סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 18.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 392, מאמר "הערבות",
אותיות י"ח – י"ט
חלק 2
קריין: אנחנו נמשיך עם מאמר הערבות", אות י"ח. אומר בעל הסולם,
אות י"ח
"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל.
והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!""
אני הולך לפי השאלות, אם אין שאלות אנחנו ממשיכים. אנשים שמעו. מקסימום אתה יכול לחזור על זה.
קריין: אני אחזור, אות י"ח.
אות י"ח
"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל."
זאת אומרת, אנחנו צריכים להשתדל להרגיש שאנחנו בספינה וכל אחד אחראי על האחרים. וודאי שאם כל אחד מאיתנו פונה לחבר אנחנו לא רוצים לקבל כזאת תשובה, "זה לא אכפת לך, אני עושה מה שאני חושב". אין דבר כזה בקבוצה.
שאלה: האם אני יכול לראות שמישהו מהחברים קודח חור?
נגיד שכך אתה חושב, כך אתה רואה. נראה לך שהוא לא בא, לא משתתף, לא מחזק את הקבוצה, יש כאלה דוגמאות.
תלמיד: מה זה בעצם לקדוח חור?
לקדוח חור זה נקרא שאני מפר קשר שכבר ישנו בקבוצה. כשאנחנו באים לקבוצה אנחנו כבר מתחייבים במשהו, שאנחנו באים כדי לקשור את עצמנו בצורה כזאת שהבורא, האור העליון, יכול להתגלות בינינו. שאנחנו נבנה כלי, זאת הצורה שאנחנו רוצים להשיג, בשביל זה אנחנו באים לקבוצה, אחרת בשביל מה? מי שלא רוצה את זה, שלא יבוא לקבוצה, אני לא צריך אנשים כאלו איתי בקבוצה.
אז כאן קורה כך, שחבר שהיה איתי יחד ועשה כל מיני פעולות כדי שאנחנו נתחבר יותר ויותר בתקווה שנגיע לחיבור שהבורא יתגלה, שכוח ההשפעה, כוח האהבה יתגלה בינינו, אל תגידו בורא כי זה מטעה, אלא כוח ההשפעה והאהבה שיתגלה בינינו, פתאום החבר הזה עושה פעולות שהן לגמרי לא לכיוון זה. אז מה אני יכול לעשות? אני שואל אותו, והוא אומר, "לא אכפת לי מה שאתה חושב, אני רואה שככה זה צריך להיות". מה אנחנו עושים עם כאלה חברים? דיברנו אתמול, אמרתי שאם אדם עומד על שלו אז צריכים להרחיק אותו מהעשירייה. זאת הייתה השאלה וכך עניתי.
שאלה: נניח שאני רואה שהחבר קודר חור בזה שאני חושב שהוא מזניח את ההכרחיות שלו, למשל הבריאות. השאלה עד כמה מותר לעשירייה להתערב בזה.
לא, אנחנו לא מדברים על זה עכשיו ואל תסחוף אותי הצידה. אני לא רוצה לשמוע שאלות כאלה. אנחנו דנים במשהו אחד, אסור לך לשאול על משהו אחר, כבר אתה חשוד אצלי. אתה מתרחק ממה שאנחנו דנים. אנחנו דנים איך אנחנו שומרים על כל החברים שהם יהיו בערבות ואתה אומר לי על דברים צדדיים שיכולים להפריע לזה, אבל זה צדדי. תנסו להיות בקו חד למה שאנחנו רוצים לברר.
שאלה: זה קשה לממש את הערבות בלי שלפני כן יש את התחושה שנמצאים באותו מנגנון, באותה סירה. בגוף שלנו התאים מרגישים שהם נמצאים באותו גוף, כי הם מחוברים ביניהם.
אתה יכול להגיד לי מה שאתה רוצה ואת הסיפורים שלך אני מבין, אבל לא יהיה לך גילוי רוחניות לפני שאתה תייצב את הכלי הרוחני. לא יהיה לך. אתה קודם צריך לבנות את הספינה ואחר כך תרגיש שאתה נמצא בספינה, ולא שיתנו לי ספינה ויושיבו אותי בספינה. אנחנו לומדים את זה מהמאמר "בחירה חופשית", שכתוב שהבורא מביא את האדם למקום הנכון ואומר לו "קח לך", שם ידו על גורל הטוב, אבל יותר מזה הוא לא עושה. אז יש לך קבוצה, מה אתה רוצה עכשיו? רק ערבות אתה חייב לקיים, לא נשאר לך כלום.
