שיעור בוקר 19.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1401,

מאמר "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה"

קריין: רב"ש ב', עמ' 1401, מאמר "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה".

מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה

תשנ"א - מאמר מ"ד

1990/91 - מאמר 44

"הכתוב אומר (עקב, שלישי) "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך".

ויש להבין זה, שמכאן משמע, שהסיבה, שה' נתן ירושת הארץ לעם ישראל, היא מטעם כמו שכתוב "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך". זאת אומרת, אם הסיבה של "רשעת הגוים" לא היתה, אז לא היה ענין לתת ירושת הארץ. ועוד יש להבין, מהי הסיבה השניה. אומר, מטעם "אשר שנשבע ה' לאבותיך". ולולי השבועה, אין ה' צריך לתת את הארץ לעם ישראל.

זה קשה להבין, הלא חז"ל אמרו "לא נברא העולם אלא בשביל ישראל". משמע, שכל הדברים טובים שישנם בעולם הם בשביל ישראל. ומכאן משמע, שבגלל סיבות אחרות נותנים לעם ישראל ארץ חמדה טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש. שהכתוב נותן ב' סיבות:

א. מטעם רשעת הגוים.

ב. מטעם השבועה, שנשבע לאבותיך.

אבל הכתוב בא לנו לומר, שבל נטעה, שהסיבה שנותן לנו ירושת הארץ, היא מטעם "צדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם", אלא מטעם ב' סיבות הנ"ל.

אאמו"ר זצ"ל שאל על מה שכתוב (לך לך, שישי) "ויאמר אליו, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

ושאל, מהי התשובה, שה' השיב על מה שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנה", שה' אמר לו "ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואחר כן יצאו ברכוש גדול". זאת אומרת, שהתשובה היתה על השאלה "במה אדע". היינו, שאברהם אומר, שהוא רוצה בטוחות על הירושה. אז הקב"ה נתן לו תשובה, שע"י התשובה זו הוא כבר יהיה בטוח על ירושת הארץ. אם כן יש להבין את התשובה, שבה כבר יש הבטחה על הירושה.

ואמר, שהפירוש הוא, שבזמן שה' אמר לו "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז אברהם ראה את גדלה וחשיבותה של הארץ הזאת. כי ענין ירושת הארץ, הכוונה על בחינת מלכות, שהיא מקבלת את כל האורות מלמעלה ומשפעת להנשמות. כי מלכות נקראת "כנסת ישראל".

ואברהם ראה, לפי הכלל "שאין אור בלי כלי", כלומר "שאין מילוי בלי חסרון", שאם ה' יתן לישראל קצת הארה והתעוררות מלמעלה, הם יהיו מסתפקין במועט, ולא יהיה להם שום חסרון למדרגות יותר גבוהות. אם כן ראה אברהם, שאין שום אפשרות שעם ישראל יוכלו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שאין להם צורך לזה.

וזו היתה השאלה "במה אדע". לא חס ושלום שהוא לא האמין מה שה' אמר לו. אלא שאלתו היתה, שאמר, שהוא לא רואה, שיהיה להם צורך לזה. כמו כשנותנים לאדם איזה דבר יקר ערך, אבל אם אין לו צורך לזה, אין האדם יכול להנות מאותו דבר. נמצא, אפילו שיתנו להם ירושת הארץ, אם אין להם צורך, אז לא יוכלו להנות מזה. והגם מצד הנותן הכל בסדר, אבל אם אין להתחתון צורך, מה הנותן יכול לעשות. וזהו ששאל אברהם.

והתשובה היתה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך". כלומר, שהם יהיו בגלות אצל המצרים, שזה נקרא "ארץ לא להם". שפירושו, שעם ישראל, שהם רוצים לעבוד לשם שמים, והמצרים יהיו שולטים עליהם. וכל פעם עם ישראל ירצו לצאת מהגלות, כמו שכתוב (שמות, שלישי) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה". שבאופן כללי נקראים "אומות העולם" רצון לקבל לעצמו. אלא בהרצון לקבל יש הרבה רצוניות, שכל רצון בפני עצמו מיוחס ל"אומה" מיוחדת. לכן נקראים באופן כללי "ע' אומות העולם", כנגד ע' בחינות רצון. שזה נמשך בסוד "זה לעומת זה", זאת אומרת כנגד ז' ספירות דקדושה, שהם חג"ת נהי"ם, וכל אחד מהן כולל עשר ספירות, ביחד הם ע' אומות.

וגם יש בחינת "ישראל", שהם נקראים על שם "ישר-אל", שהם ההיפך מהרצון לקבל לעצמו, אלא הם בבחינת רצון להשפיע לה', היינו שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו.

לכן, כיון שהמצרים היו שולטים עליהם, היו מוכרחים לעשות כל עבודתם לטובת המצרים ולא לתועלת ה'. וזה שאומר "וייאנחו בני ישראל מן העבודה". פירושו, שבני ישראל היו רוצים לעבוד לתועלת ה', והמצריים היו שולטים עליהם, לכן "וייאנחו". כלומר, שראו, שלא די שלא מתקדמים, אלא הם הולכים אחורה. וזה שאומר "ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה".

ואז, כשהם רואים שלא יכולים מכוחות עצמם לצאת מהגלות, לכן מבקשים מה', כמו שכתוב "ותעל שוועתם אל אלקים", שפירושו, שה' עזר להם לצאת מגלות מצרים. וזה כמו שאומר הזה"ק על מה שאמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". ושאל, במה, והשיב "בנשמתא קדישא".

נמצא, שדוקא בזמן שהם מונחים תחת שליטת הרע, אז רואים בכל פעם יותר את שליטת הרע, ואז האדם בא לידי הרגשת ב' דברים:

א. שהרצון לקבל, שהוא שליטת המצריים, הוא כל כך רע שמרחיק אותו מה'. כלומר, שטרם שהתחיל בעבודה דעל מנת להשפיע, עוד לא היה יודע כמה רעות גורם לו הרצון לקבל. וזה מטעם הידוע, שלא מראים לאדם את תוקף הרע בפעם אחת. אלא מעט מעט מראים לו, כי אחרת הוא תיכף יברח מן העבודה, שהוא יגיד, שזה לא בשבילו.

ובהאמור יש לפרש דברי הרמב"ם, שאומר, ש"ענין לשמה לא מגלין לאדם בתחילת עבודה, אלא עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה מעט מעט". ויש להבין, מהו הפירוש "מגלים להם רז זה מעט מעט". שיש להבין, איך זה אפשר להיות ענין "מעט מעט". הלא כשאומרים לאדם, שהוא צריך לעשות הכל לשמה, כבר אצלו הכל מגולה, ומה יש עוד לגלות.

אלא שיש לפרש, שענין מה שאומר "מגלים להם", מי הוא המגלה להם רז זה של ענין של לשמה. וגם יש להבין מה שאומר "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה". מי יודע שכבר זכה לבחינת "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה".

