שיעור ערב 10.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים – כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 11, מאמר: "מטרת החברה א'"

קריין: שיעור הנשים השבועי, השיעור יבוסס כמו שהוחלט על מאמרי רב"ש. אתה רוצה להגיד כמה מילים לפני שנתחיל?

אני יכול רק לתת להן מילות ברכה.

קריין: מאמר "מטרת החברה א'" בכתבי רב"ש, כרך א' בעמוד 11.

מטרת החברה - א'

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י.

ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'"."

נקרא. "אנחנו נתאספנו כאן," אצלנו, בקבוצה הזאת הווירטואלית "לתת יסוד על בנין חברה" שאנחנו רוצים לראות אנושות אחרת ממה שאנחנו רואים. "לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל," מה היא הדרך והשיטה? "שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם", "אדם" זה נקרא הדומה לבורא, המתקרב לבורא, לכוח עליון "ולא להשאר בבחינת בהמה," "בהמה" זה נקרא שאנחנו נולדים, חיים ומתים ללא שום תועלת. נראים לנו כל החיים שלנו, שמהרגע של הלידה ועד הרגע של המיתה שלחיים האלה אין שום תועלת. ודאי שאנחנו בכל זאת עסוקים איך להחזיק את עצמנו. אם לא הרגשת הכאב, לא היינו בכלל חושבים על החיים. מפני שאנחנו מרצון ליהנות, מרצון לקבל, אנחנו לא סובלים את הכאב, ואז כל החיים שלנו הם רק איך פחות לסבול ואיך אולי קצת יותר ליהנות, אבל בסופו של דבר מובן לנו שהתועלת מזה היא אפס. זה רק כדי בכל רגע ורגע בקיומנו כמה שיותר ליהנות וכמה שפחות לסבול, ואז בין אלה אנחנו קיימים. הקיום הזה הוא נקרא קיום בהמי, כי אנחנו חיים בתוך הגוף, ורק במחשבות על הגוף אנחנו [עסוקים] ולזה כל הזמן דואגים.

אם אנחנו חושבים "איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה," אז אנחנו צריכים לזה את חכמת הקבלה, והיא תעזור לנו להתעלות למעלה מחיים בהמיים ולגלות בנו משהו שנקרא "אדם". ואז תצא מאיתנו עוד חיה אחרת, עוד יצור חדש, רוחני, שהוא ייקרא "אדם", הדומה לבורא, ויהיה לו אותו קיום כמו לבורא, נצחי, שלם. הוא יידע מסוף העולם ועד סופו, זאת אומרת את כל המציאות, לא רק את העולם הזה שנקרא "העולם המדומה". זאת אומרת, אנחנו רוצים לצאת מהבהמה ולהרגיש מה זה נקרא בכלל להיות אדם, משהו שיש למעלה מהחיים שלנו.

"ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע," מהו סוף דבר? מה צריכים לשמוע? "את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור," תפחד מהבורא ותשמור מה שהוא אומר לך לבצע, "כי זה כל האדם". יש כוח עליון, וכשהוא ברא אותנו הוא גם נתן לנו ספר הוראות ואותו אנחנו חייבים לקיים. למה? כי אם נקיים אותו, אנחנו נקיים את האדם שבנו, נתחיל להרגיש ולהבין מי הוא שקיים בנו, נסתר בנו ואנחנו לא מרגישים אותו, את האדם. אני מכיר את עצמי רק כבהמה, דרך הגוף שלי אני מכיר את עצמי. "ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה," שאנחנו נגלה את האדם שבנו.

"וצריכים להבין מה זה "יראת ה'"," שכל העולם נברא כדי שאנחנו נהיה ביראת הבורא. מה זה יראת ה'? "שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל," שהם כתבו "שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם." שהוא ברא "וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'"." זה לגמרי לא מה שאנחנו מבינים וזה מבלבל אותנו מאוד. אנחנו לא מבינים מה זה יראת ה', ובכלל כל הדברים האלה מאוד סתומים.

"אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה," סיבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. ויש לבורא שק גדול מאוד של מתנות בשבילנו, שאנחנו נבין את הכול, נרגיש את הכול, שאנחנו ממש נראה את כל העולם מתחילה ועד הסוף. אבל במה זה תלוי? בכמה שאנחנו יכולים לקלוט את זה. ואנחנו מאוד קטנים בקליטה שלנו, אנחנו מרגישים רק קצת מהעולם הזה ומהגוף שלנו בלבד. ומאיפה זה מגיע? זה מגיע משינוי הצורה שיש בינינו לבורא. "שהבורא הוא" כולו "המשפיע, והנבראים הם" כולם "המקבלים." רק רוצים לקבל וליהנות.

"והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו," בבורא "היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון," אלא הכול רק נותן, זו השלמות שלו "שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו." אין לו דבר כזה. "לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד." יש לנו בעיה אחרת, לא רק שאנחנו לא יודעים מה, אלא אנחנו לא יכולים לקבל מפני שהבושה שלנו לא נותנת לנו לקבל. אלה דברים מאוד גבוהים.

"ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית". שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא." אנחנו צריכים להחליף את מקור התענוג. שאני אהנה לא ממה שאני נהנה אלא ממה שאני יכול להנות לבורא. אתן יכולות להבין אותי כמו אימא עם התינוק. קודם כל היא נהנית ממה שהיא יכולה להנות לתינוק, האהבה שלה לתינוק מחייבת אותה ליהנות ממה שטוב לתינוק. וכשהיא נותנת לו והוא נהנה, היא מרגישה תענוג, וכשהוא סובל חס ושלום, היא מרגישה ייסורים. זאת אומרת היא לא מרגישה תענוגים וייסורים ממה שיש בה, אלא ממה שיש בה כתוצאה ממה שיש בתינוק, זה כוח האהבה מחייב אותה.

אנחנו צריכים להגיע למצב כזה. מפני שהבורא הוא מקור התענוג, לכן אנחנו צריכים להגיע למצב שיהיה לנו תענוג מזה שאנחנו משפיעים לו, כמו לתינוק, כמו אימא לתינוק. ואז מזה אנחנו מגיעים למצב שמתחברים לכל טוב ויהיה לנו תענוג בלתי מוגבל.

שאלה: בקשר ליראת ה', איך אנחנו יכולות להשיג את המצב הזה בעשירייה, איך אנחנו עובדות על זה?

לאט לאט אנחנו מקבלים מלמעלה הארה כזאת שעל ידי זה יותר ויותר מרגישים שהכול תלוי לא בנו אלא בכוח האור שמגיע מלמעלה ומשפיע עלינו ובו אנחנו תלויים. ולכן העניין שלנו הוא להרגיש עד כמה אנחנו יכולים לסדר את האור הזה שישפיע עלינו יותר ויותר ובהתאם לזה נרגיש עד כמה מצבנו משתנה. היראה שלנו צריכה להיות בזה שאני כל הזמן חושב איך אני אעשה נחת רוח לבורא בזה שאני אשתמש באור שלו כדי ליהנות. אני רוצה ליהנות, אבל אני רוצה ליהנות כדי שהתענוג שלי יהיה מורגש בבורא כתענוג. כמו ילד שנמצא אמנם על הידיים של אימא, אבל הוא רוצה לעשות דברים שטובים לאימא, ולכן הוא מקבל ממנה מה שהיא נותנת ומשתדל להראות לה עד כמה הוא נהנה כשמקבל ממנה.

שאלה: כתוב "כל אדם מתבייש לאכול לחם עוני". האם אנחנו מבינות נכון שלחם עוני, נהמה דכיסופא זה בעצם כמו צדקה שהבורא נותן לנו, והעניין הוא איך להפוך את זה ללחם ההשפעה?

זה שאני מקבל מהבורא בלי להחזיר לו, בלי להתייחס אליו, זה נקרא "לחם עוני". זה לא נותן לי קשר עימו ולכן המצב הזה הוא לא טוב. כדי להפוך אותו לקשר אני צריך לתלות את הקבלה שלי מהבורא בכמה שאני בזה נותן לו, מחזיר לו.

שאלה: איך להגיע ליראה?

