שיעור בוקר 28.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 169,

מאמר "כשאדם יודע מהי יראת ה'"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 169, מאמר "כשאדם יודע מהי יראת ה'".

כשאדם יודע מהי יראת ה'

תשמ"ה - מאמר ל"ה
1984/85 - מאמר 35

"הזה"ק בפרשת ואתחנן (דף כ"ה ובהסולם אות ס"ח) וזו לשונו "ואחר כך בדרך פרט, דהיינו כשאדם יודע מה היא יראת ה', דהיינו כשמשיג מידת המלכות עצמה, שזו היא יראה מחמת אהבה, שהיא העיקר והיסוד לאהוב את הקב"ה, יראה זו עושה שישמור כל מצות התורה, שהאדם יהיה עבד נאמן להקב"ה, כראוי", עד כאן לשונו.

ויש להבין מה שאומר "כשמשיג מדת המלכות עצמה, היא יראה מחמת אהבה". משמע כיון שזכה למלכות עצמה, היא בחינת אהבה. ואהבה זו גורמת לו יראה. ומדוע האהבה גורמת לו יראה. וכמו כן יש להבין, מהי היראה לאחר שכבר זכה לאהבה.

ויש לפרש את זה, לפי מה ששמעתי, שפירש אאמו"ר זצ"ל על הכתוב "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט" (לך לך, שלישי). הנה אברם נקרא "אב האמונה", שכל עבודתו היתה על בסיס אמונה למעלה מהדעת, בלי שום תמיכה, שיהיה לו על מה לסמוך את כל בנינו, שהולך לבנות עצמו בנין בחיים שלו. והוא הלך בתמימות, שדוקא על ידי אמונה למעלה מהדעת, אז הוא יכול לבוא לידי התקרבות לה', שרק זה היה רואה שהיא מטרת החיים.

ולזכות לדביקות ה' בתוך הדעת, הוא ראה שהשכל מחייב לו אחרת, כי בכל מקום שהוא היה פונה, אז הוא ראה סתירות בהנהגה, איך שהקב"ה מתנהג עם הנבראים. אז הבין, שהקב"ה רוצה, שיעבוד אותו דוקא בלמעלה מהדעת. והבין, שאם היתה הדרך של תוך הדעת יותר מסוגלת להביא את האדם לידי דביקות ה', בטח היה הקב"ה מתנהג אחרת, "כי מי יאמר לך מה תפעל".

אלא הוא האמין, שמה שאין לו דרך אחרת, רק ללכת בלמעלה מהדעת, זהו בכוונה תחילה, שה' עשה כך משום שדוקא דרך זו היא לטובת האדם. לכן החליט, שהוא רוצה לעבוד את ה' דוקא למעלה מהדעת. זאת אומרת, אם תהיה לו אפשרות לבוא ולהשיג את השגחתו יתברך בתוך הדעת, הוא נגד זה, כי הוא החשיב את עבודתו למעלה מהדעת, שבזה הוא יותר בטוח, שכוונתו תהיה רק בעל מנת להשפיע נחת רוח לה'. אבל מה הוא יכול לעשות, אם הוא רואה, שהשגחתו יתברך מתלבש בו בתוך הדעת, ואז אין לו כבר ברירה בידו ללכת למעלה מהדעת, כיון שהכל מגולה אליו.

ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שבזמן שהוא ראה איזה גילוי אור ושפע שמתגלה אליו, לא אמר על זה, שעכשיו הוא שבע רצון, שכבר הוא לא יצטרך ללכת למעלה מהדעת, כי זאת היא עבודה שאין הגוף מסכים לזה. כי הגוף נהנה יותר אם יש לו איזה סמיכה על מה לסמוך. היינו על איזה יסוד בנוי כל יגיעתו, וכל הבנינים שאדם עושה, הוא בנוי על יסוד של שכל, היינו שהשכל מחייבו, שכך הוא צריך לעשות. ומשום זה במקום שאין השכל יכול לומר, שכל מה שהוא עושה הוא בסדר, בטח שקשה לו ללכת בדרך זאת.

לכן במקום שיש לו איזו הזדמנות, שיכול להשיג מה שהוא בתוך השכל, תיכף הוא זורק את היסוד שלו של למעלה מהדעת, ותיכף מתחיל לעבוד על יסוד חדש, שהוא בנוי על השכל. וכבר יש לו תמיכה, על מה לסמוך את יגיעתו, וכבר לא צריך לעזרת ה'. מטעם, שלמעלה מהדעת קשה ללכת, לכן הוא צריך תמיד לעזרת ה', שיהיה לו כח ללכת למעלה מהדעת.

מה שאין כן עכשיו, שכבר השכל אומר לו, שיש לך עכשיו תמיכה של השכל ודעת, כבר אתה יכול ללכת לבד, בלי עזרת ה', קדימה, ולהשיג מה שיש להשיג, אז העצה שלו, שהוא אמר, עכשיו אני רואה, שדרך אמיתית היא ללכת דוקא למעלה מהדעת, כי דוקא על ידי זה שהלכתי למעלה מהדעת, שדרך זו מרוצה לה', לכן זכיתי עכשיו להתקרבות ה'. וראיה לזה היא, שעכשיו הוא מרגיש טעם בעבודת ה', הן בתורה והן בתפלה.

נמצא לפי זה, במה שזכה להתקרבות ה' ומרגיש עכשיו אהבת ה', אין הוא לוקח מזה יסוד לעבודה, היינו תמיכה לעבודת ה', מטעם שהשכל מחייב אותו שכדאי לקיים תורה ומצות, וכבר אינו צריך ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת. אלא הוא נזהר, שלא לפגום בבחינת אמונה, זאת אומרת, לקבל עכשיו את הדרך שבתוך הדעת ולזרוק את בחינת אמונה.

כי אמונה נקראת "מלכות". ואז נקרא שהוא ביזה ופגם בבחינת אמונה. כי עכשיו רואים, כי מלכתחילה, שלא היתה לו ברירה, לכן לקח בחינת האמונה, אחרת לא היה לקח אותה. ובו בעת שהוא רואה, שהוא יכול להפטר ממנה, תיכף הוא מבזה אותה, וזורק אותה, ומקבל במקומה את בחינת הידיעה. ועל זה נאמר "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו". וכמו כן כתוב "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה".

ולפי זה נוכל להבין מה ששאלנו, מאחר שכבר זכה לבחינת מלכות, היא בחינת יראה מחמת אהבה. ושאלנו, אם כבר יש לו אהבה, מה שייך לומר אז יראה. ומהי בחינת יראה שייך לומר בזמן שכבר זכה לבחינת אהבה.

ולפי פירוש של אאמו"ר זצ"ל, שפירש בענין רועי מקנה אברהם, נוכל להבין בפשטות. כי אמר, ש"רועי מקנה אברהם" פירושו, שאברהם היה רועה את בחינת האמונה. "מקנה" הוא מלשון "קנין", היינו שכל הקנינים שזכה היו מרעה את האמונה שלו. היינו שאמר, עכשיו אני רואה שדרך האמונה היא דרך אמיתית, משום זכיתי להתקרבות ה', לכן מכאן ואילך אני מקבל עלי ללכת רק בדרך אמונה למעלה מהדעת.

