שיעור בוקר 26.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 58, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי"

מבשרי אחזה אלוקי

ההכשרה לגידול הנשמה

"כמו שלא יוכל לקיים גופו בעולם מבלי שיהיו בידו ידיעות בשיעור מסויים מסדרי הטבע הגשמיים, כמו ידיעות אלו המה סמים ממיתים, ואלו דברים שורפים ומזיקים, וכן ידיעה ואומד מה שבלב חברו אשר בלעדיהם אין לו זכות קיום בעולם החומרי.

כמו כן ממש נשמתו של אדם אין לה זכות קיום בעולם הבא, זולת בהרכש לה שיעור ידיעות מסדרי טבע מערכות עולמות הרוחניים ושינוייהם וזווגיהם ותולדותיהם.

והנה, שלשה זמנים מבחינים בגוף: הא' - מעת ביאתו לעולם, אז אין לו שום ידיעה, וכל הידיעות הנחוצות לקיומו הוא על ידי אביו ואמו, ומתקיים בכח שמירתם בחכמתם. זה מצב קטנות א'.

הב' - הוא כאשר גדל ורכש לו מקצת ידיעות, ואז נשמר מדברים המזיקים לגופו, בשמירה משותפת, הן מכח אבא ואמא, והן מכח עצמו. וזהו קטנות ב'.

הג' - הוא מצב הגדלות, אשר אז רכש לו ידיעות בשיעור המספיק לחיים, להיות נשמר בשמירה בשיעור נכון כדי להתקיים, - אז יוצא מרשות אביו ואמו ורוכש לו הנהגה עצמית. וזהו מצב ג', שהוא מצב הגדלות.

כמו כן בענין הנשמה, האדם מתגלגל עד שזוכה להשיג חכמת האמת על בוריה, ובלעדיהם לא תבוא הנשמה לגידול קומתה, ולא שהידיעות שבידו המה שמגדילים קומת הנשמה - אלא שטבע פנימי הוא בנשמה אשר לא תזכה במעשה ידיה להתגדל על ידה בטרם הגיעה לה ידיעות טבעי הרוחניים. וגידולה תלוי בשיעור ידיעתה.

והטעם הוא, כי אם היה לה יכולת לגדול בלי ידיעה, היתה ניזקת. כמו התינוק מחוסר ידיעה אין בו כח לילך, ואם היה לו כח לילך על רגליו היה מפיל עצמו לאש.

אמנם, עיקר הגידול הוא על ידי מעשים טובים, והמה תלויים בהשגת חכמת האמת. ושניהם, הידיעות והמעשים הטובים תלויים בהשגת חכמת האמת, ושניהם באים ביחד, מטעם הנ"ל. וזה סוד "אם לא תדעי לך וכו' צאי לך" - "פוקי וחמי" וכו'.

ולכן, כל נשמה שלמה משיגה כל הנשמות, מאדם הראשון עד גמר התיקון, כמו אדם המשיג את מכריו ושכניו, ועל פי ידיעותיו הריהו נשמר מהם, או שמתחבר ומתקיים עמהם. ולא יהיה הדבר לפלא איך ישיג כל הנשמות כולן, כי הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה תמן".

גוף ונשמה

"כל גוף הוא קצר רוח ושבע רוגז, כי חיותו הוא דרך גלגול בשבע שני רעב ובשבע שני השובע. וחוק מחויב הוא, אשר שני הרעב משכיחים את שני השובע. והגוף חוזר ומתגלגל ביניהם כמו אבנים שחקו מים. ועוד נוספה לו צרה מקפת, באשר ידמה בעיניו אשר חברו שרוי בטוב.

וזה נמשך מכך, אשר הנשמה ביסודותיה נשחקת בין יצר הטוב ליצר הרע, ומתגלגלת ביניהם, לפעמים יוקל לה על ידי מקיף יצר הטוב, ולפעמים נוסף לה צרה, ממקיף יצר הרע".

השגת ידיעות בגשמי וברוחני

"אין בין גוף ונשמה, אלא שזה נמשכו לו מקריו בטבע ומעצמו, וזו מקריה נמשכים לה על ידי עבודה, ומטבע של יחס משותף מרוחני לגשמי.

