שיעור בוקר 24.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם" – קטעים נבחרים

כמו שכולם מבינים, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מיוחדת של התפתחות הגשמית והרוחנית של העולם. יצאנו מהמצב הקודם שבו היינו מתנהגים לפי הטבע האגואיסטי שלנו במאה אחוז לכל הכיוונים, במשפחה, בעסקים, ביחס לטבע, ביחס לעצמנו, ידיו האגואיסטיות של האדם היו שולטות ממש על כל מה שרק אפשר. כל הדברים האלה הגיעו לסיום, לא כולם, ולא לסיום סיום, אבל בעצם אנחנו כן רואים שמשהו כאן הולך להיגמר, משהו כאן הולך להתכווץ, והיחס שלנו כמו שהיה קודם משתנה.

הדור החדש לא כל כך רץ אחרי אותם הערכים שאנחנו היינו רצים אחריהם במשך אלפי שנים דרך אגב. הוא רץ לדברים אחרים, קצת מעורפלים, לא כל כך מובנים לנו, זאת אומרת לא כסף, כבוד ושליטה, אלא רוצה משהו חוץ מזה. חשוב לו לא הכסף כל כך ולא הכבוד, הוא מזלזל אפילו בכבוד מה שאנחנו מכבדים, וגם השליטה, על מה לשלוט, על מי לשלוט. יש לו דברים משלו. ואנחנו צריכים להבין איפה אנחנו נמצאים.

אנחנו לא חוזרים לחיים שלנו, דיברנו על זה לפני חודשיים, היום זה עוד יותר ברור, מחר זה יהיה עוד יותר ברור. יותר ויותר כל חודש וחודש אנחנו נראה עד כמה אנחנו באמת יצאנו מהמסגרת של החיים הקודמים ואנחנו לא יכולים לחזור לשם. ולא רק אנחנו, גם הממשלות לא יכולות לנהל את העולם כמו שקודם, אנשי הכספים לא יכולים לנהל את העולם כמו שקודם, אנשי עסקים לא יכולים לנהל את העולם כמו שקודם. העולם מתחיל לשנות את התוכנה הפנימית שלו. ולכן כאן ממש כולם נעשים מזה מבולבלים, לא יודעים מה קורה, מאבדים מקום עבודה, מקום פרנסה, מקום בטוח, מסגרות כמו שהיו קודם, במשרדים, במפעלים, בכל מיני דברים. אנחנו לא יודעים איך להסתדר עם העולם החדש, זה מה שקורה. והתהליך הזה הוא לא תהליך ממושך מדי אבל גם לא קצר.

לכן אנחנו צריכים ללמוד את הפסוקים האלו ממאמר השלום, מפני שאנחנו צריכים קצת יותר להיות פיכחים במצבים שאנחנו מגיעים אליהם.

1. קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמר "השלום בעולם" קטע מס' 7.

   "הציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות. הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור. כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים. אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא."

זאת אומרת יש כאן דרך ארוכה כדי שכל אחד ואחד יבין שהמצב הכי טוב הוא שיהיה טוב לו ושיהיה טוב לעולם, וכשיהיה טוב לעולם, גם לו יהיה טוב, וזה ממש שווה זה לזה. כשכל אחד ואחד ידע שהוא צריך לדאוג גם לעצמו וגם לכולם בצורה שווה, אז העולם יגיע למצב הטוב, בטוח. אנחנו כבר רואים שלכיוון זה אנחנו צריכים להתקרב. רוצים, לא רוצים, מבינים כל כך, לא מבינים, צריכים לקחת את הדבר הזה כעובדה שהיא עומדת לפנינו לפי התפתחות הטבע וחייבת להתגלות, ואנחנו חייבים להגיע למצב הזה.

