שיעור בוקר 12.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוק הערבות - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 38, מתוך מאמרו של הרב"ש, "אתם ניצבים היום" ב'.

"ובענין ברית אמר אאמו"ר זצ"ל, בשביל מה שני אוהבים, אם יש ביניהם אהבה וידידות, צריכים הברית. אלא הברית היא כמו שעכשיו האהבה ביניהם היא בשלימות, ויכול להיות שלאחר זמן לא תהיה אותה אהבה, וכל אחד ידמה לעצמו שהשני עושה לו רעות, אז באה הברית, כדי שכל אחד יקיים את הברית שעשו בזמן ששררה ביניהם אהבה אמיתית. שגם עכשיו, אפילו שלא מרגישים, יקיימו ביניהם את הידידות, כאילו שגם עכשיו יש להם הרגשת אהבה. כמו כן בזמן שהאדם מרגיש את אהבת ה', אז הוא מבין שכדאי לעזוב אהבות אחרות עבור אהבת ה'. אבל אחר כך, כשההתעוררות עוברת ממנו, ולא מרגיש עוד אהבת ה', אז הוא רוצה לחזור לאהבות אחרות, מה שהוא כבר החליט שכדאי לזרקן. אז האדם צריך לקיים את הברית, וללכת באותו הסדר, שהיה מתנהג את עצמו בזמן הרגשת אהבת ה', אף על פי שעכשיו אין לו שום הרגשה. ואז העבודה צריכה להיות על דרך הכפיה, לשעבד את עצמו להברית שעשה מקודם. וזהו נקרא "לעברך בברית"." 

(הרב"ש. רשומה 471. "אתם נצבים היום (ב')")

זה דבר מאוד חשוב ועמוק.

שאלה: כתוב "אז באה הברית, כדי שכל אחד יקיים את הברית שעשו בזמן ששררה ביניהם אהבה אמיתית." אפילו שעשיתי ברית, האם אני יכול להיזכר ולחזור אחורה בהסכמה ולקיים את הברית כמו שהיא? זה נשמע לי לא הגיוני.

למה לא הגיוני? אני צריך להשתדל לעשות את זה למעלה מדעתי, למעלה מהשכל, למעלה מהחשבון שלי. אני צריך לקיים את הברית כאילו שהיא קיימת עכשיו. למה? כי בצורה כזאת אני נכנס למדרגה רוחנית, במקום אגואיסטית.

תלמיד: הוא אומר ש"אפילו שלא מרגישים, יקיימו ביניהם את הידידות,".

בטח, הבורא לוקח מאיתנו כל מה שהיה לנו כדאי לעבוד [בשבילו]. איך הגעת לחכמת הקבלה בהתלהבות, בצורה כזאת שאתה מוכן לכל דבר, ו"מצאתי משהו ששווה בחיים יותר מכל החיים". ואחר כך? אחר כך אתה עוזב את זה. למה? כי אתה טיפשון, ולא מבין שזה הבורא עושה לך את זה בכוונה כדי שאתה תגדל, תפתח את הברית עימו.

תלמיד: זה מזכיר לי שאבא שלי אמר שצריך לדעת עם מי להתחתן, אבל צריך יותר לדעת ממי להתגרש.

לא נכון, כי אז אתה עושה את זה בשכל, שכדאי לך. כאן רוצים שאתה תפתח את הברית למעלה מהדעת, שכדאי לך.

תלמיד: כל זה לא מהלב, הכול מלמעלה, מעל המחשבות שלי?

הכול מלמעלה כי אתה רוצה לעלות לדרגה הבאה העליונה.

תלמיד: זאת אומרת לעצור את ההרגשה שבלב.

לא לעצור, אלא לעבוד למעלה מזה.

תלמיד: מעל ההרגשה שלך.

כן. הלב שלך מרגיש שלא כדאי, נמאס לי, וכולי וכולי, למרות זאת אתה מפתח יחס לזה, שזה הדבר החשוב ביותר.

תלמיד: זה כמו לשים את הלב בצד, לא להתייחס אליו.

תשאיר אותו.

תלמיד: אבל לא להתייחס.

כן. כך יש הבחנות חדשות, ערכים חדשים, ערכי השפעה יותר מערכי קבלה. אתה עובד בין בינה ומלכות, אתה צריך לעלות ממלכות לבינה, כל פעם.