נוסף הרוחני על הגשמי, אשר בגשמי יושג מציאות גם בלי שישיג מקריו, כמו שישיג שקטן הוא, רך בשנים, אע"פ שאינו יודע טעם הדבר. וכן לא ילעוס דבר המזיק לו, אבל ברוחני לא יושג שום מציאות בטרם יודע מקריו ותוצאותיו. כפי שיעור ידיעת המקרים - כן השגת גדלותו עצמו, והשגת מציאות רוחנית שבסביבתו".

גילוי פעולות הבורא - בהעלמה!

""ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום". ופרשו חז"ל, להודיע, אשר לפני ימות המשיח כשמקבלים גרים, יוצאים לקראתם בעלי האומניות וכל אומן משתעשע עמו. ביומו הראשון מגלה האור, השני עושה רקיע וכו'. שהמה ששת ימי המעשה וכו'. וכולם מתענגים לשבות ביום השביעי, ונותנים בו קדושה וברכה לעולמות. וזה שאמרו חז"ל, אשר לפני מביאי ביכורים - כל בעלי אומניות עומדים לפניהם. פירוש דווקא בשעה שנקראים "חכמים". והבן. אבל אין בעלי אומניות עומדין לפני תלמידי חכמים, והבן. בא וראה כמה גדולה מצוה בשעתה ודו"ק.

מעלת יום השבת. היא שבו הברכה והקדושה לתקן כל ימות החול. ואף על גב שלפי הראות צריך להיות אשר התיקון תלוי בימי העבודה, ולא ביום השביתה, שבו לא פעל מאומה, לא כן הדבר, אלא שבברכה וקדושת השבת לתקן ימות החול.

והנה, כל תיקון, לכאורה לעבודה הוא צריך. אלא באמת אין כח הבורא מתראה בשלמות זולת בהעלמה. כי בהנטל כח ההעלמה מן העולם - תיכף מתגלה השלמות מעצמו. וכמו הזורק מטהו לרקיע, הרי מטהו פורח כלפי מעלה בהיות כח הזורק מדובק בו, ולכן משך כל הפריחה מיוחס לכח הזורק. וגם חוזק כח הזורק מתגלה בזמן ההוא. לעומת זאת, כל משך זמן חזרתו ליפול לארץ, אין כח הזורק מיוחס לנפילה כלל, ומעצמו שב לשורשו. בלי שום עזר.

בערך זה, בכל ההעלמות נראה פעולות הבורא. אבל בשובו אל השלמות, אינו צריך לשום פעולה וכח. כי בהנטל הכח המונע, אזי מעצמו שב לשרשו ולשלמותו.

וזה סוד "וישבות אלקים ביום השביעי וכו', כי בו שבת מכל מלאכתו" וכו'. דהיינו, שביום זה הוסר כח פעולת הבורא מהעולם, אשר בכל משך ימי המעשה היה הולך ופועל להציב אותו בצורתו כמו שהוא. אבל ביום השביעי לא פעל שום כח, אלא הניחו, כמו שכתוב: "והסירותי את כפי" וממילא מוטבע כח השלמות דוקא ביום הזה שלא יפעול כח ההעלמה כאן והבן".

שאלה: אתמול חבר ואני דיברנו על זה שכבר תקופה ארוכה השיעורים השתדרגו, יש צורת קשר חדשה. כלומר אנחנו בעיקר קוראים, קוראים רב"ש, תע"ס, יש הרבה הבחנות, וכל אחד צריך לנסות לפרש ולהבין מעצמו. אתה פחות פותח את זה אלא משאיר לנו מקום ללמוד מהרב"ש, מבעל הסולם.

מה אני יכול להוסיף כאן? הוא כותב דברים ברורים וחתוכים.

תלמיד: אני משוכנע שיש מה להוסיף, לפתוח, לברר, ללעוס את זה.

אני מרגיש שלפי איך שאתם שומעים אתם מוסיפים, כל אחד לפי תכונתו.

תלמיד: כלפי העבודה שלנו עכשיו בזמן השיעור, מהי העבודה הנכונה עם המקורות? כי זה ממש המוקד. האם לקרוא ולהשלים עם מה שאני מבין?

יש מקורות שאנחנו חייבים לעבור אותם יחד, לפרש אותם, לדון בהם, לשאול ולענות. אבל יש מקורות שאנחנו קוראים אותם והם נכנסים בנו לפי המידה שאנחנו מתייחסים למקור. וכאן אני לא לוחץ עליכם על זה שאתם צריכים לענות, לדון ולהבין כל פרט, כי לא לזה זה כתוב.

