שיעור בוקר 05.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תפילה לשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים בנושא "תפילה לשמה", קטע מספר 4.

"אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". דהיינו, שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דין [תן לנו עושר העולם הזה]". ואח"כ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הבא]". וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'. ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע.

ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ע"ט. "אצילות ובי"ע")

תלמיד: כתוב פה, "ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע". מה זו הפעולה הזאת, להעלות מתיקות ולהעלות מלכות לבינה?

להעלות מלכות לבינה זה לעשות כל פעולה כפעולת השפעה.

תלמיד: הוא לא קיבל תכונת השפעה, אבל כמו שכתוב, כל עבודתו תהיה על מנת להשפיע. האם הוא עושה הכול כבר בעל מנת להשפיע?

לא, הוא רוצה להגיע לזה.

תלמיד: זאת אומרת יגיעה.

כן.

תלמיד: בקטע הזה מוסבר, שקודם בן אדם רוצה כל מה שיש בעולם הזה, אחר כך הוא צריך להגיע לשלב שהוא העולם הבא. הבעיה כשאדם רוצה לעבוד על זה, אז הוא עובד קודם כל כדי לקבל כוחות רוחניים, כדי למלא את עצמו, כלומר להיפך, הוא משתמש בבינה כדי למלא את המלכות. ואילו כאן מוסבר שהאדם צריך לעבוד כדי להעלות את המלכות לבינה, כדי להגיע לכוח השפעה ולא למלא את עצמו. מתי קורה ההיפוך באדם?

מי שנמצא בזה הוא יודע.

תלמיד: איך אנחנו עוזרים זה לזה לעשות את ההיפוך הזה?

רק על ידי דוגמא חיצונה.

תלמיד: כשהעולם חשך בעדו, מה דוחף את האדם להתפלל להשפעה ולא להתפלל לקבלה?

זה תלוי באיזה מצב היה האדם קודם. יכול להיות שבהחלט יש לו תכונות השפעה ותכונות קבלה, והוא צריך להחליט איך הוא חי ומשתמש בהן מעכשיו והלאה. אני חושב שמי שנמצא במצב כזה הוא כבר יודע איך להחליט נכון, שהכול צריך להיות על מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה חושך רוחני? מה זה שאדם בחושך?

חושך רוחני זה שלא מאיר לו שום הבחן רוחני בחיים שלנו.

תלמיד: מה מוציא אדם כזה מחושך?

רק העבודה בקבוצה.

קריין: קטע מספר 5.

"כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת."

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

תלמיד: מהי עזרה מצד הבורא במצב החושך?

יכול להיות שמאיר לך קצת אור. יכול להיות שמאותו מצב שבו אתה נמצא אתה רואה איפה זה קדושה ואיפה זה קליפה. הכול תלוי במצב.

תלמיד: ואם מצב החושך ממשיך ואפילו מחמיר, האם זו לא עזרה?

יכול להיות.

תלמיד: האם האדם יכול לקוות שהבורא ישנה בו את הכוח, ייתן לו כוח חדש, דווקא בזמן שהוא מרגיש חושך?

כן.

תלמיד: זאת אומרת זה תנאי, הרגשת החושך היא כבר התחלה של משהו חדש, אם הוא פונה לבורא.

כן.

תלמיד: אבל לפעמים אדם יכול לזהות שעוד מעט הוא יגיע לחושך, שלא יהיו לו כוחות לעשות משהו, ואז כבר לפני זה הוא יכול לבקש, ויש מצב שהבורא גם יעזור.

נגיד.

תלמיד: אז יש עוד כיוון, לא ממש להגיע לאותו מצב של חושך וכבר להימצא בו. אולי מדובר פה על חושך אחר. לדוגמה, אדם מזהה שהוא מאוד עייף והוא צריך להגיע לשיעור, והוא יודע שבשיעור הוא הולך לישון, אז הוא מבקש שהבורא ייתן לו כוחות. אחר כך הוא כן מזהה שיש כוחות וממשיך להיות בשיעור.

