שיעור הקבלה היומי2 אוק׳ 2019(בוקר)
שיעור בוקר 02.10.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ראש השנה – קטעים נבחרים מן המקורות
סדנה
אנחנו נכנסים לשנה חדשה. בואו נעשה קצת סדר. מה אנחנו רוצים שישתנה? נעשה סדר בחשיבות מה שישתנה. במה אנחנו רוצים שינוי? בכמה דברים אנחנו רוצים שינוי? באיזה סדר החשיבות אנחנו רוצים שהשינוי הזה יתרחש?
יכול להיות שאחד תלוי בשני, אז באיזה סדר היציאה לפועל. מה אנחנו רוצים שישתנה שמתוך זה תהיה לנו שנה חדשה וגם טובה? להגדיר את זה בצורה ברורה וקצרה.
*
אתם כבר שמעתם מה שאומרים החברים, האם אתם יכולים עכשיו תוך סיבוב אחד, לסדר את כל המחשבות שלכם כך שהן יהיו כמו תכנית כללית לעשירייה, לקבוצה שאתם עכשיו יושבים בה? זה קודם, כך וכך אנחנו רוצים שיתקיים, או אם אתם לא זוכרים מה שאמרו החברים, אז תנסו מאפס להתחיל לסדר, מה הכי חשוב ומה פחות חשוב שיקרה בשנה הזאת?
*
כאן אנחנו יכולים לראות אם יש בינינו חיבור או לא. אם יש בינינו הבנה ולא במטרה, בחשיבות, במה שצריך להשיג. איזה חיסרון אנחנו צריכים להכין? איך אנחנו מחברים את החיסרון הזה של כל אחד לחסרון אחד יחד, שיהיו ממש קשורים ביחד כמו שמחברים ענפים?
האם ישנה הרגשה כזאת שאנחנו יכולים לחבר את החיסרון שלנו, של העשירייה יחד, לחיסרון אחד, שהחסרונות האלה, אמנם שאולי הם לא כל כך כחיסרון אחד ממש, אבל הם משלימים זה את זה, ובונים חיסרון אחד, או ממש כבר חיסרון אחד גדול, שלם? שאז אנחנו יכולים לבדוק עד כמה החיסרון הזה מותאם לחיסרון של הבורא. יש לנו דבר כזה? מה חסר כדי שאנחנו נעשה כך, נעמיד את עצמנו, נייצב את עצמנו כך?
*
האם אנחנו צריכים לבדוק שהרצונות שלנו דומים או שמספיק שהם יהיו לאותו כיוון, ולכל אחד הרצון המיוחד שלו?
*
כשאני מכוון את עצמי למטרה, האם אני צריך לבדוק את הרצונות של החברים ולראות במה אני משלים אותם, שסך הכול תהיה השלמה לרצון של הבורא, או שאני לא יכול לעשות את זה? אני פשוט פועל בצורה אישית, או שאני צריך דווקא להתאים את זה? זאת אומרת, להוסיף לכל הרצונות של החברים עוד רצון שלי שהוא ישלים את כל הרצונות האלה לחבילה הנכונה המתאימה להגיע לבורא?
במילים אחרות, אני צריך להשלים את כולם לעשר ספירות, איך אני משתמש ברצונות שלהם, כדי מעצמי להשלים אותם?
*
איך אני משתדל כל הזמן לראות את מצוות "תעשה" ו"לא תעשה", רק בעניין ההשלמה שלי לעשירייה, לפרצוף שיש שם, רמ"ח, שס"ה, פעולות, ואיך אני משלים את זה דווקא בצורה כזאת, כל הזמן כלפי העשירייה, איך אני משתדל לעשות זאת?
לחפש איך לפרט את הפעולות שלי, שהן יהיו כמצוות "תעשה" ו"לא תעשה" בהשלמתי לעשירייה.
*
איך אני ממיין את הרצונות שלי "תעשה" ו"לא תעשה"? כלפי החברה ודאי, כלפי השלמתם לעשירייה. איך אני רואה בזה שכל "האני", האישיות שלי, כל מה שאני, זה סך הכול רצון, רצונות למיניהם, איך אני בזה משייך את עצמי, מדביק את עצמי כולי לעשירייה ב"לא תעשה" ב"כן תעשה", וכך בונה את הפרצוף?
*
האם נשארים לי עוד רצונות שהם לא שייכים להתכללות שלי בעשירייה? ואם כן, איזה הם?
*
איך אני על ידי מיון הרצונות שלי, כשמשייך אותם לעשירייה, ממיין אותם לתרי"ג רצונות ותרי"ג מצוות? מה ההבדל בין רצון למצווה?
*
איך אני לוקח רצון, ורואה שאני יכול להשתמש בו בצורת "לא תעשה" או "כן תעשה"? רמ"ח איברים ושס"ה גידים? איך אני ממיין את הרצונות האלה? או שבכל רצון ורצון אני יכול לשייך אותו גם לזה וגם לזה, בהתאם לתנאים?
*
אומרים שהבורא ברא רצונות, שהם בסך הכול מהווים לנו את גוף הפרצוף הרוחני, גוף הנשמה, איך אנחנו מגיעים, בונים, משיגים את ראש הפרצוף? איך אנחנו בונים את ראש הפרצוף בעבודה עם הרצונות? איך אנחנו עובדים בראש אחד בעשירייה, שזה יהיה לנו פרצוף הנשמה?
*
איך אנחנו עכשיו משתדלים לבנות את הפרצוף, כל אחד ואחד, את העשירייה שלו, בצורה כזאת שתהיה פרצוף קטן, פרטי, שיוכל להיכלל בכלי הכללי, בצורה המתאימה לכלי הכללי? איך אנחנו בודקים את עצמנו, שאנחנו מתאימים להתכלל בכלי הכללי, כי בזה תלוי העתיד הטוב שלנו כעשירייה?
*
כמו שאדם פרטי, כשרוצה להתכלל בעשירייה, הוא בודק איך הוא יכול להיכנס לתוך החבורה הזאת, הקולקטיב הזה, במה יכול להועיל, שיקבלו אותו, שהוא ישתלב שם, כך גם עשירייה שרוצה להתכלל בעשירייה יותר גדולה, היא בודקת את עצמה, איך היא יכולה לגשת ולהתכלל, שיקבלו אותה? לא שהם צריכים להגיד שמקבלים או לא, אלא שהיא עצמה רואה את עצמה כמשלימה, ואז היא ממש מועילה להם ולכן בזה מועילה לעצמה ומתקדמת, מעלה את עצמה לעיגול יותר רחב. איך אנחנו עושים זאת? איך אנחנו בודקים שכל אחד בצורה פרטית, ועשירייה בצורה כללית, יכולים להתכלל במדרגה יותר עליונה?
