שיעור בוקר 14.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 11, מאמר: "מטרת החברה - א'"

קריין: אנחנו לומדים את מאמרו של הרב"ש, "מטרת החברה - א'".

אנחנו קוראים את המאמר הזה מפני שדיברנו עכשיו, גם במשך כל השיעור, שבגלל מכת וירוס הקורונה, הפנדמיה הזאת ועוד מכות שיש בדרך והיו וגם נמצאות, שעכשיו אנחנו לא כל כך סופרים אותן, אבל לא חסרות בעיות שמתגלות בבת אחת בעולם, בגלל זה אנחנו רוצים להביא לעולם קצת יותר כוח חיובי, להמתיק את העניין. להביא שכל ורגש לתוך בני האדם, לנכונות שלהם לחיבור, כי בחיבור, מלמדת אותנו חכמת הקבלה אנחנו יכולים להשיג את התרופה היחידה שהיא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. כוח ההשפעה זה נקרא בורא, כוח האהבה זה נקרא בורא, וכשהוא יתגלה בין כולם, שום דבר לא יוכל להזיק לנו, אנחנו נרגיש את עצמנו שאנחנו חיים בעולם השלם הנצחי.

להגיע לזה, אפשר רק על ידי חיבור, ולכן הרב"ש כתב לנו את מאמרי החברה. בואו נתחיל מהמאמר הראשון על החברה. סך הכול הם לא הרבה, יש עשרים כאלה, בערך, נקרא אותם. ומה שאני מבקש, שבמשך היום, אחר כך הקבוצות, העשיריות, כל פעם ידברו על זה, יתעסקו בזה וירגישו עד כמה הם סופגים מה שכתוב, מה שנמצא כאן בשורות ובין השורות.

קריין: מטרת החברה - א', כתבי רב"ש עמ' 11.

1. מטרת החברה - א'

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י.

ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".

וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".

אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.

והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.

ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".

שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.

אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".

ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה."

שאלה: למה רב"ש כותב שצריך להיות העלם? אם בכל זאת היה הטוב והעונג מגולה, האדם היה יכול להבין שצריך לתקן את עצמו.

איך אדם יכול לתקן את עצמו אם טוב ועונג בהשפעה יהיו מגולים? אז הוא היה עובד בהשפעה לְמה? כדי להשיג טוב ועונג יותר גדולים?

תלמיד: אבל הוא כותב שברגע שהאדם מקבל הוא מרגיש אי נעימות, כלומר ההעלם מעלים גם את אי הנעימות, אז על מה הוא מבקש תיקון?

זה שאנחנו לא מרגישים אי נעימות בזה שמקבלים זה גם טוב, כדי שאנחנו לא נפסיק לקבל מהלחץ של הרצון לקבל.

תלמיד: אז מאיפה כן מגיע החיסרון לתיקון, מאיפה כן מגיע צורך לתיקון?

מנקודה שבלב, ממשהו שלא נמצא בתוך הרצון שלנו. יש רצון לקבל בכולם, בכל באי עולם. דומם, צומח, חי, מדבר כולם ברצון לקבל. וישנם כאלה במין המדבר שיש בהם חוץ מזה עוד נקודה שבלב, שהנקודה הזאת היא כאילו מושכת אותם לאיזה כיוון לא מובן, ודרך הנקודה הזאת הם מתחילים להרגיש שהם רוצים להשיג משהו מחוצה לרצון לקבל. הם אפילו לא יודעים שזה מחוצה לרצון לקבל, אבל מקבלים כזאת משיכה.

ואז האנשים האלה הם מתחילים להתפתח. אבל ההתקדמות שלהם היא מתוך הנקודה שבלב ולא מהרצון לקבל. ולכן האחרים שנמצאים ללא נקודה שבלב לא יכולים להבין אותם. תסתכל על אנשים אחרים שאומרים, מה חסר לכם, מה חסר? זו הבעיה. וכשאנחנו מקבלים תוצאות, אם זה תוצאות בתוך הרצון לקבל זה לא ממלא אותנו.