שאלה: נגיד ונֶאמר לחבר על ידי העשירייה או על ידי חבר אחד, שהוא קודר בצורה החיצונית שלו, והחבר אומר שהעיניים שלנו לא רואות נכון. מה התגובה הנכונה של שני הצדדים, של החבר ושל החבר שאומר לו שהוא קודר?
הוא חושב שהוא לא קודר וכל יתר החברים חושבים שהוא כן קודר, אז פסק הדין לפי הרוב.
תלמיד: ואם זה אחד מול השני?
אחד מול השני זה לא ידוע, לא ברור, צריכים ללכת לקבוצה, אפילו לעוד בירורים, למעלה, לעוד קבוצות. אבל את הדברים האלה צריכים לברר אם אכן יש להם מקום ממש קבוע, אם יש הפרעה קבועה.
שאלה: בגשמיות אני פונה לקבל ערבות ממישהו שאני מרגיש אליו מאוד מאוד קרוב או שהוא בא אליי ומרגיש מאוד קרוב. האם ברוחניות אני נותן ערבות גם אם אין לי רגש למישהו ואני לא מרגיש אליו קרוב ואז על ידי זה שאני נותן לו ערבות אני בונה את הרגש הזה בהדרגה?
ברוחניות אתה צריך לתת ערבות לכל חברי הקבוצה ודווקא במיוחד לאלו שאתה לא מרגיש קרוב אליהם.
תלמיד: מה זה רגש רוחני למעשה?
את זה אני לא יכול להסביר לך אפילו שאני אדבר אלף שנה. מה זה רגש רוחני? כשתרגיש אז תדע מה זה רגש רוחני. אין תשובה לשאלות כאלה. על רגשות אנחנו לא יכולים לתת הסבר מילולי אם אין לך משהו דומה לזה שאז אני אשתמש בו כדוגמה.
שאלה: הדוגמה הנהדרת הזאת של ספינה הביאה לנו המון הבחנות שביררנו בינינו בעשירייה והגענו למסקנה שאנחנו במערכת ששטה על מים, שיש בה אנשים ויש שם פדלים להניע את הספינה קדימה. רצינו לשאול מה כל חלק מהחלקים האלה מייצג בעבודה שלנו בערבות?
אני לא יודע, זה עדיין לא נושא לשיעור. איך אנחנו מחזקים את הערבות? רק בצורה כללית, שאנחנו רוצים קשר בינינו ולא קשר עם משוטים ופדלים ודופן הספינה. דופן הספינה, הפדלים, המשוטים, המפרשים, הכול נמצא בתוכנו, בתוך האדם ולא מחוצה לו. ואנחנו צריכים בסך הכול, במקום כל המילים האלה, לקשור את הלבבות שלנו יחד, שאנחנו יותר ויותר נרגיש שהחיים הרוחניים של כולנו תלויים בידי החברים.
הרוחניות שלי נמצאת בידיים של החברים של בעשירייה, כך אני צריך להרגיש. ואני לא יכול להשפיע עליהם בכלום בצורה ישירה. אלא עד כמה שאני אתן להם הרגשת ערבות, אולי, יכול להיות שיש סיכוי שהם גם יחזירו לי את זה ורק ממה שהם יחזירו לי בתוך זה יהיו לי חיים רוחניים. אז תשתדל ממש לפרגן להם כמה שאפשר, כי בידיים שלהם נמצאים החיים הרוחניים שלך.
שאלה: באחת מהתוכניות שמוקדשות לערבות נתת הגדרה לערבות, שבזה שאני מציל את עצמי אני מציל את הזולת, את האחרים. מהו המצב שבו אפילו אין לי זכות לבקש על עצמי?
אני לא יודע מה שאני אמרתי שם, אני ממליץ לך להיות קשור למה שאנחנו מדברים כאן. תבין אחד ומזה אולי תבין את השני. אבל זה שאתה לא מבין שם ולא מבין כאן, מזה לא ייצא לך שום דבר, ככה לא לומדים.
קריין: יש לנו פסקה שנייה בתוך אות י"ח.
"והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!""
אות י"ט
"ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לא פליגי. כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת."
