שיעור בוקר 03.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח עמ' 89, ספר "כתבי רב"ש", כרך א',

עמ' 29, מאמר "על משכבי בלילות"

קריין: מאמר רב"ש "על משכבי בלילות" ספר פסח עמוד 89. כתבי רב"ש א' עמוד 129.

בוקר טוב, יש לנו שיעור בוקר, אני שמח מאוד שאנחנו מתקדמים, גם בשיעורי הבוקר וגם בשיעורי הערב. אני ממליץ לכל אחד לעבור על כל שיעור ושיעור כי אני רואה בהם ממש תהליך שאנחנו עוברים כדי להבין לאן לוקח אותנו אותו כוח שפועל עכשיו בכל העולם.

על כל העולם בבת אחת, על כולם יחד תמיד פועל כוח עליון, אבל על כל אומה, על כל קבוצה, על כל אדם הוא פעל בצורה שונה. ואילו עכשיו אנחנו רואים שהוא פועל באותה צורה על כולם ולא נותן לאף אחד לברוח ממנו. אלא בסופו של דבר מביא אותנו ביד חזקה לצורה מיוחדת, לקשר מיוחד בינינו, לצורת קשר מיוחדת בינינו, ולכן המצב הוא מצב מיוחד.

אני מאוד מקווה שבסופו של דבר הווירוס הזה הגיע כדי להביא אותנו לביטול האגו, שכל העולם יוכל להתעלות למעלה מהאגו שלו. ודאי שזו בעיה גדולה, כי אנחנו נמצאים בניגוד לכל השליטים, לכל כל מה שבנינו, יש לנו התנגדות גדולה מאוד לזה מכל שכבות אוכלוסיית העולם, שלא מבינים ולא מרגישים את הצורך ואת הנחיצות לשינוי מהמשטר האגואיסטי למשטר האלטרואיסטי.

אבל אנחנו בכל זאת נמצאים בכיוון הזה, ורצוי שאנחנו נסתכל בצורה כזאת על מה שקורה, על מה שמרחש, כי זה יעזור לנו בכל זאת להבין מה קורה בדיוק, מה על ידי הווירוס הזה הכוח העליון, הבורא מסדר בעולם. לא שהווירוס בעצמו יש לו שכל ורגש וחופש פעולה כמו שאנחנו מדברים לפעמים. אלא הכוח העליון, אין עוד מלבדו, הוא מתחיל לסובב את כול המציאות, את כל האנושות בבת אחת, מתייחס לכולם כמערכת אחת, כגוף אחד, זה כבר דבר מאוד מאוד מיוחד וגדול.

תיראו באיזה זמן אנחנו חיים, מה מתרחש בזמננו ובאיזו קבוצה אנחנו נמצאים. קבוצה שמבינה מה קורה ולא נמצאת כמו ילדים, תינוקות או בריונים שלא רוצים להסכים ולהבין. אלא ההפך, אנחנו יכולים להבין וגם מבינים את מה שקורה. אנחנו רוצים לפתוח את התהליך הזה עד הסוף, לראות אותו מהמצב שלנו עד לסופו.

ואז אנחנו כבר רואים שבסופו התהליך הזה בא לחבר בינינו ולעשות מאיתנו מערכת אנושות אחת, להיות "כאיש אחד בלב אחד", שאנחנו נגלה את הבורא, נגלה את העולם העליון בינינו, במקום היחסים האגואיסטים של היום. זה נקרא שאנחנו נמצאים בעולם הזה, במערכת קשר אגואיסטית בינינו, ונעבור למערכת של אהבה, חיבור, התחשבות בינינו, שזה נקרא מערכת רוחנית, מערכת העולם הבא, מערכת עליונה.

שאז, מפני שאנחנו קשורים זה לזה, כל אחד לא ירגיש את עצמו, שאז הוא מרגיש את החיים שלו כחיים ומוות, ניזוק ומרוויח, ומרגיש את עצמו קיים לבד בצורה נפרדת מכולם. אלא, אם אנחנו נרגיש את עצמנו כקשורים זה לזה ללא הגבלות, ללא גבולות, אז אנחנו מיד נרגיש בזה גם חיים נצחיים, רוחניים, וזה כבר מה שמתרחש בינינו.

אנחנו לאט לאט מתחילים להתקדם לתפיסת מציאות כזאת, תנסו לחשוב על זה יותר, תנסו לכתוב על זה כמה שיותר, תנסו לפרסם את הדברים האלה יותר, ואתם תראו עד כמה שבאמת להעלות את הרגישות למצב שכבר נמצא תלוי רק בנו, עד כמה שאנחנו נרצה לגלות אותו בכוח החיבור בינינו. זה כמו שאנחנו רואים אנשים שחיים בעולם האגואיסטי אפילו, יש אנשים שמבינים אותו יותר, יש שמבינים אותו פחות. עכשיו אנחנו צריכים להשתדל להבין את המצב החדש שבא, לכן הוא נקרא ה"עולם הבא", עולם שבא, שאם אנחנו נתאר את עצמנו כגוף אחד, "כאיש אחד בלב אחד", שאנחנו חייבים לפעול לפי הטבע, כמו שהטבע, הבורא מתייחס אלינו, לכולנו, כמו שאנחנו איש אחד הכולל את כולם, כך גם אנחנו צריכים להתייחס אליו, וככה נתקדם.

לכן, אני שמח שהגענו סוף סוף לשינויים בחברה האנושית, שאנחנו באמת לפי זה יכולים להגיד שאנחנו שייכים לדור האחרון, דור המשיח. המשיח זה כוח המושך אותנו מהאגו לחיבור, מניתוק מהבורא לבורא, מניתוק מהחיים הנצחיים לחיים נצחיים דווקא, וזה המעבר שאנחנו עוברים. אין לנו מה לפחד ולהתבייש לדבר על זה, נדבר על זה בקול רם, נדבר על זה עם כולם, שיחשבו עלינו שאנחנו הזויים, שאנחנו נמצאים באיזה פנטזיות. מעט, זה כבר מתגלה עכשיו, אבל זה יתגלה בזמן הקרוב ממש במלואו, הכול תלוי בנו.

מה זה בנו? התוכנית כבר יצאה לפועל היא קבועה מראש, אבל קצב הביצוע של התוכנית הזאת תלוי בנו. אז אם אנחנו אפילו קבוצה קטנה, אבל קבוצה של אלה הנמשכים קדימה לפני כולם, אנחנו כן יכולים לזרז את ההתפתחות ולהביא את כל האנושות יותר מהר לגילוי העולם החדש. שוב, אני מאוד שמח שזה מתגלה מיום ליום יותר ויותר, ואני גם מרגיש שהאנושות מוכנה מיום ליום יותר ויותר, יותר ויותר, לקבל את המסר הזה.

שאלה: איך אני יכול לשמור את עצמי ולשמור אחרים מלהפוך להיות גאוותן מהעבודה הזאת עם הבורא?

