הרצאת רב בבית קבלה לעם, חדרה

"מחברים את ישראל"

הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 08.09.16- לאחר עריכה

אני מכיר בקושי חצי מהאנשים שנמצאים כאן, אבל אנחנו נכיר היום זה את זה. אנחנו נמצאים בזמן שזקוקים מאוד לחיבור. חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהעולם מתפתח. שהאנושות מתפתחת על ידי האגו שבנו שדוחף אותנו לכול מיני צורות התפתחות, במסחר, בתעשייה, במדע, בכול דבר בחיים, במשפחה, בעם, במדינה, ובכלל בחברה האנושית. אבל בסופו של דבר, כמו שאומרת לנו חכמת הקבלה, האנושות צריכה להגיע למצב שהיא תשתמש בעצם בכול הכוחות שיש לה ותתחיל להכיר שהצורה האגואיסטית שמתפתחת, כי רק כוח האגו דוחף אותנו קדימה, זה מה שיש לנו, שהכוח הזה מביא אותנו למבוי סתום ואת זה אנחנו מרגישים כמשבר הנוכחי.

כתבו על כך הרבה אנשים, עוד לפני מאות ועשרות שנים וכולם כיוונו לסוף המאה העשרים ולתחילת המאה העשרים ואחת. זה מה שאנחנו מתחילים להרגיש. התהליך הזה הוא תהליך מאוד מיוחד, כול העולם מחפש פתרון למשבר הכלכלי, המדיני, האנושי, למשבר במשפחה, למשבר בחינוך הילדים, בכול דבר.

אם קודם האגו היה דוחף אותנו לכל מיני צורות התפתחות, ואנחנו התפתחנו, רצינו יותר ויותר, אז היום יש מין עייפות כזאת. אנחנו רואים את זה גם לפי המחקרים, גם בסטטיסטיקה, כמה האנשים נמצאים בייאוש, בצריכת סמים, מתגרשים, לא רוצים להתחתן וכולי. זאת אומרת חכמת הקבלה מסבירה לנו שלא הגענו סתם לאיזה עניין זמני ועוד מעט אנחנו נקפוץ מעליו ונעבור אותו אולי על ידי איזו המצאה ונמשיך הלאה, לא, חוכמת הקבל אומרת שלא יהיה הלאה. האנושות מתחילה לשאול כבר בשביל מה היא חיה. במהלך המאה ועשרים היינו בהתפתחות יפה מאוד, בחלל, במדע, בכול דבר, אבל בסופו של דבר הכול נסגר לאט לאט ואנחנו כבר לא רוצים כלום, כי אנחנו מתחילים לשאול בעצם בשביל מה חיים, ומפני שאין על כך תשובה ברורה, אז רע לאדם. האגו שלנו שמתפתח מביא אותנו בסופו של דבר לכזאת שאלה ואנחנו צריכים למצוא את התשובה.

האנושות חיפשה את התשובה משך אלפי שנים, אבל היום אנחנו מדברים כבר בצורה אחרת, אנחנו רואים גם לפי הדור הצעיר, לפי הילדים שלנו, תרופות נגד דיכאון מחלקים לילדים ואפילו לחיות בית. העניין שלמצוא את הטעם בחיים אנחנו יכולים רק בתנאי שנתחיל להידמות לטבע הכללי, לטבע החיצון, לטבע שאנחנו חיים בו.

חכמת הקבלה מסבירה לנו שהבעיה שלנו שאנחנו מורכבים רק מכוח אחד, רק מכוח האגו, מכוח הרע, מהכוח השלילי, ואין לנו את כוח החיובי כדי לאזן את הרע שבנו. אם היינו יכולים לרכוש בצורה כלשהי את הכוח הטוב, כנגד הכוח הרע, אז היינו קיימים בין שני כוחות, בין פלוס ומינוס. כמו אטומים, מולקולות, וכמו דומם, צומח וחי שמתפתחים על ידי שני כוחות. כי הטבע מאזן אותם, הטבע דוחף אותם קדימה והם חיים בצורה אינסטינקטיבית בהתאם לטבע שדוחף אותם להתקיים. אבל אנחנו לא, האדם חייב למצוא בעצמו את הכוח הטוב כדי לאזן את הכוח הרע שלו, רק אז הוא יוכל להתקיים בצורה נכונה. הרבה מדברים על כך, גם הפילוסופים, חכמת הקבלה מדברת על זה כבר אלפי שנים.

הגיע הזמן, אנחנו צריכים להגיע לזה, לרכוש את הכוח החיובי. זה הזמן שאנחנו צריכים למצוא את הקשר הנכון בינינו. אנחנו רואים את זה גם לפי המשבר הכללי שיש בעולם, הגענו לעולם שכולו עגול, כולו תלוי זה בזה בכול החלקים שלו. אנחנו נמצאים בכפר קטן, אבל בקשר מאוד מסוכן כי הוא מתקיים רק על ידי כוח הרע, רק מתוך כוח האגו שלנו. המקובלים אומרים לנו שכאן יכול להיות רק פתרון אחד, עלינו נתחיל לייצר בינינו את כוח הטוב.

את הכוח הטוב אפשר לקבל מהטבע, הוא קיים בטבע. הטבע הכללי זה כוח טוב, ורק אנחנו, רק בני האנוש בעצם כלולים מכוח הרע בלבד. לכן את החיבור בינינו, על ידי הכוח הטוב, זה מה שמספקת לנו חכמת הקבלה. היא מלמדת אותנו איך למצוא את הכוח הטוב, איך להתארגן כדי להתחיל לקבל אותו מהחיים, מהסביבה, מהטבע. כי הוא נסתר, לכן חכמת הקבלה נקראת חכמת הנסתר, כי הכוח הזה נסתר מאיתנו. אנחנו רואים את המציאות רק דרך האגו שלנו, לכן אנחנו נמצאים עכשיו כול הזמן בירידה ובבעיות שמתגברות.

לכן החלטנו שאנחנו נצא למסע של שיחות, הרצאות, פעולות לעם ישראל, כי דווקא לנו, לעם ישראל, חשוב מאוד להגיע כמה שיותר לחיבור בינינו. כי יש לנו בעיה, בעצם אנחנו נולדנו פעם כעם על ידי חיבור כזה. היה אז משבר, כמו עכשיו, דומה מאוד, המשבר הזה לפני כשלוש וחצי אלף שנה בבבל העתיקה, ואז אחד מהכוהנים הבבלים, אברהם, מצא את הפתרון. למה יש משבר, למה יש פתאום בלבול בין כול אנשי בבל, למה הם הפסיקו להבין זה את זה. עניין השפות זה עניין של הבנה הדדית, הם פתאום התחילו לריב זה עם זה. אברהם שטיפל בעם, כאחד מהכוהנים, חקר את העניין והבין שהכול קורה דווקא כדי לתת לאנשים הזדמנות ולדחוף אותם לחיבור.

אברהם יצא עם הכרוז והתחיל לקרוא לבבלים, בואו נתחיל להתחבר, זה בעצם הפתרון למצב שלנו, אחרת לא נוכל להתקיים הלאה. הרבה אנשים התחברו סביבו. הרמב"ם כותב במאה ה- 12 שאלפים התחברו עימו והוא התחיל ללמד אותם חכמת החיבור. חכמת החיבור היא בעצם חכמת הקבלה, זה בעצם היסוד של עם ישראל. הם קראו לעצמם ישראל מהמילה ישר א-ל, ישר אל הכוח החיובי שהם רוצים להשיג. אברהם רצה בעצם לעשות את התיקון הזה בכול בבל, אבל נמרוד שהיה אז מלך באותם זמנים, לא הסכים לזה, הוא אמר שהפתרון הזה לא נראה לו נכון, וטוב יותר אם הם פשוט יתרחקו זה מזה. וכך אברהם הלך עם הקבוצה שלו לארץ כנען, למקום שאנחנו נמצאים עכשיו, וכול יתר הבבלים התפזרו בכול העולם, כמו שכותב לנו יוספוס פלביוס ועוד חוקרים.