מה שאין כן רועי מקנה לוט. היו קנינים שלו מה שרכש ולקח אותם לבחינת לוט. "לוט" מכנה הזה"ק בשם "ארץ דאתלטיא", היינו שאין מקום ברכה, שנקרא "שדה, אשר ברכו ה'", אלא מקום קללה, שהוא בחינת בתוך הדעת, שנקרא, מה שהשכל מחייב אותו הוא עושה. אבל כשהתחיל ללכת בדרך ה', הוא התחיל גם כן באמונה למעלה מהדעת. אלא הוא היה תמיד מצפה, מתי אני יכול להפטר מעבודה זו שלמעלה מהדעת.

כי תמיד הגוף דורש ממנו איזה בסיס, על מה הוא מבסס את כל היגיעה שלו בתורה ומצות. היות שבזמן שהעבודה בנויה על השכל, והשכל נותן לו להבין את הכדאיות של העבודה, אז הגוף עובד ביגיעה גדולה ובהתמדה רבה, כי לפי שהשכל מחייב אותו.

כדוגמת אדם, שהלך לישון בשעה 12:00 בלילה. והוא עייף מאוד, ויש לו חום, שאסור לו לרדת מהמיטה, כי קבל פתאום צמרמורת. ובחדרים הסמוכים לחדרו פרצה שרפה. ובאו ואמרו לו, שתרד מהמיטה מהר מאוד, כי עוד מעט לא יוכל לצאת מהבית ויכול להישרף. אז השכל מחייב אותו במאה אחוז בלי שום ספיקות, שאם הוא יסתכל על מצבו, איך שלא נח לו לרדת מהמיטה מכמה סיבות, אז הוא יכול להישרף. ובטח שהוא קופץ מהמיטה בלי שום ויכוחים, מטעם שהבסיס, שעליו הוא צריך לעשות יגיעה, השכל, המחייב את הכדאיות שלו. לכן בטח שיעשה הכל בלי שום ספק.

נמצא, במקום שהשכל מחייב את היגיעה, אז לא מסתכלים על ערך היגיעה, אלא מסתכלים על הכדאיות, היינו מה שהוא יכול להשיג על ידי היגיעה. אבל בזמן שעובדים על בסיס שלמעלה מהדעת, אז הוא תמיד תחת לחץ הגוף, ששואל אותו, במה אתה בטוח שאתה הולך על דרך הנכונה, האם באמת כדאי לתת את היגיעה שאתה נותן עבור השגת המטרה, האם זה באמת בר בצוע, שתוכל להשיג את המטרה, מה שאתה מבקש.

אי לזאת, יש לו תמיד עליות וירידות, שפעם מתגבר השכל ופעם מתגבר הלמעלה מהדעת. ותמיד הוא חושב, מתי יבוא הזמן, שאני אוכל לקבוע את העבודה שלי בתוך הדעת, שאז יהיה לי בסיס חזק, כיון שאני יוכל לבנות הכל על פי שכל. ובטח אז לא תהינה לי שום ירידות בעבודת ה', כדרך כל הדברים הבנויים על השכל הבריא. אבל הוא לא יודע, שמזה שהוא מקוה להשיג, לא ישיג ברכה אלא קללה, כי בתוך הדעת הוא מקום אחיזה לס"א כנ"ל, שהקב"ה בחר, שאלו שרוצים להגיע לידי דביקות ה', דוקא בלמעלה מהדעת זוהי הדרך האמיתית להשיג התקרבות ה'.

וזוהי מדרגת לוט, ארעא דאיתלטיא, ארץ ששורה בה קללה ולא ברכה. וזה נקרא "רועי מקנה לוט", שתמיד היה מחפש קנינים לבחינת תוך הדעת, הנקרא בחינת "לוט", היינו קללה. וזהו מה שכתוב "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט", שפירושו, שהריב היה, שכל אחד אמר, שהצדק אתו.

כי אלה שהיו בבחינת רועי מקנה לוט, היו אומרים, אם אנחנו נוכל לבנות הבסיס שלנו על השכל, המכונה תוך הדעת, לא יהיו לנו עליות וירידות. כי תמיד אנחנו נהיה במצב עליה. כי במקום שהשכל מחייב לעשות את המעשים, אין מי שיפריע להם. אם כן בזמן שאין לנו ברירה, אז אנו מוכרחים ללכת בלמעלה מהדעת. אבל בו בזמן שיש לנו הזדמנות לבחור ללכת בתוך הדעת, אז להיפך, אנו צריכים לומר, שיש מזה נחת למעלה, בזה שמהיום והלאה לא יהיו לנו ירידות בעבודה. אם כן, בטח שהדרך שלנו היא יותר נכונה.

אבל רועי מקנה אברם, אלו אנשים שהבסיס שלהם היה דוקא על אמונה למעלה מהדעת, שאמרו, אם הקב"ה היה רוצה, שאנו נעבוד על בסיס של השכל, לא היה מלכתחילה מתנהג עמנו בבחינת הסתרה. אלא שבטח זאת היא הדרך המוצלחת ביותר. ולכן אין לנו לחפש הזדמנויות להפטר מן האמונה למעלה מהדעת. אלא אם מקבלים איזה שכל והתקרבות לה', לא ניקח זה בתור בסיס לזרוק את האמונה, אלא לומר, עכשיו אני רואה, שזאת היא הדרך האמיתית, כי על ידי זה זכיתי להתקרבות. לכן הוא צריך להתגבר ולקבל על עצמו, שמהיום והלאה לא יחפש שום הזדמנות להפטר מהאמונה, אלא להפך, אלא להתחזק באמונה למעלה מהדעת.

ובזה נבין מאמר הזה"ק, שלאחר שזכה לבחינת מלכות עצמה, שהיא בחינת אהבה, שזו היא יראה מחמת אהבה. ושאלנו, מה שייך יראה, אם כבר יש שם בחינת אהבה. ועוד, מהי בחינת יראה.

ולפי הנ"ל יוצא, לאחר שזכה לבחינת אהבה, אם כן אין לך דבר יותר גדול שיחייב את העבודה, כי זה הוא בסיס שבתוך הדעת. כי עכשיו השכל מחייב לו את העבודה. כי מדרך העולם הוא, כי מי שאוהבים, הרי רוצים לשמש לו. אם כן, כבר אין מקום לאמונה. כי מה שייך אז לומר "למעלה מהדעת".

