שיעור בוקר 09.09.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שלום אנחנו בשיעור בנושא אמונה למעלה מהדעת, נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, נמשיך מקטע מס' 11.

אני לא יודע מה עוד להוסיף, כי באמת אמונה למעלה מהדעת זה הנושא העיקרי בהשגת הבורא, בפתיחת העיניים למציאות האמיתית, שרואים את שני העולמות. העולם שלנו שמתראה בתוכנו, ברצון לקבל, והעולם העליון, הרוחני, שעומד להיפתח לנו ברצון להשפיע. ושני הרצונות האלו, רצון לקבל ורצון להשפיע, איך שהם תומכים זה בזה, והכוח העליון שלמעלה מהם מנהל אותנו גם דרך הרצון לקבל וגם דרך הרצון להשפיע, ואנחנו צריכים רק להשתדל בסבלנות רבה, עוד ועוד בכל מיני מצבים שאנחנו עוברים, לגשת מכל מיני זוויות לאמונה, לעניין של אמונה למעלה מהדעת ולהשתדל להבין אותה, להרגיש אותה, לסובב את עצמנו לפי זה.

כמה שאנחנו נגד, כמה שאנחנו בעד זה, סך הכול שהמושג הזה יהיה יותר ויותר רגיל, מובן, קרוב. יחד עם זה אנחנו יודעים שלסירוגין זה יהיה הפוך, לא יכול להיות יום בלי לילה ולילה בלי יום, וכך אנחנו נתקדם. אבל בהחלט רק זו הדרך לפתיחת החושים לעולם העליון, ששם הכוח העליון שורה, כוח ההשפעה, ועלינו רק בסבלנות להתקרב לזה.

הדרך יכולה לקחת הרבה זמן, אפילו בזמננו, אבל כבר יש לנו קבוצה גדולה וחומר מוכן ורק התמדה בלהשיג אותו, להידבק אליו, לחומר הזה, לפרמט את עצמינו לפי מה שכתוב, זו העבודה שלנו. אז בואו נקרא וניכנס לזה לאט לאט.

קריין: קטע 11

"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:

א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.

ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.

לכן:

א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.

ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'. 

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ד. "מהו רוממות ה'")

צריכים לקרוא שוב, יותר לאט.

"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:

א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם," זאת אומרת אומנם האדם כביכול יכול להסביר לעצמו ולתרץ את מה שקורה עימו, ונראה לו שהוא במאה אחוז מבין וצודק, אבל כדאי לשים את זה בצד ולבקש, לחכות, לדרוש, עד שיקבל תשובה מלמעלה על מצבו. "היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל."

שאלה: מה זה אומר שהבורא יענה למצבי, לשאלה שלי?

התשובה של הבורא יכולה להיות בכל מיני אופנים, אבל באמת היא מביאה את האדם להרגשה מה זה נקרא בחינת השפעה. זאת אומרת כוח שפועל ברמה רוחנית ולא כוח שפועל ברמה גשמית. ברמה הגשמית פועל השכל, הרגש שלנו, ההיגיון שלנו ובו אנחנו מבינים, מרגישים, יכולים לדון, יכולים לתפוס, יכולים לזכור את הדברים. שכל, רגש, זיכרון רגשי, זיכרון שכלי, הכול פועל ברמה שלנו, שכך נולדנו.

לעלות מהרמה שלנו לרמת הבורא, לרמה הרוחנית, ששם תכונת ההשפעה שולטת, אנחנו רוצים את זה ולא מסוגלים. אז מה שאני מבקש מהבורא, שייתן לי יכולת להיות למעלה מהרגש, למעלה מהשכל, למעלה מההיגיון, למעלה מהזיכרון שלי, ואז בצורה כזאת אני מתקרב לכוח ההשפעה, שהוא יהיה במקום כוח הקבלה.

זה סגנון חיים, שכל, רגש, יחס אחר לגמרי למציאות שאנחנו לא מכירים. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", כוח הבינה, כוח הבורא, שיתלבש בנו ולפי זה אנחנו נעבוד. וכל עוד זה לא יקרה, אנחנו לא יודעים באמת מה זה. אנחנו עושים כל מיני פעולות בקבוצה, כל אחד בעצמו אולי, כאילו שאנחנו נמצאים בכוח השפעה אבל זה רק כדי לעשות מזה איזה תרגילים כמו ילדים קטנים שמשחקים באיזה משחקים ועדיין לא במשהו רציני.

תלמיד: מצב כל כך מבולבל כזה שאתה לא יודע איך לבקש מהבורא ואתה מסתכל על החיים כמו איזה כלב. מה זה אומר שהוא עונה בכזה מצב?

אני מבקש מהבורא שייתן לי שכל ורגש, שני דברים שיש לי, שכל ורגש, שאני אוכל לעשות איזה פעולות שהן לא לפי האגו שלי, לא לפי הטבע שלי, אלא לפי הטבע של העליון. לא לפי כוח הקבלה שיש בי, שאז אני כל הזמן חושב, איך אני במשהו אמלא את הרצון לקבל שלי, אלא איך אני יכול לתאר את עצמי, שאני נגיד נמצא בתכונת הבינה, עליתי ממלכות לבינה ואני נמצא ברצון להשפיע, ואז ברצון להשפיע הזה אני פועל כלפי החברים, כלפי העולם, כלפי כל המציאות ודרך זה ודאי כלפי הבורא כי הבורא הוא הכול, הוא כולל אותם. ולכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: זה אומר שהוא עונה כשאתה נמצא בהזדמנות כזאת?

זה שהבורא נותן לי כאלו מחשבות, זו כבר ישועה. זה כבר משהו מהיציאה מהעולם הזה לעולם הרוחני, מהמישור הגשמי למישור הרוחני, כי כבר יש לי איזו שייכות לזה. אני עוד לא נמצא שם אבל אני כבר בדרך. ואז אני צריך להודות על זה, ולחפש על ידי איזה אמצעים אני אוכל עוד יותר ועוד יותר להימשך לדרגה של בינה, לדרגת האמונה, לדרגת ההשפעה.

