שיעור בוקר 09.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 393, אור פנימי, אותיות ג' – ד'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', עמוד 393, דף שצ"ג, חלק ו', אות ג', אור פנימי, בטור ב' פסקה שמתחילה במילים "מחציו ולמטה שהם נקודות".

"מחציו ולמטה שהם נקודות שבו מלובש מטבור ולמטה דא"ק תוך מ"ה וב"ן דא"ק. וצריך שתזכור הפירוש של טעמים ונקודות, המובאים לעיל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות י"א) כי התפשטות הראשונה אל הפרצוף, בטרם שהמסך מתחיל להזדכך, הוא מכונה בשם טעמים, והוא אור ישר ורחמים. אבל בשעה שהמסך מתחיל להזדכך, אשר אור העליון נמשך מהמאציל ומזדווג עם המסך במדרגות זיכוכו, הנה ד' הקומות היוצאות בעת ההיא, שהן חכמה בינה ז"א ומלכות, המה נקראים נקודות כי הם בחי' או"ח ודין. עש"ה ובאו"פ שם. ועי' באו"פ דף ש"ט ד"ה התפשטות.

ועם זה תבין שרק האורות שבכלי דכתר דגוף הס"ג מכונה בשם טעמים אבל כל הט"ס תחתונות שלמטה מכתר דגוף הס"ג, הן נקראות נקודות. גם ידעת שהכלי דכתר דגוף הס"ג מתפשט עד הטבור, כלומר, עד סיום רגלין דגוף דע"ב, שמקום הסיום הזה מכונה טבור. וזה אמרו, "מחציו ולמטה שהם הנקודות שבו מלובש מטבור ולמטה דא"ק" דהיינו הט"ס תחתונות שלו, כי כל הט"ס התחתונות מכונים כאן בשם נקודות, שהם כולם ירדו למטה מטבור ונתלבשו במ"ה וב"ן הפנימים דא"ק. כמ"ש היטב לעיל דף ש"צ בד"ה אבל פרצוף. עש"ה.

וכל זה הוא פנימיות א"ק. כלומר, שכל זה הוא בחינת פרצוף הס"ג בבנינו עצמו, שאין בכלל זה הענפים שיוצאים לחוץ ממנו, שאותם הוא מבאר לאחר מכן."

שאלה: הוא מתאר פה שהמסך מזדכך, יוצא אור עליון והבורא עושה זיווגים עם המסך.

האורות שמסתלקים כך זה קורה להם.

תלמיד: אם האור יוצא מהפרצוף, אז איך קורים הזיווגים?

בעליית המסך מסיום או מטבור לפה דפרצוף. המסך עולה והאורות שהיו בתוך הפרצוף, בגוף הפרצוף, יוצאים דרך הפה החוצה לראש הפרצוף.

תלמיד: את התהליך הזה של היחלשות המסך, האם המקובל עושה אותו בצורה מודעת, הוא מחליש בעצמו את המסך?

בחכמת הקבלה מדברים על הפעולות שנמצאות בשליטת העליון והתחתון יחד.

תלמיד: כלומר המקובל בעצמו מחליט יחד עם הבורא שהוא מחליש את המסך ועושה זיווגים במדרגות.

כן, כי הוא רואה שבפעולות האלה הוא נשאר בדביקות בבורא.

תלמיד: האם ביתר דביקות בבורא כך הוא מבין שהוא ייתן יותר לבורא?

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיד שזה תהליך של נפילה?

זו לא ירידה. אפילו שאין לו כוח הוא מעדיף להיות קשור עם הבורא בכל המצבים שמגיעים אליו. זו העבודה בלמעלה מהדעת.

תלמיד: מה יכול לגרום לאדם להחליט להחליש את המסך?

לא, זה לא יכול להיות. המסך הוא הקשר בין הנברא לבורא, והאדם אף פעם לא יכול לבקש לאבד את המסך.

תלמיד: האם זה יוצא מהבורא?

