שיעור ערב 08.05.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

צער השכינה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נושא השיעור שלנו הוא "צער השכינה", אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות.

כן, הנושא הוא מאוד חשוב כי בעצם עליו אנחנו עובדים כדי לגלות את המצב של השכינה. זה מקום שהבורא מתגלה. הופעת הבורא כלפי בני אדם נקראת "שכינה", ואז לפי מה שאנחנו מגלים, לפי זה אנחנו צריכים לקבוע מה כיוון העבודה שלנו, כי כל המטרה שלנו היא להגיע למצב שאנחנו מגלים שמחה בשכינה, זאת אומרת שהבורא נהנה מעבודת התחתונים, מהעבודה שלנו.

לכן גילוי צער השכינה אומנם הוא מצב לא נעים, אבל הוא מחויב שיתגלה ויקרה, ושאנחנו נגלה אותו ונבין, נרגיש ונעבוד כנגדו, וכל העבודה שלנו תהיה להפוך את המצב בשכינה מצער לשמחה.

אז בואו נקרא מה שהמקובלים כותבים על המצב הזה של צער השכינה.

קריין: קטע מס' 1.

""צער השכינה" פירושו, שיש צער להקב"ה, שהוא לא יכול לגלות את הטוב והעונג, מסיבת שאין הנבראים נותנים את המקום המוכשר לקבל. כי אם יתן להם את הטוב והעונג, הכל ילך להס"א. אי לזאת נמצא, שאינו יכול להשפיע את הטוב כמו שהוא חפץ.

ובזה נבין, שהאדם צריך להצטער על צער השכינה. ושאלנו, מדוע אין הקב"ה מקים אותה מעפרא, אלא הוא צריך שהתחתונים יכוונו במעשיהם, כלומר מה שהם עושים, שהכל הוא צריך להיות על הכוונה "לאקמא שכינתא מעפרא".

והתשובה היא, כי כל מה שהקב"ה נותן, הכל הוא טוב ועונג, שזהו מטרתו להטיב לנבראיו. מה שאין כן "לאוקים השכינה מעפרא", כלומר שיהיה בידי הקב"ה ליתן שפע, והשפע לא ילך להס"א, זה יכול להיות רק בזמן שאין התחתונים רוצים לקבל לתועלת עצמם, אלא בעמ"נ להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)

שאלה: מהו "צער השכינה" ומהי "שמחת השכינה"?

אני מרגיש את זה בכלים שלי. אם אני מכוון בלהשפיע לטובת הבורא, אז אני יכול להרגיש אם השכינה נמצאת במצב שהיא מרוצה ממני או סובלת.

תלמיד: מה זה אומר שהיא מרוצה ממני?

שאתה עושה כל מה שאפשר יחסית בזה שהיא תתמלא בהשפעה.

תלמיד: איך היא מראה לי שהיא מרוצה ממני?

אתה מרגיש את זה. הכלים שלך הם בעצם השכינה. המקום, הרצון שלך שבו הבורא עומד להתגלות.

שאלה: אני מכיר את זה מהעולם הזה שאני מרגיש צער עם אנשים אחרים וגם בצורה אגואיסטית אני משתתף בצערם, מה ההבדל בין זה לזה? אני גם יכול להשתתף בצער עם הבורא שהוא לא יכול להתגלות בעולם ואני מרגיש עצוב איתו ביחד. האם זה לא אגואיסטי?

לא. אנחנו קודם נרגיש ואחר כך נדבר. הפלפולים האלה שלך לא במקום.

תלמיד: אבל הבן אדם סובל בגלל שהוא לא יכול להגיע למצב שהעשירייה מחוברת, להשפיע נחת רוח לבורא. כן יש איזה דבר משותף אבל איך זה הדבר הנכון שמביא אותך למטרה?

כל זה יכול להיות לא על מנת להשפיע.

תלמיד: אז מה זה על מנת להשפיע?

כלים בעל מנת להשפיע הם נקראים כלים של שכינה.

שאלה: אני לא הבנתי מה המשמעות שהשפע יעבור לסיטרא אחרא, מה הם התנאים בעצם שזה יעבור לסיטרא אחרא?

לעל מנת לקבל. מזה יגדלו רק כלים של קבלה.

