סוכות תשע"ט

שיעור ערב 24.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך ו', חלק ט"ז, דף א'תתקמ, עמ' 1940, אות צ"ב, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה"

לא חשוב כמה אנחנו מבינים וכמה לא, העיקר שאנחנו יחד ורוצים דרך החיבור בינינו לקבל את המאור המחזיר למוטב. כל אחד ואחד, מי שאיתנו יחד ומי שמחוצה לנו.

קריין: תע"ס כרך ו', חלק ט"ז, דף א' תתקמ, עמ' 1940, אות צ"ב, דברי האר"י.

למדנו איך היו העולמות נמצאים בבריאת העולמות, ואחר כך איך הם עלו לקראת היום השישי. שביום השישי, בשעה חמישית דיום השישי נברא האדם הראשון, ואז העולמות עלו עוד, ורק חלק קטן מעולם הבריאה, שש תחתונות מעולם הבריאה הם נשארו למטה מפרסא. וזה לא היה מורגש ולכן הוא נשבר, את זה אנחנו עוד נלמד. אבל זה מה שקרה, זו עמידת העולמות לפני החטא.

קריין: אות צ"ב.

אות צ"ב

"ונבאר עתה איך ירדו העולמות ונפלו ממקום קדושתן על ידי חטאו של אדם, כי הנה ירדה העשיה והיצירה והבריאה למטה במקום אותם השלשים ספירות שהיו בתחילה חלל וריקם בסוד תחום שבת."

קריין: צ"ג.

אות צ"ג

"ונמצא כי כל העשר ספירות דעשיה, והארבעה תחתונות דיצירה שהם נקראים רגלי היצירה, נטבעו בתוך מקום הקליפות כנ"ל, שמקומם היה אז שיעור ארבעה עשר ספירות, כנז' אצלנו גם כן בסוד ודי זהב."

קריין: צ"ד.

אות צ"ד

"ובזה תבין למה בכל הזוהר והתיקונין קורא אל עולם העשיה מקום הקליפות, והוא לסיבה הנ''ל, כי אמת הוא שהעשיה בעצמה קדושה גמורה היא, אלא שירדה אל מקום הקליפות כי אין זה מקום אמתי הראוי אליה."

קריין: צ"ה.

אות צ"ה

"אמנם בחינת הזכר שהוא עולם היצירה לא נפל כולו רק רגליו בלבד כנזכר וזהו סוד ויאסוף רגליו אל המטה שהעלם למעלה מתוך הקליפות."

קריין: צ"ו.

אות צ"ו

"גם זה סוד טעם איסור יציאת חוץ לתחום ברגליו אפי' שלא ע"י משא אלא האדם בעצמו ברגליו." זאת אומרת בלי להעמיס על עצמו משהו, אם אני רוצה לצאת, אני לא יכול לצאת למטה מחזה דיצירה. "והוא כדי שלא יוציא רגליו, שהם ארבעה אחרונות דיצירה עולם הזכר, אל מקום הקליפות, שהם עומדים מחוץ אל תחום שבת כנ"ל. כי ארבעה עשר ספירות הוא מקומם וכל שאר מקום העליון נקרא תחום שבת. כנ"ל באר היטב, והבן זה."

למדנו שהקדושה נקראת עולם האצילות. עולם האצילות נקרא "עיר". פרסא שעומדת למטה מעולם אצילות נקראת "חומה". אחרי החומה, היינו למטה מפרסא, למטה מעולם האצילות, יש שבעים אמה, זה מקום סביב העיר שנקרא "עיבורו של עיר". למה עיבורו? כמו אישה מעוברת שיש לה בליטה על חשבון העובר, כך העיר גם תופסת עוד שבעים אמה מחוצה לתחומו, מחוצה לחומה.

אז נגמרים העיר ועיבורו של עיר בחזה דעולם הבריאה. מחזה דבריאה ועד חזה דיצירה יש לנו עוד עשר ספירות, שהם נקראים אלפיים אמה "תחום שבת". זה מקום שאפשר לצאת בשבת, תחום. יש הרבה תחומים, דרך אגב, וכאן אנחנו מדברים על תחום שבת. ולמטה מתחום שבת כבר אסור לצאת, כי שם זה קליפות, למטה מחזה דיצירה.

קריין: צ"ז.

אות צ"ז

"ולכן כונתינו ביום שבת להעלות העולמות אל מקומם האמתי כבראשונה, ולא להורידם למטה חוץ לתחום שבת, וזהו סוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם. ועל כן אין לצאת בשבת מחוץ לתחום, כי הוא יוצא אל מקום הקליפות, במקום ששם עומדת העשיה בימי החול עתה אחר חטאו של אדם, וכמבואר אצלנו במשנת הקיטע יוצא בק"ב שלו," בקב שלו, קביים, "גם בתקונין לעיל דף ק"ז ע"א."

קריין: שוב.

אות צ"ז

"ולכן כונתינו ביום שבת להעלות העולמות אל מקומם האמתי כבראשונה, ולא להורידם למטה חוץ לתחום שבת," זאת אומרת, שמלכות דעשיה תעמוד בחזה דיצירה, איפה שמתחיל להיות מדור הקליפות, לא פחות מזה, "וזהו סוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם. ועל כן אין לצאת בשבת מחוץ לתחום, כי הוא יוצא אל מקום הקליפות, במקום ששם עומדת העשיה בימי החול עתה אחר חטאו של אדם, וכמבואר אצלנו במשנת הקיטע יוצא בק"ב שלו, גם בתקונין לעיל דף ק"ז ע"א."

שאלה: הוא מדבר פה "כונתינו ביום שבת להעלות העולמות". מה היחס בין עליית עולמות לנשמות? זאת אומרת, הנשמות עושות את העבודה, איך זה קורה?