אלא זה יכולים להבין, כמו שאמר הזה"ק פשט על מה שכתוב "או הודע לו אשר חטא". ושואל, מי הודע לו. ומשיב, הקב"ה. ויש להבין מה שאומר "שהקב"ה הודע לו אשר חטא". באיזה אופן הודע לו. ויש לפרש זה על דרך שכתוב בהסולם (בראשית חלק ג' דף ס"ד) וזה לשונו "שאם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו להנאתו עצמו, מכל מקום ע"י המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה, שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז יפקח ה' את עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלימות, שאין בו חסרון כל שהוא".

ובהאמור נבין, איך שהקב"ה מודיע לו "אשר חטא". שיש לפרש, זה שהאדם לומד אפילו שלא לשמה, המאור שבה מודיע לו, שהרצון לקבל הוא הגורם לכל הרע, שהוא המפריע, שתהיה יכולת להאדם לקבל טוב ועונג הזה, מה שיש ברצונו יתברך לתת להנבראים. והמאור שבתורה, זה נקרא שהקב"ה מודיע להאדם אשר חטא.

ובזה גם כן יש לפרש, מדוע אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל להרגיל את האדם בעבודה דשלא לשמה ולא בלשמה. וזהו מטעם, שענין לשמה מגלים להאדם ע"י שמקבל מאור התורה. נמצא, ממילא, שאם הוא לא עוסק בתורה אפילו שלא לשמה, מאיפה הוא יקח מאור התורה. לכן אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל בשלא לשמה.

ובזה נבין מה ששאלנו, מי יודע אם כבר זכו לחכמה יתירה, שכבר מותר לגלות להם את הענין של לשמה. התשובה היא, המאור שבתורה יודע כמה הם מתפעלים ממאור התורה, בשיעור זה יש יכולת לגלות להם את הענין של לשמה.

ובזה נבין מה שאומר הרמב"ם "שמגלים להם מעט מעט", שהפירוש הוא, היות שענין "לשם שמים" פירושו "לא לתועלת עצמו", והאדם צריך להרגיש מהו שלא לצורך עצמו. וזה מגלה לו המאור התורה. לכן כל פעם המאור מגלה לו את ערך הרע שיש ברצון לקבל, כי ע"י המאור שהאדם מקבל מהתורה, הוא רואה כל פעם קצת רע שיש בהרצון לקבל. וזה שאומר "מגלים לו מעט מעט".

וענין רע מתפרש בב' אופנים:

א. מהו טובו של הרע, היינו כמה האדם מפסיד ע"י הקבלה לתועלת עצמו.

ב. כמה שהגוף מתנגד להעבודה דלהשפיע.

וב' אלה האדם מקבל מהמאור שבתורה מעט מעט. וזה שאומר "מגלים להם מעט מעט רז זה". היינו, שע"י המאור, שמקבל מבחינת התורה דשלא לשמה, הוא בא לידי גילוי של ב' דברים כנ"ל. היינו, שיעור הרע הנמצא בהרצון לקבל, שיעור התנגדות הגוף כל פעם במידה מרובה, שהאדם רואה בכוחו להתגבר. וזה שאומר "מעט מעט". זאת אומרת, שכל פעם המאור מגלה לו, שזה נקרא, שאי אפשר לגלות לו בפעם אחת, כנ"ל.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע אומר הכתוב, שדוקא ע"י רשעת הגוים זכו לירושת הארץ. והטעם הוא כנ"ל, כמו שהבטיח ה' לאברהם, שבאופן זה, היינו שעם ישראל יסבלו גלות מצד המצריים, כלומר, כל אומות העולם עם כל מידות הרעות שיש בהם, הם רוצים לשלוט על עם ישראל. ועם ישראל רוצים דוקא לעשות הכל לתועלת ה', ולא לתועלת ע' אומות כנ"ל, אז מורגש להם חסרון. והם יראו, שאין בכוחם להתגבר עליהם.

ואז יהיה, כמו שכתוב "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה". אז ה' יתן להם העזרה הדרושה לזה. והוא כנ"ל, שכל פעם הם יזכו לבחינת "נשמתא קדישא", וזו תהיה הסיבה שבני ישראל יצטרכו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שהם יקבלו זה מתוך הכרח, היינו להציל את עצמם משליטת אומות העולם.

וזה שכתוב "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך". כלומר, שדוקא ע"י רשעת הגוים יש יכולת שה' יכול להורישם את ארץ ישראל כנ"ל. כי הרגשת הרע, בזמן שמגלים שהרע הזה, הוא המפריע להגיע להתקרבות ה'. כי רק זה חסר לנו. כי ענין "קירוב וריחוק" ברוחניות, הוא ענין השתוות הצורה. ובזמן שיש השתוות הצורה בין אור לכלי, אז האור מתלבש בהכלי.

לכן הרגשת הרע, הנקראת "רשעת הגוים", גורמת צורך להתפטר מהרע. ואז האדם מתחיל לטהר עצמו מבחינת קבלה לעצמו. ואז הוא רואה, שאין זה בידו. ואז מתחיל להתפלל לה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". כנ"ל בדברי הזה"ק, שנותנים לו נשמתא קדישא. כלומר, שכל פעם שמקבל עזרה מלמעלה, הוא ע"י שנותנים בחינת נשמה. נמצא, שהעליות והירידות, הן הסיבה הגורמת צורך ורצון לקבל את ירושת הארץ.

וזה שאומר, שהסיבה היא, מטעם "אשר נשבע ה' לאבותיך". שפירושו, לא שהסיבה מטעם שנשבע לאבותיך, מטעם זה הוא נותן להם את ירושת הארץ. ושאלנו, הלא חז"ל אמרו על מה שכתוב "בראשית. אין ראשית אלא ישראל". נמצא שהכל היה בשביל ישראל ולא מטעם שבועה שנשבע להאבות.

אלא שיש לפרש, כשבני ישראל יהיו מוכשרים לקבל את ירושת הארץ, היינו שיהיה להם צורך לירושת הארץ, מטעם כמו שאומר "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך", זאת הסיבה שבני ישראל ירשו את הארץ. ידוע ש"הארץ" נקראת בחינת מלכות, שמלכות נקראת "כנסת ישראל", מטעם שהיא כונסת בתוכה כל מה שיש בז"א, הנקרא, "ישראל", שזה נקרא "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", שע"י היחוד הזה מושפע שפע להנשמות.

כל זה בא מתחילת מחשבת הבריאה, כדרשת חז"ל "אין ראשית אלא ישראל". זאת אומרת, מטרת הבריאה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו, הכוונה על בני ישראל. רק באיזה אופן הם יקבלו את הטוב ועונג. על זה בא הכתוב להודיענו, שהסיבה העיקרית, שעל ידו הם יהיו מוכשרים לקבל, היא בחינת "ברשעת הגוים", כנ"ל. וכמו כן "ולמען הקים את הדבר, אשר נשבע ה' לאבותיך". שענין "ירושת הארץ" הוא כמו שהודיע לאברהם, בזמן שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנו", שהתשובה של הקב"ה היתה, שבני ישראל יהיו בגלות, שהכוונה היא "ברשעת הגוים", כנ"ל.