שאלה: השכינה היא מערכת שמורה כזאת שלא יכולים לקבל ממנה כלום בלי השתוות?

כן. יופי.

שאלה: אם אני צריך לכוון את כל הפעולות שלי בשביל להעלות את השכינה מעפר, האם אני עושה את זה בצורה מודעת ואם כן איך אני עושה את זה?

על זה אנחנו נלמד. אי אפשר על שאלה כזאת לדון עכשיו, כי אנחנו רק במילה אחת נגענו בעניין.

קריין: שוב קטע מס' 2.

"בזמן שהאדם מתחיל עבודתו, להיות בחינת צדיק, היינו שלא לקבל שום שכר לעצמו, ולעבוד הכל רק בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז הגוף לא מסכים, ונותן לו הפרעות. וכל, מה שהוא יכול לעשות, שיפריע לו מעבודתו, הוא עושה. ואז אדם הזה הוא תמיד בצער, ואין לו שלוה מהמצב שבו הוא נמצא. כי רואה, שעוד לא הגיע להיות משפיע לה', אלא כל מעשיו שהוא עושה, אין לו עוד היכולת לכוון אותם בעמ"נ להשפיע.

ועל זה הוא תמיד בצער, מטעם "צער השכינה", הנקרא "שכינתא בגלותא", שכואב לו, מדוע על אהבה עצמית יש לו כח לעבוד, ובמקום שהוא רואה, שלא יהיה שום דבר עבור הרצון לקבל שלו, הוא מתרשל בעבודה."

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

שאלה: איך ללמוד להיות בצער מתוך צער השכינה?

דרך החברים. ככל שאתה נכלל איתם ושמח או מצטער על הקשרים ביניכם, על העבודה המשותפת ביניכם, מתוך זה אתה מתחיל לגלות אותם היחסים לשכינה, כי שכינה היא הקשר ביניכם. עכשיו הקשר לא קיים, השכינה לא קיימת כביכול, זאת אומרת היא נמצאת ממש בהסתרה. אז צריכים כמה שיותר לנסות להתחבר ביניכם עד שתתחילו לגלות את המקום המשותף, ובמקום המשותף הזה תתחילו לגלות שמחה או עצב.

שאלה: מה זה אומר "בזמן שהאדם מתחיל עבודתו, להיות בחינת צדיק"?

שרוצה להגיע לעל מנת להשפיע ממש.

תלמיד: ומה חסר לו כשהוא אומר ש"הוא מתרשל בעבודה"? מה חסר בתחילת העבודה שגורם לנו להתרשל?

הרצון לקבל שלו עוד לא מתוקן, אז הוא מרגיש את ההתנגדות שלו.

שאלה: כשאנחנו אומרים שהגוף מתנגד לעבודה הרוחנית, האם הוא באמת מתנגד או עוזר?

אין דבר כזה שיש הפרעות, הפרעות אלו הכלים שמתגלים ודורשים תיקון. לכן אם אנחנו בצורה כזאת מתייחסים לכל ההפרעות, אז ההפרעות הופכות להיות לכלי עזר. זה נקרא "עזר כנגדו".

שאלה: האם אפשר למדוד את מידת הצער לפי נחיצות בתפילה?

זה כבר משני, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.

שאלה: למה הכוונה על מנת להשפיע חשובה עבור הנבראים? למה בהשפעה ישנו תענוג יותר גדול?

כוונה על מנת להשפיע חשובה עבור הנבראים כי בזה הם הופכים את עצמם מלקבל ללהשפיע, להידמות לבורא. הם לא רוכשים כלים דהשפעה ממש, אלא רק את הכוונה על מנת להשפיע על הרצונות דלקבל שלהם.

קריין: קטע מס' 3.

"האדם צריך להצטער על צער השכינה, כנ"ל, שיש צער להבורא כביכול, בזה שהוא לא יכול להשפיע טוב ועונג להנבראים, כנ"ל במשל המדרש, שאומר, שזה דומה למלך, שיש לו מגדול מלא כל טוב ואין לו אורחים.