שלום העולם ושלום היחיד הם היינו הך, מפני שכולנו נמצאים במערכת אינטגרלית, וכולנו תלויים זה בזה, קשורים זה לזה, זה ניתן מלמעלה מהטבע, ולכן מי שמבדיל את עצמו מהציבור בסופו של דבר הוא יסבול יותר מכולם, כי הוא מבדיל את עצמו. זה כמו שאתה או איזה איבר רוצה לחתוך את עצמו מהגוף, ממה הוא יחיה? אז מיום ליום אנחנו נרגיש את עצמנו, דווקא עכשיו בתקופה שאנחנו נמצאים, בעולם האינטגרלי הגלובלי, נרגיש עד כמה אנחנו תלויים בכולם, וכולם תלויים בכל אחד וכך אנחנו נתקדם, רק לצורה הזאת.

זאת אומרת אם אתם רואים שאיזו ממשלה, שאיזה חוגים פיננסים, פרוטקציוניסטים למיניהם מושכים לכיוון להפריד זה מזה וזה מזה, תדעו שהדברים האלה לא יכולים להתקיים לאורך הזמן והם יפלו. כי הטבע יחזיק רק את מה שנמשך לאיחוד.

סדנה

למה הטבע מחייב אותנו לאיחוד? למה הטבע מחייב אותנו בחיבור?

*

אם אנחנו רצים לאיחוד יותר מתוכנית הטבע, או אם אנחנו לא רוצים להגיע לאיחוד לפי תוכנית הטבע, אז איך הטבע פועל עלינו?

בסך הכול העיקרון הוא מאוד פשוט. אנחנו צריכים להיות קשורים בצורה אינטגרלית בינינו, כולנו יחד בקשר יפה והדדי, ואם אנחנו נמשכים לזה, אנחנו מרגישים טוב כי אנחנו יחד עם הטבע פועלים לאותו כיוון, לפי אותה תוכנה. ואם לא נמשכים לזה והטבע כן נמשך לאיחוד, אז אנחנו נגד הטבע ובהתאם לזה מרגישים כל מיני צרות, מכות, בעיות. זה כל העניין, אין חוץ מזה שום דבר. תראו עד כמה העיקרון הוא פשוט.

איך אנחנו מסבירים את זה לעצמנו ולאחרים?

*

קריין: אנחנו ממשיכים בקטע מס' 8.

"כל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה. ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו. טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור. וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד, אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו. וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה, הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו."

זאת אומרת שאנחנו סך הכול כולנו הפוכים מהבורא, הוא כולו להשפיע לכולם מכל כוחו ומחשבתו ורצונו ואנחנו ההיפך, לפי כל כוחנו, רצוננו, מחשבתנו אנחנו כל אחד רוצים לקבל הכול לעצמנו ולפרק, לרוקן את הזולת. חס ושלום לא למלאות את הזולת וכאילו שלא יהיה קיים, רק אני קיים ואני ממלא את עצמי. זה הטבע שלי. ובזה אנחנו לגמרי הפוכים מהבורא. צריכים לתאר את זה טוב טוב, עד כמה שזה הפוך, שאין כאן שום דבר שיש בו איזו נקודת מגע בינינו לבורא, כי אין השתוות הצורה בכלום. במה כן יכול להיות מגע? רק שהבורא עשה מעצמו צורה הפוכה אינברסיה כזאת וברא אותנו.

אז מאותה נקודת האינברסיה שברא אותנו דרכה יש לנו קשר עימו, רק דרך הנקודה ההיא. בנקודה ההיא אין טוב ואין רע ואין כלום, יש רק נקודת המגע. ושם אנחנו יכולים להיות במגע עם הבורא ולבקש ממנו גם תיקונים. תארו לעצמכם יש עולם שכולו השפעה, או כדור שכולו השפעה ויש כדור שכולו קבלה ויש נקודת המגע ביניהם שלא קבלה ולא השפעה.