כן. יכול להיות.

קריין: קטע מספר 6.

"רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)

תלמיד: איך מגיעים למצב כזה שקובעים שאין להם לאן ללכת?

לאן תלך?

תלמיד: לרצון לקבל יש מה לעשות, הוא מצייר לאדם הרבה בלבולים.

כאן לא. הוא מגיע למצב שלא רואה לעצמו שום מקום בעולם.

תלמיד: איך להגיע למצב כזה שלא רואה לעצמו שום מקום בעולם?

זה כדי שאתה תברר בדיוק באיזו צורה אתה נמצא, באיזו מדרגה, תחת איזה כוח, ולכן זה קורה.

תלמיד: אבל עד שהוא מגיע למצב שאין לו לאן ללכת, ובינתיים הוא רוצה לברוח מהעבודה, אז הוא בורח.

לאן?

תלמיד: לכל מיני מילויים, לכל מיני שיטות, לכל מיני דרכים.

אבל אין לו לאן ללכת.

תלמיד: אם אין לו לאן ללכת, זה טוב. אבל הרצון לקבל מצייר לאדם שיש לו לאן ללכת.

אז עדיין הוא לא הגיע להבחנות כאלה כמו שכתוב.

תלמיד: אני מבין את זה. השאלה, איך להגיע למצב כזה מתקדם שהוא קובע שאין לו לאן ללכת?

להמשיך.

תלמיד: אבל בינתיים הוא רוצה לברוח.

שיברח, מה אתה יכול לעשות? הוא נותן לנו כאן נקודות מעשיות שבהתפתחות האדם.

תלמיד: מהי השיטה להגיע למצב שאין לו לאן ללכת, למרות שרוצה לברוח?

עליו להשתדל להגיע לפעולות כמה שיותר שלמות וגבוהות בכל מצב ומצב. בזה הוא יקדם את עצמו מאוד.

תלמיד: שאלה מזווית אחרת. עשירייה שרואה שלחברים כן יש לאן ללכת וגם הולכים, זה מאוד מערער אותה, כי רואים דוגמה שלילית, שיש לאן ללכת. איך היא צריכה להתמודד נכון עם כזאת מכה?

הם צריכים לדבר יחד, ולהשפיע על אותו חבר שנמצא בפרשת דרכים.

תלמיד: זה כלפי החבר. אני שואל כלפי העשירייה.

אותו דבר כלפי העשירייה.

תלמיד: עשירייה בינה לבין עצמה, איך היא צריכה לדבר עם עצמה כדי להתמודד עם תופעה כזו?

לדבר, בשביל מה היא קיימת, למה היא קיימת, על ידי מה היא קיימת, איך היא מתקדמת למטרת הבריאה, למטרת החיים, מה חסר לה כדי לזרז את המצב.

תלמיד: האם יש משהו יותר ספציפי שהיא צריכה לדבר עליו כלפי המקרה, כשהיא רואה כזו דוגמה בחברה שלחברים יש לאן ללכת?

אין לי מה להגיד. הם צריכים לחשוב ולהחליט.

תלמיד: האם זו בעיה כשעשירייה רואה כאלה דוגמאות, כשהחברה מקבלת כאלה דוגמאות?

לא.

תלמיד: לא בעיה.

לא.

תלמיד: כי אני חשבתי שזו בעיה מאוד גדולה.

לא, למה? שיבדקו, שיבררו ושיתקדמו.

תלמיד: אולי זה לא נכון איך שאני תופס את זה. אבל יש דוגמה שיש לאן ללכת, וזה מחליש את העשירייה, את החברה. כי חברים גדולים שעד לפני רגע היו כאן בלב ונפש, לתפיסתי, פתאום אני רואה שיש להם לאן ללכת. אז אני מתחיל לחשוב, אולי גם לי יש לאן ללכת.

