שיעור ערב 12.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אתם עשיתם אותי - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו רואים מתוך מה שאנחנו לומדים, חוקרים, ומתחילים להבין קצת ברוחניות, כמה שהבורא הוא באמת טוב ומטיב, הנמצא בהשפעה מוחלטת. הוא ברא אותנו, ובבריאה שלו נתן לנו אפשרות לברוא אותו, והוא נותן לנו אפשרות לתת לו, לעשות אותו ולמלא אותו, כמו שאנחנו מרגישים ממנו שהוא ברא אותנו וממלא אותנו. זאת אומרת, בכל הפעולות של הבורא כלפינו אנחנו מגלים שהוא נתן בידינו כוחות ואפשרויות לעשות אותו דבר עמו, שבאמת השתוות הצורה, השוויון, דבקות הנברא בבורא והבורא בנברא, הם יהיו כאלו שאין כאן עליון ואין כאן תחתון, יש כאן חיבור שלם, הדדי, בדרגה שווה. זה מה שהבורא רוצה שיהיה לו עם הנברא, שהנברא יתייחס אליו כמו שהבורא מתייחס לנברא, שהנברא יגלה אותו כמו שהוא רוצה להתגלות כלפי הנברא, ובשוויון השלם הזה באמת שהם יתגלו זה אל זה שהם לא רק שווים אלא שותפים שלמים לגמרי בבריאה. אין לזה כל כך מילים אלא לאט לאט אנחנו משיגים את זה.

לכן "אתם עשיתם אותי" זה מה שהבורא כל הזמן רוצה כך לגלות לנברא, את הכוחות, ההתחלות, האמצעים הנכונים, שהנברא מסוגל לעשות אותן הפעולות כלפי הבורא כמו של הבורא כלפי הנברא. ואין בזה שום עדיפות לבורא, אומנם כתוב "אני ראשון ואני האחרון" אבל זה שאני האחרון אני נותן לך הנברא להיות כראשון. ולכן יש כאן בהחלט מה ללמוד מכל התהליך הזה שאנחנו עוברים, עד כמה כוח ההשפעה של הבורא מעלה אותו למעלה מכל החשבונות שיכולים להיות, למעלה למעלה, עד כדי כך שהוא נותן לנברא כאלו תנאים שאנחנו אפילו לא מבינים, לא משיגים אותם, כמה הם נמצאים בצורת ההשפעה המוחלטת. אנחנו נגלה את זה לאט לאט.

קריין: אנחנו בקטע מספר 7.

אאמו"ר זצ"ל, שהמקום שהבורא מגולה נקרא שכינה, שהבורא נקרא "שוכן". אבל מתי הוא נקרא "שוכן", במקום שיש מי שמשיג את השוכן. אז הוא אמר, שאין שוכן ושכינה שני דברים אלא דבר אחד, היינו שוכן נקרא אור בלי כלי, ושכינה היא המקום שמתגלה הבורא. נמצא, מה יש במקום שהבורא מתגלה, רק הבורא ולא דבר אחר. אלא כנ"ל, אור וכלי, היינו שיש כלי המשיג את האור.

ולפי זה יוצא, מהו המקום, אשר בחר ה' לשכן שמו שם. הוא כמו שאנו לומדים, שאנו צריכים לתקן את הכלי קבלה שלנו, שיהיו בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא. וזהו ענין של השתוות הצורה, אז במקום הזה מתגלה השם של הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 26 "דרך קרובה ודרך רחוקה" 1986)

השם של הבורא בדיוק מתגלה לפי אותם הנתונים, התנאים, הצורות שיכולות להיות בהשוואת הצורה מהמקום שהבורא מתגלה, לבורא עצמו. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", כך אנחנו מתחילים להכיר אותו ולתת לו שמות. לבורא אין שמות, לאור העליון אין שום שם, לכן הוא נקרא "אין סוף", אין אחיזה בו. אלא האחיזה בו יכולה להיות רק מתוך הכלי שנמצא באיזו מידת השתוות הצורה עם האור.

שאלה: אפשר להסביר מהי "שכינה"? מהו המקום שהבורא מתגלה?

הרצון לקבל המתוקן בעל מנת להשפיע שיכול לקבל אור לפי השתוות הצורה עם האור נקרא "שכינה". בת זוגו של האור, של הבורא.

תלמיד: האם זה רצון מתוקן, רצון שכבר עבר את כל התהליך של התיקון?