כבר אז כתבו בחכמת הקבלה שאחרי כול המאורעות שהקבוצה הזאת תעבור, היא תגיע למצב שהיא בכל זאת תצטרך להתחבר ולתת בזה דוגמה לכול האנושות. במצב כזה אנחנו נמצאים עכשיו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זה נקרא להיות "אור לגויים", זאת אומרת להראות להם את דוגמת החיבור כדי שהם יבינו בשביל מה אנחנו קיימים ולמה הם שונאים אותנו. כי בעצם הם שונאים אותנו בתת ההכרה רק מפני שאנחנו כביכול גונבים מהם את החיים הטובים. וזה באמת כך, אם אנחנו לא נותנים כדוגמה את צורת החיבור הנכונה שאנושות כל כך צריכה אותה, אז ודאי שאנחנו כביכול עושים רע, אנחנו מקור הרע. בתת ההכרה כולם מרגישים את זה, מאז שהבבלים התפזרו בכול העולם מתייחסים אלינו בצורה כזאת. הרבה חוקרים כותבים על זה, פילוסופים, אנטישמים, גם חכמי ישראל, כולם כותבים שאנחנו צריכים להגיע לצורת חיבור נכונה, לתת דוגמא לכל העולם ובזה להיות אור לגויים.

המקובלים אומרים לנו שזה הזמן, ואנחנו צריכים להתייחס לזה ברצינות, כי כול מה שכתוב בחכמת הקבלה, מאז ועד היום, הכול התגלה והתקיים בצורה מאוד מדויקת.

זה בעצם המסר שלנו, זה מה שאנחנו רוצים לספר. ודאי שיש דברים נוספים, אבל זה מה שמחייב אותנו לצאת אל העם ולספר על היעוד שלנו ועל המטרה שלנו, כי חובתנו להתחבר.

ודאי שלנו זה הכי קשה, כי אנחנו היינו פעם בהרגשת הכוח החיובי. פעם היינו באיזון בינינו, ואחר כך נפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם. זה נקרא "חורבן בית המקדש". זה לא בית שנחרב, אלא הקשר בינינו נחרב ובמקום להיות באהבת אחים הגענו לשנאת חינם. ועכשיו אנחנו שוב צריכים לחזור לזה, לא בגלל שאנחנו רוצים, אלא בגלל שהיום כול האנושות דורשת את זה מאיתנו. לכן אין לנו ברירה. כול המקובלים ובמיוחד האר"י, מהמאה החמש עשרה והלאה, כולם מדברים על כך שאנחנו חייבים להתקדם למצב של חיבור. גם המקובלים מהמאה העשרים, מרח"ו, בעל הסולם, רב"ש, כולם אומרים שזהו, הגיע הזמן.

כשלמדתי אצל המורה שלי, הרב ברוך אשלג, הוא אמר שמשנת 1995 והלאה, חוכמת הקבלה חייבת להתגלות ואנחנו צריכים להתחיל לממש אותה בפועל בחיבור בינינו, בעם ישראל ובכול העולם, עד שנגיע למצב שכולם, שכול האנושות תהיה מחוברת. זה אומנם נראה ביליתי מציאותי אבל הכוח החיובי שנמצא בטבע מסוגל לעשות את העבודה הזאת ועלינו רק לעורר אותו. אנחנו מגלים את זה עלינו, זה פועל, אומנם הכמות שלנו קטנה, אבל אם נגביר את הכמות על ידי אנשים נוספים, יהיה לנו קל יותר ומהר יותר לממש את הייעוד שלנו.

שאלה: בזמנו שאלתי אותך מה המספר שצריכים להגיע אליו כדי שיהיה אל חזור, שמרגע זה ואילך זה יתגלגל וירוץ בכל העולם, ואתה אמרת שבישראל חייבים להיות ששים ריבוא כלומר 600,000. גם שאלתי כמה זמן זה צריך לקחת עד שנגיע למספר הזה, ואמרת שאתה מעריך כשנתיים. מאז עברה שנה וחצי, ושאלתי היא איפה אנחנו עומדים היום מבחינת המספר? דבר שני הייתי רוצה לעשות אחישנה כדי לעזור למספר הזה להגיע ליעד שלו, והייתי שמח להיפגש איתך ולתת לך את המתנה שאני יכול לתת.

מתנה אני מוכן לקבל, ולהיפגש גם כן. רק מחר אני טס, יש לנו כנס כלל אירופאי בפראג. לאחר מכן אתה מוזמן, במיוחד במשך החגים, אנחנו פתוחים כל הזמן.

כמה יש לנו היום, אני לא יודע. אנחנו קצת שינינו את הכיוון, לא לפי המספרים, אנחנו היום בכל מקום משתדלים לפתוח מרכזים לחיבור, לשיטת החיבור, לתורת החיבור. כמה יש בהם אני לא יודע. להגיד לך שמצליחים, בעיני כן. אני למדתי בערך 15 שנה את חכמת הקבלה יחד עם המורים שלי. עם המורה הרב ברוך אשלג למדתי 12 שנה, הייתי העוזר שלו, התלמיד שלו, המזכיר שלו, ולמדתי לידו שצריכים לעבוד, עם ישראל הוא לא פשוט. בכל זאת נראה לי שאנחנו מתקדמים, אנחנו נמצאים היום בכל מקום, בעולם כבר מזמן, אבל גם בישראל.

אני אגיד לך מה קשה לנו, ולמה אנחנו טועים קצת. האמת שאני חשבתי שהמשבר הזה יתגלה הרבה יותר מהר, בצורה יותר אינטנסיבית, אבל האנושות יודעת לבלבל את עצמה. ולכן בזמן, ואני אומר בגלוי, חשבתי שתהיה התקדמות הרבה יותר מהירה. אני התחלתי לפרסם את חכמת הקבלה בישראל בצורה גלויה בסביבות 1995, והיה נראה לי שלקראת שנת אלפיים זה כבר [יתפשט], איך לא, אנשים יבינו שאין יותר מה לעשות. אבל עדיין הם יודעים איך לברוח לכל מיני פינות. אבל כאן זו האינרציה של כל העולם, המסה הגדולה הזאת של מיליארדי אנשים, וכל אחד נמצא בכל מיני צורות שחושב עדיין כך להתקדם כך וכך. עד שאנחנו מגלים את הייאוש הכללי, בכל זאת הוא מתגלה יותר ויותר והאנושות רואה את עצמה שהיא נמצאת מול איזה מחסום, קיר, ואין צורות התפתחות יותר, כי האגו שלנו מיצה את עצמו. נקווה שאנחנו עוד נראה את זה.

משתתף: אז אני אומר שבהחלט יש מקום ל"אחישנה", ואני אשמח להיפגש אם תהייה פנוי.

תודה לך. בכל זאת אני אגיד לך, אני התחלתי ללמוד את חכמת הקבלה בגיל שלושים, היום אני בגיל שבעים, ויש קפיצה מאוד גדולה, כי יש כל כך הרבה סטיגמות סביב זה, פחד, וצריכים לנקות את כל הדברים האלה, וזה מאוד מאוד קשה. עדיין אנחנו נמצאים במאבק גדול מאוד עם כל מיני חוגים בישראל.

