שיעור בוקר 10.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

כל הבעיה שלנו בלהתקרב למטרת החיים, למטרת התיקון, למטרת הבריאה, היא כולה כולה תלויה בתיקון של הכלי של "אדם", זאת אומרת בחיבור בינינו, להחזיר את עצמנו כמה שאפשר, לקרב את עצמנו כמה שאפשר לאותה הצורה כמו שהייתה במערכת "אדם הראשון" לפני השבירה.

ולכן, עד כמה שאני משקיע בחברה כדי שזה יביא אותה לצורה שאין עוד מלבדו, אחד יחיד ומיוחד, טוב ומטיב, כל מיני הצורות כאלה של גילוי הבורא, הן יכולות להתגלות בחברה. עד כמה אני משקיע בחברה כדי להביא אותה לצורה הזאת, לקשר הנכון הזה, בעצם בזה אני מקדם את עצמי, את כל האנושות, כל הבריאה, כל המערכת, לתיקון.

לכן העיקר שאנחנו צריכים לפעול נגד היצר הרע שלנו, הוא בזה שאני צריך לראות עד כמה שמספיק, שאין לזה גבול בעצם, אבל עד כמה שאני משקיע בהתקדמות החברה, הקבוצה, העשירייה, בכמה אני משקיע יותר, עד כמה שאנחנו תומכים זה בזה, שכל אחד מוסיף לשני וכך שכולנו יחד אוספים את המאמצים שלנו והמאמצים האלה בסך הכול נעשים מספיקים כדי לתת סכום היגיעה שלנו מטעם העשירייה כך שהבורא יכול להתגלות בה בפועל כלפי כל אחד וכלפי כולנו יחד.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו, וכיוון העבודה הוא להוסיף לחברה את המאמץ המשותף. ועד כמה שכל אחד ואחד מעורר את החברים, מוסיף להם, דוחף אותם קדימה, בהתאם לזה כך אנחנו מתקדמים. הבורא לא עושה חשבון עם אף אחד, הוא עושה חשבון עם הסך הכול, כי הוא גם נקרא "הכולל", ולכן כאן כל הבעיה שלנו, מצד אחד.

מצד שני אנחנו צריכים להבין שזאת לא בעיה בעצם אלא זה בדיוק המקום הנכון מפני שאנחנו באים מטעם הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, שרואה את כל הדברים האלה בצורה שהיא נפרדת, כל אחד נפרד מאחרים ולכן כל התיקון הוא, במילים אחרות, כמו שאנחנו מתחברים כאיש אחד ללב אחד.

אז מאיזה כיוון שלא ניגש לתיקון, הוא כולו בזה שצריכים לחבר את הרצונות, היינו הלבבות, צריכים לחבר את המאמצים וכל פעם ופעם יותר ויותר להוסיף ולאן, לחיבור החברה עד שהעשירייה מגיעה [להיות] כמו העשירייה של רבי שמעון, זה באמת פסגת התיקון.

לכן נשתדל לברר עוד ועוד מגמות, עוד ועוד נטיות ונקודות בעבודה הזאת, כך שהעיקר מכל רגע ורגע, שאנחנו נגיע להחלטה שההתקדמות האישית בעצם נמדדת בכמה שאני משקיע בחברה, בקבוצה שלי, בעשירייה שלי כדי לקדם אותה לחיבור בינינו ושיתגלה בה בורא. וגילוי הבורא לא תלוי בכמה שאנחנו חכמים, כמה שאנחנו יודעים, כמה שאנחנו כבר עברנו, זה תלוי סך הכול בכמה שכל אחד ואחד רוצה להוסיף לחברה את המאמץ שלו לחיבור הרצונות, הכוונות, הלבבות כך שאנחנו מגיעים לסך הכול לחיבור כזה שהבורא כבר אין עוד מלבדו, טוב ומטיב, יכול להתגלות.

קריין: אנחנו לומדים ממסמך "מתחזקים באין עוד מלבדו", ממשיכים מקטע מס' 4. כותב בעל הסולם.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [העשרים וארבע שעות שבמעת לעת], שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו.

והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

אנחנו דיברנו הרבה פעמים על זה שהעיקר זה מיד כשאדם קם בבוקר, שהוא כבר יעשה חשבון איפה הוא נמצא כלפי הבורא, כלפי הקבוצה ויתחיל לסדר את עצמו כלפי המציאות הרוחנית, ובזה הוא דווקא מסדר אותה, ורק אחר כך אפשר לגשת לכל מיני צורות גשמיות שהוא צריך לבצע אולי, אבל העיקר זה מיד השאלה, מיד המחשבה, באיזו צורת קשר אני נמצא עם הבורא ולכן באיזו צורת קשר אני נמצא עם הקבוצה, כדי דרך זה להגיע לקשר עם הבורא.

שאלה: אותן מחיצות הברזל שצריך להסיר, איך הן נראות, מה זה?

לכל אחד יש הפרעות משלו, אנחנו צריכים להבין שכל זה ניתן לנו כדי שאנחנו נשתדל למעלה מכל ההפרעות האלה בכל זאת להיות בנטייה לעשירייה ולבורא. זו לא שאלה באיזו צורה, יש אלף צורות. גם לאדם כל הזמן אלו צורות אחרות. העולם הזה, צורת העולם הזה, הקרובים שלו, הרחוקים, כל מיני הפרעות, בכל דבר ודבר, זו הכול הסתרה, שהבורא נסתר אחרי זה.

במידה שאנחנו משתוקקים, שאנחנו מייצבים את עצמנו כך דרך העשירייה להגיע לבורא, למקור, אז כל ההפרעות, שאנחנו חשבנו שהן הפרעות, שדרכן לא יכולנו להגיע לבורא, לאט לאט אנחנו מתחילים לראות בהן שהן דווקא מכוונות אותנו ומכוונות נכון לראות את הבורא. זה נקרא "עזר כנגדו". ואז אותן הצורות שמפריעות, אותם אנשים ומקרים שנראים לנו שהם דוחים אותנו מלהתקדם לרוחניות, אנחנו נראה שדווקא הם הם שעושים לנו טובה גדולה, שדווקא בהפרעה שלהם, בהתגברות דרכם, אנחנו יכולים לרכז את הראייה שלנו פנימית וכך להתחיל לגלות את הרוחניות.

לכן הצורה הכללית הזאת, שהוא אומר לנו שאנחנו צריכים לקום בבוקר ולהתחיל מיד לסדר את היחס שלנו לבורא, זה נכון. אבל זה חייב להיות קודם כל דרך הקבוצה, זה ברור לו, הוא אפילו לא מזכיר את זה, כי זה ברור לו מאליו. אבל חוץ מזה אנחנו צריכים להבין שכל צורות ההסתרה, כל הצורות שמבלבלות אותנו, כל העולם הזה, זו הסתרה שבדיוק מסודרת לפי הקלקול שלנו. וככל שאנחנו נעבור את הקלקולים האלה, אנחנו נראה את העולם הזה גם בצורה שונה.

מה ההבדל נגיד בין אנשים שחיו לפני חמשת אלפים או אלף שנה, ובינינו? זה פשוט אותן הנשמות רק שהן נמצאות בהסתרה שונה, בהתאם לכמה שהנשמות האלה צריכות לעבור תיקונים. עשו תיקונים, מתקדמים, העולם מתקדם. נדמה לנו שהעולם משתנה, העולם לא משתנה. אלא אנחנו במאמצים שלנו, כמה שאנחנו משתדלים, או כמה שלא משתדלים, אבל הכוח פועל עלינו ומחייב אותנו, לפי זה העולם משתנה, ההסתרה משתנה, ואז אנחנו רואים עולם חדש. הכול מותאם ליחס, לקשר בינינו לגמר התיקון.

לכן מהבוקר שאנחנו קמים, או בכלל כשאנחנו שוכחים באמצע היום איפה אנחנו נמצאים, שאנחנו נכללים בהסתרה ובה אנחנו חיים, שזה ודאי אדם שאיבד את הראייה, אז אנחנו שוב רוצים לחדש את הכיוון הנכון שלנו, שמה שאנחנו רואים זה את העולם המדומה שרק כלפיו אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, ובאמת להשתדל לראות דרכו את אין עוד מלבדו טוב ומטיב. ולזה אנחנו צריכים להגיע דרך ההכוונה שלנו בעשירייה, בקבוצה.

שאלה: ביחס לדבקות בבורא בכל בוקר, אני מתאמץ לעשות את זה כל יום עם התפילה ועם המחשבה על החברים, אבל אז במהלך היום אני מובס הרבה פעמים על ידי מחשבות אחרות. איפה אני תועה? מה אני עושה לא נכון?

אתה לא טועה. אתה מקבל מהבורא כל פעם הכוונות חדשות, ההסתרה מגיעה אליך בכל מיני צורות, כדי שדרכה תכוון את עצמך לחיבור בעשירייה ולדבקות דרך העשירייה בבורא.

זה לא שאתה אשם, אלא המכונה הכללית הזאת שנקראת "מערכת הבריאה" היא כולה כולה עושה פעולות, מתגלגלת לגמר התיקון עם כולם יחד ואיתך. ואז אתה מקבל כל מיני שינויים כלפי המטרה הסופית, שנראים לך תמיד החברים, או בכלל לא נראים, או כן נראים באיזושהי צורה, וגם העולם, המשפחה. כל זה צורות ההסתרה שאתה צריך דרכם לסדר קשר לבורא ולראות אותו לפניך כל הזמן. תמיד לראות את הבורא לפניך.

שאלה: מה זה אין עוד מלבדו כלפי העשירייה?

כלפי עשירייה אין עוד מלבדו, זה שכל עשירייה היא מחוברת מהכוח העליון, והיא שמחוברת על ידי הכוח העליון צריכה לגלות אותו. היא צריכה לקבוע ביניהם כאלו יחסים שאין עוד מלבדו יוכל להתגלות בתוכם, ושהיא כולה קיימת, כל העשירייה, כדי בעזרה הדדית, בתמיכה הדדית, כל אחד תומך באחרים, וכך כל אחד קיים רק כדי לקדם את העשירייה. כי בעשירייה כל החיים הרוחניים שלו. התפקיד שלו לחבר אותם יחד עד כדי כך שלפי החיבור הנכון הבורא מתגלה שנמצא בהם.

יש לפניך נגיד מיקרוסקופ, ואתה צריך לסובב את העדשות שלו, או נגיד כמו בפוטו, כמו שהיו פעם, גם היום אולי, שאתה מסובב את העדשות, ואם אתה מסובב אותן נכון אז אתה מצליב את כל הצירים כך שאתה רואה את התמונה בצורה ברורה, חדה. זה מה שאנחנו צריכים, לסובב כל אחד ואחד את כל העדשות שיש לנו בקבוצה בצורה כזאת, שאנחנו נראה את הבורא שהוא קיים בתוכנו. וכך אנחנו ממשיכים אז להתקשר אליו.

ודאי שפעם ראשונה שנתפוס אותו אחר כך זה יעלם, ואנחנו שוב נצטרך לרוץ אחריו ונתפוס אותו לאיזשהו רגע, ושוב יעלם. אבל פעם אחר פעם אנחנו בזה מתקדמים, עולים בדרגות הבירור, דרגות המימוש, בכל מיני אופנים שישנם ברוחניות.