כן, ודאי, הוא עבר שבירה ותיקונים רבים, עד שהגיע במידת מה להזדהות עם האור העליון. אומנם זה רצון, אבל לפי הכוונה שלו שהוא רוצה להשפיע לבורא, הוא מגיע למצב שהוא דומה לאור בצורת ההשפעה שלו. צורת ההשפעה שלו היא לקבל על מנת להשפיע או לפחות להשפיע על מנת להשפיע, ובזה הוא דומה לאור.

זאת אומרת, ודאי שהוא לא דומה לאור לפי התכונות אלא לפי הכוונות. הם שונים לגמרי, הפוכים לגמרי, האור והרצון, הרצון להשפיע והרצון לקבל, אבל כשהרצון לקבל מתחיל לתקן את עצמו בכוונה בעל מנת להשפיע, לעבוד עם הרצון לקבל שלו, בזה הוא מתחיל להיות דומה לאור, ובמידת הדימוי שלו לאור הוא מקבל את האור בתוכו ומגלה אותו, וזה נקרא זיווג הבורא והנברא.

תלמיד: למה זה נקרא "מקום"?

כי הרצון הנכון שנקרא "מקום לגילוי הבורא", נקרא "מקום לאור". הרצון לקבל בעל מנת להשפיע זה מקום לגילוי האור, לגילוי הבורא.

שאלה: אם צריכים להגיע להשתוות הצורה, מה התפקיד, במה שותף הנברא, והאם השם שלו גם צריך להשתנות?

כן, הנברא לא סתם הופך להיות נברא, אלא הוא משנה את השם שלו מסתם נברא למשהו מיוחד לפי כמה שהוא דומה לאור. זאת אומרת, אנחנו כבר מתחילים לתת לו שמות מיוחדים לפי תפקידו, בכל מקרה ומקרה, זה נקרא "גימטרייה של השם". זו לא סתם ה-ו-י-ה, ארבע בחינות שיש לו ברצון לקבל, אלא כמה שכל בחינה ובחינה יכולה להיות בכוונה בעל מנת להשפיע, מתקשרת ליתר הבחינות, ובסך הכול כשכל הבחינות האלה מתקשרות ביניהן הן מהוות לנו איזה סוג ה-ו-י-ה, כך אנחנו רושמים, וזה נקרא "שם ה'", שהנברא מקבל את השם של הבורא לפי מידת השתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: קראנו בקטע שבורא זה "אור בלי כלי", תמיד למדנו שאין אור בלי כלי.

כן, אבל אנחנו לא יכולים לדבר על האור לפני שהוא מלובש בנו. אנחנו עושים כל מיני פעולות עלינו, על ידי המאור המחזיר למוטב שנקרא "אור מקיף", זה לא מורגש בנו איך שהוא עובד, אנחנו מרגישים רק את התוצאות מהפעולות שלו עלינו, ואז אנחנו מגיעים לאיזו צורה שהיא בעל מנת להשפיע מצד הכלי. הכלי עושה על עצמו צמצום שהוא לא רוצה ליהנות בעצמו, ואחר כך מסך ואור חוזר, והוא רוצה להשפיע לבורא פחות או יותר באותה הצורה כמו שהוא מגלה שהבורא כנראה רוצה להשפיע לו. ואז כשהם מתחברים בצורה כזאת, זה נקרא ששני המשפיעים זה אל זה מתחברים, אז יש לנו את גילוי הבורא כלפי הנברא, ובעצם זה גילוי כוחות ההשפעה של הנברא בתוך הנברא. שאצלנו בצורה אחרת זה נקרא אור פנימי שמתגלה בפרצוף.

קריין: קטע מספר 8.

"כתוב "ועשיתם אותם". משום שבמעשה מתחילים ובמעשה גומרים. אלא שיש הבחן באמצע. כלומר, מטרם שזכה לבחינת כלים דהשפעה, או לאחר שזכה לכלים דהשפעה. זאת אומרת, ע"י המעשים הוא זוכה לכלים, ואח"כ ע"י המעשים הוא זוכה להאור. וזה נקרא "למען תשכילו את כל אשר תעשון". היינו שאח"כ הוא זוכה לבחינת "השכל וידוע אותי"."

(הרב"ש. מאמר 47 "מהו שהימין והשמאל הם בסתירה, בעבודה" 1991)

אנחנו עושים בהתחלה תיקון כלים, ומשווים את הכלים שלנו להשפעת הבורא אלינו, ואחר כך אנחנו כבר עובדים עם האורות, עם צורות ההשפעה. וכך אנחנו מקרבים את עצמנו בשני שלבים, בתיקון הכלי והפעולה מתוך הכלי המתוקן, ושוב בדרגה הבאה, תיקון הכלי ופעולת הכלי המתוקן, וכך בכל סולם המדרגות עד שמגיעים לגמר התיקון.