יש עליית העולמות ללא נשמות. לכן זה נקרא "שבת".

תלמיד: מתי נכנסת פה העבודה של הנשמה?

העבודה של הנשמות היא בכל יום ויום. בשבת לא, שבת זו מתנה. שאנחנו עובדים בשישה ימות השבוע ושבת זו העלייה בגלל שעבדת. "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת".

שאלה: אם אפשר אני רוצה להגיד איזו מילה של התפעלות. אני לא יודע כמה שנים אני מנסה להבין תע"ס ולא מצליח. אבל כשקוראים את זה ככה ברצף, בלי הסברים זה כמו שירה.

יפה.

תלמיד: כמו זוהר, כמו תהילים.

זה משפיע, זה באמת משפיע מאוד. כדאי כך לקרוא אפילו בלי להבין כלום. יש מזה השפעה גדולה מאוד.

קריין: צ"ח.

אות צ"ח

"והנה כל ירידת העולמות במדרגה הזאת הוא בימי החול, אבל בערב שבת מתחילים לעלות. וכן הם הולכים ועולין מדרגה אחר מדרגה עד מנחת שבת, כמבואר אצלנו במקומו. ואמנם הדבר בקיצור הוא כך, כי מסוף שעה חמישית של יום הששי, מתחילין העולמות עליה אחר עליה, עד שנמצא, כי בחזרת תפלת מוסף דיום שבת, העולמות הם במצב שהיו בעת שנברא אדם הראשון שהוא הבחינה הראשונה משלשה בחינות הנ"ל. אשר ששה תחתונות דעשיה הם במקום שהם ששה ראשונות דיצירה בימי החול. ונמצאים ארבעה עשר ספירות אחרונות שהם ארבעה אחרונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה פנויים וריקנים."

זה מובן לנו כבר, דיברנו על זה.

קריין: צ"ט.

אות צ"ט

"ודע כי כן הענין בתפלת מנחה של ימים טובים כמבואר אצלינו כי תפלת מוסף דשבת ותפלת מנחה דיום טוב שוין הן בענין עלית העולמות. ונמצא כי מה שהיה נעשה אז כשנברא אדם שהיה קודם חצי יום הששי, נעשה עתה בתפלת מוסף דשבת. ולא עוד, אלא שעתה בתפלת המוסף נעשה על ידי מעשה התחתונים בתפלתם, אבל אז היה עולים מאליהם אותה העליה כנ''ל בלתי מעשה התחתונים כי הרי עדיין לא היה נברא אדם. ולא עוד אלא שאז היו עולים שתי בחינות: פנימיות, וחצוניות העולמות לגמרי, אבל עתה במוסף שבת אינו עולה רק בחינת פנימיות העולמות בלבד אבל חצוניות העולמות נשאר במקומו, ואין להם עליה כלל אפילו בשבת. כי אם גם החיצוניות היה עולה, היינו רואים בעינינו עלית העולמות איך עולים ממה שהיו בחול, אבל עלית פנימיות העולמות אינו ניכר ונראה לעין אעפ"י שעולה, וזכור זה. ועיין בשער הכונות בדרוש סדר חילוק תפלת שחרית דימי החול, כי שם נתבאר גם כן הדרושים האלו."

הסברתי לכם את זה קצת. יש לנו עולמות והעולמות הם נמצאים במקום. נניח מלכות דאין סוף עשתה זיווג דהכאה, ראש, תוך, סוף, גלגלתא יצא. אחר כך ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, עולם הנקודים, עולמות אבי"ע. עולמות אבי"ע זה העיקר, איפה הם נמצאים? הם נמצאים כולם במקום נקודות דס"ג.

ארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, נמצאים בתוך נקודות דס"ג. זאת אומרת, המקום שלהם זה נקודות דס"ג. לפני חטא אדם הראשון, העולמות האלה היו עולים ויורדים יחד עם המקום. אחרי החטא המקום נשאר במקום והעולמות נעים בתוך המקום מעלה מטה, הם כבר לא דבוקים במקום כמו שהיו קודם.

הוא אומר, שאם היינו רואים אז זה ככה, ואם לא רואים זה לא ככה. לנו זה כבר לא כל כך שייך, אנחנו לא דואגים למקום, זה רק כדי להסביר לנו עוד קצת איזה דבר פיקנטי. שיש מקום העולמות ויש העולמות עצמם, ויש ביניהם התקשרות מיוחדת. נניח זה כמו המקום של היקום שלנו וכוכבים, פלנטות, כל מה שממלא את היקום, נע בתוך היקום. אנחנו לא מרגישים את המקום של היקום, זה חלל בשבילנו, בתוך החלל יש גופים. מה האופי של אותו החלל אנחנו לא יודעים, זו מדרגה יותר עליונה מהתפיסה שלנו.

לכן גם הנשמות, הן נמצאות בעולמות, אז אנחנו יכולים להרגיש את העולמות מפני שאנחנו נמצאים בהם כנשמה. אם אדם מגלה את הנשמה הוא גם מגלה את העולם שבו הנשמה קיימת. אבל מקום שבו קיים העולם שבו הוא נמצא, את זה אנחנו לא יכולים לגלות. בינתיים. זה שייך למימד אחר לגמרי. פעם נבוא לזה שגם נרגיש ונגלה את זה. זאת אומרת, נגלה את המקום שבו נמצא הכול.

