שיעור בוקר 18.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זמן מתן תורה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "זמן מתן תורה", נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, נתחיל בקטע מספר 12.

אנחנו לומדים באיזה שלבים אנחנו יכולים להתקרב למטרת הבריאה, לגילוי הבורא, לסדר את עצמנו עמו כך שנהיה ראויים בעיניו, ומתוך זה נעשים דבוקים בו, ובזה אנחנו פותחים את העולם הרוחני.

המקובלים מדמים את זה כאילו עובר שהיה סגור בתוך רחם אימו, יוצא לאוויר העולם ומתחיל לראות ולגלות את העולם הגדול סביבו, והוא מלא התפעלויות וגילויים. כך אנחנו צריכים איכשהו לתאר מה אנחנו יכולים לגלות, עם מה אנחנו נפגשים כשאנחנו נולדים, כשיוצאים ממסגרת העולם הזה ומגיעים לראייה האמיתית, הנכונה.

לכן אחד מהשלבים החשובים זה להתייצב בתחתית ההר, להכין את עצמנו כבר לשלב האחרון, ללידה הרוחנית.

קריין: אז אנחנו בתת נושא - ויתייצבו בתחתית ההר, קטע 12.

ויתייצבו בתחתית ההר

"כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם, ומה שהוא בשכל הנקרא בכח, יכול אח"כ להתפשט בפועל ממש, ולפי זה יכולים לפרש, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", שהוא המחשבה והשכל של האדם, כלומר, שה' הודיע לכל העם, שידעו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולאחר שה' הודיע להם בכח, היינו בראש ההר, אח"כ מה שהיה בכח מתפשט אח"כ בפועל.

ומשום זה בא העם לידי הרגשה בפועל, וכולם הרגישו עכשיו את הצורך לתורה, כמ"ש "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ואמרו עכשיו, ע"י הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה, היינו אין בחירה, כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, "ואם לאו פה תהא קבורתכם"."

(הרב"ש. מאמר 18 "הכנה לקבלת התורה - א'" 1987)

זאת אומרת הספקות, השאלות, כל מיני תנודות, ממשיכות אפילו עד שמגיעים לתחתית ההר, ושם הן נמצאות אפילו בהחלטות. תראו כמה הדרך היא כל הזמן נמצאת בבירורים בספקות, ובהסכמות. וכך האדם בקבוצה, ועם הקבוצה יחד כל הזמן נמצא בבירורים, כי העיקר העבודה וההתקדמות שלנו מגיעה לנו רק מתוך הבירור.

לכן לא לפחד שיש עדיין הפרעות, שיש מחשבות להמשיך, לא להמשיך, לצאת, לא, להתחזק, לא, באיזו שיטה, באיזה כיוון, לקראת מה, מה לקבל כשכר, כעונש, כהבחנות נכונות, כול זה צריך להתברר לאדם. ואתם רואים שאפילו כשנמצאים בשלבים שבתחתית ההר, אז בכל צעד קדימה הבירורים הם יותר ויותר חזקים, יותר מהותיים הייתי אומר, וכך מתקדמים.

עד שהאדם לומד את כל שלבי ההתפתחות שלו, ההתקרבות שלו לבורא, ועל פני מה הוא עושה כל צעד ושעל קדימה. ויכול להיות שנראה לו שזה אחורה, הצידה, אבל כל זה אך ורק כדי לראות שיש כאן שיטה, והוא חייב לקיים אותה, ורק על ידה ולא אחרת הוא מגיע לבירור הנכון. כל פעם, בכל צעד, הוא לא מפחד, ולא סוגר עיניים, אלא דווקא ההיפך, העיניים נפתחות והוא הולך קדימה יותר ויותר.

תלמיד: מוזר שדווקא המצב הכי נעלה, הכי גבוה, הוא מצב שאין בו בחירה בכלל, זה מצב שמתגלה מלמעלה וזהו.

הר סיני, "הר" מהמילה הרהורים, כשנמצאים בספקות, וכל הזמן בפנים הר געש.

תלמיד: אז למה הוא מתאר פה שזה מצב שאין בו בחירה, שזהו, שמתגלה שיצר לב האדם רע מנעוריו, וכופה עליהם הר כגיגית, ודווקא במצב הכי סופי אין בחירה?

ומתוך שאין בחירה אז הם הולכים קדימה?

תלמיד: כך נראה לפי הקטע.

איך יכול להיות, שמגיעים לקבלת התורה מאין ברירה כמו שכתוב, וכאן יהיה מקום קבורתכם אם לא תקבלו את זה. איך נבין זאת?

תלמיד: אולי עד לאותו רגע יש הרהורים והרבה הרבה בחירות, אבל באותו רגע אין בחירה? זו שאלתי.

תחשבו, אתם לא חייבים ללכת לפי משפטים או לפי פסוקים שאתם זוכרים, אלא עם ראש פתוח, עם לב פתוח, מה עושים אם נמצאים במקום כזה? תחשבו. אולי תדברו ביניכם?

סדנה

תדברו ביניכם כמה דקות, מה יכול להיות המצב לפני קבלת התורה? האם זה צריך להיות באונס או ברצון, מובן או מעורפל?

קריין: קטע 13.

"כתוב "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו.

ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה.

וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ג. "ענין הגבלה")

שאלה: למה הוא קורא קטנות, מה זה קטנות בתיאור הזה?