כן, ודאי. למה? כי אם לא נאבד את המסך, אז לא נוכל להמשיך בפעולה הבאה. האם נעצור במקום הזה וכל תהליך הבריאה ייעצר? אלא זה שהמסך מזדכך והאורות מסתלקים מהפרצוף זה מחייב את המלכות של אותו פרצוף להמשיך בפעולה הבאה. וכך מנה אחר מנה, על ידי הרבה זיווגים, מקבלים על מנת להשפיע את כל האור העליון.

תלמיד: מה הכוונה שהמלכות ביציאת האורות ממשיכה את הפעולה שלה ועושה זיווג חדש? מה היא צריכה לעשות?

המסך עולה מטבור לפה ובזה כל האורות מתוך הפרצוף יוצאים דרך הפה בחזרה לראש, ובזה מסתיימת קבלת האור על מנת להשפיע בתוך הפרצוף.

שאלה: בדוגמת האורח ובעל הבית, כשמגיעים הטעמים, אז המסך קטן בגלל הטעמים והנברא מקבל לתוך עצמו, ואחרת אי אפשר. כאן מתוארים מעשים שאני מקבל על מנת להשפיע. כלומר אני בכל זאת אוכל, אני בכל זאת מקבל תענוג אף על פי שזה עבורו.

זה תענוג אחר לגמרי.

תלמיד: בעל הבית מציע לנו, אנחנו בהתחלה מסרבים, זה מעורר תיאבון, ובאיזשהו שלב כבר יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. האם מזה אנחנו מקבלים טעמים ובגלל זה המסך מתמעט?

זה לא בדיוק כך, אבל לא נורא.

תלמיד: אני בכל זאת מקבל תענוג.

אתה מקבל תענוג אחר לגמרי. אתה לא מקבל תענוג מהאוכל, אתה מקבל תענוג מזה שאתה מסב תענוג לבעל הבית.

תלמיד: האם התענוג הזה נקרא "טעמים"?

כן.

שאלה: הוא כותב שטעמים הם רחמים, האם זה לא אמור להיות הפוך, שדווקא נקודות, חסדים הם רחמים?

לא.

שאלה: בעל הסולם כותב "ועם זה תבין שרק האורות שבכלי דכתר דגוף הס"ג מכונה בשם טעמים". מה הוא המושג "טעמים"?

טעמים הם אורות שמגיעים מלמעלה למטה מזיווג דהכאה שבראש ומתפשטים מפה ומטה בתוך הגוף.

תלמיד: ואז הוא כותב, "אבל כל הט"ס תחתונות שלמטה מכתר דגוף הס"ג, הן נקראות נקודות." מה התפקיד של הנקודות?

נקודות הן אורות שגמרו התפשטות מלמעלה למטה ובהם מתערבת המלכות בצמצום שלה, בהגבלות שלה. לכן היא מכניסה לתוך האורות האלה נקודות שחורות.

תלמיד: האם כל הפעולה הזאת היא למעלה מפרסא או מתחת לפרסא?

זה לא חשוב. עכשיו זה לא משנה.

שאלה: כשיוצא פרצוף חדש, לדוגמה ע"ב אחרי גלגלתא, יש כלי חדש יותר פנימי ביחס לגלגלתא ואור חדש, עם כל זה אנחנו לומדים שגלגלתא נשארת. האם מתחיל בירור חדש גם בכלי של ע"ב וגם בגלגלתא, והאור החדש מגיע גם לגלגלתא? אם כן, יוצא שיציאה של כלי פנימי יותר מבררת גם את הכלי הקודם.

אתה צודק לחלוטין, הכלי משתנה בכל הפרצופים שהיו גם קודם.

תלמיד: האם גם המקובל פועל כך, כשהוא מצרף כלי חיצון הוא מושך אור גם בכלי החיצון וגם בכלי הפנימי?

כן, זו מערכת סגורה, מעגל.

שאלה: הוא כותב "שרק האורות שבכלי דכתר דגוף הס"ג מכונה בשם טעמים אבל כל הט"ס תחתונות שלמטה מכתר דגוף הס"ג הן נקראות נקודות".