זה רק על ידי הקבוצה. שאני נמצא בקבוצה ואני רוצה להתחבר איתם בצורה נכונה, אז אני יכול להגיע למצב שאני מפחד להשתמש באגו שלי.

שאלה: קראנו מאמר ועשינו סדנה על כל פסקה. איך נדע שאנחנו באמת משפיעות לעשירייה ונהיה ביראה מזה שאנחנו משתמשות בכלים של קבלה?

אתן צריכות לברר את זה ביניכן כל הזמן, זאת העבודה שלנו. במידה שאנחנו נשפיע נכון לעשירייה, אנחנו נתחיל להרגיש באמצע העשירייה את הבורא.

שאלה: אנחנו נפגשות כדי לתת נחת רוח לבורא, אבל איך נוכל להעצים את חשיבות המטרה?

זה רק על ידי זה שאתן קוראות או שומעות מאמרים ומדברות ביניכן איך להבין אותם נכון. אין לי מה להגיד חוץ מזה שאני מקווה שאתן, לפחות במקצת, משתתפות בשיעורים שלי. אם אתן משתתפות בשיעורים, אז בטוח שאתם מתקדמות נכון ויפה. יכול להיות שאין לכן זמן לכל שיעור הבוקר שאני נותן, אבל בכל זאת במקצת אתן צריכות להתכלל עימו ואז לא יהיו שאלות איך להתקדם.

אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתקדם יחד גברים ונשים. וודאי שהעבודה העיקרית היא על הגברים, על חיבור והתקדמות, כמו שכתוב גם בתורה, שקודם זו עבודת גברים, אבל אחריהם חייבות לבוא נשים ולהשתתף בזה. אז אני מאוד מבקש, תעברו במקצת, לפחות איכשהו, על השיעורים שלנו ותראו במה אנחנו עוסקים.

שאלה: יש בי רצון שמתחזק להרגיש את הבורא, אבל לפעמים אני מאוד חוששת ואני מרגישה חוסר אונים, אני חוששת מזה שאני לא אצליח להגיע אליו. איך אני יכולה לחזק את הביטחון שלי בכך?

רק על ידי זה שאת מתחברת עם חברות. אם אתן יחד, אין לכן מה לפחד, הבורא נמצא ביניכן והוא יתגלה מתוך החיבור ביניכן. אין מה לפחד, רק לגלות את מרכז החיבור ביניכן, שם אתן תמצאו את הבורא.

שאלה: האם רק אחרי ההכרה בכך ש"אין עוד מלבדו", אנחנו יכולים להתגבר על הבושה של לקבל?

כן.

שאלה: איך להפוך מצבים שליליים בעשירייה לקשר יותר קרוב עם הבורא?

דווקא זה מה שאנחנו כל הזמן עושים. כי ההתרשמות שלנו מהמציאות, מהקשר בינינו, בכלל, הכול שלילי. ואנחנו צריכים להבין שמתעוררים בנו מצבים כאלו, כדי שדווקא מהם נבנה את היחס הנכון לעצמנו, לבורא ולכל המציאות. לכן זה שאנחנו רואים את עצמנו מקולקלים, מציאות מקולקלת, את כל הדברים האלה אנחנו בכוונה כך רואים, מראים לנו את זה כך מלמעלה, כדי שאנחנו נרצה להתחבר ולגלות מציאות יותר טובה בקשר בינינו. ככל שאנחנו מתחברים יותר, אנחנו יכולים להוסיף למציאות הזאת אור, חום, אהבה וחיבור. לכן הכול תלוי במידת החיבור בינינו, ולכן בוא נראה איך אנחנו יכולים לפעול מרגע לרגע וכך להשפיע.

שאלה: מידת חוסר השתוות הצורה לאור צריכה להיות במידת ההשפעה שתהיה לנו בעתיד?

נכון.

שאלה: אם הבורא עושה הכול והבחירה שלנו היא רק בלהסכים איתו, איך להגיע לזה בצורה יותר קצרה?

אין לי מה להגיד, רק דרך מרכז הקבוצה. רק דרך חיבור במרכז הקבוצה.

שאלה: מה זה התענוג הזה שמיועד לבורא?

זה שאנחנו רוצים לעשות לו נחת רוח.