קטנות וגדלות אני חושב שזה בהבנה, בתפיסה, שהם לא מרגישים שיש להם משהו. מה זה נקרא לעלות להר סיני זה כאילו לעלות, זה לקבל את התורה, זה להיות קרוב לבורא, ופתאום הם מרגישים כאן עוד יותר שפלות, עוד יותר אפסיות, איך יכולים לגלות בזה שמחה ולקבל את זה כדבר אמת והחשוב ביותר?

האם לעלות על הר סיני זה לפי תכונות אחרות ממה שהאדם חושב? לעלות זה עלייה, זה התקרבות לבורא, זה יותר הבנה, יותר הרגשה, יותר תפיסת המציאות, וכאן זה יכול להיות ההפך?

תלמיד: זאת השאלה. כי באמת מורגש שאתה פחות ופחות קרוב לבורא, פחות ופחות מרגיש את העבודה שלך נכונה. אלא אתה יותר ויותר מרגיש כמו שיש איזה כוח פנימי וגם חיצוני שמנסה לזרוק אותך מפה, ובעצם העבודה שלך היא רק להיאחז, להישאר באותו מקום. זה לא מורגש כמו איזה עליה לאיזה מקום, זה מורגש שאני מנסה ממש בכוח להחזיק את עצמי פה ולא לעוף מפה.

מה איכפת לך להחזיק?

תלמיד: אני שואל, אם זה נקרא עלייה? כי עלייה נשמע כאילו אני מתקדם למשהו ופה אתה לא מתקדם, אתה פשוט לא הולך אחורה.

אז אנחנו צריכים להבין את זה. מה זה נקרא שמשה, דווקא הנקודה הכי חשובה מכל האדם, הנקודה הזאת העליונה, החשובה, היא דווקא עולה להר סיני ואז שם, כשהיא מנותקת מהאדם עצמו, מתנתקת ממנו, שם היא יכולה לנגוע במה שנקרא תורה.

שאלה: מה זה נקרא עלייה? אם זה לא עלייה בהבנה, עלייה בהרגשה, אז מה זה נקרא לעלות?

אני לא יודע, אנחנו צריכים לברר. תדברו, תחליטו מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעלות על הר סיני כדי לקבל את התורה? כדי להתקרב לבורא? על פני איזה תכונות שלנו אנחנו צריכים לעלות ומה לעשות כדי שיהיה לנו קשר עם האלוקות? איזה הבחנות אנחנו צריכים לקרב אלינו, ומאיזה הבחנות אנחנו צריכים להפטר? זה הכול לפנינו, בואו נחליט מה צריך להיות איתנו, אם אנחנו רוצים להגיע להתקרבות לבורא.

שאלה: איזה הפרעות וספקות מתגלים כשעומדים בתחתית ההר?

את זה אתם צריכים להגיד. אתם נמצאים בכל מיני שינויי מצבים, אז תגידו אתם מה אתם חושבים, איזה סוגי הפרעות ואיזה סוגי צורה יכולים להיות כאן, ולמה הם דווקא עכשיו מתעוררים.

תלמיד: אני משער שצריכה להתעורר התנגדות למצב, אבל כתהליך שצריך לקרות, ולא לפי מה שאני מרגיש, מה צריך לקרות ואיך צריך להיערך למצב כזה?

אני רוצה שאתם תחליטו, שאתם תבררו את זה. שאתם תראו לפי מה שלמדתם, איזה הפרעות התעוררו עכשיו לפניכם ומה אתם צריכים לעשות כדי לעקוף אותן, לעלות מעליהן.

תלמיד: מה יש כאן במעמד הר סיני בבירור הזה, בתהליך הזה, שאתם מעביר אלינו? כי אני רואה שכל שאלה אתה מחזיר בחזרה לבירור שלנו.

כי כבר מדובר על אנשים שמגיעים לספקות העיקריות להר, להרהורים, ובהרהורים האלה הם צריכים לברר מהם הצעדים הבאים.

תלמיד: ואיך העשירייה צריכה לברר את ההרהורים האלה?

מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקרב לבורא.

תלמיד: זאת השאלה היחידה שיש לנו, "מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקרב לבורא", זה מה שיעזור לנו בעשירייה?

מה יכול להיות עוד? אני לא רואה שום מטרה אחרת.

שאלה: הוא מתאר כאן מצב שהם בסוף מקבלים את המצב שלהם בשמחה. על מה השמחה?

בינתיים אני לא רואה כאן שמחה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה. כי הוא אומר, שלמרות המצב של הספקות, הם בכל זאת מקבלים את זה בשמחה. אז השאלה אם השמחה היא תוצאה של משהו?

השמחה היא מתוך האמונה שזה מגיע מהבורא ולכן מה שלא יהיה מקבלים אותו בשמחה, כי זה בטוח צעד קדימה.

תלמיד: בגלל המטרתיות של זה?

כן.

תלמיד: כי יש פה תהליך שמוליכים אותנו ואנחנו מאמינים שהוא לטובת הבורא, לתועלת השם ולכן אנחנו שמחים?

נגיד.

שאלה: איך הבירורים הכי עמוקים, הכי פנימיים, נעשים דווקא במצב של הקטנות?