בסדר.

תלמיד: האם ההסתכלות הזאת נכונה?

אני לא יכול להגיד, את זה אתה צריך להחליט.

תלמיד: האם יש כזאת סכנה?

ודאי שכן.

תלמיד: אז זו כן בעיה.

זו כן בעיה.

תלמיד: כשחברה רואה כאלה דוגמאות, זו בעיה בשביל החברה.

כן.

תלמיד: איך החברה צריכה להתמודד עם כאלה דוגמאות?

החברה צריכה להתגבר על כאלה דוגמאות.

תלמיד: איך להתגבר?

לקחת הרבה חברים, אולי את כל אלה שיושבים כאן ועוד יותר, ולעשות דיון, סדנה, שבה מבררים את כל השאלות שנופלות למוחו של כל אחד. בהתחלה לקחת את כל השאלות, לרשום אותן, למיין אותן, ולהתחיל לברר.

תלמיד: האם כל חבר בעשירייה יעלה את השאלות שיש לו כלפי המקרה הזה?

לא כל חבר, אלא כל מי שיש לו שאלה באמת מהותית כלפי מציאותו כאן, שיעלה אותה.

תלמיד: האם זה לא עלול להחליש?

למה?

תלמיד: כי אני שומע חברים שאיתי בעשירייה אומרים, "אולי אני לא במקום הנכון, אולי יש לי מקומות אחרים". האם כך צריך לדבר, לפתוח כאלה דברים?

כן.

תלמיד: נשמע שצריכה להיות הכנה גדולה כדי להגיע למצב שיודעים להתמודד עם זה, כי יש פה גם סכנה.

כן.

תלמיד: אחרי שהם פתחו, שאלו, מה עכשיו?

רוצים לענות. ומתוך הרצון לענות מגיעים לפתרון.

תלמיד: החברים עונים לחברים?

כן.

תלמיד: איזו הכנה צריכה להיות לפני שפותחים כאלה שאלות?

זה עוד לא בשבילכם, אבל נקווה שעוד מעט זה יהיה מתאים.

תלמיד: אמרת שזה עוד לא בשבילנו, קודם כל זה מרגיש ככה. אולי יש עשיריות מספיק חזקות שיכולות לפתוח כאלה שאלות חזקות, אבל ממה שאני מכיר, שאלות כאלה חזקות לא פותחים. ואז מה שקורה, שבן אדם מתבשל עם השאלה הזאת בינו לבין עצמו, הוא לא פותח אותה, הוא לא מקבל עליה מענה, והשאלה פשוט מתגברת עליו.

יכול להיות. ויכול להיות שבכל זאת הוא מדביק את עצמו לכאן ומחכה עד שזה יעבור. מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

תלמיד: איפה פה העזרה של הקבוצה? היא לא יכולה לעזור לו כי הוא לא פתח את השאלות האלה, היא לא באמת יודעת מה עובר על החבר. חבר יכול להיות פה לידי יום אחד, ויום אחר לא, ואני לא ידעתי שמתבשלת בו שאלה כזו במשך כמה שנים אולי.

כן.

תלמיד: אז איזו מין עזרה זאת? איזו מין קרבה? איזה מין חיבור?

מה אתה רוצה, שהחבר יהיה תמיד מוכן לטיפול בך?

תלמיד: לא. קודם כל אני שואל, מה נכון?

זה עוד לא הזמן לברר את הכול.

תלמיד: יוצא שבינתיים כל אחד מאוד סגור בתוך עצמו.

תנסו לפתוח, רק לא מדי, אלא לתת לכל אחד בכל זאת יכולת להישאר בתוך עצמו.

תלמיד: כשהאדם מגיע למצב שהוא רוצה לצאת והוא בבירור עם עצמו, איך הוא לא שוכח לבקש? כי כאן זמן הבקשה, כך כתוב בקטע.

