שיעור בוקר 16.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 08.09.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/SMQU14H9?activeTab=downloads&mediaType=video

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו ממשיכים באותו נושא "אמונה למעלה מהדעת". איך יכול להיות אחרת? כי זה הנושא שאנחנו בונים בו את הכלי שלנו, את הפרצוף שלנו, הנשמה שלנו, ואין לנו יותר מה לעשות. זאת אומרת, אנחנו צריכים מיום ליום לראות את עצמנו עם רצון חדש, שדווקא על ידי זה אנחנו מרגישים שכל מה שהיה אתמול כאילו נמחק. זה יכול להיות שכמה פעמים ביום שאנחנו חוזרים לאותו נושא, אמונה למעלה מהדעת, שכאילו לא פעלנו, כאילו לא עשינו, כאילו לא השגנו, ואפילו שהייתה כבר איזו הרגשה אבל אנחנו לא מרגישים שאנחנו נמצאים בה. הכול נמחק.

זאת אומרת, הרצון לקבל בכל פעם מתחדש כי אנחנו צריכים להגיע לאיזו רמה שלו, שנעשה על הרצון לקבל המתחדש כל פעם יותר ויותר תרגילים, איך להיות למעלה ממנו, בצמצום, שהכול בא מהבורא והכול צריך להיות למעלה מטובת עצמי, על ידי זה שאני פונה לקבוצה ופונה לבורא. ואז בצורה כזאת אני בונה את הפרצוף שלי. שיש לי עביות שאני מקבל מהבורא ועליה אני בונה על ידי צמצום ומסך, יחס לקבוצה ולבורא שאני מסור להם. ומה שחשוב בהם, את זה אני רוצה להרגיש, בזה אני רוצה לחיות. ומה שנמצא בי, ברצונות ובמחשבות שלי, אותם אני ודאי מרגיש, ודאי שאני מתחיל מזה, אבל אני לא רוצה להיות שקוע בזה, חוץ מזה שאני בונה את הרוחניות שלי על זה.

ממש כמו בפרצוף, שיש לנו עביות, עליה צמצום, מסך ואור חוזר, כי אני רוצה להשפיע מחוצה לי, שזה קבוצה ובורא. וכך אנחנו עוד פעם ועוד פעם מנסים לבנות את היחס הנכון מעלינו לקבוצה ודרך קבוצה לבורא, עד ש"פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול" כמו שכתוב, וכבר אנחנו מרגישים שכן, הגענו למשהו, בנינו את צורת הפרצוף הזה. ומכאן והלאה אנחנו כבר מתחילים לפעול בעולם הרוחני, מתחילים להרגיש בזה כבר ממש יחס דעל מנת להשפיע, למעלה ממני. כל אחד מרגיש את עצמו כך, ואז הוא מתחיל להכיר את הרוחניות, העולם הרוחני, המרחב הרוחני.

מפני שאנחנו צריכים להשקיע בזה הרבה יגיעות, הרבה צורות יגיעה, לכן כל פעם זה נעלם ובא, נעלם ובא. היינו רוצים אולי למשוך את עצמנו קבוע לרוחניות אבל זה בלתי אפשרי, אלא הבורא נותן לנו את זה במנות קטנות כדי שאנחנו נעשה משהו, נשקיע, נייצב נכון. וכך אנחנו בונים את הפרצוף הרוחני שלנו.

אני מאוד מקווה שנתחיל להגיע לזה. ישנם בינינו אנשים שיש להם רצון לקבל עם הנקודה שבו, שמושכת אותנו לאמונה למעלה מהדעת, לעל מנת להשפיע. יש רצונות לקבל קטנים, גדולים, בכל מיני צורות, אבל בסופו של דבר ודאי שלכולם יש מקום בנשמה הכללית ואם כבר קיבלנו התעוררות סימן שהמקום הזה כבר מוכן ומחכה לנו, לכן הכול תלוי רק בנו. בואו נחזיק את האנשים שלנו, החברים שלנו ובכלל את כל הכלי ונשתדל לעבוד דווקא על הנקודה הזאת, שהכול נמצא בידי הבורא, אין עוד מלבדו, ואני חייב לשייך את עצמי אליו עם הקבוצה, דרך הקבוצה, ואז העבודה שלי לא תהיה עבודה כמו שאנשים בחוץ מדברים, שצריכים להאמין, אלא האמונה שלנו תהיה למעלה מהרצון לקבל שלנו וכך נתקדם.

יש כאן הבחנות כאלה שקשה מאוד להביע באיזה מילים, אלא לאט מתוך הרבה מילים כל אחד ואחד ישתדל לפי המאמץ שלו להרגיש על מה מדובר. לכן אני מאוד ממליץ פשוט לא לעזוב את הנושא, אמנם הוא דוחה, נמאס, אני לא מבין בו כלום, יש אנשים שלא יכולים לשמוע עליו בכלל, תמשיכו, לאט לאט כי זו בעצם הגישה היחידה להגיע לגילוי הבורא לנברא.

קריין: אנחנו בקטע מס' 33, הרב"ש מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה".

"האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו. וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. אבל האדם אומר אז, לאן אפנה. ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו. וזה יכול להיות רק למעלה מהדעת. כלומר, הגם שהשכל אומר לו, שמכל החשבונות, אתה רואה, שאין שום דבר יכול לעזור לך, גם זה הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול להוציא אותו מהרצון לקבל לעצמו, ותמורת זה הוא יקבל את הרצון להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, הבורא מכין לנו את כל המצבים, "אין עוד מלבדו", הוא עושה את הכול, אבל יגיעה בדרך באיזשהו קטע מהתהליך הזה אנחנו צריכים לתת. לשייך את הכול לבורא, רק את זה צריכים, את כל היתר עושה האור העליון בהתאם לזה שאדם מכניע את עצמו כלפי הכוח הזה.

