שיעור בוקר 08.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', אותיות פ"ד-ק"ד

לוח תשובות לענינים, אות פ"ד-ק"ד

קריין: עמ' 30 "לוח השאלות לענינים", חלק א'.

"פד) למה לא הוכרו ד' הבחינות במדרגות זו למטה מזו בעת הצמצום מטרם ביאת הקו."

קריין: תשובה.

"פד) בטרם הארת הקו, עדיין לא היתה נבחנת בחינה ד' בעצמה לעבה ושפלה, כנ"ל אות פ"ג, וע"כ אין ענין שתתרשמנה המדרגות בשבילה (או"פ ח"א פ"א צ')."

לפני הארת הקו היה עולם אין סוף. זאת אומרת שהוא שווה לכולם, והאור היה ממלא את כל הרצונות וכל הבחינות - ההבדלים שברצונות, ולא היה מורגש שיש שם משהו שמפריד בין אלו לאלו לאלו, הכול היה נשקל לפי ערך אחד, לא היה מישהו יותר או מישהו פחות. ורק אחרי שיופיע קו וצמצום, וכלפי הצמצום התחילו להסתדר כל ההבחנות שברצון לקבל הכללי, אז אפשר להגיד שיש רצונות יותר עליונים, פחות, וכך הכול התחיל להסתדר לפי העביות והתרשמות לעומת האור. אבל לפני כן לא היה.

לכן הוא אומר "בטרם הארת הקו, עדיין לא היתה נבחנת בחינה ד' בעצמה לעבה ושפלה", שם הרצון לקבל האמיתי, הגדול, "וע"כ אין ענין שתתרשמנה המדרגות בשבילה" זאת אומרת עדיין אין הבדל מדרגות. שורש, א', ב', ג', ד', לא מורגשות ביניהם עלייה, פחיתות, עביות, עדיין אין דברים כאלה, עדיין הקו לא פועל.

"פה) למה לא נתעבתה בחי"ד תיכף עם צמצום האור, אלא, שנשארו כל ד' הבחינות בהשואה אחת."

זאת אומרת למרות שהאור מאיר כבר במדרגות - עדיין אין הבחן מדרגות.

קריין: תשובה פ"ה.

"פה) משום שהצמצום לא היה מפאת שינוי הצורה (או"פ ח"א פ"א צ')."

זאת אומרת, הצמצום לא היה מטעם הפחיתות של התחתון, של הנברא כלפי העליון, הבורא אלא הוא היה מתוך זה שלא היה רוצה להסכים שהוא שונה מהבורא. לכן מפני שהוא רצה להעלות את עצמו לדרגה יותר קרובה לבורא - לא הייתה פחיתות.

שאלה: איך בכלל להבין שלא היה הבדל בין מלכות - בחינה ד' שלא הייתה עבה? הרי יש הבדל ביניהם גם לפני הצמצום.

לא. יש הבדל בין מי שנותן לבין מי שמקבל. אבל עדיין הנותן והמקבל לא נמצאים בחוסר השתוות הצורה, אין הבדל בין זה לזה. כך זה בכוח העליון. יש הבדל בין תינוק ואימא אומנם שהיא הכול נותנת והכול עושה והוא שוכב ודורש טיפולים? אבל אין הבדל, הם כל כך קשורים זה אל זה, אין משהו שצריכים לכסות. אין הבחנות שליליות ביניהם, כמו שהתינוק צריך את אימא, אימא צריכה את התינוק.

תלמיד: מה זה אומר "ביאת הקו" אחר כך?

אחר כך נעשה הבדל בין המדרגות, בין המצבים, ואז בכל מצב ומצב יש לך התרשמות מהמצב עצמו, מהרצון לקבל, מהרצון להשפיע, מהיחס לבורא, אז נעשית כבר התרשמות בתוך הנברא. אם אנחנו מדברים מצד הבורא, מצד הבורא כולנו שווים, אין שום הבדל בינינו, גדול - קטן, טוב - רע, מצד הבורא – אין. הכול נמצא בשליטה שלו, הכול נמצא באור שלו. הוא נותן לנו כך שאנחנו נרגיש שוני מתוך עצמנו ונגיע למצב שאנחנו שווים כולם ושווים אליו. אבל לא שהבורא מסתכל על מישהו אחד שהוא גרוע ועל מישהו שני כטוב, אין.

תלמיד: גם אצלנו בעבודה בעשירייה ניתן יהיה להרגיש את ההבדל כשיש סתם עבודה בינינו, וגם כשתהיה עבודה כלפי הבורא עצמו?

כשאתם תגיעו למצב שהקבוצה שלכם היא העליון מעליכם, אז אתם תרגישו שבתוך הקבוצה נמצא הכוח העליון וכלפיו תפעילו את עצמכם. אתם צריכים לבנות את הבורא. אתם צריכים לסדר את הקבוצה שבתוכה - הכוח שאתם תבנו יהיה כבורא. ואין בורא ללא נברא, זאת אומרת ללא קבוצה.

תלמיד: ואז יהיה ניתן למדוד את עצמנו כלפי הבורא.

ודאי שאתם תוכלו למדוד ולשקול את כל הפעולות שלכם במעשה ובכוונה, הכול כלפי פעולות הבורא, אתם עשיתם אותו. הכוח הכללי שאתם מייצבים בעשירייה זה הבורא שלכם ותוכלו לפנות אליו, לגלות אותו ולראות שהוא הקודם לכם, למרות שאתם גיליתם ובניתם אותו. זאת אומרת אתם בניתם את הכלי לגלות אותו אבל הוא בעצם נצחי וקיים.

שאלה: האם הצמצום לא היה כתוצאה משינוי צורה?

לא הייתה פחיתות בלקבל לעומת המשפיע. אלא הוא רצה להגיע להשתוות, לא מטעם הפחיתות.

שאלה: אני מבין שברצון לקבל יש רצון אדיר להיות הנותן, להיות המשפיע. האם הפעולה של צמצום זו לא הייתה פעולה גאוותנית מצד הרצון לקבל?

לא. עוד לא היה מורגש הפער בין המדרגות.

"פו) איזו בחינה נשארת ריקה מאור."

קריין: תשובה.

"פו) רק בחינה ד' בלבדה (או"פ ח"א פ"ב ג')."