ובהאמור יוצא, שאין האדם יכול לעלות במעלת הקודש, אם הוא לא מרגיש חסרון במצב שבו הוא נמצא. זאת אומרת, החסרונות והיסורים שהאדם מרגיש, הם נותנים להאדם צורך למצוא עצות, כדי למלאות את חסרונותיו. מה שאין כן, אם לא מרגיש בעצמו חסרון, כלומר שהגם שיכול להיות, שיודע שיש בו חסרונות בעבודה, אבל אין לו יסורים מזה, אין החסרון הזה מסוגל לקבל מילוי, מטעם שהוא לא מחפש עצות לזה, ובלי אתערותא דלתתא, היינו בלי שהאדם מבקש מה' עם כל הלב, אין מקום לעניית התפלה, היות שאם אין לו יסורים מהחסרון, כבר אינו יכול לבקש עם כל הלב.

וזהו כמו שכתוב במדרש שוחר טוב (תהילים כ"ג) וזה לשונו "כי ה' אלקיך ברכך בכל מעשי ידיך, יכול אפילו יושב בטל". תלמוד לומר "בכל מעשי ידיך", אם עשה הרי הוא מתברך, ואם לאו, אינו מתברך".

הרי אנו רואים, שבלי אתערותא דלתתא, היינו בלי מעשה מצד התחתון, אין הברכה יכולה לבוא. ונשאלת השאלה, למה. והתשובה היא, זה שהאדם מתחיל לעשות, מהעבודה זו האדם מקבל את החסרון להדבר, כלומר שיש הבדל בהצורך שבדבר. זאת אומרת, שיש להבין, עד כמה שנחוץ להאדם את מה שהוא רוצה להשיג. כי העבודה והעצות, שהאדם משקיע בכדי להשיג את מבוקשו, זה מרחיב את החסרון להדבר. וממילא, כשהוא ישיג את הדבר, הוא יכול להנות מהדבר.

לכן כשמדברים בעבודה, הגם שיש לאדם צורך להתעלות בעבודה, אבל הצורך הזה עוד לא פועל באדם, שתהיה לו נחיצות להדבר. וממילא כשיתנו לו משהו מלמעלה, והוא עוד לא יודע להחשיב את מה שיתנו לו, זה ילך לאיבוד לתוך הס"א. וכל זה הוא מטעם, שהאדם אינו חכם כל כך, שידע איך להעריך משהו ברוחניות.

וזה על דרך שאמרו חז"ל (חגיגה ד') "איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו". היינו, זה שהאדם אינו יודע להעריך, אם נותנים לו קצת התקרבות מלמעלה, לכן תיכף זה מסתלק ממנו, והוא מקבל ירידה. וזהו מטעם שאינו יודע לשמור את ההתקרבות.

כי מדרך העולם הוא, שאם נותנים למי שהוא להכנס קצת לחצר המלך, אז הוא דואג ומחפש עצות, איך להכנס לבית המלך, ולא מסתפק בזה שהוא נמצא בחצר המלך. לכן כשמקרבים קצת את האדם, אז האדם שבע רצון מזה שקירבו אותו, ואין הוא דואג לחפש עצות, איך הולכים קדימה, לכן זורקים את האדם לחוץ. ואז, כשהאדם מקבל ירידה, שזה נקרא "תאונת דרכים", כלומר שקבל תאונה בדרך שהיה הולך להתקרב לה'.

היינו שרכב אחר נכנס לתוך רכב שלו, כלומר שהרכב של עולם הגשמי נכנס לתוך הרכב של הרצון להשפיע. ואז, כל החיים שהיה לו מצד הרצון להשפיע, נסתלק ממנו, ונשאר בלי הכרה. היינו, שעכשיו הוא מרגיש, שכבר אין לו חיים רוחניים. אלא עד שמתאושש לאט לאט, ומתחיל להרגיש, שכל החיים ממה שהוא חי עכשיו, הוא רק מהרצון לקבל לעצמו. ואז שוב מתחיל לחשוב ולחפש עצות, איך שוב לכנס להעבודה דלהשפיע.

נמצא, שבכדי שיהיה לו חסרון, שיהיה לו צורך לעלות במעלות עבודה דלהשפיע, נותנים לו מלמעלה את הירידה, כדי שיהיה לו צורך להתקדם כנ"ל, כי בלי צורך אמיתי אין האדם מסוגל לקבל, מה שהוא צריך להשיג. ולכן אם האדם רוצה לשמור עצמו, שלא יהיה לו תאונת דרכים, הוא צריך לשמור את עצמו, שלא יהיה לו התנגשות עם הרכב של הרצון לקבל. בזה הוא יהיה בטוח, שלא יאבד לו מה שנותנים, היינו את העליה שקבל.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (ואתחנן, רביעי) "וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם". שיש לפרש על דרך העבודה, שהאדם צריך לזכור, שהיתה לו ירידה מטרם שבא לעליה. היינו שה' נתן לו להרגיש את הרע שבו. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כי הרגשה זו, שהוא עבד אצל המצריים, היינו שאין לו רשות לעשות משהו לתועלת ה', אלא כל מה שהוא עושה, הוא רק לתועלת המצריים שבאדם, זה בא מצד ה'.

ואח"כ צריך לזכור, שעכשיו, כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שמרגיש קצת שהוא מקורב לקדושה, אז צריך לזכור, שהוא צריך לילך קדימה. לכן הוא צריך עכשיו לזכור, כמו שהיה מקודם עבד, זאת אומרת, שהיה במצב של ירידה. לכן הוא צריך עכשיו גם כן למצוא אצלו מקום חסרון, כדי שיהיה לו צורך ללכת קדימה, אחרת מוכרחים לו מלמעלה ירידה, כי בלי צורך אין האדם יכול להתקדם, והוא מוכרח להישאר במצב שבו הוא נמצא. לכן כדי שלא יהא צורך לתת לו ירידה, לכן בזמן עליה הוא צריך למצוא אצלו מקום חסרון. וזה שכתוב "וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם".

ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להתחיל את העבודה בבחינת הכלל, היינו מבחינת המעשה, ולכוון, שזה יהיה לשם שמים. שפירושו, שהאדם מקיים תו"מ מטעם שה' נתן לנו תורת חיים. שע"י זה שאנו שומרים, מה שה' צוה לנו, אנו נקבל שכר, כמו שאמרו חז"ל "ונאמן בעל מלאכתיך, שישלם לך שכר פעולתיך". וע"י זה יהיה לנו טוב בעולם הזה וטוב בעולם הבא.

וזה שאנו צריכים להאמין, שאפילו אם באים לו דעות ומחשבות, שלא נותנים לו להאמין, הוא צריך לבקש מה', שיתן לו כח להאמין. ויש אח"כ מדרגה יותר גבוהה, שהיא "שלא על מנת לקבל שכר", אלא הוא זוכה להרגיש, שקיום תו"מ הוא אצלו בבחינת שהוא משמש מלך גדול. ומזה באים לירושת הארץ."