זה תלוי בקבוצה, בסביבה.

תלמיד: אבל הסביבה לא יודעת מה עובר על האדם. הרגע היה בירור שלם שאנחנו לא יכולים לדעת מה קורה פה לחבר משמאלי. יכול להיות שמתבשלת בו השאלה הזאת והוא שוכח לבקש ורק מרשיע, עד שיוצא. איך אנחנו כחברה עוזרים כל הזמן לחדש את הבקשה, את התפילה הזאת?

זו בעיה.

תלמיד: השאלות האלה מגיעות כי אנחנו עברנו מצב כזה השבוע, אנחנו מתבשלים בו כל השבוע. אנחנו רוצים גם לעזור לחבר שעדיין נמצא בין לבין, וגם לעזור לכל החברה להיות עם יד על הדופק כלפי החברים שלה. איך אנחנו מנצלים את המצב הזה כהזדמנות לעלייה, לפריצה קדימה, ולא "קיבלנו מכה, נחכה עד שהגל יעבור"?

אני לא יודע, אתם צריכים לפתור את הבעיה.

תלמיד: כשאתה אומר אתם, מי זה אתם, האם אנחנו כעשירייה?

כולכם.

תלמיד: אמרת השבוע שהנזק הכי גדול הוא לעזוב את החברה.

כן.

תלמיד: למי הנזק, לאדם או לחברה?

לאדם, ודאי.

תלמיד: האם החברה שלנו היא קדושה והיא לא נפגעת, או שזה כן פוגע בה?

החברה נפגעת אבל בצורה הרבה יותר קלה.

תלמיד: כשאתה אומר שמפה אין לאן ללכת, זו קביעה. האדם צריך לקבל החלטה, קביעה, "אני נמצא בדרך הזאת ולא זז מכאן, הולך עד הסוף".

כן.

תלמיד: מה נותן תוקף להחלטה הזאת?

בכך שהוא כל הזמן בודק את הקשר שלו עם העשירייה וכל הזמן מדביק את עצמו אליה.

תלמיד: האם ההחלטה הזאת צריכה התחדשות, או שפעם אחת אדם החליט וזה מחזיק אותו?

היא צריכה התחדשות.

תלמיד: איך אני מחדש כל הזמן את ההחלטה שאני לא זז מהחברה הזאת?

אתה בודק את עצמך אפילו יום יום.

תלמיד: ואם אני רואה שאני לא מתאים לחברה, כן מתאים, עוברים עליי מצבים?

אז אתה כל פעם מקבל מהלימוד כוחות.

תלמיד: אם אני מרגיש שאני לא מועיל לחברה, עוברות בי מחשבות כאלה שאני לא מועיל לחברה, בודק את עצמי וזה מה שאני מוצא, מה לעשות?

זו בעיה. תצטרך להתקרב לחברה ולברר האם אתה באמת קשור אליהם, לא קשור, עד כמה אתה נחוץ לחברה, עד כמה החברה נחוצה לך. צריכים לברר.

תלמיד: הוא כותב בקטע 5, "וקווי ה' יחליפו כוח היינו אלה המקווים לה' שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיוכל לעזור להם יחליפו כוח חדש בכל עת". אני שומע כאן עשירייה שעוברת טלטלה בגלל שחבר עזב אותם אחרי שנים רבות. איך אנחנו כחברה, כעשיריות, ככלי עולמי, יכולים לתמוך בעשירייה שמביעה מצוקה?

להתחבר איתם, לחבק אותם, ולהמשיך.

תלמיד: מה זה אומר לחבק אותם ולתמוך בהם?

להתקרב אליהם, ולא לשכוח לחשוב על זה בתפילה.

תלמיד: כתוצאה ממצבים שונים שעוברים על העשיריות מתעוררות שאלות, אנשים פתאום תוהים על הראשונות, עוברות בהם מחשבות, ביקורות. איך לגשת לדיון כזה או לשיחה כזאת פתוחה, שבה אדם יכול להגיד באמת מה שמפריע לו, אבל שזה יצמיח משהו ולא יוריד?