*
האם אני יכול כבר למיין את הרצונות שלי, איך שאני עובד איתם, לראש תוך סוף, ימין, שמאל? אולי אפילו בעביות שורש, א', ב', או אפילו ג', ד'. האם אני יכול למיין את הרצונות שלי לכל מיני אופני הפרצוף, חלקי הפרצוף?
*
שאלה: האם תמיד יש קשר בין איך שאני מתבטל כלפי העשירייה שלי ואיך העשירייה שלי תתבטל כלפי העשירייה הכללית? נגיד שרמת הביטול לעשירייה שלי זה כמה שהעשירייה שלי יכולה להתבטל כלפי העשירייה הכללית?
ודאי. איך יכול להיות אחרת? גם איך אתה יכול לזהות עד כמה היא מתבטלת או לא? רק במידה שאתה מתבטל, אתה מבין את התכונה הזאת ויכול לעבוד עימה.
תלמיד: ויכולים להופיע ניגודים, כלומר נגיד עכשיו קשה כלפי העשירייה, אבל דווקא עשירייה כלפי העשירייה הכללית יותר קל לעבוד עם זה?
אתה בזה צריך לזהות שהעשירייה שלך מוכנה לכל פעולה, וכל פעולה תלויה רק בך. יוצא לאט לאט שאתה רואה שאתה קובע את הכול.
תלמיד: מה זה צמצום ומסך של עשירייה?
כלפי האדם המשיג שכך בונה את היחס שלו לעשירייה ולבורא, שנמצא כלפי כל הרצונות והמחשבות שלו, בצמצום ובמסך ובפעולה על מנת להשפיע, כל זה קורה בו.
תלמיד: אבל זה אדם כלפי העשירייה שלו.
זה אדם כלפי העשירייה שלו נגיד. כאן הוא צריך גם להשיג שאין כאן עשירייה אלא הוא בונה את העשירייה. כך נראה לו. אין עשירייה, אין חברים, אין כלום, זה הכול הרצונות שלו כך מציירים לו את מצבו הלא תקין.
תלמיד: אז יש צמצום, מסך כלפי העשירייה ואז מגלה שהרצונות האלה הם רצונות שלו. ואז יש מצב חדש שנקרא "עשירייה" באדם.
שמאחד את כל התכונות שלו, הרצונות, הגישות שלו יחד, זה נקרא שמרגיש שהעשירייה נמצאת ממש לפניו, זאת לא עשירייה אלא זה ממש הנשמה שלו, הכלי שלו.
תלמיד: ואז הנשמה הזאת, הכלי הזה, גם עליו עושים צמצום ומסך כדי להתכלל?
בזה הוא כבר עובד עם הבורא, כן. אחרי שהוא נכלל עם העשירייה שכביכול נמצאת מחוצה לו ומזדהה עימה, אז במידה הזאת הוא מזדהה עם הבורא ומתחיל כבר לעבוד עימו.
שאלה: ראש פרצוף זה דבר קבוע או מתחלף?
אין ראש פרצוף. אין דבר כזה "ראש".
תלמיד: מה זה, אין דבר כזה ראש?
זה תלוי בעבודה שלי. הבורא ברא רצון. רצונות שונים, שבורים, אנחנו מקבלים אותם לעבודה, "אשר ברא א-לוהים לעשות". וראש זו תוצאה מהמאמצים שלי לחבר אותם ולמיין אותם. אין ראש. וכל פעם ודאי ראש חדש, ראש אחר.
תלמיד: באיזה תדירות מתחלף הראש?
אתה קובע. איך יכול להיות? בתדירות שאתה מחליף את הרצונות ומתייחס אליהם כדי לחברם ולייחס לבורא. זה ראש.
תלמיד: איך אני בדיוק יודע מה הראש שלי עכשיו?
אם אתה לא יודע אז אין לך ראש. אתה בונה. זה המאמץ שלך לעבוד נכון עם הרצונות, עם היוצרות שלך.
תלמיד: אני בונה את הראש?
כן.
תלמיד: אז יש לי ראש.
אם אתה בונה אז יש.
תלמיד: אז מי זה הראש שבונה את הראש?
הרשימות כביכול נמצאות, ישנן הרשימות מהשבירה, אבל רשימות שבורות ואתה צריך להקים אותן.
תלמיד: במה תלויה יכולת ההקמה שלי את הראש?
הראש השבור שאתה מקבל זה לא הראש שאתה מקים. כי בראש שאתה מקים יש לך נתונים חדשים, חשובים מאוד, שאתה בזה נמצא בבחירה חופשית. זה העיקר, בין שבור לשלם.
תלמיד: מהשבור לשלם, מה הופך את זה, מה אני עושה פה, משבור לשלם?
הכרת המאציל בראש החדש שיש לך. בראש הישן אתה היית בהמה. עשית פעולות נכונות, רמ"ח, שס"ה, כל מיני דברים, אבל עשית אותם בגלל שעשו לך. עכשיו אתה הולך לגשת לזה בצורה של חיפוש, מתוך שבירה, מתוך לחץ, מתוך זה שאתה ממש מאבד את עצמך בשדה. ומתוך זה אתה בונה ראש חדש.
במיוחד זה מתוך התשוקות, מתוך חסרונות, מתוך חיפושים, מתוך לחצים. כי פי תר"ך פעמים אתה מוציא בזה שאתה משתוקק לשייך את עצמך החדש מהכלים השבורים, לבניית הכוונה. ראש זה כוונה. הרצונות שבגוף הם רק כדי לבנות את הראש.
תלמיד: יש ראש גם לאדם פרטי וגם לעשירייה?
כן. לכל תא יש מוח משלו. בגוף אפילו, בלי זה לא יכול להתקיים.
תלמיד: מה הראש של העשירייה?
הראש של העשירייה, על זה הייתה שאלה, על זה שהם מחפשים איך הם משתלבים יחד כמו הרבה ענפים שאנחנו קושרים אותם יחד. זה עניין של ארבעת המינים, עוד מעט נדבר על זה.
תלמיד: מה ההבדל בין ראש של עשירייה פרטית לראש של עשירייה כללית?
כמות ואיכות. העיקר זה איכות. כל ההבדל בין המדרגות זה איכות.
שאלה: כרטיס הכניסה שלי לתוך העשירייה הפרטית איכשהו ביררנו הרבה שנים ופחות או יותר מבינים אותו. מה כרטיס הכניסה של העשירייה שלנו לעשירייה הכללית?
אותו דבר. אתה תגיד לי מה כרטיס הכניסה לעשירייה שלך, מה הוא כרטיס הכניסה?
תלמיד: זה הביטול, הלימוד, כל הפעולות שאנחנו עושים, כל האחזקה של המקום הזה. זאת אומרת, יש פה רשימה של דברים.