אלפי שנים שהחכמה הזאת הייתה נסתרת כי חיכתה עד שהאנושות תגיע למשבר, לאותו מצב כמו בבבל העתיקה, וזה לקח זמן. ובמשך אלפי השנים האלו האנושות רק שָאלה מהי חכמת הקבלה, אבל לא ידעה שום דבר, וגם עַם ישראל בעצמו לא ידע. באלפיים שנה האחרונות החכמה הזאת הייתה נסתרת מהעם עצמו. ולכן, לא פלא שהיום כך חושבים ומפחדים ולא רוצים וחושבים שזה רק סתם ככה כאילו לנוי, ליחידי סגולה, כפילוסופיה, לא מבינים שזה ידע, חכמה שבלעדיה אנחנו לא יכולים להמשיך להתקיים, כעם ישראל לא יכולים. ובכלל העולם כולו ידרוש זאת מאיתנו בצורה מאוד לא נעימה, אם אנחנו לא נעשה בעצמנו צעדים קדימה.

שאלה: בשש שנים האחרונות אני עוסק בהוראה ובחינוך, ויש לי שתי שאלות שקצת מעסיקות אותי, גם כמחנך וכרכז שכבה. כשאני מסתכל על התלמידים אני יכול לאפיין אותם בכמה קבוצות, אבל יש שתי קבוצות שמעסיקות אותי. קבוצה אחת של תלמידים שהייתי מגדיר אותם כתלמידים שבאים מרקע סוציואקונומי גבוה, תלמידים הישגיים מאוד. יחד עם זאת, מה שחשוב להם זה ציונים וכל מה שקשור בעבודה סביב החומר, מותגים וכדומה. והקבוצה השנייה היא קבוצה שבאה מבתים נחשלים מבחינה סוציואקונומית, וגם מתקשים מאוד ברמה הלימודית.

ובעצם השאלה שלי איך אני יוצר איזון, איך אני מביא לאיזון שמצד אחד הקבוצה החזקה תתחבר גם לנושאים אחרים כמו ערכים ודברים חשובים בתחום החינוך, לעומת זאת איך אני מצליח למשוך את התלמידים האחרים מהבור האפל שבו הם נמצאים? כי התחושה שלי שלפעמים מושיטים את היד למטה, אבל הם לא יודעים איך להרים את היד כדי להתרומם למעלה עם כל העזרה שאתה נותן להם, וכאילו הם שקועים באיזו אפלה שכך הם גדלים אליה.

יש לנו שיטה, אנחנו מלמדים, ויש לנו גם נציגים כאן שיודעים אותה. יש לנו תלמיד שהוא מנהל את החלק הזה, את הענף הזה של שיטת החיבור, ומה שאנחנו עושים הם יכולים להסביר לך. אנחנו מבצעים את זה גם בבתי ספר, בבתי סוהר, בבתי אבות, בהרבה מקומות בעולם ובישראל בהצלחה גדולה, עם המורים ועם התלמידים.

אני לא רואה שיטה אחרת, לא רק כאן, אני יכול להראות לך ממש המון מכתבים שאני מקבל מבתי סוהר בארצות הברית ומכל מיני כאלה מקומות שבהם אנחנו עובדים, עד כדי כך זה משפיע על האנשים. השיטה עובדת, היא מאוד מאוד מיוחדת בזה שהיא משנה את האדם. היא משנה את האדם, היא מקרבת בין כולם, היא עוזרת להם ללמוד יחד, הם מתחילים לרכוש את הכוח הכללי, החיבור ביניהם, ובזה מתגלה השכל המשותף, הרגש המשותף, וכך הם מצליחים. זה מתגלה בציונים, ואני כבר לא מדבר על האווירה שישנה בכיתה וכן הלאה. דבר איתם ויתנו לך הדרכה, אני לא בדיוק בזה.

שאלה: יכול להיות שהתשובה שנתת לי היא גם התשובה לשאלה השנייה. אני קצת מוטרד מחוסר האקטיביות של התלמידים. התלמידים הם מאוד פסיביים. הם יושבים בכיתה, מחכים שהמורה יסיים לכתוב על הלוח ומעתיקים.

אני אגיד לך, לפניי יושבים כל בוקר שלוש מאות, ארבע מאות תלמידים.

אורן: מולך פיזית, אבל בעולם יותר.

פיזית. בעולם זה שני מיליון בערך. אבל אני מדבר באולם לפניי.

אורן: שלוש מאות, ארבע מאות איש.

שלוש מאות ארבע מאות איש, מגיל שלושים עד שישים. להגיד לך שהם מאוד אקטיביים, אני לא אומר. מה אני עושה? אני משתמש גם באותה השיטה. הם כולם יושבים בעיגולים ואני נותן להם שאלות והם צריכים לפתור את השאלות האלו ביניהם. הם לא צריכים לתת לי תשובות, אלא בעיקר הם צריכים למצוא את התשובה המשותפת ביניהם. ויוצאות להם תשובות כאלה שאני מקנא, אני שומע ממש בשמחה גדולה שהם מגיעים לכאלה הברקות. זה ידוע לנו שבקבוצה כך זה יוצא, השֶכֶל הקבוצתי כך פועל. וזה מה שאני ממליץ לעשות. אתה תראה עד כמה כל אחד הוא פתאום מתחיל להיות פנינה ממש בתוך הקבוצה, כי כל אחד מוסיף לשני ויש ביניהם כבר ויכוחים אם זה נכון או לא נכון, ואת כל אותו המרץ הם מתחילים כבר לשפוך לכיוון הנכון.

בהצלחה.

שאלה: דיברת על אגו, וכשאני מסתכלת על הפוליטיקאים בעולם, בכלליות, כולם עם המון אגו, כולם רוצים לשלוט.

אחרת הם לא היו פוליטיקאים. איפה האנשים הכי אגואיסטיים? בכנסת.

משתתפת: נכון. זאת השאלה שלי. יש לנו עכשיו מנהיג שהוא בעצם מפלג, כך אני חושבת. איך להגיע לכך שיהיו לנו פוליטיקאים יותר ערכיים שלא מפלגים, לא משנה לי מאיזו מפלגה, אבל שיהיה משהו שמאחד את כל הרבדים, את כולנו.

בסך הכול ברוך ה' שיש לנו אפשרות לבחור. ואז יוצא שהממשלה שלנו היא העתקה מהעם, ואין מה לעשות. למה את מצביעה עליהם? את צריכה להצביע על עצמך ועל כל העם. תראי מה ואיך העם, זה בדיוק אותה הצורה. לכן אם אנחנו נתחיל לדבר על החיבור, אם אנחנו נתחיל למממש אותו, אז מתוך זה נגיע למצב שאנחנו לא נבחר באנשים האלו אלא באנשים אחרים.

משתתפת: אמן.

תלוי בנו. צריכים להתחיל לעבוד.

שאלה: יש לנו מנהג בעדות המזרח, שאם נפטר אדם מבני המשפחה, הולכים לאזכרות בשבעה, בחודש, בשנה, בכל שנה. השאלה מה המשמעות של האזכרות האלה וכמה שנים צריך לערוך את האזכרות האלה?

זה נכון שזה מנהג. ונהוג לפי החוק בישראל לעשות את זה אחרי שבוע ואחרי שלושים ואחרי שנה ואחר כך כל שנה, עד מאה ועשרים ויותר. פעם בשנה, מה לעשות?

