שיעור בוקר 19.06.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 141,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות י' – י"ב

קריין: כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", עמוד 141, אות י'.

אות י'

"ובא וראה דברי פי חכם, הר"א אבן עזרא ז"ל בספרו יסוד מורא דף ח' ע"ב, וז"ל בא"ד, ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות, בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אעפ"י שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, לישרים בלבותם, והפך זה לב חורש מחשבות וכו' ומצאתי פסוק אחד כולל לכל המצות, והוא, את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד, והנה מלת "תירא", כולל לכל מצות לא תעשה, בפה ולב ומעשה, וזו היא המדרגה הראשונה, שיעלה ממנה, אל עבודת ה' יתעלה, שהיא כוללת כל מצות עשה, ואלה, ירגלו לבו וידריכוהו, עד כי ידבק בהשם יתברך הנכבד, כי בעבור זה נברא האדם, כי לא נברא לקנות הון ולבנות בנינים וכו' ע"כ יש לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה, ולבקש האמונה, וכו', וה' יפקח עיני לבו ויחדש בקרבו רוח אחרת, אז יהיה בחייו אהוב ליוצרו וכו'. ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב. כי התיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שוא ועמל ורוח, כמו המייגע עצמו לספור הדפין והתיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור, וכמו גמל נושא משי, והוא לא יועיל להמשי, והמשי לא יועילנו, עכ"ל אות באות.

הנשאב מדבריו ז"ל, שהוא באחת, דהיינו לאחוז בהמטרה, שעליה האדם נברא. ואומר עליה, שהיא ענין הדביקות בהשם ית' הנכבד, ואומר ע"כ, שהאדם מחויב לחזור אחר התחבולות, שיביאנו לאהוב אותו, ללמוד חכמה ולחפש אמונה, עדי שיזכה שהש"י יפקח עיני לבו, ויחדש בקרבו רוח אחרת, שאז יהיה בחייו אהוב ליוצרו. ובכוונה גדולה מדייק זה שיהיה בחייו אהוב ליוצרו, להורות, שכל עוד שלא זכה לקנין הזה, אין עבודתו שלימה, והעבודה בהכרח שנתנה לנו היום לעשותם. וכמו שמסיים על זה כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב, כלומר, שהשיגו לב, לאהוב אותו ויחמדהו, שהם נקראים בלשון חכמים חכמי לב להיות שאין שם עוד רוח הבהמי היורד למטה, שאין היצה"ר שורה אלא בלב פנוי מחכמה. ומפרש ואומר שהתיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים, הרי זה דומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור. רצונו לומר שבהכרח מחוייב למצוא התחבולות, לזכות להקנין הנזכר, שאז מסוגל לטעום טעמי תורה, שהוא ענין החכמה הפנימית ומסתריה, וטעמי מצוה שהוא ענין האהבה והחמדה אליו ית', שבלעדי זה, נמצא שאין לו, אלא התיבות והמעשים לבד, שהמה גויות בחוסר נשמות, שדומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה וכו', שודאי לא יושלם בו הרפואה, מטרם שמבין פירושה של הרפואה הכתובה, וגם אחר שילך ויקנה אותה בכל הדמים שיפסקו עלי', ואם סדרי הלימוד והמעשה אינם מסודרים להביאנו לזה, דומה לגמל נושא משי שהוא אינו מועיל להמשי, והמשי לא יועילנו להביאו אל שלימות הכוונה שבשבילה נברא."

בעל הסולם מסביר לנו כאן בהרחבה, אבן עזרא ועוד חכמים במקום אחר, שהתורה ניתנה כדי שאנחנו נשיג את הפנימיות שלה. שנבין איך לתקן את הכלים ואיך בכלים המתוקנים לגלות את התורה, לגלות את האור העליון, את הבורא, את כל התהליך, את החיים העליונים באמונה למעלה מהדעת כשמשיגים את זה, שלזה אנחנו צריכים להגיע. וודאי שזה כל העניין של הקבלה, וזה שאנחנו רוצים לדעת עכשיו, לקבל ידע יותר ופלפולים למיניהם, כמה ספירות, כמה עולמות, כמה זה וזה, זה בסדר, אבל זה לא מוסיף, על ידי זה לא נדבקים לחוכמה. לחוכמה נדבקים רק על ידי מאמצים בקבוצה ובאמונה למעלה מהדעת.