אני דיברתי על להתגאות לא מעצמי, אלא בזה שאני נמצא בזמן הזה, שהבורא מראה לנו את הדרך, הוא רוצה שאנחנו נמשוך את האנושות קדימה, הוא רוצה שאנחנו נארגן את הכול על ידי הפצה, שהקשר בינינו לבורא ובינינו לאנושות, הוא קשר מיוחד מאוד שאנחנו נמצאים באמצע בין הבורא לאנושות. הוא לא יכול, כביכול, לא יכול לפנות לאנושות בצורה [ישירה], אלא שנותן לנו הבנה והרגשה, איפה אנחנו נמצאים ומהו התהליך שאנחנו צריכים לעבור, גם אנחנו וגם האנושות כולה, ואז אנחנו צריכים לספר על זה לכולם, לכול האנושות.

לכן, אנחנו האמצעיים, אנחנו בדרך, אנחנו כראש מצד האנושות, שמבינים את האנושות מצד אחד ומבינים מצד שני את הבורא, נמצאים באמצע, בין הגוף שזו האנושות, שאין לה ראש, לא יכולה להיות קשורה לבורא, ואנחנו כן יכולים. אז צריכים להבין את התפקיד שלנו, האחריות שלנו, ומיום ליום לשמוע מה שאני מדבר ולהשתדל לבצע, ואז אתם תרגישו שאתם באמת נמצאים בראש ולאן ללכת אני אומר לך, ואז, לאט לאט אחרי כמה הכוונות שאני נותן לך, תוכל גם כן בעצמך לראות איך אתה קשור לבורא ואיך אתה קשור לאנושות וגם תהיה כחלק מהראש הכללי, כי ישראל זה נקרא לי-ראש.

שאלה: למה צריך בשביל להשפיע לעולם הפנימי שלנו אנחנו צריכים להתייגע, לעשות פעולות, להתאמץ בהפצה, ולא רק עבודה פנימית בעשירייה בצורה כזו?

המערכת בנויה כך שהיא מתחילה מאגו בדרגה הנמוכה ביותר, ממש כאפס, ואנחנו בדרגה הזאת קשורים זה לזה בצורה פיזית כמו בהמות, חיות, מזה מתחיל האגו, ואז הוא עולה למעלה, למעלה, עד הרמות של הקשר עם הבורא. לכן אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו, אפילו אנחנו בינינו, גם בגוף וגם בלימוד, וגם בכל מיני פעולות גופניות, אנושיות, ולחיות בעולם הזה ולהתקשר לעולם הזה בעל פה או בקווי תקשורת וכן הלאה. זה הכול צורת הקשר, הקומוניקציה היסודית שיש בינינו מפני שהכול בא מהדומם.

שאלה: בן אדם לא אוהב שינויים. איך אנחנו יכולים להעביר לאנושות שהשינויים שבאים הם טובים?

תשתדל להסביר בכתב, לאט לאט, שכול מה שעושה וירוס הקורונה, זה לטובה מפני שאנחנו על ידי זה מתחברים יותר, אנחנו צריכים לחשוב על צורת החיים שלנו ולא סתם לקבל את החיים ולהיות כמו ג'וקים, אלא כמו בני אדם. שאנחנו צריכים לראות מה העתיד שלנו, למה אנחנו צריכים להיות מנוהלים על ידי האגו שלנו, וככה יותר ויותר להיות מודעים לתהליך שמסבירה לנו חכמת הקבלה. אנחנו חיים בעידן שאנחנו חייבים לפתוח לכול האנושות שיש תכונה כזאת, שיטה שנקראת חכמת הקבלה. אין לאנושות ברירה, היא כולה באה מתוך התורה. נצרות, אסלאם, ודאי שיהדות, כל מיני אמונות למיניהן, לכולן יש מקור בעצם בתורה. היינו מה זה תורה? באור העליון שמגיע לנו מהכוח העליון, האחד.

ולכן, אנחנו צריכים להסביר לכולם, ותסביר ותראה שיבינו לאט לאט ואפילו שלא, יתנגדו לזה, זה לא חשוב. יש לנו כאן הרבה אנשים שהם אינטרסנטים שזה לא יקרה, גם בפוליטיקה, כי כל הפוליטיקאים רוצים להבדיל בין כולנו, כי אחרת הם לא יכולים לשלוט. נגיד שמדינה אחת באה למדינה השנייה ואומרת בוא נתחבר באיזה צורה, נתקרב, הם לא רוצים, הפוליטיקאים קודם כל לא רוצים את זה, כי החיים שלהם זה לחלק ולשלוט, זה ברור. וכך אנחנו צריכים לכן, לא לדבר על זה בצורה גלויה כמו שאני עכשיו, אבל להבין שכל שליטי העולם במה שהם לא יהיו, מקטנים השולטים בעיר והגדולים ששולטים במדינה ועוד יותר גדולים שולטים בעולם, כולם הם נגד החיבור. ולכן, כמה שתרצה לדבר איתם שאתה כאילו בא אליהם ומביא להם שיטה טובה, יפה, לעולם הנאור של מחר, הם לא ירצו לשמוע את זה. הם ירגישו שזה נגד המקום שלהם, המקור שלהם, הפרנסה שלהם, השליטה שלהם. העולם האגואיסטי שעכשיו נמצא שולט, הוא כולו הפוך מהעולם שצריך לבוא, ולכן אנחנו צריכים בעדינות לפרסם את האג'נדה שלנו, את התוכנית העליונה של הטבע, כי אנחנו שמציגים את התוכנית, נהיה שנואים על כולם.

האלטרואיזם הוא גנאי בעיני החזקים, החכמים, השליטים, ולכן אין מה לעשות, אנחנו צריכים באיזה שהן צורות דרך הטבע האינטגרלי, דרך כל מיני כאלו הסברים, להביא את עצמנו לגילוי לפני האנושות. ולאט לאט כשאנחנו מפרסמים, לא לאט אלא בשקט כביכול, שאנחנו מפרסמים בלי צעקות, בלי תקיפות, שאנחנו מפרסמים את התיקון איך שהוא צריך לעבור בין כולם ואיך שהוא צריך להכין אותנו לחיבור בינינו, אז בזה אנחנו נכין את האנושות כולה לתיקון.

שאלה: יש הרגשה שעד כה היינו בשבע שנת השובע, היה לנו זמן לבנות את הקבוצות שלנו וכן הלאה, ועכשיו שבע שנות השובע נגמרו ואנחנו עוברים למצב החדש, האם כך הוא שבע שנות רעב?

בסדר. נגיד שכך.

שאלה: מה זאת המדרגה הזאת בעשירייה, הדור האחרון?

זו מדרגה מיוחדת שאנחנו צריכים להביא את העשירייה למצב שזה כמו אחד, "כאיש אחד בלב אחד", זה נקרא המדרגה של הדור האחרון, חיבור בינינו אמיתי בעשירייה.

שאלה: בזמננו, בהפצה עכשיו, מאוד חשובה התמיכה שלנו זה בזה, ובארצות מסוימות בהקשר לווירוס כבר מגייסים אנשים. מה העצה שלך לגבי המצב הזה שמשתנה כל כך מהר, אם חברים נשארים ללא קשר עם העשירייה? מה העצה שלך במקרים כאלה?