תלמיד: מה היחס הנכון למקור? איך לגשת נגיד למקור כזה של בעל הסולם ולהוציא את המקסימום?

רק התפעלות. לפעמים ידיעות, אבל בעצם התפעלות.

תלמיד: ומה עם הציפייה שאתה תפתח? אפילו מתוך הרגל, אנחנו רגילים שאתה פותח.

מה אני יכול לפתוח לכם? בבקשה תן לי דוגמה.

תלמיד: לאו דווקא את הטקסט הזה ספציפית, גם את תע"ס שקראנו, ובכלל אנחנו קוראים ועוברים על הרבה מקורות.

תע"ס זה ברור, ההסבר אחר. אתם יכולים לשמוע איך רב"ש פירש את התע"ס, הכול נמצא בארכיון. אני לא חושב שאפשר לעשות יותר, ואם כן, אז תשאלו.

תלמיד: איזו הכנה נכונה צריכה להיות כדי להתפעל מהטקסט נכון?

להתפעל מהטקסט זה להיות דבוק לטקסט, להיות דבוק אליו, זאת אומרת אני רוצה להיות בתוך מה שכתוב, מחובר לזה, להתפעל מזה. להבין זה הדבר האחרון, כי לא על ידי זה מתקדמים.

תלמיד: כשאנחנו קוראים עכשיו את "מבשרי אחזה אלוקי", אז אני פשוט משתדל להקשיב לטקסט, להיות צמוד אליו, מבין לא מבין זה לא משנה לי, אלא להתפעל לא חשוב מה שעובר עלי?

זה במיוחד, כן.

תלמיד: מה לגבי ידיעה, הבנת התוכן?

זה אך ורק עד כמה אתם רוצים להוציא ממה שאתם שומעים את התוכן. בבקשה, זה ניתן לכם.

שאלה: בעל הסולם מתאר פה שהכוח של הבורא מגולה בששת ימי המעשה, ובשבת הוא לא מגולה והכול חוזר לשורשו בצורה טבעית.

כן.

תלמיד: זה ברור, כי זה גם מה שמתואר בפרשת "בראשית". אבל כשמדברים מהצד של הנבראים, זה לא ברור, כי אנחנו חווים את זה הפוך. בששת ימי המעשה של התיקונים אנחנו לא מרגישים את הבורא, ואומרים שכשנגיע לשבת, נעלה לאצילות, אז תהיה הרגשת הבורא. למה אצלנו זה הפוך?

עדיין אין לנו קשר לששת ימי המעשה ולשבת.

תלמיד: כרגע.

כרגע. אנחנו לא יכולים לעורר שישה ימים, זאת אומרת אורות מיוחדים שמגיעים לכל נשמה ופועלים עליה. בשבת כבר מתגלה המעשה מתוך הנשמה.

תלמיד: כשמתגלה המעשה מתוך הנשמה, האם הבורא מורגש בתוכה?

כן. דווקא בזה.

תלמיד: בצורה תיאורטית, כשהאדם מתפתח בתהליך הזה ומרגיש שהוא מעורר את ששת ימי המעשה, אז הכוח של הבורא נסתר מבחינתו.

כן.

תלמיד: נשמע שמבחינת הבורא זה כבר יום שבת, כי האדם חוזר חזרה אל השורש בתקופה הזאת. האם כשהבורא שובת, אנחנו פועלים?

אתה מדבר על אדם שמשיג?

תלמיד: כן, אני רוצה לברר בצורה כללית. הרי כשהנברא מתעלה כלפי מעלה, זה אומר שעכשיו הוא חוזר לשורשו. לפי מה שבעל הסולם כותב פה, זה כבר יום שבת מבחינת הבורא. האם זה אומר שכל הפעולה של הנברא היא ביום שבת?

נכון, ושישה ימי המעשה הם רק הכנה.

תלמיד: אני צריך להבין שכרגע זה היום השביעי, שבת, ומקומו של הנברא להתעלות.

כן. זו תוצאה משישה ימות עבודה.

שאלה: כשאנחנו קוראים מקור, ואנחנו פשוט קוראים ועוד קוראים, במה תלויה יכולת הפתיחה שלנו של המקור?