זאת קטנות אבל כלפי הר סיני, בתחתית ההר. זאת אומרת, מצד אחד הם נמצאים הכי קרוב לבורא ממה שהיה אי פעם, ומצד שני, הם נמצאים בהבנה והכרה יחסית חדשה, עד כמה הם נמצאים בחוסר כל, בידע, בשכל ואין משהו שיכול לעורר אותם ולחזק אותם. זאת אומרת, יש להם כאן רק תקווה אחת, לעשות צעד קדימה לבורא, למרות שהם מרגישים שזה מביא להם כביכול מצב לא טוב, שנאה, דחייה, ריחוק.

תיכף אנחנו נראה עוד לפי הפסוקים.

קריין: קטע 14.

"לכל איש ישראל יש נקודה פנימית שבלב, שהיא בחינת אמונה פשוטה. והיא מירושת אבותינו, שעמדו על הר סיני. רק שמכסים עליה הרבה קליפות. וצריכים להסיר כל הקליפות. והיסוד שלו, יהיה נקרא, שהוא בבחינת אמונה בלבד. 

(בעל הסולם. "שמעתי". קצ"ט. "לכל איש ישראל")

חסרים כאן עוד כמה פסוקים כדי להסביר את המצב. אולי נמשיך לקרוא ושם נבין את זה. מסדר הפסוקים לא מובן כאן מה צריך לעשות. איך הם מתקדמים, במה הבורא מקדם אותם, מה הם משיגים ממצב למצב.

נמשיך, והאחר כך נחזור לזה.

שאלה: אז אנחנו ממשיכים לתת הנושא הבא - ערבות הדדית. קטע 15.

ערבות הדדית

"וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו.

דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."

(בעל הסולם. "הערבות". אות י"ז)

שאלת רב: למה לא ניתנו לפני זה התנאים לערבות, אלא רק בתחתית ההר?

תלמיד: כי רק בזכות זה אפשר היה לקבל את הגילוי של התורה. כי כל אחד בפני עצמו לא היה יכול לקבל את זה, אבל ברגע שיש כלי שהוא ראוי, אז כן אפשר.

נכון לגילוי הכלי.

תלמיד: נראה שהנקודה הזאת היא בדיוק נקודת הבחירה של האדם, שם מתבררת באמת הבחירה שלו. מצד אחד, הוא הכי למטה, הכי בקטנות, הכי רחוק. מצד שני, אומרים לו, עכשיו תבחר, אם אתה רוצה לעזור לחברים ולהיות איתם ולדחוף אותם קדימה. זאת אומרת, נראה ששם בנקודה הזאת דווקא כשכמות ההפרעות עליי היא מאוד מאוד גדולה, אבל עדיין אני בוחר ללכת עם החברים, זאת באמת בזה הבחירה שלי להתקדם. זה כמו שכתוב שם, עד שכל אחד נשאל, אם הוא מוכן או לא מוכן. ודווקא שם נראה שיש סוף סוף בחירה.

אולי.

תלמיד: לי נראה כאילו במצבים הקודמים עוד יכלו לעשות חיבורים גשמיים, עוד היה טעם בגשמיות. אבל הם הגיעו למצב שכבר אין טעם בגשמיות וההתנגדויות הן כל כך גדולות, עד שאו שאתם בוחרים במטרה או שאין לכם כלום.

זה להבנתי כל העניין של הר סיני. זה לא שהבן אדם עולה אלא ההתנגדויות עולות, ואז על גבי ההתנגדויות הוא צריך לעלות. והם הגיעו למצב שזה כבר ההתנגדות המקסימלית שהגיעה לשנאה, שאין כבר שום דבר שידביק אותם ביחד וישאיר אותם דבוקים למטרה, אלא אם כן הם הולכים על זה מעל הדעת. כי שום דבר גשמי כבר לא נשאר.

גם נכון. עוד.

תלמיד: רק במקום שאדם מרגיש שפה יהיה מקום קבורתו, הוא מסוגל ללכת מעל הדעת, ולדאוג לאחרים, להיות בערבות כלפי האחרים, אחרת הוא לא מסוגל.

למה זה למעלה מהדעת?

תלמיד: מחוסר ברירה הוא מוכן ללכת ולדאוג לאחרים ולא לעצמו.

בסדר. עוד דעה.

תלמיד: זה בזכות היגיעה שהם נתנו במצרים, כשהצליחו לקבל החלטה שהם רוצים, חייבים לברוח מהאגו. זה התהליך שמזיז אותם קדימה עכשיו כשהבורא מלווה אותם. זו כבר מחויבות לצאת מהאגו, זה כבר חד כיווני כמעט. אתה כבר נחשף למשהו אחר כשהבורא מוציא אותם "אני ולא שליח" ועכשיו כבר יש לך דרך רוחנית אמיתית לעבוד איתה.

בסדר. נשמע עוד.

תלמיד: אם היו מקבלים ערבות לפני שהיו מגיעים לתחתית הר סיני, אז כשהשנאה היתה גדלה עוד קצת עד הסוף, הערבות לא היתה מצליחה להתקיים.

יש עוד דעות?

תלמיד: יוצא, שכשהם היו בתחתית ההר הרצון לקבל התגלה והתגלתה בהם הכרת הרע ואז הם יכלו לדרוש תורה ותיקון. לכן ברור שהם היו צריכים להיות בתחתית ההר בשביל לדרוש תורה ולבקש תיקון על הרצון שמתגלה כהופכי.

יפה.