זה כן יש מפני שהוא ברא אותנו. עשה הפוך מהכדור של השפעה כדור של קבלה. ואנחנו יכולים לפנות דרך נקודת המגע הזאת אליו ולבקש. אבל איך מבקשים? אז אומרים מקובלים יש בנו למרות שאנחנו כולנו בכוח הקבלה, יש בנו יכולת להתחיל לשנות את עצמנו, ולפנות דרך נקודת המגע מכדור לכדור ולבקש מאותו הכדור הגדול, היפה, הבורא, העולם, האינסוף עולם התיקון, העולם המתוקן, לפנות ולקבל משם כוחות התיקונים, יכולים. וכך נתקדם.

לכן אנחנו צריכים רק ללמוד איך עושים את זה, איך מתקשרים מהטבע שלנו ההפוך מהבורא לבורא. זה נקרא איך מגיעים מדעת לאמונה למעלה מהדעת, שזה בעצם הכול נמצא בהישג שלנו, יכולים להשיג.

שאלה: קודם נאמר שהטבע שלנו הגזלני משהו כלפי הזולת הוא מטעם שאנחנו כמו שליט יחיד בעולם.

הפוכים מהבורא.

מחר: אבל בקשר בין ענף לשורשו שיש דמיון, ועכשיו נאמר שאנחנו הפוכים לבורא שאת זה אני יותר מכיר אז אני קצת לא מבין איך זה מסתדר אולי אתה יכול להרחיב?

אנחנו הפוכים מהבורא וצריכים להשיג עד כמה שאנחנו הפוכים. ובמידה שאנחנו מגלים את ההופכיות שלנו אנחנו מבקשים להידמות לו. וכך ההופכיות הופכת להיות לעביות של הנשמה, ולהידמות הופך להיות לזכות של הנשמה ואז אנחנו כך מעמידים את עצמנו, אמנם שאנחנו הפוכים בחומר, ברצון לקבל אבל בכוונה ברצון להשפיע אנחנו דומים לבורא, כך אנחנו מגיעים לתיקון.

שאלה: נבראנו בצורה הפכית לבורא ואנחנו הולכים לחיבור עם העשירייה מושכים את המאור אפילו נהנים ממנו, אבל האגו שלנו לא רוצה להפיץ, יש לו התנגדות הוא שונא את עצם ההפצה, איך עלינו לפעול בכזה מצב? להתפלל או מה?

כשאני חושב על ההפצה יש לי מעצורים גדולים, המעצורים האלו הם יכולים להגיע מכל מיני סיבות. קודם כל זה לא נעים, מה פתאום אני מדבר על דברים כאלה עם אנשים זרים, אז אל תדבר עם אנשים זרים, אתה צריך לתאר קודם כל לאותם אנשים שרוצים לשמוע על זה, זה דבר אחד.

דבר שני שאנחנו צריכים לטפל בעצמנו בשביל מה אנחנו צריכים לטפל באחרים, ויש עוד הרבה כאלה מעצורים, שאלות, קושיות בדרך.

אני אגיד לך רק דבר אחד אדם שלא מטפל באחרים בחברה, הוא לא יכול לטפל בעצמו אלא הוא מסתובב כמו כלב עם הזנב שלו ככה כל הזמן שאחרי הזנב הוא מסתובב באותו מקום, כי אתה תלוי באחרים, עד כמה שאתה דרכך נותן קשר לאחרים לבורא, כך אתה מקבל מהם את כוח הרצון מעלה אותו לבורא ומקבל מילוי. זאת אומרת בלי להתחבר לאחרים שתחתיך, אתה לא תקבל מילוי מהבורא. כמה שתלמד ותעשה כל מיני דברים אבל אין לך כלי לקבל מילוי. אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה, באמת את החלק הזה צריכים ללמוד. אז אני מבקש מהחברים שיכינו לנו כאלו קטעים מהלימוד של תע"ס, של פתיחה ומהזוהר שאנחנו נראה משם בלי להתקשר לתחתון גם העליון לא יכול לעלות לעלי עליון ונלמד את זה שיהיה לכם ברור.