מה זה נקרא להיות בהשפעה? להחליף את הטבע שלנו לטבע הרוחני. אנחנו לא מתארים את זה לעצמנו. במקום שהיסוד לכל החשבונות שלנו הוא הרצון לקבל, שיהיו כל החשבונות שלנו רק רצון להשפיע. זאת אומרת שאני חייב להרגיש את הזולת ואת עצמי כאמצעי למילוי הזולת ולעשות כך כלפי כל דומם, צומח, חי ומדבר ולהגיע לזה. זה נקרא "תיקון הבריאה", שהבורא בכוונה ברא לנו את יצר הרע, האגו שלנו, שממנו נוכל להגיע לטבע שלו.

שאלה: מה המשמעות לעבוד בעשירייה בתוך הדעת ולבקש לעבור מעבודה בתוך הדעת לעבודה מעל הדעת תמיד בתוך העשירייה?

כדי לעבוד למעלה מהדעת, אני צריך להחשיב כל חבר וכולם יחד יותר מעצמי. שהם יותר חשובים ממני. וכל העבודה שלי זה רק לשרת אותם לעומת כמו שהייתי תמיד חושב, שהם כולם באו כדי לשמשני. וזו בעצם העבודה בקבוצה, שכל חבר וחבר בקבוצה, הוא צריך בעיניי להיות גדול כגדול הדור, כהכי גדול.

ואז מתוך זה שכך אני מתייחס אליהם, אז אני מתחיל להבין, להרגיש, לייצב לפניי את דמות הבורא כי אחרי כל החברים עומד הבורא. אם אני מתייחס כך לחברים, אז אני בצורה כזאת מתחיל להשיג מושג הבורא. כי סך הכל החיבור של הדמויות של החברים, שכך הם מהווים לי את דמות הבורא. שהוא עומד אחריהם, מייצב אותם ואז בזה שאני מייצב את עצמי באהבה אליהם, אני מתחיל לגלות מה זה נקרא מושג הבורא. זה בשבילנו הכיוון להשיג את הבורא, להרגיש אותו, להבין אותו, רק בצורה כזאת. אין לנו כלים להשגת הבורא אלא רק בשכינה. בשכינה זה סך הכול היחסים של ההשפעה בינינו בקבוצה.

שאלה: יש לי כזה ניגוד, סתירה פנימית. תמיד נתת דוגמה, שכשאנחנו מגיעים לחכמת הקבלה, אנחנו לא צריכים להאמין, אנחנו צריכים לבדוק עד כדי כך שאתם יכולים ללכת לכל מיני תורות אחרות ולחפש שם אבל אף פעם אל תאמינו לי. כאילו כעת אנחנו מדברים על זה שאמונה והמקום שלה. יש איזה הבדל בין אמונה עיוורת לאמונה מעל הדעת? אם כן איך בודקים, איך עושים?

מילה "אמונה" בדרך כלל אצלנו, בעולם הזה, על פני כדור הארץ, זה נקרא שאין ידיעה, אין הוכחה, עובדה אלא כשאין זה, אני מחליף את זה למושג האמונה, שאני מאמין שזה כך. וברגע שיש לי אפשרות להחליף את האמונה לידיעה, אז אני עושה את זה. זה נקרא הקיום הנכון של האדם במישור הזה, במישור האגואיסטי, שאנחנו חיים, קיימים רק בכוח הידיעה. ומודדים, שוקלים הכול לפי הרצון לקבל שלנו.

אבל אם אני רוצה לעלות לדרגת הבינה, שם שולט הרצון להשפיע, שזה נקרא דרגת הבורא כי אני רוצה להגיע לזה כי הבורא נקרא "בוא וראה", בוא ראה, אז להגיע לדרגה הזאת, איך אני מגיע? "בוא", ואחר כך "ראה". אז זה יכול להיות רק בזה שאני רוכש כוח השפעה. ולכן כל חכמת הקבלה היא מדברת על זה, כוח השפעה אני יכול לרכוש רק בתנאי אחד, שאני מבצע במצב שלי כל מיני פעולות שיעזרו לי להגיע לכוח השפעה, ולהשיג כוח השפעה בכל זאת אני לא מסוגל כי זה כוח השפעה זה כוח הבינה, זה כוח הבורא.

לכן כשאני עושה כל מיני פעולות אני בזה כביכול מתפלל שהבורא ייתן לי, בהתאם למאמצים שלי מלמטה שנקראים "העלאת מ"ן", תפילה, שהוא ייתן לי כוח השפעה מלמעלה, שזה התכונה שלו, הטבע שלו, טבע של השפעה.

ואיפה שאנחנו נמצאים זה נקרא "ארבעים שנות המדבר", שאנחנו לא יודעים איפה נמצאים, אין לנו שום דבר טוב, אנחנו ממש אוכלים חול, אבל אנחנו חייבים לעבור את ארבעים שנות המדבר, זה נקרא "המרחק בין מלכות לבינה", ואז אנחנו מקבלים בסופו של דבר תכונות הבינה. תכונות הבינה כבר נקרא "ארץ ישראל", ארץ זה רצון, וישראל ישר-אל, זאת אומרת רצון מכוון לבורא, שם כבר אני מרגיש שאני נמצא בו, נכנס בו, בעולם, באזור, ששולט כוח השפעה, שולט כוח העליון, עולם הנצחי, השלם.

אבל זה הכול מגיע לי אחרי שאני מקבל שיטת התיקון ומקיים אותה, עד שמגיע לדרגת הבינה, וזה נקרא "ארבעים שנות המדבר", מהר סיני עד כניסה לארץ ישראל, זה ההבדל בין בינה למלכות, וכך אנחנו צריכים להתקיים.

גם כל מה שאנחנו עכשיו הולכים, אומנם שאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת, אין כאן אמונה במובן שאנחנו רגילים בעולם הזה, האמונה זה נקרא "השפעה", שאנחנו צריכים ללכת בכוח השפעה לעומת כוח הקבלה שנמצא בנו מלכתחילה, וכך להתקדם עוד צעד, ועוד צעד, וכל יום צריכים להתחיל כמעט מחדש, אפילו יותר גרוע מאתמול יכול להיות, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

העיקר יום יום לחדש את ההתעלות שלנו, שהאמונה היא תהיה למעלה מהדעת, שכוח השפעה אנחנו רוצים לרכוש על פני כוח הקבלה, אנחנו לא מוחקים את הכוח הקבלה שלנו, ההיפך, הוא כל הזמן גדל, ועל פניו אנחנו מכסים אותו עם כוח השפעה.