תלמיד: אבל זה רק עם עצמי, או שיש פה עניין לעבוד עם עשירייה, עם האור המחזיר למוטב?

ודאי שהעשירייה צריכה לעזור לך לבצע את זה, אז זו תהיה באמת פעולה אמיתית, נכונה.

שאלה: נשמע שאהבה זה משהו שמשתנה והפתרון זה להיזכר, כאילו אני צריך לזכור שאהבתי פעם. אבל אני רוצה לאהוב כל הזמן, זה בלתי אפשרי?

זה בלתי אפשרי. כל פעם כל פעם אתה צריך לבנות, לבנות, לבנות מדרגות חדשות, ודווקא הפוכות מהקודמות, למרות הקודמות, וככה להתקדם.

שאלה: היום היה תשע עשרה שנה להתקפה של 11 בספטמבר, והאמריקאים זוכרים שמה שקרה אחרי הטרגדיה זה שכל המדינה הניחה בצד את כל החיכוכים ונבנתה האחדות הלאומית. מה צריך לקרות כדי שהאומה האמריקאית תתאחד שוב, ואיך אפשר לפצות על זה כדי למנוע מטרגדיה נוספת לקרות כדי לחבר בינינו?

או שאתם גורמים לחיבור של העם בדרך הטובה, או שהבורא גורם חיבור לעם בדרך הרעה, כמו שגרם את זה על ידי 11 ספטמבר. או כך או כך.

שאלה: לגבי אהבת ה' מה שרב"ש מסביר, שאתה עוזב את האהבות האחרות. הרי אהבה אמיתית זו אהבה לכולם, איך אפשר להשוות פה?

אני לא מבין מה אתה שואל.

תלמיד: הוא כותב שאם אהבת דברים אחרים, כשאתה אוהב את ה' אתה עוזב את האהבות האחרות.

כי אהבה מסוג זה מכבה את האהבות האחרות. יש רק לב אחד לכל אחד.

תלמיד: אבל תכונת האהבה זה שאתה אוהב או שאתה לא אוהב.

אתה לא מרגיש מה שקודם אהבת, לא מרגיש את זה. האהבה החדשה מכבה את האהבה הקודמת.

שאלה: יש סתירה במה שלמדנו עכשיו לגבי הברית, שאם יש התקררות מהעשירייה לחבר, אז צריך להיזכר במצב האהבה, ההתעלות, ההתרוממות. מצד שני אנחנו לומדים שלחזור לאחור, להסתכל לאחור, זה דבר שלא כדאי לעשות, זו קליפה ועלינו להסתכל ולהתקדם קדימה בלבד, אז איך נכון?

הנכון זה שאתה תבצע בפועל ותראה מה נכון. אתם רוצים להיות חכמים בלי עבודה פרקטית, ובזה לא תצליחו.

שאלה: האם אנחנו בונים ברית עם הבורא או רק בין חברים, ומהי הברית עם הבורא?

במידה שיש ברית בינינו, אנחנו יכולים לבנות ברית עם הבורא, שזה הכולל אותנו כולנו יחד בצורה כזאת שאין יחידים, אלא רק הכולל, וזה נקרא ברית עם הבורא.

קריין: קטע 39, מתוך "ליקוטי הלכות", הלכות ערב.

"עיקר שורש הערבות נמשך מבחינת קבלת התורה, שהיו כל ישראל ערבים זה לזה. וזה מחמת שבשורש נשמות ישראל נחשבים כולם כאחד, כי נמשכים ממקור האחדות." 

("ליקוטי הלכות". הלכות ערב)

אנחנו מדברים על זה שכל האנושות היא ממקום אחד, מכלי אחד. רק הכלי הזה הוא מתחלק לשני חלקים, אלו שנמשכים להשפעה, ואלו שלא נמשכים להשפעה. אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה, יש כאלו ויש כאלו. ואז אנחנו מדברים על התיקון, שקודם צריך להיות החלק הקל שבכלי, שמשתוקק לתיקון, משתוקק להשפעה הדדית, יכול להבין את הרעיון הזה, והחלק הכבד שבכלי, שלא יכול להבין את זה ונמצא בכל מיני צורות חיים ובדתות למיניהן. ולכן התיקון הוא שאנחנו שנקראים לפי המשיכה שלנו לבורא ישר-אל, ישראל, צריכים להגיע לחיבור עימו. וכשאנחנו נתפסים בבורא, אנחנו מושכים אחרינו את כל האנושות. כך צריכים לבצע את פעולת התיקון שלנו.