ולכן הוא מתיירא, אולי הוא יפגום עכשיו בבחינת האמונה, כי עכשיו הגוף יותר נהנה מהעבודה, כי יש לו בסיס של תוך הדעת. ואם הוא יפגום באמונה, נמצא "שאגלאי מילתא למפרע", שהאמונה למעלה מהדעת שהיתה לו, היתה בבחינת הכרח, היינו לא בדרך כבוד, אלא היה מצפה כל הזמן, מתי אני אוכל להפטר ממנה, ואני אוכל לעבוד עם בחינת ידיעה ולא עם בחינת אמונה.

ואז כיון שפוגם בבחינת אמונה, תיכף נופל ממדרגתו, ותיכף הוא מתרחק מה', כיון שבחינת ידיעה היא בחינת קבלה. ידוע, שבחינת קבלה, שהיא בחינת אהבה עצמית, מובנת לנו בשני אופנים:

א. במוחא.

ב. בליבא.

נמצא שבזמן שכבר זכה לבחינת אהבה, אהבה בעצמה גורמת לו יראה, שהוא מפחד, שלא יהא נמשך לבחינת ידיעה. לכן הוא צריך אז לשמירה גדולה, שלא יפול להרצון לקבל. אז מובן לנו, שאהבה בעצמה היא הגורמת היראה. ועכשיו כבר אנו יודעים מה היא היראה, שאהבה גורמת, היינו שהוא מפחד שלא יפול על ידי אהבה זו לידי אהבה עצמית.

ועם זה נוכל להבין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל כלל גדול, שהגם שמקובל שעל החטא בא עונש, אבל בפנימיות הוא מובן אחר לגמרי, שזה קשה קצת להבין. ואמר, שאנו צריכים לדעת, שהחטא הוא העונש, והעונש הוא כבר תיקון.

ועל זה יש לשאול, אם החטא הוא העונש, אם כן מה הוא החטא. ובהנ"ל נוכל לפרש, כי החטא היה דוקא בזמן העליה, שדוקא בזמן שזכה לבחינת האהבה, היה לו אז רצון לקבל את בחינת האהבה לבסיס, וזרק את האמונה, כדעת רועי מקנה לוט, כנ"ל.

ואז קבל בחינת ירידה, ונפל שוב לאהבה עצמית, שמזה נמשכים כל מיני חטאים. נמצא, שהוא נכשל דוקא בזמן העליה, שהוא היה חושב, אדרבה, שעל ידי זה שהוא יקבל את בחינת האהבה לבסיס ותמיכה על מה לתת יגיעה. וחשב, שעל ידי זה כבר לא תהינה לו ירידות. כי במקום שהשכל מחייב, זוהי דרך בריאה ולא יפול לעולם. וזהו ממש היה החטא. וזה נקרא "כל המוסיף הוא גורע". נמצא, מה שנפל לאהבה עצמית, זהו העונש על מה שפגם בבחינת אמונה. והעונש שהוא מקבל, זהו תיקון, שיחזור לעלות בדרגת הדרך הישרה."

שאלה: הסיכום של מה שרב"ש כתב זה "שדוקא על ידי אמונה למעלה מהדעת, אז הוא יכול לבוא לידי התקרבות לה', שרק זה היה רואה שהיא מטרת החיים. ולזכות לדביקות ה' בתוך הדעת". למה צריך את עזרת ה' כדי להיות מעל הדעת? אי אפשר להיות בדעת בלי עזרת ה'?

זאת תכונה שקיבלנו והיא הפוכה מאיתנו, כך שאין לנו ברירה אלא רק להתפלל ולקבל מלמעלה את התכונה הזאת, אמונה למעלה מהדעת. אנחנו בנויים בתוך הדעת ויכולים להחליף מדעת אחת לדעת שניה, אבל למעלה מהדעת, זאת אומרת שהתכונה האחרת, תכונת ההשפעה, תשלוט בנו, תכוון אותנו, לזה אנחנו לא מסוגלים.

שאלה: איך מגיעים למצב שאני צריך את עזרת ה' כדי להיות מעל הדעת? מה הדרך, איך עושים זאת?

לפעמים נראה שזה מובן, לפעמים זה בורח, לגמרי בורח. מה לעשות? רק על ידי התמדה ועזרת הסביבה.

שאלה: איך אני מוציא לפועל תהליך כזה? אני צריך את עזרת ה' כדי להגיע ל"מעל הדעת", אבל מה משמעו לעבוד בעשירייה מעל הדעת?

תשאל את החברים.

תלמיד: אני שואל.

מי יודע לענות? מי יכול לענות מה הפירוש "להיות בעשירייה"?

שאלה: את זה אנחנו צריכים לפתוח כמו שכתבו לנו החכמים, שמאפשר לנו לצייר בתוכנו ולדבר על הצורות והמצבים שאנחנו לא משיגים ואת החקירה הפנימית עם השאלות שעולות ולהבדיל בין מה שאנחנו רשאים או מסוגלים לעסוק בו בזמן ההכנה, ועל זה לחפש את השאלות ולנסות להעלות אותם בתוך העשירייה. ואם לא נוכל אז לפנות לעשיריות אחרות או לשאול את הרב. אבל צריך להגיע לאותם ציורים שכביכול אנחנו כבר נמצאים בצורה כזו של השפעה ובזה לדבוק, ועל זה להתאמן עד שנגיע למצב שכבר נקבל מלמעלה את מה שהכרחי מבחינת החסרונות המתאימים כדי לבקש עזרה על זה.

תלמיד: ואני מוסיף, פשוט לשבת בעשירייה, וכמו שאמרת פעם, לנסות להיות 'אפסים' מול העשירייה, לא להפעיל את השכל כל הזמן אלא לנסות להרגיש את החבר.

זה מה שהרב"ש ממליץ.

שאלה: להתבטל מולם ולנסות להרגיש את פנימיות החבר בתוך העשירייה, לנסות להרגיש אותו, שכולם ירגישו זה את זה.

בטוח זה יעזור.

שאלה: בהכנה נאמר, "הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כוחכם לאהוב איש את חבירו, כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חבירו, ולשמוח בשמחת חבירו עד כמה שאפשר."¹ אנחנו לומדים פה לאהוב, להתחבר, להיות ביחד ואני מסתכל על המצב של המדינה שלנו, על המצב של מדינת ישראל שנמצאת במצב לא טוב. אנחנו רבים זה עם זה, אנחנו מסיתים זה בזה, אשכנזים נגד ספרדים, דתיים נגד חילוניים, אנחנו נלחמים ברחובות. זה מצב מאוד קשה. יש לי עסק ברמת אביב, וכל יום אנשים שעבדו איתי, שעוזבים את הארץ, באים להיפרד. השאלה היא, האם לא הגיע זמן שאנחנו כתלמידי מקובלים חכמים, נצא לרחובות ונקרא לחיבור ולאהבה בעם ישראל?. אם אנחנו נעשה זאת בהנהגתך ונצא לרחובות, אני בטוח שכל העולם יראה אותנו, אני בטוח שנשנה את רוע הגזרה. כמו שאנחנו יודעים להזיז דברים, אם נשב ונעשה "תפילת רבים" עם אנשים ברחובות אני בטוח שנוכל לעצור את רוע הגזרה. אני מרגיש שמדינת ישראל הולכת להתאבדות. כך ההרגשה. כל יום אני פוגש באנשים שמגיעים אלי ואומרים "אנחנו פוחדים, אנחנו לא יודעים מה קורה במדינה שלנו". ואנחנו יושבים פה בשקט ואני מרגיש שעוד זורקים גפרורים למדורה, וחבל, לדעתי אנחנו צריכים להתעסק רק באהבה ובחיבור. זו הרגשתי ואני מתפלל שתיקח אותנו לדרך הזאת, אני ממש מתפלל.