תלמיד: לגבי מי שאין לו נקודה שבלב והוא כן מבין שבחיבור העולם יכול להגיע למצב יותר טוב.

יפה, שיעשה את זה.

תלמיד: אבל איפה הוא יעשה את זה, ברמה הגשמית?

נכון. אלא באיזו רמה אתה רוצה שיעשה? אתה רוצה שהוא יקפוץ למעלה מהרצון? אין לו לזה שום הכנות. אז הוא יעשה כל מיני עבודות בעולם הזה כדי לנהל את החברה, לקשור את החברה, לסדר את החברה האנושית בצורה כזאת שהם יהיו טובים זה לזה, יהיה איזה קיבוץ, איזה סוציאליזם יפה. למה לא?

ואחר כך הוא יבין מתוך ההתעסקות שלו וההתעסקות שלנו בשלנו, הוא יבין שמה שהוא עושה זה לא מספיק, ואתה תראה עד כמה הם יבואו ויתחברו אלינו.

תלמיד: אז השלב הראשון יהיה סידור מחדש של החברה ואחר כך הצטרפות אלינו?

ודאי שקודם כל הם יתעסקו בעצמם בזה שיתחילו לסדר חברה טובה, נכונה, בריאה, ללא וירוסים, ללא כלום. ומתוך ההתעסקות הזאת הם יבינו שיש עוד משהו למעלה מזה, כי האור העליון יפעל עליהם, גם דרכנו. אבל בזה אנחנו כבר מדברים על שלבי התיקון.

שאלה: את המאמר הזה קראנו עשרות פעמים, איך אנחנו יכולים להשתמש נכון בעשירייה כדי להוציא משהו חדש ולשמוע מה רב"ש רוצה להגיד לנו במאמר הזה?

אני לא יודע, אני חשבתי שמחר בבוקר יהיה לנו כאן איזה צוות שהוא ידע איך לארגן בירור, נגיד חצי שעה בירור עם כל הכלי העולמי מה הם ניסו לעשות עם המאמר הזה במשך היום. אז ניתן מקום לאפריקה, לדרום אמריקה, צפון אמריקה, אירופה, רוסיה, אסיה. מכל אזור ואזור תכינו קבוצה שתהיה הדוברת, שהיא תסביר לנו מה עשו באזור שלה. נגיד, אסיה זה לא בעיה, אפריקה זה לא בעיה, גם כך הם מופיעים אצלנו בצורה של קבוצה אחת, אבל אירופה זה כבר בעיה, צריכים לאסוף את הדברים, צריכים לסדר, ואז נקבל פחות או יותר דיווח מאירופה, דיווח מצפון אמריקה, מדרום אמריקה, מה אנחנו עשינו עם המאמר הזה.

זה בתחילת השיעור. ובסוף השיעור אנחנו נקרא מאמר שני של רב"ש, וכך נעשה עימו הלאה מחר עבודה, ונתקדם על ידי זה. פשוט המצב בעולם, אנחנו כולנו מכירים מה שקורה, הוא מחייב אותנו להתחיל בפעולות יותר מעשיות.

תלמיד: אנחנו רוצים להגיד לחיים גדול ותודה על העלאת החשיבות לישיבות הכתבים היומיות. עבור עשיריית צ'כוסלובקיה ועבור הרבה עשיריות אותן ישיבות הכתבים הן כמו המשך של שיעור הבוקר, זה המקור להפצה היומית שלנו. אנחנו מקשיבים בתשומת לב רבה להסבר שלך וכותבים מאמרים ועושים הפצה על בסיס השיחות.

אנחנו רוצים לומר לך שכל בוקר אנחנו מחכים למסר שלך בהפצה, זה משהו שהוא מאוד נחוץ להפצה שלנו מדי יום. תודה.

אני אשתדל בישיבת הכתבים.

(סוף השיעור)