שיעור בוקר 13.06.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 167, "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות כ"ב – כ"ט

אנחנו ממשיכים בחומר בתנאי שמה שעברנו ברור ואין שאלות. יש כאן ה' בחינות שבמסך, כבר התחלנו לדבר על זה שבחינה ד' מתרשמת מג' הבחינות הקודמות, ואז בבחינה ד' יש את כל החלקים של הבחינות הקודמות, הם נרשמים רק ברצון לקבל, ואז יש לנו ד' דרגות עביות שבבחינה ד', ומתוך זה שבחינה ד' עושה צמצום, בצמצום יש לנו גם התרשמות מאותן ד' בחינות, ובמסך שמגיע אחר כך גם יש לנו אותן ד' הבחינות, אבל הן בבחינת או עביות שבבחינה ד', או קשיות במסך.

אות כ"ב

"והנך רואה איך ה' שיעורי קומות של ע"ס יוצאים ע"י ה' מיני זווג דהכאה של המסך, המשוערים על ה' בחינות עביות שבו. ועתה אודיעך טעם הדברים, כי נודע שאין אור מושג בלי כלי, גם ידעת שה' בחינות עביות הללו באות מה' בחינות העביות שבבחי"ד, שמטרם הצמצום היו ה' כלים בבחי"ד שהלבישו להע"ס כח"ב תו"מ, כנ"ל באות י"ח, ואחר הצמצום א' נכללו בה' בחינות של המסך, אשר עם האו"ח שהוא מעלה, הם חוזרים להיות ה' כלים מבחינת או"ח על הע"ס כח"ב תו"מ, במקום הה' כלים שבבחי"ד עצמה שמטרם הצמצום. ועל פי זה מובן מאליו שאם יש במסך כל ה' בחינות עביות הללו, אז יש בו ה' כלים להלבשת הע"ס, אבל בעת שאין בו כל הה' בחינות, כי חסר לו העביות דבחי"ד, הרי אין בו אלא ד' כלים, וע"כ אינו יכול להלביש רק ד' אורות חו"ב תו"מ, והוא חסר מאור אחד שהוא אור הכתר, כמו שחסר לו כלי אחד שהוא העביות דבחי"ד. וכמו כן, בעת שחסר בו גם בחי"ג שאין בהמסך רק ג' בחינות עביות דהיינו רק עד בחי"ב, הרי אז אין בו רק ג' כלים וע"כ אינו יכול להלביש רק ג' אורות, שהם בינה ת"ת ומלכות, והקומה חסרה אז מב' האורות כתר וחכמה, כמו שחסרה מב' הכלים בחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק ב' בחינות עביות דהיינו מבחינת שורש ומבחי"א, הרי אין בו אלא ב' כלים, וע"כ אינו מלביש רק ב' אורות שהם אור ת"ת ואור מלכות, ונמצאת הקומה חסרה מג' אורות בח"ב, כמו שחסרה ג' הכלים שהם בחי"ב ובחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק בחינה אחת דעביות, שהוא בחינת שורש העביות לבד, הרי אין לו אלא כלי אחד, לכן אינו יכול להלביש רק אור אחד, שהוא אור המלכות, וקומה זו חסרה מד' אורות כח"ב ות"ת, כמו שחסרה מד' הכלים שהם עביות דבחי"ד ודבחי"ג ודבחי"ב ודבחי"א. הרי ששיעור הקומה של כל פרצוף תלוי בדיוק נמרץ בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך דבחי"ד מוציא קומת כתר, ודבחי"ג מוציא קומת חכמה ודבחי"ב מוציא קומת בינה, ודבחי"א מוציא קומת ת"ת, ודבחינת שורש מוציא קומת מלכות."

אנחנו רואים כאן איך האור, כשהוא פועל על הרצון, כשמשפיע על הרצון, הוא מפתח את הרצון בד' דרגות עד שהופך להיות רצון לקבל. בהתחלה הוא היה רק קצת שונה מהאור ובסופו של דבר הפך להיות לרצון לקבל, וברצון לקבל הזה, כל השלבים שבהם הרצון לקבל מיוצב על ידי האור, ד' בחינות דאור ישר, עדיין דאור, הם הופכים להיות אחר כך ברצון לקבל דרגות העביות, זאת אומרת דרגות הרצון.

אחר כך, אחרי הצמצום נעשתה מלכות לרצון לקבל עם המסך, ואז במסך נרשמות כל דרגות הרצון כבר כדרגות התנגדות, קשיות. ובהתאם לארבע דרגות העביות יש לנו ארבע דרגות קשיות שבמסך, שבהתאם לזה המסך יכול להיות גורם לאור חוזר, לארבע דרגות דאור חוזר, ובהתאם לאור החוזר הזה, הכוונה, הרצון להידבק לעליון, להשפיע לעליון, להידמות לעליון, אותן הדרגות כבר מתחילות לעבוד בתגובה של הנברא. ולפי התגובה של הנברא, עד כמה שהתגובה של הנברא, זאת אומרת, השפעה מצד הנברא והשפעה מצד הבורא נמצאות דומות, מתלבשות זו בזו, אז יש לנו כבר בניית הפרצוף.

שאלה: לא ברור איך בחינה ד' שמתרשמת מהבחינות הקודמות, שהן בחינות של השפעה, איך זה הופך לעביות דווקא?

בחינה ד' היא רצון לקבל?

תלמיד: כן.

זה שלפניה ישנם רצונות להשפיע מצד הבורא בכל מיני צורות, זה נהפך להיות ברצון לקבל, כשזה כבר רצון לקבל, נכנס לרצון לקבל, אז הרצון לקבל כבר מתרשם מזה עד כמה הוא יכול ליהנות מזה שמישהו רוצה להשפיע לו. אז ברצון לקבל יש ד' דרגות עביות, ד' דרגות הרצון למשוך, ליהנות, להתמלא.

תלמיד: מה שהיה לפני זה נחשב כהשפעה בבחינה ד'.

השפעה מהעליון, מתוך זה נולד הרצון לקבל שבתחתון. והכול מתוך שבבחינת שורש הייתה לנו נקודה שהיא קצת שונה מהאור, תחילת הרצון.

תלמיד: אנחנו קוראים לבחינה ד' "רצון לקבל". מה הסיבה לזה שדווקא היא נקראת "רצון לקבל"?

הסיבה לזה שיש לה רצון לקבל אותו השפע שבא מהמשפיע, מהבורא.

תלמיד: לבחינות הקודמות אין את הרצון לקבל?

לא. זה נקרא "ד' בחינות דאור", דאור. ובחינה ד' עצמה, בה, בסופה מתחיל להיות כבר הרצון לקבל.

שאלה: הזדככות המסך בשלב הזה היא מתוך רצון להשפיע לעליון?

אנחנו מדברים עכשיו לא על הזדככות המסך, אלא על בניית המסך, לקראת בניית המסך.

תלמיד: בעל הסולם מתאר עכשיו את התהליך, איך המסך מזדכך. האם ההזדככות הזאת נעשית מתוך השפעה לעליון של הרצון?

כן, ודאי. כי הוא רוצה להישאר להשפיע, לכן הוא צריך לשמור על עצמו כל הזמן להיות נגד הרצון לקבל של עצמו, או נגד האור שמפציר בו, ולכן הוא הולך ומזדכך.

תלמיד: קשיות ועביות המסך קטנות?

כן.

תלמיד: אז איך הוא יכול להשפיע?

אבל הוא נשאר במשפיע. אני לא מסוגל כמו שהיה קודם, אז אלך על פרוסה פחות.

שאלה: מה פירוש "חוסר הכלים שבמסך"?

כלים בדרך כלל, אנחנו אומרים על מספר ההבחנות שישנן במסך. בכל השגה והשגה ישנה כביכול עוצמה ומספר הבחנות. מספר ההבחנות יותר חשוב, כמה כלים אנחנו יכולים להפעיל כדי להזדהות עם העליון, מ1 עד 5.

תלמיד: ברור שאם חסרים כלים, מאליו חסרים אורות, זאת אומרת, הם לא יכולים להתלבש. איך משלימים את הדבר הזה, את החוסר הזה, מאיפה נובע הכוח הזה שמשלימים חוסר?

את הכוח מקבלים מלמעלה על ידי העלאת מ"ן. אין שום דבר אחר.

תלמיד: אבל בשלב הזה יש כבר נברא?

לא. כאן אנחנו מדברים רק על ההשתלשלות. שמלכות דאין סוף אחרי שהתרשמה מג' הבחינות הקודמות, ועכשיו היא מרגישה את עצמה שהיא נכללת מד' בחינות העביות ושורשן, היא מקבלת לפי כל דרגות העביות האלה, מרגישה עד כמה היא הפוכה, לא יכולה לסבול את ההפכיות ועושה צמצום. אחרי הצמצום ראתה שהיא הולכת להזדהות עם האור העליון, עם המאציל. כמה שהוא משפיע גם היא רוצה להידמות לו. ואז מתחילות להיווצר כאן דרגות, דרגות של השתוות הצורה. אבל דרגות השתוות הצורה האלו נעשות מלמעלה למטה על ידי האור, כי האור קודם ולא הנברא עדיין, אלא עדיין האור לוחץ ופועל, כך זה בא.

ההשתלשלות מלמעלה למטה עד השבירה, עד העולם הזה, "ציר א'", מה שאנחנו אומרים מ"ג' הצירים", היא השתלשלות על ידי העליון, אין כאן עדיין שום דבר שהתחתון מעורב בו. אלא כל הדרגות האלה, המעטת האורות ויצירת הכלים, זה רק כדי שתהייה אחר כך אפשרות להפריד בין האור לכלי ולתת לכלי אפשרות להיות חופשי, בבחירה חופשית.

אנחנו מדברים "כאילו" המסך רוצה, הרצון רוצה, הכלי, האור עושה, אבל בינתיים זה כמו מערכת חשמלית נניח, אין בה שום בחירה מעצמה. אין כאן שום ספק בנברא, הוא לא עושה חשבון מתוך החושך, מתוך בחירה, אלא מתוך דברים ברורים ומוחלטים. כמו שבעל הסולם אומר, שזה סדר ההשתלשלות בחוקים מוחלטים, קודם ונמשך מלמעלה למטה. לכן אין כאן עדיין נברא, יש כאן עדיין איזה נוסחאות של יחס בין אורות וכלים.

תלמיד: זאת אומרת, אלה נוסחאות עתידיות. עד שנמלא את בחינה ד'.

לא, עכשיו הן יוצאות נניח גלגלתא, ע"ב, ס"ג, עד העולם הזה בכל הציר הזה נבנה סולם, אבל לא שיש בזה נברא ובחירה חופשית ומשהו שאפשר לשייך למשהו. אלא מהבורא בא רצון לקבל, מהבורא בא רצון להשפיע שבאור, ביחס ביניהם בונה מדרגות.

תלמיד: אבל עד שמתמלאת בחינה ד', רק אז מתחילה כאילו העלייה מלמטה למעלה.

זה לא בדיוק, זה לא מספיק שתהיה בחינה ד', צריכים להביא שבירה. כי על ידי השבירה, ברצון לקבל נכנס ניצוץ, כוח השפעה. ונכנס כוח השפעה בצורה הפוכה, כרצון לקבל הנוסף, המוגבר. ואז הנברא, על ידי זה שעובד עם הרצון לקבל הזה שמגיע לו מהאור שנכנס לתוך הרצון, פרץ בתוך הרצון, אז הנברא מזה מתחיל להרגיש עד כמה שהוא הפוך מהבורא, שהוא "נברא". אחרת הוא לא נברא, זו רק מערכת שכוללת רצון לקבל, רצון להשפיע, פלוס, מינוס.

לכן רק אחרי חטא עץ הדעת אנחנו יכולים לדבר על הנברא. וגם לא בדיוק, אלא שורש הנברא. ולכן עוד הדרך ארוכה.

שאלה: כתוב, שלפי המסך נקבע הכול בעצם. מה קובע את המסך?

היחס בין האורות לכלים. היחס בין רצון לקבל ורצון להשפיע וצמצום וכל הדברים שנמצאים במערכת, שסך הכול זה היחס בין האור לכלי.

תלמיד: אבל מי מייצב את המסך, מי גורם למסך?

מאיפה יש צמצום? מזה שהבורא, בהשפעת האור העליון על הרצון, נותן לרצון דחף, סיבה לעשות צמצום ולא לקבל. הרצון מחליט, מתוך הרצון עצמו הוא מחליט שכדאי לו יותר לא לקבל, לעשות צמצום מאשר לקבל ולהרגיש בושה. זה רצון לקבל. כשהוא מחליט ועושה את זה, אז הוא נשאר ריק. אחרי זה הוא מרגיש, אז מה יש לי עוד לעשות? ואז הוא מגיע לכאלו החלטות, שיש לו אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע. זה הכול החלטות בתוך הרצון לקבל על ידי האור שמשפיע. אין כאן עדיין בחירה, אלא ההחלטות ברורות, שאם אתה תיקח כוח אחד וכוח שני ואיך הראשון משפיע על השני, אז בשילוב של ההשפעה ההדדית, אמנם שהראשון הוא פועל והשני רק מרגיש את הפעולה הזאת ומגיב, אז התגובה היא תהיה שהוא לא ירצה לקבל.

ואחר כך ירצה לקבל בתנאים מיוחדים, שהוא משפיע, שהוא חושב וכן הלאה. זה הכול נעשה בצורה הכרחית, כמו במכאניקה. אין שם עדיין מישהו חי שמחליט על זה ורוצה ובוער ויש לו רגשות, אלא הדברים האלה קורים כמו אצלנו ברקמות. ישנם תהליכים פיסיים, כימיים, לא חשוב איזה. כוחות, בקיצור. אלה סך הכול שני כוחות, אין לך יותר בטבע, שככה הם מייצבים את המצב.

תלמיד: מיד לאחר הצמצום אתה אומר שבהכרח הוא בונה את המסך, והמסך נבנה.

ודאי שבהכרח. וגם כל הדברים האלה הם לא מתוך החושך, לא מתוך שבירה, לא מתוך אי ידיעה. עדין אין כאן תנאים שיהיו לנברא בחירה חופשית. בכלל בחירה, אין לו בחירה. האור דופק עליו, הוא מחויב להיות המשפיע. גם אצלנו אפילו זה קורה לפעמים, התנאים ההכרחיים החיצוניים מזמינים לך כזאת פעולה וזהו, בדרך כלל אלה פעולות לקבל, אבל יכול להיות שגם פעולות כאילו שאתה משפיע.

תלמיד: עוד לא מדובר פה שראש עושה חשבון?

לא. זה הכול נעשה, אבל זה נעשה בכל זאת על ידי האור שפועל, ועדיין לא נברא. "נברא" זה נקרא שבכל זאת נמצא מצד אחד בניתוק מהמאציל שלו, ומצד שני הוא רוצה להידמות לו. וכאן אין התנאים האלו.