אני יודע רק דבר אחד, הדרך להצלחה זה דרך חיבור כמו שלומדים גם עכשיו, אבל על חיבור אף אחד לא רוצה לשמוע. אף אחד. ולכן אין לי למי לצאת, אין לי עם מי לצאת, יש קומץ קטן של אנשים שאלה אנחנו, פחות או יותר, ואפילו לא כולנו, שמבינים שחיבור מציל את הכל, חיבור למעלה מכל הסיבות נגדו. לכן אני לא מרגיש את עצמי מסוגל לצאת באיזו קריאה לעם.

שאלה: האם זו לא הרגשה שכביכול הבורא הכין לנו את המצב הזה, כדי שניכנס לתוכו, ובאמצעי התקשורת בעולם לא יראו את המכת"זיות שמתיזות עלינו ואת אמצעי פיזור ההפגנות, אלא יראו חברים של בני ברוך עומדים עם שלטים "אהבת חינם", "חיבור". שיראו את הדברים האלה, לא את הרוע.

לא יראו את זה.

.

שאלה: כן יראו. ברגע שאנחנו נצא לרחובות יראו אותנו.

כן, אבל את השלטים שלך על אהבה לא יראו.

שאלה: אני חושב שאם נצא לרחובות כמו שיצאנו בעבר ועשינו מעגלי שיח ועוד פעולות חיבור כאלה, יראו אותנו. אני חושב שזו הדרך שלנו, וזה גם יחבר אותנו, זו הרגשתי. אני אומר רק את מה שבליבי וזה להחלטתך, כי אני תלמיד שלך ואתה הרב שלי ואני הולך אחריך.

אני שומע את המילים והקריאות האלה ובכל זאת לא מרגיש שיש בי כוח לצאת עם זה לעם. או שהעם צריך להיות עוד יותר מיואש, אבל אני לא רואה מצב שאפשר לפנות לעם ישראל ושהוא ישמע. לא, לא נראה לי.

שאלה: מה ההבדל בין המושגים זמן ומקום "בתוך הדעת", וזמן ומקום "מעל הדעת"?

ההבדל גדול, יותר מזה אני לא יכול להגיד כי את זה צריכים להרגיש. אם אדם מרגיש את שני המושגים האלה, אז הוא יכול להשוות ביניהם ולהגיד.

שאלה: כשאדם הולך "למעלה מהדעת" הוא לא יודע לאן הוא יגיע בדרך, משום שאין לו שום אחיזה או תמיכה. למה לו לאדם ללכת בדרך הזו?

הוא לא הולך בדרך בגלל שזה מביא אותו למשהו, אלא מפני שבדרך עצמה הוא כל הזמן נמצא יחד עם הבורא.

שאלה: האם הוא מרגיש את זה? איך הוא יודע שהוא נמצא עם הבורא?

כי הוא הולך למעלה מדעתו.

שאלה: מדוע לו ללכת בדרך שהוא לא יודע את סופה?

אני לא רוצה לדעת את סופה. אני לא רוצה לדעת את סוף הדרך ובכלל את הדרך, אני רק רוצה לדעת שבדרך הזאת אני הולך עם הבורא.

שאלה: זה קצת קשה להבנה.

אין כאן הבנה רבה, אני מסכים. אבל ככה הולכים.

שאלה: האם לדעת שאתה הולך עם הבורא זה לא בתוך הדעת?

לא, כי זה נגד הרצון שלי. זה נגד הרצון שלי.

שאלה: אנחנו אומרים כל הזמן "מאהבת החברים לאהבת הבורא", ופה הוא אומר שאהבה מונעת את האמונה, שאם אני אוהב אני יותר מחויב מבחינת תוך הדעת. למה הכוונה, מה זה אומר?

אנחנו צריכים ללכת לא לפי השכל שלנו אלא לפי השכל של הבורא. השכל של הבורא זה חיבור, לכן אנחנו צריכים להימשך לחיבור על פני כל אותם התנאים שמתגלים.

תלמיד: אז איך אני מתייחס בעצם לאהבת החברים?

אני מחזיק ותומך בהם, אני משתתף איתם.

תלמיד: זו למעשה העשירייה, נכון?

כן.

תלמיד: מה זה להתחזק באמונה כל הזמן?

להתחזק באמונה, זה שאני רואה לפניי מצבים שאנחנו מתאחדים בלב ונפש, במוחא וליבא, שאנחנו מתאחדים, למרות שזה לא נראה שזה אפשרי.

תלמיד: וזה נעשה כל הזמן בהתגברות עד סוף הדרך.

כן, זה דבר העיקרי, סימן העיקרי בדרך שאנחנו נמצאים למעלה מההתנגשויות, למעלה מהדעת.

שאלה: מה ההבדל בין עבודה באמונה ולבין עבודה בהסתרה?

עבודה באמונה זה שאני הולך בדרך אמונה ואני רוצה שזה יהיה הכיוון שלי, המצפן שלי, כך אני רוצה להתקדם.

תלמיד: האם לקנות יותר אמונה זה לקנות יותר חשיבות?

לקנות אמונה זה לקנות יותר חשיבות בזה שאני יכול ללכת לא לפי השכל שלי.

תלמיד: וכשאני לא הולך בשכל שלי אני הולך בהסתרה?

לא, כי אני לא מחליף זה על זה, אני הולך למעלה מכוח ההתגברות. אין לי מילים לזה עכשיו.

שאלה: הדברים מתחילים אומנם בעזרת הבורא אבל מהשכל, השכל אומר לנו ללכת למעלה מהשכל. לאחר מכן הם מחלחלים חזרה לתוך השכל ואז יש בעיה, אנחנו אומרים, עכשיו אני יכול לבד, אני לא צריך את עזרת הבורא או מה שזה לא יהיה. וכשאני לוקח את זה לעשירייה אז אני רוצה שזה יחלחל לנו בתוך השכל כדי שיהיה לנו מקום לבנות עוד. זאת אומרת זה תהליך טבעי ובריא, זה הצורה שאני רואה את זה. נדמה שככל שאנחנו מבינים יותר זה רק מקשה על העבודה שלנו. האם זה נכון?

יכול להיות, אתה צודק. אדם שלא נוגע בזה חושב שאפשר לקפוץ דרך משהו, אבל אדם שנכנס יותר פנימה רואה שיש באמת בעיות גדולות, שאנחנו צריכים איכשהו להתגבר עליהן ולקשור ביניהן. זה לא פשוט.