שאלה: אם אפשר לבקש ממך לברר יותר את המילים הנהדרות האלה ששמענו עכשיו. זה הותיר עלי רושם מאוד גדול, הייתי רוצה, אם אפשר, יותר בירור על הטקסט.

אני לא יכול להסביר יותר ממה שיש כאן, פשוט תקרא את זה כמה פעמים, תשתדל לתרגם את זה לעוד איזה שפות שיהיה לך יותר מובן או איכשהו יותר מורגש. ורק תבין שהרבה פעמים שאתה שוב ושוב נתקע באפשרות לקבוע אמונה למעלה מהדעת ואתה לא יודע מה זה ואתה לא יודע מאיפה זה ואיך זה, זה הכול נובע מתוך הכלי עצמו. זה לא שאתה כזה ואחרים לא, אלא לכל אחד ואחד יש רצון לקבל משלו שלא נותן לאדם להתעלות למעלה מעצמו ולהבין מה זה נקרא להיות למעלה מהרצון לקבל. מה זה נקרא להיות בפניה מחוץ לרצון לקבל, שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זה שאנחנו אומרים שיש לנו רצון, מעליו צריכים לעשות צמצום, ולמעלה מהצמצום צריכים לצאת לעל מנת להשפיע.

"על מנת להשפיע" זה נקרא שמה שנמצא מחוצה לי יותר יקר ממני, שאני מקבל אותו כקובע ומחליט, שבאמת כל החיים שלי תלויים בקבוצה ובבורא, ואני מוסר את עצמי וטובע בתוכם, ולא רוצה שיישאר לי כלום חוץ מנקודה, שהיא אני בתוך כל המערכת דאדם הראשון, ועם הנקודה הזאת בלבד אני רוצה להיות קיים בהם, אני רוצה להיות בכל מה שיש בהם. ואז יוצא שיש לי כלי שנקרא "אמונה למעלה מהדעת", כוח השפעה שאני נכנס בו ואני מתחיל שם לאט לאט לבנות את עצמי פעם אחר פעם.

זה מה שתראו. זה הוכן לכל אחד ואחד, כולנו בכל זאת נצטרך לעבור לזה כי זה נקרא "רוחניות", דרגת הבינה למעלה מדרגת המלכות, שאנחנו רוצים לחשוב, להרגיש, להבין, לראות, הכול לפי הדרגה הבאה למעלה ממני. לא שאני אעלה אלא אני בונה עוד קומה אחת בתפיסת המציאות. זה לא שאני נעשה יותר חכם, יותר רגיש, לא, זה לא חשוב, זו התפתחות פנימית, אלא אני רוצה להיות בהתפתחות הרוחנית, שאני יוצא מהתפיסה הרגילה שלי ורוצה הכול לתפוס דרך חשיבות הזולת.

שאלה: לְמה הכוונה כאן בפנייה פנימית. כתוב שהוא צריך להאמין מעל הדעת שהבורא יעזור לו ויוציא אותו מרצונו לקבל. אנחנו אומרים שאין בורא אלא זה מה שהאדם בונה בעשירייה, אם כן מהי אותה פנייה פנימית שהבורא יעזור, פנייה למה?

האדם צריך לא לשכוח שכל הדרגות שלו, כל המצבים שלו, כולם כבר נמצאים במציאות, הוא צריך רק לתת כוח, להכניס את עצמו לתוכם. אני מכניס את עצמי לדרגת האמונה, לדרגת הבינה. דרגת הבינה זה מי שנמצא חוץ ממני, שזה הקבוצה והבורא, הם חשובים יותר ממני, ואז בצורה כזאת אני מתחיל לראות, להרגיש ולשמוע מה קורה בהם ולא בי. והיחס הזה, מה שקורה בהם ולא בי, זה נותן לי הרגשה רוחנית.

אם הייתי מרגיש רק מה קורה בהם, הייתי "מלאך". אם אני מרגיש מה שאני ואיך שאני נמצא בהם ובבורא, חושב, מבין ומרגיש מה שבהם, זה נקרא "מקובל", זה נקרא "האדם", דרגה גדולה הרבה יותר מדרגת המלאך. אנחנו ממש נכנסים למשש בהבחנות רוחניות. תראו, לאט לאט, זה יקרה. העיקר סבלנות ולהודות לבורא שעושה איתנו את התרגילים האלו. זה לא תלוי בלימוד, כמה אתם לומדים, זה תלוי עד כמה אתם רוצים להיכנס לקבוצה ולבורא, להיות שייכים להם.

שאלה: רב"ש כותב שהמצב הכי גרוע אצל האדם זה כשהוא רוצה לברוח ואין לו לאן לברוח ואז הוא סובל ייסורים מזה שהוא נמצא בין ייאוש למצב של ביטחון. עד כאן זה מאוד קרוב ללב ומאוד מורגש. אבל מה שלא ברור זה שאז הוא צריך לתת תפילה. את המעבר הזה לתת תפילה לא ברור איך לעשות.

האדם צריך להרגיש שאין לו ברירה, שאם הוא לא ישיג רוחניות הוא יישאר בהמה בעולם הזה, כי אנחנו חיים חיי בהמה. "אדם" זו כבר דרגה למעלה מאיתנו, זה כבר דומה לבורא, ולכן כל הזדמנות שיש לנו להתעלות למעלה מעצמנו דרך החברים, דרך העשירייה, אנחנו צריכים להשתמש בזה ולחזור לכל התרגילים האלו כמה שיותר, כמה פעמים ביום.