כן, כי בה מורגש ההבדל בינה לבין המשפיע.

"פז) מתי תתמלא גם בחי"ד מהאור העליון."

קריין: תשובה.

"פז) בעת שכלי הקבלה יקנו צורת השפעה (או"פ ח"א פ"א מ')."

רק במקרה הזה יהיה שוויון בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, בין בחינה ד' לבין כל הבחינות הקודמות.

שאלה: אתמול למדנו שכשהאור מסתלק הוא מסתלק בכל המדרגות ולא רק בבחינה ד'. ב"פו כתוב שרק בחינה ד' נשארה ריקה.

אנחנו מדברים מבחינת הצמצום ואחר כך איך הכלי ממלא את עצמו. יש הבדל. הצמצום היה בכל הבחינות אומנם הוא פעל על בחינה ד' בלבד כי "אין מקצת ברוחניות" כך זה מורגש כלפי הכלי, ואחר כך בא המילוי כבר לפי זיווג דהכאה. בחינה ד' משתמשת ברצון לקבל שלה רק כדי לדחות את האור, כך היא הופכת להיות כתנאי לקבלת האור בג' בחינות הקודמות לה. אנחנו נלמד את זה.

שאלה: קראנו שבחינה ד' צריכה להתמלא באור, אבל למדנו שהיא אף פעם לא תתמלא באור.

בחינה ד' מתמלאת רק מתוך זה שהיא ממלאת את ג' הבחינות הקודמות, ובה יש התפשטות רק של אור החסדים. כל חכמת הקבלה מדברת על זה.

שאלה: מה זה מקום ריק, בחינה ד' לא מקבלת אור?

הרצון לקבל שלא יכול למלאות את עצמו, נקרא מקום ריק.

שאלה: מה זה חלל ריק, כאילו מצב שאין אור?

כשיש רצון והרצון הזה לא יכול למלא את עצמו, ההרגשה שלו שהוא ריק.

שאלה: מה זה אומר, שבחינה ד' אחרי הצמצום מתרשמת מג' הבחינות? באיזו סביבה נמצאת בחינה ד' אחרי הצמצום? מה יש מחוצה לה?

בחינה ד' היא תוצאה מג' הבחינות הקודמות, ולכן למרות שהיא רוצה לקבל, היא מתרשמת מזה שבג' הבחינות הקודמות ישנו האור ובה אין. היא מקבלת את האור הזה דרך ג' הבחינות הקודמות, מרגישה שהיא הפוכה מהאור הזה, עושה צמצום והצמצום פועל עליה וגם על ג' הבחינות הקודמות, ואז נשארות כולן ריקניות.

אחרי זה יש החלטה, שאני לא יכולה לקבל בעצמי בבחינה ד', אבל בג' הבחינות הקודמות, זאת אומרת על מנת להשפיע, זו לא תהיה קבלה כמו שבבחינה ד' ואני כן יכולה לקבל, ואז היא מחליטה וממשיכה כבר קו.

קבלה בג' הבחינות לעומת בחינה ד' היא נקראת קו, "קו המידה". זאת אומרת היא כבר מקבלת בצורה מוגבלת ורק במידה שהיא יכולה להשוות את עצמה עם האור. וזה נקרא שהיא לא משתמשת בבחינה ד' ברצון לקבל האמיתי, אלא רק ברצונות שדומים לאור, בעל מנת להשפיע.

קריין: שאלה פ"ח.

"פח) מהו הגורם לבריאת העולמות."

קריין: תשובה פ"ח.

"פח) הרצון לקבל הנמצא שם בהכרח היה בו החפץ להתקשט ולהדמות לצורת האור לגמרי, וזה נעשה ל"גורם" לבריאת העולמות (או"פ ח"א פ"א צ')".

קריין: פ"ט.

"פט) מהו החפץ הנרצה מתורה ומע"ט."

קריין: תשובה פ"ט.

"פט) להפך כלי הקבלה שיהיו על מנת להשפיע (הסת"פ אות כ"ב)."

קריין: צ'.

"צ) מהי הסגולה של גילוי השמות הקדושים."

קריין: תשובה:

"צ) סגולתם היא ביחוד, להפך צורת הקבלה להשפעה (או"פ ח"א פ"א צ')."

זה מה שאנחנו משתדלים לעשות בקבוצה, לבנות יחסים שיאיר בהם קצת אור לפי השתוות הצורה בין האור העליון למה שמסדרים בינינו לעשות פעולות השפעה. אז האור יאיר בינינו ויביא אותנו למצב שהוא יסדר אותנו כמו כלים רוחניים, כמו רצונות על מנת להשפיע. ואז בקשר בינינו, נוכל להרגיש את האור לפי השתוות הצורה בין האור ובין מה שהוא עושה איתנו. וכך נגלה את הבורא.

קריין: צ"א.

"צא) איך מתגלים השמות הקדושים."

קריין: תשובה צ"א.

"צא) על ידי העמל בתורה ובמעשים טובים (או"פ ח"א פ"א מ')."

זאת אומרת, ככל שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו למעלה מהאגו הפרטי של כל אחד, אנחנו מחברים את הכלים שלנו, וכול זה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב. וכשרוצים להתחבר בינינו, זה נקרא "מעשים טובים". ואיך מתחברים? על ידי האור המחזיר למוטב, אור התורה שמאיר עלינו. ועל ידי זה אנחנו מגיעים לשמות הקדושים, כשהחיבור בינינו יהיה כדי לגלות את הבורא.

שאלה: באות פ"ח - מאיפה היה לה רצון לקבל חשק להידמות לצורת האור?

מתוך זה שהאור ממלא את הרצון לקבל ומוסר לרצון לקבל גם את צורתו להשפיע בבחינה ב', מזה הרצון לקבל מרגיש עד כמה הוא הפוך מהאור, ומקבל השתוקקות להגיע לצורת האור. ואז מתוך זה הוא מגיע לצמצום, למסך ולאור חוזר ומתחיל לבנות את עצמו בצורת השפעה למשפיע, לבורא.

תלמיד: אבל זה לא היה מתוך רצון לקבל על מנת לקבל? מאיפה יש לו את הרצון להשפיע?