ולהבין את משל המדרש יכול לומר משל, שזה דומה לאדם, שעשה חתונה לבנו, והזמין באיזה אולם חמש מאות מנות, ואף אחד לא בא מאיזו סיבה שהיא. ובקושי קיבץ מנין להחופה. איזה צער האדם מרגיש, בזה שיש לו חמש מאות מנות עבור הקהל, והקהל לא בא. ועל סיבה זו צריך האדם לעבוד, לזכות לעשות נחת רוח להבורא, בזה שהוא מקבל ממנו טוב ועונג. והאדם שהגיע לדרגה זו, הוא האדם המאושר בעולם."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)

שאלה: זה מצב נכון להיות בצער בעבודה?

למה לא?

תלמיד: אנחנו תמיד מדברים שצריכים להיות בשמחה.

אם אתה נמצא בעל מנת לקבל והכוונות שלך ממשיכות להיות בעל מנת לקבל ואתה נמצא בשמחה, אז אתה נקרא רשע. אם אתה נמצא בעל מנת לקבל אבל אתה סובל מזה ורוצה לצאת מזה, אז לפי המאמצים שלך אתה מצטרף לצדיקים.

תלמיד: אז כדי להיות צדיק אני צריך להיות בצער?

לא, אתה צריך להיות בשמחה מתוך זה שיש לך תמיד אפשרות להשפיע. אבל יש עוד מצבים, "צדיק ורע לו", "רשע וטוב לו", ישנם כל מיני מצבים. אבל לא שאתה עושה כאן תנאי, "אם אני נמצא בצער, אני לא צדיק", יכול להיות שלא, יכול להיות שהמצבים שאתה עובר הם דווקא מצבים של תיקונים.

שאלה: מה זה חמש מאות מנות שהבורא הכין לחתונה?

זה לא לעניין, זו סתם דוגמה, אין טעם להיכנס לזה עכשיו.

תלמיד: אני מתכוון שהבורא רוצה להעניק לנו משהו בעשירייה, ואנחנו הרי לא יכולים לקבל את זה, מה הוא רוצה לתת לנו?

הוא רוצה לתת מילוי לכל הכלים המקולקלים שלנו, שאנחנו נתקן אותם, נהיה מוכנים לקבלה. מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, למלא את הנבראים.

תלמיד: איך להכין את עצמנו נכון כדי להשפיע לו נחת?

על ידי תיקון בלימוד התורה, כשאנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, אנחנו רוכשים בזה את הכוונה בעל מנת להשפיע על הכלים שלנו. הכלים לקבל, אבל הכוונה על מנת להשפיע, והיא הופכת אותם ל"כלים דהשפעה" מה שנקרא. כך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כמו הבורא, אנחנו משפיעים לו והוא משפיע לנו. ובזה אנחנו מגיעים להשתוות הצורה מה שנקרא, או לדבקות בינינו, "אני לדודי ודודי לי".

קריין: קטע מס' 4.

"צער השכינה היא בזה שהיא צריכה להסתיר את הטוב והעונג שהיא רוצה להשפיע להנשמות, ואינה יכולה, מסיבת שזה יהיה לרעתם. כי ע"י השפע שהיא תשפיע להם בזמן שהם נמצאים בכלים דקבלה עצמית, הם יהיו יותר מרוחקים מהקדושה, היות שהשפע תלך להקליפות. נמצא, מה נקרא צער אצל העליון, זה שלא יכול להשפיע לתחתונים, וזה נקרא, צער השכינה.

לכן אנו מתפללים לה', שיתן לנו את הכח להתגבר על כלים דקבלה לעצמו, ונוכל לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. ואז השכינה תוכל להראות את היקר והתפארת שבה, בזה שתהיה יכולת לקבל את מה שהיא רוצה להשפיע. ויש כלל, "יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק". אלא הכל תלוי בהמקבלים."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה" 1988) 22:04

המקבלים צריכים להכין את עצמם לקבלה כזאת שלא תהיה קבלה אלא השפעה, וכל זה תלוי אך ורק בכוונה. המעשה נשאר אותו מעשה, אנחנו ממשיכים לקבל, אבל הפעולה עצמה שווה להשפעה כי אם אני מקבל בשבילו, אז אני לא נקרא מקבל, אני נקרא משפיע. וזה שאני מתמלא זה לא נקרא שאני מתמלא, אני בזה ממלא אותו.

שאלה: מתי צער השכינה יפסק?