תלמיד: מה זו תפילה בעצם, איך זה קורה, איך מגיעים לזה?

תפילה זה שאני רוצה להגיע למצב שתשרה בי תכונת ההשפעה, זה הכול. גם כשאנחנו לומדים כל מיני קטעים מהמאמרים, אתמול בערב התחלנו ללמוד "תלמוד עשר הספירות" חלק ו', אנחנו כל הזמן מבקשים שיתלבש בנו כוח עליון וייתן לנו אפשרות להבין ולחשוב מחוץ לאגו שלנו.

שאלה: האם אפשר להרגיש את הטעם של מעל הדעת או שאפשר לעשות רק מתחת לדעת?

למטה מהדעת זה נקרא שאתה ממש בהמה, מבטל את עניין האמונה, הבינה ונמצא בתוך רצון לקבל פרימיטיבי, שלא גדל. כי הרצון לקבל שקופץ אצלנו, כל הזמן גדל, זה כדי שאנחנו נעלה כל פעם בדרישה ליתר אמונה למעלה מהדעת. אמונה למטה מהדעת זה שאנחנו משתמשים רק בשכל הבהמי שלנו.

שאלה: פרקטית אני עושה הכול בשביל החברים, אני חושב עליהם. כשאני מרגיש שיש את הרצון הזה לרצונות גשמיים שמתפוצצים בי, מה הפעולה הפרקטית שאני יכול לעשות בשביל להישאר בדרך?

רק להיות קשור לחברים כמה שיותר פעמים ביום, להשתתף בכל השיעורים, ואם יש עוד זמן, לחזור על מה שלמדנו שוב. אני יכול להראות לך ספרים שלי שלמדתי בהם, איפה שתפתח אותם אתה תראה כמה כתבתי, כמה ציירתי בהם כל מיני ציורים ודברים. כל דף ודף, מלא תוספות, כי לא יכולתי בלי זה ללמוד. ומתי עשיתי את זה? כשחזרתי על הלימודים, יש לי שישה כרכים כאלה מ"תלמוד עשר הספירות".

לכן אם יש לכם זמן, תחזרו על זה. על פסוקים זה קל יותר, אנחנו לא למדנו פסוקים, אנחנו למדנו מאמר שלם ואז קראנו שליש מאמר ואחר כך "תלמוד עשר הספירות", למחרת השליש השני, שכבר שכחת את הראשון, זו הייתה בעיה גדולה, אבל מה לעשות.

היום כבר יש לנו פסוקים, אנחנו יכולים ללכת בדרך מרוכזת יותר, מתאימה יותר לזמננו, כי כולנו נמצאים בחוסר זמן, בדור האחרון. אנחנו גם צריכים להבין שאנחנו צריכים להכין את עצמנו להתפתחות הכללית של המציאות, של העולם. העולם מתדרדר מהר מאוד, אתם אולי לא מודעים לזה או כן, אני [אומר] לא לפי החדשות, לפי מה שאני מרגיש העולם ממש נמצא בנסיגה ובנסיגה. אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו בכל זאת, בשקט, אבל מכינים לו את שיטת התיקון, שבהתאם לקלקול שמתגלה תהיה לו שיטת התיקון.

אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לרכוש את השיטה הזאת, אמונה למעלה מהדעת, שהיא העיקר בחוכמת הקבלה כדי להגיע לרוחניות, כדי שנוכל גם לדבר על זה וגם לפעול בלי להסביר להם. אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים שיהיה לנו כוח רוחני גדול, אפילו לא גבוה, אבל בכל זאת שזה יהיה משהו שאיתו אנחנו יכולים לעזור לעולם. ואפילו בלי לדבר איתם על זה, הם לא יבינו כמו שאנחנו עכשיו לא מבינים מה קורה, אבל בכל זאת אנחנו נפעל, ונפעל בצורה כזאת ששם שֶכל האדם לא פועל ורגש האדם לא פועל, כי אנחנו נהיה למעלה מזה, לשם זה אנחנו צריכים ללמוד.

שאלה: הטקסט אומר, נתפלל בשביל להבין שהבורא שומע את התפילה. האם תפילה יכולה לתקן תפילה אחרת או שיש תפילה לאחר תפילה? כתוב, נמצא שאז הוא צריך לתת תפילה שיאמין שה' כן שומע תפילה.

כוח התיקון מגיע רק מלמעלה, זה נקרא "המאור המחזיר למוטב". לכן אנחנו צריכים להבין, שאחרי הכול, מה שתלוי בנו זה רק בקשה לבורא שיתקן, שיעזור, שילמד, כי אנחנו כן רוצים להיות בצד שלו, בכוח ההשפעה, באהבה, בחיבור, רק לא מסוגלים, לא מבינים אפילו מה זה. לכן כל העבודה שלנו צריכה להיגמר בבקשה, בבקשה קולקטיבית, ככל האפשר לחשוב יחד על מטרה אחת, על מצב אחד שבו אנחנו מתחברים כאחד עם הבורא.

תלמיד: התפילה טרם תפילה היא כדי שהתפילה תהיה קולקטיבית באמונה מעל מהדעת?

כן. תפילה לא יכולה להיות לא קולקטיבית, רק עשר ולא תשע ולא אחד עשרה, כמו שכתוב. אבל לא חשוב אפילו שהקבוצה היא לא עשר, אלא חמש, שש, גם טוב, העיקר ביחד. ביחד חייב להיות, בלי שיהיה יחד הבורא לא מרגיש. זה נקרא "חד מקבל חד", אחד שהוא הבורא מקבל אחד שזה הנברא והנברא צריך להיות במבנה של כמה רצונות שמתחברים לרצון אחד, שיתגברו על השבירה ויעשו מעצמם, או רוצים לעשות מעצמם רצון משותף.