במידה שאתם דבוקים בבורא, בכותב, בטקסט, במה שנמצא אחרי הטקסט, בקשר בין הטקסט לכותב.

8

שאלה: איך אתה עובד עם שאלות ותשובות שאתה פשוט שואל את המקור ומקבל תשובות?

אני משתדל להיות דבוק למקור. מה שאומר המקור בשבילי כביכול מגיע מלמעלה.

תלמיד: כשאתה קורא את המקור אתה נמצא בשאלות כלפי המקור או שאתה פשוט קורא וזאת האמת?

לא, יש לי גם שאלות. אבל אני משתדל לקשור את השאלות האלו למצבים שאני עובר על ידי המקור.

תלמיד: נגיד שאנחנו קוראים מקור ואחר כך שואלים אותך שאלות, אז אתה עונה לנו וככה אנחנו יותר פותחים. יש שלבים שאנחנו קוראים המון אז איפה נכנסות השאלות, איך אנחנו שואלים את רב"ש, את בעל הסולם, איך אנחנו עוד יותר פותחים את מה שכתוב?

זה הכול מבחינת השגה פרטית, במידה שכל אחד ואחד רוצה לנטרל את עצמו ולקבל השפעה מלמעלה.

תלמיד: איך אתה מנטרל את עצמך, במה זה תלוי?

אני לא רוצה להיות שייך לזה עם הרצון לקבל שלי. אתה מדבר על המקורות?

תלמיד: בוודאי. מה זה לגשת אליהם בלי רצון לקבל, איך אתה ניגש למקור?

אני לא יכול להגיד לך, כל אחד לפי המידה שהוא משתוקק על ידי קריאת המקור להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: ברור. אני מרגיש שיש כאן עבודה חדשה שאני צריך לעשות רביזיה על ההתנהלות שלי עם המקור, עם החברים, עם הרב, עם הכול.

נכון.

תלמיד: אני לא יודע בדיוק איך למקם את עצמי במצב החדש.

זה יבוא בעצמו. אתה צריך להשתוקק עם סימן שאלה מה עליי לעשות וכך אתה תקבל תשובה. כך לומדים.

תלמיד: אני שומע מה שאתה אומר, אני מרגיש שככל שאני יותר דבוק לטקסט דווקא ככה אני יותר צריך את הרב. הייתי אומר אפילו ככל שאני דבוק לטקסט דווקא אני מרגיש שאני צריך יותר לשמוע את השאלות של החברים. והפוך, אם אני לא מצליח להידבק לטקסט אז גם אין בי צורך לשום דבר אחר.

כן.

תלמיד: אז מה עושים? כשקראנו את המאמר, אני הרגשתי שאם אני לא שומע אותך עכשיו אומר משהו על זה, אז משהו חסר לי. איך עובדים עם זה? כתוצאה מזה אם אני לא שומע אותך, אני מאבד את הצורך להיות קשור לטקסט, הרצון להיות דבוק לטקסט אני רואה שלאט לאט הולך ונעלם אם אתה לא מתערב שם.

צריך יותר ויותר לשאול ולא לפחד שאתה אחרי השאלות מאבד את הטקסט. השאלות שלך עולות למעלה ומכסות את הבורא. לא יודע אם אני מדבר ברור אבל ככה זה קורה.

שאלה: אני חושב ששמעתי עוד משהו לגבי שאלות, יש גם צורך בשאלה מעבר לבירור, לקשר עם העליון, לקשר איתך. זאת אומרת מתעורר בי צורך לקשר עם הרב ולכן אני קם ושואל שאלה, כל הדברים האלה הם מרכיבים בעצם את הקשר שלנו עם העליון, עם הבורא, זאת אומרת הוא עובר דרכך. ובצורת הלימוד החדשה, אצלי זה מאוד חסר. כמו שאמר חבר, אני לא יודע איפה למקם את עצמי בדבר הזה.

את השאלות האלה צריכים לאסוף ולהעלות אותן הלאה לבורא. הוא מסוגל לענות לכולם יחד.

שאלה: בכל התהליכים שדיברנו עכשיו, מה תפקיד העשירייה?

כמו שלמדנו, שבסופו של דבר אדם מקבל דרך עשירייה.