ולכן הכול תלוי רק בהפצה, במיוחד בימינו ומי שלא משתתף בזה, לא יהיה לו קשר עם הבורא. בסופו של דבר הוא יקבל איזשהו שכל, איזה רגש, איזה משהו אבל להתפתח ממש הוא לא יוכל. כי ההתפתחות היא רק על ידי זה שאני מתקשר לתחתון מקבל ממנו חיסרון, מעלה את החיסרון הזה לעליון, מקבל מהעליון מילוי ומעביר אותו לתחתון, אז אני בדרך בעל מנת להשפיע לעליון ולתחתון ממלא את עצמי גם בכלים של התחתון וגם באורות של העליון.

שאלה: מצד שני יש בעיה הפוכה, חלק מהחברים, חלק מהתלמידים מרגישים, גם אצלי זה היה, שההפצה היא דווקא ממלאה ונותנת הרבה מאוד כוח ואז מזניחים את העבודה הקשה בתוך העשירייה. מה האיזון הנכון שצריך להיות פה, מה המשמעות ההפוכה, הצד השני של העבודה עם העשירייה, למה זה תומך אחד בשני, איך?

לא, עם העשירייה זה משהו אחר. אני מדבר על הפצה מחוצה לעשירייה. בעשירייה אתה חייב, זה לא נקרא הפצה. זה שאני עובד עם החברים שלי בעשירייה זה לא הפצה, אני בונה את הבית שלי, את הכלי שלי. זה לא מחוצה לי, זה נקרא "אני", כל העשירייה זה ה"אני", זאת ה-ו-י-ה. אלא שהפצה זה נקרא שאנחנו יוצאים מתוך העשירייה לכל מיני קהלים חיצוניים ושם אנחנו מפיצים את שיטת התיקון. זה נקרא הפצה.

שאלה: אבל אם הפעולה הזאת היא ממלאת את האדם, כלומר הוא מרגיש כמו שאמרת את המילוי שהוא מקבל מזה שהוא מפיץ לאחרים ומקבל את הכוחות ויכול ליהנות מזה, אז מה המשמעות של העבודה בעשירייה?

שייהנה על מנת להשפיע, מה הבעיה? למה זה צריך לעצור אותו. כנראה שלא מספיק מדברים על מטרת ההפצה. אבל אסור לעצור. מי שעוצר את ההפצה הוא עוצר את עצמו, חד וחלק.

שאלה: האם יש הבדל בין הפצה ל-99, כנראה הוא מתכוון לחיבור אינטגרלי, או רק הפצה חכמת הקבלה בהתקדמות הרוחנית שלנו?

יש עניין גם זה וגם זה. אני כל יום כמה זמן שיש לי, שעה או שעתיים לפחות מקדיש להפצה לקהלים חיצוניים לגמרי, רחוקים. חוץ מזה שאני עונה על הרבה שאלות ותשובות במכתבים וכולי וכולי, ועוד כל מיני חוגים יש לי. אבל לפחות עד שעתיים יום יום זו הפצה לקהלים של 99 מה שנקרא לגמרי חיצוניים. שם אני לא מדבר על חכמת הקבלה, על התפתחות העולם, על כל מיני דברים כאלו. זאת אומרת לאותו כיוון, רק לא על חכמת הקבלה ולא במילים של חכמת הקבלה.

שאלה: הטבע הזה שאנחנו רוצים להרוס כל דבר בדרך שלי בשביל הקבלה העצמית שלי, האם לא מגיע הזמן שאני רואה שאני צריך את האחרים? האם זאת לא נקודת המפנה בלב? קורה דבר כזה?

אם אתה רואה שאתה צריך אותם זו כבר לא בעיה. רוצים שאתה תעבוד למעלה מזה שאתה רואה, שקצת למעלה מדעתך, שאתה שומע נגיד מורה, שומע בעל הסולם והולך ועושה.

(סוף השיעור)