שאלה: מה זה לחם חסד בעבודה הרוחנית?

זה נקרא לקבל ללא להחזיר. ובצורה כזאת, בלקבל ללא להחזיר, אנחנו לא יכולים לראות יותר מהעולם הזה. כל היתר, העולם העליון, אנחנו יכולים לגלות אותו אך ורק בתנאי שאנחנו מחזירים כמו הבורא.

שאלה: כתוב שכשאדם מקבל לטובתו, לתועלת עצמו זה מרחיק אותו מהבורא. אם אני מקבלת לתועלת האישית שלי, איך זה משפיע על העשירייה שלי?

רע מאוד. את פוגעת לא רק בעצמך, את פוגעת בעשירייה כולה.

שאלה: מה המשמעות שכולם כלולים בכולם, והאדם כלול בכולם?

שאנחנו כולנו שייכים למנגנון אחד קטן שנקרא "עשר ספירות מקוריות".

שאלה: מה הפירוש שבשורש הרוחני אין קבלה?

אין קבלה, אין רצון לקבל, רק רצון להשפיע שזה הבורא, רק לתת, ורצון לקבל הם הנבראים.

שאלה: למה יראה בפני הבורא זו הסיבה לבריאת העולם. למה הוא רוצה שנירא מפניו?

מפני שאם תהיה לנו יראה, אנחנו נוכל לבצע כל מה שהבורא דורש מאיתנו כדי שאנחנו נגדל ונהיה כמוהו.

שאלה: איך לכתוב נכון את המצבים של העשירייה ביומן, ומי צריך לעשות את זה, תורניות החיבור או כולם ביחד, איך לעשות את זה נכון?

זה צריך להיות אדם שאחראי באותו יום על העשירייה, מה שנקרא אצלנו "גבאי".

שאלה: איך לכוון את כל הרגעים הנוכחיים והעתידיים שהם יהיו לטובת גדלות הבורא?

את הכול אפשר לעשות אך ורק אם אתן מתחברות, ודרך מרכז העשירייה אתן רוצות להתקשר לבורא. מממשים את זה בצורה כזאת פשוטה, הבורא נמצא במרכז הקבוצה, אם אתן יכולות להגיע למרכז הקבוצה, וזה קשה מאוד, כולנו צריכים להיות בלב אחד, אבל אם אתן רוצות להגיע לזה, בבקשה, שם אתן מגלות אותו, מגלות את הבורא.

שאלה: במה אנחנו מודדים מבחינה איכותית וכמותית את הנתינה שלנו לבורא, וכיצד נמדדת ההשפעה לחברות?

זה אותו דבר. כמה שבאמת אנחנו יכולים, אבל באמת, לתת לחבר, אותו דבר אני יכול לתת לבורא, לא פחות ולא יותר ולא אחר.

שאלה: חברה שאלה לגבי יראה, ואנחנו כשאנחנו מתקדמות, אנחנו מרגישות את גדלות הבורא יותר ויותר. הרגשת היראה והרגשת הגדלות הן זהות?

לא. כשאני מטפל בתינוק, מצד אחד יש לי אהבה, מצד שני יש לי יראה, שאני דואג שלא יקרה לו שום דבר, שהכול יהיה בסדר. יש הרבה יחסים שאנחנו יכולים לדרג אותם, בעבודה רוחנית יש ביניהם שוני גדול.

שאלה: האם היראה קשורה לכמה אנחנו מכוונים בעשייה שלנו בעשירייה לכיוון השפעה, ולבנית הכלי המשותף למשיכת המאור?

כן, זה קשור אחד לשני.

שאלה: בשיעור הקודם אתה דברת על אנרגיה שהאדם מקבל והכול מפי ה', והלחם זה האנרגיה של החיים. אז מה היא אותה אנרגיה של הלחם בין החברות בעבודה בעשירייה?

זו אותה אנרגיה של השפעה, נתינה, אהבה, כול מה שיוצא מאיתנו זו האנרגיה של החיבור. יש כוח קבלה וכוח השפעה אין יותר משני הכוחות האלה. יש אלפי, אלפי אופנים אבל סך הכול שני כוחות, שני כיוונים, ואנחנו מדברים על כוח ההשפעה.