תלמיד: מה זה אומר יראה מחמת אהבה? אם כבר יש לנו אהבה, לאיזו מטרה היראה משרתת אותנו?

יראה היא תמיד כוח שאנחנו חייבים לחבר לאהבה, אחרת לאהבה אין גבול, רק היראה יכולה לייצב אותה ולהביא אותה לשימוש הנכון. אנחנו נמצאים במציאות שבכל זאת יש לנו שני נתונים, שתי דרכים, שאנחנו צריכים איכשהו לחבר ביניהם, אבל הן בעצם לא מתחברים, רק בלמעלה מהם אנחנו יכולים למצוא את החיבור.

שאלה: רציתי לשאול על ההבדל בלמעלה מהדעת שקורה בין רועי מקנה לוט לרועי מקנה אברהם. ברועי מקנה לוט הוא כותב שהם הולכים למעלה מהדעת אבל לא ברור בשביל מה הם הולכים למעלה מהדעת. אם השכל נותן כוח לתת יגיעה, אז הם תמיד חוזרים לתת יגיעה בשכל, זה ברור, אז מה המניע שלהם ללכת למעלה מהדעת, בשביל מה?

הם רוצים להתקדם גם בדרך הזאת וגם בדרך הזאת, מי שהולך רוצה להתקדם.

תלמיד: אבל ההתקדמות הזאת, הלמעלה מהדעת שלהם שונה מהלמעלה מהדעת של רועי מקנה אברהם?

כן.

תלמיד: במה?

תלוי מה הם לוקחים על בסיס, מהו היסוד שלהם.

תלמיד: מה זה נקרא שהבסיס הוא אמונה?

הבסיס הוא האמונה, שכשהם נכנסים לאנשים שנמצאים באמונה, הם רואים שזה המקום שלהם, שהם יכולים לקבל משם כוח.

תלמיד: הם מתעקשים לשמור על הלמעלה מהדעת גם כשיש התקרבות לבורא הם רוצים לעלות למעלה מהדעת ולא לבטל את ההסתרה, למה זה?

זה השורש הנשמה.

תלמיד: אבל מה נותן להם שהם שומרים על ההסתרה?

אם הסתרה נעלמת שהם נמצאים למעלה מהדעת, אז הם נופלים לתוך הדעת.

תלמיד: הקשר עם הבורא הוא רק בלמעלה מהדעת, רק שם יש קשר עם הבורא?

ודאי.

תלמיד: למה הקשר עם הבורא קורה רק כשיש הסתרה?

כי אתה לא יכול לגעת בבורא, להיות בקשר עימו אם לא דרך למעלה מהדעת.

תלמיד: אז מה זה נקרא גילוי הבורא אם הקשר איתו הוא דרך ההסתרה?

שכולם יגיעו למצבים שהם יוכלו לגלות את הבורא דרך הסתרה. והסתרה לא נעלמת, אלא הם יכולים להרגיש, לראות, להשיג את הבורא דרך ההסתרה.

תלמיד: אז יש גילוי בורא או שהוא עדיין בהסתרה? מה הם משיגים אם ההסתרה לא מתבטלת, אם הם שומרים עליה כל הזמן?

הם שומרים על הסתרה, ולכן כך מגלים.

תלמיד: מה שאני לא תופס הוא, מה מגלים אם שומרים על ההסתרה?

דווקא בזכות ההסתרה הם מגלים.

שאלה: מה זה ללכת לא לפי השכל שלי?

לא לפי השכל שלי זה נקרא שאני מוכן לקבל תכונה הפוכה. אני לא ידוע איך להסביר.

תלמיד: איך הולכים למעלה מהשכל?

איפה שהשכל אומר שצריך ללכת, אני לא מסכים לזה מפני שזה הולך לפי השכל שלי. אני משתדל להגיע למצב שאני עובד למעלה מהשכל שלי, כנגד השכל שלי.

תלמיד: מה זה החלק הזה בי שאומר לשכל שלי, אני לא הולך איתך, אני הולך נגדך, מעליך, מה זה הדבר הזה?

אי אפשר להסביר זאת, זה צריך לבוא לאדם מלמעלה.

תלמיד: אם האדם כבר מבין שהוא צריך להיות באמונה למעלה מהדעת, והוא מחפש איך לקבע את המצב הזה שהוא יוכל תמיד להיות באמונה למעלה מהדעת כי הוא תמיד נזרק החוצה והלב שלו רוצה תמיד להיות באמונה למעלה מהדעת. האם הצורה הזאת שהוא משתוקק תמיד להיות באמונה למעלה מהדעת האם אין בזה פגם באמונה למעלה מהדעת שהוא מחפש כאילו לקבע את עצמו במצב שיהיה לו נוח?

אבל אין לו ברירה. הוא רוצה להגיע, הוא רוצה להשתוקק לפחות אם לא להגיע, לאותו מצב.

תלמיד: אז התגובה על המצב הזה שהוא בכל זאת דורש להיות במצב של אמונה למעלה מהדעת, ואין לו ברירה כי הוא חייב את זה, גם אם הוא מבין שהוא רוצה לקבע את עצמו, שזה מתוך הרצון לקבל שלו בכל זאת, בכל זאת הוא צריך ללכת לכיוון הזה ככה?

כן.

שאלה: רב"ש כותב, שהאהבה היא גורמת לו יראה שהוא מפחד שמא יפגום. איך במצבנו אנחנו עושים את הפעולה הזאת, שמגיעה לאדם איזו התעוררות, איך הוא לא לוקח את זה לתוך קבלה עצמית?

לא נותנים לו מלמעלה. אתם לא מבינים שאנחנו מנוהלים מהבורא, שכל הזמן מסובב אותנו כל אחד כלפי האחרים, וכל אחד בפני עצמו, וכך על ידי זה אנחנו בכל זאת משתפרים.

תלמיד: נניח אדם מקבל איזו התעוררות, יש לו עכשיו מה שאנחנו מכנים עלייה, הוא נמשך לחיבור, הוא רואה את החברים גדולים, הוא בתפילה. איך במצבנו אנחנו לוקחים את זה בצורה נכונה, מה זה אומר?

לוקחים את זה בצורה נכונה זה נקרא שאנחנו בכל מצב ומצב שנהיה, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחוברים יותר, מלוכדים יותר, נלכדים, וזו בעצם העבודה שלנו, להיות יותר "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: האם יש הבדל בין מה שהאדם מרגיש את עצמו שהוא בריחוק, באטימות, זאת אומרת, שם הוא גם צריך לשמור על חיבור, לבין מצב שהוא נמצא בהתפעלות, בקרבה לחברים? האם יש הבדל בעבודה על החיבור בין זה לזה?

כנראה שכן, אבל זה לא משמעותי.