לכן כמה שגדל כוח הקבלה שבנו, למעלה ממנו אנחנו מכסים אותו בקרום כזה, בכוח השפעה, וכך אנחנו גדלים, עד שאנחנו מגיעים לבינה בזה שלגמרי פתחנו את המלכות בכל הרצונות לקבל שלה, ויודעים איך לכסות את זה עם כוח השפעה, שדווקא כוח השפעה אין לו גודל, אין לו שום דבר, מפני שהוא מכסה את הכוח הקבלה, זה נקרא "על פשעים תכסה אהבה", ומתגלים המון פשעים שישנם במלכות ואנחנו מכסים אותם בהשפעה, ואז בצורה כזאת אנחנו מעלים את הבורא על פני כל התכונות של הרצון לקבל.

בצורה כזאת אנחנו יכולים להשיג עולם רוחני בצורה אמיתית, לחיות בו, לשלוט בו, ולהיות ממש בדרגת הבורא, ואחר כך יש לנו עוד עלייה מבינה לכתר, אבל על זה אנחנו נדבר אחר כך, זה לא לפני שמשיגים דרגת הבינה.

תלמיד: אם אפשר להמשיך, כמה שאני מבין כל הבעיות שלנו מתגלות מזה שאנחנו מגיעים ללמוד חכמת הקבלה עם הבנת המושגים כפי שהם מקובלים בעולם שלנו, נגיד אנחנו מבינים "אמונה" כמו בעולם שלנו ועם זה ניגשים ללמוד, ולכן יש לנו קשיים, אז אולי יש טעם לתת דגש דווקא על המושגים, כדי שנבין זה את זה.

העניין הוא שמלכתחילה כל הטרמינולוגיה, ההגדרות, ההבחנות, כולם הם היו מחכמת הקבלה, כי לא היה משהו אחר, אנחנו מדברים על זה שהיה לפני חמשת אלפים שנה נגיד עם האדם הראשון, או שלוש וחצי אלף שנה עם אברהם בבל, אז לא היו דתות, לא היו שום דבר באנושות, והייתה שפת הקבלה.

אבל כשהתחילה אותה קבוצה להתערבב, גם במצריים, גם בישראל, גם בכל המזרח התיכון, ואנשים התחילו לראות שיש כאן משהו שהם לא הבינו מה, אבל התחילו לקבל מזה סימנים של תרבות, וחינוך, ובכלל איזה הרגלים בבית, בחברה, באותם הזמנים, באותם המצבים הפרימיטיביים הישנים. אז הם התחילו לסובב את זה כמו שהם מבינים, לכיוון שלהם, וכביכול לתרגם את כל המושגים האלה של חכמת הקבלה לרצון לקבל שפעל בהם, ומזה באות לנו כל מיני אמונות, דתות, הבחנות, עד היום הזה, עד היום הזה.

אם תדבר עם כל אנשי הדת, אפילו יהודים בישראל, לא מקובלים, תראה שגם הם כך חושבים, מה זו אמונה? "אני מאמין", וכן הלאה, מה זה מצוות? "זה שאני עושה משהו בידיים ובפה", כך הם חושבים. כי אנשים לא יכלו לעמוד בדרגה הרוחנית, פעם, היום כבר כולם נמצאים למטה, נפלו, לכן הם מסרו את חכמת הקבלה למי שרצה אותה ולמי שהבין אותם בצורה כזו, היה מאבק גדול האם לבנות את בית המקדש או לא, המקובלים אמרו לא צריך שום דבר, לא צריך, אנחנו צריכים לבנות את הכול בפנים, בתוך הלב שלנו. יחד עם זה היו כל מיני קבוצות שהתנגדו והמקובלים הסכימו מאין ברירה, יש ירידת הדורות, הדור כבר לא אותו דור שיצא מבבל לכן צריכים לתת להם משהו, דרך זה אולי אפשר לקרב לאט, לאט.

אבל זה לא הלך. עכשיו אנחנו נמצאים במצב שהעולם כנראה בכל זאת יכול להבין שהוא נכנס למבוי סתום, לכן אנחנו צריכים לייצב, לממש את הגישה הרוחנית בלבד, ללא שום קשר לכל התרבויות, החינוך הארצי, ללא שום הרגלים ולא כלום, אלא הכול רק מבחינה רוחנית, שאנחנו נבין ונבהיר לכולם ועל ידי זה בעצם נמשוך את האור העליון והוא יסדר את הכול, זה לא שנתחיל להסביר את זה לכל האנושות.

אבל כול המושגים האלה של "אמונה" מגיעים מחכמת הקבלה. בספרים, ספר ראשון יש לנו מאדם הראשון ואחר כך מתקופת אברהם והלאה, מדובר רק על הבחנות רוחניות, ללא שום קשר גם לפעולות גשמיות בעולם הזה וגם ההגדרות של אמונה, דת וכן הלאה, הכול רק רצון לקבל ורצון להשפיע, ואיך אנחנו מעלים את עצמנו מדרגת הרצון לקבל, שבמקצת מופיע לנו כאן בעולם הזה, לרצון להשפיע שבכלל נסתר מאיתנו. לאט, לאט, מה לעשות.

עשרים שנה אנחנו יחד? נמשיך עוד.

שאלה: בסדר המדרגות, מלמטה למעלה, זעיר אנפין בא לפני בינה, אז למה אומרים שמלכות עולה ישירות לבינה בלי לעבור דרך זעיר אנפין?

לא, לא בלי לעבור, מלכות דרך זעיר אנפין מקבלת את צורות בינה, אחת אחת. זעיר אנפין מקשר, מכניס את כל תכונות בינה לתוך הרצון לקבל יותר ויותר, יש לנו את בינה, שהיא כולה השפעה, (ראו שרטוט מס' 1) האור הזה נכנס למטה ובונה את דרגת זעיר אנפין, ואחרי זה בורא לנו את דרגת מלכות. מה זה נקרא "זעיר אנפין"? שבאור הבינה, בכוח ההשפעה לאט, לאט, מתחיל להתהוות כוח הקבלה, לכן זעיר אנפין כלול מחסד, גבורה, וכן הלאה, עד יסוד. לאט, לאט מכוח הבינה האור מתהווה ומתהווה, מתלבש ומתלבש ברצונות לקבל יותר ויותר גסים עד שמגיע למלכות. אז יש לנו חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. כשמלכות עולה למעלה, לבינה, היא כביכול מתלבשת בכל הספירות האלה של זעיר אנפין, רק בצורה הפוכה, עד שמגיעה לבינה. חייבות להיות כאן גם שש ספירות. זה הכול. עוד נדבר על זה.