תלמיד: זה נכון, אבל בצורה פרקטית אנחנו לא יכולים לדבר על המאמרים, אין כל כך מילים. ואתה מציע פשוט לקרוא אותם כהכנה למחרת, כבכלל, זה לא בדיוק מובן מה העבודה בעשירייה, מה זה לימוד ביחד? אנחנו הרבה מדברים על הצורה הפרטית ולכן אני שואל מה תפקיד העשירייה.

תפקיד העשירייה לעזור לכל אדם לעבור את הדרך שלו. כך זה כלפי האדם, לחבר את כול החסרונות, התביעות, הדאגות, מ"ן ומ"ד, כלפי הבורא, כל מה שהעשירייה יכולה לייצב, וכך הם מתקרבים לתיקון הכללי.

תלמיד: מה זה לימוד בחברותא, איך לומדים יחד כעשירייה אני מתכוון? אנחנו הרבה מדברים על לימוד מול הרב, אבל מה זה לימוד בחברותא?

לימוד בחברותא זה כשלומדים יחד ויש אנשים שהם יותר מסוגלים להשפיע על העשירייה ובדרך כלל דרכם הלימוד הזה מקבל תגובה נכונה על מה שהם מקבלים מהספר. יותר אני לא יכול להגיד עכשיו. אנחנו עוד לא נמצאים בזה. אבל כשיגיע הזמן אתם תקבלו את כל הכלים ביד ותוכלו לחבר ולפרק את העשירייה בכל מיני צורות ולבנות ממנה כל פעם מרכבה אחרת.

שאלה: האם ניתן לומר שהעשירייה נותנת וקטור ועוצמה של הכיוון של כל אחד? כלומר, המאמר מכוון אותנו לבורא דרך המחבר, אבל עד כמה אני מתקשר לזה במדויק ובעוצמה, זה על פי הווקטור שנותנת העשירייה, אפשר ככה להגיד?

כן.

השגת הצורה הרוחנית

"כן השגת צורה רוחנית, בשתי צורות שלה ישגה המשיג.

הא' - שלא תהא דמיונית בשום פנים,

הב' - שלא יהא מסופק בהכרתה, כמו שאינו מסופק בחיות שלו עצמו.

והשם רוחניות יורה כן, שדמו אותה לרוח, שאף על גב שאין לרוח שום קצה ותמונה ומראה, מכל מקום אין לך אדם שיהיה מסופק במציאותו, מחמת שחיותו תלוי בו. כי בבית שנשאב מן הרוח, אם יוליך שמה את החי, הוא ימות. אם כן מציאותו ברור. כי הוא חייו.

ומגשמיים יכולים להבין ברוחני, כי מהות השכל הפנימי דומה לפנימיות הגוף, שנקרא "נפש כל בשר", שהוא בחינת הוי' וחסרונה עמה, כנזכר לעיל.

וכמו כן פנימיות השכל שנקרא נפש השכלי הוא גם כן הוי' בעל חסרון. ודו"ק היטב.

כי בריה כזו שמרגשת את הויתה מרגשת חסרונותיה, מה שאין כן בעלי חי הנחסר להם שכל זה לגמרי, ונעדר ממנו נפש השכלי ופנימיותה, ומרגשת מחמת זאת את חסרונה בשיעור הנחוץ לקיומה הגופני, וכפי קביעות הרגשות החסרון נמדד לה חיותה, ואם לא תהיה מרגשת בחינת חסרונה, אז לא יכולה להזין את עצמה להמשיך הויתה, ותמות. ולא עוד, אלא ששיעור גודלה ובריאותה תלוי בשיעור גודל הרגשת החסרון, כמו גוף הגשמי, אשר כל הבריא ביותר מרגיש רעבון ביותר, ועל כן אוכל ביותר, וממילא מתרבה שיעור דמו ובריאותו יותר."

שאלה: שאלה על החיסרון. גם במאמר של הרב"ש וגם פה אנחנו קוראים שגילוי פעולת הבורא היא בהעלמה, והחיסרון הנכון הוא בעצם הנעלם. הוא בעצם מה שהבורא מסתיר מאתנו.

כן.

תלמיד: ואנחנו כל הזמן מחפשים מילוי, אז איך לקשור את מה שהבורא מסתיר, את ההסתרה להיות יותר מכוונים לגילוי החיסרון ולא שהחיסרון הנכון הוא עבורנו המילוי? גם קראנו את זה אצל הרב"ש. איך להרגיש את תכונת הבורא דווקא בחיסרון הנכון, לא במילוי?