הן נקודות, כן.

תלמיד: האם זה אומר שטעמים נבנים רק מכלי דכתר?

כן, ככה זה. אנחנו עוד נלמד את זה, זו פעם ראשונה שהוא מזכיר זאת.

קריין: דף שצ"ד, דברי האר"י למעלה, אות ד'.

אות ד'

"ואח"כ הוציא בחינות החיצוניות להלבישו. ותחלה הוציא אורות מע"ב הכולל הפנימי, שהוא השערות של הכתר, המקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים, כנודע. ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל הנקרא נקודים, שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."

שאלה: כתוב שהוציא את האורות, מאיפה הוא הוציא אותם?

נראה למטה מה הוא כותב.

קריין: אור פנימי אות ד'.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"השערות של הכתר מקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים: כבר נתבאר לעיל דף שצ"ב ד"ה והנה הגם. שהשערות נחלקים לב' בחינות: ראש, וגוף. שעד האזנים שהוא בינה נחשב לבחינת ראש, משום שמקום הזווג היה בנקבי העינים, שהם חכמה דראש, וע"כ נתפשטו האורות משם ולמטה אל האזן חוטם פה, לבחינת התלבשות, המכונה גוף. וכבר ידעת שההפרש מראש לגוף הוא רב מאד. וז"ש שהשערות נמשכים עד האזנים. כי עד שם נחשב לבחינת ראש, אבל מאזנים ולמטה כבר נחשב לבחינת גוף, כמ"ש והולך."

זה ההבדל בהתפשטות האורות ממטה למעלה או ממעלה למטה.

שאלה: האם תוכל להרחיב לגבי השערות?

בינתיים לא. זה נושא מאוד חשוב אבל הוא ארוך, לכן נלמד אותו לאט ובחלקים, בתוך החלקים האלה של תלמוד עשר הספירות, מחלק ו' והלאה, ניתקל בעניין השערות. "שערות" הן מהמילה סוער, אלו חסרונות שנצטרך ללמוד אותם, לתקן אותם. לכן יש לנו את עניין השערות על הגוף שלנו, שערות ראש, שערות גוף, שפם, זקן, כל מיני עניינים כאלה.

שאלה: האם שערות הן אורות שנכנסים לפרצוף, אורות פנימיים, או שזה אור שיוצא כנקודות?

שערות הן חסרונות שצריכים תיקונים, ואנחנו נלמד איך אנחנו עושים עליהם תיקונים.

שאלה: האם כשהמסך קטן זה מביא לניתוק מהבורא?

ודאי שכן. ככל שהמסך יותר דק, אז יש לו פחות כוח השפעה, פחות כוח חיבור עם הבורא.

תלמיד: אם המסך קטן ונקטע הקשר עם הבורא, אמרת קודם שזו ירידה מבוקרת של הנברא כדי שהקשר לא ייקטע. איך זה יכול להיות?

אני לא יודע בדיוק על מה אתה מדבר. ודאי שככל שהמסך גדול יותר, אז יש יותר קשר עם הבורא. ככל שהמסך הולך ונעלם, אז יש פחות קשר עם הבורא. מה עוד יש בזה?

תלמיד: כשקראנו על הטעמים שבגללם המסך קטן, אמרת שזו התנהגות של המקובל שהוא מקבל על מנת להשפיע ולכן המסך קטן, זו כמו ירידה מבוקרת שהמקובל עושה בשביל שלא יפסק הקשר שלו עם הבורא. האם כשהמסך קטן הקשר נעלם? הרי בכל זאת נקטע הקשר.

כשאדם מקבל על מנת להשפיע המסך שלו לא נעלם, לא מזדכך. אני לא יכול לקשור את מה שאתה אומר עם המקרה.