אנחנו צריכים להסביר לכולם שהדרך היא לחיבור, כמו שהווירוס מתייחס לכולם בשווה, והוא ישלוט בכל האנושות סביב כדור הארץ, כך אנחנו צריכים להיות כנגדו בשווה. ואם אנחנו רוצים להתגבר על המצב שלו, אז אנחנו צריכים קודם כל להתנתק מהאגו שלנו כמה שאפשר ביחסים בינינו, ואז אחרי כשאנחנו מתנתקים מהאגו שלנו, אז ייפתח לנו קשר חדש לחיבור בינינו, גם במקום שאנחנו חיים, גם בין המדינות, גם בכל העולם, גם בכולנו עם הבורא, בהדרגה מאחד ליותר ויותר עד שאנחנו מגיעים בקונוס ככה בחיבור של כולם. זה מה שצריך להיות. לכן הווירוס הוא פשוט מראה לנו איך שהוא מתייחס מלמעלה למטה, ואיך שאנחנו צריכים להתכונן לקשר שלנו ממטה למעלה.

שאלה: לחלק מאיתנו היה קשה לבוא לשיעורים כי זה היה בזמן העבודה. עכשיו יש לנו זמן להתחבר בצורה וירטואלית, לא משנה איפה אתה נמצא, הרבה יותר קל להתחבר. והעבודה בכלי העולמי הפכה להיות מאוד חזקה, חברים בכל העולם עובדים עם כל מיני חברים. איך אנחנו מחזיקים את הקשר בעשירייה אם הרגשת הפירוד הולכת וגוברת?

אני לא מבין למה הרגשת הפירוד הולכת וגוברת. היא הייתה קודם יותר חזקה ממה שעכשיו? אנחנו היום נמצאים כולנו בשיעור, מדברים. יש לנו שלושה שיעורים ביום, יש לנו חוץ מזה כל מיני אפשרויות להיות בקשרים בין השיעורים. אנחנו מדברים על החיבור בינינו, שהחיבור בינינו ממש בא עכשיו כדי לחבר אותנו בצורה רוחנית זה עם זה. אז אני לא מבין מה אתם כל כך טוענים שאנחנו במקום להתקרב מתרחקים. אני לא מרגיש את זה. אני מרגיש שאנחנו מתקרבים ומקבלים מלמעלה דחף קדימה עוד יותר להתגבר, עוד יותר להתחבר בינינו. לכן לא נראה לי שאתם צודקים.

מי מרגיש, איפה אתם מרגישים שהם מתרחקים?

תלמיד: יש לנו פגישות במהלך היום וקשה מאד להחזיק בפגישות האלה. יש כל מיני סיבות למה אנחנו לא מצליחים להיפגש אבל זה מה שקורה.

אז זה קורה לא בגלל שנעשה יותר גרוע, זה מפני שהרצון לקבל שלכם גדל. האור העליון שמאיר עליכם מראה לכם איפה אתם צריכים עוד להוסיף בחיבור, ואתם חושבים שאתם מתרחקים. אבל הוא לא מתרחק, הוא רק מראה לכם עד כמה אתם כבר מרוחקים, רק קודם לא הרגשתם את זה.

נגיד, אני ואתה היינו אתמול מרוחקים זה מזה בשני סנטימטר, והיום מראים לנו שזה לא שני סנטימטר, אלא זה עשרים מילימטר. תגיד לי בקשה יש הבדל בין שני סנטימטר לעשרים מילימטר? אין הבדל, זה אותו מרחק. אבל אני מסתכל עכשיו על מילימטרים, נתנו לי אפשרות לראות את זה ביתר דיוק. למה? כדי שאני אעבוד על זה שאני אמחק את המילימטרים האלה, שאני אחשוב שזה גדול. לכן אני כך צריך לראות את הדברים.

אנחנו מתקרבים, אבל בהתקרבות בינינו אנחנו נראים כל הזמן אחד לשני שאנחנו מתרחקים. על זה יש הרבה מאמרים של בעל הסולם ורב"ש, צריכים להוציא אותם ולהראות להם. אנחנו נבקש שימצאו לנו את החומר שאנחנו רואים בהתרחקות שלנו התרחקות אבל בעצם זו לא התרחקות אלא קריאה להתקדמות.

ואנחנו לא מתרחקים אף פעם, "מעלים בקודש ולא מורידים", אפילו שנראה לי שאני נופל ונופל כך שלא הייתי אף פעם במצב גרוע כזה. זו התקרבות, אף פעם אין התרחקות, תמיד רק מתקרבים בינינו ולמטרה. אבל רואים כל פעם פגמים יותר ויותר, אבל הם יותר עדינים. קודם לא ראינו אותם, עכשיו אנחנו נעשים יותר מוכנים, משוכללים ואנחנו רואים פגמים הרבה יותר מקודם.

שאלה: מה החשיבות של זיכרון הרע כנגד המטרה לחיבור בעשירייה?

אני לא מתחשב בשום זיכרון. אני מתחשב תמיד בהווה ולא במה שהיה. מי ששקוע ב"היה" הוא מת, רק בהווה וביהיה.

על משכבי בלילות

"הזהר (תזריע דף א' ובהסולם אות א') שואל על פסוק "על משכבי". וזה לשונו "רבי אלעזר פתח, על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי. שואל, אומר, על משכבי, במשכבי, היה צריך לומר. מהו, על משכבי. ומשיב, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, ובקשה ממנו על הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר, ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, אמרה, על משכבי אני מבקש, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה לילות. ועל כן בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה".

ידוע שכנסת ישראל היא מלכות, שהיא כוללת כל הנשמות. וידוע שכל אדם נבחן לעולם קטן, כמו שכתוב בזה"ק, היינו "שהאדם נכלל מע' אומות העולם", שזה מכוון נגד "הז' ספירות", שכל ספירה נכללת מעשר, הרי הם ע' בחינות. והם הלעומת דקדושה, שיש ז' ספירות דקדושה והע' אומות, שהאדם נכלל מהן. פירושו הוא, שיש לכל אומה תאוה מיוחדת, השייכת לבחינתה. והאדם נכלל מכל הע' תאוות, שיש באופן כללי בהאומות העולם.

ויש בחינת "ישראל" גם כן באדם, שזוהי בחינתו עצמו. אבל היא נקראת "נקודה שבלב", שפירושו של נקודה היא חושך, דהיינו שבחינת ישראל שבה אינה מאירה והיא נבחנת לבחינת אחוריים. והטעם הוא, משום שהיא נמצאת בגלות, תחת שליטת "הע' אומות" שיש בהאדם.

ובמה יש להם כח לשלוט על "בחינת ישראל" שבה, הוא שעל ידי שאלות ששואלין לבחינת ישראל, מתי שרוצה לעשות משהו להקב"ה, שזה נקרא ישר-אל, אז הם נותנים להבין, שלא כדאי לעבוד, (אלא) רק לשם אהבה עצמית, מה שאין כן לשם שמים, אז הם שואלים "מה", "מה העבודה הזאת לכם", שלמדנו, שזוהי "שאלת רשע". ואם הוא רוצה להתגבר על טענתו, אז באה לו "שאלת פרעה", שאמר "מי ה', אשר אשמע בקולו".