משתתפת: אצלנו זה כרוך בסעודה.

סעודה, כן, לא, אני כבר לא יודע. נהוג כך לעשות, אין מה לעשות. זה מנהג שבכל זאת הוא מאחד את העם.

שאלה: אני שומעת המון על חכמת הקבלה, על החיבור לאחר, לכולם, על החיבור בינינו, ורציתי לדעת מה המקום בעצם של החיבור לעצמי, של השאיפות שלי והרצונות שלי, האם אני צריכה לבטל אותם למען משהו גדול יותר, במטרה להיות מאוחדת עם השאר? האם האגו הוא תמיד פסול ואני צריכה בעצם להקטין את העולם שלי?

לא, האגו לא פסול, הוא לא מאוזן עם הכוח כנגדו. כתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי מאור שבו מחזירו למוטב". "תורה" זה נקרא אותו כוח חיובי, זה לא מה שאנחנו רגילים לקרוא בספר, אלא זה אותו כוח חיובי, זה נקרא "מאור המחזיר למוטב". אור, זה הכוח החיובי שישנו בטבע. חוץ מהכוח השלילי שיש בנו, אנחנו צריכים להצטייד בכוח החיובי, ואז בשני הכוחות האלה אנחנו צריכים להתקיים. אבל אגו אנחנו לא מבטלים ולא מוותרים עליו ולא שום דבר. הוא גדל, ועוד יותר גדל אבל יחד עם הכוח החיובי. ואז שני הכוחות האלה כשהם גדלים, אנחנו מתחילים באמת להרגיש עד כמה אנחנו יכולים להצליח בכל העולם. ובכוח האחד שאנחנו הולכים, אנחנו לצערנו כל הזמן חוטפים מכות.

משתתפת: אז זה חמישים אחוז חמישים אחוז?

לא חמישים. מאה אחוז באחד ומאה אחוז בשני. אני אומר ברצינות. זו באמת חכמה שמאזנת אותנו בינינו ועם הטבע הכללי. תראי מה שקורה בגלל חוסר האיזון, מה קורה עם האקולוגיה, עם מכות קור וחום, וכן הלאה, וזו רק התחלה, ומה אנחנו עושים עם כדור הארץ. כל זה מפני שהכוח הרע שלנו לא מאוזן.

אבל זה צריך להיות באיזון, שום דבר אדם לא צריך למחוק מעצמו, אין כפייה, אין דיכוי. הכול צריך להיות רק כדי להביא את הכוח הטוב, הוא כבר יאזן את הכוח הרע, כי הוא בדיוק מיועד זה כנגד זה.

שאלה: בזמן צרה אנחנו רואים שאנשים בישראל יותר מאוחדים. מה אפשר לעשות באופן פרקטי שגם ביום יום נהיה יותר מאוחדים, מה אתה מציע?

אני לא מציע שצרה היא כל הזמן תתקיים. זה ברור. אלא בעל הסולם נותן לנו ציור כזה יפה, הוא אומר שעם ישראל הוא כמו אגוזים בשק, שהם לא רוצים להתחבר, אלא כל הזמן כך נמצאים בכזה רשרוש. והשק זה השונאים שכל הזמן סביבנו. ובגללם אנחנו כאילו מחזיקים את עצמנו, אבל מחזיקים מאין ברירה בתוך השק, לא מחוברים. לכן החיבור הזה, כמו שאת אומרת על ידי הכוח הרע, על ידי הצרות, הוא לא חיבור.

אלא מה לעשות? איך להגיע באמת לחיבור? על ידי אותו כוח הטוב שאנחנו צריכים להביא. לא יעזור לנו כלום. הבעיה שלנו שאנחנו עם מיוחד, אנחנו לא עם. אברהם אסף כל מיני אנשים מבבל, שם היו הרבה מאוד עמים קטנים שאחר כך התפזרו על פני כל כדור הארץ. מי שבא אליו, כולם התחברו למטרה אחת, להיות מחוברים לפי החוק "על כל פשעים תכסה אהבה". לא חשוב אם אתה אדום, לבן, שחור, צהוב, לא חשוב מי אתה ומה אתה, בבבל זה היה בבל, הכול מעורב, כולם שווים, כולם ממש אחים. זאת תורת אברהם. ולכן "על כל פשעים תכסה אהבה", כך זה היה.

אבל לפי הנתונים הביולוגים שלנו אנחנו שונים לגמרי, אנחנו יציאות מהרבה הרבה חמולות, עמים, כל מיני משפחות גדולות שהיו שם. ולכן אין לנו יסוד גנטי, אין לנו יסוד ביולוגי שאנחנו מרגישים את עצמנו כעם. ברגע שאין משהו שלוחץ עלינו, כל אחד לא עושה חשבון, הוא מוכן לנסוע לכל מקום שבעולם. אף אומה לא עושה את זה כך. בזמן אחרון כן, יכולים גם לעשות את זה, כי אנחנו כבר נמצאים לקראת הערבוביה הכללית, לקראת בבל שהולך להיתקן, אבל זה לא היה כך חוץ מהיהודים. אם לא היינו מחזיקים את עצמנו על ידי שנאה שהייתה סביבנו תמיד, מזמן מהעם הזה לא היה נשאר כלום. כמו שאנחנו לא מכירים את עשרת השבטים.

ולכן אנחנו צריכים רק את השיטה הזאת לחיבור. רק מבפנים צריכים להתחבר, לא לחכות עד שהכוחות הרעים שוב ילחצו עלינו ואנחנו נהיה כאילו מחוברים. לא. צריכים את הכוח הטוב למשוך ולהתחיל להתחבר. בזה אנחנו נקנה גם יחס מיוחד מכל העולם, מכל העמים. הם פתאום ירגישו שאנחנו במקום רע [גורמים טוב]. ואנחנו באמת גורמים רע, חכמת הקבלה מסבירה את זה, גם האנטישמים הגדולים מדברים על זה, הם יודעים שזה הייעוד של עם ישראל להביא את כל העולם לחיבור, ואנחנו לא עושים את זה ובגלל זה העולם סובל.

משתתפת: מה אני בצורה פרקטית יכולה לעשות, פרקטית, מחר בבוקר?

להתחיל במקצת להתעניין במה שאנחנו עושים, בחיבורים שלנו, בלימודים שלנו. לא בחכמת הקבלה, אלא בחכמת החיבור.

אורן: כנסי לאתר של תנועת "הערבות", תוכלי להתחבר.

רציתי להוסיף עוד עצה פרקטית. כותב בעל הסולם הרב יהודה אשלג "צריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאיתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל, ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהייתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת."

(הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", מאמר "היחיד והאומה")

אנחנו חיינו בצורה מיוחדת, בצורה מחוברת בינינו במשך אלף שנה, מיציאת מצרים עד חורבן בית המקדש. זה נקרא "קדושה", קדושה זה השפעה ואהבה שהייתה נמצאת בינינו. ואז נפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם. והיום אנחנו חייבים לחזור לזה וגם להביא את זה לכל העולם.

שאלה: אני הולך הרבה לשיעורי תורה, הולך לבית כנסת גרוזיני, לבית כנסת בוכרי, לקווקזי, אני לומד שם ומנסה להסביר להם מה שלומדים פה ומה שמסבירים פה. מנסה לאט לאט להכניס להם את זה לראש, ללמוד קבלה, להיכנס טיפה עמוק לזה. הם נגד זה והם שונאים את זה, לא רוצים להתקרב. אני אפילו מנסה בנפרד לדבר עם הרב, אבל הוא אומר "לא, אל תדבר על קבלה." למה דתיים לא אוהבים ללמוד את זה, למה הם נגד זה?