אות י"א

"ועפ"י הדברים הללו, השגנו פקיחת עינים במאמר ר' סימון, במדרש רבה פרק ו' על פסוק, נעשה אדם, וז"ל (שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת) שנעשו כתות כתות חבורות חבורות, מהם אומרים יברא, ומהם אומרים אל יברא, הה"ד חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו, חסד אמר יברא, שהוא גומל חסדים. אמת אמר אל יברא, שכולו שקרים. צדק אמר יברא, שהוא עושה צדקות, ושלום אמר אל יברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה, נטל האמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, מה אתה מבזה תכסיס אלתכסייה (חותם) שלך, תעלה האמת מן הארץ, הה"ד אמת מארץ תצמח עש"ה.

והנה המאמר הזה מוקשה הוא סביב סביב:

א. עדיין לא נתבאר בזה חומר הכתוב דנעשה אדם וכי ח"ו לעצה הוא צריך עד"ה תשועה בלב יועץ.

ב. פה אמת, איך יאמר על כלל מין האדם שכולו שקרים, והא אין לך דור, שאין בו כאברהם יצחק ויעקב.

ג. ואם כנים שפתי אמת, איך מלאכי חסד וצדקה הסכימו על עולם שכולו שקר.

ד. למה נקרא האמת תכסיס אלתכסייה, שפי' חותם, הבא בשולי המכתב, אשר בהכרח שיש מציאות של עיקר חוץ מהחותם, אמנם חוץ מגבול האמת, ודאי שאין שם מציאות כלל.

ה. היתכן למלאכי אמת, לחשוב לפועל אמת, שאין ח"ו פעולתו אמת.

ו. מה הגיע לו להאמת מתוך עונשו הקשה שנשלך עד לארץ ולתוך הארץ.

ז. למה לא מובא תשובת המלאכים בתורה כמו שמובא השאלה אליהם."

אלה הרבה שאלות שוודאי שאנחנו לא יכולים לברר אותן עכשיו, אבל תיכף נברר. הן כתובות בצורה כזאת שכאילו לא מרגישים שהן קרובות אלינו, אבל הן בעצם מסדרות לנו את כל הכלי של נשמה. ודאי.

"וצריך להבין אותם ב' ההנהגות הערוכות לעינינו, ההפכים מן הקצה, אל הקצה שהם הנהגה של הוויות כל המציאות של עולם הזה, והנהגה של אופני הקיום, להעמדתם של כאו"א, מהמציאות שלפנינו. כי מקצה מזה, אנו מוצאים הנהגה נאמנה, בהשגחה מאושרה עד להפליא, השולטת, להתהוות כל בריה ובריה מהמציאות, וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאות האדם, והנה האהבה והעונג סבה ראשונה שלו, הבטוחה והנאמנה לשליחותה, ותיכף אחר שנעקר ממוח אביו, ההשגחה מזמנת לו מקום בטוח, משומר מכל נזק, בין המצעות שבבטן אמו, באופן שכל זר לא יגע בו, שמה, ההשגחה מכלכלת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, לפי מדתו, וכן מטפלת עמו בכל צרכיו, לא תשכחהו רגע, עד שירכוש לו חיל, לצאת לאויר ארצינו המלאה מעקשים, ואז, ההשגחה משאלת לו, עצמה וכח, וכמו גבור מזויין זקן ורגיל, הולך ופותח שערים ושובר בחומותיו. עד שבא בין אנשים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שיעזרוהו כל ימי חולשתו, להיותם היקרים לו מכל בני חלד, באהבה ורחמים וגעגועים עצומים בעד קיום מציאותו, וכן הולכת ההשגחה ומחבקתו עד שמכשרתו למציאותו ולהשתלשלות מציאותו אחריו. וכמקרה האדם כן מקרה מין החי, ומין הצומח, כולם מושגחים בהפלאה יתירה המבטחת הויתם למציאותם, וידעו זאת כל חכמי הטבע".

עד כאן זה ברור, זה טבעי. אנחנו רואים את זה מהחיים שלנו.

שאלה: האם עבודה מעל הדעת בונה את "אמת מארץ תצמח"?