שרטוט מס' 1

תלמיד: ומה היא התכונה של זעיר אנפין?

"זעיר אנפין" נקרא "פנים קטנות", (ראו שרטוט 1) "זעיר" זה קטן, ו"אנפין" זה פנים, זאת אומרת, פנים קטנות, "אנפין" זה אור, ו"זעיר" קטן. האור מהכתר דרך בינה מגיע ולאט לאט הוא נכבה בתוך זעיר אנפין עד שמגיע למלכות אור מאוד מאוד קטן, שמלכות תוכל רק להתקיים, וכדי להשיג יותר היא כבר צריכה יותר ויותר לעלות דרך זעיר אנפין ולקבל יותר אורות עד שהיא מגיעה לדרגת ההשפעה, לדרגת בינה, זה הכול. למעלה מבינה (ראו שרטוט מס' 1) יש לנו את חכמה, זה נקרא "פנים גדולות", חכמה, "פנים", זאת אומרת, "אור", אור גדול, וזעיר אנפין נקרא "אור קטן". עוד נדבר על זה.

שאלה: איך אני יכול ללמוד הרבה יותר מהעשירייה שלי בזה שאשתמש באמונה מעל הדעת?

כשאתה מתייחס לעשירייה באמונה למעלה מהדעת בכך אתה מתחיל להרכיב את העשירייה ככלי רוחני, כי אתה רוצה שכולם יהיו מחוברים בהשפעה, כשאתה פועל בצורה כזו, באמונה למעלה מהדעת, אתה נותן דוגמה, אתה מעמיד את הרצון להשפיע, שנקרא "אמונה", למעלה מהדעת, מהקבלה, מכוח הקבלה, בינה למעלה ממלכות, השפעה למעלה מקבלה, בזה אתה מעמיד את העשירייה בצורה נכונה, פשוט מאוד, אתה מראה לכולם ומשתדל שבין כולם, על פני כוחות הקבלה שקיבלנו מהבורא, יהיו כוחות השפעה שלא קיבלנו ממנו, אבל אנחנו דורשים לקבל. בצורה כזו אנחנו מושכים כאילו את הבורא שיכסה את האגו שברא בינינו, את הרצון לקבל. זו העבודה שלנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמור, לברר את ההבחנות בשכל ולעזור לחברים, ואיך אנחנו יודעים מה נמצא בתוכנו ומחוצה לנו?

תדברו על זה יותר כמה שאפשר, שאתם כאילו נמצאים בכוחות ההשפעה זה אל זה. לפי כל מה שאפשר תנסו להציג שאתם נמצאים בכוחות ההשפעה זה אל זה. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". ואז תראו כמה על ידי קנאה, תאווה וכבוד אתם מעלים את כל הקבוצה. מהר מאוד תגיעו למטרה. כי זו באמת הפעולה הכי חשובה שאנחנו יכולים לעשות. להראות דוגמאות טובות אחד לשני.

שאלה: האור מגיע אלינו בצורת מחשבה?

תלוי איך הוא מתלבש. ישנו אור שמגיע דרך השכל, דרך המחשבות, דרך הרצונות. לפעמים אנחנו לא מרגישים אותו, לא כך ולא כך, אלא מרגישים מבפנים שהוא מופיע בנטייה להשפיע מחוצה לנו לחברים, לאנושות, לבורא. אלו התוצאות מהשפעת האור עלינו.

שאלה: כשהאדם מקבל את ההבנה של המטרה שלו, של קיומו ביחס לעשירייה, האם זה מגיע מבינה או האם זה ידע?

הוא צריך לברר את זה. אני מפחד להגיד כך או כך כי יכול להיות שהוא עדיין לא בירר מספיק.

שאלה: לא מזמן נתת הגדרה של תכונת האמונה, האם יש מושג כזה "אמונת חכמים", האם גם זו השפעה?

לא. אמונת חכמים זה משהו אחר. אמונת חכמים זה לא כוח הבינה. זה כשהקטן מאמין לגדול, כמו ילד לאימא, לאבא, לגדול, מה שהגדול רוצה לעשות כדאי לו. בצורה אינסטינקטיבית הקטנים רוצים להידבק לגדולים בצורה אגואיסטית כדי להשתמש בכוח השכל שלהם. ככה זה. זה לא כוח האמונה. זה רצון לקבל שרוצה להשתמש בדרגה יותר גדולה. כל מה שבעולם שלנו מקובל.

שאלה: האם תוכל לתאר קצת יותר, מה זה נקרא לתאר לעצמנו שאנחנו כבר נמצאים בהשפעה?

אני חושב שכדאי לכל אחד להשתדל לעשות כאלו תרגילים, לכן אנחנו צריכים לפי המלצת המקובלים, לממש אותם בעשיריות. להימצא בהשפעה הדדית בכמה שמסוגלים, להתחשב בכל חבר וחבר בקבוצה, לתמוך ולעזור לכל אחד ואחד לפי כמה שנדמה לנו, שהוא זקוק לעזרה, ותמיד יש לנו אפשרויות כאלו. ואז אנחנו נמצאים בכוח השפעה כלפיהם, אפילו בצורה גשמית. אבל אפילו אם אנחנו נמצאים בצורה גשמית וברצון לקבל האגואיסטי, שחושבים שזה יעזור לנו, והחבר הוא רק אמצעי כי בזה אני רוצה לעזור לעצמי, בכל זאת, כשאני בצורה כזו עוזר לו, זה משפיע עליי. זה מעורר עליי את המאור המחזיר למוטב. כי בכל זאת, לפחות בפעולה גשמית אני דומה לכוח הרוחני, לכוח ההשפעה. אומנם שבכוונה שלי, בעומק הכוונה ודאי אין לי שום כוונה לטובת החבר, אלא רק לטובתי. כל עוד לא עליתי לדרגת בינה אין בכלל ספק שאני לא נמצא בהשפעה למישהו. כל המחשבות וכל הרצונות שלנו הם רק לקבל.