צער השכינה ייפסק כשאנחנו כולנו נוכל להשפיע, להידמות לבורא, אז הכלים שלנו יהיו כולם על מנת להשפיע ובזה הכלים האלה יהיו מוכנים, מסוגלים לקבל את השפע העליון, האור העליון, הבורא שיתגלה בהם, ובזה יפסק צער השכינה, הבורא יתגלה בתחתונים ויהיה גמר התיקון.

שאלה: כתוב "לכן אנו מתפללים לה', שיתן לנו את הכח להתגבר על כלים דקבלה לעצמו, ונוכל לעבוד רק בעמ"נ להשפיע.", איך נקרא הכוח הזה להתגבר על כלים דקבלה, כוח התגברות?

"כוח התגברות" אותו אנחנו צריכים לקבל מהבורא. אם אנחנו מתחברים בינינו, משתדלים להתחבר, מתפללים אליו שיחבר בינינו וייתן לנו כוחות דלהשפיע, אז אנחנו מקבלים את הכוח הזה ואז לפי מציאות הכוח הזה בינינו, הבורא ממלא אותנו בנוכחות שלו, באור שלו, וזה נקרא כבר "לקבל על מנת להשפיע".

שאלה: איך אנחנו מתקדמים לאחר שהצער התגלה בעשירייה ואנחנו עובדים עליו והופכים אותו לשמחה?

[תתקדמו] עד שתקבלו בקשר ביניכם צורת השפעה כזאת שהבורא יוכל להתגלות בה.

תלמיד: מה אנחנו מבקשים מהבורא?

כוח החיבור.

קריין: קטע מס' 5.

"בזמן שאין הקב"ה יכול להשפיע להתחתונים, מסיבת שינוי צורה שיש ביניהם, זה נקרא "צער השכינה". היינו, מצד המקבל, שאינה יכולה לקבל שפע, מטעם שאם היא תקבל שפע עבור התחתונים, ילך הכל לקליפות, הנקראות "מקבל בעל מנת לקבל". וגם זה נקרא "צער", מטעם הנותן, היות שמחשבת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ועתה הוא לא יכול לתת להם את הטוב ועונג, מטעם שכל מה שיהיה ביד הנבראים, ילך הכל לקליפות.

לכן יש צער להנותן, שאינו יכול לתת. כדוגמת האם, שרוצה לתת לאכול להתינוק, והתינוק חולה, ואינו יכול לאכול. אז יש צער מצד הנותן."

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו, שברכת האדם היא ברכת הבנים, בעבודה" 1991)

שאלה: כשעם ישראל נמצא בגלות האם גם השכינה נמצאת בגלות ואז הצער שלי זה הצער שלו, של הבורא?

"עם ישראל" זה נקרא כל הכלים שמשתוקקים לגילוי הבורא, הם נקראים "ישר-אל", אפילו שהם לא נמצאים במגע עם הבורא אבל כבר יש להם השתוקקות, הבורא נתן להם רצון מעצמו שישתוקקו אליו, לכן הם נקראים ישר-אל, ישראל. ולכן חכמת הקבלה מספרת להם מה היא העבודה שלהם, זאת אומרת להגיע למצב שמהבורא יבוא המאור המחזיר למוטב ויהפוך לנו את הכוונות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. לפי מידת הכוונה על מנת להשפיע אנחנו נוכל לגלות את הבורא בתוכנו, בינינו, ולזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: תיקונים אנחנו עושים בהדרגה, האם צער השכינה גם קטֵן בהדרגה או שעד גמר התיקון צער השכינה נשאר אותו דבר?

צער השכינה הוא עד גמר התיקון, עד שאנחנו מתקנים אותו לגמרי שזה נקרא "גמר התיקון", ועד אז היא בכל זאת נמצאת בצער. אבל כמה שאנחנו משתדלים להגיע לתיקונים, אפילו שאנחנו עוד לא מוכנים לקבל, בכל זאת אנחנו בהתקרבות אליה ממתיקים את המצב שלה.

שאלה: בעל הסולם ורב"ש לא מרבים לתת דוגמאות בדרך כלל בנושאים, ופה בנושא הזה יש מלך ואמא ועוד.

זה לא מהם, זה מכל המקורות של חכמת הקבלה על זה יש מלא סיפורים, ודוגמאות.

תלמיד: אז למה דווקא על הנושא הזה יש כל כך הרבה המחשות? למה מנסים להמחיש לנו את זה?