כן. דווקא היא. כי אחרת לא יוצא מהארץ כלום. אחרת הארץ הופכת להיות חול, כמו החול שזה החול הגשמי גם החול הרוחני לא יצמח ממנו כלום, שום דבר. רק על ידי אמונה למעלה מהדעת, כשמוסיפים כוח הבינה, כוח הלחות, כוח המים, כוח החיים, אז יוצא שהארץ מתחילה להוציא את הפירות.

"ומעבר מזה מקצה השני, בהסתכלותינו על סדרי העמדה וכלכלה באופני הקיום של אותם המציאות מקרני ראמים עד ביצי כינים, אנו מוצאים בלבול סדרים, כמו בין מחנה הבורחת משדה המערכה מוכים וחולים נגועי אלקים, וכל חיתם לממותים, אין להם זכות קיום, זולת בהקדם יסורין ומכאובים, ובנפשם יביאו לחמם, ואפי' כנה הקטנה שוברת שניה בעת צאתה לסעודתה, וכמה כרכורים היא מכרכרת עד שמשגת אוכל לפיה די סעודתה, לזכות קיומה, וכמוה מקרה אחד לכולם הקטנים עם הגדולים, ואינו צריך לומר במין האדם מובחר היצורים, אשר ידו בכל ויד כל בו."

מילים יפות. הוא כותב בצורה יפה, אבל זה ברור לנו מהמציאות שאנחנו רואים בעולם הזה.

מה שניתן להשגה לכולם, אין לנו מה לשאול עליו. אנחנו מבינים את זה בעצמנו.

אות י"ב

"אמנם גם בעשר ספירות דקדושה, אנו מבחינים, ערך של ב' הפכים, להיות ט' ספירות ראשונות ענינם בצורת השפעה, ומלכות ענינה לקבלה, וכן ט"ר מלאים אור, והמלכות, לית לה מגרמה ולא מידי [אין לה מעצמה דבר], וז"ס שאנו מבחינים בכל פרצוף, ב' בחי' באור, שהם או"פ ואו"מ, וב' בחי' בכלים, שהם כלי פנימי לאו"פ וכלי חיצון לאור מקיף. והוא מסבת ב' הפכים הנז' שא"א לב' הפכים שיבואו בנושא אחד, וע"כ צריכים לנושא מיוחד, לאו"פ, ולנושא מיוחד לאור מקיף, כמו שהארכתי בפמ"ס ענף ב' וד'.

שאלה: מה זה "ב' בחינות באור, שהן או"פ ואו"מ, וב' בחינות בכלים, שהן כלי פנימי לאו"פ וכלי חיצון לאור מקיף"? מה זה אומר כלי חיצון לאור מקיף?

כלי חיצון לאור מקיף, באיזה כלי נמצא האור המקיף? אור פנימי נמצא בכלי שהוא רצון לקבל שעבר עליו צמצום, מסך ואור חוזר, ולפי השתוות הצורה של הכוונה לעל מנת להשפיע האור נכנס לתוך הכלי ואז האור הזה נקרא "אור פנימי". אם האור בא לכלי והכלי לא יכול לקבל אותו, או בכולו או בחלקו, האור קיים סביב הכלי ואז הוא נקרא "מקיף". איפה הוא קיים? הוא קיים ברצון, אם לא רצון אז הוא לא קיים, אין דבר כזה. האור קיים סביב הרצון.

רצון שעדיין לא עבר צמצום, מסך ואור חוזר, עדיין לא עבר עיבוד, התאמה בין הרצון לאור, לכן האור נמצא בכלי חיצון, זאת אומרת רצון חיצון ואור חיצון. חיצון זה נקרא שאין שם אפשרות להתחיל לעבוד על ידו בעל מנת להשפיע, להתקרב לבורא, לכן זה נקרא, "חיצון" ולא "פנימי".

תלמיד: הכוונה היא רצון לא מתוקן בעצם?

כן.

שאלה: בתחילת קטע י"א כתוב "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו". האם אתה יכול להסביר את זה?

אם אתה רוצה לדעת את זה, אתה צריך ללכת למאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם. שם הוא מסביר את זה בצורה רחבה ביותר. עד כמה שכאן זה יהיה נחוץ, אנחנו נדבר על זה, אבל להיכנס לזה מן הסתם אני לא רוצה. זה ממש שייך לתיקון הכלי.

שאלה: האם כשאנחנו מקבלים את האור בתוך הכלי, אנחנו מקבלים רצונות שאנחנו מתקנים?