תלמיד: קראנו שהתפשטות א' של הפרצוף לפני שהמסך קטן נקראת "טעמים", וזה אור ישר של רחמים. וכשהמסך קטן האור העליון שיצא מהבורא עושה זיווגים. אם המטרה היא שהקשר עם הבורא לא ייפסק וכשהמסך קטן הקשר לא נעלם, איך הקשר יכול לא להיפסק?

אבל הקשר צריך כל הזמן להתחדש. הרי הפרצוף, הכלי, לא יכול לקבל בפעם אחת את כל אור אין סוף, לכן כל התיקון שלנו הוא על ידי קבלה בחלקים את האור מהבורא.

תלמיד: זאת אומרת, יש רגע שאני רואה שאני יכול להשפיע, ואחר כך אני רואה שאני לא יכול ואז אני שוב מסרב?

כן. אחרת זו כבר לא קבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: האם בצורה כזאת הקשר הופך להיות תמידי, צעד אחר צעד?

כן, כמובן. יש כמות אין סופית של פעולות כאלה שבסופו של דבר סכום הפעולות נותן את התיקון השלם בקבלה על מנת להשפיע. אבל יש שם הרבה פעולות, בקבלת האור, באי קבלת האור וכן הלאה, אחרת אתה לא יכול לתקן את זה.

אני חושב שזה ברור לכולם. דיברנו על זה הרבה פעמים.

קריין: אור פנימי, טור ב', פסקה אחרונה.

"שערות הזקן הנמשכים מן ס"ג הכולל הנקרא נקודים. וצריך שתדע שאלו האח"פ שיצאו מבחינת ראש לבחי' גוף כנ"ל, המה נקראים תמיד בשם ס"ג הכולל. והטעם הוא כמ"ש הרב לקמן. שכל הס"ג הזה דא"ק שאנו עוסקים בו נחשב כולו לבחינת ע"ב, חוץ מנקודות שבו, שהם חציו התחתון שמכונה לקמן בשם ישסו"ת, הוא לבדו נחשב לס"ג. שהוא לבדו יצא דרך נקבי עינים, לבחינת אח"פ דגוף, וישסו"ת הזה, הוא הנקרא בכל מקום ס"ג הכולל, והוא הראש של ע"ס הנקודים. כמ"ש לפנינו באורך." על זה הוא ידבר אחר כך. זה לא חשוב.

"ונתבאר לעיל. אשר תחלת הזווג שבנקבי עינים, שהוציא האח"פ לבחי' גוף, הוא נעשה בראש הס"ג גופיה, אלא בסוד השערות: ששערות ראש עד האזנים נבחנים לבחינת ממטה למעלה שהוא ראש, ולפיכך, הוא נבחן עוד לבחינת ע"ב, כי עדיין לא ניכר בו שום שינוי מחמת עלית ה"ת לנקבי עינים, אבל מנקבי עינים ולמטה, שהם שערות הדיקנא, כבר נחשבים לבחינת אח"פ שיצאו מהראש ונעשו לבחינת גוף, לכן האח"פ דשערות שמכונים בשם שערות דיקנא, הם לבדם נחשבים לס"ג הכולל, שהוא בחינת הנקודים. ועוד יתבאר כל זה לקמן בהרחבה, כי שם מקומם.

וזה אמרו ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל, הנקרא נקודים. כלומר, שמבחינת האזנים ולמטה נמשכו שערות הזקן בבחינת ס"ג הכולל שנקרא נקודים, אבל אותם שערות שיוצאים מנקבי העינים, כלומר ממלכות שבחכמה ממטה למעלה, המה נחשבים עוד לע"ב, ואינם ענפי הס"ג הכולל, כנ"ל. באופן ששערות ראש הם ענפים הנמשכים מע"ב, ושערות דיקנא הם ענפים הנמשכים מס"ג הכולל. וזכור זה."

אנחנו קוראים, שומעים, ככל שמבינים או לא מבינים, בכל זאת זה לאט לאט נכנס.