שאלה: כתוב כאן שאנחנו מגיעים לתפילה דרך ביטחון וייאוש. ביטחון במה?

הביטחון צריך להיות בזה שבסופו של דבר לכל אחד מאיתנו יש גורל, יש לו מתנה מלמעלה בזה שהוא קיבל רצון, יש לו מטרה, מקום בכלי הכללי, והוא בטוח צריך להגיע לזה מה שלא יקרה. אפילו אם לא יעשה כלום, הוא יגיע לזה. מעבר לזה, אני צריך להיות בטוח זה נקרא "באמונת חכמים", במקובלים, שמספרים לי איך אני יכול לזרז את ההתפתחות שלי ולפנות דרך הקבוצה לבורא ולבקש ממנו את התיקון, שאעלה לדרגה שלו בלהבין, להרגיש ולהתייחס לכל המציאות באהבה כמוהו.

שאלה: האם יש תלות באיכות התפילה המשותפת שלנו והמידה שבה הצלחנו להעלות מ"ן לבורא באופן כללי?

כן ולא. אתם לא יודעים מתי אתם מבקשים והבורא מתקרב ורוצה לענות לכם, כי אתם מעוררים אותו או שאתם פחות מעוררים אותו, אנחנו לא יודעים. כמו ילד קטן שבוכה, צורח, אבל אנחנו לא שמים לב לזה, כי אי אפשר לתת לו את מה שהוא רוצה. ולפעמים הוא מבקש בצורה כזאת חלשה, "אני רוצה את זה" ואתה ודאי נותן לו.

תלמיד: לפני השיעור יש לנו תפילה משותפת, האם יש צורך שלפני התפילה הזאת נהיה ביחד?

תפילה יכולה להיות רק מתוך העשירייה, מתוך הפרצוף, אחרת היא לא מגיעה לכוח עליון, הוא עומד נגד כל קבוצה וקבוצה פרטית. אפילו שניים שהם מתחברים ביניהם ופונים לבורא אבל מתוך חיבור ביניהם, אז הם פונים לבורא והבורא שומע. דרגה עליונה תמיד בנויה כלפי דרגה תחתונה, בזה שחייב להיות חיבור בדרגה התחתונה ובזה היא משתווה עם הדרגה העליונה ומעבירה לה את החיסרון. אם אני בדרגה שלי עם הקבוצה שלי הופך להיות כאחד, החיסרון הזה מתוך האחד הוא עולה לדרגה יותר עליונה שזה נקרא "בורא" כלפינו, וכך תמיד. לכן בלי חיבור אין תפילה.

שאלה: אמרת שהמצב הרוחני מגיע כשכמה חסרונות מתגברים על הפירוד ונכללים באחדות. יש לנו את הרצונות שלנו בעשירייה כשאנחנו מתחברים יחד, הכלי הזה שאנחנו בונים זה משהו גדול יותר מחלקיקים מחוברים של הרצונות שלנו, או שזה פשוט הסכום שלהם?

ודאי שאתם מתגברים כל אחד על האגו שלו, וכל אחד למעלה מהאגו שלו מתחבר עם אחרים, זה כבר חיסרון רוחני, ואתם יכולים להפנות אותו לבורא. אבל אם אתם לא מתעלים מעל עצמכם ומתחברים ביניכם בפניה לבורא, אז הוא לא שומע. זה פשוט, זאת מכניקה, זה פשוט דרגה תחתונה כלפי דרגה עליונה. כולכם נולדתם מדרגה עליונה, ולכן כדי להגיע אליה, להשפיע אליה, אתם צריכים להיות מחוברים שוב, ואז אתם פוגעים בה, נוגעים בה, ממש מעלים אליה את החיסרון שלכם.

תלמיד: במקרה שכזה מה זה נקרא להתגבר מעל האגואיזם? אמרת שיש שתי בררות, שמתחברים ומצליחים או שלא.

כשאנחנו מתחברים בינינו בלי לבטל את האגו הפרטי, זה נקרא שאנחנו מתחברים במישור העולם הזה. נגיד כמו בצבא, כמו עם, או איזו קבוצת בריונים שיוצאת לרחוב להרביץ למישהו. ומתי אנחנו מעלים את עצמנו למעלה מכל האגו הפרטי שלי? כשאני רוצה להתכלל בחברים שלי ברצון שלהם, במטרה שלהם, אני רוצה להיות נכלל בהם, וככה כל אחד ואחד, אז יוצא שבחיבור כזה שאנחנו רוצים להתכלל זה בזה ולהיות כל אחד לטובת האחרים, אז אנחנו מגלים שם את הבורא.

תלמיד: זה קורה אוטומטית?

כשאתה בצורה כזאת רוצה להתכלל בזולת, כשאתה רוצה לעזור לו, להתכלל בו, לחיות בו, אתה בזה מבטל את האגו שלך, אתה רוצה להתכלל עימו. זה כמו שאומר הילל, "יש לך כיסא? תן לו, יש לך כרית? תן לו", "ואהבת לרעך כמוך", דרך זה אתה בונה את הכלי שבו מתגלה הבורא. אתה לא צריך לתת לבורא שום דבר, רק את ההכנה הזאת.

תלמיד: כשיש רצון של החברים שבו אני נכלל, אני מבטל את עצמי, מה קושר כבר את כולנו יחד?

מי שמקשר אותנו זה הכוח העליון, הוא מקשר אותנו. אין כוח אחר, כי זה כוח השפעה ששייך לכולם, זה הבורא. זה קרוב מאוד, ובאמת רק סבלנות ותראו מה שיש.