כן.

שאלה: הוא כותב כאן, בעבודה הרוחנית שלנו יש תשעה חברים, ט' ראשונות, אז האם האור אף פעם לא מגיע לתוך המלכות, המלכות תמיד תחת צמצום, האור מגיע רק לט' ראשונות?

רק מלכות עובדת. תשע ספירות אלו מידות התאמת המלכות לאור העליון. לכן אם מלכות עובדת להתאים את עצמה לאור העליון, היא צריכה להיות כמו תשע הספירות שלפניה ואז היא עושה מעצמה דומה לבורא. זו העבודה.

תלמיד: והאור לא נכנס לתוכה? היא עובדת אבל לא מקבלת את האור בפנים? לאן מגיע אור פנימי, ל-ט' ראשונות?

כן, בזה שמלכות מעלה אור חוזר, האור החוזר הזה הוא מתלבש על אור ישר, ואז יש לך עשר ספירות דאור חוזר ועשר ספירות דאור ישר. וזה מורגש במלכות כשהיא מקבלת.

שאלה: האם יש כלים למעלה, מעל המלכות, שהם לא נפרדים מהמלכות אלא הם כאילו התרחבות, הרחבה של המלכות, התפשטות של המלכות?

קשה לנו לדבר על זה. אני לא רוצה כל כך לדבר על זה כי אני יכול לבלבל את האנשים. יש כאלה שנמצאים בינתיים בזה שהם יודעים רק חמש בחינות, יש כאלה שכבר עשר ספירות, יש כאלה שט' ראשונות ומלכות, ויש כאלה שיש כתר וט' תחתונות, או כתר ומלכות ושמונה ספירות ביניהם. אני לא רוצה עכשיו להתחיל לשחק עם זה, אחרת נתבלבל כולנו. לאט לאט, במשך הזמן נגיע לזה. זה לא המקום שאנחנו לומדים את זה, זו הקדמה. לכן טוב לשמוע שזה קיים, כך או כך זה לא חשוב, אבל קיים ואחר כך אנחנו לאט לאט נגיע לזה. "מתוך מעשיי אני אכיר את זה", כך כל אחד ואחד צריך להגיד.

אות י"ב

"אמנם גם בעשר ספירות דקדושה, אנו מבחינים, ערך של ב' הפכים, להיות ט' ספירות ראשונות ענינם בצורת השפעה, ומלכות ענינה לקבלה, וכן ט"ר מלאים אור, והמלכות, לית לה מגרמה ולא מידי [אין לה מעצמה דבר], וז"ס שאנו מבחינים בכל פרצוף, ב' בחי' באור, שהם או"פ ואו"מ, וב' בחי' בכלים, שהם כלי פנימי לאו"פ וכלי חיצון לאור מקיף. והוא מסבת ב' הפכים הנז' שא"א לב' הפכים שיבואו בנושא אחד, וע"כ צריכים לנושא מיוחד, לאו"פ, ולנושא מיוחד לאור מקיף, כמו שהארכתי בפמ"ס ענף ב' וד'.

אולם בקדושה אינם הפכים ממש, להיות המלכות נמצאת עם הט"ר בסוד הזיווג, ויהיה גם תכונתה להשפיע בסוד או"ח, כמ"ש בפמ"ס ענף ד'. משא"כ הס"א שאין להם מבחי' ט"ר כלום ועיקר בנינם מחלל הפנוי שהוא ענין גדלות הצורה של קבלה, שעליה היה הצמצום הא', שאפי' אחר שהגיע הארת הקו לתוך הרשימו נשאר שורש הזה בלי אור כמש"כ בפמ"ס ענף א' וע"כ המה הפכים מראש עד רגל לעומת החיים והקדושה, בסוה"כ זה לעומת זה עשה אלקים, וע"כ נקראים מתים כמ"ש שם.