תלמיד: זה נשמע כמו התחלה - תחתית ההר, שם אולי חותמים על ערבות ראשונה כי בדרך ההר רק ילך ויגדל וצריך יהיה שוב צורך לערבות יותר חזקה.

טוב.

שאלה: איך אפשר לדאוג לצרכים של כל חבר מהעם ולא לצרכים שלי, איך לחשוב על זה איך? לכוון את עצמי לזה?

זה נקרא ערבות הדדית, שאני תלוי בכולם ואני דואג לכולם.

תלמיד: איך להגיע לזה שאני זורק את כל המחשבות שלי החוצה ומכוון את עצמי רק למחשבות כלפי החברים שלי?

זה מתוך השגת המצב. אתה לא יכול לפנטז כך את הדברים ולתאר לעצמך שאולי זה כך. אלא אתה צריך להרגיש עד כמה אתם במצב כזה שנדרש מכם להיות קשורים זה לזה ואתם חייבים להיות בערבות הדדית שלמה.

תלמיד: אני רואה איך הכול בחיים סביבי מסתכם בכך שהדאגה היא רק לעצמי, אני לא יכול להגיע לזה או לעלות את זה כדבר החשוב ביותר בחיים שלי, איך בכל זאת לעשות את זה?

לעשות זאת אנחנו לא מסוגלים, אבל להסכים עם זה ואפילו לרצות שזה יהיה כך, אנחנו כן יכולים, ואז הבורא עושה.

תלמיד אתה אומר שזה המצב שאליו צריך להגיע. איזה מין מצב זה אולי תוכל לתאר אותו קצת, מה בדיוק מרגיש המקובל? האם רק דאגה כלפי החברים שלו, כלפי העשירייה שלו זה הדבר היחידי שממלא אותו?

כן, זה שכל החיים שלו עכשיו קשורים רק לחברים, רק לעשירייה. במקום להרגיש את הגוף שלו, את ההרגשה הגופנית הפנימית שלו, הוא מרגיש את העשירייה שזה הגוף שלו וזה החיים שלו בצורה יותר מהותית וחשובה ממה שקודם היה מרגיש את גופו.

שאלה: בהכנה לשיעור הבוקר הגענו לייאוש גדול בעשירייה כי לא ידענו מה לעשות ומה אפשר להוסיף במצב. אז מה עלינו לעשות?

טוב מאוד, אם יש ייאוש, אם יש הכרת החולשה בזה שאתם לא מסוגלים, תפנו לבורא תבקשו ותתפללו.

שאלה: מה זאת אומרת להרגיש את הקבוצה כמו הגוף שלי, איזה חוש חדש נבנה בי? איך לתאר את זה?

להרגיש את הקבוצה כגוף שלי זה שאני מתאר את עצמי קיים בתוכם. שכל האיברים שלי, כול חלקי הגוף שלי כולם נמצאים ותלויים בתוך כל הקבוצה, נפרשים בהם. אין מילים לזה כל כך.

קריין: קטע 16.

"ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת.

משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו."

(בעל הסולם. "הערבות". אות י"ז)

שאלה: איך להבין את הביטוי "נעשה ונשמע"?

אם אנחנו נעשה את מה שמוטל עלינו בצורה פשוטה, אז אנחנו נגיע לשמיעה, לנשמע, מה קורה לאחר מכן, למה צריכים להגיע? נגיע לכוח ההשפעה, שזה שמיעה, דרגת אוזן, וכך אנחנו נתקיים בדרגת הבינה.

שאלה: מה כולל כל המקום של הנעשה?

נעשה זה שאנחנו יכולים לעשות את כל החיבורים, ההתקשרויות וההתקרבויות בינינו בהתאם למה שמוטל עלינו וזה אפשרי.

תלמיד: מה זה אפשר? הבורא ברא רצון לקבל, חוץ מרצון אגואיסטי נקי טוב וחזק, אין לנו כלום.

נכון.

תלמיד: המצב של נעשה הוא כדי להגיע למצב של ערבות בינינו?

כן.

תלמיד: הרצון צריך לעבור איזה תהליך?

על זה מדובר, איך אנחנו עולים ממצב אגואיסטי, מהרצון האגואיסטי לרצון אחר, לדאגה לזולת.

תלמיד: מה יגרום לי לוותר על אהבה עצמית?

כל מיני אירועים שעוברים בדרך שנקראת "גלות מצרים".

תלמיד: מזה אני צריך להתייאש?

לא רק להתייאש, אלה לברוח מהם, להבין שזה מה שממית אותך, קובר אותך, מנתק אותך מהאחרים, זה התהליך שהם עוברים.

.

שאלה: מה זה צרכי גופו עצמו, על איזה רצונות מדובר?

צרכי גופו זה רצון שלו..

שאלה: האם אדם לא צריך לדאוג לעצמו לספק דברים כאלו?

אדם צריך לדאוג לספק לעצמו מה שהוא מוכרח כדי להתקיים, אחרת מי יקיים מצוות ה'?

תלמיד: למדנו שכדי לא להעמיס על החברה אדם צריך לדאוג לעצמו לדברים כאלו, אז הוא יכול להתפנות להשפיע. ופה כתוב שהם צריכים לדאוג לגופו של האדם.

מי הם?

תלמיד: אם שש מאות האלף לא ידאגו הוא לא יכול להתפנות.

כן.

שאלה: אז אדם צריך לדאוג או שהם צריכים לדאוג?

כל אחד דואג לכולם.