כמו שהיום אנחנו רואים, כמה אנחנו בסך הכול? אומנם אנחנו נציגים, כמו בבבל שאברהם צירף לעצמו, משך לעצמו את כל מי שהוא היה יכול להוציא מבבל לקבוצה שלו. כך אנחנו התאספנו עכשיו מכל העולם לקבוצת בני ברוך. ומה עם כל העולם? כל העולם עדיין נמצא שם.
אבל אנחנו צריכים להתחיל לקיים את הערבות ואנחנו צריכים לדעת שבעצם המטרה שלנו היא לעשות הכנה, לבנות את ההכנה הנכונה לזה שכל העולם גם יבוא לזה. למה אנחנו צריכים את זה? כי הבורא רוצה בזה, בזה אנחנו נעשה לו נחת רוח אמיתית.
"כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה." רצה הבורא לעורר את כולם לרוחניות וכנראה שכך עשה, כל אחד ואחד מקבל איזו התעוררות רוחנית. גם היו בינינו כאלו חברים ואחר כך הם עזבו. "כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם. אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות.
ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ז.
שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.
ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא.
ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו?"
ישנן נשמות שהן יותר קרובות לגילוי הבורא ונשמות שהן פחות קרובות, הן יותר גסות, יותר רחוקות מגילוי הבורא. הכול נובע מהשבירה, בשבירה אנחנו יודעים ששם הכול מסתדר לפי דרגות העביות שיש בכל אחד ואחד. כי בשבירה כל החלקים נשברו מהכלי האחד של אדם הראשון, ואז בכל אחד ואחד יש רצון משלו. י
ש כאלה שנמצאים ברצונות זכים ששייכים לגלגלתא ועניים, הם מתבררים קודם, ''דורות ראשונים'' מה שנקרא. ואלו שאחר כך מתבררים זה כבר נקרא שמתעוררים באחרית הימים, בימים האחרונים של התיקונים, וזה שייך כבר לנשמות יותר גסות, יותר גרועות. לכן כל דור ודור כמה שעולה לתיקונים, הוא יותר גרוע מהשני, מהקודם. אבל זה שהוא יותר גרוע, יותר גס, גם כשהוא עובד על עצמו הוא מעורר אורות יותר גדולים, ואז האורות הגדולים האלה יורדים יותר עליהם וגם תחתיהם ויכולים לתקן כלים יותר כבדים.
כל פעם ופעם התיקון בא מהקל לכבד. ואלו שמשתוקקים כבר לבורא בעצמם הם נקראים ישר א-ל, ישראל. אלה שלא משתוקקים עדיין לבורא הם נקראים אומות העולם. זה כל ההבדל בין הנשמות.
הגופים הם אותם גופים, אין שום בעיה בגוף. תחליף חלקים מהגוף אחד לגוף שני, אין בזה שום הבדל. כל ההבדל הוא בנשמות, האם הרצון הפנימי כבר משתוקק לגילוי הבורא או הוא יכול להיות בלי קשר לזה. לכן הבורא, האור העליון שמאיר, מאיר לפי הנשמות עד כמה שהן זכות יותר או עבות יותר, וכך בא להן סדר התיקונים.
תלמיד: כשאנחנו עובדים בערבות אנחנו מצמצמים את כל הרצונות החיצוניים שלא קשורים לערבות, אבל יוצא שאנחנו צריכים לצמצם ולהביא גם את הכלים החיצוניים לערבות, האם תוכל להסביר את הסתירה.
אין כאן שום ניגודיות בין רוחניות וגשמיות. בזמנינו אנחנו מתחילים כבר לסדר את הגשמיות שלנו לפי הרוחניות. אתה תראה איך בזמן הקרוב לא תהיה לנו ברירה, אלא להביא את עצמנו לסדר החיים שאנחנו נצטרך רק דברים הכרחיים לקיום הגופני, כמו בהמות. אתה לא תביא לפרה עוגה עם קרם, לא תוכל לתת לה את זה, היא לא תרצה. היא צריכה עשב. זאת אומרת, כל דבר ודבר, כל מין ומין יקבל רק מה שהוא צריך כדי להתקיים. כך קיימים דומם, צומח וחי.