תלמיד: איך מתבטא בעבודה יומיומית בינינו כל ה"אין עוד מלבדו" כלפי העשירייה?

כל מה שדיברנו עכשיו צריכים לעשות יומיומית, לא יום יום, אלא רגע רגע. זאת העבודה שלנו, אין יותר עבודות. כל העבודה היא רק להביא את העשירייה למצב שאני רואה בה לא עשירייה, אלא אני רואה בה עשר תכונות, שבלצרף אותן בצורה יותר ויותר נכונה, חדה, אני מרגיש את הבורא בדרגות נרנח"י המתקדמים.

למה אני עכשיו עדיין מחכה בלימוד "תלמוד עשר הספירות"? אני רוצה שתהיה הצורה הזאת ברורה לפַנינו רגשית, ואחר כך נגיע ללמוד את זה בצורה מכאנית. אבל שהמכאניקה היא לא תסתור את הצורה הנכונה, שאנחנו צריכים להיות בהתקשרות רגשית בינינו. ואז אחרי כל מה שאנחנו נלמד ב"תלמוד עשר הספירות" אנחנו נראה שזה רגשות, שזו העבודה של האדם בלב ובמוח שלו.

שאלה: אני מרגיש שאני מנסה להתכלל עם החברים שלי בעשירייה, בראשון, בשני, בכולם יחד, אבל מה זה אומר שאני בצורה מדויקת מצליב את העדשות האלה, מה הכיוון שחסר לי?

מה שחסר לנו זה לראות שאנחנו כולנו באמת כמו עשר ספירות, שצריכים להתכלל, להתקשר ולהוסיף זה אל זה, לפי מה שכותב לנו רב"ש. חוץ מזה, הוא לא יכול לספר לנו יותר מזה, כי אי אפשר, אין מילים לזה כל כך. זה כמו עם כל הרגשות שלנו, להעביר רגש למילים זו בעיה גדולה מאוד. ולהסביר את זה לאנשים שלגמרי לא נמצאים באותו רגש כמו שנמצא המקובל, לא שזה קשה, אלא בלתי אפשרי. להעביר את האדם, לספר לו על העולם הרוחני מצד העולם הגשמי, איך תעשה את זה?

ולכן כשאנחנו מגיעים ל"תלמוד עשר הספירות", בדרך כלל אנחנו מתחילים ללמוד אותו בצורה כמו פיסיקה, גיאומטריה, שרטוטים, כוחות, רשימות וכן הלאה. ובאמת כך הם עושים ובצורה הנכונה, כי אחרי כל הפעולות הרוחניות יש לנו את המכאניקה הזאת, אבל לא שאנחנו נלמד מכאניקה, כי היא רק שפה כדי להסביר לנו מה אנחנו צריכים לעשות. כמו במוסיקה זה אולי דומה במשהו, אנשים שמסתכלים על התווים הם לא מבינים מה שכתוב שם, הם רואים איזה סימנים, אבל אנשים שמבינים, שלמדו סולפג'ו נניח, אז הם יכולים לקרוא את זה, הם יכולים לשיר את זה לפי התווים, ויש להם כבר את הבנת השפה.

אותו דבר בחכמת הקבלה אם אפשר להגיד, זה הרבה יותר מסובך מורכב ונעלה מזה, אבל אותו דבר. כשאנחנו צריכים ללמוד תע"ס ששם עיקר כל הפעולות שלנו, אבל הפעולות האלה צריכות להיות מובנות לנו כבר במשהו בצורה רגשית מה זה מסך, עביות, אורות, כלים, כל המצבים האלה לפחות במקצת. כמו ילד קטן שנמצא בעולם הזה, אבל משהו מהעולם הזה הוא בכל זאת תופס, השינויים שבין הדברים הוא איכשהו מרגיש.

כך אנחנו צריכים להיות מוכנים לכניסה לחכמת הקבלה ממש. כי זו שפה בסך הכול של המקובלים, כמו שכותב בעל הסולם, שזו שפת הענפים, לכן מקובלים המציאו להם את השפה שאיתה הם כך יכולים להסביר מאיש לאיש, מדור לדור את מה שקורה ברוחניות במילים מהעולם הזה. אנחנו עוד נדבר על זה.

העיקר בשבילנו הוא לשמור על הצורה הנכונה של היחס שלנו לרוחניות, שאנחנו מדברים על החיבור בינינו ואיך בחיבור בינינו מתגלה הבורא, כמו דרך עדשה שאנחנו מסובבים אותה. זאת אומרת מצליבים בין החברים יותר ויותר בכוונות, ברגשות, במחשבות שלנו להיות כאיש אחד בלב אחד, ואז הלב האחד זה נקרא שאנחנו תופסים בינינו את הנקודה המשותפת ובה אנחנו מגלים את הבורא.

ולכן בקומו מהבוקר, כמו שהוא אומר, אנחנו צריכים מיד לכוון את עצמנו לזה שכך אנחנו צריכים להגיע. וודאי שכל פעם יהיו לנו בלבולים הרבה יותר גדולים ובקימה בבוקר או במשך היום אנחנו נראה את עצמנו רחוקים מאוד מרוחניות, וזה הכול כדי שאנחנו עוד יותר ועוד יותר נייצב נכון את כל הנסיבות האלה, כל המצבים שאנחנו עוברים, כדי להביא את עצמנו לתמונה נכונה.

ועד כמה שיש הבדל, פער גדול בין הנפילה, זאת אומרת שאנחנו רואים רק את העולם הזה וכלום חוץ מזה, לבין העלייה, שאנחנו רואים את עצמנו כמחוברים והבורא בינינו, עד כמה שהפער בין זה גדול יותר, לפי זה אנחנו נראה את הצורה הרוחנית יותר נעלה, וכך נתקדם.

אז צריכים לראות בזה ולא לשכוח שזה הבורא משחק איתנו. ולכן בתחילת הדרך כשאדם מתקרב לחכמת הקבלה, כשיש לו לפי הנטיות הפנימיות שלו דרישה להתקרב לגילוי הבורא, אז הבורא מתגלה לו במקצת, ואז האדם מגיע אלינו נניח ונכלל איתנו ומתקדם איתנו יחד, ובוער, זה מצד אחד.

ומצד שני, כשהאדם כבר משתוקק לבורא ורואה כביכול שהוא נמצא בכל המציאות, וודאי שכך זה צריך להיות, אז הבורא מתחיל להסתיר את עצמו כדי לתת מקום לאדם להתקדם בעצמו אליו, לבורא. וכאן האדם מתחיל לראות, למה עזבתני? והוא גם מתקרר, הוא עוד לא יכול ללכת קדימה, לא שומע שהוא צריך להתכלל בחברה, ומאבד קשר עם הבורא ועם החברה ועם הכול, אפילו שהיה לו במקצת, הוא לא מבין שזאת הייתה אתערותא דלעילא, שהבורא משך אותו אליו, ועכשיו הוא צריך לתת יגיעה בקבוצה ולבורא באתערותא דלתתא, זאת אומרת מעצמו. הוא לא יכול להבין שפעם הבורא עושה את ההתקרבות ופעם האדם עושה את ההתקרבות.

ואחרי שהבורא עשה התקרבות, וקירב את האדם קצת, בזה שהאדם הבין והרגיש איזו התעוררות, אז הבורא עוזב אותו. עכשיו הוא רוצה שהאדם ימלא את אותו מקום שהבורא קירב, שהאדם ימלא אותו עם יגיעה מצידו, והאדם לא מבין את זה ועוזב. לכן אנחנו רואים אנשים שבאים ואחר כך עוזבים, זה לא מה שחשבנו. הם חשבו שהכול יתגלה ויתגלה מתוך זה שהם סתם רשמו את עצמם כנמצאים בבני ברוך, אלא כאן זה מקום של עבודה.

אז יכול להיות שזה מה שיקרה לנו עכשיו. בתחילת הפנדמיה הרבה אנשים היו בחיפוש מה לעשות, והגיעו גם אלינו. לעומת מה שהיה קודם, הגיעו הרבה אנשים חדשים, חיפשו דרך, חיפשו מטרה, ראו משהו, הרגישו משהו. אבל עכשיו כשהמשבר והמתח קצת יורד, ושוב אפשר לטוס, ושוב אפשר ללכת למסעדות ולעשות חיים כביכול. עכשיו יכול להיות שהאנשים האלה יתחילו להרגיש שהחיים הם לא רק בין המקובלים, אלא החיים הם גם בין המסעדות ברחוב. אז אנחנו צריכים לחזק את עצמנו בדרך, כמה שאפשר יותר מהר נוכל להשיג את הבורא ולא לאבד חברים. בסדר?

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לראות מאחורי כל האיחוד שלנו את עשרת הספירות, ויש את החברים שלנו, את התכונות האלה שאני מתחבר איתם. מה חסר בהרגשת החבר כדי שהתכונה הזאת תהפוך לתכונה רוחנית?

אני צריך לראות בכל חבר וחבר שהוא נחוץ לי להשגת הבורא. ובהתחברות עם כל הקבוצה, ככול שאני מחבר אותם אלי, בזה אני קונה כוח שבו אני יכול לגלות את הבורא. אני עם הכוח שלי לא יכול לעשות כלום, אבל כשאני מחבר אלי את התכונות של החברים, שנמצאים מה שנקרא בליבי, אז אני אוכל לגלות את הבורא. ככה זה עובד.

תלמיד: באיזה רגע התכונה הזאת של החבר הופכת מסתם תחושת ההשתוקקות שלו, לתכונת הבורא, תכונה של ספירה ממש? מה חסר כדי שזה יקרה?

רגישות, הבנה, רגש ושכל מה שנקרא.

תלמיד: יש תכונות של החברים שאנחנו מרגישים, ואני צריך להרגיש את זה כנחוץ לי בקשר עם הבורא, ובאמת אני מרגיש אותם. עכשיו, מה אני צריך לעשות כדי שהתכונה תהפוך לספירה?

לפי המאמצים שלך זה נעשה, על ידי האור העליון. האור העליון משפיע על הרצונות שלך, אפילו שאלו רצונות לא כל כך טבעיים, שאתה אוסף ומפעיל בצורה מלאכותית. בכל זאת לאט לאט על ידי הפעולות שלך והפעולות של החברים, בצורה הדדית, כל אחד מקבל את ההבחנות של עשר הספירות, ולפי זה אתם מתחילים לראות את המצב הרוחני במקום את המצב הגשמי.

שאלה: אם אין עוד מלבדו, אז גם אנחנו הרי בתוכו, גם בתור יחידים וגם בתור עשירייה?

כן, אבל אנחנו מדברים על ההשגה מצידנו, מה זה חשוב אם יש שם משהו? אם אני בכל זאת לא מגלה ולא יכול לתאר לעצמי, זה הכול פנטזיות שלי. אם אני רוצה לגלות את הכוח עליון, שאין עוד מלבדו, רק אותו אני יכול לגלות, וחוץ מזה אין כלום. אז אני צריך ללכת לפי השלבים, לפי הצעדים, שכתבו לי אנשים שכבר עשו את זה, ונתנו לי את ההוראה הזאת.