שאלה: הוא אומר שעל ידי המעשים הוא זכה לכלים ואחר כך על ידי המעשים הוא זוכה לאור. קודם כל על איזה מעשים הוא מדבר?

מעשים זה נקרא כל מעשה דהשפעה שאדם משתדל לעשות כלפי חברים ודרכם לבורא. אין יתר פעולות שאנחנו צריכים לבצע.

תלמיד: האם אפשר לקבל על זה הסבר בעשירייה איזה מעשים צריכים לעשות כדי לקדם את זה?

לא. אנחנו לא לומדים את זה בקורס הזה. אני מצטער, דיברנו על זה מאות שעות מה אתה צריך לעשות כדי להתחבר לחברים שלך ומתוכם להתחבר יחד איתם עם הבורא.

תלמיד: כן אבל הוא כותב מעשים פעמיים, הוא אומר "ע"י המעשים הוא זוכה לכלים, ואח"כ ע"י המעשים הוא זוכה להאור", למה גם מעשים לאור וגם מעשים לכלי?

מעשים שהוא בונה את הכלים זה התקשרות שלו עם החברים, שכולם יהיו בעל מנת להשפיע בצורה הדדית כדי אחר כך להגיע להשפיע לבורא, וכשהם מגיעים לתיקון הכלים אז הם מתחילים להתקשר עם הבורא, על זה כבר הם עובדים עם האורות.

שאלה: אנחנו המעשים של הבורא, הבורא פועל דרכנו, נראה לנו שאנחנו עושים משהו בעולם הזה, גם בעשירייה הכול זה הבורא. מהי הנקודה השלישית הזאת שבן אדם רואה מחוץ לעצמו שבורא פועל ומה הוא צריך לעשות במצב כזה?

תדבר עם החברים ותרשמו שאלה בצורה ברורה כמשפט שלם ואחר כך תקרא לי אותו. אני באמת לא מבין.

שאלה: הוא אומר אם אנחנו שדה הפעולה של בורא, הוא פועל עלינו על הרצון שלנו, אז מה זה נקרא מחוצה לנו, איך אפשר להבין משהו כזה שנקרא מחוץ לנו?

מחוצה לרצון לקבל שלנו. אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: ומה עושים שמה? לעבוד על כוונות, מה לעשות שם?

בונים בינינו רצון להשפיע, זה הכול, ומכוונים אותו לבורא. עד כמה שאני פונה לחברים וכך כולם לכולם אנחנו מתוך זה רוצים לכוון את הפעולה המשותפת שלנו לבורא, זה הכול. ואם אנחנו מצליחים בפעולה הדדית הזאת, בשפעה הדדית הזאת בינינו, אז אנחנו מגלים בתוך הפעולה הזאת יחס הבורא אלינו.

שאלה: לפעמים אנחנו מרגישים שחסרונות רוחניים הם כמו עונש, האם אנחנו צריכים להרגיש את זה שזה השכר שהבורא נותן לנו?

כל מה שאנחנו מקבלים זה מתנות, לא חשוב באיזה צורה אנחנו מקבלים, בצורה יפה, לא יפה, אבל זה מתנות כי זה מגיע לנו מהבורא אך ורק כדי לתקן את עצמנו ובסופו של דבר להביא אותנו לדבקות בו, למטרת הבריאה. אין שום פעולה במציאות שלנו שלא מכוונת לזה, אלא הכול תלוי בנו איך לעבוד עם ההשפעות האלה מהבורא בהשתוות הצורה אז אנחנו נרגיש אותם כטוב, בחוסר השתוות הצורה אנחנו נרגיש אותם ברע, אבל כול מה שקורה זה רק תיקונים.

קריין: קטע מספר 9.

"האורות העליונים כבר מוכנים עבור האדם, שזה נקרא, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ורק לבחינת כלי אנו צריכים. וכלי זו נקראת לאחר הצמצום בשם "מסך ואור חוזר". וזהו המקשר בין העליון והתחתון, היינו, שעל ידו התחתון מתקשר עם העליון.

מה שאין כן כשאין המקשר הזה, אז אין התחתון יכול לראות את העליון, ונחשב העליון כלפי התחתון כמו שאינו במציאות. לכן, בשיעור שהאדם מתחיל לעבוד לשם שמים, בשיעור הזה הוא מקבל קשר עם האור עליון, ולפי גודל הקשר כך שיעור גדלות השגתו."