ואז יוצא שאנחנו עולים למעלה לקראת זה, והעולם מידרדר בהתאם לזה, ואנחנו נרגיש איפה שאנחנו יכולים להיפגש איתם. הם יהיו בחוסר אונים טוטאלי, בחוסר כל. זאת אומרת, זאת תהיה איזו מועקה כזאת מכל האנושות, ממה שקורה להם.

ואז אנחנו נוכל להביא גם להם את כוח האמונה למעלה מהדעת, והם בלי עבודה, הם פשוט יקבלו את זה מאין ברירה. ככה זה יהיה, וזה יהיה בקרוב, אתם תראו. תראו עד כמה שהעולם מידרדר מיום ליום, ומידרדר עם הבנה, יותר ויותר מתחילים להבין באיזה מצב הם נמצאים. שהמצב הזה הוא כבר ללא חזרה, שחוזרים אחורה, אלא שאנחנו הולכים עוד יותר ועוד יותר קדימה לחוסר ודאות. מה זה לחוסר ודאות? את כל באי עולם מכניסים לחוסר הבנה, חוסר ידיעה, על עתיד, על שום דבר, כדי שיקבלו את דרגת האמונה למעלה מהדעת דרכנו, ככה זה.

תלמיד: המטרה שלנו היא להעביר לאנשים חיצוניים את התחושה הזאת כדי שהם ירגישו את זה, או להתכלל בהם?

לא. אנחנו צריכים רק דבר אחד, להגיע לאמונה למעלה מהדעת. לא חשוב לנו כלום חוץ מזה. כלפיהם אנחנו צריכים לפרסם את התהליך שהעולם עובר, שיש אפשרות רק בהתקרבות זה לזה להגיע לתיקון. אבל לא לספר להם על אמונה למעלה מהדעת, זה ייראה להם לגמרי הזוי, איזו פנטזיה. אלא רק להגיד שעתיד העולם זה בכל זאת חיבור. וגם כן, שאם אנחנו רוצים לרכוש אנטי וירוס, אז רק חיבור, גם נגד וירוס הקורונה, גם כנגד כל הווירוסים הבאים שכבר עומדים בדרך. רק החיבור המתגבר בינינו יותר ויותר זאת התרופה לכל הווירוסים.

אני מקווה מאוד שנוכל להגיע למצב שאנחנו נייעץ לעשות כאלו מחקרים, שנבצע בקבוצות, בכל מיני ארגונים גדולים, שעד כמה שאנשים מתקרבים ביניהם, אפילו בצורה מכאנית, אפילו אנשים פשוטים מהרחוב, עד כמה שבזה נחלש בהם עניין וירוס הקורונה. אני עוד לא רוצה למהר עם זה, בכל זאת צריכים להבין איפה נמצאים האנשים, אבל זה יהיה, בקרוב אתם תראו.

שאלה: מה זה אומר לשמוע את תפילת הבורא, אם האדם עובד בתוך הרצון לקבל?

אדם עובד מתוך רצון לקבל תמיד. הרצון לקבל לא מזדכך, הוא לא נעלם, הוא רק גדל. זאת אומרת, מתגלה בנו יותר ויותר. כי בלי רצון לקבל אין לנו בכלל קיום, אין שום בסיס. בלי רצון לקבל יש מה? רק רצון להשפיע שזה הבורא, הנברא זה רצון לקבל.

אז אנחנו מקבלים כל פעם רצון לקבל מוגבר, יותר ויותר ויותר, ועליו אנחנו צריכים לעבוד. בתוך העשירייה יש לכולם רצון לקבל מוגבר, תוספת מאתמול, וזה קורה כך בטוח רק שאנחנו אולי לא מרגישים את זה. ואנחנו כל פעם, כל יום, נצטרך להתחבר מעל לרצונות לקבל שלנו, להשתדל להרכיב בינינו רצון שהוא מחובר מכל הרצונות, ששם אנחנו מבטלים כל אחד את עצמו, ואנחנו רוצים לחיות ברצון אחד. וברצון האחד הזה כל אחד נשאר עם הרצון המקורי שלו. הביטול זה שאני לא מבטל את הרצון עצמו, אני מבטל את השימוש הפרטי שלו, שאני רוצה ליהנות ממנו, ואז אנחנו מתחברים כך ולבורא.

שאלה: יש התגברות שמעליה אנחנו מתחברים, האם יש עוד איזו התגברות שמורידה אותנו מקדושה?

לא. אנחנו מתקרבים לבורא רק על ידי עליות. אבל בין עלייה לעלייה יש ירידה ויותר גדולה, עם ייאוש שאני לא יכול, שאני מתרגז על הכול, אני לא מסוגל, אני רוצה לעזוב. אתם יודעים במקצת, אתם עוד תראו כמה שזה יהיה גדול, שבלי השגחה וביטחון מהחברה שהם מחזיקים אותי אני לא יכול להחזיק בדרך.

כי מוסיפים לי רצון לקבל יותר גדול ממני. אז אני יכול להתקדם רק על ידי זה שאני נדבק לחברה. אין כאן פתרון אחר, המכניקה היא פשוטה. אני חייב להחזיק בהם, כי בי יש רק כוח שלילי יותר גדול, אני נמצא בייאוש, אני נמצא בחוסר אונים, אין לי שום רצון להתקדם, לא אכפת לי מה שיקרה וכולי וכולי. וכאן זה רק שאני מחזיק בחברה. כולם עוברים כאלו מצבים, אתם תראו עוד איזה מצבים יהיו, הרבה הרבה יותר חזקים, ונעבור אותם יחד. זה נקרא דרך ים סוער להגיע לחוף מבטחים.