אתה אומר ככה, הם ראש ואני זנב. אני רוצה להיות ראש, איך אני אהיה ראש? בזה שאני אתבטל ובזה שאני אשרת. בזה שאני אתבטל זה הכלים דהשפעה, זה שאני אשרת זה אפילו כלים דקבלה על מנת להשפיע. כך אתה בונה.
תלמיד: אז כרטיס הכניסה של העשירייה הפרטית לעשירייה הכללית זה האם היא באמת מוכנה לעשות את שני הדברים, להתבטל ולשרת את העשירייה הכללית.
כן, וזה אנחנו עכשיו צריכים דחוף לעשות לפני הכנס.
תלמיד: הפעולה להתבטל, אולי אנחנו יכולים איכשהו לעשות. במה בדיוק אני משרת את העשירייה הכללית? זה מה שחסר לי עדיין.
שהיא תהיה עשירייה. למדת על עשירייה שלך קצת, מה זה נקרא להיות עיגול. עכשיו תעשה אותו דבר, רק בעשירייה הכללית. יש לך קושי כאן, שבירה יותר גדולה, אי הבנה, ריחוק מקום, ריחוק רגשות, כל מיני דברים, זה כול ההבדל בין המדרגות. זה ממש כך.
שאלה: הרבה פעמים אנחנו שואלים לגבי איזה פעולות אפשר לעשות לעשירייה הכללית, וזה מאוד מבלבל. השאלה, האם אפשר נניח לקחת את הפעולות שאנחנו כבר עושים, ולהלביש עליהם את הכוונה בשביל העשירייה הכללית?
יכול להיות. אם אתה מדבר על פעולות פיסיות, זה יכול להיות כן.
תלמיד: נניח עכשיו אנחנו שומעים שחברים בונים סוכה על הגג.
שישים אנשים נמצאים שם.
תלמיד: אפשר להגיד שהם עושים עכשיו. הם הפרצוף הרוחני שעכשיו לוקח רצון, וכאילו עושה את זה בכוונה לעשירייה העולמית, או שהם עושים את זה בשביל קבוצת פתח תקווה? זאת אומרת, זה תלוי מה הכוונה בפעולה, לא? לא בפעולה עצמה.
לא, מה הכוונה. הם עושים איזה מתקן שבו אנחנו נשב שבוע ימים, ומשם אנחנו נפיץ לקבוצה שלנו העולמית מה זה נקרא, "לשבת תחת סכך אחד". זה עניין של "על כל פשעים תכסה אהבה". כי סוכה כמו שנלמד, זה חיבוק ימין, זה כבר אהבה.
תלמיד: נניח שהעשירייה שלנו באה לשיעור בוקר, או באה אפילו לסדר את השולחנות באולם הלימוד. אם אנחנו מלבישים על זה את הכוונה בשביל העשירייה אחת העולמית, אז זה כבר הכנה לכנס, וזה כבר מימוש המדרגה הבאה?
כן. אבל צריכים בכל זאת לבדוק מה יותר נחוץ להם. אולי יש פעולה שהיא יותר קרובה לכלל.
שאלה: רציתי לשאול על ראש משותף של העשירייה. לא כל כך הבנתי, איך עשירייה בונה לעצמה ראש משותף?
שכולם נמצאים בכוונה אחת, ברצון אחד, בבורא אחד. משתדלים כך להיות, אז זה נקרא שיש להם "ראש אחד". לפרצוף, יש ראש אחד. עשר ספירות, וראש אחד. שבראש הם כולם מחוברים. כוונות הם כולם נמצאות בראש, ובכוונות הם כולם לכיוון אחד. מה הבעיה.
תלמיד: הבעיה היא שמה שאתה מתאר עכשיו, את זה אני יכול למדוד על עצמי, לבנות לעצמי ראש, למדוד עד כמה אני מבוטל כלפי העשירייה. לא ברור מה זה הראש של העשירייה עדיין. מה זה לבנות? כל אחד יכול למדוד על עצמו. מה זה ראש?
ככה כל אחד בודק את עצמו. אין, אי אפשר, אדם לא יכול לצאת מעצמו. זה מספיק.
שאלה: פתחת את הסדנה בלבנות מעין תוכנית כזו, של מה השינוי שאנחנו רוצים שיקרה בנו השנה. האם אנחנו אמורים לנסות לבנות כזאת תוכנית משותפת, לדוגמה?
כל הזמן צריכים בנות תכנית משותפת, מה אנחנו רוצים שיקרה לנו השנה, לכל הכלי העולמי, ואיך כל עשירייה ועשירייה נכללת ותומכת בזה. ואחר כך מה שיקרה, יקרה. אבל חייבים ללכת עם עיניים קדימה, עם מבט קדימה.
תלמיד: מי אמור לבנות את התכנית הזאת?
אתם.
תלמיד: כל אחד או הבורד?
לא, אתם יחד. בורד, לא בורד, זה לא חשוב. כל עשירייה, כל קבוצה, כל מה שאתה יכול לתאר כאוסף של החברים, יכול לבנות.
תלמיד: איך אמורה להיראות התכנית הזאת? האם זה אמור להיות מטרות קונקרטיות מדידות, או דברים שהם בגדר הכוונה, שכל אחד מודד בפני עצמו בפנים?
לא, זה יחד. אנחנו נלמד את זה.
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא ראש השנה, קטע מספר 27 מתוך מאמרי שמעתי של בעל הסולם, מאמר י"ג "ענין רמון".
"אמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט). "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות. נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת."
(בעל הסולם. שמעתי. י"ג. "ענין רמון")
ישנה שאלה, שאפילו ריקניים מלאים מצוות כרימון. למה הם נקראים "ריקניים", אם הם כבר מלאים? כתוב "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון", כן? אז למה אז הם נקראים "ריקניים"?
תלמיד: זה לפי הכוונה. שאם הכלי שלי הוא ריק, לעצמי אני לא רוצה, ועדיין מחשיב את זה שזה דווקא מצווה על מנת להשפיע או להתחבר עם העשירייה, אז נקרא לזה "מלאים מצוות".
זאת אומרת, מדובר כלפי האדם. פשוט. אם אדם הגיע למצב שהוא מרגיש את עצמו ריקני, הוא כבר עשה את המצווה. הוא כבר בירר את עצמו וראה שהוא ריק, ריקן, מה לעשות? אז לא נורא, העיקר שבירר. הפירוש שלו זה משהו אחר.
זה שדיברנו אתמול על המוכנות למות, כן. אז אדם מת, בסדר, אין בעיה עם זה שמגיעות מחשבות על ריקנות, על זה שאין לי. אדם לא מבין שזה שלב שהוא חייב להיות מורגש בכל רצון, בכל פנייה, שאין לי, ואין לי, ואין לי, ומה יש לי, ואני לא מוצלח, וכולי. הרגשת הריקנות. וזה מגיע לאדם יותר ויותר עד שמחייבים אותו בזה, ללמוד איך נכון להתייחס לזה שאין לי. שאין לי, זה כדי שאני דווקא לא ארצה שיהיה לי. שאני ארצה להיות למעלה מהריקנות, שלעצמי לא שייך ולא רוצה ולא מגיע לי כלום, וברוך ה' הבורא לקח את מה שהיה לי.