כי בכל היתר אנחנו לא יכולים כל כך להמחיש כי שם מדובר על אלמנטים של הכלים, של האורות, כי האדם שקורא לא מבין על מה מדובר. אבל כאן כן מבינים, שאין כלי או יש כלי, יש מילוי או אין, יש דוגמאות בעולם שלנו איך לקבל, איך או לא לקבל, לא לתת.

שאלה: מה ההבדל בין צער השכינה לצער שמצד המקבלים?

אני לא מבין מה זה צער מצד המקבלים, שאין להם? זה צער של רשעים, על זה אנחנו לא מדברים, שיסבלו עד שהצער הזה ידחוף אותם לתיקונים.

תלמיד: זאת אומרת, אם יש צער שאני לא יכול לעשות נחת רוח לחברים, זה צער השכינה?

לא, רק נחת רוח לבורא. כשלא יכול לעשות נחת רוח לחברים זה אמצעי, בזה הוא מגיע לצער לבורא.

שאלה: האם כל פעם שאנחנו נופלים לרצונות לקבל שלא שייכים לדברים רוחניים אלא לדברים גופניים, בזה אנחנו גורמים צער השכינה?

מה פתאום, זה בכלל לא שייך לרוחניות ואין בזה שום צער השכינה. זה צער בהמי, שכל בהמה סובלת עד שמגיעה לתחילת "דרגת האדם". דומם", "צומח", "חי", בדרגת חי אנחנו גומרים את כל הייסורים הגשמיים הבהמיים שלנו, ואחר כך מתחילים כבר ייסורים "בדרגת המדבר", שבהם כבר מתחיל להיות עניין של צער השכינה.

קריין: קטע מס' 6.

"מהו יסורים בעבודה. היינו, שהם סובלים מזה, שבשבילם השכינה מוכרחת להיות בשפלות. ובכדי להבין זה, צריכים לעיין במאמר "ענין שכינתא בגלות" (ספר "שמעתי", מאמר א', שנת תש"ד), שכתוב שם, שבזמן שהאדם מצטער על מה שהוא מרוחק מה', היינו שהוא נמצא בתוך הרצון לקבל רק לתועלת עצמו, כדוגמת בעלי חי, שזה לא מתאים לבחינת "אדם", הוא צריך לכוון את היסורים, שהם לא בשביל שהוא רוצה להיות אדם, שזה הוא היסורים שלו, אלא על צער השכינה.

והוא נותן על זה משל. לאדם שיש לו כאב באיזה אבר פרטי, והכאב מורגש בעקר בלב ומוח, שהוא כללות האדם. כמו כן האדם פרטי הוא חלק מהשכינה, הנקראת "כנסת ישראל". ועיקר הכאב הוא אצלה. ועל זה יש להצטער. וזה נקרא "יסורים בעבודה"."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו ענין יסורים בעבודה" 1989)

שאלה: האדם שהולך בדרך איך הוא יכול לקחת את הצער הגשמי שהוא מרגיש ולהפוך אותו דרך העשירייה לרוחני?

אני לא יודע על איזה צער גשמי אתה מדבר, אם הוא שייך בכלל לאיזו צורה רוחנית או בכלל לא.

תלמיד: אנחנו כחברה עברנו תקופה של הפנדמיה והכול עוברים מלא מצבים, חברים עוברים מלא מצבים, גם בגשמיות שהם מרגישים אם בעבודה, פרנסה, לא משנה. מלא דברים קורים, איך דרך העשירייה אדם בדרך מכוון את כל הדברים האלו לרוחניות? איך הוא עושה את זה?

את כל זה הוא מרגיש, את כל זה הוא מקבל, וודאי שמקבל את זה מהבורא כי "אין עוד מלבדו", אבל כל זה הוא מקבל כדי שכל הדברים האלה, אפילו ייסורים גשמיים למיניהם ורחוקים מהתורה ומהחיים הרוחניים, כל זה הוא מקבל כדי שבסופו של דבר הם יביאו אותו, יקרבו אותו לבורא. לכן כל הפנדמיה הזאת, כל הדברים שאנחנו עוברים, זו ממש עזרה גדולה מאד לכל האנושות לקדם אותנו לגמר התיקון ואנחנו עוד נראה את זה בזמן הקרוב.