שאלה: בעל הסולם כותב בסעיף א' השני בפסקה, "שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'." השאלה היא, מה נדרש כדי שהאדם יצטרך את הבורא ולא ירוץ למלא את הריקנות בצורה ישירה?

קודם כל, הוא צריך להתכלל איכשהו בקבוצה. מתוך זה הוא מגיע לקנאה כי כולם עושים פעולות השפעה יותר ממנו, ואז מתוך הקנאה הגשמית הזאת הוא מגיע להכרחיות לעשות משהו עם עצמו, הוא מחפש איך, ואז הוא לא יפספס איזה שיעור, ישתדל להיות קרוב לחברים, והכול כדי להרוויח, כי הוא חייב לעשות את זה. וכך יתקדם.

שאלה: בשרטוט כתבת שמלכות עולה למעלה, אז איך מלכות עולה עד לבינה, מה מעלה אותה?

המלכות עולה לבינה על ידי זה שהיא משתדלת לעשות פעולות השפעה, ואמנם בצורה מכנית היא מסוגלת לעשות את זה, אבל האדם לא יכול לעשות את זה בצורה הפנימית, כי הרצון לקבל לא נמצא בשליטת האדם, אלא בשליטת האור העליון (ראו שרטוט מס' 2). האור שברא את הרצון לקבל, ככה הוא מחזיק אותו, והפעולות הגשמיות שלנו לא שייכות לאור ולא לרוחניות. לכן ככל שאנחנו משתדלים לעשות פעולות גשמיות, מזה לא תהיה שום השפעה לדרגה הרוחנית. אנחנו בכל זאת מעוררים, אבל לא יותר מאור הנפש דנפש שפועל עלינו ואיכשהו שומר אותנו באיזו דרגה בין גשמיות לרוחניות. לא יותר.

שרטוט מס' 2

ומה שאנחנו כן צריכים זה להגדיל את השפעת המאור עלינו, וזה הכול על ידי הפעולות בינינו, פעולות השפעה ותפילה. בעיקר זה התפילה.

שאלה: מה ההבדל בין תפילה שהיא מכוונת לבינה או תפילה שעוברת דרך כל השלבים בזעיר אנפין? אני מנסה להבין מה זו תפילה שמעלה אותנו ספירה אחת או מעלה אותנו עד בינה, לאן לכוון את התפילות שלנו?

לא. את התפילות שלנו אנחנו צריכים לכוון דרך חיבור עם הקבוצה לבורא.

שאלה: ואז בדרך מה שמתגלה לנו זה הספירות של הזעיר אנפין?

על זה אני בכלל לא חושב. אני לא מכתיב לבורא מה לעשות ומה לגלות. אני רוצה רק להיות בתכונת ההשפעה. זה הכול.

שאלה: אנחנו יכולים לזהות את הספירות של זעיר אנפין כמו האיכויות שנמצאות בחברים שלנו, ואת מלכות כאנחנו עצמנו?

אני אפילו לא מתחיל לענות על השאלות האלה כי אנחנו עוד לא נוגעים בזה, ורק מתבלבלים. לא. אל תשאלו אותי בדברים כאלה. בואו נתחיל להרגיש את ההבדל בין דעת ואמונה למעלה מהדעת, ואחר כך אנחנו ניכנס לזה.

שאלה: איך לתפוס רוחניות, באיזה כלים, פנימיים או חיצוניים?

רוחניות נתפסת לפי השתוות התכונות של האדם והאור העליון. ככל שאנחנו משתדלים ומקבלים מלמעלה עזרה, ונעשים בנו כלים רוחניים, היינו, כוונות על מנת להשפיע, לפי זה אנחנו מכירים מה זו רוחניות, מה זאת השפעה.

רוחניות היא מהשם "רוח", יש אור הנפש, שזה נפישה, הוא לא זז, הוא רק מחזיק את כול הבריאה במצב הדומם. וזה שהולך להשתנות הוא מתחיל מרוח, נשמה, חיה, יחידה. הוא מתחיל מדרגת רוח, לכן זה נקרא "רוחניות".

שאלה: יש לי כאן איזה בלבול. אתה אומר שהפעולות החיצוניות שלנו מעוררות אור קטן מאוד, נגיד מקסימום, נפש דנפש. אבל אתה גם אומר כל הזמן שאנחנו חייבים לפעול באופן מעשי. למה הכוונה כשאתה אומר "מעשי"?

לא. אני מתכוון לכאלה פעולות שהן מעוררות את הרצונות שלנו, את התפילה שלנו ואת הנטייה שלנו לחיבור. לפעולות האלה אני מתכוון. זאת אומרת, העיקר זה להתקרב לחברים, להרגיש את עצמנו שנמצאים יחד בסירה אחת ומלמעלה הבורא אחד, ואנחנו שייכים זה אל זה. וככל שאנחנו נתקרב זה אל זה, גם כן הבורא בסך הכול יתקרב אלינו.

שאלה: כשאנחנו מתעסקים עם העשירייה ואנחנו מדברים בינינו, אני מנסה לחשוב כשהחבר מדבר. אני מנסה להתחבר לכוונות הפנימיות שיש בלב שלו, הכוונות של ה"ישר אל", כוונות ההשפעה שיש לו, אפילו בניגוד לדברים שהוא אומר, שאולי אני לא מסכים איתם, אבל אני מנסה להתחבר לכוונות שיש לו בלב מאחורי הדברים האלה, ואז אני אפילו יכול להסכים עם הדברים שלו. האם זה נקרא שאני פועל כלפיו בהשפעה או באמונה למעלה מהדעת, או שזה נקרא שאני רק מנסה להתאים אותו אלי כדי שאני אוכל "לאכול" את מה שהוא אומר לי?

אני ממליץ לך לקרוא יותר פסוקים, ולא להתבלבל במחשבות שלך ושל החבר. יותר טוב שתמלא את כל הזמן שלך בקריאת הפסוקים, מה שאנחנו עושים בשיעור, ועוד ועוד. ואז, אחרי זה אתה תדע איך לגשת לחבר ולברר את הדברים. לפני זה יהיה לך רק בלבול על בלבול והכול מתוך הבטן שלך, מתוך הרצון לקבל שלך. אז אל תרוץ לשום דבר אחר חוץ מלמלא את עצמך קודם כל עם החומר שלנו.