וזה שהוא נותן לי מעל זה שאין לי כלום, הרגשה שאני מצטער שאין לי כלום, זה טוב. כי הצער הזה הוא דוחף אותי עכשיו לבקש ממנו להיות בהשפעה למעלה מקבלה. דווקא בכלים האלו עכשיו להשפיע, עוד יותר להמשיך. הייתי במילוי, עכשיו אני מרוקן, ועכשיו אני מבקש להיות בהם הפעיל בעל מנת להשפיע.
זאת אומרת, זה דווקא שלב היפה והתקדמות טובה מאוד. מתי היא מגיעה? אחרי העבודה הגדולה. נקווה שעוד מעט במאמצים שלנו בלהתכלל מתוך עשירייה לעשירייה יותר חיצונה, אנחנו נתחיל להרגיש ריקנות וחוסר, שהם מצבים יפים מאוד. בוודאי שזה תלוי אך ורק בתמיכה של הקבוצה, עד כמה שאנחנו מהר יותר נדרוש כוח השפעה. למלאות את הריקנות זה נקרא, "באמונה למעלה מהדעת".
שאלה: הריקנות זה כלפי גדלות הבורא, כלומר שאני ריק מגדלות הבורא?
כן, אבל זה כבר תלוי באיזה מדרגות. גדלות הבורא היא מורגשת אצלנו כאיזה מילוי נעים, אתה מבין? לא שזה למעלה מהדעת, שגדלות הבורא היא כבר מאירה.
שאלה: זה בדיוק כאילו צריך להיות ריק מהרגשה, שאין לי גדלות הבורא, ואז מה אני כן מבקש?
ואז אתה מבקש גדלות שלו, שזו גדלות שכבר מופיעה בכלים דהשפעה.
שאלה: בגלל שלפני זה הרגשתי את הריקנות?
כן, נעבור את זה.
שאלה: איך אתה מגדיר ריקנות?
שאין לי.
תלמיד: אין לך מה? הלוואי שלא יהיה.
שאין לי, זה תלוי במדרגה.
תלמיד: כי בראש באופן מעשי אין ריקנות.
אני לא יודע, אני בחגים תמיד הייתי לובש משהו לבן, משהו יפה, קניתי סידור מהודר, תלית חדשה, כובע לא רגיל, לא 40 ס"מ אלא 60 ס"מ, כן כן, ככה אני זוכר, ככה הבן שלי אמר. [ללכת] בשָבָת עם הכובע הרגיל? לא, זה צריך להיות משהו יותר גדול, ככה היה נהוג, ופתאום אני מרגיש שלא בא לי, לא הכובע ולא הסידור המהודר אלא הרגיל שאני אקבל במקום וכן הלאה, זאת אומרת אני מרגיש בזה ריקנות.
תלמיד: אני חושב שריקנות זה דבר טוב, הקטע הוא שהראש שלנו מלא עם כל מיני בעיות.
ריקנות זה תמיד דבר טוב.
תלמיד: כן, אני תמיד הייתי רוצה באופן אישי להגיע לריקנות, למה? כי כל הזמן הראש עסוק בצרות, צרות, לפתור את זה, או את זה, זאת אומרת להגיע לריקנות זו מעלה מאוד מאוד זה שקט נפשי ריקנות.
העיקר שיהיה שקט.
תלמיד: השאלה היא איך להגיע באמונה מעל הדעת, זאת אומרת נגיד שעכשיו הגעת לריקנות, איך אתה תגיע הרי אתה ריק בראש?
כי יש לך עכשיו בריקנות שלך הזדמנות דווקא לקבל את ההתקדמות, מילוי למעלה מהדעת, "למעלה מהדעת", זה פשוט, "דעת" זה נקרא מה שיש לי בבטן, למעלה מהדעת מה שיש ממני לאחרים, זה הכול.
תלמיד: כן אבל איך מריקנות להגיע למעלה מהדעת, איך עושים את הצעד הזה, איך פתאום אני מגיע למסקנה לעלות מעל הדעת כשאני ריק?
למעלה מהרצון שלי, פשוט מאוד, המילים אולי מבלבלות אותך, אני צריך לעלות למעלה מהרצון האגואיסטי שלי, החשבונות האגואיסטים, הרגילים שלי, אני צריך לעלות למעלה מהם ולעשות חשבון אחר, שאני עושה את זה לא כדי למלא רצונות שלי אלא רצונות של הזולת וחשבונות שלי שיהיו לטובת הזולת ואז יוצא שאני בונה בזה את היחס שלי. זה נקרא באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה למעלה מהקבלה.
תלמיד: אז למה הוא כותב לי פה שבשביל להגיע למעל הדעת אני צריך את עזרת הבורא?
ודאי בעזרת הבורא. אתה לא יכול למעלה מהרצונות שלך לעשות שום דבר, אתה נמצא תמיד בתוך הרצונות, אם אתה רוצה לקפוץ למעלה מהרצון שלך אתה צריך כוח, איזה מגנט, משהו שיוציא אותך מתוך הרצון שלך, איך עוד?
תלמיד: צריך לעשות פה תפילה או בקשה בשביל זה?
תפילה, בקשה, פעולות, חברים, לא חשוב מה אבל אתה חייב איזה כוח חיצון, איך אחרת? אין לי מעצמי.
תלמיד: אבל מה אני צריך לחשוב?
אתה צריך לחשוב איך אתה נכלל בחברה, דרך החברה מתקשר לבורא שהוא ישפיע עליך ויעשה עליך את הפעלה הזאת, זהו. שיוציא אותך מהמצב הזה שאתה תצא לדרגה יותר עליונה, יותר חסדים, יותר בינה.
תלמיד: למה זה צריך להביא אותי, לביטול? מעל הדעת, באיזו רמה?
למעלה מהדעת זה למעלה מהרצון האגואיסטי שלך, בסדר, ככה פשוט.
שאלה: כדי להתכוונן נכון, העצה ששמענו היא שטוב מאוד להתמקד במחשבה על הכנס באירופה, למקד את הכול בזה והשאלה היא איך המאמץ כרגע צריך להיות מכוון לבנייה של הראש המשותף האירופאי שיעזור גם לבנות את זה בעשיריות הפרטיות? וקונקרטית, למשל אין לנו עדיין שם לכנס, אנחנו צריכים בזמן השיעור או בערב להתכנס ומתוך זה שכל עשירייה, תנסה להועיל כדי לבנות את הראש המשותף?