ואם השאלות לא פועלות על האדם בשאלה חד פעמית, אז השאלות האלו חוזרות ונשנות כל היום, כמו שכתוב (תהילים מ"ב, י"א) "ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלקיך". ואין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטתם. והם משפילים את "בחינת ישראל" שבאדם עד לעפר, כמו שכתוב (שם) "כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו". ויש לפרש, שע"י "כי שחה לעפר נפשנו" זה גורם לנו "דבקה לארץ בטננו", שענין "בטן" הוא הכלי קבלה של האדם, והוא "שהנקודה שבלב" היא "בבחינת עפר". וזה גורם שהכלין שלנו יש להם דביקות רק עם ארציות, שהיא "אהבה עצמית".

מה שאין כן אם היתה "המלכות שמים" בבחינת "כבוד", אז "לכבוד" היה לנו בודאי אם יש לנו ההזדמנות לשמש לה' עם משהו, אפילו שיהיה שרות הכי קטן, להון רב יחשב לנו."

אני מצטער על הלשון. כתוב בצורה כזאת שאי אפשר להבין. זה מבלבל אותנו נורא. אבל אם אנחנו בכל זאת, בסבלנות, עוברים, אז קצת משהו נכנס, שומעים, ואז רוכשים את זה, מגלים. אני מבין אתכם, אנשים שלא שייכים לשפה התורנית, עד כמה זה מבלבל ודוחה אותנו מהטקסטים האלה. אבל רק מאחריהם נסתרת השיטה הזאת, שמקובלים בכוונה גם הלבישו את זה בכאלו דברים. כדי שאדם ייתן יגיעה, וישתדל להגיע למקור, לרגשות, לכוונות שישנן מאחרי כל המילים האלה, מילות שמבלבלות אותנו.

"וכדאי בשביל כבוד זה לוותר על כל התענוגים, שבאים לנו על ידי אהבה עצמית. וזהו שאנו אומרים בתפלת מוסף דשלוש רגלים "אבינו מלכנו, גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה", שפירושו, שאנו מבקשים מה', היות שמלכות שמים היא בשפלות, והיא בבחינת "שכינתא בעפרא", לכן אנו רוצים, שה' יגלה לנו את החשיבות והכבוד של מלכות שמים, ואז לזכיה גדולה יהיה לנו, שנזכה ע"י זה לצאת מאהבה עצמית ולזכות לאהבת ה'.

וזהו שמפרש הזהר "ועל כן בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה". כידוע, שהאדם נכלל מג' נפשות:

א. נפש דקדושה,

ב. נפש דקליפת נוגה,

ג. נפש דשלוש קליפות הטמאות.

והנפש דקדושה היא מאירה רק בבחינת נקודה כנ"ל. אי לזאת הנפש דקליפת נוגה, שהיא צריכה להתחבר להנפש דקדושה, כמו שביארנו במאמרים הקודמים בשם אאמו"ר זצ"ל, והיות שעיקר הפועל היא הנפש דקליפת נוגה, כי הנפש דשלוש קליפות הטמאות אי אפשר לתקן, ונפש דקדושה לא צריכים לתקן, משום שהיא קודש, אלא כל העבודה היא עם הנפש דקליפת נוגה.

ובזמן שעושה (האדם) מצות, אז הקליפת נוגה מצטרפת לקדושה. וכשעושה חס ושלום עבירות, אז הנפש דקליפת נוגה מצטרפת לנפש דשלוש קליפות הטמאות. אבל הנפש דקדושה היא באחוריים, שלא מאירה, והיא נמצאת בשפלות. לכן לא רוצים להשתדל ולעשות מעשים טובים, בכדי שהקליפת נוגה תצטרף להקדושה.

לכן "על משכבי בלילות, בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאנו ממנה", שנפש דקדושה היא שייכת לכנסת ישראל, והיא נמצאת בארץ אחרת הטמאה, ומבקשת מאת האהבה נפשי, שיוציאני ממנה, מארץ הטמאה. פירוש, היות שנפש דקדושה היא בשפלות, לכן הנפש דנוגה עושה מעשים מה ששלוש קליפות הטמאות רוצים. נמצא אז לפי זה, שהנפש דקדושה מוכרחת לסבול את השליטה של הקליפות הטמאות, ששולטות אז. לכן הנפש דקדושה מבקשת, שיוציאני מהגלות הזה, המכונה "לילות".

שם בזהר (ובהסולם אות ט') וזה לשונו "רבי אחא אמר, זה שלמדנו, שהקב"ה גוזר על הטפה, אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. ואל כן לא צריכים לגזירת הקב"ה. אמר רבי יוסי, ודאי שהקב"ה מבחין בין טפה של זכר ובין טפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה"."

קריין: "שמעתי" מאמר קע"ב, "עניין המניעות והעיכובים" .

קעב. ענין המניעות והעיכובים

שמעתי בשביעי של פסח תש"ט ת"א

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה."

הנקודה הראשונה שאיתה אנחנו מתחילים, היא הנקודה הכי רחוקה. וכל מה שאנחנו יותר ויותר דנים, לומדים, משתדלים להבין, זה הכול כבר בהתקדמות, זה כבר בדרך לגמר התיקון. אמנם הדרך עוד רחוקה יכול להיות, אבל בכל זאת אנחנו כבר יותר ויותר מתקרבים. לכן אין יותר רחוק ממצב שבו אדם לא יודע, לא מבין ולא מרגיש, חי כמו שהשכנים שלנו ברחוב נמצאים. לכן אנחנו כבר יותר קרובים. וצריכים לכבד, צריכים להחזיק, אפילו במצבים שאנחנו [רחוקים]. עד כמה שנראה לאדם שהוא רחוק, זה נראה לו מפני שהוא התקרב.

"ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך. (יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות."

זאת אומרת, מי שמתקרב יותר ויותר, נראה לו שהוא דווקא נעשה יותר רחוק מהבורא, מהמטרה. מפני שהוא מתחיל להבין, להרגיש, שבאמת המטרה היא גבוהה מאוד ומאוד מיוחדת, אבל זה מתוך זה שהוא משיג קצת מאותו המצב הגבוה של המטרה.

זה כמו שיש בדיחה כזאת. שאתה נכנס לבית חולים ומבקר את הקרוב שלך שחולה. אתה שואל את הפרופסור והוא אומר לך, "אנחנו עוד לא יודעים בדיוק, צריכים לעשות עוד בדיקות, זה לא ידוע, וזה אולי כך, אולי כך". זה אומר המומחה. כשאתה מדבר על זה עם המנקה, היא אומרת, "לא בעיה. נותנים לו קצת אנטיביוטיקה, משהו נגד כאבים, והכול מסתדר". זאת אמרת, אם אדם הוא באמת מומחה, יש לו הרבה אפשרויות לחשוב ולדון, והוא מבין את הספקות שבמקצוע. מה שאין כן איש שהוא רחוק מהעניין, בשבילו הכול פשוט. לכן על זה כתוב, "מוסיף דעת מוסיף מכאוב"¹.