והנה נתבאר לעיל באות ו', שכל ענין הצמצום היה רק להתקשטות הנשמות בדבר השוואת הצורה ליוצרם, שהוא ענין התהפכות כלי קבלה על צורת השפעה, כמו"ש שם, ובמצב הנז', נמצא המטרה הזאת עודנה משוללת, הן מצד בנין פרצופין דקדושה, שאין שם כלום מבחי' חלל הפנוי, שהוא צורת גדלות הקבלה, שעליה היה הצמצום, וע"כ, לא יארע שום תיקון לדבר שאינה שם במציאות, וכן מצד בנין הס"א, ודאי אין כאן שום תיקון, אע"ג שיש להם מבחי' חלל הפנוי, שהרי ענינה הפוכה לגמרי, וכל מה שמקבלת למיתה עומד. וע"כ, אך לאדם דעולם הזה צריכין, שבקטנותו מצוי בכלכלה וקיום הס"א, ויורש מהם הכלים דחלל הפנוי, ובגדלותו עובר ומתחבר לבנין הקדושה, בסגולת תורה ומצות להשפיע נ"ר ליוצרו, ונמצא מהפך גדלות הקבלה שכבר קנה, שתהיה מסודרת בו רק ע"מ להשפיע, שנמצא בזה משוה הצורה ליוצרה, ומתקיים בו הכונה.

וזה סוד מציאת הזמן בעולם הזה, דהנך מוצא שמתחילה נתחלקו ב' ההפכים הנ"ל, לב' נושאים נפרדים זה מזה, דהיינו הקדושה, והס"א, בסוד זה לעומת זה, שעדיין נשלל מהם התיקון כנ"ל, מפני שמחוייבים להמצא בנושא אחד, שהוא האדם, כנ"ל. וע"כ בהכרח, למציאות סדר זמנים אנו צריכים, שאז יהיה ב' ההפכים באים בהאדם, בזה אחר זה, כלומר, בזמן קטנות, ובזמן גדלות כאמור."

שאלה: בטור ב' למטה, באות י"ב מדובר ב"צריכים לנושא מיוחד, לאו"פ, ולנושא מיוחד לאור מקיף", מהו נושא ומהו נושא מיוחד?

כלי. מה זה נושא? זה הכלי. כלי לאור פנימי וכלי לאור מקיף. צריכות להיות שתי צורות של הכלים ושתיהן שייכות לאדם, כדי שאדם יהיה גם בהרגשת אור הפנימי וגם אור המקיף ואז יוכל להבדיל בין שניהם, להתחיל לקשר בניהם וכך להתקדם.

שאלה: איך יכול להיות שמהבורא שהוא בהשפעה, שלם, נולד משהו כמו אדם שיש בו גם סטרא אחרא וגם קדושה? יש פה הפכים. איך זה קורה?

אתה שואל כך, איך בורא הטוב יכול לבנות, לברוא עולם כל כך רע? נכון?

תלמיד: לא, בכלל איך יש כזה דבר שנקרא רע אם הבורא הוא כזה טוב?

נכון, זאת באמת שאלה. אתה רואה, אף אחד לפניך לא שאל.

תלמיד: ויותר מזה, ממה שקראנו כרגע יכול להיות שבכלל אין טוב ואין רע אלא יש רק את ההרגשה שלנו.

בטוח שזה ככה, שאין טוב ואין רע, אלא ישנה השלמות האחידה, הכול אחד, הכול יחיד, הכול מיוחד, הכול נמצא בגמר התיקון, שום דבר לא היה ולא נברא בצורה כזאת שהיה משהו חוץ מהשלמות האידאלית, וכל מה שקורה זה נקרא "העולם", העולם מהמילה העלם, שיש העלמה על השלמות שבה אנחנו קיימים, לפי דרגות ההעלמה שיש עלינו, ואנחנו ניזונים מההעלמה, מהחושך, מהקליפות וחיים בהם וחושבים שזה העולם, כמו הצנון הזה. וכך אנחנו קיימים, אבל באמת אין כלום, אין חושך ואין שום דבר, "אין אכזר בבית המלך".

תלמיד: מה זו ההרגשה של האדם אם ככה? אם אין כזה דבר, אז מה זה?

"היינו כחולמים".

תלמיד: מה זה אומר, "היינו כחולמים"?

שאנחנו נמצאים בחלום, "כאילו". בשביל מה? כדי לרכוש את התכונות ההפוכות מהשלמות, כדי להרגיש את השלמות בצורה אמיתית כמו שאנחנו כנבראים מסוגלים להשיג דבר מהיפוכו בלבד. לכן אנחנו חייבים לרכוש את כל כלי החושך, אחרת לא נוכל להרגיש את האור.

תלמיד: אפשר לשאול למה זה ככה?