אני לא יודע מה להגיד לך, יש כאן עניין של, מה זה נקרא ראש? ראש זה כוונה, שבכוונה הזאת כולה איך אני מתקשר ומשפיע לבורא? בראש יש פגישה בין הגוף, הרצונות, לבורא. הגוף בעצמו, הרצונות בעצמם לא מרגישים את הבורא, הם נפעלים, הם מרגישים שמשהו מפעיל אותם אבל מי מפעיל, איך מפעיל הם לא מרגישים, הם מקבלים פקודה מהראש ונפעלים, זה עניין הגוף וכל מה שיש בגוף זה רק מה שמתפשט מהראש, אם זה לא רק במקרה השבירה, בכל יתר הפעולות אין בגוף אלא רק מה שמקבל מהראש.
למה? כי בראש ישנם כל אותם הרצונות שיש בגוף אבל בבחינת כוח, לא בפועל, והם מתקשרים כל הרצונות האלה לבורא ובשיתוף שלהם עם הבורא כבר נבנה הראש ממש והמחשבה והכוונה והפקודה ואז זה כבר מתפשט בגוף בפועל ואז מתוך מה שהראש מוסר בפועל לגוף, מתוך זה נבנית אחר כך בגוף יכולת לייצב את הראש, זה קשה, זה לא לעכשיו.
אז מה אתה שואל? אנחנו בקיצור בעבודה שלנו עכשיו לקראת הכנס צריכים להשתוקק שיהיה לנו ראש חדש, אתם אומרים שאין לכם איזה סלוגן של הכנס, "כולנו בראש אחד"? זה לא כל כך, "כולנו עשירייה אחת", אבל המגמה שלנו צריכה להיות כזאת שכולנו יחד, ולבורא לא כדאי להדגיש כי זה בכל זאת הולך לעולם הרחב, שלא יחשבו שאנחנו רוחניים שם או משהו. חיבור, זה עניין של חיבור, לא יודע איך להגיד.
אבל באמת צריכים לחבר את כל הכוונות שלנו, ברצונות שלנו אף אחד לא יכול להתחבר עם האחרים, גם בתוך העשירייה הקטנה אלא בכוונה שאנחנו מחברים לבורא "כי בו ישמח ליבינו", בו מתחברים, בו מתאחדים, בו משיגים את התכלית, את המטרה, זו בעצם המגמה שלנו, של כל הכנס ומה שלא יכולים לעשות בעשירייה אחת ודאי, אז במספר עשיריות כמו שאנחנו מתכוונים לבצע, זה כבר דבר רציני.
יש כאן איזו מסה קריטית, ואז זה מתפוצץ. זה מה שיש לך בפצצת אטום, אתה צריך לחבר את החלקים עד שזה מגיע למסה כזאת שבפנים כבר יכולה להתרחש תגובת שרשרת.
שאלה: נגיד שאני עכשיו מצמצם את כל המחשבות, הדאגות שלי, ומתחבר עם החיסרון של החברים בעשירייה, רק אותם אני מרגיש, לא מרגיש את עצמי, ואני חושב איך לתת נחת רוח לבורא. זה ברגע הנתון ראש?
הבורא נהנה רק ממך קודם כל, אני אומר לך ברצינות, זה לא צחוק, הבורא נהנה רק ממני, כך כל אחד חייב להגיד, בשבילי נברא העולם. אני עכשיו הולך להתכלל עם כל באי עולם בהדרגה, מעיגול קטן לעיגולים יותר גדולים, ואני הולך להתכלל בהם ולשרת אותם וכן הלאה. למה? כי זה כבר בורא, זה הוא נותן לי את זה לעבודה, "אשר ברא ה' לעשות", וזה מה שאני הולך לעשות. אז אני מרגיש שאני באמת מבצע משהו חשוב. ובאמת כל אחד כלפי הבורא זה אדם, כאדם הראשון.
תלמיד: נאמר שעכשיו אני מתחבר עם החברים בעשירייה ואני מרגיש רק אותם, ומתוך זה אני עושה את כל החשבונות שלי, חושב, מרגיש, אם אני רוצה להתחבר עם כלי רחב יותר עכשיו, אני מחבר אותו כאילו לגוף שלי?
לא. אתה עם העשירייה שלך ש[איתה] אתה כבר מחובר, רוצים להתכלל בכלי יותר רחב. כלי יותר רחב הוא כלי יותר גדול, אתה הולך להתכלל בו, ממש להיות בו כתוספת, לדחוף אותו קדימה. כל הפעולה הרוחנית היא בזה שמתבטלים. אחר כך אתה רואה שבאותו הכלי הרחב שם בפנים הבורא נמצא. כשאנחנו אחר כך נגיע לפעולות שלנו כלפי הקהל הרחב, ממש כל המיליארדים האלו, אז אתה תראה ששם, שם נסתר הבורא בעיקר. וזה מה שהוא אומר ב"יונה" שהם היקרים בשבילי ולא אתה, אתה נביא, בסדר, אבל הדאגה שלי היא עליהם.
זאת אומרת, כל עיגול יותר רחב הוא יותר חשוב, יותר חשוב. עכשיו אנחנו עובדים על הכלי האירופאי, זה באמת חשוב ורחב לעומת הכלים שלנו מאוד. אבל אחר כך נעבוד על כלים יותר רחבים, והם יהיו נראים לך יותר פשוטים, כאלה לא משובחים ולא מסובכים, אבל שם דווקא אתה תגלה אחר כך עביות יותר גדולה.
שאלה: העשירייה הכללית צריכה לדאוג להתחבר רק בכוונות, לא במעשים?
כן, זה נכון. יש לנו מעשים שאנחנו נכללים, אבל זה מעשים לא בתיקונים הגדולים אלא רק בחיבור, כדי לממש את הכוונה המשותפת. הוא צודק, שאלה נכונה.
שאלה: איך כל הכלים מנגנים מנגינה אחת?
מתבטלים אחד כלפיי השני. איפה רב"ש כותב על זה, שאם כך כולם אז נעשים לאחד, ואם לכל אחד יש כוונה משלו, רצון משלו, מחשבה משלו, אז הם אף פעם לא יכולים?
תלמיד: יש משהו שמנצח על התזמורת הזאת, שגורם לתזמורת הזאת להפיק מכל הכלים מנגינה אחת שהיא מאוד ברורה, שהיא תדר מאוד ברור, איך זה קורה?
הם כולם נכנעים כלפיו. אתה יודע מה זה להיות מנצח על מאה מוזיקאים? כל אחד עם האגו שלו ואיזו תחרות יש ביניהם וכן הלאה. אבל הוא צריך להיות חזק מאוד ואכזרי ממש. אם אתה שואל על איזו אורקסטרה שיושבים שם ג'נטלמנים כאלה, יש שם כאסח ביניהם. אבל המנצח חייב להיות המנצח באמת, מנצח אותם. אצלנו אנחנו רוצים להיכנע כלפיי המנצח העליון, זה מה שבעל הסולם מסביר לנו ב"למנצח על שושנים", ש"שושנים", מלשון "הכהה את שיניו", שם הוא מסביר.