שאלה: מה ההבדל בין יראת ה' לגדלות ה', ולמה דווקא עבור היראה נברא העולם?

גדלות ה' ויראת ה' זה הכול בתוך הנברא, עד כמה הוא יכול להרגיש את זה ולמדוד את זה ולפעול לפי זה. ויראה כלפי בריאת העולם, שאם לא יראה, זאת אומרת שהנברא ירגיש שהוא קשור עם הבורא, שייך לו, מקבל ממנו, נותן לו, אם לא היחסים האלה ההדדיים מה שיש מהנברא לבורא, לא היה שום צורך, סיבה לבריאה.

שאלה: דברנו בשיעור שאני נהנית לא מהתענוג שלי אלא מזה שאני משפיעה תענוג לבורא. אבל לבקש להשפיע לבורא זה גם אגו, ולרצות דבקות לבורא, זה גם אגו. ברור שמלא לשמה אנחנו באים לשמה, אבל יש רצון לשרת את הבורא בכוונה הנכונה, ויש לנו גם את הרצון שהאחרים יוכלו לשרת אותו. על מי אני צריכה לבקש, על כל הכלי, על חברים מסוימים שאני רואה שמשרתים את הבורא טוב יותר?

הבעיה היא כך, אנחנו לא יכולים ישירות להתייחס לבורא, כי אם נתייחס אליו בצורה ישירה, זו תמיד תהיה פניה אגואיסטית. אבל אם אני מתייחס במקום לבורא לקבוצה, אז כדי להשפיע לקבוצה, לאהוב את הקבוצה, את החברים, אני חייב בשביל זה לתקן את עצמי, כי אני שונא אותם, דוחה אותם רחוק ממני. זאת אומרת, כמה שאני יכול להתקרב לחברים ולהשפיע להם כל טוב מה שאני רק מסוגל, דרכם אני משפיע לבורא. ואז באמת הפנייה שלי לבורא היא תהיה פנייה בעל מנת להשפיע, פנייה נכונה.

לכן אנחנו לא מדברים סתם ישירות לבורא, זה מיותר, פשוט לא נצליח אף פעם, אלא רק דרך הקבוצה. ואנחנו לומדים על זה בכל שיעור ושיעור גם עם הגברים, אך ורק דרך החיבור. זה איזה מכשיר, מתקן, שאם אני מעביר את היחסים שלי דרך החברים, דרך המכשיר הזה, אני דרכם בטוח מגיע לבורא ומתייחס לבורא בעל מנת להשפיע, כדי להנות לו, ולא לסדר לעצמי איזו פרוטקציה. זה צריך להיות ברור, רק בצורה כזאת.

תסדרו לעצמכן כאלו יחסים, וזה הכי קשה גם לנשים וגם לגברים, אבל אם תסדרו כאלו יחסים שאתן רוצות דרך חברות להשפיע לבורא, ברגע שאתן כך יכולות לעשות, אתן יכולות להרגיש אותו, אתן תרגישו גילוי הבורא, שכך מתגלה ביחס שלכן אליו. אם אני מעביר דרך הקבוצה שלי יחס אליו, אני מרגיש בתוך הקבוצה את הבורא, אני מגלה שהוא נמצא שם. הקבוצה הופכת להיות לכלי, הקבוצה הופכת להיות לנשמה, והבורא ממלא אותה. אני אומר לכן, זה ברור, ככה זה עובד בפועל.

שאלה: עד כמה הכרת גדלות המטרה יכולה לקדם אותנו אל הבורא, אל תכונת ההשפעה שלו?

התקרבות לבורא היא במאה אחוז, לגמרי לגמרי תלויה בגדלות המטרה.

שאלה: כשהעשירייה שלנו מפוקסת על כוונה אחת להיות כאחד, אנחנו נכנסות לביטול. האם זה נחשב השפעה והאם זה מושך את האור?

כן. בדרך יהיו עוד שינויים גדולים אבל זו כבר התקדמות.

שאלה: איך אנחנו יכולות לבנות יחד חברה שתהיה חזקה, חברה שיהיה לה את הרצון להגיע למטרת הבריאה?