למה זה ככה. אני עונה לך, כי זה ככה. אחרת הנבראים לא היו יכולים להתקיים חוץ מהבורא, אם אתה אומר, שלמות בלבד שהיא קיימת, אז אין מקום חוץ מהבורא, רק מציאות אחת יכולה להיות ואם אתה רוצה שיהיה עוד מישהו, אז זו כבר לא תהיה שלמות, אז אתה מחלק את המציאות לאחד ולשני. איך יכול להיות שיהיה כך, שיהיה בורא ויש עוד מישהו חוץ ממנו? איך אתה תחלק מציאות לשניים ביניהם? ואם לא, אז או שהבורא קיים או שהנברא קיים, אבל אם שניים אז זה לא הולך. השלמות עצמה לא נותנת לך אפשרות לחלק את המציאות. מה תעשה? תן עצה.

תלמיד: אני מבין למה צריך שיהיה משהו הפוך ממנו בשביל שיהיה פה איזשהו יחס למשהו, אבל מה שאני לא מצליח להבין זה שכשאנחנו אומרים על האדם שיש בו גם קדושה וגם סטרא אחרא, למה הוא לא רק זה או רק זה? זה מה שאני לא מבין, איך מתקיימים שניהם?

כי אחרת הנברא לא היה קיים. לא הייתה יכולה להיות מציאות הנברא, היה רק בורא. כדי לתת לנברא להתקיים הבורא כאילו מזיז את עצמו, מפנה מקום. מה זאת אומרת? עושה הסתרה ואומר, אני בורא רצון שבו אני לא שולט, אני נותן לרצון לשלוט אני רק מלמד אותו איך לשלוט, וגם כן מלמד אותו בצורה כזאת, שהוא בעצמו יבחר איך לשלוט. בעצמו. שמה שירצה, יעשה. יעשה טוב, יעשה רע, כך או כך, לא חשוב. כי לבורא באמת זה לא חשוב, איך יכול להיות שאתה פוגע בו? איך יכול להיות, זו שלמות. זאת אומרת הבורא בורא את הנברא בצורה כזאת שהנברא ישלוט במקומו. כמו שאתה רוצה, שהילדים שלך ישלטו במקומך. שהם יהיו יותר גדולים, יותר חזקים, יותר מוצלחים. ואתה? אתה מוכן להתבטל.

אני לא יודע איך להעביר את הדברים האלה, אבל תתחיל לרשום את התנאים האלה: אחד, הבורא הוא הכול, שלם. שניים, איך יכול להיות שיהיה מקום לנברא אם הבורא הוא שלם ולא זקוק לכלום, איך יכול להיות שהוא נותן מקום לנברא, אתה מבין. אז איך יכול להיות שתהיה מציאות אחרת חוץ ממנו. אז ודאי שבדמיון, בדמיון הזה קיים בלבד.

תלמיד: מה זה הדמיון הזה?

הדמיון הזה זה שהבורא קודם כל בורא את המצב הסופי, ברצון שלו מיד נעשה המצב הסופי. כתוב, שמיד נעשו כל הנבראים הנמצאים בשלמות הסופית, ואז מהשלמות הסופית הזאת שהם כולם כמוהו, דומים לו, ולכן הוא לא צריך לפנות שום מקום אלא שם הוא והם נמצאים דווקא הפוך, בחיבוק אחד, בזיווג אחד, בשלמות הדדית, בהשלמה הדדית, מתוך המצב הזה הוא בונה את ההסתרה.

למה הוא בונה את ההסתרה? מפני שכל הסתרה והסתרה היא כדי עוד יותר להעלות את הנברא למעלה מהצב שהוא ברא אותו בצורה השלמה, כי בצורה השלמה הנברא הוא קיים אבל קיים כולו על חשבון הבורא, עכשיו איך הבורא נותן לנברא להוסיף על השלמות, שזה הנברא בעצמו רוכש ומייצב, ככה עושה, לכן הכול נובע לא מחיסרון כמונו שנמצאים ומגלים, אלא מצד הבורא זה הכול נובע מהשלמות.

תלמיד: יוצא כאילו שהאדם מוסיף על השלמות של הבורא.

אמת. נכון. כן. יפה. זה לא פגם לבורא, כי כל מה שאדם מוסיף זה גם כן תוספת, פלוס לבורא. כי הבורא ברא נברא כזה שעוד יכול להוסיף. יוצא שאין כאן שום דבר שמפסידים, אף אחד לא מפסיד, אבל אחד לא נמצא באיזה חיסרון.