צריך סבלנות, חסרים לנו עוד כמה פרטים. עוד מעט נגיע לזה, בינתיים זה מוקדם.

תלמיד: אז לא לפתוח כרגע דברים כאלה.

לא.

תלמיד: מה כן לעשות במצבינו עד שייפתח לנו?

להתחבר, להתחזק, להתפלל עבור כולם.

תלמיד: אדם שלא מוצא את מקומו בחברה יש לו שתי אפשרויות. האחת היא שהחברה תשתנה, הוא דורש שהחברה תהיה אחרת, תתנהל אחרת, כמו שאומרים "הלקוח תמיד צודק", כלומר הוא צודק, הוא בטוח שהחברה לא בסדר. אפשרות שנייה היא, לשאול את עצמו מה החברה צריכה, ומה הוא יכול לעשות במקום שהיא צריכה. להוריד את הראש ולשאול איפה צריך עזרה ובמה הוא יכול לתרום, ותמיד יש מקום בחברה. מה מכריע שאדם יבחר לפה או לפה?

זה בטבע של האדם רשומים כאלה דברים.

תלמיד: מעבר לטבע, האם יש משהו שיכול לעזור שנצליח להכריע תמיד, למצוא איפה אפשר לתרום לחברה, במקום לדרוש שהיא תשתנה ותהיה אחרת, כי הביקורת ממלאת אותי?

אין לי תשובה כרגע.

תלמיד: האם אפשר במשהו לעזור אחד לאחר, חוץ מרוממות, גדלות המטרה?

מה יש לך עוד חוץ מזה?

תלמיד: אולי כשרואים חבר כזה, להתפלל דווקא עבורו. כי דברים כאלה מזהים מרחוק, לא צריך לחכות שמישהו יעזוב, רואים את זה הרבה קודם שאדם חמוץ כל הזמן.

תנסו.

תלמיד: אמרת שצריך להשתדל להגיע לפעולות כמה שיותר שלמות וגבוהות בכל מצב ומצב, ובזה האדם יקדם את עצמו מאוד. מה הן פעולות שלמות?

שלמות הכוונה, שהן יכולות לספוג את כל השלילה, את כל המצבים שיש בחברה, ולהמשיך אותם למצב יותר מתוקן.

תלמיד: בזה שאתה אוסף את הניגודיות הזאת, את אי ההסכמות האלה, ומעלה אותם למצב שאתה מצדיק, האם זה מה שעושה אותן גבוהות?

לאו דווקא, אבל אני מברר לעצמי.

תלמיד: אז מה הן פעולות גבוהות?

שאני רוצה לעלות גבוה ככל האפשר.

תלמיד: מה זה לעלות?

להרגיש שאני נמצא בלטפס על עץ החיים.

תלמיד: מה הן המדרגות האלה של עץ החיים שעליהן אני מטפס, מה הענפים שאני אוחז בהם?

נרנח"י.

תלמיד: לא הבנתי.

אתה שואל על מדרגות, אז אני אומר לך נרנח"י.

תלמיד: נניח שיש מצב כלשהו, אני לא מסכים עם משהו בחברה. איך אני עובד עם המצב הזה שיהיה שלם וגבוה? מה זה לעשות פעולה שלמה כלפי המצב?

אני לא יודע. אתם צריכים להחליט ולדעת איך לטפל בדברים כאלה.

תלמיד: כל מצב בחיים שאני רואה שאני לא מסכים עם הבורא, לא מצליח להצדיק אותו, איך להפוך אותו לפעולה שלמה?

כשאתה לא מסכים עם הבורא, אתה יכול להתווכח עימו.

תלמיד: האם זה יעשה את הפעולה שלמה בזה שאני אתווכח איתו?

לא. אבל אתה תראה מה זה ההיפך.