(הרב"ש. 557. "ענין אור חוזר")

שאלה: הוא כותב שהכלי נקרא לאחר צמצום מסך ואור חוזר, לא ברור למה זה שני הדברים האלה גם מסך וגם אור חוזר?

מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל שהופך את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע והאור חוזר זה אותו כוח השפעה שהוא בזה מייצב כלפי הבורא.

תלמיד: אז מה מהם הוא הכלי?

אור חוזר. אור חוזר זה הכלי לקבלת האור ישר, ושני האורות האלה שהם מתקשרים זה בזה, זה נקרא דבקות הבורא בנברא ודבקות הנברא בבורא.

שאלה: מהם אותם "האורות שמוכנים לאדם"?

איפה הוא מדבר על הצבעים?

קריין: בתחילת סעיף 9 אומר "האורות העליונים כבר מוכנים עבור האדם".

כן, נרנח"י. מילוי. הכלי נקרא אור, באור הזה ישנם הרבה אורות בהתאם לרצונות שמתגלים בעל מנת להשפיע בתוך הכלי.

קריין: קטע מספר 10.

"אנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע.

ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו לעורר את הרצון שלו, זהו סימן, שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלימות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ז. "יקריב אותו לרצונו")

שאלה: מה זה לעורר את הרצון שלו? האם הרצון של הבורא תלוי ברצון שלי כמה שאני מעורר את עצמי מול החברים?

כמה שאתה מעורר את עצמך מול החברים כדי שיהיה לך רצון להשפיע ולבוא עם הרצון להשפיע הזה לבורא, במידה הזאת אתה פונה לבורא וזוכה לזה שכמו שאתה רוצה להשפיע לו, אתה מגלה שגם הוא מעוניין להשפיע לך, ואז אתם מתחילים להתקשר זה עם זה.

שאלה: מדובר פה על הרצון של הבורא. איך אנחנו נזהה שהרצון הזה הוא מספיק טוב בשביל לעורר אותנו? אנחנו לא יכולים לדעת, אנחנו עושים פעולות.

אם אתה יכול לפנות לבורא ולקבל ממנו תגובה, סימן שיש לך רצון נכון.

תלמיד: אבל לא בהכרח התגובה של הבורא מורגשת כטוב, כי יכול להיות שהוא נותן לי משהו אחר, האם זה גם סימן מלמעלה?

סימן שהרצון שלך עדיין לא בשל, לא מוכן. אם הוא רצון נכון, מוכן, אתה תקבל לפי הבקשה שלך בדיוק את אותה התגובה, המילוי. ככה זה עובד. ואם לא, אתה תדע מזה שיש לך עוד על מה לעבוד. ואם בכלל הרצון שלך הוא עדיין לא מסוגל לעורר את העליון, אתה לא תרגיש כלום, זה מה שבדרך כלל אנחנו עכשיו עדיין מרגישים.

תלמיד: מה זו הרגשת החושך, הרגשת הירידה?

חושך זה כבר דרגה. זה שאתה מעורר את העליון ומקבל ממנו בתגובה צורה שלילית, חושך, שכך אתה מרגיש שזה מה שהוא עונה לך, זה כבר מגע. רק יש מגע פנים בפנים, פנים באחוריים, אחוריים בפנים ואחוריים באחוריים, ארבעה סוגי קשר בין העליון לתחתון. אבל הרגשת החושך זו כבר הרגשה, זה כבר מגע, זה כבר קשר.

תלמיד: האם היכולת שלי להגיב בצורה נכונה תלויה בעשירייה?

זה תלוי בהכנה שלך בעשירייה, כן.

שאלה: האם באמת כל מה שאנחנו צריכים זה חיסרון נכון?

כן, ואנחנו מדברים על זה שנים ועכשיו אתה שואל? חוץ מחיסרון נכון אנחנו לא צריכים כלום.

שאלה: גילוי הבורא דרך דבקות ופעולות של צמצום, מסך ואור חוזר, האם הן נעשות בצורה אישית על ידי הנברא או זה תוצאה מהחיבור בעשירייה?

תוצאה מהחיבור בעשירייה. אתה לא מסוגל לבד להכין את עצמך לקשר עם הבורא, לא מסוגל. אין לך כוח להשפיע. כוחות להשפיע אפשר לקבל רק בתנאי שאתה עובד עם החברים, במאמץ שלך לעבוד עם החברים האור העליון פועל עליך, אתה לא מרגיש, אבל הוא משנה אותך. ואז אתה פונה לבורא כבר מסודר, שאתה כן מסוגל במשהו לעורר אותו על ידי כוח ההשפעה שלך. זאת אומרת עם הכוח שאתה קיבלת בעבודה עם החברים, כשאתה פונה לבורא, באותו הכוח אתה מקבל גילוי הבורא.