הכול התחיל מזה שהוא מקבל, אבל מפני שהוא מקבל עדיין ברצון חלש, כי זה רצון שהבורא ברא בו, לכן זה לא על חשבונו, ולאט לאט הוא כך מתרשם מהאור ופועל בעצם כלפי הבורא בחיסרון שהבורא מעורר בו. לכן זה עדיין לא חיסרון מעצמו, אלא חיסרון של הבורא. כמו תינוק כלפי האימא, הוא לא פועל בחיסרון שלו.

תלמיד: החיסרון הזה מגיע דרך הקו או שזה לפני?

זה עדיין לא קו, זה עדיין עיגולים.

תלמיד: החיסרון הזה מגיע דרך ג' הבחינות הקודמות?

כן, בוודאי. דרך ג' הבחינות הקודמות.

שאלה: מה זה אומר תורה ומעשים טובים?

"תורה" זה כל האור המגיע לנו מהבורא, כדי לתקן את הרצון לקבל. "מעשים טובים" זה פעולות הנברא שרוצה להידמות לבורא. אם יש התעוררות מצד הנברא להידמות לבורא, במידה הזאת מגיע אליו אור מלמעלה שמאיר עליו ועוזר לו להידמות לבורא, והוא נקרא "תורה".

תלמיד: ומעשים טובים בעשירייה זה להכין כל הזמן כלי?

המאמצים לחיבור זה בעיקר מעשים טובים, והתורה זה האור שאנחנו מעוררים בו את השפעת הבורא עלינו, במידה שאנחנו רוצים להתחבר.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שכל השמות הם הדרגות בין האדם לבורא?

כן, ודאי. כל השמות הם רק הפער בינינו לבורא, ההבדל בינינו לבורא, יותר או פחות עד שמגיעים לשם אחד, הוי"ה בכלי שלנו המתוקן לגמרי.

תלמיד: אז איך אנחנו יכולים לדעת איזה שם, איזו מדרגה, באיזה מצב אנחנו נמצאים?

כי אתה משיג את זה, אתה מרגיש לפי הרצון לקבל שלך, כמה הרצון לקבל שלך מסודר ומקבל מילוי. אז עוצמת הרצון, צורת הרצון ועוצמת המילוי וצורת המילוי, כשהם מתחברים יחד, זה מסביר לך באיזה קשר ובאיזה התאמה לבורא אתה נמצא. וזה השם שלך.

תלמיד: זו בעיה כיוון שיש לי רצון להשפיע, יש לי נטייה לזה, אני עובד על התגברות, אבל אם תשאל אותי איפה אני ברוחניות, אין לי מושג. שום דבר לא ברור.

כי עוד לא הגעת למימוש הרצון, אתה עדיין לא נמצא ברצון להשפיע אפילו קצת. אתה אולי רוצה, או נדמה לך שאתה רוצה, אבל עדיין בפועל אתה לא נמצא ברצון להשפיע, ולכן לא ידוע לך איפה אתה נמצא, באיזה מדרגה ובמה אתה דומה לבורא.

תלמיד: האם אפשר לומר שהנטייה היא כמו פעולה של מלאך?

לא, אני לא רוצה להתבלבל איתך יחד. אל תכניס שמות כאלה. למה אתה רוצה לבלבל את החברים?

תלמיד: אני לא רוצה לבלבל אף אחד. נטייה בלי פעולה, האם אפשר להגיד שמקבלים חיסרון אבל הוא לא שלנו אלא זה חיסרון שניתן לנו מלמעלה כדי שנוכל באמצעותו להשתוקק להשפעה?

נניח שכן.

קריין: אות צ"ב.

"צב) מהו גמר התיקון."

קריין: תשובה צ"ב.

"צב) כשיוחזרו כלי הקבלה לצורת ההשפעה (אור פנימי ח"א פ"א מ' ד"ה צמצם)."

יפה, פשוט.

שאלה: הוא כותב כאן שהכלים יהפכו לצורת השפעה. יהפכו זה נשמע כמו תנועה ראשונה ולא כמו תנועה סופית, איך זה באמת?

כתוב "כשיוחזרו כלי הקבלה לצורת ההשפעה", שכל הרצון לקבל שהבורא ברא יקבל צמצום, מסך ואור חוזר על עצמו ויהיה כרצון להשפיע. בזה הנברא, שהוא רצון לקבל, יגיע להשוואה, להשפעה לבורא, וזה יהיה גמר התיקון שלו. כך הם יגיעו לדבקות, להשתוות הצורה השלמה.

קריין: אות צ"ג.

"צג) מהו השורש של הקלקולים כולם."

"צג) שיני הצורה הנמצא ב"רצון לקבל" מן המאציל (הסת"פ אות י"ח ד"ה ודע)."

ברור שהבורא עשה את השינוי הזה ואת הקלקולים האלה כדי שהנברא יתקן את כל הקלקולים האלה, ויבין "כיתרון אור מתוך חושך" מה ההבדל בין רצון לקבל לבין לקבל על מנת להשפיע. בצורה כזאת הוא ישיג את הבורא "כיתרון אור מתוך החושך", כלומר מתוך ההבחנה ההפוכה מהבורא הוא יגיע להכרת הבורא. כך זה בכל השגה והשגה שבנברא, הוא חייב להשיג צורה הפוכה ומתוך זה מגיע גם לצורה שדומה.

שאלה: יוצא שהתיקון של כל הקלקולים הוא דווקא בלהגיע להשתוות לבורא?

כן, ודאי.

שאלה: האם לנבראים, לכלים, חוץ מצורות קבלה והשפעה יש עוד צורות, או רק שתי הצורות האלה קיימות?

יש רק צורה אחת - לקבל. להשפיע זה כבר צורת הכוונה, אבל תמיד צורת הרצון לקבל היא רק לקבל. ואז הוא מגביל את עצמו, באיזה גובה הוא רוצה לקבל, ואת זה בלבד הוא מסוגל לעשות, להגביל את עצמו, ובגובה שהוא מגביל את עצמו הוא יכול לעשות פעולה בכוונה על מנת להשפיע.