שאלה: מה זה התקשטות הנשמות?

מה זה קישוט?

תלמיד: לעשות משהו יפה יותר.

יופי, זה בדיוק מה שצריך, הנשמות מתקשטות. זאת אומרת נשמות זה כמו נוקבא שמייפה את עצמה, עושה צבעים אליה. כי מלכתחילה אם אתה מסתכל עליה זה משהו זוועה, רצון לקבל בלבד, ואחרי האיפור, אחרי כל הדברים האלה, אז יש על מה להסתכל. שהיא צובעת את עצמה בעל מנת להשפיע, בעל מנת לאהוב את הזולת וכולי, על מנת להתקשר, ואז היא יפה.

שאלה: מה הקשר בין הקושי ליישב את שני ההפכים האלו בנושא אחד, למשבר שעכשיו האנושות עוברת?

שאלת יפה, אנחנו נמצאים ממש במצב הזה שהאנושות מתחילה לגלות את המצב שלה. זה המצב האמיתי, איפה נמצאים, אפילו אין לי מילים מיד לענות על זה בצורה קצרה וברורה.

האנושות מתחילה לגלות עכשיו שמצד אחד היא נמצאת בחיסרון עצום מהשלמות, מצד אחד, מצד שני היא ממש קשורה לשלמות. כמו שנגיד אנחנו נמצאים בהבדלה, אנחנו והשלמות דרך קיר דק, כזה קיר יפני, אתה יודע, שם עושים קירות מנייר, ביפן. לא היום, במבנים שלנו, אבל ככה בבית היפני, הם עושים הכול, גם חלונות מנייר, גם קירות מנייר, אז דרך הקיר הדק הזה ככה אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים עם המציאות הרוחנית.

כי אנחנו והמציאות הרוחניות בעצם נמצאים כמעט יחד, והכמעט הזה זה נמצא בלב שלנו. אם אני מתחבר לעשירייה אז אני כבר נמצא ברוחניות, ולכן אין לי שום בעיה, שאני יכול להרגיש את עצמי רחוק מרוחניות. לא, אני לא רחוק, זה כאן, איפה העשירייה שלי? אני נופל עליהם ואני ברוחניות. אני מוסר את עצמי אליהם ואני ברוחניות. אני מכניע את עצמי כלפיהם ואני ברוחניות. וכך אנחנו על ידי כל מיני פעולות כאלה כבר נכנסים לרוחניות. והבורא לכן ברא את כל התנאים האלו כאן.

היום אנחנו רואים את זה דרך הקורונה, שהוא דוחף אותנו דווקא לרוחניות. אנחנו חושבים, "מה זה הווירוסים האלה, מה קורה לנו?", רוחניות הוא שם לפנינו, רוחניות. גם כן שנראה לנו שאנחנו צריכים להיות רחוקים זה מזה, איך זה יכול להיות חיבור אם אנחנו רחוקים זה מזה. לא נכון, זה ריחוק מתוך האגו שלנו, ומתוך להשפיע זה לזה אתה תהיה בקירוב. אם היינו עכשיו יכולים להתחבר זה אל זה בעל מנת להשפיע, איזה וירוס היה פוגע בנו? לא היינו מגלים שום וירוסים. תתקרבו זה לזה, תתחבקו, שום דבר לא יקרה לך. חס ושלום, דווקא ההיפך, אתה תגלה את כל הווירוסים האלה עד כמה שהם מבריאים אותך מכל המחלות, מכל המזיקים. זאת אומרת זה גילוי הרע הווירוס הזה עושה לך, ואין בעולם שלנו חוץ מהרע, אבל עכשיו זה ממש בהתגלות, בצורה יותר ברורה, שאנחנו באמת צריכים להבין מה התיקון שצריכים לעשות.

תלמיד: אני רוצה להמשיך לשאול בהקשר לקהל הרחב. כרגע רואים שההפכיות הזאת ממש קורעת את האנושות לשתיים. בתפיסה של העולם הזה זה פשוט לא ניתן לעיכול החיבור של שני ההפכים. בעל הסולם גם ניסה במאמרים שלו להצדיק את שני ההפכים, הוא כתב על זה הרבה. האם זה דבר שבאמת אנחנו צריכים להסביר לאנושות, או רק להגיד חיבור חיבור או לקשר את החיבור, לסגירת הפער הזה שישנו?