שאלה: מה נותן צורה לרצון הזה שהוא מוכן לגילוי הבורא?

צורת השפעה. באיזו צורה אני רוצה להשפיע לבורא, רוצה לגלות כך שאני רוצה לתת לבורא, לגרום לו נחת רוח. אני צריך פחות או יותר להרגיש שזה מה שאני רוצה, שייהנה ממני, שישמח ממני.

שאלה: מה אני יכול לעשות עבור החבר מלמטה, חוץ מדוגמה אישית ותפילה?

לא צריכים חוץ מזה שום דבר, רק דוגמה שלי ותפילה שלי. לא צריכים שום דבר חוץ מזה, אמרת יפה מאוד, חוץ מזה אין לי מה לעשות. תצליחו בזה, תראו עד כמה זה עובד.

שאלה: מה זה נקרא חיסרון נכון, שאני שונא את היצר הרע או שאני משתוקק לחיבור?

חיבור זה עדיין כלי שעובדים. גם זה טוב. אבל חיסרון נכון זה שמתוך החיבור שלי בכלי, בינינו, בעשירייה, אנחנו רוצים להשפיע לבורא, זה נקרא חיבור נכון. שאנחנו מגלים בחיבור בינינו שלא רוצים שום דבר, חוץ מלפנות לבורא מאיתנו ולהנות לו.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לזה, איך אנחנו עושים את זה?

תחברו כאלו תפילות ותראו כמה שזה יקדם אתכם, כי הבורא בטוח יענה עליהן. כי אתם פונים אליו ואומרים "אנחנו רוצים להתחבר כדי לגרום לך נחת רוח, תעזור לנו להתחבר, אנחנו לא מסוגלים לבד, לא יכולים להתקרב אחד לשני. תעשה כל מיני פעולות מה שאתה יכול, רק תן לנו להתקרב, כי רק בקרבה בינינו מתוך הרצון המשותף בינינו, אנחנו יכולים לפנות אליך ולתת לך מקום להתגלות ולקבל הנאה מאיתנו". תנסו כאלה תפילות לחבר לבורא.

שאלה: איך להשיג את הרצון הטוב מלמעלה, מה נדרש מהנברא לעשות?

על זה כתוב, "תעשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך". זאת אומרת אתה צריך עם החברים יחד לחבר כל מיני פניות לבורא, בקשות, תפילות, עד שמרגישים שהוא עושה משהו. אתם צריכים לרכך את הלב שלכם, את מקום החיבור ביניכם, שיהיה שם מקום באמת לקבלת הטוב והמטיב. תנסו להתייחס אחד לשני בטוב ומטיב, אז הבורא יהיה מוכן להתגלות בהרגשה הזאת המשותפת של טוב ומטיב.

שאלה: כמה חודשים אנחנו עובדים על בניית התפילה המשותפת. איך לדעת שאנחנו בדרך הנכונה? האם לכל אחד יש תפילה משותפת? איך להדביק את התפילות?

תמשיכו ותנסו, אין בזה שום בעיה חוץ מעבודה בקפדנות, ביגיעה ובלחץ.

שאלה: הנושא הזה של לעורר את הרצון אצל בורא עולם מאוד מבלבל אותי, כי כמה שאני מבין לבורא אין רצונות, אם יש לך רצון זה אומר שיש לך מחסור במשהו, אחרת לא יכול להיות לך רצון, כמו אצל הנברא, ואצלו אין דבר כזה. למה אם כך אנחנו קוראים לזה רצון, למה אנחנו נותנים לו תכונה שהיא תכונה אנושית והיא לא תכונה שהייתי מייחס אותה לבורא, זה כאילו שיש פה התניה?

איך תקרא לזה?

תלמיד: אני לא יודע, אני אומר לך בכנות. אני יוצא מנקודת הנחה שלבורא אין רצון, הוא מושלם, אז למה אנחנו אומרים כך?

כלפי הנברא, במידה שהבורא רוצה להביא את הנברא מחיסרון לשלמות, אז נמצא שהוא בעצמו נמצא בחסרון כדי להביא את הנברא מחיסרון לשלמות, ולכן אנחנו מדברים על הבורא גם כך, שהרצונות שהוא עובד איתם עדיין לא מתוקנים, רק אנחנו לא מייחסים את זה לבורא אלא לנבראים, שהנבראים עדיין נמצאים במצבים שהוא צריך לתקן אותם בצורה כזאת.