שאלה: הוא כותב לקראת סוף המאמר, זכה לאהבה, רוצה אותה כבסיס ואז נופל. התהליך הזה קורה כל הזמן. שאתה עושה מאמץ, עושה יגיעה מרגיש איזה ביטחון ואז ישר אחרי זה מגיעה איזו נפילה. מה המטרה של התהליך הזה, למה יש את המעגליות הזאת?

שכל הפעולות שהאדם עושה הם יהיו באמת בצורת השפעה נקייה מחוצה לו.

תלמיד: זה שהוא נופל זה אומר שהתהליך של היגיעה לא היה נכון, כאילו לא היה מכוון נכון?

עדיין כן.

שאלה: מדובר פה על מצב לוט, ועל מקנה לוט. במצב הזה האדם כבר קיבל את נתינת האהבה, אבל באותו זמן הוא עושה עבודה שגויה שהוא רוצה לסלק את נתינת מעל הדעת ואז הוא מגיע לנפילה. האם נכון לומר שאנחנו כולנו בדרך ההתפתחות שלנו אמורים או צריכים לעבור מצב כזה, מצב לוט, אולי אפילו יותר מפעם אחת?

יכול להיות. בכל המצבים האלו שכתובים בתורה, אנחנו צריכים להיות. כי הייתה שבירה ואנחנו כלולים מכל מצב ומצב.

שאלה: לא ברור עדיין. כתוב "נמצא לפי זה, במה שזכה להתקרבות ה'" שמרגיש איזה התקרבות לה'. "אין הוא לוקח מזה יסוד לעבודה, היינו תמיכה לעבודה.'" פרקטית איך עושים את זה?

שהוא תמיד מתחיל מאפס, שהוא תלוי באוויר, אין לו שום יסוד. אנחנו מרגישים את זה מפעם לפעם יותר וצריכים לסדר לעצמנו איזה יסוד, תמיכה ולהתחיל ממנה.

תלמיד: כי אם הוא כבר מרגיש בתוך הדעת שלו איזו התקרבות, מה הוא עושה ברגע הזה? הוא כותב פה בהמשך, אז "מקבלים איזה שכל והתקרבות לה', לא ניקח זה בתור בסיס לזרוק את האמונה, אלא לומר, עכשיו אני רואה, שזאת היא הדרך האמיתית," כי כאילו שהלכתי בלמעלה מהדעת זאת הדרך שהביאה אותה להתקרבות. אבל מה זה שאני אומר לעצמי את זה, שאני לא רוצה עכשיו לקחת את זה ליסוד ולתמיכה, מה זו העבודה הזאת, איזה מין דבר זה? כי האדם כבר מרגיש את זה כל עצמותיו אומרת, עכשיו אני מרגיש התקרבות לחברים, הדרך מאירה, איך הוא לא לוקח את זה לבסיס וליסוד?

כי הוא יודע שזה לא יכול להיות לאורך כל הדרך, שזה עוד ישתנה הרבה פעמים. הוא לא בטוח שזה מה שיקרה לו ברגע הבא.

תלמיד: וזה מספיק מבחינת העבודה הזאת?

זה מספיק כדי לא לקבל את זה כיסוד מוצק.

תלמיד: המטרה היא כן להגיע לידיעה, דע את ה' אלוקיך, כמו שאנחנו לומדים. להגיע כן לידיעה בסוף.

נכון.

תלמיד: אז מה מאפיין ידיעה שהיא נכונה, שהיא טובה, שהיא מבורכת ולא ידיעה שהיא קללה? איך הידיעה שהאדם עכשיו מרגיש איזשהו משהו הופכת לידיעה שהוא שומר אליה או לא הופך אותה לקללה?

כן. זאת אומרת, שהאדם צריך להחליט זו אמת או לא. על סמך מה?

תלמיד: כשהוא אומר שהבסיס של האדם צריך להיות אמונה למעלה מהדעת, זה לגמרי נשמע סתירה, אז אין בסיס, כרגע תיארת את המצב הזה, לאדם אין שום יסוד הוא תלוי באוויר. אז איזה מין בסיס זה?

למה זה לא יכול להיות בסיס חדש? דווקא במקום שאני לא מרגיש שום תמיכה ושום יסוד, שם אני כן מוצא את עצמי שנמצא בצורה מיוצבת.

תלמיד: מיוצבת על מה?

על בלימה.

תלמיד: אנחנו לומדים שזה אומר לא מיוצבת על כלום. איך אפשר לייצב את עצמך על כלום?

על כלום זה שאין לי שום דבר בזה, אבל אני נמצא בזה תלוי בכוח העליון.

תלמיד: בשביל להיות תלוי בכוח העליון צריך כבר להרגיש אותו?

לא, אז אתה חוזר לאותו עיקרון.

תלמיד: ואם אני לא מרגיש אותו, איך אני יכול להיות תלוי בו?

כאן אתה צריך למצוא את עצמך.

תלמיד: לגבי התהליך הזה שהוא מתאר שהאדם נמצא בעלייה ואז באופן טבעי הוא מרגיש אהבה כלפי החברים והתפעלות ומילוי, אבל באופן טבעי הוא שוכח את האמונה, הוא מאבד את האמונה, כך זה גם התהליך שהוא מתאר בסוף הוא קורה לזה חטא. האם זה משהו שאפשר בכלל להימנע ממנו?

אנחנו כעיקרון לא יכולים להימנע משום דבר, כי אחרת זה יחסר לנו בהבחנות, במדרגות יותר מתקדמות.

תלמיד: מה כן האדם צריך לעשות, לחזור לאמונה מעל הדעת מהר, או מה?

ככל האפשר מהר להתחבר עם החברים ואז הוא ימצא את היסוד שלו.

שאלה: בגמר התיקון צמצום ב' אמור להתבטל. האם בגמר התיקון גם נצטרך ללכת באמונה למעלה מהדעת או בזה שצמצום ב' מתבטל גם העניין של אמונה למעלה מהדעת מתבטל?

אני לא יכול להגיד לך מה קורה בגמר התיקון. צמצום ב' ודאי מתבטל. אני לא יודע באיזה צמצום א' אנחנו נשארים. אלה חוקים שאין להם עכשיו שום תיאור.

שאלה: בדרך שלנו יש כל הזמן איזה פחד מהירידות שיבואו. האם אפשר להתכונן איכשהו לירידות?

כן. עוד לפני שמגיעות הירידות, אתה צריך להתחזק בחברים, להתקשר אליהם כך שכשיבואו הירידות הם יהפכו להיות לעליות.

שאלה: הוא כותב, שאברם "ראה סתירות בהנהגה, איך שהקב"ה מתנהג עם הנבראים. אז הבין, שהקב"ה רוצה, שיעבוד אותו דוקא בלמעלה מהדעת." כשחבר רואה סתירות בעשירייה, מה ההמלצה שלך, מאיפה הוא ישאב כוח לפעול כאילו הכול בשלמות?