זה לפי מה שאנחנו קוראים בכתבי רב"ש, איך צריכה להיות חברה, איך לבנות אותה, זה מה שאנחנו עושים. לשאול איך לבנות? לכו ותקראו מאמרים ותבנו אותה.

שאלה: מה בדיוק מקובל חייב לקבל?

מקובל חייב לקבל מהבורא את כל התענוגים שהבורא רוצה לתת לו.

תלמידה: ואיך הוא באמת יודע שהוא עושה נחת רוח בזה וזו לא אשליה?

אם הוא מקבל על מנת להשפיע אז הוא יודע, וזו לא אשליה.

שאלה: איך להגדיל את הרצון לתת שמחה לבורא, אם לפעמים בעשירייה אנחנו לא בשמחה? בנוסף לתפילה, מה לעשות?

שירה, פשוט לשיר ולשיר, אם אתן רוצות לשמח אותו.

שאלה: כדי לתקן את זה היה צריך לברוא את העולם. יצרנו את העשירייה אבל לכל אחת מאיתנו יש את הנהמא דכיסופא ואת חוסר הרצון לאכול לחם חסד, איך נמצא כוחות?

אם אתן פשוט תשפיעו זו לזו, אתן תגיעו למצב שיהיה לכן מה לתת לבורא. סך הכול את ההשפעה שתהיה לכל אחת ואחת, בין כולן, אתן תוכלו להגיש כהשפעה אליו. תשמעו מה שאמרתי.

שאלה: אתה אומר שיראה היא כוח, איך להשתמש בכוח הזה?

אנחנו צריכים לכוון את היראה שלנו, שיהיה כך בין החברות, שכמה שאני יכולה להשפיע לחברות, בצורה כזאת אני גם יכולה להשפיע דרכן לבורא. בורא עומד אחרי החברות שלי, וכמה שאני יכולה להשפיע לחברות, כך אני יכולה להשפיע לבורא, דרכן. אבל לא יותר מזה, מה שכל חברה וחברה תקבל ממני, כך גם הבורא יקבל, שעומד אחריה.

שאלה: האם דרך היראה הנברא משיג את הסבלנות וההבנה?

זה לא כל כך תלוי זה בזה. אבל סבלנות, יראה, נתינה, יש בזה איזשהו יחס בסך הכול, שבונה את היחס שלנו לבורא.

שאלה: אחרי החיים האלה אני לא רוצה לחזור לחיות. האם זה רצון אגואיסטי, והאם אני יכולה לבקש את זה מהבורא?

כן, את יכולה לבקש, שאני רוצה לגמור בגלגול הזה את כל החשבונות שלי עם האגו שלי. כן, תתפללי על זה.

שאלה: לפעמים יש רגעים שיש דחייה מהעשירייה, אני לא קמה בבוקר, אני בורחת מזה. האם דרך פרעה הבורא ככה דוחף אותי?

הכול עושה רק בורא, אין פרעה ואין כלום, רק בורא. אז תקבלי את זה שכל מה שיש לך, אפילו כל מה שיש לך מהחברות, זה גם מהבורא, שיהיה לך ברור, אין עוד מלבדו.

שאלה: כתוב "את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור," מהי המצווה העיקרית בעשירייה?

אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו שומרים על המצווה העיקרית. המצווה העיקרית שכוללת את הכול היא "ואהבת לרעך כמוך".

שאלה: איך אני משיגה את האיזון? אני מנסה כל פעם להתחבר יותר וגם החיים הגשמיים גם עולים, איך אני יכולה לאזן את זה?

תתחילי לשים לב לנוכחות שלך בעשירייה. אם יש לך מקום בעשירייה, אם העשירייה מכוונת אותך לבורא, זה הכיוון הנכון ואז אין מה לפחד שאת טועה.

אנחנו מתקרבים איתכן לסוף. אני שמעתי שאלות, שאלות טובות. חלק מהשאלות לא הבנתי, כנראה שאתן או לא יודעות לתרגם, תדאגו לזה, או שהשאלות בעצמן הן לא בדיוק מסודרות נכון. אבל צריכים לדאוג שהשאלה תהיה קצרה, יכול להיות שלא במשפט אחד, בשני משפטים, אפילו בשלושה משפטים, אבל שיהיה קצר וברור מה אתן שואלות.