כמו שאנחנו כלפי התינוקות, אני צריך להתייחס לתינוק כמו שהוא מסוגל ומבין ומרגיש, ולא שזה פגם בי, אלא ההיפך, שאני יורד למצב שלו ועושה עימו פעולות, אני מתלבש בו וכך אני עובד, מתקן אותו. אין בזה שום פגם לאדם הגדול או לבורא, למטפל, שהוא כך מתייחס למישהו שצריך לתקן אותו.

שאלה: כשאנחנו מדברים על לעורר את הבורא, בהכנה דיברנו על לתת ביטחון לעשירייה. אם אני מגיע לעשירייה עם ביטחון, זה ברור שהביטחון הוא לא שלי אלא הבורא נתן לי אותו, ואם אני מגיע לעשירייה ללא ביטחון אז יש לי הזדמנות לבקש ביטחון. השאלה איפה העבודה שלי בתוך זה?

גם בלתת ביטחון וגם בלבקש ביטחון, גם בזה וגם בזה יש לך עבודה. אין בזה שום בעיה, רק כל הזמן להשתדל להיות או בזה או בזה, ולא באמצע, בניוטרל, שלא חשוב לך כלום, רק לא להיות בטל.

קריין: שוב קטע 11.

"עיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". ד'. "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה")

במילים אחרות, הרגשת כוח השפעה שמתלבשת באדם היא נקראת אמונת ה'. אם אני מרגיש כוח השפעה, אם אני משתוקק לזה, עובד על זה, זה נקרא שאני עוסק באמונת ה'.

שאלה: עדיין לא מובן למה השכר הוא הרגשת גדלות הבורא ושהוא ממלא את כל העולם, מה זה אומר?

אם אני מרגיש שגדלות הבורא ממלאה את כל המציאות שלי, זה סימן שיש לי כוח לעשות את הכול בעל מנת להשפיע, ואני לא זקוק יותר לכלום, לכן זה השכר הכי גדול.

תלמיד: אנחנו יכולים לכלול את זה בתוך התפילה שלנו שזה יתגלה בעשירייה, בחברים, אם זה באמת השכר והתוצאה?

ודאי שכן, וגם כתוב על זה.

שאלה: למה השכר צריך להיות ההרגשה של "מלא כל הארץ כבודו", ולא מספיק שהשכר יהיה ההשתוקקות לזה והעבודה למען זה?

השתוקקות זו עדיין השתוקקות, זה עדיין חיסרון. והרגשה שכל העולם מתמלא בכל כוח השפעה, בבורא, זה נותן לי אפשרות להיות גם בהשפעה, לשכוח מעצמי, למסור את עצמי לכוח עליון ולכולם. לכן זה השכר האמיתי, לזה אני צריך להשתוקק, לא מחסרון לחיסרון.

תלמיד: אבל יש פה כאילו איזה מקום של מילוי עצמי. כי ממה שאני מבין אני צריך להשתוקק, ומי שיקבל את השכר, מי שהבורא מבין שהשכר צריך להגיע אליו, אתערותא דלעילא ייתן לו, ועלי רק לפתח חיסרון יותר ויותר שלם.

להשפיע לכל העולם, להשפיע לבורא, זה גם החיסרון הגדול ביותר וגם הכוח הכי גדול, לא צריכים יותר. חוץ מחיסרון להשפיע אנחנו לא צריכים כלום, אתה בזה דומה לבורא ומרגיש את כול המציאות.

תלמיד: בגלל זה אני אומר, כי חיסרון להשפיע נראה שאין שכר יותר מזה, אז מה הסיפור שהשכר צריך להיות הרגשה של גילוי "מלא כל הארץ כבודו"? כאילו יש בזה איזו מין סתירה.

זאת לא סתירה, זו שלמות. תחשוב. אולי אין מספיק מילים, אני מסכים איתך שעם זה יש לנו בעיה.

שאלה: מצד הקבלה אני מתאר את גדלות הבורא כעוצמה, כשלמות, אבל איך מצד ההשפעה אני יכול לתאר את הגדלות?

שהבורא נמצא בכוח השפעה, ואתה לא מתייחס לכמה שאתה יכול לקבל ממנו, אלא אתה מתייחס אליו עד כמה הוא נמצא בהשפעה כלפי כולם, ולזה אתה משתוקק, גם להיות דומה לו, זאת אומרת אתה מתפעל מהשלמות שלו.