תלמיד: למדנו שלא ליפול על החברה עם כל הדאגות. יש פה כאילו סתירה.

כן, זה ערבות.

תלמיד: אז יש פה סתירה. אדם צריך לדאוג או שהם צריכים לדאוג?

אדם צריך לדאוג לעצמו במידה שהוא חייב להיות בריא כדי לדאוג לכולם.

תלמיד: מה זה אומר בעשירייה? אנחנו לא דואגים לצרכי גופו כביכול.

בעשירייה אנחנו חיים תנאים כאלו. אבל בעצם אנחנו כן צריכים להעמיד מערכות כאלו שידאגו לכל אחד ואחד.

תלמיד: היום במאה עשרים ואחת אם אדם חי במדינה נורמלית המדינה דואגת פחות או יותר. הוא גם מרוויח לעצמו, הוא לא צריך לדאוג לדברים כאלו כמו אוכל, יש לו בית. אז מה זה במצב שהוא מתאר "גופו עצמו", כי זה תנאי, אם הם לא דואגים לזה אני לא יכול להתפנות?

לא להזניח את הגוף. אדם חייב לדאוג להיות בריא.

תלמיד: אז זה הפירוש למה שהם כותבים.

כן. לא מוגזם, אבל לדאוג להיות בריא כדי להשתתף בחברה בצורה נכונה.

שאלה: אמרת קודם, שאנחנו צריכים כל הזמן לחשוב מה לעשות כדי להתקדם לבורא. ואז אנחנו קוראים שזה לדאוג לכל צרכיו של חברו. ועכשיו אתה עונה לחבר שהצרכים הם צרכים גשמיים, בסיסיים שאנחנו צריכים ביום יום. אנחנו יודעים שהדרך היחידה להתקדם לבורא זה ברגש. איך אנחנו מתקדמים ברגש ולא בצרכים בסיסיים שאנחנו צריכים לדאוג לחבר. אנחנו הגברים חושבים ללכת להביא לו, לקנות לו, לעשות בשבילו, להכין סעודה, אבל אנחנו מדברים פה על רגש. אז איך דואגים לחבר ברגש?

זה לא מוחק את הדאגה לצרכים הגשמיים.

תלמיד: לא מוחק. יש הרבה בתי תמחוי ואנשים שעוזרים אחד לשני מהבוקר עד הערב. כי בסופו של דבר אנחנו רוצים להגיע לבורא, והדרך להגיע לבורא היא ברגש, אז איך אנחנו צריכים לעבוד על הרגש שלנו יחד עם החברים, בדאגה לחברים, להגיע לבורא?

אתה צריך כל הזמן להיות בדאגה, בסופו של דבר לכולם, כדי לתת להם תמיכה משלך שיחד כולכם אתם דואגים לכולם.

תלמיד: איך זה בא לידי ביטוי ברגש שאנחנו אמורים לפתח יחד?

אתה מרגיש שאתה נמצא בהרגשה הזאת.

תלמיד: והדאגה לחבר שאני מרגיש שאני דואג לו באופן גשמי, זה הכול?

אלא מה צריך להיות?

תלמיד: אני חושב שאולי לדאוג לחיסרון, איך אנחנו מתקרבים ברגש המשותף שלנו לבורא, לא אם אני מביא לו אוכל ומים. איך אנחנו מפתחים רוח חדשה מעל הצרכים הגשמיים שלנו.

מתוך שאנחנו לומדים ואנחנו מתקשרים בינינו ופונים לבורא ומבקשים התקרבות אליו.

תלמיד: עדיין אני לא מצליח לזהות פה רגש. אלה דברים בידיים וברגליים.

אני לא יודע איך להסביר לך על רגש אם אתה לא מרגיש. תבקש מהחברים, אולי יוכלו להסביר לך יותר.

שאלה: מאיפה מגיע הביטחון של האדם?

מתוך זה שמה הוא עושה, גם האחרים עושים.

תלמיד: אבל אני לא רואה מה הם עושים, עברתי טלטלות מסוימות באגו שלי, הגעתי למקום שאני במצב של הרהורים עם עצמי לגבי כל התהליכים שעברנו, ועכשיו אני אמור לקבל מהם ערבות ולתת להם ערבות. מאיפה הביטחון? אני תמיד מרגיש שזורקים אותי, אין לי ביטחון לא לדאוג לעצמי.

אני לא מבין בדיוק על מה אתה מדבר. אם אתה הולך יחד עם הקבוצה, אם אנחנו לומדים מאמרים, אם מיום ליום אתה הולך יחד איתנו, אז אתה צריך להרגיש מה אתה רוכש כל יום. הרגשת?

תלמיד: כן.

אז מה השאלה?

תלמיד: איך אני עוזב את כל הצרכים הפרטיים שלי?

אתה לא צריך לעזוב אותם, כי אם אתה עוזב אותם מישהו צריך לדאוג להם, ואז יוצא שאתה זורק את עצמך על החברה.

שאלה: בדיוק. אז איך אני מפעיל את הערבות בצורה נכונה? בצורה שיש לי את הביטחון שאני יכול לדאוג לעצמי, שאני דואג לעצמי כדי לדאוג להם. אבל כל התהליך שאתה עובר בדרך כאילו כל הזמן מערערים לך את הביטחון שאתה הולך בדרך הנכונה או לא דרך נכונה, זאת אומרת אתה אומר אני אתפוס בחברים, אבל איך אני נותן להם ערבות בזה? אני כרגע נתלה בהם, לא נותן להם ערבות.