ואנחנו לפי הגוף שלנו שייכים לדרגת החי ואנחנו צריכים בדרגת החי הזו להביא את עצמנו לקיום הכרחי שנקרא "לא יגונה ולא ישובח"1, חיים נורמליים בצורה שאנחנו מתקיימים ולא מרגישים בזה שום בעיות, אלא כל הרצונות שלנו כולם יכולים להיות מכוונים להשגה רוחנית. כך אנחנו צריכים לסדר את החיים שלנו, אחרת הקורונה וירוס יעשה את זה בעצמו וזה יהיה דרך משברים גדולים. זה דבר אחד.
דבר שני, רק הקשר בינינו, אנחנו צריכים לגלות שאין לנו ברירה אלא כולנו נצטרך להגיע לקשר. כל באי העולם יגלו שאין להם שום אפשרות להישאר בחיים, ובחיים נורמליים טובים, אלא אם הם רק דואגים להיות מקושרים יפה זה לזה. נקווה שנגיע לזה.
שאלה: בעל הסולם אומר, שזכותם של אבותינו השפיע על בניהם ועל בני בניהם, למה הוא מתכוון?
אם הדורות הקודמים הכינו לנו תשתית, אז יש לנו עבודה יותר קלה בהשגת הבורא. אותו דבר אנחנו צריכים לדאוג לדור הבא.
שאלה: כשאנחנו עוסקים בהפצה, האם אפשר לקרוא לפעולה הזאת מוכנות לערבות ביחס לכל העולם?
נכון, אם אנחנו מתעסקים בהפצה, בזה אנחנו מביעים את הערבות שלנו עבור כל האנושות.
שאלה: נניח וחבר קודר חור בסירה, האם יכול להיות שזה לא תיקון שלי?
כן, ודאי, אתה צריך לבדוק האם מה שאתה רואה בחבר באמת פוגע בקבוצה או לא פוגע בה. אתה צריך לבדוק, יכול להיות שזה בהחלט נראה לך כך. אתה צריך להתייעץ עם חברים אחרים ולשאול מה דעתם, וכך זה יהיה. כך אתם תגיעו להחלטה נכונה.
אות כ'
"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".
אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.
כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר.
באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל."
זאת אומרת, גמר התיקון הוא בזה שכל הנשמות שנמצאות בכל באי עולם, הן כולן יגיעו לחיבור השלם וגילוי הבורא בצורה השלמה בתוכן, וכך אנחנו צריכים לראות. לכן, התיקון הזה "ואהבת לרעך כמוך", הוא תיקון לכל בני העולם, והוא חייב להיות פרוס לכל העולם. ואנחנו צריכים קודם כל לקבוע את זה על עצמנו, אהבה, חיבור, ערבות, ואחר כך לספר, להסביר, לפרסם את זה לכל האנושות. במידה הזאת האנושות פונה מדרך ייסורים, שאתם רואים עד כמה הם באים וחונקים אותנו מיום ליום, לדרך האור, דרך התורה, שאנחנו נתקן את עצמנו על ידי הכוח שמגיע מלמעלה.
שאלה: איך אני יכול לתת ערבות לחבר אם אנחנו רחוקים בסדנה ואין לנו אף פרויקט משותף שאנחנו עושים יחד?
אמנם ערבות אתה נותן לו בצורה גשמית, שאתה אומר שזה קשה, שאין כל כך קשר ביניכם, אבל גם בצורה רוחנית, עד כמה שאתה רוצה להיות בקשר עימו נפשית, פנימית ולחזק אותו. אני חושב שאמנם אתם אולי מאוד עסוקים, אבל אתה יכול באיזו צורה למצוא קשר עימו, וירטואלי, דרך טלפון, דרך מחשב, דרך זה שתלמדו יחד משהו, תדברו על זה שאתם תחזקו זה את זה בדרך, ותתחילו.
על זה אין הגבלה, אנחנו נמצאים עם כאלה מכשירי קשר, קומוניקציה כזאת סביב כדור הארץ, שאין בעיה להיות בערבות זה עם זה. לכן כל הכלים האלה, כלי הקשר האלה התפתחו כל כך, כדי לתת לנו אפשרות ממש להגיע לערבות סביב כדור הארץ.
שאלה: הייתי רוצה לשאול את השאלה לעשירייה בפתח תקווה, איך הם חיים ביום יום את העניין של הערבות?