זה מעניין מה זה החלל הזה, ונגלה שזה לא חלל. חלל זה כאילו שאנחנו ממלאים אותו. לא, יש בו תכונות, יש לו גם מטרה של הקיום שלו ויחסים כלפיו ואנחנו כלפיו, אבל לא מזהים שום דבר, זה למעלה מהכלים שלנו. זה לא הכלים הרוחניים שלנו, אלא למעלה מהכלים הרוחניים שנרכוש.

מזה רק תבינו לאיזו מדרגה הגיעו האר"י, בעל הסולם, רשב"י, שהם מדברים על זה.

שאלה: מה זה, שעולם זה סט של תכונות, חוקים שפועלים, שלפיהם רצון יכול להתקיים? נניח, עולם האצילות יכול לקבל אור חכמה, ועולם העשיה לא יכול לקבל אור חכמה, לפי החוקיות שמתנהלת שם.

יש בו גם הארת חכמה, לא יכול להיות בלי אור חכמה בכלל. בלי אור חכמה לא יכול להיות שום רצון.

תלמיד: אני מנסה להבין מה זה עולם שזז, איך הוא לא משתנה?

הוא משתנה.

תלמיד: אז איך הוא נשאר אותו עולם? זה כבר עולם אחר.

לא, אז זה עולם שעלה, או עולם שירד.

תלמיד: אז מה ההבדל בין עולם לעולם, ובין עולם שעלה?

עליית העולמות, ירידת העולמות, מה זאת אומרת. זה בהתאם לעד כמה שהם מקבלים תוספת רצון. יש להם כלים, עולמות זה כלים, ועד כמה שהכלים האלה עולים או יורדים, ויש להם יותר כלים יותר מתוקנים או פחות כלים פחות מתוקנים, לפי זה העולמות האלה משפיעים על הנשמות, והנשמות מעוררות את העולמות וגורמות לעליית העולמות. עכשיו קראנו שעל ידי תפילת מנחה, תפילות דשבת, גורמים לעליית העולמות.

תלמיד: מה ההבדל בין עולם שעולה לבין עולם שמתפתח להיות עולם אחר?

אין דבר כזה, איזה עולם הופך להיות עולם אחר?

תלמיד: לא שהוא הופך, אלא שמתוך אצילות יש את בריאה, יצירה ועשיה.

לא מתוך, זה נולד אחרי זה.

תלמיד: מה ההבדל בין ההולדה הזאת לבין עלייה של עולם?

זה משהו אחר לגמרי. כל מדרגה כשהיא מתהווה זה נקרא שהיא "נולדה", ואחריה מגיע רצון לקבל אחר ממלכות דאין סוף וגם הוא מתממש ונולד משהו חדש. ככה נולדים העולמות, חמש דרגות במלכות דאין סוף מולידות לך חמישה עולמות.

תלמיד: הולדה זה התפתחות ועלייה זה תיקון?

כן, בכללות אפשר להגיד כך.

אות ק'

"ומה שהיה נעשה כשנברא אדם אחר חצי יום הששי כשנכנס לג"ע," זה ה' דיום השישי, כשנולד אדם ואז נקרא "גן עדן". זאת אומרת הוא עלה לעולם האצילות שזה נקרא "גן עדן". "נעשה עתה על ידי מעשה התחתונים בחזרת תפלת מנחה של שבת," עולה ונכנס לשם. "שהיא תכלית העליה, שאין כח עוד בתחתונים להעלות העולמות יותר מעליה זו. הלא היא, כי ז"א עולה עד דיקנא דא"א כמבואר במקומו, וכן כיוצא בזה, עד שנמצא כי ששה אחרונות דעשיה הם במקום ששה ראשונות דבריאה של עתה."

זאת אומרת, כל העולמות נגמרים בחזה דבריאה. אבל הוא אומר, וכן על דרך זה, זאת אומרת שאם אחד עולה אז עולים כולם.

אות ק"א

"ואין בנו עוד כח להעלות עוד שש אחרונות דעשיה בעולם האצילות בשום זמן כלל ועיקר. ובשער המצות במצות שביעית נתבאר סיבת ירידת העולמות שהיתה לברר הבירורין של המלכים שירדו שם, וע"ש."

אות ק"ב

"ואם כן עתה תראה כמה גרם חטאו של אדם להוריד העולמות ירידה עמוקה כזו, כי אי אפשר לנו עתה להעלות העולמות אפי' במנחה של שבת, אלא כמו שהיו אז בתוספת שבת בין הערבים. ובפרט בכל החילוקים הנז', שאז הי' נעשה מעצמו, והיה עולה גם חיצוניות העולמות," זאת אומרת מקום העולמות היה עולה בעצמו עד לפני חטא. "משא"כ עתה" אחרי החטא, "כנזכר והרי זה קלקול אחד גדול שגרם בכל ארבע עולמות אבי"ע."

אות ק"ג

"עוד גרם קלקול שני בבחינת עצמו, כי בתחילה היתה מעלתו גדולה עד מאד כי אפילו בשעה שנברא בלבד, היתה מעלתו גדולה ממעלת מטטרו"ן עתה, כי הנה מטטרו"ן הוא ביצירה לבד, ואדם הראשון היה אז ראשו בעולם הבריאה שהיה במקום ז"א דאצילות עתה, וסיום פרקין תתאין דרגליו, שהם בשש תחתונות דעשיה, היו אז במקום שש ראשונות דיצירה של עכשיו, ומכ"ש בשתי הבחינות האחרות: שניה ושלישית, אשר אז אפילו רגליו היו תוך עולם האצילות, וגם היה עוד יכול לעלות עליות גדולות למאד ע"י תפלותיו ביום שבת אם לא היה חוטא כנ"ל."

"אם לא היה חוטא", זה העניין. זאת אומרת, לפני החטא הוא היה כאילו בעולם האצילות, כי אם הוא היה באמת בעולם האצילות, לא היה חוטא.