תיכנס ביניהם ותנסה לחזק כל אחד ואחד בקשר עם האחרים.

תלמיד: איך אני דואג להם כדי לחזק את הקשר עם האחרים?

תראה להם דוגמאות, תסובב אותם כך שהם יהיו יותר ב-פנים זה אל זה, קרובים זה אל זה, ותפילה יחד לבורא.

תלמיד: אם אחרי הפעולות האלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מעלים תפילה, זו הערבות? יכול להיות שזה הצעד ראשון של הערבות בינינו?

ערבות זה אור, זה כוח שמקבלים מלמעלה, לא שאתם עושים מלמטה. אתם מלמטה עושים הכנות וכתוצאה מזה אתם מקבלים מלמעלה אור מיוחד שקושר אתכם יחד, ואז אתם נמצאים בערבות.

תלמיד: זאת נקודה באמת מאוד מבלבלת, בעל הסולם כותב שערבות זו דאגה גשמית אחד לשני. אבל הרב מסביר שעניין הערבות זו הרגשה רוחנית. תוכל להסביר מה הקשר בין מה שבעל הסולם מתאר בצורה גשמית לבין איך משיגים את ההרגשה הרוחנית של הערבות?

זה מה שבעל הסולם מסביר, הוא מסביר זאת בצורה הפשוטה, גשמית, איך אנחנו צריכים להתקרב זה אל זה. אבל מאיפה אנחנו באמת לוקחים את כוח הערבות? אנחנו מקבלים אותו מהיחסים בינינו, שאנחנו מחדשים אותם כל הזמן, שאנחנו מתקרבים זה אל זה ורוצים לסמוך זה על זה ולתמוך זה בזה.

תלמיד: אולי ההרהורים שמקשים עלינו ואנחנו בכל זאת משתדלים להראות את היחס הזה שאנחנו רוצים להגיע אליו?

כן.

שאלה: יש חבר בעשירייה שעכשיו בזמן שאנחנו יושבים יחד ולומדים, הוא נסע לעבודה מתוך הכרחיות שלו. איך הוא צריך להתייחס לזה ואיך העשירייה צריכה להתייחס לזה?

אין מה לעשות, אם כך החיים שלו בינתיים מסודרים, אז אנחנו צריכים לחזק אותו ככל שאפשר והוא צריך לצאת לעבודה.

תלמיד: למה הבורא מסדר מצב כזה לחבר, שיעור בוקר זו ההכרחיות וכל היתר מותרות.

הכול לפי השכל שלך. רב"ש סיפר לי איך הוא עבד בסלילת כבישים והיה ישן שם.

תלמיד: אנחנו צריכים להסכים לזה? זה המצב?

זה מה שיש בחיים, מה לעשות. למדתי אצלו ופרצה מלחמה, קראו לי לשירות ארבעה חודשים. אבל אני רוצה ללמוד, משתיים בלילה אני צריך לקום ולקרוא, מי שואל אותך? חייבים לעשות, וזהו. אותו דבר עם החבר שלך, יש מצבים בהם אין מה לעשות, הבורא מסובב את הדברים מלמעלה. כולנו עברנו כאלה דברים בחיים.

שאלה: כתוב "כל האומה הסכימו פה אחד ואמרו נעשה ונשמע", מה זה אומר "פה אחד" בעשירייה?

"פה אחד", זאת אומרת ברצון אחד, בהחלטה אחת.

שאלה: "שלא יחסר דבר לחברו", מה שחסר לנו זה גדלות וחשיבות?

כן.

תלמיד: על זה הערבות? כל אחד צריך לדאוג לזה? לתת חשיבות וגדלות?

אם מדובר על זה, אז על זה, אבל יכול להיות גם על פרוסת לחם.

תלמיד: כשהאדם נמצא בהרגשה של קטנות, מאיפה הוא ייתן גדלות?

זה לא שייך למצב הגשמי שלו, זה שייך לקשר שלו עם הרוחניות.

תלמיד: אם הוא מרגיש חוסר כוחות לא גשמיים, והוא יודע שהוא צריך לתת לחברים התפעלות, לעורר אותם. מה העצה?

מה שאתה אומר, אני לא יודע מה עוד לענות.

תלמיד: אני מבקש עצה, האם צריך להתאמץ להגיב ולעשות או שזה כמו גל שיעבור?

אני לא יודע מה לענות.

"אי אפשר לקיים התורה והמצוות כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. כי עקר קיום התורה שהוא בחינת הרצון הוא ע"י האחדות וע"כ כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות [...] צריך להיכלל בכלליות ישראל באחדות גדול, וע"כ בשעת קבלת התורה בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף כשרוצים לקבל התורה צריכים תכף להכלל יחד כולם כאחד, כדי להיכלל ברצון, ואזי בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל חשובים כאחד."

("ליקוטי הלכות". חשן משפט הלכות ערב)

תלמיד: מה ההבדל בין התפילה של יציאת מצרים לבין מעמד הר סיני? האם כדי לצאת ממצרים הם היו צריכים תורה?

לא. כדי לצאת ממצרים צריכים רק לסבול מזה שנמצאים במצרים.

תלמיד: ומה מוציא אותם ממצרים?