תלמיד: רב"ש כותב "זה שהאדם אינו יודע להעריך, אם נותנים לו קצת התקרבות מלמעלה, לכן תיכף זה מסתלק ממנו, והוא מקבל ירידה. כי הוא לא יודע לשמור על ההתקרבות." איך לשמור על קצת ההתקרבות שהאדם מקבל?

לדאוג לגודל ההתפעלות מההתקרבות.

תלמיד: מה המשמעות?

שזה תלוי באדם עד כמה הוא מתרגש מכך שמקבל התקרבות לבורא.

תלמיד: ההתרגשות היא רגעית, איך אני מנפח אותה?

על ידי זה שאתה כל הזמן חושב על זה ומנסה לברר על ידי אילו סיבות נוספות אתה יכול להגדיל את ההתרגשות.

תלמיד: וכשיש התרגשות בזמן עלייה, איך האדם מוצא אצלו מקום חיסרון חדש?

זה כבר תלוי בעבודה שלו בקבוצה.

תלמיד: מה מעורר בו חסרון חדש?

קנאה, תאווה וכבוד. שהוא משתדל להגדיל את הסיבות האלו וכך להתקדם.

תלמיד: הסיבה שישראל מקבלים את ירושת הארץ היא כדי להציל את עצמם משליטת אומות העולם, רשעת הגויים, או מפני שהבורא הבטיח לאבותיהם וכולי.

כן.

תלמיד: האם אין סיבה אחרת, האם לא יכולה להיות סיבה שלישית?

כך כתוב.

תלמיד: אף פעם לא יהיה להם רצון משל עצמם?

רצון משל עצמם לא יכול להיות, הם סך הכול נבראים וכל מה שיש להם הם קיבלו מהבורא.

תלמיד: אבל הם כל הזמן חוטפים מכות כדי לזכות לירושה הזאת של הארץ.

כן.

תלמיד: מתי זה מתהפך, מתי האדם מחשיב את המטרה וזאת הסיבה שמניעה אותו?

במידה שמבין, מרגיש, מגלה את גדלות הארץ. ככל שמה שהוא רוכש פותח לו את כל האופקים והוא מקבל כוחות לעבוד עם זה, כך הוא מתרחק מהסיבות האחרות.

תלמיד: מה הכוונה לזכות לבחינת "נשמתא קדישא", במה האדם זוכה?

זו הנשמה שלו, זה אותו האור שממלא את הכלי. זאת אומרת, הוא צריך כל הזמן לדאוג לכלי שלו, ועד כמה הכלי שלו יהיה קרוב למילוי, זה תמיד עומד לפניו כמטרה.

תלמיד: וכשהכלי שלו מלא, מה מורגש אז?

מה מורגש אני לא יכול להגיד, אבל זאת המטרה.

תלמיד: כתוב "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה". מה ההבדל בין קודשא בריך הוא ושכינתיה?

קודשא בריך הוא זה הבורא והפעולה שלו ברצון לקבל של האדם נקראת שכינה.

תלמיד: רשום גם "הבא לטהר מסייעין אותו". מובן מזה שקודם צריך לבוא, שיש איזו פעולה שהאדם צריך לבוא להיטהר.

כן.

תלמיד: מהי הפעולה הזאת שהוא בא להיטהר? איך אפשר לעשות את זה?

אדם צריך להשתדל לכוון את הרצון לקבל שלו, שיקבל ויתמלא מאור השכינה.

תלמיד: "ולכן אם האדם רוצה לשמור עצמו, שלא יהיה לו תאונת דרכים, הוא צריך לשמור את עצמו, שלא יהיה לו התנגשות עם הרכב של הרצון לקבל." איך לשמור שלא תהיה התנגשות עם הרכב של הרצון לקבל?

להשתדל לכוון את עצמו רק לעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה דבר שבידנו לעשות או שחייבים את העזרה מלמעלה בשביל זה?

העזרה מלמעלה היא כבר אחר כך, קודם זה מה אני רוצה.

תלמיד: מה זו שבועה, שה' נשבע לאבותינו?

נותן הבטחה.

תלמיד: נראה שהשבועה היא בנייה של איזו תבנית שתקרה אם אנחנו נמלא את החלק שלנו. האם אנחנו יכולים להישבע בעשירייה?

אני לא שמעתי על זה.

תלמיד: רב"ש מסביר במאמר איך להתקדם, שאחריי שנותנים לו התקדמות הוא צריך לחפש חיסרון חדש. ובסוף הוא אומר "ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להתחיל את העבודה בבחינת הכלל, היינו מבחינת המעשה,". זה מזכיר מאמר אחר שבו הוא אומר "שלא תהיה חכמתו מרובה ממעשיו". למה הכוונה "בבחינת הכלל" ו"מבחינת המעשה"?

"בבחינת הכלל" זה שכנראה זה תלוי בכולם, בכלי גדול, שלם, אחד, שהאדם צריך לדאוג לעורר את כל הכלים, וכשהם מתעוררים אז לדאוג שיתחברו כולם יחד ויבקשו מהבורא דבקות.

תלמיד: ולמה הכוונה במעשה?

המעשה הוא חיבור כנראה.

תלמיד: אם הרצון לקבל הוא כל כך רע כמו שרב"ש כותב, למה הגוף מתנגד לעבודה להשפעה?

הטבע של הגוף הוא ליהנות מקבלה, מעל מנת לקבל. וכשהוא מקבל מספר ייסורים, אז הוא יכול כבר לחשוב איך לברוח מהם ואז הוא מוצא בעצמו יכולת להשיג את המטרה בצורה אחרת, בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז למה לא מגלים לו את זה מיד? שיגלו לו, כי הוא אומר מרגילים אותו לאט לאט.

את המילים האלה אני לא רוצה לשמוע, זה לא אליי.

תלמיד: זה לבורא?

ודאי.

תלמיד: אדם יכול לשאול את הבורא למה הוא עושה כך וכך?

תשאל אותו כשתהיה לך הזדמנות.

תלמיד: רב"ש כותב "האדם לומד אפילו שלא לשמה, המאור שבה מודיע לו, שהרצון לקבל הוא הגורם לכל הרע, שהוא המפריע, שתהיה יכולת להאדם לקבל טוב ועונג הזה, מה שיש ברצונו יתברך לתת להנבראים." הדגש כאן הוא שהאדם לומד אפילו שלא לשמה. הרבה פעמים אתה עושה פעולה ואתה חושב שאתה כבר לומד. מה זה "להתחיל ללמוד"? מהי הפעולה הזאת?

"ללמוד" פירושו ללמוד את פעולות הבורא שדורש מהנבראים שלו יחס מסוים אליו ולבריאה.

תלמיד: מה זה נקרא שאדם לומד את פעולות הבורא אפילו שלא לשמה? למה הוא לומד אותן?