תלמיד: איך אני מביא אותה להיות שלמה?

אתה מכניע את הראש שלך, ומוכן לקבל מבית הדין העליון כל דבר שהם יחליטו.

תלמיד: הוא מדבר על אנשים שרוצים לברוח ואין להם לאן, ולמרות שיש להם עליות וירידות הם לא מתייאשים, ואז הוא כותב על "וייאנחו בני ישראל מן העבודה". איך אדם שבאמת אין לו לאן ללכת, לא מתייאש, מגיע ל"וייאנחו" הזה?

רק על ידי זה שהוא נמצא בחברה וקשור לחבריו, על ידי זה הוא יכול להחזיק ואפילו להתקדם ולעלות.

תלמיד: איך מתוך זה שהאדם לא מתייאש, הוא מגיע לצעקה הזאת של וייאנחו מהעבודה?

אם הוא לא מתייאש, אז איך הוא יצעק?

תלמיד: זאת השאלה.

צריך להשקיע יותר בעבודה.

תלמיד: איך אנחנו נותנים לכל חבר מקום בקהילה הקדושה שלנו?

אנחנו צריכים להתייחס לכל חבר כמו לערך מיוחד, עליון, ולתת לו תנאים שיגדל כמה שיותר, וכך לראות אותו מתקדם.

תלמיד: אחרי שנים של עבודה, של מאמצים, מה הופך את המסירות למסירות נפש, שאדם מוסר את נפשו, הוא יודע שהוא נכנס באמונה והולך עד הסוף? איפה הנקודה הזו באדם?

כנראה בתוך ליבו.

תלמיד: האם זה תלוי עד כמה הוא דבוק בחברה, מדביק את עצמו לסביבה, או זה בתוך ליבו, כמו שאתה אומר?

זה תלוי. תלוי עד כמה הוא מוסר את עצמו לחברה.

תלמיד: בין זה שאדם נמצא או עוזב יש ספקטרום שלם, אני יכול להיות כאילו פה, אבל להשתתף לא להשתתף, 10%, 90%, בשיעורים, בסעודות, בפגישות עשירייה, וכולי, נדמה שההחלטה, עד כמה האדם משתתף היא לפי כמה מילוי הוא מקבל מכל דבר, נגיד אם בסעודות שלנו יהיה אוכל לא טעים אני מצפה שהחברים יבואו פחות לסעודות, זה נכון? אני שואל כי גם צריך שיהיה אוכל טעים בסעודות, נכון?

נגיד.

תלמיד: בצורה דומה גם פעם היינו עושים ישיבות חברים כל שבוע, עכשיו עושים רק פעם בחודש אולי, וכל הדברים האלה הם דברים שמהם האדם מתמלא.

כן.

תלמיד: החברה שלנו צריכה להיות כזאת שהיא דואגת למלא את החברים, או שהדרך אמורה להיות כך שהאנשים מקבלים פחות ופחות מילוי לרצון לקבל וצריכים להתגבר על זה, ובכל זאת להישאר בדרך, מה משניהם?

לא יודע, כל אחד שיענה.

תלמיד: זה ברמה האישית, אבל כחברה אנחנו צריכים לדאוג להיות חברה מושכת, שנותנת מילוי?

איך אתה יכול להראות לחיצוניים שאתה נמצא בחברה מושכת?

תלמיד: כלפי חברים חדשים נראה לי שאנחנו מאוד משקיעים בלמשוך אותם, בלמכור להם את החכמה שלנו בצורה מושכת.

אז מה עושים?

תלמיד: כלפי חברים וותיקים, כלפי עצמנו, החברה לא צריכה להיות כזאת שנותנת מילוי?

כן.

תלמיד: אז זה לא רק האחריות של החבר להישאר, כשאתה במדבר, אתה צמא ובסוף אתה עוזב, לא?

כן.