אין בעיה בחיבור, רק בכוונות. אם אנחנו יושבים וכולם שונאים זה את זה, אז ודאי שיש בינינו ממש פצצת אטום. אם אנחנו יושבים ורוצים להתחבר למרות הפערים, אז בינינו זה כור אטומי שבמקום פצצה הוא מייצר לנו כל פעם אנרגיה יפה, טובה. זה הכול תלוי איך אנחנו משתמשים באנרגיה הזאת הפנימית שיש לנו ברצון לקבל. הרצון לקבל חייב להיות, בלעדיו אנחנו לא קיימים, לא נרגיש את עצמנו.

אבל תלוי על ידי מה אנחנו מתקשרים בינינו. כמו שבכור האטומי, יש לך שם חומר, רדיואקטיבי, וחייב להיות ביניהם גרפיט זאת אומרת שיעצור אותם מלהתלקח, אלא שיהיה ביניהם כמו מסך, אור חוזר, שעושה ביניהם קשר הנכון, אז אנחנו יכולים ליהנות מהדברים האלה. ככה זה בכל צורות הטבע קורה.

אנחנו נלמד את זה על עצמנו.

תלמיד: אז שני הפכים בנושא אחד זה נושא שאנחנו אמורים להסביר לאנושות, או שזה משהו שאנחנו צריכים להשיג רק בצורה פנימית, בכוונות בחברה שלנו?

האנושות היא תתקדם עד כדי כך שאתה תצטרך להסביר לה הכול. ויש דברים שהם יקבלו את זה כדי לממש ולהיות כמונו, ויש דברים שהם לא יוכלו לממש את זה אבל בכל זאת צריכים לדעת כדי להיות כגוף המשייך את עצמו לראש. ולכן זה מה שיקרה.

אבל אפילו שהם צריכים להיות כגוף לגבי ראש, כי ישראל נקרא "לי ראש" חוץ מישר א-ל, מילת "ישראל" היא מתחלקת גם ל"לי ראש", והם שייכים לגוף הפרצוף. זאת אומרת מקבלים מאיתנו ואנחנו מעלים את החסרונות שלהם לבורא ומקבלים מהבורא מילוי בשבילם. אנחנו באמצע נמצאים, כמעבר. ובצורה כזאת מתקיימים.

אבל כדי להתקיים יחד איתנו הם צריכים להבין את כל העבודה שלנו. רק לא לממש, את זה הם לא יכולים, אבל להבין כן. נגיד שאתה כמו נהג, אתה יודע פחות או יותר איך עובד האוטו ומה אתה צריך להפעיל, אבל לא שאתה ממש יכול לתכנן אותו ולבנות אותו לעשות אותו. אבל לדעת את הדברים, כן. כמו טייס.

שאלה: איך כלים דקבלה נכללים בכלים דהשפעה מבלי לפגום בבורא מצד אחד ומבלי למחוק את הנברא מצב שני? מה מאפשר את החיבור הזה לטובת שני הצדדים? האם יש כאן מהות חדשה, שלישית.

כן, שנקראת "מסך".

שאלה: המדענים היום נמצאים בחוסר הבנה מוחלט של איך הנגיף הזה מתנהג. יש המון תיאוריות אבל הם לא יודעים. האם ניתן לומר שהאקטיביות של הווירוס היא פרופורציונלית בצורה ישירה לזה שאנחנו לא יכולים להתחבר?

הדיאגנוזה שלך דוקטור היא נכונה.

שאלה: למה הבורא ברא את הכלי למרות שהוא לא צריך שום דבר בעצמו?

כדי להיטיב לנבראיו, כי מטבע הטוב להיטיב.

שאלה: האם הבנתי נכון מהדוגמה שנתת לגבי הכור האטומי, שכל האנושי היא כמו כור אטומי ואנחנו כמו אותם הגרפיטים. ואם אנחנו לא עושים את העבודה שלנו אז האנושות יכולה ליפול לכזה מצב שיוכל כבר להיות אסון.

זה בדיוק נכון, וזה מה שבעל הסולם אומר, שאנחנו יכולים להתקדם למלחמת העולם השלישית ואפילו הרביעית. בדיוק זה התהליך. נקווה שאנחנו נוכל לעצור אותו.

(סוף השיעור)