"תורה" זה נקרא הוראה, ואז לפי ההוראה הזאת אני צריך לחבר את עצמי לכמה חברים, ויחד, בביטול עצמנו, אחד כלפי השני, בסך הכול כלפי המרכז הקבוצתי שלנו, כשכולנו מתבטלים שם, כולנו מתחברים שם, ושם אנחנו מגלים את הבורא. זו סך הכול שיטת גילוי הבורא. מה זה חכמת הקבלה? שיטת גילוי הבורא לנברא. ואחר כך, כל היתר, מגילוי הבורא נעשה לך ברור, אתה כבר לא צריך כלום, אתה לא זקוק לשום דבר, אתה בעצמך כבר מתחיל להיות המפעיל, והפעיל בכל המציאות.

שאלה: כשאתה אומר שאני מחבר אלי תכונות של החברים, וכך אני יכול לגלות את הבורא. האם החיבור נעשה באמצעות זה שאני מצליח לעורר סוגי חברים, כאילו כל חבר שאני מצליח לעורר, אני סופג את התכונות שלו?

לא, תכונות גשמיות ודאי שלא, אלא תכונות רוחניות, אבל הן מגיעות אלי לפי כמה שאני משקיע בלתמוך בהם, בלאהוב אותם, לעלות אותם למעלה ממני. ואז אני מקבל את התכונות הרוחניות שלהם, בעצם ספירות, וכך אני נכלל מהם, אבל זה לא מה שאנחנו מתארים עכשיו.

תלמיד: יש חברים שאני לפעמים מצליח לעורר יותר, יש חברים שאני מצליח לעורר פחות. האם זה משנה, או שצריך לעורר באופן כללי את העשירייה?

באופן כללי לעורר את העשירייה.

שאלה: זה קצת דומה אולי למה שהחבר עכשיו שאל. לכל חבר יש טבעת פוקוס משלו, או שיש לי טבעת כללית לעשירייה?

לא, לכל חבר משלו.

תלמיד: כל חבר.

כן.

תלמיד: אז כלפי מה אני מצליב אותם, מה זה הצלב האמצעי שלא זז, נקודת היחס?

הבורא.

תלמיד: מה זה?

איחוד, האיחוד של כל התכונות, זו הנקודה המרכזית.

תלמיד: מה זה אומר שאני מסובב את הפוקוס על חבר, ואני אומר עכשיו הוא בפוקוס?

אני לא כל כך מסובב את הפוקוס על החבר, אני לא חושב שכך נכון לדבר, אני רוצה לצרף את כל החברים, להיות איתם יחד במרכז החיבור בינינו, וזו נקראת נקודת הפוקוס שלנו, של כולנו, ושם מתגלה הבורא. יותר טוב כך. אתה יודע, ככול שנכנסים לאופטיקה, אנחנו רואים עולם מאוד מורכב, מאוד מורכב. יש צירים, קווים, ג' קווים, זה לעומת זה, זה בירידה, זה בעלייה, כל אחד לפי התכונות שלו מסדר את הפוקוסים האלה בכל מיני צורות, וכך אנחנו כמו בקלידוסקופ. בצורה כזאת אנחנו רואים את הבורא בכל מיני אופנים כאלה.

שאלה: שמעתי אותך אומר, שדבר ראשון כשקמים בבוקר עלינו לשאול עצמנו מה היחס שלנו לבורא. מה בדיוק לשאול את עצמי, מה המצב הרצוי שאני אמור להגיע אליו בדקות הראשונות כשאני קם בבוקר?

עד כמה אני נמצא בהסכמה עם הבורא, בדבקות אליו, עד כמה אני רוצה שכל התנועות שלי יהיו לפי הפקודה שלו. ואני רוצה להגיע למצב שהוא מתלבש בי, ועושה את הפעולות לפי הרוח שנמצאת בי.

קריין: קטע מספר 5, כותב בעל הסולם.

"המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.

כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא]"."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

העיקר שאנחנו צריכים לא להיפרד מההשגחה, והבורא, הוא מכוון אותנו ומלווה אותנו בכל המקרים, ומה שלא יקרה זה תמיד יורד ממנו, משתלשל ממנו אלי, וכך אני צריך לקבל את זה. ואני לא נתקע, לא נעתק ממנו באף מקרה, "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי"¹, וזה העיקר, שאדם כל הזמן צריך לאחוז בבורא. ועוד יותר, כמו ילד קטן, אבל הוא רואה שיש נגיד אימא לידו, אז הוא תופס אותה עוד יותר חזק כשהוא רואה איזה מין פחד שנכנס בו או משהו, כך אנחנו צריכים להבין, שברגע שאנחנו מאבדים את הכוח העליון, והוא לא נמצא באופק שלנו, אנחנו עוד יותר צריכים לחפש ולאחוז דרך הקבוצה. שוב אני אומר כאן, דרך הקבוצה, כי אם אני מחפש מחוצה לקבוצה אני יכול להיתקע בכל מיני דברים שהם לגמרי לגמרי עוד יותר רחוקים מהנפילה שממנה התחלתי.

ולכן כל הגישה לבורא, ולכן הוא זורק אותנו מעצמו, כדי שאנחנו נתעורר לחיבור בקבוצה, ודרך הקבוצה נגיע אליו, שזה בעצם כמו שאנחנו למשל מפעילים מחשב. נגיד שנפל מחשב, אנחנו צריכים להתקין אותו מחדש, אז אני מחבר אותו לחשמל, לרשת, מעורר בו איזו תוכנה, ואחר כך על ידי התוכנה אני כבר מוציא מה שאני צריך שיהיה לי על המסך, בהדרגה. כך גם אני צריך, קודם להקים את העשירייה, את הקבוצה, את החיבור בינינו, רק אחרי זה אני מתחיל לכוון את עצמי לבורא ממש.

אני לא יכול לכוון את עצמי לבורא כמו שנראה לנו. בהתחלה זה הולך פה ושם, כאילו אדם מקבל איזו תמיכה שקרית, היא שקרית, היא לא נכונה, אבל בינתיים זה כך, כמו עם הילדים הקטנים, שזה בסדר. אבל אחר כך אנחנו צריכים להבין שאין ברירה, אם אני רוצה להגיע לראייה נכונה, אז אני צריך לעורר את התוכנה הנכונה במחשב שלי, שזאת העשירייה, ודרך העשירייה לחפש את הבורא. ושוב לחזור לקשר עימו דרך המחשב שלי, דרך העשירייה, וכך כל פעם.

שאלה: מה קורה כאשר יש הדחייה, ויחד עם זה מתרחשת ההבנה שזה קשר עם הבורא, זו דבקות?

כן, ודאי, אם אנחנו יכולים להיות עם הבורא במקרים הטובים ובמקרים לא כל כך טובים, ובכל זאת לא להיפרד ממנו, אלא להגיד שאין עוד מלבדו, וגם זה בא ממנו, כדי שאני עוד יותר חזק אתפוס אותו, כמו שאנחנו רוצים להפחיד לפעמים את הילד שלא יברח מאיתנו, אלא שיהיה יותר צמוד אלינו, אז אנחנו מפחידים אותו, אז כך גם עושה הבורא ומראה לנו שיש עוד מקום לדבקות. אתה צודק.

שאלה: העבודה של החברים בקבוצה היא בלעורר את האחרים לחפש את הפוקוס הזה כל הזמן באיחוד?

האדם צריך להשתדל להביא את העשירייה ואת כול העולם לגמר תיקון, ובזה לראות את התפקיד שלו, אפילו אם הוא לא מקבל מזה שום דבר, אלא רק מביא את כולם. זאת העבודה, עבודת ההשפעה הנקייה. ולכן הרבה מקובלים גם התפללו וביקשו ירידה מהמצב הרוחני הנעלה שלהם, כדי באמת להיות במצבים שלעצמם אין להם כלום, אלא רק לדחוף את כול האנושות, את הכול חלקי אדם הראשון לתיקון, ובעצמם להיות כמה שיותר נמוכים בכל התהליך הזה.

ברוחניות, מי שנמצא הכי נמוך, מי שנמצא אחרון בכל שרשרת הסולם הרוחני, ודוחף את השרשרת הזאת מעלה, את הסולם הזה מעלה, הוא בעצם יותר גדול. הערך הרוחני של אדם נמדד עד כמה הוא אפס, ועד כמה הוא עשה את האחרים לאחדים, לפי כוח ההשפעה שזה הבורא. זהו.

אז אם תראו מה זה נקרא להשפיע, יוצא לכם כך, להשפיע נקרא שאני באפס וכולם מלאים, ואני עשיתי את זה, ויותר מזה אני גם לא יודע על זה שאני עשיתי, גרמתי, זאת אומרת שמרתי על עצמי שלא להתגאות וכן הלאה.

שאלה: בקטע בעל הסולם מזהיר אותנו ממצב של טיפש שהולך בדרך הפרעות, מהי הסכנה בדרך הזאת, במצב הזה?

האדם נקרא טיפש אם הוא לא מבין שמה שקורה זה קורה לו מהבורא ואך ורק כדי להעלות אותו. ולכן הוא נקרא ממש טיפש, בכל מיני מילים כאלה, מפני שלא מבין שמה שקורה לו, קורה לו מ"אין עוד מלבדו" ומ"טוב ומיטיב".

שאלה: הבוקר אנחנו שמענו את המשפט הזה שהבורא לא מתייחס ליחיד, לבודד, אבל גם שמענו עוד קטע שבכל בוקר, בקומו משנתו, האדם צריך לכוון את עצמו רק לבורא. אז אני שואל את עצמי, כשאנחנו חושבים על היחס כלפי הבורא, אנחנו צריכים להתייחס אליו בתור אני, לבד, במהלך היום, או שאנחנו כעשירייה? איך אני יכול להבחין בין שני הדברים האלו, אני או אותו אחד שמתייחס לבורא?

אני צריך להשתדל לראות את החברים שהם נמצאים בתוכי, שאני מרגיש אותם קרובים, יחד לאותה המטרה, לאותה הנטייה, מסכימים להליכה הזאת, תומכים זה בזה. לא חשוב באיזה מצבים כל אחד ואחד נמצא, זה הבורא שכבר מנגן, כמו שמנגן על פסנתר, הוא מנגן עם כולם ככה בכל רגע ורגע, איך שאנחנו נמצאים אבל אנחנו בסך הכול נמצאים בתהליך של החיבור בינינו, וכל הזמן החיבור בינינו הוא מכוון, אנחנו מפנים אותו לבורא, כדי לתת לבורא מקום להתגלות. זה בעצם התענוג שלו, ואנחנו כדי לעשות נחת לו רוח, צריכים לעשות את זה. זו מטרת ההתפתחות שלנו, בכל רגע ורגע להיות מחוברים עד כדי כך שהאור העליון יסדר מאיתנו כזאת צורת החיבור, שהבורא יכול להתגלות בצורה אופטימלית. ואם לא רוצה להתגלות, שלא יתגלה, כן רוצה להתגלות, שיתגלה, אבל אנחנו צריכים להיות, רוצים להיות ביחד בינינו בצורה כזאת, ככוח ביד היוצר, ככלי ביד היוצר.

שאלה: אנחנו יודעים מהנבואה של בעל הסולם, עד כמה שהוא ביקש מהבורא שיוריד אותו מדרגתו ושיוכל יותר להיות מחובר לעם, לעולם, בשביל להסביר את השיטה יותר טוב, אז למה ניתן בכלל להשיג עולמות רוחניים, דרגות עליונות, ושוב פעם לרדת למטה, ומה זה התוספת הזאת לרדת למטה בשביל עוד פעם למעלה יותר?