רצון הוא תמיד רצון לקבל. הרצון לא מזדכך ולא משתנה, אלא הנברא עובד עם הרצון לקבל שלו כדי להרכיב עליו כוונה על מנת להשפיע, אבל הרצונות לא מזדככים ולא משתנים, אלא הנברא רק בוחר באיזה רצונות להשתמש כדי להידמות לבורא. רצון שעליו הוא יכול להרכיב כוונה על מנת להשפיע, עם הרצון הזה הוא עובד.

שאלה: באיזה שלב הצורה רכשה את צורת הקבלה? בהתחלה אנחנו לפני הצמצום, הוא אחד ושמו אחד, אותה צורה, הצמצום נוצר שלא כתוצאה מחוסר השתוות צורה, מתי הצורה רכשה צורת קבלה? כי יש את חומר הקבלה ואת צורת הקבלה. מתי היא קיבלה אותה הצורה?

כשהנברא מרגיש שהוא הפוך מהבורא הוא עושה צמצום כדי לא להיות הפוך, ואז מתוך זה הוא מתחיל להתקדם לצורת הבורא. אומנם הוא הפוך מהבורא לפי החומר, אבל לפי הצורה, הופעת החומר הזה בפועל, הוא רוצה להידמות לבורא.

לכן אומנם הוא מקבל, אבל צורת הקבלה שלו דומה להשפעה. כי הוא עושה צמצום, ובצמצום הוא מגלה את רצון הבורא להשפיע, ואז הוא עושה פעולות כאלה שהבורא יוכל להשפיע, הוא כביכול עושה טובה לבורא, וזו צורת ההשפעה של הנברא לבורא.

קריין: אות צ"ד.

"צד) למה אי אפשר להפך כלי הקבלה להשפעה זולת כאן בעוה"ז, ולא בעולמות עליונים."

קריין: תשובה צ"ד.

"צד) קלקול ותיקון בנושא אחד, נוהג רק בעוה"ז (הסת"פ אות כ' ד"ה ובזה)."

אין מצב אחר שבו יתחברו רצון לקבל וכוח השפעה יחד וישפיעו זה על זה, אלא בדרגה שנקראת "העולם הזה".

"צה) מה הן ב' הבחינות שבאור."

קריין: תשובה צ"ה.

"צה) אור החכמה ואור החסדים (או"פ ח"א פ"א נ')."

מפני שיש כלי שיכול לעבוד בכוונה על מנת לקבל ובכוונה על מנת להשפיע, ובכוונה לקבל על מנת להשפיע ולהשפיע על מנת לקבל, בכל ארבע הצורות האלה הכלי עובד מול האור, לכן האור שמתפשט בתוך הכלי יש לו רק שתי צורות. אור שמתפשט בכלי דקבלה שעובד בעל מנת להשפיע נקרא "אור החכמה". ואור שמתפשט בכלי שנמצא רק בלהשפיע על מנת להשפיע נקרא "אור החסדים". אז יש לנו שני אורות, אור חכמה ואור חסדים, וכך הם נמצאים בארבע בחינות.

צו) מה כלול בהתפשטות האור מהמאציל.

קריין: תשובה צ"ו.

צו) הרצון להשפיע והרצון לקבל (או"פ ח"א פ"א נ').

הכול מגיע לנו מהבורא, גם רצון להשפיע וגם רצון לקבל. ואנחנו יכולים כבר בדרגות שלנו, במצבים שלנו להגיע למצב שאנחנו מכוונים אותם, מנהלים אותם באיזו התמזגות הם יהיו, בלהשפיע על מנת להשפיע או בלקבל על מנת להשפיע, או בלהשפיע על מנת לקבל, הכול תלוי בנברא.

קריין: שאלה צ"ז.

צז) איזה אור מתגלה עם התגברות ה"רצון להשפיע".

זה ברור, תשובה צ"ז - אור החסדים. כמו שאנחנו לומדים, בבחינה ב' בד' בחינות דאור ישר כבר מתגלה אור החסדים. כי מתוך בחינה א' שמרגיש שהבורא רוצה להשפיע גם הרצון לקבל שלו משתנה, והוא גם רוצה להידמות לבורא וכבר עושה את זה בבחינה ב'.

שאלה: האם העולם הזה נמצא במציאות הרוחנית?

כשאתה אומר העולם הזה אתה מתכוון למה שאנחנו מרגישים?

תלמיד: כן.

ודאי שלא מציאות רוחנית, לפי הרצון אנחנו יכולים למדוד את הדברים. הרצונות שבעולם שלנו הם כולם לטובת אותו הנברא שנמצא ולכן זה על מנת לקבל, ולכן זה נקרא לפי ההגדרה שלנו "נמצא בעולם הזה". הרצונות שנמצאים בכוונה לעצמם אבל בדרגות יותר גבוהות הם נקראים כבר "קליפות", והרצונות שנמצאים בכוונה על מנת להשפיע, הם נקראים "קדושה", הכול נמדד ברצון לקבל ובכוונה שהוא נפעל.

תלמיד: אנחנו נמצאים כרגע בעולם הזה?

אנחנו נמצאים במצב שהוא לא שייך לאף עולם.

תלמיד: אז איך אנחנו יכולים לעשות את התיקונים, כפי שכתוב בצ"ד, קלקול ותיקון?

אם אנחנו נתחבר בינינו ונקבל מלמעלה את כוח האור, כוח השפעה, בהתאם לזה הרצון לקבל שלנו יקבל צורה מסוימת של השפעה, ואז אנחנו יכולים להגיד לפי זה באיזה מצב אנחנו נמצאים, באיזו דרגה כלפי אור אין סוף אנחנו נמצאים.

תלמיד: אז אנחנו בהכנה בעצם?

אנחנו נמצאים בזמן ההכנה, נכון.

שאלה: מה יכול בבחינה א' לזהות את הנותן?

בד' בחינות דאור ישר בחינה א' מרגישה את ההשפעה עליה מבחינת שורש. והיא גם מרגישה שהרצון לקבל שבה כולו נמצא בשליטת בחינת שורש.

תלמיד: ולמה הוא לא מתבטל בפני האור? איך הוא מזהה את הנותן?

הוא לא מתבטל מפני שאין לו אפילו רצון להתבטל. יש לו רצון להתבטל, אבל לא מתוך עצמו, מתוך זה שעדיין הרצון לא גמור.

שאלה: מדוע מי שהשיג השגה ממשיך לעלות בדרגות הסולם אחרי פטירת הגוף?