אות ק"ד

"ונמצא כי אפילו בחינת גופו בלבד של אז, היה תופס שלשה עולמות בי"ע, בהיותם באותה המדרגה, העליונה, מלבד בחינת הנשמה והרוח והנפש אשר לו, כמו שנבאר בלשון המאמר בסוד זיהרא עילאה.

אות ק"ה

ובזה תבין מה שביארנו במאמר חז"ל, שאמרו שתא אלפי שני הוי עלמא וכו', ששם ביארנו, כי אורך שיעור קומתו של אדם בבחינת הגוף, היה אוחז שלשה עולמות בי"ע בהיותם במדרגה עליונה, כנזכר, ואחר שחטא, בחינת גופו שהיתה תחילה משש אחרונות דיצירה הנקראים גן עדן כנ"ל, היה אח"כ מא"י התחתונה החומרית, בזה העולם התחתון דעשיה.

אות ק"ו

ואע"פ שתמצא בדברי חז"ל, שאדם הראשון ממקום כפרתו נברא מעפר בית המקדש אין זה בית המקדש התחתון רק העליון, שהוא בשש אחרונות דיצירה כנ"ל. וזמ"ש במאמר הזה של הזוהר, אלא מעפרא דבי מקדשא דלעילא וכו', כמו שנבאר בע"ה."

אות ק"ז

"ואמנם מטטרו"ן עתה הוא יותר גרוע במעלה מאדם הראשון הא', ולכן נודיע ענין מטטרו"ן. דע, כי אעפ"י שאמרו בתיקונין, כי מטטרו"ן הוא בעולם היצירה, הענין הוא כי גופו שהם ו"ק שלו הם בעולם היצירה, ולכן מכנים אותו בשם יצירה, אבל האמת הוא כי ראש מטטרו"ן הוא בבריאה, וגופו ביצירה, ורגליו בעשיה, ונמצא שיעור קומתו בג' עולמות בי"ע. אמנם הוא בהיותם עתה אחר נפילתם, אבל גופו דאדם מראשו עד רגליו היה אוחז שלשה העולמות הנזכר בהיותם למעלה כפי מעלתם, כנזכר, ואין ספק כי הפרש גדול לאין קץ יש ביניהם."

שאלה: למה החטא של אדם הראשון צריך להשפיע על זה שהעולמות יורדים?

כי הוא נמצא בתוך העולמות. אם הוא מעלה מ"ן הם עולים ואם הוא חוטא אז הם יורדים.

תלמיד: למה הם צריכים לרדת, למה הם לא יכולים להישאר באותו מקום? זה הוא נפל, הוא חטא.

לא, זו מערכת אחת. הרצונות מתחלקים לפנימיים וחיצוניים, עליונים ותחתונים, אבל זו מערכת, סך הכול מערכת רצונות כלפי האור. אם איזה חלק עולה או יורד הוא מושך אחריו את כל יתר החלקים, זה הכול אינטגרלי. עכשיו השאלה היא, מי כאן מתחיל את העניין? אתה יכול להגיד בורא ודאי, "אני הראשון ואני אחרון", אני יכול להגיד אדם, אבל לא העולמות. יש כאן שניים, בורא ואדם ובאמצע ביניהם העולמות, מסכים, העלמה.

ודאי שהבורא מתחיל ומסובב את כל הדברים בצורה גלויה או סמויה, אבל לאדם אפילו שהוא נפעל, אנחנו מייחסים חלק מהפעולות ולכן אנחנו אומרים שהאדם מנענע את העולמות.

תלמיד: אפשר דוגמה?

אדם מתפלל מנחה בשבת וגורם לזה שכל העולמות נכנסים לאצילות. כתוב? כתוב.

למה אתה צוחק?

תלמיד: אני לא מבין וגם לא מאמין.

אבל זה כתוב.

שאלה: הוא מתחיל להסביר פה, להבדיל בין מט"ט לבין אדם הראשון. מה זה "מט"ט"?

מט"ט זה פרצוף מיוחד, זה מלאך. חוץ מאדם, עולמות ובורא יש עוד הרבה חלקים שנקראים "בני אדם", וכוחות שנמצאים בכל העולמות, בכל המערכת, שנקראים "מלאכים", חלקי מלכות, שיש להם כל מיני תפקידים. הם לא בעלי בחירה, אלא מנוהלים על ידי האור הכללי. נניח שיש לך מערכת במחשב, אז יש שם הרבה מאוד דברים, זרמים למיניהם, חוקים למיניהם, מלא פרטים. אז יש כאלו שנקראים "מלאכים" מהמילה מלכות. מט"ט הוא אחד מהם. יש הרבה מלאכים, מיכאל, גבריאל, רפאל, סנדלפון ועוד.

שאלה: מה היה החטא של אדם הראשון לפי מה שכתוב פה? סך הכול הוא העלה תפילה.

סך הכול.

תלמיד: כן.

מסכן, הוא בכלל רצה לעשות דברים כל כך יפים, רק שזה כמו שילד אומר, נפלה צלחת ונשברה, "היא נפלה, תשאלו אותה, מה אתם רוצים ממני?". הוא לא מרגיש שזה הוא, הוא אומר בשיא הרצינות, הוא לא מבין שיש כאן סיבה ומסובב. לכן הוא כך אומר לך. ואתה צריך להבין אותו, אתה לא יכול להסביר לו. אולי כן קצת, עוד פעם ועוד פעם עד שהוא תופס. כי סיבה ומסובב גם אנחנו לא תופסים. כמה פעמים שמעת ממני שהבורא הוא הראשון? ומה יש לך מזה? גם הילד אומר, הצלחת בעצמה היא נפלה ונשברה, הוא לא מבין שיש לזה סיבה. ואתה לא אומר כך על עצמך כשיש לך עכשיו איזו מחשבה שהבורא שולח לך? לא. אז מה לעשות איתך?