שאלה: כשאתה אומר שאני מתבטל ונכלל ברצון העשירייה, האם זה אומר שאני נכלל בתפילת העשירייה?

ודאי, העיקר זה להתפלל יחד עם העשירייה. זה לא שאני עושה את זה בעצמי והם יודעים או לא יודעים, אנחנו צריכים לבנות את זה. זה לוקח חמש דקות, עשר דקות, לא חשוב, שהעשירייה מתקשרת, היום זה מאוד קל עם הטכניקה שלנו, תתקשרו באמצע היום לעשר דקות או בסוף היום, מתי שיש לכם זמן, ושכל אחד יגיד במשפט אחד מה שהוא רוצה שיהיה בתפילה המשותפת. ואתם תראו עד כמה שפתאום כולם חושבים כך, כולם מרגישים כך, כמו אחד. זאת חובה לעשות יום יום.

שאלה: האם אדם שנמצא לבד פיזית בעבודה או בדרך יכול להעלות תפילה כללית משותפת דרך העשירייה?

מה זה חשוב? אין שום בעיה. מה זה שייך לגוף שלך? אתה יכול לשכב באמבטיה ולהעלות תפילה עבור הקבוצה. כן, זה לא שייך, אין בזה משהו שמתנגש.

שאלה: כשהחברה שלנו מתפקדת מעל הדעת. האם זה אומר שאנחנו חיים בדרגת השורשים ומשפיעים על העולם ברמת הענפים?

כן. אנחנו נעשים למעלה מהעולם ומשפיעים עליו מלמעלה, השורשים הם למעלה והענפים למטה. כמו שאנחנו מציירים את העץ שלנו, שהוא הפוך. [סמל עץ החיים].

שאלה: רב"ש הוא מקובל אדיר ואנחנו אנשים פשוטים. איך ייתכן שהוא כותב על המצבים שלנו? כי כל מה שהוא כותב כאן מרגיש שאלה דברים שאנחנו עוברים.

הוא עובר אותם המצבים. אני הייתי לידו וראיתי שאני עובר מצבים כאלו קטנים, והוא עובר מצבים כאלה שאני לא יכול למדוד אותם, אבל זה ממש אותו הדבר עד גמר התיקון. זו אותה טכניקה. אתה יכול לקרוא ספרים של מקובלים לא על קבלה אלא על חברה וכל הדברים האלה, ותראה שהם כל הזמן כותבים אותו הדבר. איך על ידי חיבור, על ידי אמונה למעלה מהדעת הם נמשכים יותר ויותר לדבקות בבורא. המכאניקה היא אותה מכאניקה, זה אותו אוטו, אותו עיקרון שעובד, אבל אתה נוסע בדרך שמשתנה. בכל מאה עשרים וחמש המדרגות יש שינויים מרגע לרגע, אבל העיקרון הוא שכל הזמן צריכים לרכוש את כוח הבינה על פני כוח המלכות, זה הכול, אין יותר בעולם שלנו, יש רק שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה. את כוח הקבלה, הרצון לקבל, הבורא מעורר בנו בכל פעם יותר ויותר, ואנחנו צריכים לדרוש ממנו לגלות את כוח ההשפעה, ונכון לצרף את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה, אמונה על פני, למעלה מהדעת.

שאלה: האם אתה יכול לתת דוגמה מה העשירייה יכולה להגיד לחבר, כדי שהוא יבין שרק דרך התפילה הוא יכול לתקן את עצמו ולצאת מהמצב שלו?

הכי טוב יהיה אם תראו לו את זה בפועל, שאתם מתקשרים ביניכם ומוציאים תפילה, כותבים בעצמכם תפילה ושהוא יראה איך אתם עושים, ותראו עד כמה גם הוא ירצה להשתתף בזה, כי מה שאתם תעשו זו תהיה פעולה רוחנית, אפילו שזה לא למעלה מהדעת, לא חשוב, אבל יחד זה רוחני.

שאלה: כשאדם עיוור הולך הוא מגשש עם מקל הליכה בדרכו, ואם הוא רואה שהשטח מוצק הוא ממשיך את תנועתו. מהו הקריטריון לזה שאני כלול נכון בחברים? מהו אותו משטח קשה שאפשר לדרוך עליו?

זה שאני רוצה לבטל את האגו שלי, את הרצון שלי, ורוצה ממש לעבוד בו עם הרצון שלו, להתבטל, זה נקרא "לבטל את הרצון לקבל", אני לא מבטל אותו אלא מתעלה מעליו.

שאלה: למה כל הדרך בנויה לפי הקריטריון שלא נותנים לנו להבין לאן אנחנו מתקדמים, אסור לנו לדעת את זה?

איך אתה יכול להבין מצב שבו אתה לא נמצא, לא בשכל ולא ברגש, איך אתה רוצה לתפוס את המצב הזה? יש לנו רק שכל ורגש, שניים, איך אתה יכול לתפוס אם אין לך לא שכל ולא רגש בדרגה הרוחנית שאתה הולך לרכוש, אין. לכן זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, שיש לך הזדמנות להתעלות למעלה מהרצון שלך ואז אתה תרגיש מדרגה יותר עליונה, שהיא כבר צורת בורא מסוימת, ועוד פעם בפעם הבאה ועוד פעם, אתה בכל פעם מעלה את עצמך למעלה מהרצון. והרצון בשבילך הוא כמו בסיס, זה יסוד שעליו אתה בונה, כמו בפרצוף, הרצון נמצא בתוך הפרצוף אבל יש צמצום, מסך, אור חוזר, וקבלת האור בעל מנת להשפיע בחלק מהרצון מפה עד הטבור, ובחלק מהטבור למטה אתה לא משתמש, אין לך כוחות ואז בצורה כזאת אנחנו רוכשים מדרגה עליונה.