אני לא יודע למה מתכוונים ב"פטירת הגוף", כי הגוף הגשמי לא קובע כאן דבר, אלא הגוף הכוונה היא "הרצון לקבל", שהתבטל, עשה על עצמו צמצום ולא משתתף, לא משתמש באור בכוונה על מנת לקבל זה נקרא ש"נפטר" מהרצון לקבל שלו, ועובר לעבוד בעל מנת להשפיע.

קריין: שאלה צ"ח.

צח) מה המה ב' האורות הכלולים בכל נאצל.

קריין: תשובה צ"ח.

צח) אור החכמה ואור החסדים (או"פ ח"א פ"א נ').

במידה שהנברא רוצה לקבל אז מאיר בו אור החכמה, במידה שרוצה להשפיע מאיר בו אור החסדים. אם הוא כבר הגיע לתיקונים אז כבר יש לו אור חסדים שרוצה להשפיע, ובתוך אור החסדים מתפשט אור החכמה.

שאלה: האם המטרה שאור החכמה ואור החסדים יהיו שווים, או שאנחנו צריכים להעדיף אור אחד על פני האור השני?

אנחנו צריכים להשתוקק שבטוח שיהיה לנו אור חסדים, כי בזה אנחנו מכוונים לבורא, נמצאים בתכונת ההשפעה. ולפי זה אנחנו יכולים גם לקבל על מנת להשפיע, בתוך אור החסדים שיתפשט גם אור החכמה.

שאלה: איך מגיעים מאור ישר, מהאור שמגיע מהבורא, לאור דחסדים ואור דחכמה?

אור ישר שמתפשט מהבורא זה אור, ואחר כך לפי הכלים של הנבראים אנחנו מבדילים. אם הכלים יכולים לעבוד רק בלהשפיע על מנת להשפיע אז מתפשט בהם אור החסדים, ואם בלקבל על מנת להשפיע אז מתפשט בהם אור החכמה.

מהבורא מגיע רק אור, אור אחד, אור פשוט, אור ישר. והנברא לפי עוצמת הכלי שלו, כוונת הכלי שלו, מבדיל באור הזה בין אור החכמה לאור החסדים. אבל זה לא מגיע כך מהבורא, רק הנברא מברר את היחס של הבורא אליו והיחס שלו לבורא, ואז קובע במה הוא הולך להיות מלא מהשפעת הבורא, באור חסדים או אפילו באור חכמה.

שאלה: מה זה להרגיש את אור החסדים ואת אור החכמה?

אם הנברא נמצא בכוונה להשפיע בלבד, להשפיע על מנת להשפיע, אז הוא מרגיש את הבורא, זה נקרא ש"מתמלא מהבורא" באור החסדים. אם הנברא חוץ מזה יכול גם לקבל מהבורא, זה נקרא "להשפיע לבורא" בפעולה אקטיבית, אז נקרא שהוא מקבל מהבורא כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: אני מרגיש את זה ביחס לפעולות שלי בעשירייה, או שזאת תחושה כללית שצריכה להיות?

אדם אחד. כשאני מדבר אני מדבר לכולם, ולכן אפילו שהבנת מחצי משפט אסור לך להפסיק אותי כי אני מסביר את זה לכולם.

שאלה: מה ההבדל בין המושג יצירה לבין בריאה?

יש הרבה שמות לרצון לקבל, תלוי באיזה מצב הוא נמצא, באיזו דרגה כלפי הבורא הוא נמצא. אנחנו עוד נגדיר את זה, בינתיים השמות האלה הם לא מוגדרים בצורה מדויקת.

שאלה: איך מורגש אור החכמה בנברא? אנחנו מרגישים בו רק כשהוא מגיע לקבלה על מנת להשפיע, לפני זה לא מרגישים בו?

לפני שהנברא עושה על עצמו צמצום הוא לא יכול להתייחס לבורא. אם הוא עושה על עצמו צמצום ומתחייב שכל הפעולות שלו יהיו רק כדי להשפיע בחזרה לבורא, כמו שהבורא משפיע לו, אז הוא מודד עד כמה הוא יכול לבצע את פעולת ההשפעה שלו כלפי הבורא, ובאותה מידת העביות שמחליט הוא מקבל על מנת להשפיע או משפיע על מנת להשפיע. ובזה הוא משתווה לבורא.

תלמיד: לפני קבלה על מנת להשפיע לא מרגישים את אור חכמה.

נכון.

שאלה: האם אפשר לומר שהרגשת אור החסדים זה היחס שלי כלפי החבר או כלפי הבורא?

נכון. כן. אור החסדים זה אור של תיקון הבריאה, ואור החכמה זה אור של מטרת הבריאה. עד כמה אני יכול לפתח את אור החסדים, לפי זה אני יכול לקבל באור החסדים גם את אור החכמה.

שאלה: מה ההבדל בין שם ה-ו-י-ה לכל שאר השמות הקדושים?

שם ה-ו-י-ה זה השם הכולל של כל השמות. זה י-ה-ו-ה. זה ארבע דרגות של הרצון לקבל שמתפשט מהאור, וכל יתר השמות זה הביטויים הפרטיים של כל ארבע הדרגות האלו. אבל ה-ו-י-ה זה כמו שלד של כל המבנה שהאור העליון ברא ברצון לקבל. לכן בכל מקום שבו אנחנו רוצים לקרוא לבורא, לכנות את הבורא, אנחנו כותבים י-ה-ו-ה, את השם ה-ו-י-ה כי אין לו ביטוי, זה לא כלי, זה רק סימן של האור שכך פועל על הרצון לקבל כדי לגלות את הרצון לקבל מחוץ לבורא.

אבל אחר כך אנחנו צריכים תוספת שמות, תוספת פעולות מצד הרצון לקבל בכל ארבע הדרגות שלו א', ב', ג', ד', כי אז אנחנו יכולים לבטא את השפעת האור על הרצון ותגובת הרצון על האור, שזה בעצם כל העסק שלנו. הקשר בין הבורא לנברא.

קריין: שאלה צ"ט.

צט) למה אור החסדים שפל מאור החכמה.

קריין: תשובה צ"ט.

צט) משום שנמשך על ידי התגברות רצונו של הנאצל (או"פ ח"א פ"א נ').