שאלה: מה זה אומר ביחס לשכינה להיות רחוקים מהבורא?

זה נקרא שהשכינה שלנו לא מתוקנת ובמידה הזאת אנחנו רחוקים מהבורא שרוצה להתלבש בשכינה. שכינה זה חיבור בינינו, עוצמת החיבור, אופן החיבור בינינו נקרא שכינה, סך הכול אל תחשבו על זה שזה משהו שלא יודע מה שם. השכינה זה בינינו אם אנחנו באים לסרוג בינינו איזו סריגה נכונה, איזה קשר בינינו, הקשר בינינו יקרא שכינה.

שאלה: אדם שהולך בדרך, נופל בדרך כלל לבהמיות, לרצונות נבזים ממש, איך להשתמש בנפילות האלה נכון?

רק להביא את עצמו לחיבור בקבוצה, אין לך שום אמצעי להתגבר נכון חוץ מזה.

קריין: קטע מספר 7.

" היות שהאדם נולד בכלי של קבלה עצמית, ואיך אפשר לשנות את הטבע, ולומר שהוא לא דואג עבור עצמו לשום דבר, רק מה כואב לאדם, שהוא מצטער, זהו רק צער השכינה, שפירושו כנ"ל, מה שיש כביכול צער למעלה, בזה שאינו יכול למלאות רצונו.

כלומר, היות שרצונו יתברך הוא להטיב, ואינו יכול להוציא הטבה זו לפועל, כי אין להנבראים כלים מוכשרים שיוכלו לקבלו, והיות שע"י קיום תו"מ יהיה מסוגל לעשות כלים מוכשרים, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", זוהי הסיבה שהוא עובד בכל כוחו לקיים תו"מ, שע"י הקיום של תו"מ הוא יצא מאהבה עצמית ויזכה לכלים דהשפעה. ואז יהיה ביכולתו לעשות נחת רוח ליוצר, שהוא מקבל ממנו את הטוב והעונג."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)

שאלה: האם צער השכינה הוא צער אמיתי של הבורא או שאנחנו משתמשים בו על מנת להתקדם ולרכוש את תכונת ההשפעה?

אנחנו לא יודעים מה זה צער הבורא אף פעם, אנחנו יודעים מה שאנחנו מגלים בכלים שלנו וכמה שהכלים שלנו הם יותר מתוקנים אז אנחנו מרגישים יותר את הצער ולהגיד על הבורא אנחנו לא יכולים, אנחנו יכולים רק להגיד לפי הכלים שלנו מה שקורה בהם בלבד. לכן, להגיד על הבורא מצטער, שמח וכן הלאה אנחנו מדברים רק על הכלים שלנו לפי התיקונים שאנחנו מבצעים בהם.

שאלה: הוא כותב כאן שצריך בכל הכוח לקיים את התורה ומצוות בכל כוחו ואז נהיה זכאים ולהשפיע לו, מה זה בכוחו לקיים?

לקיים תורה ומצוות בכל הכוח זה נקרא שאני רוצה להתקשר עם החברים, בכמה שרק אפשר וכדי שזה יקרה אני צריך למשוך, להזמין את המאור המחזיר למוטב שייתן לי כוח השפעה, ואז לפי זה אני אוכל להתקשר אליהם, זה נקרא לקיים תורה ומצוות, להתקרב לחברים ולקשור קשר איתם על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: הגורם הזה שאני עושה את זה בכל הכוח הוא הקובע כאן כדי למשוך את המאור?

נכון.

קריין: קטע מספר 8.

"היות שהוא רוצה לתת להנבראים כל טוב, ואין הנבראים מסוגלים לקבל, מפאת שינוי צורה. וזה שהוא לא יכול לתת להמקום, שצריך להיות מגולה השוכן, שנקרא "שכינה", זה נקרא "צער השכינה". פירוש, צער, שלא יכול להיות מקום להשראת השוכן. ששכינה נקרא הכלי, ששם מגולה האור."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)

שוב.

קריין: שוב קטע 8.