שאלה: מה ההבדל בין התפתחות פנימית להתפתחות רוחנית? האם זו היכולת לעשות את הצמצום הזה מעל האגו שלי?

זה פשוט אותו דבר, אין שתיים יש רק אחת, התפתחות רוחנית שהיא גם פנימית, אין שתיים, יש רק התפתחות אחת.

שאלה: קבוצת פרצופים של אנשים שהתאחדו למען אנשים אחרים, יכולים לשלוט במדינה? הכוונה לפוליטיקאים?

אני לא חושב על זה בכלל וממליץ לאף אחד לא לחשוב על שום שימוש באמונה, בהשפעה, על ידי כניסה לפוליטיקה ולכל מיני דברים אחרים, אנחנו קודם כל צריכים עכשיו לרכוש לעצמנו את השיטה הזאת, אמונה למעלה מהדעת, ואחר כך נראה איך לאט לאט אנחנו יכולים להוריד אותה לעמים, לאנושות. והם לא יוכלו להשתמש בזה אחרת, אלא אנחנו נגיד להם מה לעשות, והם ירצו לשמוע מאיתנו מה לעשות ויקיימו את זה, אנחנו נהיה כראש הפרצוף, ישראל נקרא "לי ראש", ישראל "לי ראש", והם ירצו לקיים, כי אז בטוח גם הם ילכו בצורה נכונה למטרת הבריאה. אבל עכשיו אנחנו לא חושבים על כלום חוץ מעל כך שאנחנו צריכים לרכוש את הדרגה הזאת, להבין, לדעת ולהתמצא בה.

שאלה: אם חבר מעלה תפילה בשביל האמונה, אחר עבור החיבור, אחר מתפלל על גילוי, האם החיבור בתוך העשירייה מורכב מהסנכרון של הרצונות של כל החברים לאותו רצון, כלומר לאותה תפילה?

אני לא יודע ואני לא רוצה את זה לדעת. אני צריך לעשות מה שמוטל עלי והבורא כבר מסדר את היתר, ככה זה עובד. אחרת אתה רוצה שאני אכנס למכונה הזאת, למכניקה הזאת, למערכת ואני אדע איך היא עובדת ואיך כל אחד ואחד נכלל שם. איך יכול להיות? זה לא נדרש מאיתנו, זה כמו שאתה תדרוש מתינוק שידע איך הוא גדל. אין דבר כזה, אנחנו צריכים רק להכניע את עצמנו כלפי טיפול העליון.

שאלה: האם חשוב לדעת אם אני הולך מעל הדעת או שאני צריך פשוט להמשיך להתפלל?

חשוב לי לדעת שאני רוצה לעלות למצב שנקרא למעלה מדעתי. למעלה מדעתי זה נקרא שאני פועל לפי הרצון להשפיע, לפי חיבור, לפי כל ההגדרות שנקראות אצלי רוחניות, ולא גשמיות.

בגשמיות כל אחד בפני עצמו, אין חיבור. בגשמיות כל אחד לעצמו ולא להשפעה. ואני משתדל לקבוע את המצב שלי בחיבור, ובהשפעה הדדית, ורוצה להתחיל להרגיש את המציאות הזאת, ודרכה לראות את כל העולם. אני רוצה להסתכל על כולם בעיניים אחרות, לא בעיניים שלי, אלא בעיניים של העשירייה. ובהרגשה אני רוצה, ובלב ובמוח, אני רוצה בכל דבר להגיע לתפיסה קולקטיבית, לא איך אדם אחד רואה את המציאות אלא עשירייה. עשירייה זה פרצוף. פרצוף זה מבנה רוחני ומה שמתגלה בו, מתגלה המצב הרוחני .

תלמיד: ככל שאני רוצה את זה יותר ומשתוקק לזה יותר כך חזקה יותר התפילה?

כן, ודאי שהתפילה שלנו תהיה יותר ויותר חזקה.

שאלה: אמרת שהמסר כלפי החיצוניים שנמצאים בחוסר אוריינטציה, הוא שאפילו חיבור מכאני, טכני יעזור להם להתגבר על הווירוס. האם בעבודה עם החיצוניים אנחנו מזכירים את העבודה עם הכוח העליון, את הבורא?

תבדקו איך כותבים הכתבים שלנו בפנייה לקהל החיצון. אני חושב שאנחנו צריכים לאט לאט להסביר להם יותר ויותר, שכל הטוב שלנו תלוי רק בחיבור בינינו, ולאט לאט זה יטפטף. הם יצחקו עלינו, הם לא יקבלו אותנו ברצינות, כי זה כמו שאנחנו אומרים לילדים קטנים, "תהיו מחוברים יפה, אל תתקוטטו זה עם זה". אבל לאט לאט הם יבינו שהחוק הנכון בבריאה הוא שכולנו מחוברים ובצורה נכונה הדדית. כל אחד תומך באחרים, ורק בצורה כזאת אנחנו מאפשרים לכוח הכללי, כוח החיים שזה הבורא, שיתגלה בחיבור הנכון בינינו. החיים זה חיבור, ורק אנחנו בדרגת האדם מכל הבריאה עושים פירוד.

שאלה: איך אנחנו צריכים לעבוד עם החברים כך שנהיה מוכנים לתפילה של אבותינו המקובלים כדי שנוכל להביא את האור לכלים שלנו?