תלמיד: רק לגבי ה-ה' בחינות, הוא מוצא את עצמו עם ה' בחינות ולאט לאט הוא מאבד עוד ועוד בחינות, או שההיפך, הוא מתחיל מהבחינה הכי קטנה וצובר עוד ועוד בחינות עד שמגיע לה' בחינות של עביות של המסך?

לא, המסך נתהווה בבחינה ד' לאחר הצמצום, שהיא עושה חשבון מתוך התנאים שהיא נמצאת בהם מה לעשות הלאה. מצד אחד יש לה בושה, מצד שני יש לה רצון לקבל את השפע, ואיך היא יכולה בין הבושה והרצון לקבל והתענוג שהיא הרגישה בזמן קבלת השפע איך היא יכולה כאן לסדר את כל התנאים האלה, כל הנסיבות הללו.

ואז היא מחליטה מה שיוצא מכל הדברים האלה, הדבר הכי בטוח, הכי נכון מכל הגילויים שבה, זה ללכת לקבל על מנת להשפיע על ידי מסך, על ידי כוח שהיא מייצבת בתוכה עכשיו. אבל מאיפה זה בא? על ידי השפעת האור על הרצון שמביא לרצון בושה, ובושה עם הרצון לקבל, עם התענוג שיש באור, עם כל מה שהיא עברה, זה בסופו של דבר מביא אותה להחלטה, "אני יכולה לקבל על מנת להשפיע בצורה כזאת, וזאת תהיה השפעה". אבל ההחלטה הזאת היא הכרחית, אין כאן ספקות, אין כאן משהו שהיא נמצאת בחוסר וודאות והיא מחליטה, אם כך אני עושה או כך אני עושה.

אנחנו לפעמים מדברים בצורה כזאת, גם בכלים שמשתלשלים מלמעלה למטה, אבל הדיבור הזה הוא מתוך זה שאנחנו כך משייכים לעצמנו, אבל לא שזה באמת קורה במערכת. כל המערכות חוץ מהאדם, הן כולן ממש מכאניקה פשוטה. זה לא כל כך פשוט, לא פשוט בשבילנו, כשאנחנו נכנסים לזה חסרים לנו נתונים פנימיים להזדהות עם אותה מערכת, אבל בעצם הפעולות החלטיות. ללא ספקות, ללא בחירה חופשית.

נברא זה קודם כל שנמצא בספק. מה שיש באדם שבעולם הזה, שצריכים כל כך הרבה פעולות כדי להגיע ליצירה הזאת המיוחדת, שהוא נמצא בספק, באי ודאות. שהוא לא יודע לאן, לכאן או לכאן ולמה וכן, וצריך לחפש עכשיו מה יכול לעמוד נגד הרצון שלו האגואיסטי ונגד הספקות ובעד וכן הלאה. והוא בעצמו מייצב לעצמו את השטח הריק, השטח הלבן ודואג לזה.

כי אם לא יהיה לו מה שנקרא "שליש אמצעי דתפארת", הוא לא יהיה אדם. כי אדם הוא דווקא מחוסר ודאות. ימין, ברור. שמאל, ברור. אבל ההתמזגות שאני רוצה על ידי זה להיות כמו הבורא ממש לכל דבר, בכל מה שמגיעים אלי נתונים שלא ממני, איך אני נמצא במצב שאני יכול לקשור ביניהם כך שזה לא יפגע בבחירה חופשית שלי. וזה העיקר בנברא, לעמוד על הבחירה החופשית שלו שהוא דואג, כי זה הנכס. כי אם לא, מיד הוא נופל לדרגת בהמה ואז הוא כאילו לא קיים. עוד נדבר על זה.

שאלה: זה ברור שהוא אומר שחסרה לו העביות דבחינה ד', כי הרי על זה היה הצמצום א'.

לא, צמצום א' היה מתוך זה שהרגיש שוני, שוני בינו לבין הבורא. זו פעם ראשונה. זו נקודה מאוד מאוד קריטית, התחלתית, שהצמצום בא כאילו מתוך הנברא שלא מסכים עם המצב הזה.

תלמיד: כן, זו הבושה. אבל לא ברור למה הוא ממשיך ואומר, "וכמו כן, בעת שחסר בו גם בחי"ג שאין בהמסך רק ג' בחינות עביות דהיינו רק עד בחי"ב", לא ברור איך נוצר פה תהליך, למה חסר משהו בבחינה ג'? חשבתי שחסרה עביות?

מה זו בחינה ג'? הרצון לקבל שבבחינה ד' שהוא נעשה פחות בעוצמה בבחינה ד' על בחינה ג'? מה הוא מעורר בתוך הנברא? הרגשת הבושה בדרגה פחותה מזו. האם הוא מסכים להישאר בבושה ולקבל או לא? זה בהזדככות, והוא רואה שלא יכול. ובחינה ב', ובחינה א', ובחינת שורש עד שמתפטר לגמרי. כך זה הזדככות הפרצוף.

תלמיד: אז הרשמים שקורים בעת ההזדככות אחרי צמצום א' יוצרים את התהליך המדורג הזה.

כן. מכאן אלה האותיות, הרשימות לפרצוף הבא, שהפרצוף הבא נבנה מתוך זה שהפרצוף הקודם עמד על עצמו להישאר למעלה מעל מנת לקבל, שלא הסכים לשום פשרה. ועוד אנחנו נלמד אולי ביתר דיוק, מה הן האותיות, הניצוצין האלה שנופלים, מה הם עושים. מה ההבדל בין האור שפוגע ברצון לקבל ומייצר רשימות, והניצוצים מדרגה יותר עליונה שהם נופלים כאורות ופועלים בתוך הרצון לקבל. זה ההבדל.

שאלה: הוא כותב כאן "שמטרם הצמצום היו ה' כלים בבחי"ד שהלבישו להע"ס". זאת אומרת, לפני הצמצום בכלל, המעבר הזה שמיד הרצון גמור מד' בחינות, מבחינה ד' דאור ישר, למקום שהוא כבר קורא לזה כלים עוד לפני הצמצום. מה המשמעות של כלים לפני צמצום?

רצון לקבל. הרצון לקבל בבחינה ד' הוא התרשם מהתענוגים שנמצאים בכל הבחינות הקודמות והוא רוצה לקבל את התענוגים האלה על מנת לקבל. זה הכול. זו בחינה ד' שיש בה חמישה חלקים, חלקי הרצון לקבל.

תלמיד: הוא קורא לזה ה' כלים עוד מטרם הצמצום. איך מתהווים בכלל הכלים עוד מטרם הצמצום?

רצון. רצונות. בכל מקום הוא קורא לכלים כלים. יש מלא, הרבה סוגי כלים.

תלמיד: אבל איזה הבחנות יש ביניהם?

רצונות לקבל שונים.

תלמיד: וזה לפי הסדר, מהרצון לקבל הגדול ביותר ולאט לאט פוחת או לאט לאט הוא גדל?

כן. עד כמה שהאור היה מורגש בתוך הבחינות, בבחינת שורש, א', ב', ג', ד', כך עכשיו בבחינה ד' הבחינות האלו הן הופכות להיות רצונות, מדרגות של הרצון.

שאלה: לפני השאלה, פה רק מדברים על אור חוזר, על הדחייה, נכון? הוא עוד לא מדבר על קבלה של האור באות הזאת?

הוא מדבר על היחס, איך יכול להיות, איזה יחס יכול להיות בין האור, לרצון לקבל, למסך לאור חוזר.

תלמיד: אז עכשיו בבחינה ד' שהוא דוחה עד קומת כתר, יוצא ששםזה גם שיא הבושה אבל גם הקשר ביניהם הוא הכי גדול?

כן, לכן הבושה הופכת להיות כבוד, הרצון לקבל הופך להיות לרצון להשפיע, הדחייה הופכת להיות לחיבוק.

תלמיד: אז ככל שהתהליך מתקדם הם פחות בקשר?

בהשתלשלות מלמעלה למטה כן, פחות ופחות. מצד אחד. מצד שני בלי מסך, לפי הרצון עצמו, הוא יותר יותר נעשה קרוב לאור, למאציל. מתחיל מדרגה גבוהה כאדם, אחר כך חי, צומח, דומם.

שאלה: העביות של המסך זה העומק או נפח ההבחנות?

עביות שבמסך זה עוצמת הרצון לקבל. אתה רוצה לשאול בעצם, עד כמה שעוצמת הרצון היא תואמת, היא שייכת למספר ההבחנות שבתוך הרצון. לא. יש רצון אחד גדול ויש רצון אחר קטן. וברצון הקטן יכולות להיות הרבה הבחנות וברצון הגדול הבחנה אחת.

תלמיד: וזה אתה אומר עביות של הכלי, לא עביות של המסך.

אין עביות שבמסך, אלא עד כמה שהמסך מצורף לתוך הרצון. המסך עצמו זה כוח התנגדות, ותלוי על מה הוא שורה.

תלמיד: ומה זה אומר שהוא קובע את הכלים שבמסך? פה הוא כותב שהעביות קובעת.

ודאי שהעביות קובעת. כי אם אני רוצה לקבל עשרים קילו של משהו, אז אני עושה צמצום על עשרים קילו ועכשיו אני צריך מסך כדי להזדהות עם הבורא. אז על כמה יהיה לי מסך? נגיד, המסך שלי יהיה על חמישה עשר קילו. אז בחמישה קילו אני לא אשתמש ובחמישה עשר קילו אני אשתמש כדי להעלות אותו רצון באור חוזר ולהלביש את האור הישר, ואז הקבלה שלי תהיה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כשאומרים עשרים קילו מתכוונים לגודל?

לגודל הרצון לקבל, לא למספר ההבחנות שבו. יכול להיות פיל גדול, ויכול להיות עכבר קטן. אבל פיל גדול מבין רק בעשב, ועכבר קטן גם בסוכריות ובגבינה וכולי, הם יודעים. זאת אומרת, גודל הרצון והאיכות שלו לאו דווקא תלויים זה בזה. אנחנו נלמד אחר כך, אבל לא כדאי לקשור זה לזה.

תראה איזה כל הגלקסיות יש לך, וכמה יש בהן הבחנות לעומת אם אתה יורד לדרגת צומח וחי ואדם, יש לך ג'ולה אחת במוח שהיא יותר יקרה מכל היקום. לא הגודל אלא הרצון קובע, דווקא ההיפך. ברצונות הקטנים, שם ישנן הרבה הבחנות.

שאלה: מה הקשר בין השמות האלה, מושג "כתר", "חכמה", "בינה" לפני הצמצום למה שהוא קורא עכשיו, "קומת כתר", "קומת חכמה", "קומת בינה"?

כן, יש הבדלים ודאי. כמו שאמר רב"ש תמיד, שהשפה בחכמת הקבלה היא שפה קצרה, משתמשים באותם הכינויים להבחנות שונות. והמקובל, הלומד קבלה, הוא כבר צריך לדעת על מה מדובר.

תלמיד: הוא אומר פה, מה' כלים יוצאת קומת כתר, ד' כלים יוצאת קומת חכמה וכן הלאה, מדובר בכלל על איכויות שונות לחלוטין, כמו שאמרת קודם.

זה לא חשוב, ה' כלים זאת אומרת שיש לו חמש הבחנות בתוך הרצון לקבל, שנמצאות תחת הצמצום והמסך ומייצבות את האור החוזר, ולכן ה' הכלים האלה מגיעים לקומת כתר.

תלמיד: לא ברור הקשר בין כמות לבין איכות.

הכמות בהבחנות מביאה לנו תוצאה של איכות. קומת כתר כוללת בתוכה את כל הקומות. אמנם היא קומה גדולה, זה כמותית אתה יכול להגיד, אבל היא כמותית גדולה בגלל שיש לה חמש איכויות, היא נכללת מחמישה חלקים.

קח את זה בחשבון, שיהיה לך בצד, אחר כך לאט לאט תבין. אבל אתה לא יכול, לקבל או לא לקבל, אתה צריך לשמוע ואחר כך להבין בהדרגה.

שאלה: אפשר להגיד שבכל פרצוף יש כלי דאור ישר שעל הדחייה והצמצום אנחנו הופכים אותו לכלי דאור חוזר?

בראש הפרצוף יש לך חמש בחינות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אלה אותן חמש בחינות, תגיד שהן היו גם בד' בחינות דאור ישר ושורשן נקרא "כתר", זה הראש, ועכשיו מלכות מחליטה שהיא עושה צמצום אחרי חמש הבחינות האלו, ארבע בחינות דאור ישר, מלכות חמישית, עושה חשבון עם חמש בחינות, בשביל מה ולמה הן התפשטו בה ומה הן הולידו וכן הלאה. ומתחילה מתוך זה שהיא עושה צמצום, מסך, אור חוזר והחלטה, היא מקבלת כבר בתוך המלכות המורחבת. ועכשיו מלכות לא עושה צמצום, אלא היא כבר אחרי הצמצום יכולה להרחיב את עצמה בלי להפר את הצמצום. כי הצמצום היה בעל מנת לקבל, אבל על לקבל על מנת להשפיע לא היה צמצום ולכן היא מתחילה לעבוד כך.

אתם צריכים להשתדל להיכנס לזה, יותר ויותר לחשוב, להתבשל בזה, תתקרבו לחומר, הוא מתחיל לעבוד בתוככם.

שאלה: אם הבנתי נכון, לפני הצמצום יש לנו חמישה כלים שמכילים חמישה אורות, אחרי הצמצום זה נהייה ארבעה כלים, ארבע בחינות שמפעילות ארבעה כלים. זאת אומרת, אור הכתר איננו.

מאיפה אתה לוקח כל הדברים האלה?

תלמיד: זה מה שכתוב.

על ידי הצמצום נעלם האור, כביכול נעלם האור מבחינה ד'. וודאי מגיע מהבחינות הקודמות, כי בחינה ד' כך היא החליטה, שהיא לא מרגישה, לא רוצה. אבל אחרי הצמצום היא מחליטה שהיא יכולה לקבל על מנת להשפיע. זו כבר החלטה אחרת, רצון לקבל אחר שהיא בודקת אותו, תנאים אחרים, היא יכולה להרשות לעצמה את זה. ואז היא עושה חשבון שכמה שיכולה לקבל על מנת להשפיע, הצמצום לא מפריע לה בזה. כי צמצום על מנת לקבל שמביא בושה, אבל אם עכשיו היא הולכת לקבל על מנת להשפיע, שזה מביא לו כבוד, השתוות הצורה עם בעל הבית, עם הבורא, היא עושה את זה, ואם היא יכולה, היא מקבלת ממנו את כל המאה אחוז.

תלמיד: אני מכוון שאלה שאני מנסה להבין את היחס בין הבורא לנברא לפני הצמצום ואחרי, שהרי הוא משיג את בחינה ה', את הכתר, על ידי זה שהוא בונה מסך. הוא כאילו רוכש את זה בחזרה, הפעם בצורה עצמאית.