כי זה מה שנותנים לו.

תלמיד: ומה זה להתחקות וללמוד את פעולות הבורא, איך אדם עושה את זה ביום יום?

ביום יום יש מערכות למיניהן שדורשות מכל אדם שיקיים משהו.

תלמיד: אני מניח שבמציאות של האדם, שיש בה אין סוף פעולות ודברים, יש פעולות שמהן האדם יכול ללמוד יותר טוב ומדויק על פעולות הבורא. זה נכון?

יכול להיות.

תלמיד: איך לחפש את פעולות הבורא במציאות של האדם, איך להיכנס ללמידה הזאת?

להתפלל שיהיה לו ברור לאיזה מהפעולות שמתגלות לפניו יום יום אפשר לקרוא פעולות הבורא.

תלמיד: רב"ש כותב, "לכן הרגשת הרע, הנקראת "רשעת הגוים", גורמת צורך להתפטר מהרע. ואז האדם מתחיל לטהר עצמו מבחינת קבלה לעצמו." מה באמת צריך להפריע לאדם? ממה הוא צריך באמת לסבול, שזה ידחוף אותו? 

האדם שמשתוקק להבין, להשיג ולהרגיש את  מטרת הבריאה, מרגיש בסופו של דבר עד כמה הוא הפוך מזה. ההרגשה הזאת מרחיקה אותו מהבורא, ואז הוא מתחיל להרגיש שהוא צריך לחפש את מקור הבריאה. 

תלמיד: אז מזה צר לו, מההפרש הזה, איפה הוא נמצא ואיפה הוא צריך להיות.

כן.

תלמיד: בעיקרון צר לו על עצמו.

כן. 

תלמיד: אבל כנראה שהוא צריך להגיע לצער יותר גבוה.

יכול להיות, אולי הוא לא יודע. 

תלמיד: האם יש הבדל בין אדם שסובל עבור עצמו, לבין אדם שסובל כי הוא גורם לזולת, לאנושות, לבורא צער?

בוודאי שיש הבדלים, אבל כאן אנחנו מדברים על אדם שבודק מהם הכוחות שאיתם הוא רוצה להתקדם למטרה, ואז הוא בודק את עצמו, את המטרה, את הבורא. 

תלמיד: רב"ש כותב, "זה שהאדם מתחיל לעשות, מעבודה זו האדם מקבל את החסרון להדבר". אם היה אפשר להגיד, לייעץ לעם ישראל להתחיל לעשות משהו, ללכת לאיזשהו כיוון, מהי הפעולה שעם ישראל צריך לעשות, לאיזה כיוון ללכת? 

חיבור, חיבור בכל העם וממנו חיבור עם הבורא. זה ברור מה הבורא דורש מאיתנו. 

תלמיד: מהי תחילת הפעולה, מה הכיוון, המגמה שזה ייקרא שמתחילים לעשות פעולה? מה צריך לחפש, לרצות?

חיבור. זה מובן. 

תלמיד: לא מובנת שאלת אברהם, אם אפשר קצת להסביר את זה. כי כאן במאמר רב"ש אומר תלמד תורה, תגלה שאתה רע ותזכה להכול. אז למה יש את השאלה הזאת "במה אדע"?

הוא מחפש סיבה, שורש. 

תלמיד: רב"ש מביא את דברי הזוהר, שאדם לומד תורה ואז לאט לאט נפתח לו, מגלים לו את הרע, זה "רשעת הגויים", והכול מובטח, לכן לא מובן למה אברהם שאל כך. 

אולי אנחנו לא מבינים את עומק השאלה ששאל.

תלמיד: רב"ש כותב כאן שאדם צריך לשמור את עצמו שלא תהיה לו התנגשות עם הרכב של הרצון לקבל. איך אפשר לשמור את עצמו? הרי כל העבודה שלנו היא כנגד הרצון, תמיד נתנגש איתו. מה זאת אומרת לשמור לא להתנגש? 

להיות רגיש לזה. 

תלמיד: לא להיכנס בצורה ישרה? 

כן.

תלמיד: לתת לבורא לעבוד עליו, זו הכוונה אולי?

גם נכון.

תלמיד: רב"ש אומר פה מכמה זוויות שמה שפועל ומזיז את כל התהליך זה המאור שפועל על האדם והמאור שיתקן. כנגד המאור יש גם את עבודת האדם, ואנחנו גם יודעים שהעבודה שלנו באופן כללי היא בזירוז הזמנים. המאור כמו שמוסבר פה פועל מעט בכל פעם לפי המידה שבה האדם מוכן. איך האדם מביא את עצמו להיות מוכן ככל האפשר לפעולת המאור עליו?

על ידי זה שהוא בודק את הגודל ואת צורת יצר הרע שלו. 

תלמיד: האם המאור הוא זה שמגלה כל פעם לאדם את יצר הרע, עוד שכבה של האגו? 

ככל שאדם מרגיש שהוא רע, שיש לו מה לתקן, כך הוא יכול לפנות לבורא ולדרוש את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: הוא כותב עוד פסקה בהקשר הזה - לפי כמה שהוא מתפעל מהמאור, הוא מזמין את פעולת המאור עליו. איך אנחנו יכולים להתפעל בצורה נכונה ממאור התורה שנמצא, שמקיים את הכול?

אנחנו יכולים לעורר את האור הזה שנמצא בכלים השבורים ולבקש, לדרוש שיחבר אותנו ויתקן אותנו. 

תלמיד: את העבודה הזאת אנחנו צריכים לעשות כל הזמן, ובאותו זמן מורגש פער עצום בין עשרים וכמה שעות, לבין אותן שעות שאנחנו מתיישבים פה, עושים הכנה לשיעור, פותחים את הכתבים. ההרגשה היא שכאן בשיעור המאור פועל הכי חזק וכאן עיקר העבודה שלנו. דיברת על הלימוד שצריך להיות כהכנה לפסח, איך אנחנו תופסים את זה, סוחטים את זה?

לפי הרצון. לפי הרצון שבכם. 

תלמיד: איזה מעשים אנחנו צריכים לעשות שהבורא יברך עליהם?

מעשי השפעה שמקרבים אותנו לתיקון, שפועלים מאותו כיוון כמו הבורא עלינו.

תלמיד: הוא כותב, "האדם אינו חכם כל כך שידע להעריך משהו ברוחניות". מה אותה חכמה שאני יכול להעריך שהמקום הזה של התקרבות לבורא תהיה הכרחיות בשבילי?

כן.

תלמיד: איך מגיעים לחכמה הזאת, למצב, לנקודה שתהיה ממש הכרחיות?

נותנים לאור העליון לגלות את פעולותיו מקצת, במשהו, מרגישים איך אנחנו נפעלים על ידו וכך מצפים שיהיה לנו גם רצון משלנו להפעיל אותו.

תלמיד: לגלות רצון משלנו. איך אנחנו כל הזמן מבררים את המצב שאנחנו נהיה כל הזמן ברצון אמיתי אחד, שכולנו לאותה כוונה?