ומתוך זה שהנאצל נמצא תמיד בכוחות של הרצון לקבל וכאן הוא צריך לעשות פעולות של רצון להשפיע, אז אין לו כוחות כאלה, אז ודאי שהאור שמעורר ונקרא "אור חסדים", הוא פחות בהרבה מאור החכמה שמגיע מהבורא. אבל בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שאור החסדים שווה לאור החכמה, הנברא יגיע למצב שהוא לגמרי דומה לבורא ואז יהיו שניהם בחיבוק, בהשפעה הדדית.

קריין: שאלה ק'.

ק) מתי נגמר כלי הקבלה.

קריין: תשובה ק'.

ק) אחר שנגלתה בחינה ד' שברצון שהיא גדלות הרצון לקבל (או"פ ח"א פ"א נ').

אחרי שבחינה ד' יצאה לאור שורש, א', ב', ג', ד', כל חמש הבחינות האלה שיצאו מהאור העליון, אז אפשר להגיד שנגלה לגמרי כל הכלי דקבלה אבל בעיקר בבחינה האחרונה, בחינה ד'.

קריין: שאלה ק"א.

קא) מהו ההפרש בין המקבל מתוכו אל המקבל מחוצה לו כמו בא"ס ב"ה.

קריין: תשובה ק"א.

קא) המקבל בתוכו, הכלי מגביל במידתו את האור שמחזיק. והמקבל מחוצה לו, אין הכלי מגביל האור שמחזיק, והוא בלי קצבה (ח"א פ"א נ').

את האור המקיף, אנחנו לא יכולים למדוד, הוא מקיף, נמצא סביב הכלי. מה שאין כן, האור שמתקבל בכלי עובר חשבון, צמצום, מסך, אור חוזר על הרצון לקבל שפועל, הוא גם פועל על האור שנכנס לתוך רצון לקבל וממלא את הרצון לקבל לפי החשבון ראש, תוך, סוף. כך אנחנו מודדים אותו. ולכן זה ההבדל בין אור שמתקבל מחוץ לכלי ונקרא "מקיף", ויש הרבה שמות והרבה אופנים של האור שמופיע סביב הכלי, סביב הרצון, והאור שנכנס אל תוך הרצון לפי החשבון זה כבר אור פנימי עם כל הנרנח"י שבו. יש עוד הבחנות רבות.

שאלה: מה זה אומר שמקבל מחוצה לו? איך זה מורגש בתוך הכלי? או שזה לא מורגש?

יש צורות כאלה של קבלת האור כמו אור מקיף. אז מה זה אור מקיף? מקבלים אותו או לא מקבלים? אז יש כלים פנימיים ויש כלים מקיפים. עוד נלמד אותם ודווקא בחלק הבא של התע"ס וכך אנחנו נגדיר את זה.

תלמיד: אור החכמה הוא הגורם לאור החסדים להתעורר? הוא מה שמעורר את אור החסדים?

אפשר להגיד שבדרך כלל כן.

תלמיד: איך זה קורה? לא ברור מה יש בין לבין. מה קורה בין זה שאור חכמה מתגלה לבין שמתעורר אור חסדים מתוכו.

קודם כל הכול מדובר רק כלפי הנברא, אנחנו לא מדברים מהצד מאיזה מקום לא ידוע. אנחנו מדברים אך ורק על מה שמתגלה כלפי הנברא, על זה מדברים. אם מתגלה אור החכמה כלפי הנברא, אז לפי זה הנברא יודע שיש בורא ושהבורא משפיע עליו וברא בו את הרצון ומופיע כלפי הרצון, ואז הנברא שמתעורר, מובן לו שהוא מתעורר בגלל שהבורא מעורר אותו והוא עכשיו צריך לחשוב האם הוא מסכים עם ההתעוררות שלו כלפי הבורא? נניח שזה הרצון לקבל שאני רוצה לקבל, או שאני יכול לעשות עם זה משהו אחר.

אם אני עושה משהו אחר מחוץ לזה שהבורא מעורר אותי, האם זה נכון? הבורא רוצה שאני אקבל, הוא מעורר בי רצון לקבל, מה פתאום אני עושה צמצום ולא רוצה לקבל ורוצה לעשות כלפי הבורא פעולה שבה הוא לא מעורר אותי בצורה ישירה, כלומר הנברא עושה חשבונות.

ולכן כל החכמה הזאת נקראת "חכמת הקבלה", איך אנחנו מקבלים מהבורא לפי הרצון שלנו ולפי הכוונות, כל מיני השפעות שהוא מעורר בנו. ואז אנחנו נמצאים כאן בחשבונות לקבל, להשפיע, איך, בשביל מה וכן הלאה.

תלמיד: אבל יכול להיות מצב שיש התעוררות מצד הבורא באור חסדים ולא באור חכמה?

הרצון שלנו, רצון לקבל, הוא מגיב לאור החכמה.

שאלה: ורק מתוכו אפשר להגיב?

כן. ואנחנו שמגיבים אז אנחנו מגיבים כלפי כוח הקבלה או כוח ההשפעה, שזה הכול בעצם עובד באור החכמה, אבל הכוונות שלנו הן כבר באור חסדים, שאנחנו רוצים להיות בהשפעה בהשתוות הצורה, אז זה קורה כבר באור החסדים. עוד נדבר על זה.

קריין: מהן ספירות העיגולים תשובה ק"ב,

"קב) כשאין הבחן בין מעלה ומטה בין ד' הבחינות שברצון נבחנות לד' עיגולים זה בתוך זה כגלדי בצלים (או"פ ח"א פ"א ק')."

אפשר להגיד שכשמתגלים רק סיבה ומסובב בין כל הבחינות, אפשר לקרוא להם "עיגולים". שמתגלה העביות שבכל בחינה ובחינה, אז הם מתגלים כאחד אחרי השני ולא בבחינת סיבה ומסובב אלא בבחינת העביות שלהם. אז זה נקרא "יושר", ו"קו".

"קג) למה אינן נבחנות המדרגות בעגולים בזו למטה מזו בטרם ביאת הקו."

"קג) כי הצמצום לא היה מחמת פחיתות שינוי הצורה (או"פ ח"א פ"א ק')."