מאותה עשירייה, אין עוד. אם הוא יתקשר לאותה עשירייה למרות שיש לו סתירה הוא יתחבר איתם וייקח משם כוחות.

תלמיד: יש כנראה בטבע איזה תהליך שככל שהרצון לקבל של האדם מתפתח, הרגישות שלו לראות פגמים בחוץ רבה יותר מאשר הוא מתרחק בכלל מקשר עם עצמו. הוא רואה כל הזמן תלונות בחוץ, הכול לא נכון, אנחנו רואים את זה גם על האנושות עכשיו, איך עוברים מראייה של תלונות שהכול לא נכון בחוץ לקחת אחריות, להשתנות. אני אמור להשתנות, איך עושים את ההיפוך הזה?

רק על ידי חיבור. אם הוא רוצה משהו לשנות הוא צריך כוח שישנה את זה. הכוח יכול לבוא רק דרך מרכז עשירייה אין שום דבר אחר.

שאלה: הוא מסביר לנו את ההבדל בין הדרך של אברם והדרך של לוט, ששניהם הלכו למעלה מהדעת, רק אצל לוט זה היה בהכרח, זאת אומרת בכפייה. והוא אומר שעל הדרך של לוט יש קללה. הרבה פעמים אנחנו הולכים בכפייה כי אין ברירה, הגוף מתנגד, השכל מתנגד, אז למה יש קללה על הדרך הזאת?

זה לא מובן?

תלמיד: לא מובן. כי לכאורה אין ברירה. אם אין ברירה, אז למה שתהיה קללה על דרך ששמו לנו שאין לנו ברירה אלא ללכת בה?

בדרך אברם אתה לא יכול ללכת?

תלמיד: דרך אברם עוד יותר לא מובנת. הוא כן מעל הדעת אבל הוא גם בשמחה. זאת אומרת הוא מדבר על עבודה שהיא בכבוד, היא על דרך הכבוד.

כן.

תלמיד: איך יכול להיות דבר כזה? אתה נגד השכל, נגד הדעת, נגד הגוף. על מה השמחה?

בזה אתה מתקרב לבורא. הדרך הזאת מביאה אותך לדבקות בבורא ומזה יש לך שמחה וכיסוי על כל אותם המצבים הלא נעימים וקשים שאתה מתגבר.

שאלה: האם את הכוח הזה להיות בשמחה הוא לוקח מהחברים, מהסביבה, מאיפה?

שאלה: אתה אומר שהכוח לבצע את זה הוא מרכז העשירייה. אבל אברם שהיה הראשון, לא הייתה לו עשירייה, לא היה לו מרכז עשירייה. איך הוא עשה את זה?

אני לא הייתי באותו זמן. אני לא יכול להגיד לך.

תלמיד: הכול בתוכנו, גם אברהם. מה אנחנו יכולים להפיק מכך בלימוד שלנו?

אנחנו מדברים על כוחות הטבע. מלכתחילה קיימות עשר ספירות ואברהם הוא אחת מהן, אז ודאי שהוא לוקח כוחות מהכוח של העשירייה.

תלמיד: האם הייתה לו עשירייה באותו אופן כמו שיש לנו?

לא. אנחנו לא לומדים ולא מדברים בצורה כזאת.

תלמיד: האם היסוד אברהם קיים גם בתוכנו?

כן.

שאלה: יש את הדוגמה הזאת שאנחנו בעצם חלקים של אותה מערכת. האם אמונה למעלה מהדעת זה מצב שבו אני מקטין את עצמי עד למצב שאני מרגיש שאני חלק מהמערכת השלמה, כלומר אני כאילו מודע למערכת השלמה, מרגיש אותה ומבין כמה אני קטן ביחס אליה?

יכול להיות שכן, זה לא עקרוני.

שאלה: האם אפשר להגיד שהתועלת מדעתי היא רעה? כלומר, אני יכול להיות בפחד רק כי יש לי דעה משלי.

כן.

תלמיד: האם היראה הזאת צריכה להיות גם מצד חיבור, מצד הקשר עם העליון?

כן.

תלמיד: מהי יראה בקשר בינינו?

שאני לא אוכל להשפיע לחבר ולחזק אותו.

שאלה: נראה שבתחילת הדרך לא ברור מיהם רועי מקנה לוט ומיהם רועי מקנה אברהם, שניהם עושים התגברות. אחר כך כשיש איזושהי הארה, כתוב במאמר שלוט לוקח זאת כבסיס ואברהם כנראה לוקח זאת כעדות.

דעת זה הרצון לקבל שלי שאני צריך ללכת למעלה ממנו, מאהבה עצמית לאהבת הזולת ולאהבת הבורא. אם אני עולה לנקודה הזאת שיש לי במשהו אהבת חברים, או אולי רצון לעשות נחת רוח לבורא, אז יש לי במשהו דעת חדשה. איך לא נופלים חזרה לתוך הדעת ולאהבה עצמית או לבסיס, איך ממשיכים לעלות למעלה מזה?

יש לך סביבה?

תלמיד: יש.

זאת התשובה. הסביבה חייבת להבטיח לך את ההתקדמות הנכונה.

שאלה: הבורא נסתר מהרצון לקבל שלי וברור שהוא אף פעם לא יתגלה שם. מה קורה לאדם שכבר במודע מסתיר מעצמו את הגילוי, במה זה שונה? כשהבורא נסתר מאיתנו זה ברור, אבל כשאני מסתיר מעצמי, מהאגו שלי את הגילוי זה לא ברור איפה מתרחש הגילוי.

הגילוי מתרחש ברצון לקבל, הכול קורה ברצון לקבל.

תלמיד: אבל הוא נסתר, בגלל צמצום א' הוא לא יכול להתגלות שם. או שאנחנו יוצרים איזשהו כלי חדש ששם הגילוי או כמו שאמרת שזה קורה באותו רצון לקבל, שזה הכלי. איפה הגילוי מתרחש?

תחשבו כולם. תסדר את השאלה באופן יותר נכון עבור כולם.

תלמיד: הבורא נסתר בצורה טבעית מהרצון לקבל שלנו ועל ידי תהליך של לימוד אנחנו מתחילים להבין שהוא גם לא יכול להתגלות שם כי אנחנו בהפכיות הצורה, ואז ננצל את הקשר לעצמנו. בסופו של דבר, מטרת הבריאה היא גילוי הבורא לנבראיו, אז איפה מתרחש הגילוי כשאני כבר מבין שאני צריך להסתיר אותו במודע מהאגו שלי?

הגילוי מתרחש למעלה מההסתרה.

תלמיד: איפה המקום הזה?

יש לנו רק מקום אחד שזה הרצון לקבל, ולמעלה מהרצון לקבל, שם מתרחש הגילוי. ככל שאני דוחה את הרצון לקבל שלי להיות מעורב בהשפעה, כך אני מכין אותו לגילוי.

שאלה: מהו התיקון על הרצון לקבל ששם כבר אפשר לגלות?

את מה לגלות?