תלמיד: אני מנסה להבין מה במכניקה של מה שהוא עשה היה בו. זה שנשאר החלק מתחת אני מבין, אבל בפעולה עצמה שהוא עשה, זה כמו הילד שדוחף את הצלחת.

הוא לא דוחף, זה לא בכוונה שלו בכלל, זה לא במעשה שלו. הוא לא דוחף, אל תגיד ככה. אנחנו מדברים על פעולה שנעשתה על ידי הנברא. אין דבר כזה, הוא לא עשה את זה ככה. ההיפך אומרים, הוא רצה לעשות דבר טוב, בעלילה זה בא עליו.

תלמיד: מה הדבר הטוב שהוא ניסה לעשות?

גמר תיקון.

תלמיד: על ידי מה?

על ידי זה שמקבל את כל הכלי, את כל הרצון לקבל ורוצה לעשות עליו זיווג בעל מנת להשפיע.

תלמיד: הוא עשה זיווג או שהוא העלה תפילה?

לא. היה ברור לו שרק יעשה את קבלת האור בעל מנת להשפיע וזה ילך לו. כי הוא ראה שהוא כולו נמצא באצילות, כולל רגליים. עכשיו קראנו.

תלמיד: זה שהוא ראה, בסדר. אבל הפעולה מצדו לא הייתה העלאת החיסרון?

חיסרון, ודאי שכן. הוא העלה חיסרון וקיבל הכול. היה מובן שהכול בסדר.

תלמיד: הוא לא היה טועה?

הוא לא הרגיש שהוא הולך לטעות באף רגע. הוא רצה לעשות גמר תיקון.

תלמיד: והוא גם לא יכול היה לדעת שהוא הולך לטעות.

ודאי שלא. הוא היה כולו באצילות, אומרים לך. לכן זה נקרא בעלילה זה בא עליו, בהיסח דעת. כמו בילד.

קריין: אות ק"ח.

אות ק"ח

"* ונבאר ענין הנשמות אשר היו כולם כלולים באדם. ובזה יתבאר ענין מאמר חז''ל, שני אלפים תהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח דע, כי כשנברא אדה"ר כל הנשמות נכללו בו אז, כנזכר בפ' כי תצא במצות שילוח הקן. ורצה הקב"ה שיהיה שנות העולם ששת אלפים שנה, שיתוקנו בהם כל הנשמות ההם הבאים מבי"ע, שהם ששת אלפים כנזכר, ונודע כי כל הנשמות באות מזווג עליון מטיפת ה"ח וה"ג שבדעת, כנודע, מפסוק וידע אדם את חוה אשתו. כי זווג נקרא לשון ידיעה, לפי שטפת הזווג נמשכת ממוח הדעת."

* שער הפסוקים פרשת בראשית אמצע סימן ב' דף י"א ט"א.

יש חסדים, גבורות ודעת באמצע.

קריין: ק"ט.

כן. זה רק כדי להכיר את העניין. רק לשמוע פעם.

אות ק"ט

"ועוד טעם אחר, כי שאר המוחין הם לצורך האדם עצמו, אבל המוח הג' של החו"ג משם יוצא טיפת זרע להוליד ולדות אחרים, כי חו"ג נקראים ברא וברתא ולכן טיפת הזרע: של הזכר הוא מבחינה החסדים לבד, ושל הנקבה מטיפת הגבורות לבד. ומאלו לבד הוא בנין גוף הולד."

מחסדים וגבורות.

שאלה: ק"י

אות ק"י

"ולהיות כי אדה"ר היה כולל ג' עולמות בי"ע כנזכר, והביאור הוא: כי אותם החסדים והגבורות, שיש בכל הפרצופים שבג' עולמות בי"ע, מהם יוצאים הנשמות של התחתונים, וכל אותם הנשמות שהיו כלולות באותם החו"ג שבג' עולמות בי"ע היו כלולות בנשמת אדה"ר. והנה הוצרכו שנות עולם להיות כמספר הנשמות ההם, כדי שבאותם השנים יוצרו אותם הנשמות ויבואו בעה"ז בגוף ונפש ויתתקנו, ולכן היו שנות העולם שתא אלפי שני כנגד מספר הנשמות הנזכר."

קריין: קי"א.

אות קי"א

"ונבאר עתה סדר חלוקם, כי הנה התחלתם ממטה למעלה, והתחילו להתקן מבחינת שני אלפים דעולם העשיה, ולהיות כי שרש כל הקליפות הם בעשי' לכן נקרא שני אלפים תהו, כי תהו הם בחינת הקליפות, בסוד והארץ היתה תהו ולכן רוב אותם הדורות היו רשעים דור אנוש דור המבול דור הפלגה אנשי סדום, וכיוצא בזה."

קריין: קי"ב.

תחילת התיקונים.

אות קי"ב

"אח"כ נתקנו בחינת שני אלפים דיצירה, שהם כנגד ז"א הנקרא תורה שבכתב, ולכן נקרא שני אלפים תורה, ולכן בהם ניתנה התורה לישראל. אח"כ שני אלפים ימות המשיח, שהם שני אלפים דבריאה, אמא הנקראת ימי המשיח, ועם היות שבן דוד אינו בא אלא בסופם, עכ"ז כל השני אלפים נקראים ימות המשיח, והטעם הוא כי כל בחינת גאולה היא מסטרא דאמא עילאה הנק' דרור וחורין, והיא הנקראת לאה, אמא דמשיח בן דוד."