שאלה: בטבע שלי אני מאוד מאוזן, שקט, רגוע, אף פעם לא נכנס לוויכוחים, מריבות, אבל הרוגע הפנימי שלי מפריע לי לעורר את האור.

אתה צריך להתקשר יותר עם החברים שלך בעשירייה, ומה שיש לך אל תדאג, אתה תראה עד כמה זה מועיל לכולם.

תלמיד: אפילו כשאני עכשיו יושב בשיעור, אני רואה אותך והעולם הפנימי שלי אומר קדימה, אבל אני לא מגיע לאיזה פיצוץ פנימי.

תתחבר עם החברים אמרתי לך, אתה לא שומע.

שאלה: הבורא מסתיר את עצמו כדי שנתחזק בעבודת האמונה, איך אנחנו מבטאים בעשירייה את הכוח הזה?

על ידי חיבור בינינו אנחנו מביאים את המקום, מסדרים את המקום לגילוי כוח ההשפעה שמופיע בינינו, ובכוח ההשפעה הזה אנחנו מתחילים להרגיש מציאות עליונה. פשוט מאוד, דבר מאוד קצר ולעניין.

שאלה: בקשר להשתוקקות לאמונה בבורא, שיש התנגדות של חלק מהחברים בעשירייה להתפלל בצורה קבועה, מה עלי לעשות, לחכות התעוררות או שאני יכול להתפלל לבד?

אתה יכול להתפלל, רק לא לבד לפחות עם עוד כמה חברים. לא עם כל הקבוצה, אבל עם חלק מהקבוצה ולתת לזה דוגמה לכל היתר שלא רוצים עד שהם יתחברו וגם יהיו יחד אתכם.

קריין: קטע מספר 12.

"כל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי טוב. ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי לאותיות אני צריך."

(בעל הסולם. אגרת י"ד)

כל מה שקורה לנו כחושך, כבעיות, שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר ואנחנו מתרגזים ולא מסכימים עם הבריאה ועם הבורא, כל זה דווקא ההיפך, זה כדי שאנחנו נרגיש כמה אנחנו נמצאים בחושך הזה ודווקא על ידי החושך הזה נוכל לגלות את האור.

שאלה: יש לי הרגשה שבכל השיעור יש דבר אחד לא ברור, מה ההבדל בין שלמות החיסרון לשלמות הבורא או שלמות המילוי, מה הקשר ביניהם?

זה בסדר, זה ברור. הבורא עשה את החושך מתאים בדיוק לגילוי שלו בכבודו ובעצמו. ואנחנו צריכים לגלות את החושך הזה ולכבד אותו כתחילת הכלי וממנו והלאה על פניו, לבנות כוח השפעה שהפוך מהחושך, וכך לגלות את הבורא. זו כל העבודה שלנו, הכול מאוד פשוט.

תלמיד: אנחנו אומרים שאם יש חיסרון שלם שלנו כבר לא צריך יותר מזה, זה השכר.

נכון.

תלמיד: אבל יש מילוי.

לא, זה לא הכול, זה עדיין חיסרון. אבל מתוך החיסרון הנכון אנחנו יכולים להגיע למילוי. למה? כי אנחנו רוצים לעשות בעל מנת להשפיע, כי אם אני לא מבצע פעולת על מנת להשפיע, אני לא משפיע, אני לא עושה תענוג, אני לא מעורר בבורא הנאה ממני.

תלמיד: אז החיסרון השלם עוד לא נקרא "השפעה", זה רק חיסרון שלם להשפעה?

כן, ודאי.

שאלה: יוצא ממה שאתה אומר שהעבודה האמיתית היא בחשכה, כשקשה.

נכון.

תלמיד: איך להצליח להתמודד עם זה, כאילו אין כוח בחשיכה?

אין לי כוח לשום דבר, אלא שיש לי חברים ואני משתדל להתחבר איתם ולעבוד לגמרי, לגמרי לא עם הרצון שלי ולא עם הכוחות שלי, אלא עם הכוחות שלנו מהחיבור בינינו, ואז אני מעביר את זה לגמרי לרמה אחרת של כל הרצונות וכל הכלים וכל האורות.

תלמיד: זה נכון כשאתה עם החברים, אבל כשאתה לא עם החברים אתה מתנתק מזה לגמרי ויוצא מכל זה.