רק יחד אם אנחנו נרצה להתקדם אנחנו נגלה נטייה משותפת לאותו המצב.

תלמיד: אמרת "אם נרצה". מאיפה מגיע הרצון הזה, איך אנחנו מעבירים את הרצון הזה מאחד לשני?

הרצון הזה נמצא במציאות, אנחנו רק צריכים לעורר אותו ולגלות אותו בינינו.

תלמיד: האם לגלות אותו בינינו, זה אומר לשמור על ההתקרבות לבורא?

זה לא לשמור על התקרבות, זו פעולה יותר אקטיבית. אנחנו צריכים לעורר את הרצון.

תלמיד: הוא אמר שהירידות הן התרחקות מהבורא. איך אנחנו נמנעים מזה, איך אנחנו כל הזמן נהיה באותו כיוון, שאנחנו נתקרב יותר אחד לשני, נתקרב יותר לבורא, לכוח הזה שנמצא בינינו, שנמצא במערכת?

כן.

תלמיד: אבל שאנחנו נרצה להרגיש אותו כל הזמן, לגלות אותו יותר ויותר.

אם אנחנו משתוקקים אליו, אם אנחנו רוצים אותו, אם אנחנו כל הזמן מצפים שנגלה אותו יותר, שנתקרב, שנחזיק בו, רק בצורה כזאת.

תלמיד: הטבע של האור הוא לזכך את המסך עד שנשרף כל החיסרון. במה תלויה המשך העבודה? יוצא שהירידה היא הכרחית ולא תלויה באדם.

ירידה היא הכרחית, בלי ירידה אין גילוי הרע. רק במידת גילוי הרע האדם יכול להתעלות מעל הרע לכיוון ההשפעה, וככה יתקדם.

תלמיד: אם הריחוק מה' הוא זה שדווקא מדביק את האדם לבורא אז מה זה מצב הדבקות?

ריחוק מהבורא לא מדביק את האדם לבורא אלא זאת פעולה הפוכה, כמו שדרך הרע מגיעים לטוב. לכן לא מצפים להיות רחוקים מהבורא. מצפים שעל ידי הרחקת האדם מהבורא, הוא יבין שהמצבים האלה הם לא נכונים, לא טובים.

תלמיד: יש משהו כשהאור מתגלה, הוא לאט לאט דווקא מכבה את החיסרון, כאילו צריך להתגלות חיסרון חדש כדי להחזיק אותו.

כן.

תלמיד: ואז יוצא שמרחיקים את האדם מהבורא כדי שיגבש חיסרון חדש. לא ברור איך לתאר נכון את מצב הדבקות. מהי דביקות אם אדם בעל כורחו יצטרך להתרחק ולהתקרב?

הבורא מרחיק את האדם כדי להראות לאדם מצבים לא נעימים. כשהאדם מתחיל לצעוק ולדרוש התקרבות, אז הבורא נותן לו אפשרות להתקרב, אבל בצורה כזאת שאדם מבין איפה הוא טעה קודם, למה דווקא רצה במה שקרה לו, בהתרחקות, וככה להתקדם. זאת אומרת, תמיד יש לפני האדם שתי אפשרויות כביכול, אתה יכול להתקרב לבורא, אם תיתן יותר כוחות, וכך אתה מתקרב אליו או שתשב ותהנה ממה שיש לך, אל תצעק לדברים גדולים יותר.

תלמיד: יוצא שאם אדם מקבל התרחקות, אז זה משהו שהוא עשה בטוח. זה לא בעל כורחו שזה מחויב המציאות.

לא, זה מחויב. למה לא? גם מחויב. הבורא "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה".

תלמיד: מה זה מצב דבקות, איך לתאר אותו נכון?

דבקות שהבורא והאדם נמצאים מקושרים יחד ומשפיעים בצורה טובה אחד על האחר, ורואים לפניהם את המצב המשותף.

תלמיד: כתוב ש"בזמן עליה הוא צריך למצוא אצלו מקום חסרון.", וברור שאברהם שואל "במה אדע כי אירשנה", כי הוא מרגיש את השלמות, הוא מרגיש את העלייה. מה זה אומר למצוא מקום חיסרון, מה העבודה מבחנתנו?

מבחינתנו למצוא מקום חיסרון, זה למצוא חיסרון שעל ידו אנחנו יכולים עוד יותר להתקרב לה'.

תלמיד: איך למצוא את החיסרון הזה בהרגשת שלמות?

אם אנחנו נמצאים בהרגשת השלמות, קשה מאוד למצוא בה איזה חיסרון, אבל יש פעולות שהן בכל זאת מגלות לנו שאנחנו עדיין לא נמצאים בחיסרון ולא בשלמות השלם.

תלמיד: איזה פעולות לעשות שיגלו לנו את החיסרון?

זה דברים שנמצאים ברומו של עולם. נשתדל להגיע לעל מנת להשפיע לכולם, לייחד את הכלים, ומתוך זה להיות יותר רגיש.

תלמיד: לחפש כלים חדשים להתפעלות.

כן.

תלמיד: אמרת שכשאתה צועק לבורא שיקרב אותך אליו, הוא מקרב אותך, אבל גם מראה לך במה עשית טעות מקודם, ברצונות שלא מקרבים אותך אליו. אז איך לבקש כך שיקרב אבל גם יראה את הטעות?

אתה מחפש מצבים כאלה, אתה צריך לחפש אותם ולממש אותם ואז תיווכח לדעת שהבורא פועל כל הזמן רק באותו הכיוון.

תלמיד: עד כמה חשוב כאן להיות מודע ולחפש את הטעות הזאת שבמצב הקודם לא רציתי דבקות אלא משהו אחר, עד כמה חשוב לחפש את זה במקום ההתקרבות לבורא?

יש מצב ויש את הסיבה למצב, אז כאן אנחנו נמצאים במצב מסוים עם הבורא אבל רוצים לדעת את הסיבה של המצב. כששואלים יותר על הסיבה, וכשהיא מתבררת לך, אתה צריך לבצע את התנועה שלך קדימה מתוך הסיבה הזאת.

תלמיד: יש במאמר הרבה התייחסות למאור המחזיר למוטב. מה זה המאור המחזיר למוטב?

זה האור שקיים בתוך כל המערכת ופועל על האדם במידה שהאדם רוצה להגיע ולהיות במרכז הכוחות.

תלמיד: אבל האדם במקור, אין לו רצון להיות במרכז הכוחות, זה משהו שמתפתח בו? יש לו רצון גולמי, נכון?

כן.

תלמיד: מה הופך את הרצון הגולמי לרצון להיות במרכז הכוחות?

כשהאדם עובד, הוא מעבד לאט לאט את הרצון שלו לחיסרון הנכון.

תלמיד: אז המאור המחזיר למוטב מפתח את החיסרון או שהוא כמו איזה מדד שכל הזמן נותן לאדם קנה מידה?