זה הכול לא בגלל להשיג ולעלות ולרדת, אלא כדי לעשות נחת רוח. אנחנו רוצים להיות מחוברים כמה שיותר בינינו, כדי לתת לבורא מקום להתגלות יותר, כי זה נקרא לעשות לו נחת רוח. ואם יותר להתגלות לבורא זה נקרא שאנחנו עולים בסולם המדרגות, אז עולים, יורדים, יורדים, זה לא חשוב לנו. המצב הפרטי של כל אחד וכולנו יחד בעשירייה לא חשוב לנו, חשוב לנו רק דבר אחד, כמה שיותר לתת לבורא מקום להתגלות בין הנבראים, בנו ובין כל הנבראים שעוד סביבנו. רק לפי זה יש לנו חשבון, ולכן יכול להיות כמו שבעל הסולם ביקש, ש"תוריד אותי, אני רוצה לטפל בכולם כמה שאפשר, כדי לתת לך עוד יותר מקום להתגלות", ואז אנחנו מבינים את הנטייה שלו, שזה לא כדי שהוא יהיה הגדול, אלא לתת מקום לבורא להתגלות יותר, שבזה הוא ישפיע יותר.

שאלה: כאילו תוספת חיות לאדם בהשגה, שהוא יוכל להגיע גם לתיקון?

אף מקובל לא חושב על יותר להשיג, יותר להבין, הוא חושב רק על איך לתקן את הכלי דאדם הראשון כדי שהבורא יוכל להתגלות בו. הוא לא חושב לכיוון שלו, כמה הוא מבין וכמה שהוא משיג, זו צורה אגואיסטית. תרשום לפניך, שכבר לא יהיו יותר כאלה שאלות.

קריין: קטע מספר 6, כותב בעל הסולם ב"שמעתי".

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים. ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו". 

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים." 

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")

קריין: נמשיך לקטע מספר 7, כותב רב"ש.

"האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. 

כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו." 

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

חזק. על ידי מה קירב אותו? דווקא על ידי זה שנותן לו ירידה, מקום ליגיעה, ואז אדם יכול לראות לעצמו וגם להראות לבורא עד כמה הוא כבר נמצא בעבודה רוחנית ושמח מזה שקיבל ירידה, כי זה מקום לגילוי היחס שלו לבורא, יחס לעבודה רוחנית, להתגברות על הרצון, עד כמה הוא סידר לעצמו את הקבוצה, סביבה, שהכול תלוי בסביבה, וכך הוא מגלה את העבודה שלו. זאת אומרת השמחה היותר גדולה, צריכה להיות דווקא בזמן הירידה, שהבורא נותן לנו הזדמנות לעשות משהו, ולא במצב שאנחנו נמצאים בעליה, שהוא מביא לנו איזה אור, ואנחנו ככה נמצאים כאילו באוויר.

לכן העובד האמיתי, הוא שמח מהירידות יותר מהעליות. קודם כל שינוי, זה כבר לא חשוב איזה, אבל יותר טוב שינוי לזה שהוא נמצא דווקא בירידה, בתכונות, במצב רוח, שאז יש לו אפשרות לעשות על זה תיקון אמונה למעלה מהדעת, ואז כמה שהבורא מוריד אותו, ככה הוא מעלה את עצמו, מוריד אותו, הוא מעלה את עצמו, וכך הם יחד עושים את העבודה.

עבודת הבורא היא בעיקר בירידת האדם. מה זה ירידת האדם? לגלות לאדם עוד תכונות, עוד רצונות מקולקלים שישנם באדם. ועבודת האדם היא לשמוח מזה שקיבל עבודה מהבורא, כמו עובד טוב אצל בעל הבית, הוא שמח שבעל הבית נותן לו עבודה ועל ידי העבודה הוא יכול להתקדם, להתקרב לבעל הבית וכך לעלות לדרגה שלו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לגלות את התוכנה הזאת של הבורא כדי להתקרב אליו, למרות שמה שמאיר את הנקודה שבלב זה הפחד שהוא שם בלבנו?

אם על פני הירידה שקבלת עכשיו מהבורא, "קיבלת ירידה" זה נקרא שאתה קיבלת תוספת כלים מקולקלים, אם אתה משתדל את הכלים האלו לתקן, להביא להם כוח התיקון, ואחר כך כוח המילוי, אז אתה בעצם מתחיל להבין מה הבורא עושה לך, איזו הזדמנות הוא נותן לך. זאת אומרת בירידה שלך ובתיקון הירידה מצידך, אתה מתחיל לדבר עם הבורא. זה נקרא " דודי לי ואני לו", וכך אתם מתחילים לדבר ביניכם. זה כמו שאנחנו נמצאים בדו שיח, שאני מדבר עם מישהו, אני שואל, הוא עונה, הוא שואל, אני עונה, כל אחד נותן כלי, ממלא כלי של השני, זה נקרא שאנחנו עובדים יחד.

זה כל הקשר שיש בין כל החלקים, מסאב אטומים, כוכבים וכל הגלקסיות, ספירות ועולמות. שכל אחד מגלה לשני את המקום הריק, והשני ממלא, הראשון לשני והשני לראשון, וכך אנחנו צריכים לראות את העבודה שלנו בירידות ועליות, בכל רגע ורגע משלנו. ואם אנחנו כך נחזק זה את זה, בעדינות כלפי מה שהבורא כל הזמן פונה אלינו, אז אנחנו נראה שיש לנו הזדמנות כל הזמן להיות בדו שיח עימו. ובזה "איש את רעהו יעזורו", אנחנו נתמוך אחד בשני ואז יהיו לנו יופי של חיים, כל הזמן ממש נהיה בשיחה עם הבורא. "שיחה" זאת אומרת שהוא מגלה בנו כל פעם כל מיני עומקים, ואנחנו מתוך העומקים "קראתיך ה'", אנחנו פונים אליו, וכך כל פעם מגלים זה את זה, הבורא מתגלה בתוך הנברא.

שאלה: מה לעשות במצבים של ירידה עמוקה כשאנחנו מנותקים מהעשירייה ברגע שקורה דבר כזה שזורק אותנו החוצה מהרוחניות?

תאמין לי שגם אני עברתי את כל המצבים האלו, אין אדם שלא עובר אותם, כל אחד קצת באופן משלו, אבל אתה יודע, זה כמו ילדים שנמצאים בגן ילדים. נגיד שיש שם שלושים ארבעים, לא חשוב כמה ילדים, אבל כל אחד עובר מה שכולם עוברים, כמעט ואין שינוי מאחד לשני. אנחנו כבר נמצאים איתכם בכאלו מצבים שאפשר להגיד שהם מצבים רוחניים אבל עדיין לא מגיעים להכרה שלנו. זה כמו ילדים בגילאים קטנים, הם לא מבינים איפה הם נמצאים, באיזה עולם הם נמצאים, עם מי בדיוק יש להם קשר. הם יודעים שאלו אבא ואימא וזו המטפלת שלהם ועוד מישהו שם, אבל לא יותר מזה, כך אנחנו בינתיים.

הכול תלוי עד כמה אנחנו נתקדם בהתקרבות בינינו, עד כמה אנחנו נעורר את עצמנו בלעורר את הבורא בינינו. כשאני נמצא בעשירייה אני רוצה לגלות קשר שלי עם החברים שלי, שבתוך הקשר אני אראה את הבורא כמו דרך זכוכית מגדלת או דרך מסך מחשב או משהו, אני רוצה להפוך את העשירייה לכלי לגילוי הבורא. העשירייה תהיה עוד מעט עשר ספירות, ושם בתוך עשר הספירות האלה אנחנו נגלה אור פנימי, אור מקיף, אור ישר, אור חוזר, ושם אנחנו כן נגלה את הקשר בינינו ועם הבורא יחד, אז כך אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד.

כשאתה אומר שאין לך קשר ואתה לא יודע מה לעשות, קודם כל כמה פעמים ביום אתם נפגשים, זו הזדמנות לקשר. יש לך שיעור בוקר, כשכל השיעורים שלנו בינתיים הם רק לחיזוק הקשר בינינו לנכונות לגלות את הבורא. אני מקווה שעוד מעט אנחנו נפסיק עם זה ונעבור ללימוד "תלמוד עשר הספירות", שאנחנו כבר נדבר בצורה טכנית עד כמה אנחנו יכולים להתקשר, מסך, אור פנימי, חיצון, חוזר, רשימות, שאנחנו נתחיל לעבוד בצורה יותר טכנית, פרקטית, בקשר בינינו ובקשר בינינו עם האור העליון שנכנס לתוך העשירייה, לתוך עשר ספירות.

בעצם לזה אני חותר, אתם צריכים להבין שהמטרה שלנו היא להגיע לחכמת הקבלה כזאת שהיא כולה כתובה ב"תלמוד עשר הספירות". לא כדי לחטט ב"תלמוד עשר הספירות" ולראות שם כל מיני פעולות כאלו או כאלו. אנחנו נעבור את זה על עצמנו, אנחנו לא צריכים את החכמה המנותקת מההרגשה, מהגילוי. אנחנו רוצים את חכמת הגילוי, שאנחנו נגלה את הבורא, נדע על ידי מה, נדע מה בדיוק לצפות מזה, איך לקבל אותו וכן הלאה, זאת אומרת שתהיה לנו חכמה פרקטית, מעשית.

שאלה: לגבי הקטע שקראנו, קטע מספר 6, לבעל הסולם יש שכל מאוד אקדמי מדעי, ואנחנו גם למדנו שצריכים ללמוד בקפדנות את המילים שאנחנו קוראים בטקסט. השאלה שלי היא כאשר בעל הסולם מדבר על "מעשה כשפים" על איזה פן הוא מדבר? זה נראה מאוד מנוגד לגישה של בעל הסולם כי פה הוא מדבר במילים שיותר מסמלות אמונות שונות כמו קסמים או כשפים. מה הוא רוצה להגיד במילים האלה "מעשה כשפים"?

קודם כל תתרגל לשאול בצורה יותר קצרה, זה דבר אחד. "מעשה כשפים" וכל מיני דברים כאלה זה מה שנראה לאדם שזה נעשה על ידי כל מיני כוחות זרים שלא מגיעים מהבורא. כל הפעולות בעולם שמורגשות בנו שהן באות לא מהכוח העליון אנחנו אומרים שזה כוחות זרים, או אפילו עד כדי כך שהם הפוכים מהבורא אז זה נקרא "מעשה כשפים".

לא לשים לב, אל תכניס לכאן כל מיני התרשמויות שלך מדתות ומאמונות אחרות, אין כאלה דברים בקבלה. בקבלה כמו שאתה אמרת נכון, "אין עוד מלבדו", הוא פועל. ואם אני מאבד את הבורא מהאופק שלי, משדה הראיה שלי וחושב שאני תולה את מה שקורה בכל מיני מקורות אחרים, בבני אדם או בכוחות הטבע, זה נקרא שאני כבר מבולבל ואני תולה את הדברים ב"מעשה כשפים".