כשאתה מנותק מהחברים נשאר לך רק לקבור את עצמך.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני אומר, ככל שאתה עם החברים אתה יכול לצאת מזה, אבל אתה לא יכול להיות עם החברים כל היום, איך אתה יוצא מהמצב הזה?

מה זה שייך לקשר פיזי? איך אתה מדבר בכלל, כאילו שאתה היום נפלת אלינו. אני לא יכול לדבר איתך יותר, אתה צריך ללמוד והרבה לקרוא.

שאלה: בעל הסולם כותב שהאותיות טמונות בחומריות. מה הן אותן אותיות שטמונות בחומריות?

כשאנחנו מתחילים להתחבר בינינו ולקבוע כל מיני קשרים, על ידי זה אנחנו לאט, לאט מתקרבים לקשרים ולפעולות רוחניות, לכן דווקא מהחיבורים הגשמיים צומח חיבור רוחני.

שאלה: בטקסט כתוב שכשהבורא מכביד את ליבו ואז יש צורך באותיות, אני לא מבין את זה, תוכל להסביר?

"אותיות" זה נקרא כל מיני חיבורים בינינו, צורות קשר בינינו שמתוכן אנחנו מגיעים לצורת ההשפעה. צורות ההשפעה נקראות "אותיות".

תלמיד: אבל ממה נגרמת הכבדת ליבו של הבורא?

ליבו של הבורא, לא הבנתי.

תלמיד: כתוב שהבורא מכביד את ליבו, אני לא מבין בדיוק איך.

מכביד את ליבו של האדם. דברים כאלה פתאום מתגלים, עקרוניים, שאנשים מבינים הפוך.

שאלה: איך אנחנו מחדשים חיסרון לחיבור אמיתי?

על ידי דיבורים ביניכם. אנחנו צריכים להבין שרק בעבודה בינינו אנחנו מגיעים לכל מיני פעולות נכונות כלפינו, וכלפי הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, שכל מצב שאנחנו מקבלים כל רגע ורגע אנחנו צריכים לברר בינינו כל הזמן ועל ידי התשובה שאנחנו מקבלים בינינו, זו בעצם הפנייה הנכונה לבורא. האם כך אנחנו כל הזמן מגדילים את החיסרון?

כן.

קריין: קטע מספר 13.

"והעיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית', כי אין העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הגירומין של היותר מהרגילות, הנקראת יגיעה, בדומה לאדם הצריך לאכול ליטרא לחם לשביעתו, אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית האחרון מן הליטרא, שכזית זה עם כל קטנו, הוא הגירומין שהכריע את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה והבן. וכן מכל עבדות ועבדות, שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על הרגיל לו, והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית'. והבן זה היטב."

(בעל הסולם. אגרת ל"ח)

מה הוא רוצה להגיד? כמה שאני בדרך כלל רגיל לתת כוחות בעבודה, לפי סדר שעות, סדר היום, כל מיני דברים, זה עדיין לא נקרא שאני בכלל "נמצא ועובד". שאני נמצא ועובד זה נקרא שאני במשהו מוסיף וזה לא בשעות, אלא במאמץ פנימי שלי. אם אני מוסיף במאמץ פנימי שלי זה נקרא שאני "מתקדם" שאני "עובד", ואם לא זה נחשב לאפס. אם אני עושה היום בדיוק כמו שעשיתי אתמול זה לא נקרא שאני מתקדם, זה לא אותה פרוטה שמצטברת לחשבון גדול.

שאלה: להוסיף, הכוונה היא על פי העביות המתגברת באדם, זה נקרא להוסיף?

כן.

קריין: קטע מספר 14.

"וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים."

(הרב"ש. 217. "ברח דודי")

קריין: קטע 15.

"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". זהו היום פירושו זהו נקרא יום, ולא דבר אחר. ומהו בזמן שיעשה ה', שכל אחד ואחד יבוא לידי השגה ש"נגילה ונשמחה בו".

"בו" פירוש בה', היינו בדבקות ה', שזה נקרא השתוות הצורה, שהוא שכל אחד ואחד יבין שאין שמחה יותר גדולה מלהשפיע נחת רוח ליוצרו. ולזה אנו מקוים בזמן שהכלל יבוא לדרגה זו, נקרא גמר התיקון."

(הרב"ש. 386. "זה היום עשה ה'")

נסיים בזה את השיעור. אני מאוד מקווה שאתם תחזרו על הקטעים האלו, אנחנו גם נפגוש אותם עוד בכל מיני שיעורים שלנו. בהצלחה לכם גברים, אני הולך להמשיך עם שיעור לנשים.

(סוף השיעור)