תלמיד: אז זו כן אחריות של החברה להיות כזאת שהיא ממלאה, שהיא דואגת כל הזמן שהחברים מקבלים כוח ואנרגיה בדרך, נכון?

צריך לבדוק האם היא מסוגלת לזה.

תלמיד: אני אתן דוגמאות, ישיבות חברים, או אירועים אחרים שמהם אנחנו מקבלים כוח.

טוב, אם כן אז כן.

תלמיד: בקבוצה יש הכול נכון? אז מה זה "סך הכול העבודה של האדם", להסתכל על הקבוצה כך.

כן.

תלמיד: ואם האדם לא עושה את זה, אם מזה הכוחות שלו נרפים? אז מי צריך לפעול, האדם או הקבוצה?

הקבוצה.

תלמיד: אז אם נגיד עכשיו החבר הזה, באים אליו מאה חמישים אנשים, ועושים איזו ישיבת חברים, אז אולי לחבר זה לא יעזור, אבל לקבוצה זה יעזור לעשות כזה דבר?

כן.

תלמיד: ועל איזו כוונה לבוא אם אנחנו עושים כזה דבר, על זה שזה יעזור לחבר או על הקבוצה, ואם הוא יצטרף אז יצטרף?

אנחנו רוצים לחזק את הכוח בינינו, בינו לקבוצה שלו, ובין כולנו יחד, לכל החברה.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להסתכל על זה כהזדמנות להתקדם בכל מקרה?

כן, ודאי.

תלמיד: פעם היו לנו שני מושגים, היה לנו מפעל, ארגון הפצה, והיה גם מושג החברה, והייתה הפרדה מוחלטת, היה אסור לערב בין מפעל לחברה. מאוד דאגנו לזה כי בחברה כולם שווים, ובארגון יש היררכיה, יש פירמידה, אז זה היה לא פשוט אבל זה היה הדגש.

לאחרונה שמענו שזה כבר לא רלוונטי היום, שיש לנו רק ארגון, רק מפעל, והחברה, אולי בגלל הגודל שלה, נכנסה לתוך המפעל, זה נכון או שעדיין יש צורך בחברה?

יכול להיות שיש צורך.

תלמיד: שמעתי מכמה חברים, וגם אני מרגיש שאין מקום באמת לשבת עם חברים ואולי לפתוח את הלב, להתחלק ברגשות.

חסר לכם מקום?

תלמיד: לא מקום, חסר פורמט, אין כאילו מקום לחברה, הכול נהיה מפעל.

זה תלוי איך אתם מחלקים את האוויר.

תלמיד: מקום יש, המקום פה ריק בערבים, זה לא בעיה - המקום. אין מקום לארגון, אין צורך שיהיה המושג שהיה פעם, חברה, חיבור הלבבות, לא חיבור התפקידים.

אתה מדבר כבר איך שמדברים הזקנים.

תלמיד: יכול להיות.

אז מה אתה מציע.

תלמיד: האם אין עדיין צורך בחברה?

יש צורך ועוד איך, החברה לא נעלמת אף פעם, היא רק צריכה לגדול ולהתרחב, ואחר כך היא הופכת להיות לעם חדש, עם ה'.

תלמיד: היום חברה לא מורגשת אולי גם בגלל שיש עשיריות, כל אחד סגור בעשירייה שלו, ולא מורגש הגודל של החברה והחוזק שלה.

כן, זה נכון, אז מה עושים?

תלמיד: לא יודע.

תלמיד: אחת הסיבות, אולי הסיבה העיקרית, שאנשים עוזבים בסופו של דבר זה שהם נמצאים באיזה ייסורים, בחוסר מילוי, ולא מרגישים שיש עתיד, שזה ישתנה אי פעם. על זה אני רוצה לשאול, הייתה גם שאלה כזאת אתמול בשיעור בוקר, שאלו איך אדם צריך להתייחס לייסורים שלו, איך להתייחס לבורא בזמן שהוא עצמו מרגיש ייסורים? ואמרת שזה בשבילו סימן שהוא צריך להשתנות, לבקש שינוי, זאת אומרת אם הוא עומד כנגד האור, הוא בחוסר התאמה לאור והוא צריך להשתנות, להיות בהתאמה לאור.