התורה זה כבר תיקון, אבל זה שאתה בורח מייסורים, אפילו שהייסורים שלך הם מהרצון לקבל, אבל זה עדיין ייסורים.

תלמיד: כן, אבל צריך להעלות חיסרון, תפילה.

כן.

תלמיד: תפילה למה, לתורה שתוציא אותנו?

לא, לאור. תורה זה חיסרון גבוה, אין לך אותו במצרים. במצרים אתה רוצה רק לצאת מהכרת הבעיות שמביא לך הרצון לקבל בכל מיני צורות. זה נקרא להיות בשעבוד מצרים, שאתה רוצה לברוח מזה ולא יכול.

תלמיד: אבל בכל זאת כשאתה בורח מפרעה ויוצא ממצרים, זה גילוי רוחני.

כשאתה בורח מפרעה ויוצא ממצרים אז אתה מתחיל להרגיש שכל הצרות שלך זה מהרצון לקבל שלך.

תלמיד: ואחרי זה בהר סיני?

בהר סיני זה כבר תיקון, לא שאני בורח מהרצון לקבל, אני מתעלה מעליו לרצון להשפיע ורוצה שהרצון להשפיע ישלוט בי. וכך אני מגיע ליציאה ממצרים, זאת אומרת אני עובר מצד לצד, מהרצון על מנת לקבל לרצון להשפיע.

תלמיד: מה שאני לא מבין, האם ביציאת מצרים אנחנו לא צריכים ערבות הדדית כמו במעמד הר סיני?

ביציאת מצרים אנחנו עוד לא נמצאים בערבות הדדית. אנחנו רוצים רק לברוח מהרצון לקבל.

תלמיד: אבל בדרך צריך לדאוג לנשים, ילדים, זקנים.

לא, מספיק שאתה נמצא בזה שאתה בורח.

תלמיד: אז אני בורח לבד?

אתה לא בורח לבד אבל לא מדובר על זה שאתה צריך לדאוג לקשר בין כולם, לערבות הדדית.

תלמיד: אני לא צריך לדאוג לחבר שהוא ייצא ממצרים?

הדרך שלנו מחולקת להרבה חלקים, חלק חלק. ולכן במידה שאנחנו נמצאים במצרים, מקבלים מכות מצרים, אנחנו רוצים לברוח ממצרים, מהמכות האלו. אתה לא יכול לשאול אותי עכשיו על כל מיני דברים אחרים, בשבילי העיקר זה המכות. אני רוצה לצאת מהן. אחר כך מתקרבים להחלטה, ליציאת מצרים, אז אני לא רוצה שום דבר חוץ מלצאת. כך אתה רואה איך הם אומרים, אחד אחד.

תלמיד: אז למה אנחנו קופצים למעמד הר סיני, עוד לא יצאנו ממצרים?

אנחנו בורחים ממצרים וגם לא בכוחות עצמנו, אלא שהמצרים רצים אחרינו ורוצים להשיג ולהרוג וכן הלאה, ואז אנחנו בורחים ממצרים, ואחרי כן אנחנו מגיעים לים סוף, להר סיני, לעוד כל מיני מצבים בדרך.

תלמיד: אז יש הבדל בין תפילה לפני יציאת מצרים לתפילה לפני הר סיני, או שמרגישים את הר סיני?

תפילה לפני יציאת מצרים זו תפילה שאני צריך לצאת משליטת פרעה בצורה כללית, שלא ישלוט עלינו מלמעלה, שלא יכסה אותנו עם הרצון האגואיסטי שלו. התפילה במעמד הר סיני היא כבר כשאנחנו רוצים להיכנס לשליטה עליונה, אחרת, לשליטת הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, זה יכול להיות ממש זה אחרי זה?

זה לא הולך כל כך זה אחרי זה, אבל זה מה שנקרא "שעבוד מלכויות".

שאלה: יכול להיות מצב של ערבות, שאנחנו ממש דואגים שלחבר לא יחסר כלום, בלי שיש לנו אור התורה?

לא. מאיפה יהיה לנו כוח לבקש עבור החבר?

תלמיד: איך מגיעים למצב של ערבות בינינו, שממש יכולים לדאוג בפועל ולא רק כאיזו הכנה?

לא יכולים.

תלמיד: אז מה זה ערבות שבהכנה? למה להתייחס, רק על הנטייה של כל אחד?

כן. שאנחנו מתקרבים לזה.

תלמיד: ועד שמגיעים, איך יכולים לוודא שחברים לא נופלים, שבאמת יש להם כל מה שהם צריכים?

תבדוק לפי הכלים שיש לך.

תלמיד: בהתכללות עם חברים אני יכול לבדוק?

כן.

שאלה: מורגש המצב שאנחנו נמצאים בתהליך שמתגלה. אז "חוק נתן ולא יעבור", ואותה התגלות של הערבות הייתה בעביות הכי קטנה, עכשיו אנחנו נכנסים ביחד ואת כל הבירורים שמעלים מולך אתה מכוון רק כדי להוסיף לעביות הזאת, כדי שכולנו נזדקק לאותו כוח הערבות. איך לרכז את הבקשות האלה? אני מרגיש את המאמץ שלך איך אתה כל בירור ובירור מכניס לאותו חיסרון. איך אנחנו נרגיש את זה?

רק על ידי מאמצים, תרגילים, שאתה פונה לחברים והם פונים אליך. וזה העניין של היגיעה, אין פה מה לעשות.