אני חושב שאתן צריכות כבר לעבור על החומר שאנחנו כולנו עוברים כדי שיהיה לכן ברור איך לסדר את עצמכן יותר ויותר בקבוצה. כי בלי קבוצה אתן לא תגלו את הבורא, פשוט מאוד, הוא מתגלה במרכז העשירייה. כשאנחנו נמשכים לעשירייה שם אנחנו מרגישים שזה המקום, פתאום אנחנו מגלים שיש שם מקום, זה מקום וירטואלי ששם מתגלה הבורא. אם נעשה מאמץ מכל עשירייה למרכז שלנו, אנחנו נגלה אותו שם. ואז כל השאלות, כל הבעיות, כל השאלות על החיים, על המוות, מה לפני החיים, מה אחרי המוות, על בעיות האדם, כל מה שתרצו, הכול יהיה ברור לכן. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להגיע עם תכונת ההשפעה, אחרת אנחנו לא נבין. זו לא בעיה לגלות את הבורא, הבעיה היא להבין אותו. לגלות זה נקרא להבין, להתחיל להתחבר, להרגיש, להיכנס להדדיות. ואם אין לנו תכונות השפעה, אנחנו לא נוכל להבין אותו, פשוט זה משהו מוזר. למה הוא לא מתגלה? כי אין לנו שום תכונה הדומה לו.

שאלה: מה ההבדל בין יראת ה' והפחד הטבעי של האדם?

יראת ה' צריכה להיות אחרת. יראת ה' היא האם אני אוכל להשפיע לבורא, והפחד הטבעי של האדם זה האם אני אוכל לקבל. פחד טבעי זה על עצמי, ופחד רוחני, יראת ה' זה על הבורא.

שאלה: השבוע דיברת שצריך לקבל תענוג מהייסורים כי הם מגיעים מהבורא וצריך לבקש את הצורה הנכונה. בפועל אנחנו רואים שהייסורים הם דלק. איך לקבל דלק לעבודה לא מהייסורים?

זה הכול תלוי ביחס שלך. אין הבדל בין לסבול וליהנות, הכול תלוי לשם מה. אולי קשה לי להסביר אבל אנחנו נדבר על זה.

שאלה: איך לכוון אל הבורא את התענוג שנגלה מתוך החיבור ולא להשתמש לטובת עצמי?

דרך חברות, דרך הקבוצה. אם את מכוונת אותו לבורא דרך העשירייה בטוח שזה מגיע לבורא וגם מהבורא תקבלי אותו במרכז עשירייה.

שאלה: איך עבודה זרה מביאה את האדם לגלות שאין עוד מלבדו?

אין דבר כזה שאם אני מכבד איזה כוחות טבע שהם לא בורא, איך יכול להיות שאני מתקרב לבורא? אין דבר כזה. מאיפה לקחת את זה בכלל?

תלמידה: איך פרעה עוזר?

פרעה עוזר בכך שהוא דוחף מעצמו אל הבורא. הוא נותן מכות ומאין ברירה, מהמכות אנחנו מתקרבים לבורא.

תלמידה: כשלאדם יש הרגשה כאילו יש לו שני לבבות, מין הרגשה מוזרה, אתה קודם כל רואה בעצמך ואז אתה מתחיל לראות את זה באחרים ואתה מבין שאי אפשר לחבר ביניהם בשום צורה. ומנסה איכשהו בתפיסה שלך לפחות לחבר בין שני הלבבות המנוגדים האלה.

נגיד שככה זה. אני לא בדיוק יכול לתאר את המצב.

שאלה: עם איזה מאמר היית ממליץ לנו להמשיך בשבוע הבא? כי על המאמר "מטרת החברה א'", עבדנו במהלך השבוע כל יום, בסדנאות בעשיריות. דנו, הוצאנו שאלות, קראנו.

המאמרים האלה הם מאמרים קשים. הם זורקים אותנו לכל מיני פסוקים. זה צריך להיות משהו הרבה יותר נוח וטוב וקרוב.