"היות שהוא רוצה לתת להנבראים כל טוב, ואין הנבראים מסוגלים לקבל, מפאת שינוי צורה. וזה שהוא לא יכול לתת להמקום, שצריך להיות מגולה השוכן, שנקרא "שכינה", זה נקרא "צער השכינה"."זאת אומרת, שאין בינינו קשרים נכונים, שהבורא יכול לתוך הקשרים האלה להאיר את האור או לגלות את עצמו. כי הבורא זה נקרא בוא וראה, שאנחנו בונים את הכלים ובהם אנחנו מגלים אותו, בוא וראה, בורא. "פירוש, צער, שלא יכול להיות מקום להשראת השוכן. ששכינה נקרא הכלי, ששם מגולה האור."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)

שאלה: האם השכינה סובלת כי אנחנו לא מקבלים בחשבון את השלמות שלה ואנחנו חושבים שהתיקון יכול לבוא מכל איבר פרטי שלה?

לא, השכינה לא נמצאת בשלמות, שכינה זה הקשר שבנינו. אם אין לנו קשר זה נקרא "שכינה בעפר", ואז אנחנו יכולים להגיד על הקשר בינינו שהכלי הזה נמצא במצב שבור, שהוא נמצא בצער. אם הקשר בינינו מתחיל להיות טוב יותר, בעל מנת להשפיע בינינו, בעל מנת להתחבר, זה נקרא שאנחנו מקימים את השכינה מעפר, ואז במידה שאנחנו מגיעים לאיזה קשר בינינו למעלה מהכלים השבורים, הבורא מתחיל להתגלות, בפער בין הרצונות השבורים לבין הרצונות המתוקנים, ובזה אנחנו עושים לו נחת רוח, כשהוא יכול להתגלות.

כשהתחתונים מכינים לו כלי לגילוי, אז הוא בא ומתלבש בתוך הכלים האלה, ואז התחתונים מגלים אותו והוא נמצא כממלא אותם. זה דבר פשוט מאוד סך הכול, צריכים לחשוב על זה יותר ויותר. המתחילים לא כל כך מבינים, הם מבולבלים עם ההגדרות הללו, אבל זה פשוט. הקשר בין האנשים נקרא "שכינה" שיכולה להתגלות כמקום לפי השתוות הצורה המיועד לבורא, זה נקרא שהשכינה מתוקנת ואז הבורא לפי התיקונים האלה מתלבש בה.

שאלה: כשנאמר שהוא ושמו אחד הכוונה להשתוות הצורה, כאישה שמדבקת בבעלה?

בלי איש ואישה.

תלמיד: כשהשכינה מדבקת לזעיר אנפין?

כן.

קריין: קטע מספר 9.

"לאדם שיש לו דרישה לציון, כנ"ל, שהוא עוסק, "לאקמא שכינתא מעפרא", והוא רוצה, שעיר אלקים לא תהא, מושפלת עד שאול תחתיה, וזה יכול להיות דוקא ע"י זה שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, אחרת מוכרחת המלכות להסתיר עצמה את חשיבותה, בכדי שהשפע לא ילך להקליפות.

נמצא, שדוקא הוא ירא מחטא. שאצלו נקרא, חטא, מי שלא עובד בעמ"נ להשפיע. וקבלה נקרא אצלו חטא, מטעם היות שרק זהו המפריע, שאין השכינה יכולה להיות בגלוי פנים אלא בהסתרת פנים, שזה נקרא, צער השכינה, כנ"ל, בזה שהיא לא יכולה לתת להנבראים את הטוב ועונג שיש לה עבורם."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה" 1988)

שאלה: מה זה אומר שהמלכות צריכה להסתיר מעצמה את התענוג?

אנחנו, כלים של מלכות, אם אנחנו לא מחוברים אז מלכות לא קיימת בצורה שהיא מסוגלת במשהו להיות דומה לאור, וזה נקרא "מלכות בעפר" או "בגלות". כשאנחנו מתחברים בינינו, אז כבר רשת הקשר בינינו מייצבת את המלכות, מייצבת את השכינה, ולפי עוצמת הפירוד בינינו ועוצמת החיבור שעל הפירוד, לפי הפער בין פירוד לבין חיבור, כך הבורא לפי העוצמה הזאת פלוס ומינוס יכול להתגלות. זה כל העניין, פיסיקה פשוטה מאוד.

שאלה: הרב"ש חוזר פה כמה פעמים על המילה "דווקא", יש לזה משמעות?