חכמת הקבלה היא הייתה תורת עם ישראל מאברהם, שזה בערך 1500 שנה לפני הספירה, וכל הזמן עד חורבן בית המקדש לפני 2000 שנה. זאת אומרת 1500 שנה היינו מחוברים בינינו. אז יצאו הרבה ספרים, התורה, כל הספרים שלנו כתובים על זה, ובאמת כולם מדברים רק בשפת הקבלה. כי אם תיקח תורה ותקרא אותה כמו שאתה קורא, אז זה סתם סיפור יפה, היסטוריה של העם. אם תיקח גמרא, תלמוד, אז אתה תראה שם דינים, הלכות, על איך להתנהג בעולם הזה כאילו, משניות וכן הלאה. בכול מדובר על איך אנחנו מתקנים את עצמנו ומאזנים את עצמנו בעזרת הכוח החיובי שאנחנו מביאים אותו מהטבע. כי כל ה"תורה" היא נקראת אותו האור, האור שמביא לנו את הכוח החיובי, הכוח הטוב. ועל ידי זה אנחנו כך מתחילים לחיות בשני כוחות, ויכולים לנהל את החיים ולהרגיש את החיים אמיתיים.

בחורבן בית המקדש נפלנו, כמו שכתוב, מאהבת אחים לשנאת חינם, ונשאר לנו רק כוח הרע, האגו שלנו בלבד, ובזה אנחנו נעשינו אפילו יותר גרועים מכל העמים. כי אצלם לא הייתה עלייה רוחנית לכוח הטוב ולא איבדו אותו, ולכן הם כך חיים, קיימים, נורמלי, ואילו אנחנו כל הזמן נמצאים באיזו תסיסה. ומאז שאיבדנו את הכוח הטוב, אנחנו התנתקנו מחכמת הקבלה שמסבירה איך למשוך את הכוח הטוב ואיך לנהל את החיים על ידי שני כוחות. יוצא שמה שנשאר לנו, נשארה לנו מה שנקרא ה"יהדות". זאת אומרת, קיום החוקים בעולם הזה, את מה שאנחנו רואים כחוקי דת, בזה נשארנו. ולכן מזה יצאה היהדות, ואחר כך ממנה התפתחו הנצרות והאסלאם, שלושת הדתות. אין שום קשר ביניהן לבין חכמת הקבלה, כי כולן לא מדברות על "ואהבת לרעך כמוך". ואנחנו רואים את זה עד היום, ש"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", איפה אתה שומע את זה? איפה אתה יכול לראות את זה? לכן הצורה שלנו היא כזאת, גם חיצונית, גם פנימית. צר לי להגיד, אבל אנחנו מרגישים באמת בעיה.

מה שכן היה, אחרי האר"י, המקובל הגדול, האר"י הקדוש שגר במאה ה-15 בצפת, אחריו הייתה התעוררות. אחריו התגלה בעל שם טוב שהתחיל להפיץ את חכמת הקבלה, הוא ייסד את כל החסידויות שהיו לומדים כל הזמן רק את חכמת הקבלה. כך היה במשך בערך 200 שנה, ואחר כך זה לאט לאט שוב הידרדר ליהדות העממית. זה מה שקורה.

עכשיו אנחנו נמצאים שוב במצב שאנחנו כבר חייבים את זה, לא בגלל שאנחנו צריכים לעורר את חכמת הקבלה, לא, אלא בגלל ההתפתחות הכללית של כל האנושות, העולם דורש את זה, המקובלים דורשים את זה, שהצביעו ממש על זמנינו, ולכן אנחנו מפרסמים.

אני לא מתעסק אף פעם עם אנשים דתיים, מפני שיש להם תורה משלהם. אני לא בא ללחוץ עליהם, לאנוס אותם או משהו, אני לא רוצה לנגוע באדם אם הוא מרגיש עם עצמו טוב. אני לא הולך לשבור לו את החיים. אלא אנחנו מפיצים את חכמת הקבלה למי שרוצה ללמוד את חכמת הקבלה, ומי שלא מעוניין ממש בחכמת הקבלה, אז את חכמת החיבור.

ואני מאוד מקווה שאנחנו נגיע פעם למצב שבאמת נהיה באהבת אחים ולא בשנאת חינם, ואפילו אותו חלק בעם ישראל שנקרא "אנשים דתיים", יתנו לנו דוגמה מה זה נקרא "אהבת ישראל". בינתיים אני בתקווה.

שאלה: יש לנו קבוצה בווטצאפ, של 12 בנות מכל העולם. השאלה, איך אנחנו יכולות לעשות חוקים בקבוצה, להגדיר אותם, ומה הכי חשוב בקבוצה?

איך קבוצה צריכה להתחבר כדי להתחיל להרגיש בה התגלות הכוח הטוב, ושיתחיל לאזן את כוח האגו של כולם?

משתתפת: כן.

על זה כתוב בעשרה המאמרים הראשונים של המורה שלי, רב"ש. הוא כותב שם דווקא על זה, איך אנשים שישבו במעגל, יתחברו ביניהם. קודם כול כל אחד צריך לבטל את עצמו כלפי האחרים, הוא גם צריך להיות יותר מאחרים בזה שהוא מראה דוגמה כמה הוא רוצה להתחבר איתם, והוא צריך להיות שווה איתם, להשתדל להראות שהוא שווה. זאת אומרת גם למטה מכולם, למעלה מכולם ושווה לכולם. זה דבר אחד. דבר שני, הם צריכים לקרוא, להתעסק בחומר שמדבר על איחוד, על חיבור.

משתתפת: ואם אנחנו עושים את זה?

אז רק להתאמץ. רק להתאמץ ולשים לב שבאמת אתם מתכוונים להתנתק כל אחד קצת מהאגו של כל אחד, ולהתחבר באמצע העיגול. שכל הנטיות שלכם, הלבבות, הם למרכז העיגול, שם אתם רוצים להיות ממש כמו שכתוב, "כאיש אחד בלב אחד".

ואז באותו המרכז, באותה נקודת החיבור, אתן צריכות, וגם צריכים, לא חשוב אם זה גברים או נשים, להרגיש בנקודת החיבור את הכוח הטוב, הכוח החיובי שהוא פועל לא כנגד, אלא מאזן את הכוח השלילי. ובין שני הכוחות האלו אתם מתחילים להרגיש מציאות חדשה, קיום חדש. ממש להרגיש את זה. זה נקרא שאתם כבר מגלים את הכוח שהיה קודם נסתר. לכן חכמת הקבלה היא נקראת כך "חכמת הנסתר". ובזה את מקבלת שתי מושכות בחיים, איך לנהל את החיים. ממש כך.

שאלה: אני מרגישה שהקבוצה והקבלה נותנים לי כוח, ואני לומדת וקוראת ומסתכלת. בהתחלה זה היה אושר, ובזמן האחרון יש לי שנאה, כאילו אני לא אוהבת אף אחד וזה קשה לי קצת. השאלה, מה אני צריכה לעשות?

לעבור בסבלנות את התקופה הזאת. כי כמו שאמרתי, אנחנו לא מבטלים את הכוח השלילי, אנחנו מושכים את הכוח החיובי. אבל כשהוא מתקרב, גם הכוח השלילי מתחיל לגדול, ואדם מתחיל להרגיש את עצמו יותר גרוע מקודם, ומתחיל להרגיש עד כמה הוא דוחה את האחרים, עד כמה הם פתאום לא נעימים כל כך.