לפני הצמצום, מלכות שהיא קיבלה את הכול היא גם השיגה את הבורא, את הכתר בזה שהוא הנותן. ובזה שהיא משיגה דווקא את הכתר, את הנותן, היא מרגישה בושה וזה גורם לה צמצום. כל עוד מלכות לא משיגה את בחינת שורש, והצמצום לא יוצא לפועל, אין שום סיבה לצמצום. בגלל שהיא מקבלת ובגלל שהיא משיגה את בחינת ג', ב', א', שורש, שהוא כולו נותן, אז יש בה הרגשת הבושה ולכן מתרחש הצמצום.

תלמיד: ואז נבנה המסך, לפי היכולת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע.

ואז נבנה המסך. זאת אומרת, כביכול יש בה החלטה.

תלמיד: ואז היא לפי המסך רוכשת בחזרה את השורש.

מה זה היא רוכשת בחזרה שורש, אני לא יודע, היא מתחילה לקבל על מנת להשפיע אבל זה על מנת להשפיע, זה כולה השפעה.

שאלה: באיזה שלב אור ישר הופך לנברא? אנחנו אומרים "פעולות דאור ישר", ואז יש איזה מעבר לפעולות הנברא.

נברא? ממש נברא או שורש לנברא?

תלמיד: זהו, זה מבלבל.

עדיין אין נברא בכלל. בכל ההשתלשלות מלמעלה למטה, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שבירה, שבירה בעולמות וכולי, אין שום נברא. הנברא מתחיל רק מחטא עץ הדעת, שבירה בנשמה. גם הנשמה שהבורא ברא, אין בה שום נברא. "נברא" זה נקרא שמנותק מהבורא, מרגיש שהוא הפוך ממנו. ויחד עם זה שיש לו משהו כדי להרגיש שהוא הפוך ממנו, הוא חייב להיות כבר כלול מדבר והיפוכו. שני הנתונים הללו אם נמצאים בו, הוא נקרא "נברא".

תלמיד: כשאנחנו אומרים "ד' בחינות דאור ישר" זה בעצם הרבה יותר מזה, גם אחרי הצמצום זה עדיין דאור ישר.

כן, האור פועל עד חטא עץ הדעת. אין עדיין ניתוק בין רצון לקבל לאור, והרצון לקבל נמצא בשליטת האור בצורה השלמה, המלאה. אין נברא, אין מקום שיהיה מישהו נפרד מהבורא.

תלמיד: הפעולה של הצמצום, היא בעצם סוג של אור חוזר.

פעולה של צמצום, מזה אחר כך יוצא אור חוזר, כתוצאה.

תלמיד: אבל עוד אין מסך, אז מה זה הכוח שמאפשר צמצום?

בושה.

תלמיד: הבושה אומרת שצריך לשנות את המצב, אבל מה מוציא את האור?

הוא לא רוצה להרגיש אותו. נניח אני אכלתי אצל מישהו משהו. פתאום אני הרגשתי שהוא נותן ואני מקבל והוא ביחס כזה אלי שעושה ממני ממש מינוס אפס. אני נחנק, אני לא יכול לבלוע, יש לי משהו עדיין באמצע שהתחלתי את הכיבוד, אני לא מסוגל, זה מבטל לי את כל הטעם, זה עושה ממני פחות ומבטל את הרצון לקבל, הרצון לקבל הוא בזה מתבטל.

לכן אומר רב"ש שהבושה היא בריאה בפני עצמה, כי איך יכול להיות שהרצון לקבל, אני לא מרגיש רצון לקבל אני כל כך מתבייש, כל כך מרגיש פחיתות, נבזות שטוב לי מותי מחיי, ממש כך. ולכן ההחלטה היא החלטה.

אז מתוך זה שאני מחליט שאני לא יכול לקבל, זה לא שאני מתגבר ועושה צמצום, הצמצום כאן נעשה מאליו מתוך זה שאני מרגיש שהוא משפיע ואני מקבל. בחינה ד' היא משיגה, בחינה ג' ב' בחזרה, א' שורש, שורש הוא כולו נותן, כולו משפיע, כולו חושב עלי. ואיפה אני מרגיש את זה? בתוך הרצון לקבל שלי שאני חושב רק על עצמי.

ובבחינה ד' שלי יש בחינה ג', ב', א' ואני בזה רואה עד כמה שאני רוצה ורוצה ורוצה יותר לעצמי והפוך ממנו בכלל לא חשוב לי כלום. מזה, מההפכיות הזאת, איך היא יכולה להגיע לפתרון שהנברא מרגיש כזו הפכיות, אין לו לאן לברוח, זה אנחנו יודעים לשקר לעצמנו. אנחנו עוד לא מרגישים מה זה להיות מול האור שאין לך שום מעצורים, שאין לך שום מסכים שמסתירים, אתה נמצא מול אמת שאתה לא יכול לדמיין מה זה. אני לא יודע איך להגיד, זה יותר גרוע ממות, יותר גרוע, ואין פתרון. אפשר להשתגע מזה ממש.

ואז הנברא הוא מחליט שאין לו ברירה הוא צריך לברוח מהמצב הזה ואף פעם לא יתנו לי להיכנס בו. זאת אומרת ההחלטה שלו היא על כל האור אין סוף, שלעל מנת לקבל אף פעם לא יהיה. אבל על מנת להשפיע שאני משתמש אני דווקא בזה שעכשיו נכלל מהרצון לקבל שלי והרצון להשפיע של העליון. ואני רואה כמה שהעליון רוצה להשפיע וכמה שהוא הוא כואב לו ורוצה מתוך הצמצום. מתוך הרגשת הצער שלי אני מתחיל להרגיש את הרגשת הצער שלו, ושהרגשת הצער שלו בו שאני משיג בחינת שורש, אני מתחיל להרגיש עד כמה שהוא סובל.

ומתוך זה אני חייב לפתור את הבעיה לא להישאר בצמצום, כי אפשר להישאר בצמצום, אני לא יכול אני חייב ללכת כאן על מנת להשפיע. ואז אני כאילו עושה פשרה אבל בעצם אני רוצה להצמיד את עצמי אליו ולעשות כמה שאני יכול, וכאן אנחנו אומרים על זה כוח התגברות אבל אם ישנה בושה שעוצרת אותי מלקבל, אז איזה כוח התגברות יש כאן? חשבון. כמה שההוא רוצה לתת, כמה שאני רוצה לקבל ובושה באמצע ואז אני רק עושה חשבון אז כמה שאני יכול להשפיע לו. החשבון ברור.

תלמיד: אנחנו אומרים שאין זמן ברוחניות, אבל כל התהליך שתיארת עכשיו הוא קורה מרגע של הצמצום להתהוות המסך.

זמן ברוחניות זה מספר פעולות שבאות בסדר זה אחר זה.

תלמיד: אחרי שעושים צמצום מה שתיארת עכשיו זה תהליך מאוד מורכב של להתחיל להגיע לפתרון. איך אני עכשיו פותר את הסיטואציה אחרי הצמצום?

אני פעם ישבתי וכתבתי ככה סדר פעולות ברצף שכאן מתרחשות, אני זוכר שיצא לי ממש קרוב לעשרים פעולות, חשבונות לפני הצמצום.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו פשוט עוברים על זה צמצום, מסך, אור חוזר.

מה אתה יכול לעשות? עד שאנחנו לא נמצאים בזה ברגשות שלנו אז אין לנו הבחנות. תיקח לדוגמה ילד, איזה הבחנות יש לו בחיים? מר, מתוק, יפה, טוב, לא. זהו גמרנו. הוא לא מבדיל ברגשות של בני אדם אצלו זה טוב וזה רע, זה לעצמו פשוט. פלוס, מינוס, אחד, אפס. אנחנו עוד לא נמצאים לבחון הבחנות.

שאלה: האם הנברא מתחיל מעולמות אבי"ע?

"נברא" זה נקרא שנמצא מנותק מהבורא ויכול לפעול מתוך בחירתו. זה יכול להיות רק האדם, האדם זה לא אנחנו, אלא זו הבחנה כזאת אדם ואך ורק שזה יוצא כתוצאה מהשבירה. על ידי השבירה שמתחילים הכלים להתמזג בצורה מיוחדת אז יש שם מקום לנברא, שליש אמצעי דתפארת, בחירה חופשית, בלי בחירה אין נברא, זה הכול שייך למערכת הבורא.

שאלה: היחס בין עביות וקשיות. אני מבין מאיפה באה עביות מדידת המרחק מהכלי והאור בין התכונה. אבל מאיפה באה הקשיות היא באה מהבושה, זה מדידת הבושה או זה לא בדיוק מדידה זה רק התכונה?

העביות היא באה מתוך הרגשת הנברא עד כמה שהוא רוצה לקבל את התענוג. והקשיות באה מתוך זה שהוא משייך את העביות הזאת לעצמו ולכן הוא עושה חשבון עד כמה שהוא יכול להשתוות עם הבורא, אז מתוך זה באה הקשיות, עד כמה שהוא יכול לעמוד מעל הרצון לקבל שלו בלהידמות להשפעה, לרצון להשפיע.

תלמיד: אבל מה מגדיר או קובע את כוח ההתנגדות, את עוצמת ההתנגדות?

גדלות הבורא בעיניו. אין יותר. רק אנחנו לא מדברים בחכמת הקבלה על גדלות הבורא בעיניו, עד כמה שהוא נכלל ברצון לקבל, ברצון להשפיע, רשימות וכן הלאה. אבל לענייננו זה גדלות הבורא.

קריין: אות כ"ג עמוד 167 טור ב'.

אות כ"ג

"אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר כלי מלכות במסך שהוא בחי"ד, הוא נחסר מאור הכתר ובחוסר גם כלי הת"ת נחסר מאור חכמה וכו', ולכאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר כלי מלכות במסך שהיא בחי"ד, יחסר בקומה רק אור מלכות, ויהיה בו ד' אורות לכח"ב ות"ת. וכן בחוסר ב' כלים בחי"ג ובחי"ד, יחסרו האורות מת"ת ומלכות, ויהיה בקומה ג' אורות לכח"ב. וכו' עד"ז."

(עי' לעיל אות כ').

זאת אומרת יש לנו כאן פעם ראשונה הבעיה הזאת שהוא מציג לנו, אנחנו עוד לא נתקלנו בזה, שזה "ערך הפוך אורות וכלים", כמה שהכלי יותר עבה האור הגדול יכול להתלבש בפרצוף ואם יחסר כלי עבה אז האור הגדול נעלם. אין בחינה ד', אין אור היחידה. אין בחינה ג', אין אור החיה. וכן הלאה.

למה זה בצורה כזאת עובד?

זאת אומרת, זה בעצם צריך להיות לנו ברור, כי עד כמה שעובדים עם העביות יותר גדולה בעל מנת להשפיע אז העביות מייצרת לנו זכות ולכן האור העליון לפי השתוות הצורה יכול להתלבש בכלי. אם אני על ידי עהביות הגדולה מייצר את הכלי שהוא כתר, אז יכול להתלבש בו אור היחידה. אם יש לי פחות רצון ועל ידי התגברות עליו אני מייצר רק כלי חכמה, אז האור יתלבש פחות. זאת אומרת, יש כאן ערך הפוך כמה שהעביות יותר גדולה האור יותר גדול יכול להתלבש. אבל איפה הוא יתלבש? הוא לא מתלבש באותה העביות אלא הוא מתלבש בכלי שכנגד. זאת אומרת אם בבחינה ד', אז בכתר. אם בבחינה ג', אז חכמה. וכן הלאה.

קריין: אות כ"ד.

אות כ"ד

"והתשובה היא, כי יש תמיד ערך הפכי בין אורות לכלים, כי מדרך הכלים הוא שהכלים העליונים נגדלים תחילה בפרצוף, שמתחלה נגדל הכתר ואחריו הכלי דחכמה וכו' עד שכלי המלכות נגדל באחרונה. וע"כ אנו מכנים לכלים בסדר כח"ב תו"מ מלמעלה למטה, כי כן טבע גידולם. והפכי אליהם האורות, כי באורות, האורות התחתונים נכנסים תחלה בפרצוף, כי מתחילה נכנס הנפש שהוא אור המלכות, ואח"כ הרוח שהוא אור הז"א וכו' עד שאור היחידה נכנס באחרונה. וע"כ אנו מכנים לאורות בסדר נרנח"י ממטה למעלה, כי כן סדר כניסתם מתתא לעילא. באופן, בעת שעוד לא נגדל בפרצוף רק כלי אחד, שהוא בהכרח כלי העליון כתר, כנ"ל, הנה אז לא נכנס בפרצוף אור היחידה המיוחס לכלי ההוא, אלא רק אור התחתון מכולם, שהוא אור הנפש, ואור הנפש מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדלו ב' כלים בפרצוף שהם ב' העליונים כתר וחכמה, הנה אז נכנס בו גם אור הרוח ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר אל כלי דחכמה ואור הרוח מתלבש בכלי דכתר. וכן כשנגדל כלי ג' בפרצוף שהוא כלי הבינה, אז נכנס בו אור נשמה, ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה לכלי דבינה, ואור הרוח לכלי דחכמה ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדל בפרצוף כלי ד' שהוא כלי דת"ת, הנה נכנס בפרצוף אור החיה, ואז יורד אור הנפש מכלי דבינה לכלי דת"ת ואור הרוח לכלי דבינה ואור הנשמה לכלי דחכמה ואור החיה בכלי דכתר. וכשנגדל כלי חמישי בפרצוף, שהוא כלי מלכות, נכנס בו אור היחידה. ואז באים כל האורות בכלים המיוחסים להם, כי אור הנפש יורד מהכלי דת"ת לכלי דמלכות, ואור הרוח לכלי דת"ת ואור הנשמה לכלי דבינה, ואור החיה לכלי דחכמה, ואור היחידה לכלי דכתר".

שאלה: יש רק כלי אחד שהוא כזה מעניין, כלי דבינה. יוצא כאילו הוא דוחה את אור הבינה באור ישר והוא מקבל אותו שוב, את אותו אור, באותו כלי דבינה, באור חוזר. מה ההבדל ביניהם?

אין דבר כזה.

תלמיד: זה אותו כלי שהוא דוחה אותו באור ישר.

מה זה באור ישר? אתה מדבר על ד' בחינות?

תלמיד: לא, אני מדבר על המסך אחרי צמצום א', בכלי דבינה, שמגיע אור ישר לפרצוף, פוגע במסך וחוזר אותו אור.

אם דחינו בכלי דבחינה ד'.

מה זה דחינו בכלי דבחינה ד'?

תלמיד: המסך דוחה.

אבל בחינה ב' אף פעם לא דוחה שום דבר. ג' לא דוחה, רק בחינה ד' עושה את הדברים.

תלמיד: אני מדבר עכשיו על המסך שנגדל נגיד במסך כלי דבינה.

מה זה כלי דבינה במסך? זאת אומרת שיש לך עשר ספירות שקומתן מגיעה לדרגת בינה, שהן מוכנות לקבל רק אור החסדים בעל מנת להשפיע.

תלמיד: יופי, כשהוא דוחה את האור הזה, המסך, חוזר אותו אור.