זה טוב מאוד. אני חושב שאתם צריכים היום במשך היום להתכתב זה עם זה, ושם לספר איך אתם מרכיבים את הערבות, איך אתם שומרים על הערבות, איך אתם רוצים שכולם ידעו על הערבות שלכם, על הניסיון שלכם בזה, וכך כל אחד ואחד. אולי אפילו תעשו איזה מקום ששם תכתבו וכל אחד יכול להיכנס לשם ולקרוא, מכל השפות מכל הקבוצות, איך אתם ממש נמשכים לקיים את הערבות ביניכם. תעשו את זה. תודה לך על הרעיון.
שאלה: האם יש דרך לעבוד בערבות בינינו כך שזה יאט את ההתקדמות של ווירוס הקורונה?
אין ספק שבמידה שאנחנו נתחבר בצורה טובה, קרובה יותר בינינו, ווירוס הקורונה ייחלש עד שיעלם, כמו בכלל כל הצרות שלנו. ויש הרבה צרות עכשיו לפנינו, אני לא מדבר על בני ברוך אלא בכלל על כל האנושות. בסתיו ובחורף שאנחנו שאליהם עכשיו נכנסים, יהיו לנו הרבה בעיות בכל העולם, ואני מאוד מקווה שאנחנו נוכל להמתיק את זה, להחליש את זה או אפילו עד כדי כך להיטיב שנעביר את זה מהעולם ונתקדם ישר לחיים הטובים. לא דרך מכות וייסורים אלא דרך החיים הטובים, הכרה, הבנה וברצון טוב משלנו.
שאלה: מה עשירייה יכולה לעשות כשחבר אומר שהוא לא יכול לקיים שיעור בוקר במלואו בגלל הכרחיות, בגלל עבודה?
אם זה באמת כך ממש והוא מקיים רק חלק, צריכים להשתדל לעזור לו לפחות את החלק הזה כל הזמן לקיים ולא לרדת ממנו. נגיד שהוא יכול משלוש עד חמש ולא עד רבע לשש, בסדר. אז להשתדל כך לעשות. גם אצל רב"ש היו כאלו אנשים שהם התחילו לעבוד מוקדם ויצאו מהשיעור בסביבות חמש בבוקר. התחלנו שם בשלוש והם היו לומדים איתנו עד חמש.
תלמיד: יש איזה רף מינימום שצריך להתעקש איתו?
לא, צריכים לבדוק האם הם באמת דברים כל כך הכרחיים. אם הם הכרחיים ואתם לא יכולים לחזק אותו להיות עד סוף השיעור, או שהוא מסכן בזה את מקום העבודה שלו, אז אתם צריכים לעזור לו לשמור דווקא על כמה שהוא צריך. אתם לא יכולים סתם להגיד אם לא אז לך. אלא ההיפך, יכול להיות שתזכירו לו נגיד בשעה חמש שייצא מהשיעור, כי אין ברירה, אחרת איך הוא יתקיים בלי עבודה. אבל זה בתנאי שממש בודקים כולם.
אתם צריכים להיכנס לדברים האלה כולכם כי זו בעיה של כולם. אבל לבדוק את זה בכובד לב, בכאב לב, שאתם מבינים את המצב שלו ולא שאתם יכולים לזלזל כי זה שייך לו ולא לכולם. זה ממש שייך לכולם. ואם אתם עושים את זה נכון, אתם לא מפסידים מזה שהוא יוצא באמצע שיעור, כי אתם לקחתם על עצמכם את הנוכחות שלו בשיעור, ואז הקבוצה לא מפסידה.
שאלה: הצורה והמבנה של הערבות נבנים על ידי הבורא ואנחנו רק צריכים להכיר בה כאחד שלם, איך אנחנו מגיעים לזה? והאם יש בזה איזשהו חופש בחירה? כלומר איך דרך האגואיזם מגיעים?
המבנה של הערבות נקבע מתוך הכלי שנברא, שנבנה וקיים מבריאת העולם, מאדם הראשון. אנחנו לא יכולים כאן לקבוע שום צורה, כלום, אפילו את הסדר איך הכלי הזה מגיע לשחזור, מחזיר את עצמו לתפקוד. אנחנו רק רוצים שזה יקרה, רק צריכים להגדיל את הערבות. בדרך נלמד עוד כמה פרטים, אבל בעצם הם לא הרבה פרטים. כך אנחנו צריכים להתכונן לזה.