קריין: רב"ש ב' אגרת מ"ב.
"איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו." אפילו שירצו מאוד, אבל אם כל אחד חושב על עצמו, רצונות שונים אף פעם לא יכולים להיות כאיש אחד בלב אחד. רצונות שונים. "מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא," מחשבות, לא רצונות, מחשבות, אם מחברים מחשבות אז "אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד." ואז יש מלא רצונות שונים, אבל כולם מכוונים יחד למטרה אחת. לא ברצונות אלא בכוונות, שם יכולים להיות יחד.
תלמיד: אבל בתזמורת הזאת אנחנו רואים קבוצות של כלים שונים, נניח כמו שתיארת קבוצות של כינורות, קבוצות של אלה וקבוצות של אלה, ועדיין כל קבוצה כזאת צריכה גם לנגן בתוך עצמה את אותה המנגינה, וגם להיות ביחד עם הכלים האחרים, כדי להשלים את הכלים האחרים.
כן, ככה זה בגוף, יש ידיים, רגליים, כל מיני, אז מה השאלה?
תלמיד: כי בכל זאת אני יודע שזה לא רצונות, והכוונה היא אותה כוונה.
יד פועלת בצורה אחת, רגל בצורה אחרת, אבל כולם פועלים לכיוון אחד, למטרה אחת, זה ברור.
שאלה: מה הפרט יכול ללמוד מהכלל ומה הכלל יכול ללמוד מהפרט?
פרט לומד מהכלל איך שהוא צריך להיות מבוטל, אין לנו שום עבודה חוץ מביטול. אם הרצונות שלנו הם כולם פסולים, בצורה פסולה, לא הרצון עצמו אלא צורתו על מנת לקבל היא פסולה, אז אנחנו צריכים את זה לבטל, זאת אומרת על מנת לקבל. וזה מה שאני לומד.
מה זה נקרא שאני לומד מהכלל? שאני נכנע לכלל ועושה מה שהכלל רוצה. אומרים לי, הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר קח לך, מביא אותו לקבוצה ואומר זהו כאן אתה צריך למצוא אותי, כך אומר הבורא לאדם. אתה תתכלל בהם, פשוט תבטל את עצמך כלפיהם, תתכלל בהם, ושם בתוך ההכנעה שלך, בתוך ההתכללות שלך בהם, אתה פתאום תתחיל להרגיש שאני נמצא, זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת".
תלמיד: ומה הכלל יכול ללמוד מהפרט?
כלל יכול ללמוד מהפרט, עד כמה שכל פרט ופרט הוא ממש במסירות נפש למעלה מהדעת מבטל את עצמו. והכלל מתוך זה לומד איך שהוא צריך גם כן לעשות אותה פעולה בכללות, כדי להיות כפרט לדרגה יותר עליונה.
שאלה: בביטול כלפיי העשירייה יש גם חלוקה של רמ"ח ושס"ה, או כל הדברים האלה שעליהם דיברנו מקודם?
את זה אחר כך רואים, אבל באמת לא עכשיו.
תלמיד: איך הביטול הוא מוחלט?
במה שיש לך. זה לא שאומרים שאתה צריך לראות בתוך העשירייה ה-ו-י-ה בלבד, ובה כל הבריאה עם כל הפרטים שלה, עד אין סוף פרטים, וודאי שלא, אתה לא יכול. אבל לאט לאט בכמה שזה נגלה לך אתה צריך להתבטל. בתחילה נגלה לו ככה, אחר כך כך, ואחר כך רואה שזה באמת..
שאלה: מה עושים עם החלק שאי אפשר, כמה שיכול מתבטל, ומה עושים עם שאר הרצון שלא מוכן להתבטל?
אז לא מוכן, אבל אתה מודע לזה. מודע וגם מודה, ואז אתה בזה גם חותך כאילו חלק מהגוף ועובד עם החלק שנותר. גם ככה כל הזמן אנחנו עובדים בחלקים. כל העניין של המסך, צמצום, שבירה והכול, זה כדי לאפשר לנו לעבוד בחלקים, עם רצונות חלקיים, עם חלק מהרצונות. זה פטנט מיוחד שבאמת אין דבר כזה בטבע, שהטבע כולו זה ה-ו-י-ה, הוא עגול, לא יכול להיות פחות ולא יותר. עשר ולא תשע ולא אחד עשרה. איך יכול להיות שאני פתאום מחלק את זה לחלקים? זה הכול בשבילנו כך נעשה, שאנחנו יכולים לעשות תיקונים חלקיים, שבאמת בצורה הכללית האמיתית הדבר הזה לא קיים.
תלמיד: ועדיף אפילו שיש לי את החלק הכי קטן, שבו אני מבוטל, עם זה ללכת?
ודאי, וזה בשבילך הנשמה, עד שאתה תגיע לצורתה האמיתית.
קריין: זה באגרת א', "בעל הסולם":
"שהכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל.
הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת... לבורא ית', שהוא תכלית הטוב והמטיב... אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור.
וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון."
יש עוד משהו, ואז מאירה עליו נשמה בשלמות, בתחילה זה ככה ואחר כך זה כולה.
"מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל," ואז נפתח לאדם משהו, קצת, כאן, עוד ועוד, אומנם שלפי האמת לא יכול להיות דבר כזה, ששלם מתחלק לחלקים ומופיע באיזשהי צורה חלקית, מקולקלת כביכול "ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.
לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל.
בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.
והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר"1
לזה צריכים להגיע.
קריין: קטע מס' 28 מתוך רב"ש א', "פושעי ישראל".
"אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון", יהיה פירושו "אפילו שמלאים מצות" הם מרגישים עצמם לריקנים, משום שרואים שהם כרמון, מלשון הכתוב "קראתי למאהבי המה רמוני" (איכה א'), היינו בחינת מרמה, שכל עבודתם בתורה ומצות היתה רק לתועלת עצמם ולא לתועלת ה'. ומי היה הגורם לידע זאת. דוקא זה שהוא מלא במצות, זה גרם לו לראות, שאל ישלה עצמו לחשוב, שהוא יכול להגיע להיות בחינת "ישראל", אלא שהוא רואה עכשיו, שהוא "פושעי ישראל". נמצא, שאי אפשר להגיע לידיעה אמיתית, מה דרגתו ברוחניות. אלא רק לאחר שהוא מלא במצות, ואז הוא רואה, שמצבו, שהיה עד עכשיו, היה ברמאות. והוא עכשיו דרגת של "פושעי ישראל". מה שאין כן בלי מצות, נקרא זה "בלי אור", אז לא יכולים לראות את האמת, שהוא נצרך להבורא, שיעזור לו להיות בחינת ישראל.