לגמרי לא.

תלמיד: למה לא? אם המסך הצליח לדחות אור בעוביות דבחינה ד', דחה את כל האור החוצה ונכנס, הוא יכול עכשיו להלביש באור חוזר עד אור הנפש, נכון?

נגיד שעד אור הנפש.

תלמיד: סליחה עד אור.

עד אור היחידה, לא חשוב, מה הלאה?

תלמיד: אבל עכשיו כלי דבינה דוחה, וחוזר אותו אור. זה הכלי האמצעי בין החמישה.

לא, בדרך כלל כך אומרים המתחילים, לא. כי זה תענוג, גם אור הבינה הוא תענוג, זה לא שיש שם אור שלא שייך למילוי הרצון של הנברא. כל אור ואור שממלא את הכלים הוא מורגש שם כתענוג. תענוג מקבלה, תענוג מהשפעה, תענוג לא חשוב ממה, זה התענוג.

עכשיו, אור שממלא את בחינה ב', אחרי בחינה א' בד' בחינות דאור ישר, הוא אור שממלא את הרצון לקבל שבבחינה ב', ובבחינה ב' יש יותר רצון לקבל, היא יותר אגואיסטית מבחינה א'.

תלמיד: כן, אבל המסך דחה את האור דבחינה ב' וקיבל את אותו האור.

הוא לא דוחה את האור דבחינה ב'.

תלמיד: אז מה הוא דוחה? הוא דוחה אור שנכנס לכלי בבחינה ב', והוא מקבל את אותו אור חזרה באור מולבש. לפי הכלים כך זה יוצא.

לא, כך זה יוצא אצלך, לא, לא. אנחנו מדברים רק על דבר אחד, שיש לך תענוג ותמיד אתה עובד עם בחינה ד', אלא תלוי באיזו דרגה של בחינה ד' אתה עובד, עם איזו עוצמה של בחינה ד', עם איזו עוצמה של תענוג אתה עובד.

אתה לא דוחה אור חסדים, אתה לא דוחה, אף פעם לא יכול להיות דבר כזה שאני דוחה את אור החסדים. אתה תמיד דוחה ברצון לקבל שלך, את התענוג שמורגש ברצון לקבל כתענוג של רצון לקבל. אין דבר כזה לדחות פעולת השפעה. הכלי זה רצון לקבל, האור זה תענוג, ותמיד יש לנו בסך הכול פעולה בין רצון לקבל ותענוג.

תלמיד: למה, אין תענוג מאור חסדים? מה הוא דוחה באור ישר בבחינה ב'?

אור חסדים לא קיים בטבע, הוא קיים רק בתנאי שהנברא דוחה ברצון לקבל שלו תענוג שנקרא "אור החכמה", ואז מתלבש בו כפרס בוא נגיד, כתוצאה מזה, אור חסדים.

תלמיד: כן, כתוב שנמשך לו אור חסדים בבחינה ב', עדיין הוא נהנה ממנו. אין הנאה מאור חסדים?

מה זאת אומרת שנהנה?

תלמיד: נהנה מדבקות, מהשפעה לבורא, לא משנה, מזה שהוא אפילו בצמצום הוא נהנה.

כן, ו..?

תלמיד: ונמשך לו אור חסדים מיד.

באור ישר לא יכול להגיע אור חסדים. אור חסדים זאת תוצאה מפעולת הנברא. אין בטבע אור חסדים. בטבע יש תענוג שמורגש ברצון לקבל, ואין בטבע רצון להשפיע, אלא כוונה על מנת להשפיע. רצון להשפיע זה הבורא, ותענוג שנקרא "אור החסדים", הוא רק נמשך כתוצאה מפעולת הנברא.

זה עוד יבוא, זה טוב שאתה מתבלבל, זה טוב. גם טוב שאתה רוצה להיכנס פנימה.

שאלה: אנחנו אומרים שבכל דבר הכי קטן יש חמישה כלים או עשר ספירות.

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה שכלים גדלים אחד אחרי השני. מה זה שהם גדלים, למה הכוונה?

הכלים זה אחרי צמצום, בחינה ד' נפסלה להיות כלי קבלה, כמו שכתוב שבתמורתה בא המסך ואור חוזר, והוא נעשה כלי על האור העליון. אז עד כמה שיש לי יותר רצון לקבל עם מסך, עם אור חוזר, אז הכלי שלי הוא יותר גדול.

תלמיד: אבל יש מיד את כל חמשת הבחינות, לא קודם כתר, ואחר כך חכמה.

על מה אתה מדבר?

תלמיד: הוא כותב שהכלים גדלים מלמעלה למטה ואורות נכנסים ממטה למעלה או הפוך. אז אני לא מבין מה זה שכלי גדל אחד אחרי השני?

על ידי השפעת האור, או על ידי החלטת המסך. נגיד בד' בחינות דאור ישר אז ברור שהאור משפיע על הרצון ומפתח את הרצון. אחר כך כשהוא פיתח אותו עד הסוף, הרצון מתחיל להגיב לאור, הוא מתחיל להרגיש את האור, לפני זה הוא לא הרגיש. היו ד' בחינות דאור ישר, וכשזה הגיע לבחינה ד' והרצון התייצב ומרגיש שמישהו ממלא אותו בתענוג, הוא מרגיש גם מילוי, וגם הוא משיג עכשיו בחזרה את מי שממלא אותו, את הבורא, אז מתוך זה הוא עושה פעולות.

שאלה: למה דווקא הכלים העליונים גדלים תחילה, למה לא הפוך?

הם יותר זכים. כמו בד' בחינות דאור ישר, שורש, א', ב', ג', ד', על ידי השפעת האור.

תלמיד: אבל כשעושים חשבון להשפיע יש חוק שאומר שתמיד בהשפעה יהיה מקסימום, לא מינימום.

זה "סוף מעשה במחשבה תחילה".

תלמיד: לא הבנתי.

שהפעולה הסופית, הסוף, היא אחרי שרשרת פעולות שקודמות לה.

תלמיד: לא הבנתי את התשובה.

שלא יכול להיות שכלי יגדל במאה קילו, אם הוא לא גדל בהדרגה מקילו אחד.

תלמיד: אני לא יודע אם זה נכון להשוות, אבל נניח כשיוצאים הפרצופים, אז בסדר יציאת הפרצופים לכאורה זה הפוך. זאת אומרת, מתחילים מהעוביות הגדולה מכולם.

שם זה הזדככות המסך, שם יש הזדככות. שגלגלתא הוא הכי גדול וכל היתר פחות פחות פחות, זאת פעולה הפוכה. כי זה נעשה כבר מצד הנברא.

תלמיד: אבל אמרנו לפני רגע שאין נברא בגלגלתא.

יש לך רצון לקבל עם מסך, עם אור חוזר, ויש לו יחס עם אור ישר, ולכן זה נקרא נברא. בכל זאת תגובה מצד הרצון לקבל עם המסך. ולכן זה הולך ופוחת.

תלמיד: בסדר גדילת הכלים בפרצוף, מה הסיבה שזה מתחיל מהעליונים?

כי זה כמו בד' בחינות דאור ישר. כמו בכניסת האור לפרצוף. נגיד שיש לך ראש מחליט ואחר כך את כניסת האור. זה גם כמו שבעולם שלנו, אין הבדל.

שאלה: אני חושב שיש לנו נטייה להתבלבל עם חמשת הדרגות האלה של הכלים והאורות. אפשר להגיד שברגע שאור הנפש נכנס לכלי דחכמה, למעשה זה כלי אחד שכולל שתי דרגות, את הכתר ואת החכמה.

למה? לא, אם אור הנפש נכנס לכלי דחכמה, אז כבר אור הרוח נכנס בכלי דכתר.

תלמיד: כן, אבל למעשה זה רצון אחד, החכמה והכתר ביחד?

איך זה יכול להיות?

תלמיד: בעוביות יותר גדולה.

אם זאת עוביות יותר גדולה, אז זה כבר לא רצון אחד. רצון מודדים לפי דרגת העוביות.

תלמיד: כן, אני מבין, אם אנחנו מתייחסים לזה כמו לכלי שהוא יותר גדול, אז נכנס בו יותר אור, אז לכן יכול להיכנס בו נפש ורוח.

אז זה מה שהוא מנסה להסביר כאן, שיש ערך הפוך אורות וכלים.

תלמיד: כמה שמתאספות יותר דרגות, זה כלי אחד שהוא גדל יותר.

בקיצור, אתה עכשיו עושה איזו עבודה בדרגה שלך, בעולם הזה, ובראש הסולם שם כתוצאה ממך ישנן פעולות גדולות מאוד, ככה זה. ואתה כאן מסכן עובד עם פרוטות, ושם אתה ממש משנה את העולמות כתוצאה מהעבודה הקטנה הזאת. זה ערך הפוך אורות וכלים.

זה מאוד מאוד לא פשוט, יש כאן עמקות על עמקות על עמקות, אנחנו עוד נראה למה. כי יש כאן תפיסה פילוסופית בוא נגיד, פסיכולוגית, למה זה כך נעשה כלפי הנברא.

שאלה: מה זה אומר שבמסך נחסרת עוביות, מה זה הדבר הזה שנעלם ממנו?

המסך הוא דבוק לעוביות. ומסך חייב להיות כתוצאה מהחלטת הנברא עם איזו דרגת עוביות הוא עובד. נגיד, יש לי מאה אחוז רצון לקבל, זאת אומרת שרוצה לקבל וליהנות, אבל המסך שאני יכול לרכוש הוא רק נגיד עשרים קילו, אז המסך שלי צריך להיות דבוק לעוביות שאני יכול לעבוד עימה. והיתר? לא.

זאת אומרת, קודם כל אני עושה צמצום א' על כל מאה אחוז הרצון שלי. ואחר כך אני למעלה מזה מקבל על הרצון לקבל שלי, על העשרים קילו עוד תנאי אחד, שאני מקבל על מנת להשפיע. שכל הרצונות שלי, העשרים קילו האלו ירגישו תענוג בכוונה שזה יהיה על מנת להשפיע לבורא. שאני מרגיש את הבורא בעשרים הקילו האלו של התענוג, ואני רוצה להשפיע לו בזה שאני מרגיש את התענוג. שאנחנו בתוך הרצון לקבל שלי ובתוך התענוג שאני מרגיש, אני רוצה להרגיש שאני משפיע לו, שאנחנו שם דבוקים. לא אי שם באיזה מקום, אלא בתוך הרצון לקבל וצמצום, מסך, אור חוזר וקבלת התענוג בו, ממש כך.

תלמיד: היחס של ד' הבחינות האלה, נניח נעלמה עביות ד', אחר כך ג', אחר כך ב'. מדובר בגדול יותר, קטן יותר, או שזה שונה איכותית? כי למדנו שכל בחינה איכותית שונה, זה לא סתם גדול, קטן.

ודאי שהיא איכותית שונה, כן ודאי. מה, אין הבדל בין אדם לקוף, לדג או לצמח?

תלמיד: זאת הבחנה בין דרגות העביות בין קוף לאדם לצמח, או בין תינוק בן שנה לילד בן שבע, או למישהו בן שבעים?

זה לא תלוי בשנים, זה תלוי בדרגות, בכמה שהוא יכול לעבוד עם הרצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כשנעלמת עביות בחינה ד' מהמסך, אז משהו איכותי מתקלקל במסך?

ודאי, זה הופך להיות פרצוף חכמה ולא פרצוף כתר.

תלמיד: אני מנסה פשוט לתפוס מה זה אומר.

זה אומר שזו איכות אחרת לגמרי. שבכל קומת פרצוף ע"ב, חסר לו רק כתר. אין לו השגה במאציל כמו שהיה בקומת גלגלתא, יש לו השגה פחותה יותר במאציל, הוא משיג את המאציל בעניין של יחידה דחכמה. הוא משיג את המאציל, כי חמש בחינות חייבות להיות בכל פרצוף, אין דבר כזה פחות מחמש, אבל הוא משיג אותו בבחינת החכמה.

תלמיד: זה אולי כמו טלוויזיה בשחור לבן לעומת טלוויזיה בצבעים? אני לא יודע, אני מנסה להבין מה זה אומר שנעלמה לי הבחנה כזאת?

אני לא יכול למסור לך את זה. כמו שתינוק או כלב משיגים משהו אחר ממך, יש הבדל בהשגה.

שאלה: הכלים העליונים גדלים תחילה בפרצוף.

כן, כתר, חכמה, בינה. אבל כלים.

תלמיד: אני יושב בשולחן, יש לי חמש מנות ואז כלי דכתר גדל, ואני כאילו רוצה לאכול סלט. סלט זה אור הנפש שנכנס לכלי דכתר?

זו לא בדיוק דוגמה נכונה. כי לא יכול להיות שאתה הולך לקבל בכלי אחד, אין כזה פרצוף שיש לו רק כלי דכתר או כלי דחכמה, אין. "עשר ולא תשע ולא אחת עשרה".אחד כלפי השני. אם אתה מקבל, אתה מקבל מנה שלמה. מנה שלמה אלה חמישה סוגי מנות, קומפלט.

תלמיד: כל הכלים גדלים בבת אחת?

חמישה חייבים לגדול, אחרת אתה בכלל לא יכול לעשות חשבון ולא יכול לקבל את האור בתוך הרצון.

תלמיד: קודם נכנס אור הנפש, האור הכי קטן, לכתר.

כן.

תלמיד: אבל חמישה נכנסים בבת אחת.

לא. אבל כבר ידוע שכך צריך להיות. אתה כבר מחליט לקבל, אתה כבר עושה זיווג דהכאה. ואחרי זיווג דהכאה יש החלטה, אז יש כניסת אורות בכלים. אתה לא יכול לעצור באמצע ולקבל ספירה אחת או כמה ספירות, אין דבר כזה.

תלמיד: עשיתי חישוב במסך כמה אני יכול לקבל ואז כל הכלים גדלו, ואז אני מקבל את כל חמישה האורות בבת אחת?

לא, כניסת האורות היא הפוכה. אבל היא חייבת להתקיים, אתה לא יכול לעצור באמצע, כי ההחלטה שלך דווקא ממלכות והאור נכנס לכתר.

תלמיד: נכנס רק אור אחד והוא נכנס לכתר, המלכות נשארת ריקה עד החישוב הבא?

כן. לא חישוב. זו צריכה להיות החלטה על כניסת האורות לכלי. ואת כניסת האורות, אתה לא יכול לעצור, בזה שהאור נכנס רק לכלי דכתר. אתה הולך לקבל נרנח"י בכל כח"ב זו"ן.

תלמיד: אחרי ההחלטה הכלים גדלו, האור נכנס לכתר וזה ממשיך כאילו להיכנס, ההחלטה כבר הייתה, אבל אור הנפש יורד לכתר, חכמה, בינה, עד שיגיע למלכות, ויחידה נכנסת לכתר?

כן.

תלמיד: וזו מנה אחת?

כן.

תלמיד: ואז ההחלטה הבאה?