אני לא יודע, על דברים כאלה אין מה לשאול. נלמד אחר כך, אולי יותר לעומק.

שאלה: האם ההפרעות מקלות על צער השכינה?

ההפרעות מזרזות אותנו לעבודה, כי אנחנו מרגישים את ההפרעות האלה שזה כואב לנו, שזה לא טוב לנו, בעיות, חושך, וזה מאוד מקרב אותנו לתכלית.

קריין: קטע 10.

"בזמן שאין הקב"ה יכול להשפיע להתחתונים, מסיבת שינוי צורה שיש ביניהם, זה נקרא "צער השכינה". היינו, מצד המקבל, שאינה יכולה לקבל שפע, מטעם שאם היא תקבל שפע עבור התחתונים, ילך הכל לקליפות, הנקראות "מקבל בעל מנת לקבל". וגם זה נקרא "צער", מטעם הנותן, היות שמחשבת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ועתה הוא לא יכול לתת להם את הטוב ועונג, מטעם שכל מה שיהיה ביד הנבראים, ילך הכל לקליפות.

לכן יש צער להנותן, שאינו יכול לתת. כדוגמת האם, שרוצה לתת לאכול להתינוק, והתינוק חולה, ואינו יכול לאכול. אז יש צער מצד הנותן. וזה נקרא בלשון הזה"ק, שיש צער למעלה, שלא יכול להיות יחוד, היינו שהמשפיע יתן שפע להמקבל."

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו, שברכת האדם היא ברכת הבנים, בעבודה" 1991)

שאלה: האם חייבים לעבור דרך מצב שנקרא "צער השכינה" כדי להגיע להשפעה אמתית שהיא בלי הרצון לקבל?

כל הזמן אנחנו צריכים לראות שהשכינה נמצאת בצער ואנחנו הולכים ומצילים אותה.

קריין: קטע מספר 11.

"צער השכינה. למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, במשל למי שעשה חתונה לבנו, והזמין מאות מנות, ועכשיו אין לו אורחים, שאין לו מי שירצה לבוא ולהנות מהמגדל.

וזהו צער השכינה."

(הרב"ש. 142. "צער השכינה - א'")

כן, כך זה מורגש. כנראה שכך מורגש, כך הם אומרים לנו על הבורא.

קריין: קטע 12.

""על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור).

ויש לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו". כי אם האדם אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל, הנקרא יצר הרע.

וזהו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כלומר שהבורא ברא אותו כך, כי הרצון לקבל הוא עיקר הכלי, אלא שצריכים לתקן אותו. ובזה יש לפרש מה שכתוב "ויתעצב אל לבו". כי האדם מרגיש שבזה שהולך אחר היצר יש לו מכך עצבות. וזה נקרא צער השכינה."

(הרב"ש. 890. "צער השכינה - ב'")

זאת אומרת, זה שהאדם הולך אחרי היצר, שהוא דווקא מסכים עם זה שיש יצר כזה, לזה יש את עניין העצבות, וזה צער השכינה. זאת אומרת, אנחנו בעצמנו מייצבים את צער השכינה.

עברנו אתכם על הפסוקים האלה שנקראים "צער השכינה, קטעים נבחרים מהמקורות". כדאי שבזמן הפנוי נעבור עליהם בעשירייה או לבד, כמו בכלל על כל הטקסטים האלה שאנחנו לומדים בשיעורים שלנו. מדי פעם אתם צריכים לפתוח אותם ואז לראות כמה אתם כבר יכולים להבין יותר, להרגיש יותר מה שיש בתוך הקטעים האלו.

עכשיו אני צריך לעבור לשיעור אחר, אם יש לכם זמן, מה אתם עושים עכשיו?

תלמיד: מה הגברים עושים?

כן.

תלמיד: אני יודע שאצלי בעשירייה עושים עכשיו מפגש עשירייה, יכול להיות שיש עוד עשיריות שעושות כך, זה זמן מאוד טוב.

בסדר גמור. אז אני מאחל לכם כל טוב והצלחה בחיבור, גם לקבוצת מוסקבה ולעוד קבוצות שמתחברות. כל טוב לכם ולהתראות עד מחר בבוקר. מחר מתחילים ללמוד כבר את ההקדמות ללימוד ב"תלמוד עשר הספירות".

(סוף השיעור)