אתם תראו. לא צריכים שום דבר, לא צריכים להיות חכמים. בכלל, כל הרוחניות היא לא מגיעה דרך השכל אלא רק דרך מאמץ שבלב.
שאלה: איך להתנהל בעשירייה אם חבר אחד בא ואומר אני אהיה איתכם יומיים וביתר הימים הוא בעשירייה אחרת?
אתם צריכים במקרה כזה לברר למה זה ככה, ואיך יכול להיות שהוא מחלק את זה גם כך וגם כך. כך העבודה הרוחנית הזאת מחייבת אותו? איפה הוא ראה דבר כזה אצל רב"ש שכותב על העשיריות? שיראה לנו אולי הוא צודק. אני הייתי בא אליו ואומר "יכול להיות שאתה צודק, רק תראה לי, גם אני רוצה. אם מרוויחים מזה, גם אני רוצה להרוויח יותר. איפה קראת את זה?". אנחנו צריכים לשמוע ולקיים מה שאומרים לנו המורים שלנו. איפה כתוב אצל בעל הסולם ואצל רב"ש על הדברים האלה? אם אין, איך אתה יכול להרשות לעצמך לעשות מה שהם לא כותבים?
תלמיד: הטענה היא לגביו, אבל איך אנחנו צריכים להתנהג?
לא עליו אני שואל, אני שואל עליכם, אתם צריכים לברר את זה. ממנו לא אכפת לי, אלא אתם צריכים לברר. ואני אומר לכם ששאלה כזאת לא הייתה לנו. אני שאלתי את רב"ש במקרה, והוא אמר שוודאי שזה לא יכול להיות, לא מקובל דבר כזה, לא מקובל. אני שאלתי אותו האם אני יכול להיות בכמה קבוצות, כי היה לי מצב כזה שלא הייתי באף קבוצה, הוא אמר לא, אני אסדר. וסידר לנו קבוצה כזאת קטנה משישה חברים.
אבל לא שעוברים מקבוצה לקבוצה. לא. לא לגברים ולא לנשים זה יכול להיות מומלץ. לכן אם הוא עושה כך, אני לא הייתי מקבל אותו. אנחנו צריכים שאדם ב-100% ישקיע בערבות בינינו. וגם בקבוצה ההיא לא הייתי ממליץ לעשות אותו הדבר, זה לגמרי נגד. הרוחניות דורשת קביעות, נאמנות וחיבור נצחי, וכאן כבר בגשמיות, בדרגה הגשמית הוא מפר את הדברים. אז ברגע שהוא כך עושה, מיד תעשו.
הוא עכשיו נמצא ביניכם? בבקשה שידבר, שיגיד למה הוא עושה כך. אין מה להתבייש.
תלמיד: לא, הוא לא בינינו עכשיו.
אפילו עכשיו הוא לא נמצא אתכם, אז שלא יהיה.
תלמיד: היום זה לא הימים שלו.
אני אומר לך, אני הייתי מגרש. הוא נותן דוגמה לא טובה לכולם ורק מחליש את הכוח הכללי של הקבוצה. הוא לא מוסיף ביומיים שלו, כך אסור לנו לעשות.
אות כ"א
"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.
ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.
וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת.
ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.
והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."
זאת אומרת את החובה לקיים את חוק הערבות מקבל רק חלק קטן מהאנשים, כי זה עניין של אבולוציה, התפתחות הרצון לקבל שבמין האדם. ולאט לאט כשהם עוד ועוד מתפתחים, מגיעים למצב שזה נקרא "דור האחרון". ואז מאותה קבוצה קטנה שקיבלה התעוררות שנקראת ישר-אל, ישראל, אז אותו התנאי לחיבור, לערבות, הוא כבר חייב לעבור לכל באי עולם. וגם הטבע בעצמו שאנחנו חיים בו בדרגות דומם, צומח וחי מתחיל לסייע לנו כדי להביא את כולנו לחיבור, לדבקות ולערבות. לכן אנחנו רואים את זה בכל מיני צורות שהטבע לוחץ עלינו, שלא ייתן לנו מנוחה, עד שבצורה פנימית נגיע לערבות ונקבע את הצורה החיצונה שלנו גם בהתאם עם הטבע הסובב, האינטגרלי.
שאלה: איך לנהוג נכון אם כולם אומרים לי שאני קודר חור אבל אני לא חושב שזה המצב?