תלמיד: את הבורא, שהגילוי שלו מתרחש מעל הרצון לקבל. צריך להיות איזשהו תיקון ברצון לקבל שבמידה הזאת הוא יוכל לקבל את ההרגשה הזאת. מהו התיקון הזה והרצון לקבל שמאפשרים לקבל את ההתגלות הזאת?

שהרצון לקבל יהיה מורכב מרצונות ומכוונות על מנת להשפיע זה לזה.

תלמיד: האם הוא יכול להכיל כזה טבע? הרי הטבע של הרצון לקבל הוא לקבל. מהי ההתערבבות הזאת עם התכונה להשפיע ושהוא מסוגל עכשיו להיות שונה?

חסרות מילים. הרצון לקבל זה הטבע, אבל אחרי שהוא נשבר ומתחיל להתאסף בחזרה לאיזו מערכת, המערכת הזו שמיתקנת אחרי השבירה כבר פועלת לפי חוקי ההשפעה. ואז אנחנו לא שמים לב לרצון לקבל עצמו, אלא לאופן החיבור שבין הרצונות לקבל וזה מה שחשוב לנו.

שאלה: כתוב "לכן החליט, שהוא רוצה לעבוד את ה' דווקא למעלה מהדעת. זאת אומרת, אם תהיה לו אפשרות לבוא ולהשיג את השגחתו יתברך בתוך הדעת, הוא נגד זה, כי הוא החשיב את עבודתו למעלה מהדעת, שבזה הוא יותר בטוח, שכוונתו תהיה רק בעל מנת להשפיע נחת רוח לה'."

כן.

שאלה: איך אפשר להפוך את המצב שלנו בעולם שבו אנחנו חיים עכשיו, למצב של אמונה מעל הדעת? יש איזה טרנספורמטור, איזה כוח שעושה את זה, מהו הכוח שעושה זאת?

הכוח שעושה זאת הוא ודאי הבורא. הבקשה שלנו שהוא יעשה זאת מתעוררת, גדלה ונולדת בנו, ואנחנו רוצים להתעלות לתפיסה חדשה, לחשיבות חדשה, לזה שאנחנו לא רוצים לקבל את המציאות הזאת שאנחנו נמצאים בה, ואת אותם הערכים כמו שהיו לנו עד היום. אלא עלינו לקבל את המטרה שלנו, שכולה מתקיימת מתוך חשבון הפוך, חשבון ההשפעה, וזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: אמרת, שלעבוד מעל הדעת זה לבחור בהשפעה כל הזמן, מה זה אומר?

זה שאני רוצה שכל התוצאות הן יהיו בחברים שלי.

שאלה: כשאני מנסה להתחבר ולבנות את האהבה למען החברים, יוצא שאני לא צריך להשתמש באהבה כיסוד, כבסיס, אלא ללכת ולהתקדם באמונה מעל מהדעת באופן אחר. איך לבחור בצומת הדרכים הזו באמונה למעלה מהדעת ולא להמשיך להנות מההנאה, מהאהבה שמתגלה בינינו?

אם אני בוחר באמונה למעלה מהדעת ופועל דרך העשירייה, אז דרכה אני פונה לכל המציאות, אין לי שום הגבלה.

תלמיד: מה זה אומר שפונה איתה לכל המציאות? עם מה?

אני רוצה להשפיע על כל המציאות דרך העשירייה שלי. העשירייה שלי היא הופכת להיות עיקרית מצידי, אני רוצה שהבורא דרכנו ישפיע לכל המציאות, לכל העולם.

תלמיד: הפנייה לכל המציאות, שאני רוצה להשפיע, האם זה מבטח אותי ומאפשר לי ללכת באמונה מעל הדעת כל הזמן?

כן.

תלמיד: הוא כותב במאמר שכשאדם משיג את העלייה, אותו מצב שתיארת כעת, הוא לא צריך להתבסס על ההתעלות הזו, את המשך העבודה. על מה כן לבסס את המשך העבודה? לאן ללכת גבוה יותר, למעלה יותר, אם יש תחושה שאתה מתעלה ומשפיע לחברים? ולגבי מה שאמרת, שאתה מנסה להשפיע לכל המציאות, לכל העולם, אז מה זה נקרא ללכת מעל הזה?

לאמונה למעלה מהדעת אין גבול, אין תקרה. תחשבו על זה.

שאלה: הקבלה מגלה בנו ידע רוחני. אנחנו משתוקקים לאמונה מעל הדעת מבחינה רוחנית. אם כן, מהו ידע רוחני או דעת רוחנית?

ידיעה רוחנית זה מה שאנחנו מקבלים באמונה למעלה מהדעת. אנחנו מתחילים להכיר את המערכת שהיא פועלת בצורה נכונה ולא כמו שנראה לנו בחושים שלנו דלקבל, אלא בחושים שלנו דלהשפיע. זו לגמרי צורה הפוכה מתפקוד הרגיל של הטבע.

שאלה: ברגע שאנחנו באמונה מעל הדעת אנחנו משיגים אותה, נגיד שאנחנו מגיעים למצב חדש של דעת חדשה, במדרגה גבוהה יותר. מה נותנת לנו היראה שלא נוכל להמשיך בעבודה מעל הדעת? מה התועלת ביראה?

יראה שומרת עלינו ומכוונת אותנו בתדרך הנכונה.

תלמיד: האם משיגים את היראה בעשירייה על ידי כך שנדאג אחד לשני עד כדי כך שיהיה לנו פחד לאבד את האמונה מעל הדעת?

כן. נכון, לאותו כיוון.

תלמיד: איך עושים את זה? איך שומרים על היראה?

שומרים על היראה בזה שכל אחד מתייחס לחבר בפחד לאבד אותו, תמיכה ממנו, ואז אנחנו מתקרבים למצב שכל היראות האלה מתחברות ליראה כללית והיא מחזיקה אותנו ומחברת אותנו.

שאלה: האם עלינו להתגבר על האהבה שאנחנו מקבלים עם האמונה מעל הדעת, האם צריך להתעלות גם מעל השמחה שמקבלים בהשפעה?

לא. אנחנו לא צריכים עד כדי כך להתנהג. הפוך.

שאלה מה העיקר שהוא צריך להבין או לזכור מהמאמר?

יותר ויותר להיכנס למושג "יראת ה'", זה מה שצריך להוציא מהמאמר.

שאלה: איך האדם יכול בזמן העלייה, בזמן האהבה, להקיץ מזה ולזרוק הצידה את הדעת וללכת באמונה מעל הדעת. חבר שאל שאלה וחבר ניגש אליו והם התחבקו והחבר פתח את ליבו. זה פשוט הוציא אותי מעצמי והציב אותי במקום של אהבת החברים. עכשיו אני מפחד לרדת מזה אל תוך הדעת. מספיק כך פשוט להתחבר באהבה והשאלות מתבטלות.

כן.

(סוף השיעור)

---

1. (בעל הסולם, אגרת מ"ט)↩