קריין: קי"ג.

אות קי"ג

"והנה קודם שחטא, היו כל אלו ששת אלפים דרגין דנשמתין כלולות בו, וכאשר חטא אדה"ר נתמעט ועמד על מאה אמה, בסוד ותשת עלי" כפך "כפכה כמ"ש חז"ל. ואלו המאה אמות, הם עצמם מ"ש רז"ל" במקום אחר "במ"א, שהיה חלתו של עולם, כי הנה שעור החלה הבינונית היא אחד מחמשים, כשעור התרומה שהוא תרי ממאה."

שניים ממאה. חמישים.

קריין: קי"ד.

אות קי"ד

"והנה הששת אלפים שנים, שהוא העולם הכולל שלשה עולמות בי"ע הנז' לעיל, הם מאה ועשרים פעמים חמשים, וכפי זה היה ראוי שיתמעט האדם ויעמידהו על מאה ועשרים אמה, כדי שיהיה ממש כשיעור חלתו של עולם, אמנם לא זכה אדה"ר רק בבחינת חלה והתרומה של אלף הב', דבריאה, שהם זו"ן ושל ד' אלפים דיצירה ועשיה, ולכן עמד על ק' אמה אבל בחינת הנשמות שמאלף שנים הראשונים דאו"א דבריאה לא לקחם."

תקרא עוד קצת. זה סתם, אלה דברים סך הכול להשכלה כללית.

קריין: קט"ו

אות קט"ו

"וכאשר נולד מרע"ה מבחר הנבראים, זכה לכלם, וז"ס בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, וארז"ל בשגם זה משה. ובזה תבין, מ"ש בס"ה כי משה זכה לבינה, והענין הוא כי זכה אל הנשמות דבינה דבריאה, ומכ"ש לשאר תחתונות עד סוף העשיה, ונודע כי או"א לא מתפרשאן, א"כ כשזכה לבינה גם החכמה בכלל היתה, ולכן נקרא משה, שהוא בגימטריא קפ''ד שהם אחורים דהוי"ה דע''ב דיודין שבאבא."

קריין: קט"ז

אות קט"ז

"וקס"א, שהוא בחינת הפנים דשם אהי"ה דיודין שבאמא כנודע. והנה כפי זה יקשה מ"ש חז"ל כי אדם עצמו הוא חלתו של עולם, וא"כ הוא עצמו היה ראוי לקחת כל הק"ך אמות. והתשובה היא במה שנודע בפ' איפה היית ביסדי ארץ, כנזכר במד"ר ובתנחומא, וז"ל מלמד שהיה אדה"ר מוטל גולם וכו' וכל הנשמות זה תלוי בראשו וזה בצוארו וזה בעיניו וכו'."

קריין: קי"ז

אות קי"ז

"והנה כשנולד כל צדיק וצדיק בעוה"ז, הנה הוא אבר פרטי מאברי אדה"ר, ובהיותו נשלם ונתקן הצדיק הזה, הנה נשלם ונתקן אדה"ר עצמו ממה שנתמעט ונגרע בתחלה."

קריין: קי"ח

אות קי"ח

"והנה גם מרע"ה נכלל באדם בסוד מה שמו ומה שם בנו כי תדע, אדם הבל. וכאשר משה זכה בהם ותקנם, ודאי שאדה"ר עצמו נשלם ונתקן בהם, ונודע כי משה מבחר הנבראים, ולכן הוא תקן פגם אדה"ר, מה שלא תקן שום צדיק אחר בעולם."

קריין: קי"ט.

אות קי"ט

"ונבאר מה ענין מעוט הזה שנתמעט אדה"ר, ומי הם אלו הבחי' שנשארו בו הנקרא חלתו של עולם, שהם עשרה מכל פרצוף, והם תרי ממאה. דע כי חז"ל אמרו, כי אדה"ר נידון בנשירת איברים, והענין הוא כי תחלה היה כלול מכל הנשמות שבכל שתא אלפי שני דהוי עלמא כנזכר וכלם היו אברים פרטים שבו וכשחטא נסתלקו ממנו כי שלטה בו הקליפות, ונטבעו כולם תוך הקליפות, כנזכר אצלינו בפרשת עקב בסוד האכילה."

קריין: ק"כ.

אות ק"כ

"ולכן כל תפילותינו ומצות מעשיות שאנו עושים בכל יום תמיד עד ביאת המשיח הוא לברר ולהעלות אלו הנשמות" שנשרו "שנשארו מאדם הראשון ונפלו בתוך הקליפות עד דמטי רגלין ברגלין כנזכר בס"ה בפ' פקודי וכשיושלם בירורם ותקונם אז יבא משיח בן דוד."

אות קס"ז, קצת קדימה.

קריין: אנחנו בדף אתתקפ"ד, עמ' 1984 אות קס"ז.

אות קס"ז

"* דע כי בכל עולם מאבי"ע יש בו עצמות וכלים והעצמות נחלק לה' בחי' נרנח"י פנימיים וב' מקיפים חיה ויחידה וזה נקרא עצמות האורות וזה העצמות מתלבש תוך הכלים וכמו שהעצמות נחלק לפנימי ומקיף עליו ומקיף גדול מהפנימי כן הכלים נחלקים לב' חיצון ופנימי והחיצון גדול מהפנימי אלא שאח"כ ע"י דביקות אוה"פ בכלי הפנימי מזדכך יותר מהכלי החיצון."

* ע"ח ח"ב שער מ': שער פנימיות וחיצוניות דרוש י'.

שאלה: האם אפשר להסביר את התהליך של הפנימי והחיצון?