כן. זה מה שהוא כותב לנו, "הצורך בהשגת המאציל".

הצורך בהשגת המאציל

"אך עדיין צריך לדעת מה החסרון שמרגיש הנפש השכלי. ואומר לך, שזהו חסרון השגה את מאצילה, כי נחקק בטבעה להשתוקק מאד לדעת מאצילה ובוראה. וזה, מתוך שמרגישה את הויתה עצמה, והבן. ופירוש, גדריה בעצם הוכנו כן, לחפש מה למעלה וכו'.

ואין לומר שחסרון זה אינו מגודר בהשגת מאצילה, אלא רדופה היא אחר כל נסתרות, וברצונה לדעת על הדברים העל טבעיים ועל הגלגלים, ועל מה שבלבו של חברו וכדומה.

וזה אינו, כפי הכלל שכתבתי למעלה, אשר פנימיות הדבר הוא מה שאינו יוצא חוץ הימנו, כי אם כן לא יצוייר באופן זה חסרון השגה זולת בבוראה. והרי ברור אשר רק השגה זו היא חסרון פנימי, שאינו נקרא פועל יוצא. מה שאין כן חקירה בנבראים היא פועל יוצא לזולתה, שאלמלא לא היו נבראים עוד בעולם, למשל אם היתה נבראת יחידה לא היתה רדופה להשיגן כלל.

אבל השגת מאצילה, זה חסרון כלפי עצמה, וזה הויתה. דהיינו, מרגישה עצמה בבחינת נאצל. ודו"ק ותבין אשר כל מקריה סובבים לזה, וזה החסרון שמרגישה, שתוכל להשיג את מאצילה. ובגודל הרגשתה המראה הזה - נוכל לשער מדה במדה גודל מדת גופה עצמה, ודו"ק היטב."

המשפט האחרון הוא ממש מסובב, "אבל השגת מאצילה, זה חסרון כלפי עצמה,"

שאלה: איך לעשות את הקפיצה שמה שחסר לאדם זה דווקא גדלות של הבורא, חשיבות שלו כדי להשיג את הכלים דהשפעה?

אתה רוצה לקשור דרך כל הבריאה גשר.

תלמיד: זאת העצה שכל הזמן חוזרת פה, גם אצל בעל הסולם, גם אל הרב"ש, שאדם מרגיש את החסרונות של עצמו, רואה שאין לו כלים של השפעה ואז הוא עלול להתייאש להגיד "אין לי חסרונות של השפעה, אין לי חסרונות לאהוב את החברים, אין לי חסרונות לא לאהוב את עצמי". ופה הוא אומר שמה שחסר לו זה גדלות הבורא, אבל הוא מרגיש שחסר לו כלים של השפעה.

כן.

תלמיד: אז הוא אומר לו "תתרכז בגדלות הבורא, זה יביא לך כלים של השפעה." אז כשאדם שקוע בתוך זה שאין לו כלים של אהבת חברים, הוא מרגיש שהוא לא ראוי, אז הוא עלול להתייאש. איך להבין שדווקא זה המקום שלו לבקש אמונה בבורא, שהוא עכשיו קרוב אליו והוא עכשיו ממלא את הכול?

חוץ מתפילה מה יש בידיים שלך?

תלמיד: תפילה על מה?

כאן היא השאלה, מה תבקש?

תלמיד: כי אדם מבקש כלים של השפעה שיהיה לו מה שהוא מרגיש, הוא מרגיש שאין לו כלים, שאין לו אהבה לחברים.

אז אין, זה באמת נמצא כחיסרון פנימי?

תלמיד: בדיוק.

המרכזי?

תלמיד: שאפילו את זה הוא לא באמת מרגיש.

ודאי שלא.

תלמיד: והוא אומר עוד יותר, תקפוץ, תבקש גדלות הבורא, אם תהיה לך גדלות הבורא זה ייתן לך כלים של השפעה.

כן.

תלמיד: איך אפשר לבקש על הדבר הזה שהוא עוד יותר לא חסר?

לא, גדלות הבורא אתה יכול לתאר לעצמך כאילו שחסרה לך, כי לפי זה אתה יכול להתקדם, לגלות את הכול, לראות את הכול, להשיג את הכול.

ברור לנו שאנחנו צריכים עוד ועוד להתקדם.

(סוף השיעור)