אבל הרבה פעמים אנחנו אומרים שלבקש להשתנות זה כאילו לא להסכים עם המעשים של הבורא, ומה שאתה צריך זה בעצם לא לבקש להשתנות, אלא לבקש להשלים, להיות מסוגל לחיות עם מה שיש.

איך אדם עושה את הבלנס הזה, איך הוא מכיר בזה שזאת המציאות שלא צריכה להשתנות והוא צריך ללמוד לחיות איתה, או איפה הוא צריך לבקש שינוי?

זאת שאלה כללית לכולם, איך לענות עליה?

תלמיד: אני גם מצטרף לשאלה הזאת, וגם יש לי תחושה שהרב מכוון אותנו כבר שנים למצוא את הפתרונות לכל מה שיש לנו בחיים בעשירייה.

כן.

תלמיד: ולי יש הרגשה שכביכול כשלא בא לעשות את העבודה הזאת, שלא מוצאים שם, אז יש איזה געגוע "איפה החברה הקודמת, איפה מה שהיה פעם, איפה סיר הבשר עם הבצלים". ובעצם הכול נמצא בעשירייה, מה אי אפשר למצוא בעשירייה?

נכון.

תלמיד: דרך העשירייה להתחבר לא רק לכל החברה בפתח תקווה ובכל העולם, אלא לכל האנושות. מה יש עוד חוץ מאשר בעשירייה? אני באמת שואל את זה.

אין כלום.

תלמיד: אז מה עושה האדם שהוא מרגיש שהעשירייה לא משפיעה עליו?

שיחפש מקום אחר.

תלמיד: אבל הוא מרגיש שזו הדרך, זה החיים שלו, אבל עדיין הוא רואה שצריך להגיע לייאוש, צריך להגיע לתפילה והוא רואה שזה לא פועל עליו, מה לעשות? אז נכון אני יכול להיות עכשיו בבית, בסדר, ברור לי שאני צריך חברה חזקה, אבל מה שקיים, עלי עכשיו לא עובד.

אני מבין אותך.

תלמיד: מה עושה החבר שכך מרגיש?

תשאל את החברים, תחליטו, ובעזרת ה' מחר נדון בזה.

קריין: ואנחנו נקרא שוב את קטע מספר 5, אומר הרב"ש.

"כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת."

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

קריין: נקרא את תהילים פרק כ"א.

"א למנצח, מזמור לדוד.

ב יהוה, בעזך ישמח-מלך; ובישועתך, מה-יגיל יגל מאד.

ג תאות לבו, נתתה לו; וארשת שפתיו, בל-מנעת סלה.

ד כי-תקדמנו, ברכות טוב; תשית לראשו, עטרת פז.

ה חיים, שאל ממך--נתתה לו; ארך ימים, עולם ועד.

ו גדול כבודו, בישועתך; הוד והדר, תשוה עליו.

ז כי-תשיתהו ברכות לעד; תחדהו בשמחה, את-פניך.

ח כי-המלך, בטח ביהוה; ובחסד עליון, בל-ימוט.

ט תמצא ידך, לכל-איביך; ימינך, תמצא שנאיך.

י תשיתמו, כתנור אש-- לעת פניך:

יהוה, באפו יבלעם; ותאכלם אש.

יא פרימו, מארץ תאבד; וזרעם, מבני אדם.

יב כי-נטו עליך רעה; חשבו מזמה, בל-יוכלו.

יג כי, תשיתמו שכם; במיתריך, תכונן על-פניהם.

יד רומה יהוה בעזך; נשירה ונזמרה, גבורתך."

(סוף השיעור)