הוא אומר, יש לך שני סוגי כלים. כלי חיצון וכלי פנימי. ויש לך אורות שממלאים את הכלים האלה, אור פנימי ואור מקיף. אור פנימי לכלי פנימי, אור מקיף לכלי חיצון. זה הכול. "* דע כי בכל עולם מאבי"ע יש בו עצמות" אורות, זאת אומרת. עצמות זה אורות. "וכלים והעצמות נחלק לה' בחי' נרנח"י פנימיים וב' מקיפים חיה ויחידה וזה נקרא עצמות האורות" אורות "וזה העצמות מתלבש תוך הכלים וכמו שהעצמות נחלק לפנימי ומקיף עליו ומקיף גדול מהפנימי" זה ברור לנו, כי הכלי לא יוכל לקבל אותו בפנים. "כן הכלים נחלקים לב' חיצון ופנימי והחיצון גדול מהפנימי אלא שאח"כ ע"י דביקות אוה"פ בכלי הפנימי" שיותר ויותר אורות נכנסים לכלים פנימיים אז "מזדכך יותר מהכלי החיצון." וכלי חיצון כאילו פחות ופחות, עד שנעלם והכול יהיה ככלי פנימי בסופו של דבר. שכל האורות יתקבלו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז מה זה הדבקות של האור פנימי וכלי פנימי יותר?

שמקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: איפה פה יש איזה חלק מהכלי החיצון שהופך לקבל אור פנימי?

הוא אומר שמזדכך. בשורה האחרונה, "מזדכך יותר מהכלי החיצון."

תלמיד: מה גורם לתהליך הזה שאור, שכלי חיצון מזדכך?

תוספת מסך בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל הוא אומר כאן שרק החלק הפנימי הוא עושה פעולה.

נכון. אבל הכלי החיצון מתוך זה מזדכך.

תלמיד: זאת אומרת שרק על ידי העבודה שלנו בעצם ככה אנחנו משפיעים?

ודאי. רק אנחנו פועלים, ובורא והעולמות באמצע. סתם מערכת.

אות קס"ח

"והנה מכלי החיצון של העולם ההוא מסוד זווג כלים החיצונים הזכרים עם הכלים החיצונים הנקבות יוצאין טפין וניצוצין ונעשין מהם נשמות המלאכים שבאותו עולם כי מה שהוא בחי' כלים חיצונים די"ס שבאותו עולם, יספיק לעשות בחי' נשמה של אור ועצמות אל המלאכים שבאותו עולם ונשמה זו של המלאכים מתלבשת תוך רוח ונפש וכלים של המלאכים עצמן והבן זה."

זאת אומרת, כרגיל. רק עדיין הם נקראים ה"מלאכים" מפני שאין בהם עדיין נשמות בני אדם. מלאכים זה כמו חיות בעולם שלנו. דומם, צומח, חי בעולם הרוחני נקראים "מלאכים". זו מלכות ללא תוספת בינה. בינה, הבנה, שכל, יכולת לברר או להשפיע, על מנת להשפיע.

מלאכים הם אלו שאין להם בחירה חופשית, אין להם החלטות, אין להם שכל. יש להם רק שכל שדבוק לרצון. לא יותר מזה, שמשרת לרצון בלבד. זה נשמות המלאכים.

אות קס"ט

"ומבחינת הכלים הפנימים של העולם ההוא בסוד זווג כלים הפנימים הזכרים עם כלים זווג הפנימים הנקבות יוצאין טפין וניצוצין ונעשים מהם נשמות בני אדם הצדיקים עצמן.".

מדובר עליכם.

אות ק"ע

"אמנם המלאכים אינם כמו בני אדם כי ענין מלאכים ישנם בכל עולם ועולם וע"כ אותם הניצוצין הם בחי' נשמה לעולם לאותן המלאכים שבעולם ההוא ורוחם ונפשם וגופם הם בחי' אחרות."

זה עוד מחוצה למלאכים. רוחם, יש רוחין, נפשין וגופים. עוד נדבר על זה.

אות קע"א

"אמנם נשמות הצדיקים, כוללים כל הד' עולמות וע"כ אותן הניצוצין אינם שוין כי הניצוצין הבאים מעולם הבריאה נקראים נשמת הצדיקים וניצוצין שביצירה נקראו רוחין וניצוצין של העשיה נקראו נפשות.

אות קע"ב

ואל תטעה, שהכלים הפנימים מזדווגים לבדם, כי זה לא יתכן. אך הכונה, כי לזווג המלאכים, אין הטפה נמשכת, אלא מחצוניות הכלי ולא מפנימים אך לזווג נשמות הצדיקים, נמשכה הטפה מן הכלים הפנימי עצמן."

אתם רוצים עוד לקרוא? נראה לי שאיזו כבדות ירדה, אבל זה סך הכול נשמע יפה, כמו איזה סיפור שלוקחים אותך לאיזה טיול.

שאלה: מה חסר למלאכים שאין להם בחירה חופשית?

בחינת בינה.

שאלה: מה זה גוף של נשמה?

רצון לקבל שיש בו כוונה על מנת להשפיע הוא נקרא "גוף של נשמה".

תלמיד: זה קצת מבלבל, כאילו נשמה פועלת בהשפעה ויש לה גוף.

כל דבר שקיים במציאות זה רצון לקבל עם האור שבו, זה הכול. אתה שואל על נשמה, אז אני אומר לך שגם הנשמה זה רצון לקבל והאור שבו.

תלמיד: והבחינה הממוצעת ביניהם, איך אנחנו קוראים לה?

ממוצעת בין הנשמות?

תלמיד: בין הגוף של הנשמה והאור שבה. יש לנו גוף של נשמה ויש לנו את האור שמתלבש בה.