כך אנחנו בדרך. כמה שאנחנו דווקא מתקדמים בתיקונים שלנו למטרה, אנחנו נראה יותר ויותר את עצמנו מבולבלים, שקשה, שהדרך היא לא מובנת, שאנחנו זרוקים בכל מיני מצבים של אפור. מה שאין כן אלה שלא מתחילים אז הכול ברור ובסדר. אתה מדבר נגיד עם איזשהו בן אדם שלא שייך להתקדמות רוחנית, הכול בשבילו מאוד פשוט.

שאלה: האם אפשר להגיד שכשאנחנו רואים את הריחוק שלנו מהבורא בקשר שלנו עם העשיריה, אנחנו נמצאים בקליפת נוגה?

לא, אל תכניס את עצמך להגדרות. עד כמה שאתה מתקרב יותר, אתה יכול להגיד ככה, "עד כמה שאני מתקרב יותר, אני יכול לראות את עצמי מתרחק יותר". זה יכול להיות נכון. אבל לא שאתה כבר רוצה לחלק את עצמך, כאן זה קליפת נוגה וכאן זה נפש דקדושה, וכן הלאה. לא, לא כדאי. זה עוד יבוא. אתה יכול לעצמך משהו להגיד, אבל לי אסור ככה לחלק, כי עוד יבואו הרבה הבחנות.

שאלה: כותב הרב"ש, שאם האדם מתרגל ללכת על דרך התרחקות, אפילו כשהוא מרגיש שהוא רחוק מהבורא, זה לא יכול להפריע לו. מה עוזר לאדם להתרגל ללכת בדרך של התרחקות?

נאמנות בדרך. שאני עובד לא כדי לקבל שכר, ולכן לא אכפת לי שהבורא זורק אותי כל הזמן רחוק. אלא אני רוצה להרגיש את עצמי שאני עובד בשבילו. ואם אני עובד בשבילו, אז התגובה שלו לא משפיעה עלי. כך אדם צריך לכוון את עצמו למטרה.

הבורא זורק? זורק. הוא יודע בשביל מה הוא זורק. מאיפה אני יודע מה הוא עושה? מאיפה אני יודע? יכול להיות שזה כדי לעשות ממני יותר מומחה, ואני לעצמי לגמרי לא עושה חשבון, העיקר לעבוד, כל רגע ורגע לעשות משהו בשבילו. ולעבוד בשבילו, זה כל רגע ורגע לפזר בעולם, לפרסם בעולם את שמו הגדול, שזה הוא עושה כדי לחבר בינינו, כדי להתגלות בינינו. זה מה שאני צריך לעשות.

שאלה: בהמשך למאמר שקראנו, לגבי עניין המניעות והעיכובים. האם אתה מרגיש אותנו עכשיו יותר קרובים זה לזה או פחות? ואם כן, מה השלב הבא שאנחנו יכולים לעשות כדי להתקרב יותר כל העשירייה העולמית, כל הכלי העולמי?

אנחנו צריכים מיום ליום לדאוג שהקשר הווירטואלי בינינו, כמו שאנחנו עכשיו נמצאים בו, הוא יגדל יותר, יהיה יותר נוח וטוב, מובן, נגיש לכולם. אנחנו צריכים מיום ליום לראות עד כמה אנחנו מתקדמים לזה שהמערכת שלנו היא פתוחה לכולם בעולם, שכולם מבינים ויודעים, עד כמה שאפשר, שאנחנו מפזרים את שיטת התיקון, שיטת ההחייאה ותרופה לכל האנושות, לכל אותו הווירוס שמגיע. הוא מגיע אלינו בכוונה להראות עד כמה אנחנו לא מקושרים, ואז אנחנו יכולים להיות יותר קשורים. האם הוא מגיע כדי להרחיק אותנו כביכול מהגורל שלנו מהבורא? לא, אנחנו דווקא רואים שהוא מפנה לנו מקום להתקרב ולכוון אותנו לבורא.

דווקא הווירוס הזה פועל בצורה שגורם לאינטגרציה בינינו, להתקשרות יפה, נכונה. תראה למה הגענו, רוסיה שולחת לאמריקה מכשירים רפואיים, ועוד ועוד כל מיני כאלה דברים. אלה בכל זאת סימנים ודאי, וודאי שיש בזה הרבה גאווה וחשבונות אגואיסטיים, אבל בכל זאת כולם מרגישים את עצמם שנמצאים בבעיה אחת וזה מקשר בינינו.

עכשיו אנחנו רק צריכים לעזור לכל העולם להבין שנמצאים לא בבעיה אחת, אלא נמצאים מכוונים לכיוון אחד לחיבור בינינו. ואם אנחנו נחשוב על זה, הבעיה תעלם. צריכים להסביר את זה לעולם, הם לא מבינים את זה. תראה מה מדברים כל הפוליטיקאים, כל החכמים שבעולם. הם לא מבינים שאנחנו מתקרבים לעולם הבא. העולם הבא זה נקרא שכל האנושות מחוברת, כולם מרגישים את כולם שנמצאים ממש ברצון אחד, בכוונה אחת, שמתחילים בקשר בינינו להבין שמגלים חיים נצחיים, חיים ללא הגבלה, שרק לעבור להרגשת הקשר בינינו והכול נפתח. אנחנו מפזרים את הידיעות האלה בכל העולם והעולם לאט לאט מתקרב לזה.

שימו לב, מה שאתם מפרסמים היום, אולי אף אחד לא קורא את זה, נגיד שאף אחד לא קורא את זה, כי אנחנו מאוד חלשים בתקשורת בינינו לקהל הרחב, לאנושות, אבל האנושות תופסת את זה. למה? אנחנו פועלים מתוכנו לאנושות כדי להביא לאנושות את התיקון, את שיטת התיקון, את הרגשת המטרה, מהי המטרה, איך להשיג אותה וכן הלאה. מצידנו כך אנחנו עושים, ואפילו האנושות לא מרגישה את זה אבל מפני שאנחנו מפעילים את זה מצידנו, מלמעלה האור העליון פועל לאנושות והוא מכניס לה לתוך האנושות את הידיעה הזאת ואז הם מתחילים לדבר על זה.

ואם תשאל אותם, אתם שמעתם את זה מאיתנו? כי באף מקום בכלי התקשורת זה לא נמצא. אף אחד לא מדבר על זה. הם יגידו מה פתאום. אתם מדברים, אולי אתם מדברים אבל ודאי שלא שמענו מכם אלא אנחנו יודעים שזה ככה. כי האור העליון בהתאם לפעולה שלנו הוא מאיר ומביא להם את הידיעה. וזאת הפעולה הכי טובה. זה נקרא שבזה אנחנו שותפים עם הבורא. אבל שותפים שאנחנו מתחילים את תהליך התיקון והבורא מסיים אותו.