"אין עוד מלבדו", אין אף פעולה במציאות שלא מגיעה מהבורא, או בצורה ישירה או בפנים שלו או מהאחוריים שלו. פנים של הבורא זה האור העליון, אחוריים של הבורא הם נקראים "פרעה" בסך הכול, ואז אנחנו מקבלים את זה בכל מיני צורות הפוכות, אבל תמיד זה "אין עוד מלבדו".

שאלה: אני אשאל על קטע מספר 6, ניסינו לדון על זה בהכנה היום בבוקר. מתגלה כזה רע שזה משתק את האדם לגמרי, אני זוכר את התחושה, ודנו על זה ביחד, ניסינו לעזור אחד לשני, וכל מה שאני זוכר זה שמי שעוזר להוציא את החבר ממצב כזה אלה החברים, ברגע שהם מרגישים, זה הכוח היחיד שיכול להוציא בן אדם. הבן אדם רוצה להסתתר, הוא לא מסוגל לעשות כלום, הוא משותק. יש עוד הצעות חוץ מזה?

אני אגיד לך מה שאני רוצה לענות על זה, לא על כל הדבר אבל חלק ממנו. אנחנו מקבלים הכול מהבורא, זה האור העליון הנמצא בראש של עשר ספירות, למעלה מהעשר ספירות, והאור העליון הזה יורד אלינו, ולכן בעולה ויורד בכלים האלו של עשר הספירות המקוריות כך הוא משפיע עלינו. לפעמים אדם מקבל הארה יותר גדולה מהספירות היותר עליונות, לפעמים הוא מקבל הארה יותר קטנה מהספירות היותר נמוכות. אני אומר את זה בצורה מאוד מאוד פרימיטיבית כללית אבל שיהיה מובן.

לפעמים אדם מקבל הארה שהיא שחורה, שזה כמו תהום, שיש משהו שאין לו כלום, אין סוף השחור, אפילו לא שחור אלא זה בלי סוף. ההרגשה הזאת נראית ממש הרגשה נוראית, אני זוכר ששאלתי את רב"ש, באמת היא הייתה אצלי כך, הוא אמר "זו הארת המלכות". לפעמים זה מגיע לצורות מאוד מאוד כאלה רחוקות, אבל לפעמים זה מגיע למה שנקרא "הארת המלכות" שאדם מרגיש שאין כלום, אין שום דבר, פשוט אין סוף, חושך אין סופי, שאין לך שום הבחנות בזה בכלל.

אני לא חושב שכל אחד עומד להרגיש את זה אבל תדעו שגם זה קיים. אבל הכול מגיע מהאור העליון שמשתלשל ומגיע לנו דרך עשר הספירות המקוריות, לפעמים זה מגיע בצורה כזאת. אבל לא לפחד, הכול עובר, הכול מגיע לנו ואנחנו סופגים את זה. אני מאוד שמח מאיפה שאנחנו נמצאים, לפי הערכתי זה מצב טוב.

שאלה: עכשיו הבנתי שהירידה לא ניתנה לי, אלא למען הסביבה כדי לתת דוגמה, אחד שואל שאלה והשני נותן תשובה, ואז יוצא שאני בעצם לא צריך לעשות שום דבר אלא רק לתת הזדמנות לסביבה שלי להשפיע עלי, האם זה נכון להבין את זה כך?

אני לא רוצה להיות מבולבל, אני עונה על זה פשוט. כל מצב ומצב שמגיע אני צריך לראות בו הזדמנות להשפיע דרך חיבור יתר, תוספת חיבור בעשירייה לבורא, זה הכול. מה זה תוספת חיבור? אני יכול לתת להם חיבור? קצת התעוררות אני יכול לתת, אבל בעצם מה היא תוספת החיבור? שאני מתפלל עבור עשירייה שהם יתחברו עוד יותר. כשהם יתחברו עוד יותר זה נקרא שיהיה עוד יותר מקום, אומנם שכאילו הם מצטמצמים כשהם מתחברים, אבל בצורה איכותית זה נקרא שיש ביניהם יותר מקום ושם יכול להתגלות עוד יותר האור העליון, הבורא. כך אני צריך לראות, רק כך לראות את ההזדמנויות.

שאלה: לגבי המצב השחור שדברת עליו, כשהוא מגיע, האם הוא מגיע בלי קשר להרגשת רוחניות, אלא הוא פשוט מגיע ומנתק את האדם מהכול, גם מהחיים הרגילים?

לא, זו הבחנה רוחנית, אני מדבר על זה. זה שאדם בחיים הגשמיים שלו לפעמים רואה את החיים שלו שחורים, זה לא מה שאני התכוונתי.

שאלה: בהמשך למה שאמרת עכשיו, האם ניתן להגיע למצב שלום עם הבורא אם נייחס לו את הכול, נחשוב על גדלותו, נתפלל עבורו ונגדיל את תכונת ההשפעה בקרב החברים החל מרגע הקימה בבוקר ועד השינה והוא מצידו יפעיל פחות לחץ של העולם הזה על העשירייה בכלל ועל החברה בפרט?

אמרת משהו.

שאלה: מה ההבדל בין חכמת הגילוי לבין חכמה רגילה?

חכמה רגילה מתגלה רק לפי השכל שלנו במישור הגשמי ללא שום התערבות עם אמונה למעלה מהדעת. החכמה הרוחנית מתגלה בגובה של אמונה למעלה מהדעת, מה שאדם יכול להשיג. ואז בהבדל בין השגת העולם הזה לבין השגת העולם העליון, בין מלכות לבין בינה, שם האדם משיג את הרוחניות. זאת אומרת אנחנו בכלל מדברים על תפיסת מציאות שונה ממה שאצלנו, בעולם הזה.

תלמיד: איך אני בונה גשר מהמצב המצוי למצב הרצוי?

אין גשר, אתה צריך פשוט לחתוך את עצמך מהעולם הזה, לחיות בו בצורת בהמה, כמה שאתה צריך. אבל כל התפיסה בעולם הרוחני, זה ללא שום קשר וללא שום גשר עם העולם הזה, אחרת אתה תבנה איזו דת חדשה.

שאלה: באיזו צורה תתגלה או תתבטא בעשירייה הארת המלכות, המצב השחור הזה, ואיך עלינו להשתמש בו?

אני לא רוצה לדבר על זה. שזה יתגלה, נדבר, אני לא חושב שזה צריך להתגלות. אל תתפסו אותי בכל מיני דברים שאני מספר לכם. אני מספר הרבה דברים שאתם אולי לא תגלו אותם בפועל. אבל יש עוד הרבה שאני עוד לא מספר, כי לעת עתה אין בהם צורך.

שאלה: האם הכרחי להגיע למצב של דאגה לעשירייה מתוך אותן תחושות שאני מקבל, מתוך התחושה האישית של הירידה, ואיך להגיע לתחושה הנכונה?

לא, אנחנו לא יכולים לקבל מכל מיני עליות וירידות שלנו נטיות לחיבור בקבוצה, זה לא. כי חיבור לקבוצה זה דבר על טבעי, הוא לא מגיע לי בצורה ישירה משום מצבים שאני עובר, אפילו ממצבים קשים, שאני נכשל בחיים שלי בכל מיני דברים, אני לא מגיע מזה להכרחיות להתחבר לעשירייה. אין דבר כזה, כי זה דבר על טבעי.

בקבוצות אחרות, כמו קבוצת כדורגל, בצבא, שם התלות ההדדית היא אגואיסטית, ולכן אתם יכולים להגיע מכל מיני אכזבות בחיים להכרחיות לחיבור. אצלנו, מאכזבות ברוחניות אתה לא מגיע בצורה ישירה להכרחיות לחיבור, כי זה לא מתקשר לזה, כי זה עובר דרך מערכת ההשפעה.

ולכן אני צריך על ידי שיעורים, על ידי שיחות, על ידי קריאת מאמרים, כל הזמן לעורר את עצמי לחיבור בצורה חדשה, מחדש. עד כדי כך, שלפעמים אני נמצא במצב ואני לא יודע מה לעשות, וכשאני מתחיל לקרוא איזה מאמר, אז, "אוו אני צריך חיבור, אוו אני צריך להתקרב לחברים, אוו אני לא ידעתי איך אני מגיע לזה, כאן כתוב דווקא על ידי החיבור". המילה חיבור לא תעלה למוח שלי בעצמה, לא, כי זה כבר למעלה מדעתי, זה למעלה מהטבע שלי, לכן "איש את רעהו יעזורו", רק בצורה כזאת. והבורא כבר מסדר שתמיד בעשירייה יש מישהו שמקבל התעוררות מהבורא והוא יכול להעביר את זה לעשירייה. וכך רק בצורה הדדית כזאת, אנחנו יכולים להתקרב לבורא בתמיכה הדדית זה לזה.

שאלה: בפער בין עלייה קיצונית לבין ירידה קיצונית, באיזו נקודה יש את ההתקרבות המקסימלית לבורא?

בנקודת הנפילה הכי גדולה, שם ישנה נקודה שממנה אני מתקרב לבורא בצורה הכי קרובה. כי שם, זה גילוי הכלי החדש, השבור, שאם אני מתקן אותה, על ידה אני מתקרב לבורא ואז אני זוכה לקרבה ולאור יותר גדול.

קריין: קטע מספר 8. כותב רב"ש.

"האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה. פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)

"האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים." מעשים רעים באים ישירות מהבורא. מעשים טובים, שהאדם חושב שזה מגיע ממנו, גם זה אדם עושה בהכוונה מלמעלה. "אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו," לעשות את המעשים האלו, "לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה." זאת אומרת, פעולות ישירות, יפות או פעולות לא יפות, את הכול עושה הבורא, רק בצורה של פנים או אחוריים שלו. פנים הבורא זה נקרא פעולות האור, אחוריים שלו זה נקרא פעולות החושך.

"פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו", את הבן אדם הזה, "לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה." זאת אומרת, הבורא תמיד מבצע את הפעולות או בצורה ישירה או בצורה הפוכה. או ישירות מעצמו או דרך בני אדם אחרים. "נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)

אבל באמת צריכים לקבל או לפי ראיית עיינים או לפי ראיית הנשמה, שאת הכול עושה בורא ואני תמיד נמצא לפניו. ולא חשוב או שאני רואה את זה שזה בא אלי ישירות או שזה בא דרך כל מיני בני אדם, זה תמיד בא מהבורא.

שאלה: ה"אחוריים" האלה שמתגלים בצורה של אנשים אחרים או התרשמויות כאלו ואחרות, האם זה משפיע על כמות האור שאנחנו יכולים לגלות?

ודאי שכן. ככל שאני נמצא בחשכה יותר גדולה, לפי זה אני זוכה לאור יותר גדול.

תלמיד: אמרת שכתוצאה מהעליות והירידות האלה אנחנו צריכים לגלות את האור האמיתי בחיבור בינינו, ואת ה"פרצוף" עם כל מרכיביו, "אור חוזר", "אור ישר". מה זה נקרא שמגיע לנו אור ישר בחיבור העשירייה?

בוא נגיד שזו הבנה, הרגשה, שאנחנו מחוברים בהשפעה הדדית בינינו. ואנחנו יכולים עם ההשפעה הכוללת הזאת שלנו לפנות לבורא ולגלות אותו כנמצא ב"כתר", בראש של החיבור בינינו, שהוא המקור של החיבור, המקור של המילוי. ואנחנו בעצמנו דווקא מהרצונות שלנו, מהמלכויות שלנו, מהמלכות הכוללת, פונים אליו ונותנים לו את ההזדמנות הזאת להתגלות בנו ולמלאות אותנו. ואז יהיה בתוכנו, בכלי שלנו, חיבור בינינו לבורא, שזה נקרא "דבקות".