אני אומר לך, זו ארוחה עסקית. הכול חייב להיות נרנח"י בכח"ב זו"ן, בדבר הקטן ביותר או הגדול ביותר. ואז יש לך בלבול, כי אתה מתחיל לחשוב, אלה חמישה, אבל כמו אור הנפש ואז אתה מתבלבל. תמיד אלה חמישה בתוך חמישה, אחרת לא יהיה נברא, לא תהיה הרגשת קבלת השפע. אנחנו חייבים לקבל את זה כחוק. ובכלל איך יכול להיות שהאור יתחיל להיכנס לכתר דפרצוף של המערכת, בלי שמלכות עשתה חשבון והחליטה כמה היא מקבלת? והיא לא יכולה להחליט לקבל פחות מנרנח"י, נרנח"י משלה. אבל זה לא יכול להיות פחות, כי זיווג דהכאה לא יכול להתרחש אם יש לך פחות מחמש בחינות. אם אין חמש בחינות, אין נברא ואין בורא. הקשר ביניהם הוא חמש בחינות.

לאט לאט, פעם תפסתם את זה יותר בקלות. זה ברור, זו התקדמות. כי היום יש לכם הרבה יותר נתונים ומצבים רגשיים והכול, ופתאום אתם רואים שזה לא מתלבש. זה יפה, זה טוב, זה סימן של התקדמות.

קריין: אות כ"ה.

אות כ"ה

"הרי שכל עוד שלא נגדלו כל ה' הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצאים האורות שלא במקומם המיוחס להם, ולא עוד אלא שהם בערך ההפכי, שבחוסר כלי מלכות חסר שם אור היחידה, ובחוסר ב' הכלים תו"מ חסרים שם יחידה חיה, וכו', שהוא מטעם שבכלים נגדלים העליונים תחילה, ובאורות נכנסים האחרונים תחילה, כנ"ל. גם תמצא שכל אור הבא מחדש הוא מתלבש רק בכלי דכתר, והוא מטעם שכל המקבל מחויב לקבל בכלי היותר זך שבו, שהוא הכלי דכתר. ומטעם זה מחויבים האורות שכבר מלובשים בפרצוף לרדת מדרגה אחת ממקומם בעת ביאת כל אור חדש, למשל בביאת אור הרוח, מחויב אור הנפש לירד מהכלי דכתר לכלי דחכמה, כדי לפנות מקום הכלי דכתר שיוכל לקבל את אור החדש, שהוא הרוח. וכן אם האור החדש הוא נשמה, מחויב גם הרוח לרדת מהכלי דכתר לכלי דחכמה לפנות מקומו דכתר לאור החדש שהוא נשמה, ומשום זה מחויב הנפש שהיה בכלי דחכמה לרדת לכלי דבינה, וכו' עד"ז. וכל זה הוא כדי לפנות הכלי דכתר בשביל אור החדש. ושמור הכלל הזה בידך, ותוכל להבחין תמיד בכל ענין אם מדברים בערך כלים ואם בערך אורות, ואז לא תתבלבל כי יש תמיד ערך הפכי ביניהם. והנה נתבאר היטב ענין ה' בחינות שבמסך, איך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה זה למטה מזה."

להסביר, זו הייתה בעיה גדולה לבעל הסולם, כך רב"ש היה אומר, שהוא היה מסתובב עם זה הרבה זמן כי זה דבר כאילו פשוט מצד אחד, אבל מצד שני לא כל כך.

שאלה: מה ההבדל בין המשכת האור והזדככות המסך, זו אותה המגמה כאילו, הנברא רוצה להשפיע יותר.

אלה שני דברים הפוכים. בהמשכת האור התחתון הוא רוצה לקבל את האור והוא מפתח את הרצון לקבל שלו ואת הרצון להשפיע ואת היחס לאור, ומושך, לכן זה נקרא "המשכת האור", זה מצד התחתון.

תלמיד: הזדככות המסך זו גם פעולה של התחתון להדמות יותר לעליון?

אבל מאין ברירה, זו פעולה הפוכה, הוא לא מקבל את האור אלא להיפך הוא מגרש את האור כביכול. אתה רוצה להגיד כך, שתמיד הוא פועל לקראת הדבקות בכל מצב שיהיה.

תלמיד: בדיוק.

נכון. אבל בכל זאת הדבקות בקבלת האור על מנת להשפיע ובהזדככות האור יהיו אחרת, זו משלילה וזו מחיוב. או שאני רוצה לקבל ממך כמו מבעל הבית ואתה נהנה ואני נהנה ושנינו דבוקים, או שמאין ברירה אני מסרב לקבל כדי להיות דבוק, אז לא מרצון התחתון ולא מרצון העליון, אלא רק כדי לקיים את תנאי הדבקות.

אתה הכנת לי כיבוד ואני בא רעב, אבל בעל מנת להשפיע אני לא מסוגל לקבל אותו ולכן אני לא מקבל. זה טוב או לא טוב? למי זה טוב, לך ולי? לא. אז לא תמיד לשמור על חיבור מביא תענוג, זה תלוי בהכנה.

שאלה: אם הכתר הוא הכי זך בכלי, איך הוא יכול להכיל את כל האורות, מהאור הכי קטן עד הכי גדול, שעוברים דרכו?

כשאנחנו אומרים "כלי דכתר" אנחנו לא אומרים על "בחינת כתר", אנחנו אומרים על הכלי, זאת אומרת מלכות שהיא עובדת כמו כתר, מלכות שעובדת כמו חכמה. יש כאן בחינות, שבחינה לא שייכת לרצון לקבל, ויש כלים שזה כבר רצון לקבל שהוא במלכות, ומלכות הזאת עכשיו מתנהגת נגיד כמו כתר, כמו חכמה, כמו בינה, אבל מלכות עצמה.

תלמיד: כתר זה בחינה או כלי? כתר הוא הכי קטן שיש, נכון?

מלכות שבעביות שורש יכולה להשפיע במשהו, זה נקרא שזה "כלי דכתר". אבל זו מלכות בכל זאת, ללא מלכות אין כלי, זה לא רצון לקבל. על הכתר עצמו אתה לא יכול לדבר. מתי נוצר כתר בפרצוף? מתי שישנה מלכות, רצון לקבל שיכול לדמות את עצמו למשפיע.

תלמיד: כאן אני לא מבין את התמונה, אני פשוט מבין שזה כלי קטן הכי זך וכל האורות עוברים דרכו. הם לא אמורים להיות בשום מקום בשביל אור בעביות גדולה.

כן.

תלמיד: אז איך נכנס בכל זאת כל סוג של אור, מהכי קטן עד הכי גדול?

אתה שואל כך, איך יכול להיות שבכלי הקטן נכנס כל האור שמגיע אחר כך לחכמה, לבינה, עד המלכות.

תלמיד: לשם הוא נכנס לפי הגודל, אבל איך הוא נכנס לכתר בדרך?

מתוך זה שכתר הוא קטן?

תלמיד: כן.

כתר לא קטן.

תלמיד: הוא הכי זך.

זך זה לא קטן. בגלל שהוא לא מרגיש עביות גדולה אז כל האורות יכולים לבוא דרכו, והוא לא משתמש בהם, אין לו רצון לקבל להשתמש בהם.

יש כאן בלבול גדול מאוד אני רואה, אבל זה טוב, זה יתיישב.

שאלה: אם הוא לא משתמש, מה זה אומר שנכנס בו האור?

אם אנחנו מדברים על הפרצוף, כמו שעכשיו למדנו, זה פרצוף שלם שיש בו בחינות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, הרצון לקבל נמצא במלכות. מלכות עושה פתיחה, היא פותחת ואומרת "אני רוצה לקבל על מנת להשפיע לפי העביות שלי, לפי הדרגה שלי", ואז היא פותחת את כניסת האורות כי כל הכתר חכמה בינה זעיר אנפין, הם שייכים למלכות, ומלכות עכשיו אומרת "אני רוצה להרגיש אור כך וכך על מנת להשפיע", ואז ודאי שכל האורות האלו נכנסים דרך הכתר כי זה מבנה, הה-ו-י-ה לא משתנה.

ואז אתה שואל "איך זה יכול להיות דרך הכתר?", אין שום בעיה. אני אגיד לך עוד יותר, ובחכמה ובבינה איך עוברים האורות? איך עובר אור החכמה דרך הבינה שהיא כולה רק להשפיע, מרגישה רק בינה, אז אין לה אור החכמה? אלא אנחנו מדברים רק על ההבחנות שישנן במקומות האלה, אבל בעצם אם אתה שואל, בכל הבחינות האלה זה אור אין סוף.

שאלה: מה ההבדל בין כלים שבמסך וכלים שבפרצוף? כאילו יש בהם אותם כלים.

כלים שבמסך זה אותם הכלים שיהיו אחר כך בפרצוף, כי המסך מחליט איך הוא בונה את הפרצוף.

תלמיד: אני מבין מה זה כלי בפרצוף, כמה הוא יכול לקבל, אבל מה זה כלי במסך זה לא ברור?

זה רצון לקבל שמחובר למסך, פשוט מאוד. אחרי צמצום אנחנו מדברים רק על המסך כי בו תלוי כל תפקוד הכלי.

שאלה: יוצא שבכל המסכים האלה כל הזמן יש דחיה של האורות האלה, ועם זאת יש גם גבול שדרכו לא יכול לעבור אף אור. תוכל אולי להבחין בין כל הדברים האלה? בין המסך לבין הגבול, מה ההבדל?

עביות מתחילה מזה שהאדם לא מרגיש את עצמו, שהוא לא עושה חשבון עם עצמו. זה נקרא שעושה "צמצום" ומתחיל להתכלל בעליון בכמה שמסוגל לבטל את עצמו, זה נקרא "עובר". ואז מתחיל לעשות פעולות עד כמה שהם מעליו. "מעליו" זאת אומרת הזולת, שמרגיש שהזולת נמצא מחוצה לו. וכל הפעולות כלפי הזולת הן כדי לצרף את הזולת לעצמו, זאת אומרת להרגיש את הזולת כמו שמרגיש את עצמו, ובמידה הזאת הוא מתרחב, גדל. כך גדל הפרצוף הרוחני, אם אתה מדבר על המעשה.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד מהיחס ההפוך בין אורות לכלים?

יחס הפוך אורות וכלים, אתה יכול לפתוח "תלמוד עשר הספירות", כל חמישה או עשרה דפים אתה תראה איך בעל הסולם שוב חוזר לעניין של יחס הפוך אורות וכלים. בכל מצב, בכל דרגה הוא מדבר על זה מפני שזה מביא כל כך הרבה תופעות, תוצאות שונות. זה מאוד מאוד מבלבל את הנברא. בחלקים האחרונים ובחלקים הראשונים של תע"ס, בכל מקום אתה יכול לראות את העניין הזה, כי באמת קשה מאוד בכל דרגה ודרגה להתחבר לזה.

שאלה: נניח שלמלכות דאין סוף יש עכשיו מסך, עביות שורש וא', היא יכולה לקבל על מנת להשפיע רק בשורש וא'. השאלה שלי היא לגבי הדחייה, היא בעצם דוחה את שתי הבחינות האלה והיא גם דוחה את הבחינות האחרות, אז מה ההבדל בדחייה?

אני לא מבין מה זה דוחה שתי בחינות. אתם מבינים שהכלי זה כלי אחד. או שהוא מחליט שהוא מקבל פחות או שמחליט שמקבל יותר, אבל לא יכול להיות שתי ספירות, ארבע ספירות, אין דבר כזה.

אתה רוצה לקבל פחות? בבקשה. אז יש לך מנה עסקית, כל חמש המנות יחד, רק בצורה פחותה.

תלמיד: עביות המסך זה מה שהמלכות דאין סוף יכולה לקבל על מנת להשפיע?

עביות שמצורפת למסך זה נקרא שהכלי הולך לקבל בעל מנת להשפיע לפי ההחלטה שיש לו במלכות עם המסך.

תלמיד: נגיד שורש וא', שאר האורות הם בצמצום. אותם האורות שהוא מקבל על מנת להשפיע הוא גם חייב לדחות אותם, כי אחרת אין לו כלים חדשים, אחרת הוא לא בהשפעה.

נגיד.

תלמיד: אז מה ההבדל בדחייה של שורש וא' לבין הדחייה שאר הבחינות?

אבל גם מה שעכשיו הוא מקבל, הוא מקבל נרנח"י.

תלמיד: נכון.

אין פחות.

תלמיד: נכון. חלק הוא דוחה בצורה כזאת וחלק הוא דוחה בצורה אחרת.

אתמול אכלתי במאה שקל, היום יש לי חמישים שקל, אני בא, נותנים לי לאכול בחמישים שקל, אבל את כל חמש המנות בחמישים שקל. לעומת מה שהיה קודם זה כאילו שלוקח שתי ספירות, אבל זה בכל זאת חמש. לא יכול להיות אחרת, אחרת אין בורא ואין נברא, אין שורש, אין כתר, אין באמצע שום דבר.

תלמיד: מה שאני שומע זה שבעביות חלקית עדיין יש לי את כל החמש.

מה זה עביות חלקית? קטנה יותר?

תלמיד: כן, קטנה יותר, עדיין יש לי את כל חמש הבחינות.

בטח.

שאלה: העוצמה קטנה יותר?

כשגלגלתא מזדככת ואין לה עביות בבחינה ד', אז הע"ב נבנה, הוא נבנה בכל עשר הספירות שלו.

תלמיד: כן.

ולא חסרה לו רגל.

תלמיד: אני עוד לפני זה.

מה זה חשוב? זה לדוגמה, שיש לך עשר ספירות. מה אתה רוצה להגיד בזה שיש לי חצי? לעומת הקודם יש לי חצי, כמו ילד קטן לעומת אדם גדול.

תלמיד: אני בכלל מתבלבל בעניין של קושיות, כי קושיות נראה לי שזה מה שמשלים לעביות ולא בגודל של העביות. חלק שמשלים את הה' ספירות לעביות. ממה ששמעתי הבנתי, שקושיות ועביות גדלים ביחס ישר.

כי זה חייב להיות, אחרת מה? אם יהיה יותר קושיות מעביות, אז הוא לא משתמש בעביות. איך זה יכול להיות? זה נקרא "על מנת להשפיע" שאני יכול להשפיע בשמונים קילו, אבל אני הולך להשפיע בחמישים? זה לא נקרא "השפעה".

תלמיד: יכולת השפעה זה "עוביות". "קושיות" זה שהוא דוחה את כל האור.

זו מידת ההשפעה גם כן. זו מידת השפעה, דווקא בקושיות המסך.

תלמיד: אז בכלל אין הבדל בין קושיות לעביות. זה אותו הדבר.

למה? עוביות זה שייך לרצון, קושיות שייכת למסך.

תלמיד: עוצמת המסך שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע, זה הקושיות.

היא נמדדת בקושיות.

תלמיד: ועביות זה המקביל שלו בכלים.

כן. יפה.