ולכן למרות שהמדרגות יצאו בזו אחר זו, לא נקרא שזו למעלה וזו למטה בהבדל בין המדרגות, אלא אומנם הן יוצאות, אבל הן יוצאות בצורה של סיבה ומסובב בלבד, זו קודם וזו אחר כך, אבל לא שזו יותר וזו פחות, אלא זו קודם וזו אחר כך ואז אלו עיגולים.

אם מדרגה ראשונה יותר למעלה ממדרגה שנייה, זה כבר קו, מדרגות ממש.

שאלה: לא ברור מה קשור הצמצום לתשובה הזו, העיגולים הם לפני הצמצום?

הם גם לפני וגם אחרי הצמצום, זה לא חשוב, הכול תלוי בסיבה למה יוצאים עיגולים או יושר, יושר יוצא לפי העביות ועיגולים יוצאים לפי סיבה ומסובב.

תלמיד: ואיך זה קשור לסיבת הצמצום שלא נעשתה מחמת פחיתות?

כי צמצום לא היה כתוצאה מהרגשת הפחיתות, צמצום היה דווקא מהרצון להשתוות הצורה. עוד לא הייתה פחיתות.

תלמיד: הוא אומר "למה אינן נבחנות המדרגות בעגולים בזו למטה מזו בטרם ביאת הקו. כי הצמצום לא היה מחמת פחיתות שינוי הצורה". מה הקשר בין זה שהצמצום לא היה מחמת פחיתות שינוי הצורה לבין זה שהמדרגות לא נבחנות בזו למטה מזו?

אחד תלוי בשני.

תלמיד: למה?

איך יוצאות המדרגות?

תלמיד: מדרגות בעיגולים, על ידי סיבה ותוצאה.

כן.

תלמיד: ולמה אין שם פחיתות?

אף מדרגה לא מרגישה שהיא נמצאת בפחיתות לעומת הבחן כלשהו חוץ ממנה. לא מרגישה את זה, אין הבדל. אבל כשיש הבדל פועלים מתוך ההבדל.

תלמיד: ומתי מתחיל ההבדל? כשמגיע הקו?

הקו מגיע כבר מתוך הרגשת ההבדל, כן.

תלמיד: והצמצום היה פשוט חלק מד' בחינות דאור ישר, סיבה תוצאה, סיבה תוצאה?

הכול עיגולים.

תלמיד: כולל הצמצום?

כן. ואחרי הצמצום נעשה חלל פנוי וביאת הקו לתוך החלל כבר בונה מדרגות זו למטה מזו, לא סיבה ומסובב אלא זו למטה מזו. בדרך כלל אנחנו מתבלבלים מפני שבמוח שלנו סיבה ומסובב מתפרש כזו למטה מזו, אבל זה לא נכון.

קריין: אות ק"ד

"קד) היש ענין רע ב"רצון לקבל" מעצם בריאתו."

האם הרצון לקבל הוא רע ואי אפשר להגיד על הבורא שהוא ברא רע?

"קד) אין בו שום פחיתות מעצם בריאתו, וגם לא היתה מתגלה בו שום פחיתות לולא היה עליו הצמצום (הסת"פ אות י"ט ד"ה אמנם) ועי' באות ק"ו." הצמצום נעשה מפני שהנברא רצה להגיע להשתוות הצורה.

סיימנו את חלק א' בתלמוד עשר הספירות ונמשיך מחר בחלק ב'. אני מקווה שנעבור כמה שיותר חלקים ותהיה לנו התרשמות מהם. בחלק הבא נצטרך במשהו להשתמש בחומר של החלק הקודם, וכך נתקדם. לבעל הסולם יש עוד מאמרים שלא עברנו יחד ושכדאי לנו לעבור. אתם צריכים לחשוב ביניכם ואחר כך נתייעץ יחד, אני ואתם, איך לסדר את הזמנים שלנו לפי מה שאתם רוצים וכפי שאתם חושבים, תכתבו להנהלה ולפי זה נחליט איך לשלב את המאמרים של הרב"ש ובעל הסולם, יש שם מאמרים גדולים ארוכים וכבדים, עם תלמוד עשר הספירות, אבל כדאי לנו לחלק.

שאלה: האם אנו משיגים את אור החסדים לפני אור החכמה?

לא. זה בלתי אפשרי, אנחנו בונים את אור החסדים לפני שמגיעים לכלי דקבלה, לאור החכמה. האור המגיע מהבורא הוא אור חכמה, אבל תגובת הכלי בונה ממנו את אור החסדים.

שאלה: מה זה אומר שקלקול ותיקון בנושא אחד נוהג רק בעולם הזה?

רק בבחינה ד' דרצון לקבל, כשהכלי מגיע לשלמותו, לרצון לקבל השלם, הוא אומנם רחוק מהבורא אבל הוא מתגלה בכל צרכו, ורק שם יכול להתבצע תיקון, וכשמתבצע מילוי הוא נקרא "גמר התיקון". זאת אומרת הרצון לקבל בצורתו הסופית והמילוי שלו בצורתו הסופית יכול להתקיים רק בעולם הזה וזה נקרא "גמר התיקון".

שאלה: מהו בעצם העולם הזה, מה זה אומר לנו בדרך?

העולם הזה הוא לא מה שאנחנו עכשיו מרגישים אלא בחינה ד' ברצון לקבל שמתגלה בצורה השלמה.

שאלה: מה זה גילוי השמות הקדושים, מה המשמעות שלהם בעבודה שלנו?

האור העליון שמתגלה ברצון לקבל לפי חוק השתוות הצורה בין האור לכלי נותן לרצון לקבל, לכלי, צורה של האור וזה נקרא "גילוי השמות הקדושים". שם זה עשר הספירות י-ה-ו-ה, וכשהוא מסודר לפי האור, השם הזה הוא קדוש כי הוא עובד כולו בעל מנת להשפיע.

שאלה: לא ברור מדוע צורה נקראת צורה ולא למשל תכונה?

אני לא יודע למה הם מתכוונים אבל צורה היא אותה צורת הקבלה, צורת הכלי, איך הוא מסודר בתיקון שלו. צורת ההשפעה.

שאלה: מהי צורת ההשפעה בפועל, איך היא באה לידי ביטוי בעשירייה שלי?