קריין: נמשיך לקטע מספר 12.

"כתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור"." זאת אומרת, למי שישנה אמונה, הם מרגישים במצב מסוים שזה יום, כי מאיר להם אור האמונה. ומי שלא נמצא בהשפעה, מי שלא נמצא באמונה, אז בשבילם האור הזה נראה כחושך, ממש חושך. זה ההבדל בין חושך ואור, יום ולילה ברוחניות, וזה הכול כלפי אור הבינה, אור האמונה, אור של השפעה.

"והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב." אבל הם לא מרגישים את זה ברצון לקבל שלהם, בכלים הרגילים, אלא רק בכוחות הבינה שרכשו, כוחות ההשפעה. אז לפי השתוות הצורה בין הבורא וכוחות הבינה שבהם, הם מתחילים להרגיש שהבורא הוא טוב ומיטיב.

"כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 

אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")

שאלה: מה זה אומר שהמלכות המשותפת שלנו עולה לבינה עד כדי כך שאין הבדל בין דעת לבין אמונה?

קודם כל אתם צריכים להיות באיזו הבחנה ביניכם, ממש "כאיש אחד בלב אחד". זאת אומרת, לא שיהיו אותם הרצונות, זה לא יכול להיות, כי הרצונות נובעים מתוך הרשימו הפרטי של כל אחד ואחד. אבל זה שאתם מתעלים מעל הרצון לקבל הפרטי של כל אחד כדי להתחבר ביחד בהשפעה הדדית, בזה אתם מגיעים להשפעה משותפת ביניכם שהיא כבר באיזו מידה שווה לבורא, דומה לבורא. שווה, זו מילה מאוד חזקה, משהו דומה לבורא.

ואז לפי ההשתוות עם הבורא, אתם מתחילים להרגיש משהו מתכונת ההשפעה שזה "הוא" בתוך תכונות ההשפעה שאתם רוצים להקים ביניכם. זה נקרא "רשת קשר" ביניכם שאתם רוצים להקים בצורה הדדית, ואז נקרא שהבורא מתלבש ביניכם. זאת אומרת, הבורא מתלבש בנברא, בשכינה.

תלמיד: הוא כותב במאמר שאמונה הופכת כמו הדעת, ככוחה.

כן, ודאי.

תלמיד: איך להגיע לזה?

הכול תלוי בחיבור. אנחנו רגילים מהחיים שלנו שמבלבלים אותנו עם כל מיני מילים יפות, להתחבר, להתחבק, לאהוב זה את זה, להיות אנשים יפים זה אל זה. עוד מהילדות אמא אמרה לכל אחד "אל תרביץ לכולם ולא ירביצו לך, תהיה ילד טוב" וכן הלאה. ואנחנו לכן מתייחסים לכל המילים האלו שהמקובלים משתמשים בהם, מילים אחרות אין, ויוצא שאנחנו לא מתחשבים בהן. כשהם אומרים להתחבר, בסדר נתחבר. כשהם אומרים צריכים להתקרב זה אל זה, גם כן נתקרב. זאת אומרת, הדברים האלה אנחנו עוזבים, מוחקים לפחות 90% מכל מושג ומושג של חיבור. וזה העיקר.

ולפי טיב החיבור, עד כמה כל אחד מוסיף מהרצון לקבל שלו, מהאופי שלו הפנימי שהבורא ברא, לפי זה אנחנו משיגים את הבורא. כי לבורא אין שום תמונה, שום צורה, כלום. לפי התכונות האגואיסטיות של כל אחד, במידה שאנחנו מעוררים את כוח האגו שלנו כדי להתחבר מעליו, אז אותו רצון האגואיסטי בצורה הפוכה משתתף עכשיו בחיבור בינינו, הוא מייצב לנו את תכונת הבורא, תמונת הבורא, מהות הבורא. לכן זה נקרא "בוא וראה", שאני מגיע ורואה מה השגתי בנטיות להתחבר בינינו. ולכן אנחנו בונים את הבורא בחיבורים בינינו כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

אז לא לזלזל באותן ההמלצות, בוא נגיד, שהתורה אומרת לנו לעשות. אנחנו רגילים לזלזל במילים האלו, ולכן לא מייחסים להן את המהות העיקרית בבריאה. אלא חושבים שזו דרגה כמו בעולם הזה, שכולם מדברים על יחסים יפים זה אל זה, ככה בשקר הרגיל. כולנו מבינים שזה הכול שקר.

שאלה: בסוף המאמר כתוב, שמבקשים מהבורא שייתן להם כוח שהאמונה תהיה חזקה כאילו הם רואים אותה בדעת. האם זה בדיוק כמו לבקש מהבורא מסך?

כן, בדרך ודאי. איך זה מתבצע? על ידי מסך ואור חוזר. אנחנו צריכים להבין כאן את העיקרון. כמו שיש לי עכשיו חוש קבלה שבו אני מרגיש את כל המציאות והוא מצטייר בתוכי, בחוש הקבלה שלי, אני עכשיו הולך לרכוש חוש השפעה למעלה מהרצון לקבל. חוש ההשפעה הוא לא מוגבל כמו הרצון לקבל, אני מתעלה מעלי כלפי האחרים. ואז יוצא כמו שאני מוגבל בקליטת המציאות שלנו בכלי שלי, ברצון לקבל שלי, אני, כשמתחבר לאחרים נעשה ממש לא מוגבל בתפיסת המציאות. כי אני תופס ברצון לקבל שלהם, שאצלי זה הופך להיות רצון להשפיע, שאני משפיע להם.

ואז התפיסה שלי היא כזאת שדרך ההשפעה אליהם, היא תפיסה בלתי גבולית, לא מוגבלת, ואני בזה תופס את הכוח העליון, העולם העליון, את הבורא, את המציאות האמיתית העליונה. וההבדל, כמו שאומרים מקובלים, מה שאתה תופס ברצון לקבל שלך זה כמו גרגיר חול לעומת העולם השלם. זה הבדל בין תפיסה גשמית אגואיסטית, לבין תפיסה רוחנית אלטרואיסטית. בהשפעה אני יוצא מהגבלות שלי ותופס את כל המציאות, איך שהיא מצטיירת מחוצה לי בצורה אמיתית. זה ההבדל.