אתם פשוט צריכים לחזור על השיעורים שלנו. נגיד עכשיו, אנחנו קראנו רק קטע אחד, מספר 33, ומדברים על זה כבר שעה. אני חושב שזה לא מיותר, דווקא ההיפך. למה? מפני שאנחנו על ידי זה שאנחנו שומעים מה שואלים החברים, איך המורה עונה להם, על ידי זה אנחנו מתחברים, והחיבור הזה הוא כבר חיבור רוחני. הוא כבר למעלה מכל האגו שלנו, כדי שנתחבר ונגלה את הבורא. ולכן זאת העבודה.

ולכן אני מרגיש שיש חלק מהחברים שאומרים, "אה, הם שואלים, אני אחכה עד שאנחנו נלמד משהו", לא. כתוב אפילו על המורה, "מכל תלמידיי השכלתי". אני לומד מהשאלות שלכם ואני מתחבר אליהן ועונה להן, ובזמן שאני עונה לשאלות שלכם, אנחנו מוסיפים ובונים אותה הנשמה הכללית. כי מה זה השאלות? חסרונות. זה חומר של פרצוף האדם הראשון, שאנחנו מעלים אותו, מבררים אותו, וכל פעם מוסיפים אליו קצת דרכנו את המאור המחזיר למוטב. וכך מכינים את החלק שלנו באדם הראשון שיחיה, שיתחיל להרגיש איך הבורא מתגלה בו. לכן אני נותן לכם אפשרות לשאול כי זה החלק הפרקטי של התיקון שלנו.

שאלה: אני רוצה לחזור בבקשה לפרקטיקה. עכשיו עשינו סבב, כל אחד אמר בקשה קצרה, חלק מהבקשות נשמעות לי דומות וחלק לא כל כך, מה עליי לעשות מהשלב הזה?

להתבטל. אצלך רק דבר אחד, להתבטל ולהשתדל להרגיש את האחרים.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת זה דבר לא פשוט. מאיפה באה השמחה מהעבודה והאם השמחה היא גם למעלה מהדעת?

גם השמחה למעלה מהדעת. מתוך החשיבות שאני רוכש עכשיו, בזמן שאני נמצא בעולם הזה, אני כבר מתחיל לרכוש, לסדר לעצמי כלי רוחני, נצחי, שעימו אני לא מרגיש חיים, מוות, כלום. כשאני נמצא בכלי הזה אני נמצא כבר בנצחיות, ממש.

שאלה: מה ההבדל בין ביטול לבין אמונה למעלה מהדעת?

ביטול הוא רק אחת מהפעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לאמונה למעלה מהדעת. אנחנו צריכים לסדר דעת, אמונה, קבוצה, ואת האור העליון שישפיע עלינו. הכול לסדר כדי לקבל כלי שבו חלק ההשפעה יהיה יותר בחשיבות מחלק הקבלה, ואז זה נקרא כלי המשפיע, כלי האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: כשרואים את כל האתגרים שמתעוררים בקרבנו וכמה כוחות נדרש בעשירייה כדי להקים או להרים על הרגליים כל אחד מאיתנו. האם אפשר לומר שהמצב הגיע עד כדי כך שאנחנו בכל יום צריכים להוכיח לבורא שיש לנו זכות קיום?

כן, אתה צודק. אנחנו צריכים יומיום להרגיש איך אנחנו עולים ובונים כלי חדש, קרדינאלי.

שאלה: כשאדם כבר צריך לתת תפילה, במצב הזה הוא יכול לצאת מהטרחה ממש?

כן, בתפילה אנחנו משיגים את הכול. בתפילה משיגים את הכול.

שאלה: איך אפשר לראות תפילה ומחויבות לבנות את העשירייה במקום לבנות תפילה?

אין כאן שאלה. כל עשירייה, כל יום חייבת לחבר תפילה לבורא, שבה, בתוך התפילה הזאת משתתפים כל חברי העשירייה. יומיום עשר דקות, כמה זמן שזה ייקח לכם, כל אחד חושב על זה, ואחר כך בזמן שאתם מתחברים כל אחד אומר זה וזה, וזה וזה. אתם תראו מהם הכוונות, הרצונות של החברים שאתם תוכלו להתכלל בהם.

שאלה: האם יש קשר בין דעת לבין למעלה מהדעת או שזו קפיצה שאי אפשר לתאר ואדם רק צריך לבטל את עצמו?

בלי דעת, בלי האגו, אין למעלה מהאגו, למעלה מהדעת.

שאלה: אם העשירייה השיגה איזו רמת חיבור, חשיבות ונמצאת במצב כזה חדש, מחובר יומיומי, איך לשמור על זה, איך לא ליפול, לא לאבד את זה?

אי אפשר לשמור ואי אפשר לא ליפול, אלא כל פעם לעלות. זה לא טוב שאני מפחד ליפול, אין לי על זה שום מחשבה, רק לעלות לעלות, בזה אני יכול לשמור על עצמי בלבד.

שאלה: אנחנו כבר לומדים לא מעט על אמונה מעל הדעת. הרב"ש פותח במאמר, "האדם צריך רחמים", איך זה מתקשר לרחמים? האם תפילה משותפת זה רחמים, בקשה משותפת זה רחמים?

רחמים זה נקרא שאנחנו רוצים מהבורא שיפעל עלינו ויעזור לנו. חוץ מרחמים אני לא רוצה כלום, כי אני רצון לקבל, לא יכול לעזור לעצמי בכלום. אז אני לוקח את כל החברים שלי, מחזיקים את עצמנו כמו שמחזיקים ידיים וכולם בוכים אליו שיעזור לנו, שייתן לנו יותר שכל, יותר רגש, כמה תרגילים, שילמד אותנו איך להיות באמונה למעלה מהדעת.