שאלה: איך העשירייה יכולה להביא את האדם לראות שהכול בא מהבורא, ומה ההבדל בין המאמצים של העשירייה ב"אין עוד מלבדו" לעומת המאמצים של הפרט?

הפרט לא יכול לגלות שום דבר רוחני אם הוא לא רוכש כוח השפעה. הוא צריך שיהיה לו כלי דלהשפיע. איך הוא יקבל כלי דלהשפיע אם הוא לא יוצא מעצמו? כדי לצאת מעצמו הוא צריך להיות מחובר עם אחרים, ואז לפי המאמץ שלו, יכול להיות שיהיה לו מאמץ חזק מאוד, ואז הוא יזכה לקבל דרך החברים כוח עליון שיסדר לו כוח השפעה פנימי. ויכול להיות שזה לא מספיק, בדרך כלל זה לא מספיק, אלא הוא צריך תמיכה של החברים, שהוא משפיע אליהם, הם משפיעים לו, וככה הם ביחד מגיעים לחברותא, לאיחוד, לכלי אחד, שכולם משפיעים לכולם, כולם רוצים לעזור לכולם, וכך הם מגיעים לעשר ספירות, לכלי. כי אחד זה לא כלי, שניים אולי, אבל זה גם קשה מאוד. ואז כשהוא מקבל מהם התרשמות והם ממנו בצורה הדדית, "איש את רעהו יעזורו", כך יהיה בהם כוח השפעה הדדית, שמתוך זה הם יוכלו לפנות לבורא, ואז הבורא יתלבש בהם.

אחד לא מסוגל להשיג את הבורא. מה שכן יכול להיות, שאחד יכול לצאת מהאגו שלו לתכונת ההשפעה הקטנה, להידבק קצת לתכונת הבינה בלבד. אבל להשגה, כמו ששאלת, אי אפשר להגיע לבד, הוא חייב להיות בכלי, בחיבור עם האחרים. ובמידה שהוא מחובר עם האחרים, במידה הזאת הבורא מתלבש בו. לכן על זה כתוב לנו בכל כתבי המקובלים, שחייבים אנחנו להגיע לחיבור עם החברים, ורק בחיבור הזה נקבל את הגילוי הרוחני. אני מבין שזה לוקח הרבה זמן והטבע שלנו לא מרשה לנו לעשות את זה, וזו בעיה, אבל אין ברירה, הדרך היא כזאת.

שאלה: מה הם הסימנים של הבורא, שהוא מתקרב אלינו בדרך ישירה או בדרך בלתי ישירה? מה ההבדל בבירורים שלנו, איך אנחנו יודעים אם הוא פונה אלינו בצורה ישירה או עקיפה?

קשה לנו עדיין לראות. אני רוצה להגיד רק דבר כזה, ככל שאני יותר זקוק לעזרת החברים, לפי זה אני יכול לראות את עצמי שאני יותר קרוב לבורא. אבל יותר הבחנות אני לא יכול לתת לכם.

שאלה: אמרת שאין לנו גשר ישיר לעולם העליון, אם כך, איך אפשר להגדיר את העולם העליון ואיך אנחנו יכולים להתחבר איתו?

את העולם העליון אנחנו יכולים להגדיר בצורה פשוטה. אנחנו כולנו רצון לקבל, כל מה שאנחנו יכולים לגלות, להרגיש, להבין, לחקור, זה מה שנכנס לתוך הרצון לקבל שלנו. שלנו, הכוונה של בן אדם. אני לא יודע מי הם בני האדם האחרים, קיימים או לא קיימים, הם קיימים ברצון לקבל שלי. נגיד אתם עכשיו, אני לא יודע, אתם קיימים או לא. אתם מתגלים, איפה מתגלים? ברצון לקבל שלי, כל אחד ואחד. יהיו כאלה שיתגלו יותר, יהיו כאלה שיתגלו פחות, יהיו כאלה שבכלל לא יתגלו, אז אני לא יודע עליהם. כך אנחנו מגלים. כמו שאנחנו מגלים את היקום, את המציאות, ככה זה.

לכן אנחנו כך מגלים את המציאות. כל חכמת הקבלה היא חכמה לגילוי המציאות, ובעיקר על מקור המציאות, שזה הבורא. סך הכול מה שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים לבושים של הבורא. וכדי שאנחנו נגלה אותו אנחנו צריכים לגלות כל מיני פעולות על עצמינו ממנו, ולפי זה נתחיל להכיר אותו. כך הנבראים יכולים להכיר את הכוח העליון. מלכתחילה הכוח העליון הוא קיים לבדו, ואחרי שברא את הנבראים, אם אפשר כך להגיד, במסגרת הזמן, שגם כך אנחנו מתארים רק לעצמנו, אחרי זה אנחנו מגלים שיש לנו פעולות מיוחדות כדי לגלות אותו, כדי להידמות לו. לפי ההידמות לו אנחנו מגלים אותו, אנחנו מתקרבים אליו. וזו כל חכמת הקבלה, על גילוי הבורא לנברא.

שאלה: לגבי התכללות והקשבה עמוקה. התחלנו לשים לב לכך שאם אני חוזר סינכרונית בפנים על המילים את הקריין, המילים שלך, המילים של החברים, כאילו האור פועל בצורה מיוחדת, עוזר, מסייע. האם יש מקום לפעולה כזאת בעבודה הרוחנית שלנו?

בטח שכן. כל פעולה ופעולה שאנחנו עושים אותה בקפדנות, שרוצים יותר להיכנס לתוך הטקסט, להרגיש אותו, לפענח אותו נכון, ודאי שכל פעולה כזאת היא עושה רושם ועוזרת לנו להתקדם לגילוי. כן. תנסו בבית אחר כך אחרי השיעור לקרוא את הפסוקים האלה שאנחנו עוברים, לחשוב עליהם, לכתוב עליהם מה שאתם חושבים, אולי זה נכון, אולי לא נכון, לא כל כך חשוב, העיקר שאתם מעבירים את זה דרך המערכת שלכם. ותדברו אחר כך, כשאתם מתכנסים ביניכם פעם פעמיים ביום, על איזה פסוק או משהו. אתם תראו כמה כל הדברים האלה הם עוזרים. זו חובה, חובה כך לעשות.

שאלה: מה הקשר בין הכלי הרוחני בעשירייה לבין הקלקולים שאנחנו מגלים?

הכלי הרוחני זה נקרא "עשירייה", והקלקולים שמתגלים בתוך העשירייה הם גילויים של מערכת האדם השבורה, מגלים לכם מה אתם צריכים לתקן. אין קלקולים חדשים, הכול בא מאותו הקלקול, מ"חטא עץ הדעת" מה שנקרא. לכן אנחנו צריכים להגיד תודה רבה שהתגלה לנו עוד קלקול, וכנראה שאנחנו יכולים לתקן אותו. וכך כל פעם, אחר פעם, אחר פעם.

שאלה: האם הפעולות שלנו בעשירייה הן הצורך שלנו ליותר חשיבות הבורא?

כל פעולה ופעולה היא צריכה להיות אך ורק כדי להגדיל את חשיבות הבורא בינינו.

שאלה: כתוב שהבורא מתלבש בלבושים של בשר ודם והוא מחייב אותו לעשות את המעשים הטובים. שמעתי שאנחנו נכנסים לתקופה, שאיש את רעהו יעזורו בעצם קורה בין העשיריות. איך כל עשירייה יכולה כך להתפעל שהמעשים הטובים שלה מחויבים על ידי הכלי הכללי?

לא יודע, נלמד. אני לא קופץ לזה בינתיים. אני עוד לא בטוח שזה בשבילנו. אנחנו עוד לא מרגישים את עצמנו ממש מחוברים כל אחד בעשירייה.

מה שאני מבקש, אם אתם חושבים שיש נושאים מיוחדים שאנחנו צריכים לעבור לריכוז הכלי, לריכוז העשירייה, לחיבור בינינו בעשירייה, וגם בלהמשיך בין העשיריות לעשירייה הכללית אחת, אם אתם חושבים שיש איזה נושאים, או פסוקים או משהו שאנחנו צריכים לעשות, תשלחו לכתובת boardwordkli@gmail.com. תשלחו לשם את כל העצות שלכם, ויכול להיות שאנחנו באמת נלמד את הדברים האלה, נתקדם, לפני שאנחנו מגיעים כבר לנושא הבא, שאת זה אנחנו עוד צריכים לגלות רק אחרי שאנחנו נסיים את התקופה הזאת. בתקופה הזאת אנחנו כבר נמצאים מעל שנה, אז צריכים עוד מעט לסיים אותה.

שאלה: אני הבנתי שדיברת על זה שיש נחיצות גדולה ללמוד תע"ס. השאלה מה נדרש מאתנו כדי שנהיה מסוגלים על בסיס יומי, אולי עשרים דקות, אולי חצי שעה ללמוד את תע"ס, אפילו מעט. לא מנקודת מבט של איזשהם מלאכים, או איזה ידע שצריך לדעת, אלא כמקור אור שבעל הסולם הכין לכולנו, כדי שאנחנו ככלי עולמי מאוחד נהיה מסוגלים לקלוט את אותה העבודה שהמקובל העביר לנו, אותו חיבור.

אין ספק שתלמוד עשר הספירות זה הספר המרכזי. אני מדבר על תלמוד עשר הספירות האורגינלי של בעל הסולם, ללא שום תוספות כלשהן. מספיק לנו האורגינל הזה, אנחנו לא צריכים חוכמות נוספות עם הקושיות ועם הפלפולים, אנחנו צריכים להשתמש בתלמוד עשר הספירות, שאני אקרא תלמוד עשר הספירות כמו מאמר. כמו שאני קורא במאמר על כוח השפעה, כוח קבלה, התרחבות הכלי, קבלת האור, כל הדברים שכתובים שם, אחרי המילים הטכניות האלה שאני אראה מה שכתוב, שאני אראה בזה פסיכולוגיה רוחנית. שכך המקובלים מדברים, דרגות, רמות, עביות, קשיות, כל הדברים האלה, אבל אני אפענח את זה, ארגיש את זה בי כפעולות פנימיות רוחניות, מה קורה ברצון שלי. זה מה שאנחנו צריכים. לכן אם אין לנו עדיין את היכולת הזאת אז אנחנו נלמד את תלמוד עשר הספירות בצורה שטחית, כמו שזה איזה ספר טכני, וזה באמת פסול. לכן נקווה מאוד שאנחנו נתקרב לזה ונתחיל לקרוא את הדברים האלה כמו שצריך, אחרת ייצא לנו שכרו בהפסדו.