לכן אנחנו חייבים להמשיך כל הזמן ממש לירות ביריות כאלה, בפגזים ממש, מאמרים, איפה שרק אפשר. זה לא חשוב. כל אחד וכל אחד. אל תשימו לב שיגידו לכם מה אתם, שם יש כל מיני מערכות באינטרנט שהן שולטות. כלום הן לא שולטות. זה הכול שטויות. זה כרגיל, האנושות מתקדמת על ידי יחידים קטנים חלשים שהם נמצאים באיזה חיבור עם תהליך הכללי של ההתפתחות האנושית.

שאלה: כתוב במאמר על אומות העולם, האם אנחנו מתארים את שבעים אומות העולם בחיבור שלנו בעשירייה?

שבעים אומות העולם זה ככה נקרא כל האנושות. כי כך זה היה בבבל וכך זה בשבע ספירות של זעיר אנפין שמלכות צריכה להתקשר אליהם ודרך שבעים אומות העולם היא מתקשרת לבורא. כשמתקשרים בינינו אנחנו מעלים את עצמנו לבינה, מתקשרים מלכות ובינה ואחרי זה שיש לנו כוח השפעה מהבינה, אנחנו מתקשרים לזעיר אנפין ודרך זעיר אנפין מתקשרים לבורא. כך זה עובד. שבעים אומות העולם אפשר להגיד שזה כל האנושות של היום.

שאלה: עכשיו הסברת שהאנושות באה כאילו העולם הבא מגיע, האם זה לא נראה כאילו שעכשיו פועל הכוח המושך?

ודאי שפועל הכוח המושך, כי הווירוס הזה מה זה, כוח הדוחה? כוח המושך? זה כוח שמעורר את האנושות לעשות חשבון נפש, זה כוח לא פשוט. רק תבינו, כל ההתקדמות האגואיסטית שהאנושות הייתה מתקדמת מזה שהיא יצאה מהמערות וירדה מהעצים, ממש היא קיימת כאיזה מין אנושי השונה מהקוף שהיא התקדמה, היא התקדמה ברצון האגואיסטי בלבד.

ועכשיו היא פעם ראשונה וזה בעצם בהיסטוריה פעם אחרונה זו פעם אחת בהיסטוריה שהיא משנה את שיטת ההתקדמות שלה, שנגמרה שיטה האגואיסטית שהיא הגיעה למצרים ולרצון לקבל ששולט עליה בכל וכל, ועכשיו היא צריכה להתחיל לעבור לעל מנת להשפיע. זאת אומרת ממצרים לארץ ישראל.

זאת אומרת עכשיו זו נקודת מפנה כזה שנעשה היפוך, זו נקודה היסטורית שאתם נמצאים ואתם חייבים את הנקודה הזאת לתפוס, להבליט אותה, להסביר לכולם מה קורה לאנושות, זו מהפיכה שלא הייתה, מהפכה רוחנית שקורית עכשיו באנושות. שאנחנו עכשיו צריכים להתחיל לעבוד על החיבור בינינו כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, והוא המאור הזה ישנה את פני האנושות, ואנחנו צריכים לנהל את הדברים האלה, אנחנו צריכים למשוך, אנחנו צריכים להיות אותה הקבוצה, אותו הכלי הקטן, שמושך את החוט הזה וכל האנושות מתחילה לפי זה להתקדם.

וזה אנחנו, אנחנו נקראים ישר-אל, ישראל, אנחנו מעטים מהעמים, אנחנו קטנים, חלשים אבל זה תחילת הקשר. ואחר כך כמו שכתוב "פתחו לי פתח כחודו של מחט" לא צריכים יותר, לבורא צריכים לפתוח מצד האדם, אנחנו צריכים בכל השטח שיש בינינו רק כחוט של מחט, להכניס משהו כזה כמו עם שפיץ כך אני עושה חור קטן מאוד ודרך החור הזה כבר מתחילים לפתוח להתפתח כל מיני קשרים ואנחנו נכנסים למערכת הקדושה, לעל מנת להשפיע.

אנחנו כבר לא נחזור לאותו דבר כמו שהיה, העולם שעברנו הוא כבר מת, הוא לא יתקיים. אנחנו נגיע לעולם חדש, אנחנו נהיה חדשים, זה לא בבת אחת ודאי שזה יהיה בשלבים, אתם יודעים גם בגלים זה היה ככה, זה צריך להיות בגלים. זה כמו שביציאת מצרים שכל פעם "לך לפרעה" בוא לפרעה" חוזרים מפרעה וכן הלאה, זה לא פשוט ולא בבת אחת זה קורה. אבל זה בכל זאת התהליך הוא התחיל, ועד שווירוס הקורונה הזה הופך להיות לכתר ממש, שיביא אותנו לקשר עם הבורא, בכל מיני צורות, בכל מיני רמות מה שנוח וטוב לכל אחד, אבל זה יעשה.

לכן אנחנו צריכים בהתאם לזה להיות מודעים באיזו תקופה אנחנו נמצאים. אמנם האנושות לא מסוגלת לעכל את זה, כי הם לא מסתכלים על צורה היסטורית או התפתחות רוחנית עוד יותר מבריאת העולם ועד סוף העולם, הם לא מסתכלים על זה, אבל אנחנו רואים שהדברים האלה מתרחשים לפי מה שכתוב בספרים שלנו, ב"דור האחרון" ולפני מאה שנה בעל הסולם כבר כותב שאנחנו נמצאים בימות המשיח. זאת אומרת בימים שכוח המשיכה כוח גדול רוחני כבר פועל עלינו וכך מקדם אותנו.

שאלה: לגבי מה שאנחנו אמורים להפיץ לעולם לפי מה שעכשיו אמרת, אנחנו צריכים לתת להם שיטה חדשה איך להתנהל בחיים החדשים שמתגלים לעינינו, או שאנחנו פשוט צריכים להרכיב כוונה וכל השאר יסתדר מעצמו יסתדר על ידי זה שהם ילכו אחרינו?

אנחנו צריכים להשתדל ללכת לכל הכיוונים ולעשות מה שרק אפשר בהפצה בהסברה, בכל דבר. אנחנו הכוונה כל אחד ואחד מאיתנו, שיושב אי שם בפיליפינים ובדרום אמריקה וצפון אירופה ואפריקה לא חשוב איפה, אנחנו חייבים לכל אדם שבעולם, לכל אדם שבעולם לפרסם את הידיעה הזאת. לא חשוב מי, אתה מפרסם את זה לאיזה אפריקאי ששייך לאיזה שבט או לאמריקאי ששייך לאיזו מערכת שם בניו יורק, זה לא חשוב, כולם שייכים למערכת אחת ואתה לא מבין את הקשר הזה שיש ביניהם, אבל הקשר הוא פתאום לגמרי לא כמו שאנחנו יכולים לתאר במערכת אגואיסטית שלנו.

זה כמו שיש לך דף ויש עליו שתי נקודות בפינה אחת נקודה אחת ובפינה שנייה נקודה שנייה, אבל ברוחניות כשהם כולם מתקפלים אחד על השני אז יוצא לך נקודות האלה הרחוקות הן מאוד קרובות, ככה זה. לכן הכול נמצא בנקודה אחת, אנחנו חייבים להבין את זה ולכן לפרסם בכל המקומות.

