הראש, אבל עם כל זה לא היה ניכר ענינו עד שיפגע ההסתכלות הזה באור הנפש של הפה, כנזכר, ו ועל ידי כן ניכר בחינת הכלים של הראש."

קריין: אות ה אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ה) כמ"ש לעיל, אשר אין תפישא באור ישר בלי התלבשותו באו"ח," אפילו לא יכולים לגלות, האם יש אור, האם אין אור חוזר. "כי ע"כ אין ניכר בהפרצוף אותן הספירות דאור ישר שהן למעלה מהאו"ח, אע"פ שנמצאות שם. למשל, באו"ח המגיע לקומת בינה, אין כתר וחכמה ניכרים בהפרצוף ההוא, אע"פ שהם מתלבשים בפנימיות הבינה, והבן. (עי' באו"פ לעיל פ"ג אות ו')." אורות נמצאים, ישנם, אבל הכלי לא יכול לגלות, הפרצוף לא יכול לגלות אותם. אלא רק מאותה קומה עד כמה שמגיע אור חוזר.

"ו) כלומר, על ידי התלבשות הע"ס דאו"י בהאו"ח העולה מהמסך ממטה למעלה, המה מספיקים לבחינת כלים של ראש, שפירושו רק שרשים לכלים, ולא כלים גמורים. (כנ"ל באו"פ פ"ה אות כ')."

אות ה'

לעשות כלים דגוף צריכים להסתכלות ב' על המסך שבפה, שהוא מלכות

"אבל ז בחינת הכלים של הגוף, שהם ז' תחתוניות, לא היו יכולת באור היושר של ההסתכלות הנזכר לעשותם הוא לבדו, אלא עד שיסתכל ויפגע ההסתכלות באור הנפש של הפה, ח ועל ידי שניהם, היה האור חוזר ממטה למעלה ועושה כלים, ומלביש את הז' תחתוניות הנקראים גוף."

קריין: אות ז אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ז) כלומר, אחר שהאו"ח מתהפך ויורד ממסך ולמטה, שאז המלכות, שהוא "הפה", מתרחבת ומתפשטת לעשר ספירות מינה ובה, (כנ"ל באו"פ פ"ב אות ג')" בתוך הפרצוף "עד למלכות שבה, שנקרא "נפש של הפה", אז נעשים כלים גמורים, המכונים "גוף" או ע"ס של הגוף." ככה האור מגיע מפה עד טבור.

קריין: אות ח אור פנימי.

"ח) פירוש, ע"י אור ההסתכלות שה"ס התפשטות אור א"ס ועל ידי מלכות, שה"ס המסך המכה ומחזיר האור לאחוריו, הנה ב' אלו משתתפים בעשית הכלים כמבואר.

וצריכים לידע, סוד הסתכלות ב' הנזכר כאן, שה"ס עליות האורות למאציל (הנזכר בעץ חיים בשער עקודים פרק ג', ולהלן חלק ד' פ"ד) שפירושו, הזדככות המסך מבחי"ד לבחי"ג וכו', עד הזדככותו לבחי' שורש שנקרא מאציל. שבדרך הסתלקותו, עושה כל ה' הקומות, הנקראים ה' כלים: כח"ב, ז"א, ומלכות, דגופא.

כי התפשטות א' עד לנפש דפה, עושה כלי דכתר של הגוף. וכשעולה מלכות לז"א, דהיינו כשבחי"ד מזדככת לבחי"ג, נעשה זווג דהכאה ב', ומוציא קומת חכמה, ונעשה בזה כלי דחכמה של הגוף. וכשעולה מלכות לבחי"ב, נעשה ע"ד הנ"ל, כלי דבינה של הגוף. וכשעולה מלכות לבחי"א, נעשה ע"ד הנ"ל, כלי דז"א של הגוף. וכשעולה מלכות לבחינת שורש שלה, דהיינו שנזדככה מכל עביות שהיתה בה, נעשה כלי מלכות דגוף.

וז"ש הרב, שעל ידי הסתכלות ב' של זווג דהכאה, במסך שבמלכות דהתפשטות פה, עולה שוב האו"ח ממטה למעלה, עד שמסתלק כולו, שבזה נעשים, ע"ס כח"ב ז"א ומלכות של הגוף."

תלמיד: אני לא מבין כלום.

מה לא מובן?

תלמיד: אני לא מבין את התמונה.

אנחנו בסוף היום, דיברנו על זה הרבה פעמים. אם תשאלו בצורה קונקרטית אני יכול להסביר, אבל לא ככה. אין כאן שום דבר. למדנו מה זה ראש, מה זה גוף, איך האורות מתפשטים מפה ולמעלה ומפה ולמטה, אור ישר, אור חוזר, חסדים, לפני זה גלגלתא עיניים, אח"פ, ערך הפוך אורות וכלים, עביות, איך שאור חוזר עולה מתוך עביות. שורש, א', ב', ג', ד', איך הוא עולה מד' לכתר, מג' לחכמה וכן הלאה, לפי זה נקבע גובה הפרצוף.

תלמיד: איפה הפרצוף הזה נמצא? באיזה מקום?

לא חשוב איזה פרצוף, הוא לא מדבר כאן על פרצוף מסוים. הוא מדבר על פרצוף בכללות, שיש עביות, צמצום, מסך, זווג דהכאה ובניית הפרצוף. סתם עשר ספירות, רצון לקבל, שזה בחינה ד', לא יכול להיות פחות מזה, איך בחינה ד' מגיבה על האור שברא אותה, איך שהיא משיגה את הבחינות הקודמות לה, שזה האור העליון שברא אותה, איך היא רוצה לעשות מתוכה גם את אותו הדימוי כמו האור העליון, לכן היא עושה זווג דהכאה ומקבלת מינה ובה, שהכלי שהיא מקבלת יהיה דומה ליחס הבורא אליה, לראש. מה רוצה לעשות אורח כלפי בעל הבית? הוא רוצה לעשות לבעל הבית, כמו שבעל הבית רוצה לעשות לו.

תלמיד: הוא רוצה לקבל על מנת להשפיע, הוא רוצה לעשות טוב.

אצלו זה מתבטא בלקבל על מנת להשפיע. מצד בעל הבית זה רק להשפיע, אז כדי לקבל על מנת להשפיע הוא עושה צמצום, צריך להיות מסך, צריך להיות אור חוזר, צריך לדעת איך הוא שוקל את הדברים האלה. איפה הוא בונה את ההשפעה שלו לבעל הבית? בזה שהוא מקבל. זאת אומרת, ראש בסופו של דבר צריך להיות כמו תוך הפרצוף עד גמר התיקון, בגמר התיקון זה יהיה כך. איזה חשבונות יש כאן עוד?

(סוף השיעור)