על תלמידי רבי שמעון, אלו שכתבו את ספר הזוהר, כתוב שהם רצו ממש לשרוף זה את זה, עד כדי כך הכוח השלילי שלהם היה פתאום מתפרץ. וכנגד זה בא כוח חיובי גדול. ולכן הם גילו את כל מה שכתבו אחר כך בספר הזוהר. זאת אומרת, יש כאן שלבים שצריכים ללמוד ולדעת איך אנחנו עוברים אותם, איך אנחנו מגלים ויודעים איך להסתדר איתם. אבל בשביל זה צריכים להיות כל הזמן גם בחיבור איתנו, ואני אשמח לענות על כל שאלה ושאלה.

השיטה לא שהיא לא פשוטה. זה כמו ילדים שלומדים איך לחיות, אנחנו רואים כמה הם לא מבינים איך שהם מתקדמים, הטבע מלווה אותם, מלמד אותם ודוחף אותם, והם נופלים וקמים. כמו שאנחנו מלמדים את התינוק ללכת, אנחנו מתרחקים ממנו, והוא בוכה, לא רוצה לעשות כמה תנועות עם הרגליים, כך בדיוק אנחנו לומדים ללכת עם שני כוחות.

זה לא פשוט, אבל מקבלים מזה אושר רב בחיים, את מהות החיים, כוח. קודם כול אדם מתחיל בין שני הכוחות האלה לראות ממד חדש בחיים, זאת אומרת הוא מתחיל להרגיש מה נמצא למעלה מהטבע. כי את הטבע שלנו שאנחנו עכשיו רואים, אנחנו רואים רק בעין אחת, רק בצורה אגואיסטית בלבד, דרך האגו שלנו. זה כמו מסנן, האגו שלנו כמו מסננת, שרק מה שעובר דרך האגו את זה אנחנו מרגישים. ואם אנחנו מתחילים להצטייד בכוח הטוב אנחנו רואים עולם אחר לגמרי. זה כמו לראות עולם בעין אחת או בשתי עיניים, העולם נעשה עמוק, מורכב, ואנחנו מתחילים להרגיש מאיפה באים כוחות הטבע, מה קורה איתנו, איך נכון להתנהג, מה קורה למעלה מדרגת החי.

כי אנחנו היום נמצאים אתכם בדרגת החי כמו חיות, אנחנו חיים בתוך הגוף שלנו ודרכו דרך חמישה חושים שלו אנחנו מרגישים את המציאות. כשאנחנו מקבלים את הכוח החיובי אנחנו מתחילים לעלות לדרגת אדם, הדומה לאותו הכוח החיובי שבטבע, לכן נקרא "דרגת אדם". ואז אנחנו מתחילים להרגיש את הטבע בצורה פנימית יותר, בכוחות שלו, וזה מה שפותח לנו מרחב חדש. מרחב חדש זה שאנחנו חיים שם כבר בכוח הפנימי שלנו, מה שנקרא "נשמה", ולא בכוח הגופני. עד כדי כך שאדם יכול לראות איך שהגוף שלו נפטר מהחיים הביולוגיים האלה, והוא בעצמו ממשיך, הוא חי בין שני הכוחות האלה, זה כבר קיום אחר לגמרי ממה שלחיות בגוף בלבד. זה מה שמאפשרת לנו חכמת הקבלה, לכן כתוב "עולמך תראה בחייך". יש כאן התפתחות שכדאי לשמוע.

שאלה: הרבה פעמים כל כך בא לי לספר למי שעומד מולי מה זאת חכמת הקבלה, מה זה נותן, איך אני מרגישה, והרבה פעמים אני נתקעת, לא מצליחה. אולי יש משהו שאני אוכל להגיד שיעורר את מי שמולי?

אני גם מכיר את זה, וגם לא יכול מן הסתם לפתוח את הפה. כל פעם שאני בא לספר למישהו אני גם כן נתקע באותה השאלה, אני אומר ברצינות. וזה כבר כאילו מספיק, כמה פעמים נתתי אלפי שיעורים, שיחות, ראיונות, ועשיתי דוקטורט בזה ומה לא. כי לספר לאדם על מה שהוא לא מרגיש, על מה שנסתר, שהוא לא רואה, לא מאמין, שאין לו עם זה שום קשר זו בעיה. זו בעיה איך להתחיל ולכן עד היום הזה אנחנו בקושי. מקובלים אומרים שאם לא היה משבר, שהאנשים מתחילים להיות קצת יותר רכים, שהם מתחילים להרגיש שהם חייבים להסתדר בחיים כי אחרת מה כבר יכול לקרות כאן. אז אם לא זה לא הייתה לנו שום אפשרות להתקרב לאנשים. אם אנשים מרוצים מהחיים בשביל מה הם צריכים איזו חכמה, לעבוד נגד האגו שלהם, למשוך כוח הטוב כדי להסתדר בחיים? אם אני גם ככה מסתדר בשביל מה לי? ולכן זו בעיה. אני ממליץ פשוט אולי לתת איזה ספר לקרוא, ובכלל בדרך כלל אני ממליץ שיהיו בבית כמה ספרים נוספים חוץ מאלה שאת אוהבת. תחלקי אותם, ותקבלי אותם בחזרה אחר כך כמו בספריה, במקום לדבר, זה הכי טוב.

שאלה: חכמת הקבלה כמו שהתחלתי להכיר לאחרונה נשמעת כל כך מפתה ומעניינת לחקור. גם אמרת שאתה מרצה כל יום לפני 300 איש בגילאי 30-60. למה לא מתחילים מגיל צעיר עם הנוער בבית הספר? אם רוצים ללמד את חכמת הקבלה במוסדות החינוך במקום שילד ילמד לייצר מטוסים, שילמד כמה ערכים וגם על הנושא של האגו והצד החיובי והשלילי שלו?

אני עבדתי 4 שנים בתחזוקת מטוסים בצבא. טוב אני אגיד לך, אני לא רשאי להתקרב לילד שחייב להיות תחת השפעת ההורים שלו, או של משרד החינוך שיש לו רשות לטפל בילדים. לא אני ולא אף אחד. אתה לא יכול להתקרב לילד זר ולהתחיל ללמד אותו את מה שבא לך, זה אסור, רק להורים שלו ולמשרד החינוך. לכן אנחנו לא נוגעים בילדים. אנחנו גם לא רוצים להיכנס לגיל הצעיר, מה יש לנו מזה? אלא יש לנו כל מיני חוגים לחיבור כמו שדברנו, אין שם את חכמת הקבלה אלא רק חכמת החיבור, איך להיות מחוברים טוב ויפה עם האחרים. אז אנחנו רואים עד כמה שמפסיקות המכות, עד כמה שמתחילים יותר לעזור זה לזה, באמת שינויים גדולים מאוד. את זה באמת כדאי ללמוד אבל לא יותר מזה. אם הייתי שר החינוך אז ודאי שהייתי דואג שזה יכנס לבתי ספר ואפילו לגני ילדים. אבל אצלנו אין משרד חינוך יש משרד השכלה, וזה מה שאנחנו רואים.

משתתף: איך מתמודדים עם כעס, או עם מישהו שכועס מולך. איך אתה מתמודד עם ילדים שכועסים, מבוגרים שכועסים בבית או במצבים של כעס?