"כללות ג' מוחין שבו. כלומר ג' ספירות הראשונות כח"ב של הנקודים, המה נעשים מן שערות הזקן הללו. ולא מעצמו, רק מן הכללות שבהם המקובץ בתיקון הד' דשערות הזקן, הנקרא שבולת הזקן. כמ"ש כל זה בהרחבה לקמן. וזה אמרו שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."

שאלה: לא ברורה החלוקה שהוא הגדיר פה. לאיזה חלק הוא קורא "ס"ג הכולל"?

אנחנו מחלקים את הפרצופים לגלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. כל פרצוף אנחנו מחלקים גם לחמישה חלקים. שמגיע עניין של צמצום ב', אז אנחנו מחלקים את הפרצופים לפי צמצום א' ולפי צמצום ב'.

כאן הוא מדבר על השערות. אלו תוצאות חדשות שיש לנו על הפרצוף, אלו כלים נוספים שיש על הפרצוף ולפי זה אנחנו מחלקים את הפרצוף לכמה חלקים - שערות ראש, שערות גוף. בשערות ראש אנחנו מדברים על השערות שנמצאים עד האוזניים ואחר כך יש את שערות הזקן. שערות הזקן נמשכות עד החזה ועד הטבור של הפרצוף. אלו בעצם פרצופי השערות. שערות הן גילוי החיסרון, הוא רוצה לקבל שם אורות, רוצה לגלות, אבל אין לו כלים.

את כל הדברים האלה נלמד הרבה פעמים. אנחנו מאוד תלויים בשערות, בני אדם שבעולם הזה במיוחד, בעולמות בי"ע, תלויים בשערות רישא ובשערות דיקנא. גם בתורה וב"זוהר מדובר הרבה על השערות.

תלמיד: למה הוא קורא כאן "ס"ג הכולל", האם לכל מה שמתחת לטבור?

כן. ס"ג הכולל אלו ענפים הנמשכים מס"ג הכולל. ס"ג הכולל הוא כל הס"ג, מחזה דע"ב ולמטה עד הסיום, ויש בו את הספירות של ראש, תוך, סוף, ושערות עליהם.

שאלה: כל ההתחדשות הזאת במה שקורה מתוך הזיווג בנקבי עיניים, כל החלוקה הזאת, הדברים האלה מגיעים מתוך צמצום ב' וצמצום ב' אמור להתבטל.

בינתיים לא.

תלמיד: בינתיים לא, אבל בעתיד.

כן.

תלמיד: אנחנו מאוד תלויים בזה, אלו מערכות שמגדלות אותנו, מתקנות אותנו, בונות את כל הכלים. אבל מה קורה איתם אחרי שהכלים גדלו והם מתוקנים, יפים ומסודרים?

על ידי פרצופי שערות אנחנו מתקנים את הכלים. כשהכלים האלה מיתקנים הם נכנסים מצמצום ב' לצמצום א'. ואז על ידי כל הפעולות שמתחברות זו בזו אנחנו חוזרים למצב שכל הכלים יהיו מתוקנים ומלאים אור. השערות רק מגלות לנו חסרונות שעדיין אנחנו לא יכולים לעבוד איתם.

תלמיד: אחרי שכבר התגלו החסרונות ותיקנו אותם, מה קורה לשערות?

נעלמות.

תלמיד: האם כל מה שמבוסס על צמצום, כל המבנים, כל הצורות, כל המערכות, הם בסוף גם יתבטלו בעליה?

כן. השערות יתבטלו. אבל בינתיים, כשאנחנו עוד לא נמצאים במצבים האלה, אז אסור לבטל את השערות. לכן יש אנשים ששומרים על השערות ובמיוחד על שערות הזקן. עוד נלמד את זה, נראה את ההבחנות האלו. גם המנהגים הם בהתאם לזה.

שאלה: מה מיוחד בשיבולת הזקן?

שיבולת הזקן הוא מקום שממנו יוצאים לנו שערות שמתפשטים עד החזה ועד הטבור. לכן זה מקום מאוד חשוב של ייחוס האור, שמשם הוא מתפשט כבר ומתלבש על גוף הפרצוף.