המאור המחזיר למוטב כל הזמן מעורר את האדם, מנקה אותו ובצורה כזאת מקדם.

תלמיד: זה משהו שאדם יכול לעבוד אתו בצורה אקטיבית?

כן.

תלמיד: איך? מהי עבודה אקטיבית עם המאור המחזיר למוטב?

שאדם כל הזמן מעורר את המאור, את המצבים שהוא נמצא בהם.

תלמיד: איך להיות אקטיבי בעבודה עם המאור המחזיר למוטב, מה אדם יכול לעשות?

אדם יכול לעורר את עצמו, לעורר את המאור, לגלות את הכלים הריקניים שלו, במה הם מלאים.

תלמיד: זה תלוי גם בקבוצה הכללית, בעשירייה?

כן.

תלמיד: זה תלוי בזמן, יש זמנים שהמאור המחזיר למוטב פועל יותר?

גם כן.

תלמיד: אנחנו נמצאים עכשיו בזמן כזה?

כן.

תלמיד: שמה? שהמאור המחזיר למוטב מה הוא?

שהמאור המחזיר למוטב יפעל עלינו יותר.

תלמיד: בגלל הזמן?

כן.

תלמיד: אם כל שבעים אומות העולם משפיעות על ישראל, אז למה הגלות הייתה דווקא במצרים ולא גלות שמפוזרת בין כל שבעים האומות?

אנחנו עוד לא יכולים להגיד מה קורה במצבים שהם לפני גילוי התורה לבני אדם.

תלמיד: מה מיוחד במצרים?

מצרים זה המרכז של היצר הרע.

תלמיד: ומה מיוחד בגלות מצרים בשונה משאר הגלויות שיהיו בכלל לעם?

אם תעבור על כל המצבים, אז תראה שבסופו של דבר רק במצרים אנחנו יכולים לגלות את השורש של כל דבר.

תלמידה: מהו החיסרון האמיתי שמוביל להשגה?

חיסרון אמיתי הוא שאנחנו רוצים להכיר את הבורא ולבצע פעולות שהוא רוצה מאיתנו.

תלמידה: מהי המשמעות הרוחנית של ירושת הארץ?

המשמעות הרוחנית היא שאנחנו נגלה את היסוד של ארץ הקודש, ונפעיל את עצמנו כדי לעבוד בה בצורה נכונה.

תלמיד: האם בתקופתנו ולקראת פסח הקרוב יש לנו צורך אמיתי בירושת הארץ, אנחנו נמצאים בזה?

כן, אנחנו יכולים לעשות.

תלמיד: האם רק פה בבני ברוך או שזו תכונה כללית שנמצאת במציאות?

לא, אנחנו מדברים רק על עצמנו.

תלמיד: האם גילוי הרע הוא זה שנותן את הכלי לאדם?

כן.

תלמיד: מה מאפיין תפילה שמתקבלת?

כשהבורא רואה שעל ידי הפעלת השאלה הזאת הוא יכול לקדם אותנו לתיקון.

תלמידה: מה על האדם לעשות כדי להגיע לעוצמה הזאת בתפילה?

לעמוד על השאלה, ויותר ויותר לדרוש.

תלמיד: מה צריכה להיות הכוונה שתוציא אותנו ממצרים?

כוונה לצאת ממצרים. אין כאן משהו אחר.

תלמיד: כתוב "על ידי המאור ... ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי לעבוד ... להשפיע נחת ליוצרו". איך התהליך הזה מתרחש?

על ידי עבודת האדם שמתעמק יותר במערכת שלו, מגלה את המערכת כלפי הבורא, רוצה לבצע תיקונים במערכת, כך שירגיש עד כמה הוא מתנקה מהרצון האגואיסטי ומתמלא ברצון להשפיע.

תלמיד: כשאני שומע את הרב מדבר או כשאני קורא את הרב"ש, אני מרגיש שמכניסים אותי לתוך מכשיר החייאה רוחני. איך לפתוח את עצמנו לקבל את האור המתקן מהמורים?

כמו שאתה עושה עכשיו עם הידיים, רוצה לחבר את כולם ושכולם יהיו ברצון אחד, בפעולה אחת, קשורים יחד, כך אנחנו צריכים לבצע את הפעולה. אין שום דבר שמפריע לנו, רק שיהיה מבורר יותר כוח הרצון שלנו.

תלמיד: בעבודה עם המאור, שמעתי שצריך להיות כל הזמן במצבים. מה זה אומר להיות כל הזמן במצבים?

אני לא יכול להגיד. אבל אנחנו רואים שלא חשוב באיזה מצב האדם נמצא, תמיד יש לו אפשרות לפנות לבורא, ומכל מצב ומצב הבורא מציל אותו.

תלמיד: מה הן ההודעות האלה שהבורא מודיע לנו שאנחנו חוטאים? אני מרגיש שכל פעם כשהוא מודיע את ההודעות האלה, זו הזדמנות להתקדם ולהיתקן, להתקרב זה לזה ולהתקרב אליו. איך נרגיש כל הזמן את ההודעות מהבורא שאנחנו חוטאים?

זה צריך להיות כל פעם בשיעור, כשאתה מרגיש כמה אתה מתרחק וכמה אתה מתקדם.

תלמיד: כשאני מרגיש שאני רחוק, מה אני צריך לבקש מהבורא?

אתה רוצה להרגיש את פעולת ההתקרבות על פני פעולת ההתרחקות, וכך כל הזמן.

תלמיד: האם פעולת ההתקרבות מתבטאת בקשר בינינו, בין החברים?

כן.

תלמיד: שם אני מודד כל פעם את ההתקרבות וההתרחקות.

כן.

תלמיד: בזמן האחרון אני מרגיש שהרע שמתגלה, זה לא שהוא בתוכי, אלא זה השבר שיש במערכת, חוסר קשר בין הנבראים, בינינו לבין העליון שלנו, וגם חוסר קשר בינינו למישהו אחר שאנחנו צריכים להשפיע אליו. כלומר הרע שמתגלה הוא לא שאני רואה בי רע, אלא הוא מערכתי, וזה מה שחסר לי כדי להשפיע. האם זה רע מפותח יותר או שזו הסתרה על הרע האמיתי שנמצא בתוכי? האם הרע הוא מערכתי, או שהרע הוא באמת בתוכי ורק בי?

אני חושב שהרע הוא מערכתי. כל אחד מאיתנו יכול להיכנס לתוך המערכת הזאת ולצאת, ולהיות באיזו התקרבות או התרחקות כלפי מה שהאדם בעצמו קובע. וכך לעבוד.

תלמיד: איך אדם יכול להיכנס? כי כשמנסים להיכנס, יש איזשהו שבר, וגם לא ברור איך מתקנים את השבר הזה.

השבר הזה מגיע אלינו מפעולת הבריאה, מפעולת הבורא. הוא מגיע מתוך זה שהנברא והבורא הם הפוכים.

תלמיד: ומה צריך לעשות כדי להתקדם לתיקון?