אני לא יודע, אני לא הרגשתי שהילדים כועסים עלי ואני כועס עליהם כל כך, לא היה לי זמן לזה, ממש לא. לכן אני לא יודע מה להגיד. אני חושב שכדאי לקחת גם את האישה וגם את הילדים בעיגול, וללמוד איך אנחנו הופכים להיות משפחה. זאת אומרת, מערכת שדומה לכל הטבע הכללי, האינטגרלי. רק שאנחנו עושים את זה במשפחה, מבצעים את זה כתא אחד קטן, ותראה עד כמה שזה יצליח. אפילו פעם אחת תנסו לעשות את זה, ואתה תראה, כי זה לא שאתה עושה את זה או אשתך או הילדים, הכוח החיובי הזה שאתם כאילו מזמינים אותו להופיע בעיגול שלכם, הוא יופיע והוא ישנה לכם את היחס. תראה עד כמה שזה יהיה, זה כבר לא יעזוב אתכם, וכבר תהיו ברמה אחרת של סבלנות וחיבור.

שאלה: אני ממש חדשה בעולם הזה, ואני רציתי לשאול לגבי חוויה שיש לי ואני מאמינה שלעוד הרבה אנשים. בעולם האינדיבידואליסטי שלנו שכל אחד לעצמו, כשמתמודדים עם קשיים אז חסרה חוויה של אמון. אני מדברת על אמון במשהו ששומר, שיודע שיש איזה סדר ואפשר לסמוך על היקום. איזו חוויה כזאת שנותנת ביטחון.

את כל כך נאיבית? אם אדם אגואיסטי כתוב "בראתי יצר רע" וכולם אגואיסטים, אם כדאי לאדם הוא יהיה נאמן לך, הוא יהיה טוב אלייך, אם לא כדאי לו הוא יהיה הפוך. אבל אנחנו צריכים להסכים מראש שסך הכל באדם פועל האגו בלבד.

משתתפת: אני לא שואלת על אנשים, אני שואלת על מצבים. אם לצורך הדוגמה יש לבן שלי מצוקה שהוא נתון בה, איזו בעיה, ואני רוצה למצוא את הדרכים לעזור לו ברמה הפרקטית, אבל אני גם רוצה שתהיה לי בתחושה הפנימית איזו ידיעה של טוב שקיים, ושל משהו שמאפשר קצת לנוח תוך כדי תנועה ומשחרר את החרדה. באיזה אופן הקבלה תומכת ביצירת אמון פנימי כזה?

אז שוב כמו שאמרתי כאן עכשיו לבחור, אין לנו ברירה אלא רק להצטייד בכוח הטוב. משבר בין ההורים לילדים, ובין הילדים לבין ההורים, ובין כולם בכלל מכל וכל, כל המשברים האלו הם מהתגברות האגו שבנו ואין לו שום פתרון. אנחנו לא יכולים להקטין אותו, לא יכולים להמתיק אותו, אלא רק על ידי הכוח החיובי, כנגדו שיעבדו. אם אנשים ירצו למשוך כוח חיובי אז הם יראו עד כמה שגם האגו הזה פועל בצורה נכונה. כי הטבע פועל במינוס ופלוס, באטומים, במולקולות, ובכל מיני צורות חוץ מפנימיות האדם. בטבע שלנו אין כוח חיובי רק כוח שלילי, זה רק בתוך האדם. דומם, צומח, חי, כל הטבע פועל עם שני כוחות והאנשים לא. לכן זה מה שאנחנו צריכים. אין ברירה צריכים לנסות, קחי את הבן שלך, ותכנסי לחוג שלנו, לחכמת החיבור.

שאלה: אני מבין שחוץ מלהתחבר לא נשאר לי כלום?

כי כל הטבע עובד בחיבור, אם לא היה חיבור אז לא היה חומר. לא חומר דומם, לא צומח, לא חי מכל שכן. רק בני אדם, אצלם מגיעה צורת החיבור לפי הרצון, לפי המימוש שלהם.

משתתף: אני מבין שיש אצלי כמה דברים שמפריעים לי לעשות את הצעדים הראשונים כמו עצלנות, הגאווה שלי, הסבלנות שלי. מצד אחד יש לי הרבה סבלנות, אני עצלן וגם מרגיש גאווה.

מה זה מפריע לך להתחיל ללמוד משהו, לנסות?

משתתף: אני כבר כמה שנים שומע שיעורים, בעבר השתתפתי בכמה כנסים. אני מרגיש שבזמן האחרון שאני רוצה להיכנס לקבוצה עם כל הכוח אבל יש משהו שעוצר אותי. איך לעבוד עם האגו יותר נכון?

אני לא יודע. היית בקמפוס?

משתתף: סמסטר א' כן.

תמשיך פעם בשבוע מה יש? במקום לאכול את עצמך.

משתתף: יפה, פה יש הרבה סבלנות, אבל איך לעבוד עם האגו?

צריכים בכל זאת לדבר עם עצמו ולשאול "בשביל מה אני חי?"

משתתף: אין בשביל מה.

אין בשביל מה.

משתתף: פה אני מבין שאני צריך להתחבר.

אז פשוט אתה שורף את החיים ככה בלי לחשוב על כלום, להתקיים עד שאני קיים וזהו? כאן יש לפניך אפשרות לפתיחת העולם הבא, לפתיחת העולם העליון, לחיים נצחיים, שלמים, לטבע הפנימי. אנחנו נמצאים ממש בחושך, לא יודעים איפה ומה. חבל, החיים הם מאוד קצרים ואין בהם כל כך מה לחפש. זה בכוונה מסודר על ידי כוח השלילי כך כדי שיחייב אותנו למשוך כוח לאזן אותו.

משתתף: איך צריכה להיות הגישה לאגו? איך להתייחס לאגו?

ככוח הטוב. רק לא מספיק. הוא רק אחד. אני למדתי הרבה אלקטרוניקה, חשמל. אפשר לעבוד רק עם מינוס? רק עם חוט אחד? אתה צריך לחבר שני חוטים נניח למנוע או לאיזה מקום, אתה צריך פלוס ומינוס, פאזה ואפס, לא חשוב איך לקרוא לזה. אתה חייב שני כוחות. רק בצורה כזאת עובדים האטומים, המולקולות, האברים שלנו, כל הגוף שלנו, רק בצורה כזאת. ואתה נפעל מבפנים על ידי כוח אחד. אין ברירה, לכן יש לפניך הזדמנות.

משתתף: אז קמפוס זה כאילו בתור התחלה?

הקמפוס בכל זאת נותן הרבה, הוא נותן יסודות. ואלפי אנשים עוברים דרך הקמפוס, ממשיכים, כן. לא ממשיכים, לא. אני אגיד לך מה המטרה שלי. כאן שאלו אותי איפה שש מאות אלף איש ומתי זה יהיה ולא יהיה. אני לא כל כך חושב על השש מאות איש האלו, אני הייתי מעוניין לשמוע שבכללות עם ישראל עובר דרך כל מיני קורסים כאלה. שומע, מבין, מרגיש. יש לכל אחד איזה ספר בבית, הוא יודע איך להיכנס לאינטרנט ולראות משהו עלינו, על חכמת הקבלה, על מהות החיים. כי בסך הכול המסה הזאת היתה עושה את העבודה. וחוץ מזה בינתיים, ברוך ה', אנחנו נמצאים בזמנים יחסית טובים, שקטים. אבל זה לא יהיה לעולם.

שאלה: אני יכולה להגיד בשם כולם שאנחנו קודם כל מאוד מתרגשים ושמחים לארח אתכם.