זה כמו שכתבו גם תלמוד כללי, לא תלמוד עשר הספירות, תלמוד כללי. כשהייתי עם רב"ש בשנה הראשונה כשהוא היה צריך להיות חודש בבית חולים עם הדלקת באוזן, אז למדנו קצת מהתלמוד הרגיל, הבבלי, ואז קיבלתי הסברים שאני לא חשבתי עליהם. "שניים אוחזים בטלית", מזה מתחיל התלמוד, אז רב"ש הסביר שזה יצר טוב ויצר רע אוחזים בטלית שזה באדם. "אחד אומר כולו שלי ושני אומר כולו שלי ויחלוקו". וכל התלמוד הלאה, אחרי כל המשנה הקטנה הזאת, כל ההסבר הוא איך שני הכוחות האלה נמצאים במאבק, ואדם הוא נמצא באמצע. זה מה שמסבירים, התורה לא מדברת על שום דבר אחר. לכן אם אנחנו נדע כך ללמוד את תלמוד עשר הספירות, שבמקום כוחות אנחנו נדע הבחנות פנימיות של האדם שנמצאות, שנפעלות על ידי זה, אז כדאי לנו ללמוד. אחרת אנחנו נעשה מה שנקרא חכם בלילה, הוא לא יודע בדיוק מה שהוא לומד כי אין לו אור, אלא הוא לומד בצורה שטחית. לכן ניזהר שלא יהיו דברים כאלה. אנחנו נמצאים כבר בדור האחרון, ואנחנו צריכים הכול לכוון לתיקון הכללי.

שאלה: בהמשך לנושא של אין עוד מלבדו, נראה שיש שני מצבים שאנחנו אומרים שאין עוד מלבדו. מצב אחד כשאנחנו בירידה, באמת מרגיש שאין מה לעשות איתו, ומצב שני זה שאנחנו עושים איזה משהו ואז אנחנו אומרים שמהרגע הזה אין עוד מלבדו. איך אנחנו יכולים לזהות את הנקודה הזאת שבה אנחנו מתחילים את העבודה שלנו?

אתם צריכים לנקודה הזאת שאין עוד מלבדו לגשת מלכתחילה, שאנחנו הולכים לגלות שאין עוד מלבדו על כל המצבים המנוגדים, השונים שעוברים עלינו, גם בחושך וגם באור ולא חשוב באיזה צורות. ואיך אנחנו מגלים שאין עוד מלבדו? שאנחנו רוצים לקשור בינינו קשר שהוא יהיה תמיד קיים בינינו כמרכז העשירייה. ואז אנחנו בקשר הזה, אם אנחנו עושים אותו נכון, מגלים את המושג אין עוד מלבדו, שהוא כלול מכל מיני הבחנות שרק יכולות להיות במציאות שלנו. והמציאות שלנו זאת עשירייה.

שאלה: יש תחושה שבתע"ס מתואר התהליך שבמסגרתו מאין נולד אור וכלי ושילובים שונים ביניהם. האם נכון להבין כך, שהתע"ס עוסק בתהליכים מדהימים שכאלה, אותם הוא מפרט מדעית?

תע"ס מדבר על פעולות רוחניות בשפת המדע. חכמת הקבלה, חכמה, מדע. ואם אנחנו אחרי הפעולות האלה מרגישים איך זה עובר על הרצון לקבל שלנו, על החומר שלנו, אז אנחנו מבינים את התע"ס בצורה נכונה. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להגיע להבחנות רוחניות אמיתיות לפחות במקצת, מה זה נקרא אור, מה זה נקרא כלי, מה זה התרחקות, התפשטות, צמצום, מסך וכן הלאה. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לסדר, לייצב בינינו. ואז נקרא תע"ס ונבין אותו נכון, נתאר אותו נכון, נפענח אותו נכון בינינו.

בוא נגיד כך, מה זה תע"ס? ישנם עשרה אנשים, הם רוצים לקשור ביניהם קשר. יש לכל אחד חוט, הוא נותן את החוט הזה לכולם, כל אחד לתשעה חברים, וכך כולם מתחילים להיות קשורים ברשת. בסך הכול הרשת הזאת היא הקשרים שיש לנו בין הספירות. כל אחד משתנה איך שהבורא משנה אותנו בהתאם לאחרים, זה לפי התוכנה העליונה. ואנחנו בהתאם לזה צריכים כל פעם לסדר את הקשר בינינו כך שהוא יהיה האופטימלי, הכי טוב, הכי רוחני, זאת אומרת הכי בהשפעה שמאפשר לנו המצב שלנו להיות. זה מה שאנחנו צריכים.

אם אנחנו נקרא את התע"ס בצורה כזאת ונעשה בעצמנו בהתאם לזה כל פעם פעולות כאלה, שההתקשרות בינינו תהיה כל הזמן במקסימום להתקשר אחד לשני, בצורה שכל אחד נכלל באחרים, מחזיק את האחרים, מעודד אותם, מעביר דרכו התפעלות מלמעלה לאחרים, אז אנחנו נבין על מה התע"ס מדבר, כי אז אנחנו נבין איך הבורא מנגן עלינו. זה נקרא תע"ס. ודאי שזה דבר עצום, גדול מאוד, אבל נקווה שכך הוא יתגלה בנו. והבורא, שאנחנו מגלים בקשר בינינו, הוא אותו המבצע, אותו הנגן שמנגן עלינו. ואנחנו כמו כינור דויד, שדויד זה המלכות, ולמעלה מהמלכות אלה כל המיתרים שלו שהם אנחנו.

שאלה: אני מאוד מסכים איתך. אני זוכר כשבעל הסולם הגיע לירושלים ואמר ש"הם כמו תוכים שמה". והוא התעצבן, והלך, ואמר, "לא לומדים פה כלום".

איך אפשר להתקדם רק משאלות ותשובות שאנחנו שומעים שלוש שעות בשיעור?

לא. מזה לא מתקדמים. משאלות ותשובות בכלל אתם לא מתקדמים. אני יודע שאתם לא מתקדמים משאלות ותשובות. אתם יכולים להתקדם רק מהקשר ביניכם.

תלמיד: אז מה אנחנו עושים שעתיים וחצי בעצם?

אל תביא לי זמנים. אתה יכול לשבת ארבעים שנה, חמישים, שישים, מאה שנה. זה לא יעזור לך.

אתה יכול ללמוד גם בעל פה את כל הספרות שיש לך בחכמת הקבלה. גם זה לא יעזור לך. יעזור לך רק מימוש נכון בקבוצת חברים, כמו שכותב רב"ש.

תלמיד: מה זה המימוש הנכון בקבוצה?

אנחנו, את זה אנחנו לומדים בשיעור בוקר. אני בשיעור בוקר רק מכייל את הכלי שלכם שאתם תהיו יותר מחוברים, יותר מכוונים בעל מנת להשפיע ביניכם. מכוונים לבורא בעל מנת להשפיע לו. בשביל מה, למה וכן הלאה. כל הדברים האלה.

סך הכול אני רק מסדר את הכלי, אבל אחר כך אתם צריכים להמשיך ביניכם. שיעור הבוקר בו לא הכול מתחיל ונגמר. בו אפילו לא מתחיל שום דבר. אתם מקבלים רק עצות איך להתחיל בעבודה רוחנית.

שאלה: אז קודם כל אני צריך להרגיש ואחרי זה ללמוד את "תלמוד עשר הספירות", או ההפך?

לא. אחרי שאנחנו למדנו את כל היסודות בעבודה הרוחנית, בחיבורv עשירייה זה בעיקר מתבטא. אז אם יש לנו כבר עשירייה, נגיד, אז אנחנו יכולים ללמוד איזה פעולות אנחנו יכולים לעשות בתוך העשירייה. עשר ספירות, "תלמוד עשר הספירות".

שמתחברים עשרה רצונות, כולם מכוונים לגילוי הבורא. באיזה צורה הם יכולים להיות מחוברים. עד כמה כל אחד ואחד שהשקיע בחיבור עם האחרים, ולפי זה איך מתגלה בהם הבורא בצורת האור הפנימי.

תלמיד: כנראה שיש חיסרון עצום לזה.

אני חושב שאנחנו יכולים להתחיל בקרוב ללמוד את "תלמוד עשר הספירות", אבל בתנאי שאתם לא תתחילו שם לעשות חכמות. כאילו שאתם יודעים מה זה מסך, ומה זה אור, ומה זהכלי, ומה זה רשימו והכול. אתם לא יודעים כלום על זה, אף אחד.

תלמיד: מה הצורה הנכונה ללמוד "תלמוד עשר הספירות"?

מהי צורה נכונה? זה מה שאני משתדל להסביר. נקווה שיבינו.

קריין: 9. כותב רב"ש.

 "האדם צריך להאמין, שהוא עשה את הדבר, משום שה' צוה אותו לקיים את המצוה. ועליו היה מוטל לקיים, מה שה' צוה אותו לעשות. אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה, היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח לשמוע בקול של השלא לשמה.

אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה.".

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)

בשביל מה בכלל אנחנו צריכים משהו לעשות אם הכול עושה הבורא, מה אז עלינו לעשות? עלינו לעשות הכול ואחר כך לשייך את זה לבורא בלבד, בכל לב ונפש. ממש בצורה פתוחה ובטוחה, שאם לא הבורא, לא הייתי עושה כלום.

אלא אחרי כל המאמצים שלי, אני עכשיו, לפי המאמצים הגדולים מאוד שאני עשיתי, והצלחתי, הצלחתי למשהו להגיע בביטול האגו שלי, בוויתור שלי כלפי החברים ובהכול, מה שניסיתי לעשות אני עכשיו עוד צריך לעבוד על זה שרק "אין עוד מלבדו", ובורא עשה את זה, ולא אני ולא אף אחד.

זאת העבודה האמיתית. אני לא עושה את זה כביכול, כאילו, אלא שבכל הכלים שלי אני מרגיש שאת כל הפעולות האלה הבורא עשה, הוא ייצב. וסך הכול מה שאני עשיתי, אני ביטלתי את עצמי כלפי הפעולות שלו.

ואחר כך אני משיג שגם הביטול שלי כלפי פעולות הבורא, גם הוא עשה. ומי אני? ואני לא נמצא. אני כאפס המוחלט כלפיו. וזה בעצם גילוי הבורא בכל המציאות. היינו בכל אותו רצון שהוא ברא. גמר תיקון.

שאלה: איך כעשירייה יכולים להעלות הודיה לבורא באופן מעשי?

אתם צריכים קודם כל, להיות בחיבור ביניכם. במידה שכל אחד מבטל את עצמו כלפי החברים, אז אתם יכולים להגיע לביטול כללי ביניכם. ואז לפי הביטול הכללי אתם מגיעים למצב שאותו ביטול כללי הופך להיות לכלי לגילוי הבורא.

וגם, רק באותו כלי, עם הרצון לקבל הגדול, ועם הצמצום הגדול, ועם המסך הגדול, אז האור העליון, הבורא יכול להתגלות. אנחנו נתקדם לזה. אני רואה שכבר מתחילים לעכל את זה, ולהסכים ולהבין, ולקבל את זה.

שאלה: איך לערוך בדיקה שגם במצבי עלייה וירידה אני מבטל את עצמי באופן מלא בפני העשירייה?

רק האדם יכול לבצע ואך ורק לפי היחס שלו לקבוצה ויחד עם הקבוצה כלפי האור העליון. אין מה לעשות, רק בתוך הקבוצה כאלה דברים אתם יכולים לעשות. הבדיקה עד כמה אני מתבטל כלפי העשירייה, זה גם רק עם העשירייה ועם הבורא יחד, תנסו את זה לבצע. מה שאנחנו עברנו עד כה, אנחנו עברנו על כל השלבים, על כל העקרונות, עכשיו הכול בידכם.