שאלה: אולי אפשר לשייך את הערך ההופכי לסולם שמשלשלים לנו מלמעלה למטה? ברור שיותר קל עם כלים עליונים יותר, זכים יותר קודם לעבוד, ועם אורות יותר קטנים.

אתה לא יכול את זה לעשות, כי אתה לא יכול להגיע לכלים זכים, אלא בתנאי שיש לך עוביות גדולה ומסך גדול. מה זה נקרא "כלים זכים"? אם אתה אומר על הכלי שכמה שיש לו עוביות יותר גדולה, ומסך יותר גדול, אז הוא נקרא "כלי יותר זך". לתינוק כלים זכים?

תלמיד: לא.

לא. ענית. הבלבולים האלה זה יפה מאוד. הם יהיו עוד ועוד, העיקר שאנחנו נכנסים, האורות פועלים, ההארה ככה, והכול יסתדר. דווקא אני מרוצה מהרוח הזאת.

קריין: כ"ו.

כ"ו. "ה' פרצופי דא"ק".

אות כ"ו

"אחר שנתבאר היטב ענין המסך שנתקן בכלי המלכות, שהיא הבחי"ד אחר שנצטמצמה, וענין ה' מיני זווג דהכאה אשר בו, המוציאים ה' קומות של ע"ס זו למטה מזו, נבאר עתה ה' פרצופי א"ק הקודמים לד' עולמות אבי"ע, וזאת כבר ידעת שהאו"ח הזה שעולה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון, הוא מספיק רק לשרשי כלים המכונים ע"ס דראש הפרצוף, ובכדי לגמור את הכלים, מתרחבת המלכות דראש מאותם הע"ס דאו"ח שהלבישו לע"ס דראש, והיא מתפשטת מינה ובה ממעלה למטה באותו שיעור קומה שבעשר ספירות דראש, ובהתפשטות הזו נגמרו הכלים, שהם נק' גוף הפרצוף. כנ"ל באות י"ד. באופן שב' בחינות של ע"ס יש להבחין תמיד בכל פרצוף: ראש, וגוף. וזכור זה."

זאת אומרת, שיש לנו אותה ה-ו-י-ה שהייתה באין סוף. נעשה צמצום, החלטה שאני אקבל בעל מנת להשפיע, מסך, אור חוזר, חשבונות על המלכות, וכן הלאה. ואותה המלכות דאין סוף מתחילה לקבל בעל מנת להשפיע, ואז יוצאים הפרצופים, שכל פרצוף ופרצוף זה מידת השפעת התחתון, המלכות לבורא, לעליון.

שאלה: מה זה שורשי כלים, ומה זה כלים? ולמה בעל הסולם אומר שזה כלים גמורים אחרי שזה נכנס?

כי מה שאנחנו מחליטים בראש, זה עדיין לא נקרא "כלים", אלא רק "שורשי כלים". כי זו החלטה בעלמה, עדיין אין פעולה, מחשבה, שורשי כלים. מה שאין כן כשהכלים האלה מתחילים להיכנס בפועל לממש את עצמן, זה נקרא "כלים", ובהם מתפשטים האורות. כל מה שיש לנו בראש, אז מתבצע בתוך הפרצוף. אבל עד הביצוע אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר, אלא רק התוצאה שישנה בגוף אומרת לנו, מה הייתה ההחלטה שבראש.

תלמיד: בפרקים קודמים בעל הסולם אמר, שהמסך והאור חוזר הוא הכלים החדשים במקום הכלים שהיו לפני הצמצום, במקום בחינה ד'.

כן, וודאי.

תלמיד: אז הוא קורא למסך ואור חוזר, כלים חדשים.

כך בעל הסולם קורא אבל..

תלמיד: עכשיו הוא אומר שזה רק שורשי כלים.

לא, כי אנחנו צריכים להבין שמסך זה לא כלי, זה כוונה על מנת להשפיע. לא יכול להיות כלי, אלא תנאי. כלי זה בכל זאת הרצון לקבל. שאם לא מתרחש ברצון לקבל משהו, זה לא נקרא "שיש נברא ויש כלי". אלא מסך הוא רק מסדר, מווסת לנו את הקשר בין בורא לבין נברא, לא יותר. הכלי, איך שלא תסובב אותו, זה הרצון לקבל, רק שהוא נפסל מלהיות כלי קבלה בצורה הרגילה, אז הוא כלי קבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: שוב, זה קצת מבלבל. כי אחר כך הוא אומר, שגם הכלים זה רק אחרי ההזדככות. התפשטות האור, הסתלקותו. רק אחרי שמזדככים הכלים נשארות האותיות, רק אז זה כלי.

וודאי.

תלמיד: אז המושג הזה "כלי", הוא קצת..

כל הזמן, כל הזמן יותר ויותר מתגלה, נעשה עליו תהליך. הוא מתלבן, משתפשף. הכלי האמיתי זה שיש את הניתוק הסופי בין בורא לבין נברא, ורק על ידי זה שלמרות הניתוק נמצא בתוך הנברא ניצוץ מהבורא, ובזכות הניצוץ הזה הנברא מתחיל להתפתח לכיוון הבורא, אז הוא נקרא "נברא". שהוא נמצא ברשות בפני עצמו, ויכול בכל זאת לעשות פעולות הדומות לבורא.

תלמיד: שוב, רק בשלב הזה. למה כשהאור נדחה ויש אור חוזר, ואחר כך האור מתקבל בתוך הפרצוף, אז זה נקרא "כלי"? למה עכשיו זה נקרא "כלי"?

כי יש אור חוזר, שהוא הופך להיות עכשיו אחרי הצמצום כלי קבלה. אור חוזר, כוונה על מנת להשפיע. אני בכוונה על מנת להשפיע מקבל את השפע שבא מהבורא, בזה אני מתקשר לבורא, הוא רוצה להשפיע ואני משפיע לו בזה שאני מקבל, ומשפיע לו את הדביקות שלי.

תלמיד: אז אפשר לומר שגם הוכן הכלי וגם התמלא הכלי, ואז יש כלי?

ביחד, יש כלי, ומילוי הכלי, ונברא ובורא, ממש דביקות. אבל זה לא יכול להיות בצורה אחרת. גם נברא לא נקרא "נברא", אם הוא לא דומה לבורא. כי אם הוא לא דומה לבורא, אז הוא עושה את כל הפעולות שהאור העליון מחייב אותו לעשות, אז אין לו שם, אין לו עצמאות, אין לו כלום הוא לא נקרא "נברא". נברא רק אחרי צמצום לפחות. והנברא האמיתי זה אחרי שבירה, שהוא מקים את עצמו כביכול. הוא מקים את עצמו, כי הוא נכנס דרך הניתוק כמו שאנחנו נמצאים עכשיו, לעיבור, והלאה יניקה, מוחין בכל דרגות ודרגות. אז נקרא "נברא". אבל לא לפני שהתנתק לגמרי מהבורא.

שאלה: מה זה ראש מבחינה מהותית?

כל מטרת ההתפתחות של כל הבריאה היא, כדי לבנות מושג שנקרא "ראש".

תלמיד: אני מנסה לשאול ממה הוא עשוי? ברור שגוף הפרצוף זה חומר הרצון לקבל. ממה עשוי הראש? מאיפה מופיע פתאום האלמנט החדש הזה שלא היה?

יחס מנברא לבורא.

תלמיד: ובצורה טכנית, יסודית?

יחס שנברא במקום להתייחס לרצון לקבל שלו, "מה יש לי, מה יהיה לי, מאיפה יהיה לי" וכן הלאה, הוא מתחיל להתייחס לבורא, "איך אני אליו, מה אני אעשה וכן הלאה כלפיו", זה נקרא "יצירת הראש".

תלמיד: החומר של היחס הזה, ממה הוא עשוי?

מחשבות ורצונות, אין יותר. רק הכיוון הוא, שהוא בא מהנברא כלפי הבורא. זה נקרא "ראש".

תלמיד: בלי רצון לקבל לא יכול להיות ראש, נכון? הראש חייב להתבסס על הרצון לקבל.

ראש זה שייך לנברא דווקא. גוף לא כל כך שייך לנברא, כי זה רצונות שהאור העליון מייצב אותם. אבל ראש מייצב נברא. זה מחשבות ורצונות שלו כלפי הבורא. תכנות שלו, "מה אני אעשה לו, איך אני אשתווה, איך אני אשפיע לו?" וכן הלאה.

תלמיד: אפשר להגיד אז שהבורא יוצר רצון לקבל, והנברא בורא את הראש?

כן. זאת אומרת, זה העיקר. חוץ מראש של פרצוף, של פרצופים, כל היתר זה..

תלמיד: זה יחס של הנברא, לרצון לקבל של הנברא?

לרצון לקבל של הנברא, ולרצון להשפיע של הבורא. ראש זה הכול. יש לך רצון להשפיע של הבורא, יש בזה רצון לקבל של נברא, ובין אלו, בין רצון להשפיע בורא, לבין רצון לקבל נברא, יש לך ראש.

תלמיד: הראש נוצר מאותה נקודה שמרגישה גם את הרצון לקבל שנוצר, וגם את האור שרוצה למלא אותו.

כן.

תלמיד: משניהם יש הבחנות של ראש.

כתוצאה מזה שנברא רוצה להידמות לבורא. זה כל המחשבות, כל הרצונות, כל מה שיש לנו למעלה מהאגו שלנו כלפי הבורא, זה נקרא "ראש". זאת אומרת, זה מה שסך הכול צריך להיות, וכל יתר חלקי הפרצוף, זה רק מימוש של הראש.

תלמיד: אפשר להגיד בצורה טכנית, שכל הבחנה של ראש, היא חייבת להיות כוללת גם רשימו דהתלבשות וגם רשימות דעביות?

ודאי. ראש הוא נבנה מכל התוצאות.

שאלה: האם כל כלי קודם נחשב כבורא עבור הכלי הבא, או שהוא קולט את זה כאילו שיש מאציל מאין סוף?

כל כלי קודם כלפי הכלי הבא, היותר תחתון, נקרא כבורא וכאין סוף. אי אפשר לראות מדרגה כלשהי את כל הדרגות שיש לפניה, רק את הדרגה הסמוכה במקצת הוא יכול להבדיל, ואז לה הוא משייך את האין סוף. ובאמת כך הוא רואה את זה.

למה הוא כך רואה את האין סוף? כי הוא לא יכול להגביל את העליון, אין לו כלים לתפוס את העליון. העליון הוא כל כך גדול שהוא לא מסוגל להכיר אותו, לתפוס אותו, להעריך אותו, לשקול אותו. ולכן הוא אומר, זה אין סוף. אחר כך כשמגיע רואה שאיזה אין סוף, אלא אני נמצא עכשיו במקומו, אבל יש אין סוף לפניי. כל פעם כך, בצורה כזאת.

שאלה: בראש אין מסך, האם אפשר להגיד שבגלל זה הראש במגע עם כל האור, לא רק אור שיכול לקבל בתוך התוך?

בראש יש מסך, אבל מסך מלמטה למעלה שפועל. הראש עצמו, יש כאן איזה דבר שהוא מוגבל ולא מוגבל. הוא מוגבל בזה שהרצון לקבל בונה את הראש בהשפעה. אנחנו גם צריכים להבין את המהות של הראש, למה זה נקרא ראש? מה ההבדל? הרצון לקבל שם? כן. הוא עובד בצורת דחייה? כן. אז למה זה נקרא ראש? למה זה נקרא רצון להשפיע מצד הנברא? אין לנברא רצון להשפיע, יש רק כוונות, לקבל כדי להשפיע לבורא. אז אלה כוונות, לא רצונות.

זאת אומרת ראש זה לפי התכנון, אך ורק. לא חשוב מה קורה שם. שאני משייך מה שעכשיו אני מתכנן לבורא, לכן זה נקרא ראש. אם זה לא לבורא, זה לא נקרא ראש. אם אני משפיע לפרצוף יותר תחתון, זה לא נקרא ראש. אבל אנחנו רואים, גלגלתא, אחר כך ע"ב, ס"ג, בונים את זה. לא. כשעושים זיווג כדי להוליד פרצוף תחתון, עושים את זה כדי להשפיע לעליון, לבורא, ולכן זה נקרא ראש. ראש זה תמיד היחס של הנברא לבורא, אמנם בזה יכול להיות שהוא בונה עוד פרצופים תחתונים נוספים.

שאלה: אני לא רוצה לבלבל, אבל אפשר לשאול עוד קשר בין זה לעבודה שלנו בעשירייה? או שזה לא נכון עכשיו לשאול את זה?

אני לא יודע. אולי עוד קצת, לקראת סוף השיעור.

שאלה: אפשר להגיד שגוף הפרצוף זה רצון להשפיע של הנברא? מה שמתמלא זה רצון להשפיע של הנברא?

לנברא אין רצון להשפיע, בוא נדייק. רצון לקבל שעובד בכוונה בעל מנת להשפיע, זה גוף הפרצוף. וראש זה רק כוונות להשפיע לבורא מצד הנברא.

תלמיד: למה אני אומר רצון להשפיע, כי אחרי החשבונות שהראש עשה, כאילו הרצון לקבל כבר יצא פה מהמשחק ונבנה פה כלי חדש.

מילים לא נכונות.

תלמיד: כאילו הרצון לקבל היה פלטפורמה שעליה נבנה הקשר בין הבורא לנברא, בראש.

ודאי, כן.

תלמיד: ואז הגוף זה כבר כלי חדש לגמרי שכאילו מנותק מהרצון לקבל. זה רצון להשפיע של הנברא.

איפה יש בנברא רצון להשפיע?

תלמיד: זה מה שהוא בנה בראש.

מאיפה הוא בנה רצון להשפיע? רצון להשפיע זה הבורא. הרצון לקבל פועל בצורה כאילו שהוא רוצה להשפיע, למה? כי הוא משתמש ברצון להשפיע, באהבה של הבורא אליו, אז הוא יכול, כמו בעל הבית והאורח, אני יכול כאילו להשפיע לבורא. ההשפעה שלי לבורא היא בזה שאני אקבל ממנו, בזה שאני עובד למעלה מהרצון לקבל שלי, ואפילו עד כדי כך שאני אקבל אך ורק בשביל בעל הבית. אבל זה חשבון, אני עובד עם הרצון לקבל.

תלמיד: גוף הפרצוף זה רצון לקבל שמתמלא?

גוף הפרצוף זה רצון לקבל שכולו מתמלא בתענוגים גדולים, אבל שעטופים בכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שהנברא לא עושה שום חשבון עם עצמו, כאילו יוצא מעצמו, וזה נקרא צמצום. נניח שאני מתחבר עם החברים בעשירייה, אפשר להגיד שהחיבור הזה שלי זה הגוף, וזה שאני מעל זה מנסה להשפיע לבורא אל תוך הגוף הזה, זה נקרא ראש?

זה שאתה רוצה להשפיע לבורא דרך עשירייה, עם עשירייה יחד, ואתם מתכננים פעולה איך אתם עובדים עם הרצון לקבל שבכל אחד, שאתם רוצים לחבר אותו יחד כדי להשפיע ממנו לבורא, כל התִכנוּת הזה נקרא ראש.