כמה כל אחד מצמצם את הרצון לקבל שלו, האגו שלו, וחושב איך לעזור לחבר להתמלא באור העליון, זאת אומרת איך לעזור לחבר להגיע לרצון להשפיע. זאת העבודה של כל אחד ואחד, איך כל אחד נכלל באחרים על ידי כך שעוזר להם, לכולם, להיות ברצון להשפיע.

שאלה: האם כאשר אדם מגיע להשפעה, הוא יכול לקבוע ברגש ובשכל באיזו מדרגה הוא נמצא?

כן ודאי. אך ורק.

שאלה: האם כלי פנימי הוא עשירייה וכלי חיצון הוא כל מה שלא הצלחתי לחבר לעשירייה?

כן, אפשר כך להגיד.

שאלה: מה יכולה עשירייה לעשות ברגע שהיא מרגישה את עצמה בנפילה?

אם העשירייה כולה מרגישה בנפילה אז אין לה מה לעשות. אם אין לה כוח לצעוק לבורא ולבקש, "איש את רעהו יעזרו", שהבורא ירחם עליהם ואין להם כוח לפנות לעשיריות האחרות שיעזרו לה, אז רק מה שנקבע ביניהם, שהם בודקים האחד את האחר ולא נותנים לעשירייה ליפול, רק זה אז יכול לעזור.

שאלה: לפני שחברה מבקשת עזרה בצורה מפורשת, האם מותר לעשירייה להתערב ולנסות לעזור לה? איך באמת להיות בטוחות שחברה שלנו נמצאת עכשיו בירידה?

עליכן להשתדל לבקר את הדברים האלה, לבדוק אותם, למדוד אותם ולפי זה להתקיים, להתקדם. אין מה לעשות, אין כאן חכמות, אין כאן ניסים, ככל שתהיו מחוברות ביניכן, אז תוכלו לעזור זו לזו וכך להינצל. לכן הבורא שבר את הכלי כדי לתת לנו אפשרות להתחבר ולהינצל מכל המצב הירוד שלנו.

שאלה: אם אני נמצאת בירידה כזו שאפילו הקבוצה המקומית שלי לא עוזרת לי, האם אפשר לפנות לקבוצה המרכזית בפתח תקווה?

צריך שיהיה מישהו אחראי על כל עשירייה ועשירייה מחוץ לעשירייה. אומרים שאלו הם ראשי השפות, אז תראו אם יש לכן למי לפנות, ואם אין, אז צריכים להתארגן כך שיהיה. בצורה כזאת תוכלו להגיע למצב שתקבלו עזרה. אם אין אדם כזה שנמצא מעליכן ומסוגל לתת לכן עזרה, זה לא טוב, לא שאתן צריכות לפנות אליו כל פעם, אבל בכל זאת אדם כזה צריך להיות.

שאלה: האם במצב שאדם מת צריך פשוט להיסחב בדרך ולחכות עד שהמצב יתחלף?

אם אדם מרגיש כמת, אז אין לו שום אפשרות לעשות משהו אלא רק להתקרב לחברים ולהידבק אליהם בלי כוח כמו שאין לו, בלי שכל כמו שאין לו, אלא כל הזמן להיות כמו על הידיים שלהם ומה שהם עושים גם הוא עושה מכוח הדבקות, והם יתנו לו את כוח הדבקות הזה.

שאלה: לפני מספר ימים המלצת לכלי העולמי לבחור עשירייה אידאולוגית, עשירייה שתוביל את הקבוצה בהמשך. מה הם הקריטריונים שלפיהם עלי לבחור באנשים האלה, על מה להסתכל ועל מה פחות לשים דגש?

אנחנו עוד לא עזבנו את המשימה הזאת ואתם עדיין לא עניתם לי. במשך הזמן זה יתבהר יותר ויותר. אנחנו עוד נחזור לאותה השאלה.

תודה רבה לכן נשים. אתן לא מבינות עד כמה אתן עוזרות, ממלאות לנו את השיעור, נותנות כוחות. אתן כוח נאמן. אני מודה לכן מאוד בשם כל הגברים אבל קודם כל בשמי, תודה.

שאלה: לגבי בחירת העשירייה האידאולוגית, אני לא יודע איך לנהוג כי עד יום שני צריך לבחור. איך המקובלים עשו את זה? מה השורש של הפעולה הזאת?

אני לא יודע על מה אתם מדברים. מי אמר שצריך לעשות את זה.

תלמיד: בשבוע שעבר היה שיעור בנושא הזה והמלצת שכל חבר וחברה יבחרו עשרה שמות גם של גברים, גם של נשים. בסוף שבוע שעבר נשלח סקר לכולם, כבר ענו עליו מאות חברים מהכלי העולמי, ואנחנו ביקשנו מכולם לענות על השאלון הזה עד יום שני. אנחנו נרכז את התשובות, יש גם שאלות שמתעוררות, גם אותן אנחנו מרכזים, נציג לך גם את השאלות וגם את התוצאות ומשם נתקדם.

צריכים לקבוע זמן שבו נעסוק בזה. אני צריך רגשית להיכנס לזה, אני לא יכול סתם כך עכשיו לענות על דברים כאלה כי הכול קשור לעבודה בעשיריות, במשפחה הגדולה שלנו, לכן אני צריך להרגיש, להתכלל בזה. אם כבר סיימתם את הבירורים, אז נקבע זמן, נדבר על זה, נתכלל, נכנס לזה ואז נוכל לקבוע משהו.

שאלה: האם אפשר שנכלול בלימודים הבאים אגרות של רב"ש ובעל הסולם?

אתה צריך לכתוב זאת למארגני השיעור. דיברנו היום שאנחנו צריכים לשלב. אנחנו מתחילים את חלק ב' בתלמוד עשר הספירות, ואז חצי שעה או אפילו שלושת רבעי שעה תהיה מוקדשת לקריאת מאמרים ואגרות של בעל הסולם ורב"ש.

שאלה: אנחנו מדברים על קווים ועיגולים. העביות הזו שיוצרת את הקו, האם היא סוג של הפרעה בזרימה של העיגול ואז זה בונה את העיגול הבא?

לא, אנחנו נלמד את זה, אין לזה תשובה חד משמעית.

(סוף השיעור)