אני שמח מאוד להיות כאן. עשינו סיור בעיר, דיברתי עם ראש העיר, לפני שהגעתי לכאן. זה לגמרי לא מה שאני ציירתי לעצמי, זו ממש עיר מאוד מגוונת, מיוחדת, רחבה מאוד, אני שמתי לב, שכל מה שמסביב מוסיף הרבה.

משתתפת: איך להתייחס לייסורים הגופניים בעבודה שלנו, בהמשך למה שנאמר פה על ידי החברים?

האמת שאין ייסורים גופניים וייסורים נפשיים. זה הכול כאחד. והכול תלוי באדם. ועל ידי משיכת הכוח הטוב אנחנו יכולים למנוע גם את זה וגם את זה. ואיפה יהיה השינוי, בייסורים גופניים או ייסורים הנפשיים, אני לא יכול להגיד. עברתי גם את אלו וגם את אלו, בכל מיני צורות ואני לא יכול להסביר, אני מבין קצת מה שקורה, ואיפה המערכת הזאת ואיך שהיא פועלת, מתוך הנשמה, יש השפעה גם על הנפש וגם על הגוף אבל אני לא יכול להסביר.

בקיצור, בכל זאת, עם השתתפות יפה, נכונה, במעגל, בעיגול, עם האנשים האחרים, אנחנו צריכים, אנחנו יכולים לרפא את עצמנו לגמרי. ולחיות חיים ללא שום בעיה גופנית ורגשית. זה בטוח. אז עד כמה נצליח, זאת שאלה אבל המפתח הוא בזה.

משתתפת: זאת אומרת, להתמיד יותר, להשתדל יותר, להתאמץ יותר בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה?

כן. העשירייה היא מפתח להכול. רק צריכים עוד ללמוד איך לעבוד בה, איך דרכה להשיג את הכוח החיובי. אנחנו עדיין נמצאים בתחילת הדרך.

שאלה: המסורת היהודית מאמינה שהכול בידי שמים חוץ מיראת שמים. מאוד חשוב לדעת מבחינת התורה הקבלית, איך היא מסתכלת על זה? האם מסתכלת אותו דבר או שאדם משפיע על הגורל שלו במעשים שלו, בהתנהגות שלו?

דרך יראת שמים את משפיעה על הגורל שלך. זו הדרך היחידה להשפיע. מה זו יראת שמים? דרך זה שאת מעלה את החיסרון, מ"ן, אם את מגלה את החיסרון בכוח החיובי, באיזון, בלהיות באיזון עם טבע הכללי. מהו משבר עכשיו? זה שאנחנו יצאנו לגמרי מהאיזון עם הטבע הסובב. מה אנחנו צריכים, להביא את הכוח החיובי כדי להתאזן עם הטבע הסובב. ואם יהיו לנו חסרונות לזה, רצונות לזה, כדי להגיע לאיזון עם הטבע, אז אנחנו נסתדר. ולרצות להצטייד בכוח החיובי, זה נקרא להיות ביראת שמים. יראה זה חיסרון. רצון.

משתתפת: למה חיסרון? לא ברור.

כי יראה זה רצון, זה חיסרון. "שמים" זה נקרא השפעה, נתינה.

משתתפת: אבל בגדול התפיסה היא אותו דבר או אחרת?

אני לא יודע על איזו תפיסה את מדברת, לפי הפילוסופיה, לפי הדת, לפי חכמת הקבלה, לפי מה?

משתתפת: לפי הקבלה, אני מדברת אך ורק לפי הקבלה.

לפי הקבלה יראת שמים זה נקרא שאני כל הזמן נמצא בחיסרון כלפי השמים, שאני רוצה לקבל את הכוח החיובי ועל ידי זה אני פותר את כל הבעיות שלי בחיים ומגיע לגורל הטוב. על זה שאלת. לא צריכים יותר. את יכולה לחזור עם השאלות האלה לקמפוס שלנו, לכל חוג ויסבירו לך כל התלמידים שלי, הם כבר מומחים בדברים האלה, יותר טוב ממני מסבירים.

אני גם לא כל כך טוב בהסבר, אני יותר מומחה לדבר בשפה ספציפית, בשפה קצרה למי שכבר לומד, למי שמבין את הדברים, למי שכבר נמצא בפנים, בתוך המדע הזה. אבל אלה שמלמדים בקמפוסים יש להם שפה יותר יפה מאשר לי.

שאלה: במאמר הערבות מספרים שצריכים להגיע למצב שבו כל אדם ירגיש כזה ביטחון ששמאות אלף איש אוהבים ונאמנים דואגים לכל מחסורו, לכן לא יצטרך לדאוג למען עצמו ואנחנו צריכים להגיע בעצם למצב הזה ביחד, ורציתי לשאול על זה שאלה שמלווה אותנו הרבה גם בעשירייה. מה המקום שלנו לעזור אחת לשנייה או אחד לשני, גם בבעיות שאנחנו נתקלים בהן בעולם הזה, האם להתערב או רק ליצור את אותו כוח חיבור שהוא יפתור הכול בעדנו?

א', רק כוח החיבור. ב', אם את נמצאת בעשירייה וכולם יחשבו, תשע חברות יחשבו עליך, את תפסיקי לחשוב על עצמך אוטומטית. בואי נעשה תרגיל, את תפסיקי לחשוב על עצמך, שום בעיה שיש לך בבית, במשפחה, בבריאות, בכל מיני מקומות, בכל מיני כיוונים. אין. יעלם הכול. זה חוק החיבור. בבקשה, תנסו.

זאת אומרת, אם אנחנו רוצים לבטל את האגו שבכל אחד ואחד מאיתנו, זה אפשרי אם כל אחד חושב על האחרים בתוך העיגול. ואז אף אחד לא יחשוב על עצמו. כי כולם, מזה שחושבים עליו, מנטרלים את האגו שלו. הוא רוצה או לא רוצה, זה לא יעזור. הוא לא יחשוב על עצמו.

משתתפת: וכשאני חושבת על חברה ואני יודעת שהיא נמצאת בצרה, אני צריכה גם בפועל ללכת ולעשות מעשה או שמספיק שאני יושבת ואני חושבת שאני רוצה שיהיה לה טוב?

בעצם מספיקה רק מחשבה כי בכל זאת את לא עושה שום דבר. חוץ מהכוח החיובי למשוך על האדם, אנחנו לא צריכים כלום. אנחנו לא מבינים, אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות במעשה משהו. עכשיו המשבר הזה, הוא יפתח לנו עיניים. רק על ידי משיכת הכוח החיובי. חכמת הקבלה לא מדברת על כלום חוץ מזה. תפסיקו לחשוב שאתם עושים משהו בידיים, אנחנו כבר רואים לאן שהגענו, ואנחנו כבר מבינים שפחות לעשות יותר טוב.

אורן: האם תוכל לסכם את הדברים אנחנו מתקרבים לסיום.

היום קראתי באיזה מקום ברחוב שחדרה זו עיר עם אנרגיה, אז זה מה שאני רוצה לאחל לכם. הרבה אנרגיה טובה ובאמת שיהיה לכם בכל החיים בריאות וטוב לקראת הראש השנה ולקראת כל החגים. שיהיה לנו באמת טוב אבל שנדע איך לעשות טוב. זו בעיה. יש לנו את החכמה שלנו שהעם שלנו בעצם יסד את עצמו על זה, אם אנחנו נשתמש בחכמה הזאת, אנחנו בהחלט נגיע לחיים הטובים. בהצלחה לכולנו. תודה לכם. תודה. תודה.

(סוף ההרצאה)