(רב"ש - א'. מאמר 33 "פושעי ישראל" 1985)
סדנה
איך קשור עניין הרמוני, רמאות ורוממות לתיקון?
*
קריין: קטע מספר 29, מתוך "כתבי רב"ש ב'", "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה".
"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות. וזהו "מלאים מצות כרמון"."
(רב"ש - ב'. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)
אז מה אנחנו עושים כשאנחנו לא מסוגלים? מגיע ייאוש, אני רואה שמגיע אלי איזה מצב רוח, מרוקנים לי את כל הרצונות, אין לי כלום, אין לי שום דבר, אני לא יכול להחזיק בזה כי אדם חי רק מתוך הרגשת השלמות במשהו, המאור שיהיה, איכשהו. אני לא אוכל. איך אני מקבל חיות במצב שאין לי שום חיות?
תלמיד: משתדלים כמה שיותר להתרכז, וממש לטבוע ולצלול בתוך החברים.
אבל אני לא יכול. אולי אתה גדול ואתה יכול, אני לא יכול.
תלמיד: אני יודע שאני לא יכול.
אני לא יכול להסתכל עליהם, אין לי שום עניין בהם.
תלמיד: צריך לבקש
אין לי כוח לבקש.
תלמיד: עצם זה שאני יושב פה, למשל לי היה היום בבוקר כזה מצב שעצם זה שאני יושב פה זה נס מהשמים. באמת. ככה הרגשתי. ובקשתי כל היום רק שיתנו לי להמשיך לשבת פה, ולהתכלל ממה שהם עושים, גם כשאני לא יכול, גם כשאני לא מבין, רק פה להיות בסביבה שלהם, זהו.
זאת אומרת, התכללות בסביבה היא לאט לאט מרפאה את האדם. זה נקרא "עיגול יותר רחב" מרפא את מי וכל מה שנמצא בתוכו, בתנאי שהוא מתבטל כלפי העיגול היותר רחב, וככה תמיד.
קריין: בעל הסולם מ"שמעתי", מאמר רכ"ה, "להגביה את עצמו".
רכה. להגביה את עצמו
"אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה.
לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו".
רק להתבטל כלפי אותו עיגול שאני בו נמצא, ומזה יהיה לי הכול. ואין דרך אחרת. תמיד זה רק כך. ביטול כלפי עיגול יותר רחב מציל את האדם ומגדל אותו.
שאלה: מה זה נקרא שאני "מלא במצוות"?
יש לך רצונות, ואם אתה מגיע עם הרצונות האלה לייאוש, לריקנות, לזה שאין לך כלום, ועובר את המצבים האלו, אז אתה מגיע לזה שכל הרצונות שלך התרוקנו מעל מנת לקבל. זה הבורא עזר לך, הוא רוקן לך אותם, אתה רצית את זה ואת זה ואת זה, אתה זוכר איך רצית לכבוש את כל העולם? איך רצית להיות זה וזה? "אני חייב, אני רוצה". מה עשה לך הבורא? רוקן את הרצונות האלה.
אז נעשית ריקן. עכשיו אתה יכול עם הרצונות הריקניים האלה למלאות אותם או לשייך אותם לעיגול יותר רחב. כך מתקדמים. לכן הריקניים שבך, "מלאים מצוות כרימון", הם יכולים להגיע למצב שהם ממש מגיעים לעניין של רמאות ואחר כך רוממות.
תלמיד: אבל למה כדי לגלות את הבורא אני צריך להיות ריק?
ריק ברצונות שלך, שאתה תרגיש שכל הרצונות האלה לא עושים לך כלום. רצית כסף, כבוד, מושכלות, להיות עשיר, להיות מעל כולם. נכון?
תלמיד: כן.
כן, זהו. רואים עליך שהיית נפוח מאוד. אז מה? מה הבורא עשה לך? עשה לך חור ואז יצא לך כל האוויר, "אוויר ריקני". עכשיו צריכים למלאות את הנפח הזה, במקום הרמאות שהיתה לך קודם עם רוממות. רוממות הבורא, רוממות ההשפעה, רוממות מטרת החיים. זה הכול. אז תראה איך עשית כבר צעד גדול קדימה.
צריכים לכבד את הריקנות שיש בנו. צריכים לכבד אותה, זה מקום לקבלת התיקונים והמילויים.
תלמיד: איך אני יכול ליהנות מלהיות ריק? כי אם אני ריק אני לא מרגיש טוב, הגוף לא מרגיש טוב.
נכון, לכן רב"ש אמר לך כאן שאתה צריך להתעלות למעלה מההרגשה הזאת. אז מה אם אני מרגיש רע? רב"ש היה אומר, "שיסבול". תתנתק מהגוף שלך. מה הרצונות האלה? היום אתה חי, מחר אתה מת וזהו, מהם הרצונות?
נכון או לא? תתאר לעצמך שאתה כבר אחרי המוות, חופשי.
תלמיד: מה לעשות כדי להגיע למעלה מהרע?
לתאר לעצמך כרוח רפאים.
תלמיד: איך?
אתה לא יודע מה זה? ללא רצון לעצמו. ככה, מרחף. מזה מתחילים. זה מגדל הפורח באוויר. מתחילים מזה. זה כבר להשפיע על מנת להשפיע.
אנחנו כבר בדרך לזה. בואו נקרא עוד קטע אחד ובזה נסיים את הדברים.
קריין: קטע מס' 30 מתוך מאמרי "שמעתי" של בעל הסולם, מאמר רל"ח "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך".
""אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך" (מוסף לר"ה). הנה בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן, צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות. וצריך להתאמץ בבחינת "בך" דוקא. על דרך "וכל מאמינים שהוא אל אמונה", אף על פי שלא רואה עכשיו שום מקום שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה, היות שהכל גלוי לפניו - ומכל מקום הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, שיש עוד מקום להאמין בבחינת אמונה. וזה סוד: "וירא ישראל את היד הגדולה, ויאמינו בה'", היינו אף על פי שזכו לבחינת "וירא", שהוא סוד ראיה, מכל מקום היה להם הכח עוד להאמין בבחינת האמונה. ועל דבר זה צריכים להתאמצות יתירה, אחרת נופלים ממדרגתן. כעין לבני ושמעי. זאת אומרת, שאם לא כן משמע שדוקא בזמן שיש לבנונית, יכול לשמוע לתורה ומצוות, שזהו כעין תנאי. אלא צריכים לשמוע ללא תנאים. לכן בזמן הלבנונית צריכים להזהר שלא לפגום בבחינת השחרות."