שאלה: החברים שלנו היקרים באמת שטפו את כל הרשתות, ברמה הזאת שכולם היום מדברים, את השיח הציבורי אתה שומע בכל עבר, שהטבע כאילו כבר אמר "עד כאן", ומצד שני כבר מבינים שיש להם כבר עסק לעולם עצמו עם כוח עליון, משהו שהוא לא היה ידוע עד היום, האנושות לא התעסקה איתו. האם אנחנו לא מיצינו כרגע את השלב הזה, ומה השלב הבא שצריך להיות בהפצה?

אם אתה מיצית אותו אז כנראה שאתה כבר רואה את השלב הבא אחרת איך אפשר להגיד שמיצית אותו?

תלמיד: אני רואה שאנשים מגיבים כמעט בכל מקום היום, הם כבר מבינים את הנקודה שהגענו לאיזשהו שלב באנושות שמשהו צריך להשתנות. אבל מבחינתנו האם להמשיך עם זה? בגלל שנראה לי שכולם כבר מדברים על זה. כמו שאמרת קודם, אנחנו מתחילים משהו והם כאילו לא מרגישים, ובעצמם כבר נכנסים לזה. מה השלב הבא שלנו יהיה?

שוב חזרת על שאלה שלך. אז אני שוב אומר, אם היית גומר את זה, היית מרגיש מה אתה צריך לעשות בשלב הבא. ואם אתה לא מרגיש מה צריך להיות השלב הבא, סימן שלא גמרת את השלב הזה. אז תמשיך במה שאתה עושה, עד שלא יתגלה לך מתוך זה השלב הבא. רק בצורה כזאת עובדים.

תלמיד: אני רוצה שתכוון אותי, התחלתי עכשיו להפיץ שאנחנו חייבים חינוך מחדש, העולם חייב להגיע לשלב שהוא כבר יתחיל ללמד את עצמו משהו אחר, כיוון אחר. האם זה נכון?

קודם כל, אני לא מבין למה התחלת בזה ומי מכוון אותך, זה לא מובן לי. זה דבר אחד. ודבר שני, מה זה חינוך מחדש, אם אתה מדבר על חינוך אינטגרלי, שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, זה נכון, וזה צריך להיות.

תלמיד: כן רק על זה.

בסדר גמור.

שאלה: יש לי הרגשה כזאת שאי אפשר לתאר אותה, על גודל השעה, כאילו שאנחנו נמצאים עכשיו במעמד הר סיני ואנחנו צריכים לבחור, לבחור בהזדמנות של פעם בחיים.

אנחנו נמצאים במעמד הרבה יותר גדול ממעמד הר סיני, מבחינת מה? מזה שהיום השינוי כלפי כל הרצון לקבל שהבורא ברא, כלפי כל האנושות. מה שהיה אז נקרא "מעשה אבות סימן לבנים", כי זה היה רק כלפי קבוצה קטנה. קבוצה שהייתה צריכה לעשות איזה סיבוב בהיסטוריה, כדי להיות אחר כך מפוזרת בין כולם, והיא שוב חוזרת ומביאה את עצמה למה שקורה לנו היום. שאנחנו כבר מתחילים להיות בתיקון כללי של כל הרצון לקבל שהבורא ברא.

לכן המעמד שלנו היום, הוא מעמד הרבה יותר חשוב, והרבה יותר גדול. וודאי שהוא נשען על אותו מעמד של הר סיני, ובלעדיו לא היינו יכולים היום לעשות ולהרגיש שום דבר, ובכלל להתקיים כישר א-ל, כישראל. אבל המהות של השינויים שעכשיו קורים, הרבה יותר גדולה, מהותית ורצויה בידי הבורא מאשר קודם, כי אנחנו מתחילים את התיקון הכללי. את התיקון של המציאות הכללית, של האנושות הכללית, של הרצון לקבל הכללי, ובזה אנחנו מתקדמים ומסיימים את התיקון. מסיימים את גמר התיקון של כל הרצון לקבל שנברא ומגיע לדבקות עם הבורא.

תלמיד: זה באמת מקום של התרגשות אדירה, כאילו עומדים בפני משהו גדול, עדיין לא יודעים בפני מה, ורק ההנחיות שלך מורידות אותנו למקום שאנחנו נוכל לצפות לו או להכין אותו, לסדר גודל הענק הזה.

כן. נעלה, נעלה.

שאלה: רציתי לחדד, אנחנו צריכים להביא לכל אדם בעולם את הידיעה על חכמת הקבלה ועל האינטגרליות של העולם. אבל אנחנו שומעים שלא כולם צריכים להיות מקובלים. האם אתה יכול לחדד את הנקודה?

מקובל נקרא מי שמגיע לפי הנתונים שלו להיות בקשר ישיר עם הבורא, אז הוא נקרא "מקובל". אנשים שלא נמצאים בקשר ישיר עם הבורא אבל נמשכים על ידי אדם שמוביל אותם קדימה, הם בכל זאת נמצאים בקבוצה שנקראת "ישר א-ל". ויש אנשים שלא מרגישים בשביל מה ולמה אלא פשוט רע להם, הם שומעים מאנשים יותר חכמים, מבינים שכנראה זו האמת, והולכים אחריהם, זו האנושות.

ואתה תראה שבאנושות יש לך הרבה מאוד שיטות, פלגים, חלקים. מה לעשות, עד שכולם מסתדרים ומתחילים לעלות אחרי אלו שהולכים ישר א-ל לבית ה', מתחילים לטפס על הר סיני, בין השנאה. עולים על פני השנאה, על פני הריחוק, על פני הדחייה ההדדית שבין כולם, עד לפסגה. בפסגה יש לך את נקודת הפסגה, אבל הנקודה הזאת מכילה את כולם, היא יכולה להכיל את כולם. כולם יכנסו לשם ויהיה לכולם מספיק מקום. אמנם שקודם הם שנאו את זה, אחר כך ביטלו את השנאה, בעליה להר, ובפסגת ההר יש להם אהבה וכאיש אחד בלב אחד, זה מה שאנחנו צריכים לבצע.

שאלה: בדפים של ההפצה שלי יש לי הרבה חברים שלא לומדים קבלה ואני מקבל מהם הרבה הודעות. אני לא רוצה לקרוא את זה, אין לי זמן לקרוא את זה. מה צריכה להיות הגישה שלי כלפיהם? כי אני לא רוצה להפסיק להפיץ את חכמת הקבלה.

אסור לך להפסיק להפיץ את חכמת הקבלה אלא מוטל עליך לספר על זה בצורה קלה, במילים שאתה יודע. לתת את מה שאתה כותב או מדבר לבדיקה, יש אנשים שבודקים, ואחרי הבדיקה אתה יכול לפרסם ובזה יהיה לך שכר גדול מאוד. כי אתה מפזר, אתה מפיץ את שם הבורא בעולם ועל זה יהיה לך שכר גדול, הבורא יקדם אותך, יקרב אותך.