תלמיד: באמת זה מעמד מאוד גבוה, שאנחנו יושבים מול מקובל שהוא כבר עבר את התהליך ומנסה לשמור על כל חיסרון, לעשות עוד בירור, לרכז את הבירורים שלנו במעמד הזה, שאנחנו ממש נצטרך אחד את חברו.

אתם צריכים רק להתקשר זה אל זה יותר, ואז הכול יתברר.

תלמיד: איך לעורר את התלות הזאת אחד לחברו, בלי להיות כל אחד גיבור בזה?

כל אחד לא יכול להיות גיבור בכלל, אף פעם ולעולם. על זה בכלל אין מה לחשוב. אסור לי לחשוב עלי כמו על יחידה מיוחדת, רק מתוך האחרים.

תלמיד: ללא ערבות אין עדיין חיסרון לתיקון הנשמה על ידי המאור המחזיר למוטב.

טוב.

קריין: אנחנו בקטע 18.

"אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה."

(בעל הסולם. "מתן תורה". אות ט"ז)

שאלה: אני מרגיש שמשהו חסר מתחילת השיעור, שלא מבינים מי היו בני ישראל. בני ישראל היו בני עוולה בהר סיני. ובמדבר בכו על מצרים, הגיעו להר סיני עשו פסלים למטה, היו מלאים בחטאים. וכביכול כשאתה מחסיר את זה, אז גם הצד האחר לא יתקיים, לא תהיה ערבות, ולא יהיה כלום ואז לא מבינים איך מגיעים. אם אין לך התרשמות מהתמונה השלמה, אז בטח שחסר ידע.

כן.

תלמיד: לא מבינים איך להגיע לעברות כי אין פסלים, אין שום דבר עדיין, אין כאלה עבירות שצריך לתקן.

אתה אמר משהו. כן.

תלמיד: אנחנו קראנו קטעים שמדברים רק על ערבות. על מה אתה מקבל את זה? על איזה פשעים מכסה האהבה זאת? אם מחסירים את זה אז באמת יש הרבה בלבולים והרהורים. משה עלה למטה, הם עשו פסלים למטה, חגגו סביב העגל. וכשחזר, שבר את הלוחות מול הפרצוף שלהם. קילל אותם ועלה בחזרה. זה לא שמגיעים ואז הכול מתקיים.

נכון. אנחנו ממש קוראים את זה כאילו הם היו ילדים טובים, ודאי שלא.

קריין: קטע 19.

"ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה. כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו. [...]

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם." 

(בעל הסולם. "ערבות". אות י"ז)

הערבות חייבת להיות ערבות שלמה. אם יחסר משהו, הוא יהיה מורגש בכולם ובכל אחד, כי הערבות יוצאת מתוך כך שהם כולם כלי אחד.

שאלה: איך הבורא בודק כל אחד מאיתנו, שיש בו הסכמה או התחייבות לערבות?

אני לא יודע, תבקש את הבירור הזה מהבורא ותדע. אני מבין למה אתה שואל אבל את התשובה תקבל רק מעצמך ולא מאף אחד אחר.

שאלה: אילו תכונות צריך על מנת להגיע לדרגה של שמיעה?

צריך את תכונת הבינה.

שאלה: האם המשמעות של לצאת ממצרים, לחצות את המדבר ולחנות לרגלי הר סיני היא, שאלה שחנו שם הצליחו לעורר התעוררות מלמעלה?

ודאי שבמשהו הם הצליחו לממש מפני שכל ההתעוררויות באות מלמעלה, אבל זה לא מספיק. בינתיים, לעת עתה הם עשו משהו.

תלמיד: האם זה שהם הצליחו להתעורר מלמטה, הביא את ההתעוררות מלמעלה?

לא. את זה צריך עוד לברר.

שאלה: האם רק כשנמצאים למרגלות הר סיני, יש בחירה חופשית?

כתוב, "אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" אם לזה הוא מתכוון, אז נכון.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות בשביל החברים כדי לא להישאר מחוץ לערבות?

אנחנו צריכים לקיים ערבות בינינו, בין החברים. ואז במידה שנשתוקק אל הבורא, נשתדל לעשות, ונבקש ממנו לתת לנו את כוח הערבות, נדע מה היא ערבות ואיך הוא עוזר לנו להיכנס לכוח הזה. ערבות היא הכוח המחבר את כולנו יחד לצורת אדם הראשון. נקווה שנזכה במהרה.

שאלה: כתוב בקטע 17, "כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות [...] צריך להיכלל בכלליות ישראל באחדות גדול," מה זה אומר "להיכלל בכלליות ישראל באחדות גדול"?

שהוא מקבל על עצמו את כל תורת ישראל וכל מטרת ישראל שהיא, לחבר את כל האנושות ככול האפשר בכל רגע ורגע לגוף אחד, ולהעלות אותו אל הבורא. זה התפקיד של עם ישראל, להיות אור לגוים.

שאלה: מעמד הר סיני נשמע כמשהו גדול מאוד. האם אחדות ישראל משמעה, שרק כאשר כל בני ברוך נמצאים בערבות כללית ביניהם נרגיש את מעמד הר סיני, או שמספיק להרגיש את זה בתוך העשירייה?

מספיק אפילו בתוך העשירייה. אבל אנחנו לא יודעים בדיוק מהן המידות האלו. הן עוד לא התברר.

(סוף השיעור)