אתה צריך לבדוק את עצמך כלפי האחרים ולעשות כמו שהם אומרים. תמצא אצל רב"ש איך אתה צריך להתנהג כלפי העשירייה.
שאלה: אם מדברים על כף הזכות, הערבות היא לא שם, אלא זה מימוש של הבורא בתוכי כלפי העשירייה?
תמיד אנחנו בודקים ומודדים ערבות כלפי העשירייה. אפילו שעושים בכל מיני מקומות תיקונים, תמיד בתוך העשירייה אנחנו צריכים לבדוק ולמדוד.
שאלה: איך אתה מסתכל על זה שמקרב החברים שנמצאים בקבוצה כבר תקופה ארוכה וגם איתי זה קורה לפעמים שבמהלך השיעור אנחנו עוסקים בהפצה? מישהו מתחיל לכתוב מאמר או נכנס לרשת החברתית, איך זה משפיע על הערבות והאם יש לזה מקום?
אני לא חושב שזה נכון. זה שפתאום בא לך איזשהו רעיון לכתוב מאמר באמצע השיעור אז את הרעיון הזה אתה צריך לכתוב לידך. תמיד יש לי כאן עיפרון ונייר ואני גם כותב משהו כדי לא לשכוח, אבל זה ממש לוקח חצי דקה, דקה. להתנתק מהשיעור עצמו, מזרימת השיעור ולקחת משהו ולעשות את זה בזה אני ממש בוגד, מזלזל בכל הכלי העולמי. אני שחייב להיות קשור אליהם בלב ונפש, בערבות השלמה, ולא שעוד לא קשור אלא עוד מנתק את עצמי משם, מכל הכלי הזה, אני עושה בזה עוול לכל הכלי ונזק עצום לנשמה שלי. זה דבר שאסור לעשות.
שיעור שאנחנו כולנו נמצאים יחד, חייב להיות יחד כדוגמת הערבות האמיתית בינינו. אנחנו עכשיו כולנו נמצאים בספינה, וכל אחד ואחד נמצא בספינה שלנו, ואנחנו צריכים לשמור זה על זה וכל אחד על עצמו כדי לא לקדוח חור בדופן הספינה. תיזהרו מאוד, תיזהרו. זה ממש לא בסדר. אני מבין שלא יהיה לכם זמן אחר כך אולי, אז תכתוב שתי מילים על פיסת נייר שלידך בזמן השיעור, אבל אתה לא מתנתק מהשיעור. מה שאין כן אם אתה הולך עם הלב והמוח שלך לאיזשהו נושא אחר, אפילו לכתוב מאמר שצריך לפרסום, אתה מתנתק מהקבוצה, זה דבר מאוד גרוע, אתה לא מרוויח בזה, כולם מפסידים ואתה מפסיד.
תלמיד: ונגיד לעשות עבודה מכנית?
שום דבר, אתה מיד נמצא בתוך מה שאתה עושה בראש שלך ובלב שלך וזה פגם בכולם. אתה חייב כל הזמן להיות בשיעור. אתם לא יודעים מה שיש בשיעור, לכן אתם לא מקבלים כלום. אחוז אחד מהשיעור אתם שומעים. בכלים פנימיים אתם לא שומעים כי זה לפי ההשתוקקות שלכם, והשתוקקות אני לא רואה שנמצאת.
שאלה: ערבות זו דאגה לחבר?
ערבות זו דאגה לכל הכלי העולמי ודרכה לבורא.
תלמיד: למה אני שואל, יש לנו חבר שנפטר השבוע וכל הקבוצה נרתמת אליו, זה נקרא ערבות?
לא. אנחנו צריכים להמשיך עוד יותר ללמוד, עוד יותר לעבוד בקשר בינינו כדי שמתוך מה שאנחנו עושים גם הוא יקבל. זה שהוא נעלם מהראייה שלך זה לא אומר כלום, הוא נמצא, חבר לנצח.
שאלה: אתמול ביקשת להצטרף והצטרפת למפגש עשיריות בין כל הכלי העולמי, היו שם ארבע חמש קבוצות מהעולם, איך התרשמת מהמפגש?
חייבים לתקן, חייבים לסדר, חייבים לייצב את זה נכון. אבל טוב אם זה יהיה ככה, טוב שיהיה ככה.
תלמיד: אתה ממליץ לנו להמשיך עם המפגשים האלה, ומה חייבים לתקן, מה צריך לתקן?