קריין: קטע מספר 40 מתוך מאמרו של הרב"ש, "בעניין אהבת חברים".

"מוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו." 

(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)

יש לנו כאן ציווי פשוט מאוד מצד הרב"ש, שאנחנו חייבים לגלות בפועל אהבה זה לזה, עד כמה שאנחנו רוצים להיות קרובים, ממש נכללים בלב אחד. כי בזה אנחנו נותנים דוגמה, מדליקים את האחרים גם להצטרף לזה, ואז "איש את רעהו יעזורו", נתכלל באיזושהי מידה יחד ונתחיל להרגיש את העולם הרוחני שלנו.

מה שאנחנו עכשיו מרגישים, אנחנו מרגישים בלב שבור. כל המציאות מורגשת ברצון השבור שלנו, לכן ככה היא נראית. וכשנחבר את הרצונות שלנו נראה את כול המציאות כאחד, אינטגרלית, ואז הכוח העליון יישרה בה.

שאלה: במה תלוי עד כמה מהר האדם יגיע להכרה והבנה של מה שהוא עושה בקבוצה, ומה הסיבה שבשבילה הקבוצה קיימת בכלל?

קצב ההתפתחות תלוי בסביבה, עד כמה הסביבה מגרה אותו, מדליקה אותו להתפתח, כך שהוא לא יכול לשבת בשקט, שהוא כל הזמן רוצה לנצל כל רגע ורגע בחיים, זה הכול תלוי בסביבה. ואם הסביבה לא עושה את זה כך כלפי האדם, הוא לא יכול להתקדם. זה נקרא "בחירה חופשית" שלמדנו, זה מאמר ידוע של בעל הסולם.

שאלה: אני מסתכל עכשיו, יושבים לידי חברים ואני לא שאלתי שאלה והרגשתי פחד. אתה אומר תפנה לבורא ואני פניתי והרגשתי כאילו שוב יראה שהתעוררה בי. מה לעשות, שוב לפנות לבורא?

אתה חייב להיות מקושר עם כל החברים, ואם זו כל העשירייה שלך זה לא מספיק, אתם צריכים להרחיב לעוד חברים שיהיו יחד איתכם ולא שיירדמו. אני מבין שזה קשה, אלו שעות לא רגילות, אבל אתם צריכים להרחיב את העשירייה ולחזק אותה, אז יהיה לך מקום, אפשרות להתקדם. ככה זה.

שאלה: איך ומתי אנחנו חותמים על הערבות?

מתי שאתם מוכנים. השופט העליון, הבורא הוא מוכן, רק אתם צריכים לגשת אליו ולתת לו כתב ערבות שאתם מוכנים להיות ערבים זה לזה. אחרת זה לא יקרה.

שאלה: אתה אמרת שרק ביחד בעשירייה אפשר לשבור את הלב השבור. איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות בעשירייה כדי לעזור זה לזה לשבור את הלב השבור הזה, כדי שתהיה תמונה ברורה של העשירייה ושל העולם?

בזה שאנחנו רוצים להתחבר, אנחנו מקיימים את הלב, מקימים את הלב להיות לב שלם. אבל בדרך כשאנחנו רוצים לחבר את הלבבות שלנו, אנחנו מגלים שהם שבורים וזה נקרא "לגלות את הלב השבור". זה רק בדרך לתיקון. אנחנו לא הולכים לשבור שום דבר אלא רק לחבר, ובדרך מגלים את כל השבירה.

שאלה: אני מרגיש לפעמים שהחברים כבר מתעייפים לקראת סוף השיעור. אולי אפשר לעשות עוד סדנאות במהלך השיעור, אני מרגיש שזה מאוד מעורר.

יפה, טוב. מה אתם ממליצים לשאול את כולם? בבקשה, תציעו לכולנו נושא לסדנה הכללית שכדאי לנו לדון בנושא הזה בכל הכלי העולמי.

קריין: מתוך מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם".

"כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי. ואם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

כך כל אחד ואחד מאיתנו. סך הכול מעריכים אותנו אך ורק עד כמה אנחנו משתתפים, נכללים, נעשים יותר כוח אינטגרלי בכללות כל הנשמה הכללית, כל האנושות, אפילו לא בני ברוך, אפילו כל האנושות.

תסתכלו מה שקורה. אף פעם, באף מלחמת עולם ובאף מקום במצב יותר טוב, העולם לא היה נמצא כל כך בתהליך אחד כמו בפנדמיה הזאת. זה משהו שלא קרה אף פעם. זאת אומרת אנחנו באמת נכנסו לתהליך האינטגרלי של כל כדור הארץ, כל הכלי דאדם הראשון, ואנחנו צריכים כמה שיותר להתאים את עצמינו לתיקון של כל הכלי הזה. ואין כאן קודם זה, אחר כך זה, אלא מה שנדרש. נדרש קודם שאנחנו נתקן את עצמינו כל העשירייה, אז נתקן את העשירייה. אבל אנחנו צריכים גם בכל זאת לחשוב שאנחנו חייבים כמה שיותר למהר, כדי לסייע לתיקון הכללי.

תראו עד כמה מיום ליום אנחנו נמצאים בתהליך המתפתח של המכה הכללית. אל תחכו, אל תחכו, יבואו גלים כאלה שבאמת לא נוכל בעבודה בינינו, בתפילה בינינו לעצור אותם. יבואו כאלו גלים, כזה צונאמי, או גלי אש כמו בקליפורניה, או כמו הצפות שיש בכל מיני מקומות במזרח סיביר, או גלים של רעל, של רעב, של יתושים. ומה לא יהיה? דם, צפרדע, כינים, כמו במצרים שהתגלו בכל מיני צורות. אנחנו צריכים לדאוג לכולם, ולהזדרז, להזדרז.

בבקשה תנסו בכל זאת להתקדם, שכל עשירייה היא תהיה כמקור כוח, ואז נוכל בין העשיריות לעשות עוד חיבור, עד שנגיע לחיבור כזה בינינו בכמות ובאיכות, שנוכל גם להשפיע לכל האנושות. כל האנושות תרגיש שיש כוח שיש אחריו לאן ללכת. היום הם נמצאים בחוסר אונים כמו ילדים קטנים שאיבדו את הגננת שלהם, לא יודעים מה לעשות, עומדים באמצע הרחוב ובוכים, ככה זה. תנסו, אנחנו חייבים את זה לבצע.

שאלה: זה נראה כאילו שחכמת הקבלה מדברת רק על הפרט. איך לעשות כך שכל חבר בקבוצה יהיה ייחודי כלפי?

השאלה שלך היא לגמרי לא נכונה מלכתחילה. חכמת הקבלה היא לא מדברת על אף אחד בצורה יחידה, אלא על המערכת כולה. ממה מגיעה חכמת הקבלה? מזה שהייתה אנושות כולה יחד, נשברה והתרסקה, ואז מגיעה שיטת החיבור, שיטת התיקון בין כל החלקים השבורים. ולכן היא לא פונה לאחד, היא פונה לכולנו, לכל החלקים השבורים שיתחברו.

אם היה רק רצון אחד שבור, חכמת הקבלה לא הייתה פונה אליו, כי עם מה הוא יתחבר? כשמגיעים רצונות שבורים בהשגה, בהבנה, בהרגשה שהם שבורים, אז מתגלה בהם חכמת הקבלה, איך לחבר את עצמם לתיקון.

שאלה: מה צריכה להיות הכוונה, כשמכינים את השיעורים האלה של ראש השנה?

אתם צריכים להכין את כל הקהל לתחילה חדשה, שבאמת יהיה ראש השנה. וזה הזמן הנכון, זה הזמן הנכון שאנחנו צריכים בצורה מהותית להשתנות, להיות יותר בוגרים, כאילו עוברים מכיתה לכיתה. שכל אחד הוא ירגיש את עצמו שהוא מתגבר ומתבגר ומתחבר, וכך ממשיך קדימה. אז צריכה בהתאם להיות הכנה שלכם. ושוב, חוץ מההכנה שלכם, שאתם תגרמו את החיבור הזה לכולם, שאנחנו נרגיש אתם סוחבים אותנו קדימה.

(סוף השיעור)