תלמיד: האם הוא מגיע משם ויורד למטה?

יורד למטה עד החזה ועד הטבור.

תלמיד: האם הוא לא יורד עוד לנה"י?

לא. יותר מטבור הוא לא יכול לרדת.

תלמיד: למה, כי זה צמצום ב'?

אנחנו נלמד. אל תשאל מה שאנחנו לא לומדים. תהיה קצת יותר מיושב ומחובר עם אחרים. אני דואג שכולם ישמעו וכולם ידעו פחות או יותר באיזה גבולות הם נמצאים, לכן תיזהר לשאול דברים שאין להם שום יסוד במה שלומדים.

שאלה: איך אנחנו עושים את התיקונים שמדובר עליהם כאן, האם אנחנו צריכים להתפלל עבורם, ואם כן, איך יודעים עבור מה להתפלל?

אנחנו עושים את התיקונים האלה על ידי החיבור בינינו, וכדי להגיע לחיבור כשאין לנו כוחות חיבור, אז אנחנו מתפללים. אנחנו מקבלים את כוח החיבור ומתחברים, ואז יש אורות שנכנסים מבחוץ פנימה, ממקיף נכנסים לפנימי, וכך נראה מה עושים.

בפרצוף הרוחני שלנו יש לנו שלוש עשרה תיקונים רק על הזקן. אלו חלקים של פרצופים שמחלקים את הזקן להרבה פרצופים, כדי שתהיה אפשרות לתקן את אותם האורות ולהעביר אותם למדרגות יותר גבוהות שכבר מתחברות ופועלות יחד. וגם עם שערות ראש, כתוב שדווקא את הזקן צריכים לשמור ואת הראש צריכים לגלח.

שאלה: האם אני צריך להבין את מה שאתה עכשיו מסביר? האם זה יקדם אותי אם אני אבין?

אתה צריך להבין שיש עוד הרבה פעולות שבאות מתוך חיסרון הכוחות שלנו להתחבר, ולכן הפעולות האלה נקראות "שערות" מהמילה "סוער", כי כואב לו מזה שלא יכול להשפיע מצד אחד, ומצד אחר הפעולות האלה הן התיקונים. וכשאנחנו משתדלים לבקש עליהן כוחות ולהתחבר, כך אנחנו פועלים.

תלמיד: סיפרת לנו על תלמיד אחד אצל רב"ש שידע את כל החומר בעל פה. האם מזה שידע את כל החומר בעל פה זה קידם אותו, הוא היה ברוחניות?

לא, הוא בכלל לא היה בעל השגה.

תלמיד: אם אני אבין את החומר, אז זה יכול לקדם אותי מבחינה רוחנית?

לא. אתה צריך רק להשתוקק ללמוד את החומר כדי שאולי הוא יעזור לך להיות יותר מחובר עם האחרים שלומדים, עד שתתחברו יחד ותבקשו מהבורא שהחיבור הזה יהיה על מנת להשפיע בין כולם ומכולם לבורא.

תלמיד: זה כמו סוג של תפילה.

כן.

שאלה: האם כדי להבין את מבנה הכוחות והיחסים שמדובר פה, זה נכון להמשיך לתאר כמו שאתה הצבעת על הראש?

גם רב"ש היה עושה כך כדי לקצר את ההסבר. אבל לא שיש לי בראש אורות דחסדים ואורות דחכמה וכן הלאה.

תלמיד: כדי לקרוא, להעמיק ולהבין יותר בתוכן, האם נכון להמשיך את הציור הזה בראש, או בכלל לא לנסות לקשור זה לזה?

זה לא חשוב, איך שאתה רוצה, כך או כך. אנחנו בדרך כלל לא עושים ציורים כאלה, ואם כן, זה לא נורא. העיקר להבין שכל התיקונים הם בחיבור. ככל שאנחנו חוזרים למבנה של אדם הראשון, זו בעצם הדרך. ואם תצביע על האוזן שלך או לא, זה לא ישנה.

(סוף השיעור)