אני לא יודע, אתם צריכים לראות. שוב, בשביל מה אנחנו לומדים את המאמרים האלה, כדי שאתם תדעו איך לשפר את מידות הערבות ביניכם עד שיתגלה בהם בורא. אתם צריכים להבין שבמידת הקשר ובעוצמת הקשר ביניכם, בזה אתם מכינים מקום לבורא להתגלות.
תלמיד: מה מפגש בין עשיריות בכלי העולמי צריך להוסיף על מפגש רק עם העשירייה שלי?
קנאה, תאווה וכבוד.
תלמיד: האם המפגש הזה הוא צריך להיות על בסיס יומי, או כדאי לשמור אותו כדי שלא יפיג את הטעם, אולי אחת לכמה זמן?
אתם צריכים לבדוק מה יותר משפיע עליכם, זה לא אני קובע. תצליחו, תצליחו בזה. רק תבינו שהערבות זה אותו המצב שאנחנו צריכים לייצב ולהרגיש בו את כל המדרגות עד גמר התיקון.
שאלה: האם בזה שאנחנו מזכים את העולם לקו זכות אנחנו לא יכולים לגרום להם לשבירה?
איזו שבירה, לאן הם יכולים עוד ליפול? זה דבר אחד. דבר שני, במה אתה מזכה אותם לקו זכות? אתה רק מסביר להם, ועל ידי זה הם יכולים קצת להתחיל להבין איפה הם נמצאים. יש לכם כאלה דברים כאילו שאתם עושים ממש מהפכות בעולם. אתה קצת פותח עיניים גשמיות לאנשים גשמיים שיראו איך לצאת מאותו מקום רע שהם נמצאים בו וסובלים, בסך הכול, אין כאן כלום חוץ מזה.
שאלה: אני מבין מהמאמר שהערבות נבנית בצורה הדרגתית, כמו שהוא אומר מצוה מצוה, שומשום שומשום. וגם אמרת קודם שצריכים כל הזמן לשחק בערבות או לבצע ערבות. אז אני עכשיו באמצע היום ואני נזכר בזה ורוצה עכשיו לשחק בערבות, אתה יכול לתת לי דוגמה מה לעשות?
להשתדל לעורר את לב החברים, לשלוח להם איזה מכתב, למצוא משהו מתאים להרגשה שלך ולעורר אותם, לשלוח להם. יש לכם וואטצאפ או משהו משותף, אז תעשו את זה.
תלמיד: זה עשינו גם קודם, אבל למדרגה הזאת של ערבות זה נשמע שצריך יותר מזה.
לא, אבל זה מילוי של אותם הקשרים, עכשיו זה יהיה יותר שייך לערבות. תמלא אותם בשאלות, בתשובות, באופנים מיוחדים של ערבות, זה טוב מאוד.
תלמיד: זאת אומרת המטרה היא, גם כמו שאמרת קודם, לפתוח אולי איזה דף משותף שהדבר הזה יחיה בנו, זו המטרה?
כן, זה טוב. רק שלא יבלבל אנשים, צריכים לדעת איך לעשות את זה בצורה רגועה.
שאלה: לגבי תרגום. אם אני מתרגם במהלך השיעור, אני לא חלק מהעשירייה ואני מרגיש שאני מתעמק יותר בשיעור. מה לגבי המצב הזה?
אם אתה לא זורם יחד עם כולם, זה לא טוב, רק זה אני יכול להגיד.
תלמיד: לדעתי הוא התכוון שהוא מתרגם סימולטנית בזמן השיעור את השיעור עצמו, כמו עשרות חברים בכל רחבי העולם.
לא, זה בסדר גמור, זו דווקא ערבות טובה מאוד. אם אתה נמצא בשיעור ועוזר לזרימת השיעור בכל מיני אופנים, זה ודאי שכן. אפילו אם אתה עובד עם איזה מכשיר ומקשר בזה את כולנו יחד, זו ודאי ערבות. ותודה לך על זה. לא הבנתי אותך קודם.
שאלה: "נעשה ונשמע", איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?
שאנחנו בעשירייה רוצים לבצע "נעשה ונשמע".
(סוף השיעור)
-
"ההכרח לא יגונה ולא ישובח" (מהרש"א, חידושי אגדות בבא בתרא פ').↩