תלמידה: היית רוצה שנלך על נושא מסוים, על מאמר מסוים שאתה ממליץ לנו להמשיך איתו?

אני לא יכול עכשיו להגיד לך. אבל בואי ניקח את המאמר השני, או השלישי או הרביעי. תעשו מכל המאמרים האלה על החברה, מה שאתן רוצות, תבחרו וזהו לי זה לא משנה, מה שקרוב לכן. אבל שיהיו שם פחות דברי תורה וכל מיני דברים. המאמר הזה, אני לא הייתי בוחר אותו בכלל. הוא לא קרוב ללב. הרב"ש כתב את זה למתחילים, הוא לא ידע למי הוא פונה, מה להגיד מה לעשות. כתב כדי להתחיל.

שאלה: בימים שהיית תלמיד של רב"ש, נהגתם לתת את המאמרים לנשים לפני הגברים. מה הסיבה שכך זה היה?

פשוט מאוד. מפני שהנשים היו מגיעות לחברה, לקבוצה, לשבת ולקרוא את המאמר ביום שלישי והגברים ביום חמישי. ולכן אני הייתי מספיק להדפיס מאמר אחד וזה היה מספיק לנשים, שהן ישבו יחד כולן וקראו. ולגברים הייתי מדפיס כמה מאמרים לפי מספר הקבוצות. כי לגברים היו קבוצות קרוב לעשרה אנשים, קצת יותר אולי או פחות. ולכן יצא לנו שהנשים קבלו קודם. אבל אני לא חושב שזה היה משנה, אני לא הייתי בכלל דואג אם הן יקבלו קודם או יקבלו אחר כך.

תלמידה: תודה רבה על התשובה. רצינו כולנו להתחבר לגלקסי, מאוד תומכות באירוע הזה ומתרגשות לקראת הסעודה.

לקראת הסעודה, יש לכן שאלות בקשר לסעודה?

תלמידה: לא אספנו שאלות מראש, אבל אפשר אולי לשאול מה היא התמיכה הכי טובה, שאנחנו יכולות לתת לאירוע המיוחד הזה?

סעודה זה כנגד ענף ושורש שמקובלים היו מייחסים, ובכלל בתרבות האנושית סעודה זה דבר מאוד מכובד. מתאספים אנשים, יושבים, אוכלים, מדברים, זה סימן של התקרבות. לכן אנחנו כך עושים, כדי בכל זאת לעשות משהו בינינו, אולי עוד איזה סימן של קרבה. אני לא יודע עד כמה זה ילך ויתרחב, אני חושב שאנחנו צריכים בכל זאת לשמור על החיבור שלנו בעולם.

העניין הוא שחשוב לי שאנחנו כולנו בעולם נרגיש את עצמנו שווים, נמצאים יחד במקום אחד, בלב אחד, בקרבה, בחום זה מזה. ולכן אני מפחד שאם אנחנו עושים נגיד כזאת סעודה בישראל, גם לא לכל הכלי שלנו שנמצא כאן, יש לנו כאן כמה אלפים ולסעודה מגיעים רק 300 גברים. אני רוצה לבדוק עד כמה זה יפריע או לא.

אני לא רוצה שיהיה חוסר איזון, שיהיה הפרש גדול ובכלל הפרש, בין מה שקורה בארץ, כאן לבין כל מקום בעולם. אני רוצה שאנחנו נהיה כלי וירטואלי, שנרגיש שהחיבור בינינו הוא באוויר, בלב שלנו המשותף. ולכן אני מאוד מפחד שכאלו אירועים כמו סעודה שנעשה כאן, ישפיע על זה שירגישו כל מיני קבוצות שהן לא נמצאות איתנו יחד. זה אצלי עדיין מעורר שאלות. אני רוצה להתחלק בשאלות האלה עם כולכם, ונקווה שאנחנו נראה ונרגיש ונפתור את כל הבעיות האלה.

בינתיים אני מחבק אתכן, כולכן, חזק מאוד. נהיה בלב אחד ונשתדל לגלות בחיבור שלנו את הבורא, כוח האהבה המרכזי. תודה לכם כל טוב.

(סוף השיעור)