שאלה: אם אני מנסה להתגבר על המכשולים, על ההפרעות, ומנסה להגיע לשיעור הבוקר, ומנסה להגיע לפגישות עם העשירייה שלי, האם אני יכול להשתמש בהפרעות האלו כדי לבקש בשביל החברים, כדי לבקש לתת לחברים את מה שאני זקוק? איך אני יכול להשתמש בבורא כדי להוסיף לחברים?

פשוט לבקש מהבורא, לבקש, שהוא ייתן לכם כוח להתחבר, שיתגלה במשהו ככוח השפעה הדדי ביניכם. עד כדי כך, שאתם תרגישו בכוח ההשפעה הדדי בינכם, כי אתם עד כדי כך תהיו מקושרים ביניכם, אתם תתחילו להרגיש שם לא רק שאלה כוחות שמחברים אתכם, אלא שבכוחות האלה יש איזו אישיות עליונה, וכך הבורא יתגלה.

זו לא דרגת נפש, כמו שתינוק לא מרגיש איפה הוא נמצא, וזו לא דרגת רוח, איך שהוא עדיין נוגע בכל מיני דברים שמסביבו. אלא כשמתחיל יותר ויותר להתקדם לדרגת הנשמה, זה נקרא דרגת הבינה, אז הוא מתחיל כבר לממש את הרצונות שלו לעל מנת להשפיע. כך אדם יוצא מהרגשת העולם הזה ומגלה את המציאות האמיתית ומגלה את הבורא, כוח השפעה שפועל שם. זה יקרה, אנחנו בדרך.

שאלה: איך נבנה המסך של העשירייה? חוץ מהתפילה יש עוד איזשהן פעולות פנימיות בינינו שאנחנו צריכים לעשות?

המסך שאנחנו יכולים לבנות הוא אך ורק מגיע ומתייצב וקיים על ידי הכוח העליון, האור העליון, כשאנחנו מבקשים שהבורא יעצב בינינו, ולא שאנחנו יכולים בזה לעשות משהו. לכן כל פעולה ופעולה שלנו היא צריכה בעצם להסתיים בזה שאנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שיעשה.

שאלה: באיזו דרגה אנחנו מתחילים לבנות את הבורא, מהמלכות או רק מדרגת הבינה?

אנחנו מתחילים לבנות את הבורא מדרגת רצון לקבל שורש, או אפס, כשאנחנו יכולים להתחבר בינינו איכשהו בנטייה בלבד, ואחר כך בדרגות עביות א', ב', ג', ד' או 1, 2, 3, 4. כך אנחנו בונים קשר בינינו על פני העביות, על פני הרצון לקבל, ובהתאם לזה מתגלה על פני הרצון לקבל רצון להשפיע, שזה נקרא האור העליון או הבורא.

שאלה: מצד אחד אנחנו שומעים שסימן להתקדמות זה שאנחנו מרגישים קרובים זה לזה יותר ויותר מיום ליום. מצד שני אנחנו שומעים שכל יום מתחילים מחדש, אפילו יכול להיות יותר גרוע מיום אתמול. איך ליישב את שני הדברים האלו נכון?

אנחנו תוצאות מהשבירה של כלי אחד שהבורא ברא ומילא אותו באור אחד. המצב הזה הוא נקרא "עולם אין סוף", שאין גבול להתלבשות האור בתוך הכלי. כשהבורא רצה לפי התוכנית שלו שיתקיימו הנבראים וישיגו את כל הבריאה, אז הכלי הזה עבר שבירה. עוד מעט אנחנו נלמד איך זה נעשה. וכשהכלי עבר שבירה, הוא התחלק לפי הרצונות האגואיסטים שהתגלו בכל חלק וחלק מהרצון. כל העבודה שלנו, למרות שאנחנו נמצאים כל אחד ברצון האינדיבידואלי שלו, למעלה מהרצונות האגואיסטים האלו, אנחנו מחברים את עצמנו בכוונה להיות אחד. כך אנחנו משחזרים את הכלי השבור לתוך הכלי השלם, זה נקרא שמביאים אותו לתיקון.

ואז אותו האור שהיה קודם ממלא את הכלי שהבורא ברא, ואחר כך נשבר, התגלה האגו, אז מפני שאנחנו מתחברים למעלה, למרות האגו שלנו, האור שמתגלה אחר כך בכלי שאנחנו מחברים אותו יחד זה אור גדול מאוד, כי הוא מתגלה נגד ההתנגדות של הרצונות האגואיסטים. כמו בטכניקה, כמה שיש לנו התנגדות, לפי זה אנחנו יכולים להשיג את הזרם, המתח וכן הלאה.

ולכן יוצא לנו שאנחנו כך משיגים את האור בסוף התיקונים, כאור גדול מאוד, פי תר"ך פעמים זה נקרא, נרנח"י. ואז הכלי חוזר להיות כאחד, לא אחד, כי הוא בכל זאת מחובר מהרבה מאוד חלקים, אבל למעלה מכל ההבדלים שביניהם, הוא מחבר את עצמו ממש כמו שלא היה שבור. והאור שלו, במקום אור קטן מאוד שהיה בו לפני השבירה, אחרי התיקון של השבירה הוא מגיע לנרנח"י, לאור גדול. זאת אומרת הבורא מתגלה בתוך הנברא בצורה השלמה.

קריין: קטע 13.

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים.

אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: במה העבודה בהסתרה צריכה להיות חשובה כמו גילוי פנים?

עבודה בהסתרה היא יותר חשובה מעבודה לגילוי פנים, כי אני לא עובד עם הרצון לקבל שלי למשוך את הבורא, את האור, אלא אני מעמיד את עצמי בצמצום, מסך ואור חוזר, להשפיע לבורא כמו שהבורא רוצה להשפיע לי, ואז אנחנו נמצאים כמו אורח ובעל הבית, שהאורח רוצה להגיע להשתוות הצורה עם בעל הבית. אני לא אקבל ממנו יותר ממה שאני יכול לתת לו, ואז בצורה כזאת אנחנו מיישבים את היחסים בינינו.