תלמיד: אם כך, מה כאן הגוף?

שאתם תתחילו לקבל גילוי הבורא, וזה יהיה בעל מנת להשפיע לו. האור שתתחילו לקבל, אם אתם באמת נמצאים בהשפעה לבורא, הוא מתגלה בצורה כזאת אליכם. ואז אתם מתחילים לבדוק, לעשות חשבון, למלא את עצמכם כמה שאפשר כדי להשפיע נחת רוח לו. זו המנה שאתם מקבלים בארוחה ראשונה.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים בעשירייה, בראש ובראשונה מה עלינו לבקש בקונטקסט הזה?

לבקש לדעת איך להתחבר נכון כדי להיות כלי לגילוי הבורא, כדי לעשות לו בזה נחת רוח. לבקש. ואז אותה הפנייה לבורא היא צריכה לסדר לכם את הכלי, באיזו צורה אתם מתחברים, על מה אתם חושבים. לכן אנחנו צריכים להיות כאחד, שיהיה כלי דהשפעה. אם לא כאחד, זה לא יהיה כלי דהשפעה. אז איך אנחנו עושים את זה? אנחנו פונים אליו שיעזור לנו את זה לעשות, להבין מה זה להיות אחד, מה אנחנו צריכים לחבר בינינו כדי להתחבר, מה לעשות עם הרצונות לקבל, עם המחשבות, מה קורה כאן?

דברים כאלה אנחנו מעלים לתפילה, והכול בצורת שיחה עם הבורא. רצוי שזו לא תהיה תפילה כמו שמדברים ולא מקבלים תשובה, אלא אנחנו מצפים לתשובה, אנחנו רוצים להרגיש את התשובה. אם אנחנו באמת מגיעים למצב שאנחנו מדברים מתוך נקודת הקשר בינינו, אנחנו גם עשויים באותה הנקודה להרגיש תשובה מהבורא. יהיה לנו לפחות מקום שבו אנחנו נתפעל מהתגובה שלו.

תלמיד: איזו מין תשובה זאת יכולה להיות? כלומר מה צריך להשתנות בהרגשה הכללית המשותפת שלנו, אנחנו צריכים להרגיש יותר מחוברים, צריכים להרגיש איזשהו מילוי של האור? מה צריכה להיות התשובה, למה לצפות?

קודם כל תתחילו להרגיש שאתם יותר מחוברים, וגם איך הוא מנווט אתכם לכל מיני דברים, לכל מיני כיוונים. אתם תתחילו להרגיש התרשמויות שונות. חייבים לנסות, רק עבודה כזאת בעשירייה יכולה לעזור.

תלמיד: אנחנו יכולים לדון בתשובה המשותפת הזאת בינינו, כלומר, אנחנו יכולים לדון מה באמת משתנה בחיבור?

אין שום בעיה לדבר על עבודה משותפת בעשירייה בלבד. בעשירייה, לא מחוצה לה. תעשו, מי אמר לכם שאסור? בעשירייה? תעשו. אבל שוב, כל העבודה היא כדי לייצב את הנקודה המרכזית בעשירייה, ששם מתחברים כולם ומדברים משם לבורא, ושם רוצים לשמוע את התגובה שלו.

קריין: אות כ"ז.

אות כ"ז

"והנה תחילה יצא הפרצוף הראשון דא"ק, כי תיכף אחר צמצום א' אשר הבחי"ד נצטמצמה מלהיות כלי קבלה על אור העליון, והיא נתקנה במסך כנ"ל, הנה אז נמשך אור העליון להתלבש בכלי מלכות כדרכו, והמסך שבכלי מלכות עיכב עליו והחזיר את האור לאחוריו, וע"י הכאה זו שהיתה ממסך דבחי"ד, העלה או"ח עד קומת כתר שבאור העליון, ואותו או"ח נעשה ללבוש ובחינת שורשי כלים לע"ס שבאור העליון, הנקרא ע"ס דראש של הפרצוף הראשון דא"ק. ואח"ז התרחבה והתפשטה המלכות ההיא עם האו"ח, מכח ע"ס דראש, מינה ובה, לע"ס חדשות ממעלה למטה, ואז נגמרו הכלים בבחינת הגוף. וכל שיעור הקומה שיצא בע"ס דראש נתלבש ג"כ בע"ס דגוף. ובזה נגמר הפרצוף הא' דא"ק ראש וגוף."

שאלה: איזו פעולה זאת שמלכות התרחבה?

התרחבה? שהיא מתחילה לקבל בתוכה את כל האור שהשיגה בראש. הראש לא היה בכלל אף פעם, אלא הפעולה הראשונה שיש מהנברא כלפי הבורא אחרי צמצום א', זה ראש דגלגלתא, ושם החלטה. ואחרי שהיא מחליטה, אז היא מרשה לעצמה לפתוח את עצמה מהצמצום ולהתחיל לקבל בעל מנת להשפיע. לכן זה נקרא שהיא "מתרחבת".

תלמיד: למה לא מספיק לנו רק ראש?

זה לא אומר כלום, ראש. אתה לא עושה, אתה לא מעביר לבורא שום תענוג. התענוג שלו להתלבש בתוך הנברא, וזה נעשה בגוף.

אות כ"ח

"ואח"ז חזר ונשנה אותו הזווג דהכאה על מסך המתוקן שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ג, ואז יצא עליו רק קומת חכמה ראש וגוף. כי מתוך שחסר במסך העביות דבחי"ד, אין בו רק ד' כלים כח"ב ת"ת. וע"כ אין מקום באו"ח להלביש רק ד' אורות לבד, שהם חנר"נ, וחסר בו אור היחידה, ונק' ע"ב דא"ק. ואח"כ חזר אותו הזווג דהכאה הנ"ל על מסך שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ב, ואז יצאו עליו ע"ס ראש וגוף בקומת בינה, והוא נקרא פרצוף ס"ג דא"ק, שחסרים בו ב' הכלים דז"א ומלכות וב' האורות דחיה יחידה, ואח"כ יצא הזווג דהכאה על מסך שאין בו רק עביות דבחי"א, ואז יצאו ע"ס ראש וגוף בקומת ת"ת, וחסרים בו ג' כלים בינה ז"א ומלכות, וג' אורות נשמה חיה יחידה, ואין בו אלא רוח ונפש מהאורות, המלובשים בכתר חכמה דכלים, והוא הנק' פרצוף מ"ה וב"ן דא"ק. וזכור כאן את ערך ההפכי שבין כלים לאורות כנ"ל באות כ"ד."

זאת אומרת, זה שאנחנו אומרים שבגלגלתא יש חמישה אורות וחמישה כלים, ובע"ב נניח ארבעה אורות וארבעה כלים וכן הלאה, ודאי שזה הכול בצורה יחסית, ככה אנחנו מודדים. אבל בכל פרצוף, בכל מקום, יש עשר ולא תשע ולא אחד עשרה, וזה רק היחס, כי ככה אנחנו מודדים, זה מה שמבלבל אותנו. אבל מצד שני אנחנו צריכים להבין שאין כאן שום אפשרות למדוד את הקשר בין הפרצופים.

והאמת שהפער בין הפרצופים הוא כל כך גדול, שגרגיר אחד מהפרצוף העליון הוא יותר מכל הפרצופים שנמצאים תחתיו עד לסיום של כל הקו אין סוף. ולכן אנחנו רק אומרים כך, שבפרצוף התחתון חסר האור העליון שבעליון וכן הלאה, כך מודדים, אלה סך הכול מדידות בלבד.

שאלה: מה ההבדל בין אור הנפש שנמצא בכלי דכתר ואותו אור הנפש שיורד לכלי דחכמה?

אי אפשר להשוות ביניהם, אנחנו רק אומרים שאור הנפש שהיה בכלי דכתר, ועכשיו נתן ענף שלו לאור הנפש בכלי דחכמה, אז בכלי דכתר זה אור הנפש פי כמה וכמה יותר גדול ורחב בעוצמה ובגודל לעומת האור הנפש שבכלי חכמה. שום דבר חוץ מזה אנחנו לא יכולים להגיד. אנחנו לא יכולים להגיד שזה פי מאה, או פי אלף יותר גדול או קטן אלא ההבדלים בין הפרצופים הם כאלו שאנחנו לא יכולים למדוד, אנחנו אומרים שזה שייך לנפש, וזה לרוח, אבל ההבדל בין האורות הוא כמו ההבדל בעולם שלנו בין דומם לצומח.

יש לך עץ, ויש לך קרש מעץ, יש הבדל? כוח החיות, כוח הבורא שבתוך הנברא שיש בעץ ואין בקרש של עץ. ככה גם האורות, וההבדל בין האורות בדרגות השונות. בכל הדרגות סך הכול זה ההבדל, כי חלק א-לוה ממעל שבכל נברא ונברא עד כמה שהוא שונה מהותית ממצב למצב, ממקום למקום. זה ההבדל בין הפרצופים ובין הדרגות. אני לא יכול להסביר אם הבורא הוא יותר או הבורא הוא פחות, זו מהות, מהות שונה.

שאלה: ראינו בתחילת השיעור כשדיברנו על בניית המסך שהוא קורא לערך הפוך אורות וכלים ושמה ההזדככות היא מבחינת שורש לא' וב' לג' ולד' ופה בה' פרצופי א"ק יש ערך הפוך אורות וכלים אבל זה מזיווג על בחינה ד' ג' ב' וא' ושורש.

זה בהזדככות כנראה.

תלמיד: ה' פרצופי א"ק, זה נקרא הזדככות?

משם זה בקבלת האורות, שורש א' ב' ג' ד' וכאן זה בהזדככות המסך לאצילות פרצופים גלגלתא, ע"ב מ"ה ב"ן, אז המסך מזדכך ד' ג' ב' א' שורש.

תלמיד: אז המסך מזדכך מד' לשורש והמסך נבנה משורש לד'?

כן.

שאלה: למה זה ככה?

מה זאת אומרת? איך יכול להיות אחרת? הזדככות יכולה להיות רק כשהכלי שלם ומחליט להזדכך כי הוא רוצה לבוא לפעולה הבאה. ובניית הפרצוף היא תמיד מהקל לכבד, זה משורש לד'.

שאלה: אמרת שכל גרגר מהעליון הרבה יותר גדול מכל הפרצופים שמתחתיו.

זה לא אני אמרתי, זה כתוב.

תלמיד: נשמע אבל שהראש של הפרצוף היותר תחתון הוא כאילו עם יותר ניסיון. הוא כבר עבר משהו הפרצוף הזה לפני כן. מה הקשר בין הפרצופים זאת אומרת, היה לי ראש בגלגלתא ואחר כך יש לי ראש בע"ב. הראש בע"ב הוא כאילו אני לא יודע אם אפשר להגיד כך, יותר חכם, יודע יותר. אז איך יכול להיות שאנחנו אומרים שהגלגלתא הוא גרגיר?

כלפי הנבראים, אתה צודק, כי כמה שהפרצופים נמצאים בהתרחקות מהאין סוף, יש להם כביכול רשימות יותר מורכבות מכל הדרך שעברו. אבל זה רק פוטנציאלי, כשהם מתחילים אחר כך לעלות לאין סוף בתיקונים, אז עד כמה שהתחתון יהיה יותר תחתון הוא יהיה הגדול, אז זה יהיה כך. אבל לא עכשיו בזמן הירידה. בירידת הפרצופים, בעליון יש יותר אור ויותר כלי.

אתה רוצה להגיד שבתחתון יש יותר הבחנות, אבל ההבחנות האלו הן תמיד בירידה, הן כולן בירידה. זה תמיד ככה, בכול מקום יש לך רווח על ידי הפסד וההיפך. זה תמיד כך עד שאתה מתחיל להגיע, לגלגל את כול הדרך בחזרה מלמטה למעלה ואז אתה לוקח את כול החסרונות, את כול הבעיות, מעלה אותן ואז כולן נכנסות רק לטובה. ובירידה ודאי שיש לך יותר בעיות ויותר חסרונות על חשבון ההשגה.

שאלה: מה זה אור פנימי שנכנס לתוך הפרצוף, אתה יכול לתאר מה זה?

אין לנברא תענוג יותר גדול מגילוי הבורא בו. זה יכול להיות רק בתנאי שהנברא מקבל את גילוי הבורא כדי להידמות לגילוי הזה מצדו. אני רוצה להידמות לעליון ובמידה הזאת העליון מתלבש בי, ואז הוא ממלא את הצורה שאני בונה ממני אליו, ואז אנחנו נמצאים בדבקות. אני עשיתי מעצמי, מהרצון לקבל שלי תבנית, כן תבנית, והבורא ממלא את התבנית.

ואז יוצא שיש לנו ממני חיסרון להידבק בבורא לעשות תבנית שבדיוק מתאימה לו, מילוי שלו, תענוג מהאור עצמו, ותענוג מזה שאנחנו דבוקים זה בזה ומשלימים זה את זה בזיווג ההדדי. כול זה נמצא בתוך הפרצוף, זה האור הפנימי.

תלמיד: זה שילוב של כמה הרגשות כמו שתיארת את זה עכשיו.

ודאי.

תלמיד: מהתענוג עצמו, מההידמות לבורא, זה משהו מורכב.

כן.

שאלה: אולי אפשר לתאר את זה באמצעות המשל של בעל הבית והאורח. הרי זה לא שעכשיו אני לוקח את האוכל מהשולחן, אוכל ומרגיש את התענוג שלו בפנים, זה ביחד עם היחס לבעל הבית.

האוכל צריך להיות רק לאמצעי, לסיבה. כל היתר זו הדבקות. התענוג שאנחנו מודדים הוא דבקות. קשה לתאר את זה. בכתיבה הם לא כל כך מדברים על זה, אבל זה מה שיש.

אות כ"ט

"והנה נתבארו אופן יציאתם של ה"פ א"ק הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן זה למטה מזה, שכל תחתון חסר בחינה עליונה של העליון שלו, כי לפרצוף ע"ב חסר אור יחידה, ובפרצוף ס"ג חסר גם אור החיה שיש להעליון שלו שהוא ע"ב. ובפרצוף מ"ה וב"ן חסר גם אור הנשמה שיש בהעליון שלו שהוא ס"ג. והוא מטעם שזה תלוי בשיעור העביות שבמסך שעליו נעשה הזווג דהכאה. כמבואר באות י"ח. אמנם צריכים להבין מי ומה גרם שהמסך ילך ויתמעט בחינה אחר בחינה משיעור עביותו, עד שיתחלק לה' שיעורי קומה שבה' מיני זווגים הללו."

אחר כך נברר למה יש את הזדככות המסך.

שאלה: לפי ערך הפוך אורות וכלים, בחינה ד' של הזדככות המסך בגלגלתא הייתה אמורה להוציא אור יחידה. כי הזיווג הוא על בחינה ד' ואחר כך על ג'. אז למה זה נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה? ולא יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש?