תלמיד: בדרך כלל אני לא כותב אבל כן מפיץ את כל מה שהכלי העולמי עושה. את כל החומרים שמגיעים אלי. יש מלא חומרים שמגיעים ואני מפיץ אותם.

שאלה: איך אדם יכול להשפיע נחת רוח לבורא כשהוא נמצא בקו של התרחקות? למה הוא צריך להשתוקק במצב הזה?

אדם שנמצא בקו של התרחקות צריך להבין שההרגשה הזאת מגיעה לו מהבורא, שאין עוד מלבדו. שרק הבורא מנהל את האדם וכל המחשבות, הרצונות, וההרגשות, הכול בא מהבורא בלבד. ואין לך שום דבר חוץ מלהרגיש את מה שהבורא עושה בך. שהוא נמצא בך, וכל מה שיש בך, הוא מסדר. אין לך שום דבר מעצמך או ממישהו אחר. ואפילו מהחבר, או ממישהו מהממשלה, מהעולם, לא חשוב מה, זה הכול בורא שמתלבש בכל מיני צורות, אבל זה הוא בלבד, אין עוד מלבדו.

לכן כך אתה צריך להתייחס למציאות. הבורא נמצא בתוכי, וכל הזמן משנה אותי. אפילו כשאני רוצה עכשיו להגיד משהו, זה הוא פועל מבפנים, מתוכי, הוא עושה את זה, לא אני. אם הייתי קשור אליו, הייתי מרגיש איך הוא פועל, ואיך הוא מפעיל אותי. איך אני בודק האם זה הוא, או לא הוא, ומתנגד, או בעד. את הכול הייתי ממש מרגיש בתוכי כפעולת הבורא. ואפילו זה שאני מתנגד לבורא שפועל בי, או בעד שהוא ככה ינהל אותי, גם זה מגיע מהבורא. כך כל הדברים, כי אין עוד מלבדו.

תלמיד: איך אדם מפיץ כשהוא נמצא בקו של התרחקות?

קו של התרחקות זה מאוד מכובד. אני לא מבין אותך, מה הבעיה בקו של התרחקות? אני מרגיש עכשיו שאני מתרחק מהבורא. קודם כל, אנחנו אף פעם לא מתרחקים מהבורא אלא תמיד מתקדמים. "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש",

אלא אם אני מרגיש שאני מתרחק, זה בכוונה, נותנים לי כזאת הרגשה. אבל לא שאני באמת מתרחק, זה רק בהרגשה, אבל לא באמת. אם הייתה לך אפשרות למדוד את המרחק שלך לבורא, היית תמיד רואה שאין חזרה. יש רק עוד יותר קרוב, ועוד יותר קרוב. רק כשאתה מתקרב אתה עובר ירידות, עליות, סטיות לימין, סטיות לשמאל, כל מיני דברים. אבל אתה תמיד בהתקרבות, בזה תהיה בטוח.

שאלה: סלח לי, ברור שלא צריך להיות ביטחון עצמי, אבל כשאנחנו מפיצים, אם אנחנו מתרכזים בהפצה אז אני מאבד קשר עם הקבוצה, עם העשירייה. נגיד במהלך היום אני לא מרגיש את העשירייה. אני חושב על הפצה, על כל החברים שעושים הפצה, ויש לי איזשהו קשר עם הכלי העולמי, אבל אין לי קשר עם העשירייה שלי. מה אני צריך לעשות במצב הזה?

צריכים לפחות פעמיים ביום להיות קשורים לעשירייה, ככה, ולא חשוב בדיוק על מה אתם מדברים. כי כולנו עכשיו נמצאים סביב ההפצה, סביב בירורים איך מתקדמים ומה הווירוס הזה עושה עלינו כך וכך. כולנו נמצאים במצבים מבולבלים כאלו. אבל פעמיים ביום תתקשר לעשירייה, לפחות תקראו פסוק קצר, תשאלו מה נשמע, איך אתם מצליחים בהפצה, מה אתם עושים, מה הקשר בינינו, והאם אנחנו יכולים יותר להדק אותו.

תרגישו בכל זאת שכשאתם מתקשרים ביניכם יש לכם איזו הרגשה של משפחה, שאתם יחד, שאתם תלויים זה בזה. ואמנם שעכשיו שוב אתם יוצאים לכל מיני עבודות שלכם, אבל הקשר נמצא, ואתם שייכים זה לזה. הרגשה הזאת היא הרגשה מאוד חשובה.

שאלה: כבר לפני הרבה שנים אמרת שיהיו הרבה מובטלים, ושאנחנו נצטרך לשבת ללמד אותם. והנה המצב הזה כבר קרה והם פה. האם צריך כבר להתחיל לבנות, האם צריך לפרסם שאנחנו מלמדים. האם לדחוף את העניין הזה עכשיו?

אתם עדיין צריכים לפרסם את העניין של למה זה קורה, ובשביל מה קורה כל העניין, בצורה כללית. אחר כך אנחנו נדבר על זה שנפתח את הקורסים שלנו לעולם החדש. כן, יש לנו חומר, יש אנשים, צריכים לשבת, וצריכים להכין את הקורסים לעולם החדש. ממש כיתות וכל מיני קמפוסים, עם המון אנשים. נצטרך לפרסם בכל העולם את הערוצים האלו, ממש את אוניברסיטה העולמית שלנו. שייכנסו אליה אלפים, אלפים. ואנחנו נספר להם מימות העולם ועד היום. ומהיום, דרך משבר הקורונה הזה, לגמר התיקון. איך אנחנו מפעילים את כוחות הטבע, איך כוחות הטבע מפעילים אותנו, וכך נתקדם.

צריכים לפתוח להם את מציאות העולם, כי היום כולם מבולבלים, ולא יודעים מה לעשות. בא הווירוס ואנחנו חושבים שאנחנו צריכים להילחם נגד הווירוס. אבל אנחנו צריכים בעצם להילחם נגד הריחוק בינינו, זאת התרופה האמיתית. אפשר להגיד שבגישה הזאת יש שתי תרופות. תרופה אחת היא כמו נגד כאבים, אבל היא לא מרפאה, היא רק לשיכוך הכאבים. כשאנחנו פועלים כדי להרגיע, כדי לדעת מאיפה בא ווירוס הקורונה הזה, כדי לנתק אותנו מהאגו שלנו ולהביא אותנו למצב שאנחנו לא נרצה להשתמש באגו שלנו. זה תהליך שנקרא "לרפא את הרע".

ואחר כך לרכוש את הטוב, זו כבר התרופה ממש. שאנחנו רוכשים תכונות של השפעה ואהבה, את העולם הבא, הבורא. שיהיו לנו כאלה תכונות שאנחנו נוכל ממש לכלול אותן בתוכנו, בקשר בינינו.

אז אנחנו צריכים להתחיל לדבר על זה. אל תדאגו, אנחנו נדבר על זה, זה לא יברח, כך אנחנו צריכים לספר לכולם.

(סוף השיעור)

---

1. "ְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב" (קהלת פרק א' פסוק י"ח)↩