שאלה: הרצון צריך הרגשות, איזה הרגשות אנחנו צריכים לרצות בעשירייה בשביל לעלות מעל הדעת?

חוץ מגדלות הקבוצה וגדלות הבורא אני לא צריך בעצם שום דבר כדי לעלות למעלה מהדעת. מה עוד יכול להיות? יש אני ומה שמחוצה לי, אני זה המלכות, מה שמחוצה לי זה הבינה, אז כמה שאני מקטין את עצמי ומעלה את דרגת הבינה מעליי, שזאת הקבוצה והבורא, כך אני יכול להתקדם לקראתם, הדברים פשוטים.

צריכים יותר ויותר לייצב אותם כך בצורה כזאת, אני ורוחניות, ואז יהיה לנו ברור מה לעשות, ועל ידי מה אנחנו יכולים להגדיל את הרוחניות בינינו. פשוט כוח השפעה, עולם ההשפעה, זה הרוחניות. כוח הקבלה, עולם הקבלה, זה גשמיות. צריכים לייצב את זה נכון ולעשות בזה תרגילים. בהתאם לתרגילים משפיע עלינו מאור המחזיר למוטב, ומהר מאוד אנחנו מגיעים לגילוי העולם הרוחני, זאת אומרת בונים את הכלים שלנו להרגשת העולם הרוחני.

תלמיד: הדעת זה מחשבות זרות?

דעת? לא. אמונה למעלה מהדעת זה רצונות של מלכות, שאני רוצה.

תלמיד: לא אמונה מעל הדעת, הדעת שיש לאדם זה מחשבות זרות?

אתה מתכוון לדעת, ספירת דעת שבתוך הפרצוף?

תלמיד: לא, אני מדבר על האחוריים. האם האחוריים, הרגשת החושך, הם המחשבות הזרות? האם זאת הדעת והשכל של האדם עצמו?

אתה יכול כך להגיד, כן, רק שלא תתבלבל.

תלמיד: אז אם אנחנו מקבלים את ההרגשות האלה של חושך, של מרחק, ואנחנו מאמינים בכל זאת שהבורא הוא טוב ומיטיב, אז זאת לא אמונה מעל מהדעת זאת אמונה מתחת לדעת?

אתה כבר התבלבלת, אמרתי לך אל תתבלבל ואתה בזה כבר התבלבלת. תעזוב את הדברים האלה, תעזוב, יותר טוב לאט לאט לייצב, תייצב אותם בצורה נכונה, איטית. תיישם רק את הפסוקים שאנחנו לומדים, זה הכי בטוח שאתה לא תסטה לכל מיני כיוונים ותתחיל לבנות כביכול מערכת שאתה מדמיין אותה והיא לא מציאותית. טוב שיש לך לזה נטייה אבל בוא נלך לפי הפסוקים, אני מאוד מפחד שעל ידי זה יהיה בלבול גדול ולהרבה אנשים.

שאלה: העבודה שאנחנו עושים באחוריים זו אותה עבודה שאנחנו עושים בשביל לתקן את הרשימות, בשביל לעבוד עם המחשבות הזרות, שזאת תחילתה של אמונה מעל הדעת?

כן.

תלמיד: בסוף קטע 13 כתוב "ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים", מה זה אומר עבודה באחוריים?

שאני לא מבין, לא מרגיש ולא שום דבר, אין לי שום מגע עם המצב הרוחני האמיתי, אבל אני הולך למעלה מהרגש והשכל שלי ונמצא ממש בחושך, ומהחושך אני רוצה להשפיע לבורא, שזה מצב שאני בטוח שאני לא עובד עם הכלים דקבלה, אז אני מגיע למצב שהחושך הזה מתחיל להאיר. זה נקרא שאני לא מזלזל במצבי החושך, האחוריים, ואז דווקא האחוריים זה אותו מקום שבו מתחיל להאיר אור החסדים.

שאלה: כשאדם נמצא בריקנות אז מטעם מה הוא עובד, מה חומר הדלק שלו?

כשאדם נמצא בריקנות הוא מתחיל לייצב את עצמו לעבוד למעלה מהכלים הריקניים שלו. מה זאת אומרת למעלה? למרות שהוא ריק, זה הוא מרגיש שהוא ריק, ואת המקום הזה הוא יכול למלא ביחס שלו לבורא אפילו שהבורא מסתתר. ואז במצב שהוא נמצא ריק, יחס לבורא לא נמצא, הוא יכול כבר לייצב יחס לבורא, יחס השפעה לבורא, ולחיות בכל יחס השפעתו לבורא כביכול, כאילו שזה באמת קיים. תנסו ותראו איך אתם יכולים מהנקודה הזאת לפתח יחס נכון לבורא.

תלמיד: מה ההבדל בין שפועל באדם כוח השפעה לבין שפועל בו כוח גדלות הבורא?

כוח השפעה יכול להיות רק לפי הכרת גדלות הבורא. אחרת איך? בכל דבר שאני משפיע לחברים, לא חשוב למה ולמי, מאיפה נובע כוח ההשפעה שלי? עד כמה הבורא גדול בעיניי.

תלמיד: אדם מקבל כוח להשפיע בתנאי שהוא אגר בתוכו את גדלות הבורא?

כן, ודאי, אחרת זה לא גדלות הבורא וכוח השפעה, אחרת זה כוח קבלה סמוי.

שאלה: באיזה רגע האדם משיג מצב שבו הוא עובד באופן קבוע עם הריקנות והחושך?

כן, ודאי שבאור החכמה בכלים דקבלה הוא מגיע למצב שזה בשבילו החושך, שכל כך רצה קודם כל שזה יתקיים, והוא מגלה עכשיו שזה החושך. ומה האור בשבילו? האור בשבילו זה שהוא נמצא בתכונת הקבלה? לא, בתכונת ההשפעה. ואז הוא מתחיל למדוד באיזו תכונת השפעה הוא נמצא? באיזו עוצמה? האם הוא מסודר נכון דרך חברים לבורא? וכן הלאה. זאת כל העבודה שלנו, העיקר בשבילנו זה להחזיק את הכיוון למה אנחנו מכוונים את עצמנו.

יש היום יותר בלבולים מהרגיל, זה טוב.

(סוף השיעור)