כי זה מכלול אחד, עד שמזדככת כל בחינה ד'. אל תסתכל רק על פרצוף גלגלתא. זה לא נגמר בזה. כל העביות חייבת להזדכך, זאת אומרת להגיע לאפס, וזה יכול להיות רק בחמישה פרצופים. אתה לא יכול להגיד, למה זה לא נעצר בגלגלתא? זה לא יכול להיות, כי יש עוד עביות שהיא עדיין לא משתמשת בה.

גלגלתא זה כמו כתר סך הכול. אז כל הפרצופים האלה חייבים להתפשט כמו ד' בחינות דאור ישר. זו אותה ה-ו-י-ה, הם יצאו משם. זאת אומרת אותה הה-ו-י-ה עכשיו, בתנאים החדשים, מטביעה את עצמה בחמשת פרצופי א"ק. אין כאן שום דבר חדש, אפשר להגיד. רק אותה תבנית של הה-ו-י-ה דאין סוף, אחרי צמצום, מסך, אור חוזר, החלטות, כל הדברים האלה, עכשיו היא כך פועלת. לכן זה נקרא, "אני ה-ו-י-ה, לא שיניתי". בתוך המבנה עצמו יש את אותו מבנה, את אותן המטרות, את אותם התנאים. רק הנברא מתחיל להיות יותר משוכלל. אבל ככה זה, ולכן א"ק ואבי"ע זה סך הכול אותה תבנית ממלכות דאין סוף, מעולם אין סוף, שמגיעה ליישום השלם שלה בחמישה עולמות.

תלמיד: אחרי צמצום א' היה זיווג, והתחיל בעצם זיווג על איזו בחינה? אחרי צמצום א' התחיל פרצוף גלגלתא להיבנות?

כן. זיווג על בחינה ד'.

תלמיד: אז למה מקודם קראנו על בניית המסך?

כי כאן זה המסך. אם שם היה הרצון כשחקן הראשי, כגיבור הראשי, אז עכשיו זה המסך.

תלמיד: אבל התהליך הזה בהשתלשלות מלמעלה למטה, ה' בחינות שבמסך, מאות י"ז עד ה' פרצופי א"ק, עד אות כ"ו, מה זה? איפה קורה התהליך הזה בהשתלשלות מלמעלה למטה?

הוא רק מסביר לך את הקשר בין האור העליון, העביות והמסך, איך הם יכולים להתקשר עכשיו. ואחר כך הוא מסביר לך איך זה קורה בפועל בפרצופי א"ק.

תלמיד: אז זה היה רק ברמה העקרונית איך הם מתחברים, ועכשיו איך זה קורה בפועל?

כן. הוא לא מצביע לך שם על איזה מקום מסוים, לא. אלא מה יקרה עכשיו שיש לך מסך באמצע, בין האור לרצון לקבל.

יותר לחשוב על זה ואתם תראו עד כמה צריכים להתרגל לזה, לחיות את זה. פעם זה היה יותר קל, עכשיו אתם יותר נמצאים בהתקרבות לזה לכן צריכים למצוא את הדברים האלה בפנים. ורק לחשוב וזה יתקרב ויתקרב, זה יצא כך.

שאלה: מה אנחנו לוקחים איתנו מהשיעור הכול כך מיוחד הזה, המעודן הזה, לא רק היום, למשך היום לחיבור בעשירייה, לעבודה האינטנסיבית שגם הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית, ומה אנחנו לוקחים מהחיבור להכנה לשיעור מחר?

מה אתם עושים במשך היום עם העשיריות?

תלמיד: עובדים אינטנסיבית מאוד.

אני רואה שנפגשים לחמש דקות כמה פעמים ביום. יש חוץ מזה עוד עבודה?

תלמיד: יש תורנות רמח"ל עולמית.

איפה ואיך אפשר להשתתף בזה?

תלמיד: יש פשוט טבלה.

תצרפו אותי לזה אז אני אוכל לענות על השאלות האלה או לא אוכל לענות, אבל אני אדע איפה אתם נמצאים. ככה יש ממש נתק.

תלמיד: באותה תורנות רמח"ל אין שם איזה זום שכל פעם יש שם עשירייה אחרת, אלא פשוט לפי זמנים עשירייה בזמן הזה מתחברת, עושה מה שהיא מבינה כדי להחזיק את כל הכלי.

רק להחזיק את כולם?

תלמיד: כן.

זאת אומר יש מקום שאפשר להיכנס לשם ולראות, לשמוע?

תלמיד: יש רק טבלה, אין מקום שאליו נכנסים ואפשר לראות אותם מתחברים.

טבלה של מה?

תלמיד: של התורנות.

כשהם עושים תורנות אף אחד לא שומע?

תלמיד: לא. נכון לרגע זה אין, אבל אנחנו יכולים לעשות שיהיה מקום שאליו הם נכנסים.

בסדר, מובן איך אתם עושים. הלאה?

תלמיד: יש גם מאמר צהריים ב- 13:35.

זה באותה כתובת?

תלמיד: זה לא באותה כתובת.

תשלח לי. ועוד?

תלמיד: ועוד שלושה מפגשי זום.

שלושה מפגשי זום, אני לפעמים נמצא, לפעמים לא, זה בהתאם לצילומים שלי.

תלמיד: מבחינת התחנות, יש ארבע תחנות ביום שאליו האדם יכול להגיע ועכשיו גם נוספה תורנות רמח"ל. אגב, נשים גם עושות תורנות רמח"ל.

בסדר. אני פשוט ב- 11:30 אף פעם לא יכול.

שאלה: השאלה לא היתה טכנית מה, מתי נפגשים. לכל עשירייה יש את הדינאמיקה הפנימית שלה. יש עבודה מאוד אינטנסיבית בעשיריות, יש שיעורים מיוחדים, והשאלה היא מה לוקחים משם לפה ומה לוקחים מהשיעור כהכנה לשיעור הבא? זו שאלה פנימית לא חיצונית, לא טכנית.

נעשה את זה מחר בשיעור בוקר. אני אחשוב ואתם תחשבו איך אנחנו יכולים לקחת את כל הדברים שלמדנו עד כה, בכל זאת עברנו כמה יסודות, איך אנחנו יכולים לממש את זה בעשירייה. זאת אומרת איך החיבור נותן לנו את התוצאות, יש לנו מקום להוסיף. אני אחשוב על זה.

שאלה: שאלה כללית לגבי ה"פתיחה". האם אתה חושב שיהיה בעתיד איזה מצב שבו האנושות תלמד ממש את הטכנולוגיה של הבריאה כמו שמסבירה אותה פה חכמת הקבלה?

לא. יכול להיות שזה יהיה בתור השכלה כללית, אבל שימוש בזה בקבוצות, אני עדיין רואה שזה כל כך רחוק. "פתיחה", וכל הדברים האלה אנחנו לא יכולים לממש עד שיש לנו מסך, עד שיש לנו כוח להתגבר על הניתוק בינינו.

תלמיד: אני אתן דוגמה. האם בצורה אינטלקטואלית, נגיד יש היום המון אנשים בשכבה מצומצמת.

זה הייתי מלמד את כולם, למה לא?

תלמיד: יש היום פיזיקה תיאורטית, פיזיקאים שמתעסקים באמת בדברים מאוד מופשטים ופיזיקה גרעינית וקוונטית וכן הלאה.

לא מופשט כל כך.

תלמיד: יחסית. אתה חושב שתהיה שיכבה של קהילה אינטלקטואלית מדעית?

למה לא? יכול להיות שאנשים ירצו. אולי לא בצורה כזאת, לעשות להם פתיחה מקוצרת. יש לכם כמה כאלה סגנונות? אני הייתי מעביר איזה קורס פתוח לכולם. קורס פתוח לכולם, ד' בחינות, עולמות, כל הדברים האלה. פתיחה היא גם לא משהו, יש כאן מלא שאלות שכולם רוצים לשאול אבל הוא לא עונה על זה, לא נוגע לעולם הזה בכלל ולקשר אם העולם הזה, וקליפות, ובכלל השתלשלות, איפה הקשר בין השתלשלות בעולם הזה וההיסטוריה שלו לבין כל העולם הרוחני שהוא מצייר לנו כאן. חסר מאוד.

תלמיד: לא מזמן נזכרנו שדיברת עם מדענים בסן פרנסיסקו, אנשים מאוד ספציפיים בודאי, אבל הם מאוד התרגשו מבחינה מדעית, אינטלקטואלית מהעומק והרוחב ומה שנתת להם שם. זה לא היה סתם. הם הבינו שיש פה משהו מאוד גדול שמסביר את הכול, שפותח את הכל. אני תוהה האם זה משהו שבעתיד יגיע לאנושות בתור איזו שכבת ידע?

אני חושב שאפשר לתת בצורת ידע אינטלקטואלי, למה לא? או מצד ההיסטוריה או מצד היהדות או כתוספת למדעי הטבע שכך חושבים. מקבלים, לא מקבלים את זה, אבל זה מעניין, זה משחק יפה למוח לקבל עוד איזו שיטה שמסבירה את ההתנהלות או ניהול של העולם הזה. אני הייתי עושה בזה קורס רחב. בכלל לעשות כמה שיותר קורסים רחבים לכולם, מי שרוצה, ולעשות אותם בצורה כמה שיותר פתוחה, זאת אומרת לא מוגבלת וללא התעמקות אלא דווקא התרחבות. שאלות כאלה זה כדאי מאוד, מרחיב את האופקים ואז מתוך זה באים יותר להתעמק בלימוד ולממש אותו.

שאלה: כשאתה אומר במהלך היום "תחשבו על זה", על מה לחשוב? מה זה צמצום, מה זה מסך, מה זה בחינות, מה לעשות עם החומר הזה?

כשאנחנו מתחברים ואנחנו רוצים לייצב בינינו פרצוף, מה אנחנו חושבים? איך הוא צריך להיראות בעשירייה, ראש, תוך, סוף. הבורא שמתלבש בראש, איך אנחנו עימו מתחילים להיכנס לכל מיני צורות יחסים. תתחילו לייצב כזו צורה ואתם תתחילו להרגיש איפה חסר לכם כאן כוח, כאן חיבור, כאן מחשבה, כאן כוונה וכן הלאה, כמו ילדים קטנים שמשחקים במשהו גדול, לפי זה גדלים.

תלמיד: רציתי להגיד שבאמת יש הודיה מאוד גדולה על השיעור הזה. אני חושב שזה אחד השיעורים, לפחות לי, הכי מתסכלים שהיו בתקופה האחרונה, פשוט סחוט לגמרי. וברור עד כמה הפתיחה הפעם, כאילו כל מה שהיה ברור קודם חייב להתברר עכשיו ברמה אחרת לגמרי. זה פשוט חייב להתלבש בצורה אחרת. אי אפשר להמשיך כמו שזה היה קודם. כמו שבירה של פסלים וכניסה למשהו חדש לגמרי. מחייב אותנו יותר בחיבור. אני מקווה שבשבוע הבא לא תבוא ותגיד טוב, אז בוא נתחיל שוב מהאות א'.

למה לא?

תלמיד: עכשיו עומדים להגיע לחלקים לא נעימים ובארבעה חודשים האחרונים התחלנו כבר איזה חמש פעמים מחדש.

אני אגיד לך למה. קודם כל היו כמה סיבות טכניות, ושנית לא הייתה כניסה מספקת, והיה קשה מאוד לאנשים בכלל לשמוע את הפתיחה. אתם לא זוכרים? אפילו המילים, זה משהו מאוד זר, זה מאוד לא מתקבל בכלום. עוביות, זכות, המסך, אנחנו היינו כל כך שקועים בעשיריות ובכל העבודה הזאת בינינו, שזה לא התקבל ואני גם לא ידעתי מה לעשות. ואז על ידי כמה כניסות כאלה עכשיו זה נכנס. אני מקווה שלא נצטרך להתחיל מחדש, אמנם נצטרך אבל לא עכשיו.

תלמיד: רציתי לספר שאתמול התחיל באינטרנט קורס לדוברי אנגלית בעולם, שמונה חודשים, כל הפתיחה לחכמת הקבלה מא' עד ת' ויש עשרות נרשמים ועוד מצטרפים.

יפה מאוד. בהצלחה.

שאלה: אנחנו רוצים להזמין ולהזכיר לכל החברים היקרים שלנו שיש לנו פגישת ערבות היום, שבה אנחנו בונים את הכנס ביחד, והיום אנחנו רוצים לדון בשאלה מה צריך להיות מיוחד בכנס הזה.

מספר פעמים אמרת שהכנס הזה צריך להיות מיוחד, צריך להיות חיבור של הכלי הרוסי, ורציתי לשאול אותך, מה צריך להיות מיוחד בכנס הזה?

מזמן לא הייתי במגע חי עם דוברי רוסית ולכן אני מאוד משתוקק לזה. כנס מולדובה בעצמו יהיה ברוסית. לכן אני מאוד מצפה שזה ייתן התעוררות בכל העולם, כי הרוסים עכשיו מפוזרים בכל העולם. אז צריכים לפרסם כמה שיותר, להביא לו"ז וזו לא בעיה שיהיה לכם תוך שבוע ימים לו"ז.

לא איזה הרצאות, שיחות ומה יהיה, אבל לתת ממש מקום לאנשים שהם יכינו את עצמם בימים האלו, שיוכלו להשתתף איתנו מכל חלקי העולם. אני מאוד דואג לזה. זה צריך להיות כנס לדוברי רוסית בצורה שממש מארגנת אותם, שבונה אותם. זה מזמן לא היה ומאוד חסר. אנחנו מרגישים עד כמה שזה נדרש.

יש לכם פגישה באינטרנט על הכנס, על הבנייה?

תלמיד: ממש עכשיו אחרי השיעור יש פגישה בזום. זה אותו הזום של דוברי הרוסית במאמר הצהריים. כולם מוזמנים. אנחנו דנים איך לבנות את הכנס יחד.

תשלחו לי את הזום הזה. כל יום שיש לכם זום, אני רוצה לשמוע פעם אחת לפחות.

שאלה: איך המקובלים מהעבר השיגו את שורש הבריאה עוד לפני השבירה? איך הם הגיעו למה שהיה בד' בחינות דאור ישר, מסך, צמצום? האם התהליך הזה יכול לעזור לנו?

לא. זה לא יכול לעזור לנו. אם אנחנו נעלה למעלה מהאגו שלנו , אנחנו נראה שכל הדברים האלה מתחילה ועד הסוף ומהסוף להתחלה הם נמצאים ברוחניות ואנחנו סך הכול מתפעלים ממשהו פה ושם, פה ושם לפי הזמן, תנועה ומקום.

אבל הרוחניות עצמה היא למעלה מההבחנות הללו ואז הם יכולים להתקשר לכל זמן שיהיה והם לפי המסכים שלהם חווים את הרוחניות מתחילה ועד הסוף ובחזרה, ככה נעים בציר ההתפתחות. לא זמן, אלא בציר ההתפתחות מעלה מטה, שזה הכול בצורה של אורות וכלים.

(סוף השיעור)