להתקדם לתיקון אפשר אך ורק אם הנברא ירצה להתבטל כלפי הבורא בכל וכל.

תלמיד: כשאנחנו מרגישים את השבר של הקשר הכללי, מה זה אומר שאני מתבטל כלפי הבורא כדי לקבל תיקון פה? מי זה הבורא במערכת השבורה?

הבורא במערכת השבורה זה הכוח שמחזיק את השבירה.

תלמיד: כלומר צריך להבין שיש מאחורי ההרגשה הזו יד מכוונת. מה זה אומר להתבטל כלפיו במצב הזה? כנראה צריך להרגיש משהו שהוא רוצה.

כן. הבורא הוא מציל אותנו, הוא מחייה אותנו, ומצפה שנגיע אליו או על ידי הרחקת הזמן, או על ידי פעולות יותר אקטיביות שלנו.

תלמיד: למה המצרים מפריעים לישראל? כי נראה שיש כאן מטרות שונות, הם לא רוצים את הארץ. אז למה הם מפריעים לעבודה שלנו?

זה נמצא כתנאי לקיום שלהם. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמיד: אז מה התנאי לקיום שלהם, מה זאת אומרת?

מצרים קיימת כול עוד שיש בה שנאה לעם ישראל. אפשר לדבר על זה הרבה, אבל תכלס זה הפתרון.

תלמיד: אז אולי לחדד את השאלה. המצרים מחזקים את הלא לשמה, והוא אומר גם בסוף, "שהאדם צריך להתחיל את העבודה בבחינת הכלל," שיהיה טוב בעולם הזה ובעולם הבא. אז המצרים מחזקים את העבודה הזאת? איפה נוצר ההבדל בין ישראל לבין מצרים?

ההבדל בסך הכל הוא, איך לקבל את כוח הבורא, על מנת לקבל או על מנת להשפיע.

תלמיד: ואיך זה קורה, איפה זה נוצר?

זה קורה מתוך היחס שיש בתוך הכלים, כשחלק מהכלים בעל מנת לקבל, חלק מהכלים בעל מנת להשפיע, וכאן עובר השבר.

תלמיד: מהו המצב שאדם לא מצליח לייחס כלום, וכששולחים לו מצבים הוא טובע בהם, כשהוא אמור להבין מתוכם מה עליו לעשות. והאדם צועק אליו, ואז כאילו הוא נותן בזה הזדמנות לאדם להתקרב. אבל האדם לא מצליח לראות כלום מעבר לזה, הוא טובע בתוך המצב. אז איפה שם יש הצלה?

הוא מדבר אליו, הוא צועק אליו, הוא מבקש שיעזור לו, מתוך שהוא רואה, הוא מרגיש איזשהו משהו שהוא מרחף מעל, שהוא אחראי לכול, אבל הוא לא מבין למה הוא עושה לו את זה, הוא לא מבין למה הוא מכניס אותו לתוך הדבר הזה. ואני לא מדבר על שלמות, אלא שהוא ההיפך מזה, רחוק מזה, האדם מתחת, בקרקעית, הוא מחפש מה שירומם אותו קצת. מה הוא עושה שם?

משיג את מטרת הבריאה.

תלמיד: בגשמיות אם אדם עובר תאונת דרכים ונשברות לו הרגליים, הידיים, קשה לו לחזור לעצמו אם בכלל. ברוחניות אחרי שאדם עובר תאונת דרכים וחוזר לדרך, זה משפיע עליו והוא מקבל את אותם כוחות, ואפילו כאילו הכול בסדר, או שיש פגם עכשיו?

ודאי שיש פגם, ודאי שצריך לתקן.

תלמיד: ומתי מתקנים את הפגם הזה, במצב הנוכחי?

תלוי באיזה שורש הוא בא. יכול להיות שהוא בא מיד לכאן ומתחיל לברר עם עצמו מאיפה ולמה, או שזה לא אכפת לו ומסתובב בכל המערכת כמו באוקיינוס שיש שם חלקיקים, אבל עד שהם יתחילו לקבל את ההשפעה.

תלמיד: אני מבין את זה, אבל בעולם הזה בן אדם יכול להיות נכה כל החיים והוא לא יצליח להתאושש מזה.

כן

תלמיד: נגיד ברוחניות לא הצלחנו לעבור ללשמה, נכנסנו עם הרצון לקבל, עשינו את התאונה, ועכשיו אתה אומר לאסוף את כל החלקיקים מהאוקיינוס בחזרה. אז עד שהתהליך הזה לא יושלם אנחנו לא נעבור ללשמה.

זה לא שייך שאדם אחד תלוי בכולם.

תלמיד: אז בסך הכול אחרי שעוברים תאונת דרכים מבחינה רוחנית, מה עושים?

הולכים לתקן את עצמנו, מה השאלה.

תלמיד: הוא כותב במאמר, "כדי שלא יהא צורך לתת לו ירידה, לכן בזמן עליה הוא צריך למצוא אצלו מקום חסרון. וזה שכתוב "וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם"." כביכול הרב"ש נותן לנו פתרון איך אפשר להתקדם מהר בלי ירידות חזקות. ואם נגיד אני עכשיו בשיעור מרגיש שאני בעלייה כי יש רצון חזק שפועל. אבל האדם יודע מהניסיון שאם הוא יצא מהשיעור הוא יכול עוד פעם ליפול ולשכוח בכלל, והוא פתאום מתאושש אולי בזום עם העשירייה.

איך לזכור כל הזמן שהיית עבד, זו עבודה אישית של אדם? זה בעשירייה?

לא, האדם בעצמו צריך להקדים את העבודה שלו לשאלה.

תלמיד: זאת אומרת כל אחד חייב להתעסק בזה אישית, ובעשירייה רק להגדיל את כוח החיבור ורוח חדש, כמו שלמדנו?

כן.

תלמיד: אבל איך אדם יכול לזכור את זה שהוא כל הזמן צריך להיות בחיסרון? כי אם אדם בעלייה קשה לו בכלל לחשוב על חיסרון. זה כאילו בו זמנית בשני מצבים.

לא, למה בשני מצבים?

תלמיד: הוא לא בשני מצבים?

הוא צריך לחפש את נקודת ההשפעה שלו לעולם. הוא צריך לחפש את הרוגע שלו ושהוא מסכים לכל דבר שיש במציאות, ובעצמו היה רוצה מאוד לעבוד במה שהבורא רוצה.

תלמיד: זה לא פחד, שהנה אני אפול עכשיו עוד פעם?

לא, זה מעל הפחד, כי הוא מסכים מכאן או מכאן, לא חשוב לו, לקבל פקודות ולבצע.

תלמיד: התמודדות עם הכאב שנוצר מהרצון לקבל הוא באמת מכריע, לא נשאר לי לאין לברוח. השאלה שלי, למה עצם שלב התפילה כל כך כואב?

כי כשאדם מתפלל הוא מגלה את החסרונות שלו, אז ודאי שבמצבים כאלה אין לו יותר מה לעשות.

(סוף השיעור)