כמו בכל הכלים, מה שמחזיק אותם יחד זה המסך, כי אם לא המסך הם נפרדים אור לחוד ורצון לחוד. ברגע שהרצון יכול להסתדר בתכונתו כמו האור, במידה הזאת הם מתחילים להתחבר ביניהם. האור מתחיל למלאות את הרצון, ולפי מידת הרצון ומידת האור שממלא את הרצון, יש לך את כל המדרגות של הכלים, מהכלים הכי תחתונים, נפשות למיניהן, מלאכים, רוחות, שדים, לא חשוב מי, ועד הגבוהים ביותר.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהעבודה שלנו לא קשורה לא בזה ולא בזה אלא דווקא במסך.

כן, וודאי שזה נכון.

תלמיד: אני רוצה לשאול לגבי החטא של אדם הראשון.

מה יש לך מזה?

תלמיד: אנחנו קראנו את זה עכשיו, אנחנו פה בגללו, אז אני רוצה לשאול עליו. כדי שאדם יחטא צריך שיהיו לו רשימות שיעשה חטא. מאיפה זה בא, אם אין לו רשימה איך הוא יעשה?

מאיפה הכול בא?

תלמיד: מהעליון.

מהעליון, כשבא מהעליון יש לו משהו?

תלמיד: כן, צריך שיהיה לו.

איזו רשימה.

תלמיד: הוא עשה חטא, מאיפה יוצא החטא הזה אם אין לו רשימה למשהו? מאיפה זה בא?

הוא נולד מהעליון ולפי הרשימות שמתגלות בו הוא עושה פעולה, ובפעולה הזאת הוא נקרא חוטא.

תלמיד: זאת אומרת התכנון הוא שיעשה חטא.

וודאי שזה התכנון, "בעלילה באת עליו".

תלמיד: והוא לא ידע?

הוא לא ידע ולא אשם.

תלמיד: אבל תכננו עליו.

תכננו, הבורא תכנן.

תלמיד: ככה זה עובד?

בטח. האם זה בצדק, האם זה מעשה יפה? תראה מה שהבורא עשה, הוא גרם בזה לכל החטאים שבעולם.

תלמיד: השאלה מה קורה איתנו? גם עלינו יש תכנון?

גם עליך, ואתה תענה על זה.

תלמיד: אני שואל, כי דיברת עכשיו על בינה, בינה מתייחסת למקום שאדם כבר לא מלאך, הוא בוחר, אז איפה נכנס פה התכנון?

אתה מבלבל כאלו דברים, עזוב. אדם הראשון הוא לא אדם, זה הפרצוף האחרון מהתפשטות מלמעלה למטה, שהפרצוף הזה בכוונה עובר שבירה כדי שיהיה לנו מה לתקן ומתוך התיקון שאנחנו נבין את כל הבריאה. זה שקוראים לזה חטא, זה חטא, זה לא כמו שאתה חוטא. גם כשאתה חוטא עוד צריך ללמוד מי זה החוטא, האם זה אתה. האם אתה חושב שיש לך בחירה חופשית שאתה כבר חוטא? אתה מפחד שמגיע לך גיהינום? אל תדאג.

תלמיד: לא, זה לא.

למה לא?

תלמיד: אני אגיד לך למה לא. מה זה גיהינום? אתה מתכוון למה ששם למעלה? כאן יכול להיות גיהינום, עם זה אני מסכים.

למה שם לא?

תלמיד: מהמעט שאני מבין, אם אין לי קשר עם הבורא זה הגיהינום הכי גדול.

טוב, בסדר גמור.

תלמיד: זה נכון?

נכון.

תלמיד: אנחנו נכנסים לחול המועד מחר ויהיו כאן מספר ימים עמוסים בתוכן לכל החברים שלנו מהכלי העולמי שנמצאים כאן במשך היום. מחר מהבוקר לאורך כמעט כל היום עם קצת הפסקה לפני שיעור הזוהר תהיה הכשרת כתיבה להפצה ברשת.

זה חשוב מאוד.

תלמיד: בתשע ארבעים וחמש אנחנו מתחילים הכנה קצרה על חשיבות העניין, ומעשר נתחיל את החלק ראשון עד אחת בצהריים, נצא לארוחת צהריים ביחד, ונמשיך לעוד חלק שני עד שלוש וחצי בערך, כדי שיהיה קצת זמן לנוח לפני שיעור הזוהר.

במשך יום שלם נעבור על איך אנחנו ניגשים לחיסרון של הקהל בצורה נכונה, למסר שלנו בצורה נכונה, מה האפשרויות השונות כדי להפיץ באינטרנט.

אתם מצלמים את זה?

תלמיד: אנחנו מצלמים את זה ומקליטים את זה כדי לשלוח את זה לכל הכלי העולמי. ההכשרה תתנהל באנגלית, אבל יהיה תרגום בשידור חי למי שנמצא כאן וגם יהיה משודר בסביבה טובה למי שיהיה זמין לזה בחו"ל, ומי שלא יתאים לו הזמן, תהיה הקלטה וזה ישלח לכולם.

נמצאים בזה מספר חברים, ובהמשך אני יודע שמתוכננים עוד דברים, אבל מחר אנחנו מתמקדים ביצירת תוכן להפצה ברשת.

מצוין, כל הכבוד ותצליחו. זה מאוד חשוב, בזה תלויה באמת ההצלחה שלנו. מי שיודע קצת לכתוב ויפרסם בצורה רצינית כמו שילמדו אתכם, מובטחת לו התקדמות.

אין לבורא דבר יותר חשוב מכך שמפרסמים את שמו.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-24_lesson_bs-tes-16_n2_p2_WJ46Bh6q