(בעל הסולם. שמעתי. רל"ח. "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך")
זה קשה שאנחנו צריכים לכבד מצבים ריקניים, שאין בהם שום מילוי, מצב רוח, ביטחון, כל מה שיש לנו בכלים, ברצונות האגואיסטיים שלנו, שממלא אותם, נותן לנו איזה יסוד, חיים, חיות, טעם וכן הלאה. אנחנו צריכים להתרגל לחיות למעלה ממוות. וכאן זה עניין החברה, אם אני משייך את עצמי לחברה, אין בעיה, אני יכול להגיע למצב שאני חי בהם. עוזב את עצמי וחי בהם, והמעבר הזה הוא בעצם תמיד יהיה לנו כעלייה מדרגה לדרגה.
לכן עד עכשיו אנחנו נניח נמצאים בעשירייה קטנה, מגיעים לעשירייה יותר גדולה, חיים בהם. העשירייה קודמת כאילו מתרוקנת. זה כאילו, היא לא מתרוקנת, היא דווקא מקבלת מהעשירייה הגדולה עליית מדרגה. וכך אני כל הזמן מעלה את עצמי לעשירייה יותר גדולה חיצונה, וגם העשירייה הקטנה שלי היא עולה. זה עניין של העלאת המדרגות מאין סוף עד העולם הזה וחזרה.
נשמע דיווח מקבוצת גרמניה.
תלמיד: בוקר טוב חברים, בוקר טוב רב, העשירייה הווירטואלית מספר 3 של גרמניה רוצה לתת דין וחשבון. ההיסטוריה של העשירייה שלנו זה הסיפור של החיבור של החברים בתוך העשירייה, וזה ממש התחיל עכשיו כשהתחלנו לבנות קשרים עם כל הכלי הגרמני. הכלי הגרמני שלנו מורכב מ-7 עשיריות גברים ו-9 עשיריות נשים, ולאחר מכן התחלנו להתחבר עם עשיריות אחרות. נפגשנו עם העשיריות של מוסקבה, עם העשירייה הווירטואלית של מאק, אחר כך הייתה לנו פגישה בין שלוש עשיריות.
בעבודה הזאת אתה מתחיל להבין ולהרגיש שלחברים יש את מה שלנו חסר כדי לבנות את הראש השלם המשותף הזה. וכאשר אומרים לך שאתה צריך לקבל את החבר או ללכת להתארח אצל החברים, זה כמו להתארח אצל איזה אדם מאוד גדול, אתה ביראה כל היום.
היינו אמורים להיות בתורנות מחר ופתאום אמרו לנו שאנחנו בתורנות היום, וזאת הייתה ממש תפילה שלמה כאשר חברים מכל הכיוונים התקשרו, גם מהעשירייה של מחר וגם מהעשירייה של היום. וזאת הייתה תפילה מאוד גדולה, תמיכה מאוד גדולה, ורק בעזרת החברים, רק בזה שאנחנו התחברנו יחד עם החברים האדירים מקלן ודיסילדורף שפשוט עזרו לנו בסיטואציה הזאת להצליח, להיות בקשר עם כולם, הצלחנו לקבל ממש מענה לתפילה שלנו.
גם התפילה זה הכנס העומד בפנינו, זה המאמץ המשותף שלנו שבו אנחנו משקיעים יגיעה, מעלים תפילה, והתוצאה מהמאמצים האלה זה בעצם הכנס שלנו. איך שאנחנו נכין את עצמנו לכנס, איך שנעלה את התפילה הזאת, זאת תהיה התוצאה, המענה מהבורא לתפילה.
זה הסיפור של העשירייה שלי. תודה, לחיים.
יופי. יש לנו עוד דיווח מאוסטרליה.
תלמיד: בוקר טוב רב, שנה טובה כלי עולמי. נעשה מאמץ מאוד גדול לקראת הכנס באירופה, הקבוצה של אוסטרלז'יה מתכללת עם הקבוצות באירופה, אנחנו נפגשים איתן באופן יומיומי בזום. יש לנו גם חבר אחד מסינגפור ואישה אחת מיפן שמגיעים לכנס. אנחנו משתתפים בתפילה היומית שאירופה תצליח להתחבר מעל כל ההבדלים ושיהיה תיקון גדול בכנס הקרוב. אנחנו מובילים יחד עם הקבוצות מרוסיה ומאסיה מהלך כדי לקדם את החיבור, וגם יהיו כנסי מראה מאוד גדולים בסין וביפן.
לגבי הקבוצה, הקבוצה מפוזרת בסין, יפן, סינגפור, אינדונזיה, פיליפינים ואוסטרליה, כולם חלק מהקבוצה שלנו. אנחנו בנינו את הקשר הוירטואלי שלנו במאמצים רבים, הצלחנו להתגבר על כל הפירוד כתוצאה מהמרחק והמקום ולהתחבר בלב, ואנחנו מרגישים חשיבות מאוד גדולה בקשר הזה. אנחנו גם מרגישים שהחיבור הכלל עולמי הזה הוא משהו מאוד טבעי עבורנו דווקא בגלל שאנחנו באים מסביבה וירטואלית.
החברים באוסטרלז'יה תמיד דוחפים לממש את עצותיו של הרב בלב שלם. שיעורי הבוקר יוצאים אצלנו באמצע היום, יש לנו שתי קבוצות, אלה שלומדים בשידור חי ואלה שלומדים שיעור מוקלט. אנחנו נפגשים שלוש פעמים ביום בזום וכל החברים יודעים מהם המחויבויות של כל יתר החברים כך שאנחנו יכולים לעזור זה לזה לשמור על המסגרת. יש לנו לו"ז מאוד קשיח והחברים כל הזמן משתדלים לשפר את הקשר.
הנשים של אוסטלז'יה מאוד פעילות ומאוד מחוברות לכל רשת הנשים בכלי העולמי. הן הכוח המניע מאחורי הקבוצה, הן תמיד דוחפות את הגברים קדימה ומוודאות שאנחנו מתקדמים. כל הגברים והנשים מעורבים בהפצה באינטרנט ומממשים את הכישורים הייחודיים שלהם. יש לנו יותר מעשרה חברים שמתרגמים שיעורים וחומרים, אנחנו מתכנסים בכנסי המראה שיהיו בסידני, יפן וסין.
תודה רבה חברים ולחיים.
תראו עד כמה הדיווח הוא לעניין, קצר, פשוט. רואים שהם יודעים מה לעשות, איך צריכים להתחבר, באיזו צורה, גברים, נשים, אלו ואלו, סדר והכול, ממש תענוג לשמוע. אם באמת כל מי שנמצא שם יהיה פחות או יותר באותה המערכת, יש לנו קבוצת אסטרולז'יה חזקה.
(סוף השיעור)
-
"כתבי בעל הסולם", "ששים רבוא נשמות".↩