שאלה: אור, אין עוד מלבדו. אם חבר חוזר לקבוצה בפעם שלישית ולוקח מחויבות, אבל שוב מתחיל לפספס מפגשים, ולשאלת העשירייה הוא עונה שהוא עובר תקופה קשה. מה עלינו לעשות ומה אנחנו יכולים לסייע במצב הזה? אנחנו חוששים שהוא שוב ייזרק.

אנחנו צריכים לעזור לאדם שחוזר לקבוצה כדי שיישאר אבל לפי התנאים שישנם בקבוצה. יכול להחזיק בזה שיחזיק, לא יכול שיצא. ירצה אחר כך לחזור שוב, תלוי מתי. אנחנו יכולים להגיד שיש לנו תנאים, אם אתה יוצא אז אתה חוזר בתנאים כאלו וכאלו ונראה עד כמה הוא מסוגל בזה להחזיק.

בעצם אנחנו צריכים לראות בבן אדם כזה שנכנס ויוצא, יוצא ונכנס שזה אופן התפיסה שלו בחיים ולא מסוגל. יש לו רצון לקבל גדול, הוא לא יכול להתגבר עליו, אז תנו לו כל פעם אפשרות, אבל אל תיקחו אותו לתוך הקבוצה שהוא ממש נמצא בקרבכם, אל תפנו לו מקום ביניכם, אלא "בצד" מה שנקרא. בצורה כזאת תוכלו לסבול אותו, או נכנס או יוצא.

שאלה: מכיוון שהמציאות שלנו היא העשירייה, באיזו דרך עליי לתפוס שכל המעשים הרעים מגיעים ישר מהבורא. ומהם המעשים הרעים בעשירייה שמגיעים מהבורא?

גם מהעשירייה וגם מהבורא לא מגיעים שום מעשים רעים, אלא מפני שהכלים שלך מקולקלים לכן כך אתה מרגיש אותם, מגלה אותם. תתקן את הכלים שלך תראה שהאור העליון ממלא את כל המציאות, ואין שום דבר רע במציאות, רק הבורא שורה, שולט בהכול.

קריין: 10, אומר בעל הסולם ב"שמעתי".

"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

זה הכול עניין של סדר תפיסת המציאות. צריכים להשתדל להכיר שהבורא ממלא את כל המציאות והכול בא ממנו אלא דרך מערכת או קדושה או קליפה. ומערכת הקליפה זה כדי שנתקן אותה ונביא לקדושה, ומערכת הקדושה היא כדי שאנחנו נתכלל עמה.

קריין: 11, מתוך "זוהר לעם".

"כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו," זאת אומרת אם נתקן את כול הכלים שלנו, אז? "וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו.

כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק.

באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "שתי נקודות", סעיף 121)

קריין: 12. אומר בעל הסולם "שמעתי".

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך."

(בעל הסולם. "שמעתי". קע"ב. "ענין המניעות והעיכובים")

קריין: 13. בעל הסולם אומר.

"כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.

נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך.

(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")

שאלה: מה זה נקרא שמתגלה לו שליטת הבורא?

זה שהבורא שולט בכול ואין כוח אחר שיכול לעשות משהו, ולא קיימת בכלל מציאות אחרת חוץ מכוח אחד שנמצא ואנחנו נמצאים בו, והכוח הזה מסדר לנו אשליה שאנחנו כביכול נמצאים בבחירה חופשית, בכוחות שלנו, ביכולות שלנו לבצע משהו, לעשות משהו וזו בעצם ההסתרה. אנחנו צריכים להשתדל להתעלות ממנה ולגלות שכל הכוחות האלה בסך הכול זה כוח אחד.

תלמיד: כאן בקטע הוא כותב שכתוצאה מזה שדוחים אותו והוא מתגבר על זה ואז מגלה, ואילו כאן יוצא שאתה מגלה גם את מה שפועל.

ודאי שאנחנו צריכים לגלות שכל הכוחות בעד ונגד הכול הבורא עושה, ואחר כך אתה מגלה שגם ההחלטות שלך, שאתה תופס אותו, מבין אותו, מרגיש אותו, מכנה אותו, זה גם הוא עושה דרכך, בך. אז איפה האדם? האדם במקום זה משיג את הדבקות שלו באותו כוח אחד. לכן אנחנו אומרים "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", זה התמצית של כל התפיסה הנכונה של אדם בכוח עליון, בעולם, בטבע.

תלמיד: איך מגיעים להצדקה שלו, בנקודת הדבקות שם, אז אתה יכול להצדיק את מה שהוא עשה איתך?

אתה יכול לגלות את הבורא בצורה נכונה רק בביטול שלך כלפי העשירייה. אז הוא מתגלה ומסביר לך איך אתה יכול להרגיש אותו, להבין אותו, לגלות אותו.

שאלה: איך ניתן לברך את הבורא בזמן ירידה אם ברוב המקרים אנחנו לא יכולים לזהות שאנו בירידה אלא רק לאחר העלייה אנחנו מבינים זאת?

אם אתם קשורים יחד אז יש לכם קשר, יש לכם כלי לזהות שאתם בזמן הירידה והבורא, אמנם שלא נמצא בכם בצורה ברורה, אבל אפילו בנסתר נמצא. אם אתם בודקים את כל הדברים האלה לא בהרגשה אישית של האדם, אלא מתוך הקשר ביניכם, אז אתם תראו עד כמה זה שונה ממה שאתם מגלים עכשיו.

שאלה: אמרת שלימוד התע"ס הוא חשוב, מה הקשר בין תע"ס לבין הזוהר והאם אפשר ללמוד את שניהם?

אפשר ללמוד הכול רק בתנאי שאתם תבינו נכון מה כתוב, ואתם עדיין לא מוכנים לזה. ואני מסביר לכם מה זה נקרא להיות מוכנים. מה שכתוב שם אתם מרגישים איך זה מתרחש בתוך הרצונות והמחשבות שלכם ולא בצורה סכמתית, שכלית, חיצונה.

שאלה: אם הכל מהבורא וגם לסטרא אחרא אין כוח, למה אנחנו נדחפים בכל זאת לכיוון הסטרא אחרא?

זה הבורא עושה כדי לגדל את הכלי שלנו, כדי שאנחנו מתוך החושך נגלה אותו כאור, לכן יש חובה במערכת הקליפה. אתם קראתם בכלל את ההקדמות של בעל הסולם, מאמרים של בעל הסולם? אני חושב שכולם יש גם בטורקית, בטוח באנגלית, אז בבקשה תקראו. אז אתם לא תשאלו דברים כאלה בשביל מה אנחנו צריכים חושך. חושך זה העיקר שיש בבריאה כי מתוך החושך אנחנו יכולים להשיג את האור, כי האור בעצמו אנחנו לא משיגים, רק כשמגיעים אליו מתוך החושך.

שאלה: באיזו צורה אדם נדחה, ובאיזו צורה מקיימים את ההתעוררות מלמטה והתעוררות מלמעלה?

יש לנו מאמרים של בעל הסולם ורב"ש, ואתה צריך לקרוא אותם ולקבל משם תשובה. כאלה שאלות כמו שאתה שואל אל תשאל יותר, כי אני לא אענה עליהן אחרת.

שאלה: אנחנו יודעים שהאור קיים אבל כנגד החושך, ובכללי כל מה שקיים קיים מתוך הפכיותו. אבל לבורא אין שום דבר הופכי לו, כי הבורא הוא הכול, אז איך אנחנו יכולים לאשר את נוכחות הבורא אם אין שום דבר שכנגדו?

לכן הוא בורא את הבריאה, חושך, כדי שאנחנו נוכל להכיר אותו מתוך החושך, "כיתרון אור מתוך החושך". שאלה נכונה.

שאלה: אומר בעל הסולם "כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים". מה זה התפרצות, האם אני צריך להיות עצבני שאני לומד קבלה?

התפרצות זה לא כמו שאתה מתפרץ בבית, זו התפרצות הרצונות. מתוך רצונות אמיתיים עמוקים, מזה הוא רוצה להשפיע לבורא, ובזה הוא מגלה את המדרגה הרוחנית כל פעם חדשה.

תלמיד: מה זו ''התפרצות אמיתית''?

השפעה.

תלמיד: להיות כבר בתכונה?

כן. התפרצות באהבה, בחיבור, בהשפעה.

תלמיד: האם זה להיות בעל השגה כבר?

לא. לפני זה גם.

שאלה: אתמול הצוות החברתי העולמי נפגש וכל הכלי העולמי מתרגש לקראת האירוע המיוחד שיש לנו מחר, ואנחנו מדברים כמובן על הסעודה. יש בקשה מהצוות להכוונה להיום, יום לפני הסעודה, יום לפני המעמד המרגש הזה, איך עוד יותר לחזק את ההכנה לקראתו?

האמת שהסעודה הזאת כולה לא עליי, אלא על החברים. אני מוזמן לסעודה, אני לא יודע אם אני אקבל רשות לדבר, כי זו ישיבת חברים, זה לא שיעור שאני כל הזמן מדבר, ולכן אין לי כל כך מה להגיד. אני חושב שאנחנו צריכים לבדוק טוב טוב איך כתוצאה מהסעודה אנחנו נגיע לחיבור בינינו, להבנה בינינו, להתחברות אלינו של כל הכלי החיצון שלא נמצא בסעודה פיזית איתנו, אבל אנחנו רוצים שזה יתגלה.

בסך הכול מטרת הסעודה היא חיבור בינינו בכל הכלי העולמי, ואני מקווה שכולם יהיו איתנו. מגיעים מישראל רק כ-300 אנשים כי אנחנו לא יכולים להכניס יותר לאולם שלנו. אמנם הוא גדול מאוד, בדרך כלל נכנסים בו 1000 איש ויותר, אבל אנחנו לא יכולים לפי חוקי הפנדמיה להכניס יותר. נקווה שפשוט זאת תהייה ישיבת החברים העולמית, ואנחנו מזמינים כמה שיותר אנשים לצפות ולהשתתף. אין לי יותר מה להוסיף.

תלמיד: השאלה על מה כדאי לחשוב לקראת האירוע הזה, איך כל אחד יכין את עצמו וגם איך עשירייה יכולה להכין את עצמה יותר?

רק לחיבור יתר בתוכה ומתוך החיבור הפנימי גם לחיבור החיצון. רק בזה תלויה הדרגה הרוחנית שלנו, כמה שאנחנו יכולים כבר להתקדם עד שמגיעים לגילוי הבורא בתוך החיבור בינינו. אין יותר, אבל זה חובה שאנחנו נקיים.

לא חסר לנו ולכל העולם ובכלל לכל האנושות, אלא רק חיבור. נקווה שאנחנו מתקדמים לזה וגם כל האנושות האמת. אתם תראו איך שהם יצאו מהפנדמיה וייכנסו שוב, ושוב ייצאו ושוב ייכנסו, עד שיתברר להם הרבה יותר מהיום שחייבים בחיבור האנושי, חייבים. אתם תראו איך שידברו על זה יותר ויבינו יותר, וזה קשה, נכון, כי זה כלי עצום, אבל יותר ויותר יהיה להם ברור שאין יציאה אחרת.

(סוף השיעור)

---

1. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי (תהילים כ"ג, פסוק ד')↩